כלי יקר על במדבר

כלי יקר

מקור: Sefaria, Vocalized Edition (sefaria.org). רישיון: CC0 (הקדשה לנחלת הכלל) – https://creativecommons.org/publicdomain/zero/1.0/.

פרק א

פסוק א

וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. וּבְפָרָשַׁת וַיִּקְרָא כְּתִיב: ״מֵאֹהֶל מוֹעֵד״, לְפִי שֶׁבַּפַּעַם הַהוּא לֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן, עַל כֵּן הָיְתָה הַקְּרִיאָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד אֶל חוּץ לְאֹהֶל מוֹעֵד, אֲבָל בְּאֶחָד בְּאִיָּיר כְּבָר הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לָבוֹא אֶל תּוֹךְ הָאֹהֶל, בָּא אֵלָיו הַדִּבּוּר בְּאֹהֶל מוֹעֵד מֵעַל הַכַּפֹּרֶת, כִּדְאִיתָא בְּסוֹף פָּרָשַׁת נָשֹׂא. וְאֵין צֹרֶךְ בְּמַה שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י שָׁם, בָּא כָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְהִכְרִיעַ כוּ׳. וּמַה שֶּׁנָּקַט ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ לְהוֹדִיעַ טַעַם לְמִסְפָּר זֶה, וְהוּא לְפִי שֶׁבָּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכָם, לְשׁוֹן לְהַשְׁרוֹת מוֹרֶה עַל הַעֲמָדַת הַשְּׁכִינָה דִּירַת קֶבַע שָׁמָּה וְאֵין דִּירַת קֶבַע בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, עַל כֵּן בְּאֶחָד בְּנִיסָן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן וּבוֹ בַּיּוֹם יָרְדָה הַשְּׁכִינָה לְתוֹךְ אֹהֶל מוֹעֵד, וְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁנִּרְאָה שֶׁעָשָׂה לוֹ ה׳ מָדוֹר בַּתַּחְתּוֹנִים דִּירַת קֶבַע, מְנָאָם בְּאֶחָד בְּאִיָּיר. וְלֹא מְנָאָם תֵּכֶף בְּאֶחָד נִיסָן כִּי עֲדַיִן לֹא הֶחֱזִיק בְּמָדוֹר זֶה.

וְנִרְאֶה לִי לִתֵּן טַעַם לְמִנְיָן זֶה בִּזְמַן הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רז״ל אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל בְּפָחוֹת מֵעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י לו): ״וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה׳ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל״. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר לְהַשְׁווֹת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּאַרְעָא כְּעֵין מַלְכוּתָא דִרְקִיעָא, כְּאָמְרוּ רז״ל (תנחומא וישלח ב): בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי יָרְדוּ עִמּוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף מֶרְכָּבוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח יח): ״רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן ה׳ בָּם״, רוֹצֶה לוֹמַר כְּשֶׁיֵּשׁ מִסְפָּר זֶה אָז ״ה׳ בָּם״, הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בָּם. וְכֵן מָצִינוּ בְּמַחֲנֵה לְוִיִּם שֶׁנִּקְרְאוּ מַחֲנֵה שְׁכִינָה שֶׁהָיוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף (במדבר ג לט). עַל כֵּן הֻצְרַךְ לִמְנוֹת גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל לֵידַע אִם יֵשׁ בָּהֶם כַּחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה שֶׁרְאוּיִין לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בְּכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט.

וְהוּצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל לְמִנְיַן שִׁשִּׁים רִבּוֹא דַּוְקָא לֹא פָּחוֹת, לְפִי שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי פָּרָשָׁה זוֹ (ב ב) שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה מְצוּיָה שָׁם תִּמְצָא אַרְבַּע מַחֲנוֹת שְׁכִינָה, וּבְסֵפֶר הַפַּרְדֵּס שַׁעַר פְּרָטֵי הַשֵּׁמוֹת פֶּרֶק ב׳ דַּף קי״ח כָּתַב שֶׁיֵּשׁ עֶשְׁרִים וּשְׁמֹנֶה מַחֲנוֹת שְׁכִינָה, וּמֵהֵיכָן לָמַד לוֹמַר כֵּן? אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלָּמַד זֶה מִן מִסְפָּר זֶה שֶׁבָּא עַל יְדֵי הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בְּהֶקֵף שִׁבְעָה עֲנָנִים וְתוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה בְּמַחֲנֵה לְוִיָּה, וּבְכָל עָנָן וְעָנָן הָיָה כְּבוֹד ה׳, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁכְּבוֹד ה׳ מָצוּי בּוֹ אֵין שָׁם פָּחוֹת מִן אַרְבַּע מַחֲנוֹת שְׁכִינָה שֶׁבְּכָל מַחֲנֶה וּמַחֲנֶה עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף. נִמְצָא בְּשִׁבְעָה עֲנָנִים עֶשְׁרִים וּשְׁמֹנֶה מַחֲנוֹת, בְּכָל עָנָן אַרְבַּע מַחֲנוֹת, צֵא וַחֲשׁוֹב עֶשְׁרִים וּשְׁמֹנֶה פְּעָמִים עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם תִּמְצָא שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְעוֹד שִׁשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף, כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשָׁה אֶלֶף וְהַלְוִיִּם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, סַךְ הַכֹּל שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף, כִּי בְּכָל מֵאָה אֶלֶף יֵשׁ אַרְבַּע פְּעָמִים עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְנִשְׁאֲרוּ שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף, נִמְצָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַחֲנוֹת בְּסַךְ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֲלָפִים. עוֹד עֲשֵׂה מִן שֵׁשׁ פְּעָמִים שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת יִשָּׁאֲרוּ תִּשְׁעַת אֲלָפִים וְהַלְוִיִּם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, סַךְ הַכֹּל עֶשְׁרִים וּשְׁמֹנֶה מַחֲנוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ כָּאן מוֹתָרוֹת תִּשְׁעַת אֲלָפִים מִכָּל מָקוֹם אֵין לְצַמְצֵם בַּתַּחְתּוֹנִים, כִּי הַמִּיתָה מְכַלָּה בָּהֶם וְשֶׁמָּא לֹא יִתְמַלֵּא הַמִּסְפָּר מִן הַפְּחוּתִים מִבֶּן עֶשְׂרִים כָּל כָּךְ מַהֵר.

וְהַלְוִיִּם נִמְנוּ מִבֶּן חֹדֶשׁ, כִּי לָמוּד אוֹתוֹ שֵׁבֶט לִהְיוֹת נִמְנֶה מִבֶּטֶן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיִרְמְיָה הַכֹּהֵן: ״וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ״ (א ה), וְעַל כֵּן הָעִנְיָן מֻכְרָח שֶׁבְּכָל הַמִּסְפָּרִים לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל פָּחוֹת מִן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף חוּץ מִן הַלְוִיִּם. אַף עַל פִּי שֶׁבְּמִסְפָּר רִאשׁוֹן הָיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף עִם הַלְוִיִּם, וְלֹא הָיוּ עֶשְׁרִים וּשְׁמֹנֶה מַחֲנוֹת בַּתַּחְתּוֹנִים לְהֶקֵף שִׁבְעָה עֲנָנִים, מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן לֹא בָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים לַעֲשׂוֹת לוֹ מָדוֹר שֶׁל קֶבַע בַּתַּחְתּוֹנִים, וְעַכְשָׁיו בְּאֶחָד בְּאִיָּר שֶׁבִּתְלָתִין יוֹמִין הֱוֵי חֲזָקָה כִּי תִּהְיֶה דִירָתוֹ קֶבַע, וּבָא אֱלֹהִים וְכָל קְדוֹשִׁים עִמּוֹ לִקְבּוֹעַ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת (ישעיה מד יג), מֵאָז הוּצְרַךְ לִמְנוֹתָם לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵם צְרִיכִין לִהְיוֹת כְּמִסְפָּר זֶה כְּדֵי לְמַלֹּאת עֶשְׁרִים וּשְׁמֹנֶה מַחֲנוֹת שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף בְּאוֹתוֹ זְמַן אֲשֶׁר הוֹשִׁיב ה׳ שְׁכִינָתוֹ יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע בְּאֹהֶל מוֹעֵד. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד״. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר וּמִתְיַשֵּׁב עַל אוֹפַנּוֹ בְּמִסְפַּר שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אֲשֶׁר בּוֹ יָצְאוּ רוֹב הַמְפָרְשִׁים לִלְקוֹט טַעַם מַסְפִּיק וְלֹא מָצָאוּ.

בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית. צֹרֶךְ זְמַן זֶה שֶׁכָּתוּב כָּאן אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (ה): מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְלֹא כָתַב לָהּ כְּתוּבָּה כוּ׳, לְיָמִים מָצָא עֲנִיָּה בַּת טוֹבִים וְכָתַב לָהּ כְּתוּבָּה וְכָתַב לָהּ זְמַן כוּ׳, עַיֵּן נוֹסַח הַמִּדְרָשׁ בַּיַּלְקוּט (תרפד). דַּעַת בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה שֶׁיּוֹם מַתַּן תּוֹרָה הוּא יוֹם אֵרוּסִין, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵרַס אֶת יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי זֹאת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לג ד): ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים מט:): ״מוֹרָשָׁה״ – מְאוֹרָשָׂה. וְתֵדַע כִּי ״לִקְהִלַּת יַעֲקֹב״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״מְאוֹרָשָׂה קְהִלַּת יַעֲקֹב״, מַשְׁמָע שֶׁקְּהִלַּת יַעֲקֹב הִיא מְאוֹרָשָׂה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי שֶׁנָּתַן לָהּ הַתּוֹרָה בִּמְקוֹם טַבַּעַת קִדּוּשִׁין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נד ה): ״כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ״. וְהִנֵּה מָצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא תשא טז) שֶׁהִמְשִׁילוּ זִוּוּג יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזִוּוּג כַּלָּה לְחָתָן בִּשְׁנֵי זְמַנִּים: הָאֶחָד הוּא בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לא יח): ״וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ״, חָסֵר כְּתִיב, שֶׁנִּמְסְרָה הַתּוֹרָה כְּכַלָּה מְקֻשֶּׁטֶת בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים; הַשֵּׁנִי הוּא בְּיוֹם חֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז א): ״וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁבַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נִמְסְרוּ יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּכַלָּה לְחָתָן. שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמַּתַּן תּוֹרָה הוּא זְמַן הָאֵרוּסִין, וְיוֹם הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הוּא זְמַן הַנִּשּׂוּאִין, כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת (ישעיה מד יג), כַּמּוּבָן מִן לְשׁוֹן ״נִמְסְרוּ״, דְּהַיְנוּ לְבֵית מָדוֹר אֶחָד. וּבֵינֵי בֵינֵי כְּמוֹ עָשׂוֹר חֳדָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד נה): ״תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר״, וְהַיְנוּ עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים שֶׁנּוֹתְנִין לִבְתוּלָה זְמַן בֵּין אֵרוּסִין לְנִשּׂוּאִין לְהִתְקַשֵּׁט בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי קִשּׁוּטִין שֶׁנִּזְכְּרוּ בִּישַׁעְיָה (ג יח-כד).

וּכְדֵי לְהַדְמוֹת זִוּוּג שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל צַד אֶל סְתָם זִוּוּג, הִגְבִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם כֵּן זְמַן יִשְׂרָאֵל עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים מִן רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן שֶׁבּוֹ נִתְאָרְסוּ בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁבּוֹ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְנִשְׁלַם הַזִּוּוּג מִכֹּל וָכֹל, כִּי בַּזְּמַן הַזֶּה יִתְקַשְּׁטוּ יִשְׂרָאֵל בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים וּמִתּוֹךְ זֶה רְאוּיִין לָדוּר בְּאֹהֶל מוֹעֵד מָדוֹר אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם. וּלְפִי שֶׁזְּמַן נִשּׂוּאִין שְׁלֹשִׁים יוֹם (עיין כתובות ח) עַל כֵּן נִמְשַׁךְ הַזְּמַן עַד אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית. וְאִם תִּרְצֶה לִמְנוֹת מִן פָּסוּק ״וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ״ שֶׁנֶּאֱמַר בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּז אַחַר אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁהוֹרִיד הַלּוּחוֹת, אָז יִהְיֶה מְכֻוָּן הַמִּסְפָּר עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים עַד הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁל שָׁנָה הַשֵּׁנִית, כִּי אָז נִשְׁלְמוּ הַנִּשּׂוּאִין וְכָתַב לָהּ ה׳ כְּתוּבָּה לֵידַע מֵאֵיזוֹ זְמַן תִּטְרוֹף הַלָּקוֹחוֹת, כִּי נִשְׁתַּעְבְּדוּ לָהֶם בַּכְּתוּבָּה אַרְצוֹת שֶׁבַע אֻמּוֹת, שֶׁאִם בְּחֶטְאָם יִגְלוּ מִן הָאָרֶץ יוּכְלוּ לַחֲזוֹר וְלִטְרוֹף מִיָּדָם וְלוֹמַר זְמַן שְׁטָרֵנוּ קוֹדֵם. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד״, כִּי הוּא זְמַן הַנִּשּׂוּאִין לָשֶׁבֶת בָּיִת. וְכֵן הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית (כו:) שְׁנֵי זְמַנִּים אֵלּוּ, וְדָרְשׁוּ: ״בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ״ זוֹ מַתַּן תּוֹרָה, ״וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ״ זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי בִּשְׁנֵי זְמַנִּים אֵלּוּ נִשְׁלַם הַזִּוּוּג. וְהִזְכִּיר ״בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״ מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַזִּוּוּג דּוֹמֶה בְּדוֹמֶה, נֶאֱמַר ״שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וּכְדַעַת הַמִּדְרָשׁ (במ״ר א ט) הָאוֹמֵר שֶׁכְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ״ (ד״ה א׳ כט יא), כָּךְ נָתַתִּי לָכֶם תִּלּוּי רֹאשׁ כוּ׳, וּמַה עִנְיָן זֶה לְכָאן, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַזִּוּוּג דּוֹמֶה בְּדוֹמֶה כִּבְיָכוֹל.

פסוק ב

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ וְגוֹ׳. אַף עַל פִּי שֶׁרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ שֶׁהוּא לְשׁוֹן קַבָּלַת חֶשְׁבּוֹן (שמות ל יב), מִכָּל מָקוֹם הִזְכִּירוֹ בִּלְשׁוֹן שְׂאוּ, כִּי תִשָּׂא, נָשֹׂא, כִּי מִצַּד הַמִּסְפָּר יְנַטְּלֵם וִינַשְּׂאֵם בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מִסְפָּר פְּרָטִי, כְּמוֹ הַקַּשׁ הַזֶּה שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בַּעַל הַגֹּרֶן לָתֵת לוֹ מִנְיָן, כָּךְ אֵין לָאֻמּוֹת הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית כִּי אִם כְּלָלִית לְקִיּוּם הַמִּין, כִּשְׁאָר בְּהֵמוֹת וְחַיְתוֹ אֶרֶץ. אֲבָל כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל מֻשְׁגָּח בִּפְרָטוּת, וַאֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם חָשׁוּב כְּאֻמָּה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם יט כא): ״וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב״, וַאֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם שֶׁיִּפּוֹל דּוֹמֶה כִּי רַב הוּא. עַל כֵּן נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְפָּר כְּמוֹ לַכּוֹכָבִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה מ כו): ״הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא״, כָּךְ נֶאֱמַר כָּאן ״בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת״ וְגוֹ׳ לְהוֹרוֹת שֶׁמַּצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד (דניאל יב ג) וְכָל אֶחָד יֵשׁ לוֹ הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית. וּמַה שֶּׁמַּקְשֶׁה (ביומא כב:) קְרָאֵי אַהֲדָדֵי, כְּתִיב (הושע ב א): ״וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִסְפָּר, וְאַחַר כָּךְ כְּתִיב: ״כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר״, כְּפִי הַפְּשָׁט אֵין זֶה קוּשְׁיָא, כִּי אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַדַּאי יֵשׁ לָהֶם מִסְפָּר, כַּכּוֹכָבִים שֶׁמּוֹצִיאָן וּמַכְנִיסָן בְּמִסְפָּר כָּךְ יֵשׁ לָהֶם מִסְפָּר, לְהוֹרוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ עַל כָּל אֶחָד בִּפְרָטוּת. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר״, הַיְינוּ אֵצֶל בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יוּכְלוּ לִסְפּוֹר אוֹתָם לְגֹדֶל רִבּוּיָם.

כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל יְדֵי שְׁקָלִים. וְהַרְבֵּה מִן הַמְפָרְשִׁים חָלְקוּ עָלָיו וְאָמְרוּ שֶׁמִּסְפַּר זֶה הָיָה בְּלֹא שְׁקָלִים, וּלְשׁוֹן הַמִּקְרָא מוֹכִיחַ, שֶׁאָמַר ״לְגֻלְגְּלֹתָם״. וְחָשְׁבוּ לְתָרֵץ לָמָּה דַּוְקָא מִסְפָּר רִאשׁוֹן הָיָה עַל יְדֵי שְׁקָלִים, לְפִי שֶׁהָיוּ צְרִיכִין אָז לַעֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן. וְתֵרוּץ זֶה דָּחוּק. וְנִרְאֶה לִי שֶׁוַּדַּאי טַעַם הַשְּׁקָלִים הָיוּ לְהַצִּיל מִן עַיִן הָרַע הַשּׁוֹלֵט בְּדָבָר מָנוּי, וְדַוְקָא בְּמִנְיָן שֶׁהוּא דְּבַר חִדּוּשׁ, דֶּרֶךְ מָשָׁל שֶׁבִּזְמַן שֶׁרוֹאִין מֵאָה זְהוּבִים אֵצֶל אִישׁ עָנִי, שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁאֵין לוֹ, יוֹתֵר הָעַיִן הָרַע שׁוֹלֵט בּוֹ מִמָּה שֶׁרוֹאִין אֵצֶל הֶעָשִׁיר אֶלֶף זְהוּבִים, כִּי כְבָר הוּחְזַק בְּאִישׁ אָמִיד. כָּךְ יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם הָיוּ מוּחְזָקִים בִּמְתֵי מִסְפָּר, כִּי בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ מִצְרַיְמָה וְנִתְמַעֲטוּ שָׁמָּה מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן וְהַשְׁלָכַת הַבָּנִים לַיְאוֹר, וּפִתְאוֹם נִמְצְאוּ בְּמִסְפָּר רִאשׁוֹן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף לְבַד מִטַּף וְנָשִׁים, וַדַּאי הָיָה בַּפַּעַם הַהוּא מָקוֹם לָחוּשׁ לְעַיִן הָרַע. מַה שְּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר מִסְפָּרִים, כִּי כְבָר הוּחְזְקוּ בְּעַם רַב וְעָצוּם. וְעַל כֵּן מְנָאָם דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּלֹא חֲצָאֵי שְׁקָלִים, כִּי וַדַּאי לֹא עָבַר עַל מִצְוַת הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב אוֹמֵר ״רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי״ (מלכים א טו ה). אֶלָּא שֶׁמִּצְוַת הַשְּׁקָלִים לֹא הָיְתָה כִּי אִם לְמִסְפָּר רִאשׁוֹן, כִּי בוֹ הָיָה יוֹתֵר בֵּית מֵחוּשׁ שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ נֵזֶק מִן עַיִן הָרַע, הֵן בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע כָּאָמוּר, הֵן מִצַּד הָעֹנֶשׁ, כִּי הָיָה הַמִּסְפָּר הַהוּא קָרוֹב לְמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְהָיָה הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיִּפְּלוּ רַבִּים מֵהֶם מִצַּד עֹנֶשׁ הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, וּכְשֶׁנּוֹדַע עַל יְדֵי הַמִּסְפָּר שֶׁנִּשְׁאֲרוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף יִהְיֶה הַדָּבָר חִדּוּשׁ וְשָׁלְטָא בְהֶם עֵינָא בִּישָׁא, כִּי הַחֵטְא מְסַיֵּעַ לָזֶה. עַל כֵּן הָיוּ צְרִיכִין אָז לְכַפָּרָה עַל נַפְשׁוֹתָם וּלְהַצִּילָם מֵעַיִן הָרַע, מַה שְּׁאֵין כֵּן בְּכָל הַמִּסְפָּרִים.

פסוק ג

מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה וְגוֹ׳. אִם מִסְפָּר זֶה הָיָה בַּעֲבוּר הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, לָמָּה אָמַר ״כָּל יוֹצֵא צָבָא״ מָה עִנְיָן יוֹצֵא צָבָא לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה. וּלְפִי מַה שֶּׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה שֶׁהָיָה צֹרֶךְ מִסְפָּר זֶה לֵידַע אִם יֵשׁ שָׁם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף לְכָל מַחֲנֵה שְׁכִינָה מִן עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה מַחֲנוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דּוּגְמַת צְבָאוֹת שֶׁל מַעְלָה, שַׁפִּיר קָאָמַר ״כָּל יוֹצֵא צָבָא״, וְהוּא הָרָאוּי לִהְיוֹת כְּאֶחָד מִצְּבָא הַמָּרוֹם, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה טו ו) שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ צְבָאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מא): ״יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה׳״ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּלְאָכִים נִקְרְאוּ צְבָאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לז טז): ״ה׳ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים״.

וּפְשׁוּטוֹ הוּא שֶׁיּוֹצֵא צָבָא הַיְינוּ לַמִּלְחָמָה. כִּי אִלּוּ לֹא חָטְאוּ בַּמְרַגְּלִים הָיוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ מִיָּד. וְאַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים יֵשׁ בֶּן חַיִל בְּפָחוֹת מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה, מִכָּל מָקוֹם לֹא בִגְבוּרַת אִישׁ יַחְפּוֹץ ה׳, כִּי אִם בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִלְּתָא, וְכָל בֶּן עֶשְׂרִים מִצַּד הֱיוֹתוֹ בַּר עֳנָשִׁין בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה אָז בְּיוֹתֵר הוּא מְדַקְדֵּק בְּמַעֲשָׂיו, וּמִסְתַּמָּא יֵשׁ לוֹ אָז יוֹתֵר זְכֻיּוֹת שֶׁיָּגִינּוּ בַּעֲדוֹ בַּמִּלְחָמָה, שֶׁהֲרֵי הַכֹּהֵן מַכְרִיז מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ יֵלֵךְ וְיָשׁוֹב לְבֵיתוֹ, וְכָל פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים מִסְתַּמָּא אֵינוֹ מְדַקְדֵּק כָּל כָּךְ בְּמַעֲשָׂיו וְאֵין לוֹ כָּל כָּךְ זְכֻיּוֹת שֶׁיַּכְרִיעוּ עַל חוֹבוֹתָיו.

פסוק ד

וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא. מִדְּקָאָמַר ״אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה״ מָה חָזַר וְאָמַר ״אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא״. וְקָרוֹב לוֹמַר שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְמַה שֶׁכָּתְבוּ הַמְפָרְשִׁים בַּפָּסוּק ״דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״ (בראשית מט טז), שֶׁלֹּא הָיָה מַחֲנִיף לְשִׁבְטוֹ שֶׁנִּקְרְאוּ עַמּוֹ אֶלָּא הָיָה דָּן אוֹתָם כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כְּאֶחָד מִן שְׁאָר שְׁבָטִים, כָּךְ נְשִׂיאִים אֵלּוּ הָיוּ כְּשֵׁרִים, וְהָיָה כָּל אֶחָד ״אִישׁ לַמַּטֶּה״, לְכָל הַשֵּׁבֶט הָיָה כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ לִנְהוֹג עֲלֵיהֶם נְשִׂיאָתוֹ בְּרָמָה, וְלֹא זוֹ לְכָל הַשֵּׁבֶט הָרְחוֹקִים קְצָת מִמֶּנּוּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ הָיָה ״רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו״ הַקְּרוֹבִים אֵלָיו בְּיוֹתֵר, גַּם לָהֶם הָיָה לְרֹאשׁ לִנְהוֹג נְשִׂיאוּת עֲלֵיהֶם.

וּמַה שֶּׁלֹּא נִזְכְּרוּ הַנְּשִׂיאִים בְּמִסְפָּר רִאשׁוֹן, לְפִי שֶׁעַכְשָׁיו הָיָה מְחַלְּקָם לְאַרְבָּעָה דְּגָלִים וְכָל נָשִׂיא הָיָה צָרִיךְ לֵידַע מִי וּמִי הַהוֹלְכִים וְחוֹנִים עַל דִּגְלוֹ. וְאַהֲרֹן לֹא נִזְכַּר בְּמִסְפָּר רִאשׁוֹן לְפִי שֶׁהָיָה לֵידַע הַנּוֹתָרִים מִנְּפִילַת מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל אֲשֶׁר אַהֲרֹן הָיָה סִבָּתוֹ, עַל כֵּן לֹא הָיָה שָׁמָּה כִּי אִם כָּאן בְּהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה אֲשֶׁר אַהֲרֹן סִבָּה לָהּ עַל יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת.

פסוק מט

אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְגוֹ׳. אִם לֹא יִפְקֹד אוֹתָם פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא יְקַבֵּל סְכוּם מִנְיָנָם, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וּמָה הָיָה הַמִּקְרָא חָסֵר בְּאָמְרוֹ ״אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״? וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בְּסָמוּךְ שֶׁהָיָה הַמִּנְיָן עַל פִּי ה׳, כִּי הַשְּׁכִינָה מַקְדֶּמֶת לְפָנָיו וּבַת קוֹל יוֹצֵאת מִן הָאֹהֶל וְאוֹמֶרֶת: כָּךְ וְכָךְ תִּינוֹקוֹת יֵשׁ בָּאֹהֶל, נוּכַל לוֹמַר שֶׁ״בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ הָאָמוּר אֵינוֹ מוּסָב כִּי אִם עַל ״וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא״, כְּאִלּוּ אָמַר: אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִּפְקֹד כְּלָל, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל אַךְ לְמַעֵט בָּא, כָּךְ בָּא לְמַעֵט וְלוֹמַר דַּוְקָא אַתָּה לֹא תִּפְקֹד אוֹתָם לְבַדְּךָ, אֲבָל בְּצֵרוּף הַשְּׁכִינָה וְהַבַּת קוֹל תִּפְקְדֵם. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי״, הַיְינוּ עַל יְדֵי הַשְּׁכִינָה, אֲבָל אַתָּה לְבַד לֹא תִּפְקְדֵם. וּמִדְּסָמַךְ לָזֶה צִוּוּי ״וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדוּת״, נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּיר שְׂאוּ, נָשֹׂא, כִּי תִשָּׂא, הַכֹּל הוּא לְשׁוֹן מַעֲלָה וּנְשִׂיאוּת רֹאשׁ הַנִּרְאֶה בַּנִּסְפָּרִים בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל זוּלָתָם, כִּי כָּל דָּבָר חָשׁוּב וְסָפוּן יֵשׁ לוֹ מִסְפָּר.

וּבָזֶה רָאִיתִי לְתָרֵץ הַרְבֵּה שִׁנּוּיִים, כִּי בְּיִשְׂרָאֵל נֶאֶמְרוּ שְׁנֵי הַלְּשׁוֹנוֹת: ״שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ״ וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״תִּפְקְדוּ אוֹתָם לְצִבְאוֹתָם״, וּבַלְוִיִּם לֹא הִזְכִּיר כִּי אִם לְשׁוֹן פְּקִידָה – ״פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי״; וּבַבְּכוֹרוֹת חָזַר וְהִזְכִּיר שְׁנֵיהֶם: ״פְּקֹד כָּל בְּכוֹר וְגוֹמֵר, וְשָׂא אֵת מִסְפַּר שְׁמוֹתָם״; וְאֵצֶל בְּנֵי קְהָת וְגֵרְשׁוֹן הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״נָשֹׂא״ וְלֹא אֵצֶל מְרָרִי, וְזֶה לְפִי שֶׁהַפְּקִידָה הַיְינוּ הַמִּסְפָּר וּ״שְׂאוּ״ הַיְינוּ לְשׁוֹן נְשִׂיאוּת הַמַּעֲלָה, אֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל הָיוּ צְרִיכִין לָזֶה לְהַרְאוֹת חִבָּתָן נֶגֶד כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְקַשׁ שֶׁאֵין לוֹ מִסְפָּר, אֲבָל הַלְוִיִּם אֵין צֹרֶךְ לָהֶם לְהַרְאוֹת הִתְנַשְּׂאוּתָם עַל יְדֵי הַמִּסְפָּר, כִּי בְּלָאו הָכֵי יֵשׁ לָהֶם נְשִׂיאַת רֹאשׁ בְּמַה שֶׁעֲשָׂאָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פְּקִידִים עַל בֵּיתוֹ הַקָּדוֹשׁ. לְכָךְ אָמַר אַחַר ״וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא״ וְגוֹ׳ – ״וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם״, לוֹמַר לְךָ שֶׁמִּצַּד שֶׁנַּעֲשׂוּ פְּקִידִים יֵשׁ לָהֶם נְשִׂיאוּת זוּלַת הַמִּסְפָּר שֶׁבְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי לִגְיוֹן מֶלֶךְ הֵמָּה וְכָל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה׳. אֲבָל הַבְּכוֹרִים שֶׁנִּפְסְלוּ מִן הָעֲבוֹדָה עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, הֻצְרְכוּ לִנְשִׂיאַת רֹאשׁ עַל יְדֵי הַמִּסְפָּר, לְכָךְ פֵּרַט אֶצְלָם שְׁנֵיהֶם. וּמַה שֶּׁכָּתַב לְשׁוֹן ״נָשֹׂא״ אֵצֶל בְּנֵי קְהָת וּבְנֵי גֵרְשׁוֹן, הַיְינוּ לִתֵּן לָהֶם נְשִׂיאוּת רֹאשׁ כְּנֶגֶד בְּנֵי מְרָרִי, כִּי עֲבוֹדַת שְׁנֵיהֶם יוֹתֵר מְקֻדָּשִׁים מִמַּשָּׂא בְּנֵי מְרָרִי, עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר ״נָשֹׂא״ אֵצֶל בְּנֵי מְרָרִי.

פרק ב

פסוק ב

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם. מָצִינוּ בְּכַמָּה מִדְרָשִׁים (במ״ר ב ב-ו) הַמַּגְדִּילִים מְאֹד עִנְיַן הַדְּגָלִים, וְדָרְשׁוּ עֲלֵיהֶם פָּסוּק ״וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל״ (תהלים כ ו), שֶׁבִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה רָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּלְאָכִים דְּגָלִים דְּגָלִים וְנִתְאַוּוּ לִהְיוֹת דְּגָלִים כְּמוֹתָם. וּבַפָּסוּק (שיר ו י) ״מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר״, דָּרְשׁוּ (במ״ר ב ד) שֶׁהָיוּ הָאֻמּוֹת מִסְתַּכְּלִין בְּמַעֲלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ תְּמֵהִים כוּ׳ וְאוֹמְרִים ״שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית״, הִדָּבֵק בָּנוּ וּבֹא אֶצְלֵנוּ וְנַעֲשֶׂה מִמְּךָ דּוּכָסִים וְהֶגְמוֹנִים, וְיִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִין: ״מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם״ (שם ז א), רוֹצֶה לוֹמַר מָה גְּדֻלָּה אַתֶּם נוֹתְנִים לָנוּ, שֶׁמָּא גְּדֻלָּה אַתֶּם יְכוֹלִין לָתֵת לָנוּ כְּמוֹ שֶׁנָּתַן אֱלֹהֵינוּ, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה מִזְרָחָה כוּ׳. וְכָל מַשְׂכִּיל יִפָּלֵא בְּעֵינָיו, מָה קוֹל הֲמֻלָּה זוֹ, וּמַדּוּעַ קוֹל הַקִּרְיָה הוֹמָה (מלכים א׳ א מא) עַל זֶה, וּמַה יְּקָר וּגְדֻלָּה נַעֲשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר הִתְאַוּוּ לָהֶם כָּל כָּךְ.

וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁעִקַּר חֶשְׁקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיָה לְהַרְאוֹת לְכָל הָעַמִּים כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עֲלֵיהֶם וְיִירְאוּ מֵהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה יִשְׂאוּ דֶּגֶל הָרוֹמְמוּת וְהַנִּצָּחוֹן בְּכָל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, כִּי עַל יְדֵי שֶׁהֵם מְסֻבָּבִים בְּכָל אַרְבַּע רוּחוֹת וְהַשְּׁכִינָה וְהָאָרוֹן בָּאֶמְצַע, תֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִין אֵלָיו, יִרְאוּ כָּל הָעַמִּים כִּי יֵלְכוּ בְּשֵׁם ה׳, וְזֶה הָאוֹת אֲשֶׁר אֵלָיו יְיַשְּׁרוּ עֵינֵי כָּל הַשּׁוֹכְנִים בָּעִגּוּל סָבִיב, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית לא עיי״ש): לֶעָתִיד יַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים מָחוֹל בְּגַן עֵדֶן וּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בָּאֶמְצַע, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו יב): ״וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם״, כִּי כָּל הַפְּנִיּוֹת שֶׁהַצַּדִּיקִים פּוֹנִין הַכֹּל הוּא מוּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וְכֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶה אוֹת הַדֶּגֶל כִּי הוּא סִימָן הַנִּצָּחוֹן בַּמִּלְחָמָה, וְדֶגֶל זֶה הוּא בְּשֵׁם ה׳, כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ כִּי בְשֵׁם ה׳. וְכֵן הַמַּלְאָכִים עַל יְדֵי שֶׁהֵם סוֹבְבִים כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מוֹרָאָם עַל כָּל הַנִּמְצָאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת״ (שיר ו י). כִּי עַל יְדֵי סִבּוּב זֶה תִּהְיֶה מוֹרָאָם עַל כָּל הָאֻמּוֹת כְּמוֹ הַמַּלְאָכִים שֶׁהַכֹּל יְרֵאִים מֵהֶם. וְעַל דְּגָלִים אֵלּוּ הֻבְטַח יַעֲקֹב שֶׁנֶּאֱמַר בוֹ (בראשית כח יד): ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה״ גוֹמֵר. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת״, הַיְינוּ בְּאוֹתוֹת שֶׁמָּסַר לָהֶם אֲבִיהֶם יַעֲקֹב כוּ׳, כִּי בְּמַרְאָה נִרְאָה אֵלָיו עִנְיַן הַדְּגָלִים בַּפָּסוּק ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה״ וְגוֹמֵר. לְכָךְ מַתְחִיל הַמִּזְמוֹר (בתהלים כ ב-ו): ״יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב״ וְגוֹמֵר, וְעַל זֶה אָמַר ״וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל״, לָשֵׂאת דֶּגֶל הָרוֹמְמוּת וְהַנִּצָּחוֹן בְּכָל אַרְבַּע רוּחוֹת בְּשֵׁם אֱלֹהֵינוּ. לְכָךְ אָמְרוּ ״מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית״ וְגוֹמֵר, כִּי נִצָּחוֹן שֶׁלָּכֶם הוּא נִצָּחוֹן אֱנוֹשִׁי, וְכָל זֶה אֵינוֹ שֹׁוֶה לִמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם, הַמּוֹרֶה עַל נִצָּחוֹן אֱלֹהִי, כִּי ״הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ״, כִּי הַדָּבָר בְּסָפֵק אִם מְנַצְּחִים, ״וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד״, כִּי בְּוַדַּאי נוֹצְחִים כָּל הַלּוֹחֲמִים בְּשֵׁם ה׳. וְעוֹד שֶׁהָעִקָּר חָסֵר אֶצְלְכֶם, דְּהַיְינוּ מַרְאֵה כְּבוֹד ה׳, הוּא הָאוֹת אֲשֶׁר אֵלָיו יְיַשְּׁרוּ כָּל הַשּׁוֹכְנִים סְבִיב הַמֶּרְכָּז, לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּאֹתֹת״, כְּדֵי לִהְיוֹת לָהֶם הַשְּׁכִינָה אוֹת אֲשֶׁר נֶגְדּוֹ יְיַשְּׁרוּ עַפְעַפֵּיהֶם.

פסוק ג

וְהַחוֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה. טַעַם לְסֵדֶר הַדְּגָלִים עַל זֶה הָאֹפֶן כְּבָר דִּבְּרוּ בּוֹ הָרִאשׁוֹנִים אִישׁ לְפִי שִׂכְלוֹ. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה שֶׁהֵם עַל סֵדֶר אַרְבַּע מַדְרֵגוֹת הַכּוֹלְלִים כָּל שְׁלֵמוּת אֱנוֹשִׁי, וְהֵם קִנְיַן הַחָכְמָה, וְאַחֲרֶיהָ קִנְיַן הַמִּדּוֹת, וְאַחֲרֵיהֶם קִנְיַן הַגְּבוּרָה, וְאַחַר כֻּלָּם קִנְיַן הָעֹשֶׁר, כִּי כָּךְ סִדְּרָם הָרַמְבַּ״ם, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (נדרים לח): אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה כִּי אִם עַל חָכָם, עָשִׁיר, גִּבּוֹר, וְעָנָו, כִּי הָעֲנָוָה רֹאשׁ לְכָל הַמִּדּוֹת, עַל כֵּן הַדְּגָלִים אֵלּוּ שֶׁבָּאוּ לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה אֲשֶׁר בְּתוֹכָם, סִדְּרָם עַל זֶה הָאֹפֶן אִישׁ אִישׁ עַל מַעֲלָתוֹ, לוֹמַר לְךָ רְאוּיִין אֵלּוּ שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם הַשְּׁכִינָה, כִּי כָּל אַרְבַּע מַעֲלוֹת אֵלּוּ נִמְצְאוּ בָּהֶם.

יְהוּדָה יִשָּׂשכָר זְבוּלוּן רִאשׁוֹנָה יִסְעוּ, כִּי מֵהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה עַל כֵּן נֶאֱמַר כֶּפֶל ״קֵדְמָה מִזְרָחָה״ לְהוֹרוֹת כִּי מֵהֶם תֵּצֵא אוֹר הַתּוֹרָה, כִּי בִּיהוּדָה נֶאֱמַר (בראשית מט י): ״לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו״, אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת וּנְשִׂיאֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (סנהדרין ה. עיי״ש) וְאֵין מְחֹקֵק אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּמֹשֶׁה (דברים לג כא): ״כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן״, וּכְתִיב (משלי לא ה): ״פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק״. וְהַחוֹנִים עָלָיו מַטֵּה יִשָּׂשכָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ד״ה א׳ יב לב): ״וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים״. מַטֵּה זְבוּלוּן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שופטים ה יד): ״וּמִזְּבוּלוּן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר״. וְעוֹד שֶׁיִּהְיֶה מַחֲזִיק יְדֵי יִשָּׂשכָר, וְעַל כֵּן לֹא אָמַר ״וְעָלָיו מַטֵּה זְבוּלוּן״, כִּי לֹא רָצָה לַעֲשׂוֹתוֹ טָפֵל לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר, לְהוֹרוֹת שֶׁהַלּוֹמֵד וְהַמַּחֲזִיק בַּלּוֹמְדֶיהָ שְׁקוּלִים הֵמָּה, וְנֶאֱמַר בָּהֶם ״רִאשׁוֹנָה יִסָּעוּ״, כִּי לָהֶם מִשְׁפַּט הָרֵאשִׁית בַּמִּלְחָמָה, כִּי מִלְחַמְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָן בְּחֶרֶב וַחֲנִית כִּי אִם צְרִיכִין לִהְיוֹת חֲמוּשִׁים מְזֻיָּנִים בַּחֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה שֶׁנֶּחְלְקוּ לְשִׁבְעָה סְפָרִים דְּהַיְנוּ מְזֻיָּנִים, וְהִיא כְּלוּלָה בְּמִסְפַּר עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע אוֹתִיּוֹת כְּמִסְפַּר ראשי תֵּבוֹת שֶׁל יְהוּדָה יִשָּׂשכָר זְבוּלוּן, לוֹמַר לְךָ שֶׁזְּכוּת הַתּוֹרָה מְסַיַּעְתָּן בַּמִּלְחָמָה וְהֵם רֹאשׁ דֶּגֶל הַמּוֹרֶה עַל הַנִּצָּחוֹן.

דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן גָּד תֵּימָנָה, שֶׁנִּקְרָא דָּרוֹם עַל שֵׁם דָּר רוֹם, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ דָּר בְּרוּמוֹ, כָּךְ כָּל הַנִּכְנָע בְּטֶבַע לְסוֹף הַקב״ה מַגְבִּיהוֹ. וְהַהַכְנָעָה רֹאשׁ לְכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וּמִדָּה זוֹ הָיְתָה אֵצֶל רְאוּבֵן כִּי הוּא הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ בְּמַעֲשֵׂה בִּלְהָה, כְּאָמְרוּ רז״ל (עיין סוטה ז:) מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹדֶה כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁמֵּבִיא רַשִׁ״י פָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה (לג ז), וְזֶה נִמְשָׁךְ מִן מִדַּת הָעֲנָוָה, כִּי כָל גְּבַהּ רוּחַ הוּא בּוֹשׁ מִלְּהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת. וּמִן שִׁמְעוֹן הָיוּ מְלַמְּדִים וְסוֹפְרִים וַעֲנִיִּים אֲשֶׁר בָּהֶם הַהַכְנָעָה מְצוּיָה יוֹתֵר מִבְּזוּלָתָם. וְכֵן גָּד הָיָה בַּעַל צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים לג כא): ״צִדְקַת ה׳ עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל״, רָצָה לוֹמַר כִּי מִשְׁפָּטָיו דְּהַיְנוּ עַל פִּי שׁוּרַת הַמִּשְׁפָּט לֹא הָיָה צָרִיךְ לֵילֵךְ כִּי אִם עִם יִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּרֹאשׁ הֶחָלוּץ, וְעַל צַד הַצְּדָקָה הָלַךְ לִפְנֵיהֶם כְּצִדְקַת ה׳ הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וּכְדֵי שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁמָּא מֵחֲמַת גֹּבַהּ לִבָּם הָלְכוּ בָּרֹאשׁ תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית מט יט): ״גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֵד עָקֵב״, הַגְּדוּד הָלַךְ בַּעֲנָוָה כְּעָקֵב זֶה הַמּוֹרֶה עַל גֶּדֶר הָעֲנָוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ד): ״עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה׳״.

דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם מְנַשֶּׁה וּבִנְיָמִין יָמָּה וּשְׁלִישִׁים יִסָּעוּ. כִּי מַעֲלַת הַגְּבוּרָה שְׁלִישִׁית, וּכְתִיב בָּהֶם (תהלים פג): ״לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִין וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ״ וְגוֹ׳, כִּי יוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר, אֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהַגְּבוּרָה, וּבִנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, וְקִנְיָן זֶה הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת, כִּי מִיּוֹם לְיוֹם תַּשׁ כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם מִצַּד הַתָּכַת הַלֵּחָה הַשָּׁרְשִׁית, כִּי יוֹם הַמָּוֶת מַתְחִיל מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. עַל כֵּן חֲנִיָּתָם לְרוּחַ מַעֲרָבִי כִּי בְּאוֹתוֹ רוּחַ הַשֶּׁמֶשׁ הוֹלֵךְ וְחָסֵר.

דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן אָשֵׁר נַפְתָּלִי צָפוֹנָה. אֲשֶׁר מִשָּׁם זָהָב יֶאֱתֶה, וּשְׁלָשְׁתָּן הָיוּ בַּעֲלֵי עֹשֶׁר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט כ): ״מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ״, וּכְתִיב (דברים לג כג): ״נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַת ה׳״ הִיא תַעֲשִׁיר. וְשֵׁבֶט דָּן עָשָׂה עֶגְלֵי זָהָב בַּעֲבוּר רֹב זָהָב שֶׁהוּשְׁפַּע לָהֶם, וְעַל כֵּן הָיָה מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת. וְקִנְיָן זֶה הַפָּחוּת שֶׁבְּכֻלָּם, לְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ ״לָאַחֲרוֹנָה יִסְעוּ״. וּפְנִיַּת כֻּלָּם אֶל הַשְּׁכִינָה שֶׁבָּאֶמְצַע כִּי כֻלָּם כְּאֶחָד טוֹבִים כְּשֶׁמְּשַׁמְּשִׁין בָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם. וִיהוּדָה רֹאשׁ דֶּגֶל כִּי הוּא מֶלֶךְ וְנִקְרָא גּוּר אַרְיֵה, עַל כֵּן דִּינוֹ לֵילֵךְ בָּרֹאשׁ בַּמִּלְחָמָה. וְכֵן דָּן גּוּר אַרְיֵה הָלַךְ בָּאַחֲרוֹנָה, כִּי עִקַּר הַמִּלְחָמָה פָּנִים וְאָחוֹר. וּרְאוּבֵן בְּכוֹר רֹאשׁ דֶּגֶל, וְכֵן אֶפְרַיִם רֹאשׁ דֶּגֶל כִּי יוֹסֵף הַבְּכוֹר.

פרק ג

פסוק א

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה לִמְּדָם תּוֹרָה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ יְלָדָם וְנַעֲשׂוּ תּוֹלְדוֹתָיו בְּיוֹם שֶׁדִּבֵּר ה׳ אִתּוֹ בְּהַר סִינַי. וְקָשֶׁה דְּאִם כֵּן כָּל יִשְׂרָאֵל תּוֹלְדוֹתָיו כִּי לְכֻלָּם לִמֵּד תּוֹרָה. וְעוֹד לָמָּה חָזַר ״וְאָמַר אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן״ וְלֹא הִזְכִּיר אֶת מֹשֶׁה. וְנִרְאֶה לִי לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט כ): ״וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה׳ מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ״, וְאֵין הַשְׁמָדָה אֶלָּא כִּלְיוֹן בָּנִים כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת עֵקֶב (ט כ) וְהוֹעִילָה תְּפִלַּת מֹשֶׁה לְחֶצְיָן, נִמְצָא שֶׁאוֹתָן שְׁנֵי בָּנִים שֶׁהִצִּיל מֹשֶׁה בִּתְפִלָּתוֹ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ יְלָדָם וְנַעֲשׂוּ תּוֹלְדוֹתָיו בְּיוֹם דִּבֵּר ה׳ אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי ״לֶךְ רֵד״ וְגוֹ׳ (שמות לב ז), וְאַחַר כָּךְ הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם בָּהָר וְנֶעְתַּר לוֹ ה׳ שָׁם עַל הָהָר. וּכְשֶׁאָמַר ״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה״ הִזְכִּיר מֹשֶׁה בַּעֲבוּר אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר שֶׁהִצִּיל מִן הַמִּיתָה. וּמַה שֶּׁאָמַר אַחַר כָּךְ: ״אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן״, וְלֹא הִזְכִּיר מֹשֶׁה, אָמַר כְּלַפֵּי נָדָב וַאֲבִיהוּא, כִּי אוֹתָם לֹא הִצִּיל מִן הַמִּיתָה. וּבָזֶה מְיוּשָּׁב מַה שֶׁהִזְכִּיר כָּאן מִיתַת נָדָב וַאֲבִיהוּא וְהִשָּׁאֲרוּת אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם״, וְאִיתָא לְמַאן דְּאָמַר שֶׁמֵּתוּ בַּעֲוֹן שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם בָּנִים (יבמות סד), כְּבָר פֵּרַשְׁנוּ פָּרָשַׁת שְׁמִינִי (י יא) שֶׁבַּעֲבוֹדָה זָרָה כָּךְ הַמִּדָּה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. וְרוֹצֶה לוֹמַר לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְתִּין עַד דּוֹר שֵׁנִי וְלִפְעָמִים עַד דּוֹר שְׁלִישִׁי אוֹ רְבִיעִי, וְאִלּוּ הָיָה לָהֶם בָּנִים אָז לִכְבוֹדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְתִּין עוֹד דּוֹר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, אַךְ מֵאַחַר שֶׁבָּנִים לֹא הָיוּ לָהֶם הָיָה הָעִנְיָן מֻכְרָח לִפְקֹד הֶעָוֹן עֲלֵיהֶם.

פסוק יג

כִּי לִי כָּל בְּכוֹר וְגוֹ׳. שׁוֹאֵל אֲנִי שְׁאֵלָה אַחַת וְזֶה תָּאֳרָהּ, אִם נָתַן ה׳ לַלְוִיִּם בְּמִנּוּי זֶה מַעֲלָה וּשְׂרָרָה, כִּי הִבְדִּיל אוֹתָם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד לְשָׁרֵת לְפָנָיו, אִם כֵּן מַהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי״ וְגוֹ׳, וְכִי בַּזְּמַן הַהוּא נָתַן ה׳ לַבְּכוֹרִים שְׂרָרָה זוֹ, הֲלֹא גַּם מִיָּמִים קַדְמוֹנִים הָיְתָה הָעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת. וְעוֹד שֶׁבְּיוֹם הַכּוֹתוֹ כָּל בְּכוֹר לֹא נָתַן לַבְּכוֹרִים שׁוּם שְׂרָרָה, וְאַדְרַבָּה הֵטִיל עֲלֵיהֶם עֹל הַפִּדְיוֹן וְחִיְּבָם לִתֵּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים בַּעֲבוּר שֶׁהִצִּילָם מִמַּכַּת בְּכוֹרוֹת. וְאִם כֵּן מָה עִנְיַן קִדּוּשׁ הַבְּכוֹרוֹת לְקִדּוּשׁ הַלְוִיִּם, כִּי לַלְוִיִּם נָתַן מַעֲלָה וּשְׂרָרָה, וְעַל הַבְּכוֹרוֹת הֵטִיל עֹל הַפִּדְיוֹן. וְאִם נֹאמַר שֶׁהֵטִיל עַל הַלְוִיִּם עַבְדוּת בְּמָה שֶׁיַּעַמְדוּ לִפְנֵי אַהֲרֹן וְשֵׁרְתוּ אוֹתוֹ, וּכְתִיב ״נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה לוֹ״, וּלְפִי זֶה שַׁפִּיר קָאָמַר ״כִּי לִי כָּל בְּכוֹר״ וְגוֹ׳, לוֹמַר שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה הַדִּין נוֹתֵן לְהָטִיל עַבְדוּת זֶה עֲלֵיהֶם, מִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה לָמָּה יָטִיל ה׳ עַבְדוּת זֶה עַל הַלְוִיִּם, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא נִפְסְלוּ בָּעֵגֶל יָטִיל עֲלֵיהֶם עַבְדוּת זֶה.

אָמְנָם לִבִּי לֹא כֵן יְדַמֶּה, כִּי בְּוַדַּאי שְׂרָרָה נָתַן ה׳ לַלְוִיִּם וְלֹא עַבְדוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר טז ט): ״הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל ה׳״ וְגוֹ׳, וּלְפָנִים הָיְתָה עֲבוֹדָה זוֹ בַּבְּכוֹרוֹת וְנִפְסְלוּ בָּעֵגֶל וְנִתְּנָה לַלְוִיִּם. אַךְ שֶׁהָיָה גָּלוּי לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּל בְּכוֹר יִתֵּן לֵוִי תַּחְתָּיו, מִכָּל מָקוֹם סוֹף שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ רע״ג בְּכוֹרִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהַעֲמִיד בִּמְקוֹמָם לְוִיִּם וְיִצְטָרְכוּ לְפִדְיוֹן חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת. וְיֵשׁ כָּאן מָקוֹם לָלוּן אֶל הַבְּכוֹר וְלוֹמַר, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין כָּאן בִּמְקוֹמִי לֵוִי אֶצְטָרֵךְ לִתֵּן חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים, וְכִי לֹא דַּי בָּזוֹ שֶׁקְּנָסַנִי לְפָסְלֵנִי מִן הָעֲבוֹדָה, וְלָמָּה זֶה אֶתֵּן עוֹד תְּמוּרָתִי חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים. עַל זֶה אָמַר: ״כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי״ וְגוֹ׳, עַל כֵּן דִּין יֶשׁ לִי עֲלֵיהֶם מֵאָז וְגַם עַתָּה לְהָטִיל עֲלֵיהֶם פִּי שְׁנַיִם מִן הַקְּנָסוֹת, אֶחָד בַּעֲבוּר חוֹב יָשָׁן שֶׁיֵּשׁ לִי עֲלֵיהֶם שֶׁהִצַּלְתִּים מִן הַמָּוֶת, וְאֶחָד בַּעֲבוּר שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל. וּפֵרוּשׁ זֶה נָכוֹן מִצַּד הָעִנְיָן.

פסוק לט

שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף. כְּבָר אָמַרְנוּ לְפִי שֶׁהֵם מַחֲנֵה שְׁכִינָה וְאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּפָחוֹת מֵעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, עַל כֵּן מִעֲטָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֶעֱמִידָם עַל מִסְפָּר זֶה לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין מַחֲנֵה שְׁכִינָה פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף. וְהָרַמְבַּ״ן כָּתַב לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ בִּכְלַל עִנּוּי מִצְרַיִם עַל כֵּן לֹא הָיוּ בִּכְלַל הָרִבּוּי, כִּי כָּל מִי שֶׁהָיָה בִּכְלַל ״פֶּן יִרְבֶּה״ הָיָה בְּבִרְכַת ״כֵּן יִרְבֶּה״. אַף עַל פִּי שֶׁזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ, מִכָּל מָקוֹם נִרְאֶה לְהוֹסִיף בּוֹ בֵּאוּר, כִּי לֹא הִרְבָּה אוֹתָם ה׳ נֶגֶד הַטֶּבַע רַק כְּדֵי לְהָפֵר עֲצַת גּוֹיִם אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לְהַמְעִיטָם עַל יְדֵי הָעִנּוּי, וְרָצָה ה׳ שֶׁיִּבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת, וְאַדְרַבָּה הִרְבָּה אוֹתָם חוּץ מִן הַטֶּבַע כִּי הוֹלִידוּ שִׁשָּׁה בְּכָרֵס אֶחָד. אֲבָל שֵׁבֶט לֵוִי שֶׁלֹּא הָיָה בִּכְלַל הָעִנּוּי, עַל כֵּן לֹא הָיָה צֹרֶךְ לְהַרְבּוֹתָם כְּנֶגֶד הַטֶּבַע, וּפָרוּ וְרָבוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָעוֹלָם. וְזֶה בֶּאֱמֶת טַעַם נָכוֹן, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּהוּ דַּעַת הָרַמְבַּ״ן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ לֹא נִתְרַבּוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָקֵל לְיִשְׂרָאֵל לְפַרְנְסָם. וְזֶה טַעַם רָחוֹק, כִּי אֵין מַעְצוֹר לַה׳ לְהוֹשִׁיעַ וּלְפַרְנֵס מְשָׁרְתָיו עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה הָאָרוֹן מְכַלֶּה בָּהֶם, וְהַיְינוּ אֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְהוּא דַּעַת הָרַמְבַּ״ן שֶׁהִזְכַּרְנוּ וּכַמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא (כט לד) בַּפָּסוּק ״עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים, עַל כֵּן הֶעֱבִיר רַבִּים מֵהֶם מִן הָעוֹלָם וְנִשְׁאֲרוּ קַב וְנָקִי, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּל הָעוֹסְקִין עִם הָאָרוֹן צַדִּיקִים. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָיָה הָאָרוֹן מְכַלֶּה בָּהֶם.

וְלִי נִרְאֶה לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בִּגְזֵרַת פַּרְעֹה, שֶׁגֵּרֵשׁ עַמְרָם אֶת אִשְׁתּוֹ וְעָמַד זְמַן רַב בְּלֹא פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁהֲרֵי בַּת ק״ל שָׁנָה הָיְתָה יוֹכֶבֶד כְּשֶׁעָשָׂה בָּהּ לִקּוּחִין שְׁנִיִּים, וּמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יב): עָמְדוּ כֻּלָּם וְגֵרְשׁוּ נְשׁוֹתֵיהֶם, מִסְתָּמָא לֹא כָּל יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כֵן, כִּי אֵיךְ הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד זְמַן רַב בְּלֹא אִשָּׁה, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם יא:) בִּזְכוּת נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ כוּ׳, וּמַסִּיק שָׁם כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשׂוּ לְבַעֲלֵיהֶן כְּשֶׁהָיוּ בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁהַבְּעָלִים לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד זוּלַת הַנָּשִׁים. וְעוֹד מַסִּיק שָׁם שֶׁהָיוּ פָּרִים וְרָבִים בַּשָּׂדֶה, שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה לֹא גֵּרְשׁוּ נְשׁוֹתֵיהֶם. אֶלָּא וַדַּאי מָה שֶׁמַּסִּיק עָמְדוּ כֻּלָּם וְגֵרְשׁוּ נְשׁוֹתֵיהֶם, הַיְינוּ כָּל בְּנֵי שֵׁבֶט לֵוִי שֶׁלֹּא הָיוּ בִּכְלַל הַשִּׁעְבּוּד, וּמִכָּל מָקוֹם הָיוּ יְרֵאִים מִן גְּזֵרַת ״כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ״, שֶׁהֲרֵי עַל יוֹם אֶחָד צִוָּה אֲפִלּוּ עַל בְּנֵי הַמִּצְרִים, עַל כֵּן יָרְאוּ גַּם הֵמָּה פֶּן יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם כּוֹס זֶה, וְעָמְדוּ רֹב שֵׁבֶט לֵוִי זְמַן רַב בְּלֹא נָשִׁים כְּמוֹ שֶׁעָמַד עַמְרָם זְמַן רַב בְּלֹא אִשָּׁה. וְעַל כֵּן הָיָה שֵׁבֶט לֵוִי מְתֵי מִסְפָּר. וְזֶה טַעַם נָכוֹן וּמִתְיַשֵּׁב עַל הַלֵּב יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וּבָחַר ה׳ בָּהֶם מִצַּד הֱיוֹתָם מוּעָטִים, כִּי כֵן מָצִינוּ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵר בַּמּוּעָט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ז ז): ״לֹא מֵרֻבְּכֶם וְגוֹ׳ כִּי אַתֶּם הַמְעַט״. וְכֵן בְּשָׁלֹשׁ מִשְׁפָּחוֹת אֵלּוּ גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי, הָיָה מְרָרִי מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין, עַל כֵּן נִתְרַחֵק מִן מַשָּׂא שֶׁל הַקֹּדֶשׁ וְנִתַּן לַמּוּעָטִים. וְדָבָר זֶה מְבֹאָר מֵעַצְמוֹ.

פרק ד

פסוק כב

נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן. הָיָה לוֹ לִמְנוֹת תְּחִלָּה אֶת בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן הַבְּכוֹר. וּמָה שֶׁרָצוּ לְתַקֵּן זֶה בְּמִדְרָשׁ רַבָּתִי (ו א) לוֹמַר שֶׁלְּפִי שֶׁנִּמְסַר מַשָּׂא הָאָרוֹן אֶל קְהָת עַל כֵּן מְנָאוֹ תְּחִלָּה לִכְבוֹד הָאָרוֹן, הִיא גּוּפָא קַשְׁיָא, לָמָּה לֹא מָסַר מַשָּׂא הָאָרוֹן אֶל הַבְּכוֹר לְכַבְּדוֹ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְעֹז הַתּוֹרָה אֲשֶׁר לָהּ מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה.

וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְאוֹת שֶׁכָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, כְּדֵי לְלַמֵּד דַּעַת אֶת הָעָם שֶׁיְּכַבְּדוּ אֶת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה וְלִקְרֹא לִקְדוֹשׁ ה׳ מְכֻבָּד לְקַדְּשׁוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כְּדֶרֶךְ שֶׁמָּנָה אֶת קְהָת תְּחִלָּה בַּעֲבוּר מַשָּׂא דְּבַר ה׳ אֲשֶׁר אִתּוֹ. וְאִלּוּ הָיָה נוֹתֵן הָאָרוֹן לְגֵרְשׁוֹן הַבְּכוֹר, הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁבַּעֲבוּר הַבְּכוֹרָה מְנָאוֹ תְּחִלָּה וְלֹא הָיִיתִי תּוֹלֶה הַחֲשִׁיבוּת בְּמַשָּׂא הָאָרוֹן. עַל כֵּן מָסַר הָאָרוֹן אֶל קְהָת וּמְנָאוֹ תְּחִלָּה, וְיָדְעוּ הַכֹּל לָתֵת כָּבוֹד לַתּוֹרָה וּלְלוֹמְדֶיהָ. אַךְ מִדְּסָמַךְ בַּעַל הַמִּדְרָשׁ עִנְיָן זֶה לְפָסוּק ״יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים״ (משלי ג טו) כִּדְאִיתָא בְּרַבָּתִי, וַדַּאי כַּוָּנָתוֹ לְהוֹרוֹת שֶׁכֶּתֶר תּוֹרָה הֶפְקֵר לַכֹּל, וְעַל כֵּן לֹא נִתַּן הָאָרוֹן אֶל הַבְּכוֹר שֶׁלֹּא יְהֵא תִּפְאַרְתּוֹ לוֹמַר אֲנִי רָאוּי לְכֶתֶר תּוֹרָה יָתֵר מִזּוּלָתִי, אֶלָּא הַכֹּל שָׁוִין בָּהּ. לְכָךְ נֶאֱמַר יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, הַיְינוּ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים, כִּי לְכֶתֶר כְּהֻנָּה אֵין זוֹכֶה כִּי אִם מִי שֶׁהוּא מִזֶּרַע אַהֲרֹן, אֲבָל כֶּתֶר תּוֹרָה הֶפְקֵר לַכֹּל וְהַכֹּל זוֹכִין אֵלָיו. וִיקָרָה הִיא מִפְּנִינִים מִכֶּתֶר מַלְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ זָהָב וְרֹב פְּנִינִים וְאֵין זוֹכֶה בּוֹ כִּי אִם מִי שֶׁהוּא מִזֶּרַע דָּוִד, אֲבָל לְכֶתֶר תּוֹרָה הַכֹּל זוֹכִין. וּמִטַּעַם זֶה דָּרַשׁ בְּרַבָּתִי ״יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים״ – מִן הַבְּכוֹרָה, כִּדְאִיתָא ״וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל״ (רות ד ז), כִּי אֶל הַבְּכוֹרָה אֵין זוֹכֶה כִּי אִם מִי שֶׁנּוֹלַד רִאשׁוֹנָה, אֲבָל לַתּוֹרָה הַכֹּל זוֹכִין. דָּבָר אַחֵר לָכֵן לֹא נִתַּן מַשָּׂא הָאָרוֹן אֶל הַבְּכוֹר, שֶׁלֹּא תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו בְּיוֹתֵר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַטַּעַם לְפִי שֶׁמִּן קְהָת יָצְאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מְקַבְּלֵי הַתּוֹרָה.

גַּם הֵם. בִּשְׁתֵּי תֵּיבוֹת אֵלּוּ חָתַם הָעִנְיָן לוֹמַר שֶׁעַל כָּל פָּנִים יִסְפֹּר תְּחִלָּה אֶת בְּנֵי קְהָת וְאַחַר כָּךְ יִסְפֹּר וְיִמְנֶה אֶת בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן גַּם הֵם. וְאִלְמָלֵא מִקְרָא זֶה כָּתוּב, הָיָה אֶפְשָר לוֹמַר שֶׁרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לִמְנוֹת בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן תְּחִלָּה כִּי הוּא הַבְּכוֹר, וּמָה שֶׁצִּוָּה תְּחִלָּה שֶׁיִּמְנֶה אֶת בְּנֵי קְהָת לֹא כְּדֵי לְהַקְדִּימוֹ בַּמִּסְפָּר אֶלָּא בַּעֲבוּר חֲשִׁיבוּת הָאָרוֹן הִזְכִּירוֹ תְּחִלָּה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַּמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו שֶׁבְּרֹאשׁ כֹּל אָמַר: ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים״ (שמות כה י), וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר הַמִּשְׁכָּן. וּבַעֲשִׂיָּתָם עָשָׂה בְּצַלְאֵל תְּחִלָּה מִשְׁכָּן וְאַחַר כָּךְ כֵּלִים. אִם כֵּן וַדַּאי מָה שֶׁהִזְכִּיר הָאָרוֹן תְּחִלָּה לֹא כְּדֵי לְהַקְדִּימוֹ בַּעֲשִׂיָּה אֶלָּא לִכְבוֹד הָאָרוֹן וַחֲשִׁיבָתוֹ הִקְדִּימוֹ. כָּךְ הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁלִּכְבוֹד הָאָרוֹן שֶׁהָיָה מַשָּׂא בְּנֵי קְהָת הִקְדִּים תְּחִלָּה מִנּוּי שֶׁל בְּנֵי קְהָת, אֲבָל לְעוֹלָם כְּשֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה לִשָּׂא אֶת רֹאשָׁם יִמְנֶה הַבְּכוֹר כִּבְכֹרָתוֹ תְּחִלָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם״, מַשְׁמָע שֶׁמִּתְּחִלָּה תִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת וְאַחַר כָּךְ רֹאשׁ בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן, כִּי כָּל ״גַּם״ מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן בָּא.

וְנֶאֱמַר לְשׁוֹן נָשֹׂא בִּבְנֵי קְהָת וּבִבְנֵי גֵּרְשׁוֹן, וְלֹא בִּבְנֵי מְרָרִי, לְפִי שֶׁהָיָה לִשְׁנֵיהֶם מַעֲלָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל בְּנֵי מְרָרִי. קְהָת מִצַּד מַשָּׂא הָאָרוֹן, וְגֵרְשׁוֹן מִצַּד הַבְּכוֹרָה. וְעוֹד שֶׁמַּשָּׂאוֹ הָיָה יוֹתֵר מְקֻדָּשׁ מִן מַשָּׂא בְּנֵי מְרָרִי שֶׁהָיָה הַפָּחוּת שֶׁבְּכֻלָּם, עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר אֶצְלוֹ לְשׁוֹן נָשֹׂא. וּבָזֶה אָתֵי שַׁפִּיר גַּם כֵּן מָה שֶׁאָמַר ״גַּם הֵם״ וְלֹא אָמַר ״גַּם אוֹתָם״, אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר הֲלֹא גַּם הֵמָּה יֵשׁ לָהֶם יִתְרוֹן אֲשֶׁר מִצִּדּוֹ הֵם רְאוּיִן לִנְשִׂיאַת רֹאשׁ, וְהַיְינוּ הַבְּכוֹרָה כָּאָמוּר. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בְּכָל מָקוֹם ״לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם״, חוּץ מִבְּנֵי לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ״פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם״ (במדבר ג טו), וְכָאן נֶאֱמַר ״נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם״, טַעַם אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם, כִּי הַבְּכוֹרָה בָּאָה לָאָדָם מִצַּד אֲבוֹתָיו אִם הוּא כֹּחוֹ וְרֵאשִׁית אוֹנוֹ. וּכְשֶׁבָּא לְהַחֲלִיף הַלְוִיִּם בַּבְּכוֹרִים, הִזְכִּיר בַּלְוִיִּם ״לְבֵית אֲבֹתָם״ כְּאִלּוּ הָיוּ הֵמָּה הַבְּכוֹרִים אֲשֶׁר מַעֲלָתָם תְּלוּיָה בְּבֵית אֲבוֹתָם. וְכֵן כָּאן אָמַר ״נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן״ הַבְּכוֹר ״גַּם הֵם״, רוֹצֶה לוֹמַר גַּם הֵם יֵשׁ לָהֶם מַעֲלָה, וּמָה הִיא הַמַּעֲלָה – ״לְבֵית אֲבֹתָם״, הַיְינוּ הַבְּכוֹרָה הַמִּתְיַחֶסֶת לְבֵית אֲבוֹתָם. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר שֶׁהַקְדָּמַת ״לְבֵית אֲבֹתָם״ שַׁיָּךְ דַּוְקָא אֵצֶל הַבְּכוֹרִים וְלֹא אֵצֶל הַלְוִיִּם, אָז נוּכַל לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ הִזְכִּיר אֵצֶל הַלְוִיִּם ״לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם״, לְהוֹרוֹת שֶׁיִּמְנֶה גַּם בְּכוֹרֵי הַלְוִיִּם, כִּי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵאַחַר שֶׁדַּיּוֹ לַבְּכוֹר שֶׁיַּפְקִיעַ אֶת עַצְמוֹ מִן הַפִּדְיוֹן, לֹא נִתְּנוּ בְּכוֹרֵי הַלְוִיִּם תַּחַת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, וְאִם כֵּן אֵין צֹרֶךְ לִמְנוֹתָם בְּחִנָּם, קָא מַשְׁמַע לָן ״פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם״, שֶׁאֲפִלּוּ הַבְּכוֹרִים שֶׁמַּעֲלָתָם מִבֵּית אֲבוֹתָם יִסְפֹּר וְיִמְנֶה, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן בִּכְלַל פִּדְיוֹן הַבְּכוֹרוֹת, מִכָּל מָקוֹם הֵם בִּכְלַל מִנּוּי עֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו.

פרק ה

פסוק ב

וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְגוֹ׳. אַחַר שֶׁסִּדֵּר כָּל שְׁלֹשָׁה מַחֲנוֹת אִישׁ עַל דִּגְלוֹ, עַל כֵּן הִזְכִּיר מִיָּד סֵדֶר קְדֻשַּׁת שְׁלֹשָׁה מַחֲנוֹת אֵלּוּ, כִּי הַצָּרוּעַ מְשֻׁלָּח מִן שְׁלָשְׁתָּן, וְהַזָּב חוּץ לִשְׁנַיִם, וְטָמֵא לָנֶפֶשׁ חוּץ לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה. וְסֵדֶר שִׁלּוּחַ זֶה מַסְכִּים לְדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (נשא ז י) הָאוֹמֵר: ״וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ״ זֶה עֲבוֹדָה זָרָה כוּ׳, ״וְכָל זָב״ זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת כִּי הוּא בָּא מִשִּׁכְבַת זֶרַע, ״וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ״ זֶה שְׁפִיכוּת דָּמִים כוּ׳, וְדָרַשׁ כָּל פָּסוּק זֶה עַל הַגָּלֻיּוֹת. וְקָשֶׁה גָּלֻיּוֹת מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ, וְכִי דַּעַת בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה לְהוֹצִיא פָּסוּק זֶה מִפְּשׁוּטוֹ לְגַמְרֵי.

וְנִרְאֶה שֶׁדַּעַת בַּעַל הַמִּדְרָשׁ לְתָרֵץ סְמִיכַת פָּרָשָׁה זוֹ לְכָאן. כִּי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן נֶאֶמְרָה, דְּאִם לֹא כֵן לָמָּה בָּאוּ הַטְּמֵאִים אֶל מֹשֶׁה בְּי״ד בְּנִיסָן וְאָמְרוּ ״אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע״ וְגוֹ׳ (במדבר ט ז), וְאִם כֵּן לָמָּה הֻקְבְּעָה פָּרָשָׁה זוֹ לְכָאן, אֶלָּא וַדַּאי אַחַר שֶׁסִּדֵּר הַמִּשְׁכָּן עַל מְכוֹנוֹ וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתוֹכָם, בָּא לְהַזְהִירָם שֶׁלֹּא יְסַבְּבוּ סִלּוּק הַשְּׁכִינָה עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי עֲבֵרוֹת אֵלּוּ הַמְסַבְּבִים הַחֻרְבָּן, עַל כֵּן צִוָּה לְשַׁלֵּחַ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ, כִּי שְׁלֹשָׁה אֵלּוּ סִימָנִים מֻבְהָקִים עַל אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם אוֹ שֶׁמֶץ מִינוּת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה נִזְרְקָה בּוֹ כִּי עַל זֶה בָּא הַצָּרַעַת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּעֵגֶל (שמות לב כה): ״וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא״, וְאָמְרוּ רז״ל (במד״ר ז ד) שֶׁנִּצְטָרְעוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמְּצֹרָע: ״רֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ״ (ויקרא יג מה). וְעַל עָוֹן זֶה נֶחֱרַב בַּיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה בְּבַיִת שֵׁנִי מִכָּל מָקוֹם הָיָה בָּהֶם חֵטְא שִׂנְאַת חִנָּם וְלָשׁוֹן הָרַע הַשָּׁקוּל כַּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רז״ל (ילקו״ש תהלים תרנו) מִן ״אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ״ (תהלים יב ה), שֶׁהַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע חָשׁוּב כְּכוֹפֵר בָּעִקָּר. וְטַעַם שִׁלּוּחַ הַמְּצֹרָע חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת לְרַחֵק שֶׁמֶץ עֲבוֹדָה זָרָה מִשְּׁלָשְׁתָּן. וְאִם בַּעֲוֹן לָשׁוֹן הָרַע, צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּדָד מוֹשָׁבוֹ כְּשֵׁם שֶׁהִבְדִּיל בֵּין אִישׁ לַחֲבֵרוֹ, וְאִם לֹא יִהְיֶה מְרֻחָק מִכָּל שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת לֹא יִהְיֶה בָּדָד מוֹשָׁבוֹ. ״וְכָל זָב״, כִּי זִיבָה שֶׁלּוֹ אוֹת עַל שֶׁהוּא פָּרוּץ בָּעֲרָיוֹת וְעַל כֵּן הוּא בָּא לִידֵי זִיבָה. וְשִׁלּוּחוֹ חוּץ לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְחוּץ לְמַחֲנֵה לְוִיָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גַּם כֵּן קְדֻשָּׁה, וְכָל מְקוֹם קְדֻשָּׁה אֵינוֹ סוֹבֵל דְּבַר עֶרְוָה, לְאַפּוֹקֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בָּהּ כָּל כָּךְ קְדֻשָּׁה. ״וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ״, כִּי זֶה מוֹרֶה גַּם כֵּן עַל רוּחַ עִוְעִים אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, וְשֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד לְהִטַּמֵּא בְּנֶפֶשׁ אָדָם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים הַנּוֹגֵעַ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים כִּבְיָכוֹל, עַל כֵּן רָאוּי שֶׁיִּתְרַחֵק מִמַּחֲנֵה שְׁכִינָה כִּי הוּא פּוֹגֵם כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה.

וּלְפִי שֶׁשְּׁלֹשֶׁת אֵלּוּ גָּרְמוּ הַחֻרְבָּן וְסִלּוּק הַשְּׁכִינָה, עַל כֵּן צִוָּה לְרַחֲקָם מִן הַמַּחֲנֶה שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהֵמָּה מְצוּיִין הקב״ה מַרְחִיק שְׁכִינָתוֹ מִשָּׁם, כִּי הַמָּקוֹם טָמֵא טָמֵא יִקָּרֵא. רֶמֶז לַדָּבָר ט׳ מִן טָמֵא, רֶמֶז לִשְׁפִיכוּת דַּם הַנּוֹלָד לְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים, כִּי מִטַּעַם זֶה הָיוּ עָרֵי מִקְלָט שִׁשָּׁה, וּכְתִיב (דברים יט ט): ״וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים״, בֵּין הַכֹּל תֵּשַׁע לֹא יוֹתֵר מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר. מ׳ מִן טָמֵא, רֶמֶז לְגִלּוּי עֲרָיוֹת שֶׁכֵּן הָיוּ מֵי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל שֶׁהִטְרִיחוּ לְיוֹצְרָם לָצוּר צוּרַת מַמְזֵרִים בְּאַרְבָּעִים יְמֵי יְצִירַת הַוָּלָד. א׳ מִן טָמֵא, רֶמֶז לַעֲבוֹדָה זָרָה הַנּוֹגֵעַ בְּאַחְדוּת ה׳ יִתְבָּרַךְ הָרָמוּז בָּאָלֶ״ף. וְעַל כֵּן קָרָא דָּוִד הַמֶּלֶךְ לְיֵצֶר הָרַע טָמֵא (סוכה נב.), לְפִי שֶׁהִכְשִׁילוֹ בִּשְׁלָשְׁתָּן גִּלּוּי עֲרָיוֹת בְּבַת שֶׁבַע, שְׁפִיכוּת דָּמִים בְּאוּרִיָּה הַחִתִּי, עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ (בסנהדרין קז.) מִן פָּסוּק ״וַיְהִי דָוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ״ (שמואל ב׳ טו לב), בִּקֵּשׁ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה כו׳. וְיֵשׁ בָּהֶם גַּם כֵּן טֻמְאָה כִּי הָעֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה כְּנִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל כב): ״תִּזְרֵם כְּמוֹ דָּוָה״. עַל כֵּן רָמַז בְּהַרְחָקַת שְׁלֹשָׁה טְמֵאִים אֵלּוּ לְהַרְחָקַת שְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי עֲבֵרוֹת אֵלּוּ הַמְסַבְּבִים סִלּוּק הַשְּׁכִינָה. וְסָמַךְ לְפָרָשָׁה זוֹ ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם״, לְהוֹרוֹת שֶׁהַרְחָקַת הַטְּמֵאִים הוּא גַּם כֵּן בַּעֲבוּר חֶטְאָם כָּאָמוּר.

פסוק יב

אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וְגוֹ׳. סְמִיכוּת פָּרָשָׁה זוֹ לַפָּסוּק הַקּוֹדֵם פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, אִם אַתָּה מְעַכֵּב מַתְּנוֹת הַכֹּהֵן חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָבֹא אֵלָיו לְהָבִיא לוֹ אֶת הַסּוֹטָה. פֵּרוּשׁ לְפֵרוּשׁוֹ לְפִי שֶׁהַמְּעַכֵּב הַמַּתָּנוֹת יָבֹא לִידֵי עֹנִי, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְמַעְלָה (ה י), וְאָמְרוּ רז״ל (סוטה ד:): כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו כו): ״כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם״. וּכְשֶׁהָאִשָּׁה רוֹאָה שֶׁבַּעְלָהּ בָּא לִידֵי עֹנִי הִיא חוֹשַׁדְתּוֹ שֶׁבָּא לִידֵי עֹנִי מֵחֲמַת שֶׁהָיָה רוֹעֵה זוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם כט ג): ״וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״, בִּרְאוֹתָהּ שֶׁפִּתְאוֹם יְאַבֵּד הוֹנוֹ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם, וּבְסִבָּה זוֹ תִּזְנֶה גַּם הִיא מֵאַחֲרָיו, לוֹמַר אִיהוּ בְּקָרֵי וְאִיהִי בְּבוּצִינֵי (מגילה יב.). לְכָךְ נֶאֱמַר ״וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל״, שֶׁאִם תִּשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה, אָז ״בּוֹ מָעַל״, זֶה הַמַּעַל תָּלוּי בּוֹ, כִּי הוּא הַגּוֹרֵם לָהּ שֶׁתִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתוֹ מִצַּד הַחֲשָׁד. וְכָל זֶה גָּרַם הוּא, שֶׁמָּעַל בְּקָדְשֵׁי כֹּהֵן לְבִלְתִּי תֵּת לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, כִּי עַל יְדֵי זֶה הוּא בָּא לִידֵי עֹנִי, וְהִיא חֲשַׁדְתּוֹ בְּרוֹעֶה זוֹנוֹת הַמְּאַבֵּד הוֹן, וְהָאֱמֶת יִתְבָּרֵר עַל יְדֵי בְּדִיקַת הַמַּיִם, כִּי רז״ל אָמְרוּ (סוטה כח.): ״וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן״, אִם הוּא מְנֻקֶּה מֵעָוֹן הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ כו׳, וְהַיְנוּ מֵעָוֹן זֶה הַדּוֹמֶה לֶעָוֹן שֶׁלָּהּ, שֶׁאִם הוּא נָקִי מִמַּה שֶׁחָשְׁדָה אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ אָז דִּין הוּא שֶׁיִּבְדְּקוּהָ הַמַּיִם, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן זֶה וַחֲשָׁד שֶׁלָּהּ אֱמֶת, אֵין דִּין שֶׁיִּבְדְּקוּהָ הַמַּיִם, מֵאַחַר שֶׁהוּא עַצְמוֹ הָיָה רוֹעֵה זוֹנוֹת וְיֵשׁ לָהּ קְצָת הִתְנַצְּלוּת. וּמַה שֶׁאָמַר ״כִּי תִשְׂטֶה״ לְשׁוֹן שְׁטוּת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל חוֹטֵא נִקְרָא כְּסִיל וְשׁוֹטֶה, מִכָּל מָקוֹם פֵּרֵט לוֹמַר שֶׁהִיא דַּוְקָא הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מַה גָּרַם לוֹ הָעֹנִי, כִּי הָיָה לָהּ לְהָבִין שֶׁעִכּוּב הַמַּתָּנוֹת גָּרַם לוֹ הָעֹנִי כָּאָמוּר.

וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם ב.) שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, נָקַט לְשׁוֹן ״תִּשְׂטֶה״ כִּי הַיַּיִן מְבַלְבֵּל שִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע ד יא): ״זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב״, וּמִדִּסְמִיכָן לַהֲדָדֵי שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהַיַּיִן מַרְגִּיל לְעֶרְוָה. לְכָךְ נֶאֱמַר בְּיוֹאֵל (ד יח): ״יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס״ וְגוֹ׳, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״וּמַעְיָן יֵצֵא מִבֵּית ה׳ וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים״, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כ כב) שֶׁמַּעְיָן שֶׁל שִׁטִּים מְגַדֵּל נוֹאֲפִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה א) ״וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״, מֵאַחַר שֶׁאָמַר ״יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס״ דְּהַיְינוּ רִבּוּי יַיִן, הֻצְרַךְ לְהַבְטִיחָם עַל שֶׁלֹּא יַזִּיק לָהֶם רִבּוּי הַיַּיִן וְלֹא יְבִיאֵם לִידֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה, לְפִי שֶׁ״מַּעְיָן יֵצֵא מִבֵּית ה׳ וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים״, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, עַל כֵּן יֵצֵא הַמַּעְיָן מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ וִירַפֵּא אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים שֶׁלֹּא יְבִיאֵם לִידֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה הוּא וְשֻׁתָּפוֹ, דְּהַיְינוּ הַיַּיִן, כִּי נַחַל הַשִּׁטִּים מְקוֹרוֹ שֶׁל סַמָּאֵל וְהוּא שֻׁתָּף לְאוֹתִיּוֹת עֲנָבִים בְּאַלְפָ״א בֵּיתָ״א.

וְלוּלֵא מִסְתְּפֵינָא לוֹמַר דְּבַר חִדּוּשׁ אֲשֶׁר לֹא שְׂעָרוּם רִאשׁוֹנִים הָיִיתִי אוֹמֵר, כִּי ״תִשְׂטֶה״ בְּטֵי״ת כְּמוֹ ״תִּשְׁתֶּה״ בְּתָי״ו כִּי ט׳ מִתְחַלֶּפֶת בְּתָי״ו בְּאוֹתִיּוֹת דַּטְלַנָ״ת וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִּׁ״י סוֹף פָּרָשַׁת מִקֵּץ (מד טז) בְּפָסוּק ״וּמַה נִּצְטַדָּק״, שֶׁטֵּי״ת זוֹ בִּמְקוֹם תָּי״ו, וְכֵן לְשׁוֹן ״תּוֹעֶה״ בְּכָל הַמִּקְרָא בְּתָי״ו, וּבִלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״טוֹעֶה״ בְּטֵי״ת. כְּאִלּוּ אָמַר: כִּי תִשְׁתֶּה אִשְׁתּוֹ יַיִן וְשֵׁכָר הַמַּרְגִּילִים לְעֶרְוָה. וּלְדַעַת הָאוֹמֵר שֶׁהוּא לְשׁוֹן שְׁטוּת, הַיְינוּ לְפִי שֶׁהַיַּיִן יִקַּח לֵב עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא י ט-י): ״יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְגוֹ׳. וּלְהַבְדִּיל״ וְגוֹ׳. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי לא ה): ״פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק״, הַיְינוּ הַתּוֹרָה, וְקָרָאָהּ בְּשֵׁם ״מְחֻקָּק״ לְפִי שֶׁעוֹלֶה לְמִסְפַּר חֶמֶר, וּכְדֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ (בעירובין סה.) נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, כָּךְ נִכְנַס חֶמֶר יָצָא מְחֻקָּק, חוּשְׁבָּנָא דְּדֵין כְּחוּשְׁבָּנָא דְּדֵין וְכָל אֶחָד נִדְחֶה מִפְּנֵי חֲבֵרוֹ. וְנִקְרָא הַיַּיִן ״חֶמֶר״ כִּי עַל יָדוֹ נַעֲשֶׂה הָאָדָם כַּחֲמוֹר אֵין הָבִין, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי תִשְׂטֶה״, שֶׁתִּהְיֶה שׁוֹטָה כַּחֲמוֹר עַד שֶׁאֲפִלּוּ אִם חֲמוֹר תּוֹבַעְתָּהּ בַּשּׁוּק נִזְקֶקֶת לוֹ (כתובות סה.).

פסוק טו

לֹא יִצֹּק עָלָיו שֶׁמֶן. אַף עַל פִּי שֶׁמִּנְחָה לְשׁוֹן נְקֵבָה, מִכָּל מָקוֹם נָקַט לְשׁוֹן זָכָר ״עָלָיו״, כִּי הוּא מוּסָב עַל הַקֶּמַח שֶׁהוּא לְשׁוֹן זָכָר. וְצִוָּה לִקַּח קֶמַח דַּוְקָא כִּי מִיָּד אַחַר הַטְּחִינָה הוּא נַעֲשֶׂה קֶמַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מז ב): ״וְטַחֲנִי קָמַח״. וּמָצִינוּ בְּמַעֲשֶׂה זֶה גַּם כֵּן לְשׁוֹן טְחִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים טז כא) ״וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים״, וּכְתִיב (איוב לא י) ״תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי״, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הוּא״, הַיְינוּ הַקֶּמַח שֶׁאַחַר הַטְּחִינָה, וּמִנְחָה זוֹ מַזְכֶּרֶת עָוֹן, הַיְינוּ שֶׁמַּזְכֶּרֶת עֲוֹן הַטְּחִינָה שֶׁל הָאִשָּׁה. וּמַה שֶּׁהִקְשָׁה הָרַמְבַּ״ן עַל מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן ״מִנְחַת קְנָאוֹת הוּא״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״מִנְחַת קְנָאוֹת הִיא״, נִרְאֶה שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידֵי, כִּי כָּאן מְדַבֵּר בִּזְמַן שֶׁהַמִּנְחָה בְּיַד הַבַּעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ״ וְגוֹ׳, כָּתַב ״הוּא״ לְשׁוֹן זָכָר, כִּי בְּיָדוֹ מַטֵּה זַעְמוֹ (ישעיה י ה). אֲבָל אַחַר כָּךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן״, כָּתַב ״מִנְחַת קְנָאוֹת הִיא״, כִּי בְּיָדָהּ מַטֵּה זַעְמָהּ. וּפְשׁוּטוֹ הוּא שֶׁבְּפָסוּק זֶה לֹא הֻזְכַּר הַקֶּמַח, עַל כֵּן אָמַר ״הִיא״ מוּסָב עַל הַמִּנְחָה.

פסוק יז

וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ. לְפוּם רֵיהֲטָא נִרְאֶה לִי עִנְיַן בְּדִיקָה זוֹ כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּמְצָא גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, וְהִנֵּה מַיִם אֵלּוּ שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ בַּכִּיּוֹר וּבְתוֹכָם הַשֵּׁם שֶׁנִּמְחָה וַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם קְדֻשָּׁה יְתֵרָה, וְכָל מַשְׁקֶה יוֹצֵא דֶּרֶךְ בֵּית הָרֶחֶם בַּשֶּׁתֶן. לְפִיכָךְ אִם נִטְמְאָה וְלֹא הָיָה שָׁם גֶּדֶר עֶרְוָה אֵינוֹ דִּין שֶׁמַּיִם קְדֹשִׁים אֵלּוּ יִגְּעוּ בִּמְקוֹם עֶרְוָה שֶׁנִּטְמָא. לְפִיכָךְ בִּטְנָהּ צָבָה וִירֵכָהּ נֹפֶלֶת, כִּי כָּךְ הַטֶּבַע בְּכָל חֹלִי הַשֶּׁתֶן, שֶׁהַמַּשְׁקֶה הֶעָצוּר תּוֹךְ הָאָדָם וְאֵין לוֹ דֶּרֶךְ לָצֵאת יִפְעֹל אַחַת מִשְּׁתַּיִם אֵלֶּה אוֹ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, דְּהַיְינוּ בִּטְנוֹ צָבָה, כִּי הַמּוֹתָרוֹת הַנִּשְׁאָר בַּבֶּטֶן וְאֵין לוֹ דֶּרֶךְ לָצֵאת גּוֹרֵם נְפִיחַת הַבֶּטֶן, אוֹ הַמַּשְׁקֶה עוֹשֶׂה לוֹ דֶּרֶךְ אַחֵר, וְהוּא שֶׁנִּבְלַע בִּבְשַׂר הַיָּרֵךְ, וּלְפִי שֶׁאֵין כָּאן מְקוֹמוֹ עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ יִפֹּל בְּשַׂר הַיָּרֵךְ וּבִכְלַל חֲתִיכוֹת בָּשָׂר הַנּוֹפְלוֹת יִפֹּל גַּם הַמַּשְׁקֶה דֶּרֶךְ שָׁם. אֲבָל אִם טְהוֹרָה הִיא וְלֹא נִטְמָא הַמָּקוֹם הַהוּא, הֲרֵי אֵבְרֵי הַמִּשְׁגָּל כִּשְׁאָר אֵבְרֵי הָאָדָם וְאֵין בָּהֶם שׁוּם צַד טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי קֹדֶם שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן כָּתוּב (בראשית ג כה): ״וַיִּהְיוּ הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ עֲרוּמִּים וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ״, כִּי כָל זְמַן שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם נְטִיָּה אֶל הַחֵטְא הָיוּ אֵבְרֵי הַמִּשְׁגָּל אֶצְלָם כִּשְׁאָר אֵבָרִים שֶׁאֵין בּוּשָׁה בִּהְיוֹתָם מְגֻלִּים, כָּךְ בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ כָּאן גֶּדֶר עֶרְוָה יוֹצֵא הַמַּשְׁקֶה כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וּלְפִי שֶׁחָטְאָה בְּמַשְׁקֵה הַיַּיִן עַל כֵּן תִּבָּדֵק בְּמַשְׁקֵה הַמַּיִם.

וּמַה שֶּׁלּוֹקְחִין מִן קַרְקַע הַמִּשְׁכָּן וְנוֹתְנִים לְתוֹכוֹ, מְבֹאָר עַל דֶּרֶךְ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה פָּרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (יח כה) בְּפָסוּק ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ״, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֲוֹן עֲרָיוֹת נִפְקָד עַל הָאָרֶץ עָוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁחָטְאָה בְּעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי וְלֹא עֵץ פְּרִי, עַל יְדֵי שֶׁנָּתְנָה חֹמֶר גַּס וְעָב בְּכָל הַנִּמְצָאִים וְאַגַּב זֶה נָתְנָה גַּם בָּאָדָם חֹמֶר עָב וְעָכוּר הַגּוֹרֵם לִהְיוֹת לוֹ נְטִיָּה אֶל הַזְּנוּת בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (ב ט), שֶׁאֲכִילַת הָעֵץ גָּרַם לוֹ תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל. וְיָדוּעַ שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ נִבְרָא, מִן הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ (שמות כ כא), וְהַיְינוּ מִן עֲפַר הַמִּשְׁכָּן, וְחֹמֶר זֶה נָתוּן בְּכָל תּוֹלְדוֹתָיו אֲשֶׁר מְקוֹרָם מִן הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן. וְאִם כֵּן הֶעָפָר אֲשֶׁר בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן הִיא הָאוּמָּן אֲשֶׁר עָשְׂתָה הַכְּלִי הַהוּא, דְּהַיְינוּ הָאָדָם, וְאוֹי לְעִסָּה שֶׁהַנַּחְתּוֹם מֵעִיד עָלֶיהָ, כִּי הֶעָפָר הַהִיא תּוּכַל לְהָעִיד עַל הַכְּלִי אִם נָתְנָה בּוֹ חֹמֶר עָב וְגַס הַגּוֹרֵם פְּרִיצוּת הָעֲרָיוֹת אוֹ לֹא, וְיָבֹא הָאוּמָּן וְיָעִיד עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר עָשָׂה מַה טִּיבוֹ.

וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נֶחְלְקוּ בַּדָּבָר אִם הָיָה בְּמַיִם אֵלּוּ דָּבָר מַר, כִּי לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כ) הוּשַׂם בָּהֶם דָּבָר מַר, וְדַעַת הָרַמְבַּ״ן מִדְּלֹא נֶאֱמַר ״וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמָּרִים לַמְאָרְרִים״, וּכְתִיב בְּהֵפֶךְ זֶה ״וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים״. שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם דָּבָר מַר אַךְ שֶׁבְּפִיהָ הָיוּ לְמָרִים. וְכֵן מָצִינוּ בְּמֵי מָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו כג): ״וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם״, וְלֹא נֶאֱמַר ״כִּי מָרִים הָיוּ״, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ מָרִים אַךְ בְּפִיהֶם שָׁבוּ לִהְיוֹת מָרִים, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי מָרִים הֵם״ הַיְינוּ יִשְׂרָאֵל. וּלְפִי שֶׁהַמָּקוֹם נִקְרָא ״מָרָה״ מַשְׁמָע שֶׁמֵּעוֹלָם הָיוּ שָׁם מַיִם מָרִים, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה״, עַל שֵׁם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע שָׁם שֶׁמַּיִם אֵלּוּ שָׁבוּ לִהְיוֹת מָרִים בְּפִיהֶם עַל צַד הָעֹנֶשׁ.

וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה. שֶׁמֵּי מָרָה וּמֵי סוֹטָה וְעִנְיַן הָעֵגֶל הַכֹּל אֶחָד הוּא, בִּהְיוֹת שֶׁכְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא יתרו פר׳ ח יג) שֶׁהַדִּבְּרוֹת הָיוּ חָמֵשׁ מוּל חָמֵשׁ, וְדִבּוּר ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ כְּנֶגְדּוֹ ״לֹא תִנְאָף״, כִּי הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּאִלּוּ מְנָאֵף אַחֲרֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז לב): ״הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת״ וְגוֹ׳, וּבְמָרָה הָיוּ שְׁטוּפִים בַּעֲבוֹדָה זָרָה, כִּדְאִיתָא בַּמְּכִילְתָּא (בשלח (ויסע) א כב) וּמְבִיאָהּ הַיַּלְקוּט פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח (טו רנד) בְּפָסוּק ״וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל״, שֶׁאָמְרוּ שָׁם נַעֲשֶׂה לָנוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְתֵרֵד בְּרָאשֵׁינוּ, יָכוֹל שֶׁאָמְרוּ וְלֹא עָשׂוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ״ כוּ׳ (נחמיה ט יז) עַיֵּן שָׁם. וּלְפִי זֶה הַמִּדְרָשׁ הָיוּ שָׁם כְּאִשָּׁה מְנָאֶפֶת, שֶׁמַּיִם מְתוּקִים יָשׁוּבוּ לִהְיוֹת בְּפִיהָ לְמָרִים, כָּךְ נַעֲשׂוּ לָהֶם שָׁם הַמַּיִם בְּפִיהֶם מָרִים. ״וַיּוֹרֵהוּ ה׳ עֵץ״, לִמְּדוֹ דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה עֵץ חַיִּים הַמְרַחֶקֶת עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל יְדֵי זֶה ״וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם״. וְזֶה עִנְיַן הָעֵגֶל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב כ) ״וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וְגוֹ׳ וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע״ז מד.) שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְבָדְקָן כְּסוֹטוֹת כוּ׳, הֵן מִצַּד שֶׁעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה דִּינָם כְּסוֹטָה, הֵן מִצַּד שֶׁעָבְרוּ בַּזְּמַן הַהוּא גַּם עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ (תנחומא כי תשא כ) מִן פָּסוּק ״וַיָּקוּמוּ לְצַחֵק״ (שמות לב ו). וְאוּלַי שֶׁמִּטַּעַם זֶה נֶאֱמַר ״וַיִּטְחַן״, לִבְדֹּק חֵטְא הַטְּחִינָה, דְּהַיְינוּ גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה, וְהָעֵגֶל מִצַּד עַצְמוֹ הָיָה עִנְיָן מַר, וְדָבְקָה בּוֹ הַטֻּמְאָה טֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה וְטֻמְאַת גִּלּוּי עֲרָיוֹת, עַל כֵּן הָיָה מַזִּיק דַּוְקָא לְכָל מִי שֶׁעֲבָדוֹ, כִּי מָצָא מִין אֶת מִינוֹ, אֲבָל לְמִי שֶׁלֹּא עֲבָדוֹ לֹא הָיָה מַזִּיק, כִּי לֹא נִדְבַּק בּוֹ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם, וְהָיָה הַזָּהָב הַטָּחוּן אֶצְלוֹ כִּשְׁאָר זָהָב בְּעָלְמָא. וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כ.) הוּשַׂם בְּמֵי סוֹטָה דָּבָר מַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ה ג-ד) ״כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְגוֹ׳, וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה״. וּנְתִינַת הַמַּיִם בִּכְלִי חֶרֶס הַיְינוּ לְפִי שֶׁכָּל כְּלִי חֶרֶס אֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָפְיוֹ לְעוֹלָם, כָּךְ הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר נִקְרָא מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן (חגיגה ט.).

וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה׳״, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר הָעֲמִידָה לִפְנֵי ה׳, אָמְרוּ בָּזֶה הַמְפָרְשִׁים שֶׁעֲמִידָה רִאשׁוֹנָה קָאֵי עַל הַמִּנְחָה. וְנָכוֹן הוּא. וּמַה שֶּׁמַּקְדִּים לִפְעָמִים הַבֶּטֶן לַיָּרֵךְ וְלִפְעָמִים מַקְדִּים הַיָּרֵךְ, לְפִי שֶׁהָיָה כָּאן כְּמוֹ נֵס בְּתוֹךְ נֵס, כִּי הַמַּיִם מְאָרְרִים מְחַסְּרִים מִן הַבָּשָׂר, וּכְשֶׁבִּטְנָהּ צָבָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ נִתְרַבָּה הַבָּשָׂר, לְפִיכָךְ בִּשְׁנֵי פְּסוּקִים שֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן מְאָרְרִים סָמַךְ לָזֶה צְבִיַּת הַבֶּטֶן, אֲבָל בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא הִזְכִּיר מְאָרְרִים הִקְדִּים הַיָּרֵךְ, כִּי הוּא הִתְחִיל בָּעֲבֵרָה.

פרק ו

פסוק ב

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה׳. אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִשְׁוָה אִשָּׁה לְאִישׁ לְכָל עֳנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם פֵּרַט כָּאן אִשָּׁה, כִּי לְכָךְ נִסְמְכָה פָּרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, (סוטה ב), וְזֶה שַׁיָּךְ יוֹתֵר בְּנָשִׁים מִבַּאֲנָשִׁים כִּי מִסְתָּמָא הַנָּשִׁים יַזִּירוּ מִן הַיַּיִן. וְאִם תֹּאמַר, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״כִּי יַפְלִיאוּ״ שֶׁהֲרֵי עִם שְׁנֵיהֶם הוּא מְדַבֵּר, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ה ו) ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ״ וְגוֹ׳, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַיַּיִן מַזִּיק יוֹתֵר לְנָשִׁים תְּשׁוּשֵׁי כֹּחַ מֵלַאֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי כֹּחַ, וְאִם אִשָּׁה תַּזִּיר מִן הַיַּיִן אֵין הַדָּבָר פֶּלֶא כָּל כָּךְ, כִּי בְּנָקֵל לָהּ לָבֹא לִידֵי מִכְשׁוֹל שֶׁל עֶרְוָה, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות סה.) (שְׁלֹשָׁה) [אַרְבָּעָה] אֲפִלּוּ חֲמוֹר תּוֹבַעְתָּהּ כוּ׳, אֲבָל הָאִישׁ וַדַּאי מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת אִם יַזִּיר מִן הַיַּיִן, כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי יַפְלִא״.

דָּבָר אַחֵר, ״כִּי יַפְלִא״ לְשׁוֹן הַבְדָּלָה וְהַפְרָשָׁה. וְדָבָר זֶה יֵשׁ לְפָרְשׁוֹ בִּשְׁלֹשָׁה פָּנִים. הָאֶחָד הוּא, שֶׁעַל יְדֵי הַיַּיִן אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא י ט-י): ״יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ״ וְסָמִיךְ לֵיהּ ״וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחוֹל״. לְכָךְ אָמַר ״כִּי יַפְלִא״, כְּשֶׁיִּרְצֶה לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחוֹל אָז יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק (משלי לא ה), הַתּוֹרָה, לְאַפּוֹקֵי הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן בְּנֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה אֵין לְשׁוֹן הַפְלָאָה שַׁיָּךְ בָּהֶם. הַשֵּׁנִי הוּא לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה מִן תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר הַיַּיִן רֹאשׁ לְכֻלָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שֶׁמִּטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בְּמָנוֹחַ ״לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי״ (שופטים יג יח). הַיְינוּ פִּלְאִי שְׁמוֹ, כִּי כָל מַלְאָךְ נִקְרָא עַל שֵׁם הַשְּׁלִיחוּת, וַאֲנִי נִשְׁלַחְתִּי לַעֲשׂוֹת הַבֵּן הַיִּלּוֹד נָזִיר מֻפְלָא וּמוּפְרָשׁ מִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְעַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר ״אִישׁ כִּי יַפְלִא״, לְכָךְ אֲנִי נִקְרָא פֶלִאי. וּלְכָךְ אָמַר ״כִּי יַפְלִא״ וְלֹא אָמַר ״יַפְלִיאוּ״, לְפִי שֶׁגַּם נֶדֶר שֶׁל הָאִשָּׁה תָּלוּי בְּאִישָׁהּ, שֶׁהֲרֵי ״כָּל נֶדֶר לְעַנּוֹת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ״ (במדבר ל יד), אִם כֵּן גַּם נִדְרָהּ תָּלוּי בּוֹ. וְאֵין הַכַּוָּנָה בִּנְזִירוּת זֶה שֶׁיִּהְיֶה פָּרוּשׁ מִן הַיַּיִן שְׁלֹשִׁים יוֹם וְאַחַר כָּךְ יַחֲזֹר לִהְיוֹת בְּסוֹבְאֵי יַיִן כְּבָרִאשׁוֹנָה, דְּאִם כֵּן צַדִּיק מַה פָּעַל, אֶלָּא הַכַּוָּנָה שֶׁיַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ מְעַט מְעַט, כִּי כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, וּבִשְׁלֹשִׁים יוֹם הֲוֵי חֲזָקָה שֶׁשּׁוּב לֹא יִהְיֶה לָהוּט אַחֲרָיו כָּל כָּךְ. הַשְּׁלִישִׁי הוּא, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים כב.) הַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה כוּ׳, וּמַאֲמָר זֶה תִּמְצָא עָלָיו פֵּרוּשׁ יָקָר מְאֹד לְקַמָּן בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת (ל ג) עַיֵּן שָׁם. וְזֶה מַסְכִּים לְמַאן דְּאָמַר שֶׁהַנָּזִיר נִקְרָא חוֹטֵא (נדרים י.), וְהַחֵטְא הוּא שֶׁבּוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ וְהוּא פּוֹרֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִכָּל הָעוֹלָם לִנְהֹג אִסּוּר בְּדָבָר שֶׁהַכֹּל נוֹהֲגִים בּוֹ הֶתֵּר, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי יַפְלִא״, שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת מֻבְדָּל וּמוּפְרָשׁ מִזּוּלָתוֹ וּבוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ. וְדָבָר זֶה אֵינוֹ מָצוּי בַּנָּשִׁים כִּי מִסְתָּמָא דַּעְתָּם לְפִי שֶׁרוֹאִין סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ וְלֹא כְּדֵי לִבְנוֹת בָּמָה לְעַצְמָם.

פסוק יא

וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנֶּפֶשׁ. שֶׁלֹּא נִזְהַר מִן טֻמְאַת הַמֵּת. וְרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר עַל שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן (נזיר ג.). וְהוּא פֶלִאי, כִּי יֵשׁ לְהַפְלִיא עַל דְּבָרָיו שֶׁאִם נִצְטַוָּה לְהָבִיא שְׁתֵּי תּוֹרִים עַל שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, לָמָּה מֵבִיא כַּפָּרָה זוֹ דַּוְקָא אַחַר שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת. וְעוֹד שֶׁהַכָּתוּב קְרָאוֹ ״קָדוֹשׁ״, וְאֵיךְ יֹאמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁנִּקְרָא חוֹטֵא. וְנִרְאֶה שֶׁגַּם רַבִּי אֶלְעָזָר מוֹדֶה שֶׁכָּל יְמֵי הֶמְשֵׁךְ נְזִירָתוֹ הוּא נִקְרָא קָדוֹשׁ וְלֹא חוֹטֵא, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים הוּא. אָמְנָם אִם נִטְמָא בְּמֵת, שֶׁדִּינוֹ ״וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ״, וּמִכָּאן וּלְהַלָּן חוּשְׁבָּנָא, וּלְמַפְרֵעַ אִיגְלַאי מִילְּתָא שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַנְּזִירוּת, וּכְאִלּוּ צִעֵר אֶת עַצְמוֹ בָּהֶם מִן הַיַּיִן בְּלֹא טַעַם בְּלֹא עֵת נְזִירָתוֹ, וְעַל כֵּן הוּא נִקְרָא חוֹטֵא עַל אוֹתָן הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁאֵינוֹ בָּהֶם כִּי אִם כְּמִצְטַעֵר בְּעָלְמָא בְּלֹא נְזִירוּת וּקְדֻשָּׁה. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

אָמְנָם מָקוֹם אִתִּי לְפָרֵשׁ דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּדֶרֶךְ אַחֵר, וְלוֹמַר שֶׁלְּכָךְ נִקְרָא הַנָּזִיר חוֹטֵא כִּי אִלּוּ הָיָה אִישׁ תָּם וְיָשָׁר מְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט לֹא הָיָה צָרִיךְ לִנְדּוֹר וּלְהַזִּיר, כִּי מִי יְעַכֵּב עַל יָדוֹ לְהִתְנַהֵג בִּפְרִישׁוּת וּבְהַרְחָקַת הַמּוֹתָרוֹת בְּלֹא נֶדֶר. וּמִדְּאִצְטְרִיךְ לְהִתְקַשֵּׁר בַּנְּזִירוּת זֶה יוֹרֶה כִּי הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין מַעְצוֹר לְרוּחוֹ, עַל כֵּן הוּא קוֹפֵץ וְנִשְׁבָּע כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע, וּבָזֶה גָּרַם לְעַצְמוֹ צַעַר, כִּי כָל דָּבָר הַנָּדוּר יִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ בְּיוֹתֵר. וּמִטַּעַם זֶה נִקְרָא כָּל נוֹדֵר חוֹטֵא, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ (נדרים עז:) מִן פָּסוּק ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״ (דברים כג כג), לְפִי שֶׁמְּגָרֶה הַיֵּצֶר הָרָע בְּעַצְמוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: לֹא דַיְּךָ מַה שֶּׁאָסְרָה עָלֶיךָ תּוֹרָה בְּמַאֲסַר שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע וְהָבוּ דְּלָא לוֹסִיף עֲלַהּ, כִּי בְּכָל מַה שֶּׁאָסְרָה הַתּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁגָּרְמָה לָנוּ גֵּרוּי הַיֵּצֶר הָרָע כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שֶׁמִּתְגָּרֶה בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִבָּאֻמּוֹת (סוכה נב.), מִכָּל מָקוֹם הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.

אָמְנָם הָעוֹבֵר בְּבַל תּוֹסִיף, הֲרֵי הוּא מוֹסִיף גֵּרוּי הַיֵּצֶר הָרָע, אוּלַי בְּהוֹסָפָה זוֹ לֹא תּוֹסֵף הַתּוֹרָה תֵּת כֹּחָהּ לַעֲמוֹד כְּנֶגְדּוֹ, כִּי אֵין כֹּחָהּ כִּי אִם בְּדָבָר שֶׁהַתּוֹרָה סִבָּה לוֹ, כִּי הַמּוֹחֵץ הוּא יִרְפָּא, כָּךְ נָזִיר זֶה נִקְרָא חוֹטֵא מִשְּׁנֵי צְדָדִים: הֵן מִצַּד שֶׁקֹּדֶם נְזִירוּת זֶה הָיָה כְּעִיר פְּרוּצָה אֵין מַעְצוֹר לְרוּחוֹ עַד אֲשֶׁר הֻצְרַךְ לְהִתְקַשֵּׁר בִּנְזִירוּת, הֵן מִצַּד שֶׁבִּהְיוֹתוֹ נָזִיר הוּא מְגָרֶה הַיֵּצֶר הָרָע בְּנַפְשֵׁיהּ. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ אִם יַעֲמוֹד כְּנֶגְדּוֹ, כִּי הַיֵּצֶר הָרָע כָּל מְזִמּוֹתָיו לִפְרוֹץ גְּדֵרוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְכִי יָמוּת עָלָיו מֵת בְּפֶתַע פִּתְאוֹם״ וְגוֹ׳, הוֹרָה כִּי כָל זֶה מַעֲשֵׂה שָׂטָן אֲשֶׁר הִקְרָה לְיָדוֹ מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר זֶה בְּפֶתַע פִּתְאוֹם בְּאֹנֶס וּבְלֹא יוֹדְעִים כְּדֵי לְטַמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ, עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְכַפָּרָה מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנֶּפֶשׁ. וְצִיעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, כִּי עַל יְדֵי צַעַר זֶה גָּרַם לַיֵּצֶר הָרָע שֶׁנִּתְגָּרָה בּוֹ וְסִבֵּב סִבּוֹת לְטַמֵּא נִזְרוֹ. וְעוֹד הֻצְרַךְ לְכַפָּרָה עַל שֶׁצִּיעֵר עַצְמוֹ, וְתַחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַד אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה כִּי אִם בְּצַעַר, וְהַשִּׂמְחָה הוֹרָאָה עַל שְׁלֵימוּת הַפֹּעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קלט כד): ״וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי״ וְגוֹ׳, כִּי אִלּוּ הָיָה שָׂמֵחַ בִּנְזִירוּת זֶה הָיָה נִזְהָר בִּשְׁמִירָה יְתֵרָה מִן הַטֻּמְאָה, אַךְ מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִזְהָר בָּהּ זֶה הוֹרָאָה שֶׁלֹּא הָיָה שָׂמֵחַ בִּנְזִירוּת זֶה, וּבָזֶה מָצָא לוֹ הַיֵּצֶר הָרָע מָקוֹם לִבְצֹר מִמֶּנּוּ כָּל אֲשֶׁר יָזַם לַעֲשׂוֹת. ״וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ וְיַעַלְזוּ לִפְנֵי ה׳ וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה״ (שם סח ד) בֵּי״ת שֶׁל בְּשִׂמְחָה פֵּרוּשָׁהּ בִּזְכוּת הַשִּׂמְחָה שֶׁעָבְדוּ אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה כָּאָמוּר.

פסוק כג

כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. סָמַךְ הַבְּרָכוֹת לַנְּזִירוּת כִּי הַיַּיִן קוֹבֵעַ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ אֲבָל לֹא לַאֲחֵרִים, וְאַדְּרַבָּה הֵבִיא יְלָלָה וּקְלָלָה לָעוֹלָם לְמַאן דְּאָמַר עֵץ הַדַּעַת גֶּפֶן הָיָה (סנהדרין ע), וְכֵן גָּרַם קְלָלָה לְאָדָם וְחַוָּה, וּלְזַרְעוֹ שֶׁל נֹחַ, וּלְלוֹט. וּמִלַּת ״כֹּה״ קָאֵי אַפָּרָשָׁה שֶׁלְּמַעְלָה, לוֹמַר שֶׁהַכֹּהֵן הַמְבָרֵךְ לֹא יִהְיֶה שְׁתוּי יַיִן בְּעָמְדוֹ לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי צָרִיךְ לֵאמֹר הַבְּרָכוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״אָמוֹר לָהֶם״, וְנִקְרָא שִׁכּוֹר כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, עַל כֵּן צְרִיכִין לִהְיוֹת כִּנְזִירִים. וּבְמִלַּת ״כֹּה״ חָתַם כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁיִּהְיוּ דוּגְמַת בִּרְכַּת אַבְרָהָם שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בְּ״כֹה״, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו ה) ״כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ״. וְעַל כֵּן רָצָה בִּלְעָם לְבַטֵּל מִיִּשְׂרָאֵל בִּרְכַּת ״כֹּה״, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג טו): ״הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה״, וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ: אַתָּה בְּקָרְבְּנוֹתֶיךָ תְּבַטֵּל בִּרְכַּת ״כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ״, וַאֲנִי אֲבַטֵּל בִּרְכַּת ״כֹּה תְבָרְכוּ״ וְגוֹ׳.

וּבָזֶה רָאִיתִי לְיַשֵּׁב מַה שֶּׁמַּסִּיק בְּרַבָּתִי (בלק כ ז) בַּפָּסוּק ״אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ״ (שם כב ו), מָה מְנַכִּין מִן הַסְּאָה, חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, כָּךְ בִּקֵּשׁ לְנַכּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִן שִׁשִּׁים רִבּוֹא, דְּהַיְנוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף. וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת מַה יִּתְרוֹן לוֹ בְּכָל עֲמָלוֹ כְּשֶׁיְּנַכֶּה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף מִן שִׁשִּׁים רִבּוֹא. וְעוֹד לָמָּה נָפְלוּ דַּוְקָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ כִּי אִם לְבַטֵּל מִיִּשְׂרָאֵל בִּרְכַּת ״כֹּה״, וְחָשַׁב שֶׁנְּפִילַת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף נוֹגֵעַ בְּבִרְכַּת ״כֹּה״, וּבְבִטּוּל בְּרָכָה זוֹ יִהְיֶה לוֹ מָקוֹם אָז לְקַלְּלָם. אֲבָל לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ, כִּי לֹא יוּכַל לָהֶם כִּי אִם בְּמִסְפַּר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה עַד מִסְפַּר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה וְלֹא עַד בִּכְלָל, כִּי עָמְדָה לָהֶם בִּרְכַּת ״כֹּה תְבָרְכוּ״ לְשֶׁלֹּא תָּחוּל הַקְּלָלָה יוֹתֵר וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

וְאוּלַי מִסְפַּר כֹּה הוּא בִּזְכוּת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה וְעִם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים הֲרֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, בִּזְכוּתָם חָלָה הַבְּרָכָה עַל יִשְׂרָאֵל. וְאִם תִּשְׁאַל, מָה הֲנָאָה יֵשׁ לַכֹּהֲנִים בִּבְרָכָה זוֹ שֶׁתִּהְיֶה נֶחְשֶׁבֶת בִּכְלַל כָּל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: (בראשית יב ג) ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״, אִם כֵּן עַל יְדֵי בְּרָכָה זוֹ יְקַבְּלוּ גַּם הֵמָּה בְּרָכָה (ועיין חולין מט. ואני אברכם, תניא ר׳ ישמעאל אומר וכו׳ כהנים מברכים לישראל והקב״ה מברך לכהנים). וְעוֹד שֶׁנּוֹסַח הַבְּרָכוֹת ״יְבָרֶכְךָ ה׳״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במ״ר יא ה) בִּנְכָסִים, וּבְרָכָה זוֹ חוֹזֶרֶת גַּם לַכֹּהֲנִים, כִּי בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל נְכָסִים מְרֻבִּים לְפִיהֶם יִרְבּוּ מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, דְּאִם לֹא כֵן מֵאַיִן יִקְחוּ, הַמִּן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב.

אָמוֹר לָהֶם. מִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי ו קמג) שֶׁהַחַזָּן מַקְרִיא לַכֹּהֲנִים מִלָּה בְּמִלָּה נוֹסַח הַבְּרָכוֹת. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁהַחַזָּן הוּא הַסַּרְסוּר הַמּוֹשֵׁךְ שֶׁפַע צִנּוֹר מִמְּקוֹר הַבְּרָכוֹת תְּחִלָּה וּמוֹרִיק אוֹתָם עַל רֹאשׁ הַכֹּהֲנִים יָחוּלוּ, כִּי הוּא אוֹמֵר תְּחִלָּה אֶל הַכֹּהֵן ״יְבָרֶכְךָ ה׳״, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַכֹּהֵן תְּחִלָּה כְּלִי גָּדוּשׁ וּמָלֵא בִּרְכַּת ה׳, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהַכֹּהֵן אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל ״יְבָרֶכְךָ ה׳״, הוּא מוֹרִיק מִן כְּלִי מָלֵא עַל כְּלִי רֵיקָן. אֲבָל אִם לֹא הָיָה הַכֹּהֵן מִתְבָּרֵךְ תְּחִלָּה, הָיָה מוֹרִיק מִכְּלִי רֵיקָן אֶל כְּלִי רֵיקָן. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁכָּתוּב (בראשית יב ג): ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר״, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְאָאֹר מְקַלֶּלְךָ״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶךָ״, אֶלָּא שֶׁרָצָה לוֹמַר שֶׁהַכֹּהֵן הַמְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל אֲנִי מְבָרְכוֹ תְּחִלָּה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַכֹּהֵן כְּלִי מָלֵא וְגָדוּשׁ, וְיוֹרִיק מִן כְּלִי מָלֵא בִּרְכַּת ה׳ עַל יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּקְלָלָה אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר כֵּן, אֶלָּא אַחַר שֶׁיְּקַלְּלֵם אָאֹר אוֹתוֹ וְלֹא קֹדֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם״ תְּחִלָּה, (עיין חולין מט.) עַל יְדֵי שֶׁיֹּאמַר הַחַזָּן לַכֹּהֵן תְּחִלָּה ״יְבָרֶכְךָ ה׳״.

פסוק כד

יְבָרֶכְךָ ה׳ וְיִשְׁמְרֶךָ. בְּבֵאוּר נֹסַח הַבְּרָכוֹת רַבּוּ הַדֵּעוֹת, אִיש לְפִי שִׂכְלוֹ יְפָרְשֵׁם. וּבַיַּלְקוּט (ו תשי) תִּמְצָא הַרְבֵּה דֵּעוֹת, יְבֻקַּשׁ מִמְּקוֹמוֹ וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בְּזִכְרוֹנָם. אַךְ אוֹמֵר אֲנִי דֶּרֶךְ כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת מַתְחִילִים בְּיוֹ״ד אֲשֶׁר הַנֶּעְלָם מִמֶּנָּה עוֹלֶה לְמִסְפַּר עֲשָׂרָה כְּמוֹ הַנִּגְלֶה, כִּי הַנֶּעְלָם מִן יוֹ״ד הוּא ו׳ ד׳, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת כְּפוּלוֹת, כִּי חֵלֶק מֵהֶם אֶל הַגּוּף וְחֵלֶק מֵהֶם אֶל הַנְּשָׁמָה הַנֶּעֱלֶמֶת, כִּי שְׁנֵיהֶם בָּאוּ בְּמִסְפָּרָם עֲשָׂרָה, כְּאָמְרוּ רז״ל (נדה לא.) שְׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִים בָּאָדָם: אָבִיו מַזְרִיעַ לֹבֶן שֶׁבּוֹ, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִין וַעֲצָמוֹת וּמֹחַ שֶׁבְּרֹאשׁוֹ וְצִפָּרְנַיִם וְלֹבֶן שֶׁבָּעֵינַיִם, הֲרֵי חֲמִשָּׁה; אִמּוֹ מַזְרַעַת אֹדֶם שֶׁבּוֹ, שֶׁמִּמֶּנּוּ עוֹר וּבָשָׂר וְדָם וּשְׂעָרוֹת וְשָׁחֹר שֶׁבָּעֵינַיִם, הֲרֵי חֲמִשָּׁה; וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בּוֹ עֲשָׂרָה דְּבָרִים רוּחָנִיִּים וְהֵם: רוּחַ, וּנְשָׁמָה, וְקַלְסְתֵּר פָּנִים, וּרְאִיַּת הָעַיִן, וּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, וְדִבּוּר פֶּה, וְהִלּוּךְ רַגְלַיִם, וְדַעַת, וּבִינָה, וְהַשְׂכֵּל. וְכָל עֶשְׂרִים חֲלָקִים אֵלּוּ מִתְבָּרְכִין עַל יְדֵי שֶׁיִּשָּׂא הַכֹּהֵן עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁמִּן כָּל אֶצְבַּע תָּחוּל הַבְּרָכָה עַל חֵלֶק גַּשְׁמִי הַנִּגְלֶה וְעַל חֵלֶק רוּחָנִי הַנִּסְתָּר, וּשְׁלֹשָׁה יוֹדִי״ן הַיְינוּ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּכָל הַבְּרָכוֹת, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם דָּרְשׁוּ (ילקו״ש שיר ג תתקפו) פָּסוּק (שיר ג ז) ״שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ״. וּשְׁלֹשָׁה י׳ הַיְינוּ שְׁלֹשִׁים וְנִסְמְכוּ לִסְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם, לוֹמַר לְךָ שֶׁבִּזְכוּת הַנְּזִירוּת יִזְכּוּ לַבְּרָכוֹת.

וְעַל צַד הָרֶמֶז יֵשׁ לְפָרֵשׁ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֵלּוּ עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה פָּרָשַׁת יִתְרוֹ (יט ד) הַמִּדְרָשׁ (שהש״ר ג כא) הָאוֹמֵר שֶׁמִּתְּחִלָּה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בַּת, וְאַחַר כָּךְ אָחוֹת, וְאַחַר כָּךְ אֵם, כִּי כָל זֶה מוֹרֶה עַל הַמֶּמְשָׁלָה. כִּי מִתְּחִלָּה קְרָאָהּ בַּת שֶׁמִּסְתָּמָא הָאָב מוֹשֵׁל עַל הַבַּת וְהוּא לְמַעְלָה וְהַבַּת לְמַטָּה, עַל כֵּן אָמַר ״יְבָרֶכְךָ ה׳ וְיִשְׁמְרֶךָ״, שֶׁתִּמְשֹׁךְ שֶׁפַע הַבְּרָכוֹת מִלְּמַעְלָה, כִּי הוּא שׁוֹמְרֶךָ וְכָל שׁוֹמֵר לְמַעְלָה מִן הַנִּשְׁמָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ו כב) ״בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ״, וְכֵן רַבִּים. וְאַחַר כָּךְ קְרָאָהּ אָחוֹת, בְּדוֹמֶה לוֹ. עַל מַדְרֵגָה זוֹ נֶאֱמַר ״יָאֵר ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״, בְּעָמְדְךָ לְנֶגְדּוֹ פָּנִים בְּפָנִים, כְּדֶרֶךְ קַבָּלַת הַלְּבָנָה אוֹרָהּ מִן הַחַמָּה בְּעָמְדָהּ לְנֶגְדָּהּ. וְאַחַר כָּךְ קְרָאָהּ אֵם הַמּוֹשֶׁלֶת עַל הַבַּת, כָּךְ צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת ה׳, כְּמוֹ שֶׁעֵינֵי הַבַּת נְשׂוּאוֹת אֶל הָאֵם, כָּךְ יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ כִּבְיָכוֹל. וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֲבָל נְכוֹחִים הֵם לְמוֹצְאֵי דָעַת.

פסוק כו

יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ. בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה (יז:) הִקְשׁוּ: כְּתִיב (דברים י יז) ״אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים״, וּכְתִיב ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״ כוּ׳. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת שֶׁאֵין זֶה קוּשְׁיָא, כִּי כָּאן מְדַבֵּר בְּפָנִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְהַלָּן מְדַבֵּר בְּפָנִים שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא יִשָּׂא ה׳ פְּנֵי גָּדוֹל. וְנִרְאֶה שֶׁדַּעַת הַמַּקְשֶׁה שֶׁכָּל נְשִׂיאוּת פָּנִים מוֹרֶה עַל פָּנִים הָרְאוּיִין לִפּוֹל אוֹ לִהְיוֹת כְּבוּשִׁים, וְהֵמָּה מְנֻשָּׂאִים דֶּרֶךְ וִתּוּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד ז-ח): ״לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ, הֲלֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת״, יִהְיוּ מְנֻשָּׂאִים. וּכְשֶׁאָמַר לְהַלָּן ״אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים״, הַיְינוּ שֶׁפְּנֵי הַחוֹטֵא הָרְאוּיִין לִפּוֹל כִּפְנֵי קַיִן וַחֲבֵרָיו, לֹא יִשָּׂא אוֹתָם ה׳ לְהַגְבִּיהָם מִנְּפִילָתָם, אֶלָּא יִפּוֹל הַנּוֹפֵל הָרָאוּי לִפּוֹל, דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם (תהלים לו יג), כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר כְּלוּם. וְכָאן אָמַר ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״, מִדְּקָאָמַר ״יִשָּׂא״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַכַּעַס שֶׁיִּשְׂרָאֵל רְאוּיִין לִהְיוֹת בְּהֶסְתֵּר פָּנִים, וְכָל הַמַּסְתִּיר פָּנָיו דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הֵם כְּבוּשִׁים לְמַטָּה כִּבְיָכוֹל, מִכָּל מָקוֹם אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁדֶּרֶךְ וִתּוּר אֶשָּׂא לְךָ פָּנַי שֶׁיִּהְיוּ מְכֻוָּנִין נֶגֶד פָּנֶיךָ, כִּי אֵין אוֹמְרִים ״יִשָּׂא״ כִּי אִם בָּרָאוּי לִפּוֹל אוֹ רָאוּי לִהְיוֹת כָּבוּשׁ. קַשְׁיָא וִתּוּר אַוִּתּוּר.

וּבַמִּדְרָשׁ (במ״ר יא ז) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵיךְ לֹא אֶשָּׂא לָהֶם פָּנִים, אֲנִי אָמַרְתִּי בַּתּוֹרָה (דברים ח י) ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ״, וְהֵם מַחְמִירִים עַד כַּזַּיִת וְעַד כַּבֵּיצָה. רוֹצֶה לוֹמַר, הִנֵּה בְּרָכָה לָקַחְתִּי מֵהֶם וּבְרָכָה וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה, וְאֵיךְ לֹא אָשִׁיב לָהֶם בְּרָכָה דֶּרֶךְ וִתּוּר תְּמוּרַת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר אֲנִי לוֹקֵחַ מֵהֶם גַּם כֵּן דֶּרֶךְ וִתּוּר. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים״, הַיְינוּ לְכָל הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין כְּלוּם דֶּרֶךְ וִתּוּר, אֲבָל כָּאן נֶאֱמַר ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״ דַּוְקָא, כִּי אַתָּה עוֹשֶׂה דֶּרֶךְ וִתּוּר וּמַחְמִיר עַל עַצְמְךָ, גַּם אֲנִי אֶשָּׂא פָנַי אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ וִתּוּר. וַאֲפִלּוּ וִתּוּר זֶה אֵינוֹ בְּכָל דָּבָר, כִּי אִם מִדָּה בְּמִדָּה מַמָּשׁ, כִּי אַתֶּם מַחְמִירִין עַד כַּזַּיִת אֲפִלּוּ בְּלֹא שְׂבִיעָה כְּאִלּוּ אַתֶּם שְׂבֵעִים, כָּךְ אֲוַתֵּר לָכֶם שֶׁאֲפִלּוּ אוֹכֵל קִמְעָא מִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו. וְעַל זֶה אָמַר ״וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קמז יד) ״הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם, חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ״. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כו ה-ו): ״וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ״, וּפֵרוּשׁ זֶה נָכוֹן וּבָרוּר בַּהֲבָנַת מִדְרָשׁ זֶה.

פרק ז

פסוק יב

וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְגוֹ׳. סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים אֲשֶׁר חוֹתָם כָּל הַבְּרָכוֹת הַשָּׁלוֹם, כִּי אִם אֵין שָׁלוֹם אֵין כְּלוּם. לְפִיכָךְ הַשָּׁלוֹם בָּא בִּגְמַר הַחֲתִימָה וְאַחֲרוֹן חָבִיב, כִּי כָל הַקּוֹדְמִים נִרְאֶה כְּאִלּוּ עֲדַיִן הֵם חֲסֵרִים עַד בִּיאַת הַבְּרָכָה שֶׁאַחֲרֶיהָ הַבָּאָה לְמַלֹּאות מָה שֶׁחָסְרָה הַבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל הָאַחֲרוֹנָה אֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם, כִּי אֵין צֹרֶךְ עוֹד בְּשׁוּם בְּרָכָה שֶׁתָּבֹא אַחֲרֶיהָ לְמַלֹּאות חֶסְרוֹנָהּ. עַל כֵּן הַמִּדְרָשׁ מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁהוּא חוֹתָם כָּל הַבְּרָכוֹת, כִּי זֶה מוֹרֶה עַל חֶסְרוֹן הַבְּרָכוֹת הַקּוֹדְמִים וְעַל מַעֲלַת הַחֲתִימָה, וִיצִירַת הָאָדָם בָּאַחֲרוֹנָה יוֹכִיחַ. וְעַל כֵּן נִמְצְאוּ מִדְרָשִׁים רַבִּים הַמְדַבְּרִים מִמַּעֲלַת הַשָּׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צֹרֶךְ בַּתַּחְתּוֹנִים וּבָעֶלְיוֹנִים. וְאָמְרוּ עוֹד (במ״ר יא ז): גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ הַמֵּתִים צְרִיכִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו טו) ״וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם״, אֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ קְטָטָה וּמְרִיבָה בֵּין הַמֵּתִים שֶׁיִּצְטָרְכוּ אֶל הַשָּׁלוֹם, אֶלָּא הַמֵּתִים צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין הַחַיִּים, כִּי אִם אֵין שָׁלוֹם בֵּין הַחַיִּים וְהֵם מְחָרְפִים זֶה אֶת זֶה, עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ לְחָרֵף אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים, עַד שֶׁאֲפִלּוּ לְשׁוֹכְנֵי עָפָר אֵין מְנוּחָה בַּקֶּבֶר מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת שֶׁל הַחַיִּים, כַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַהִיא שֶׁהָיְתָה קְבוּרָה בְּמַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים (ברכות יח:), וּכְמַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם בְּדוֹרֵנוּ. עַל כֵּן צְרִיכִין הַמֵּתִים שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין הַחַיִּים, וְאָז יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם שָׁלוֹם.

וְאַחַר שֶׁהִזְכִּיר חוֹתָם כָּל הַבְּרָכוֹת וְהוּא הַשָּׁלוֹם, מִיָּד הִתְחִיל בְּפָרָשָׁה אֲשֶׁר בָּהּ רָמוּז גַּם כֵּן הַשָּׁלוֹם, כִּי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בָּרִאשׁוֹן ״וְקָרְבָּנוֹ״ בְּוָא״ו הָעִטּוּף כְּאִלּוּ קָדְמוּ אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה תִּפְאַרְתּוֹ לוֹמַר אֲנִי הִקְרַבְתִּי רִאשׁוֹן. גַּם לֹא הִזְכִּיר בּוֹ שֵׁם נָשִׂיא, שֶׁלֹּא יִתְנַשֵּׂא לוֹמַר אֲנִי אֶמְלוֹךְ, וְהַגַּאֲוָה סִבָּה לְכָל רִיב וּלְכָל נֶגַע. וְאָמְרוּ עוֹד (שמו״ר טו ו עיי״ש) שֶׁכָּל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים אֵלּוּ נִמְשְׁלוּ לִשְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת שֶׁהוֹלְכִים כְּהוֹלֵךְ בְּסֻלָּם לַאֲחוֹרָיו, וְכֵן יִסֵּד הַפַּיָּט שֶׁל נִשּׂוּאִין: שׁוֹר לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם, עֲלוֹת בְּשָׁלוֹם, שֶׁכָּל אֶחָד סוֹבֵר אֲנִי רִאשׁוֹן. וּמִטַּעַם זֶה הֶאֱרִיכָה הַתּוֹרָה בְּזִכְרוֹן כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּכָל שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת שׁוּם אֶחָד טָפֵל לַחֲבֵרוֹ, וְכָל זֶה סִבַּת הַשָּׁלוֹם.

פרק ח

פסוק ב

בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה וְגוֹ׳. הוּקְשָׁה אֶל הַמְפָרְשִׁים, מֵאַחַר שֶׁפְּנֵי הַמְּנוֹרָה הַיְינוּ הַנֵּר הָאֶמְצָעִי, אִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״יָאִירוּ שֵׁשֶׁת הַנֵּרוֹת״, לוֹמַר שֶׁהַשִּׁשָּׁה יִפְנוּ מוּל הַשְּׁבִיעִי. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁמַּאֲמַר ״אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה״ קָאֵי אַשֶּׁלְמַעְלָה, וְלֹא קַשְׁיָא מִידֵי. וְזֶה שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּפָסוּק זֶה שׁוּם צִוּוּי, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר ״תַּדְלִיקֵם״ אוֹ ״תַּעֲלֵם אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה״. גַּם ״יָאִירוּ״ אֵינוֹ צִוּוּי, כִּי אֵין צִוּוּי לַנֵּרוֹת. וְעוֹד, מַהוּ שֶׁאָמַר ״וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן״, מַאי רְבוּתֵיהּ? וּמִי כָּמוֹהוּ מְקַיֵּם דְּבַר ה׳, וּמַאי שִׁבְחוֹ שֶׁלֹּא שִׁנָּה? מֵהֵיכָא תֵּיתֵי שֶׁיְּשַׁנֶּה? אֶלָּא שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְאוֹת שֶׁלֹּא לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ, וּמִטַּעַם זֶה רָצָה ה׳ שֶׁיִּפְנוּ כֻּלָּם מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, לְהוֹצִיא מִלֵּב הַטּוֹעִים. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם לֹא רָצָה לְצַוּוֹת עַל זֶה שֶׁיַּדְלִיקֵם מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, כִּי לֹא יִטְעֶה בָּזֶה כִּי אִם אִישׁ שׁוֹגֶה וּפֶתִי, וְכִי מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ יְצַוֶּה מִצְוָה פְּרָטִית? אַךְ אָמַר ה׳ דֶּרֶךְ הוֹדָעָה לוֹמַר: הִנְנִי מוֹדִיעֲךָ מֵרֵאשִׁית דָּבָר אַחֲרִית דָּבָר, וְהוּא ״בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה״, כִּי בָּזֶה לֹא תִּתֵּן מָקוֹם לַטּוֹעִים לִטְעוֹת כוּ׳, אָז אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת שֶׁיָּאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת לְעוֹלָם, לֹא יִכְבֶּה אוֹרָם, שֶׁיִּהְיוּ לְפָנַי תָּמִיד. וּמִכְּלַל הֵן תִּשְׁמַע לָאו, שֶׁאִם לֹא תַּעֲלֶה אוֹתָם מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה וְתִתֵּן מָקוֹם לַטּוֹעִים לוֹמַר לְאוֹרָהּ אֲנִי צָרִיךְ, אָז לֹא יָאִירוּ כְּלָל שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת, הֵן עַל יְדֵי חֻרְבַּן הַבַּיִת, הֵן שֶׁגַּם בִּהְיוֹתוֹ בְּבִנְיָנוֹ לֹא יָאִירוּ וְלֹא יַצְהִיר זִיו אוֹרָם, גַּם לִי גַּם לָךְ לֹא יִהְיֶה.

וְסִיּוּעַ לְפֵרוּשׁ זֶה, מִמָּה שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא בהעלותך ג) שֶׁנִּסְמְכוּ הַנֵּרוֹת לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, לְפִי שֶׁנִּצְטַעֵר אַהֲרֹן עַל שֶׁלֹּא הָיָה בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לִגְדוֹלָה מִזּוֹ אַתָּה מוּכָן, הַקָּרְבָּנוֹת אֵינָן כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, וְהַנֵּרוֹת הֵם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת״, עַיֵּן בַּיַּלְקוּט (תשיט ח) נוֹסַח מִדְרָשׁ זֶה. וְהַבֵּט יָמִין וּרְאֵה: מֵאֵי מַשְׁמַע שֶׁהַנֵּרוֹת הֵם לְעוֹלָם מִפָּסוּק זֶה? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבַּעַל מִדְרָשׁ זֶה כַּוָּנָתוֹ לְפָרֵשׁ הַפָּסוּק עַל זֶה הָאֹפֶן: שֶׁאִם תַּעֲלֶה אוֹתָם מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, אָז אֶעֱשֶׂה שֶׁיָּאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת לְעוֹלָם, אַף בִּזְמַן הַחֻרְבָּן. וְהָרַמְבַּ״ן כָּאן הִקְשָׁה עַל מִדְרָשׁ זֶה: הֲרֵי בִּזְמַן שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין גַּם הַנֵּרוֹת בְּטֵלִין, עַל כֵּן פֵּרֵשׁ שֶׁעַל נֵרוֹת חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו הוּא מְדַבֵּר. וְקָשֶׁה לִי עַל דְּבָרָיו: הֲרֵי גַּם נֵרוֹת חַשְׁמוֹנַאי מִתְּחִלָּה בָּטְלוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, הַקָּרְבָּנוֹת וְהַנֵּרוֹת, וְכַאֲשֶׁר נָחָה שָׁקְטָה הָאָרֶץ חָזְרוּ שְׁנֵיהֶם לְקַדְמוּתָן, וּמַה יִּתְרוֹן לַנֵּרוֹת עַל הַקָּרְבָּנוֹת?

וְנִרְאֶה לִי שֶׁלָּקַח לוֹ רְאָיָה מִן חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו, שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר קְדֻשָּׁה בַּנֵּרוֹת מִבַּקָּרְבָּנוֹת, שֶׁהֲרֵי בַּחֲזָרָתָן לֹא נַעֲשָׂה שׁוּם נֵס בַּקָּרְבָּנוֹת, וּבַנֵּרוֹת נַעֲשָׂה נֵס. עַל כֵּן קִבֵּל אַהֲרֹן תַּנְחוּמִין עַל הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִן הַקָּרְבָּנוֹת. וּמַה שֶּׁאָמַר: הַקָּרְבָּנוֹת אֵינָן כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְהַנֵּרוֹת לְעוֹלָם, כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: הַקָּרְבָּנוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בָּהֶם אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְהוּא נֵס נִגְלֶה וּמַתְמִיד, מִכָּל מָקוֹם אַחַר שֶׁנֶּחֱרַב הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן, שׁוּב לֹא יָרַד אֵשׁ, כִּי בְּבַיִת שֵׁנִי חָסְרוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים וּמִכְּלָלָם אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם (יומא כא:). אֲבָל קְדֻשַּׁת הַנֵּרוֹת לֹא סָרָה לְעוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחֱרַב הַבַּיִת פַּעֲמַיִם: אַחַת בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, וְאַחַת בִּימֵי אַנְטְיוֹכוּס, מִכָּל מָקוֹם נַעֲשָׂה נֵס בַּנֵּרוֹת, וְזֶה מוֹרֶה עַל גֹּדֶל קְדֻשַּׁת הַנֵּרוֹת. וְלָמַד זֶה מִן הֶכְרֵחַ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהִזְכַּרְנוּ.

וְנִרְאֶה לִי כִּי כָּךְ בֵּאוּר הַכָּתוּב: ״בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה״ וְלֹא תִּתֵּן מָקוֹם לַטּוֹעִים לוֹמַר לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ, הִנֵּה לְגֹדֶל קְדֻשַּׁת הַנֵּרוֹת אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת שֶׁיָּאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת לְעוֹלָם, וְאַף בִּזְמַן שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם כִּי אִם לְהַדְלִיק נֵר אֶחָד, הִנֵּה עַל צַד הַנֵּס אֲנִי אֶעֱשֶׂה שֶׁיָּאִירוּ כָּל שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת בִּימֵי חַשְׁמוֹנַאי, וְזִכְרוֹנָם לֹא יָסוּף מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. אֲבָל אִם לֹא תַּעֲלֶה מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, אָז לֹא יָאִירוּ לְעוֹלָם, כִּי לֹא אֶעֱשֶׂה בָהֶם נִסִּים מְפֻרְסָמִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ מָקוֹם לְחַזֵּק טָעוּתָם וְלוֹמַר: בַּעֲבוּר שֶׁלְּאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ, עַל כֵּן הוּא עוֹשֶׂה בָּהֶם נִסִּים מְפֻרְסָמִים יוֹתֵר מִבַּקָּרְבָּנוֹת. וּלְפִי זֶה אֵין בְּפָסוּק זֶה שׁוּם צִוּוּי, אֶלָּא הוֹדָעַת דְּבָרִים. וְעַל כֵּן אָמַר לְשִׁבְחוֹ שֶׁל אַהֲרֹן: ״וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן וְגוֹ׳ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳״, רוֹצֶה לוֹמַר: כְּאִלּוּ צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה בְּפֵרוּשׁ, כָּךְ הָיָה נִזְהָר בַּדָּבָר כְּאִלּוּ נִצְטַוָּה עָלָיו. וְאַחַר כָּךְ נָתַן טַעַם מֵאַיִן בָּא לָהֶם טָעוּת זֶה, וְאָמַר: ״וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה״ וְגוֹ׳, כִּי כָל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן נַעֲשׂוּ עַל יְדֵי אָדָם, חוּץ מִן הַמְּנוֹרָה שֶׁעֲשָׂאָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ חֲתִיכָה אַחַת, ״כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה׳ אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה״, רוֹצֶה לוֹמַר: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשָׂאָהּ. וּמִכָּאן יָצָא מָקוֹם לַטּוֹעִים לוֹמַר: שֶׁלְּכָךְ עֲשָׂאָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, לְפִי שֶׁלְּאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ. עַל כֵּן הָיָה אַהֲרֹן מְזֹרָז לְהַעֲלוֹת נֵרוֹתֶיהָ מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, לְבַטֵּל טָעוּת זֶה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים מַה שֶּׁשִּׁבֵּחַ אֶת אַהֲרֹן שֶׁלֹּא שִׁנָּה, לְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ ״אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת״ וְלֹא הִקְפִּיד עַל הַהַעֲלָאָה שֶׁתִּהְיֶה מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה כִּי אִם עַל הַהָאָרָה לְבַד הִקְפִּיד שֶׁתִּהְיֶה מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, וְלֹא הִקְפִּיד עַל הַהַעֲלָאָה, וְאַהֲרֹן הוֹסִיף וְעָשָׂה אֲפִלּוּ הַהַעֲלָאָה מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרוֹתֶיהָ״. וְיִתָּכֵן עוֹד לְפָרֵשׁ שֶׁהַשֶּׁבַח הוּא אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר ״יַעֲרֹךְ אוֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו״, מִכָּל מָקוֹם נִזְדָּרֵז הוּא לְבַדּוֹ בַּמִּצְוָה ״וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן״, לְפִי שֶׁרָאָה בָּהּ קְדֻשָּׁה יְתֵרָה, מֵאַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ עֲשָׂאָהּ כָּאָמוּר, וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ״ן.

וְעַל צַד הָרֶמֶז יֵשׁ לוֹמַר ״אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה״, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, ״יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת״ כִּי כָל הַקָּנִים הָיוּ מוּל הַקָּנֶה הָאֶמְצָעִי, וְהוּא פּוֹנֶה מוּל הַשְּׁכִינָה שֶׁבַּמַּעֲרָב, וְאִם כֵּן דּוֹמֶה כְּאִלּוּ כֻּלָּם פּוֹנִין מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ הָאוֹר יוֹצֵא לְכָל הַנִּמְצָאִים. וּמִדְּקָאָמַר ״בְּהַעֲלֹתְךָ״ לְשׁוֹן עֲלִיָּה, שֶׁיַּדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תנחומא בהעלותך ג) שֶׁהַמְּנוֹרָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, זֶה מוֹפֵת גָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רֶמֶז עַל נֵר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה מֵאֵלֶיהָ אִם אֵין לָהּ מוֹנֵעַ מִצַּד הָעֲוֹנוֹת, וְהִיא מַעֲשֵׂה ה׳, כִּי שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִין בָּאָדָם (נדה לא.). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ זֶה לְמַעְלָה פָּרָשַׁת תְּרוּמָה (כה לא), וְהוּא עִנְיָן נָכוֹן וּבָרוּר. וְזֶה סְמִיכוּת הַעֲלָאַת הַנֵּרוֹת מֵעַצְמָם לְמַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה, כִּי גַּם הִיא הָיְתָה מַעֲשֵׂה ה׳ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה״ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשָׂאָהּ.

פסוק ו

קַח אֶת הַלְוִיִּם וְגוֹ׳. לִפְעָמִים הִזְכִּיר לְשׁוֹן לְקִיחָה וְלִפְעָמִים לְשׁוֹן נְתִינָה, וְדָבָר זֶה צָרִיךְ בֵּאוּר. וְעוֹד מַהוּ הַכֶּפֶל שֶׁאָמַר ״כִּי נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה לִי״ וְאַחַר כָּךְ סָתַר דְּבָרָיו וְאָמַר ״לָקַחְתִּי אוֹתָם לִי״. וְנִרְאֶה שֶׁמֵּהֶכְרֵחַ קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ מַסִּיק בַּתַּנְחוּמָא (בהעלותך ח): ״קַח אֶת הַלְוִיִּם״, קַח אוֹתָם לִשְׁמִי, לְשֵׁם שְׂרָרָה. וּבְזֶה הוּתְּרוּ כָּל הַקֻּשְׁיוֹת, כִּי מָצִינוּ לְשׁוֹן קִיחָה אֵצֶל חִלּוּף הַבְּכוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״תַּחַת פֶּטֶר כָּל רֶחֶם וְגוֹ׳ לָקַחְתִּי אוֹתָם לִי״.

וּבֵאוּר הָעִנְיָן הוּא שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִבְחֲרוּ הַלְוִיִּם: שְׁנַיִם לְשִׁעְבּוּד, וְאֶחָד לִשְׂרָרָה. שְׁנַיִם לְשִׁעְבּוּד – הַיְינוּ שִׁעְבּוּד טֹרַח גּוּפָם לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא, וְשִׁעְבּוּד מְסִירַת גּוּפָם לְכַפָּרָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וְגוֹ׳ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ הַיְינוּ עֲבוֹדַת מַשָּׂא, ״וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי אַשְׁמַת הָעָם תָּלוּי בְּרָאשֵׁיהֶם. וּלְכָךְ אָמַר: ״וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף״ וְגוֹ׳, כִּי בְּחַבּוּרָתָם נִרְפָּא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי כָּךְ הַמִּדָּה, עַל דֶּרֶךְ ״בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ״ (ויקרא י ג). וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם״, וּסְמִיכָה זוֹ לוֹמַר: הֲרֵי אַתֶּם קָרְבָּן עַל הָעָם וְכַפָּרָה עֲלֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא (א ד) בַּפָּסוּק ״וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה״, וְכֵן יִתְבָּאֵר לְקַמָּן בְּעֶזְרַת ה׳ פָּרָשַׁת פִּינְחָס (כז יח) בִּסְמִיכַת יַד מֹשֶׁה עַל יְהוֹשֻׁעַ. וּשְׁנֵי דְבָרִים אֵלּוּ לֹא הִטִּיל ה׳ עַל הַלְוִיִּם בַּעֲבוּר שֶׁנִּפְסְלוּ הַבְּכוֹרִים. וְכִי כָּךְ הַמִּדָּה שֶׁטּוֹבִיָּה חָטָא וְזִיגוּד מִנְגַּד (פסחים קיג:)?! אֶלָּא לְכָךְ הוּטְלוּ שְׁנֵי דְבָרִים אֵלּוּ עַל הַלְוִיִּם, לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב יִשְׂרָאֵל סָבָא נָתַן מַעֲשֵׂר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ, וּמִבָּנָיו נָתַן מַעֲשֵׂר אֶת לֵוִי, כִּי הָיוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים, וְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ, הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר, צֵא מֵהֶם אַרְבָּעָה בְּכוֹרִים לְאַרְבַּע אִמָּהוֹת, נִשְׁאֲרוּ עֲשָׂרָה, וּמֵהֶם נָתַן אֶת לֵוִי. וּלְפִי שֶׁאָמַר כֶּפֶל ״עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ״ וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות סז:) שֶׁהַמְבַזְבֵּז יִתֵּן הַחֹמֶשׁ, דְּהַיְינוּ שְׁנֵי מַעַשְׂרוֹת, עַל כֵּן נָתַן גַּם הוּא הַחֹמֶשׁ וְהַיְינוּ שֶׁהִקְדִּישׁ אֶת לֵוִי לַגָּבוֹהַּ בִּשְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ, לְשַׁעְבֵּד גּוּפָם לַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ וְנִשְׁמָתָם לְכַפָּרָה, הֲרֵי כְּאִלּוּ הִפְרִישׁוֹ שְׁנֵי פְּעָמִים וְהַיְינוּ הַחֹמֶשׁ. וְזֶה שֶׁאָמַר ״כִּי נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, הַיְינוּ שְׁתֵּי נְתִינוֹת שֶׁהִזְכַּרְנוּ, ״מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ סָבָא, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַחֹמֶשׁ מוּפְרָשׁ. וְכֵן בַּפָּסוּק ״וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים״ וְגוֹ׳ הִזְכִּיר שְׁתֵּי נְתִינוֹת, וָאֶתְּנָה נְתֻנִים, וּפֵרֵשׁ מִיָּד שֶׁשְּׁתֵּי נְתִינוֹת אֵלּוּ הַיְינוּ ״לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, ״וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳. וְהִזְכִּיר חָמֵשׁ פְּעָמִים ״יִשְׂרָאֵל״ בְּפָסוּק זֶה לְהוֹרוֹת שֶׁנְּתִינַת הַלְוִיִּם כָּפוּל הוּא הַחֹמֶשׁ מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן וְיָקָר.

אֲבָל כְּשֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן לְקִיחָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקָחָם מֵעַצְמוֹ בְּלֹא נְתִינַת יַעֲקֹב, הַיְינוּ לְקִיחָה שֶׁל שְׂרָרָה אֲשֶׁר הָיְתָה בַּבְּכוֹרוֹת וְנִפְסְלוּ וְנִתְּנָה הַשְּׂרָרָה לַלְוִיִּם. וְעַל זֶה אָמַר ״תַּחַת פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אוֹתָם לִי, וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר״ וְגוֹ׳. וּמִכָּאן לָמַד בַּעַל הַמִּדְרָשׁ לְפָרֵשׁ ״קַח אֶת הַלְוִיִּם״ לִשְׂרָרָה, וְיִלְמוֹד עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן, מַה קִּיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְמַטָּה שֶׁל שְׂרָרָה, מִדְּתָלָה אוֹתָהּ בְּחִלּוּף הַבְּכוֹרוֹת, אַף קִיחָה שֶׁלְמַעְלָה שֶׁל שְׂרָרָה, וְהַשְּׂרָרָה הִיא שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל חַיָּבִים לְהַעֲלוֹת לָהֶם מַס תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, כִּי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי, שֶׁלִּוָּהוּ בְּמַתָּנוֹת. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

פרק ט

פסוק ז

לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב וְגוֹ׳. יֵשׁ מַקְשִׁים, וְכִי נֶעְלַם מֵהֶם שֶׁטָּמֵא אָסוּר בַּאֲכִילַת קָדָשִׁים? וְזֶה קָשֶׁה לְפִי גִּרְסַת הַתַּלְמוּד (פסחים סו:) שֶׁלָּמַד מִן ״אִישׁ אִישׁ״ שֶׁיָּחִיד נִדְחֶה לְפֶסַח שֵׁנִי וְלֹא צִבּוּר, אֲבָל לְמַאי דְּמַסִּיק בַּיַּלְקוּט (ט ב) בְּשֵׁם הַסִּפְרֵי, (ועיין פסחים עז. וירושלמי פסחים פ״ז ה״ד) שֶׁמִּן יִתּוּר שֶׁל ״בְּמוֹעֲדוֹ״ אָנוּ לְמֵדִין שֶׁפֶּסַח צִבּוּר קָרֵב בְּטוּמְאָה, לֹא קָשֶׁה מִידֵי, כִּי אַחַר שֶׁשָּׁמְעוּ לְשׁוֹן ״בְּמוֹעֲדוֹ״ אָמְרוּ לָמָּה נִגָּרַע מִן הַצִּבּוּר, וּבָאָה הַתְּשׁוּבָה ״אִישׁ אִישׁ״ כוּ׳ – דַּוְקָא אִישׁ נִדְחֶה וְלֹא צִבּוּר. וְהֵבִינוּ הָאֲנָשִׁים מִדְּקָאָמַר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בְּמוֹעֲדוֹ אֲפִלּוּ בְּטוּמְאָה, וְלֹא לָהֶם בִּפְרָטוּת, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהוֹצִיא אוֹתָם מִן הַכְּלָל, דְּאִלְמָלֵא כֵן לְמַאי נָפְקָא מִנַּהּ אָמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח, וַהֲלֹא כְּבָר הֵם מְצֻוִּין וְעוֹמְדִים, אֶלָּא שֶׁבָּא לְמַעֵט הַטְּמֵאִים הַיְחִידִים. עַל כֵּן אָמְרוּ ״לָמָּה נִגָּרַע״.

פרק י

פסוק י

וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וְגוֹ׳. מִן פְּסוּקִים אֵלּוּ לָמְדוּ רז״ל שֶׁאוֹמְרִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, כִּדְאִיתָא בַּיַּלְקוּט בְּפָרָשָׁה זוֹ (י תשכה) וְיֵשׁ לְהָבִין מָה רָאוּ עַל כָּכָה לְפָרֵשׁ פְּסוּקִים אֵלּוּ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְנִרְאֶה שֶׁלָּמְדוּ זֶה מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר״ וְגוֹ׳, וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל עֵת צָרָה הָיוּ גּוֹזְרִין תַּעֲנִית וְהָיוּ תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין וְאוֹמְרִים מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, כִּדְאִיתָא בְּטוּר אוֹרַח חַיִּים סִימָן תקע״ט. וְאוּלַי רְאָיָּתָם מִפְּסוּקִים אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה״ וְגוֹ׳. וְדוּן מִנַּהּ וּמִנַּהּ שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁיֵּשׁ תְּקִיעָה עוֹשִׂין כַּסֵּדֶר הַזֶּה וְגַם רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּכְלָל. וּמִדְּקָאָמַר ״מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם״ בְּבֵי״ת, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּדַבֵּר בְּצוֹרֵר שֶׁהוּא תּוֹךְ הָאָרֶץ, וְזֶה יֵאוֹת לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁתּוֹקְעִין בּוֹ בְּשׁוֹפָר לְעַרְבֵּב הַשָּׂטָן הַצּוֹרֵר הַפְּנִימִי אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הָאָרֶץ, לְאַפּוֹקֵי סְתָם צוֹרֵר הוּא חוּצָה לָאָרֶץ. וְעוֹד, מָה לִי צוֹרֵר חִיצוֹנִי מָה לִי פְּנִימִי. וּלְפִי זֶה יָפֶה נִרְמַז בִּפְסוּקִים אֵלּוּ סֵדֶר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

פסוק כט

לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ. כָּאן שׁוֹאֲלִים הַמְפָרְשִׁים, מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתְרַצָּה יִתְרוֹ לָלֶכֶת עִמָּהֶם בְּהַבְטָחָה רִאשׁוֹנָה, מָה הוֹסִיף לוֹ מֹשֶׁה כְּשֶׁאָמַר לוֹ שֵׁנִית ״וְהָיָה הַטּוֹב אֲשֶׁר יֵיטִיב ה׳ עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ״. וְעוֹד, לָמָּה קְרָאוֹ חוֹבָב עַכְשָׁיו. וְעוֹד, שֶׁאָמַר ״נֹסְעִים אֲנַחְנוּ״ וּ״לְכָה אִתָּנוּ״, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ, אוֹ תִּסַּע אִתָּנוּ. וְעוֹד, ״וַיֹּאמֶר לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי אֵלֵךְ״, תַּרְתֵּי ״אֵלֵךְ״ לָמָּה לִי. וּמָה שֶּׁאָמַר ״דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל״ – לְיִשְׂרָאֵל הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר.

וְנִרְאֶה שֶׁלְּשׁוֹן הֲלִיכָה נוֹפֵל עַל תְּנוּעַת הָרַגְלַיִם לְבַד, הַמַּעֲתִיקִין אֶת הָאָדָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲבָל יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַף בִּהְיוֹתוֹ הוֹלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן דַּעְתּוֹ קְשׁוּרָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הָלַךְ מִשָּׁם. אֲבָל לְשׁוֹן נְסִיעָה, הַעֲתָקָה כּוֹלֶלֶת לְגוּפוֹ וּלְמַחֲשַׁבְתּוֹ מִכֹּל וָכֹל. כִּי מִטַּעַם זֶה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם ״לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ״ (בראשית יב א), כִּי בַּהַתְחָלָה וַדַּאי מִסְתָּמָא עֲדַיִן נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּבֵית אָבִיו, וּלְסוֹף נֶאֱמַר (שם יב ט): ״הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה״, תְּחִלָּה הָיָה הוֹלֵךְ וְאַחַר כָּךְ נוֹסֵעַ הַנֶּגְבָּה, כִּי נַשַּׁנּוּ אֱלֹהִים אֶת כָּל בֵּית אָבִיו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחוֹבָב״, הֶעְלִים מִמֶּנּוּ שֵׁם יִתְרוֹ, כִּי אוּלַי יַחֲשׁוֹב שֶׁקָּשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת (יבמות מז:), כִּי כָל יָתֵר כְּנָטוּל דָּמֵי, וְעַל שֵׁם זֶה הוּא נִקְרָא יִתְרוֹ, וְאִם כֵּן מִסְתָּמָא לֹא יַקְרִיבוּהוּ כָּרָאוּי, עַל כֵּן שִׁנָּה שְׁמוֹ מִן יִתְרוֹ לְחוֹבָב לִרְמוֹז לוֹ עַל מָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י יט) ״וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר״, שֶׁיִּהְיֶה חָבִיב עֲלֵיהֶם. עַל כֵּן שָׁאַל מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּלֵךְ. וְאָמַר ״נֹסְעִים אֲנַחְנוּ״, כִּי לְגַבֵּי אֶצְלֵנוּ נִקְרָא נְסִיעָה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָצָאנוּ מִשָּׁם, כִּי אֵין לָנוּ שָׁם נַחֲלָה וְכֶרֶם וּמִשְׁפָּחָה. אָמְנָם לְגַבֵּי דִּידָךְ נִקְרָא הֲלִיכָה מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ ״לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה׳ דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל״, רוֹצֶה לוֹמַר צִוָּה לָנוּ לְהֵטִיב עִם מִי שֶׁמִּדַּבֵּק בָּנוּ. וְשַׁיָּךְ בָּזֶה לוֹמַר ״עַל יִשְׂרָאֵל״ כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יד א) ״וְנִלְוָה עֲלֵיהֶם הַגֵּר וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב״, כִּי לְשׁוֹן ״עַל״ מְשַׁמֵּשׁ עַל הַתּוֹסֶפֶת שֶׁעַל הָעִקָּר. ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ״, הָיָה חָרָה לוֹ שֶׁהִזְכִּיר לוֹ לְשׁוֹן הֲלִיכָה לְחָשְׁדוֹ שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ עֲדַיִן מְשׁוֹטֶטֶת בְּאַרְצוֹ וּבִמְקוֹם מוֹלַדְתּוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת הָיְתָה הַתּוֹרָה כָּל כָּךְ חֲבִיבָה עָלָיו עַד שֶׁיִּהְיֶה מְסַלֵּק אֲפִלּוּ מַחֲשַׁבְתּוֹ מִכֹּל וָכֹל מִן אַרְצוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ, וְהָיָה לוֹ חֵשֶׁק מִכֹּל וָכֹל לִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה.

וְעַל זֶה אָמַר ״כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ״, זֶה יִקָּרֵא הֲלִיכָה כְּשֶׁאֵלֵךְ אֶל אַרְצִי לְגַיֵּר אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי, כִּי אָז וַדַּאי תָּמִיד תִּהְיֶה מַחֲשַׁבְתִּי מְשׁוֹטֶטֶת בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ זֶה אֲשֶׁר נַפְשִׁי קְשׁוּרָה בּוֹ. ״וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ״, מֵעוֹלָם לֹא חֲשַׁדְתִּיךָ שֶׁבְּשׁוּבְךָ לְבֵיתְךָ תִּשְׁכַּח הַמַּעֲמָד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, אֶלָּא דָּאַגְתִּי מֵאַחַר שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי בְרָע הוּא, וְכָל הַחֲנִיּוֹת הֵם בִּתְרַעֲמוּת וּמַחֲלוֹקֶת וּתְלוּנָה, אוּלַי בַּעֲבוּר זֶה לֹא יַעֲלֶה בִּרְצוֹנְךָ לָשׁוּב אֶצְלֵנוּ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ״, כִּי בְּמִלַּת ״אוֹתָנוּ״ חָתַם כָּל הָעִנְיָן וּבָא לוֹמַר, יָרֵא אֲנִי פֶּן תִּהְיֶה הָעֲזִיבָה מֵאִתָּנוּ ״כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנוֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר״, וְ״עַל כֵּן״ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, וְרוֹצֶה לוֹמַר עַל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ חֲנוֹתֵנוּ, שֶׁכָּל הַחֲנִיּוֹת הָיוּ בְּתַרְעוֹמֶת עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁסָּרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳, עַל כֵּן אֲנִי דּוֹאֵג פֶּן לֹא תָּשׁוּב אֵלֵינוּ, וְאַף בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ תִּהְיֶה מַחֲשַׁבְתְּךָ עַל אֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ לֵאמֹר, מִי יִתֵּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכּוֹנָה בְּשָׁלוֹם שָׁמָּה, לֹא כַּחֲנִיּוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵם בְּתַרְעוֹמֶת כָּאָמוּר. לָכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתָנוּ אַל תַּעֲזֹב, כִּי בָּזֶה תִּהְיֶה מְזַכֶּה הָרַבִּים, וְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ עָלֶיךָ לִלְמוֹד קַל וָחוֹמֶר מִמְּךָ, שֶׁאִם אַתָּה עָזַבְתָּ אֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ וּשְׂרָרָתְךָ וּבָאתָ לִדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה, קַל וָחוֹמֶר יִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם״, וּזְכוּת הָרַבִּים יִהְיֶה תָּלוּי בְּךָ. ״וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ״, כִּי עִקַּר צוֹרֶךְ דָּבָר זֶה הוּא בִּהְיוֹתְךָ הוֹלֵךְ עִמָּנוּ וּמַחֲשַׁבְתְּךָ מְשׁוֹטֶטֶת בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ, בִּרְאוֹתְךָ קִלְקוּל הַסֵּדֶר שֶׁבֵּינֵינוּ, וְעַל כֵּן אָנוּ צְרִיכִין בְּיוֹתֵר אוֹתְךָ כְּדֵי לְזַכּוֹת הָרַבִּים. ״וְהָיָה הַטּוֹב אֲשֶׁר יֵיטִיב ה׳ עִמָּנוּ״, עַל יוֹשֶׁר מַעֲשֵׂינוּ, ״וְהֵטַבְנוּ לָךְ״, וּמִשֶּׁלְּךָ יִתְּנוּ לְךָ, כִּי מֵאַחַר שֶׁאַתָּה תִּהְיֶה סִבָּה אֶל תִּקּוּן עִנְיָנֵינוּ וּזְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בְּךָ, אִם כֵּן מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁ חוּץ מִמְּךָ. וְאָז שָׁתַק יִתְרוֹ וְנֶעְתַּר לוֹ, כִּי זְכוּת הָרַבִּים גָּדוֹל.

וּבְדֶרֶךְ פְּשׁוּטוֹ, מִתְּחִלָּה הִבְטִיחוֹ בְּטוֹבָה גּוּפָנִית, בְּאָמְרוֹ ״וְהֵטַבְנוּ לָךְ״, וְלֹא הִזְכִּיר הַשֵּׁם, וְלֹא רָצָה לְקַבֵּל כִּי אָמַר אֵלֵךְ אֶל אַרְצִי וְשָׁם יִהְיֶה לִי טוֹבָה הַרְבֵּה. וְאַחַר כָּךְ הִבְטִיחוֹ בְּטוֹבָה רוּחָנִית, שֶׁיִּהְיֶה מִכְּלַל הַסַּנְהֶדְרִין שֶׁנִּקְרְאוּ עֵינֵי הָעֵדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם״, וְאָמַר ״וְהָיָה הַטּוֹב אֲשֶׁר יֵיטִיב ה׳ עִמָּנוּ״, הִזְכִּיר הַשֵּׁם בְּטוֹבָה רוּחָנִית זוֹ, כִּי יִתֵּן ה׳ אֶת רוּחוֹ עָלָיו, וְנֶעְתַּר לוֹ. וְכֵן הָיָה לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קו.) שֶׁמִּבְּנֵי יִתְרוֹ זָכוּ וְיָשְׁבוּ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית כוּ׳, וּבְוַדַּאי הָיָה זֶה מֵהַבְטָחַת ״וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם״.

פסוק לג

וַיִּסְעוּ מֵהַר ה׳ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים. דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קטז תוס׳ ד״ה פורענות), אוֹתוֹ הַיּוֹם סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳ וּבָרְחוּ מֵהַר ה׳ כְּתִינוֹק הַבּוֹרֵחַ מִבֵּית הַסֵּפֶר, לָכֵן בָּרְחוּ לָהֶם מִיִּרְאָה פֶּן יוֹסִיף לָהֶם מִצְוֹת. וְאָמַר הַכָּתוּב, רְאֵה כַּמָּה הֵם כְּפוּיֵי טוֹבָה, כִּי אַף בִּזְמַן הַמֶּרֶד הַזֶּה, אֲרוֹן בְּרִית ה׳ נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה. הֵמָּה מָרְדוּ בְּמִסְפַּר שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וַאֲרוֹן בְּרִית ה׳ מֵיטִיב עִמָּהֶם בְּמִסְפַּר שְׁלֹשֶׁת יָמִים. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁכָּתוּב בִּמְגִלַּת סְתָרִים, אִם תַּעַזְבֵנִי יוֹם יוֹמַיִם אֶעֶזְבֶךָּ (ספרי עקב יא כב), מָשָׁל לִשְׁנַיִם שֶׁהוֹלְכִין זֶה מִזֶּה, זֶה הוֹלֵךְ מִיל לַמִּזְרָח וְזֶה לַמַּעֲרָב, נִמְצָא שֶׁהֵם רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה שְׁנֵי מִילִין, כָּךְ אָמַר הַכָּתוּב כִּי הֵמָּה נָסְעוּ מֵאַחֲרֵי ה׳ וְנָזוֹרוּ אָחוֹר דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים מִן הַשְּׁכִינָה, וּלְעֻמַּת זֶה גַּם אֲרוֹן בְּרִית ה׳ נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם לְהִתְרַחֵק מֵהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, נִמְצָא רִחוּק דֶּרֶךְ שִׁשָּׁה יָמִים בֵּינֵיהֶם כְּדֵי לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה מִן הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר מָאֲסוּ בָהֶם.

וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁזֶּהוּ סוֹד נוּ״ן הֲפוּכָה. שֶׁבֵּין תֵּיבַת ״הַמַּחֲנֶה״ וּבֵין ״וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן״, כִּי נוּ״ן הֲפוּכָה אַחֲרוֹנָה מְרַמֶּזֶת עַל תְּלוּנָתָם ״זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה״, כִּי נוּן הַיְינוּ דָּג, אֲבָל נוּ״ן רִאשׁוֹנָה רֶמֶז שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לְדָגִים, שֶׁעִקַּר חַיּוּתָם בַּמַּיִם, עַל כֵּן כָּל דָּג פּוֹנֶה פָּנָיו לָשׁוּט לְתוֹךְ הַמַּיִם לִמְקוֹם חַיּוּתוֹ, אֲבָל אֵינוֹ הוֹפֵךְ פָּנָיו אֶל שְׂפַת הַיָּם כִּי זֶה נִקְרָא פּוֹרֵשׁ מִמְּקוֹם חַיּוּתוֹ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר בָּהֶם (בראשית מח טז) ״וְיִדְגּוּ לָרֹב״, שֶׁיִּהְיוּ כַּדָּגִים הַלָּלוּ, כִּי עִקַּר חַיּוּתָם בַּתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לַמַּיִם וְכַמָּשָׁל שֶׁהֵבִיא רַבִּי עֲקִיבָא לְפַפּוֹס בֶּן יְהוּדָה כוּ׳ בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת פֶּרֶק הָרוֹאֶה (סא:). וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בּוֹרְחִין מֵהַר ה׳ כְּתִינוֹק הַבּוֹרֵחַ מִבֵּית הַסֵּפֶר הֲרֵי הֵם כְּנוּן דָּג הֶהָפוּךְ, הַפּוֹרֵשׁ מִמְּקוֹם חַיּוּתוֹ וּפוֹנֶה פָּנָיו אֶל הַשָּׂפָה וְלַחוּץ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל פָּנוּ פְּנֵיהֶם מִן אֲרוֹן בְּרִית ה׳ מִמְּקוֹם חַיּוּתָם, וְעַל כֵּן הַנּוּ״ן הֲפוּכָה, כִּי הָפְכָה פָּנֶיהָ מִן פָּסוּק ״וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן״ וּפָנֶיהָ אֶל תֵּיבַת ״הַמַּחֲנֶה״, רֶמֶז אֶל הַזְּמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל נָסוֹגוּ אָחוֹר מִן אֲרוֹן בְּרִית ה׳ וּפְנֵיהֶם אֶל הַמַּחֲנֶה, הַיְינוּ אֶל הָעָם, כִּי לְאַהֲבַת עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר בְּנֵי הַמַּחֲנֶה מִסְתַּגְּלִים בָּהֶם, וּכְדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הַמַּחֲנֶה הוּא פּוֹנֶה עֹרֶף אֶל הַשְּׁכִינָה וּפוֹנֶה כָּל מְגַמַּת מַעֲשָׂיו כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אָדָם חָשׁוּב בַּמַּחֲנֶה אוֹ שַׂר וְנָגִיד עֲלֵיהֶם.

וְזֶהוּ עִקַּר הַחֵטְא בֵּינֵינוּ הַמְסַבֵּב אֲרִיכוּת הַגָּלוּת, כִּי בְּרֻבָּם כֵּן פָּנוּ פְּנֵיהֶם מִן אֲרוֹן בְּרִית ה׳ אֶל הַמַּחֲנֶה, עַד שֶׁאֲפִלּוּ כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה מִתּוֹרָה וּמִצְוֹת אֵינָן עוֹשִׂין לִשְׁמָהּ כִּי אִם כְּדֵי לְהִתְהַדֵּר בָּהֶם בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵיהֶם, וְנָטוֹרֵי קַרְתָּא כְּאִלּוּ הֵם הֵם חָרוּבֵי קַרְתָּא, וְהַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁכֵּן הוּא וְאֵין אוֹמֵר הָשֵׁב, עַד אֲשֶׁר יַשְׁקִיף ה׳ וְיִרְאֶה וְיָסִיר רוּחַ זְנוּנִים מִקִּרְבֵּנוּ. וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה.

פסוק לה

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן. יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (שבת קטז) שֶׁשְּׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ הֵם סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל כֵּן מָנָה שִׁבְעָה סְפָרִים בַּתּוֹרָה. וְכִי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר לֵאמֹר, הֲרֵי עִקַּר הַתּוֹרָה לְמִצְוֹתֶיהָ נִתְּנָה, וּבְסֵפֶר זֶה אֵין רֶמֶז לְשׁוּם מִצְוָה, אֶעֱנֶה אֲנִי חֶלְקִי וְאוֹמַר שֶׁלְמִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה עָשָׂה סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כִּי בְּמִצְוָה זוֹ תָּלוּי קִיּוּם הָעוֹלָם וְגוֹרֵם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סד.): כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה גוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה׳ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל״, מְלַמֵּד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּפָחוֹת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁתֵּי רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף פָּחוֹת אֶחָד, וְזֶה שֶׁלֹּא עָסַק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, נִמְצָא שֶׁגּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל. וְזוֹ מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוָּה אָדָם הָרִאשׁוֹן עָלֶיהָ, כִּי מִיָּד אַחַר שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א כז): ״וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם״ וְגוֹ׳, כְּתִיב (שם א כח): ״וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ״. כָּךְ עָשָׂה סֵפֶר מְיֻחָד מִמִּצְוָה זוֹ, לוֹמַר שֶׁהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף. וּמִמֵּילָא יֵדַע כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל לִהְיוֹת זָהִיר בְּמִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה לְמַלֹּאות הַמִּסְפָּר. וּרְאָיָה גְדוֹלָה לִדְבָרֵינוּ מִן פָּרָשַׁת מִתְאוֹנְנִים שֶׁסְּמוּכָה לָהּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ.

פרק יא

פסוק א

וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים וְגוֹ׳. לֹא מָצִינוּ מְפֹרָשׁ בַּמִּקְרָא מַהוּ אֲנִינוּת זֶה, וְלֹא בָּא הַכָּתוּב לִסְתּוֹם אֶלָּא לְפָרֵשׁ. אַךְ מֵאַחַר שֶׁמָּצִינוּ שְׁנֵי תְּלוּנּוֹת מְפֹרָשִׁים בַּמִּקְרָא, הָאַחַת ״זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה״ כוּ׳, הַשְּׁנִיָּה ״בּוֹכֶה לְמִשְׁפְּחוֹתָיו״ עַל עִסְקֵי עֲרָיוֹת כוּ׳, אִם כֵּן וַדַּאי כָּל הַפָּרָשָׁה מְדַבֶּרֶת מֵעִנְיָן אֶחָד, וְהַכֹּל הָיְתָה תְּלוּנָה אַחַת, וּמְקוֹרָהּ מִן פָּרָשַׁת ״וַיְהִי בִּנְסֹעַ״ וְהוּא סוֹד נוּ״ן הֲפוּכָה שֶׁבְּסוֹף הַפָּרָשָׁה וּבְמִלַּת ״כְּמִתְאֹנְנִים״. כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי רַבִּים גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ רז״ל (שבת קל.) ״וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בּוֹכֶה לְמִשְׁפְּחוֹתָיו״, עַל עִסְקֵי עֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֶסְרוּ לָהֶם – מַה עִנְיַן תְּלוּנָה זוֹ לְכָאן, וְלָמָּה לֹא בָּכוּ בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֶסְרוּ לָהֶם הָעֲרָיוֹת. וְאִם בְּאוֹתוֹ זְמַן שָׁתְקוּ וְכָל אֶחָד מֵהֶם סָבַר וְקִבֵּל, עַתָּה מַה הָיָה לָהֶם כִּי בָּאוּ לְהַזְכִּיר רִאשׁוֹנוֹת וְלִהְיוֹת תּוֹהֶה עַל הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁכְּבָר קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ. וְעוֹד, הֲלֹא בְּפִיהֶם אָמְרוּ ״זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה״, וְאָמְרוּ ״מִי יַאֲכִלֵנוּ בָשָׂר״, וּבְלִי סָפֵק שֶׁכָּל פְּסוּקִים אֵלּוּ מִן ״וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ עַד ״וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בּוֹכֶה״, הַכֹּל מְדַבֵּר בִּבְכִיָּה אַחַת. וּמִטַּעַם זֶה הִשְׁתַּדְּלוּ רז״ל לְפָרֵשׁ הַתְּלוּנָּה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה, כִּי בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (עה.) פְּלִיגֵי בָּהּ רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר דָּגִים מַמָּשׁ, וְחַד אָמַר עֲרָיוֹת וְלִישָׁנָא מְעַלְיָא נָקַט, כְּמָא דְּאַתְּ אָמַר (משלי ל כ) ״אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ״. וּלְדַעְתּוֹ פָּשׁוּט לוֹמַר שֶׁגַּם ״מִי יַאֲכִלֵנוּ בָשָׂר״ לִישָׁנָא מְעַלְיָא נָקַט. וְהִנֵּה גַּם לִדְבָרָיו צְרִיכִין אָנוּ לִתֵּן טוּב טַעַם וָדַעַת מַה עִנְיַן תְּלוּנָה זוֹ לְכָאן, וְלָמָּה שָׁתְקוּ כְּשֶׁנֶּאֶסְרוּ לָהֶם הָעֲרָיוֹת.

הָאָמְנָם לְפִי מַה שֶּׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה שֶׁכָּל פָּרָשַׁת ״וַיְהִי בִּנְסֹעַ״ לֹא נִכְתְּבָה כִּי אִם לְזָרֵז אֶת יִשְׂרָאֵל עַל מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה שֶׁיִּדְגּוּ לָרוֹב כַּדָּגִים הַלָּלוּ, יָבֹא כָּל עִנְיַן הַפָּרָשָׁה עַל נָכוֹן, וְיַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ, נוּ״ן הֲפוּכָה שֶׁבְּסוֹף הַפָּרָשָׁה וְנוּ״ן הֲפוּכָה שֶׁבְּמִלַּת ״כְּמִתְאֹנְנִים״, כִּי נוּן הַיְינוּ דָּג, וְהַדָּגִים פְּרוּצִים בְּיוֹתֵר בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. וְהִנֵּה מִתְּחִלָּה כְּשֶׁנֶּאֶסְרוּ לָהֶם הָעֲרָיוֹת לֹא הִקְפִּידוּ עַל זֶה, כִּי חָשְׁבוּ שֶׁאֵין מַעְצוֹר לְרוּחָם, עַד שֶׁשָּׁמְעוּ פָּרָשַׁת ״וַיְהִי בִּנְסֹעַ״ שֶׁמְּבָאֵר לָהֶם שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, אָז נִכְנְסָה טִינָא בְּלִבָּם וְאָמְרוּ: בִּשְׁלָמָא אִם נוּכַל לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כַּדָּגִים הַלָּלוּ עִם כָּל הַנָּשִׁים, הָיִינוּ בְּטוּחִים שֶׁלֹּא נָבֹא לִידֵי סִלּוּק שְׁכִינָה לְעוֹלָם, אָמְנָם מֵאַחַר שֶׁנֶּאֶסְרוּ לָנוּ הָעֲרָיוֹת הֲרֵי אָנוּ הֵפֶךְ הַדָּג, וְהַיְינוּ נוּ״ן הֲפוּכָה.

וְזֶה בֵּאוּר הַפָּרָשָׁה: אַחַר שֶׁשָּׁמְעוּ ״שׁוּבָה ה׳ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁזֵּרְזָם עַל מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה לִהְיוֹת כַּדָּגִים הַלָּלוּ, מִיָּד הִרְהֲרוּ בְּלִבָּם עַל אִסּוּר הָעֲרָיוֹת, כִּי זֶהוּ נוּ״ן הָפוּךְ. לְפִיכָךְ ״וַיְהִי הָעָם״ – הָרְשָׁעִים – ״כְּמִתְאֹנְנִים״, מִתְאֹנְנִים לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״כְּמִתְאֹנְנִים״, בְּכַ״ף הַדִּמְיוֹן, לוֹמַר הֲרֵי אָנוּ כְּאוֹנֵן זֶה שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, כָּךְ לֹא הוּרְשָׁה לָנוּ תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה עִם כָּל הַנָּשִׁים. וּלְפִי שֶׁאֵין אֲנִינוּת כִּי אִם בַּלֵּב, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן לֹא הוֹצִיאוּ תְּלוּנָתָם מֵהַשָּׂפָה וְלַחוּץ, עַל כֵּן לֹא הִרְגִּישׁ מֹשֶׁה עֲדַיִן בִּתְלוּנָתָם. אָכֵן שָׁמַע ה׳ וְהִקְשִׁיב בְּקוֹל תְּלוּנָתָם, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״רַע בְּאָזְנֵי ה׳ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה׳״, כִּי בְּרוֹתְחִין קִלְקְלוּ וּבָעֲרָה בָהֶם אֵשׁ הַתַּאֲוָה וְחִמּוּם הָעֲרָיוֹת, עַל כֵּן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה ״וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה׳ וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה״, אוֹ בִּקְצִינִים אוֹ בְּמוּקְצִים, וְדָבָר זֶה יִתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ.

פסוק ב

וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה. וְלֹא אֶל ה׳, כִּי חָשְׁבוּ מֵאַחַר שֶׁמֹּשֶׁה לֹא הִרְגִּישׁ עֲדַיִן בְּחֶטְאָם יַחְשֹׁב שֶׁמִּקְרֶה הוּא לָהֶם וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדָם, וְכָךְ עָשָׂה מֹשֶׁה בְּחָשְׁבוֹ שֶׁהַמָּקוֹם גָּרַם לָהֶם, כִּי יֵשׁ מְקוֹמוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁם רוּחַ גָּדוֹל נִסְתָּר הַמְסַבֵּב רְעִישַׁת הָאָרֶץ, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם אֵשׁ נִסְתָּר. עַל כֵּן קָרָא מֹשֶׁה שֵׁם הַמָּקוֹם תַּבְעֵרָה, כִּי חָשַׁב שֶׁהַמָּקוֹם גָּרַם לָהֶם וְלֹא חֶטְאָם.

פסוק ד

וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה. כָּל מִלּוֹת אֵלּוּ מְחֻבָּרִין, וְכָךְ פֵּרוּשָׁם: כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָדְעוּ הָאֱמֶת שֶׁבָּעֲרָה בָהֶם אֵשׁ ה׳ עַל צַד הָעֹנֶשׁ לֹא בְּמִקְרֶה, עַל כֵּן פָּסְקוּ מִתְּלוּנָתָם. אֲבָל הָעֵרֶב רַב אֲשֶׁר מְקוֹרָם מִן הַמִּצְרִים שְׁטוּפֵי זִמָּה לֹא לָקְחוּ מוּסָר, וְעוֹד הוֹסִיפוּ סָרָה וְהוֹצִיאוּ מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ כָּל מַה שֶׁהִרְהֲרוּ תְּחִלָּה בְּקֶרֶב לִבָּם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר״ מִתְּחִלָּה ״בְּקִרְבּוֹ״, בְּקֶרֶב לִבּוֹ, ״הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה״. ״וַיָּשֻׁבוּ״, הַיְינוּ שֶׁשָּׁבוּ לְסוֹרָם וְהוֹצִיאוּ תְּלוּנוֹתֵיהֶם לַחוּץ וּבָכוּ. ״וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, מִדְּקָאָמַר ״גַּם״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהָעֵרֶב רַב הָיוּ בּוֹכִים תְּחִלָּה וּמַבְכִּים גַּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּהֶם. וְכָפַל לְשׁוֹן ״הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה״, כִּי כָּךְ הַמִּדָּה בָּעֲרָיוֹת שֶׁתַּאֲוָה גּוֹרֶרֶת תַּאֲוָה, וּכְאָמְרוּ רז״ל (סוכה נב:) מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב. ״וַיֹּאמְרוּ״ בְּפֶה מָלֵא ״מִי יַאֲכִלֵנוּ בָשָׂר״, הַיְינוּ בְּשַׂר עֶרְוָה, וְלִישָׁנָא מְעַלְיָא נָקַט, כִּדְאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא: ״זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה״ לִישָׁנָא מְעַלְיָא נָקַט. וְקַל וָחוֹמֶר שֶׁלְּשׁוֹן בָּשָׂר יֵשׁ לְפָרֵשׁ כָּךְ.

וּמַה שֶׁהִתְחִילוּ בְּבָשָׂר וְסִיְּמוּ בְּדָגָה, לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן דָּגָה מוֹרָה יוֹתֵר עַל הַפְּרִיצוּת בָּעֲרָיוֹת מִן לְשׁוֹן בָּשָׂר, לְפִי שֶׁהַדָּגִים פְּרוּצִים יוֹתֵר מִבְּשַׂר כָּל חַי, עַל כֵּן אָמְרוּ דֶּרֶךְ פְּשָׁרָה ״מִי יַאֲכִלֵנוּ בָשָׂר״, שֶׁנִּהְיֶה מֻתָּרִים בָּעֲרָיוֹת כִּשְׁאָר בְּשַׂר כָּל חַי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִהְיֶה כְּדָגִים, כִּי כּוּלֵּי הָאי לֹא בִּקְשׁוּ. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אָמְרוּ ״זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם״, כִּי בִּהְיוֹתֵנוּ בֵּין הַמִּצְרִים שְׁטוּפֵי זִמָּה הֻתְּרָה לָנוּ הַכֹּל, אֲפִלּוּ לִהְיוֹת כְּדָגִים, וְעַכְשָׁיו הַלְוַאי וְנִהְיֶה כִּשְׁאָר בְּשַׂר כָּל חַי, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״מִי יַאֲכִלֵנוּ בָשָׂר״. וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ כִּי הַכֹּל כִּפְשׁוּטוֹ מַמָּשׁ, אַךְ כַּוָּנָתָם הָיְתָה לְבַקֵּשׁ הַבָּשָׂר הַמְחַמֵּם בְּיוֹתֵר וּמַרְבֶּה תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל, וְזֶהוּ כֶּפֶל ״הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה״, שֶׁנִּתְאַוּוּ לְדָבָר הַמַּרְבֶּה תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל. וְהַדָּגִים אַף עַל פִּי שֶׁמְּקָרְרִין, מִכָּל מָקוֹם הוּא מוֹסִיף הַלֵּחוֹת וְהַזֶּרַע גַּם כֵּן בִּכְלָל. וְעוֹד, שֶׁהָאוֹכְלוֹ מְקַבֵּל טִבְעוֹ לִהְיוֹת פָּרוּץ בַּעֲרָיוֹת. וְיֵשׁ בְּדָגִים תַּרְתֵּי לְרֵיעוּתָא עַל כֵּן אָמְרוּ דֶּרֶךְ פְּשָׁרָה ״מִי יַאֲכִלֵנוּ בָשָׂר״ הַמַּחֲזִיק הַתַּאֲוָה, וְ״זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה״ כוּ׳ הַמַּחֲזִיק הַפְּרִיצוּת בְּיוֹתֵר, מִכָּל מָקוֹם הַלְוַאי וְיִהְיֶה לָנוּ בָּשָׂר דֶּרֶךְ פְּשָׁרָה. וּלְפֵרוּשׁ זֶה יָבוֹא כִּפְשׁוּטוֹ מַה שֶּׁאָמַר מֹשֶׁה ״מֵאַיִן לִי בָּשָׂר וְגוֹ׳ אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם״ וְגוֹ׳, כִּי טָעֲנוּ עַל שְׁנֵי אֵלּוּ שֶׁמְּסַיְּעִין לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וְנָתַן לָהֶם ה׳ אֶת הַשְּׂלָיו הַמְחַמֵּם בְּיוֹתֵר וּמְמַלֵּא שְׁאֵלָתָם. וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא טז): כְּתִיב (תהלים עח כז): ״וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר״, וּכְתִיב לְהַלָּן (ויקרא יח ו): ״אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ״, הַיְינוּ עֲרָיוֹת, כִּי זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר בִּקְשָׁה נַפְשָׁם.

וְאִם תֹּאמַר, עַל כָּל פָּנִים שֶׁהַדָּגִים מְקָרְרִין וּמְמַעֲטִין הַתַּאֲוָה, אֲזַי כָּךְ תְּפָרֵשׁ הַפְּסוּקִים, כִּי הֵמָּה שָׁאֲלוּ בָּשָׂר הַמְחַמֵּם וּמַרְבֶּה הַתַּאֲוָה, וְאָמְרוּ: זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה כוּ׳ וְהַקִּשֻּׁאִים וְהָאֲבַטִּחִים, כִּי כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ מְקָרְרִין וּמִכָּל מָקוֹם לֹא הָיוּ מַזִּיקִין אֶל הַתּוֹלָדָה, לְפִי שֶׁהָיָה לָנוּ גַּם הֶחָצִיר וְהַבְּצָלִים וְהַשּׁוּמִים הַמְחַמְּמִין בְּיוֹתֵר וּמְבַטְּלִין הַקְּרִירוּת, אֲבָל עַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה כוּ׳.

אוֹ אָמְרוּ שֶׁבְּמִצְרַיִם לֹא הָיוּ מַזִּיקִין לָנוּ אוֹתָן הַדְּבָרִים הַמְּקָרְרִין. גַּם הֶחָצִיר וְהַשּׁוּמִים וְהַבְּצָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם קָשִׁים לְעֻבָּרוֹת וּמֵנִיקוֹת מִכָּל מָקוֹם הָיִינוּ פָּרִים וְרַבִּים וְלֹא הִזִּיקוּ לָנוּ כְּלוּם כָּל הַדְּבָרִים הַמִּתְנַגְּדִים אֶל הַתּוֹלָדָה, בֵּין לָאֲנָשִׁים וּבֵין לַנָּשִׁים, וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, כִּי אֵין לָנוּ לֵחוֹת כָּל כָּךְ הַמַּרְבִּים הַזֶּרַע, כִּי בִּלְתִּי אֶל הַמָּן לְבַד עֵינֵינוּ, וְהוּא נִבְלָע בָּאֵבָרִים וְאֵינוֹ מִתְבַּשֵּׁל בָּאִצְטוֹמְכָא וּבַכָּבֵד, עַל כֵּן אֵינוֹ סִבָּה אֶל הַתּוֹלָדָה. וְהַפָּסוּק מֵעִיד עַל הַהֵפֶךְ וְאָמַר ״וְהַמָּן כִּזְרַע״, שֶׁלְּכָךְ הָיָה תָּאֳרוֹ כְּזֶרַע לוֹמַר לְךָ שֶׁהוּא מַרְבֶּה הַזֶּרַע, וְהָיָה גַּד, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עה.) שֶׁהָיָה מַגִּיד אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לַשֵּׁנִי, כְּמִסְפַּר גַּד, שֶׁהָיָה מַגִּיד אִם הוּא בֶּן שִׁבְעָה. וְכָל זֶה מִדְּבָרִים הַמְסַיְּעִים אֶל הַתּוֹלָדָה. הֵמָּה אָמְרוּ שֶׁהַמָּן גּוֹרֵם יְבֵשׁוּת לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ לַחְלוּחִית, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וְטַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן״, דְּהַיְינוּ לַחְלוּחִית, וְזֶה הֵפֶךְ הַיְבֵשׁוּת.

וּמַה שֶּׁאָמְרוּ ״אֵין כֹּל״, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּךְ אָמְרוּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טַעַם כָּל מִינֵי אֹכֶל מִכָּל מָקוֹם אֵין כֹּל, אֵין בּוֹ טַעַם כָּל הָאֳכָלִין, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ טַעַם חָצִיר וּבְצָלִים כוּ׳. וּבָעֲקֵדָה פֵּרֵשׁ ״בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ״, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל הַטְּעָמִים מִכָּל מָקוֹם אֵין עֵינֵינוּ רוֹאוֹת כִּי אִם הַמָּן, וְהַסּוּמָא אוֹכֵל וְאֵינוֹ שָׂבֵעַ.

פסוק י

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אׇהֳלוֹ. כִּי אֵין לוֹמַר שֶׁנִּתְקַבְּצוּ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת וּבָכוּ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״אִישׁ לְפֶתַח אׇהֳלוֹ״, אֶלָּא וַדַּאי עַל עִסְקֵי מִשְׁפְּחוֹתָיו. ״וַיִּחַר אַף ה׳ וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע״, דַּוְקָא עַכְשָׁיו, אֲבָל קֹדֶם לָכֵן הָיָה רַע בְּאָזְנֵי ה׳ לְבַד כִּי מֹשֶׁה לֹא הֵבִין כַּוָּנָתָם. וּמַה שֶּׁאָמַר ״זָכַרְנוּ״ לְשֶׁעָבַר מַשְׁמָע, וַ״אֲשֶׁר נֹאכַל״ מַשְׁמָע לְהַבָּא, כָּךְ אָמְרוּ, שֶׁבְּכָל זְמַן שֶׁאָמַרְנוּ לְשֶׁעָבַר ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״, בְּאוֹתוֹ זְמַן ״זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל״ לְהַבָּא כְּשֶׁנָּבֹא שָׁם. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ ״חִנָּם״ מִן הַמִּצְוֹת, יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ לְקַמָּן פָּרָשַׁת פִּינְחָס (כו סד) שֶׁעַל תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת אָמְרוּ כֵן.

וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. בַּקָּצֶה מַמָּשׁ, עַל כֵּן בָּרְחוּ כָּל הָעָם מִקָּצֶה בִּרְאוֹתָם כִּי סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה נִשְׂעֲרָה מְאֹד, וּבָרְחוּ לְתוֹךְ הַמַּחֲנֶה כִּי הָיוּ יְרֵאִים לִהְיוֹת בַּקְּצָווֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ״, לֹא מָצִינוּ בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא הָעֵרֶב רַב אֲסַפְסֻף כִּי אִם כָּאן, לְפִי שֶׁ״סַּפְסֻף״ שְׁנֵי פְּעָמִים סוֹף, וּרְצוֹנָם לוֹמַר כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בְּכָל סוֹף וָסוֹף מִן הַמַּחֲנֶה, בִּרְאוֹתָם שֶׁסְּבִיבָם בָּעֲרָה אֵשׁ ה׳ עַל כֵּן בָּרְחוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ״, בָּאֶמְצַע כָּאָמוּר.

וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי יא א) דָּרְשׁוּ: בַּקְּצִינִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה אוֹ בַּמּוּקְצִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה, וְאֵין הַלָּשׁוֹן מְחֻוָּר אֶצְלִי, כִּי כָּל קָצֶה אֵינוֹ לְשׁוֹן קָצִין, וְלֹא לְשׁוֹן מוּקְצֶה. וְנִרְאֶה לִי שֶׁהַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין קָצֶה יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ, שֶׁמְּדַבֵּר בְּקֵץ הַמַּחֲנֶה, כִּי כָּל מִקֵּץ לְשׁוֹן סוֹף הוּא. אַךְ שֶׁלְּכָל קָצֶה יֵשׁ שְׁנֵי קְצָווֹת, רֹאשׁ וָסוֹף. וּבְנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁקְּצִינֵי עָם הוֹלְכִים בְּרֹאשׁ הַמַּחֲנֶה, דְּהַיְנוּ קָצֶה רִאשׁוֹן, וְהַמּוּקְצִים הוֹלְכִים בְּסוֹף הַמַּחֲנֶה, דְּהַיְנוּ קָצֶה אַחֲרוֹן. וּלְכָל הַדֵּעוֹת אֵין קְצֵה הַמַּחֲנֶה יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ, אַךְ שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ בַּמִּקְרָא בְּאֵיזוֹ קָצֶה, אִם בִּקְצִינֵי עָם הַהוֹלְכִים רִאשׁוֹנָה בַּקָּצֶה הָרִאשׁוֹן, אוֹ בַּמּוּקְצִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה הַהוֹלְכִים בַּקָּצֶה הָאַחֲרוֹן. עַל כֵּן נֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּדָּבָר, יֵשׁ אוֹמְרִים בַּקְּצִינִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים בַּמּוּקְצִים. וּמַחֲלֹקְתָּם תָּלוּי בְּמַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא ס.) אֵין פֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בַּעֲבוּר הָרְשָׁעִים, וְאֵינוֹ מַתְחִיל כִּי אִם בַּצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ה) ״כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ״, שֶׁכְּבָר נֶאֱכַל גָּדִישׁ. וּלְפִי זֶה, מַאן דְּאָמַר בַּקְּצִינִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה סוֹבֵר שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בְּאוֹתָם שֶׁהַפֻּרְעָנוּת מַתְחִיל בָּהֶם, וּמַאן דְּאָמַר בַּמּוּקְצִים סוֹבֵר שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בְּאוֹתָם הַמְסַבְּבִים הַפֻּרְעָנוּת. אֲבָל מִדְּקָאָמַר ״וְהָאֲסַפְסֻף״ שְׁנֵי פְּעָמִים סוֹף, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּדַבֵּר בִּשְׁנֵיהֶם, בַּקְּצִינִים וּבַמּוּקְצִים, כִּי שְׁנֵיהֶם בַּסּוֹף, זֶה בְּסוֹף רִאשׁוֹן וְזֶה בְּסוֹף אַחֲרוֹן. וְכֵן מַשְׁמָע לְשׁוֹן הַכָּתוּב ״וּמָצְאָה קֹצִים״, הַיְינוּ שְׁנֵי קְצָווֹת, כִּי קֹצִים לְשׁוֹן קֵץ, ״וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ״, הַכֹּל בִּכְלָל, אֲפִלּוּ הַבֵּינוֹנִים שֶׁבַּתָּוֶךְ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְהָאֲסַפְסֻף״, הַיְינוּ שְׁנֵי סוֹפוֹת, ״אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ״, כְּמוֹ וַאֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, דְּהַיְנוּ הַבֵּינוֹנִים, כְּמוֹ (חבקוק ג יא) ״שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה״, חָסֵר וָ״ו, כְּאִלּוּ אָמַר ״שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ״, כָּךְ כָּאן כְּאִלּוּ אָמַר ״וְהָאֲסַפְסֻף וַאֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ״, כֻּלָּם סָג יַחְדָּיו נֶאֱלָחוּ, מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, כֻּלָּם הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה.

וְעַל דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשׁ יֵשׁ לוֹמַר שֶׁכָּךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בִּזְמַן שֶׁהַבְּרִיּוֹת רָעִים וְחַטָּאִים, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ יָד בִּשְׁנֵי הַקְּצָווֹת, בַּטּוֹבִים וּבָרָעִים, כְּדֵי שֶׁכָּל הַבֵּינוֹנִים יִקְחוּ מוּסָר בְּקַל וָחֹמֶר. כִּי אִלּוּ הָיָה נוֹגֵעַ בַּפְּחוּתִים לְבַד, אָז יִתְלוּ הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים לֵאמֹר: לֹא תַּגִּישׁ בַּעֲדֵנוּ הָרָעָה, כִּי אֵין אֲנַחְנוּ חַטָּאִים כְּמוֹתָם. עַל כֵּן הוּא נוֹגֵעַ גַּם בַּשְּׁלֵמִים שֶׁבָּהֶם, וְאָז יִקְחוּ הַפְּחוּתִים מֵעֶרְכָּם קַל וָחֹמֶר לֵאמֹר: אִם אֵשׁ אָחֲזָה בַּלַּחִים, מַה יַּעֲשׂוּ קוֹצִים יְבֵשִׁים כְּסוּחִים. וְאִם הָיָה נוֹגֵעַ רַק בַּטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם, יֹאמְרוּ הַפְּחוּתִים: בִּשְׁלָמָא אֵלּוּ, דִּין הוּא שֶׁיֵּעָנְשׁוּ, כִּי קְרוֹבִים הֵמָּה אֶל ה׳, וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד, כִּי כָּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב בְּיוֹתֵר אֶל ה׳, אָז בְּיוֹתֵר הוּא צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּמַעֲשָׂיו, כִּי אֵינוֹ דּוֹמֶה מוֹרֵד בַּמֶּלֶךְ תּוֹךְ פָּלָטִין שֶׁלּוֹ לְמוֹרֵד בַּמֶּלֶךְ חוּץ לְפָלָטִין שֶׁלּוֹ. עַל כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹחֵז בִּשְׁנֵי הַקְּצָווֹת, וְאָז בָּטְלוּ כָּל הַטְּעָנוֹת הָאֵלּוּ, וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַקְּצָווֹת יִפְחֲדוּ אֶל ה׳ וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה. וְדָבָר זֶה מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל (יחזקאל טו ב-ד) ״בֶּן אָדָם מַה יִּהְיֶה עֵץ הַגֶּפֶן וְגוֹ׳, אֶת שְׁנֵי קְצוֹתָיו אָכְלָה הָאֵשׁ וְתוֹכוֹ נָחָר, הֲיִצְלַח לִמְלָאכָה״, כִּי הִמְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל לְגֶפֶן שֶׁהָאֵשׁ אוֹכֵל בִּשְׁנֵי קְצוֹתָיו וְתוֹכוֹ נָחָר וְנִרְעָשׁ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹחֵז בָּאֲסַפְסֻף, בַּקְּצִינִים וּבַמּוּקְצִים, כְּדֵי שֶׁאֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ נָחָר וְיִפְחָד. וְכַאֲשֶׁר סָרוּ כֻּלָּם מִן הַדֶּרֶךְ, אָז אָכְלָה הָאֵשׁ בְּכֻלָּם, בֵּין בָּאֲסַפְסֻף בֵּין בַּאֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, דְּהַיְנוּ תּוֹכוֹ. וְאוּלַי בַּקְּצִינִים אֵינָן הַטּוֹבִים, כִּי אִם הַחֲנֵפִים הַמַּרְאִין אֶת עַצְמָם כְּשֵׁרִים כְּדֵי שֶׁיָּשִׂימוּ אוֹתָן לְרֹאשׁ וּלְקָצִין, וּבְקִרְבָּם יָשִׂימוּ אָרְבָּם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פִּרְסֵם עַל הַחֲנֵפִים וְגָרַם שֶׁהוֹצִיאוּ רָעָתָן לַחוּץ, כִּי מְכַסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן, תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְּקָהָל (משלי כו כו).

פסוק טו

וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִי. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה. וְרַבִּים כַּאֲשֶׁר רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ עַל פֵּרוּשׁ זֶה: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה אָמַר לְשׁוֹן ״אַתְּ״ כְּלַפֵּי מַעְלָה? וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידֵי, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני האזינו תתקמה) שֶׁהַצַּדִּיקִים מוֹסִיפִין כֹּחַ בִּגְבוּרָה שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד יז): ״וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה׳״, וְהָרְשָׁעִים מַתִּישִׁין כֹּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב יח) ״צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי״, וּבֵאוּר הָעִנְיָן הוּא שֶׁמִּצַּד הַפְסָקַת הַשֶּׁפַע עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, נִרְאֶה כְּאִלּוּ יֵשׁ תַּשּׁוּת כֹּחַ כִּבְיָכוֹל. וְכָאן עַל יְדֵי שֶׁנִּתְרַשְּׁלוּ יְדֵי הָאוֹהֵב וְתָשׁ כֹּחוֹ כִּנְקֵבָה, לֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְהוֹסִיף כֹּחַ בִּגְבוּרָה שֶׁל מַעְלָה. עַל כֵּן אָמַר לְשׁוֹן ״אַתְּ״ כְּלַפֵּי מַעְלָה, לְהוֹרוֹת שֶׁהָא בְּהָא תַּלְיָא. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁקָּאֵי עַל מַה שֶּׁאָמַר ״כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן״, וְלֹא אָמַר אוֹמֶנֶת. פֵּרֵשׁ מַהֲרִי״א שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לִי כְּאוֹמֵן זָכָר הַנּוֹשֵׂא אֶת הַיּוֹנֵק, שֶׁאֵין לוֹ דַּדִּים לְהָנִיק הַיֶּלֶד כְּשֶׁבּוֹכֶה, כָּךְ אֵין בְּיָדִי לְמַלֹּאת שְׁאֵלָתָם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִי״, כִּי דִּמְיוֹן זֶה שֶׁל נְקֵבָה מָצוּי בְּךָ כִּבְיָכוֹל, כִּי בְיָדְךָ לְרַוּוֹת צְמָאָם, וְאַתָּה הוֹרָה גָבֶר, וְאֵיךְ תַּטִּיל עָלַי דִּמְיוֹן הַנְּקֵבָה וַאֲנִי זָכָר שֶׁאֵין לוֹ דַּדִּים לְהָנִיק? וְדִמְיוֹן ״אַתְּ״ כְּלַפֵּי מַעְלָה אֵינוֹ תַּשּׁוּת כֹּחַ חָלִילָה, אֶלָּא מוֹרֶה עַל הַיְכֹלֶת כִּנְקֵבָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ דַּדִּים לְהָנִיק.

פסוק כב

הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם. הַמּוּבָן מִן פֵּרוּשׁ רַשִׁ״י כְּאִלּוּ הָיָה מֹשֶׁה מְסֻפָּק בִּיכֹלֶת הָאֵל חָלִילָה, וּלְפִי שֶׁהָיָה בַּסֵּתֶר חִסֵּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו. וְכָל הַמְפָרְשִׁים חָלְקוּ עָלָיו וְרָצוּ לְיַשֵּׁב דִּבְרֵי מֹשֶׁה, אִישׁ לְפִי שִׂכְלוֹ. וְהַנָּכוֹן שֶׁבְּכֻלָּם הַמּוּבָן מִן לְשׁוֹן ״וּמָצָא לָהֶם״, כִּי כָּךְ מַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁיִּשָּׁחֵט לָהֶם וְיֵאָסֵף לָהֶם אֶפְשָׁרִי מִצַּד עַצְמוֹ, אַךְ ״וּמָצָא לָהֶם״ אֵינוֹ אֶפְשָׁרִי, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵינָן מְבַקְשִׁין כִּי אִם תֹּאֲנָה, אַף אִם תִּתֵּן לָהֶם כָּל צֹאן וּבָקָר וְכָל דְּגֵי הַיָּם שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יִמָּצֵא לָהֶם, לֹא יַסְפִּיק לָהֶם, כִּי עוֹד יוֹסִיפוּ סָרָה לְבַקֵּשׁ עֲלִילוֹת דְּבָרִים. וְכָךְ נִרְאִין הַדְּבָרִים מִדְּקָאָמַר ״אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם״, תַּרְתֵּי ״לָהֶם״ לָמָּה לִי, לְעָרְבִינְהוּ וְלִתְּנִינְהוּ: ״אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף וּמָצָא לָהֶם״, אֶלָּא שֶׁלְּכָךְ עָשָׂה שְׁתֵּי חֲלֻקּוֹת, לְפִי שֶׁאֶחָד מֵהֶם אֶפְשָׁרִי וְהַשֵּׁנִי בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי, מֵאַחַר שֶׁעֲלִילָה הֵם מְבַקְשִׁים. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁגַּם רַשִׁ״י סָבַר שֶׁמֹּשֶׁה לֹא הָיָה מְסֻפָּק כְּלָל בִּיכֹלֶת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְהֵבִין מִדְּבָרָיו הַפֵּרוּשׁ הַנִּזְכָּר אוֹ שְׁאָר פֵּרוּשׁ שֶׁל הַמְפָרְשִׁים, אַךְ תָּפַס עָלָיו רַשִׁ״י עַל שֶׁאָמַר דְּבָרָיו בְּלָשׁוֹן שֶׁיֵּשׁ לַטּוֹעִים מָקוֹם לִטְעוֹת וְלוֹמַר שֶׁהָיָה מְסֻפָּק בִּיכֹלֶת הָאֵל יִתְבָּרַךְ חָלִילָה, וְיָבֹא מִזֶּה חִלּוּל הַשֵּׁם. אַךְ לְפִי שֶׁהָיָה בַּסֵּתֶר וְלֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ פֶּן יִשְׁמְעוּ הָעִוְרִים שֶׁבְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים, עַל כֵּן לֹא הָיָה מַקְפִּיד בִּלְשׁוֹנוֹ בִּהְיוֹת שֶׁעִם ה׳ הוּא מְדַבֵּר, הַמֵּבִין כַּוָּנָתוֹ, וְלֹא עִם הַטּוֹעִים. אֲבָל ״שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים״ הָיָה בָּרַבִּים וְשָׁמְעוּ כָּל יִשְׂרָאֵל כַּנּוֹדָע, לְפִיכָךְ נֶעֱנַשׁ.

דָּבָר אַחֵר שֶׁעַל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע אָמַר מֹשֶׁה, כִּי בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וַדַּאי לֹא יִמְצְאוּ בַּמִּדְבָּר דֵּי סִפּוּקָם מִבָּשָׂר וְדָגִים אִם לֹא בְּדֶרֶךְ נֵס, וּכְפִי גֹּדֶל הַנֵּס יִהְיוּ רְאוּיִין לְעֹנֶשׁ גָּדוֹל שֶׁהִטְרִיחוּ בִּתְלוּנָתָם לְבוֹרְאָם. וְעַל כֵּן אָמַר ״שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי״ וְכוּ׳, וּלְעַם רַב זֶה יִהְיֶה הַסִּפּוּק נֵס גָּדוֹל, וְעַל חֹדֶשׁ יָמִים זְמַן רַב הוּא, וְתִרְצֶה לְהַגְדִּיל הַנֵּס כְּדֵי לְהַגְדִּיל פֻּרְעָנוּתָם, זֶה לֹא יִתָּכֵן. הֵשִׁיב לוֹ ה׳: אִם כֵּן יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יַד ה׳, מוּטָב שֶׁיֹּאבְדוּ הֵם מִמָּה שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יַד ה׳.

וְעַל צַד הָרֶמֶז מִקְרָא זֶה אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי, כִּי יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת ״יִשָּׁחֵט״ וְ״יֵאָסֵף״ לָמָּה לִי, וְכִי עַכְשָׁיו אָתֵי לְאַשְׁמוֹעִינַן דִּין שְׁחִיטָה בִּבְהֵמוֹת וַאֲסִיפָה בְּדָגִים? וְעוֹד שֶׁבִּתְלוּנָתָם זָכְרוּ בָּשָׂר וְדָגִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָהֶם מִין שְׁלִישִׁי, כִּי הַצִּפּוֹר לֹא בָּשָׂר מִקְרֵי. וּבְדֶרֶךְ רְחוֹקָה נֹאמַר שֶׁרָמַז כָּאן לְמַה שֶׁאָמְרוּ הַקַּדְמוֹנִים שֶׁהָרְשָׁעִים נִמְשְׁלוּ לִבְהֵמוֹת שֶׁשְּׁחִיטָתָן שְׁנֵי סִימָנִים, כָּךְ הָרְשָׁעִים נִטְרָדִין מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. וְהַבֵּינוֹנִים נִמְשְׁלוּ לְעוֹפוֹת שֶׁנִּתָּרִים בְּסִימָן אֶחָד, כָּךְ הֵמָּה אַחַר שֶׁקִּבְּלוּ עָנְשָׁם בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא. וְהַצַּדִּיקִים נִמְשְׁלוּ לְדָגִים שֶׁבַּאֲסִיפָה לְבַד סַגִּי, וְכָךְ נֶאֱמַר בַּצַּדִּיקִים ״וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו״ (בראשית כה ח), כִּי מִיתָתָם בִּנְשִׁיקָה. וְכָאן כְּבָר בָּעֲרָה אֵשׁ ה׳ בַּקְּצִינִים וּבַמֻּקְצִים, וְלֹא שָׁבוּ עוֹד לְכִסְלָה. וְהַמִּתְאַוִּים הָיוּ הַבֵּינוֹנִים, כַּמּוּבָן מִלְּשׁוֹן ״אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ״, דְּהַיְנוּ הַתּוֹךְ וְהָאֶמְצַע, וְשָׁאֲלוּ בָּשָׂר וְדָגִים שֶׁאֵינָן מִמִּינָם, כִּי בְּשַׂר בְּהֵמָה יֵאוֹת לָרְשָׁעִים וְדָגִים לַצַּדִּיקִים. לְכָךְ נָקַט ״יִשָּׁחֵט״ וְ״יֵאָסֵף״, וְהוֹסִיף מִלַּת ״לָהֶם״ לוֹמַר שֶׁהַבְּהֵמוֹת מִצַּד שֶׁטְּעוּנִין שְׁחִיטָה וְהַדָּגִים מִצַּד שֶׁבַּאֲסִיפָה בְּעָלְמָא סַגֵי, לֹא יִמָּצֵא לָהֶם, אֵינָן מַקְבִּילִין לָהֶם כִּי אֵינָן מִמִּינָם כְּלָל. וְהֵשִׁיב לוֹ ה׳ ״עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי״, כִּי בְּיָדִי לְהַקְבִּיל לָהֶם מַה שֶּׁהוּא מִמִּינָם, כַּמּוּבָן מִלְּשׁוֹן ״יִקְרְךָ״, כִּי הִקְרָה ה׳ לָהֶם הַשְּׂלָו וּמָצָא מִין אֶת מִינוֹ. וְכָל זֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ וְרָחוֹק מִפְּשׁוּטוֹ.

פסוק כט

הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וְגוֹ׳. יְהוֹשֻׁעַ לְפִי שֶׁהָיָה בָּחוּר בַּיָּמִים אָחַז בְּמִדַּת הַקִּנְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו״, מִצַּד הֱיוֹתוֹ מִבְּחֻרָיו אָמַר כֵּן. וְאִלּוּ הָיָה זָקֵן בָּא בַּיָּמִים לֹא הָיָה מַקְפִּיד עַל הִשְׁתָּרֵר שְׁנֵי רֵעִים כְּאֶחָד. וְעַל כָּךְ אָמְרוּ (ב״ב עה.) פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה וִיהוֹשֻׁעַ כַּלְּבָנָה. כִּי כְּמוֹ שֶׁקִּטְרְגָה הַלְּבָנָה וְאָמְרָה: אִי אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד, כָּךְ יְהוֹשֻׁעַ הָיָה מְקַטְרֵג וְאָמַר: אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים. אֲבָל מֹשֶׁה הָיָה כַּחַמָּה שֶׁלֹּא קִטְרְגָה כְּלוּם, כָּךְ מֹשֶׁה אָמַר: מִי יִתֵּן וְהָיָה כָל עַם ה׳ נְבִיאִים.

וְאָמַר כִּי יִתֵּן ה׳ אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם. פֵּרֵשׁ בָּעֲקֵדָה, פְּשִׁיטָא אִם יִהְיוּ מָאֳצָלִים מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלַי שֶׁלֹּא אֶתְקַנֵּא בָּהֶם, כִּי בְּכָל אָדָם מִתְקַנֵּא חוּץ מִבְּנוֹ וְתַלְמִידוֹ (סנהדרין קה:), אֶלָּא אֲפִלּוּ ״כִּי יִתֵּן ה׳ אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם״ וְלֹא יִהְיוּ תַּלְמִידַי, מִכָּל מָקוֹם לֹא אֶתְקַנֵּא בָּהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדַּוְקָא קָאָמַר, כִּי דַּוְקָא בִּזְמַן שֶׁיִּתֵּן ה׳ אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה כָּל עַם ה׳ נְבִיאִים, אֲבָל אִם יֵאָצֵל עֲלֵיהֶם מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם נְבִיאִים, כִּי הַמָּאֳצַל צָרִיךְ לִהְיוֹת דּוֹמֶה מִכָּל צַד אֶל הַמַּאֲצִיל. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (נדרים לח.) אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה כִּי אִם עַל גִּבּוֹר חָכָם עָשִׁיר וְעָנָו, וְכֻלָּן בְּמֹשֶׁה. רָצוּ בָּזֶה מֵאַחַר שֶׁהָיוּ כֻּלָּם בְּמֹשֶׁה, עַל כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת כִּי הַמָּאֳצַל מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה אֵלָיו מִכָּל צַד. וְזֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שָׁוִים בְּכָל אַרְבַּע תְּאָרִים אֵלּוּ, דְּאִם כֵּן מַה גְּבַר מִגֻּבְרִין. אֲבָל אִם יִתֵּן ה׳ אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם בְּלֹא אֶמְצָעִי, אָז אֵין צֹרֶךְ בְּאַרְבַּע תְּאָרִים אֵלּוּ שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם שָׁוִים בָּהֶם. וְאֵין לוֹמַר שֶׁיִּתְדַּמּוּ אֵלָיו כִּבְיָכוֹל, כִּי מַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״כִּי יִתֵּן ה׳ אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם״.

פרק יג

פסוק ב

שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים. לְפִי שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל (דברים א כב) ״נִשְׁלְחָה לְפָנֵינוּ אֲנָשִׁים וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ״, ״לָנוּ״ הַיְינוּ לַהֲנָאָתֵנוּ וּלְטוֹבָתֵנוּ, וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״שְׁלַח לְךָ״ וְלֹא לָהֶם, כִּי לְךָ דַּוְקָא יִהְיֶה הַשְּׁלִיחוּת לַהֲנָאָה וּלְטוֹבָה, אֲבָל לָהֶם לֹא יִהְיֶה לְטוֹבָתָם כִּי עַל יְדֵי שְׁלִיחוּת זֶה נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם מִיתָה וּלְמֹשֶׁה גָּרַם שֶׁיִּהְיֶה חַי עוֹד אַרְבָּעִים שָׁנָה, כִּי כְּבָר נִגְזַר עַל מֹשֶׁה שֶׁלֹּא יִרְאֶה אֶת הֶעָשׂוּי לְמַלְכֵי שֶׁבַע אֻמּוֹת וְעַל יְדֵי חֵטְא הַמְרַגְּלִים נִשְׁתַּהוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה.

דָּבָר אַחֵר, ״שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים״, דַּוְקָא אַתָּה תֶּחֱזֶה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אִם הָאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים לָזֶה הַשְּׁלִיחוּת, כִּי רֹב הָעוֹלָם טוֹעִים בַּאֲנָשִׁים חֲנֵפִים הַמַּרְאִים אֶת עַצְמָם כְּשֵׁרִים וְלוֹבְשִׁין אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ. עַל כֵּן אָמַר ״לְךָ אֲנָשִׁים״, דַּוְקָא אוֹתָן שֶׁהֵם בְּעֵינֶיךָ אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים וְלֹא אוֹתָן שֶׁהֵם אֲנָשִׁים בְּעֵינֵי זוּלָתְךָ, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֵין תּוֹכָם כְּבָרָם. דָּבָר אַחֵר, ״לְךָ אֲנָשִׁים״, לְךָ נִרְאֶה כִּי הֵמָּה אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים, כִּי עֵינֵי בָשָׂר לְךָ לִרְאוֹת בְּנִגְלֶה לְבַד בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, כִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּשֵׁרִים הָיוּ, אֲבָל בְּעֵינַי אֵינָן אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים כִּי אֲנִי רוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, בַּהוֹוֶה וּבֶעָתִיד, כִּי עֲתִידִין לִהְיוֹת בְּעֵצָה רָעָה.

וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (במ״ר טז ו) שֶׁסְּמִיכוּת הַמְרַגְּלִים לְמִרְיָם, לְפִי שֶׁמִּרְיָם לָקְתָה עַל עִסְקֵי דִּבָּה וּרְשָׁעִים הַלָּלוּ רָאוּ וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר. וּרְצוֹנָם לוֹמַר שֶׁמִּיָּד אַחַר מַעֲשֵׂה מִרְיָם נִשְׁתַּלְּחוּ הַמְרַגְּלִים, כִּי אָמַר ה׳ פֶּן יִנָּחֵם כָּל אֶחָד מֵהֶם וְיִקַּח מוּסָר בִּרְאוֹתוֹ מַה שֶּׁקָּרָה לְמִרְיָם. וּמִטַּעַם זֶה פֵּרֵט כָּאן ״אֲנָשִׁים״ לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב א) ״וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה״, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיְדַבְּרוּ״ כִּי ״וַתְּדַבֵּר״ חוֹזֵר אֶל מִרְיָם, וְעוֹד שֶׁלֹּא מָצִינוּ עֹנֶשׁ לְאַהֲרֹן, אֶלָּא שֶׁהִגִּיד לְךָ הַכָּתוּב שֶׁלָּשׁוֹן הָרַע מָצוּי בְּנָשִׁים יוֹתֵר מִבַּאֲנָשִׁים, כִּי עֲשָׂרָה קַבִּין שִׂיחָה יָרְדוּ לָעוֹלָם תִּשְׁעָה נָטְלוּ נָשִׁים כוּ׳, (קידושין מט:), וּלְפִי שֶׁסְּתַם נָשִׁים פַּטְפְּטָנִיּוֹת דַּבְּרָנִיּוֹת עַל כֵּן תָּלָה הַדִּבּוּר בְּמִרְיָם, כִּי הִיא הִתְחִילָה בְּקִלְקוּל זֶה וְאַהֲרֹן הָיָה טָפֵל לָהּ. לְכָךְ אָמַר ״שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים״ שֶׁאֵין לָהֶם דֶּרֶךְ נָשִׁים וְלֹא יִהְיוּ כְּמִרְיָם שֶׁסִּפְּרָה לָשׁוֹן הָרַע אֶלָּא אֲנָשִׁים מַמָּשׁ שֶׁאֵין מִדַּרְכָּן לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע.

דָּבָר אַחֵר לְכָךְ פֵּרַט אֲנָשִׁים, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקו״ש פנחס תשעג כז) הָאֲנָשִׁים הָיוּ שׂוֹנְאִים אֶת הָאָרֶץ וְאָמְרוּ ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״ (במדבר יד ד), וְהַנָּשִׁים הָיוּ מְחַבְּבוֹת הָאָרֶץ וְאָמְרוּ ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״ (שם כז ד), וְעַל כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִי דַּעְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בֶּעָתִיד הָיָה יוֹתֵר טוֹב לִשְׁלֹחַ נָשִׁים הַמְחַבְּבוֹת אֶת הָאָרֶץ, כִּי לֹא יְסַפְּרוּ בִּגְנוּתָהּ, אֲבָל לְךָ לְדַעְתְּךָ שֶׁאַתָּה סָבוּר שֶׁכְּשֵׁרִים הֵמָּה וְאַתָּה סָבוּר שֶׁהָאָרֶץ חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם, תִּשְׁלַח אֲנָשִׁים. וְזֶהוּ ״שְׁלַח לְךָ״, לְדַעְתְּךָ, ״אֲנָשִׁים״, אֲבָל לְדַעְתִּי הָיָה יוֹתֵר טוֹב לִשְׁלֹחַ נָשִׁים כָּאָמוּר.

וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן. מָצִינוּ שָׁלֹשׁ לְשׁוֹנוֹת בְּעִנְיָן זֶה: וְיָתֻרוּ, וְיַחְפְּרוּ, וַיְרַגְּלוּ, כִּי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ (דברים א כב): ״נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר: ״וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן״. וּבַמְרַגְּלִים כְּתִיב (שם א כד): ״וַיְרַגְּלוּ אוֹתָהּ״. לְפִי שֶׁשָּׁלֹשׁ דֵּעוֹת הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר ״וְיָתֻרוּ״, שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ גַּם לְשׁוֹן יִתְרוֹן, כִּי רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְאוֹת לָהֶם יִתְרוֹן הָאָרֶץ עַל כָּל הָאֲרָצוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ג ח): ״וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה״, וְטוֹבָה זוֹ הִיא הַטּוֹבָה הָרוּחָנִית מִצַּד הֱיוֹתָהּ אֲוִירָא דְּמַחְכִּים (ב״ב קנח:), כִּי זֶה הֲכָנָה אֶל הָאָדָם לָבֹא עַל יָדוֹ לִכְלַל הַטּוֹבָה הָאֲמִתִּית, כִּי אֵין לְאָדָם יִתְרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ זוּלָתוֹ וְיִתְרוֹן אֶרֶץ זֶה בַּכֹּל הִיא (קהלת ה ח). אֲבָל יִשְׂרָאֵל רוּחַ אַחֶרֶת הָיְתָה עִמָּהֶם, כִּי תָּמִיד הָיוּ מְבַקְשִׁים תּוֹאֲנָה לָשׁוּב מִצְרָיְמָה, וְעַל כֵּן אָמְרוּ ״וְיַחְפְּרוּ״, שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ לְשׁוֹן חֶרְפָּה, כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ רָצוּ לִרְאוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם מָקוֹם לָלוּן וְלוֹמַר ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם לֹא בִּקְשׁוּ שֶׁיּוֹצִיאוּ מִלִּבָּם דִּבָּה שִׁקְרִית. וְהַמְרַגְּלִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁבִּקְשׁוּ מֵהֶם, וְהוֹצִיאוּ מִלִּבָּם מִלִּין שְׁקָרִים כְּדֶרֶךְ כָּל הוֹלֵךְ רָכִיל הַמַּפְלִיג כָּל דָּבָר לְהַגִּיד יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁרָאָה, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְרַגְּלוּ אוֹתָהּ״. כִּי רֶגֶל לְשׁוֹן רָכִיל כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִּׁ״י עַל פָּסוּק לֹא תֵלֵךְ רָכִיל (ויקרא יט טז).

גַּם יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר ״וְיָתוּרוּ״, כִּי בֶּאֱמֶת הָאָרֶץ הַהִיא רֹאשׁ לְכָל הָאֲרָצוֹת עַל יְדֵי כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת כְּפוּלוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל כָּל שְׁאָר הָאָרֶץ. וְכֵן מֵבִיא בַּיַּלְקוּט פָּרָשָׁה זוֹ (יג תשמג) עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פָּסוּק ״וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל״ (משלי ח כו), וְהֵמָּה עָשׂוּ בְּהֵפֶךְ זֶה לוֹמַר שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת, כִּי אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא, וְהוֹרִידוּהָ מִמַּדְרֵגַת הָרֹאשׁ אֶל מַדְרֵגַת הָרֶגֶל. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְרַגְּלוּ אוֹתָהּ״, שֶׁעָשׂוּ אוֹתָהּ לְמִדְרַס רֶגֶל, כְּרֶגֶל זֶה הַפָּחוּת שֶׁבְּכָל הַגּוּף. וּבֶאֱמֶת הִיא רֹאשׁ לְכָל הָאֲרָצוֹת, כִּי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בְּכָל מָקוֹם לְשׁוֹן עֲלִיָּה בַּהוֹלֵךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְעַל זֶה אָמְרוּ ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״, מָצִינוּ נְתִינָה לְשׁוֹן שְׁבִיקָה, כְּמוֹ ״לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ״ (שמות ג יט), תַּרְגּוּמוֹ ״לֹא יִשְׁבּוֹק״, כָּךְ אָמְרוּ כָּאן נִשְׁבּוֹק הָרֹאשׁ, אוֹתָהּ אֶרֶץ שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים כִּי הִיא רֹאשׁ לְכָל הָאֲרָצוֹת, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם אוֹמְרִים שֶׁהִיא לְמַטָּה מִמַּדְרֵגַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב לְשׁוֹן מְרַגְּלִים בְּאוֹתָן שֶׁשָּׁלַח יְהוֹשֻׁעַ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים, מִכָּל מָקוֹם קְרָאָם מְרַגְּלִים לְפִי שֶׁהָלְכוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ לְמִדְרַךְ כַּף רֶגֶל לְיִשְׂרָאֵל, אוֹ לַעֲשׂוֹת מִדְרַךְ רֶגֶל לְיִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ. אֲבָל כָּאן נֶאֱמַר ״וַיְרַגְּלוּ אוֹתָהּ״, מַשְׁמַע שֶׁעָשׂוּ אֶת הָאָרֶץ עַצְמָהּ בְּמַדְרֵגַת הָרֶגֶל. וּמַה שֶּׁכָּתוּב אֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ ״כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ״ (יהושע ב ג), לְפִי שֶׁעָשׂוּ אֶת עַצְמָן מוֹכְרֵי קְדֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ב א) ״חֶרֶשׁ לֵאמֹר״, וְדֶרֶךְ עוֹשֵׂי קְדֵרוֹת לַעֲשׂוֹת חֲפִירוֹת בָּאָרֶץ וְגוּמּוֹת, וְהַמָּקוֹם הַהוּא הָיָה דָּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ, מָקוֹם חָשׁוּב. עַל כֵּן אָמְרוּ עֲלֵיהֶם: רְאוּ כִּי לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ בָּאוּ, לַעֲשׂוֹת חֲפִירוֹת בָּאָרֶץ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לָהֶם קְדֵרוֹת, וִיקַלְקְלוּ הָאָרֶץ.

פסוק ג

עַל פִּי ה׳. לֹא הָיָה הַשְּׁלִיחוּת עַל פִּי ה׳, שֶׁהֲרֵי אָמַר לוֹ ״שְׁלַח לְךָ״ לְדַעְתְּךָ וְכוּ׳. אֶלָּא רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהַשְּׁלִיחוּת מִמִּדְבַּר פָּארָן הָיָה עַל פִּי ה׳, מַסַּע הָרִאשׁוֹן מֵחֲצֵרוֹת. כִּי לְפִי דִּבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא הָיָה מַסְכִּים לִשְׁלֹחַ כְּלָל, אַךְ לְרוֹב הַפְצָרָתָם לֹא מִיחָה בָהֶם. וּמִכָּל מָקוֹם הָיָה לוֹ לְאַחֵר זְמַן הַשְּׁלִיחוּת, שֶׁהֲרֵי מִמִּדְבַּר פָּארָן כַּמָּה מַסָּעוֹת עַד סָמוּךְ לָאָרֶץ, וְהָיָה לוֹ לִשְׁלֹחַ מֵחֲנָיָה אַחֶרֶת הַסְּמוּכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִמִּדְבַּר פָּארָן. אֶלָּא לְפִי שֶׁחֲנָיָה זוֹ שֶׁל מִדְבַּר פָּארָן הָיְתָה מִיָּד בְּבוֹאָם מֵחֲצֵרוֹת שֶׁקָּרָה שָׁם מַעֲשֶׂה שֶׁל מִרְיָם, וְחָשַׁב ה׳ כִּי קָרוֹב הוּא הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, אוּלַי יִקְחוּ הָרְשָׁעִים מוּסָר. וְאוּלַי בְּרוֹב הַיָּמִים יִשְׁכְּחוּ מַה שֶּׁקָּרָה לְמִרְיָם. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״עַל פִּי ה׳״ מוּסָב עַל מִמִּדְבַּר פָּארָן וְלֹא עַל עֶצֶם הַשְּׁלִיחוּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה מִמִּדְבַּר פָּארָן דַּוְקָא, כִּי מִמָּקוֹם זֶה שִׁעֲרָה חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּלְכוּ וְיָשׁוּבוּ תּוֹךְ אַרְבָּעִים יוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּל מֵתֵי מִדְבָּר בְּנֵי שִׁשִּׁים שָׁנָה, וְיָבֹאוּ בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר (איוב ה כו), כָּל מִי שֶׁהָיָה בֶּן עֶשְׂרִים וּמַעְלָה אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם הָיְתָה הַגְּזֵרָה.

פסוק טז

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ. יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן לָמָּה דַּוְקָא שֵׁם שֶׁל יָהּ, וְלָמָּה לֹא הִתְפַּלֵּל גַּם עַל כָּלֵב. וְנִרְאֶה לְפִי שֶׁאָמַר לָהֶם ״עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב״, וְהַמְרַגְּלִים אָמְרוּ ״עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְפִי שֶׁנִּכְווּ בוֹ יִשְׂרָאֵל. וְחָשַׁב בּוֹ שֶׁמִּסְתָּמָא בְּעֵצָה זוֹ לֹא יִהְיֶה יְהוֹשֻׁעַ, כִּי אַדְרַבָּה הוּא הֶחֱלִישׁ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. וּלְדוֹרוֹת מֵאוֹתָהּ מִלְחָמָה וְהָלְאָה הוּא גַּם כֵּן בָּטוּחַ בְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר (שמות יז טז) ״כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה׳ בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר״. וּבְאוֹתָהּ שְׁבוּעָה שֶׁהָיְתָה בְּשֵׁם יָהּ יִהְיֶה בָּטוּחַ לְנַצֵּחַ אֶת עֲמָלֵק. עַל כֵּן הוֹסִיף לוֹ מֹשֶׁה יָהּ עַל שְׁמוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִזְכָּר לַשְּׁבוּעָה שֶׁהָיְתָה בְּשֵׁם יָהּ, וּבְסִבָּה זוֹ לֹא יִהְיֶה בַּעֲצַת מְרַגְּלִים שֶׁהִפְחִידוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעֲמָלֵק.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ הָיָה תַּלְמִידוֹ, הִקְפִּיד עָלָיו שֶׁלֹּא יַקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ וְיִתְלוּ בְּרַבּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁהָיָה מִשֵּׁבֶט יוֹסֵף שֶׁהֵבִיא דִּבַּת אֶחָיו, עַל כֵּן הָיָה יָרֵא שֶׁלֹּא יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ זְקֵנוֹ. כִּי מִטַּעַם זֶה לֹא הִזְכִּיר בּוֹ ״לְמַטֵּה יוֹסֵף״, וּבְגַדִּי בֶּן סוּסִי הִזְכִּיר ״לְמַטֵּה יוֹסֵף״. וּמַה שֶּׁלֹּא הִתְפַּלֵּל עַל גַּדִּי, אוּלַי חָשַׁב שֶׁאִם זֶה שֶׁבָּא מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם הַגָּדוֹל מִמְּנַשֶּׁה לֹא יְשַׁנֶּה אֶת תַּפְקִידוֹ, מִסְתָּמָא גַּם הַקָּטָן מִמֶּנִּי לֹא יְדַבֵּר כְּנֶגְדוֹ. וּכְבָר נוֹדָע מִבִּרְכוֹת שֶׁל יַעֲקֹב כִּי שָׂם שָׁם לוֹ חֹק לְהַקְדִּים אֶת אֶפְרַיִם לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. אוֹ לְפִי שֶׁנִּקְרָא אָבִיו מְנַשֶּׁה עַל שֵׁם ״כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל בֵּית אָבִי״, וְחָשַׁב מֹשֶׁה שֶׁמִּסְתָּמָא כָּל זַרְעוֹ שָׁכְחוּ כָּל מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם.

פסוק יח

הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י סִימָן מָסַר לָהֶם כוּ׳, וְקָשֶׁה מְנָא לֵיהּ לְרַשִׁ״י לוֹמַר כֵּן, אִם לְפִי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ בַּמֶּה יִוָּדַע אֵיפֹא אִם חֲזָקִים הֵמָּה אוֹ לֹא, שֶׁהֲרֵי לֹא הָלְכוּ לְהִלָּחֵם עִמָּהֶם, תִּקְשֶׁה עַל דִּבְרֵי הַמְרַגְּלִים שֶׁאָמְרוּ ״אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצוּרוֹת״ וְגוֹ׳, וּמֵאַחַר שֶׁרָאוּ הֶעָרִים בְּצוּרוֹת הָיָה לָהֶם לַחֲשׁוֹב כִּי חַלָּשִׁים הֵמָּה, כִּי עַל כָּרְחָם יָשְׁבוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאָמְרוּ כִּי רָאוּ בְּחוּשׁ כִּי הַסִּימָן בָּטֵל, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֶעָרִים בְּצוּרוֹת מִכָּל מָקוֹם עַז הָעָם. וּמְנָא יָדְעוּ, וַדַּאי אָמְרוּ זֶה עַל שֶׁרָאוּ אוֹתָם בַּעֲלֵי קוֹמָה עֲנָקִים וְאַנְשֵׁי מִדּוֹת. וְאִם כֵּן שֶׁמָּא ״הֶחָזָק הוּא״ כִּפְשׁוּטוֹ, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״הַמַּחֲנִים אִם מִבְצָרִים״ וּמִדְּקָאָמַר בְּבֵי״ת ״הַבְּמַחֲנִים״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁעַל יוֹשְׁבֶיהָ קָאָמַר, מִכָּל מָקוֹם רַשִׁ״י פֵּרַשׁ הַסִּימָן עַל פָּסוּק ״הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה״.

וְנִרְאֶה שֶׁקָּשֶׁה לְרַשִׁ״י, שֶׁהָיָה לוֹ לִכָּנֵס בְּכִי טוֹב וְלָמָּה הִתְחִיל בִּקְלָלָה, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר אָמַר כִּי טוֹבָה הִיא, וְרָאוּי לְהַתְחִיל בְּכָל פְּרָט כִּדְבַר ה׳ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּכָל הַפְּרָטִים: הַטּוֹבָה הִיא אִם רָעָה, הַשְּׁמֵנָה הִיא אִם רָזָה, הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן, בְּכֻלָּם הִתְחִיל בְּשֶׁבַח וְכָאן הִתְחִיל בִּגְנוּת, כִּי הֶחָזָק הוּא הַיְינוּ רָעָה לְיִשְׂרָאֵל וְגוֹרֵם לָהֶם קִלְקוּל. עַל כֵּן פֵּרֵשׁ שֶׁסִּימָן מָסַר לָהֶם וְכָל אֶחָד קַל מִצַּד אֶחָד וְקָשֶׁה מִצַּד אַחֵר, כִּי מַאֲמַר הֶחָזָק הוּא קָשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל מִצַּד כִּי עַז הָעָם, וְאַךְ טוֹב הוּא לְיִשְׂרָאֵל כִּי מִסְּתָמָא יוֹשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת וּבְנָקֵל לָבוֹא אֲלֵיהֶם. וּמַאֲמַר הֲרָפֶה אִם טוֹב הוּא מִצַּד רִפְיוֹנָם מִכָּל מָקוֹם לֹא טוֹב הַדָּבָר מִצַּד שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בְּעָרֵי הַמִּבְצָר, וְאִם כֵּן שְׁקוּלִים הֵמָּה. וְכֵן הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים כָּל אֶחָד קַל מִצַּד וְכָבֵד מִצַּד, וּשְׁקוּלִים הֵמָּה.

פסוק כ

הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן. דָּרְשוּ רז״ל (ב״ב טו) אִם יֵשׁ שָׁם אָדָם כָּשֵׁר שֶׁיָּגֵן עֲלֵיהֶם כְּעֵץ זֶה הָעוֹשֶׂה צֵל וּמֵגֵן עַל כָּל הַמִּסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם״ שֶׁכְּבָר מֵת אִיּוֹב. רֶמֶז לַדָּבָר, ״צִלָּם״ עוֹלֶה לְמִסְפַּר ״עֵץ״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״עֵץ״ זֶה עוּץ, וְהוּא אִיּוֹב שֶׁהָיָה מֵאֶרֶץ עוּץ. וְעַל דֶּרֶךְ הַנִּסְתָּר אָמַר ״הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן״, דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל ״הֲיֵשׁ ה׳ בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן״, כִּי לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְסֻפָּקִים בִּמְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי לֹא נֶאֱמַר ״הֲיֵשׁ ה׳ אִם אַיִן״ אֶלָּא יוֹדְעִים הָיוּ שֶׁיֵּשׁ ה׳, אֲבָל הָיוּ מְסֻפָּקִים אִם הוּא בְּקִרְבָּם וּמַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם אוֹ אִם מְסָרָם תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת הַמַּעֲרָכָה. כָּךְ רָצָה מֹשֶׁה לַחֲקוֹר אִם הָאָרֶץ הַהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּצֵל שַׁדַּי וְאֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינֵי ה׳ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תָּמִיד, אוֹ אִם הִיא תַּחַת הַמַּעֲרָכָה כִּשְׁאָר אֲרָצוֹת. וְרָמַז בְּמִלַּת ״עֵץ״ לְצֵל שַׁדַּי, וְשֵׁם שֶׁל אַרְבַּע רָמוּז בְּמִלַּת עֵץ. כֵּיצַד, י״ה – י׳ פְּעָמִים ה׳, ה׳ פְּעָמִים י׳ הֲרֵי מֵאָה. ו״ה – ו׳ פְּעָמִים ה׳, ה׳ פְּעָמִים ו׳ הֲרֵי שִׁשִּׁים. סַךְ הַכֹּל מֵאָה וְשִׁשִּׁים כְּמִסְפַּר ״עֵץ״ וּכְמִסְפַּר ״צִלָּם״, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם״ וַעֲזָבָם לַמִּקְרִים וַה׳ אִתָּנוּ שׁוֹמְרֵינוּ וְצִלֵּנוּ. וּמִדְּקָאָמַר ״מֵעֲלֵיהֶם״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁצִּלּוֹ עַל הָאָרֶץ הַהִיא זוּלַת שֶׁמֵּעֲלֵיהֶם סָר מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ. אֲבָל הָאָרֶץ מִצַּד עַצְמָהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינֵי ה׳ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ.

וְאָמַר וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ. לְפִי שֶׁהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים וְהַבְּעָלִים מַקְפִּידִין עַל הַלְּקִיחָה, וּמִכָּל מָקוֹם הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים כִּי ה׳ עִמָּכֶם. וְעַל צַד הָרֶמֶז אָמַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לַעֲנָבִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט י): ״כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל״, וּבַמִּדְרָשׁ (ילקו״ש וישב מ קמו עיי״ש) אָמְרוּ: ״הִבְשִׁילוּ אֶשְׁכְּלוֹתֶיהָ עֲנָבִים״, הִגִּיעַ זְמַנָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת נִגְאָלִין. עַל זֶה אָמַר כָּאן ״וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים״, הִגִּיעַ זְמַנָּם לִכָּנֵס לָאָרֶץ, כִּי כְּבָר נִתְבַּכְּרוּ וְנִתְבַּשְּׁלוּ וְנִגְמַר כָּל שְׁלֵמוּתָם עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁקִּבְּלוּ.

פסוק כב

וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם. פֵּרְשׁוּ רז״ל (סוטה לד:) שֶׁהָיְתָה מְבֻנָּה עַל אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְּצֹעַן בְּכָל טוּב. וּלְשׁוֹן ״שֶׁבַע שָׁנִים לִפְנֵי״ אֵינוֹ מַשְׁמַע כֵּן, כִּי אַף אִם נֹאמַר שֶׁלְּשׁוֹן ״לִפְנֵי״ הַיְינוּ קְדִימָה בְּמַעֲלָה וְלֹא קְדִימָה בִּזְמַן, מִכָּל מָקוֹם ״שֶׁבַע שָׁנִים״ מְדַבֵּר בִּקְדִימָה זְמַנִּית דַּוְקָא. וְהַרְבֵּה מְפָרְשִׁים יָצְאוּ לִלְקֹט וְלֹא מָצְאוּ יִשּׁוּב מַסְפִּיק.

וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַדָּבָר כִּפְשׁוּטוֹ מַמָּשׁ, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּנַּח שֶׁשַּׁיָּךְ לְשׁוֹן מְבוּנָּה בְּפֵרוֹת, אִם כֵּן אִם עָשְׂתָה צֹעַן בְּכָל שָׁנָה אֶלֶף מִדּוֹת יַגִּיעַ לְשֶׁבַע שָׁנִים שִׁבְעַת אֲלָפִים מִדּוֹת, וְחֶבְרוֹן הוּא מְעֻלֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים יוֹתֵר מִצֹּעַן, מִמֵּילָא עָשְׂתָה בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שִׁבְעַת אֲלָפִים מִדּוֹת, נִמְצָא שֶׁאוֹצָרוֹת שֶׁל תְּבוּאָה שֶׁהָיוּ מְבוּנִּים בְּפֵרוֹת בְּצֹעַן בְּשֶׁבַע שָׁנִים הָיוּ מְבוּנִּים בְּחֶבְרוֹן בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה, וְאִם כֵּן שַׁפִּיר קָאָמַר ״וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה״ בִּתְבוּאָה ״לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם״, קְדִימָה בִּזְמַן מַמָּשׁ. וְשַׁיָּךְ בָּזֶה לְשׁוֹן בִּנְיָן מַמָּשׁ כִּי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה תְּבוּאָה בּוֹנִין הַרְבֵּה אוֹצָרוֹת וְאָז הַמָּקוֹם בָּנוּי בְּבִנְיָנִים מַמָּשׁ. אוֹ בִּהְיוֹת שֶׁיּוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם יֵשׁ לָהֶם תְּבוּאָה הַרְבֵּה לִמְכֹּר, אָז כֶּסֶף וְזָהָב יִרְבְּיוּן וְיִבְנוּ לָהֶם בָּתִּים סְפוּנִים וַחֲשׁוּבִים. וְהָיָה חֶבְרוֹן בָּנוּי בְּכָל עִנְיְנֵי יֹפִי שֶׁבַע שָׁנִים לִפְנֵי צֹעַן מִצְרַיִם, כִּי זֶה מֵעִיד עַל עֲשִׁירוּת הַמָּקוֹם וְרִבּוּי תְּבוּאָתָם כִּי יִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא. וְהִזְכִּיר שֶׁבַח הָאָרֶץ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפִי שֶׁעֲתִידִין לוֹמַר ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר ״וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן״ וְלֹא נֶאֱמַר ״וַיָּבֹאוּ״, לְפִי שֶׁבְּבוֹאָם לְחֶבְרוֹן וְרָאוּ שָׁם מַעֲלַת הָאָרֶץ עַל מִצְרַיִם הָיוּ כֻּלָּם בְּלֵב אֶחָד כְּאִישׁ אֶחָד לְסַפֵּר בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ נִתְקַלְקְלוּ, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה צַדִּיקִים הָיוּ.

פסוק כד

לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל. כִּי מִיָּמִים רַבִּים הָיָה נִקְרָא מָקוֹם זֶה ״אֶשְׁכּוֹל״ כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה (קב כג) וּבְפָרָשָׁה זוֹ (תשמג יג), וְעַל יְדֵי מַעֲשֶׂה זֶה קְרָאוּהוּ ״נַחַל אֶשְׁכּוֹל״, הוֹסִיפוּ לוֹ שֵׁם ״נַחַל״, וְהוּא לְשִׁבְחוֹ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר הַגֶּפֶן הַטּוֹב הוּא הַצּוֹמֵחַ בֶּהָרִים כִּי הֵמָּה מִתְבַּשְּׁלִים בְּיוֹתֵר עַל יְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹלֶטֶת יוֹתֵר בֶּהָרִים מִבַּנְּחָלִים, וְהֵמָּה לָקְחוּ אֶשְׁכּוֹל מִן הַנַּחַל בָּעֵמֶק וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה גָּדוֹל וּמְעֻלֶּה, וְקַל וָחֹמֶר לְאַשְׁכְּלוֹת הֶהָרִים. וּבָזֶה מְִתוֹרָץ לָמָּה לֹא קְרָאוּהוּ סְתָם ״אֶשְׁכּוֹל״. וּלְמַעְלָה פָּרָשַׁת נָשֹׂא (ה יז) בְּמֵי הַמָּרִים פֵּרַשְׁתִּי שֶׁמֵּי מָרָה הָיוּ מְתוּקִים וּבְפִיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׁבוּ לִהְיוֹת מָרִים, וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ לוֹמַר שָׁם ״עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה״, שֶׁלֹּא יוּבַן מִשֵּׁם מָרָה שֶׁהָיוּ קֹדֶם לָכֵן מָרִים. כָּךְ בָּעֲקֵדָה פֵּרֵשׁ שֶׁהֻצְרַךְ לְהוֹדִיעַ לָנוּ שֶׁנִּקְרָא ״אֶשְׁכּוֹל״ עַל אוֹדוֹת אֶשְׁכּוֹל זֶה שֶׁכָּרְתוּ מִשָּׁם, שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁנִּקְרָא מֵעוֹלָם אֶשְׁכּוֹל עַל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֶשְׁכּוֹלוֹת מֻבְחָרִים, וְיִהְיֶה זֶה עֵדוּת עַל גְּנוּת הָאָרֶץ שֶׁאֵין בְּכָל הָאָרֶץ כְּמוֹתָם, עַל כֵּן אָמַר שֶׁבְּכָל הָאָרֶץ הָיָה כֵן וְהֵמָּה לָקְחוּ בְּמִקְרֶה מִמָּה שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְיָדָם, וּמַה שֶּׁנִּקְרָא ״נַחַל אֶשְׁכּוֹל״ זֶהוּ עַל אוֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ שֶׁנִּקְרָא אֶשְׁכֹּל עַל שֵׁם ״לָמָּה אֶשְׁכַּל שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד״, כִּי מָקוֹם זֶה גָּרַם לָהֶם שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁכוּלִים, כִּי אָמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁפִּרְיָהּ מְשֻׁנֶּה כָּךְ עַמָּהּ, וְעַל יְדֵי זֶה כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי כֻלָּם נִכְרְתוּ סָפוּ תַּמּוּ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.

פסוק כז

וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא. אָמְרוּ אֶל מֹשֶׁה, כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּשֵׁם ה׳, לֹא נָפַל מִכֻּלָּם דָּבָר אַרְצָה, וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ: ״בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ״, כִּי אִלּוּ הָיָה בָּהּ שִׁנּוּי בְּאֵיזֶה דָּבָר הָיָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ לֹא זוֹ הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ לְשָׁם מֵאַחַר שֶׁחָסְרוּ בָּהּ הַתְּאָרִים הָהֵם, וְנוֹסָף עַל דְּבָרֶיךָ הוּא שֶׁגַּם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא. אַךְ בְּדָבָר אֶחָד לֹא מָצָאנוּ כִּדְבָרֶיךָ, כִּי אָמַרְתָּ שֶׁסִּימָן זֶה בָּדוּק וּמְנֻסֶּה שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁהָעָם עַז הֵם יוֹשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת, עַל זֶה אָמְרוּ ״אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלוֹת מְאֹד״, כִּי לְשׁוֹן ״אֶפֶס״ מְשַׁמֵּשׁ כְּמוֹ אַךְ וְרַק.

וְהַבֵּט יָמִין וּרְאֵה כִּי הֵמָּה אָמְרוּ ״עָרִים גְּדוֹלִים וּבְצֻרוֹת מְאֹד״, וּבְפָרָשַׁת דְּבָרִים (א כח) אָמַר מֹשֶׁה שֶׁהַמְרַגְּלִים אָמְרוּ ״עָרִים גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת בַּשָּׁמָיִם״, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ בַּשָּׁמַיִם, אֶלָּא שֶׁמֹּשֶׁה הֵבִין מִדִּבְרֵיהֶם כְּפִירָה בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי אָמְרוּ ״חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ״, כִּבְיָכוֹל אֲפִלּוּ בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם (סוטה לה.). וְאָמְרוּ שֶׁחֹזֶק זֶה בָּא לָהֶם מִכּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּבְצֻרוֹת בַּשָּׁמָיִם״, שֶׁמַּזָּלָם שֶׁבַּשָּׁמַיִם חָזָק מִמֶּנּוּ כִּבְיָכוֹל. וּמִתְּחִלָּה לֹא אָמְרוּ כְּפִירָה זוֹ בְּפֵרוּשׁ, וְאָמְרוּ סְתָם ״בְּצֻרוֹת גְּדֹלוֹת מְאֹד״, וְכַאֲשֶׁר בָּא כָּלֵב וְהִכְחִישׁ דִּבְרֵיהֶם אָמְרוּ הַכְּפִירָה בְּפֵרוּשׁ ״כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ״. וּמִסּוֹף דִּבְרֵיהֶם נִכָּר שֶׁרֹאשׁ דִּבְרֵיהֶם הָיָה גַּם כֵּן כְּפִירָה, וּכְאִלּוּ אָמְרוּ ״וּבְצֻרוֹת בַּשָּׁמָיִם״.

פסוק ל

עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ. כֶּפֶל הַלְּשׁוֹנוֹת יֵשׁ לְפָרֵשׁ בִּשְׁנֵי פָנִים. דֶּרֶךְ אֶחָד הוּא, שֶׁ״עָלֹה״ כְּלַפֵּי מַעְלָה אָמַר, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מו ד) ״וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה״, שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״גַּם עָלֹה״ קָאֵי עַל הַשְּׁכִינָה (מכילתא בשלח פר׳ ג) וְאַגַּבָּהּ יַעֲלֶה גַּם הוּא, כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ כָּאן, ״עָלֹה״ – אֵי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּ״עָלֹה״ שֶׁהַשְּׁכִינָה תַּעֲלֶה לְבֵית מְלוֹנָהּ, כִּי הָאָרֶץ הַהִיא מָלוֹן לַשְּׁכִינָה מִימוֹת עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין צא:): צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי. וּכְשֵׁם שֶׁהַשְּׁכִינָה תַּעֲלֶה, כָּךְ אַגַּבָּהּ נַעֲלֶה גַּם אָנוּ הַדְּבֵקִים בַּה׳. ״כִּי יָכוֹל״, אֵי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּ״יָכוֹל״, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לָהֶם, וּכְשֵׁם שֶׁהוּא יָכוֹל לָהֶם כָּךְ נוּכַל גַּם אֲנַחְנוּ לָהֶם בִּיכֹלֶת הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר עִמָּנוּ. וְהַמְרַגְּלִים אָמְרוּ, מֵעִקָּרָא דְּדִינָא פִּרְכָא, וְהַנָּחָה רִאשׁוֹנָה בִּלְתִּי צוֹדֶקֶת, וְלֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֲנַחְנוּ כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ, כִּבְיָכוֹל כְּלַפֵּי מַעְלָה אָמְרוּ כֵן, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י.

דֶּרֶךְ שֵׁנִי הוּא, שֶׁאָמַר ״עָלֹה״, אֱמֶת שֶׁהָעֲלִיָּה אֶפְשָׁרִית הִיא, אַךְ ״נַעֲלֶה״ בִּתְנַאי זֶה, אִם אֲנַחְנוּ נְתַקֵּן מַעֲשֵׂינוּ, כִּי בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִלְּתָא, וַאֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַעֲשׂוֹת הֲכָנָה אֶל הָעֲלִיָּה עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְכֵן ״יָכוֹל״, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַדַּאי יָכוֹל לָהֶם, אַךְ בִּתְנַאי זֶה שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ נוּכַל עַל יְדֵי שֶׁנָּסִיר לֵב הָאֶבֶן מִקִּרְבֵּנוּ. וְהֵשִׁיבוּ הַמְרַגְּלִים, אִם בָּנוּ תָּלוּי הַדָּבָר אִם כֵּן אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, כִּי אִם ה׳ לֹא יַעֲלֵנוּ מִזֶּה בְּרַחֲמָיו – מִצִּדֵּנוּ יִבָּצֵר וְנִמְנַע כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ הַיֵּצֶר הָרָע, כְּאָמְרוּ רז״ל (סוכה נב.): יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְכִִדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט שֶׁל תְּהִלִּים (לה י תשכג) עַל פָּסוּק ״מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ״, הַיְנוּ מִן הַיֵּצֶר הָרָע, עַיֵּן שָׁם.

פסוק לב

אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא. שֶׁרָאוּ אוֹתָם קוֹבְרִים מֵתִים, וְהָאֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה כוּ׳. וְקָשֶׁה, וְכִי בַּעֲבוּר זֶה נִקְרְאוּ מוֹצִיאֵי דִּבָּה, וַהֲלֹא הִגִּידוּ הָאֱמֶת מַה שֶּׁרָאוּ, וְכִי מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁוּ שֶׁלְּטוֹבָתָם עָשָׂה ה׳ זֹאת נִקְרְאוּ מוֹצִיאֵי דִבָּה, כְּסִילִים רָאוּי שֶׁיִּקָּרְאוּ. וְכֵן מַסִּיק בַּמִּדְרָשׁ (במ״ר טז ב): מְרַגְּלִים שֶׁשָּׁלַח מֹשֶׁה כְּסִילִים הָיוּ כוּ׳. וּלְפָחוֹת יֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר אַהֲנֵי לֵיהּ שְׁטוּתֵיהּ שֶׁלֹּא חָלֵי וְלֹא מַרְגִּישׁ בְּטוֹבָתוֹ.

וְנִרְאֶה שֶׁהָיָה לָהֶם לְכָל הַפָּחוֹת לִתְלוֹת הַקְּבוּרוֹת בְּחֶטְאָם, כִּי כְּבָר נוֹדַע לָהֶם שֶׁמַּעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן מְקֻלְקָלִים יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְהֵם אָמְרוּ בְּהֵפֶךְ זֶה שֶׁכָּל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְּתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת טוֹבוֹת הֵמָּה וְצַדִּיקִים, וְתָלוּ הַדָּבָר בְּרוֹעַ מֶזֶג אֲוִיר הָאָרֶץ שֶׁאוֹכֵל וּמְכַלֶּה אֲפִלּוּ לְיוֹשְׁבֶיהָ הַמּוּרְגָּלִים בָּהּ, קַל וָחֹמֶר שֶׁתַּזִּיק לְבִלְתִּי יוֹשְׁבִים עָלֶיהָ וּבָאוּ מִמֶּרְחָק וְלֹא הוּרְגְּלוּ בַּאֲוִיר הָאָרֶץ. וּבְאׇמְרָם ״אַנְשֵׁי מִדּוֹת״ נִכְלְלוּ כַּמָּה דְּבָרִים, הֵן צִדְקָתָם וְיֹשֶׁר פְּעֻלָּתָם בְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל, אֵינָן יוֹצְאִין מִקַּו הַשִּׁוּוּי, הֵן עִנְיַן הַנְהָגָתָם בְּמַאֲכָלָם וּמִשְׁתָּם, שֶׁאֵינָן מִן הַמַּרְבִּים בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וּמִשְׁגָּל אֶלָּא מְכַלְכְּלִין דִּבְרֵיהֶם בְּמִשְׁפָּט בַּמִּדָּה וּבַזְּמַן הָרָאוּי, וְאִם כֵּן וַדַּאי הַכֹּל תָּלוּי בְּחוֹם הָאֲוִיר הַמְקַלְקֵל הַבְּרִיאוּת. ״וְזֶה פִּרְיָהּ״, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהַחוֹם גָּדוֹל אָז פִּרְיָהּ מְשֻׁנֶּה לְמַעְלְיוּתָא אֲבָל עַמָּהּ מְשֻׁנֶּה לִגְרִיעוּתָא, כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא. ״וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים״, מִן אוֹתָן שֶׁנָּפְלוּ וּמֵתוּ אֲשֶׁר קֻמְּטוּ בְּלֹא עֵת. ״בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִילִים״ הַקַּדְמוֹנִים, וְזֶהוּ כֶּפֶל ״הַנְּפִילִים״, כִּי אֶחָד תֹּאַר לַעֲנָקִים וְאֶחָד לְשׁוֹן נְפִילָה מַמָּשׁ. וְאָמְרוּ שֶׁאִם מֶזֶג הָאֲוִיר מַזִּיק לְגַסֵּי הַחוֹמֶר הַחֲזָקִים אַף בְּרִיאִים, קַל וָחֹמֶר שֶׁיַּזִּיק לָנוּ הַחֲלוּשִׁים וּקְטַנִּים מֵעֶרְכָּם. ״וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם״, כִּי שָׁמַעְנוּ אוֹמְרִים נְמָלִים יֵשׁ בַּכֶּרֶם, כִּי אֵינוֹ דּוֹמֶה רְאִיָּה מֵרָחוֹק לִרְאִיָּה מִקָּרוֹב, כִּי מֵרָחוֹק נִרְאֶה הַכֹּל יוֹתֵר קָטָן מִמָּה שֶׁהוּא נִרְאֶה מִקָּרוֹב, וַחֲגָבִים גְּדוֹלִים מִנְּמָלִים, וְאִם הָיִינוּ בְּעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים מִסְתָּמָא הָיִינוּ מֵרָחוֹק בְּעֵינֵיהֶם כִּנְמָלִים, כִּי אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא הוּא.

וְאָמְרוּ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב הָאָרֶץ טוֹבָה מְאֹד מְאֹד, הֵן מִצַּד פִּרְיָהּ, הֵן מִצַּד מֶזֶג הָאֲוִיר, וְאֵין טוֹבַת הַפֵּרוֹת תָּלוּי בְּחוֹם הָאֲוִיר כִּי אִם בְּשַׁמְנוּנִית הָאָרֶץ הַנּוֹתֵן מְתִיקוּת לַפֵּרוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ ״אֶרֶץ אֲשֶׁר הִיא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ״, כִּי הַבְּהֵמָה גִּדּוּלֵי קַרְקַע מִקְּרֵי, וְהַדְּבַשׁ כִּנּוּי אֶל הַמְּתִיקוּת הַבָּא מִשְּׁמַנֵּי הָאָרֶץ, וְהָאֲוִיר אֵינוֹ מַזִּיק כִּי אִם לַחוֹטְאִים. ״אַךְ בַּה׳ אַל תִּמְרֹדוּ״, וְאָז לֹא יַזִּיק לָכֶם אֲוִיר הָאָרֶץ. ״וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ״, שֶׁהָיוּ קוֹבְרֵי מֵתִים. ״כִּי לַחְמֵנוּ הֵם״, וַדַּאי בְּחֶטְאָם מֵתוּ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר (דברים ז טז): ״וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים״, וְאָמְרוּ רז״ל (ב״ק לח.): מַאי דִּכְתִיב (חבקוק ג ו) ״רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם״, רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁל בְּנֵי נֹחַ לֹא קִיְּמוּ וְעָמַד וְהִתִּיר מָמוֹנָם לְיִשְׂרָאֵל. וְאִם מָמוֹנָם הִתִּיר עַל שֶׁלֹּא קִיְּמוּ שֶׁבַע מִצְוֹת אִם כֵּן גַּם גּוּפָם הִתִּיר עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם, וְאִם כֵּן וַדַּאי בְּחֶטְאָם מֵתוּ, דְּאִם לֹא כֵן לָמָּה הִתִּיר לָנוּ לְאׇכְלָם כַּלֶּחֶם. וּרְאָיָה עַל חֶטְאָם שֶׁאֲפִלּוּ צַדִּיק אֶחָד שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם מֵת בְּחֶטְאָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יָגֵן עֲלֵיהֶם כְּצֵל. זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ ״סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם״, אֲבָל צֵל שֶׁלָּנוּ קַיָּם, וְהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא ה): ״ה׳ שֹׁמְרֶךָ ה׳ צִלְּךָ״.

וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ כִּי ״לַחְמֵנוּ״ הַלָּמֶ״ד בְּחוֹלָם, כְּמוֹ לוֹחֲמֵינוּ, כִּי הֵם בַּעֲלֵי מִלְחַמְתֵּנוּ, וְאוּלַי הָיוּ מַרְגִּישִׁין בָּכֶם וְעוֹשִׂין עִמָּכֶם מִלְחָמָה. עַל כֵּן עָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיוּ קוֹבְרִים מֵתִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לִבָּם אֲלֵיכֶם. וּבְתוֹלְדוֹת יִצְחָק כָּתַב ״כִּי לַחְמֵנוּ״ כְּמוֹ הַמָּן הַזֶּה שֶׁאִם יָסוּר הַצֵּל מִמֶּנּוּ וְזָרְחָה עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס, כָּךְ סָר מֵעֲלֵיהֶם צִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָז יִמַּסּוּ כַּדּוֹנַג מִפְּנֵי הָאֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות טו טו): ״נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן״. וְעַל דֶּרֶךְ הָרֶמֶז אָמַר ״סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם״, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ אִם מִדֶּרֶךְ הָאָרֶץ הַהִיא שֶׁתָּקִיא אֶת יוֹשְׁבֶיהָ הַחוֹטְאִים הַיּוֹם אוֹ מָחָר גַּם אֲנַחְנוּ נֶחֱטָא, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ וְגוֹ׳, וְתָקִיא גַּם אוֹתָנוּ. עַל זֶה אָמַר ״וַה׳ אִתָּנוּ״ – בַּגָּלוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים צא טו): ״עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה״, וְאַגַּבֵּהּ גַּם אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים לָשׁוּב שָׁמָּה, וְיַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר עִמָּנוּ וְיַחֲזוֹר וְיִגְאָלֵנוּ.

פרק יד

פסוק יג

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה׳ וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם וְגוֹ׳. פְּסוּקִים אֵלּוּ צְרִיכִין בֵּאוּר, כִּי ״וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם״ עַל כָּרְחֲךָ צָרִיךְ אַתָּה לְפָרְשׁוֹ עַל הַהֲרִיגָה, כְּפֵרוּשׁ רַשִּׁ״י, וְאִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר מִיָּד אַחַר ״וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם״, ״וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת״, וּמָה זֶה שֶׁאָמַר ״וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם״? אִם הֵם הַמִּצְרִים לָמָּה קְרָאָם עַכְשָׁיו סְתָם גּוֹיִם, וְאִם הֵם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לָמָּה שִׁנָּה שְׁמָם. וְזוּלַת זֶה הַלָּשׁוֹן קְצָת מְגֻמְגָם. וְרָאִיתִי לְהִסְתַּיֵּעַ מִמַּה שֶּׁכָּתַב מַהֲרִי״א בַּפָּסוּק ״וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה׳ אֶת כָּל הָאָרֶץ״, כִּי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מְמַהֵר לִקַּח נְקָמָה מִשְּׁנֵי סִבּוֹת, הֵן מִצַּד שֶׁהוּא יָרֵא שֶׁמָּא הַיּוֹם אוֹ מָחָר יָמוּת וְלֹא יִרְאֶה נִקְמָתוֹ בְּחַיָּיו, הֵן מִצַּד שֶׁהוּא יָרֵא פֶּן יִבְרַח שׂוֹנְאוֹ לְמָקוֹם אַחֵר וְלֹא יוּכַל לְהָרְגוֹ. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְאוּלָם חַי אָנִי״, וּמִצִּדִּי לֹא יִבָּצֵר לְאַחֵר הַפֵּרָעוֹן, וְעוֹד שֶׁ״יִּמָּלֵא כְבוֹד ה׳ אֶת כָּל הָאָרֶץ״, וְאָנָה מִפָּנַי יִבְרַח, עַל כֵּן אַרְחִיב לָהֶם זְמַן אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְמָרֵק הֶעָוֹן, עכ״ל. וְזֶה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה: ״וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד״, אִם תְּכַלֶּה אוֹתָם כְּרֶגַע אָז תַּעֲשֶׂה כְּאִישׁ אֶחָד הַמְמַהֵר לִנְקוֹם מִפְּנֵי שְׁנֵי הַחֲשָׁשׁוֹת, וְאַתָּה אֵל וְלֹא אִישׁ, לָמָּה זֶה תְּמַהֵר לִנְקוֹם?

וְעַל פִּי זֶה יֵשׁ לוֹמַר כִּי הַמִּצְרִים לֹא יֹאמְרוּ ״מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה׳״, שֶׁהֲרֵי הֵמָּה רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם כֹּחוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם״, כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ הַהֲרִיגָה אָז ״יֹאמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת״ וְגוֹ׳. וּמַה שֶּׁהִכְנִיס בֵּין הַדְּבֵקִים מַאֲמַר ״כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ״ וְגוֹ׳ הוּא נְתִינַת טַעַם עַל הַשְּׁלִילָה, כִּי לָמָּה לֹא יֹאמְרוּ ״מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת״, לְפִי שֶׁרָאוּ ״כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ״ וְגוֹ׳, וְלָכֵן וַדַּאי לֹא יֹאמְרוּ ״מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה׳״ אֶלָּא יֹאמְרוּ דָּבָר אַחֵר, וּלְמִי יֹאמְרוּ, ״אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת״ הַקְּרוֹבִים, וְלָמָּה יֹאמְרוּ דַּוְקָא אֲלֵיהֶם, ״שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה׳״ וְגוֹ׳, כִּי הַקְּרוֹבִים שָׁמְעוּ מִסְתָּמָא כִּי אַתָּה ה׳ אֵל וְלֹא אִישׁ, וְאֵין לְהִמָּלֵט מִפָּנֶיךָ, כִּי ״עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה׳״, חַי וְקַיָּם לָעַד, ״וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵיהֶם״ וְגוֹ׳, וְאִם כֵּן בֵּין בַּחֲנִיָּה בֵּין בַּהֲלִיכָה הָעַמּוּד עָנָן עִמָּהֶם וְאָנָה מִפָּנֶיךָ יִבְרָחוּ. ״וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד״, אֵיךְ תַּעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה גֶּבֶר בְּעָלְמָא הַמְמַהֵר לִנְקוֹם בְּכַעְסוֹ וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף לְיַחֵס אֵלֶיךָ יִתְבָּרַךְ מִדָּה זוֹ. וְכָל סִפּוּר זֶה הוּא ״שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה׳״, אֵל וְלֹא אִישׁ, ״וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד״. וּמַה שֶּׁהִכְנִיס בֵּין הַדְּבֵקִים ״אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה׳״ וְגוֹ׳, לְבָאֵר שְׁנֵי הַתְּאָרִים הַנִּזְכָּרִים בְּפָסוּק ״וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה׳ אֶת כָּל הָאָרֶץ״, כִּי הֵמָּה רְמוּזִים גַּם בְּמַאֲמַר ״אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאֶה אַתָּה ה׳ וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵיהֶם״ וְגוֹ׳.

וְכָל פְּסוּקִים אֵלּוּ מְדַבְּרִים מִמַּה שֶּׁיְּסַפְּרוּ בֵּינֵיהֶם הַקְּרוֹבִים, דְּהַיְנוּ מִצְרַיִם עִם יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת, כִּי לֹא יוּכְלוּ לוֹמַר ״מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת״ לְפִי שֶׁכֻּלָּם רָאוּ וְשָׁמְעוּ כִּי הֶעֱלָם בְּכֹחוֹ מִמִּצְרַיִם, וְהִיא הַנּוֹתֶנֶת, כָּל עוֹד שֶׁיִּרְאוּ בְּיוֹתֵר כֹּחַ ה׳ וִיכָלְתוֹ אָז בְּיוֹתֵר יֵשׁ לָהֶם מָקוֹם לָלוּן וְלוֹמַר, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁמִּי שֶׁהוּא ה׳ בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִרְאֶה עַיִן בְּעַיִן וַעֲנָנוֹ לֹא יָמִישׁ, יָמִית אֶת הָעָם כְּמַעֲשֵׂה אִישׁ בְּעָלְמָא. אֲבָל הָרְחוֹקִים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ אֲבָל מִכָּל מָקוֹם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ אֶת כָּל הַיָּד הַחֲזָקָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ בְּמִצְרַיִם, רַק שָׁמְעוּ כִּי יֵשׁ ה׳ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְיִשְׂרָאֵל לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ, לֹא יִתְמְהוּ עַל ״וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד״, אֲבָל יֹאמְרוּ כְּפִירָה אַחֶרֶת, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם״, הַיְנוּ הָרְחוֹקִים, ״מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה׳״ וְגוֹ׳. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתָּ ״וְאֶעֱשֶׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם״, וְאִם כֵּן לְמַפְרֵעַ יִרְאוּ יְכֹלֶת ה׳, מִכָּל מָקוֹם בֵּינֵי בֵּינֵי יִתְחַלֵּל הַשֵּׁם, כִּי יָמִים רַבִּים יִהְיוּ לְלֹא אֱלֹהִים אֱמֶת קֹדֶם שֶׁאֶהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל. לְפִיכָךְ ״וְעַתָּה״, תֵּכֶף בְּדוֹר זֶה ״יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה׳״, כִּי רָאוּי וְנָכוֹן שֶׁגַּם בָּעֵת הַזֹּאת יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה׳ לְבַטֵּל דִּבְרֵי הַגּוֹיִם הָרְחוֹקִים. ״ה׳ אֶרֶךְ אַפַּיִם״ וְגוֹ׳ לְבַטֵּל דִּבְרֵי הַמִּצְרִים שֶׁאָמְרוּ ״וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד״. ״וַיֹּאמֶר ה׳ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ״, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת דָּרְשׁוּ פָּסוּק זֶה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְרוֹצֶה לוֹמַר כִּי בְּכָל זְמַן מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ, אֲבָל מִכָּאן וּלְהַלָּן חוּשְׁבָּנָא וְלֹא אֶסְלַח לְגַמְרֵי. וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר: ״וַיְנַסּוּ אוֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים״, עַל כֵּן וִיתַרְתִּי לָהֶם בִּזְכוּת אַבְרָהָם שֶׁנִּתְנַסָּה בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת, אֲבָל מִשָּׁם וְהָלְאָה תַּמָּה זְכוּת זוֹ, עַל כֵּן אֶגְבֶּה חוֹבִי מְעַט מְעַט. אַף עַל פִּי שֶׁבְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (טו.) מָנוּ גַּם מַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים בִּכְלַל עֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת, מִכָּל מָקוֹם כְּפִי הַפְּשָׁט נוּכַל לוֹמַר בִּמְקוֹם מְרַגְּלִים, ״וַיִּסְעוּ מֵהַר ה׳״ (במדבר י לג) – מֵאַחֲרֵי ה׳.

וְעַל צַד הָרֶמֶז יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ, ״כִּי עַיִן בְּעַיִן״, בִּזְכוּת שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה הַנִּדְרֶשֶׁת בְּשִׁבְעִים פָּנִים זָכוּ לְעֵין ה׳ אֶל יְרֵאָיו, (תהלים לג יח). וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק (ישעיה נב ח) ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה׳ צִיּוֹן״, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין סה.): נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, יַיִן שִׁבְעִים וְסוֹד שִׁבְעִים, כִּי הַגְּאוּלָּה סוֹד ה׳ לִירֵאָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דניאל יב ט): ״כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים״, וּכְשֶׁנִּכְנַס בְּיִשְׂרָאֵל יֵין הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שִׁבְעִים פָּנִים, אָז יֵצֵא סוֹד הַגְּאוּלָּה וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳. (ישעיה מ ה) זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי עַיִן״, הַגְּאוּלָּה, שֶׁהִיא סוֹד בְּעַיִן, בִּזְכוּת יֵין הַתּוֹרָה ״יִרְאוּ בְּשׁוּב ה׳ צִיּוֹן״, וְקַל לְהָבִין.

פסוק לד

יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה. שָׁנָה לְיוֹם שָׁנָה לְיוֹם מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר. וְעוֹד, הֲלֹא מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה עַל מִדַּת פֻּרְעָנוּת, וְאֵיךְ יִכְפּוֹל עָנְשָׁם שָׁנָה לְיוֹם. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״בְּמִסְפַּר הַיָּמִים״, כְּמִסְפַּר בְּכָ״ף מִבָּעֵי לֵיהּ. וּמַהוּ שֶׁחָזַר וְאָמַר ״תִּשְׂאוּ עֲוֺנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה״, כִּי כְּבָר הִזְכִּיר עָנְשָׁם. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תענית כט.) כִּי יוֹם זֶה הַיְנוּ תִּשְׁעָה בְּאָב כִּי בוֹ בָּכוּ בְּכִיָּה לְחִנָּם וְקָבְעוּ בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת עַל כֵּן בְּכָל יוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב הָיוּ קוֹבְרִים מֵתֵיהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר ״יוֹם לַשָּׁנָה״, שֶׁבְּכָל שָׁנָה תִּשְׂאוּ עֲוֹנֹתֵיכֶם יוֹם אֶחָד.

וְעַל דֶּרֶךְ הַדְּרָשׁ נִרְאֶה לִי לְפָרֵשׁ, לְפִי שֶׁעִקַּר כַּוָּנַת הַמְרַגְּלִים הָיְתָה בְּהוֹצָאַת דִּבַּת הָאָרֶץ כְּדֵי לִהְיוֹת לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״, וְיָדְעוּ כִּי מֵאָז וּמִקֶּדֶם נִתְחַיְּבוּ שֶׁמִּצְרַיִם תֵּשֵׁב שְׁמָמָה אַרְבָּעִים שָׁנָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל (כט יב) ״תִּהְיֶיןָ שְׁמָמָה אַרְבָּעִים שָׁנָה״, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם לְפִי שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם רַעֲבוֹן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֶׁנִּכְתַּב הַחֲלוֹם שֶׁבַע פָּרוֹת שֶׁבַע שִׁבֳּלִים וְלֹא הָיָה לָהֶם אֶלָּא שְׁתַּיִם, כִּי מִשֶּׁבָּא יַעֲקֹב פָּסַק הָרָעָב וְנִשְׁאֲרוּ חַיָּבִים עוֹד אַרְבָּעִים שָׁנָה, כָּךְ פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י. וּלְפִי זֶה מָקוֹם אִתִּי לְפָרֵשׁ שֶׁהַמְרַגְּלִים יָדְעוּ גַּם הֵמָּה שֶׁהַמִּצְרִים יֵשׁ לָהֶם לִפְרֹעַ חוֹב אַרְבָּעִים שָׁנָה, אוֹ לִהְיוֹת שְׁמָמָה אַרְבָּעִים שָׁנָה, אוֹ לִהְיוֹת שָׁם רְעָבוֹן אַרְבָּעִים שָׁנָה. לְכָךְ הָלְכוּ אַרְבָּעִים יוֹם לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאַרְבָּעִים יוֹם אֵלּוּ אֲשֶׁר בָּהֶם רָאִינוּ סַכָּנַת אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, גְּרוּעִים לָנוּ יוֹתֵר מִן אַרְבָּעִים שָׁנָה הָרָעִים שֶׁנִּגְזְרוּ עַל מִצְרַיִם, וְעַל כֵּן אָמְרוּ ״נָשׁוּבָה מִצְרַיְמָה״, כִּי יוֹתֵר טוֹב לָנוּ לִהְיוֹת בְּשִׁמְמַת מִצְרַיִם אַרְבָּעִים שָׁנָה מֵאוֹתָן אַרְבָּעִים יוֹם אֲשֶׁר בָּהֶם הָיִינוּ בְּסַכָּנַת מָוֶת וּמְשַׁכֶּלֶת בָּאָרֶץ. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ יוֹם לַשָּׁנָה שֶׁל מִצְרַיִם, לוֹמַר שֶׁשָּׁנָה שֶׁל מִצְרַיִם יוֹתֵר טוֹב מִן יוֹם שֶׁל הָאָרֶץ אֲפִלּוּ שְׁנַת רְעָבוֹן אוֹ שְׁמָמָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה״, הַיְינוּ לְשָׁנָה שָׁנָה שֶׁל מִצְרַיִם. עַל כֵּן תִּשְׂאוּ עֲווֹנוֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה כְּנֶגֶד אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁל מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לִהְיוֹת שָׁמָּה בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק יוֹתֵר מִן יוֹם בָּאָרֶץ, עַל כֵּן תִּהְיוּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

פסוק לז

וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִיאֵי דִבַּת הָאָרֶץ. שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם עַד טַבּוּרָם כוּ׳. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נח ד): ״זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב״, וְהַתִּינוֹק כְּשֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ אָז הַטַּבּוּר עוֹמֵד בִּמְקוֹם הַפֶּה, כִּי פִּיו סָתוּם וְטַבּוּרוֹ פָּתוּחַ, וּמֵאַחַר שֶׁגַּם בַּבֶּטֶן תָּעוּ דֹּבְרֵי כָזָב דּוֹמֶה כְּאִלּוּ גַּם בִּמְעֵי אִמָּם פִּיהֶם פָּתוּחַ לוֹמַר כָּזָב וָשֶׁקֶר, וְשָׁם הַטַּבּוּר בִּמְקוֹם פֶּה, עַל כֵּן נִשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם עַד טַבּוּרָם, לְפִי שֶׁבְּכָל פֶּה אָכְלוּ וְכִלּוּ אֶת הָאָרֶץ בִּלְשׁוֹן שֶׁקֶר שֶׁלָּהֶם, וְנִרְאָה הָעֹנֶשׁ בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת אֵלּוּ כִּי הֵם מְקוֹם הַחֵטְא.

דָּבָר אַחֵר לְפִי שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת ״טַבּוּר הָאָרֶץ״ (יחזקאל לח יב) כִּי הִיא בְּאֶמְצַע הַיִּשּׁוּב כְּמוֹ הַטַּבּוּר שֶׁבְּאֶמְצַע הַגּוּף, עַל כֵּן נִרְאֶה הָעֹנֶשׁ בִּמְקוֹם טַבּוּרָם לְפִי שֶׁסִּפְּרוּ לָשׁוֹן הָרַע עַל אֶרֶץ זוֹ הַיּוֹשֶׁבֶת עַל טַבּוּר הָאָרֶץ.

פסוק לח

וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם וְגוֹ׳. פָּסוּק זֶה כֻּלּוֹ מְיֻתָּר, פְּשִׁיטָא שֶׁחָיוּ שֶׁהֲרֵי לֹא הָיוּ בִּכְלַל מוֹצִיאֵי דִּבָּה. אֶלָּא שֶׁרָמַז לְאָמְרוּ רז״ל (חגיגה טו) שֶׁהַצַּדִּיק נוֹטֵל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק שֶׁל הָרָשָׁע בְּגַן עֵדֶן, כָּךְ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב קִבְּלוּ חֶלְקָם וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ עִמָּהֶם לָתוּר. וְזֶהוּ ״חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים״, שֶׁקִּבְּלוּ גַּם חֵלֶק אוֹתָן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתָּם.

פרק טו

פסוק כד

וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת. חַטָּת כְּתִיב חָסֵר אָלֶ״ף. וְעוֹד יֵשׁ כָּאן שִׁנּוּי כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּקְרִיבִין חַטָּאת וְעוֹלָה הַחַטָּאת קוֹדֶמֶת לָעוֹלָה, וְכָאן הָעוֹלָה קוֹדֶמֶת לַחַטָּאת, הֲלֹא דָּבָר הוּא. וְאוֹמֵר אֲנִי לְפִי שֶׁחֵטְא זֶה מְדַבֵּר בְּחֵטְא עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְווֹת״, זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהַמּוֹדֶה בָּהּ כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה. וּבְכָל עֲבֵרָה הָאָדָם חוֹטֵא בְּמַחֲשָׁבָה וּבְמַעֲשֶׂה, כִּי כָל מַעֲשֶׂה קָדְמָה לוֹ הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי אִם יַעֲשֶׂה בְּלֹא כַוָּנָה כְּלָל אֵין זֶה נִקְרָא שׁוֹגֵג אֶלָּא אֹנֶס, וְעַל כֵּן כָּל חוֹטֵא צָרִיךְ לְהָבִיא שְׁתֵּי כַּפָּרוֹת, הָעוֹלָה עַל הִרְהוּר הַלֵּב, וְחַטָּאת עַל חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הִרְהוּר קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה, מִכָּל מָקוֹם הַמַּעֲשֶׂה קָשֶׁה מִן הַהִרְהוּר, שֶׁהֲרֵי לְעוֹלָם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ עַל הַמַּחֲשָׁבָה אִם לֹא יָצְאָה מַחֲשַׁבְתּוֹ לַפֹּעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים סו יח): ״אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע ה׳״. אַף עַל פִּי שֶׁגַּם עַל הַמַּעֲשֶׂה אֵינוֹ מַעֲנִישׁ כְּשֶׁהוּא נַעֲשֶׂה בְּלֹא מַחֲשָׁבָה וְכַוָּנָה כְּלָל, מִכָּל מָקוֹם הַמַּעֲשֶׂה עִקַּר הַחֵטְא, עַל כֵּן מֵבִיא תְּחִלָּה חַטָּאת לְהָסִיר הֶעָוֹן הַגָּדוֹל תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ עוֹלָה לְהָסִיר עֲוֹן הַהִרְהוּר, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (יחזקאל יד ה): ״לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם״, לְפִי שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה הוּא עִקַּר הַחֵטְא, כִּי זֶה דָּבָר הַתָּלוּי בֶּאֱמוּנַת הַלֵּב, וְכָל הַמַּעֲשִׂים כְּקִטּוּר וְזִבּוּחַ וְנִסּוּךְ וְהִשְׁתַּחֲוָיָה, כֻּלָּם טְפֵלִים אֶל הַמַּחֲשָׁבָה. וְכֵן הַתְחִלַּת הַסְּמַ״ג: שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹת בְּמַחֲשָׁבָה שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ אַחֵר כוּ׳. עַל כֵּן הוּא מַקְדִּים עוֹלָה לְחַטָּאת, כְּדֵי לְהָסִיר הַחֵטְא הַגָּדוֹל תְּחִלָּה, וְהוּא הַהִרְהוּר אֲשֶׁר עָלָיו בָּאָה הָעוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ לב): ״וְהָעוֹלָה עַל רוּחֲכֶם״, וְאַחַר כָּךְ הַקָּטָן, וְהוּא הַמַּעֲשֶׂה. וְעַל כֵּן כְּתִיב ״לְחַטָּת״ חָסֵר אָלֶ״ף, כִּי הָאָלֶ״ף אוֹת רִאשׁוֹנָה וּמִסְפָּרָהּ אֶחָד, מוֹרָה בְּכָל מָקוֹם עַל אַחְדוּת שֶׁל רִאשׁוֹן לְכָל נוֹצָר יִתְבָּרַךְ, וְזֶה הַחוֹטֵא בַּעֲבוֹדָה זָרָה מַכְחִישׁ אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְאֵין אֱלֹהִים מְזִמּוֹתָיו, וְעַל כֵּן חָסֵר אָלֶ״ף בְּחַטָּת לוֹמַר שֶׁחֶסְרוֹן הָאָלֶ״ף הַיְינוּ חֶטְאוֹ, כִּי הוּא מְדַבֵּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה. וּבְדָבָר זֶה נִבְדָּל ה׳ מִכָּל בְּרוּאָיו, כִּי כֻלָּם בִּשְׁתַּיִם, בְּמַחֲשָׁבָה וּבְמַעֲשֶׂה, וְאֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶאֱמַר (איוב כג יג): ״וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ״, כִּי מִיָּד כַּאֲשֶׁר יַחֲשֹׁב ה׳ עַל אֵיזֶה דָּבָר לַעֲשׂוֹתוֹ מִיָּד הוּא עָשׂוּי, כַּאֲשֶׁר אִוְּתָה נַפְשׁוֹ וְחָשַׁב עָלָיו לַעֲשׂוֹתוֹ.

פסוק לח

וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית וְגוֹ׳. כָּל תֹּכֶן הַפָּרָשָׁה צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי אֵיךְ יִזְכֹּר אֶת כָּל מִצְוֹת ה׳ עַל יְדֵי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בְּחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ זֶה הָעִנְיָן בִּשְׁנֵי דְּרָכִים. הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן הוּא, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי וּמְבִיאוֹ הַיַּלְקוּט פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ (לב תתקמב): אָמַר לוֹ הקב״ה לְמֹשֶׁה, אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הִסְתַּכְּלוּ בַּשָּׁמַיִם שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמֶּשְׁכֶם – שֶׁמָּא שִׁנּוּ מִדָּתָם, אוֹ שֶׁמָּא עָלָה גַּלְגַּל חַמָּה מִן הַמַּעֲרָב, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשָּׂמַח לַעֲשׂוֹת וְכוּ׳. וְכֵן הוּא אוֹמֵר לְעִנְיַן הַיָּם (ירמיה ה כב): ״הַאוֹתִי לֹא תִּירָאוּ וְגוֹ׳ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם״, שֶׁמָּא שִׁנָּה מִדָּתוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּצְטַעֵר לַעֲשׂוֹת וְאֵין יָכוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ה כב): ״וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ״. מִכָּאן רְאָיָה שֶׁהַיָּם אֵינוֹ מְשַׁנֶּה מִדָּתוֹ מִיִּרְאָה, שֶׁהֲרֵי מִצְטַעֵר לַעֲשׂוֹת וְאֵינוֹ רַשַּׁאי, וְהַשָּׁמַיִם אֵינָן מְשַׁנִּים מִדָּתָם מֵאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשָּׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת. וְהִנֵּה בְּעִנְיַן הַתְּכֵלֶת אָמְרוּ רז״ל (מנחות מג:): תְּכֵלֶת דּוֹמָה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא כָּבוֹד. וּבְוַדַּאי פֵּרוּשׁוֹ שֶׁצְּבָעִים אֵלּוּ בְּדוֹמֶה לַדּוֹמֶה, כִּי אֵין תְּכֵלֶת דּוֹמָה לָרָקִיעַ אֶלָּא כָּל אֶחָד נוֹטֶה בְּצִבְעוֹ אֶל הַדּוֹמֶה לוֹ וְכָל אֶחָד עָמֹק מֵחֲבֵרוֹ. וּבְמַאֲמַר זֶה חָתַם כָּל הָעִנְיָן לוֹמַר מַה עִנְיַן הִסְתַּכְּלוּת בְּחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת לְשֶׁיִּזְכּוֹר עַל יְדֵי זֶה כָּל מִצְוֹת ה׳ וְלֹא יֵצֵא מִן הַמִּדָּה אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא, אֶלָּא לְפִי שֶׁתְּכֵלֶת דּוֹמָה לַיָּם וְעַל יְדֵי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בְּחוּט זֶה יִזְכֹּר אֶל הַיָּם הַדּוֹמֶה לוֹ בְּצִבְעוֹ, וְיִהְיֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הָיָה הַיָּם תָּמִיד נֶגֶד עֵינָיו, וְאָז יִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשֵׂה הַיָּם שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּדָּה אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא, וּמִמֶּנּוּ יִרְאֶה וְכֵן יַעֲשֶׂה בְּקַל וָחֹמֶר שֶׁהִזְכִּיר בַּעַל הַמִּדְרָשׁ הָאוֹמֵר הִסְתַּכְּלוּ בַּיָּם, כִּי הִסְתַּכְּלוּ הַיְנוּ לְשׁוֹן צִיצִית, שֶׁהוּא נִגְזַר מִלְּשׁוֹן ״מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים״ (שיר ב ט), דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה מֵצִיץ וּמִסְתַּכֵּל בַּיָּם שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה מִדָּתוֹ, כָּךְ הוּא לֹא יְשַׁנֶּה בְּקַל וָחֹמֶר. וְאִם יַעֲבֹר אֲפִלּוּ עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה׳ הֲרֵי הוּא יוֹצֵא מִן הַמִּדָּה אֲשֶׁר מָדַד לוֹ ה׳ לוֹמַר עַד פֹּה תָבֹא וְלֹא תּוֹסִיף, בָּזֶה מֻתָּר וְזֶה אָסוּר.

אַךְ לְפִי שֶׁמִּן הַיָּם אֵין לִלְמֹד כִּי אִם לַעֲבֹד אֶת ה׳ מִיִּרְאָה, שֶׁהֲרֵי אָמַר בַּיָּם: וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּצְטַעֵר לַעֲשׂוֹת כו׳, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה׳ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמִּן הַיָּם אֵין לִלְמֹד, כִּי אִם הַיִּרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתִּי לְגַבֵּי מֹשֶׁה וּלְגַבֵּי כָּל דִּכְוָתֵהּ, אֲבָל אֵין זֶה סוֹף הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה וְעוֹבֵד אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה גָּדוֹל מִן הַיָּרֵא אֱלֹהִים, וְהוּא הַנֶּהֱנֶה מִיְּגִיעַת כַּפָּיו בַּתּוֹרָה שֶׁאָמְרוּ רז״ל (ברכות ח.), כִּי הָעוֹשֶׂה בְּשִׂמְחָה מֵאַהֲבָה נֶהֱנֶה מֵעֶצֶם הַיְּגִיעָה, אֲבָל הַיָּרֵא אֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵעֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה. עַל כֵּן אָמַר: וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, כִּי עַל יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד בְּמַעֲשֵׂה הַיָּם יִהְיֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הַיָּם תָּמִיד נֶגֶד עֵינָיו, וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה דּוֹמֶה גַּם כֵּן כְּאִלּוּ הוּא מִסְתַּכֵּל בָּרָקִיעַ תָּמִיד, כִּי יָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ וּמִמֶּנּוּ יִרְאֶה וְכֵן יַעֲשֶׂה, מָה הָרָקִיעַ אֵינוֹ מְשַׁנָּה מִדָּתוֹ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשָּׂמֵחַ לַעֲבֹד, כָּךְ יַעֲבֹד גַּם הוּא אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה מֵאַהֲבָה. וְאִם יֹאמַר הָעוֹבֵד ה׳, מַה יִּתְרוֹן לָעֹשֶׂה מֵאַהֲבָה עַל הָעוֹשֶׂה מִיִּרְאָה, עַל זֶה אָמַר: וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא כָּבוֹד, כִּי עַל יְדֵי זֶה יִזְכֹּר שֶׁמִּתּוֹךְ הָאַהֲבָה יָבֹא לִדְבֵקוּת הַשְּׁכִינָה מָקוֹם חָצְבָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה, כִּי כָל יָרֵא מִתְרַחֵק מִן זֶה שֶׁהוּא יָרֵא מִמֶּנּוּ, וְהָאוֹהֵב מִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לִדָּבֵק בַּנֶּאֱהָב לוֹ, כִּי עַל כֵּן יָבֹא עַל שְׂכָרוֹ. נִמְצָא שֶׁהָאַהֲבָה תַּכְלִית הַהַצְלָחָה, כִּי עַל יָדָהּ יִזְכֶּה לִדָּבֵק בְּכִסֵּא כָּבוֹד, וְעַל יְדֵי שֶׁיָּצִיץ וְיִסְתַּכֵּל בָּרָקִיעַ יִהְיֶה נִזְכָּר לְכִסֵּא כָּבוֹד עַל יְדֵי דִּמְיוֹן הַצְּבָעִים. וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז לְשָׂכָר נִגְלֶה שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה הַבָּא בִּזְכוּת הַיִּרְאָה, וּלְשָׂכָר נִסְתָּר הַבָּא בִּזְכוּת הָאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ברכות ח.) בְּנֶהֱנֶה מִיְּגִיעַ כַּפָּיו: אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא, עַל כֵּן נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית״ בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר, וְאַחַר כָּךְ ״וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית״ בִּלְשׁוֹן נוֹכֵחַ וְנִגְלֶה. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר. וְזֶהוּ טַעַם שְׁמוֹנָה חוּטִין חֲמִשָּׁה קְשָׁרִים סַךְ הַכֹּל שְׁלֹשָׁה עָשָׂר כְּמִסְפַּר אַהֲבָה.

הַדֶּרֶךְ הַשֵּׁנִי הוּא, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת נִמְשְׁלוּ לְבֶגֶד, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט ח): ״בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים״. אָמְנָם יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם, כִּי סְתָם בֶּגֶד אָרוּג דַּוְקָא מִן חוּטִין הַרְבֵּה, כִּי חוּט אֶחָד אֵין בּוֹ כְּדֵי לְהִתְכַּסּוֹת, אֲבָל מַלְבּוּשׁ הַנְּשָׁמָה אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּחוּט אֶחָד יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְכַסּוֹתָהּ, כִּדְדָרַשׁ ר׳ יוֹחָנָן (בסנהדרין קיא.): ״לִבְלִי חֹק״, לְמִי שֶׁלֹּא שָׁמַר אֲפִילּוּ חֹק אֶחָד, הָא אִם שָׁמַר אֲפִלּוּ חֹק אֶחָד נִצּוֹל מִגֵּיהִנֹּם. וְטַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר לְפִי שֶׁבְּרִית כְּרוּתָה שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, (אבות ד ב), וְאִם כֵּן מִיָּד כְּשֶׁעָשָׂה רַק מִצְוָה אַחַת הָיוּ כָּל הַמִּצְוֹת בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל מִכָּל מָקוֹם הַדָּבָר שֶׁהוּא בְּכֹחַ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ. וְזֶהוּ סוֹד הַחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת הַמַּזְכִּיר אֶת כָּל מִצְוֹת ה׳, כִּי עַל יָדוֹ נַעֲשֶׂה בֶּגֶד שָׁלֵם לַנְּשָׁמָה וְאֵינוֹ נִקְבָּר עָרֹם, עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁרַק מִצְוָה אַחַת הָיְתָה בְּיָדוֹ וְנִתְעַרְטֵל מִמֶּנָּה. וְיֵשׁ עוֹד מִצְוָה אַחַת הַמַּזְכֶּרֶת אֶת כָּל מִצְוֹת, וְהוּא ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ (ויקרא יט יח), וְאִם כֵּן חוּט אֶחָד יָכוֹל לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי תַּכְלִית, כְּהוֹרָאַת לְשׁוֹן תְּכֵלֶת, וְזֶהוּ סוֹד מִסּוֹדוֹת הַתּוֹרָה.

פרק טז

פסוק א

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי. בְּקִיחָה זוֹ בָּאוּ הַרְבֵּה פֵּרוּשִׁים יַעַן כִּי לֹא פֹרַשׁ אִם קִיחָה בַּיָּדַיִם אוֹ בִּדְבָרִים, כְּמוֹ ״קַח אֶת הַלְוִיִּם״ (במדבר ח ו). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל הַסִּפּוּר נִמְשַׁךְ עַד בְּנֵי רְאוּבֵן, שֶׁלָּקַח לוֹ לְמַחֲלֻקְתּוֹ אֶת בְּנֵי רְאוּבֵן כִּי רָאָה לְלַקֵּט אֵלָיו כָּל מָרֵי נֶפֶשׁ, וְיָדַע כִּי נַפְשָׁם מָרָה עַל הַבְּכוֹרָה שֶׁנִּלְקְחָה מֵרְאוּבֵן. וְאַף עַל פִּי שֶׁיַּעֲקֹב נְטָלָהּ וְלֹא מֹשֶׁה מִכָּל מָקוֹם עַל יְדֵי שֶׁתַּחֲזֹר כָּל שְׂרָרָה לִבְעָלֶיהָ יַחְשְׁבוּ שֶׁגַּם לָהֶם תַּחֲזֹר הַבְּכוֹרָה וְיַסְכִּימוּ עִם קֹרַח. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלָּקַח לוֹ לַטַּעֲנָה אֶת בֶּן יִצְהָר, כִּי זֹאת הָיְתָה עִקַּר טַעֲנָתוֹ לוֹמַר אֲחֵי אַבָּא אַרְבָּעָה הֲווֹ כו׳, מֵאַחַר שֶׁאֲנִי בֶּן יִצְהָר מִי רָאוּי לִטֹּל הַשְּׁנִיָּה כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. וְיֵשׁ אוֹמְרִים וָי״ו שֶׁל וְדָתָן נוֹסֶפֶת כְּוָי״ו שֶׁל ״וְאַיָּה וַעֲנָה״ (בראשית לו כד), וּבֵאוּרוֹ שֶׁלָּקַח אֶת דָּתָן וַאֲבִירָם לְצָרְפָם אֵלָיו. וְנָכוֹן לוֹמַר שֶׁתַּרְוַיְהוּ אִיתַנְהוּ, שֶׁלָּקַח לוֹ לְטַעֲנָה מָה שֶׁהוּא בֶּן יִצְהָר, וְלָקַח לוֹ גַּם אֶת דָּתָן וַאֲבִירָם וְאוֹן, וּלְפִי זֶה לֹא תִּהְיֶה הַוָּי״ו נוֹסֶפֶת.

וּבַמִּדְרָשׁ (במ״ר יח ג) אָמְרוּ ״וַיִּקַּח קֹרַח״, מַה לָּקַח, טַלִּית שֶׁכּוּלּוֹ תְּכֵלֶת כוּ׳. וּמַסִּיק שֶׁשָּׁאַל עוֹד: בַּיִת מָלֵא סְפָרִים אִם חַיָּב בִּמְזוּזָה כוּ׳, בִּשְׁלָמָא צִיצִית דָּרַשׁ סְמוּכִין, מִדְּסָמִיךְ ״וַיִּקַּח קֹרַח״ לְפָרָשַׁת צִיצִית, אֲבָל מְזוּזָה מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ. וְנִרְאֶה לִי דְּמַפֵּיק לָהּ מִדִּכְתִיב ״וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם״, לָמָּה לֵיהּ לְמִכְתַּב ״פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם״, אֶלָּא שֶׁיָּצְאוּ נִצָּבִים לְחָרֵף וּלְגַדֵּף עַל הַמְּזוּזָה שֶׁבְּפֶתַח אָהֳלֵיהֶם. וְהִנֵּה קֹרַח חָלַק עַל פָּרָשַׁת צִיצִית, וְדָתָן וַאֲבִירָם הוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲלוֹק עַל מִצְוַת הַמְּזוּזָה שֶׁבְּפֶתַח הָאֹהֶל, כִּי אָמְרוּ שֶׁמֹּשֶׁה בָּדָה מִלִּבּוֹ שְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ, וְהָיָה זֶה מֵעֵין מַחֲלוֹקְתָּם, כְּמַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי, כִּי אָמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁטַּלִּית שֶׁכּוּלּוֹ תְּכֵלֶת הַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת שֶׁהוּא פָּטוּר מִצִּיצִית, וְכֵן בַּיִת מָלֵא סְפָרִים פָּטוּר מִמְּזוּזָה, כָּךְ בִּזְמַן שֶׁכָּל הָעֵדָה קְדוֹשִׁים אֵינָן צְרִיכִין לְמַנְהִיג. וְעוֹד רָמוּז בָּזֶה לוֹמַר שֶׁעִקַּר טַעַם שְׁנֵי מִצְווֹת אֵלּוּ לִהְיוֹת לָאָדָם כְּמַזְכִּירִים אֶת מִצְווֹת ה׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם״ וְגוֹ׳, וְכֵן הַמְּזוּזָה כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר אֶת ה׳ בְּבוֹאוֹ וּבְצֵאתוֹ, וּבִזְמַן שֶׁכָּל הָעֵדָה קְדוֹשִׁים אֵינָן צְרִיכִין לְדָבָר הַמַּזְכִּיר, כִּי בְּלָאו הָכֵי ה׳ לְנֶגְדָּם תָּמִיד, הוּא יִתְבָּרַךְ וְכָל מִצְווֹתָיו, וְאֵין צֹרֶךְ בָּהֶם כִּי אִם לַאֲנָשִׁים שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים. וּמִטַּעַם זֶה נֶעֶנְשׁוּ הֵמָּה וְטַפָּם. וְיֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, אִם קֹרַח וַעֲדָתוֹ חָטְאוּ, טַף לָמָּה בָּאִים לְעֹנֶשׁ זֶה. אֶלָּא לְפִי שֶׁחָלְקוּ עַל צִיצִית וּמְזוּזָה, וּמַסִּיק בְּפֶרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (שבת לב:): ר׳ יְהוּדָה וְר׳ מֵאִיר, חַד אָמַר בָּנִים מֵתִים בַּעֲוֹן צִיצִית, וְחַד אָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה כוּ׳. וְטַעַם לִשְׁנֵיהֶם אֶחָד הוּא, לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם בָּאוּ לְזִכָּרוֹן, כִּי הַמְּזוּזָה לִהְיוֹת ה׳ לְנֶגֶד עֵינָיו תָּמִיד בְּבוֹאוֹ וּבְצֵאתוֹ, וְהַצִּיצִית לְזִכְרוֹן הַמִּצְווֹת, וּכְתִיב (הושע ד ו): ״וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי״, כִּי עַל יְדֵי שֶׁתִּשְׁכַּח תּוֹלְדוֹת הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, אֶשְׁכַּח גַּם סְתָם תּוֹלְדוֹתֶיךָ. וְעוֹד, שֶׁהַבָּנִים עָנָף מִמֶּנּוּ כְּצִיצִית שֶׁהֵם עָנָף מִן הַבֶּגֶד.

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר וגו׳. וְלֹא קָחֲשִׁיב בֶּן יַעֲקֹב לְפִי שֶׁקֹּרַח הָיָה מַחֲנִיף לִבְנֵי רְאוּבֵן וְאָמַר דֶּרֶךְ חֲנֻפָּה: אֵין אֲנִי מִתְיַחֵס אַחַר אָבִינוּ יַעֲקֹב וְאַל יְהִי חֶלְקִי עִמּוֹ בְּמָה שֶׁלָּקַח הַבְּכוֹרָה מִן רְאוּבֵן, עַל כֵּן גַּם הַפָּסוּק אֵינוֹ מְיַחֲסוֹ אַחֲרָיו. וְרז״ל אָמְרוּ (בסנהדרין קט:) ״וַיִּקַּח קֹרַח״, שֶׁעָשָׂה קָרְחָה בָּעוֹלָם. ״בֶּן יִצְהָר״, שֶׁהִרְתִּיחַ אֶת כָּל הָעוֹלָם כַּצָּהֳרַיִם וגו׳. ״בֶּן לֵוִי״, שֶׁנַּעֲשָׂה לְוָיָה לְגֵיהִנֹּם. וְלִחְשׁוּב נָמֵי ״בֶּן יַעֲקֹב״ שֶׁעִקֵּב עַצְמוֹ לְגֵיהִנֹּם? יַעֲקֹב בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹא יֵחָשֵׁב עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט ה) ״בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי״. לְפִי פְּשׁוּטוֹ וַדַּאי לֹא לְכָבוֹד יִהְיֶה לוֹ אִם יֵחָשֵׁב עִמָּהֶם, כִּי עַל יְדֵי זֶה יִדָּרֵשׁ שְׁמוֹ לִגְנַאי, וְעַל כֵּן בִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא יֵחַד כְּבוֹדוֹ שָׁמָּה. דָּבָר אַחֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁמִּדָּה זוֹ יְרֻשָּׁה בְּיָדוֹ מִן יַעֲקֹב שֶׁעִרְעֵר עַל הַבְּכוֹרָה, דְּהַיְנוּ עַל הַכְּהֻנָּה, כִּי לְפָנִים הָיְתָה הָעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת, וְיֹאמְרוּ שֶׁמִּמֶּנּוּ לָמַד קֹרַח לְעַרְעֵר עַל הַכְּהֻנָּה. וְכֵן בְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי יֹאמְרוּ שֶׁיְּרֻשָּׁה בְּיָדָם מִן יַעֲקֹב שֶׁלָּקַח שְׁתֵּי אֲחָיוֹת. עַל כֵּן יִחֵס אֶת קֹרַח הַקַּנַּאי עַד לֵוִי שֶׁהָיָה גַּם כֵּן מְקַנֵּא בְּיוֹסֵף. וּמִכָּל מָקוֹם הַמַּאֲמָר מְחֻסָּר בֵּאוּר, מַהוּ הַקָּרְחָה שֶׁעָשָׂה, וְאֵיךְ הִרְתִּיחַ הָעוֹלָם כַּצָּהֳרַיִם.

וּכְפִי הָרֶמֶז מִן הַפָּסוּק זוּלַת הַמַּאֲמָר שֶׁל הַגְּמָרָא, הָיָה מָקוֹם לְפָרֵשׁ הַשֵּׁמוֹת בְּדֶרֶךְ אַחֵר. וְהוּא, שֶׁהַמִּקְרָא וַדַּאי אֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ, שֶׁהַשֵּׁמוֹת כִּפְשׁוּטָם, אַךְ מֵאַחַר שֶׁפֵּרֵט כָּל הַיִּחוּס הַלָּזֶה נִרְאֶה כִּי שְׁמוֹ וְשֵׁם אֲבוֹתָיו הָיָה הוֹרָאָה עַל הֶעָתִיד, שֶׁיַּעֲמִידוּ בֵּן פּוֹרֵץ גְּדֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהוּא קֹרַח, כִּי הַשֵּׁמוֹת מְרַמְּזִים עַל טַעֲנוֹתָיו וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ, כִּי קֹרַח לְשׁוֹן קָרַחַת שֵׂעָר, וּכְדֶרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בְּפֶרֶק חֵלֶק (קי) וְעוֹד גְּזַז לְכוּ לְמַזְיָיכוּ וּמְטַלֵּל לְכוּ כוּ׳, שֶׁמְּצַחֵק בָּכֶם עַל שֶׁעָשָׂה אֶתְכֶם קֵרֵחַ מִן הַשְּׂעָרוֹת. וְנִמְצָא שֶׁלָּקַח לוֹ זֶה לְטַעֲנָה נֶגֶד מֹשֶׁה מַה שֶּׁעָשָׂה הַלְוִיִּם קֵרְחִים. ״בֶּן יִצְהָר״, הוּא לְשׁוֹן שֶׁמֶן, שֶׁחָלַק עַל הַכְּהֻנָּה עַל אֲשֶׁר יָצַק עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אֲשֶׁר מַחֲצִיתוֹ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים, כִּדְאִיתָא פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא (ל כג), וְעַל כֵּן לָקַח לְמַחֲלֻקְתּוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁלָּקַח מִסְפָּר זֶה כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה גַּם כֵּן לְכָל שֵׁבֶט כְּמִסְפַּר סַנְהֶדְרֵי קְטַנָּה, כְּשֶׁתְּצָרֵף אֲלֵיהֶם עוֹד שְׁלֹשָׁה, דָּתָן וַאֲבִירָם וְאוֹן, חוּץ מִשֵּׁבֶט לֵוִי שֶׁלֹּא הָיָה אִישׁ מִבֵּינֵיהֶם. מִכָּל מָקוֹם לְפִי דַּרְכֵּנוּ נוּכַל לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ לָקַח מִסְפָּר זֶה, לוֹמַר אֵלּוּ בְּנֵי הַיִּצְהָר אֲשֶׁר רְאוּיִין לִהְיוֹת נִמְשָׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אֲשֶׁר מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם כְּמוֹ שֶׁנִּמְשַׁח בּוֹ אַהֲרֹן. ״בֶּן קְהָת״, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים״ (בראשית מט י), וְהוּא לְשׁוֹן אֲסִיפָה וְהַקְהֵל, כִּי הוּא אֲסָפָם וְרוּחוֹ קִבְּצָם לְהַקְהִילָם עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן״. ״בֶּן לֵוִי״, פֵּרַשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא (כט לד) שֶׁנִּקְרָא לֵוִי עַל שֵׁם שֶׁלִּוּוּהוּ בְּמַתָּנוֹת, וְגַם הַמַּתָּנוֹת לָקַח לוֹ קֹרַח לְטַעֲנָה נֶגֶד אַהֲרֹן, כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשָׁה זוֹ (טז א), בְּאַלְמָנָה אַחַת שֶׁהָיָה לָהּ כֶּבֶשׂ, בָּאָה לִגְזֹז – בָּא אַהֲרֹן וְנָטַל רֵאשִׁית הַגֵּז כוּ׳. עַל כָּל אֵלֶּה נוֹפֵל לְשׁוֹן לְקִיחָה, כִּי כֻלָּם לָקַח לוֹ לְטַעֲנָה לְהַחֲזִיק מַחֲלֻקְתּוֹ.

אָמְנָם לְפִי מַה שֶּׁמַּסִּיק בַּמִּדְרָש, ״קֹרַח״ – שֶׁעָשָׂה קָרְחָה בָּעוֹלָם כוּ׳, נִרְאֶה שֶׁדַּעַת בַּעַל הַמִּדְרָש זֶה לוֹמַר שֶׁקֹּרַח חָלַק עַל מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״הַנּוֹעָדִים עַל ה׳״ (במדבר כז ג) ״בְּהַצּוֹתָם עַל ה׳״ (במדבר כו ט), וְהֵיכָן מָצִינוּ שֶׁקֹּרַח נוֹעַד עַל ה׳, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קי.) שֶׁהַחוֹלֵק עַל רַבּוֹ כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה, מִכָּל מָקוֹם הִיא גּוּפָא קַשְׁיָא, לָמָּה יִהְיֶה כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה. אֶלָּא לְפִי שֶׁקֹּרַח טָעַן שֶׁהָעוֹלָם קַדְמוֹן כְּקַדְמוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהוּא מְחֻיָּב הַמְּצִיאוּת, וְהֻצְרַךְ לִכְפִירָה זוֹ כְּדֵי לְחַזֵּק מַחֲלֻקְתוֹ, כִּי הוּא טָעַן וְאָמַר ״כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה׳ וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה׳״, וְדַעְתּוֹ לוֹמַר שֶׁאֵין יִתְרוֹן וּשְׂרָרָה לְשׁוּם נוֹצָר עַל חֲבֵרוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין קְדִימָה חָס וְשָׁלוֹם לוֹ יִתְבָּרַךְ עַל בְּרוּאָיו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּבְתוֹכָם ה׳״, וְהָיָה רָאוּי לִהְיוֹת ה׳ בְּרֹאשָׁם וְלֹא בְּתוֹכָם בָּאֶמְצַע, אֶלָּא הוֹרָה וְהוֹדָה כִּבְיָכוֹל שֶׁאֵין לוֹ קְדִימָה, קַל וָחֹמֶר בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קַל וָחֹמֶר מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ אַתֶּם. וְאָמַר לוֹ מֹשֶׁה ״בֹּקֶר״, גְּבוּלוֹת חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, יְכוֹלִים אַתֶּם לַהֲפוֹךְ בֹּקֶר לְעֶרֶב? כֵּן תּוּכְלוּ לְבַטֵּל אֶת זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א ד-ה): ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר״, ״וַיַּבְדֵּל״, וּכְתִיב: ״וָאַבְדִּיל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי״ (ויקרא כ כו) וּכְשֵׁם שֶׁהִבְדִּיל יִשְׂרָאֵל מִן הָאֻמּוֹת כָּךְ הִבְדִּיל אֶת אַהֲרֹן כוּ׳ (רש״י בשם מדרש).

וְכָל מַשְׂכִּיל יִשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה, מַה עִנְיַן מַרְאֵה הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר לְכָאן, אֶלָּא לְפִי שֶׁקֹּרַח חָלַק אַעִקָּרָא דְּדִינָא, לוֹמַר שֶׁהָעוֹלָם קַדְמוֹן, וּמַרְאֵה הָעֶרֶב וּבֹקֶר הַכֹּל בְּמִקְרֶה, וְאִם כֵּן לָמָּה תֵצֵא כָּזֹאת מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ לְהַבְדִּיל בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ. וּמֹשֶׁה הֵשִׁיב לוֹ מִטּוּנָךְ רְאָיָה, כִּי הַמִּקְרֶה לֹא יַתְמִיד זְמַן רַב, וַהֲרֵי עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לְבַטֵּל הַבְדָּלַת בֹּקֶר וָעֶרֶב, אִם כֵּן אֵין זֶה מִקְרֶה אֶלָּא כָּךְ נִבְרָא בִּרְצוֹנוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ קַדְמוֹן לְכָל נוֹצָר, כָּךְ חָלַק מִכְּבוֹדוֹ לַאֲשֶׁר חָפֵץ בּוֹ וְחָלַק גְּבוּלוֹת, לַיּוֹם נָתַן גְּבוּלוֹ בַּיּוֹם, וְאֶת יִשְׂרָאֵל נָתַן עֶלְיוֹן עַל כָּל הָעַמִּים, כָּךְ נָתַן בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ גְּדֻלָּה זוֹ לְאַהֲרֹן. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״אִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳״ וְגוֹ׳, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, ״אִם בְּרִיאָה״ – פֶּה לָאָרֶץ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, מוּטָב; וְאִם לָאו – ״יִבְרָא ה׳״. וְקָשֶׁה לִי, לָמָּה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״כִּי טוֹב״, כִּי לֹא מָצִינוּ לְשׁוֹן מוּטָב מְפֹרָשׁ בַּפָּסוּק. אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, קֹרַח חָלַק עַל הַבְּרִיאָה שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית וְטָעַן לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם, וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ בְּרִיאָה, עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר ״אִם בְּרִיאָה״ רוֹצֶה לוֹמַר אִם הָיְתָה בְּרִיאָה חֲדָשָׁה בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, אָז ״יִבְרָא ה׳״ חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ ״וּפָצְתָה אֶת פִּיהָ וְגוֹ׳, וְיָדְעוּ כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה׳״ בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּרִיאָה מֵעוֹלָם, וְעַכְשָׁו יַאֲמִינוּ לְמַפְרֵעַ שֶׁהָיְתָה בְּרִיאָה כְּשֵׁם שֶׁבָּרָא ה׳ חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ עַכְשָׁו.

וְזֶה דַּעַת רָבָא (בנדרים לט:) שֶׁדָּרַש פָּסוּק ״שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה״ (חבקוק ג יא), מַאי בָּעוּ בִזְבוּל? אֶלָּא שֶׁבְּמַחֲלֻקְתוֹ שֶׁל קֹרַח עָלוּ לִזְבוּל כוּ׳, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לִכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם כוּ׳. וְהַיְינוּ טַעְמָא לְפִי שֶׁקֹּרַח עִרְעֵר עַל גְּבוּלוֹת בֹּקֶר וָעֶרֶב, דְּהַיְינוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, וְטָעַן עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא ה׳ חָלַק לְכָל אֶחָד גְּבוּלוֹ וּתְחוּמוֹ לָזֶה בַּיּוֹם וְלָזֶה בַּלַּיְלָה, עַל כֵּן עָלוּ מֵרָקִיעַ לִזְבוּל כִּי אֵין נָכוֹן לָהֶם לְהָאִיר לְמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁלֹּא ה׳ פָּעַל כָּל זֹאת. אַךְ שֶׁלֹּא יָפֶה אָמְרוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה דִּין לְבֶן עַמְרָם, עַד שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לִכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם כוּ׳, וַהֲלֹא הַדָּבָר בּוֹקֵעַ וְעוֹלֶה עַד כִּסֵּא כָבוֹד וְנוֹגֵעַ בִּכְבוֹדִי יוֹתֵר מִבִּכְבוֹד מֹשֶׁה. וּמַה שֶּׁעָלוּ דַּוְקָא לִזְבוּל, אֶחְשׁוֹב בָּזֶה לְפִי שֶׁקֹּרַח עִרְעֵר עַל הַכְּהֻנָּה, וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ בְּעוֹלַת תָּמִיד שֶׁל בֹּקֶר וָעֶרֶב שֶׁבִּזְכוּתָם יִתְקַיְּמוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ אוֹרוֹת שֶׁל יוֹם וָלַיְלָה, וְאִם תְּבֻטַּל הַכְּהֻנָּה וְתִהְיֶה בְּיַד מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהּ, אִם כֵּן בְּאֵיזוֹ זְכוּת יִתְקַיְּמוּ הַמְּאוֹרוֹת, עַל כֵּן עָלוּ לִזְבוּל, כִּי בוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמִיכָאֵל כֹּהֵן גָּדוֹל, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה (יב:). וּמִכָּאן רְאָיָה שֶׁקֹּרַח חָלַק עַל גְּבוּלוֹת שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ וְעַל הַבְּרִיאָה, עַל כֵּן אָמְרוּ שֶׁעָשָׂה קָרְחָה בָּעוֹלָם, כִּי בְּהִסְתַּלְּקוּת אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל הֲרֵי כָּל הָעוֹלָם נַעֲשֶׂה קָרְחָה. וּבְמַה שֶּׁעָלוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ לִזְבוּל כְּבָר יָצְאָה הַחַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, וְעַל יְדֵי זֶה הִרְתִּיחַ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כַּצָּהֳרָיִם. וְהַנּוֹגֵעַ בְּעִנְיַן הָאֱלֹהוּת גּוֹרֵם קֵהוּי שִׁנַּיִם לַמַּאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִצְרַיִם שֶׁהָיוּ שִׁנֵּיהֶם קֵהוֹת כְּשֶׁרָאוּ קְשִׁירַת הַטָּלֶה (טור או״ח סימן תל), לְכָךְ אָמְרוּ ״בֶּן קְהָת״ – שֶׁהִקְהָה שִׁנֵּי מוֹלִידָיו. וְדַי בָּזֶה מַה שֶּׁאָמַרְנוּ בְּדֶרֶךְ דְּרָשׁ קְצָת, וּמֵעַתָּה נָבֹא לְבֵאוּר הַוִּכּוּחַ בְּדֶרֶךְ פְּשׁוּטוֹ.

פסוק ב

קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁנִּתְקַבְּצוּ אֶל קֹרַח אֲנָשִׁים מָרֵי לֵבָב אֹהֲבֵי יוֹתֶרֶת הַכָּבוֹד וְהַשְּׂרָרָה, בְּחָשְׁבָם כִּי לְכֻלָּם יִתֵּן שְׂרָרוֹת, כִּי זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר בִּקְשָׁה נֶפֶשׁ כָּל אַנְשֵׁי שֵׁם אֲשֶׁר אָמְרוּ בֵּינֵיהֶם נַעֲשׂוּ לָנוּ שֵׁם פֶּן נִהְיֶה לָבוּז. וְיוֹכִיחַ עַל זֶה רֹאשׁ דִּבְרֵיהֶם: ״רַב לָכֶם״ וגו׳, כִּי אָמְרוּ דִּין הוּא שֶׁתִּהְיֶה הַשְּׂרָרָה חוֹזֶרֶת חֲלִילָה מִן אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, כִּי רַב לָכֶם שֶׁיָּמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנְּהַגְתֶּם עֲלֵיהֶם שְׂרָרָה, וְרָאוּי שֶׁתִּתְּנוּ שֵׁבֶט הַהַנְהָגָה בְּיַד אֲחֵרִים ״כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים״. וְ״כֻלָּם״ מְיֻתָּר, אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ: יָדוּעַ שֶׁאֵין עֵדָה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, וּבְכָל עֵדָה וְעֵדָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, כָּל עֵדָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ יֵשׁ בָּהּ קְדֻשָּׁה, כִּי אֵין דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה כִּי בְּכָל עֵדָה שֶׁל עֲשָׂרָה יֵשׁ קְדֻשָּׁה וּבְתוֹכָם ה׳. וְאַתֶּם לֹא דַּי שֶׁאַתֶּם מִתְנַשְּׂאִים עַל עֵדָה שֶׁל עֲשָׂרָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ עַל כָּל קְהַל ה׳ אַתֶּם מִתְנַשְּׂאִים, וְדָבָר זֶה אֵין לִסְבֹּל. וּלְכָךְ פָּתַח בְּ״עֵדָה״ וְסִיֵּם בְּ״קָהָל״, לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ אִם הֱיִיתֶם מִתְנַשְּׂאִים עַל עֵדָה שֶׁל עֲשָׂרָה הָיָה לָנוּ מָקוֹם לָלוּן עֲלֵיכֶם, שֶׁהֲרֵי כָּל עֵדָה יֵשׁ בָּהּ קְדֻשָּׁה, קַל וָחֹמֶר שֶׁיֵּשׁ לָלוּן ״מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה׳״ עַל כֻּלָּם כְּאֶחָד. וּמַה שֶׁאָמְרוּ ״וּבְתוֹכָם ה׳״, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצָא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הקב״ה שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ (מגילה לא.), וַהֲרֵי הקב״ה מַרְאֶה עֲנָוָה לְיִשְׂרָאֵל וּמִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכָם, רוֹצֶה לוֹמַר בְּאֶמְצַע וְלֹא רֹאשׁ, לוֹמַר הֲרֵינִי כְּרֵעַ כְּאָח לָכֶם וְאֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ לֵילֵךְ בָּרֹאשׁ כְּדִינִי, וְאֵיךְ אַתֶּם תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה׳.

פסוק ד

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו. בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (קי) אָמְרוּ: מַה שְׁמוּעָה שָׁמַע, מְלַמֵּד שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו טז): ״וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה״, שֶׁכָּל אֶחָד קִנֵּא אוֹתוֹ עִם אִשְׁתּוֹ. וְדָבָר זֶה רָחוֹק מִן הַשֵּׂכֶל מְאֹד, וּמִדִּבְרֵי קַבָּלָה לֹא יַלְפִינָן, כִּי מָאן יֵמַר שֶׁחֲשָׁד זֶה הָיָה בִּזְמַן זֶה דַּוְקָא כִּי אֵין לוֹ רֶמֶז בַּפָּסוּק. עַל כֵּן אוֹמֵר אֲנִי שֶׁבַּעַל אַגָּדָה זוֹ רָצָה לְפָרֵשׁ פָּסוּק ״כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה׳״, מַה עִנְיָן הַקְּדֻשָּׁה אֶל הַהִתְנַשְּׂאוּת. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ יַחַס בֵּינֵיהֶם, וְהַקְּדֻשָּׁה רָאוּי שֶׁתִּמְנַע הַהִתְנַשְּׂאוּת, אִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל קֹדֶשׁ״ אוֹ ״עֵדָה קְדוֹשָׁה״. אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ אָמַר קֹרַח לְמֹשֶׁה, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (ד:) אָמְרוּ רז״ל: כָּל הַמִּתְגָּאֶה לְסוֹף נִכְשַׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ, וּבְמָקוֹם אַחֵר אָמְרוּ (שם ד:): כָּל הַמִּתְגָּאֶה כְּאִלּוּ בָּא עַל כָּל הָעֲרָיוֹת, וְיָדוּעַ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּמְצָא קְדֻשָּׁה שָׁם תִּמְצָא גֶּדֶר עֶרְוָה, כִּי הָעֲרָיוֹת מְחַלְּלִין הַקְּדֻשָּׁה. וְכָךְ אָמַר קֹרַח מִסְּבָרָא דְּנַפְשֵׁיהּ, הֲרֵי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּגְדוּרִין מֵעֲרָיוֹת, וְאִם כֵּן מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ לְהִשְׂתָּרֵר וּלְהִתְגָּאוֹת, כִּי דָּבָר זֶה יִגְרֹם לָכֶם שֶׁתִּהְיוּ נִכְשָׁלִים בְּאֵשֶׁת אִישׁ וּתְחַלְּלוּ קְדֻשַּׁת הָעָם. לְכָךְ אָמַר ״עַל קְהַל ה׳״, וְלֹא אָמַר ״עַל קָהָל קָדוֹשׁ״, כִּי אַחַר הַהִתְנַשְּׂאוּת אֵין כָּאן קְדֻשָּׁה, כִּי כָּל הַמִּתְגָּאֶה לְסוֹף נִכְשַׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ וְדָבָר זֶה גּוֹרֵם חִלּוּל קְדֻשַּׁת הָעָם. וּבָזֶה הֵבִין מֹשֶׁה שֶׁקֹּרַח חֲשָׁדוֹ שֶׁיִּהְיֶה נִכְשַׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו״. וְטַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר נִרְאֶה לְפִי שֶׁכָּל הַמִּתְגָּאֶה רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה הוּא גָּבוֹהַּ מֵעַל כָּל גְּבוֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ רוֹדֶה בְּכָל הָעוֹלָם זוּלָתוֹ. וּלְפִי שֶׁכָּל אִשָּׁה מְשֻׁעְבֶּדֶת תַּחַת יַד בַּעְלָהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג טז): ״וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ״, עַל כֵּן אֵין הַמִּתְגָּאֶה יָכוֹל לִסְבֹּל אֲפִלּוּ מֶמְשָׁלָה זוֹ שֶׁתִּהְיֶה בְּיַד אַחֵר. וְעַל כֵּן נָקַט דַּוְקָא אֵשֶׁת אִישׁ וְלֹא שְׁאָר עֲרָיוֹת. וּמְדֻקְדָּק הַלָּשׁוֹן שֶׁאָמַר לְסוֹף נִכְשַׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ, כִּי כָּל מִי שֶׁמִּתְגָּאֶה הֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ וּבוֹדֵק בְּכָל מִינֵי שְׂרָרָה שֶׁרוֹאֵה בְּזוּלָתוֹ לִכְבֹּשׁ אֶת הַכֹּל תַּחַת יָדוֹ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה יָדוֹ בְּכָל הַמֶּמְשָׁלוֹת, וְלֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ בְּכָל הַשְּׂרָרוֹת שֶׁכְּבָר הִשִּׂיג עַד שֶׁלְּסוֹף יִתֶּן עֵינָיו גַּם בְּמֶמְשֶׁלֶת הָאִישׁ עַל אִשְׁתּוֹ וְיִרְצֶה לִכְבֹּשׁ תַּחַת יָדָיו, וְזֶהוּ לְשׁוֹן ״לְסוֹף״, כִּי בֶּאֱמֶת הַמֶּמְשָׁלָה זוֹ שֶׁסּוֹפוֹ לְבַקֵּשׁ הוּא סוֹף כָּל דָּבָר וְקֵץ לְכֻלָּם. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר מְאֹד, הֵן בְּפָרָשָׁה זוֹ הֵן בִּלְשׁוֹן הַגְּמָרָא.

פסוק ה

בֹּקֶר וְיֹדַע ה׳ אֶת אֲשֶׁר לוֹ. אֵין פֵּרוּשׁוֹ הַגְבָּלַת זְמַן לֵאמֹר מָחָר יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״בֹּקֶר יֹדַע ה׳״, מַהוּ ״וְיֹדַע״ בְּוָי״ו, ״וַאֲשֶׁר אֵלָיו״ מִבָּעֵי לֵהּ, מַהוּ ״לוֹ״, אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: הַבֹּקֶר יְאַמֵּת וִיבָרֵר הַדִּין עִם מִי. וְזֶה לְפִי שֶׁקֹּרַח חָלַק עַל הַכְּהֻנָּה וְעַל הַמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט טז א) בַּמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר סִפֵּר קֹרַח לְכָל הָעֵדָה: אַלְמָנָה הָיָה לָהּ כִּבְשָׂה, וְלָקַח אַהֲרֹן רֵאשִׁית הַגֵּז וְהַבְּכוֹר וּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם כו׳. וּרְאָיָה לָזֶה שֶׁהֲרֵי אַחַר אֲשֶׁר נָחָה שָׁקְטָה הָאָרֶץ מִן הַמַּחֲלֹקֶת נָתַן ה׳ לְאַהֲרֹן הַמַּתָּנוֹת בְּרִית מֶלַח עוֹלָם, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁקֹּרַח הָיָה מְעַרְעֵר עֲלֵיהֶם. וְאָמַר מֹשֶׁה: בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי נָתַן ה׳ לְאַהֲרֹן הַמַּתָּנוֹת חֵלֶף עֲבוֹדָתוֹ, כִּי כָּל דָּבָר הַנִּתָּן בַּבֹּקֶר הוּא הַדָּבָר הַנִּתָּן בְּשִׂמְחָה וּבְפָנִים מְאִירוֹת, וְזֶה הוֹרָאָה שֶׁהַנְּתִינָה דָּבָר הָגוּן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח (טז ז) עַל הַמָּן שֶׁנִּתַּן בַּבֹּקֶר. וּלְכָךְ נֶאֱמַר לְקַמָּן בְּמַתְּנוֹת כְּהֻנָּה: ״וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בְּשִׂמְחָה, כְּמוֹ ״הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״ (שמות ד יד), וְהַיְנוּ בְּפָנִים מְאִירוֹת. וְכָל דָּבָר הַנִּתָּן בְּשִׂמְחָה וּבְפָנִים מְאִירוֹת נִתַּן בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵטִיבוֹ אֶת אֲשֶׁר שָׁאַל כַּהֹגֶן. וְאִם כֵּן הַבֹּקֶר יְבָרֵר שֶׁהָאֱמֶת עִם אַהֲרֹן. ״וְיֹדַע ה׳ אֶת אֲשֶׁר לוֹ״, כִּי לוֹ יִתְבָּרַךְ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, וּמִשֶּׁלּוֹ יִתֵּן לוֹ ה׳ לִמְשָׁרְתָיו עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁאָמַר קֹרַח שֶׁלְּקָחָם בְּלֹא הֻרְמָנָא דְּמַלְכָּא יִתְבָּרַךְ.

וּמִדְּקָאָמַר מֹשֶׁה ״לֹא חֲמוֹר אֶחָד נָשָׂאתִי״. שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁחֲשָׁדוּהוּ שֶׁנָּתַן לְאַהֲרֹן הַכְּהֻנָּה כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה בְּמַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, כָּךְ חָשְׁדוּ אֶת מֹשֶׁה לוֹמַר אַךְ לוֹ הַמְּלוּכָה כְּדֵי לִזְכּוֹת בָּזֶה מִשְׁפַּט הַמְּלוּכָה ״אֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח״ וְגוֹ׳ (שמואל א ח טז). עַל כֵּן אָמַר כְּמִתְנַצֵּל, לֹא זוֹ שֶׁלֹּא לָקַחְתִּי בִּזְרוֹעַ חֲמוֹר שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּמַתָּנָה לֹא לָקַחְתִּי מֵהֶם. לְכָךְ אָמַר ״נָשָׂאתִי״ לְשׁוֹן ״וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו״ (בראשית מג לד). וּלְפִי שֶׁמִּדֶּרֶךְ הַמְּלָכִים לְהָרַע לְמִי שֶׁאֵין נוֹתֵן לוֹ מַתָּנוֹת, לְכָךְ אָמַר ״וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם״. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה שֶׁקֹּרַח חָלַק עַל הַבְּרִיאָה אָמַר כָּאן ״בֹּקֶר״, כִּי מִצַּד שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לְהַפֵּךְ הַבֹּקֶר לְעֶרֶב, בָּזֶה ״וְיֹדַע ה׳ אֶת אֲשֶׁר לוֹ״, כִּי לוֹ יִתְבָּרַךְ תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ, וְהוּא הַמַּמְלִיךְ מְלָכִים, וּבְיָדוֹ יִתְבָּרַךְ לְהַקְרִיב אֵלָיו אֶת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ.

פסוק ט

הַמְעַט מִכֶּם וְגוֹ׳. ״לָכֶם״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״מִכֶּם״, לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר עַל הַמֶּרֶד וְהַמַּעַל הַיּוֹצֵא מִכֶּם. וְכִי דָּבָר מוּעָט וְקָטָן הוּא מֶרֶד כָּזֶה, שְׁמִי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ אֵיזוֹ מִנּוּי יְעַרְעֵר עַל שֶׁלֹּא נָתְנוּ לוֹ עוֹד מִנּוּי גָּדוֹל מִזֶּה? וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּדַבֵּר כְּלַפֵּי הַמִּעוּט, שֶׁהַלְּוִיִּם הַמְעַטִּים מִכָּל הַשְּׁבָטִים, ״כִּי הִבְדִּיל ה׳ אֶתְכֶם״ וְגוֹ׳ וְהַיְנוּ לַעֲבוֹדַת אָרוֹן הַמְּכַלֶּה בָּכֶם, ״וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה״ וְתִסְתַּכְּנוּ בְּיוֹתֵר, כִּי כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב בְּיוֹתֵר אֶל אֲרוֹן בְּרִית ה׳ מְסֻכָּן בְּיוֹתֵר. ״וְאַהֲרֹן מַה הוּא״, כִּי לְעוֹלָם הָיָה עָנָו בְּיוֹתֵר וְאֵינוֹ מַחְשִׁיב אֶת עַצְמוֹ לִכְלוּם, עַל כֵּן הוּא מִתְקַיֵּם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָרוֹב אֶל ה׳ בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין יד.): הָוֵי קָבֵל וְקַיָּם. אֲבָל כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ בְּעֶרְכּוֹ בְּגֶדֶר הָעֲנָוָה, אֵינוֹ מִתְקַיֵּם אִם יָבֹא לִפְנֵי ה׳ בְּלֵב גַּס.

פסוק יב

וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה. לְאֵיזוֹ הַר קָרָא לָהֶם לַעֲלוֹת, וּמַהוּ שֶׁאָמְרוּ ״הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר״. וּבֵאוּר הָעִנְיָן שֶׁמֹּשֶׁה שָׁלַח אַחֲרֵיהֶם לְדַבֵּר עַל לִבָּם דִּבְרֵי שָׁלוֹם, וְהֵמָּה חָשְׁדוּ אֶת מֹשֶׁה שֶׁלְּכָךְ שָׁלַח אַחֲרֵיהֶם לְפִי שֶׁהֵם גְּדוֹלִים וְהָעִקָּר בְּמַחֲלֹקֶת זֶה, וְרוֹצֶה מֹשֶׁה לִתֵּן לָהֶם אֵיזוֹ מִנּוּי שֶׁל שְׂרָרָה דֶּרֶךְ שֹׁחַד כְּדֵי שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ מִן הַמַּחֲלֹקֶת, וְאָז מִמֵּילָא יִסְתַּלְּקוּ כֻלָּם. עַל כֵּן הֵשִׁיבוּ לְמֹשֶׁה: ״לֹא נַעֲלֶה״, לֹא נְקַבֵּל מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ שֹׁחַד שׁוּם מַעֲלָה וּשְׂרָרָה. וְעַל זֶה אָמְרוּ: ״הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר״, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר (דברים טז יט), וְכִי אַתָּה סוֹבֵר לְעַוֵּר עֵינֵינוּ בְּשֹׁחַד זֶה? וּכְדֵי לְתַקֵּן לְשׁוֹן ״הָאֲנָשִׁים הָהֵם״, נִרְאֶה שֶׁלֹּא עַל עַצְמָם אָמְרוּ כֵן אֶלָּא עַל כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתָּם, כִּי אַף אִם אֲנַחְנוּ נִשְׁתּוֹק בַּעֲבוּר שֶׁתִּתֵּן לָנוּ אֵיזוֹ שְׂרָרָה אוֹ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכֶרֶם, מִכָּל מָקוֹם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתָּנוּ כָּל שֶׁכֵּן דְּפַקְרוּ טְפֵי, ״הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם״ אֲשֶׁר אִתָּנוּ תְּנַקֵּר, שֶׁיִּהְיוּ כָּל כָּךְ עִוְרִים שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בְּתַחְבּוּלָה זוֹ? לְפִיכָךְ ״לֹא נַעֲלֶה״, לֹא נְקַבֵּל מִמְּךָ שׁוּם שְׂרָרָה וַעֲלִיָּה.

וּמַה שֶׁהִכְנִיסוּ תּוֹךְ סִפּוּר זֶה ״הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ״ וְגוֹ׳, חֲדָא וְעוֹד קָאָמְרוּ: מִתְּחִלָּה אָמְרוּ שֶׁכָּךְ דַּרְכְּךָ שֶׁאַתָּה מַבְטִיחַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, כִּי כָּךְ הִבְטַחְתָּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲבִיאָם אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְהֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם אֶרֶץ טוֹבָה, וְכָל זֶה עָשִׂיתָ ״כִּי תִשְׁתָּרֵר עָלֵינוּ״, כְּדֵי לְהַרְאוֹת שְׂרָרָתְךָ עָלֵינוּ, וְלֹא אַתָּה בִּלְבַד אֶלָּא ״גַּם הִשְׁתָּרֵר״ אֲחֵרִים עָלֵינוּ, כְּאַהֲרֹן וְזוּלָתוֹ. אַף אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לֹא הֲבֵאתָנוּ, וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם וְגוֹ׳, אָמְרוּ מִמַּה נַּפְשָׁךְ, לָמָּה זֶה אַתָּה שׁוֹלֵחַ אַחֲרֵינוּ, אִם לְהַבְטִיחַ לָנוּ אֵיזוֹ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכֶרֶם כְּשֶׁנָּבֹא לָאָרֶץ, הֲרֵי זֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, כִּי עֲדַיִן לֹא הֲבֵאתָנוּ שָׁמָּה, וְתִתֵּן לָנוּ עַכְשָׁיו נַחֲלַת שָׂדֶה וָכֶרֶם? וְאַף אִם תֹּאמַר שֶׁחֲבֵרֵנוּ לֹא יַרְגִּישׁוּ בְּתַחְבּוּלָה זוֹ, כִּי נְתִינָה זוֹ לְעִתִּים רְחוֹקִים, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ כַּמָּה דְבָרִים בְּגוֹ, הֵן מִצַּד שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲלֶה לָאָרֶץ כִּי כְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה שֶׁנָּמוּת בַּמִּדְבָּר, וְאִם תֹּאמַר שֶׁנְּתִינָה זוֹ תִּהְיֶה לְזַרְעֵנוּ, מִכָּל מָקוֹם מַה כִּשְׁרוֹן לָנוּ בָּזֶה, וְגַם לְזַרְעֵנוּ הַדָּבָר בְּסָפֵק, כִּי מִדַּרְכְּךָ לִהְיוֹת מַבְטִיחַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה. וְעוֹד, שֶׁהַדָּבָר לֹא בָּא לָעוֹלָם עֲדַיִן. וְאִם תִּרְצֶה לִתֵּן לָנוּ אֵיזוֹ שְׂרָרָה תֵּכֶף וּמִיָּד, יֵשׁ חֲשָׁשָׁא אַחֶרֶת, שֶׁחֲבֵרֵנוּ יַרְגִּישׁוּ בְּתַחְבּוּלָה זוֹ, הַעֵינֵיהֶם תְּנַקֵּר שֶׁלֹּא יִרְאוּ עַיִן בְּעַיִן תַּחְבּוּלָה זוֹ?

וְיֵשׁ אוֹמְרִים נִקּוּר עֵינַיִם זֶה קָאֵי עַל הַצִּרְעָה, שֶׁהִבְטִיחָם שֶׁהַצִּרְעָה יִשְׁלַח ה׳ לִפְנֵיהֶם (שם ז כ) כְּדֵי שֶׁתְּנַקֵּר עֵינֵי הַכְּנַעֲנִים. וְאָמְרוּ, אַף אִם בֶּאֱמֶת יִהְיוּ סוּמִים, מִכָּל מָקוֹם חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ וְלֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם. זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ ״לֹא נַעֲלֶה״.

פסוק כא

הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וְגוֹ׳. קָרוֹב לִשְׁמוֹעַ שֶׁגַּם מִתְּחִלָּה לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְהַעֲנִישׁ הַבִּלְתִּי חוֹטְאִים אֶלָּא שֶׁעַל עֲדַת קֹרַח אָמַר כֵּן, וּמֹשֶׁה הֵבִין שֶׁעַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל אָמַר כֵּן, לְפִי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה״, וְהָיָה סָבוּר מֹשֶׁה שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל הִסְכִּימוּ עִמּוֹ, וְעַל כֵּן אָמַר עַל כָּל הָעֵדָה ״וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע״ וְלֹא חָשַׁשׁ פֶּן יֹאמְרוּ מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה׳ וְגוֹ׳, כִּי בְּלָאו הָכֵי הֵם מְטֻלְטָלִים אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, וְאַף אִם יְכַלֶּה כֻּלָּם מִכָּל מָקוֹם תּוֹךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְגוֹי גָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁנַּעֲשׂוּ מְתֵי מִסְפָּר בְּמִצְרַיִם פִּתְאוֹם לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם. לְכָךְ אָמַר מֹשֶׁה בִּתְפִלָּתוֹ: ״אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר״, לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה לֹא רָאָה בְּיִשְׂרָאֵל שׁוּם רֵעוּתָא, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה״, מִכָּל מָקוֹם אֵין רְאָיָה מִכָּאן שֶׁבֶּאֱמֶת נִקְהֲלוּ יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה, אֶלָּא קֹרַח עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְהִקְהִילָם עֲלֵיהֶם כְּדֶרֶךְ כָּל מֵסִית וּמַדִּיחַ, וּמַאן יֵימַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִתְפַּתּוּ לִדְבָרָיו. אַךְ מֵאַחַר שֶׁהֵבִין שֶׁרוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַלּוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל כְּרֶגַע, זֶהוּ לְפִי שֶׁהוּא אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁבְּרוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְיָדַע שֶׁבְּלִבָּם מַסְכִּימִים עִם קֹרַח. וּמִכָּל מָקוֹם אָמַר מֹשֶׁה ״הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא״, עַל קֹרַח הַמַּדִּיחַ אָמַר כֵּן, כִּי הוּא עִקַּר הַחוֹטֵא בְּהַסָּתָה זוֹ, וּמִן הָרָאוּי שֶׁלֹּא יִקְצֹף עַל כָּל הָעֵדָה, כִּי מָצִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב א) ״וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה״, וְלֹא נֶעֱנַשׁ אַהֲרֹן, לְפִי שֶׁמִּרְיָם הָיְתָה הַהַתְחָלָה לַדִּבּוּר וְאַהֲרֹן טָפֵל לָהּ, כָּךְ כָּל הָעֵדָה יֵשׁ לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם קְצָת זְכוּת, כִּי לֹא בָּאוּ מֵעַצְמָם לִידֵי חֵטְא זֶה כִּי אִם מֵחֲמַת הַמֵּצִיק הַמֵּסִית וּמַדִּיחַ בְּחֶלְקַת לְשׁוֹנוֹ. וְאִם עַל כָּל פָּנִים רְאוּיִין לְעֹנֶשׁ מָה, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים בָּעֹנֶשׁ אֶל הַמֵּסִית לְכַלּוֹת כֻּלָּם כְּרֶגַע בְּמִיתָה אַחַת, שֶׁהֲרֵי גַּם לַנָּחָשׁ הַמֵּסִית הוֹסִיף בַּקְּלָלָה מֵאָדָם וְחַוָּה, כִּי הַכֹּל מִתְרַפְּאִין חוּץ מִן הַנָּחָשׁ שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה (בר״ר כ ה).

פסוק כג

וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח. מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל לִבִּי לְהַעֲנִישׁ כָּל הָעֵדָה, כִּי אַדְרַבָּה יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא נִתְפַּתּוּ לְקֹרַח. וּמַה שֶׁאָמַרְתִּי ״הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה״ – עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אָמַרְתִּי כֵן, שֶׁיִּבָּדְלוּ מִתּוֹךְ עֲדַת קֹרַח. וּרְאָיָה לָזֶה, מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר מִתְּחִלָּה: ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר״, מַהוּ ״לֵאמֹר״, לְמִי יֹאמְרוּ כֵן, אֶלָּא שֶׁרָצָה ה׳ שֶׁיֹּאמְרוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל ״הִבָּדְלוּ״. וּמֹשֶׁה לֹא הֵבִין דִּבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מִלַּת ״לֵאמֹר״ הוּא מַאֲמַר הַתּוֹרָה עַל שֵׁם סוֹפוֹ, אֲבָל לְמַטָּה נֶאֱמַר: ״הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה״ וְגוֹ׳, כִּי שָׁם נֶאֱמַר: ״וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה״ וְגוֹ׳, כִּי שָׁם נִקְהֲלוּ בֶּאֱמֶת עֲלֵיהֶם, עַל כֵּן אָמַר לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן: ״הֵרֹמּוּ״, לְשׁוֹן רוֹמְמוּת הַשַּׁיָּךְ לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן כְּפִי מַדְרֵגָתָם, וְכָאן אָמַר: ״הִבָּדְלוּ״, כִּי לְכָל יִשְׂרָאֵל אָמַר כֵּן, כִּי אֵין לְשׁוֹן רוֹמְמוּת שַׁיָּךְ בְּכָל הָעֵדָה כָּאָמוּר. וּמֹשֶׁה לֹא הֵבִין זֶה מֵחִלּוּק הַלָּשׁוֹן, כִּי לֹא שָׁמַע עֲדַיִן מֵאֲמַר ״הֵרֹמּוּ״. וּרְאָיָה לִדְבָרֵינוּ שֶׁ״הֵרֹמּוּ״ אֵינוֹ לְשׁוֹן הַבְדָּלָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר אַחַר כָּךְ ״וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁלֹּא הָיוּ בֵּינֵיהֶם, וּמַהוּ שֶׁאָמַר ״הֵרֹמּוּ״, אֶלָּא שֶׁהוּא לְשׁוֹן רוֹמְמוּת, כִּי כֻּלָּם יֵרְדוּ שְׁאוֹלָה וְלָכֶם תִּשָּׁאֵר הַגְּדֻלָּה וְהָרוֹמְמוּת כִּי תִּהְיוּ לְעַם עָצוּם כְּדֵי לְקַיֵּם הַשְּׁבוּעָה. וְקָרוֹב לְפֵרוּשׁ זֶה כָּתַב הָרַמְבַּ״ן בְּשֵׁם ר״ח, וּמִשָּׁם תִּרְאֶה מַה שֶׁהוֹסַפְתִּי מִשֶּׁלִּי עַל דְּבָרָיו כִּי בָּהֶם יְתוֹרְצוּ הַרְבֵּה סְפֵקוֹת.

פסוק כט

אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמוּתוּן אֵלֶּה וְגוֹ׳. בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים (לט:) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: רֶמֶז לְבִקּוּר חוֹלִים מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם״ וְגוֹ׳ שֶׁהֵם חוֹלִים וּמוּטָלִים עַל עֲרִיסוֹתֵיהֶם וּבְנֵי אָדָם מְבַקְּרִים אוֹתָם, ״לֹא ה׳ שְׁלָחָנִי״. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁסָּמַךְ עַל סוֹף הַמִּקְרָא, שֶׁאָמַר: ״וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם״, פְּקִידָה זוֹ הַיְינוּ בִּקּוּר. וְהִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְפָרֵשׁ פְּקִידָה זוֹ בְּדֶרֶךְ אַחֵר. כִּי יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי תּוֹעֶלֶת בְּבִקּוּר זֶה, הָאֶחָד הוּא שֶׁמְּבַקְּרִין אַחֲרֵי צְרָכָיו שֶׁל הַחוֹלֶה; הַשֵּׁנִי הוּא לְצֹרֶךְ הַהוֹלְכִים שָׁמָּה, כִּי כְּמוֹ שֶׁטּוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל כְּדֵי שֶׁהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ, כָּךְ טוֹב לָלֶכֶת אֶל הַחוֹלֶה כִּי עַל יְדֵי זֶה יְבַקֵּשׁ וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, כִּי יֵלְכוּ שָׁמָּה אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה אֲשֶׁר אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם, וְלִבָּם הֶעָרֵל טָח מֵהָבִין לְאַחֲרִיתָם כִּי תֹהוּ הוּא וְסוֹפוֹ לִמְקוֹם רִמָּה. וְזֶהוּ ״פְּקֻדַּת כָּל הָאָדָם״, כִּי הַסּוֹף, הוּא פְּקֻדַּת כָּל אָדָם, יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם, ״יִפָּקֵד״ לְשׁוֹן זְכִירָה, וְרוֹצֶה לוֹמַר אִם יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר עֲלֵיהֶם פְּקֻדַּת כָּל אָדָם, הַיְינוּ הַמִּיתָה, וְזֶה וַדַּאי עַל יְדֵי שֶׁיְּבַקְּרוּ אוֹתָם, וְיִתְגַּלְגֵּל זְכוּת זֶה לָרַבִּים עַל יְדֵיהֶם, וְאֵינָן מְקַבְּלִים עֹנֶשׁ כְּמִדָּתָם, אָז כְּדִבְרֵיהֶם כֵּן הוּא שֶׁלֹּא ה׳ שְׁלָחָנִי. אֲבָל אִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳ וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא יָמוּתוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָעוֹלָם, וְאָז לֹא יִזָּכֵר עַל יָדָם פְּקֻדַּת כָּל הָאָדָם, כִּי מֵחִדּוּשׁ לֹא יַלְפִינָן, כִּי לֹא יַעֲלֶה עַל לֵב אָדָם לָמוּת בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה כָּזוֹ, בְּזֹאת יֵדְעוּן כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֶת ה׳, וְאֵינָן רְאוּיִן שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל עַל יָדָם שׁוּם זְכוּת לְזוּלָתָם.

וְטַעַם לְמִיתָה כָּזוֹ, לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה שֶׁכָּפְרוּ בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם וּבִבְרִיאָתוֹ, אָמַר מֹשֶׁה, ״אִם בְּרִיאָה״, אִם בֶּאֱמֶת הָיְתָה בְּרִיאָה חֲדָשָׁה בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, אָז יְאַמֵּת ה׳ דְּבָרַי וְיִבְרָא גַּם עַתָּה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ, וְעַל יָדָהּ יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כִּי ה׳ עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת. וּמַה שֶּׁנִּבְרָא בְּרִיאָה זוֹ דַּוְקָא לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ג ב): אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ. וְהֵמָּה לֹא רָצוּ בְּשׁוּם מַנְהִיג, כִּי אָמְרוּ ״כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה׳ וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה׳״. וּלְפִי סְבָרָתָם הַנִּבְעֶרֶת יִבְלַע אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים, עַל כֵּן יֵעָנְשׁוּ כְּמִדָּתָם שֶׁיֵּרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים, כִּי אֲפִלּוּ הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל אָדָם כָּשֵׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קה:) שֶׁרָאוּי לְקָבְרוֹ בְּחַיָּיו, לְפִי שֶׁנִּרְאֶה שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּהֶעְדֵּר הַשָּׁלֵם שֶׁהָיָה מַטִּיל מוֹרָאוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת, כָּל שֶׁכֵּן עֲדַת קֹרַח שֶׁבְּפֶה מָלֵא אָמְרוּ שֶׁאֵינָן רוֹצִין בְּשׁוּם מִתְנַשֵּׂא לְכָל רֹאשׁ. עַל כֵּן אָמַר מֹשֶׁה שֶׁאִם יָמוּתוּ עַל מִטָּתָם וְלֹא יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים אָז לֹא ה׳ שְׁלָחָנִי לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּנּוּיִים שֶׁל הַשְּׂרָרוֹת וְהַנְהָגַת הָעָם. אָמְנָם אִם יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים, בְּזֹאת יֵדְעוּן כִּי נִמְדַּד לָהֶם כְּמִדָּתָם, כִּי ה׳ שְׁלָחָנִי לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּנּוּיִים כְּדֵי שֶׁכָּל הָעָם הַזֶּה אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם. לָכֵן נֶאֱמַר ״וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל״, מִתּוֹךְ שֶׁרָצָה ה׳ שֶׁיִּהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּקְהִלָּה אַחַת וּבַאֲגֻדָּה אַחַת, וְכָל קְהִלָּה וַאֲסִיפָה צְרִיכָה לְמַנְהִיג כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְלַע אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וְהֵמָּה לֹא רָצוּ בָּזֶה, עַל כֵּן נֶאֶבְדוּ, כִּי הוּא יָצָא לַחֲלֹק וּבֵין אַחִים יַפְרִיד עַל יְדֵי מַחֲלֻקְתּוֹ.

פסוק לד

נָסוּ לְקוֹלָם. ״מִקּוֹלָם״ מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר, וְעוֹד לְהֵיכָן נָסוּ, וְאָנָה מִפָּנָיו יִתְבָּרַךְ יִבְרָחוּ. וְהִנֵּה רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תנחומא קרח יא) שֶׁקֹּרַח וַעֲדָתוֹ אוֹמְרִים תָּמִיד: מֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת וְהֵם בַּדָּאִים. וְאוֹתוֹ קוֹל הִתְחִיל לְבַצְבֵּץ מִיָּד אַחַר הַבְּלִיעָה. וּלְאוֹתוֹ קוֹל הַיּוֹצֵא מִמְּקוֹם הַבְּלִיעָה נָסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִשְׁמוֹעַ מַה יְּדַבֵּרוּ, כִּי סָבְרוּ מִסְתָּמָא הֵם מִתְוַדִּים עַל חֶטְאָם וְרָצוּ לֵידַע מַה הָיָה עִקַּר חֶטְאָם כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יַעֲבֹר גַּם עֲלֵיהֶם כּוֹס זֶה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ״. וּמִדְּקָאָמְרוּ מֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁכָּפְרוּ גַּם בְּתוֹרָתוֹ. וְאוּלַי תָּלוּ זֶה בְּמַה שֶּׁשָּׁמְעוּ ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ מִפִּי הַגְּבוּרָה, אִם כֵּן רוֹצֶה ה׳ שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ הַכֹּל מִפִּי הַגְּבוּרָה, וּמַה שֶּׁמֹּשֶׁה מַגִּיד לָהֶם עוֹד, לָאו כָּל כְּמִינֵיהּ לָתֵת מָקוֹם לִדְבָרָיו אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ גַּם הֵמָּה. וּלְדַעְתִּי שֶׁזֶּה כַּוָּנַת רַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ ״כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים״ – לֹא אַתֶּם לְבַדְּכֶם שְׁמַעְתֶּם ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״. רָצוּ בָּזֶה, מֵאַחַר שֶׁגַּם כָּל הָעֵדָה שָׁמְעוּ שְׁתֵּי מִצְוֹת אֵלּוּ, לוּ חָפֵץ ה׳ בְּמִצְוֹת יוֹתֵר מֵאֵלּוּ כָּעֵת, לָמָּה לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמִּלִּבְּכֶם אַתֶּם בּוֹדִים הַכֹּל. וּלְפִי שֶׁחָלְקוּ עַל הַתּוֹרָה, אָמְרוּ בְּהִתְוַדּוֹתָם: מֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת.

פרק יז

פסוק ה

וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וַעֲדָתוֹ וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, שֶׁלֹּא יִלְקֶה בְּצָרַעַת כְּמוֹ שֶׁלָּקָה מֹשֶׁה בְּצָרַעַת בְּיָדוֹ (סנהדרין קי). וּמִלַּת ״לוֹ״ שָׁב אֶל הַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה. וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל, מַה עִנְיַן צָרַעַת שֶׁל מֹשֶׁה אֶל הַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה, וְיוֹתֵר הָיָה נָכוֹן אִם הָיָה מֵבִיא לִרְאָיָה צָרַעַת שֶׁל מִרְיָם שֶׁהָיָה מֵעֵין מַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח, כִּי מַחֲלֻקְתּוֹ עַל הַכְּהֻנָּה נִמְשָׁךְ מִמַּה שֶּׁחָלַק עַל נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה – לֹא שְׁלָחֲךָ ה׳, וּמִזֶּה הַמִּין הָיָה צָרַעַת שֶׁל מִרְיָם, שֶׁאָמְרָה: ״הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה׳ הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִּבֵּר״, וְכֵן אָמַר קֹרַח: ״כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים״, לֹא אַתֶּם לְבַדְּכֶם שְׁמַעְתֶּם בְּהַר סִינַי ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״. אֲבָל צָרַעַת יָדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ לוֹ לְמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח.

וְעַתָּה שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, כִּי הִנְנִי מְקָרֵב הָעִנְיָנִים וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ, וְיִלְקֶה הַדּוֹמֶה בַּדּוֹמֶה, וּמִשָּׁם תִּקַּח רְאָיָה בְּרִיאָה וְטוֹבָה שֶׁהַחוֹלֵק עַל נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לוֹקֶה בְּצָרַעַת. וְזֶה לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת צז): הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגוּפוֹ, מְנָלָן מִמֹּשֶׁה כוּ׳. וּכְפִי שׁוּרַת הַדִּין שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת אֶל הַחוֹשֵׁד כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. אִם כֵּן הַחוֹשֵׁד נִלְקֶה בְּאוֹתָהּ מַכָּה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לָבוֹא עַל הַנֶּחְשָׁד אִם הָיָה הַדָּבָר אֱמֶת. וּמֹשֶׁה חָשַׁד אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבִלְתִּי מַאֲמִינִים בִּנְבוּאָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ד א): ״וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְגוֹ׳ כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה׳״, וְהַיְינוּ מַמָּשׁ דִּבְרֵי קֹרַח, שֶׁאָמַר לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה׳ וְאַתָּה בּוֹדֶה הַכֹּל מִלִּבְּךָ, מִדְּהֻצְרַךְ מֹשֶׁה לוֹמַר ״כִּי ה׳ שְׁלָחָנִי כִּי לֹא מִלִּבִּי״, כָּךְ חָשַׁד מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּכְחִישׁוּ נְבוּאָתוֹ וְיֹאמְרוּ, לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה׳ וּמִלִּבְּךָ אַתָּה בּוֹדֶה כְּדֵי לִנְהֹג שְׂרָרְתְּךָ עָלֵינוּ. וּמִדְּאָנוּ רוֹאִין שֶׁנִּלְקָה מֹשֶׁה בְּצָרַעַת עַל שֶׁחֲשָׁדָם בְּמַה שֶׁאֵין בָּהֶם, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאִלּוּ הָיָה הַדָּבָר אֱמֶת שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַכְחִישִׁין נְבוּאָתוֹ, אָז הָיוּ יִשְׂרָאֵל לוֹקִין בְּצָרַעַת זֶה, וּלְפִי שֶׁחֲשָׁדָם בְּמַה שֶׁאֵין בָּהֶם נִלְקָה הוּא בְּאוֹתָהּ מַכָּה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לָבוֹא עֲלֵיהֶם, דְּאִי לָא לֹא יִהְיֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. וּמִכָּאן רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁהַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה לוֹקֶה בְּצָרַעַת, כִּי כָּל הַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה חוֹלֵק עַל נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְאוֹמֵר לֹא נִרְאָה אֵלָיו ה׳ לָתֶת לוֹ רְשׁוּת שֶׁיִּתֵּן הַכְּהֻנָּה לְאַהֲרֹן דַּוְקָא, וְחוֹשְׁדוֹ שֶׁמֹּשֶׁה מִלִּבּוֹ נְתָנָהּ לְאָחִיו. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

וְטַעַם לְצָרַעַת דַּוְקָא, הַיְינוּ לְפִי שֶׁמָּצִינוּ (ערכין טז) שֶׁהַצָּרַעַת בָּא עַל גַּסּוּת הָרוּחַ וְעַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁכֵּן עֻזִּיָּהוּ נִצְטָרַע עַל שֶׁגָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית (דבה״י ב׳ כו יט), וּמִדִּבְרֵי קַבָּלָה יַלְפִינַן שֶׁנֶּאֱמַר: ״גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה״ (חבקוק ב ה), שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בְּנָוֶה שֶׁלּוֹ, לְפִי שֶׁסּוֹפוֹ לֵישֵׁב בָּדָד מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְאִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי מַאֲמִינִים בִּנְבוּאַת מֹשֶׁה, מִסְּתָמָא הָיוּ חוֹשְׁדִים אוֹתוֹ כִּי לְבַעֲבוּר הִשְׁתָּרֵר עֲלֵיהֶם הוּא רוֹצֶה לְמָשְׁכָם אַחֲרָיו. וְאִלּוּ הָיוּ אוֹמְרִים אֵלָיו לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה׳ בִּלְשׁוֹן נוֹכֵחַ הָיוּ וַדַּאי בִּכְלַל מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. וּמִשְּׁנֵי צְדָדִים אֵלּוּ הָיוּ נִלְקִין בְּצָרַעַת, וְעַל כֵּן חָזַר הַדִּין עַל מֹשֶׁה שֶׁחֲשָׁדָם שֶׁלֹּא כַּדִּין. וְצָרַעַת בַּיָּד דַּוְקָא, כְּאָמְרוּ רז״ל (ערכין טו:): כְּתִיב: ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן״ (משלי יח כא), וְכִי יֵשׁ יָד לַלָּשׁוֹן? אֶלָּא מָה הַיָּד מְמִיתָה אַף הַלָּשׁוֹן מְמִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט ז): ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם״, ״שׁוֹחֵט״ כְּתִיב, כִּי הֲרֵי זֶה בָּא לִהְיוֹת שׁוֹחֵט לַאֲחֵרִים וְנִמְצָא שָׁחוּט, כִּי לָשׁוֹן הָרָע תְּלָתָא קָטִיל (דב״ר ה י). וְכֵן קֹרַח הָיָה בִּכְלַל כַּת לֵצִים, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (שו״ט תהלים א), וְסִימָן לַדָּבָר: ״קֹרַח״ רָאשֵׁי תֵבוֹת: קֶשֶׁת רוֹמַח חֶרֶב, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נז ה): ״בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה״. וּמַה שֶּׁלֹּא נֶעֱנַשׁ קֹרַח בְּצָרַעַת כְּמֹשֶׁה, לְפִי שֶׁהָיָה קִים לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִנֵּיהּ, שֶׁהֲרֵי כָּפַר בָּעִקָּר וּבְתוֹרַת מֹשֶׁה, וְרָצָה לְבַטֵּל הַשְּׂרָרָה, אֲשֶׁר מִזֶּה הַצַּד נָתַן הַדִּין שֶׁיִּהְיֶה מִן הַבְּלוּעִים. וְעוֹד שֶׁכְּבָר רָאָה מַעֲשֵׂה ה׳ הַגָּדוֹל מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלִיחוּת רִאשׁוֹן שֶׁל מֹשֶׁה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר לְהַקְטִיר קְטֹרֶת״, כִּי הַזָּר הַקָּרֵב מִסְּתָמָא הוּא חוֹלֵק עַל נְבוּאַת מֹשֶׁה, וּמִכָּל מָקוֹם הַזָּר הַקָּרֵב לֹא יִהְיֶה כְּקֹרַח וַעֲדָתוֹ שָׁוֶה בָּעֹנֶשׁ, כִּי קֹרַח וַעֲדָתוֹ הָיוּ בּוֹ חֲטָאִים גְּדוֹלִים זוּלַת זֶה, אֶלָּא יִהְיֶה ״כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ״, כְּמֹשֶׁה שֶׁלָּקָה בְּיָדוֹ בְּצָרַעַת כָּךְ יִלְקֶה בְּצָרַעַת כָּל הַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה.

פסוק כג

וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן וְגוֹ׳. רֶמֶז כִּי לֹא לְמַרְאֵה עֵינֵי הָאָדָם יִשְׁפֹּט ה׳, כִּי אִם נִרְאֶה אֶחָד עֵץ יָבֵשׁ בְּלִי לַחְלוּחִית מַיִם תּוֹרָה וְחָכְמָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפְרִיחוֹ, וְכָךְ בְּהֵפֶךְ, כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט (ביחזקאל יז קח עיי״ש) שֶׁדָּרַשׁ עַל קֹרַח וְאַהֲרֹן פָּסוּק ״הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ״ (שם יז כד). וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמִּשָּׁם נִמְשַׁךְ הַמָּקוֹר שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ הָיָה מְלַבְלֵב וְעוֹשֶׂה פֵּרוֹת וַאֲפִילוּ הַזָּהָב שֶׁנִּקְרָא פַּרְוַיִם. ״וַיּוֹצֵא פֶרַח״, זֶה הָיָה סִימָן לְכֹהֲנִים קְטַנִּים שֶׁנִּקְרְאוּ פִּרְחֵי כְּהֻנָּה. ״וַיָּצֵץ צִיץ״, זֶה סִימָן לְכֹהֲנִים גְּדוֹלִים נוֹשְׂאִים צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ. ״וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים״, בִּזְכוּת ״וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל״ וְגוֹ׳ כְּדֵי לַעֲצֹר הַמַּגֵּפָה, וּבִזְכוּת שֶׁכֹּהֲנִים זְרִיזִים הֵם, כִּגְמוּל יָדוֹ הֵשִׁיב לוֹ לְהַצְמִיחַ שְׁקֵדִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַשְׁמָעוּת לְשׁוֹן שְׁקִידוּת וּמְהִירוּת, וְזָכָה לַמַּתָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ״, וּלְשׁוֹן הִנֵּה מוֹרֶה עַל הַזְּרִיזוּת. וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב (לז יג) ״וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי״, לְשׁוֹן עֲנָוָה וּזְרִיזוּת. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ כָּאן, ״הִנֵּה״ – בְּשִׂמְחָה, כִּדְאִיתָא ״הִנֵּה הוּא יוֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״ (שמות ד יד). וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁכָּל ״הִנֵּה״ לְשׁוֹן זְרִיזוּת הוּא, וְכָל מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בִּזְרִיזוּת וַדַּאי הוּא שָׂמֵחַ בַּעֲשִׂיָּתוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁאַהֲרֹן הָיָה שָׂמֵחַ לִקְרַאת מֹשֶׁה אָחִיו הַקָּטָן מִמֶּנּוּ וְלֹא נִתְקַנֵּא בִּשְׂרָרָתוֹ, בִּזְכוּת זֶה נִתַּן לְאַהֲרֹן שְׂרָרַת הַכְּהֻנָּה לְמָשְׁחָה בָהּ בְּשִׂמְחָה, זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ״, בִּזְכוּת ״הִנֵּה הוּא יוֹצֵא לִקְרָאתֶךָ״. וּלְמַעְלָה בַּפָּסוּק ״בֹּקֶר וְיוֹדַע ה׳״ שֶׁנָּתַן לוֹ ה׳ הַמַּתָּנוֹת בַּבֹּקֶר בְּפָנִים מְאִירוֹת בְּשִׂמְחָה, כְּמִשְׁפַּט כָּל דָּבָר הַנִּתָּן אֶל הַשּׁוֹאֵל כַּהֹגֶן. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (שבת קלט.) שֶׁבִּזְכוּת ״וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״, זָכָה לְחֹשֶׁן מִשְׁפָּט עַל הַלֵּב, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה ט): ״יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט״, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (כא א), וְדֶרֶךְ זֶה עֲנָוָה לוֹ שֶׁשָּׂמַח עַל שְׂרָרַת אָחִיו. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (חולין פט.): גָּדוֹל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז ח): ״וְנַחְנוּ מָה״, וְכֵן בְּאַהֲרֹן כְּתִיב (במדבר טז יב): ״וְאַהֲרֹן מַה הוּא״, שֶׁהוּא מְחַשֵּׁב אֶת עַצְמוֹ לִבְלִי מָה, כְּאִלּוּ הוּא עֵץ יָבֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם לַחְלוּחִית, עַל כֵּן זָכָה שֶׁפָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן הַיָּבֵשׁ.

וּמַה שֶּׁנָּתְנוּ לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת, כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים, כִּדְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן (סנהדרין צ:): מִנַּיִן שֶׁאֵין נוֹתְנִים מַתָּנוֹת לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (דבה״י ב׳ לא ד): ״לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה׳״ וְגוֹ׳. וּבַיַּלְקוּט (יח תשנה עיי״ש) מָנָה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בַּמִּקְדָּשׁ וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בַּגְּבוּלִין, רֶמֶז לַדָּבָר ״זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים״, כְּמִסְפַּר ״זֶה״, דְּהַיְינוּ שְׁנֵים עָשָׂר, יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, דְּהַיְינוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ; ״וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל תְּנוּפוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, זֶהוּ כְּנֶגֶד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁבַּגְּבוּלִין, כִּי אֵין שָׁם מִקְדָּשׁ. וּלְמַעְלָה פָּרָשַׁת נָשֹׂא (ו כג) פֵּרַשְׁנוּ שֶׁיֵּשׁ עוֹד עֲבוֹדַת מַתָּנָה, וְהִיא בִּרְכַּת כֹּהֲנִים ״כֹּה תְבָרֲכוּ״, כִּי בָהּ יִהְיוּ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ, וְכָאן הִיא רְמוּזָה בְּיִתּוּר לָשׁוֹן ״הִנֵּה״ (יח ח) עוֹלֶה שִׁשִּׁים כְּמִסְפַּר ״שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ״ (שיר ג ז) הָרְמוּזִים בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, וְשָׁם נֶאֶמְרוּ פָּנִים מְאִירוֹת: ״יָאֵר ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״, וְהַיְינוּ ״הִנֵּה״ בְּשִׂמְחָה.

פרק יט

פסוק ב

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר. תַּרְתֵּי לֵאמֹר לָמָּה לִי, כִּי כְבָר נֶאֱמַר ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר״. וְנִרְאֶה לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמִצְוָה זוֹ דַּוְקָא שֶׁטַּעֲמָהּ נֶעְלָם מֵעֵין כָּל חַי, וְאוֹמְרִים מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם, וְאָמְרָה תּוֹרָה ״עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו״ וְיַטִּיל דֹּפִי בְּכָל הַתּוֹרָה, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר״, שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לֵאמֹר וּלְהָשִׁיב לַמִּין הַנִּמְהָר שֶׁזֹּאת הַמִּצְוָה חֻקַּת הַתּוֹרָה, רוֹצֶה לוֹמַר חֹק הַמֶּלֶךְ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עָלֵינוּ וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י הַתֵּרוּץ לָנוּ, כָּךְ לְפֵרוּשׁ זֶה יִהְיֶה נֹסַח תֵּרוּץ זֶה אֶל הַמִּין הַמַּלְעִיג. לָכֵן נֶאֱמַר ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״ וְלֹא נֶאֱמַר ״זֹאת חֻקַּת הַפָּרָה״, לְפִי שֶׁנֹּסַח זֶה הוּא תְּשׁוּבָה לַמִּינִים הַמּוֹנִים אֶת יִשְׂרָאֵל לוֹמַר לָהֶם חֹק הַמֶּלֶךְ יִתְבָּרַךְ הוּא, כִּי ״הַתּוֹרָה״ בִּמְקוֹם תֵּבַת ״הַמֶּלֶךְ״, כִּי מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ תֵּצֵא תּוֹרָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁאֵין מִצְוָה זוֹ מִכְּלַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (ד ו) ״כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה״, וְכָאן מַשְׁמָע אַדְּרַבָּה שֶׁמּוֹנִין עַל הַחֻקִּים, תְּשׁוּבָה לַדָּבָר כִּי יֵשׁ חֻקִּים שֶׁיָּכוֹל הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיג טַעֲמָם זוּלַת שֶׁטַּעֲמָם נִסְתָּר מִכְּלַל הֶהָמוֹן וְנִגְלֶה הוּא לִיחִידֵי שְׂרִידֵי הַדּוֹר, וּפָרָה זוֹ טַעֲמָהּ נִסְתָּר מִכָּל אָדָם, שֶׁהֲרֵי שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִשִּׂיג הַכֹּל חוּץ מִן הַפָּרָה שֶׁאָמַר עָלֶיהָ ״וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי״ (קהלת ז כג), לְפִיכָךְ הָאֻמּוֹת שֶׁשּׁוֹמְעִים חֹק הַפָּרָה לְבַד וַדַּאי מוֹנִין עָלֶיהָ. וּלְהַלָּן נֶאֱמַר ״אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה״, כִּי הַשּׁוֹמְעִים כָּל הַחֻקִּים בִּכְלָל, וְיֵשׁ בָּהֶם חֻקִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם טַעַם נִגְלֶה, אֲזַי הֵמָּה יְעִידוּן יַגִּידוּן גַּם עַל חֹק הַנֶּעְלָם כִּי יֵשׁ בּוֹ סוֹד וְיִתְלוּ הַחֶסְרוֹן בְּקוֹצֶר דַּעַת הַמַּשִּׂיג.

וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, לְעוֹלָם הִיא נִקְרֵאת עַל שִׁמְךָ כוּ׳. מַה יְּקָר וּגְדוּלָּה נָתַן לְמֹשֶׁה בָּזֶה שֶׁתִּקָּרֵא הַפָּרָה עַל שְׁמוֹ. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה שֶׁאֵין מִצְוָה נִקְרֵאת כִּי אִם עַל שֵׁם הַגּוֹמְרָהּ, וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במד״ר יט ח) הַפָּרָה כַּפָּרָה עַל עֲוֹן הָעֵגֶל, תָּבוֹא הָאֵם וּתְקַנַּח צוֹאַת בְּנָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁמֹּשֶׁה הִתְחִיל בְּכַפָּרָה זוֹ כְּשֶׁשָּׂרַף הָעֵגֶל וַיִּטְחֹן אוֹתוֹ דַּק לְעָפָר כָּךְ יִגְמֹר הַכַּפָּרָה, שֶׁגַּם הַגְּמָר יִקָּרֵא עַל שְׁמוֹ. וְזֶה טַעַם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילק״ש יתרו רס ח): כְּשֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר הֲלָכָה בְּשֵׁם אֱלִיעֶזֶר, פָּרָה בַּת שְׁתַּיִם עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ, אָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא אֱלִיעֶזֶר זֶה מִיּוֹצְאֵי חֲלָצַי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר״. (שמות יח ד) וּמַה רָאָה מֹשֶׁה עַל כָּכָה לְבַקֵּשׁ עַל דִּין זֶה שֶׁיֵּצֵא מִיּוֹצְאֵי חֲלָצָיו יוֹתֵר מִכָּל סִתְרֵי תּוֹרָה הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת מִכָּל דּוֹר וָדוֹר וְדוֹרְשָׁיו דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו? אֶלָּא לְפִי שֶׁבְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל מָסַר מֹשֶׁה נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מְחֵנִי נָא מִסִּפְרֶךָ״ (שמות לב לב), וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג יא): ״וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ״, עַל כֵּן רָצָה שֶׁגַּם בְּפָרָה זוֹ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף תִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ, כִּי פָּרָה טַעֲמָהּ לְשָׁרֵשׁ אַחַר הָעֲבוֹדָה זָרָה, וְכֵן הָעֶגְלָה עֲרוּפָה כַּפָּרָה עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, כִּי בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל עָבְרוּ גַּם עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים בַּהֲרִיגַת חוּר, לָכֵן נֶאֱמַר: ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״, שֶׁגְּמַר מִצְוָה זוֹ תִּקָּרֵא עַל שִׁמְךָ.

וְיַעַן כִּי נֶאֱמַר ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״ וְלֹא נֶאֱמַר ״חֻקַּת הַפָּרָה״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהַתּוֹרָה וְהַפָּרָה עִנְיָן אֶחָד לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁהַתּוֹרָה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג כב): ״זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי״, כָּךְ הַפָּרָה תִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ. וְטַעַם שְׁנֵיהֶם אֶחָד הוּא, כִּי חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה נִבְרְאוּ בָעוֹלָם וְכֻלָּם נִמְסְרוּ לְמֹשֶׁה חָסֵר אַחַת (נדרים לח.), וְעַל יְדֵי אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁהִשִּׂיג הָיָה לוֹ מָבוֹא לָבוֹא בְּסוֹד ה׳ לִדְרוֹשׁ הַתּוֹרָה בְּאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע פָּנִים טָהוֹר וּבְאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע פָּנִים טָמֵא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ב ד): ״וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה״, מוֹנִים הַיְינוּ בְּפַעַמַיִם מ״ט, כִּי עַל יְדֵי זֶה אִמְרוֹת ה׳ אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת מְזֻקָּקוֹת שִׁבְעָתָיִם (תהלים יב ז), הַיְינוּ שֶׁבַע עַל שֶׁבַע. וְכֵן טַעַם הַפָּרָה נֶעֱלָם מֵעֵין כָּל חַי, אֲפִלּוּ מִשְּׁלֹמֹה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם״ (מלכים א׳ ה יא), וְלֹא נִגְלֵית כִּי אִם לְמֹשֶׁה עַל יְדֵי אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁהִשִּׂיג, כִּדְמַסִּיק בְּיַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי (תהלים יב תרנח): ״כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם״, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי פָּתַר קְרָא בְּפָרָשַׁת פָּרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֶׁבַע פְּעָמִים שֶׁבַע: שֶׁבַע פָּרוֹת, שֶׁבַע הַזָּיוֹת, שֶׁבַע שְׂרֵפוֹת, שֶׁבַע כִּבּוּסִים, שִׁבְעָה טְמֵאִים, שִׁבְעָה טְהוֹרִים, שִׁבְעָה כֹּהֲנִים. אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם, חֲסֵרִים הֵם, אֱמוֹר לוֹ אַף מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הָיוּ בִּכְלָל, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, מַה נָּפְקוּתָא יֵשׁ לָן בְּמִסְפָּר זֶה עַד שֶׁדָּרַשׁ עָלָיו פָּסוּק ״מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם״, אֶלָּא וַדַּאי דַּעַת בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה לִתֵּן טַעַם עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ (ילק״ש חקת יט תשנט): ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה״, לְךָ אֲנִי מְגַלֶּה סוֹד פָּרָה וְלַאֲחֵרִים הִיא חֻקָּה. וְלָמָּה נֶעֶלְמָה מֵעֵין כָּל חַי, אֶלָּא לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִסְפַּר אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה, וְזֶה רֶמֶז שֶׁאֵין לְזַקֵּק וּלְצָרֵף כָּל עִנְיָנָהּ כִּי אִם עַל יְדֵי אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁלֹּא נִגְלוּ כִּי אִם לְמֹשֶׁה. עַל כֵּן הִיא לַאֲחֵרִים חֻקָּה וַאֲפִלּוּ לִשְׁלֹמֹה.

וּבָעֲקֵדָה הֵבִיא מִדְרָשׁ הָאוֹמֵר שֶׁהַפָּרָה בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה מִתְקַרְיָא, וּפֵרֵשׁ בָּזֶה מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ. וְאוֹמֵר אֲנִי כְּשֵׁם שֶׁהָאֵם מוֹשֶׁלֶת עַל הַבֵּן כָּךְ הַפָּרָה מָשְׁלָה בְּכָל חָכְמוֹת שְׁלֹמֹה, כִּי לֹא יוּכַל לָבוֹא בְּסוֹדָהּ. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר ״חֻקַּת הַתּוֹרָה״ כִּי אִם כָּאן וּבְפָרָשַׁת מַטּוֹת בְּהִלְכוֹת גִּעוּלֵי כֵּלִים בְּמֵי נִדָּה, לְפִי שֶׁטָּהֳרַת הַפָּרָה בִּכְלָלָהּ נִמְשְׁלָה לַתּוֹרָה בִּכְלָלָהּ עַל יְדֵי תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה שֶׁבָּהּ.

פָּרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה. מָשָׁל לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פַּלְטִין הַמֶּלֶךְ, אָמְרוּ תָּבוֹא הָאֵם וּתְקַנַּח צוֹאַת בְּנָהּ (תנחומא חקת ח). לְפִי שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לְבַטֵּל אֵיזוֹ גִּדּוּל רָע אֵין דַּי בְּשֶׁיִכְרוֹת הָעֲנָפִים כָּל זְמַן שֶׁבָּאָרֶץ לֹא יָמוּת גִּזְעוֹ שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, כִּי סוֹפָהּ לַחֲזוֹר וְלִצְמֹחַ. אֲבָל בְּבִטּוּל הַשֹּׁרֶשׁ יִפְּלוּ גַּם הָעֲנָפִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (עמוס ב ט): ״וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁלֹּא דַּי בְּהַשְׁמָדַת הַפְּרִי לְבַד. לָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע״ז מה:): הָעוֹקֵר עֲבוֹדָה זָרָה צָרִיךְ לְשָׁרֵשׁ אַחֲרֶיהָ, רוֹצֶה לוֹמַר צָרִיךְ לַחֲקוֹר אֵיזוֹ סִבָּה גָּרְמָה לָהֶם לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי הַסִּבָּה הוּא הַשֹּׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, וּבְבִטּוּל הַסִּבָּה יִפּוֹל הַמְּסֻבָּב דְּהַיְינוּ הַתּוֹלָדָה. וְהַסִּבָּה נִמְשְׁלָה לְאֵם הַמּוֹלֶדֶת הַתּוֹלָדָה, עַל כֵּן צִוָּה ה׳ עַל שְׂרֵפַת הַפָּרָה אֵם שֶׁל הָעֵגֶל, כְּדֵי שֶׁנִּלְמוֹד מִזֶּה דִּין הָעוֹקֵר עֲבוֹדָה זָרָה צָרִיךְ לְשָׁרֵשׁ אַחֲרֶיהָ וְאָז לֹא יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה. וּבְפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא (ל יג) הֶאֱרַכְנוּ לְדַבֵּר מִזֶּה, וְשָׁם מְבֹאָר שֶׁעִקַּר הַסִּבָּה הָיְתָה רוֹב כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לב.): אַתָּה גָּרַמְתָּ לָהֶם כוּ׳. וּלְפִי שֶׁהַזָּהָב הָאָדוֹם הָאָדוֹם הַזֶּה הֱבִיאָם לִידֵי מַעֲשֶׂה זֶה, עַל כֵּן יִקְחוּ פָרָה אֲדֻמָּה לִשְׂרוֹף וּלְבַטֵּל מַרְאֶה הָאָדוֹם הַזֶּה, וְזָהָב לֹא יִרְבֶּה לָהֶם עוֹד, וְאָז לֹא יָבוֹאוּ לִידֵי מַעֲשֶׂה כָּזֶה.

וְעִנְיָן עָמוֹק זֶה וְהַמָּשָׁל וְשִׁבְרוֹ הֶרְאָה ה׳ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, כִּי הוּא גָּרַם טֻמְאַת הַמֵּת, לְפִי שֶׁבְּמַתַּן תּוֹרָה נַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל חֵירוּת עַל הַלּוּחוֹת, חֵירוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת (שמו״ר מא ז), וְאֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁהָיְתָה הַכַּוָּנָה לְבַטֵּל הַמָּוֶת לְגַמְרֵי, אֶלָּא עִנְיָן חֵירוּת זֶה הוּא דַוְקָא מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁלֹּא יָמוּתוּ כִּי אִם בִּנְשִׁיקָה עַל פִּי ה׳, וְאָז לֹא הָיוּ הַמֵּתִים טְמֵאִים, כִּי כָּל עִקַּר הַטֻּמְאָה שֶׁל הַמֵּתִים בָּאָה מִמִּיתָה שֶׁהִיא עַל יְדֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת הַבָּא מִסִּטְרָא דִמְסָאֲבָא, אֲבָל הַמֵּתִים בִּנְשִׁיקָה אֵין בָּהֶם שׁוּם צַד טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי בַּיּוֹם שֶׁמֵּת רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ אָמְרוּ שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם בָּטְלָה הַכְּהֻנָּה (כתובות קג:, ועיי״ש בתוספות) כִּי לֹא הָיָה שָׁם טֻמְאָה, עַל כֵּן הִתִּירוּ לַכֹּהֲנִים לְהִתְעַסֵּק בּוֹ. נִמְצָא שֶׁבְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה נַעֲשׂוּ בְּנֵי חוֹרִין מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, וּבָטְלָה הַטֻּמְאָה, וְעַל יְדֵי הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ חָזְרוּ לְקִלְקוּלָם וְהִשְׁלִיטוּ עֲלֵיהֶם הַמַּלְאַךְ הַמָּוֶת. וְאִם כֵּן הָעֵגֶל גָּרַם טֻמְאַת הַמֵּת, עַל כֵּן תָּבוֹא הָאֵם וּתְקַנַּח צוֹאַת בְּנָהּ לְהָסִיר הַטֻּמְאָה עַל יְדֵי אֵפֶר הַפָּרָה. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

פסוק ג

וּנְתַתֶּם אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר. וְלֹא עַל יְדֵי אַהֲרֹן, כִּי הוּא הָיָה סִבָּה אֶל הָעֵגֶל. וּמִדְּמָצִינוּ שֶׁמֹּשֶׁה הִתְפַּלֵּל שֶׁאֱלִיעֶזֶר הַדּוֹרֵשׁ דִּין הַפָּרָה יִהְיֶה מֵחֲלָצָיו, וְכָאן נֶאֱמַר גַּם כֵּן אֶלְעָזָר, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז אֶל עֵזֶר הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֶל הַטָּהֳרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לו כה): ״וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים״ וְגוֹ׳, כִּי לוּלֵא הָעֵזֶר שֶׁל הָאֵל יִתְבָּרַךְ לֹא עָלְתָה לָהֶם טָהֳרָה זוֹ לְבַד. וּמִדְּקָאָמַר פָּרָה בַּת שְׁתַּיִם, עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהַסִּבָּה גְּדוֹלָה פִּי שְׁנַיִם מִן הַמְסֻבָּב, עַל כֵּן בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הָאָדָם זֵרוּז עַל הֲסָרַת הַסִּבָּה כָּאָמוּר. וְטַעַם לְהַזָּאַת שְׁלִישִׁי וְשְׁבִיעִי, לְפִי שֶׁהַטֻּמְאָה מִתְמַעֶטֶת וְהוֹלֶכֶת, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ (מו״ק כז:) שְׁלֹשָׁה לִבְכִי, שִׁבְעָה לְהֶסְפֵּד. עַל כֵּן הַזָּאָתוֹ בִּשְׁנֵי זְמַנִּים הַלָּלוּ.

פסוק כא

וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו. רֹב הַמְפָרְשִׁים יָצְאוּ לְלַקֵּט וְלֹא מָצְאוּ טַעַם מַסְפִּיק לָמָּה הַפָּרָה הַמְטַהֶרֶת הַטְּמֵאִים תְּטַמֵּא הַטְּהוֹרִים. וְעַתָּה הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע, כִּי מָצִינוּ שֶׁכָּל אֹכֶל אֵינוֹ מֻכְשָׁר לְטֻמְאָה עַד שֶׁיִּפּוֹל עָלָיו מַיִם. וְאֵיךְ אֶפְשָׁר הַמַּיִם שֶׁמְּקוֹרָם טָהֳרָה יְסַבְּבוּ הַטֻּמְאָה? אֶלָּא בֵּאוּר הָעִנְיָן כָּךְ הוּא: שֶׁכָּךְ הוּא בַּטִּבְעִיּוֹת, שֶׁכָּל דָּבָר אֵינוֹ מִתְפָּעֵל כִּי אִם מֵהַפְכּוֹ, וְלֹא מִמָּה שֶׁהוּא מִמִּינוֹ. כְּדֶרֶךְ שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מִתְגָּרֶה יוֹתֵר בְּיִשְׂרָאֵל מִבָּאֻמּוֹת, וּבְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם (סוכה נב.), לְפִי שֶׁכֻּלָּם הַפְכִּיִּים לוֹ, עַל כֵּן הוּא רוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם. וְזֶה טַעַם שֶׁסָּמוּךְ לַעֲלִיַּת הַשַּׁחַר הַחֹשֶׁךְ מִתְגַּבֵּר, כִּי כָּל דָּבָר מִתְפָּעֵל מֵהַפְכּוֹ דַּוְקָא. לְפִיכָךְ, כָּל אֹכֶל וְזֶרַע אֵינוֹ מִתְפָּעֵל מִן הַטֻּמְאָה לַעֲשׂוֹת בּוֹ רוֹשֶׁם עַד שֶׁיָּבֹא עָלָיו מַיִם שֶׁכֻּלָּם טָהֳרָה, וְאָז הַטֻּמְאָה רְצוֹנָהּ לְנַצֵּחַ הַטָּהֳרָה וּמִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ וְעוֹשֶׂה בָּהּ רוֹשֶׁם. כָּךְ מֵי נִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַיִם שֶׁכֻּלָּם טָהֳרָה, וְיֵשׁ שָׁם אֵפֶר פָּרָה שֶׁכֻּלּוֹ טֻמְאָה, וְהֵם מְעֹרָבִין יַחַד. לְפִיכָךְ, אִם מֵי נִדָּה זוֹרַק עַל אָדָם טָמֵא, אָז אֵין הָאָדָם מִתְפָּעֵל מִן הָאֵפֶר, שֶׁהֲרֵי הוּא מִמִּינוֹ, אֲבָל הוּא מִתְפָּעֵל מִן הַמַּיִם שֶׁהֵם הַפְכִּיִּים לוֹ, כִּי הוּא טָמֵא וְהַמַּיִם טְהוֹרִים, עַל כֵּן הַמַּיִם פּוֹעֲלִים בּוֹ וּמְנַצְּחִים הַטֻּמְאָה. אֲבָל אָדָם טָהוֹר הַנּוֹשֵׂא מֵי הַנִּדָּה אֵינוֹ מִתְפָּעֵל מִן הַמַּיִם, כִּי הֵם מִמִּינוֹ, שֶׁשְּׁנֵיהֶם טְהוֹרִים. אֲבָל הוּא מִתְפָּעֵל מִן הָאֵפֶר שֶׁהֵם הַפְכִּיִּים לוֹ, כִּי הוּא טָהוֹר וְהָאֵפֶר טָמֵא, עַל כֵּן הָאֵפֶר פּוֹעֵל בּוֹ וְעוֹשֶׂה בּוֹ רוֹשֶׁם לְטַמְּאוֹ.

וְאִם תִּשְׁאַל לוֹמַר: אִם כֵּן, הָאֵפֶר לָמָּה לִי? יְטַהֲרוֹ בְּמַיִם בְּלֹא אֵפֶר. תְּשׁוּבָה לַדָּבָר, שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ בִּזְרִיקַת הָאֵפֶר עָלָיו, כִּי לֹא יוּכַל לְהִטָּהֵר עַד שֶׁיֵּדַע מְקוֹר הַטֻּמְאָה וְיִשְׁתַּדֵּל לְהָסִיר הַסִּבָּה, לוֹמַר: הֲרֵי לְךָ שְׁטָר וְשׁוֹבְרוֹ עִמּוֹ. וּבְעֵרוּב זֶה, כֹּחַ הַמַּיִם אָתֵי לְאַשְׁמוֹעִינָן שֶׁהֵם מְנַצְּחִים מְקוֹר הַטֻּמְאָה.

וְעַל צַד הָרֶמֶז מָקוֹם אִתִּי לוֹמַר עַל פִּי דִּבְרֵי בַּעַל הָעֲקֵדָה, שֶׁפֵּרֵשׁ כָּל עִנְיְנֵי הַפָּרָה עַל דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, כַּמְבֹאָר מִסִּפְרוֹ. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ קָרוֹב לִשְׁמֹעַ, שֶׁרְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ כִּרְפוּאַת הַגּוּף, כִּי הַמַּשְׁקֶה הַמּוֹעִיל לִתְרוּפַת אָדָם חוֹלֶה מַזִּיק לְאָדָם בָּרִיא. וּכְאָמְרוּ רַזַ״ל (תענית יא:): בַּר בֵּי רַב דְּיָתֵיב בְּתַעֲנִיתָא, כַּלְבָּא לֵיכוֹל שֵׁירוּתָא. הֲרֵי שֶׁהַצּוֹמוֹת מְטַמְּאִים אֶת הַטְּהוֹרִים וּמְטַהֲרִים הַטְּמֵאִים. פֵּרוּשׁ: מִי שֶׁנִּטְמָא כְּבָר בַּעֲבֵרָה, הַצּוֹמוֹת הֶכְרֵחִיִּים לוֹ, וּכְהַהִיא שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל (יומא פו:): הֵיכִי דָּמֵי בַּעַל תְּשׁוּבָה? כְּגוֹן שֶׁבָּא אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ. מַחְוֵי רַב יְהוּדָה: בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק וּבְאוֹתָהּ אִשָּׁה וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם. כִּי מְקוֹם הַחֵטְא וְשַׁעַר שֶׁעָבַר בּוֹ צָרִיךְ שֶׁשָּׁם תִּהְיֶה גְּבוּרָתוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ, שֶׁכְּבָר טָעַם פֹּה טַעַם עֲבֵרָה וּמְבַקֵּשׁ לִמּוּדוֹ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (הושע ב א): ״וְהָיָה בִמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי״, דַּוְקָא בִּמְקוֹם הַחֵטְא, אֲשֶׁר שָׁם יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם, בַּמָּקוֹם הַהוּא תִּהְיֶה הַתְּשׁוּבָה, וְשָׁם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁזֶּה כַּוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לד:): מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים, צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמוֹד שָׁם, כִּי הַבַּעַל תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לַעֲמוֹד בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּלְהִתְיַחֵד עִם אוֹתָהּ אִשָּׁה אֲשֶׁר חָטָא, אֲבָל לְצַדִּיק גָּמוּר אָסוּר הַיִּחוּד, כִּי אָסוּר לְהָבִיא נַפְשׁוֹ בְּנִסָּיוֹן. נִמְצָא שֶׁיִּחוּד, דְּהַיְנוּ עֶצֶם הַתְּשׁוּבָה, מְטַמֵּא הַטְּהוֹרִים וּמְטַהֵר הַטְּמֵאִים. וְכֵן צָרִיךְ כָּל בַּעַל תְּשׁוּבָה לְהַטּוֹת לַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן בַּדָּבָר שֶׁחָטָא בּוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא לְדֶרֶךְ הַמְמֻצָּע, כְּדֶרֶךְ הָאֻמָּנִין הָרוֹצִים לְיַשֵּׁר עֵץ מְעֻקָּם, שֶׁצְּרִיכִים לְעַקְּמוֹ לַצַּד הַשֵּׁנִי. אֲבָל לְצַדִּיק גָּמוּר לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ זֶה, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ מְמֻצָּע תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז טז): ״אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה״. וְכֵן יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדָּבָר זֶה נִרְמָז בְּהַשְׁלָכַת עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה, דְּהַיְנוּ הַשְׁלָכַת הַקְּצָווֹת, שֶׁלֹּא לְהַגְבִּיהַּ עַצְמוֹ כָּאֶרֶז וְלֹא לְהַשְׁפִּיל עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּאי כָּאֵזוֹב. עַל כֵּן הַפָּרָה מְטַמְּאָה וּמְטַהֶרֶת, כְּדֵי שֶׁנִּלְמַד מִמֶּנָּה שֶׁבְּעִנְיְנֵי הַתְּשׁוּבָה יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים הַמְּטַמְּאִים וּמְטַהֲרִים כְּאֶחָד, וְהַשִּׁנּוּי בָּא מִצַּד הַמְקַבְּלִים כָּאָמוּר. וְזֶה דֶּרֶךְ נָכוֹן וּבָרוּר.

פרק כ

פסוק ב

וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה. עַל צַד הָעֹנֶשׁ חָסְרוּ הַמַּיִם לְפִי שֶׁלֹּא הִסְפִּידוּהָ כָּרָאוּי, כִּי בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נֶאֱמַר וַיִּבְכּוּ אוֹתָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָאן לֹא נֶאֱמַר וַיִּבְכּוּ אוֹתָהּ, וְנֶאֱמַר ״וַתָּמָת שָׁם וַתִּקָּבֵר שָׁם״, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁמֵּתָה שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתָהּ לְאַלְתַּר, וְנִשְׁכְּחָה כְּמֵת מִלֵּב וְלֹא הִרְגִּישׁוּ בְּהֶעְדֵּרָהּ כְּלָל. עַל כֵּן נֶחְסְרוּ לָהֶם הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ לְמַפְרֵעַ שֶׁהַבְּאֵר הָיָה בִּזְכוּת מִרְיָם. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מו״ק כח.) אָמְרוּ שֶׁנִּסְמְכָה מִיתָתָהּ לְפָרָשַׁת פָּרָה לוֹמַר לְךָ מָה הַקָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִים אַף מִיתַת הַצַּדִּיקִים מְכַפֶּרֶת. וְלָמָּה נִסְמְכָה דַּוְקָא לְפָרָה, כִּי בֶּאֱמֶת אֵינָהּ קָרְבָּן רַק מַה שֶּׁמָּצִינוּ שֶׁקְּרָאָהּ הַכָּתוּב חַטָּאת, (במדבר יט ט) אֲבָל הָעִקָּר הוּא כְּשֵׁם שֶׁהַפָּרָה בָּאָה לְקַנֵּחַ צוֹאַת בְּנָהּ כָּךְ הַצַּדֶּקֶת אֵם כָּל חַי בְּמִיתָתָהּ מְקַנַּחַת צוֹאַת תּוֹלְדוֹתֶיהָ.

וּסְמִיכוּת זֶה מְבִיאִים הַמִּדְרָשִׁים בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת: א׳, סְמִיכוּת מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן לְיוֹם הַכִּפּוּרִים הַמְכַפֵּר (ויקרא טז א); ב׳, סְמִיכוּת מִרְיָם לְפָרָה; ג׳, סְמִיכַת מִיתַת אַהֲרֹן לְבִגְדֵי כְהֻנָּה הַמְכַפְּרִים (במדבר כ כח) כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מו״ק כח.); ד׳, סָמַךְ מִיתַת אַהֲרֹן לִשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת (דברים י ב-ו) לוֹמַר שֶׁקָּשָׁה מִיתַת צַדִּיקִים כִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת. לְפִי שֶׁמִּן כָּל צַדִּיק יַגִּיעַ לִבְנֵי דוֹרוֹ אַרְבָּעָה מִינֵי תּוֹעֶלֶת. הָאֶחָד הוּא, שֶׁכָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּזְכוּתוֹ, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יז:): כָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפָרָשַׁת וַיְחִי בְּגֹרֶן הָאָטָד וּבְפָרָשַׁת אֱמוֹר בְּפָסוּק ״כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ״, וַהֲרֵי הֵמָּה כְּמוֹ הָאֵם הַמְּנִיקָה אֶת בְּנָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תנחומא שמות י״ב:כ״ח.): ״שְׁנֵי שָׁדַיִךְ״ אֵלּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י (שיר ד ה). וְכֵן מָצִינוּ שֶׁבִּזְכוּת מִרְיָם הָיָה לָהֶם הַבְּאֵר שֶׁהָיָה מַסְפִּיק לְיִשְׂרָאֵל כָּל צָרְכֵיהֶם, וְזֶהוּ סְמִיכַת מִיתָתָהּ לְפָרָה אֵם הָעֵגֶל הַבָּא לְתַקֵּן קִלְקוּל בְּנָהּ. הַשֵּׁנִי, שֶׁהַצַּדִּיק מְלַמְּדָם לְהוֹעִיל דֶּרֶךְ ה׳ וּמִצְוָה, עַל כֵּן דּוֹמָה פְּטִירָתוֹ כִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת. הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁזְּכוּתוֹ מֵגֵן כְּצֵל וּכְבֶגֶד הֶעָשׂוּי לְהַצִּיל מִקֹּר וָחֹם, וּבְמוֹתוֹ סָר צִלָּם וַהֲרֵי הֵם עֲרוּמִּים מִכָּל מִכְסֶה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ כט): ״וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה ג.) ״וַיִּרְאוּ״ הַיּוּ״ד בְּצֵרֵי, שֶׁנִּרְאוּ, וְהַיְנוּ בְּהָסֵר הֶעָנָן שֶׁנִּמְשַׁל לְבֶגֶד, וְזֶהוּ סְמִיכוּת לְבִגְדֵי כְּהֻנָּה. הָרְבִיעִי, שֶׁהוּא מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם בְּמִיתָתוֹ, זֶהוּ סְמִיכוּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְקַל לְהָבִין.

פסוק ג

וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה. בְּכָל הַתְּלוּנּוֹת לֹא מָצִינוּ לְשׁוֹן מְרִיבָה כִּי אִם עַל עִסְקֵי מַיִם שְׁתֵּי פְּעָמִים: כָּאן, וּבְמַסָּה וּמְרִיבָה (שמות יז ז), לְפִי שֶׁמִּן הַמַּיִם נִבְרָא הַמַּחֲלֹקֶת, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בר״ר ד ו): מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר ״כִּי טוֹב״ בַּשֵּׁנִי, לְפִי שֶׁבּוֹ נִבְרָא הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א ו): ״וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם״, וּמְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה (משלי יז יד): ״פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן״, מַה שֶּׁנִּפְטְרוּ וְנִבְדְּלוּ הַמַּיִם זֶה מִזֶּה זֶה רֵאשִׁית מָדוֹן וְהַתְחָלָה לְכָל מְרִיבָה. וְכֵן מְרִיבַת רוֹעֵי יִצְחָק עַל אוֹדוֹת הַמַּיִם, כִּי כָל זֶה נִמְשָׁךְ בַּטֶּבַע מִמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים. וְרָבוּ עִם מֹשֶׁה שֶׁנִּמְשָׁה מִן הַמַּיִם וְיָדוֹ מָשְׁלָה בַּמַּיִם בְּיַם סוּף וּבַצּוּר, וְלָמָּה לֹא יוֹצִיא לָנוּ מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ גַּם עַתָּה.

וּמַה שֶּׁאָמְרוּ ״וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ״, לֹא עַל מִיתַת הַצָּמָא אָמְרוּ כֵן, דְּאִם כֵּן לָמָּה סִיְּמוּ דִּבְרֵיהֶם ״וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת״? אֶלָּא שֶׁרֹאשׁ דִּבְרֵיהֶם תְּלוּנָּה אַחֶרֶת וּגְדוֹלָה הִיא, כִּי נִגְזַר עֲלֵיהֶם ״בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמוּתוּ״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קי:): ״וְשָׁם יָמוּתוּ״ לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי מֵתֵי מִדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעַל זֶה אָמְרוּ כָּאן: ״לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ״, אֲנַחְנוּ שָׁוֶה לִבְעִירֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁרוּחַ הַבְּהֵמָה יוֹרֶדֶת לְמַטָּה כָּךְ רוּחֵנוּ. וְאוֹסִיף אֲנִי לֶקַח טוֹב, שֶׁעַל כֵּן הִקְדִּימוּ לוֹמַר ״וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה׳״, דּוֹמֶה לְאַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתוּ קֹדֶם גְּזֵרַת ״וְשָׁם יָמוּתוּ״ לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי אָז הָיִינוּ שָׁוִים לְאַחֵינוּ בְּחֵלֶק הָעוֹלָם הַבָּא, ״וְלָמָּה הֲבֵאתֶם וְגוֹ׳ לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ״ שָׁוֶה לִבְעִירֵנוּ, כִּי הוּא הֵפֶךְ ״בִּגְוַע אַחֵינוּ״ אֶלָּא כְּמִיתַת בְּעִירֵנוּ. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁהִזְכִּירוּ תְּחִלָּה לְשׁוֹן גְּוִיעָה וְאַחַר כָּךְ לְשׁוֹן מִיתָה, כִּי גְוִיעָה נֶאֶמְרָה בַּצַּדִּיקִים (ב״ב טז:) וּמִיתָה שַׁיָּכָא אַף בִּפְחוּתִים. וְזֶה מוֹפֵת שֶׁעַל גְּוִיעַת הַצַּדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא אָמְרוּ כֵן. וּכְשֶׁאָמְרוּ ״לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ״ אָמְרוּ הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּתוּ כִּשְׁאָר בְּהֵמָה? וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

פסוק ד

וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה׳. מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר ״וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן״ וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה״ לְבַד, וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְאָמַר ״וְלָמָה הֲבֵאתֶם״ לִשְׁנֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ ״לָמָה הֶעֱלִיתָנוּ״ לְמֹשֶׁה לְבַד (עיין בעל הטורים). וְעוֹד שֶׁהָיָה לָהֶם לְהַקְדִּים תְּלוּנַּת ״וְלָמָה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם״ קֹדֶם ״וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה׳ אֶל הַמִּדְבָּר״ כְּסֵדֶר הֲוָיָתָן. וְעוֹד שֶׁשִּׁנָּה שְׁמוֹתָם כַּמָּה פְּעָמִים מֵעֵדָה, לְקָהָל, וְהָעָם, וּקְהַל ה׳.

וְהַבֵּאוּר לְכָל זֶה הוּא, שֶׁיָּדְעוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהַבְּאֵר הָיָה בִּזְכוּת מִרְיָם, וְהַמָּן בִּזְכוּת מֹשֶׁה, וְעַנְנֵי כָּבוֹד בִּזְכוּת אַהֲרֹן, וְאִלּוּ הָלְכוּ דֶּרֶךְ אֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת לֹא הָיוּ צְרִיכִין לְכָל זֶה, וְיָדוּעַ שֶׁהָעֲלִיָּה מִמִּצְרַיִם הָיָה מֹשֶׁה לְבַד הָעִקָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לב א): ״כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ״ וְגוֹ׳, אֲבָל מַה שֶּׁנִּתְרַצּוּ לִכָּנֵס בַּמִּדְבָּר הָיָה עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם, כִּי לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לִהְיוֹת שָׁם בְּלֹא מָן וּבְלֹא עַנְנֵי כָבוֹד. וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר: ״וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן״, וְלֹא פֵּרֵשׁ עֲדַיִן לָמָּה נִקְהֲלוּ עַל שְׁנֵיהֶם. וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה״ לְבַדּוֹ, וְלֹא פֵּרֵשׁ עֲדַיִן לָמָּה רָבוּ עִמּוֹ. וְאַחַר כָּךְ פֵּרֵשׁ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, כִּי מַה שֶּׁנִּקְהֲלוּ עַל שְׁנֵיהֶם הַיְינוּ כְּדֵי לוֹמַר לָהֶם ״וְלָמָּה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה׳ אֶל הַמִּדְבָּר״, כִּי שְׁנֵיהֶם הָיוּ סִבָּה לָהֶם לָבֹא אֶל הַמִּדְבָּר. וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, כִּי מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה״, הַיְינוּ שֶׁאָמְרוּ ״וְלָמָּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם״ וְגוֹ׳ כִּי מֹשֶׁה לְבַדּוֹ הַמַּעֲלֶה אוֹתָם. וּמַה שֶּׁהִקְדִּימוּ תְּלוּנַּת וְ״לָמָּה הֲבֵאתֶם״ וְגוֹ׳ לְפִי שֶׁזּוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכֻלָּם, כִּי לֹא הָיָה לָהֶם הֶזֵּק בַּהַעֲלָאָה מִמִּצְרַיִם אִלּוּ לֹא הֱבִיאָם אֶל הַמִּדְבָּר. עַל כֵּן עָשׂוּ תְּלוּנָּה תְּחִלָּה עַל שֶׁהֱבִיאוּם אֶל הַמִּדְבָּר הָרַע מִצַּד עַצְמוֹ, אַף אִם לֹא הָיוּ יוֹצְאִים מִמָּקוֹם חָשׁוּב כְּמִצְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ עָשׂוּ תְּלוּנָּה קְטַנָּה מִזּוֹ, וְהוּא שֶׁהִכְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה כִּי הֶעֱלָם מִמִּצְרַיִם, מָקוֹם שֶׁהוּא כְּגַן ה׳ לְאִילָנוֹת וּזְרָעִים, אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגוֹ׳.

וּלְפִי מַה שֶּׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה שֶׁעָשׂוּ תְּלוּנָּה בַּעֲבוּר שֶׁאִבְּדוּ חֶלְקָם בָּעוֹלָם הַבָּא, מְיֻשָּׁב גַּם כֵּן לָמָּה הִקְדִּימוּ תְּלוּנַּת ״וְלָמָּה הֲבֵאתֶם״ וְגוֹ׳ כִּי רַבָּה הִיא בֶּאֱמֶת. וְזֶה שֶׁאָמַר ״וַיָּבֹאוּ כָּל הָעֵדָה״ הַיְינוּ עֵדָה הַשְּׁלֵמָה כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י, ״וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ״, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״הָעָם״ מְדַבֵּר בִּרְשָׁעִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י בַּפָּסוּק ״וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים״ (במדבר יא א), וְרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהָרְשָׁעִים שֶׁבֵּינֵיהֶם בִּקְשׁוּ לֵישֵׁב יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע בְּקָדֵשׁ, וְלֹא הָיָה לָהֶם רָצוֹן וְחֵפֶץ לָלֶכֶת לָאָרֶץ כִּי שָׂנְאוּ הָאָרֶץ, מִיָּד ״וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם״ כְּדֵי שֶׁמֵּחֲמַת חֶסְרוֹן מַיִם לֹא יְבַקְשׁוּ יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע, וּמִיתָתָהּ סִבָּה לְחֶסְרוֹן הַבְּאֵר, וּבַהֲדֵי הוֹצָא לָקֵי כַּרְבָא (ב״ק צב.), שֶׁלֹּא הָיָה מַיִם לָעֵדָה אֲפִלּוּ לַשְׁלֵמִים שֶׁבָּהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בְּשֵׁם ״עֵדָה״. ״וַיָּרֶב הָעָם״ אֵלּוּ הַפְּחוּתִים, אֲבָל הַטּוֹבִים שָׁתְקוּ כִּמְצַפִּים לִתְשׁוּעַת ה׳. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ ״וְלָמָּה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה׳״, זֶהוּ דִּבְרֵי עַצְמָם, כִּי בְּעֵינֵי עַצְמָם הָיוּ כְּשֵׁרִים.

פסוק ו

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד מִפְּנֵי הַקָּהָל. הַיְינוּ מִפְּנֵי שֶׁנִּקְהֲלוּ וְעָמְדוּ עַל נַפְשָׁם, בָּרְחוּ מִפְּנֵיהֶם אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

פסוק ח

קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה וְגוֹ׳. אִם צִוָּהוּ ה׳ לְדַבֵּר אֶל הַסֶּלַע אִם כֵּן מַטֶּה זֶה לָמָּה לוֹ, מִדְּלָא קָאָמַר ״קַח אֶת מַטְּךָ״ וְאָמַר ״אֶת הַמַּטֶּה״, שְׁמַע מִנַּהּ בְּמַטֶּה יָדוּעַ הוּא מְדַבֵּר. וּמַה שֶּׁאָמַר ״מִלִּפְנֵי ה׳״, וְכִי מַטֵּה מֹשֶׁה עָמַד לִפְנֵי ה׳? וְלָמָּה קְרָאָם ״מוֹרִים״ דַּוְקָא בִּתְלוּנָּה זוֹ? וְהִנֵּה בְּמָהוּת חֵטְא זֶה בָּאוּ אַחַת עֶשְׂרֵה דֵּעוֹת, זְכָרָם מַהֲרִי״א בְּסִפְרוֹ, וְשָׁם תִּמְצָא דֵּעוֹת הַרְבֵּה רְחוֹקִים מִפְּשׁוּטוֹ. וְעַתָּה הַבֵּט יָמִין וּרְאֵה וְלִבְּךָ תָּשִׂית לְדַעְתִּי.

וְתֵדַע וְתַשְׂכִּיל כִּי מָצָאתִי בַּחִזְקוּנִי, שֶׁמַּטֶּה זֶה הָיָה מַטֵּה אַהֲרֹן אֲשֶׁר הוּנַּח לִפְנֵי ה׳. וּדְבָרָיו בִּלְתִּי מְתֻבָּלִים, כִּי לֹא פֵּרֵשׁ מַה טִּיבוֹ שֶׁל מַטֵּה אַהֲרֹן לְכָאן. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁבֶּאֱמֶת הַלָּשׁוֹן מוֹכִיחַ שֶׁמַּטֶּה זֶה הָיָה מַטֵּה אַהֲרֹן, מִדִּכְתִיב ״הַמַּטֶּה״, מַשְׁמַע הַיָּדוּעַ אֲשֶׁר הוּנַּח לְמִשְׁמֶרֶת לִפְנֵי ה׳, וְהוּא הָיָה עֵץ יָבֵשׁ שֶׁלֹּא הָיָה בוֹ לַחְלוּחִית מַיִם כְּלָל, וּמִכָּל מָקוֹם הוֹצִיא פֶּרַח וָצִיץ, וְאֵין פֶּרַח וָצִיץ בְּלֹא מַיִם, אֶלָּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּזַר עָלָיו שֶׁיּוֹצִיא מַיִם, וְהִפְרִיחַ ה׳ עֵץ יָבֵשׁ עַל יְדֵי הַמַּיִם שֶׁהוֹצִיא בִּגְזֵרַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ. וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמֹּשֶׁה יִקַּח מַטֵּה אַהֲרֹן וְיַרְאֵהוּ אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁהוֹצִיא ה׳ מַיִם מִן עֵץ יָבֵשׁ זֶה כָּךְ יוֹצִיא מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ זֶה הַיָּבֵשׁ. וּמַה שֶּׁאָמַר ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע וְנָתַן מֵימָיו״, כִּי כָּךְ תְּדַבֵּר אֶל הַסֶּלַע שֶׁיַּעֲשֶׂה גַּם הוּא כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה הַמַּטֶּה הַזֶּה. וְיַעַן כִּי לֹא פֹרַשׁ בַּמִּקְרָא נֹסַח הַדִּבּוּר שֶׁיְּדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הַסֶּלַע, וַדַּאי הַנֹּסַח הוּא שְׁתֵּי תֵּיבוֹת ״וְנָתַן מֵימָיו״, כִּי ״וְנָתַן״ מְשַׁמֵּשׁ לְשֶׁעָבָר, וְהוּא שֶׁיְּדַבֵּר אֶל הַסֶּלַע עִנְיַן הַמַּטֶּה שֶׁהוֹצִיא פֶּרַח וְנָתַן מֵימָיו, כִּי בִּסְתָם פֶּרַח וָצִיץ יֵשׁ לַחְלוּחִית מַיִם, וְכַאֲשֶׁר יִשְׁמַע הַסֶּלַע שֶׁהַמַּטֶּה כְּבָר נָתַן מֵימָיו אָז יַעֲשֶׂה גַם הוּא כְּמוֹתוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה ״וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע״. רֶמֶז לַדָּבָר, ״סֶלַע״ בְּגִימַטְרִיָּא ״עֵץ״, שֶׁיִּלְמַד מִן עֵץ יָבֵשׁ לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ. אֲבָל לֹא צִוָּה לְהַכּוֹת בּוֹ כְּלָל. וּכְשֶׁהִכָּה בּוֹ מֹשֶׁה כְּתִיב ״בְּמַטֵּהוּ״, מַשְׁמַע בַּמַּטֵּה שֶׁלּוֹ הִכָּה וְלֹא בְּמַטֵּה אַהֲרֹן. ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה׳ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ״, כִּי הֵבִין זֶה מִדְּקָאָמַר ״הַמַּטֶּה״ הַיָּדוּעַ וְלֹא אָמַר ״מַטְּךָ״, וְהוֹדִיעַ לָנוּ שֶׁרַק קִיחָה זוֹ הָיְתָה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ ה׳, אֲבָל מַה שֶּׁעָשָׂה מִכָּאן וָהָלְאָה לֹא עָשָׂה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ ה׳.

וְעִנְיַן חֵטְא הַהַכָּאָה הוּא, כִּי מָצִינוּ לְרז״ל (שמו״ר כא ט) בִּקְרִיעַת יַם סוּף כְּתִיב (שמות יד טז): ״וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ״, וַהֲרָמָה זוֹ לְשׁוֹן סִלּוּק וּתְרוּמָה, לוֹמַר הָרֵם אֶת מַטְּךָ וְסַלְּקֵהוּ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ וְלֹא בְּמַטְּךָ, לְפִי שֶׁהָיוּ מְרַנְּנִים אַחַר הַמַּטֶּה וְאָמְרוּ שֶׁכָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בְּמַטֵּהוּ הַכֹּל הָיָה דֶּרֶךְ אֵיזוֹ כִּשּׁוּף שֶׁהָיָה לוֹ בְּמַטֶּה זֶה, לְפִי שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁאֵין כֹּחוֹ כִּי אִם בְּמַטֶּה זֶה. לְכָךְ נֶאֱמַר ״הָרֵם אֶת מַטְּךָ״ כְּדֵי לְהוֹצִיא מִלִּבָּם. וּלְכָךְ נֶאֱמַר (שמות יד לא) ״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה״, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁרָאוּ שֶׁנֵּס זֶה נַעֲשָׂה בְּיָד וְלֹא בַּמַּטֶּה, לְפִיכָךְ ״וַיַּאֲמִינוּ בַּה׳ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ״, מִכְּלָל דְּעַד עַתָּה הָיוּ בָּנִים לֹא אֵמוּן בָּם, כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בַה׳ וּבִנְבוּאַת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה לָהֶם מָקוֹם לִתְלוֹת הַנִּסִּים בַּמַּטֶּה.

וְהִנֵּה בָּעֵת הַזֹּאת זֶה יָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרַע הַיָּם, וְדוֹר זֶה לֹא יָדְעוּ אִם עָשָׂה מֹשֶׁה הַנֵּס הַהוּא בְּיָדוֹ אוֹ בְּמַטֵּהוּ, וְסָבְרוּ כְּשֵׁם שֶׁכָּל הַנִּסִּים נַעֲשׂוּ בְּמִצְרַיִם בַּמַּטֶּה כָּךְ קְרִיעַת יַם סוּף, וְעַל יְדֵי שֶׁהִכָּה צוּר בַּמַּטֶּה חָזַר וְהֵבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶסְרוֹן הָאֱמוּנָה, שֶׁחָזְרוּ וְאָמְרוּ שֶׁלֹּא ה׳ פָּעַל כָּל זֹאת אֶלָּא בְּמַטֵּהוּ שֶׁלּוֹ יֵשׁ אֵיזוֹ צַד כִּשּׁוּף. וְשָׁם נֶאֱמַר ״וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ״, נֶאֱמַר לְשׁוֹן הֲרָמָה וְסִלּוּק בַּמַּטֶּה וּלְשׁוֹן נְטִיָּה בַּיָּד, וְעַל יְדֵי זֶה ״וַיַּאֲמִינוּ בַּה׳״, וְכָאן נֶאֱמַר מַמָּשׁ הַכֹּל בְּהֵפֶךְ, ״וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ בְּמַטֵּהוּ״, לְשׁוֹן הֲרָמָה וְסִלּוּק בַּיָּד, כִּי מֵאַחַר שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה זֶה בְּהַטָּיַת יָד בְּעָלְמָא דּוֹמֶה כְּאִלּוּ סִלֵּק אֶת יָדוֹ וַיַּךְ בְּמַטֵּהוּ, וְעַל יְדֵי זֶה הֶחֱזִיר מִעוּט הָאֱמוּנָה לִמְקוֹמָהּ הָרִאשׁוֹן כַּאֲשֶׁר הָיָה רִנּוּן שֶׁל הַמַּטֶּה קֹדֶם קְרִיעַת יַם סוּף. לְכָךְ נֶאֱמַר ״יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי״, ״לֹא אֲמַנְתֶּם״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״הֶאֱמַנְתֶּם״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן יוֹצֵא לִשְׁנַיִם, שֶׁגָּרְמוּ שֶׁלֹּא לְהַאֲמִין בִּי אֶלָּא יֹאמְרוּ בְּכֹחַ הַמַּטֶּה עָשָׂה זֶה וְלֹא ה׳ פָּעַל כָּל זֹאת. וּבָזֶה שְׁתֵּי רָעוֹת עָשׂוּ, כִּי לֹא דִּבְּרוּ אֶל הַסֶּלַע כְּלוּם, וְגַם אַהֲרֹן הָיָה חַיָּב בְּדָבָר זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע״, וְאִלּוּ הָיוּ מְדַבְּרִים אֶל הַסֶּלַע עִנְיַן מַטֵּה אַהֲרֹן מַה שֶּׁעָשָׂה, וְהָיָה הַסֶּלַע שׁוֹמֵעַ וְעוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂהוּ, אֵין לְךָ קִדּוּשׁ הַשֵּׁם גָּדוֹל מִזֶּה, שֶׁיִּלְמְדוּ הַכֹּל קַל וָחֹמֶר מִן הַסֶּלַע. וְהִנֵּה לֹא דַּי שֶׁלֹּא דִּבְּרוּ כְּלוּם כְּדֵי לְהַחֲזִיק הָאֱמוּנָה, אֶלָּא הִכָּהוּ בְּמַטֵּהוּ וְהֵבִיא חֻלְשָׁה בָּאֱמוּנָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם״, בִּי לֹא גְּרַמְתֶּם לַאֲחֵרִים לְהַאֲמִין בִּי.

וְאִם תֹּאמַר, הֲלֹא מַאֲמַר ״הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם״ (במדבר יא כב) קָשֶׁה מִזֶּה, עַל זֶה אָמַר ״לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי זֶה הָיָה בַּסֵּתֶר וְזֶה בְּגָלוּי לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּי כָּךְ הַמִּדָּה בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, שֶׁכָּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בְּגָלוּי (אבות ד ה), פֵּרוּשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִנָּה לְיָדוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּגָלוּי כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ לָמָּה הוּא יִתְבָּרַךְ נִפְרָע מִמֶּנּוּ. וּמַה שֶׁהִתְחִיל בִּ״בְנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל״, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: אִלּוּ הָיוּ כָּל הַנִּכְנָסִים לָאָרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּנֵי אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית טו ו) ״וְהֶאֱמִן בַּה׳״, הֶחֱרַשְׁתִּי, כִּי מֵאַחַר שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים אַף אִם לֹא תַּעֲשֶׂה לְעֵינֵיהֶם נִסִּים הַמַּחֲזִיקִים הָאֱמוּנָה, מִכָּל מָקוֹם יִהְיוּ חֲזָקִים בָּאֱמוּנָה לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ. אָמְנָם בְּבָאֵי הָאָרֶץ יֵשׁ בֵּינֵיהֶם קְהַל גֵּרִים, וְהֵם הָעֵרֶב רַב אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, כִּי בְּרָע הוּא, וּבְנָקֵל יַחְזְרוּ לְסוֹרָם, כִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמוּן בָּם, עַל כֵּן אוֹתָן בָּאֵי הָאָרֶץ צְרִיכִין לְמַנְהִיג אֲשֶׁר יוּכַל לָלֶכֶת נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְלַעֲשׂוֹת תָּמִיד בִּפְנֵיהֶם נִסִּים הַמַּחֲזִיקִים הָאֱמוּנָה, וְאַתֶּם אֵין מִדַּרְכְּכֶם לְהַקְפִּיד עַל זֶה, לָכֵן ״לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל״, אוֹתוֹ קְהַל גֵּרִים, אֶל הָאָרֶץ.

וּלְכָךְ נֶאֱמַר אֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ (דברים לא ז): ״לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ״, גַּם שָׁם מַתְחִיל בְּ״יִשְׂרָאֵל״ וְסִיֵּם בָּ״עָם״ כִּי אָמַר, תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ בִּדְבַר ה׳, שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עַל יָדְךָ לִידֵי חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵינָן חֲשׁוּדִין אֶצְלְךָ, עַל זֶה אָמַר: ״כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה״, שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם גַּם הָעֵרֶב רַב שֶׁנִּקְרְאוּ בְּשֵׁם ״הָעָם״, וְהֵם צְרִיכִין חִזּוּק בְּיוֹתֵר. וְיִתְבָּאֵר דָּבָר זֶה עוֹד לְקַמָּן פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ בְּעֶזְרַת ה׳. וּפֵרוּשׁ זֶה יָקָר מִכָּל מַה שֶׁדִּבְּרוּ בּוֹ הַמְפָרְשִׁים אֲשֶׁר תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ בְּסִפְרוֹ שֶׁל מַהֲרִי״א.

וְאוֹסִיף עוֹד וְאוֹמַר בְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם״, נִמְשַׁךְ מִמֶּנּוּ מִעוּט הָאֱמוּנָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא יִשְׁמְעוּ בְּקוֹל ה׳ וּבְקוֹל נְבִיאָיו כִּי אִם אַחֲרֵי הַכָּאוֹת רַבּוֹת, כִּי ״תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה״ (משלי יז י) כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט סִימָן תשס״ג וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע״, ״וְהִכִּיתֶם״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״וְדִבַּרְתֶּם״, כְּשֶׁהַנַּעַר קָטָן רַבּוֹ מְלַמְּדוֹ וּמַכֶּה אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגְדִּיל, בְּדִבּוּר הוּא מְיַסְּרוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: כְּשֶׁהָיָה הַסֶּלַע קָטָן הִכִּיתָ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִכִּיתָ בַצּוּר״, אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁהִגְדִּיל – ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע״. וְכָל מַשְׂכִּיל יִשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה, וְכִי סֶלַע זֶה עֵינֵי בָשָׂר לוֹ? וַהֲלֹא קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא, הַכֹּל חֲדָא, וְאֵיךְ דִּמָּה אוֹתוֹ לְנַעַר? וַדַּאי אֵין הַכַּוָּנָה כִּי אִם אֶל הַנִּמְשָׁל שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִלְמְדוּ מִזֶּה, כִּי יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין הַמּוּסָר שֶׁבְּעַל פֶּה וּבֵין הַמּוּסָר שֶׁבְּשֵׁבֶט הַנּוֹגֵשׂ, כִּי בְּסוּר הַמַּכְרִיחַ יָשׁוּב לְסוֹרוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ לְקַמָּן פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ. וְהֶרְאָה לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דָּבָר זֶה שַׁיָּךְ בַּסֶּלַע, מִכָּל מָקוֹם לְמַעַן הַרְאוֹתוֹ הוּבְאוּ הָעִנְיָנִים הַלָּלוּ, לוֹמַר שֶׁאֵין נָכוֹן לְהַכּוֹת בַּשֵּׁבֶט כִּי אִם לְנַעַר וּבַעַר, אֲבָל כְּשֶׁיַּגְדִּיל – ״תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין״, כִּי אִם לֹא יִשְׁמַע בְּקוֹל מוּסָר וְיִהְיֶה צָרִיךְ לְהַכָּאָה בְּיִסּוּרִין, בְּלִי סָפֵק מִיָּד כִּי יִרְאֶה הָרְוָחָה יַחֲזֹר לְסוֹרוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּצְרַךְ לְהַכּוֹת אֶת הַסֶּלַע פַּעֲמַיִם וְלֹא שָׁמַע לְהַכָּאָה רִאשׁוֹנָה, כָּךְ כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַכָּאָה וְהֶכְרֵחַ אֵין פִּתְגָם הַמַּעֲשֶׂה נַעֲשֶׂה מְהֵרָה. וְזֶהוּ חִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁיִּלְמְדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹל מוּסָר כִּי אִם אַחַר הַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה. וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן מְאֹד לְדַעַת מִדְרָשׁ זֶה.

פסוק יד

כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה וְגוֹ׳. כִּי תְּלָאָה זוֹ הָיְתָה רְאוּיָה לִהְיוֹת חֶצְיָהּ שֶׁלְּךָ לִפְרֹעַ חוֹב ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״, וַאֲנַחְנוּ סָבַלְנוּ כָּל הַתְּלָאָה כֻּלָּהּ, אֲפִלּוּ חֶלְקְךָ. וְרָמַז בְּמִלַּת ״הַתְּלָאָה״ עוֹלֶה ת׳ כְּנֶגֶד אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁל גָּלוּת, עוֹד אַרְבָּעִים שֶׁהָיוּ מְטֻלְטָלִים בַּמִּדְבָּר, וְא׳ אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין לְךָ חֵלֶק בִּפְרִיעַת הַחוֹב כָּךְ אֵין לְךָ חֵלֶק בָּאָרֶץ, כִּי דּוֹמֶה כְּאִלּוּ קָנִינוּ מִיָּדְךָ חֶלְקְךָ, וְרָאוּי שֶׁגַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵינוּ הַמִּקָּח וּתְסַיֵּעַ לָנוּ לָבוֹא לָאָרֶץ מְהֵרָה.

פסוק יז

וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר. לִרְבוּתָא נָקַט, כִּי מֵי בּוֹרוֹת פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא נִשְׁתֶּה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ טֹרַח לַחֲזוֹר וּלְמַלֹּאות, אֶלָּא אֲפִלּוּ מֵי בְּאֵר שֶׁהַמַּעְיָן מִתְגַּבֵּר מֵעַצְמוֹ וְזֶה נֶהֱנֶה וְזֶה לֹא חָסֵר, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִשְׁתֶּה מִשֶּׁלְּךָ. וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיפוּ לוֹמַר ״וְנָתַתִּי מִכְרָם״ לְהַנּוֹת הָאוּשְׁפִּיזָא. וְכֵן מִתְּחִלָּה אָמְרוּ ״דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ״, שֶׁהַמֶּלֶךְ דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ בּוֹ, וְהֵשִׁיב ״פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ״, מֵאַחַר שֶׁהַדֶּרֶךְ כָּבוּשׁ לַמֶּלֶךְ, כִּי יִפְגָּשְׁךָ עֵשָׂו מִי נִדְחֶה מִפְּנֵי מִי, וְהֵשִׁיב ״בַּמְּסִלָּה נַעֲלֶה״.

פרק כא

פסוק ה

וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה וְגוֹ׳. נִרְאֶה שֶׁלֹּא עַל הַמָּן לְבַדּוֹ קָרְאוּ תִּגָּר כִּי אִם גַּם עַל הַמַּיִם, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ ״אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם״, כִּי הַלֶּחֶם וְהַמַּיִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם רוּחָנִיִּים וְקַלִּים, וְכָל הַדְּבָרִים הַקַּלִּים טוֹבִים לְבַעֲלֵי הַמְּנוּחָה וְלֹא לְהוֹלְכֵי דְּרָכִים, כִּי מַאֲכָל כָּבֵד טוֹב לְהִתְעַכֵּל לְבַעֲלֵי הַיְגִיעָה. לְפִיכָךְ כַּאֲשֶׁר קָצְרָה נֶפֶשׁ הָעָם בְּרִבּוּי הַדֶּרֶךְ, אָמְרוּ לְפִי טֹרַח הַדֶּרֶךְ ״אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם״, כִּי שְׁנֵיהֶם נִרְאִין כְּאִלּוּ אֵינָם וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ, ״וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל״ – קַל קַל, שְׁנֵיהֶם קַלִּים כָּאָמוּר. וּכְנֶגֶד שֶׁתָּפְלוּ עַל הַמַּאֲכָל שֻׁלְּחוּ בָּהֶם נְחָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ישעיה סה כה) ״וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ״. וּכְנֶגֶד שֶׁתָּפְלוּ עַל הַמַּיִם, שֻׁלְּחוּ בָּהֶם הַשְּׂרָפִים, כִּי אֵין מַיִם לְכַבּוֹת הָאֵשׁ.

וּבְתוֹלְדוֹת יִצְחָק כָּתַב: לְפִי שֶׁדִּבְּרוּ בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חֶלְקִי שְׁרִי וּמָחוּל, אַךְ עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף כְּנֶגֶד מַה שֶׁעָשׂוּ לְךָ, וּמֹשֶׁה אָמַר בְּהֵפֶךְ: חֶלְקִי מָחוּל, אֲבָל חֵלֶק גָּבוֹהַּ מִי יַתִּיר, לְפִיכָךְ ״וַיַּעַשׂ נְחַשׁ נְחֹשֶׁת״. וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר זֶה נִמְצָא גַּם בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת שְׁמוֹת. פֵּרוּשׁ לְפֵירוּשׁוֹ, כִּי לָשׁוֹן הָרַע שׂוֹרֵף וּמַזִּיק לָאָדָם, כִּי ״חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים״ (תהלים קכ ד), עַל כֵּן בָּא הַשָּׂרָף כְּנֶגֶד מַה שֶׁדִּבְּרוּ בְּמֹשֶׁה. אֲבָל כְּלַפֵּי מַעְלָה, ״מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יּוֹסִיף לָשׁוֹן רְמִיָּה״ (שם קכ ג) עַל כֵּן שֻׁלְּחוּ בָּהֶם הַנְּחָשִׁים, לְפִי שֶׁתָּפְסוּ אֻמָּנוּת נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרַע בְּבוֹרְאוֹ, כִּי הַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, כִּי הַנָּחָשׁ שֶׁחָטָא בַּלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן. ״וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי״, שֶׁיִּרְאֶה מַה שֶּׁקָּרָה לַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי וְאָז לֹא יָשׁוּב לְכִסְלָה.

פסוק יז

אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת. מֵאַחַר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר ״אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְעוֹד שֶׁלֹּא שָׁרוּ הַשִּׁירָה הַזֹּאת בִּתְחִלַּת אַרְבָּעִים שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ שִׁירָה זוֹ עַל מֹשֶׁה שֶׁחָזְרָה הַבְּאֵר בִּזְכוּתוֹ אַחַר שֶׁפָּסְקָה בְּמִיתַת מִרְיָם. וּמִטַּעַם זֶה לֹא נִזְכְּרָה מִרְיָם בְּשִׁירָה זוֹ וְנִזְכַּר מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק״, וְאֵין מְחֹקֵק אֶלָּא מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג כא): ״כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן״. וּבְתַעֲנִית (ט.) מַסִּיק שֶׁחָזְרָה בִּזְכוּת מֹשֶׁה, כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה הַמָּן בִּזְכוּת מֹשֶׁה שֶׁקִּבֵּל הַתּוֹרָה, כִּי לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה כִּי אִם לְאוֹכְלֵי הַמָּן (תנחומא בשלח כ.), שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז ד): ״לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי״, וְהַבְּאֵר שֶׁהָיָה מַסְפִּיק לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם בִּזְכוּת מִרְיָם שֶׁאָחֲזָה בְּמִדַּת גְּמִילוּת חֲסָדִים, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר (שמות א יח): ״וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים״, שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִין לָהֶם מָזוֹן כוּ׳, וְעַנְנֵי כָבוֹד אֲשֶׁר שָׁם כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה בִּזְכוּת אַהֲרֹן שֶׁגָּרַם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה עַל יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת, וּבִזְכוּת הַתּוֹרָה חָזְרוּ שְׁלָשְׁתָּן. לְכָךְ נֶאֱמַר בְּאֵר אֲשֶׁר חֲפָרוּהָ נְדִיבֵי עָם, שֶׁאָחֲזוּ בְּמִדַּת גְּמִילוּת חֲסָדִים וּבִזְכוּתָם הָיְתָה הַבְּאֵר מֵאָז וּמִקֶּדֶם, עַכְשָׁיו חָזְרָה בִּמְחֹקֵק, בִּזְכוּת מֹשֶׁה וּבִזְכוּת הַתּוֹרָה הָרְמוּזָה בַּפָּסוּק ״וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל״ כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין (נד.), דְּאִם לֹא כֵן קָשֶׁה מַה רָאוּ עַל כָּכָה לִדְרוֹשׁ פְּסוּקִים אֵלּוּ עַל הַתּוֹרָה, וּמַה עִנְיָן שֶׁבַח הַתּוֹרָה אֶל שִׁירַת הַבְּאֵר, אֶלָּא לְפִי שֶׁחָזְרָה הַבְּאֵר בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁקִּבֵּל מֹשֶׁה. וְזֶה פֵּרוּשׁ נָכוֹן וּבָרוּר.

פסוק לד

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אוֹתוֹ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תַּעֲמוֹד לוֹ זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, דְּאִם לֹא כֵן קָשֶׁה, וְכִי מֹשֶׁה הָיָה יָרֵא מִזְּרוֹעַ בָּשָׂר וָדָם בַּאֲשֶׁר ה׳ אִתּוֹ? וְעוֹד קָשֶׁה, מֵאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אוֹתוֹ וְאֶת עַמּוֹ״, וְאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״אַל תִּירָא אוֹתוֹ וְאֶת עַמּוֹ״, אֶלָּא וַדַּאי שֵׁמֵעַמּוֹ וַדַּאי לֹא הָיָה יָרֵא כִּי ה׳ אִתּוֹ, אַךְ מֵאוֹתוֹ הָיָה יָרֵא פֶּן תַּעֲמוֹד לוֹ זְכוּת אַבְרָהָם.

וּמַה שֶּׁמַּקְשִׁים כָּאן, אֵיךְ הָיָה יָרֵא מִזְּכוּת זֶה, אַדְּרַבָּא הֲרֵי בְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה חוֹטֵא וְרַב מֶרִי, כִּי כַּוָּנָתוֹ הָיָה כְּדֵי שֶׁיֵּהָרֵג אַבְרָהָם וְיִשָּׂא הוּא שָׂרָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם (בראשית יד יג), אֵין זֶה קוּשְׁיָא, כִּי רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ כֵּן לְפִי הָאֱמֶת, שֶׁהֲרֵי סוֹף כָּל דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע שֶׁלֹּא הוֹעִיל לוֹ זְכוּת זֶה, וְאִם כֵּן סוֹפוֹ מוֹכִיחַ שֶׁכַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה. אֲבָל מֹשֶׁה עֲדַיִן לֹא הָיָה יוֹדֵעַ סוֹף הַדָּבָר, וְהָיָה סָבוּר שֶׁלְּטוֹבָתוֹ נִתְכַּוֵּן לְהַצִּיל אֶת לוֹט, עַל כֵּן הָיָה יָרֵא פֶּן יַעֲמוֹד לוֹ זְכוּת זֶה. וְהֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אַל תִּירָא אוֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי״, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״כִּי בְיָדְךָ אֶתֵּן״ לְהַבָּא, אַף עַל פִּי שֶׁמַּתַּת ה׳ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִיא כְּבָר נְתוּנָה, מִכָּל מָקוֹם בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְפָרְשׁוֹ כִּפְשׁוּטוֹ אֵין צֹרֶךְ בְּפֵרוּשׁ זֶה. וּבֵאוּר הַדָּבָר, שֶׁמֵּאָז וּמִקֶּדֶם כְּבָר נָתַתִּי אוֹתוֹ בְּיָדְךָ, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם זְכוּת, וּבַמַּעֲשֶׂה הַהוּא הָיָה נִרְדַָּף עַד חוֹבָה, וְהָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לְרָעָה, וְנִגְזַר עָלָיו מֵאָז שֶׁיִּהְיֶה נָתוּן לְךָ וּמָסוּר בְּיָדְךָ. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

פרק כב

פסוק ב

וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. וַהֲלֹא נִסֵּי מִצְרַיִם הָיוּ גְּדוֹלִים מֵאֵלּוּ, וְלָמָּה לֹא הִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתָן גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳. וְעוֹד יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן כִּי זָכַר כָּאן אֶת יִשְׂרָאֵל בְּאַרְבָּעָה שֵׁמוֹת: יִשְׂרָאֵל, הָעָם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קָהָל. כִּי מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר ״אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל״. הֲלֹא דָבָר הוּא.

וּבֵאוּר הַדָּבָר כָּךְ הוּא, שֶׁמִּדֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַמְּלָכִים יֵשׁ לָהֶם סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים אֲשֶׁר עָלָיו כְּתוּבִים כָּל הַקּוֹרוֹת מִיָּמִים רַבִּים. אֲבָל הֶהָמוֹן עָם אֵינָן יוֹדְעִין כִּי אִם הַהוֹוֶה, מַה שֶּׁרוֹאִין בְּעֵינֵיהֶם אוֹ מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה מִן הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁבִּימֵיהֶם. לְפִיכָךְ בָּלָק שֶׁהָיָה מֶלֶךְ, הִנֵּה מִיָּמִים רַבִּים יִפָּקֵד אֶצְלוֹ מַה שֶּׁעָשָׂה יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל סָבָא אֶל הָאֱמֹרִי, כִּי הוּא הָיָה רַק אִישׁ אֶחָד וּבְנֵי בֵּיתוֹ מְתֵי מִסְפָּר, וְאַף עַל פִּי כֵן נִצַּח אֻמָּה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מח כב): ״אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי״. וּלְפִי דַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא קכג.) שֶׁפֵּרְשׁוּ ״בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי״ הַיְינוּ בִּתְפִלָּתוֹ, אָתֵי שַׁפִּיר, שֶׁרָאָה בָּלָק כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל סָבָא לָאֱמֹרִי בִּתְפִלָּתוֹ, לְפִי שֶׁכָּל כֹּחוֹ בְּפִיו. עַל כֵּן הִשְׁתַּדֵּל הוּא גַּם כֵּן אַחַר אֶחָד שֶׁגַּם כֵּן כֹּחוֹ בְּפִיו. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיַּרְא בָּלָק״ וְלֹא נֶאֱמַר ״וַיִּשְׁמַע בָּלָק״, כִּי כָּל הַקּוֹרוֹת הָהֵם הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי הָאֲדָמָה, וְרָאָה בְּעֵינָיו הַדָּבָר כָּתוּב עַל סֵפֶר, וְנִכְנַס מוֹרֶךְ בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: אִם כֵּן עָשׂוּ בְּשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר, מַה יַּעֲשׂוּ עַתָּה בִּהְיוֹתָם עַם רַב וְעָצוּם. וּלְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ אוֹ ״הָעָם״ אוֹ ״קָהָל״, לְפִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל סָבָא הוּא מְדַבֵּר.

אֲבָל מוֹאָב, דְּהַיְינוּ כְּלַל הַהֲמוֹן עָם, לֹא הִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶּׁעָבַר, כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא, וְלֹא פָחֲדוּ כִּי אִם מִן הַהוֹוֶה, מַה שֶּׁרָאוּ בְּעֵינֵיהֶם עַם רַב וְעָצוּם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם כִּי רַב הוּא״. וְהָיָה הַהֲמוֹן עָם שֶׁל מוֹאָב יְרֵאִים מִפְּנֵי שְׁתֵּי כִּתּוֹת, וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, כִּי מִפְּנֵי הָעֵרֶב רַב הָיוּ יְרֵאִים מֵחֲמַת רִבּוּיָם, כִּי אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהָעֵרֶב רַב הָיָה פַּעֲמַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וַעֲלֵיהֶם אָמַר ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם כִּי רַב הוּא״, קָרָא הָעֵרֶב רַב בְּשֵׁם ״הָעָם״, כִּי לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, ״כִּי רַב הוּא״, כִּי רַבִּים הֵמָּה בֶּאֱמֶת. אֲבָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיוּ כָּל כָּךְ רַבִּים, לֹא יָרְאוּ מֵהֶם מִצַּד רִבּוּיָם. אָמְנָם מִצַּד אַחֵר הָיָה מוֹרַא יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם, אֲשֶׁר עָלָיו נֶאֱמַר ״וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ פָּרָשַׁת שְׁמוֹת (שמות א יב) עַל ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁאֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נַעֲשׂוּ כְּקוֹצִים בְּעֵינֵיהֶם, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיָּקֻצוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, מַהוּ ״מִפְּנֵי״, אֶלָּא אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, שֶׁהַמִּצְרִים הִמְשִׁילוּ אֶת עַצְמָם לְקוֹצִים בְּעֵרֶךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְגֶפֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ ט-י): ״גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא אָרֶץ״. כִּי בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, כְּשֶׁבַּעַל הַשָּׂדֶה רוֹצֶה לִטַּע כֶּרֶם בְּשָׂדֶה מְלֵאָה קוֹצִים, אָז הוּא עוֹקֵר הַקּוֹצִים מִן הַשֹּׁרֶשׁ וּמַשְׁלִיכָם זְרֵה הָלְאָה כְּדֵי לִטַּע בִּמְקוֹמָם הַגֶּפֶן. כָּךְ הָיוּ הַמִּצְרִים יְרֵאִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִהְיוּ נְטוּעִים בָּאָרֶץ כְּגֶפֶן, וְהֵמָּה יַעֲלוּ מִן הָאָרֶץ כְּקוֹץ מוּנָד כֻּלָּהֶם (שמואל ב כג ו), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְעָלָה מִן הָאָרֶץ״ (שמות א י), ״וְעָלִינוּ״ מִבָּעֵי לֵיהּ וְכוּ׳. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהֵמָּה יִנָּעֲרוּ מִן הָאָרֶץ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְגֶפֶן. כָּךְ נֶאֱמַר כָּאן ״וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים פֶּן יִהְיֶה מוֹאָב כְּקוֹץ מֻשְׁלָךְ מִן הָאָרֶץ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הַגֶּפֶן אֲשֶׁר הֵסִיעַ ה׳ מִמִּצְרַיִם לְגָרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וְלִטָּעֵם שָׁמָּה. לְכָךְ אָמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי יִשְׂרָאֵל סָבָא אֵינֶנּוּ, כִּי כְּבָר הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ וּבָנָיו יָבֹאוּ שָׁמָּה, אֲבָל לֹא הָעֵרֶב רַב שֶׁנִּקְרָא בְשֵׁם ״הָעָם״, כִּי מַה גְּבַר מִגֻּבְרִין (סנהדרין סה:), וּמַה יִּתְרוֹן לְעֵרֶב רַב עַל שְׁאָר הָאֻמּוֹת שֶׁיְּגָרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וְיִטַּע אוֹתָם בִּמְקוֹמָם, אִם לֹא אַגַּב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל״ וְגוֹ׳, וּמָה רָאוּ הַמִּדְיָנִים עַל כָּכָה לְהִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹא לָהֶם, אֶלָּא לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת מַטּוֹת (לא ו) ״אוֹתָם וְאֶת פִּינְחָס״ – שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז לו): ״וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ לְפוֹטִיפַר״, וּבְנֵי יוֹסֵף נִקְרָאִים ״קָהָל״, שֶׁנֶּאֱמַר (שם לה יא): ״גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״קְהַל גּוֹיִם״ נֶאֱמַר עַל יוֹסֵף. וְכֵן אָמְרוּ זִקְנֵי מוֹאָב אֶל מִדְיָן שֶׁגַּם אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם לִירֹא מִפְּנֵי הַקָּהָל, בְּנֵי יוֹסֵף, שֶׁיִּרְצוּ לִקַּח מִכֶּם נִקְמַת יוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר אֲבִיהֶם. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר״, כִּי ״הַקָּהָל״ – בְּנֵי יוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר הֵמָּה, עַל כֵּן יְלַחֲכוּ אוֹתָנוּ כְּשׁוֹר הַמְלַחֵךְ כְּדֵי לִקַּח נִקְמַת הַשּׁוֹר. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

פסוק ד

וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא. לְפִי מָה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה שֶׁבָּלָק הִתְבּוֹנֵן בְּמָה שֶׁעָשָׂה יִשְׂרָאֵל סָבָא לָאֱמוֹרִי בְּחַרְבּוֹ וּבְקַשְׁתּוֹ, לְפִי זֶה קָשֶׁה מָה יוֹם מִיּוֹמַיִם, וְלָמָּה לֹא נִתְעוֹרֵר לַעֲשׂוֹת תַּחְבּוּלוֹת כְּנֶגְדָּם מִיָּמִים רַבִּים. לְכָךְ תֵּרֵץ וְאָמַר כִּי בָּעֵת הַהִיא מִנּוּהוּ לְמֶלֶךְ לְצֹרֶךְ שָׁעָה, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. אֲבָל לְפִי פְּשׁוּטוֹ קָשֶׁה, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בָּעֵת הַהִיא״? וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבָּא לְתָרֵץ לָמָּה ״וַיָּגָר מוֹאָב״ וְלֹא בָּלָק, לְפִי שֶׁמִּנּוּהוּ רַק ״בָּעֵת הַהִיא״ לְפִי שָׁעָה, עַל כֵּן אָמַר בְּלִבּוֹ, מָה לִי לְצָרָה זוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם בַּנִּגְלֶה מִפְּנֵי מוֹרָא הָעָם הֻצְרַךְ לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁעָשָׂה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבָּא לְתָרֵץ לָמָּה זֶה הָיָה מוֹאָב יְרֵאִים, הֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (דברים ב ט): ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב״. עַל כֵּן אָמַר, לְפִי שֶׁבָּלָק מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא, וּבָלָק אֲרַמִּי הוּא וְלֹא מוֹאָבִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בָּלָק מִשָּׁם הָיָה, וְזֶה אֶרֶץ אֲרָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק״. וְהָיוּ יְרֵאִים פֶּן תִּקָּרֵא כָּל הָאָרֶץ עַל שְׁמוֹ שֶׁל בָּלָק, כְּמוֹ שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב טָהֲרוּ בְּסִיחוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כא כו): ״וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן״ וְגוֹ׳, כָּךְ טָהֲרָה הָאָרֶץ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי בָּלָק שֶׁהָיָה מַלְכָּם בָּעֵת הַהִיא, לְכָךְ ״עַתָּה יְלַחֲכוּ״ וְלֹא קוֹדֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, יְלַחֲכוּ אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵינוּ וְלֹא יִגְּעוּ בָּנוּ כְּלָל, רַק יַעֲשׂוּ כָּלָה בְּכָל סְבִיבוֹתֵינוּ וּמִמֵּילָא אֵין לָנוּ תְּקוּמָה. וְנִרְאֶה לִי שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה״, דַּוְקָא יֶרֶק שֶׁבַּשָּׂדֶה, שֶׁסְּבִיבוֹת הָעִיר, אֲבָל לֹא יִגְּעוּ בַּיֶּרֶק שֶׁל הֶעָרִים.

פסוק ה

הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם. ״יָצָא״ לְשֶׁעָבַר מַשְׁמָע, וּבִלְעָם אָמַר ״הִנֵּה הָעָם הַיּוֹצֵא מִמִּצְרַיִם״, מַשְׁמָע שֶׁעַכְשָׁיו הֵם יוֹצְאִים וְהוֹלְכִים, כִּי בִּלְעָם לְהַזְכִּיר עֲוֹנָם בָּא לוֹמַר שֶׁדּוֹמֶה כְּאִלּוּ עֲדַיִן לֹא יָצְאוּ מִכָּל וָכֹל מִמִּצְרַיִם, כִּי תָּמִיד בְּרָע הֵם, וְאוֹמְרִים ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״, וּבְכָל תְּלוּנָּה הֵם מַזְכִּירִים אֶת מִצְרַיִם, וְזֶה רְאָיָה שֶׁתָּמִיד מַחְשַׁבְתָּם מְשׁוֹטֶטֶת בְּמִצְרַיִם וְקָשָׁה עֲלֵיהֶם הַפְּרֵדָה מִמִּצְרַיִם כְּאִלּוּ עַכְשָׁיו הֵם יוֹצְאִים.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ. לְשֶׁעָבַר מַשְׁמָע, וְקָשֶׁה, וַהֲלֹא עוֹד הַיּוֹם הֵם מְכַסִּים אֶת עֵין הָאָרֶץ. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁשָּׁלַח לוֹ לֵאמֹר שֶׁעַם זֶה קְסָמִים בְּיָדָם, עַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לְאִישׁ אֲשֶׁר גַּם כֵּן קְסָמִים בְּיָדוֹ. וְהֵבִיא מוֹפֵת עַל זֶה, כִּי בְּמִצְרַיִם הֵבִיאוּ מַכַּת הָאַרְבֶּה אֲשֶׁר כִּסָּה עֵין הָאָרֶץ וְהַחֹשֶׁךְ. ״וְהוּא יוֹשֵׁב מִמּוּלִי״, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹשֵׁב כְּנֶגְדִּי בְּחֶדֶר אֶחָד מִכָּל מָקוֹם יָכוֹל הוּא לְהַחְשִׁיךְ לְשׂוֹנְאָיו וְאֵלָיו יִהְיֶה אוֹר בְּמוֹשָׁבוֹ, וְאֵין זֶה כִּי אִם בְּכֹחַ הַכְּשָׁפִים אֲשֶׁר לָמְדוּ בְּמִצְרַיִם. וּבִלְעָם חָשַׁב, שֶׁמָּא יֹאמַר לוֹ ה׳ שֶׁכְּבָר שָׁכְחוּ כָּל מַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל כֵּן שִׁנָּה וְאָמַר: ״הִנֵּה הָעָם הַיּוֹצֵא מִמִּצְרַיִם״, שֶׁדּוֹמֶה כְּאִלּוּ עַכְשָׁיו הֵם יוֹצְאִים. וּמִדְּקָאָמַר בִּלְעָם בִּנְבוּאָה ״כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁעַד הֵנָּה הָיוּ חֲשׁוּדִים בִּמְנַחֲשִׁים וְקוֹסְמִים.

דָּבָר אַחֵר כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ. עַל סִיחוֹן וְעוֹג אָמַר כֵּן, שֶׁהָיוּ עֵין כָּל הָאָרֶץ כִּי עֵינֵי כָּל הָאָרֶץ עֲלֵיהֶם, וּמֵאַחַר שֶׁנִּצְּחוּם מִי יוּכַל לַעֲמוֹד בִּפְנֵיהֶם. וְכֵן מַסִּיק בַּיַּלְקוּט.

פסוק ו

וְעַתָּה לְכָה אָרָה לִּי וְגוֹ׳. וּבִלְעָם אָמַר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁשָּׁלַח לוֹ בָּלָק ״לְכָה קָבָה לִּי״. וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁ״קָּבָה״ קָשֶׁה מֵ״אָרָה״ וּבִלְעָם הוֹסִיף מִדַּעְתּוֹ מִשִּׂנְאָתוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכֵן ״וְגֵרַשְׁתִּיו״ קָשֶׁה מִן ״וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ״, אֵין זֶה מַסְפִּיק, וְכִי לֹא יָדַע בִּלְעָם שֶׁאֱלֹהֵיהֶם אוֹהֵב לְיִשְׂרָאֵל וְעַל יְדֵי הוֹסָפָה זוֹ יִגְרַע? כִּי שֶׁמָּא כּוּלֵּי הַאי לֹא יִתְּנוּ לוֹ רְשׁוּת. וְעַל בָּלָק קָשֶׁה אֵיךְ הָיָה נִבְעָר מִדַּעַת כָּל כָּךְ, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר ״לְכָה אָרָה לִּי״ וְלֹא נֶעֱתַר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מֵאֵן ה׳ לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם״, וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל ״לְכָה קָבָה לִּי״ – וְכִי מִי שֶׁאֵין רוֹצִים לִתֵּן לוֹ אֲפִלּוּ דָּבָר קָטָן חוֹזֵר וְשׁוֹאֵל דָּבָר גָּדוֹל?

אֶלָּא וַדַּאי שֶׁ״אָרָה״ קָשֶׁה מִן ״קָבָה״, וּלְשׁוֹן ״נַכֶּה״ קָשֶׁה מִן לְשׁוֹן ״לְהִלָּחֵם״, וּלְשׁוֹן ״וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ״ קָשֶׁה מִן ״וְגֵרַשְׁתִּיו״, כִּי לְשׁוֹן ״קָבָה״ אֵינוֹ לְשׁוֹן קְלָלָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר (בראשית ל כח): ״נָקְבָה עָלַי שְׂכָרֶךָ״, אֶלָּא שֶׁהוּא נוֹקֵב וּמְפָרֵשׁ, אוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בָהֶם חוֹר קָטָן, מִלְּשׁוֹן ״וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ״ (מלכים ב׳ יב י), אֲבָל ״אָרָה״ קָשֶׁה כִּי בּוֹ קְלָלָה בּוֹ נִדּוּי. (שבועות לו.) וְכֵן ״לְהִלָּחֵם״ אֵינוֹ כָּל כָּךְ רַע בְּהֶחְלֵט, כִּי יֵשׁ לוֹחֵם כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ לְבַד, אֲבָל ״נַכֶּה״ הוּא מַכֶּה מַמָּשׁ. וְכֵן ״וְגֵרַשְׁתִּיו״ מַשְׁמָע לְגָרְשׁוֹ רַק מֵעָלָיו לְבַד, אֲבָל ״וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ״ מַשְׁמָע מִכָּל הָעוֹלָם. וּבְזֶה יְתוֹרַץ הַכֹּל, כִּי בָּלָק לֹא יָדַע שֶׁאֱלֹהֵיהֶם אוֹהֵב לָהֶם כָּל כָּךְ, עַל כֵּן פָּעַר פִּיו לִבְלִי חֹק וְשָׁאַל ״אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה, אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ״, דְּהַיְנוּ כָּלָה כָּלִיל כֻּלָּם אֲגָרֵשׁ מִן הָעוֹלָם. וּבִלְעָם יָדַע שֶׁאֱלֹהֵיהֶם אוֹהֵב לָהֶם וּפְשִׁיטָא שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ וְלֹא יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לֹא זֶה וְלֹא זֶה, עַל כֵּן אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּלָק אֵינוֹ שׁוֹאֵל כִּי אִם לִדְחוֹתָם מֵעָלָיו, כִּי אִם יָבֹאוּ לְהִלָּחֵם בּוֹ אָז יַעַבְרוּ בְּלֹא תָצוּר אֶת מוֹאָב, וְדִין הוּא שֶׁתָּחוּל קְצָת קְלָלָה לִקּוֹב חוֹר בְּדַלְתּוֹ לְחַסֵּר מֵהֶם מְעָט. לְכָךְ אָמַר כִּי בָלָק שָׁלַח אֵלָיו ״קָבָה לִּי אוֹתוֹ, אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֵם בּוֹ, וְגֵרַשְׁתִּיו״.

וְהֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא״, רָצָה לוֹמַר כָּל כָּךְ הֵם מְבֹרָכִים וּדְבֵקָה בָהֶם הַבְּרָכָה עַד שֶׁאֵין מָקוֹם לָחוּל אֲפִלּוּ לַאֲרִירָה הַגְּדוֹלָה, וְקַל וָחֹמֶר קָבָה הַקְּטַנָּה, שֶׁאֵין בָּהּ כֹּחַ לָחוּל כְּנֶגֶד חוֹזֶק הַבְּרָכוֹת. וְכַאֲשֶׁר רָאָה בָלָק שֶׁלֹּא נֶעֱתַר לוֹ אֶל הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ מִלֵּילֵךְ עִמּוֹ, חָזַר אֶל הַקְּטַנָּה וְאָמַר, לְפָחוֹת לְכָה קָבָה לִי, כִּי לֹא יָדַע מַה שֶּׁאָמַר ה׳ לְבִלְעָם ״כִּי בָרוּךְ הוּא״, כִּי לֹא הִגִּיד בִּלְעָם לִשְׁלוּחָיו רַק ״כִּי מֵאֵן ה׳ לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם״, וְחָשַׁב שֶׁמָּא בַּעֲבוּר זֶה יְעַכְּבוּהוּ כִּי הִקְשֵׁיתִי לִשְׁאוֹל, לְכָךְ שָׁאַל הַקְּטַנָּה. וְהֵשִׁיב לוֹ בִּלְעָם: ״אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה׳ אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה״ – לֹא קָבָה הַקְּטַנָּה וְלֹא אָרָה הַגְּדוֹלָה. וְהָיָה לוֹ לְהַקְדִּים גְּדוֹלָה לִקְטַנָּה בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ, אֶלָּא כְּדֵי לִידוּק מִזֶּה דַּוְקָא לְפִי שֶׁלֹּא אוּכַל לַעֲשׂוֹת, הָא אִם הָיָה הַדָּבָר בִּיכָלְתִּי הָיִיתִי עוֹשֶׂה לֹא זוֹ קְטַנָּה אֶלָּא אֲפִלּוּ גְּדוֹלָה, וּבָזֶה הֶרְאָה כִּי כָל מְזִמּוֹת לְבָבוֹ לְהָרַע.

וְזֶה בֵּאוּר הַפָּסוּק ״וְעַתָּה לְכָה״ וְגוֹ׳, בְּמִלַּת ״וְעַתָּה״ רָצָה לְנַסּוֹתוֹ אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ לָאֹר כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁאִם יִדְחֵהוּ וְיֹאמַר שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד הָעֵת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס בָּהּ, אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, כִּי שֶׁמָּא לֹא יִכְעַס כָּל הַיָּמִים הַלָּלוּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״מָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה׳״, עַל כֵּן אָמַר ״אָרָה לִּי״, לִרְצוֹנִי, לִזְמַן שֶׁאֶבְחַר אֲנִי, אוֹ ״אָרָה״ אוֹתָם שֶׁיִּהְיוּ ״לִי״, מְסוּרִים בְּיָדִי, אוֹ ״לִי״ – שֶׁלֹּא יֵדַע הַדָּבָר שׁוּם אָדָם כִּי אִם אֲנִי. ״אוּלַי אוּכַל״ שֶׁהָעוֹלָם יַחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי אוּכַל, וּבֶאֱמֶת ״נַכֶּה בּוֹ״ שְׁנֵינוּ, אֲנִי וְאַתָּה, וְאַחַר הַהַכָּאָה אֲגָרְשֶׁנּוּ אֲנִי לְבַדִּי. וְאָמַר לְשׁוֹן ״אוּלַי״ עַל עַצְמוֹ, כִּי אֲנִי סָפֵק אִם אוּכַל, אֲבָל אַתָּה וַדַּאי כִּי בְּצֵרוּפְךָ וַדַּאי נַכֶּה, לְכָךְ לֹא אָמַר ״אוּלַי נוּכַל נַכֶּה בּוֹ״. ״כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ״, לֹא אָמַר ״יְבֹרָךְ״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר ״יוּאָר״, לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ דַּוְקָא בִּקְלָלוֹת יֵשׁ לְךָ כֹּחַ וְלֹא בִּבְרָכוֹת, כִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ כְּבָר הוּא מְבֹרָךְ, וְאַתָּה רוֹאֶה זֶה בָּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלּוֹ וְאַתָּה מְבָרְכוֹ כְּדֵי לִתְלוֹת בְּךָ, דְּאִם לֹא כֵן, כְּשֶׁעָזַרְתָּ אֶת סִיחוֹן הָיִיתָ מְקַלֵּל לְמוֹאָב, וְלָמָּה לֹא בֵּרַכְתָּ לְסִיחוֹן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֵין לְךָ כֹּחַ בִּבְרָכוֹת כִּי אִם בִּקְלָלוֹת לְבַלֵּעַ וּלְהַשְׁחִית, כְּהוֹרָאַת שֵׁם בִּלְעָם. עַל כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה שֶׁתְּבָרְכֵנִי.

פסוק ט

מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. מָצִינוּ לְשׁוֹן ״מִי״ שֶׁאֵינוֹ לְשׁוֹן שְׁאֵלָה וְנֶאֱמַר לְבִזָּיוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל א׳ כה י): ״וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשַׁי״, כְּלוֹמַר מִי הוּא, שֶׁאֵינוֹ נֶחְשָׁב לִכְלוּם. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבִלְעָם שֶׁרוּחוֹ גְּבוֹהָה: ״מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה״ הַפְּחוּתִים? וְכִי רְאוּיִין הֵמָּה לִהְיוֹת עִמָּךְ שֶׁתֵּלֵךְ עִמָּהֶם? וְהֵשִׁיב: ״בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי״, וְעֶבֶד מֶלֶךְ כְּמֶלֶךְ. וּמִכָּל מָקוֹם אָמַר: ״מֵאֵן ה׳ לְתִתִּי לַהֲלוֹךְ עִמָּכֶם״, אֶלָּא עִם שָׂרִים גְּדוֹלִים מִכֶּם.

פסוק כ

אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים. יֵשׁ שְׁלִיחוּת בִּשְׁנֵי פָּנִים: לִפְעָמִים הַשָּׁלִיחַ מַתְנֶה עִם זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא הוֹלֵךְ אַחֲרָיו שֶׁעַל מְנָת כֵּן אֲנִי מוֹלִיכְךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ, שֶׁתַּבְטִיחַ אוֹתִי שֶׁתַּעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתִי; וְלִפְעָמִים אֵין הַשָּׁלִיחַ מַתְנֶה שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּת הַקְּרִיאָה לְבַד אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יַבְטִיחוּהוּ לְמַלֹּאת אַחֲרֵי דְּבָרוֹ, וְשָׁם יְדֻבַּר נִכְבָּדוֹת אִם הָעִנְיָן רָאוּי לְהֵעָשׂוֹת אוֹ לֹא. וְכָךְ אָמַר ה׳ לְבִלְעָם: אִם הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ רוֹצִין לַעֲשׂוֹת עִמְּךָ מַעֲמָד וּגְמַר לְהַבְטִיחֲךָ כָּךְ וְכָךְ כֶּסֶף וְזָהָב כְּדֵי שֶׁגַּם אַתָּה תַּבְטִיחֵם לְקַלֵּל, אָז ״לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם״, כִּי אֵין הַדָּבָר בִּרְשׁוּתְךָ. אֲבָל אִם לֹא בָּאוּ כִּי ״אִם לִקְרֹא לְךָ״ לְבַד, וְהַדָּבָר יִהְיֶה בִּרְשׁוּתְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ אוֹ לֹא, אָז ״לֵךְ אִתָּם״. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְאַךְ אֶת הַדָּבָר״ וְגוֹ׳.

וְיַעַן כִּי רָאִיתִי בְּפָרָשָׁה זוֹ שִׁנּוּי רַב בְּעִנְיַן הַשְּׁלִיחִים, שֶׁקְּרָאָם לִפְעָמִים ״שָׂרֵי מוֹאָב״, וְלִפְעָמִים ״שָׂרֵי בָלָק״, וְלִפְעָמִים ״אֲנָשִׁים״, גַּם יֵשׁ סָפֵק גָּדוֹל בְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּחַר אַף ה׳ כִּי הוֹלֵךְ הוּא״, אַחַר שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת ״קוּם לֵךְ אִתָּם״, אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהָיוּ שָׁם שְׁנֵי מִינֵי שְׁלוּחִים: שָׂרֵי בָלָק, הֵם הַשָּׂרִים הַמְיֻחָדִים לַמֶּלֶךְ, וְאוֹתָן קָרָא ״אֲנָשִׁים״, לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, כִּי עֶבֶד מֶלֶךְ כְּמֶלֶךְ; וְ״שָׂרֵי מוֹאָב״, הֵם שָׂרֵי הַמְּדִינָה אֲשֶׁר לָהֶם הָאָרֶץ, וּלְבָלָק אַךְ לוֹ הַמְּלוּכָה וְלֹא הָאָרֶץ, כִּי רַק לְפִי שָׁעָה מִנּוּהוּ מֶלֶךְ. וְעַל כֵּן מִשְּׁנֵי צְדָדִים לֹא הָיוּ שָׂרֵי בָּלָק מְהַדְּרִים כָּל כָּךְ אַחַר קִלְלוֹתָיו שֶׁל בִּלְעָם כְּמוֹ שָׂרֵי מוֹאָב. הַצַּד הָאֶחָד, לְפִי שֶׁשָּׂרֵי מוֹאָב לָהֶם כָּל הָאָרֶץ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּבָלָק וְשָׂרָיו שֶׁלֹּא נִמְנֶה כִּי אִם לְפִי שָׁעָה, עַל כֵּן וַדַּאי יוֹתֵר הִקְפִּידוּ שָׂרֵי מוֹאָב עַל תִּקּוּנָם עַל יְדֵי קְלָלָה זוֹ מִשָּׂרֵי בָלָק. וְעוֹד, מֵאַחַר שֶׁשָּׂרֵי בָּלָק הָיוּ אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים, לֹא יְבַקְשׁוּ כָּל כָּךְ מִן בִּלְעָם שֶׁיְּקַלֵּל כְּשֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ.

וּבְהַצָּעָה זוֹ יוּתְּרוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת, כִּי בְּכָל הַשְּׁלִיחוּת הָלְכוּ שָׂרֵי בָּלָק וְשָׂרֵי מוֹאָב וְקָרָא לְכֻלָּם ״זִקְנֵי מוֹאָב״. ״וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק״, וְכַאֲשֶׁר הֵשִׁיב לָהֶם ״לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה״ וְדָחָה אוֹתָם, כְּתִיב: ״וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם״, כִּי הֵמָּה הַבַּעֲלֵי דָּבָר יָשְׁבוּ לְצַפּוֹת עַל תְּשׁוּבָתוֹ, אֲבָל שָׂרֵי בָלָק לֹא הִקְפִּידוּ כָּל כָּךְ וְלֹא יָשְׁבוּ עִמּוֹ. ״וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ״, כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּיר הָאֲנָשִׁים מְדַבֵּר בְּשָׂרֵי בָלָק, וּרְאָיָה מִמַּה שֶּׁכָּתוּב אַחַר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הָאָתוֹן: קוּם ״לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים״, וּכְתִיב ״וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק״. וּכְמוֹ כֵן אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ״, וּמִי מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן ״וְכִי״, וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר: וְכִי הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים עִמָּךְ? וְלָמָּה לֹא יָשְׁבוּ עִמְּךָ כִּי אִם הַפְּחוּתִים? וְהֵשִׁיב: ״בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי״, לְפִיכָךְ שָׂרִים אֵלּוּ שֶׁהֵם מִמּוֹאָב אֲשֶׁר בָּהֶם נוֹגֵעַ הָעִנְיָן יוֹשְׁבִים עִמִּי וּמְצַפִּים, אֲבָל שָׂרֵי בָּלָק אֵין לָהֶם כָּל כָּךְ נַפְקוּתָא בַּדָּבָר. ״וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק מֵאֵן ה׳״, וְלֹא אָמַר כֵּן אֶל שָׂרֵי מוֹאָב כְּדֵי שֶׁלֹּא לְצַעֲרָם פָּנִים בְּפָנִים. אוֹ אָמַר אֲפִלּוּ אֶל שָׂרֵי בָּלָק הַחֲשׁוּבִים ״מֵאֵן ה׳ לְתִתִּי לַהֲלוֹךְ עִמָּכֶם״ אֶלָּא עִם שָׂרִים חֲשׁוּבִים מִכֶּם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן עִם שָׂרֵי מוֹאָב. ״וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק״ וְגוֹ׳, כִּי הֵמָּה הַבַּעֲלֵי דָּבָר, אֲבָל שָׂרֵי בָּלָק לֹא הִקְפִּידוּ לְהָשִׁיב. ״וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים״, הַחֲשׁוּבִים, שָׂרֵי בָּלָק, ״קוּם לֵךְ אִתָּם״ דַּוְקָא, כִּי אֵין לָחוּשׁ שֶׁיְּפַתּוּךָ בַּדֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת נֶגֶד רְצוֹן הָאֵל. וְהִתִּיר לוֹ לֵילֵךְ דַּוְקָא עִם הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים שָׂרֵי בָּלָק וְלֹא עִם שָׂרֵי מוֹאָב הַפְּחוּתִים, כִּי יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא בְּכָל הַדֶּרֶךְ יְפַתּוּךָ חַטָּאִים וְיַעֲבִירוּךָ עַל רְצוֹן קוֹנְךָ. וּכְתִיב ״וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וְגוֹ׳ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב״ הֵפֶךְ רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כִּי לֹא הִתִּיר לוֹ לֵילֵךְ כִּי אִם עִם הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים, לְפִיכָךְ: ״וַיִּחַר אַף ה׳ כִּי הוֹלֵךְ הוּא״. וְאַחַר מַעֲשֵׂה הָאָתוֹן שֶׁאָמַר ״חָטָאתִי״ וְגוֹ׳, אָמַר לוֹ מַלְאַךְ ה׳: ״לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים״, דְּהַיְנוּ שָׂרֵי בָּלָק, וְכֵן עָשָׂה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק״. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב הַכֹּל.

פסוק כג

וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וְגוֹ׳. בַּתַּנְחוּמָא (בלק ח) אָמְרוּ: סִימָנֵי אָבוֹת הֶרְאָה לוֹ כוּ׳. כִּי ״וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה״ מָקוֹם רָחָב, לוֹמַר שֶׁאִם יִרְצֶה לְקַבֵּל זֶרַע אַבְרָהָם יִמְצָא לְקַלֵּל בְּנֵי קְטוּרָה, וְיִשְׁמָעֵאל. וְאִם יִרְצֶה לְקַלֵּל זֶרַע יִצְחָק, יִמְצָא צַד אֶחָד לְקַלֵּל, כִּי יָכוֹל לְהַטּוֹת אֶל עֵשָׂו. אַךְ מִצַּד יַעֲקֹב, שֶׁהָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, עָמַד בְּמָקוֹם צָר, כִּי מִצִּדּוֹ ״אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל״. וְיֵשׁ עוֹד דְּרָכִים אֲחֵרִים אֶל הַמְפָרְשִׁים.

וּמִדְּכָתַב רַשִׁ״י ״זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים״, אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקוֹר אֻמָּה הַחוֹגֶגֶת שָׁלֹשׁ רְגָלִים (במד״ר כ יד), שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאוֹתָן שְׁלֹשָׁה סִימָנִים שֶׁהִזְכִּיר הֵם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ רְגָלִים, וּמַתְחִיל מִן סֻכּוֹת אֲשֶׁר בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים טז יג): ״בְּאָסְפְּךָ מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה״, וְעָלָיו נֶאֱמַר: ״וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה״, אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקוֹר אֻמָּה הַחוֹגֶגֶת חַג הָאָסִיף הַתָּלוּי בַּשָּׂדֶה, וּבוֹ מַקְרִיבִים יִשְׂרָאֵל שִׁבְעִים פָּרִים כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וְאִם כֵּן בִּטּוּלָם גּוֹרֵם בִּטּוּל כָּל הָאֻמּוֹת.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים״, רֶמֶז לְחַג הַפֶּסַח, זְמַן יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט): ״גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ״, כִּי הַדִּין נוֹתֵן לַעֲקוֹר הַקּוֹצִים וְלִטַּע הַגֶּפֶן, וְאֵיךְ אַתָּה רוֹצֶה לְהַחֲלִיף הַקְּעָרָה וְלַעֲקוֹר הַכְּרָמִים מִפְּנֵי הַקּוֹצִים? וְדֶרֶךְ הַגֶּפֶן שֶׁהוּא נִרְפָּס בָּרַגְלַיִם וּלְסוֹף הַיַּיִן מַפִּיל אֶת זֶה הָרוֹפְסוֹ כְּשֶׁשּׁוֹתֵהוּ, כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב (קמו.) בְּשֵׁם מִדְרָשׁ שׁוֹחֵר טוֹב, וְשָׁם מֵבִיא הַרְבֵּה דִּמְיוֹנוֹת עַל שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לְגֶפֶן, וְכֻלָּם שַׁיָּכִים לְבַטֵּל דַּעַת בִּלְעָם. וְרֶמֶז לְחַג הַפֶּסַח שֶׁבּוֹ שׁוֹתִים אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן כְּנֶגֶד כּוֹס יְשׁוּעוֹת לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְגֶפֶן, וּכְתִיב אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה, וּכְנֶגְדָּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁקֶה לָאֻמּוֹת אַרְבַּע כּוֹסוֹת תַּרְעֵלָה, כִּדְמַסִּיק בְּבֵרֵאשִׁית רַבָּה (וישב פח ה), וְאֵיךְ אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקוֹר כָּל זֶה וּלְהַחֲלִיף הַשִּׁיטָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים?

וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל״, כְּנֶגֶד עֲצֶרֶת שֶׁבּוֹ קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי ג טז): ״אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד״, וְאִלְמָלֵא קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה הָיָה הָעוֹלָם חוֹזֵר לְתֹהוּ וָבֹהוּ (שבת פח.) וְהָיוּ כָּל הָאֻמּוֹת בְּטֵלִין, וְאֵיךְ אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקוֹר אוּמָּה זוֹ הַחוֹגֶגֶת חַג זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צֹרֶךְ לְכָל הָאֻמּוֹת וּלְכָל הַנִּמְצָאִים שֶׁבְּמַעְלָה וְשֶׁבְּמַטָּה? וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁגַּם ״בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים״ רָמַז לוֹ אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקוֹר אֻמָּה הַחוֹגֶגֶת חַג הַפֶּסַח וְשׁוֹתִין בּוֹ אַרְבַּע כּוֹסוֹת, כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וְשֶׁל יַיִן כְּמִסְפַּר שִׁבְעִים כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וּבִטּוּל זֶה גּוֹרֵם גַּם כֵּן בִּטּוּל כָּל שִׁבְעִים אֻמּוֹת.

וְיִתָּכֵן עוֹד לְפָרֵשׁ זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁרָמַז לוֹ, אֵיךְ אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקוֹר אֻמָּה הַמַּחֲזֶקֶת בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד (אבות א ב), דְּהַיְנוּ שָׁלֹשׁ רַגְלֵי הָעוֹלָם וְהֵם: הַתּוֹרָה, עֲבוֹדָה, גְּמִילוּת חֲסָדִים, כִּי בִּטּוּלָם הֶרֶס כָּל הָעוֹלָם. וְרָמַז לוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים בְּמַה שֶּׁאָמַר ״וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה״, כִּי עִקַּר הַגְּמִילוּת חֲסָדִים מִן הַשָּׂדֶה עַל יְדֵי תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְלֶקֶט שִׁכְחָה פֵּאָה. וְהָעֲבוֹדָה שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּמְשַׁל לְכֶרֶם רָמַז לוֹ ״בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים״, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן״ (שיר ב ד), זֶה אֹהֶל מוֹעֵד, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם ז יב-יג): ״לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים״ וְגוֹ׳. וּ״בְמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל״ רָמַז לַתּוֹרָה בְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן.

פסוק כח

וַיִּפְתַּח ה׳ אֶת פִּי הָאָתוֹן. נִרְאֶה שֶׁגַּם זֶה צֹרֶךְ שָׁעָה הָיָה, לְהַרְאוֹת לוֹ כִּי הוּא דּוֹמֶה לַחֲמוֹר זֶה שֶׁאֵין מִטִּבְעוֹ לְדַבֵּר, וְלִכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְבַד פָּתַח ה׳ אֶת פִּיו, כָּךְ בִּלְעָם רַק לְפִי שָׁעָה פָּתַח ה׳ אֶת פִּיו בִּנְבוּאָה לִכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְשֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָאֻמּוֹת אִלּוּ הָיָה לָנוּ נְבִיאִים חָזַרְנוּ לַמּוּטָב.

פסוק מא

וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם. לְפִי שֶׁהַקְּצָווֹת עֲלוּלִים בְּיוֹתֵר לְקַבֵּל נֵזֶק, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּתְאוֹנְנִים (במדבר יא א) וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הָעָם, אוֹ בְּקָצֶה רִאשׁוֹן – קְצִינֵי עָם, אוֹ בְּקָצֶה אַחֲרוֹן – הַמּוּקְצִים שֶׁבָּעָם, כִּי מִצַּד הַמּוּקְצִים יִהְיוּ רְאוּיִין לִקְלָלָה מַמָּשׁ, וְאִם מִצַּד הַקְּצִינִים הַחֲשׁוּבִים – בְּנָקֵל לְהַכְנִיס בָּהֶם עַיִן הָרַע מִצַּד מַעֲלָתָם, כִּי זֶהוּ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ בִּלְעָם, שֶׁאִם לֹא יִמְצָא מָקוֹם לְקַלְּלָם יַכְנִיס בָּהֶם עַיִן הָרַע.

וְאַתָּה הַמְּעַיֵּן שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה הַשִּׁנּוּיִים שֶׁמָּצִינוּ בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, כִּי מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר: ״וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם״, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר: ״אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה״, מִכְּלָל כִּי בְּקָצֶה רִאשׁוֹן רָאָה כֻּלּוֹ עַל יְדֵי רְאִיַּת הַקָּצֶה, וּבַשְּׁלִישִׁית נֶאֱמַר: ״וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו״, מַשְׁמַע שֶׁרָאָה כֻּלָּם מַמָּשׁ. וּבֵאוּר עִנְיַן זֶה הוּא כִּי מִתְּחִלָּה הֵצִיץ בִּלְעָם בְּשָׁרְשָׁם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ מְקוֹרָם וְצוּר חָצְבָם, אִם יִמְצָא בּוֹ עָוֹן אֲשֶׁר עַל יָדוֹ תָּחוּל הַקְּלָלָה גַּם לָעֲנָפִים, כִּי בְּבִטּוּל הַשֹּׁרֶשׁ יִפְּלוּ גַּם הָעֲנָפִים, וְהוּא רְאִיַּת הַקָּצֶה הַכּוֹלֵל אֶת כֻּלָּם, כִּי הָאָבוֹת כּוֹלְלִים הַבָּנִים. וְאַחַר שֶׁבִּקֵּשׁ וְלֹא מָצָא, חָזַר לְהָצִיץ בָּעֲנָפִים, אִם יִמְצָא עָוֹן בַּתּוֹלָדוֹת. וְזֶהוּ הַקָּצֶה שֶׁכֻּלּוֹ לֹא יִרְאֶה, כִּי אֵין הָאָבוֹת בִּכְלַל הַבָּנִים. וְאַחַר שֶׁלֹּא הִבִּיט אָוֶן לֹא בָּאָבוֹת וְלֹא בַּתּוֹלָדוֹת, אָמַר, מֵעַתָּה כֻּלָּם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, אִם כֵּן אַכְנִיס בָּהֶם עַיִן הָרַע הַשּׁוֹלֵט בְּיוֹתֵר בַּדָּבָר הַשָּׁלֵם מִכָּל צַד שֶׁאֵין בּוֹ פְּסֹלֶת כְּלָל, וְכִדְמַסִּיק בַּתַּנְחוּמָא (בלק טו) וּמְבִיאוֹ הַיַּלְקוּט עַל פָּסוּק ״מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֶׁב״ (משלי כז יד), עַל בִּלְעָם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס עַיִן הָרַע בְּיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי בִּרְכוֹתָיו. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ רָאִיתִי לְבָאֵר כָּל הַשְּׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת וְזֶה סִדְרָם.

וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם. זֶהוּ חִפּוּשׂ רִאשׁוֹן אֲשֶׁר הֵצִיץ בְּשֹׁרֶשׁ שֶׁל אֻמָּה, וַיְחַפֵּשׂ וַיִּמְצָא כִּי מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע כד ב): ״בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״, דְּהַיְנוּ בָּמוֹת בָּעַל, כִּי אַחַר הַבְּעָלִים הָלְכוּ, כִּי בְּעָלוּם אֲדוֹנִים זוּלָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּמִשָּׁם רָאָה קְצֵה הָעָם, הַשֹּׁרֶשׁ הוּא הַקָּצֶה רִאשׁוֹן, וְהוּא כְּכֻלּוֹ דָּמֵי, כִּי כָּל הַבָּנִים מִסְתָּעֲפִים מִן הַשֹּׁרֶשׁ, וּכְשֶׁהַשֹּׁרֶשׁ רָאוּי לִקְלָלָה וַדַּאי תָּחוּל גַּם עַל רֹאשׁ הָעֲנָפִים, כִּי בַּעֲבוֹדָה זָרָה פּוֹקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים.

וּבָאָה הַנְּבוּאָה לְבִלְעָם כִּי בָּלָק וּבִלְעָם נָפְלוּ שְׁנֵיהֶם בְּטָעוּת גָּדוֹל, כִּי רֹאשׁ יִחוּס אֻמָּה אֵינָהּ מִן אֲרָם, כִּי תֶּרַח הָיָה חָשׁוּב כְּמֵת בְּחַיָּיו עַד שֶׁהָיָה אַבְרָהָם פָּטוּר מִן כִּבּוּד אָב וָאֵם, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאֵינוֹ מִכְּלַל רֹאשׁ יִחוּס אֻמָּה זוֹ, אֶלָּא תְּחִלַּת אֻמָּה זוֹ מֵרֹאשׁ צוּרִים, זֶה אַבְרָהָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק״, שֶׁהוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ לְאֻמָּה זוֹ אֶת תֶּרַח שֶׁהָיָה דָּר בַּאֲרַם נַהֲרַיִם, מֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם, דְּהַיְנוּ מִן תֶּרַח שֶׁהָיָה קוֹדֶם לְאַבְרָהָם וְרָאָהוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁקָּם לֵיהּ בְּ״אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל״ וְגוֹ׳ (דברים כז טו). לְפִיכָךְ בִּקֵּשׁ ״לְכָה אָרָה לִי יַעֲקֹב״, כִּי וַדַּאי תָּחוּל הַקְּלָלָה עַל הַפְּחוּתִים, כְּהוֹרָאַת שֵׁם יַעֲקֹב. ״וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל״, כִּי עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה זַעַם וָכַעַס אֲפִלּוּ אֶל הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁנִּרְמְזוּ בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי שֶׁיִּרְאוּ בְּאָבְדַן מוֹלַדְתָּם.

פרק כג

פסוק ח

מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל. הוּא אוֹמֵר לִי ״אָרָה״ שֶׁהוּא גְּדוֹלָה מִן ״קָבָה״, אֲפִלּוּ בְּ״קָבָה״ אֵין לִי כֹּחַ, קַל וָחֹמֶר בְּ״אָרָה״. אֲבָל לְפִי רַשִׁ״י שֶׁ״קָּבָה״ גְּדוֹלָה מֵ״אָרָה״ לֹא יִתְיַשֵּׁב כְּלָל מַה שֶׁהִתְחִיל בְּ״אָרָה״ וְסִיֵּם בְּ״קָבָה״. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ, מָה אֶקּוֹב לֹא קַבֹּה יִשְׂרָאֵל אֶת אֵל, כִּי הָאֻמּוֹת כְּשֶׁהַצָּרָה בָּא עֲלֵיהֶם הוּא מְקַלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו, אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָן כֵּן, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא עֲלֵיהֶם בְּחֹזֶק וָתֹקֶף כְּהוֹרָאַת שֵׁם ״אֵל״, מִכָּל מָקוֹם לֹא קַבֹּה, וְאֵינוֹ מְקַלֵּל אֶלָּא מְבָרֵךְ גַּם עַל הָרָעָה. לְפִיכָךְ גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יָקֹב אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתָם. ״וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה׳״, כִּי הָאֻמּוֹת מְהַפְּכִין ה׳ מִמִּדַּת הָרַחֲמִים לַדִּין, וְיִשְׂרָאֵל מֵעוֹלָם לֹא זָעַם אֶת ה׳, לֹא הִכְעִיס אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים לְהַפְּכָהּ לְמִדַּת הַדִּין.

פסוק ט

כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים אֶרְאֶנּוּ. יִחוּס שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מִן תֶּרַח אֶלָּא מִן אַבְרָהָם שֶׁנִּקְרָא ״צוּר״, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נא א-ב): ״הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְגוֹ׳, הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם״. וְאוֹתוֹ צוּר – תָּמִים פָּעֳלוֹ עִם ה׳ הָיָה, וּבִעֵר כָּל הַגִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ. ״וּמִגְּבָעוֹת״, אֵלּוּ הָאִמָּהוֹת, ״אֲשׁוּרֶנּוּ״, מִשָּׁם רֹאשׁ יִחוּס שֶׁלּוֹ. ״הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן״ וְגוֹ׳, מִיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לְאַבְרָהָם ״לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ״ וְגוֹ׳, מֵאָז וָהָלְאָה נִתְבּוֹדֵד מִן כָּל אֻמָּה, וְאֵין לוֹ צֵרוּף לֹא לְבֵית אָבִיו וְלֹא לְשׁוּם אֻמָּה, כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלֹהִים לְחֶלְקוֹ. וְתֵדַע שֶׁכָּךְ הוּא, כִּי לֹא נָתַן הַקב״ה מִסְפָּר לְשׁוּם אֻמָּה כִּי אִם לְיִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַדָּבָר הַמּוֹרֶה עַל מַעֲלָתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת בְּמִדְבַּר. וְעַל זֶה אָמַר: ״מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב״ וְגוֹ׳, כִּי זֶה מוֹפֵת שֶׁאֵין לוֹ צֵרוּף עִם כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב״, כִּי כָל חֶשְׁבּוֹן עִנְיָנוֹ הַמִּסְפָּר, וְאָמַר שֶׁכָּל הַגּוֹיִם אֵין לָהֶם חֶשְׁבּוֹן פְּרָטִי אֶלָּא כְּלָלִי, אֲבָל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם מִסְפָּר פְּרָטִי, אֲפִלּוּ בִּהְיוֹת יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב״, אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהֵם רַבִּים כַּעֲפַר הָאָרֶץ נָתַן לָהֶם מִנְיָן פְּרָטִי, וְלֹא דַּי בְּמִסְפָּר זֶה, אֶלָּא אֲפִלּוּ שֶׁאַחַר הַמִּסְפָּר עֲשָׂאָם אַרְבָּעָה דְּגָלִים וְנָתַן שֵׁנִית מִסְפָּר מְיֻחָד לְכָל דֶּגֶל שֶׁהוּא רְבִיעִית הַמַּחֲנֶה. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל״, וְכָל כָּךְ לָמָּה, אֶלָּא שֶׁבָּא לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם עִקַּר הָעוֹלָם כְּאִלּוּ לֹא הָיָה אַרְבַּע רוּחוֹת בָּעוֹלָם זוּלָתָם, וְכָל מַה שֶּׁחוּץ מֵהֶם אֵינוֹ נֶחְשָׁב מִכְּלַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם. וְזֶה רְאָיָה שֶׁתֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם אֵינוֹ מִכְּלַל הַיִּשּׁוּב, וְאֵין אַבְרָהָם מִתְיַחֵס אַחֲרָיו כְּלָל.

פסוק י

וְאָמַר תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים. לְשׁוֹן רַבִּים, ״וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״ לְשׁוֹן יָחִיד, כִּי הַמִּיתָה דַּוְקָא בַּגּוּף הַבָּא מֵאָב וָאֵם, שֶׁקָּרָא ״יְשָׁרִים״. ״וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״ כִּי הָאַחֲרִית וְהַהִשָּׁאֲרוּת הוּא בַּנְּשָׁמוֹת הַבָּאִים מִמְּקוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַנְּשָׁמָה דּוֹמָה לַבּוֹרֵא בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים (ברכות י.), לְכָךְ נֶאֱמַר ״כָּמֹהוּ״. וְהָרִיבָ״ה פֵּרֵשׁ שֶׁסוֹפֵי תֵּיבוֹת שֶׁל אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב בְּגִימַטְרִיָּא בִּלְעָם, וְזֶהוּ ״אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״.

פסוק יד

וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צוֹפִים. אַחַר שֶׁלֹּא יָכוֹל לִמְצֹא שֶׁמֶץ פְּסוּל עַל זֶה בַּשָּׁרָשִׁים, חָזַר לִהְיוֹת צוֹפֶה וּמַבִּיט בָּעֲנָפִים, דְּהַיְנוּ לָבֹא עַל הַתּוֹלָדוֹת מִצַּד חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״אֶפֶס קָצֵהוּ תִּרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה״, כִּי אֵין הָאָבוֹת בִּכְלַל הַבָּנִים. וְעוֹד, שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל כִּי אִם הַמּוּקְצִים שֶׁבָּעָם, שֶׁהֲרֵי שֵׁבֶט לֵוִי לֹא הִסְכִּימוּ. וְאָמַר ״אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם״, כִּי עַל יְדֵי הָעֵגֶל נַעֲשׂוּ מְגֻלִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לב כה): ״וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, מְגֻלֶּה. וְרָאוּ כָּל הָעַמִּים כִּי שֵׁם ה׳ סָר מֵעֲלֵיהֶם עַל יְדֵי הָעֵגֶל, וְזֶהוּ ״שְׂדֵה צוֹפִים״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַבָּטָה.

וּבָאָה הַתְּשׁוּבָה אֵלָיו שֶׁגַּם בָּזֶה טָעוּ, כִּי ״לֹא הִבִּיט אָוֶן״ זֶה ״בְּיַעֲקֹב״, כִּי אִם הָעֵרֶב רַב לְבַדּוֹ הָיָה מָקוֹר אֶל הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא. ״וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר וְגוֹ׳ לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם״, הֵבִיא לוֹ מוֹפֵת עַל טָעוּתוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל (שם לב יד): ״וַיִּנָּחֶם ה׳ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ״, וְכִי יֵשׁ נְחָמָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וַהֲלֹא לֹא אָדָם הוּא לְהִתְנַחֵם. אֶלָּא וַדַּאי אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה מֵעוֹלָם לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכַלּוֹתָם, כִּי לֹא פָשְׁעוּ בּוֹ, אַךְ הָעֵרֶב רַב הָיָה הָעִקָּר בַּמַּעֲשֶׂה הַהוּא שֶׁעָשׂוּ עַל יְדֵי נַחַשׁ וְקֶסֶם, וְחָשַׁב ה׳ פֶּן יִטְעוּ גַּם יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו, וְהָיָה מְגַזֵּם לָהֶם בְּכִלָּיוֹן כִּי עָבֵיד אִינֵּשׁ דְּגָזֵים וְלָא עָבֵיד, לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת״, וְלֹא נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת״, אֶלָּא מֵעוֹלָם לֹא בִּקֵּשׁ אֶלָּא דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת דֶּרֶךְ גִּזּוּם לְבַד, וְלֹא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַמָּשׁ. וְזֶה דַּוְקָא ״לְעַמּוֹ״, דְּהַיְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל עַל הָעֵרֶב רַב לֹא נִחַם כְּלָל, וְעֹזְבֵי ה׳ יִכְלוּ עַל יְדֵי הָעֳנָשִׁים הַמְבֹאָרִים פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, בְּשָׁלֹשׁ מִיתוֹת נִדּוֹנוּ שָׁם כוּ׳. וְאֶצְלֵנוּ נִרְאֶה כְּאִלּוּ נִחַם ה׳ עַל זֹאת, וְאֵל ה׳ הוּא הַיּוֹדֵעַ (יהושע כב כב) שֶׁגַּם מִתְּחִלָּה כָּךְ הָיְתָה דַּעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ. אֲבָל אִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְזִידִין בַּדָּבָר אִם כֵּן וַדַּאי יִעֵד לָהֶם עֹנֶשׁ מַמָּשׁ וְהָיְתָה כָּאן נֶחָמָה מַמָּשׁ, וְזֶה אֵינוֹ, כִּי לֹא בֶּן אָדָם הוּא וְיִתְנֶחָם, אֶלָּא ״הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה״, שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם כִּי אִם אֲמִירָה וְדִבּוּר לְבַד דֶּרֶךְ גִּזּוּם וְלֹא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת וּלְהָקִים, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְלֹא יַעֲשֶׂה״, ״וְלֹא יְקִימֶנָּה״.

וְהַכֶּפֶל שֶׁבְּפָסוּק זֶה טַעֲמוֹ, לְפִי שֶׁאָמַר הַקב״ה לְמֹשֶׁה ״הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם״ וְגוֹ׳ (שמות לב י), הֲרֵי שֶׁהָיָה שָׁם אֲמִירָה רַכָּה וְהַבְטָחָה טוֹבָה לְמֹשֶׁה, שֶׁאָמַר לוֹ: ״וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל״, וְהָיָה שָׁם דִּבּוּר קָשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, וּשְׁנֵיהֶם לֹא נִתְקַיְּמוּ. וְכְנֶגֶד הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַר לַעֲשׂוֹת לְמֹשֶׁה נֶאֱמַר כָּאן: ״לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב״, כִּי לְשׁוֹן כִּזּוּב מוֹרֶה עַל הַמַּבְטִיחַ לְהֵטִיב וְאֵינוֹ מְקַיֵּם, וּכְנֶגְדוֹ נֶאֱמַר: ״הַהוּא אָמַר״, אֲמִירָה רַכָּה, ״וְלֹא יַעֲשֶׂה״, וּכְנֶגֶד הָרָעָה אָמַר: ״וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם״, כִּי לְשׁוֹן נֶחָמָה הוּא עַל הָרָעָה, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר: ״וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה״, וּבְדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

וְאָמַר הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי. הַיְינוּ לִי, כִּי כְּבָר אָמַרְתִּי ״וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״, וְאִם אֲקַלְלֵם אֲקַלֵּל גַּם עַצְמִי, לְכָךְ ״לֹא אֲשִׁיבֶנָּה״. ״לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב״, אַתָּה לְקַחְתַּנִי שְׂדֵה צוֹפִים לִהְיוֹת צוֹפֶה וּמַבִּיט בְּאָוֶן וְעָמָל שֶׁלָּהֶם, מָה אוּכַל לְהַבִּיט אִם ה׳ לֹא הִבִּיט בָּהֶם עָמָל וְאָוֶן? וַאֲפִלּוּ הַחוֹטְאִים הָהֵם לֹא כָּפְרוּ בֵּאלֹהִים לְגַמְרֵי אֶלָּא שִׁתְּפוּ שֵׁם שָׁמַיִם לְדָבָר אַחֵר, כִּי לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ״ בְּוָי״ו, וְאָמְרוּ רז״ל (סנהדרין סג.) אִלְמָלֵא וָי״ו שֶׁבְּ״הֶעֱלוּךָ״ נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה, כִּי בְּוָי״ו יֵשׁ הוֹרָאָה שֶׁלֹּא נָתְנוּ תִּפְלָה בֵּאלֹהִים אֶלָּא הוֹדוּ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים וְהָעֵגֶל הַזֶּה נִתְמַנָּה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מִפִּי הַגְּבוּרָה, לְכָךְ אָמְרוּ ״אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ״. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר כָּאן: ״ה׳ אֱלֹהָיו עִמּוֹ״, שֶׁטָּעֲנוּ כִּי ה׳ אֱלֹהָיו הוּא עִמּוֹ, עִם הָעֵגֶל, וּמָסַר לוֹ הַהַנְהָגָה לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶם כְּמֶלֶךְ וְלֹא אֱלֹהִים מַמָּשׁ, זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ״.

אוֹ יֹאמַר, שֶׁאַף בִּשְׁעַת הַחֵטְא ״ה׳ אֱלֹהָיו עִמּוֹ״, לֹא כָּפְרוּ בּוֹ לְגַמְרֵי, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ עוֹלָם נִשְׁאַר בּוֹ. וְתֵדַע שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ״, (שמות לב ז), הַיְינוּ הָעָם שֶׁהֶעֱלָה מֹשֶׁה, וְזֶה וַדַּאי לֹא אָמַר כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי ״אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם״ וְלֹא מֹשֶׁה הוֹצִיאָם, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכְּלַפֵּי הָעֵרֶב רַב אָמַר שֶׁמֹּשֶׁה הֶעֱלָם מִדַּעְתּוֹ. וְהָרְאָיָה שֶׁלְּכָךְ אָמַר מֹשֶׁה: ״לָמָה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ״ וְגוֹ׳ (שם לב יא), דְּהַיְינוּ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר ״אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם״, כִּי לְשׁוֹן ״הוֹצֵאתָ״ שַׁיָּךְ בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּכְנְסוּ לְמִצְרַיִם וְיָצְאוּ, אֲבָל גַּבֵּי הָעֵרֶב רַב אָמַר ״כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ״, כִּי לְשׁוֹן יְצִיאָה אֵין שַׁיָּךְ בָּהֶם, כִּי מִי הִכְנִיסָם שֶׁיֵּצְאוּ. וּכְפִי הַפְּשָׁט יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר ״רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ״ בְּמַעֲלָה עַל יְדֵי בִּזַּת מִצְרַיִם, כִּי מִשָּׁם נִתְעַשְּׁרוּ, וְעַל יְדֵי רֹב זָהָב עָשׂוּ הָעֵגֶל. לְכָךְ אָמַר ״אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, כִּי נִתְעַלּוּ בְּעֹשֶׁר שֶׁל אֶרֶץ מִצְרַיִם. אֲבָל בִּתְפִלַּת מֹשֶׁה לֹא הָיָה מָקוֹם לְהַזְכִּיר זֶה, לְכָךְ אָמַר ״אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ״.

כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְגוֹ׳. וּכְבָר יָדַעְתָּ כִּי הָעֵגֶל נַעֲשָׂה עַל יְדֵי כִּשּׁוּף, וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא נַחַשׁ וְקֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַדַּאי לֹא עָשָׂאוּ הָעֵגֶל כִּי אִם הָעֵרֶב רַב. וְאִם תֹּאמַר, אִם אֵין בָּהֶם נַחַשׁ וְקֶסֶם אִם כֵּן בַּמֶּה יִוָּדַע לָהֶם הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳, עַל זֶה אָמַר: ״כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל״, כִּי כָּל הַקּוֹרוֹת הַתְּלוּיִין בְּעֵת וּזְמַן הַהוֹוִים וְנִפְסָדִים, ״יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב״, אֲפִלּוּ לִקְטַנֵּיהֶם, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יב לב): ״וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים״, וּ״לְיִשְׂרָאֵל״ דְּהַיְינוּ לַחֲשׁוּבֵיהֶם, ״יֵאָמֵר מַה פָּעַל אֵל״, כִּי הַדְּבָרִים הָרוּחָנִיִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹנְנָם בְּיָדָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות טו יז): ״מִקְּדָשׁ ה׳ כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ״, וּכְתִיב (תהלים לא כ): ״מָה רַב טוּבְךָ וְגוֹ׳ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ״.

הֵן עָם כְּלָבִיא יָקוּם. יָדוּעַ שֶׁכָּל עִקַּר מַעֲשֵׂה כִּשּׁוּף בַּלַּיְלָה, כִּי בוֹ תִרְמוֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר, אֵלּוּ הַמַּזִּיקִים, וְכָל הָעוֹסְקִים עִמָּהֶם הֵם מֻכִּים וּמְעֻנִּים, וְיֵרֶא בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה פְּנֵיהֶם זֹעֲפִים, לֹא תֹּאַר וְלֹא הָדָר לָהֶם, וְהֵם חֲלוּשֵׁי כֹּחַ, כִּי רֻבָּם מַרְעִיבִים אֶת עַצְמָם כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַטֻּמְאָה. וְהֵן עָם זֶה כְּלָבִיא יָקוּם מִשְּׁנָתוֹ, חָזָק וּבָרִיא אוּלָם. וְזֶה מוֹפֵת שֶׁאֵין לוֹ עֵסֶק בְּנַחַשׁ וְקֶסֶם, וְאַדְרַבָּה, ״לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁאוֹמֵר קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ וּמַבְרִיחַ הַמַּזִּיקִין מֵעָלָיו, וְאִם כֵּן וַדַּאי אֵין לוֹ עֵסֶק עִמָּהֶם כְּלָל. וְזֶה פֵּרוּשׁ נָכוֹן.

פסוק טו

וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה. פֵּרֵשׁ רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי, לְבַטֵּל מֵהֶם בִּרְכַּת ״כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ״ (בראשית טו ה) וְ״כֹה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר ו כג). בָּזֶה רָאִיתִי לְתָרֵץ מַה שֶּׁמַּסִּיק בְּרַבָּתִי (במ״ר כ ז) כִּי אָמַר ״אוּלַי נַכֶּה בּוֹ״, לֹא בִּקֵּשׁ אֶלָּא לְנַכּוֹת מֵהֶם חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִן שִׁשִּׁים רִבּוֹא וְהַיְינוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף. וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת, מַה תּוֹעֶלֶת הָיָה לוֹ בָּזֶה אִם יֶחְסְרוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף מִן שִׁשִּׁים רִבּוֹא, גַּם יֵשׁ לְדַקְדֵּק לָמָּה נָפְלוּ בַּעֲצָתוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וְלֹא יוֹתֵר וְלֹא פָּחוֹת. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעִקַּר כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְבַטֵּל מֵהֶם בִּרְכַּת ״כֹּה״, כִּי עַל יְדֵי זֶה יָחוּלוּ הַקְּלָלוֹת, לְכָךְ לֹא בִּקֵּשׁ אֶלָּא לְנַכּוֹת חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּנַכִּין מִן הַסְּאָה חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה (ב״ב צג:) כָּךְ בִּקֵּשׁ לְנַכּוֹת חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, דְּהַיְינוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף כְּמִסְפַּר ״כֹּה״. וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ, כִּי לֹא הִפִּיל אֶלָּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, עַד כֹּה וְלֹא עַד בִּכְלָל, כִּי בְּבוֹאוֹ לְמִסְפַּר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה עָמְדוּ לָהֶם הַבְּרָכוֹת שֶׁל ״כֹּה תְבָרְכוּ״, וְ״כֹה יִהְיֶה זַרְעֶךָ״.

פסוק כח

וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר. מֵעַתָּה חָזְרוּ לַדֶּרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי כִּי רָאוּ שֶׁאֵין לָהֶם מָקוֹם לִתֵּן שֶׁמֶץ וָדֹפִי לֹא בַּשָּׁרָשִׁים וְלֹא בָּעֲנָפִים. אִם כֵּן הֵמָּה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְכָל דָּבָר הַשָּׁלֵם מִכָּל צַד, בְּיוֹתֵר יֵשׁ מָקוֹם לָעַיִן הָרַע לִשְׁלוֹט בּוֹ עַל יְדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וִיסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ בְּקוֹל רָם, וְיִשְׁמְעוּ כָּל הָאֻמּוֹת וְיִתְקַנְּאוּ בָּהֶם וְיַכְנִיסוּ בָּהֶם עַיִן הָרַע, וְעַל יְדֵי זֶה קְלָלָה תֵּחָשֵׁב לוֹ. וְעַל כֵּן לְקָחוֹ רֹאשׁ הַפְּעוֹר, כְּדֵי שֶׁיִּפְעַר פִּיו לִבְלִי חֹק וִיסַפֵּר בְּמַעֲלָתָן בְּקוֹל רָם.

פרק כד

פסוק ג

וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה׳ לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. כִּי טוֹבִים הֵמָּה בְּעֵינֵי ה׳, ״וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים״, הַיְינוּ לַחֲקוֹר אַחַר פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם הַנַּעֲשִׂים בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי. ״וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו״, כִּדְמַסִּיק בְּרַבָּתִי (שמ״ר ב ד): ״מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר״, כָּל מַעֲלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּדְבָּר כוּ׳. כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ שֶׁבִּזְכוּת הָעֲנָוָה הַמְּצוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹשִׂין אֶת עַצְמָן כְּמִדְבָּר זֶה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין עָלָיו, זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְכָל הַמַּעֲלוֹת, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בעירובין נד.) עַל פָּסוּק ״וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה״. וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר נָתַן עֵינָיו לְסַפֵּר מִכָּל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר זָכוּ לָהֶם מִן הַמִּדְבָּר כְּדֵי לְהַכְנִיס בָּהֶם עַיִן הָרַע, מִיָּד נִסְמֵית עֵינוֹ. לְפִיכָךְ קָרָא אֶת עַצְמוֹ ״שְׁתֻם הָעָיִן״ דַּוְקָא בְּפַעַם זֶה. אֲבָל לְרַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁנִּסְמֵת עַל אָמְרוֹ ״וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל״, קָשֶׁה לָמָּה לֹא קָרָא עַצְמוֹ כֵן בִּנְבוּאָה שְׁנִיָּה.

פסוק ד

נְאֻם שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל וּמַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה. כִּי כָל סוּמָא נִקְרָא בִּלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״סַגִּי נְהוֹר״, לְפִי שֶׁהָרְאִיָּה הַלְּבָבִית וּסְתַם רְאִיַּת עֵינַיִם מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה, וּבְהִתְחַזֵּק אֶחָד מֵהֶם יֶחֱלַשׁ הַשֵּׁנִי. עַל כֵּן הָרְאִיָּה הַשִּׂכְלִית הַפְּנִימִית גְּדוֹלָה אֵצֶל הַסּוּמִים, כִּי לֹא יַטְרִידֵם הָרְאוּת הַגַּשְׁמִי. וְכֵן יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהַעְצִים עֵינֵיהֶם בְּעֵת קָרְאָם ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, כְּדֵי לְחַזֵּק הַכַּוָּנָה הַלְּבָבִית, וְיִהְיוּ עֵינָיו לְמַטָּה בַּמַּדְרֵגָה וְלִבּוֹ לְמַעְלָה בַּמַּדְרֵגָה. עַל כֵּן קָרָא אֶת עַצְמוֹ אַחַר שֶׁנִּסְמֵית עֵינוֹ ״אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה״. וְאָמַר ״נֹפֵל״, לְפִי שֶׁהוּא סוּמָא מִסְּתַם עֵינָיו שֶׁגּוֹרֵם לוֹ לִנְפּוֹל, הוּא גְּלוּי עֵינַיִם הַשִּׂכְלִיִּים. וְקָרָא עַצְמוֹ ״שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל״, כִּי חוּשׁ הָרְאוּת מַכְחִישׁ גַּם חוּשׁ הַשֵּׁמַע, כִּי אֵין הָאָדָם יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁנֵי חוּשִׁים אֵלּוּ כְּאֶחָד. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ פָּסוּק ״הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן״ (שמות יט ט), רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא תּוּכְלוּ לִרְאוֹת בַּשְּׁכִינָה, וְנָתַן טַעַם ״בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם״, כִּי עַל יְדֵי זֶה יִתְחַזֵּק חוּשׁ הַשֵּׁמַע, כַּמְבֹאָר בְּחִבּוּרִי עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מַאֲמָר רט״ו עַיֵּן שָׁם.

וְאָמַר מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב. רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶן מְכֻוָּנִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל שׁוּם אֶחָד בְּאֹהֶל חֲבֵרוֹ וְלֹא יַזִּיקוּ בְּעַיִן הָרַע. אָמַר, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיְּקַבְּלוּ נֵזֶק מִן עַיִן הָרַע, כִּי הוּא דָּבָר שֶׁהֵם עַצְמָם נִזְהָרִים מִזֶּה. וְאַדְרַבָּא, ״כִּנְחָלִים נִטָּיוּ״, יֹאמַר שֶׁאָהֳלֵי יַעֲקֹב וּמִשְׁכְּנוֹתָיו נִמְשְׁלוּ לִנְחָלִים הַמְכַסִּים אֶת הַדָּגִים לְבַל תִּשְׁלוֹט בָּהֶם עַיִן הָרַע. כָּךְ הָאֹהָלִים אֲשֶׁר בָּהֶם יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה מַצִּילִין מִן הָעַיִן, כִּי לֹא שָׁלְטָא עֵינָא בִּישָׁא בְּיוֹשְׁבֵי אֹהָלִים שֶׁאֵינָן נִרְאִין בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם תּוֹרָתָן מַכְרֶזֶת עֲלֵיהֶם, בָּרְחוֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ, וְיָפֻצוּ מַעְיְנוֹתָיו חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כַּאֲהָלִים נָטַע ה׳״, כִּי הָאֹהָלִים וְהַנְּחָלִים מִשְׁפָּט אֶחָד לָהֶם.

פסוק ו

כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם. בְּסַנְהֶדְרִין (קה:) אָמְרוּ: טוֹבָה קְלָלָה שֶׁל אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי מִבִּרְכוֹתָיו שֶׁל בִּלְעָם, אֲחִיָּה קִלְלָם בְּקָנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א׳ יד טו): ״וְהִכָּה ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם״, מַה הַקָּנֶה אֵינוֹ עוֹמֵד כִּי אִם בִּמְקוֹם מַיִם וְגִזְעוֹ מַחֲלִיף וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּים כוּ׳, אֲבָל בִּלְעָם בֵּרְכָם בְּאֶרֶז שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם כוּ׳. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן ״כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם״, שְׁכִינָה דְּקָאָמְרָא הָכֵי, וּפֵרוּשׁוֹ דָחוּק. וְנִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, כִּי מִבִּרְכוֹתָיו שֶׁל בִּלְעָם אָנוּ לְמֵדִין מַה הָיָה בְּלִבּוֹ לְקַלְּלָם, וּבְוַדַּאי הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַמְשִׁילָם לִסְתַם אֶרֶז שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם, כְּדֵי לְהַשְׁלִיט בָּהֶם עַיִן הָרַע, כִּסְתַם אֶרֶז שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי שֶׁיָּרוּם וְנִשָּׂא וְגָבֹהַּ מְאֹד יִתְּנוּ הָאֻמּוֹת בָּהֶם עֵינֵיהֶם. וַיַּהֲפֹךְ ה׳ אֶת הַקְּלָלָה וְנָתַן חַכָּה לְתוֹךְ פִּיו לֵאמֹר, אֱמוֹר ״כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם״, שְׁטָר וְשׁוֹבְרוֹ עִמּוֹ, כִּי הַמַּיִם מְגִינִין עָלָיו, כִּי רֹב תַּחְתִּיתוֹ מְכֻסֶּה בַּמַּיִם וְאֵינוֹ נִרְאֶה כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ, וְהַמַּיִם מַצִּילִין אוֹתוֹ מִן הָעַיִן הָרַע כְּמוֹ הַדָּגִים. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם דִּמְיוֹן הַקָּנֶה טוֹב מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא מוֹרֶה עַל הַהַכְנָעָה, כִּי הוּא נִכְנָע מִפְּנֵי הָרוּחַ, וְזֶהוּ תַּקָּנָתוֹ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית כ.) שֶׁזָּכָה הַקָּנֶה לִטּוֹל מִמֶּנּוּ קוּלְמוֹס לִכְתּוֹב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, וּלְהוֹרוֹת נָתַן בְּלִבָּם שֶׁאֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת כִּי אִם בִּנְמוּכֵי רוּחַ כְּקָנֶה וְלֹא בְּמִי שֶׁהוּא קָשֶׁה כָּאֶרֶז. וּמִכָּל מָקוֹם הָאֶרֶז הָעוֹמֵד עֲלֵי מַיִם דּוֹמֶה קְצָת לְקָנֶה מִצַּד הֱיוֹתוֹ מְכֻסֶּה קְצָת, כִּי גַם זֶה מוֹרֶה קְצָת עַל הַהַכְנָעָה. לְכָךְ אָמַר מִיָּד: ״יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו״, מִן הַדַּלִּים הַנִּכְנָעִים בְּטֶבַע יִזַּל מַיִם שֶׁל הַתּוֹרָה.

וְכַאֲשֶׁר רָאָה בִּלְעָם שֶׁלֹּא יָכוֹל לָהֶם בְּשׁוּם צַד, הוֹדָה וְאָמַר שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה וְגוֹ׳, כִּי הָרָעָה הַיְינוּ לְקַלֵּל, וְהַטּוֹבָה לְבָרֵךְ אוֹתָם בְּקוֹל גָּדוֹל כְּדֵי שֶׁקְּלָלָה תֵּחָשֵׁב לָהֶם, וְטוֹבָה זוֹ גְּרוּעָה הִיא מִסְּתָם רָעָה, יַעַן כִּי אֵין פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים. עַל כֵּן הִקְדִּים הַטּוֹבָה לָרָעָה בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ. וְאַחַר כָּל הַנְּבוּאוֹת אָמַר ״הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי״, אֵין הַפֵּרוּשׁ סִלּוּק נְבוּאָה, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן הוּא מִתְנַבֵּא וְהוֹלֵךְ, אֶלָּא שֶׁאָמַר הִנְנִי הוֹלֵךְ לְהִתְנַבְּאוֹת מַה שֶּׁיַּעֲשׂוּ הָעָם הַזֶּה לְעַמִּי. לְפִיכָךְ ״לְכָה אִיעָצְךָ״ וְגוֹ׳, כִּי זֹאת הָעֵצָה אֵיךְ תִּנָּצֵל מֵהֶם.

וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁאָמַר לוֹ: אִיעָצְךָ שֶׁתִּהְיֶה שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, מֵאַחַר שֶׁשָּׁלוֹם יִהְיֶה בְּיָמֶיךָ, מַה לְּךָ לִדְאֹג עַל הֶעָתִיד, כִּי ״אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ״ יִהְיֶה ״בְּאַחֲרִית הַיָּמִים״, וְאַךְ שָׁלוֹם יִהְיֶה בְּיָמֶיךָ. לָכֵן הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט. וְעִקַּר הָעֵצָה רְמוּזָה בְּתֵיבַת ״לְכָה״, רוֹצֶה לוֹמַר עַתָּה לְכָה וְכַלֵּךְ מִדֶּרֶךְ זוֹ. וְהָרָמוּז בִּ״לְכָה״ זֶה ״אִיעָצְךָ״, שֶׁלְּעֵת עַתָּה תֵּלֵךְ לְךָ וְתַנִּיחַ הַדָּבָר, כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד.

פרק כה

פסוק יא

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְגוֹ׳. הַכֹּל לִרְבוּתָא נָקַט, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה ״בֶּן אֶלְעָזָר״ אֲשֶׁר לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל, מִזֶּרַע יִתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהָיָה לוֹ לִמְנֹעַ אֶת עַצְמוֹ מִמַּעֲשֶׂה זֶה פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ לֵיצָנֵי הַדּוֹר: בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּיר לְאָבִיךָ, וְאֵיךְ אַתָּה מְקַנֵּא עַל הַמִּדְיָנִית, וְכֵן אֲבִי אָבִיךָ פִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵיךְ אַתָּה מְקַנֵּא עַל הָעֲבוֹדָה זָרָה. וְהָיָה ״בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן״ וְיֹאמְרוּ לוֹ: אֲבִי אָבִיךָ זֶה פִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא עָשָׂה הָעֵגֶל. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מַקְפִּיד עַל כְּבוֹדוֹ. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּין אוֹתוֹ כוּ׳, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה כַּוָּנָתוֹ, כִּי עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּין אוֹתוֹ, בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ לוֹמַר, רְאֵה כִּי אִישׁ חָסִיד הוּא. אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהוּא בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הָיָה לָהֶם מָקוֹם לְבַזּוֹתוֹ, מִכָּל מָקוֹם נִכְנַס בָּעֳבִי הַקּוֹרָה וְלֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ לִכְבוֹדוֹ. וְעוֹד הִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁהָיָה מֵשִׁיב חֵמָה בֶּן מֵשִׁיב חֵמָה (סנהדרין פב:), עַל כֵּן אָחַז מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו בְּיָדוֹ.

בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם. ״קִנְאָתִי בָּהֶם״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״בְּתוֹכָם״, לִמֵּד עַל כָּל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כב לב): ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וּלְכָךְ נֶאֱמַר (כה ז) ״וַיָּקָם״ פִּינְחָס ״מִתּוֹךְ הָעֵדָה״. וְהוֹדִיעַ לָנוּ שִׁבְחוֹ שֶׁל פִּינְחָס שֶׁהָיָה מוֹסֵר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה, מָקוֹם מְסֻכָּן מִפְּנֵי קְרוֹבֵי זִמְרִי, מִכָּל מָקוֹם שָׂם נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ.

וְעַל צַד הָרֶמֶז לָקַח רֹמַח בְּיָדוֹ, כִּי בְּמַעֲשֶׂה זֶה שָׂם כָּל רַמַ״ח אֵבָרָיו בְּכַפּוֹ, וְהָיָה מְקַנֵּא שְׁתֵּי קְנָאוֹת, אַחַת עַל עֲבוֹדָה זָרָה וְאַחַת עַל הַזְּנוּת. לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי״. אוֹ אַחַת לִכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַחַת לִכְבוֹד מֹשֶׁה, כִּי כָּל הַמְחַלֵּל הַשֵּׁם אֵינוֹ חוֹלֵק כָּבוֹד לְרַבּוֹ, בְּקַל וָחֹמֶר, שֶׁאִם אֵין הַשְּׁכִינָה חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, רַבּוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן. וְכֵן הֵעֵז פָּנָיו כְּנֶגְדּוֹ וְאָמַר לוֹ: בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּיר לְךָ. וְעַל זֶה סָמַךְ פִּינְחָס שֶׁהוֹרָה הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבּוֹ, כִּי אָמַר שֶׁרַבּוֹ נוֹגֵעַ בַּדָּבָר, פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ: בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּיר לְךָ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר: ״לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם״, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״לָכֵן אֱמֹר לוֹ״, אֶלָּא בֵּאוּרוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה: לָכֵן אֱמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל עַל עַצְמְךָ הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין אַתָּה בְּשָׁלוֹם עִם פִּינְחָס עַל שֶׁהוֹרָה הֲלָכָה בְּפָנֶיךָ. לָכֵן תּוֹדִיעַ לָרַבִּים וְתֹאמַר מִצִּדְּךָ ״הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ״ וְגוֹ׳, וְ״הִנְנִי״ קָאֵי עַל מֹשֶׁה. (עיין סנהדרין פב: א״ל הקב״ה למשה הקדם לו שלום) וּכְנֶגֶד מַה שֶּׁקִּנֵּא לֵאלֹהָיו אָמַר: ״וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם, תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו״, וְטַעַם זֶה אֵינוֹ קָאֵי עַל מַה שֶּׁכָּתוּב ״הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁזֶּה שְׂכָרוֹ עַל שֶׁקִּנֵּא לְמֹשֶׁה כָּאָמוּר. וְאָמַר ״וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי הֵבִיא אֶת הָרָשָׁע הַזֶּה לְכַפָּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְנֶחְשָׁב לוֹ כְּהַקְרָבַת פָּרִים וּכְבָשִׂים. עַל כֵּן נִשְׁבַּע ה׳ אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר הִתְחַלְתָּ בְּשִׁמּוּשׁ כְּהֻנָּה.

פסוק יד

וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, בְּמָקוֹם שֶׁיִּיחֵס אֶת הַצַּדִּיק לְשֶׁבַח יִחֵס אֶת הָרָשָׁע לִגְנַאי, וּמָה גְּנַאי הוּא זֶה שֶׁאָמַר זִמְרִי בֶּן סָלוּא, בִּשְׁלָמָא לְשֶׁבַח שַׁפִּיר קָאָמַר, כִּי אֶלְעָזָר וְאַהֲרֹן נוֹדְעוּ בַּשְּׁעָרִים לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, אֲבָל סָלוּא זֶה מָה הוּא וּמָה שְׁמוֹ כִּי תֵדַע שֶׁהוּא לִגְנַאי, מָה שֶׁמֶץ דֹּפִי נִשְׁמַע עָלָיו? וְעוֹד, מַה שֶּׁכָּתוּב ״הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה״, לָמָּה הִפְלִיא אֶת מַכּוֹתָיו פַּעֲמַיִם? הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר: ״וְשֵׁם הָאִישׁ הַמֻּכֶּה אֶת הַמִּדְיָנִית״ וְגוֹ׳, וְעוֹד שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר: ״וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה שְׁמוֹ זִמְרִי״, וּמִדְּקָאָמַר ״וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאֲשֶׁר הֻכָּה חוֹזֵר עַל עֶצֶם הָאִישׁ, אֲבָל הַמֻּכֶּה חוֹזֵר אֶל הַשֵּׁם לוֹמַר שֶׁהַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הָיָה מֻכֶּה.

וְנִרְאֶה שֶׁמֵהֶכְרֵחַ קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ דָּרַש רַבִּי יוֹחָנָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (פב:) חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ: זִמְרִי עַל שֵׁם שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמְזֹרֶרֶת, סָלוּא עַל שֵׁם שֶׁהִסְלִיא עֲוֹן מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי וַדַּאי יֵשׁ לְהַפְלִיא מָה רָאָה רַבִּי יוֹחָנָן עַל כָּכָה לִדְרוֹשׁ הַשֵּׁמוֹת לִגְנַאי, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁגַּם הוּא דָּרַש וְשֵׁם הָאִישׁ הַמֻּכֶּה, שֶׁתֵּיבַת הַמֻּכֶּה חוֹזֵר אֶל הַשֵּׁם, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִקְרְאוּ מִתְּחִלָּה עַל שֵׁם הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא שֶׁעֲוֹנוֹתָיו גָּרְמוּ לוֹ שֶׁבָּדְקוּ בִּשְׁמוֹ וּבְשֵׁם אֲבוֹתָיו וּפֵרְשׁוּ עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע, לוֹמַר לְךָ שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב, וּרְאָיָה שֶׁלּוֹ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, הַשֵּׁם מֻכֶּה, וַאֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית קָאֵי עַל עֶצֶם הָאִישׁ, וְכֵן וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה כָּזְבִּי, כִּדְמַסִּיק בַּגְּמָרָא כָּזְבִּי שֶׁכִּזְּבָה בְּאָבִיהָ, כִּי גַּם שְׁמָהּ הֻכָּה לְדָרְשׁוֹ לִגְנַאי. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר שֶׁהַמֻּכֶּה קָאֵי עַל הָאִישׁ, וַאֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית קָאֵי עַל הַשֵּׁם, יֵשׁ לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ אָמַר אֶת הַמִּדְיָנִית, לְפִי שֶׁהָיָה אֶת הַמִּדְיָנִית וּבָעַל בְּעִילוֹת הַרְבֵּה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמְזֹרֶרֶת, עַל כֵּן נַעֲשָׂה מוּזָר לְאֶחָיו כְּבֵיצָה הַמֻּזֶרֶת, וְדָרְשׁוּ שֵׁם זִמְרִי עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ אָמַר ״אֶת הַמִּדְיָנִית״, בִּהְיוֹתוֹ עִמָּהּ מַמָּשׁ, דְּאִלּוּ פֵּרֵשׁ זִמְרִי לֹא הָיָה רַשַּׁאי לְהָרְגוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֻכָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִפְטַר מִלִּהְיוֹת אֶת הַמִּדְיָנִית עִמָּהּ מַמָּשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לט י) ״לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ״ בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״לִהְיוֹת עִמָּהּ״ לָעוֹלָם הַבָּא (יומא לה:).

וּמִלְּבַד מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פב:) בַּשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ לִגְנַאי, הֲלֹא לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים, אֶעֱנֶה גַּם אֲנִי חֶלְקִי לְפָתְרָם בְּדֶרֶךְ אַחֵר, כִּי מָצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כב:) עַל הַחֲנֵפִים שֶׁעוֹשִׂין מַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְשִׁים שָׂכָר כְּפִינְחָס, וְכִי זִמְרִי הָיָה מִן הַחֲנֵפִים? וַהֲלֹא הָיָה רָשָׁע מְפֻרְסָם, אֶלָּא וַדַּאי מִדְּקָאָמַר לְמֹשֶׁה זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה הַצְּבוּעִים לְהַכְשִׁיר מַעֲשָׂיו לוֹמַר שֶׁבַּדִּין הוּא עוֹשֶׂה. וְאַחַר שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֶחֱזִיקוּהוּ בְּחָנֵף, עַל כֵּן יֵשׁ לִדְרוֹשׁ כָּל שְׁמוֹתָיו עַל זֶה הָאֹפֶן, כִּי כָל חָנֵף וְצָבוּעַ תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִיו לְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, וְ״זִמְרִי״ הוּא לְשׁוֹן שֶׁבַח, כִּי ״עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ״ (שמות טו ב) תַּרְגּוּמוֹ: ״תֻּקְפִי וְתוּשְׁבַּחְתִּי״. וְשֵׁם ״סָלוּא״ גַּם כֵּן לְשׁוֹן שֶׁבַח, מִלְּשׁוֹן ״סֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת״ (תהלים סח ה), וְכֵן ״כָּזְבִּי״, כִּי כָל חָנֵף כּוֹזֵב, כִּי אֵין פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים, וּ״בַת צוּר״, כִּי הֵמָּה מַגְבִּיהִים לָשֶׁבֶת בְּצוּר גָּבוֹהַּ. וְהִזְכִּיר בִּשְׁנֵיהֶם רֹאשׁ וְנָשִׂיא, כִּי זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר בִּקְשָׁה נֶפֶשׁ הַחֲנֵפִים. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית״, כִּי שְׁמוֹת שְׁנֵיהֶם הֻכָּה שָׁוֶה בְּשָׁוֶה, נִדְרָשִׁים עַל עִנְיָן אֶחָד.

פסוק יז

צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְגוֹ׳. וְלֹא צִוָּה לִצְרוֹר הַמּוֹאָבִים, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה א): ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״, מַהוּ ״וַיָּחֶל״? אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ הַמַּתְחִילִין וְתוֹבְעִים אֶת בְּנוֹת מוֹאָב, וְהָלְכוּ לָהֶם לְאָהֳלֵיהֶם וְתוֹבְעִים אֶת הַנָּשִׁים וּמְפַתִּים אוֹתָם, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וַיָּחֶל הָעָם״, כִּי הָעָם הָיוּ הַמַּתְחִילִין וְלֹא בְּנוֹת מוֹאָב. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״ וְלֹא נֶאֱמַר ״עִם בְּנוֹת מוֹאָב״, אֶלָּא שֶׁבָּא לְהוֹרוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָלְכוּ אֲלֵיהֶם, אֲבָל מוֹאָב לֹא שָׁלְחוּ נְשׁוֹתֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֶל יִשְׂרָאֵל, עַל כֵּן לֹא נִתְחַיְּבוּ מוֹאָב, כִּי הַמַּתְחִיל בַּקַּלְקָלָה הוּא הָעִקָּר וּבוֹ תָּלוּי הַחֵטְא.

אֲבָל בַּמִּדְיָנִים הָיָה הַדָּבָר בְּהֵפֶךְ, שֶׁאַדְרַבָּה הַמִּדְיָנִים הִפְקִירוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם שֶׁתָּבְעוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לִזְנוּת, וְהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת כִּי אֵיךְ מְלָאוֹ לִבּוֹ שֶׁל זִמְרִי לִתְבֹּעַ אֶת בַּת מֶלֶךְ? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהִיא תְּבָעַתּוּ. וְאִם לֹא אָמְרוּ כֵן בַּפֶּה מִכָּל מָקוֹם עָשׂוּ הַהִשְׁתַּדְּלוּת עִם צַרְצוּר שֶׁל יַיִן לְהַשְׁקוֹתָם כּוֹס הַתַּרְעֵלָה כְּדֵי לְהַבְעִיר בָּהֶם אֵשׁ הַתְּשׁוּקָה, כִּדְמַסִּיק בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קו). לְכָךְ נֶאֱמַר: ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים״, וְלָמָּה, ״כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם״, רוֹצֶה לוֹמַר הֵמָּה בָּאוּ לָכֶם לַהֲבִיאֲכֶם לִידֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה זוֹ לִצְרוֹר לְגַלּוֹת עַל עֶרְוַתְכֶם, וְלֹא כִּבְנוֹת מוֹאָב שֶׁיִּשְׂרָאֵל בָּאוּ לָהֶם, וְרוֹצֶה לוֹמַר הַצּוֹרְרִים הָהֵם הַיְדוּעִים הֵם לָכֶם, הֵם הִתְחִילוּ בַּקִּלְקוּל עִמָּכֶם. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב לְשׁוֹן ״צוֹרְרִים״ לְשׁוֹן הֹוֶה, וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ ״צוֹרְרִים״ תֹּאַר הַשֵּׁם שֶׁלָּהֶם, וְהֵם ״לָכֶם״, הַיְינוּ שֶׁהֵם בָּאוּ לָכֶם בְּנִכְלֵי עַרְמוּמִיּוּת עַל יְדֵי שֶׁהִשְׁקוּם צַרְצוּר יַיִן הַמַּרְגִּיל לְעֶרְוָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר״, כִּי הַזּוֹנוֹת נִתְכַּוְּנוּ לְצַעֲרָם כְּדֵי שֶׁבְּעַל כָּרְחָם יָשׁוּבוּ לְדָתָם.

דָּבָר אַחֵר ״וַיָּחֶל הָעָם״ לְשׁוֹן חֻלִּין הֵפֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּמְצָא גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה (ויק״ר כד ו), וְכָאן הָיוּ מִתְעַסְּקִים בַּעֲרָיוֹת וְחִלְּלוּ קְדֻשָּׁתָם וְנַעֲשׂוּ חֻלִּין, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּחֶל״. וּלְמֵדִין מִן ״וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם״ (בראשית ט כ) שֶׁגַּם ״וַיָּחֶל״ הַנֶּאֱמָר כָּאן הָיָה עַל יְדֵי צַרְצוּר יַיִן שֶׁהָיָה מַרְגִּילָם לְעֶרְוָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּחֶל״ כִּי הַהַתְחָלָה הָיְתָה בִּבְנוֹת מוֹאָב וְהַגְּמָר בִּבְנוֹת עַמּוֹן, וְלֹא פִּרְסְמָם הַכָּתוּב כְּדֶרֶךְ שֶׁחִסֵּךְ עַל הַצְּעִירָה אֲשֶׁר אִחֲרָה בַּזְּנוּת וְקָרְאָה שֵׁם בְּנָהּ בֶּן עַמִּי, כָּךְ לֹא פִרְסֵם כָּאן. וְזֶה כְּדַעַת הַמִּדְרָשׁ (ספרי כי תצא קיז) הָאוֹמֵר שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב עַל יְדֵי שֶׁהֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל נִתְרַחֲקוּ רִחוּק עוֹלָמִית. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל הַפָּסוּק עוֹמֵד כְּנֶגֶד מִדְרָשׁ זֶה לְהַכְחִישׁוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר (דברים כג ה): ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם״. וְרוֹב הַמְפָרְשִׁים יָצְאוּ לְלַקֵּט וְלֹא מָצְאוּ יִשּׁוּב מַסְפִּיק עַל זֶה.

וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהַדָּבָר כִּפְשׁוּטוֹ וְהָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי אֵין הַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת לְהַרְחִיק שְׁנֵי אֻמּוֹת עַל דָּבָר שֶׁלֹּא קִדְּמוּם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, אֶלָּא עַל דְּבַר כַּוָּנָתָם, כִּי יָדַע ה׳ שֶׁלְּכָךְ לֹא קִדְּמוּם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים מִן טֹרַח הַדֶּרֶךְ, וְיִהְיוּ מֻכְרָחִים לֶאֱכֹל מִזִּבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וְלִשְׁתּוֹת יֵין נִסְכֵּיהֶם הַמַּרְגִּילִים לְעֶרְוָה, כִּי כָּךְ הַדֶּרֶךְ בְּכָל הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ עָיֵף וְיָגֵעַ מִטֹּרַח הַדֶּרֶךְ וְהוּא רָעֵב וְצָמֵא, שֶׁהוּא שׁוֹאֵף לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת מִן הַבָּא בְּיָדוֹ, לֹא יְבַקֵּר בֵּין אָסוּר לְמֻתָּר, וְכָל כַּוָּנָתָם הָיְתָה לְהַכְשִׁילָם בַּזְּנוּת וְלַהֲבִיאָם עַל יָדוֹ לְמַעֲשֵׂה פְּעוֹר, עַל כֵּן לֹא קִדְּמוּם בַּלֶּחֶם, כְּדֵי לְהַרְעִיבָם וּלְהַאֲכִילָם מִזִּבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן, וְלֹא קִדְּמוּם בַּמָּיִם, כְּדֵי לְהַשְׁקוֹתָם כּוֹס הַתַּרְעֵלָה וְיֵין נִסְכֵּיהֶם, וְכָל זֶה נִכְלֵי דָתוֹת וְעַרְמוּמִיּוּת. וּפֵרוּשׁ זֶה יָקָר, לֹא יָדַעְתִּי מֵאֵיזוֹ טַעַם לֹא מְצָאוּהוּ בְּשִׂכְלָם מְפָרְשֵׁי תּוֹרָתֵנוּ אֲשֶׁר קָטָנָּם עָבָה מִמָּתְנַי.

פסוק יח

כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם וְגוֹ׳. בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם נִרְאֶה כֶּפֶל לָשׁוֹן: ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם״, מַה בֵּין צָרוֹר לִ״וְהִכִּיתֶם״? וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תנחומא פנחס ג) מִכָּאן הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ – הַעֲרֵב לְהָרְגוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ, שֶׁהֲרֵי הַמִּדְיָנִים הִתְחִילוּ בַּקַּלְקָלָה. וּלְשׁוֹן ״צוֹרְרִים״ צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי מַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁעֲדַיִן הֵם צוֹרְרִים לָכֶם. וְאוּלַי יָדַע הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁבְּלִבָּם שֶׁל הַמִּדְיָנִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא נָח רָגְזָם וַעֲדַיִן הֵם צוֹרְרִים חוֹשְׁבִים מַחֲשָׁבוֹת לְהִתְעוֹלֵל עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע וְאוּלַי יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, לְפִי שֶׁנּוּרָא דַּאֲחוֹתָם דָּלוּק בְּלִבָּם לְהִתְנַקֵּם, לְפִיכָךְ הַשְׁכֵּם לִצְרוֹר אוֹתָם. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁ״צּוֹרְרִים״ הוּא שֵׁם דָּבָר, לוֹמַר שֶׁמֵּעוֹלָם הֵם צוֹרְרִים שֶׁלָּכֶם, כִּי מִתְּחִלָּה ״וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ לְפוֹטִיפַר״ (בראשית לז לו), אַחַר כָּךְ עָשׂוּ מִדְיָן שָׁלוֹם עִם מוֹאָב עַל יִשְׂרָאֵל, אַחַר כָּךְ הִפְקִירוּ בְּנוֹתֵיהֶם לְהַכְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל, נִמְצָא שֶׁהַמִּדְיָנִים מֵעוֹלָם רְצוּעַת מַרְדּוּת לְיִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן אָמַר כִּי הֵם צוֹרְרִים שֶׁלָּכֶם.

וּכְדֵי לְיַשֵּׁב הַכֶּפֶל אוֹמֵר אֲנִי שֶׁצִּוָּה ה׳ עַל שְׁנֵי דְּבָרִים. אַחַת, ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים״ לְצַעֲרָם תְּחִלָּה יָמִים רַבִּים, וְאַחַר כָּךְ ״וְהִכִּיתֶם אוֹתָם״ וְכָל כָּךְ לָמָּה, לְפִי שֶׁצוֹרְרִים הֵם לָכֶם, וְהוּא נְתִינַת טַעַם עַל ״צָרוֹר״, כִּי גַם הֵמָּה צִעֲרוּ אֶתְכֶם עַל יְדֵי שֶׁהַזּוֹנוֹת הִשְׁקוּם יַיִן, וּכְשֶׁאָמַר הַשְׁמִיעִי לִי, אוֹמֶרֶת לוֹ פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה תְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ עַל דְּבַר פְּעוֹר״, כִּי כָל עִקַּר צַעַר זֶה שֶׁצִּעֲרוּ אֶתְכֶם הָיְתָה הַכַּוָּנָה לְהַכְרִיחַ אֶתְכֶם לִפְעוֹר. וְעַל מַה שֶּׁאָמַר ״וְהִכִּיתֶם אוֹתָם״, נָתַן טַעַם וְאָמַר, ״עַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְּיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר״, לְפִי שֶׁאֲחוֹתָם הִיא הַמֻּכָּה יַחְשְׁבוּ גַם הֵמָּה לְהִנָּקֵם וּלְהַכּוֹת אֶתְכֶם. עַל כֵּן הַשְׁכִּימוּ לְהַכּוֹת אוֹתָם, כִּי הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ. וְאוּלַי שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה״ סוֹף פָּסוּק וּבְאֶתְנַחְתָּא, לְדָרְשׁוֹ אַשֶּׁלְאַחֲרָיו וְאַשֶּׁלְפָנָיו: לְאַחֲרָיו כִּפְשׁוּטוֹ, וּלְפָנָיו לוֹמַר שֶׁגַּם אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה הֵם רוֹצִים לְהַכּוֹת אֶתְכֶם עַל דְּבַר אֲחוֹתָם הַמֻּכָּה, עַל כֵּן תַּשְׁכִּימוּ לְהַכּוֹתָם.

פרק כו

פסוק ב

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ וְגוֹ׳. צֹרֶךְ מִסְפָּר זֶה עַכְשָׁיו הָיָה כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנָּפְלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִכָּל מָקוֹם נִשְׁאֲרוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא, כִּי אֵין אוֹכְלוֹסָא שְׁלֵמָה אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ שִׁשִּׁים רִבּוֹא, כִּי אֵין לוֹמַר בִּרְכַּת בָּרוּךְ חֲכַם הָרָזִים אֶלָּא הָרוֹאֶה שִׁשִּׁים רִבּוֹא (ברכות נח). עַל כֵּן בָּא לְהוֹדִיעַ שֶׁבִּכְנִיסָתָם לָאָרֶץ הָיוּ אוֹכְלוֹסָא שְׁלֵמָה.

וּמַה שֶּׁחָתַם עַל כָּל הַשְּׁבָטִים שֵׁם שֶׁל יָ״הּ דַּוְקָא בְּמִסְפָּר זֶה, לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיוּ חֲשׁוּדִים בִּזְנוּת עַד שֶׁנִּכְשְׁלוּ בַּשִּׁטִּים בִּזְנוּת וְהָיָה מָקוֹם לָאֻמּוֹת לוֹמַר סוֹפוֹ מוֹכִיחַ עַל תְּחִלָּתוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהַזְּכָרִים זָנוּ אַחֲרֵי בְּנוֹת אֵל נֵכָר כָּךְ בְּמִצְרַיִם הַנָּשִׁים הִזְנוּ וַיִּפְרְצוּ לְפִי שֶׁשָּׁלְטוּ הַמִּצְרִים גַּם בְּאִמּוֹתָם. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״הַחֲנוֹכִי״, ״הַפַּלּוּאִי״, וְחָתַם עֲלֵיהֶם שֵׁם יָ״הּ, כִּי שֵׁם זֶה הוּא מְתַוֵּךְ בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה, לְהוֹרוֹת שֶׁכֻּלָּם נוֹלְדוּ מִן אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר שֵׁם יָ״הּ בֵּינֵיהֶם. וּקְדִימַת הֵ״א לַיּוֹ״ד בָּא לְהוֹדִיעַ כַּשְׁרוּת הַנָּשִׁים, כִּי הַהֵ״א נְתוּנָה לָאִשָּׁה וְהַיּוֹ״ד לָאִישׁ. וּבֶאֱמֶת הָיוּ הַנָּשִׁים יוֹתֵר גְּדוּרִין מֵעֲרָיוֹת מִן הָאֲנָשִׁים, מִדְּפִרְסְמָה הַכָּתוּב אֶת שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי, שֶׁזּוֹ לְבַדָּהּ הָיְתָה פְּרוּצָה וְכֻלָּם צְנוּעוֹת (ויק״ר לב ה). אֲבָל הָאֲנָשִׁים הָיוּ בוֹכִים לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם, עַל עִסְקֵי עֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֶסְרוּ לָהֶם, וְנִכְשְׁלוּ הַרְבֵּה מֵהֶם בַּשִּׁטִּים. עַל כֵּן הִקְדִּים הֵ״א שֶׁל יָ״הּ לַיּוֹ״ד, כִּי עִקַּר הַדָּבָר שֶׁבָּא לְהוֹדִיעַ כַּשְׁרוּת הַנָּשִׁים שֶׁלֹּא שָׁלְטוּ הַמִּצְרִים בְּאִמּוֹתָם. וְעוֹד שֶׁבְּכָל חוֹתָם הָאוֹתִיּוֹת הֲפוּכִים כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ כְּסִדְרָן בַּדָּבָר הַנֶּחְתָּם, וְיִשְׂרָאֵל הֵם הַחוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר ח ו): ״שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם עַל לִבֶּךָ״ וְגוֹ׳, כְּשֶׁאֲנִי הַחוֹתָם אָז יֵחָקֵק עַל יָדִי שֵׁם יָ״הּ.

וּמַה שֶּׁהוֹסִיף עוֹד שֵׁם שֶׁל יָ״הּ בִּשְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים. וְהֵם הָרְאוּבֵנִי, הַשִּׁמְעוֹנִי, הַזְּבוּלוֹנִי, ״אֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הָרְאוּבֵנִי״, וְכֵן בְּשִׁמְעוֹן וּזְבוּלוּן, לְפִי שֶׁאֵלּוּ הָיוּ צְרִיכִין לִשְׁנֵי עֵדִים יוֹתֵר מִזּוּלָתָם. כִּי רְאוּבֵן נִכְשַׁל בְּמַעֲשֵׂה בִלְהָה, וְשִׁמְעוֹן יָצָא מִמֶּנּוּ זִמְרִי. וְנִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁנָּפְלוּ רֻבָּם מִשִּׁמְעוֹן, וְהַחֶסְרוֹן שֶׁבְּמִסְפַּר שֵׁבֶט זֶה יוֹכִיחַ. וּזְבוּלוּן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן, (בראשית מט יג), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות סא.): עוֹנַת הַסַּפָּנִים אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. וְיֵשׁ לָחוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת פְּרוּשִׁים מִנְּשׁוֹתֵיהֶן, שֶׁמָּא עַל יְדֵי זֶה יָבוֹאוּ לִידֵי זְנוּת, עַל כֵּן חָתַם שֵׁם יָ״הּ שֵׁנִית עַל שְׁלָשְׁתָּן לוֹמַר שֶׁכֻּלָּם זֶרַע בֵּרַךְ ה׳, וּגְדוּרִים מֵעֲרָיוֹת לְשֶׁעָבַר וּלְהַבָּא, יוֹתֵר מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן.

פסוק סד

וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ. אֲבָל נָשִׁים הָיוּ, כִּי לֹא נִגְזְרָה גְּזֵרַת מְרַגְּלִים אֶלָּא עַל הָאֲנָשִׁים, לְפִי שֶׁהָאֲנָשִׁים הָיוּ שׂוֹנְאִים אֶת הָאָרֶץ וְהָיוּ אוֹמְרִים ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״ (במדבר יד ד), אֲבָל הַנָּשִׁים הָיוּ מְחַבְּבוֹת אֶת הָאָרֶץ, שֶׁכֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד אָמְרוּ ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״. וַהֲרֵינִי נוֹתֵן שְׁנֵי טְעָמִים בַּדָּבָר, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לְךָ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת צְנוּעִים, וְיֵשׁ לְךָ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת נוֹאֲפִים, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במד״ר כ כב) שֶׁשִּׁטִּים הָיָה מְגַדֵּל נוֹאֲפִים, וּלְפִיכָךְ זָנוּ בַּשִּׁטִּים כִּי יְשִׁיבַת הַמָּקוֹם הַהוּא גָּרַם לָהֶם לִזְנוֹת, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְסֻגָּל בָּזֶה שֶׁאֵין הָאָרֶץ סוֹבֶלֶת זִמָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת עֲרָיוֹת (ויקרא יח כה-כז): ״כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ״, ״וַתָּקִיא הָאָרֶץ אֶת יוֹשְׁבֶיהָ״. וּכְבָר כָּתַבְנוּ לְמַעְלָה שֶׁהָאֲנָשִׁים הָיוּ פְּרוּצִין בָּעֲרָיוֹת וְעַל כֵּן שָׂנְאוּ אֶת הָאָרֶץ, אֲבָל הַנָּשִׁים הָיוּ כְּשֵׁרוֹת וּצְנוּעוֹת, וּשְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי תּוֹכִיחַ, שֶׁפִּרְסְמָה הַכָּתוּב, עַל כֵּן הָיוּ מְחַבְּבוֹת הָאָרֶץ הַמְגַדֶּלֶת צְנוּעִים. וְתֵדַע שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁאֲפִלּוּ שִׁטִּים הַמְגַדֵּל נוֹאֲפִים תִּמָּשֵׁךְ לוֹ רְפוּאָה מִן הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד יח): ״וּמַעְיָן יֵצֵא מִבֵּית ה׳ וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים״. וּמִטַּעַם זֶה נִכְתַּב ״וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ״ אֵצֶל הַמִּסְפָּר דַּוְקָא, לוֹמַר לְךָ, אֲבָל נָשִׁים הָיוּ, לְפִי שֶׁבְּמִסְפָּר זֶה נִרְמַז צְנִיעוּת הַנָּשִׁים יוֹתֵר מִבָּאֲנָשִׁים מִדְּהִקְדִּים הֵ״א לַיּוֹ״ד כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה.

טַעַם שֵׁנִי הוּא, כִּי מֵהַיָּדוּעַ שֶׁיֵּשׁ הֶבְדֵּל בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁאָר אֲרָצוֹת, כִּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַגְּשָׁמִים יוֹתֵר מְצוּיִין מִבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ שְׁאָר אֲרָצוֹת. וְהִנֵּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאַחַר שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים מְצוּיִים שָׁם, עַל כֵּן צְרִיכִין עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה לְהַשְׁקוֹת הַשָּׂדוֹת שֶׁל תְּבוּאָה בְּרַגְלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁמַּשְׁקִין אֶת גַּן הַיָּרָק, וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל כָּךְ טֹרַח גָּדוֹל בַּשָּׂדוֹת, פְּטָרָם הַתּוֹרָה מִן תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, כִּי אֵין שׁוּרַת הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיִּתֵּן חֵלֶק לְמִי שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ. אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין שָׁם בְּעִתָּם וְאֵין לְבַעַל הַשָּׂדֶה כָּל כָּךְ טֹרַח גָּדוֹל בְּהַשְׁקָאַת הַשָּׂדוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טֹרַח הַזְּרִיעָה וְהַחֲרִישָׁה וּשְׁאָר מְלָאכוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ גַּם לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֵלֶק בַּשָּׂדֶה מִצַּד שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן מָטָר בְּעִתּוֹ, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁיִּתְּנוּ מֵחֵלֶק גָּבוֹהַּ לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ, כִּי מִשֻּׁלְחַן גָּבוֹהַּ הֵם זוֹכִים.

וּמְפֹרָשׁ דָּבָר זֶה בַּאֵר הֵיטֵב בְּפָרָשַׁת עֵקֶב (יא י-יב), שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִיא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק, וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם, אֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ״ וְגוֹ׳. וּמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת עֵקֶב (תתס), דַּוְקָא אוֹתָהּ נִתַּן לִדְרִישָׁה, לְהַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, וְלֹא שְׁאָר אֲרָצוֹת כוּ׳. וְכָל אֲשֶׁר לוֹ עֵינַיִם לִרְאוֹת וְלֵב לְהָבִין יִשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה, מַה עִנְיָן חַלָּה וּתְרוּמָה לְכָאן, וּמַאי מַשְׁמַע דְּ״אוֹתָהּ״ לְמַעֵט שְׁאָר אֲרָצוֹת מִתְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר, וְלָמָּה נִכְתַּב מִעוּט זֶה כָּאן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁרָצָה לִתֵּן טַעַם לָמָּה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיֶּבֶת בְּחַלָּה תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת יוֹתֵר מִשְּׁאָר אֲרָצוֹת, וְאָמַר לְפִי שֶׁבִּשְׁאָר אֲרָצוֹת כָּל הַטֹּרַח שֶׁלְּךָ, שֶׁאֲפִלּוּ שָׂדֶה שֶׁל תְּבוּאָה צָרִיךְ אַתָּה לְהַשְׁקוֹת בְּרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק, עַל כֵּן פָּטְרָה אוֹתְךָ הַתּוֹרָה מִתְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. אֲבָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם, וְאִם כֵּן חֲצִי הֶעָמָל שֶׁלְּךָ וַחֲצִי שֶׁל גָּבוֹהַּ, עַל כֵּן דִּין שֶׁתִּתֵּן חֵלֶק גָּבוֹהַּ לִמְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ.

וּמִזֶּה הַטַּעַם הָיוּ הָאֲנָשִׁים שׂוֹנְאִים אֶת הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁהָיוּ אַבִּירֵי לֵבָב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה, לֹא הָיָה לָהֶם חֵפֶץ וְרָצוֹן לָלֶכֶת מִמָּקוֹם הַפְּטוֹר לִמְקוֹם הַחִיּוּב. וּבְפֶה מָלֵא אָמְרוּ כֵן: ״זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם״ (במדבר יא ה), וְדָרְשׁוּ בְּסִפְרֵי: חִנָּם מִן הַמִּצְווֹת. וּבֵאוּר הַדָּבָר, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים בְּלֹא תְרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת כִּי מִטַּעַם זֶה מָנוּ שָׁם אֶת הַקִּשּׁוּאִים וְאֶת הָאֲבַטִּיחִים וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁכָּל אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֲפִלּוּ מִדְּרַבָּנָן, וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיָּבִים מִדְּרַבָּנָן, לְפִי שֶׁכָּל אֵלּוּ הֵם גַּן הַיָּרָק, וּצְרִיכִין הַשְׁקָאָה בְּרַגְלַיִם אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁהֵם צְרִיכִין לְרִבּוּי מַיִם. וּלְשׁוֹן הַכָּתוּב מוֹכִיחַ כֵּן, שֶׁאָמַר: ״וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁגַּן הַיָּרָק פָּשׁוּט בְּכָל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ הַשְׁקָאָה. עַל כֵּן גַּם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם פְּטוּרִין מִן הַתּוֹרָה, וְרַבָּנָן חִיְּבוּם מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ שָׁם רִבּוּי מַיִם, אֲבָל לֹא בְּחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁאֵין שָׁם רִבּוּי מַיִם. וּמִדְּקָאָמְרוּ חִנָּם מִן הַמִּצְווֹת, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהָיְתָה עֵינָם צָרָה בְּכֹהֲנֵי ה׳, עַל כֵּן שָׂנְאוּ אֶת הָאָרֶץ מְקוֹם הַחִיּוּב.

אֲבָל הַנָּשִׁים שֶׁל אוֹתוֹ דּוֹר צַדְקָנִיּוֹת הָיוּ וְהָיוּ אוֹהֲבִים הַצְּדָקָה, הֵן מִצְוַת חַלָּה הַמְיֻחֶדֶת לַנָּשִׁים וּתְלוּיָה בָּאָרֶץ, הֵן שְׁאָר תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. עַל כֵּן הָיוּ אוֹהֲבִים אֶת הָאָרֶץ לָלֶכֶת לִמְקוֹם הַחִיּוּב, כִּי סְתָם אִשָּׁה אֵינָהּ רַשָּׁאִית וְשַׁלְטָא בְּנִכְסֵי בַעְלָהּ, עַל כֵּן הָיָה לָהֶם חֵפֶץ לָלֶכֶת לְמָקוֹם שֶׁהַחוֹב מוּטָל עַל בַּעֲלֵיהֶן לִתֵּן. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יא:): בִּזְכוּת נָשִׁים צַדְקָנִיּוֹת שֶׁהָיוּ בְאוֹתוֹ דּוֹר נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, רָצוּ לוֹמַר בִּזְכוּתָם יָצְאוּ מִמְּקוֹם הַפְּטוֹר לִמְקוֹם הַחִיּוּב אֲשֶׁר אֵלָיו נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשָׁם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב״ב קיט:) עַל בְּנוֹת צְלָפְחָד שֶׁהָיוּ צַדְקָנִיּוֹת, וְהַיְנוּ לְפִי שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים הַצְּדָקָה עַל כֵּן אָמְרוּ ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״. וּרְאָיָה בְּרִיאָה וְטוֹבָה לִדְבָרֵינוּ מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״לְמִשְׁפְּחוֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף״, לָמָּה הִזְכִּיר יוֹסֵף, לְפִי שֶׁהָיָה מְחַבֵּב הָאָרֶץ כוּ׳, גַּם בְּנוֹתָיו כֵּן. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁשְּׁתֵּי מִדּוֹת טוֹבוֹת אֵלּוּ הָיוּ בְּיוֹסֵף, הָאַחַת שֶׁהָיָה גָּדוּר מֵעֲרָיוֹת ״וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ״ (בראשית מט כד) בְּאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, הֵן לְטַעַם שֵׁנִי שֶׁאֲהָבוּ אֶת הָאָרֶץ בַּעֲבוּר הַצְּדָקָה, וְיוֹסֵף אוֹהֵב צְדָקוֹת הָיָה, כִּי הָיָה זָן וּמְכַלְכֵּל אֶת כָּל בֵּית אָבִיו, וּבְנוֹתָיו יָרְשׁוּ שְׁנֵי מִדּוֹתָיו אֵלּוּ וּבַעֲבוּרָם אָמְרוּ: ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָיוּ צַדְקָנִיּוֹת, שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ אֶלָּא לְהָגוּן לָהֶם, כָּךְ מַסִּיק בַּגְּמָרָא. וּבֵאוּר הַדָּבָר שֶׁנִּשְּׂאוּ לְשֵׁבֶט יוֹסֵף דַּוְקָא, שֶׁגַּם הֵמָּה מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם לִהְיוֹת אוֹהֵב צְדָקוֹת, וְהָיוּ חַכְמָנִיּוֹת מִצַּד שֶׁהָיוּ גְּדוּרִין מֵעֲרָיוֹת, הֵפֶךְ מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה יב) ״כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ״ לְשׁוֹן שְׁטוּת. וְזֶה טַעַם יָקָר.

פרק כז

פסוק ז

נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם וְגוֹ׳. ״לָהֵן״ מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר, וְכֵן ״בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם״ – ״אֲבִיהֶן״ מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ: ״וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן״. וְזֶה לְפִי שֶׁבְּעִנְיַן הַיְרוּשָּׁה אִם אֵין לוֹ בֵּן הֲרֵי הֵם עוֹמְדִים בִּמְקוֹם זְכָרִים לְכָל דָּבָר, עַל כֵּן אָמַר ״נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם״ כִּמְדַבֵּר לִזְכָרִים, לְהוֹרוֹת שֶׁהֵם כִּזְכָרִים לְכָל דְּבַר יְרוּשָּׁה. אֲבָל אַחַר כָּךְ שֶׁאָמַר ״וְהַעֲבַרְתָּ״ הַמּוֹרֶה עַל לְשׁוֹן עֲבֵרָה, אוֹ לְשׁוֹן הַעֲבָרַת נַחֲלָה מִשֵּׁבֶט לְשֵׁבֶט מִצַּד שֶׁהֵן נְקֵבוֹת, עַל כֵּן אָמַר כִּמְדַבֵּר לִנְקֵבוֹת: ״וְהַעֲבַרְתָּ נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן״.

וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁאָמְרוּ: אָנוּ בִּמְקוֹם בֵּן עוֹמְדוֹת, וְאִם לָאו תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ, נִרְאֶה שֶׁדִּקְדֵּק זֶה מִמַּה שֶׁאָמְרוּ: ״כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ״, מַשְׁמַע הָא אִם הָיוּ לוֹ בָּנִים, אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁיו אֵין לוֹ בָּנִים מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁהָיוּ לוֹ שָׁעָה אַחַת לְאַחַר מוֹתוֹ לֹא הָיוּ תּוֹבְעִים כְּלוּם, וְלָמָּה, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַמִּמָּה נַפְשָׁךְ הָיָה בָּטֵל, כִּי לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לוֹמַר תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ. וּמִטַּעַם זֶה דִּקְדֵּק רַשִׁ״י בִּלְשׁוֹנוֹ לְפָרֵשׁ ״כִּי אֵין לוֹ בֵן״ – הָא אִם הָיָה לוֹ בֵּן, וְלֹא פֵּרֵשׁ הָא אִם יֵשׁ לוֹ בֵּן.

וּפְשׁוּטוֹ כָּךְ הוּא, כִּי מִדְּקָאָמְרוּ ״לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ״, וְכִי יְרֻשַּׁת הַבָּנִים תָּלוּי בְּהִשָׁאֲרוּת שֵׁם אֲבִיהֶם? וְעוֹד, לָמָּה אָמְרוּ מִתְּחִלָּה ״וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ״, מַשְׁמַע הָא אִם הָיוּ לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן עַכְשָׁיו בָּעוֹלָם מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיוּ אוֹמְרִים דָּבָר זֶה, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ: ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״ כִּי בֵן אֵין לוֹ, מַשְׁמַע שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי כִּי אִם בִּמְצִיאוּת שָׁעָה זוֹ. אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ, מִמָּה נַּפְשָׁךְ, אִם אֵין אָנוּ חֲשׁוּבִים זֶרַע – הֲרֵי בָּנִים לֹא הָיוּ לוֹ מֵעוֹלָם, אִם כֵּן ״לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ״, וְתִתְיַבֵּם אִמֵּנוּ לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ; וְאִם אָנוּ חֲשׁוּבִים זֶרַע, אִם כֵּן ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ בֵּן עַכְשָׁיו לְיָרְשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ בִּמְקוֹם בֵּן. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ ״כִּי אֵין לוֹ בֵּן״ קָאֵי אַשְּׁלְמַטָּה, שֶׁאָמְרוּ ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״. וּפֵרוּשׁ זֶה בָּרוּר וְנָכוֹן.

פסוק יב

עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וְגוֹ׳. צָרִיךְ עִיּוּן לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשָׁה זוֹ לְכָאן, וְלָמָּה קָרָא לְהַר נְבוֹ הַר הָעֲבָרִים, וּכְשֶׁאָמַר מֹשֶׁה ״יִפְקֹד אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת אִישׁ עַל הָעֵדָה״ לָמָּה לֹא בִּקֵּשׁ שֶׁיַּנְחִיל שְׂרָרָתוֹ לְבָנָיו.

וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה: ״וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״וְהַעֲבַרְתֶּם״, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיָרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עָלָיו עֶבְרָה, וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, לְיָרְשׁוֹ לָמָּה לִי, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן, אֶלָּא שֶׁרָצָה לוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁמַּנִּיחַ בֵּן אֲבָל אֵינוֹ רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָרֶשֶׁת מַעֲלַת אָבִיו בְּתוֹרָה וְחָכְמָה וּשְׂרָרָה, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עֶבְרָה עָלָיו עַל שֶׁלֹּא הִדְרִיךְ אֶת בְּנוֹ שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ. וּמְנָא לֵיהּ לְרַשִׁ״י זֶה, כִּי מִצְּלָפְחָד לֵיכָּא לְמֵילַף, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כְּלָל, אֶלָּא שֶׁסָּמַךְ עַל סְמִיכַת פָּרָשַׁת ״עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה״, שֶׁלְּכָךְ קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ ״הַר הָעֲבָרִים״ כִּי עָלָיו נִתְמַלֵּא ה׳ עֶבְרָה עַל מֹשֶׁה עַל שֶׁלֹּא הִדְרִיךְ אֶת בָּנָיו שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לְיָרְשׁוֹ, שְׂרָרָתוֹ וּנְבוּאָתוֹ הַתְּלוּיָה בַּהֲכָנַת כֹּחַ הַמְקַבֵּל. וּמִלָּשׁוֹן זֶה הֵבִין מֹשֶׁה שֶׁלֹּא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ לְבָנָיו. וְכֵן פֵּרֵשׁ מֹשֶׁה הַדָּבָר, שֶׁאָמַר (דברים ג כו-כח): ״וַיִּתְעַבֵּר ה׳ בִּי לְמַעַנְכֶם״ וְגוֹ׳, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ״ וְגוֹ׳, הוֹרָה בְּאֶצְבַּע שֶׁזּוֹ הִיא הָעֶבְרָה שֶׁנִּתְעַבֵּר ה׳ בּוֹ, שֶׁיַּנְחִיל שְׂרָרָתוֹ לִיהוֹשֻׁעַ וְלֹא לְבָנָיו. וּמֵאַחַר שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁהַדָּבָר נִמְנַע, אָמַר מִיָּד: ״יִפְקֹד אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת״ וְגוֹ׳. וְעַיֵּן לְמַעְלָה פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ (טו ד) בְּפָסוּק ״לֹא יִירָשְׁךָ זֶה״. וְאַף עַל פִּי שֶׁלְּיָרְשׁוֹ לֹא יִתְיַשֵּׁב עַל זֶה הָאֹפֶן אֵצֶל צְלָפְחָד, מִכָּל מָקוֹם נָקַט לָשׁוֹן זֶה בַּעֲבוּר מֹשֶׁה כָּאָמוּר. וְאֵצֶל צְלָפְחָד יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֵין לְשׁוֹן ״וְהַעֲבַרְתֶּם״ יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ, וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: אִלּוּ נֶאֱמַר ״וּנְתַתֶּם״, הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁעוֹד שֵׁם הַמֵּת יִקָּרֵא עַל נַחֲלָתוֹ, כִּי מַה לִּי אִם הַנַּחֲלָה נְתוּנָה לִבְנוֹ אוֹ לְבִתּוֹ; וּמִדְּקָאָמַר ״וְהַעֲבַרְתֶּם״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא נְתוּנָה לְבִתּוֹ, מִכָּל מָקוֹם דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הֶעֱבִיר נַחֲלָתוֹ מִיּוֹצְאֵי חֲלָצָיו אֶל שֵׁבֶט אַחֵר, וּכְאִלּוּ לֹא זָכָה שֶׁזַּרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ. מִזֶּה אָנוּ לְמֵדִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עָלָיו עֶבְרָה, כִּי לֹא זָכָה לְהָקִים שְׁמוֹ עַל נַחֲלָתוֹ.

וְיֵשׁ עוֹד בְּדָבָר זֶה סוֹד הַנִּמְשָׁךְ מִסּוֹד הַיְצִירָה, כְּאָמְרוּ רז״ל (ברכות ס): אִישׁ מַזְרִיעַ תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת נְקֵבָה, וְאָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁהַזֶּרַע הָרִאשׁוֹן נִפְסָד וְהַבָּא אַחֲרוֹנָה נִשְׁאָר קַיָּם, וּלְעוֹלָם מִזֶּרַע אִשָּׁה נוֹלֶדֶת הַנְּקֵבָה. וְאִם כֵּן דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אֵין הַבַּת מִזַּרְעוֹ.

פסוק יח

וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו. ״יָדְךָ״ אַחַת בְּמַשְׁמָע, וּבַמַּעֲשֶׂה כְּתִיב: ״וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּצְטַוָּה כוּ׳. וּלְפִי דְּבָרָיו קָשֶׁה, אֵיךְ עָבַר מֹשֶׁה בְּבַל תּוֹסִיף. וּמָצִינוּ עוֹד סְמִיכָה כָּזוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א ד): ״וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה״, יָדוֹ אַחַת בְּמַשְׁמָע, וּבַמַּעֲשֶׂה כְּתִיב (שם טז כא): ״וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר״. וּלְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא פֵּרַשְׁנוּ שֶׁהַכֹּל עִנְיָן אֶחָד, כִּי מַנְהִיגֵי הָעָם צְרִיכִין לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם עַל מְנָת שֶׁיִּהְיוּ כַּפָּרָה וְאָשָׁם עַל כָּל הָעָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים א יג): ״וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם״, וְלָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִכָּאן (דב״ר א ט) שֶׁאַשְׁמַת הָעָם תְּלוּיָה בְּמַנְהִיגֵיהֶם. וּכְמוֹ שֶׁסְּמִיכַת יָד עַל הַקָּרְבָּן הַיְנוּ לִתֵּן שֶׁמֶץ וְדֹפִי שֶׁל הַסּוֹמֵךְ עַל הַנִּסְמָךְ, וְהוּא הַקָּרְבָּן, כָּךְ סְמִיכוּת יָד זוֹ לִתֵּן שֶׁמֶץ וְדֹפִי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל עַל מַנְהִיגֵיהֶם, לֵאמֹר שֶׁאַשְׁמַת הָעָם תָּלוּי בָּהֶם. וְהִנֵּה בִּסְתָם קָרְבָּן שֶׁל הַחוֹטֵא יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי סְמִיכָה, כִּי הַחוֹטֵא בְּמַעֲשֵׂה חֶטְאוֹ כָּפוּל, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה בְּלֹא מַחֲשָׁבָה הַקּוֹדֶמֶת לַמַּעֲשֶׂה. עַל כֵּן נֶאֱמַר אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ: ״וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו״, כִּי הוּא בָּא לְכַפֵּר עַל חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה וְהַהִרְהוּר. אֲבָל הָעוֹלָה בָּאָה עַל חֵטְא הַהִרְהוּר לְבַד, עַל כֵּן נֶאֱמַר: ״וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה״, יָדוֹ אַחַת בְּמַשְׁמָע.

כְּמוֹ כֵן מַנְהִיגֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה יִשְׂאוּ עֲוֹן הָעֵדָה, הֵן שֶׁיֶּחֱטְאוּ בְּמַעֲשֶׂה הֵן שֶׁיֶּחֱטְאוּ בְּהִרְהוּר, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם לִמְחוֹת וְאֵינָן מוֹחִין. הָאָמְנָם לֹא כָּל רוֹעֶה וּמַנְהִיג נִתְפָּס עַל עֲוֹן זוּלָתוֹ כְּשֶׁהוּא חוֹטֵא בְּהִרְהוּר לְבַד, כִּי הַנִּסְתָּרוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ, וּמִי יוֹדֵעַ מַטְמוֹנוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בְּפָרָשַׁת נִצָּבִים (כט כח). אַךְ אִם הָרוֹעֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲלוֹךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כִּיהוֹשֻׁעַ, וְהוּא יוֹדֵעַ לְכַוֵּן כָּל הָרוּחוֹת שֶׁל אִישׁ וָאִישׁ, אָז דִּין הוּא שֶׁיִּתָּפֵס גַּם עַל חֵטְא הַהִרְהוּר, מֵאַחַר שֶׁעֵינָיו תֶּחֱזֶנָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלָיו אֶת כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אִם טוֹב וְאִם רָע, וְהָיָה לוֹ לִמְחוֹת בּוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר כָּאן: ״קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ״, שֶׁיּוּכַל לַהֲלוֹךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד, ״וְסָמַכְתָּ יָדְךָ עָלָיו״, וְנָקַט ״יָדְךָ״ לִרְבוּתָא, לְפִי שֶׁכָּאן אֵינוֹ מְדַבֵּר כִּי אִם בַּעֲוֹן הַדּוֹר הָעוֹלֶה עַל רוּחָם, שֶׁאוֹתוֹ שֶׁמֶץ יִהְיֶה תָּלוּי בּוֹ, וְקַל וָחוֹמֶר לְחֵטְא הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיִּתָּלֶה בּוֹ, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיִּסְמוֹךְ עָלָיו גַּם יָד הַשֵּׁנִי לִתֵּן עָלָיו שֶׁמֶץ חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה, כִּי קַל וָחוֹמֶר הוּא, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְצַוּוֹת עַל יָד הַשְּׁנִיָּה, כִּי וַדַּאי מֹשֶׁה יַעֲשֶׂה הַדָּבָר מֵעַצְמוֹ וְיִלְמוֹד קַל וָחוֹמֶר מִן הַיָּד הַסּוֹמֶכֶת עָלָיו אֶת כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחָם, מִדִּקְאָמַר ״וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ״ מִיָּד אַחַר ״אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ״. וּלְפִיכָךְ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה עָשָׂה מֹשֶׁה כֵן, וְלָמַד יָד הַשְּׁנִיָּה בְּקַל וָחוֹמֶר מִן הָאַחַת, וַיִּסְמוֹךְ אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו.

פֵּרוּשׁ אַחֵר, מִדְּקָאָמַר בְּסוֹף הָעִנְיָן: ״כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה״, שֶׁמֹּשֶׁה לֹא הָיָה מְשַׁנֶּה דָּבָר, וְהָיָה סוֹמֵךְ עָלָיו יָד אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם. וּמַה שֶּׁכָּתוּב: ״וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו״ כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁמֹּשֶׁה מָסַר לִיהוֹשֻׁעַ שְׁנֵי מִינֵי הַנְהָגוֹת: הָאַחַת הִיא הַהַנְהָגָה בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת; הַשְּׁנִיָּה הִיא הַהַנְהָגָה הַמְּדִינִית. וַעֲלֵיהֶם אָמַר: ״אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם״, וּמִכָּאן נִרְאֶה שֶׁשְּׁנֵי הַנְהָגוֹת מָסַר לוֹ. עַל הַהַנְהָגָה שֶׁעַל פִּי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אָמַר: ״אֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם״, וְ״יוֹצִיאֵם״ בְּעַל כָּרְחָם מַשְׁמַע, כִּי מָצִינוּ לְשׁוֹן יְצִיאָה וּבִיאָה בִּדְבַר הֲלָכָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבֹא״ (דברים לא ב), פֵּרְשׁוֹ רַשִׁ״י בִּדְבַר הֲלָכָה. וְאָמַר לוֹ הַהַנְהָגָה לְכוֹפָם בְּחֶזְקַת הַיָּד עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה לְמֹשֶׁה הַיְכֹלֶת עֲלֵיהֶם בִּשְׁתֵּי יָדָיו כָּךְ סָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עַל יְהוֹשֻׁעַ, לוֹמַר שֶׁבְּכָל כֹּחוֹ יִמְשׁוֹל בָּם לְכוֹפָם עַל שְׁמִירַת הַתּוֹרָה, וְיוֹצִיאֵם וִיבִיאֵם בִּדְבַר הֲלָכָה בְּכָל תֹּקֶף וָעֹז, כִּי אֵין שַׁיָּךְ בָּזֶה לוֹמַר שֶׁשְּׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת, כִּי חֵלֶק גָּבוֹהַ מִי יַתִּיר? וְזֶהוּ הַדָּבָר הַמָּסוּר לִשְׁתֵּי יָדָיו, לוֹמַר שֶׁבְּכָל כֹּחוֹ יַדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ ה׳.

אֲבָל עַל הַהַנְהָגָה הַמְּדִינִית לְתִקּוּן הַמַּצָּב אָמַר: ״אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם״, לוֹמַר שֶׁבְּנַחַת יְנַהֲלֵם וְלֹא יֵלֵךְ עִמָּהֶם בִּכְפִיָּה. וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא סָמַךְ עָלָיו כִּי אִם יָדוֹ אַחַת, לוֹמַר שֶׁבְּהַנְהָגָה זוֹ לְפִי שֶׁעַם קְשֵׁה עֹרֶף הֵם וְדַרְכָּם לִבְעוֹט בְּמַנְהִיגֵיהֶם, עַל כֵּן תִּהְיֶה שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת, וְהוּא יֵצֵא וְיָבוֹא לִפְנֵיהֶם וְהֵם אַחֲרָיו יֵלְכוּ מֵעַצְמָם, וְלֹא כְּמִי שֶׁאוֹחֵז בְּיָדוֹ וּמוֹלִיכוֹ בְּחֶזְקַת הַיָּד. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלְּכָךְ אָמַר מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ: ״כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה״ (דברים לא ז) וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ: ״כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שם לא כג), בְּעַל כָּרְחָם מַשְׁמַע, וְלֹא קַשְׁיָא, כִּי מֹשֶׁה הָיָה מְדַבֵּר מֵעִנְיַן הַהַנְהָגָה הַמְּדִינִית, וְעָלֶיהָ אָמַר: ״כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה״, הַכֹּל לְפִי דַּעְתָּם וַעֲצָתָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בִּמְקוֹמוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְזָרְזוֹ עַל הַנְהָגַת הַתּוֹרָה, וְעָלֶיהָ אָמַר: ״כִּי אַתָּה תָּבִיא״, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ (לא ז).

וּמִדִּקְאָמַר בְּפָרָשַׁת וָאֵרָא (ו יג): ״וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, צִוָּה לְהַנְהִיגָם בְּנַחַת, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן לְשׁוֹן צִוּוּי מְדַבֵּר בַּהַנְהָגָה הַמְּדִינִית שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת בְּנַחַת, כִּי אֵין ״צַו״ אֶלָּא זֵרוּז, וְאָנוּ לְמֵדִין זֶה מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: ״וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ״ וְגוֹ׳ (דברים ג כח), כִּי בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הַמַּנְהִיג זֵרוּז בַּהַנְהָגָה הַמְּדִינִית אֲשֶׁר דַּרְכָּם לִבְעוֹט בְּמַנְהִיגֵיהֶם. לְפִיכָךְ כְּשֶׁאָמַר לוֹ: ״קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ״, שֶׁיּוּכַל לַהֲלוֹךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד, דְּהַיְנוּ בְּעִנְיַן הַהַנְהָגָה הַמְּדִינִית, לְהַכְנִיעַ אֶת כָּל מִי שֶׁרוּחוֹ גָּבוֹהַ עָלָיו, אָמַר: ״וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו״, הַיְנוּ יָד אַחַת, לוֹמַר לוֹ שֶׁיָּדוֹ אַחַת דּוֹחָה הַפּוֹשְׁעִים וְאַחַת מְקָרְבָם. וְעָלֶיהָ אָמַר: ״וְהַעֲמַדְתָּ אוֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר וְצִוִּיתָה אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם״, וְיַלְפִינַן ״וְצִוִּיתָ״ מִן ״וַיְצַוֵּם״, מַה ״וַיְצַוֵּם״ הַנֶּאֱמָר לְהַלָּן בְּנַחַת וּמְדַבֵּר בְּהַנְהָגָה הַמְּדִינִית, אַף ״וְצִוִּיתָ״ הַנֶּאֱמָר כָּאן בְּנַחַת, דְּהַיְנוּ בְּיָד אַחַת.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו״ בְּעִנְיַן הַנְּבוּאָה, לְהַנְהִיגָם עַל יָדָהּ עַל פִּי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, וְלֹא הִזְכִּיר בָּזֶה יָד אַחַת כִּי כָל הַנּוֹתֵן בְּעַיִן יָפָה הוּא נוֹתֵן הַנְּבוּאָה, וְכֵן בְּעִנְיַן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, וַדַּאי יִכְפֵּם עַל שְׁמִירָתָם בְּכָל תֹּקֶף וָעֹז, וְעָלֶיהָ אָמַר: ״וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה׳״, כָּל דָּבָר סָתוּם וְנֶעֱלָם בַּתּוֹרָה, ״עַל פִּיו יֵצְאוּ וְיָבֹאוּ״ בִּדְבַר הֲלָכָה. ״וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְגוֹ׳ וַיִּסְמֹךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו״, הַיְנוּ בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַתּוֹרָה כָּאָמוּר. ״וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה״, כִּי ״וַיְצַוֵּהוּ״ מוֹרֶה עַל הַהַנְהָגָה הַמְּדִינִית כָּאָמוּר, עָשָׂה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה, הַיְנוּ בְּיָד אַחַת כָּאָמוּר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אֶתְנַחְתָּא בְּמִלַּת ״וַיְצַוֵּהוּ״, מִכָּל מָקוֹם דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע נִדְרָשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם. וְנוּכַל לוֹמַר כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁנְּתִינַת הַהוֹד לֹא נֶאֱמַר בּוֹ יָד אַחַת, כִּי אֵין כִּילוּת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא רָצָה ה׳ שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי מָלֵא וְגָדוּשׁ בִּרְכַת ה׳, וְכֵן עָשָׂה וּבַדֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

פרק כח

פסוק ד

אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר. מִדִּקְאָמַר ״וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי״ הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אֶת הַכֶּבֶשׂ הָרִאשׁוֹן״, וְלָמָּה הִזְכִּיר עוֹלַת הַבֹּקֶר רַק פַּעַם אַחַת וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הִזְכִּיר שְׁנֵי פְּעָמִים, וְכֵן תִּמְצָא גַּם בְּפָרָשַׁת וְאַתָּה תְּצַוֶּה (כט לט-מא).

וְנִרְאֶה לְיַשֵּׁב זֶה עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רז״ל (תנחומא פנחס יג): ״צֶדֶק יָלִין בָּהּ״, אֵין אָדָם לָן בִּירוּשָׁלַיִם וַעֲבֵרָה בְּיָדוֹ, תָּמִיד שֶׁל שַׁחֲרִית מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל כָּל הַלַּיְלָה, וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל כָּל הַיּוֹם. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר (מיכה ב א): ״הַחוֹשְׁבִים רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ״, מִכָּאן שֶׁהַלַּיְלָה אֵינָהּ זְמַן הַפְּעֻלָּה וְאֵינָהּ כִּי אִם זְמַן לְהִרְהוּר וּמַחֲשֶׁבֶת פּוֹעֲלֵי עָוֹן, וְחֵטְא הַהִרְהוּר הוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי לוֹ, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת הַהִרְהוּר בְּלֹא מַעֲשֶׂה. עַל כֵּן נֶאֱמַר: ״אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר״, כִּי הוּא מְכַפֵּר עַל הַחוֹשְׁבִים רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּנָּחֵם עַל רָעָתוֹ וְלֹא יוֹצִיא מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֶל הַפֹּעַל, לְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ לְשׁוֹן ״אֶחָד״, כִּי יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי לוֹ. וְעַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר עוֹלַת הַבֹּקֶר כִּי אִם פַּעַם אֶחָד. אֲבָל חֵטְא שֶׁל הַיּוֹם כָּפוּל בְּלִי סָפֵק, אַף עַל פִּי שֶׁחִשֵּׁב עָלֶיהָ בַּלַּיְלָה לַעֲשׂוֹתָהּ מִכָּל מָקוֹם גַּם בַּיּוֹם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה חָזַר וְחוֹשֵׁב עָלֶיהָ, כִּי בְּלִי סָפֵק לֹא עָשָׂה הַמַּעֲשֶׂה בְּלֹא מַחֲשָׁבָה וְכַוָּנָה, דְּאִם כֵּן אֵינוֹ לֹא מֵזִיד וְלֹא שׁוֹגֵג כִּי אִם אָנוּס. עַל כֵּן צָרִיךְ הַתָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם לְכַפֵּר עַל שְׁנֵי עֲבֵרוֹת, עַל הַהִרְהוּר וְעַל הַמַּעֲשֶׂה, עַל כֵּן הוּא נִזְכָּר שְׁנֵי פְּעָמִים בַּפָּרָשָׁה. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ: אֵין אָדָם לָן בִּירוּשָׁלַיִם וּבְיָדוֹ עָוֹן, וְלָמָּה לֹא אָמְרוּ שֶׁאֵין אָדָם קָם מִמִּטָּתוֹ וּבְיָדוֹ עָוֹן, לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן ״וּבְיָדוֹ״ מַשְׁמַע שֶׁמְּדַבֵּר בְּחֵטְא הַמַּעֲשֶׂה הַנַּעֲשֶׂה בְּיָדַיִם מַמָּשׁ, וְאִם כֵּן בַּלַּיְלָה לְעוֹלָם אֵין בְּיָדוֹ עָוֹן כִּי הַהִרְהוּר אֵינוֹ בְּיָדוֹ, וּרְבוּתָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן, כִּי הַתָּמִיד מְכַפֵּר אֲפִלּוּ עַל עֲבֵרוֹת הַיּוֹם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִרְהוּר וּמַעֲשֶׂה, וְכָל שֶׁכֵּן לְתָמִיד שֶׁל שַׁחֲרִית שֶׁיְּכַפֵּר עַל הַהִרְהוּר לְבַדּוֹ.

וְנֶאֱמַר: ״שְׁנַיִם לַיּוֹם עוֹלָה תָמִיד״, ״עוֹלוֹת תָּמִיד״ מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר, וְנִרְאֶה שֶׁמֵּהֶכְרֵחַ קוּשְׁיָא זוֹ אָמְרוּ שֶׁכָּל אֶחָד מְכַפֵּר עַל עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵיהֶם עוֹלָה אַחַת וְלָמָּה חִלְּקָם הַכָּתוּב לִשְׁנֵי זְמַנִּים? אֶלָּא לְפִי שֶׁשֶּׁל שַׁחֲרִית מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה וְשֶׁל עַרְבִית מְכַפֵּר עַל שֶׁל הַיּוֹם. אָמְנָם לְפִי דַּרְכֵּנוּ נִרְאֶה לְפָרֵשׁ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד״, וּלְמַעְלָה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (א ה) כָּתַבְנוּ שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״יוֹם אֶחָד״ לְהוֹצִיא מִלֵּב הַמִּינִים הָאוֹמְרִים מִי שֶׁבָּרָא בֹּקֶר לֹא בָּרָא עֶרֶב כִּי מִן הַתְּחָלָה אַחַת לֹא יֵצְאוּ שְׁנֵי הֲפָכִים, עַל כֵּן אָמַר ״יוֹם אֶחָד״, שֶׁהָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר הַכֹּל יוֹמוֹ שֶׁל אֶחָד בָּרוּךְ הוּא, כִּי אֵל אֶחָד בָּרָא לִשְׁנֵיהֶם. כָּךְ נֶאֱמַר בְּעוֹלוֹת אֵלּוּ ״עוֹלָה תָמִיד״ כִּי שְׁנֵיהֶם עוֹלָה אַחַת לְאֵל אֶחָד.

וּמַה שֶּׁתָּמִיד שֶׁל שַׁחֲרִית נִשְׁחָט בַּמַּעֲרָב, לְהוֹרוֹת שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל לַיְלָה, וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם נִשְׁחָט בַּמִּזְרָח לְהוֹרוֹת שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל כָּל הַיּוֹם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָפַךְ מְקוֹם שְׁחִיטָתָן לַהֲרֹס מַחֲשֶׁבֶת עוֹבְדֵי שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, וְהַכֹּל לְאֵל אֶחָד בָּרוּךְ הוּא וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ.

פרק ל

פסוק ב

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת. מַה דִּבֶּר אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, דִּבֶּר אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת שֶׁיֹּאמְרוּ אֵיזֶה דָּבָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא פֵּרֵשׁ עֲדַיִן מָה יֹאמְרוּ רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁהִגִּיד לָהֶם פָּרָשַׁת נְדָרִים, שֶׁחַיָּב רֹאשׁ הַמַּטֶּה לֵאמֹר אֶל הַנּוֹדֵר ״מֻתָּר לְךָ״. וְזוֹ הִיא הָאֲמִירָה שֶׁצִּוָּה לְרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת שֶׁיֹּאמְרוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעָלֶיהָ אָמַר: ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״, הוּא עַצְמוֹ לֹא יַחֵל אֲבָל אֲחֵרִים מְחִלִּין אֶת דְּבָרוֹ. וְעַל זֶה אָמַר: ״כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו״ שֶׁל הֶחָכָם הַמַּתִּיר לוֹ, כֵּן ״יַעֲשֶׂה״, אִם לְקַיֵּם, אוֹ לְהַתִּיר.

פסוק ג

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה׳. שְׁנֵי מִינֵי נְדָרִים הֵם, כִּי הַנּוֹדֵר בְּכַעְסוֹ לֶאֱסוֹר עַל עַצְמוֹ אֵיזוֹ דָּבָר, נֶדֶר זֶה אֵינוֹ לַה׳, וְדַוְקָא ״אִישׁ כִּי יִדֹּר״, כְּשֶׁהוּא אִישׁ מְיֻשָּׁב בְּדַעְתּוֹ, קָרֵינָן בֵּיהּ ״הָאָדָם בִּשְׁבוּעָה״ (שבועות כו.), וְהוּא הַנּוֹדֵר לַה׳. אֲבָל הַנּוֹדֵר בְּכַעְסוֹ, מֵאַחַר שֶׁכַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ (קהלת ז ט) אִם כֵּן אֵינוֹ אִישׁ וְנִמְשָׁל כַּבְּהֵמָה. וְרז״ל (נדרים כב.) סִפְּרוּ בִּגְנוּת הַנּוֹדֵר וְאָמְרוּ שֶׁהַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה וְהַמְקַיְּמוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ. וְכִדְמוּת רְאָיָה לְדִבְרֵיהֶם, כִּי רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ: נֶאֱמַר כָּאן ״זֶה הַדָּבָר״, וְנֶאֱמַר בִּשְׁחוּטֵי חוּץ ״זֶה הַדָּבָר״ כוּ׳. וְאוֹמֵר אֲנִי דּוֹן מִנַּהּ וּמִנַּהּ, מַה לְּהַלָּן בָּמָה אַף כָּאן בָּמָה, כִּי שְׁחוּטֵי חוּץ הַיְינוּ הַמַּקְרִיב בְּבָמָה, אַף ״זֶה הַדָּבָר״ הַנֶּאֱמָר כָּאן בְּנוֹדֵר מְדַבֵּר בְּמַקְרִיב בְּבָמָה, כִּי הַנּוֹדֵר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא שֶׁיָּרְדָה הַתּוֹרָה לְסוֹף דַּעַת הַנּוֹדֵר, כִּי הוּא אוֹסֵר עַל עַצְמוֹ מַה שֶׁכָּל הָעוֹלָם נוֹהֲגִין בּוֹ הֶתֵּר, מִסְּתָמָא רוּם לְבָבוֹ הִשִּׁיאוֹ שֶׁמִּכָּל הָעֵדָה יִבָּדֵל וְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל.

וּבְדֶרֶךְ זֶה מָצִינוּ בִּלְשׁוֹן רז״ל (חגיגה כב.): שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד הוֹלֵךְ וּבוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ, כִּי כָל זֶה דֶּרֶךְ גֵּאָה וְגָאוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רז״ל (סוטה ד:): כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב כב): ״חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא״, אַל תִּקְרֵי ״בַּמֶּה״ אֶלָּא ״בָּמָה״, מַה עִנְיָן הַגַּס רוּחַ אֶל הַבּוֹנֶה בָּמָה? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמִּצַּד גַּסּוּת רוּחוֹ הוּא בּוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ כָּאָמוּר. וְכֵן בָּמָה לְשׁוֹן גָּבוֹהַּ, וְאוֹתוֹ דֶּרֶךְ גֵּאָה וְגָאוֹן הַמָּצוּי בְּבוֹנֶה בָּמָה מָצוּי גַּם בְּנוֹדֵר, כִּי מִסְּתָמָא כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֻחְזָק בְּחָסִיד וּפָרוּשׁ. אַךְ יֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר נוֹדֵר בְּכַעְסוֹ יוֹכִיחַ, כִּי מִסְּתָמָא בְּכַעְסוֹ לֹא נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם יוּהֲרָא, וְצָרִיךְ אַתָּה לְחַלֵּק בֵּין נוֹדֵר מִתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת וּבֵין הַנּוֹדֵר בְּכַעְסוֹ, וּבַמֶּה תֵּדַע אֵיפֹה אִם זֶה הַנּוֹדֵר דּוֹמֶה לְבוֹנֶה בָּמָה אוֹ לֹא, כִּי אִם נָדַר בְּכַעְסוֹ וַדַּאי אֵינוֹ דּוֹמֶה לְבוֹנֶה בָּמָה. עַל זֶה אָמְרוּ: וְהַמְקַיְּמוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ, נָתַן סִימָן מֻבְהָק עַל זֶה, כִּי כָל מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹשֶׂה מִתּוֹךְ כַּעַס, מִסְּתָמָא כְּשֹׁךְ חֲמָתוֹ הוּא בָּא לִידֵי חֲרָטָה וְאֵינוֹ מְקַיְּמוֹ, אֶלָּא הוֹלֵךְ אֶל הֶחָכָם שֶׁיַּתִּיר לוֹ. עַל כֵּן אָמַר: אִם הוּא נוֹדֵר וְאֵינוֹ מְקַיְּמוֹ אֶלָּא נִשְׁאַל עַל נִדְרוֹ, וַדַּאי בְּכַעְסוֹ נָדַר וּמִתְחָרֵט, וְאָז אֵינוֹ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. וּכְאָמְרוּ רז״ל (חגיגה י.): ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי״ וְגוֹ׳, בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי וְחָזַרְתִּי כְּשֹׁךְ הָאַף וְהַחֵמָה.

אֲבָל הַמְקַיְּמוֹ וְאֵינוֹ בָּא לִידֵי חֲרָטָה וְאֵינוֹ נִשְׁאָל עָלָיו, סוֹפוֹ מוֹכִיחַ שֶׁמִּתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת נָדַר, וְחָשְׁדָה אוֹתוֹ הַתּוֹרָה שֶׁרוּם לְבָבוֹ הֱבִיאוֹ לִידֵי מִדָּה זוֹ שֶׁלָּקַח אֶת עַצְמוֹ לְצַד אַחֵר, עַל כֵּן הוּא דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ, כִּי הַקִּיּוּם הוּא גְּמַר דַּעְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁהַהַקְרָבָה תַּכְלִית בִּנְיַן הַבָּמָה. וְזֶהוּ שֶׁמַּסִּיק שָׁם (נדרים כב): אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל הַנּוֹדֵר נִקְרָא רָשָׁע. מַאי קְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג כג): ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״. וְיַלְפִינַן חֲדָלָה חֲדָלָה, כְּתִיב: ״וְכִי תֶחְדַּל״, וּכְתִיב הָתָם (איוב ג טז): ״שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז״. וְנִרְאֶה לוֹמַר דּוֹן מִנַּהּ וּמִנַּהּ, מַה לְּהַלָּן בַּחֲדָלַת הָרֹגֶז מִשְׁתָּעֵי, אַף כָּאן בַּחֲדָלַת הָרֹגֶז. כִּי אֵינוֹ נִקְרָא רָשָׁע כִּי אִם בְּאֹפֶן זֶה, שֶׁכְּבָר חָדַל רָגְזוֹ וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹמֵד בְּנִדְרוֹ וְאֵינוֹ נִשְׁאָל עָלָיו, אִגְּלַאי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ כַּעַס נָדַר, כִּי כְּבָר נִשְׁתַּהָה כְּשִׁעוּר זְמַן חֲדָלַת הָרֹגֶז. וְעַל זֶה אָמַר: ״שָׁם רְשָׁעִים״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר הוּא נִקְרָא רָשָׁע כְּשֶׁחָדַל הָרֹגֶז וְאֵינוֹ נִשְׁאָל עָלָיו, וְאִם כֵּן וַדַּאי מִתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת נָדַר כְּדֵי לִבְנוֹת בָּמָה לְעַצְמוֹ, עַל כֵּן הַמְקַיְּמוֹ נִקְרָא רָשָׁע כִּי דֶּרֶךְ גֵּאָה וְגָאוֹן לוֹ. וַאֲנִי מוֹסִיף עוֹד גְּזֵרָה שָׁוָה, לִילַף חֲדָלָה זוֹ מִן ״חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב״, מַה לְּהַלָּן בָּמָה אַף כָּאן בָּמָה. וְזֶה שֶׁאָמַר כָּאן: ״אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה׳״, כְּשֶׁהוּא אִישׁ בְּנִדְרוֹ וְשָׁפוּי בְּדַעְתּוֹ וּמִתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת נָדַר, עָלָיו אָמַר דֶּרֶךְ הוֹדָעָה: ״כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה״, כִּי אֵין סוֹפוֹ לָבֹא לִידֵי חֲרָטָה. אֲבָל הַנּוֹדֵר מִתּוֹךְ כַּעַס, הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, כִּי סוֹפוֹ לִהְיוֹת נִשְׁאָל עָלָיו כְּשֹׁךְ חֲמָתוֹ. וְאוֹמֵר ״נֶדֶר לַה׳״ לְמַעֵט שֶׁלֹּא יִדֹּר לְשׁוּם יוּהֲרָא לִבְנוֹת בָּמָה לְעַצְמוֹ, אֶלָּא לְשֵׁם ה׳ יִדֹּר.

לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. אֲבָל אֲחֵרִים מְחִלִּין דְּבָרוֹ. טַעַם לְהֶתֵּר נְדָרִים בְּיָחִיד מֻמְחֶה אוֹ בִּשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ בֵּית דִּין, אָנוּ לְמֵדִין מִן הֲפָרַת הָאָב וְהַבַּעַל, כִּי כְּשֵׁם שֶׁהָאָב וְהַבַּעַל לְכָךְ יֵשׁ בְּיָדָם לְהָפֵר מִטַּעַם שֶׁכָּל אִשָּׁה בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ אוֹ בִּרְשׁוּת אָבִיהָ, וְאֵין כֹּחַ בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה בִּלְתִּי הַסְכָּמָתָם, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ הִתְנוּ בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר עַל מְנָת שֶׁיַּסְכִּימוּ הַבַּעַל אוֹ הָאָב, וּכְשֶׁאֵינָן מַסְכִּימִים אָז לְמַפְרֵעַ בָּטֵל הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ, כִּי מִסְּתָמָא עַל דַּעְתָּם נָדְרָה אוֹ כְּאִלּוּ נָדְרָה עַל דַּעְתָּם, כָּךְ כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין וּמְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ לוֹ הַבֵּית דִּין, וְכָל נוֹדֵר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִתְנָה בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר עַל מְנָת שֶׁיַּסְכִּימוּ הַבֵּית דִּין עִמּוֹ, וּכְשֶׁאֵינָן מַסְכִּימִין נֶעֱקָר הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ. וְכָל יָחִיד מֻמְחֶה נִקְרָא בֵּית דִּין, וְכָל שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת, עַל כֵּן בְּיָדָם לְהַתִּיר נִדְרוֹ לְמָנְעוֹ מִן הַחֵטְא, כִּי כָל נוֹדֵר נִקְרָא חוֹטֵא, מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר (דברים כג כג): ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״. וּמַה שֶּׁהַבַּעַל וְהָאָב בִּלְשׁוֹן הֲפָרָה וְחָכָם בִּלְשׁוֹן הַתָּרָה, לְפִי שֶׁהָאִשָּׁה יוֹתֵר רְשׁוּת בַּעְלָהּ וְאָבִיהָ עָלֶיהָ מִמַּה שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין, עַל כֵּן הֵמָּה בְּלָשׁוֹן הַמּוֹרָה עַל בִּטּוּל הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ כְּאִלּוּ לֹא הָיָה שָׁם נֶדֶר כְּלָל. אֲבָל לְשׁוֹן הַתָּרָה מוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁהָיָה נֶאֱסָר בּוֹ מִתְּחִלָּה זְמַן מָה, וְאוֹתוֹ אִסּוּר הֻתַּר, כִּי אֵינוֹ מוּפָר מִכָּל וָכֹל, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר תָּלוּי בַּחֲרָטָה (עיין רמב״ם הל׳ נדרים פי״ג טו, וברדב״ז שם).

פרק לא

פסוק ב

נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים. וּמֹשֶׁה שִׁנָּה וְאָמַר: ״לָתֵת נִקְמַת ה׳ בְּמִדְיָן״. וְעוֹד קָשֶׁה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה שֶׁמִּיתָתוֹ תְּלוּיָה בַּדָּבָר, עָשָׂה בְּשִׂמְחָה וְלֹא אִחֵר. מְנָא לֵיהּ לְרַשִּׁ״י לוֹמַר כֵּן, שֶׁמָּא הָיָה נֶעֱצָב עַל מִיתָתוֹ, וְכִי בַּעֲבוּר זֶה לֹא הָיָה לוֹ לְהָקִים דְּבַר ה׳, וּמִי כָּמוֹהוּ מְקַיֵּם דְּבַר ה׳ בְּלֹא אִחוּר? וּמַה שֶּׁאָמַר: ״וַיִּמָּסְרוּ״, לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָן שֶׁל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל כוּ׳ עַד שֶׁנִּמְסְרוּ בְּעַל כָּרְחָם – לֹא פֹּרַשׁ בַּמִּקְרָא מַהוּ הַהֶכְרֵחַ אֲשֶׁר הֱבִיאָם לָזֶה.

וּבֵאוּר הַדָּבָר שֶׁהַמִּדְיָנִים שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשׂוּ, אַחַת לַשָּׁמַיִם, כִּי הֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּבִזְנוּת, וְאַחַת לְיִשְׂרָאֵל, כִּי הִפִּילוּ בַעֲצָתָם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל. וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי מַה שֶּׁעָשׂוּ לִי שְׁרִי וּמָחוּל, כִּי אִם רַבּוּ פִּשְׁעֵי הָאָדָם מַה יַּעֲשֶׂה לּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעִקַּר הַנְּקָמָה עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל כִּי רַבָּה רָעָתָם. וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע מֹשֶׁה שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ ״אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּךָ״, וּכְבָר יָדַע מֹשֶׁה רֹב חִבַּת יִשְׂרָאֵל אֶל מַנְהִיגֵיהֶם, אָמַר בְּלִבּוֹ: אִם אוֹמַר אֶל יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם כַּאֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ לִי מִפִּי הַגְּבוּרָה, מֵאַחַר שֶׁיֵּדְעוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּיתָתִי תְּלוּיָה בִּנְקָמָה זוֹ, אִם כֵּן יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁם שֶׁמָּחַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חֶלְקוֹ כָּךְ אֲנַחְנוּ נִמְחֹל לָהֶם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ לָנוּ וְלֹא נְבַקֵּשׁ נְקָמָה כָּל כָּךְ מְהֵרָה, כִּי בְּיָדֵינוּ לְאַחֵר זְמַן הַנְּקָמָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ מֵאִתָּנוּ. וּמֹשֶׁה לְפִי שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת דְּבַר ה׳ בְּלֹא אִחוּר, שִׁנָּה וְאָמַר: ״לָתֵת נִקְמַת ה׳ בְּמִדְיָן״, וְיַחְשְׁבוּ יִשְׂרָאֵל, מֵאַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ הַנְּקָמָה בַּעֲבוּר כְּבוֹדוֹ, אִם כֵּן חֵלֶק גָּבוֹהַּ מִי יַתִּיר לְאַחֲרוֹ, וּבָזֶה יִהְיוּ מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹתָהּ לְאַלְתָּר. וְעַל הֶכְרֵחַ זֶה נֶאֱמַר: ״וַיִּמָּסְרוּ״, כִּי מֵאַחַר שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה ״לָתֵת נִקְמַת ה׳ בְּמִדְיָן״ עַל כֵּן הָיוּ מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹת בְּלֹא אִחוּר, וּמִכָּאן רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁעָשָׂה בְּשִׂמְחָה וְלֹא אִחֵר, שֶׁהֲרֵי הָיָה בְּיָדוֹ לְהַמְשִׁיךְ זְמַן הַנְּקָמָה אִלּוּ הָיָה אוֹמֵר לָהֶם דִּבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּהֲוָיָתָן.

וּמַה שֶּׁכָּתַב תְּחִלָּה ״מִדְיָנִים״ לְשׁוֹן רַבִּים, וְאַחַר כֵּן נֶאֱמַר ״לָתֵת נִקְמַת ה׳ בְּמִדְיָן״, לְפִי שֶׁבְּעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל הֵם רַבִּים, כְּאִלּוּ רַבִּים עָשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁעָשׂוּ, אֲבָל בְּעֵרֶךְ מַה שֶּׁעָשׂוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינָם נֶחְשָׁבִים כִּי אִם לְאִישׁ אֶחָד, כִּי כֻּלָּם כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לְנֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״בְּמִדְיָן״, בַּשַּׂר שֶׁל מִדְיָן לְמַעְלָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד י): ״וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ״, שֶׁדָּרְשׁוּ (דב״ר א כב) עַל שָׂרוֹ שֶׁל מִצְרַיִם. וּלְכָךְ נֶאֱמַר: ״לָתֵת נִקְמַת ה׳״, כִּי לַה׳ הַמִּלְחָמָה שֶׁלְּמַעְלָה וְלֹא לְאָדָם.

פסוק ו

אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ כוּ׳ (סוטה מג), פֵּרוּשׁ שֶׁבּוֹ הָיָה מֹשֶׁה בָּטוּחַ שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָס עֲלֵיהֶם וְלֹא יַשְׁאִיר לָהֶם שֹׁרֶשׁ וָעָנָף, כִּי בְּלָאו הָכֵי הָיָה פִּינְחָס שׂוֹנֵא לָהֶם מִצַּד הַמְּכִירָה שֶׁמָּכְרוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרַיְמָה (בראשית לז לו), מָקוֹם מְיֻחָד לִזְנוּת, וְעַתָּה אָחֲזוּ הַמִּדְיָנִים מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם לְהַכְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל בִּזְנוּת. וּמַה שֶּׁפֵּרַשׁ לְפִי שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה הוּא יִגְמֹר, הַיְנוּ שֶׁסִּימָן מָסַר לוֹ, כַּאֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לְהַפִּיל אוֹתָם, כִּי הִפִּיל אֶת כָּזְבִּי בַּת מֶלֶךְ, כָּךְ נָפֹל יִפְּלוּ כֻּלָּם לְפָנֶיךָ. וּבְלִי סָפֵק שֶׁהָיָה לוֹ לֵב אַמִּיץ כְּנֶגְדָּם יוֹתֵר מִן אֶלְעָזָר אַחַר שֶׁכְּבָר נָפְלוּ לְפָנָיו וְנִמְסְרוּ בְּיָדוֹ, וּבִשְׁבִיל שֶׁהִתְחִיל הַמִּצְוָה הָיָה לוֹ לְהָבִיא הָעִנְיָן לִידֵי גְּמַר הַמִּצְוָה, כִּי אִם מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה קַל וָחֹמֶר שֶׁחֵלֶק מִמֶּנָּה יִגְרֹר כֻּלָּהּ. וּמֹשֶׁה לֹא רָצָה לֵילֵךְ לְפִי שֶׁנִּתְגַּדֵּל בְּמִדְיָן וְהָיָה יָרֵא שֶׁאִם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִתְרַשְּׁלוּ בְּאֵיזֶה דָּבָר יִתְלוּ הַחֶסְרוֹן בְּמֹשֶׁה, וְיֹאמְרוּ שֶׁהָיָה חָס עַל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִתְגַּדֵּל שָׁמָּה.

וּמַה שֶּׁאָמַר ״אֶלֶף לַמַּטֶּה״, אָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים כִּי שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף הוּא חֵלֶק חֲמִשִּׁים מִן שִׁשִּׁים רִבּוֹא, לְכָךְ הֵבִיאוּ הַשָּׁלָל אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים כְּשִׁעוּר סְתַם תְּרוּמָה בֵּינוֹנִית. וּמִדְּקָאָמַר שְׁנֵי פְּעָמִים ״אֶלֶף לַמַּטֶּה״ מַסִּיק בַּתַּנְחוּמָא (מטות ג) שֶׁלָּקַח שְׁנֵי אֲלָפִים מִכָּל שֵׁבֶט. וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר אַלְפַּיִם לַמַּטֶּה, לְפִי שֶׁרַק אֶלֶף לַמַּטֶּה הָלְכוּ לַמִּלְחָמָה וְאֶלֶף יָשְׁבוּ עַל הַכֵּלִים, וּבֵין הַכֹּל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף לִנְקֹם מֵהֶם מַה שֶּׁהִפִּילוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל.

וּמַה שֶּׁכָּתַב ״אֶלֶף לַמַּטֶּה״ וְלֹא נֶאֱמַר ״אֶלֶף מִמַּטֶּה״, לְפִי שֶׁגַּם זְכוּת הַמַּטֶּה הָלַךְ עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה, וְהָאֶלֶף הָיָה צֵרוּף לַמַּטֶּה עַצְמוֹ כִּי זְכוּתָם מְסַיַּעְתָּם, וּלְכָךְ נָתְנוּ מִן הַשָּׁלָל גַּם לְכָל הָעֵדָה.

פסוק טו

הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה וְגוֹ׳. נִרְאֶה שֶׁטָּעוּת זֶה בָּא לָהֶם לְפִי שֶׁכְּבָר יָדְעוּ צִוּוּי ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי״ וְגוֹ׳ – עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית, (יבמות ס ט) לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים לְקַדֵּם בְּלֶחֶם וּבְמַיִם. וְיָדוּעַ שֶׁעִקַּר טַעַם רִחוּקָם הוּא בַּעֲבוּר שֶׁהֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּזְנוּת, וְתָלָה הַדָּבָר בְּמַה שֶּׁלֹּא קִדְּמוּם בְּלֶחֶם וּמַיִם כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא, שֶׁלְּכָךְ לֹא קִדְּמוּם בְּלֶחֶם וּבְמַיִם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים מִן טֹרַח הַדֶּרֶךְ, וְיִהְיוּ מֻכְרָחִין לֶאֱכֹל מִזִּבְחֵי אֱלֹהֵיהֶם וְלִשְׁתּוֹת מִן צַרְצוּר יַיִן כְּדֵי לְהַרְגִּילָם לְעֶרְוָה, כִּדְמַסִּיק בְּסַנְהֶדְרִין (קו.). וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּעִנְיַן הַזְּנוּת הָיוּ הַנָּשִׁים עִקָּר, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִתְרַחֲקוּ הַנָּשִׁים, לְפִי שֶׁכָּל עִקַּר פְּעֻלָּה זוֹ עָשׂוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁהֵם הִפְקִירוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם וְהִכְרִיחוּם עַל הַזְּנוּת, כִּי מַה שֶּׁעָשׂוּ עָשׂוּ בְּצִוּוּי בַּעֲלֵיהֶם אוֹ אֲבִיהֶם. וּמִכָּאן יָצָא לָהֶם טָעוּת זֶה לוֹמַר, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִתְרַחֲקוּ הַנָּשִׁים שֶׁל עַמּוֹן וּמוֹאָב מִלָּבֹא בִּקְהַל ה׳ אַף עַל פִּי שֶׁהֵם הָיוּ פּוֹעֲלֵי הַזְּנוּת, כָּךְ בְּמִלְחֲמוֹת מִדְיָן לֹא נִצְטַוּוּ לַהֲרֹג הַנָּשִׁים כִּי הָיוּ מֻכְרָחִים בְּכָל מַה שֶּׁעָשׂוּ. וְאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: ״הֵן הֵנָּה הָיוּ״ וְגוֹ׳, בִּשְׁלָמָא מִצְוַת עַמּוֹן וּמוֹאָב לְדוֹרוֹת דִּין הוּא שֶׁלֹּא לִקְנֹס הַנָּשִׁים מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר, אֲבָל בְּמִדְיָן שֶׁנִּצְטַוִּיתֶם לְהָרְגָם, קַל וָחֹמֶר שֶׁהַנָּשִׁים בִּכְלָל, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ טו): ״וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ״, וְטַעֲמוֹ לְפִי שֶׁבָּאָה לְאָדָם תַּקָּלָה עַל יָדָהּ, כָּךְ הַנָּשִׁים, כִּי הֵן הֵנָּה בְּעַצְמָם הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶבֶן נֶגֶף וּמִכְשׁוֹל, וְהָיָה לָכֶם לִלְמֹד מִן דִּין הַבְּהֵמָה אֶל דִּין הַנָּשִׁים הַלָּלוּ.

וּלְמַעְלָה פָּרָשַׁת פִּינְחָס (כה יז) פֵּרַשְׁנוּ שֶׁלְּכָךְ לֹא צִוָּה לְהַשְׁמִיד אֶת מוֹאָב, לְפִי שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִתְחִילוּ בַּקַּלְקָלָה וְהָלְכוּ אֶל בְּנוֹת מוֹאָב לְפַתּוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כה א): ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״, אֲבָל בְּנוֹת מִדְיָן צֹרְרִים הֵם לָכֶם, כִּי הֵמָּה בָּאוּ לָכֶם, כַּאֲשֶׁר הוֹכַחְנוּ כָּל זֶה בִּרְאָיוֹת. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעַל זֶה אָמַר מֹשֶׁה לְבַטֵּל טָעוּתָם: ״הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי הֵמָּה הָלְכוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְפַתּוֹתָם, וְאֵינָן דּוֹמִים לִבְנוֹת מוֹאָב, כִּי עַל כֵּן לֹא נִתְרַחֲקוּ הַנָּשִׁים מִלָּבֹא בִּקְהַל ה׳ לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ הֵמָּה הַמַּתְחִילִין. אֲבָל בְּנוֹת מִדְיָן הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמַּתְחִילִין בַּקַּלְקָלָה כָּאָמוּר.

פסוק יז

וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף. מַה עִנְיָן הַטָּף לְכָאן, שֶׁהֲרֵי לֹא יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה כִּי אִם עַל הַנָּשִׁים. וְעוֹד, ״הִרְגוּ״ וַ״הֲרֹגוּ״ לָמָּה לִי? וְנִרְאֶה שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר לָהֶם: ״הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה״, בֵּין רְאוּיָה לִבָּעֵל בֵּין אֵינָהּ רְאוּיָה, וְלָמָּה לֹא יְדַעְתֶּם מִסְּבָרָא שֶׁיַּחְשְׁדוּ אֶתְכֶם שֶׁחַסְתֶּם עַל הַנָּשִׁים אוֹ בַּעֲבוּר שֶׁכְּבָר זְנִיתֶם עִמָּהֶם אוֹ לְפִי שֶׁדַּעְתְּכֶם עוֹד לִזְנוֹת עִמָּהֶם. וְעַתָּה אַף אִם אוֹמַר לָכֶם שֶׁתַּהַרְגוּ הַנְּקֵבוֹת, מִכָּל מָקוֹם לֹא תֵּצְאוּ מִידֵי חֲשָׁד זֶה, כִּי יֹאמְרוּ, אִלְמָלֵא שֶׁצִּוִּיתִי לָכֶם שֵׁנִית לֹא הֲרַגְתֶּם אוֹתָם. עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁתַּהַרְגוּ כָּל זָכָר בַּטָּף תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַנְּקֵבוֹת, וְאָז יֹאמְרוּ שֶׁבָּאתֶם לְהִמָּלֵךְ בִּשְׁנֵיהֶם כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בַּטַּף וְנָשִׁים, לְפִי שֶׁבַּטַּף אֵין מָקוֹם לַחֲשֹׁד אֶתְכֶם, וּבְוַדַּאי יֹאמְרוּ שֶׁלְּכָךְ לֹא הֲרַגְתֶּם הַטַּף לְפִי שֶׁהֱיִיתֶם מְסֻפָּקִים בָּהֶם וּבָאתֶם לְהִמָּלֵךְ בְּמֹשֶׁה, כָּךְ יֹאמְרוּ גַּם עַל הַנָּשִׁים, וּבָזֶה תֵּצְאוּ מִידֵי חֲשָׁד זֶה. וּלְכָךְ אָמַר ״הִרְגוּ״ וַ״הֲרֹגוּ״, כִּי לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, כִּי לַטַּף וְנָשִׁים לְכָל אֶחָד טַעַם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כִּי הַנָּשִׁים נֶהֱרָגִים בְּדִין, כִּי ״הֵן הֵנָּה הָיוּ״ וְגוֹ׳, וְהַטַּף כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶתְכֶם מִן הַחֲשָׁד. וּלְכָךְ אָמְרוּ בַּסּוֹף: ״וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ״ לַעֲבֵרָה, כִּי אָמְרוּ נְקִיִּים אֲנַחְנוּ מִן חֲשָׁד זֶה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר ״וְעַתָּה״ מִיָּד וְתֵכֶף ״הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף״. כִּי לֵית דֵּין צְרִיךְ בְּשַׁשׁ (ברכות מ) וְעִכּוּב, אֲבָל ״כָּל אִשָּׁה יוֹדַעַת אִישׁ הֲרֹגוּ״, אֲבָל לֹא תֵּכֶף, כִּי אִם אַחַר שֶׁיִּוָּדְעוּ לָכֶם עַל יְדֵי הַצִּיץ אֵיזוֹ רְאוּיָה לִבָּעֵל. וּמִכָּאן רְאָיָה לְמַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת תְּצַוֶּה (כח לו) שֶׁהַצִּיץ הָיָה מְכַפֵּר עַל הַזְּנוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג ג): ״וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״, וְהָיָה כָּתוּב עָלָיו ״קֹדֶשׁ לַה׳״, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם תִּמְצָא קְדֻשָּׁה. וּמִטַּעַם זֶה הֶעֱבִירוּם לִפְנֵי הַצִּיץ, מְקוֹם הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁגָּרְמָה שֶׁהוֹרִיקָה פְּנֵי כָּל הָרְאוּיָה לְמִשְׁכָּב. וְזֶה טַעַם יָקָר.

פרק לב

פסוק א

וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד. מִדְּלָא עָרְבִינְהוּ לוֹמַר ״וּמִקְנֶה רַב וְעָצוּם הָיָה״ וְגוֹ׳, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁכָּל אֶחָד מִלְּתָא בְּאַפֵּי נַפְשֵׁיהּ, כִּי לִבְנֵי רְאוּבֵן הָיָה מִקְנֶה רַב בְּמִסְפָּר, וְלִבְנֵי גָד הָיָה מִקְנֶה עָצוּם בְּכֹחַ, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א י): ״וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ״, שֶׁעִזִּים שֶׁלּוֹ הָיוּ הוֹרְגִין זְאֵבִים, וְכִדְמַסִּיק בְּתַעֲנִית (כה.): לֵיתֵי עִזֵּי דֻּבָּא בְּקַרְנַיְיהוּ. כָּךְ הָיָה לְגַבֵּי גָּד מִקְנֶה עָצוּם מְאֹד בְּחַיִל וְכֹחַ, וְעַל כֵּן בָּחֲרוּ לֵישֵׁב עַל הַסְּפָר, וְלֹא הָיָה פַּחַד הָאוֹיְבִים לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם וּפֶן יִקְחוּ הַזְּאֵבִים מִקְנֵיהֶם, כִּי בָּטְחוּ עַל כֹּחָם. וּבָזֶה יֵשׁ לִלְמוֹד קְצָת זְכוּת עֲלֵיהֶם מַה שֶּׁהִקְדִּימוּ הַמִּקְנֶה לַטַּף בְּאָמְרָם: ״גִּדְרוֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵינוּ וְעָרִים לְטַפֵּנוּ״, כִּי אָמְרוּ שֶׁסָּמוּךְ לִגְבוּל הַסְּפָר נִבְנֶה תְּחִלָּה גִּדְרוֹת צֹאן לְמִקְנֵינוּ וְאַחַר כָּךְ תּוֹךְ הָאָרֶץ נִבְנֶה עָרִים לְטַפֵּנוּ, וְנַרְוִיחַ בָּזֶה שֶׁהַטַּף יֵשְׁבוּ בְּטוּחִים, שֶׁאִם יָבוֹאוּ הָאוֹיְבִים יָבוֹאוּ תְּחִלָּה אֶל גִּדְרוֹת צֹאן, וּבֵינֵי בֵינֵי יִמָּלְטוּ הַטַּף, וְהַמִּקְנֶה שֶׁעַל הַסְּפָר אֵינָן מִתְיָרְאִים מִן הַזְּאֵבִים. וּמִכָּל מָקוֹם הוֹכִיחָם מֹשֶׁה וְאָמַר: אִם כֵּן אֵין אַתֶּם בּוֹטְחִים בִּתְשׁוּעַת ה׳, אֶלָּא כָּךְ תַּעֲשׂוּ: ״בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם״ תְּחִלָּה, סָמוּךְ לַסְּפָר, ״וּגְדֵרוֹת לְצֹנַאֲכֶם״ תּוֹךְ הָאָרֶץ, וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִרְאוּ כִּי אַתֶּם בּוֹטְחִים בִּתְשׁוּעַת ה׳, וּבָזֶה תִּתְּנוּ אֹמֶץ בְּלֵב אֲחֵיכֶם שֶׁיִּבְטְחוּ כֻּלָּם בִּתְשׁוּעַת ה׳.

וְהַיּוֹצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ, כִּי מִתְּחִלָּה אָמְרוּ ״וְעָרִים לְטַפֵּנוּ״, מַשְׁמָע עָרִים כָּל דְּהוּ, וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ מִדִּבְרֵיהֶם וְאָמְרוּ: ״וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר״, מַשְׁמָע שֶׁחָשְׁבוּ לְהִשְׂתַּגֵּב בְּחֹזֶק הֶעָרִים וְיָבִיאוּ מוֹרֶךְ בְּלֵב הָאֲנָשִׁים. עַל כֵּן הוֹכִיחָם מֹשֶׁה וְאָמַר: ״בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וְגוֹ׳ וְהַיּוֹצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ״, כִּי כְּבָר אֲמַרְתֶּם ״וְעָרִים לְטַפֵּנוּ״.

וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא מטות ז) דָּרְשׁוּ עֲלֵיהֶם פָּסוּק ״נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת בָּרִאשׁוֹנָה וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ״ (משלי כ כא), לְפִי שֶׁלָּקְחוּ נַחֲלָתָם בָּרִאשׁוֹנָה עַל כֵּן אַחֲרִיתָם לֹא תְבֹרָךְ, כִּי הָלְכוּ בְּרֹאשׁ כָּל גּוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דבה״י א׳ ה כו): ״וַיַּגְלֵם לָרְאוּבֵנִי וְלַגָּדִי״. וּכְדֵי לְיַשֵּׁב וָי״ו שֶׁל ״וְאַחֲרִיתָהּ״, נִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִקְדִּימוּ הַמִּקְנֶה לַטַּף, וְעַל זֶה אָמַר: ״נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת בָּרִאשׁוֹנָה״, כִּי הִקְדִּימוּ נַחֲלָתָם, דְּהַיְנוּ הַמִּקְנֶה, לְהַזְכִּירָם רִאשׁוֹנָה, עַל כֵּן גַּם ״אַחֲרִיתָם״, דְּהַיְנוּ הַטַּף שֶׁאִחֲרוּ, ״לֹא תְבֹרָךְ״, כִּי גַּם הַגּוּפוֹת גַּם נַחֲלָתָם הַכֹּל כָּלוּ כֶּעָשָׁן, כָּלוּ הָעִקָּר עִם הַטָּפֵל, כֻּלָּם הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי רוֹדֵף.

פסוק ב

וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן. הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים בְּנֵי רְאוּבֵן הַבְּכוֹר. וְתֵדַע כִּי הַמְפָרְשִׁים אָמְרוּ שֶׁמִּקְנֵה בְּנֵי גָד הָיָה מְרֻבֶּה עַל שֶׁל רְאוּבֵן, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: ״וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד״, רוֹצֶה לוֹמַר יוֹתֵר מִשֶּׁל רְאוּבֵן, וְעַל כֵּן אָמְרוּ בְּנֵי גָד דִּבְרֵיהֶם קוֹדֵם לִבְנֵי רְאוּבֵן הַבְּכוֹר, לְפִי שֶׁהָיָה צַעֲרָן גָּדוֹל עַל שֶׁל רְאוּבֵן. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאִם כֵּן הוּא, וַדַּאי לֹא מִפְּנֵי צַעֲרָן קָפְצוּ בָּרֹאשׁ, כִּי אִם מִתּוֹךְ רוּם לְבָבָם קָפְצוּ לְדַבֵּר בָּרֹאשׁ לִפְנֵי בְנֵי רְאוּבֵן הַבְּכוֹר, כִּי כָּךְ טֶבַע הָעֹשֶׁר שֶׁנּוֹתֵן רוּם לֵב לִבְעָלָיו, וְעָשִׁיר הֶדְיוֹט קוֹפֵץ בָּרֹאשׁ וְיַעֲנֶה עַזּוֹת, לֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כָּל אִישׁ, אֵינוֹ חוֹלֵק כָּבוֹד לִבְכוֹר וְלֹא לְשׁוּם בַּעֲלֵי הַמַּעֲלָה הָאֲמִתִּית, בְּחָשְׁבָם כִּי עַל יְדֵי הָעֹשֶׁר הוּא מִתְרוֹמֵם.

וּרְאָיָה לִדְבָרֵינוּ, מַה שֶּׁדָּרַשׁ עֲלֵיהֶם בְּרַבָּתִי (כב ח) פָּסוּק ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים״ (תהלים עה ז), לֹא מִמָּה שֶׁהָאָדָם יוֹצֵא מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב וְעָמֵל בִּסְחוֹרָה נַעֲשֶׂה עָשִׁיר, ״וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים״, כָּל הָרִים שֶׁבַּמִּקְרָא הוּא הָרִים מַמָּשׁ חוּץ מִזֶּה שֶׁהוּא לְשׁוֹן רוֹמְמוּת, שֶׁאֵין הָאָדָם מִתְרוֹמֵם מִן הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ. מָה עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נוֹטֵל נְכָסִים מִזֶּה וְנוֹתֵן לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם עה ח): ״כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים״ כוּ׳, מִדְּסָמַךְ מִדְרָשׁ פָּסוּק זֶה לִבְנֵי גָד וּרְאוּבֵן, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמָּצָא בָּהֶם שֶׁמֶץ דֶּרֶךְ גֵּאָה וְגָאוֹן, עַל כֵּן דָּרַשׁ עֲלֵיהֶם פָּסוּק זֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא בְּאֵלֶּה מִתְרוֹמֵם. וְהֵיכָן רָמוּז בַּפָּסוּק שֶׁלָּקְחוּ לָהֶם רוֹמְמוּת יוֹתֵר מִן הָרָאוּי, אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁמָּצָא כָּתוּב כִּי בְּנֵי גָד מֵאַחַר שֶׁהָיָה לָהֶם מִקְנֶה עָצוּם מְאֹד יוֹתֵר עַל בְּנֵי רְאוּבֵן, עַל כֵּן גָּבַהּ לִבָּם עַד לְהַשְׁחִית וְקָפְצוּ לְדַבֵּר בִּפְנֵי בְּנֵי רְאוּבֵן הַבְּכוֹר. עַל כֵּן אָמַר הַפָּסוּק שֶׁלֹּא בְּאֵלֶּה הוּא מִתְרוֹמֵם, וְהֵבִיא מוֹפֵת עַל זֶה שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בָּזֶה שֶׁיִּתְרוֹמֵם הָאָדָם בַּעֲבוּר מָמוֹנוֹ, ״כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים״, בְּאַף שֶׁמֵּבִיא עַל זֶה הוּא מְרוֹמֵם אֶת זֶה, נוֹטֵל מִזֶּה וְנוֹתֵן לָזֶה. הֲקָצוֹר קָצְרָה יַד ה׳ לִתֵּן לָזֶה מִשֶּׁלּוֹ וְלֹא יִצְטָרֵךְ לִקַּח מִזֶּה? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהָאֱלֹהִים עָשָׂה כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו וְלֹא יָרוּם לְבָבָם מִתּוֹךְ רֹב עָשְׁרָם, עַל יְדֵי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם מוֹצָאוֹ שֶׁלֻּקַּח מִזֶּה עַל יְדֵי שֶׁהָיָה מִתְרוֹמֵם בְּעָשְׁרוֹ, כִּי מִסְּתָמָא שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיל כִּי אִם הַגֵּאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מ ד): ״וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ״, וְעַל כֵּן נָתַן לָזֶה מָמוֹנוֹ וְרוֹמְמוּת שֶׁל זֶה, כְּדֵי שֶׁיִּקַּח מוּסָר וְלֹא יָרוּם לְבָבוֹ, פֶּן יִקְרֶה לוֹ כַּאֲשֶׁר קָרָה לַחֲבֵרוֹ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ לֻקַּח מָמוֹן זֶה.

וּמַה שֶׁדָּרְשׁוּ ״הָרִים״ זֶה לְשׁוֹן רוֹמְמוּת, רְאָיָתָם מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר קוֹדֶם פָּסוּק זֶה (תהלים עה ה-ז): ״אַל תָּרִימוּ קָרֶן, אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק, כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים״, נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁ״הָרִים״ זֶה קָאֵי עַל מַה שֶּׁאָמַר ״אַל תָּרִימוּ״. וְכֵן רְאָיָה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר אַחַר פָּסוּק זֶה (שם שם ח): ״כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁכָּל עִקַּר פְּסוּקִים לְהַזְהִיר בַּעֲלֵי הָעוֹשֶׁר לְבִלְתִּי רוּם לְבָבָם, כִּי צָרִיךְ זֵרוּז בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כִּיס מָלֵא.

וּמַה שֶׁדָּרְשׁוּ ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא״, מִזְרָח, נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁסָּמַךְ דְּרָשׁ זֶה עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן ״כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה״, אֵיךְ בָּאָה הַנַּחֲלָה אֲלֵיהֶם, וַהֲלֹא הֵמָּה בָּאוּ אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה, וּמַהוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַנַּחֲלָה בָּאָה אֲלֵיהֶם? פְּשׁוּטוֹ שֶׁל פָּסוּק הוּא שֶׁקָּרְאוּ ״נַחֲלָה״ לְקִנְיַן מָמוֹנָם וּמִקְנֶה שֶׁלָּהֶם, לוֹמַר מֵאַחַר שֶׁעָשִׂינוּ רוֹב חַיִל וּמִקְנֶה בְּמָקוֹם זֶה בְּמִלְחֶמֶת מִדְיָן נוֹסָף עַל הַמִּקְנֶה שֶׁכְּבָר הָיָה בְּיָדָם, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁיִּשָּׁאֵר הַמִּקְנֶה בְּמָקוֹם זֶה אֲשֶׁר הוּא בָּא מִשָּׁם, כָּאן נִמְצְאוּ וְכָאן יִהְיוּ, וְעַל הַמִּקְנֶה אֲשֶׁר בָּא לְיָדָם בְּמָקוֹם זֶה אָמְרוּ: ״כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה״.

וְעַל פִּי דַּרְכֵּנוּ הִזְכִּירוּ רוּחַ מִזְרָחִי, כִּי אָמְרוּ שֶׁעֹשֶׁר זֶה בָּא לָהֶם מִמּוֹצָא, דְּהַיְנוּ מִמִּזְרָח, מִמַּה שֶּׁהָאָדָם יוֹצֵא מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב בִּסְחוֹרָה, עַל כֵּן הֵבִיא פָּסוּק זֶה לְהַכְחִישׁ דַּעְתָּם, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא״ וְגוֹ׳. וְהִזְכִּירוּ עֵבֶר הַיַּרְדֵּן לִרְמֹז שֶׁדַּעְתָּם הָיָה שֶׁהָעוֹשֶׁר בָּא מִמַּה שֶּׁהָאָדָם פּוֹרֵשׁ בִּסְפִינוֹת בַּיָּם וּמִמַּה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בַּיַּבָּשָׁה מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב, עַל כֵּן הִזְכִּירוּ עֵבֶר הַיַּרְדֵּן כְּנֶגֶד הָעוֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים בִּסְפִינָה, וְהִזְכִּירוּ מִזְרָחָה כְּנֶגֶד הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב. וְהַכָּתוּב מַכְחִישׁ שְׁנֵי הַסְּבָרוֹת וְאָמַר: ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב״, לְפִי שֶׁקָּשֶׁה עַל נֹסַח הַמִּדְרָשׁ שֶׁכָּתַב עַל פָּסוּק זֶה: לֹא מִמַּה שֶׁהָאָדָם יוֹצֵא בִּסְחוֹרָה מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב נַעֲשֶׂה עָשִׁיר, וַאֲפִלּוּ פּוֹרֵשׁ בִּסְפִינָה כוּ׳, עַיֵּן הַנֹּסַח בַּיַּלְקוּט בְּפָרָשָׁה זוֹ. וְקָשֶׁה, שֶׁסְּפִינָה מַאן דְּכַר שְׁמֵהּ, וְהֵיכָן רָמוּז סְפִינָה בַּפָּסוּק. וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה נָקַט מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב וְלֹא נָקַט גַּם מִמַּעֲרָב לְמִזְרָח, כִּי כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר ״מִמּוֹצָא״ כָּךְ נֶאֱמַר ״וּמִמַּעֲרָב״ כִּי לֹא נֶאֱמַר ״לְמַעֲרָב״.

אֶלָּא וַדַּאי שֶׁדָּרַשׁ ״מִמּוֹצָא״ הַיְנוּ מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב, וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וּמִמַּעֲרָב״ הַיְנוּ מִי שֶׁפּוֹרֵשׁ בִּסְפִינָה בַּיָּם שֶׁהוּא לְמַעֲרָב, כִּי הַמַּעֲרָב נִקְרָא יָמָּה כִּי בְּאוֹתוֹ רוּחַ הַיָּם הַגָּדוֹל. וּלְפִי שֶׁבְּנֵי גָד וּרְאוּבֵן אָמְרוּ ״כִּי בָאָה אֵלֵינוּ נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן״, הַיְנוּ מִסְּפִינוֹת, וּ״מִזְרָחָה״, הַיְנוּ מִמּוֹצָא, עַל כֵּן הֵבִיא עֲלֵיהֶם פָּסוּק: ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב״ לְהַכְחִישׁ שְׁנֵי הַסְּבָרוֹת כְּאֶחָד.

וּמַה שֶׁהִזְכִּירוּ דַּוְקָא רוּחַ מִזְרָחִי לַיּוֹצֵא בִּסְחוֹרָה מִשָּׁם, אוּלַי סְבָרָתָם שֶׁרוּחַ מִזְרָחִית מוֹעִיל לְהַצְלִיחַ בִּסְחוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל הָרוּחוֹת, כִּי מִשָּׁם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ הַמֵּאִיר לָאָרֶץ, כִּי לְעוֹלָם יֵצֵא אָדָם בְּכִי טוֹב אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ, כִּי הַכֹּל בָּא מִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ, וְאֵין יִתְרוֹן הַמָּמוֹן כִּי אִם תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. עַל כֵּן אָמְרוּ בְּנֵי גָד וּרְאוּבֵן שֶׁסִּימָנָא מִלְּתָא הִיא לָתֵת לָהֶם נַחֲלָה בְּמִזְרָח, כְּדֵי שֶׁאִם יֵלְכוּ בִּסְחוֹרָה יֵלְכוּ מִמִּזְרָח בְּכִי טוֹב לְמַעֲרָב. וְזֶה וַדַּאי סִימָן נָכוֹן וּבָרוּר, כְּשֵׁם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ יוֹצֵא מִשָּׁם וְעָשָׂה וְהִצְלִיחַ דְּרָכָיו וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף יַחֲזוֹר וְיָשׁוּב, כָּךְ הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ מִבֵּיתוֹ מִן רוּחַ מִזְרָחִי יַצְלִיחַ וְיָשׁוּב לְבֵיתוֹ. וְלָכֵן הִזְכִּיר הַמִּזְרָח בִּלְשׁוֹן מוֹצָא, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַמִּזְרָח סִימָן טוֹב אֶל הַיּוֹצֵא מִשָּׁם. וְעוֹד, שֶׁהַמָּקוֹם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְסָמוּךְ לוֹ, וְהַמָּקוֹם מוּכָן לָלֶכֶת בִּסְפִינָה. וְזֶהוּ רֶמֶז נָכוֹן וְיָקָר. וּבְפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (שמות כא א) פֵּרַשְׁנוּ פָּסוּק ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב״, שֶׁקָּאֵי עַל מַה שֶּׁאָמַר ״אַל תָּרִימוּ קָרֶן״, כִּי כָל גַּס רוּחַ יִסְתַּכֵּל מֵאַיִן בָּא וּלְאָן הוּא הוֹלֵךְ, וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, הֲלֹא יָבִין בְּשִׂכְלוֹ מֵאַיִן יָבֹא לוֹ הָרוֹמְמוּת. ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא״, מָקוֹם אֲשֶׁר יָצָא מִשָּׁם, כִּי בָּא מִטִּפָּה סְרוּחָה, כִּי עַל כֵּן הִזְכִּיר הַמִּזְרָח בִּלְשׁוֹן ״מִמּוֹצָא״. וְלֹא ״מִמַּעֲרָב״, הַיְנוּ זְמַן הֶעֱרֵב שִׁמְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יב ב): ״עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ״, כִּי הוֹלֵךְ הוּא אָז לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה. ״וְלֹא מִמִּדְבַּר״, מִן קִנְיַן הַמָּמוֹן הַדּוֹמֶה לְמִדְבָּר שָׁמֵם מֵאֵין יוֹשֵׁב, כָּךְ קִנְיַן הַמָּמוֹן שׁוֹכֵן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר וְאֵינוֹ קִנְיָן דָּבוּק בָּאָדָם אֶלָּא הוּא חוּץ מִמֶּנּוּ. מִכָּל שָׁלֹשׁ אֵלּוּ אֵין ״הָרִים״, רָצָה לוֹמַר רוֹמְמוּת, כִּי מִלַּת ״הָרִים״ תַּחֲזוֹר עַל שְׁלָשְׁתָּן. וְהוּא גַּם כֵּן פֵּרוּשׁ יָקָר מְאֹד כְּפִי כַּוָּנַת הַפְּסוּקִים הַמַּזְהִירִים עַל גַּסּוּת הָרוּחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל תָּרִימוּ״ וְגוֹ׳, סִיֵּם דְּבָרָיו בְּ״זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים״. וְהִסְמַכְנוּ כָּל דָּרוּשׁ עָמוֹק זֶה אֶל בְּנֵי גָד וּרְאוּבֵן, שֶׁנִּמְצָא בָּהֶם הָרְדִיפָה אַחַר הָעֹשֶׁר עַד שֶׁמָּאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה בַּעֲבוּר הָעֹשֶׁר, וְדַי בְּהֶעָרָה קְטַנָּה זוֹ לְיוֹדְעֵי דַּעַת, וְהַמַּשְׂכִּיל יִשְׁמַע וְיוֹסִיף לֶקַח.

פרק לג

פסוק א

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר לְמַעְלָה אֶל בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן: ״וַיְנִיעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה״, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא שֶׁהָיוּ נָדִים וְנָעִים כְּשׁוֹכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵֵּל, לֹא שָׁקְטוּ וְלֹא נָחוּ כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַל כֵּן אָמַר ״אֵלֶּה מַסְעֵי״, לוֹמַר לְךָ שֶׁבְּאַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא הֱנִיעָם כִּי אִם אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם תְּנוּעוֹת. וּבָזֶה מְיוּשָּׁב מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״אֵלֶּה מַסְעֵי״ וְלֹא אָמַר ״אֵלֶּה הַחֲנִיּוֹת אֲשֶׁר חָנוּ״, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ״, אֶלָּא שֶׁבָּא לְפָרֵשׁ מַאֲמַר ״וַיְנִיעֵם בַּמִּדְבָּר״, כִּי הַתְּנוּעָה הַיְינוּ הַמַּסָּעוֹת. וְטַעַם לְסִפּוּר כָּל הַמַּסָּעוֹת, כָּתַב רַשִׁ״י לְהוֹדִיעַ חַסְדֵי הַמָּקוֹם כוּ׳. וְהָרַב הַמּוֹרֶה נָתַן טַעַם אַחֵר. וְכֵן בְּמַהֲרִי״א נָתַן כַּמָּה טְעָמִים וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בָּהֶם.

פסוק ב

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה׳. וְאַחַר כָּךְ הָפַךְ הַסֵּדֶר וְאָמַר ״וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם״ וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״עַל פִּי ה׳״, וְהִנְנִי מְפָרֵשׁ זֶה בְּשָׁלֹשׁ פָּנִים. הָאֶחָד הוּא, שֶׁבְּמִקְצָת מַסָּעוֹת הָלְכוּ לְפָנִים וּבְמִקְצָתָם נָזוֹרוּ אָחוֹר, כִּי מִתְּחִלָּה ״וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת״ (שמות יד ב), פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהָלְכוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם לְצַד מִצְרַיִם, וְכֵן בְּפָרָשַׁת דְּבָרִים (ב א) כְּתִיב: ״וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְפִי שֶׁקִּלְקְלוּ הָפְכוּ לְצַד הַמִּדְבָּר, וְכֵן בְּפָרָשַׁת עֵקֶב (דברים י ו) ״מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה״, שֶׁחָזְרוּ שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת לַאֲחוֹרֵיהֶם. נִמְצָא שֶׁרֹב הַמַּסָּעוֹת אֲשֶׁר הָלְכוּ בָּהֶם לְפָנִים וְלֹא לְאָחוֹר וְהָיוּ עַל פִּי ה׳ נִקְרְאוּ ״מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם״, כִּי הָפְכוּ פְּנֵיהֶם מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם, שֶׁנִּקְרָא מוֹצָאֵיהֶם וּפְנֵיהֶם, אֶל מַסְעֵיהֶם אֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵיהֶם. אֲבָל מַה שֶּׁנָּזוֹרוּ אָחוֹר בַּעֲבוּר שֶׁקִּלְקְלוּ בְּחֵטְא לֹא הָיָה עַל פִּי ה׳, וְנִקְרָא ״מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם״, שֶׁחָזְרוּ וְנָסְעוּ לַמָּקוֹם שֶׁיָּצְאוּ מִשָּׁם שֶׁנִּקְרָא מוֹצָאֵיהֶם, כִּי הָפְכוּ פְנֵיהֶם לְצַד מִצְרַיִם.

הַפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי הוּא כְּשֶׁנְּדַקְדֵּק מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס״ וְלֹא הִזְכִּיר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְאָמַר שֵׁנִית: ״וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס״. וְעוֹד, כְּתִיב הָכָא: ״מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל״, וּבְמָקוֹם אַחֵר אוֹמֵר (שם טז א): ״הוֹצִיאֲךָ ה׳ מִמִּצְרַיִם לַיְלָה״. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהָעֵרֶב רַב הָלְכוּ בַּלַּיְלָה דֶּרֶךְ בְּרִיחָה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שמות יד ה): ״וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם״, ״בּוֹרֵחַ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״בָּרַח״, שֶׁכְּבָר בָּרַח מִיָּד בְּצֵאתָם, וְזֶה לֹא יִצְדַּק עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי הָלְכוּ בְּיָד רָמָה, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעַל הָעֵרֶב רַב הֻגַּד לוֹ שֶׁנִּקְרְאוּ בְּשֵׁם ״עָם״, אֲבָל יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַּיּוֹם בְּיָד רָמָה. וּכְשֶׁאָמַר ״וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן״, בָּעֵרֶב רַב הוּא מְדַבֵּר. וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס״, כִּי הָעֵרֶב רַב הָלְכוּ תְּחִלָּה כְּמִנְהַג הַבּוֹרְחִים וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם.

וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה׳״, זוֹ נְסִיעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יְסוֹדָם מֵאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, עַל כֵּן הָפְכוּ תָּמִיד פְּנֵיהֶם מִן ״מוֹצָאֵיהֶם״, הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם מִמִּצְרַיִם, וּמְגַמַּת פְּנֵיהֶם ״לְמַסְעֵיהֶם״, לָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לַאֲבוֹתָם. אֲבָל הָעֵרֶב רַב שֶׁהָיוּ מְקוֹרָם מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָצְאוּ עַל פִּי ה׳, כִּי מֹשֶׁה מִדַּעְתּוֹ הוֹצִיאָם, נֶאֱמַר בָּהֶם: ״וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם״, כִּי תָּמִיד הָיָה לָהֶם חֵפֶץ וְרָצוֹן לָשׁוּב לְמִצְרַיִם לִמְקוֹרָם, וּזְרוֹק חוּטְרָא לְאַוֵּירָא – אַעִיקָּרֵהּ קָאֵי (ב״ר נג טו), כָּךְ הָיָה תָּמִיד פְּנֵיהֶם לַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם.

פֵּרוּשׁ שְׁלִישִׁי הוּא שֶׁאִלְמָלֵא לֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל הָיוּ נוֹסְעִים בִּנְסִיעָה אַחַת לָאָרֶץ. אָמַר: ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם״, כִּי מִן יְצִיאָה רִאשׁוֹנָה לֹא הָיָה לָהֶם עוֹד יְצִיאָה מִמְּקוֹם חֲנִיָּה, כִּי רָצָה ה׳ לָשֵׂאת אוֹתָם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים לָאָרֶץ מִיָּד, וְעַל יְדֵי שֶׁקִּלְקְלוּ הֻצְרַךְ לִכְתֹּב ״וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם״, שֶׁנָּסְעוּ אֶל מְקוֹמוֹת שֶׁסּוֹפָם לַחֲזוֹר וְלָצֵאת מִשָּׁם וְלִהְיוֹת מְטֻלְטָל מִמַּסָּע לְמַסָּע, וְזֶה הַדָּבָר לֹא הָיָה ״עַל פִּי ה׳״, כִּי לֹא חָפֵץ ה׳ בָּאֵלֶּה.

פסוק ד

וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים וְגוֹ׳. לוֹמַר לְךָ שֶׁיָּצְאוּ לְעֵינֵי כָּל מִצְרַיִם בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ שֶׁהָיוּ קוֹבְרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה׳ בָּהֶם, וְהָיוּ שִׁנֵּיהֶם קֵהוֹת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגַּם בֵּאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה׳ שְׁפָטִים בְּאוֹתָה שָׁעָה, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יֶחֱרַץ אֶחָד מֵהֶם לְשׁוֹנוֹ לְיִשְׂרָאֵל. וּמַה שֶׁנֶּאֱמַר ״אֲשֶׁר הִכָּה ה׳ בָּהֶם כָּל בְּכוֹר״, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּדַעַת הַמִּדְרָשׁ (פס״ר פסקא ויהי בחצי הלילה ה׳) עַל הַפָּסוּק ״לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם״ (תהלים קלו י), שֶׁהָיוּ הַבְּכוֹרִים הוֹרְגִים בַּאֲבוֹתָם, כִּי כָּךְ מַשְׁמַע ״בִּבְכוֹרֵיהֶם״, כְּלוֹמַר עִם הַבְּכוֹרִים הִכָּה אֶת מִצְרַיִם, כִּי הַבְּכוֹרִים הָיוּ שֵׁבֶט אַפּוֹ וּמַטֵּה זַעְמוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״הִכָּה בָהֶם כָּל בְּכוֹר״, וְהוּא דִּקְדּוּק נָכוֹן.

וּבְאָמְרוֹ ״עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן״, הוֹרָה כִּי רַק עֲבוֹדָה זָרָה זוֹ נִשְׁאֲרָה כְּדֵי לְהַטְעוֹתָן, הָיְתָה מְמֻנָּה עַל הַזָּהָב אֲשֶׁר מִצָּפוֹן יֶאֱתֶה, וְיֹאמְרוּ שֶׁלְּכָךְ נִשְׁאֲרָה בִּשְׁבִיל מָמוֹנָם שֶׁלָּקְחוּ שֶׁלֹּא כַּדִּין, כַּמְבֹאָר פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח (שמות יד ב).

וּמַה שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה״ וְלֹא אָמַר ״וַיַּחֲנוּ בְּאֵילִמָה״, לְפִי שֶׁהָיָה מַסָּע קָצָר מִמָּרָה לְאֵילִם וְלֹא הָיָה בְּדַעְתָּם לַעֲשׂוֹת שָׁם חֲנִיָּה, אַךְ לְפִי שֶׁמָּצְאוּ שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעְיְנוֹת מַיִם, הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים אֲשֶׁר מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל יַשְׁקוּ לְכָל הָעֵדָה, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים הַמִּתְיַחֲסִים לְשִׁבְעִים זְקֵנִים, כִּי הַצַּדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, עַל כֵּן אָמְרוּ סִימָנָא מִלְּתָא הִיא שֶׁיַּעֲשׂוּ שָׁם חֲנִיָּה, כִּי גַּם שֵׁם הַמָּקוֹם מוֹרֶה עַל מִסְפָּר זֶה, אֵילִם עוֹלֶה לְמִסְפַּר פ״ב עִם הַמִּלָּה, דְּהַיְנוּ י״ב וְשִׁבְעִים. וְכֵן אֵילִם מוֹרֶה עַל מִסְפַּר אֲנָשִׁים חֲזָקִים, כִּי הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְאֵת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח״ (יחזקאל יז טו), וְכָל זֶה לָקְחוּ לְסִימָן לַעֲשׂוֹת שָׁם חֲנִיָּה.

פסוק מט

וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים. עַל צַד הָרֶמֶז יֵשׁ לְפָרֵשׁ שֶׁלְּכָךְ הִזְכִּיר שְׁנֵי קְצָווֹת אֵלּוּ, לְפִי שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ מְדַבֶּרֶת מִמִּיתַת אַהֲרֹן, וְאָמְרוּ רז״ל (ר״ה יח:) שֶׁשְּׁקוּלָה מִיתַת הַצַּדִּיקִים כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְדָבָר זֶה יֵשׁ בּוֹ רֶמֶז בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה: ״וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים וְגוֹ׳ בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״, הוּא חֹדֶשׁ אָב שֶׁבּוֹ נִשְׂרְפָה בֵּית אֱלֹהֵינוּ, וְהוּקְבַּע לִבְכִיָּה לְדוֹרוֹת מִזְּמַן הַמְרַגְּלִים, כְּדֵי לְהוֹרוֹת שֶׁשְּׁנַיִם אֵלּוּ שְׁקוּלִים, עַל כֵּן נִזְדַּמְּנוּ בְּחֹדֶשׁ אֶחָד. וְזֶהוּ הָרָמוּז ״מִבֵּית הַיְשִׁימוֹת״, כִּי הוּא לְשׁוֹן שְׁמָמָה וְחֻרְבַּן הַבַּיִת. וְ״אָבֵל הַשִּׁטִּים״ הוּא לְשׁוֹן אֶרֶז, וְרֶמֶז אֶל הַזְּמַן שֶׁנִּתְאַבְּלוּ בּוֹ עַל הַצַּדִּיק שֶׁנִּמְשַׁל אֶרֶז, וְנִזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם לְפֻנְדָּק אֶחָד. וְחִבּוּר שְׁנֵי קְצָווֹת אֵלּוּ מוֹרֶה שֶׁשְּׁקוּלִים הֵמָּה, כְּאִלּוּ הַקָּצֶה הָאֶחָד הָיָה מַרְגִּישׁ ״אָבֵל הַשִּׁטִּים״, דְּהַיְנוּ הָאֲבֵלוּת עַל נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק, וְהַקָּצֶה הַשֵּׁנִי הָיָה מַרְגִּישׁ בְּצַעַר ״בֵּית הַיְשִׁימוֹת״.

וְתֵדַע כִּי בַּיַּלְקוּט בִּישַׁעְיָה (כט) מַסִּיק בַּפָּסוּק ״הִנְנִי יוֹסִיף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה״ (ישעיה כט יד), גָּדוֹל סִלּוּקָם שֶׁל צַדִּיקִים לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם יוֹתֵר מִן תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה וּמֵחוּרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. קַשְׁיָן אַהֲדָדֵי, כִּי רז״ל אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁשְּׁקוּלִים הֵמָּה, וְכָאן אָמַר גָּדוֹל סִלּוּקָן. וְהַבֵּט יָמִין וּרְאֵה, כִּי בַּמִּדְרָשׁ הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״סִלּוּקָן״, וּבַגְּמָרָא אָמְרוּ ״מִיתַת צַדִּיקִים״, וּבַמִּדְרָשׁ הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ״, וּבַגְּמָרָא אָמְרוּ ״כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ״.

וְהַבֵּאוּר לְכָל זֶה, כִּי לְשׁוֹן ״חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ״ מוֹרֶה עַל הַזְּמַן שֶׁחֹמֶר הַבַּיִת מֵעֵצִים וַאֲבָנִים נִשְׁאַר קַיָּם, אַךְ שֶׁנֶּחֱרַב כִּי יָצָא מִמֶּנּוּ כָּל הֲדָרוֹ וְהוֹדוֹ, דְּהַיְנוּ סִלּוּק מִן הַבַּיִת כָּל הַדְּבָרִים רוּחָנִיִּים שֶׁהָיוּ בּוֹ, אֲבָל לְשׁוֹן ״שְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ״ קָשָׁה מִזּוֹ, כִּי נוֹסָף עַל סִלּוּק הָרוּחָנִיּוּת מִשָּׁם גַּם הַחֹמֶר נִשְׂרַף. כְּמוֹ כֵן בַּצַּדִּיקִים, כְּשֶׁמַּזְכִּיר לְשׁוֹן מִיתָה הוּא מְדַבֵּר כְּנֶגֶד הַחֹמֶר, כִּי הַגּוּף מֵת אֲבָל הַנְּשָׁמָה אֵינָהּ מֵתָה כִּי חַיָּה הִיא, אֲבָל לְשׁוֹן סִלּוּק שַׁיָּךְ עַל הַנְּשָׁמָה וְלֹא עַל הַגּוּף, כִּי הִיא לְבַדָּהּ הָעוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ג כא): ״רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמָעְלָה״. וְהִנֵּה מִיתַת צַדִּיקִים, דְּהַיְנוּ הַדָּבָר הַנּוֹגֵעַ בְּחֹמֶר גּוּף הַצַּדִּיק, וַדַּאי דָּבָר זֶה שָׁקוּל כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, הַחֹמֶר שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ; אֲבָל סִלּוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים, דְּהַיְנוּ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הַמִּסְתַּלֵּק וְעוֹלֶה לְמַעְלָה, דָּבָר זֶה מִתְיַחֵס לְחֻרְבַּן בֵּית אֱלֹהֵינוּ, דְּהַיְנוּ הָרוּחָנִיּוּת מִשָּׁם.

וּמָה שֶׁאָמַר שֶׁזֶּה גָּדוֹל מִזֶּה, לֹא שֶׁזֶּה גָּדוֹל בְּמַהוּת, אֶלָּא שֶׁהַנֵּזֶק הַמַּגִּיעַ לָעוֹלָם בְּסִלּוּק נִשְׁמַת הַצַּדִּיק הוּא גָּדוֹל מִן הַנֵּזֶק הַמַּגִּיעַ לָעוֹלָם בְּסִלּוּק הָרוּחָנִיּוּת מִן הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי יֵשׁ לְדַקְדֵּק מַהוּ שֶׁאָמַר לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, לָמָּה לֹא אָמַר סְתָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבָּא לִתֵּן טַעַם לָמָּה זֶה גָּדוֹל מִזֶּה, וְאָמַר לְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם וְחָפֵץ בַּהֲוָיָתוֹ וְקִיּוּמוֹ, וְנֶפֶשׁ הַצַּדִּיק נוֹתֵן יוֹתֵר הֲוָיָה וְקִיּוּם לָעוֹלָם יוֹתֵר מִכָּל הָרוּחָנִיּוּת שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, לְפִי שֶׁצַּדִּיק אֶחָד יְסוֹד עוֹלָם וְנִשְׁמָתוֹ חֲצוּבָה מִתַּחַת כִּסֵּא כָּבוֹד יֵשׁ בָּהּ קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה וְנוֹתֶנֶת הֲוָיָה וְקִיּוּם לְכָל הָעוֹלָם. וְתֵדַע שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁהֲרֵי מֵבִיא עַל זֶה פָּסוּק ״הִנְנִי יוֹסִיף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו״, וּמַאי מַשְׁמַע שֶׁמְּדַבֵּר בְּסִלּוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים, אֶלָּא וַדַּאי בְּסִלּוּק הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת הִיא שֶׁקְּרָאָהּ ״חָכְמַת חֲכָמָיו״ כִּי נֶפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת הִיא נוֹתֶנֶת קִיּוּם וַהֲוָיָה לְכָל הָעוֹלָם, וְסִלּוּקָהּ גּוֹרֵם שֶׁעַמּוּדֵי הָעוֹלָם יְרוֹפָפוּ. וְזֶה דָּבָר אֲמִתִּי וְנָכוֹן, רָאוּי לְצָרְפוֹ לְפָסוּק זֶה עַל צַד הָרֶמֶז.

פסוק נד

וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל. בְּפָסוּק זֶה נִתְקַשּׁוּ הַמְפָרְשִׁים מְאֹד, בְּאָמְרָם כִּי תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה מְדַבֶּרֶת מֵאִבּוּד הָאֻמּוֹת וְצַלְמֵי מַסֵּכוֹתָם, וְכֵן סוֹף הַפָּרָשָׁה, ״וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, וְאֵיךְ הִכְנִיס בֵּין הַדְּבֵקִים פָּסוּק ״וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ״. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידֵי, כִּי בְּאִבּוּד הַצְּלָמִים וְהַבָּמוֹת וְגֵרוּשׁ כָּל הָאֻמּוֹת הִטִּיל ה׳ עֲבוֹדָה רַבָּה עַל יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ לָחוּשׁ לִשְׁנֵי דְּבָרִים: הֵן שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר כִּקְדֵרָה דְּבֵי שׁוּתָפֵי וְתִתְבַּטֵּל מִצְוָה זוֹ, כִּי כָּל אֶחָד יֹאמַר אֶפְשָׁר לְמִצְוַת בִּעוּר שֶׁתִּתְקַיֵּם עַל יְדֵי אֲחֵרִים; הֵן שֶׁיִּגְרֹם מַחֲלֹקֶת בֵּין הַשְּׁבָטִים, כִּי כָּל אֶחָד יִבְחַר לוֹ הָרַע בְּמִעוּטוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם הַרְבֵּה צְלָמִים וּמַסֵּכוֹת. עַל כֵּן הִכְנִיס תּוֹךְ עִנְיָן זֶה פָּסוּק ״וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל״ כִּי בָּזֶה בָּטְלוּ כָּל הַחֲשָׁשׁוֹת.

פרק לה

פסוק ו

אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר. כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם חֲנִיּוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל חָנוּ בָהֶם וְהָיוּ בְּכֻלָּם כְּגֵרִים, כָּךְ נָתְנוּ לַלְוִיִּם שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר. וְעָרֵי הַמִּקְלָט יִהְיוּ מִן עָרֵי הַלְוִיִּם, לְפִי שֶׁהַנָּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ הֲרֵי הוּא שָׁמָּה גֵּר, וְיֵשׁ לָחוּשׁ פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: גֵּר אַתָּה בָאָרֶץ. עַל כֵּן צִוָּה שֶׁיִּהְיוּ עָרֵי מִקְלָט מִן עָרֵי הַלְוִיִּם, כִּי גַּם הַלְוִיִּם כְּגֵרִים יֹאמְרוּ לוֹ מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג ט): ״וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם״, וּכְדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו יג): ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם״, הַיְנוּ בְּאֶרֶץ שֶׁהוּא לֹא לָהֶם שֶׁל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי יוֹסֵף הֶעֱבִירָם לֶעָרִים שֶׁיִּהְיוּ כְּגֵרִים שָׁמָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל: גֵּרִים אַתֶּם.

פסוק כה

עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וּמָה שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה בָּרוֹצְחִים שֶׁיֵּשֵׁב שָׁם עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, לְפִי שֶׁאַהֲרֹן מִדָּתוֹ הַשָּׁלוֹם, עַל כֵּן הָיָה לוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַל בְּנֵי דּוֹרוֹ שֶׁאַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְּיָמָיו וְלֹא תִּקְרֶאנָה כָּאֵלֶּה מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר זֶה. עַל כֵּן יֵשֵׁב שָׁם עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְאָז יִתְפַּלֵּל הוּא וְכָל בֵּיתוֹ עַל מִיתַת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל כְּדֵי שֶׁיַּחֲזוֹר מְהֵרָה לְבֵיתוֹ. וּמִטַּעַם זֶה אָמַר ״עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ״, וְכִי עֲדַיִן לֹא יָדַעְנוּ שֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל נִמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה? אֶלָּא לְפִי שֶׁכֹּהֵן זֶה שֶׁנַּעֲשָׂה רְצִיחָה בְּיָמָיו, זֶה הָרוֹצֵחַ כִּבָּה נֵר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אָדָם, וְכִבָּה נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וַדַּאי לֹא זָכַר כֹּהֵן זֶה בְּשֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ שֶׁעָלָיו שֶׁהָיָה מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם, דְּהַיְנוּ שְׁנֵי פְעָמִים ״נֵר״, כִּי כָל כֹּהֵן צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל שְׁמִירַת שְׁתֵּי נֵרוֹת אֵלּוּ בְּיָמָיו וּלְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה. וּמֵאַחַר שֶׁמַּעֲשֶׂה זֶה קָרָה בְּיָמָיו, עַל כֵּן יֵשֵׁב שָׁם עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.

פסוק לג

וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ. בֵּאוּר הָעִנְיָן כָּךְ הוּא, כִּי הָאָרֶץ דּוֹמָה כְּאִלּוּ פָּעֲרָה פִּיהָ לִבְלִי חֹק לִבְלֹעַ אֶת כָּל מַה שֶּׁעָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה יד): ״לָכֵן הִרְחִיבָה שְׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק״ וְגוֹ׳, וּכְתִיב (משלי ל טז): ״אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם״, כִּי בֶּאֱמֶת הָאָרֶץ אֵינָהּ שְׂבֵעָה לְעוֹלָם, וְהָרְשָׁעִים הָרוֹצְחִים מַחֲנִיפִים אֶת הָאָרֶץ לִתֵּן דָּבָר לִבְלֹעַ, וְזֶה הַחֲנֻפָּה, כִּי כָּל הַנּוֹתֵן דָּבָר אֶל הַבִּלְתִּי רָאוּי לוֹ כְּדֵי שֶׁיַּחֲזֹר גַּם הוּא וְיִתֵּן לוֹ דְּבַר מָה זֶהוּ נִקְרָא חֲנֻפָּה. וְכֵן הַדָּבָר שֶׁהָאָרֶץ מַחֲנֶפֶת לָרְשָׁעִים לִתֵּן לָהֶם אֶת יְבוּלָהּ לְכָל צָרְכֵיהֶם אֲשֶׁר מִן הָאָרֶץ מוֹצָאָם, וְכֵן מָקוֹם לָדוּר וּלְהִתְקוֹמֵם עָלֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁהָרְשָׁעִים אֵינָם רְאוּיִין לְכָל זֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד ה): ״וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יוֹשְׁבֶיהָ״.

וְזֶה שֶׁאָמַר: ״כִּי הַדָּם יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ״, כִּי הָרָשָׁע נוֹתֵן לָהּ הַדָּם לִבְלֹעַ כְּדֵי שֶׁהָאָרֶץ תִּתֵּן לוֹ לְעֻמַּת זֶה מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל כֵּן לֹא יְכֻפַּר לָאָרֶץ כִּי אִם בְּדַם שׁוֹפְכוֹ, וְכַפָּרָה זוֹ עַל מַה שֶּׁהֶחֱזִיקָה הָרוֹצֵחַ אֲפִלּוּ רֶגַע אַחַת, כִּי חֲנֻפָּה תֵּחָשֵׁב לָהּ הַדָּבָר, וְיֹאמְרוּ שֶׁשְּׁנֵיהֶם מַחֲנִיפִים זֶה לָזֶה. וּמַה שֶּׁלֹּא נֶהֱרַג קַיִן, מִפְּנֵי יִשּׁוּב הָעוֹלָם, כִּי הוּא הָיָה לְבַדּוֹ בָּעוֹלָם. וּמִכָּל מָקוֹם הוֹצִיאָה הָאָרֶץ אֶת עַצְמָהּ מִן חֲשָׁד זֶה, שֶׁהִצְמִיחָה לוֹ קוֹץ וְדַרְדַּר, וְנָע וָנָד הָיָה בָּאָרֶץ, וְאִם כֵּן לֹא נָתְנָה לוֹ עוֹד שְׁנֵי מִינֵי תּוֹעֶלֶת שֶׁהָיוּ לוֹ מִן הָאָרֶץ. וְאַף זֶה עַל צַד הַחֶסֶד עִם קַיִן דַּוְקָא כָּאָמוּר, אֲבָל לְדוֹרוֹת לֹא יְכֻפַּר לָהּ כִּי אִם בְּדַם שׁוֹפְכוֹ, לְהוֹצִיאָהּ מִידֵי חֲנֻפָּה זוֹ.

פרק לו

פסוק ד

וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל וְגוֹ׳. רז״ל פֵּרְשׁוּ (ירושלמי כתובות פ״ט ה״א) ״אִם״ כְּמוֹ אֲפִלּוּ, וְרָצָה לוֹמַר אַף אִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל מִכָּל מָקוֹם לֹא תֵּצֵא שָׂדֶה זוֹ בַּיּוֹבֵל. וְדֹחַק לְפָרֵשׁ ״אִם״ לְשׁוֹן אַף עַל פִּי. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר שֶׁכֵּן הוּא, מִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה, מֵהֵיכָא תֵּיתֵי יִהְיֶה הַיּוֹבֵל תִּקּוּן לְשָׂדֶה זוֹ, וְאִם כֵּן מַאי סָלְקָא דַּעְתֵּיהּ וּמַאי קָא מַשְׁמַע לָן? וְעוֹד יֵשׁ לְדַקְדֵּק בַּפְּסוּקִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבוֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגּוֹרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ״, תַּרְתֵּי ״יִגָּרֵעַ״ לָמָּה לִי? וְלָמָּה קְרָאוּהָ תְּחִלָּה ״נַחֲלַת אֲבוֹתֵינוּ״ וְאַחַר כָּךְ קְרָאוּהָ ״נַחֲלָתֵנוּ״, וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְאָמַר ״וְאִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל וְגוֹ׳ וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבוֹתֵינוּ יִגָּרַע״? וְשִׁנּוּי זֶה הֲלֹא דָּבָר הוּא. וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה יִגָּרַע נַחֲלָתָן, הֲלֹא כְּתִיב (לעיל לג נד): ״לָרַב תַּרְבּוּ וְלַמְעַט תַּמְעִיטוּ״.

וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר שֶׁחָשְׁשׁוּ עַל שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד הוּא, שֶׁאִם יֵצֵא הַגּוֹרָל בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁתְּחוּם זֶה יִהְיֶה לְשֵׁבֶט פְּלוֹנִי, רָאוּי שֶׁיִּקָּרֵא שֵׁם הַמֵּת שֶׁהוּא רֹאשׁ הַשֵּׁבֶט עַל נַחֲלָתוֹ, שֶׁהֲרֵי כָּאן הַמֵּתִים יָרְשׁוּ אֶת הַחַיִּים, אִם כֵּן רָאוּי שֶׁלֹּא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מִנַּחֲלָתוֹ. וְעַל חֲשָׁשָׁה זוֹ אָמְרוּ: ״וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבוֹתֵינוּ יִגָּרַע״. הַחֲשָׁשׁ הַשֵּׁנִי הוּא, מִשּׁוּם חֲשָׁד שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁמָּכְרוּ נַחֲלָתָן, כִּי יֹאמְרוּ הַדּוֹרוֹת מַה לְּשֵׁבֶט אַחֵר עֵסֶק בְּשָׂדוֹת שֶׁל שֵׁבֶט זֶה, כִּי לָאו כּוּלֵּי עָלְמָא דִּינֵי דִּבְנוֹת צְלָפְחָד גְּמִירֵי, וְעוֹד אוּלַי יָמוּתוּ הַנָּשִׁים וּבַעֲלֵיהֶן יִירָשׁוּם, וְיֹאמְרוּ: וַדַּאי מֵחֲמַת דָּחְקָם מָכְרוּ שְׂדוֹתָם וְיַחֲזִיקוּם לְחוֹטְאִים, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רז״ל בְּפָרָשַׁת בְּהַר מִן סְמִיכוּת הַפָּרָשִׁיּוֹת, שֶׁמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ – עֲוֹנוֹתָיו הִטּוּ אֵלֶּה (קידושין כ.). וְעַל חֲשָׁשָׁה זוֹ אָמְרוּ: ״וּמִגּוֹרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ״, לֹא גֵּרָעוֹן מַמָּשׁ אֶלָּא בַּעֲבוּר הַחֲשָׁד.

וְדַוְקָא קֹדֶם הַיּוֹבֵל יֵשׁ מָקוֹם לִשְׁנֵי חֲשָׁשׁוֹת אֵלּוּ, אֲבָל אִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל אָז אֵין מָקוֹם לַחֲשָׁשָׁה שְׁנִיָּה, כִּי לֹא יֹאמְרוּ שֶׁנִּמְכְּרוּ שְׂדוֹתָם, שֶׁאִלּוּ הָיְתָה שָׂדֶה מְכוּרָה הָיְתָה חוֹזֶרֶת בַּיּוֹבֵל, וּמֵאַחַר שֶׁשָּׂדֶה זוֹ לֹא תַּחֲזֹר בַּיּוֹבֵל בָּזֶה יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁאֵין זֶה שָׂדֶה מְכוּרָה אֶלָּא הַבָּנוֹת הֵסֵבּוּ נַחֲלָה זוֹ לְשֵׁבֶט אַחֵר, וּבָטְלָה חֲשָׁשָׁה אַחַת. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם הַחֲשָׁשָׁה הַשְּׁנִיָּה בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, שֶׁמִּנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבוֹתֵינוּ יִגָּרֵעַ, שֶׁלֹּא תִּקָּרֵא שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ. וּבְדֶרֶךְ זֶה יִהְיֶה ״אִם״ זֶה כְּכָל אִם שֶׁבְּכָל הַתּוֹרָה.