כלי יקר על במדבר

פרק א

פסוק א

וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. וּבְפָרָשַׁת וַיִּקְרָא כְּתִיב: ״מֵאֹהֶל מוֹעֵד״, לְפִי שֶׁבַּפַּעַם הַהוּא לֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן, עַל כֵּן הָיְתָה הַקְּרִיאָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד אֶל חוּץ לְאֹהֶל מוֹעֵד, אֲבָל בְּאֶחָד בְּאִיָּיר כְּבָר הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לָבוֹא אֶל תּוֹךְ הָאֹהֶל, בָּא אֵלָיו הַדִּבּוּר בְּאֹהֶל מוֹעֵד מֵעַל הַכַּפֹּרֶת, כִּדְאִיתָא בְּסוֹף פָּרָשַׁת נָשֹׂא. וְאֵין צֹרֶךְ בְּמַה שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י שָׁם, בָּא כָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְהִכְרִיעַ כוּ׳. וּמַה שֶּׁנָּקַט ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ לְהוֹדִיעַ טַעַם לְמִסְפָּר זֶה, וְהוּא לְפִי שֶׁבָּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכָם, לְשׁוֹן לְהַשְׁרוֹת מוֹרֶה עַל הַעֲמָדַת הַשְּׁכִינָה דִּירַת קֶבַע שָׁמָּה וְאֵין דִּירַת קֶבַע בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, עַל כֵּן בְּאֶחָד בְּנִיסָן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן וּבוֹ בַּיּוֹם יָרְדָה הַשְּׁכִינָה לְתוֹךְ אֹהֶל מוֹעֵד, וְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁנִּרְאָה שֶׁעָשָׂה לוֹ ה׳ מָדוֹר בַּתַּחְתּוֹנִים דִּירַת קֶבַע, מְנָאָם בְּאֶחָד בְּאִיָּיר. וְלֹא מְנָאָם תֵּכֶף בְּאֶחָד נִיסָן כִּי עֲדַיִן לֹא הֶחֱזִיק בְּמָדוֹר זֶה.

וְנִרְאֶה לִי לִתֵּן טַעַם לְמִנְיָן זֶה בִּזְמַן הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רז״ל אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל בְּפָחוֹת מֵעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י לו): ״וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה׳ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל״. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר לְהַשְׁווֹת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּאַרְעָא כְּעֵין מַלְכוּתָא דִרְקִיעָא, כְּאָמְרוּ רז״ל (תנחומא וישלח ב): בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי יָרְדוּ עִמּוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף מֶרְכָּבוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח יח): ״רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן ה׳ בָּם״, רוֹצֶה לוֹמַר כְּשֶׁיֵּשׁ מִסְפָּר זֶה אָז ״ה׳ בָּם״, הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בָּם. וְכֵן מָצִינוּ בְּמַחֲנֵה לְוִיִּם שֶׁנִּקְרְאוּ מַחֲנֵה שְׁכִינָה שֶׁהָיוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף (במדבר ג לט). עַל כֵּן הֻצְרַךְ לִמְנוֹת גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל לֵידַע אִם יֵשׁ בָּהֶם כַּחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה שֶׁרְאוּיִין לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בְּכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט.

וְהוּצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל לְמִנְיַן שִׁשִּׁים רִבּוֹא דַּוְקָא לֹא פָּחוֹת, לְפִי שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי פָּרָשָׁה זוֹ (ב ב) שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה מְצוּיָה שָׁם תִּמְצָא אַרְבַּע מַחֲנוֹת שְׁכִינָה, וּבְסֵפֶר הַפַּרְדֵּס שַׁעַר פְּרָטֵי הַשֵּׁמוֹת פֶּרֶק ב׳ דַּף קי״ח כָּתַב שֶׁיֵּשׁ עֶשְׁרִים וּשְׁמֹנֶה מַחֲנוֹת שְׁכִינָה, וּמֵהֵיכָן לָמַד לוֹמַר כֵּן? אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלָּמַד זֶה מִן מִסְפָּר זֶה שֶׁבָּא עַל יְדֵי הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בְּהֶקֵף שִׁבְעָה עֲנָנִים וְתוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה בְּמַחֲנֵה לְוִיָּה, וּבְכָל עָנָן וְעָנָן הָיָה כְּבוֹד ה׳, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁכְּבוֹד ה׳ מָצוּי בּוֹ אֵין שָׁם פָּחוֹת מִן אַרְבַּע מַחֲנוֹת שְׁכִינָה שֶׁבְּכָל מַחֲנֶה וּמַחֲנֶה עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף. נִמְצָא בְּשִׁבְעָה עֲנָנִים עֶשְׁרִים וּשְׁמֹנֶה מַחֲנוֹת, בְּכָל עָנָן אַרְבַּע מַחֲנוֹת, צֵא וַחֲשׁוֹב עֶשְׁרִים וּשְׁמֹנֶה פְּעָמִים עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם תִּמְצָא שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְעוֹד שִׁשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף, כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשָׁה אֶלֶף וְהַלְוִיִּם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, סַךְ הַכֹּל שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף, כִּי בְּכָל מֵאָה אֶלֶף יֵשׁ אַרְבַּע פְּעָמִים עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְנִשְׁאֲרוּ שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף, נִמְצָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַחֲנוֹת בְּסַךְ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֲלָפִים. עוֹד עֲשֵׂה מִן שֵׁשׁ פְּעָמִים שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת יִשָּׁאֲרוּ תִּשְׁעַת אֲלָפִים וְהַלְוִיִּם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, סַךְ הַכֹּל עֶשְׁרִים וּשְׁמֹנֶה מַחֲנוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ כָּאן מוֹתָרוֹת תִּשְׁעַת אֲלָפִים מִכָּל מָקוֹם אֵין לְצַמְצֵם בַּתַּחְתּוֹנִים, כִּי הַמִּיתָה מְכַלָּה בָּהֶם וְשֶׁמָּא לֹא יִתְמַלֵּא הַמִּסְפָּר מִן הַפְּחוּתִים מִבֶּן עֶשְׂרִים כָּל כָּךְ מַהֵר.

וְהַלְוִיִּם נִמְנוּ מִבֶּן חֹדֶשׁ, כִּי לָמוּד אוֹתוֹ שֵׁבֶט לִהְיוֹת נִמְנֶה מִבֶּטֶן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיִרְמְיָה הַכֹּהֵן: ״וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ״ (א ה), וְעַל כֵּן הָעִנְיָן מֻכְרָח שֶׁבְּכָל הַמִּסְפָּרִים לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל פָּחוֹת מִן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף חוּץ מִן הַלְוִיִּם. אַף עַל פִּי שֶׁבְּמִסְפָּר רִאשׁוֹן הָיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף עִם הַלְוִיִּם, וְלֹא הָיוּ עֶשְׁרִים וּשְׁמֹנֶה מַחֲנוֹת בַּתַּחְתּוֹנִים לְהֶקֵף שִׁבְעָה עֲנָנִים, מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן לֹא בָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים לַעֲשׂוֹת לוֹ מָדוֹר שֶׁל קֶבַע בַּתַּחְתּוֹנִים, וְעַכְשָׁיו בְּאֶחָד בְּאִיָּר שֶׁבִּתְלָתִין יוֹמִין הֱוֵי חֲזָקָה כִּי תִּהְיֶה דִירָתוֹ קֶבַע, וּבָא אֱלֹהִים וְכָל קְדוֹשִׁים עִמּוֹ לִקְבּוֹעַ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת (ישעיה מד יג), מֵאָז הוּצְרַךְ לִמְנוֹתָם לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵם צְרִיכִין לִהְיוֹת כְּמִסְפָּר זֶה כְּדֵי לְמַלֹּאת עֶשְׁרִים וּשְׁמֹנֶה מַחֲנוֹת שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף בְּאוֹתוֹ זְמַן אֲשֶׁר הוֹשִׁיב ה׳ שְׁכִינָתוֹ יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע בְּאֹהֶל מוֹעֵד. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד״. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר וּמִתְיַשֵּׁב עַל אוֹפַנּוֹ בְּמִסְפַּר שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אֲשֶׁר בּוֹ יָצְאוּ רוֹב הַמְפָרְשִׁים לִלְקוֹט טַעַם מַסְפִּיק וְלֹא מָצָאוּ.

בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית. צֹרֶךְ זְמַן זֶה שֶׁכָּתוּב כָּאן אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (ה): מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְלֹא כָתַב לָהּ כְּתוּבָּה כוּ׳, לְיָמִים מָצָא עֲנִיָּה בַּת טוֹבִים וְכָתַב לָהּ כְּתוּבָּה וְכָתַב לָהּ זְמַן כוּ׳, עַיֵּן נוֹסַח הַמִּדְרָשׁ בַּיַּלְקוּט (תרפד). דַּעַת בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה שֶׁיּוֹם מַתַּן תּוֹרָה הוּא יוֹם אֵרוּסִין, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵרַס אֶת יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי זֹאת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לג ד): ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים מט:): ״מוֹרָשָׁה״ – מְאוֹרָשָׂה. וְתֵדַע כִּי ״לִקְהִלַּת יַעֲקֹב״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״מְאוֹרָשָׂה קְהִלַּת יַעֲקֹב״, מַשְׁמָע שֶׁקְּהִלַּת יַעֲקֹב הִיא מְאוֹרָשָׂה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי שֶׁנָּתַן לָהּ הַתּוֹרָה בִּמְקוֹם טַבַּעַת קִדּוּשִׁין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נד ה): ״כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ״. וְהִנֵּה מָצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא תשא טז) שֶׁהִמְשִׁילוּ זִוּוּג יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזִוּוּג כַּלָּה לְחָתָן בִּשְׁנֵי זְמַנִּים: הָאֶחָד הוּא בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לא יח): ״וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ״, חָסֵר כְּתִיב, שֶׁנִּמְסְרָה הַתּוֹרָה כְּכַלָּה מְקֻשֶּׁטֶת בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים; הַשֵּׁנִי הוּא בְּיוֹם חֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז א): ״וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁבַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נִמְסְרוּ יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּכַלָּה לְחָתָן. שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמַּתַּן תּוֹרָה הוּא זְמַן הָאֵרוּסִין, וְיוֹם הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הוּא זְמַן הַנִּשּׂוּאִין, כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת (ישעיה מד יג), כַּמּוּבָן מִן לְשׁוֹן ״נִמְסְרוּ״, דְּהַיְנוּ לְבֵית מָדוֹר אֶחָד. וּבֵינֵי בֵינֵי כְּמוֹ עָשׂוֹר חֳדָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד נה): ״תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר״, וְהַיְנוּ עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים שֶׁנּוֹתְנִין לִבְתוּלָה זְמַן בֵּין אֵרוּסִין לְנִשּׂוּאִין לְהִתְקַשֵּׁט בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי קִשּׁוּטִין שֶׁנִּזְכְּרוּ בִּישַׁעְיָה (ג יח-כד).

וּכְדֵי לְהַדְמוֹת זִוּוּג שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל צַד אֶל סְתָם זִוּוּג, הִגְבִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם כֵּן זְמַן יִשְׂרָאֵל עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים מִן רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן שֶׁבּוֹ נִתְאָרְסוּ בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁבּוֹ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְנִשְׁלַם הַזִּוּוּג מִכֹּל וָכֹל, כִּי בַּזְּמַן הַזֶּה יִתְקַשְּׁטוּ יִשְׂרָאֵל בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים וּמִתּוֹךְ זֶה רְאוּיִין לָדוּר בְּאֹהֶל מוֹעֵד מָדוֹר אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם. וּלְפִי שֶׁזְּמַן נִשּׂוּאִין שְׁלֹשִׁים יוֹם (עיין כתובות ח) עַל כֵּן נִמְשַׁךְ הַזְּמַן עַד אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית. וְאִם תִּרְצֶה לִמְנוֹת מִן פָּסוּק ״וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ״ שֶׁנֶּאֱמַר בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּז אַחַר אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁהוֹרִיד הַלּוּחוֹת, אָז יִהְיֶה מְכֻוָּן הַמִּסְפָּר עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים עַד הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁל שָׁנָה הַשֵּׁנִית, כִּי אָז נִשְׁלְמוּ הַנִּשּׂוּאִין וְכָתַב לָהּ ה׳ כְּתוּבָּה לֵידַע מֵאֵיזוֹ זְמַן תִּטְרוֹף הַלָּקוֹחוֹת, כִּי נִשְׁתַּעְבְּדוּ לָהֶם בַּכְּתוּבָּה אַרְצוֹת שֶׁבַע אֻמּוֹת, שֶׁאִם בְּחֶטְאָם יִגְלוּ מִן הָאָרֶץ יוּכְלוּ לַחֲזוֹר וְלִטְרוֹף מִיָּדָם וְלוֹמַר זְמַן שְׁטָרֵנוּ קוֹדֵם. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד״, כִּי הוּא זְמַן הַנִּשּׂוּאִין לָשֶׁבֶת בָּיִת. וְכֵן הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית (כו:) שְׁנֵי זְמַנִּים אֵלּוּ, וְדָרְשׁוּ: ״בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ״ זוֹ מַתַּן תּוֹרָה, ״וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ״ זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי בִּשְׁנֵי זְמַנִּים אֵלּוּ נִשְׁלַם הַזִּוּוּג. וְהִזְכִּיר ״בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״ מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַזִּוּוּג דּוֹמֶה בְּדוֹמֶה, נֶאֱמַר ״שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וּכְדַעַת הַמִּדְרָשׁ (במ״ר א ט) הָאוֹמֵר שֶׁכְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ״ (ד״ה א׳ כט יא), כָּךְ נָתַתִּי לָכֶם תִּלּוּי רֹאשׁ כוּ׳, וּמַה עִנְיָן זֶה לְכָאן, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַזִּוּוּג דּוֹמֶה בְּדוֹמֶה כִּבְיָכוֹל.

פסוק ב

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ וְגוֹ׳. אַף עַל פִּי שֶׁרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ שֶׁהוּא לְשׁוֹן קַבָּלַת חֶשְׁבּוֹן (שמות ל יב), מִכָּל מָקוֹם הִזְכִּירוֹ בִּלְשׁוֹן שְׂאוּ, כִּי תִשָּׂא, נָשֹׂא, כִּי מִצַּד הַמִּסְפָּר יְנַטְּלֵם וִינַשְּׂאֵם בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מִסְפָּר פְּרָטִי, כְּמוֹ הַקַּשׁ הַזֶּה שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בַּעַל הַגֹּרֶן לָתֵת לוֹ מִנְיָן, כָּךְ אֵין לָאֻמּוֹת הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית כִּי אִם כְּלָלִית לְקִיּוּם הַמִּין, כִּשְׁאָר בְּהֵמוֹת וְחַיְתוֹ אֶרֶץ. אֲבָל כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל מֻשְׁגָּח בִּפְרָטוּת, וַאֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם חָשׁוּב כְּאֻמָּה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם יט כא): ״וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב״, וַאֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם שֶׁיִּפּוֹל דּוֹמֶה כִּי רַב הוּא. עַל כֵּן נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְפָּר כְּמוֹ לַכּוֹכָבִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה מ כו): ״הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא״, כָּךְ נֶאֱמַר כָּאן ״בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת״ וְגוֹ׳ לְהוֹרוֹת שֶׁמַּצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד (דניאל יב ג) וְכָל אֶחָד יֵשׁ לוֹ הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית. וּמַה שֶּׁמַּקְשֶׁה (ביומא כב:) קְרָאֵי אַהֲדָדֵי, כְּתִיב (הושע ב א): ״וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִסְפָּר, וְאַחַר כָּךְ כְּתִיב: ״כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר״, כְּפִי הַפְּשָׁט אֵין זֶה קוּשְׁיָא, כִּי אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַדַּאי יֵשׁ לָהֶם מִסְפָּר, כַּכּוֹכָבִים שֶׁמּוֹצִיאָן וּמַכְנִיסָן בְּמִסְפָּר כָּךְ יֵשׁ לָהֶם מִסְפָּר, לְהוֹרוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ עַל כָּל אֶחָד בִּפְרָטוּת. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר״, הַיְינוּ אֵצֶל בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יוּכְלוּ לִסְפּוֹר אוֹתָם לְגֹדֶל רִבּוּיָם.