אור החיים על דברים

פרק א

פסוק א

אֵלֶּה הַדְּבָרִים וְגוֹ׳. ״אֵלֶּה״ מִעֵט הַקּוֹדֵם, פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה״ שֶׁהֵם דִּבְרֵי עַצְמוֹ, שֶׁכָּל הַסֵּפֶר תּוֹכָחוֹת הֵם וּמוּסָר מִמֹּשֶׁה לָעוֹבֵר פִּי ה׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה לא:) קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן, וַאֲפִלּוּ מַה שֶׁחָזַר וּפֵרֵשׁ מַאַמְרֵי ה׳ הַקּוֹדְמִין לֹא נִצְטַוָּה עֲשׂוֹת כֵּן אֶלָּא מֵעַצְמוֹ חָזַר הַדְּבָרִים, וְחָשׁ הַכָּתוּב לוֹמַר כִּי כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, כְּמוֹ כֵן בַּמַּאֲמָרִים הַקּוֹדְמִין אָמַר מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֵיזֶה דָּבָר, לָזֶה אָמַר אֵלֶּה הַדְּבָרִים פֵּרוּשׁ, אֵלֶּה לְבַד הֵם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה דִּבְרֵי עַצְמוֹ, אֲבָל כָּל הַקּוֹדֵם בְּאַרְבַּעַת חוּמָּשִׁים לֹא אָמַר אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא הַדְּבָרִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי הַמְּצַוֶּה כְּצוּרָתָן בְּלֹא שׁוּם שִׁנּוּי אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת יְתֵרָה אוֹ חֲסֵרָה.

עוֹד יִרְצֶה לְהַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיָה מֹשֶׁה רוֹעֶה יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, לֹא דִּבֵּר לָהֶם קָשׁוֹת זוּלַת אֵלֶּה הַדְּבָרִים הוּא שֶׁדִּבֵּר קָשׁוֹת. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר לָהֶם (במדבר כ:י) ״שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים״, לֹא אָמַר דָּבָר זֶה לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְחֵלֶק אֶחָד שֶׁהָיוּ מוֹרִים הוֹרָאָה, וְכֵן אָמְרוּ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר. אֲבָל לְכָל יִשְׂרָאֵל לֹא דִּבֵּר קָשׁוֹת זוּלַת אֵלֶּה, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ אֶל כֻּלָּם הוּא שֶׁלֹּא דִּבֵּר קָשׁוֹת אֶלָּא אֵלֶּה, אֲבָל לִקְצָתָן יִמָּצֵא שֶׁדִּבֵּר קָשׁוֹת חוּץ מֵאֵלֶּה:

עוֹד יִרְצֶה לִרְמֹז חֶשְׁבּוֹן יָמִים אֲשֶׁר הוֹכִיחַ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּמִסְפַּר ״אֵלֶּה״, וְכֵן מוֹכִיחִים הַכְּתוּבִים כִּי בְּאֶחָד לְחֹדֶשׁ שְׁבָט הִתְחִיל לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, דִּכְתִיב ״בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״, וְהוּא נִצְפַּן בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר (קידושין לח.), הֲרֵי ל״ו כְּמִסְפַּר ״אֵלֶּה״ שֶׁבָּהֶם דִּבֵּר הַדְּבָרִים שֶׁל הַתּוֹכָחוֹת הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן.

עוֹד יִרְמֹז עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (יומא יט:): אָמַר רָבָא: ״וְדִבַּרְתָּ בָּם״ – וְלֹא בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, עַד כָּאן, מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְדַבֵּר זוּלַת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְיִרְאָה. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר כָּל יָמָיו מֵעַצְמוֹ לְבַד הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה מֵה׳ לְדַבְּרָם, הָא לָמַדְתָּ שֶׁקִּיֵּם ״וְדִבַּרְתָּ בָּם״, וּדְבָרָיו אֵלֶּה כָּל רוֹאֶה יָעִיד כִּי כֻלָּן דִּבְרֵי תּוֹרָה וְחָכְמָה וּמוּסָר.

עוֹד יִרְמֹז עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״אֵלֶּה״ – פָּסַל כָּל הַדְּבָרִים חוּץ מֵאֵלֶּה, שֶׁאֵין מַדְרֵגָה שָׁוָה לִדְבָרִים אֵלּוּ. וְנָתַן הַכָּתוּב טַעַם מַעֲלָתָם: א׳ – ״אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה״ – מִצַּד מַעֲלַת הַמְּדַבֵּר שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ עֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד ה׳ לִשְׁנֵי אֶחָיו, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה (במדבר יב:ח). ב׳ – ״אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל״ – מִצַּד מַעֲלַת הַנִּדְבָּר אֵלָיו אוּמָּה שְׁלֵמָה. וְרָמַז עוֹד בְּאָמְרוֹ אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, לֹא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נִמְצָאִים נִגְלִים שָׁם בַּדּוֹר הַהוּא לְבַד הָיוּ הַדְּבָרִים, אֶלָּא לְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׁם הָיוּ וַאֲשֶׁר עֲתִידִין לִהְיוֹת, כִּי תּוֹרָה שָׂם מֹשֶׁה בִּדְבָרָיו עֶלְיוֹנִים אֵלּוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם כָּל דָּבָר הַכָּתוּב בִּדְבָרִים אֵלֶּה. הֲרֵי שֶׁאֵין דְּבָרִים בָּעוֹלָם בְּמַדְרֵגָה שָׁוָה לִדְבָרִים אֵלּוּ, וְהוּא מַאֲמַר אֵלֶּה הַדְּבָרִים, פֵּרוּשׁ, וְאֵין דּוֹמֶה לָהֶם.

אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהוֹכִיחַ יִשְׂרָאֵל עַל מַה שֶׁהִמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף, וְיֹאמַר הָאוֹמֵר: וַהֲלֹא אוֹתָם שֶׁהִמְרוּ עַל יַם סוּף כְּבָר מֵתוּ וְנִשְׁלְמוּ בְּט״ו בְּאָב שֶׁל שְׁנַת הָאַרְבָּעִים (איכה רבתי, פתיחתא) קוֹדֶם מַאֲמָר זֶה שֶׁל מֹשֶׁה, וְאִם כֵּן אֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ שֶׁמּוֹכִיחָם? לָזֶה אָמַר אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, פֵּרוּשׁ אִם הָיוּ הַדְּבָרִים מִפִּי ה׳ אֵין מָקוֹם לְדַבֵּר לָהֶם קָשׁוֹת, אֲבָל מֹשֶׁה הוּא הַמְּדַבֵּר וְיָכוֹל לְיַסֵּר גַּם אוֹתָם שֶׁהָיוּ אָז פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שֶׁלֹּא נִגְזְרָה גְּזֵרָה, כִּי בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה מַעֲנִישִׁין מִבֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, וּכְנֶגֶד אוֹתָן שֶׁהָיוּ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּיַם סוּף הוּא שֶׁדִּבֵּר מֹשֶׁה קָשׁוֹת.

אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. טַעַם אָמְרוֹ אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁבְּדִבְרֵי מֹשֶׁה יֵשׁ שְׁנֵי עִנְיָנִים: א׳ שֶׁהֶחְזִיר לָהֶם הַתּוֹרָה, ב׳ שֶׁהוֹכִיחָם עַל מַה שֶׁכְּבָר עָשׂוּ, וּלְכָל אֶחָד צְרִיכִין הַדְּבָרִים לִהְיוֹת לְכֻלָּן – לְעִנְיַן חֲזָרַת הַתּוֹרָה, כְּלוֹמַר טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לְהַחְזִיר לָהֶם הַדְּבָרִים מִשּׁוּם שֶׁחָשׁ לְאֵיזֶה אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁכַח אֵיזוֹ מִצְוָה מִמִּצְווֹת ה׳ וְאֵין מְצִיאוּת לְהַשִּׂיג דַּעַת בַּעַל הַשִּׁגָּיוֹן מִי הוּא וְהַשִּׁגָּיוֹן מַה הוּא, לָזֶה קִבֵּץ כֻּלָּן וְהֶחְזִיר לָהֶם הַתּוֹרָה שֶׁבְּאֶמְצָעוּת כֵּן יִהְיֶה בְּיַד כָּל אֶחָד מַחְסוֹרוֹ; גַּם לְעִנְיַן הַתּוֹכָחָה אִם יוֹכִיחַ מִקְצָתָן יֵשׁ לָהֶם לְהִתְרַעֵם מַה נִשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ. עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁכָּלַל בְּמַאֲמַר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל גַּם לְאוֹתָן שֶׁכְּבָר מֵתוּ, שֶׁבְּתוֹכְחוֹתָיו דִּבֵּר עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיה מג:כז) ״אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא״.

בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. נִתְעַכֵּב מִלְּהוֹכִיחָם עַד שֶׁהָיוּ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, שֶׁרָאוּ שֶׁהִגִּיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם שֶׁאָז יְקַבְּלוּ מוּסָרוֹ, וְלֹא מִקּוֹדֶם שֶׁהָיוּ מְרוּחֲקֵי הַתִּקְוָה וְנַפְשָׁם קְצָרָה וְלֹא יַטּוּ אָזְנָם לְהַשְׂכִּיל בְּתוֹכְחוֹתָיו.