משנה סוכה

פרק א

(א) סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה. פסולה. רבי יהודה מכשיר. ושאינה גבוהה עשרה טפחים. ושאין לה שלשה דפנות. ושחמתה מרובה מצילתה. פסולה. סוכה ישנה. בית שמאי פוסלין. ובית הלל מכשירין. ואיזו היא סוכה ישנה. כל שעשאה קודם לחג שלשים יום. אבל אם עשאה לשם חג. אפילו מתחלת השנה כשרה:

(ב) העושה סוכתו תחת האילן. כאלו עשאה בתוך הבית. סוכה על גבי סוכה. העליונה כשרה. והתחתונה פסולה. רבי יהודה אומר. אם אין דיורין בעליונה. התחתונה כשרה:

(ג) פירס עליה סדין מפני החמה. או תחתיה מפני הנשר או שפירס על גבי הקינוף. פסולה. אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה:

(ד) הדלה עליה את הגפן. ואת הדלעת. ואת הקיסום. וסיכך על גבה פסולה. ואם היה סיכוך הרבה מהן. או שקצצן. כשרה. זה הכלל. כל שהוא מקבל טומאה. ואין גידולו מן הארץ. אין מסככים בו. וכל דבר שאינו מקבל טומאה. וגידולו מן הארץ. מסככין בו:

(ה) חבילי קש. וחבילי עצים. וחבילי זרדין. אין מסככין בה. וכולן שהתירן כשרות. וכולן כשרות לדפנות:

(ו) מסככין בנסרים. דברי רבי יהודה. ורבי מאיר אוסר. נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים. כשרה. ובלבד שלאי ישן תחתיו:

(ז) תקרה שאין עליה מעזיבה. רבי יהודה אומר. בית שמאי אומרים מפקפק. ונוטל אחת מבינתים. ובית הלל אומרים. מפקפק. או נוטל אחת מבינתים. רבי מאיר אומר. נוטל אחת מבינתים. ואין מפקפק:

(ח) המקרה סוכתו בשפודין. או בארוכות המטה. אם יש ריוח ביניהן כמותן. כשרה. החוטט בגדיש לעשות בו סוכה. אינה סוכה:

(ט) המשלשל דפנות מלמעלה למטה. אם גבוה מן הארץ שלשה טפחים פסולה. מלמטה למעלה. אם גבוה מן הארץ עשרה טפחים כשרה. ר' יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה. עשרה טפחים. כך מלמעלה למטה עשרה טפחים. הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים. פסולה: