אור החיים על דברים

אור החיים

מקור: Sefaria, Vocalized Edition (sefaria.org). רישיון: CC0 (הקדשה לנחלת הכלל) – https://creativecommons.org/publicdomain/zero/1.0/.

פרק א

פסוק א

אֵלֶּה הַדְּבָרִים וְגוֹ׳. ״אֵלֶּה״ מִעֵט הַקּוֹדֵם, פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה״ שֶׁהֵם דִּבְרֵי עַצְמוֹ, שֶׁכָּל הַסֵּפֶר תּוֹכָחוֹת הֵם וּמוּסָר מִמֹּשֶׁה לָעוֹבֵר פִּי ה׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה לא:) קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן, וַאֲפִלּוּ מַה שֶׁחָזַר וּפֵרֵשׁ מַאַמְרֵי ה׳ הַקּוֹדְמִין לֹא נִצְטַוָּה עֲשׂוֹת כֵּן אֶלָּא מֵעַצְמוֹ חָזַר הַדְּבָרִים, וְחָשׁ הַכָּתוּב לוֹמַר כִּי כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, כְּמוֹ כֵן בַּמַּאֲמָרִים הַקּוֹדְמִין אָמַר מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֵיזֶה דָּבָר, לָזֶה אָמַר אֵלֶּה הַדְּבָרִים פֵּרוּשׁ, אֵלֶּה לְבַד הֵם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה דִּבְרֵי עַצְמוֹ, אֲבָל כָּל הַקּוֹדֵם בְּאַרְבַּעַת חוּמָּשִׁים לֹא אָמַר אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא הַדְּבָרִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי הַמְּצַוֶּה כְּצוּרָתָן בְּלֹא שׁוּם שִׁנּוּי אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת יְתֵרָה אוֹ חֲסֵרָה.

עוֹד יִרְצֶה לְהַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיָה מֹשֶׁה רוֹעֶה יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, לֹא דִּבֵּר לָהֶם קָשׁוֹת זוּלַת אֵלֶּה הַדְּבָרִים הוּא שֶׁדִּבֵּר קָשׁוֹת. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר לָהֶם (במדבר כ:י) ״שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים״, לֹא אָמַר דָּבָר זֶה לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְחֵלֶק אֶחָד שֶׁהָיוּ מוֹרִים הוֹרָאָה, וְכֵן אָמְרוּ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר. אֲבָל לְכָל יִשְׂרָאֵל לֹא דִּבֵּר קָשׁוֹת זוּלַת אֵלֶּה, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ אֶל כֻּלָּם הוּא שֶׁלֹּא דִּבֵּר קָשׁוֹת אֶלָּא אֵלֶּה, אֲבָל לִקְצָתָן יִמָּצֵא שֶׁדִּבֵּר קָשׁוֹת חוּץ מֵאֵלֶּה:

עוֹד יִרְצֶה לִרְמֹז חֶשְׁבּוֹן יָמִים אֲשֶׁר הוֹכִיחַ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּמִסְפַּר ״אֵלֶּה״, וְכֵן מוֹכִיחִים הַכְּתוּבִים כִּי בְּאֶחָד לְחֹדֶשׁ שְׁבָט הִתְחִיל לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, דִּכְתִיב ״בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״, וְהוּא נִצְפַּן בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר (קידושין לח.), הֲרֵי ל״ו כְּמִסְפַּר ״אֵלֶּה״ שֶׁבָּהֶם דִּבֵּר הַדְּבָרִים שֶׁל הַתּוֹכָחוֹת הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן.

עוֹד יִרְמֹז עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (יומא יט:): אָמַר רָבָא: ״וְדִבַּרְתָּ בָּם״ – וְלֹא בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, עַד כָּאן, מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְדַבֵּר זוּלַת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְיִרְאָה. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר כָּל יָמָיו מֵעַצְמוֹ לְבַד הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה מֵה׳ לְדַבְּרָם, הָא לָמַדְתָּ שֶׁקִּיֵּם ״וְדִבַּרְתָּ בָּם״, וּדְבָרָיו אֵלֶּה כָּל רוֹאֶה יָעִיד כִּי כֻלָּן דִּבְרֵי תּוֹרָה וְחָכְמָה וּמוּסָר.

עוֹד יִרְמֹז עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״אֵלֶּה״ – פָּסַל כָּל הַדְּבָרִים חוּץ מֵאֵלֶּה, שֶׁאֵין מַדְרֵגָה שָׁוָה לִדְבָרִים אֵלּוּ. וְנָתַן הַכָּתוּב טַעַם מַעֲלָתָם: א׳ – ״אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה״ – מִצַּד מַעֲלַת הַמְּדַבֵּר שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ עֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד ה׳ לִשְׁנֵי אֶחָיו, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה (במדבר יב:ח). ב׳ – ״אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל״ – מִצַּד מַעֲלַת הַנִּדְבָּר אֵלָיו אוּמָּה שְׁלֵמָה. וְרָמַז עוֹד בְּאָמְרוֹ אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, לֹא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נִמְצָאִים נִגְלִים שָׁם בַּדּוֹר הַהוּא לְבַד הָיוּ הַדְּבָרִים, אֶלָּא לְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׁם הָיוּ וַאֲשֶׁר עֲתִידִין לִהְיוֹת, כִּי תּוֹרָה שָׂם מֹשֶׁה בִּדְבָרָיו עֶלְיוֹנִים אֵלּוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם כָּל דָּבָר הַכָּתוּב בִּדְבָרִים אֵלֶּה. הֲרֵי שֶׁאֵין דְּבָרִים בָּעוֹלָם בְּמַדְרֵגָה שָׁוָה לִדְבָרִים אֵלּוּ, וְהוּא מַאֲמַר אֵלֶּה הַדְּבָרִים, פֵּרוּשׁ, וְאֵין דּוֹמֶה לָהֶם.

אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהוֹכִיחַ יִשְׂרָאֵל עַל מַה שֶׁהִמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף, וְיֹאמַר הָאוֹמֵר: וַהֲלֹא אוֹתָם שֶׁהִמְרוּ עַל יַם סוּף כְּבָר מֵתוּ וְנִשְׁלְמוּ בְּט״ו בְּאָב שֶׁל שְׁנַת הָאַרְבָּעִים (איכה רבתי, פתיחתא) קוֹדֶם מַאֲמָר זֶה שֶׁל מֹשֶׁה, וְאִם כֵּן אֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ שֶׁמּוֹכִיחָם? לָזֶה אָמַר אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, פֵּרוּשׁ אִם הָיוּ הַדְּבָרִים מִפִּי ה׳ אֵין מָקוֹם לְדַבֵּר לָהֶם קָשׁוֹת, אֲבָל מֹשֶׁה הוּא הַמְּדַבֵּר וְיָכוֹל לְיַסֵּר גַּם אוֹתָם שֶׁהָיוּ אָז פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שֶׁלֹּא נִגְזְרָה גְּזֵרָה, כִּי בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה מַעֲנִישִׁין מִבֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, וּכְנֶגֶד אוֹתָן שֶׁהָיוּ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּיַם סוּף הוּא שֶׁדִּבֵּר מֹשֶׁה קָשׁוֹת.

אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. טַעַם אָמְרוֹ אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁבְּדִבְרֵי מֹשֶׁה יֵשׁ שְׁנֵי עִנְיָנִים: א׳ שֶׁהֶחְזִיר לָהֶם הַתּוֹרָה, ב׳ שֶׁהוֹכִיחָם עַל מַה שֶׁכְּבָר עָשׂוּ, וּלְכָל אֶחָד צְרִיכִין הַדְּבָרִים לִהְיוֹת לְכֻלָּן – לְעִנְיַן חֲזָרַת הַתּוֹרָה, כְּלוֹמַר טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לְהַחְזִיר לָהֶם הַדְּבָרִים מִשּׁוּם שֶׁחָשׁ לְאֵיזֶה אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁכַח אֵיזוֹ מִצְוָה מִמִּצְווֹת ה׳ וְאֵין מְצִיאוּת לְהַשִּׂיג דַּעַת בַּעַל הַשִּׁגָּיוֹן מִי הוּא וְהַשִּׁגָּיוֹן מַה הוּא, לָזֶה קִבֵּץ כֻּלָּן וְהֶחְזִיר לָהֶם הַתּוֹרָה שֶׁבְּאֶמְצָעוּת כֵּן יִהְיֶה בְּיַד כָּל אֶחָד מַחְסוֹרוֹ; גַּם לְעִנְיַן הַתּוֹכָחָה אִם יוֹכִיחַ מִקְצָתָן יֵשׁ לָהֶם לְהִתְרַעֵם מַה נִשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ. עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁכָּלַל בְּמַאֲמַר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל גַּם לְאוֹתָן שֶׁכְּבָר מֵתוּ, שֶׁבְּתוֹכְחוֹתָיו דִּבֵּר עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיה מג:כז) ״אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא״.

בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. נִתְעַכֵּב מִלְּהוֹכִיחָם עַד שֶׁהָיוּ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, שֶׁרָאוּ שֶׁהִגִּיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם שֶׁאָז יְקַבְּלוּ מוּסָרוֹ, וְלֹא מִקּוֹדֶם שֶׁהָיוּ מְרוּחֲקֵי הַתִּקְוָה וְנַפְשָׁם קְצָרָה וְלֹא יַטּוּ אָזְנָם לְהַשְׂכִּיל בְּתוֹכְחוֹתָיו.

וְאָמְרוֹ בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה וְגוֹ׳, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (ספרי) שֶׁהוֹכִיחָם עַל מַה שֶׁעָשׂוּ בַּמִּדְבָּר וְגוֹ׳. וְאֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ כָּל הַכָּתוּב דֶּרֶךְ רֶמֶז בְּאוֹפֶן אַחֵר, וְהוּא כִּי בְּמִקְרָא מוּעָט לִמֵּד מֹשֶׁה כְּלָלוּת יִרְאַת ה׳ וּמִדּוֹת הַהֲגוּנוֹת הַצְּרִיכִין לַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה׳ וְהֵם מִדּוֹת תִּשְׁעָה.

הָאַחַת) שֶׁיִּהְיֶה לוֹקֵחַ מִדָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, דִּכְתִיב (בראשית יד:יג) ״לְאַבְרָם הָעִבְרִי״, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ בְּעֵבֶר.

ב׳) שֶׁיִּהְיֶה מַרְדּוּת בְּלִבּוֹ תָּמִיד, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז.) טוֹבָה מַרְדּוּת אַחַת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם מִמֵּאָה מַלְקִיּוֹת, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ הַיַּרְדֵּן.

ג׳) מִדַּת הָעֲנָוָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין נד.): לְעוֹלָם יָשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר, וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ בְּפָסוּק ״וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים״ (שמות יט:ב), וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ בַּמִּדְבָּר.

ד׳) שֶׁתִּהְיֶה הָעֲנָוָה בְּדֶרֶךְ הַנָּאוֹת, לֹא בְּדֶרֶךְ הַפְּחִיתוּת הַנִּמְאָס, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת (פרק ה׳). עוֹד תְּנַאי הָעֲנָוָה שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְהַרְחִיק תּוֹכָחוֹת עַל עָוֹן אִם יִרְאֶה אִישׁ עוֹבֵר פִּי ה׳ וְיֹאמַר ״מִי אֲנִי וּמִי בֵיתִי לְהוֹכִיחַ אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים״, אֶלָּא צָרִיךְ לְהוֹכִיחַ לְצַד חִיּוּב בְּעַרְבוּת. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ בָּעֲרָבָה, כָּלַל שְׁנֵי דְּבָרִים: א׳ שֶׁתִּהְיֶה הָעֲנָוָה עֲרֵבָה עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי ג:ד) ״וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב״ וְגוֹ׳, ב׳ חִיּוּב הָעַרְבוּת שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְהוֹכִיחַ עַל עָוֹן לְקָטֹן וְגָדוֹל וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֲנָוָה בְּעִנְיָן זֶה.

ה׳) מַאֲמַר הַתַּנָּא (אבות ג:א): הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים וְכוּ׳ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְכוּ׳ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד וְכוּ׳, וְכֵן אָמַר הַתַּנָּא (אבות פ״ב): שׁוּב יוֹם אֶחָד וְכוּ׳, וּפֵרֵשׁ שָׁם שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד יוֹם מוֹתוֹ וְשֶׁכָּל יוֹם הוּא זְמַן גְּבוּל הַמִּיתָה, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ מוֹל סוּף שֶׁיִּהְיֶה לְמוּל עֵינָיו סוֹף אָדָם וְתַכְלִיתוֹ.

ו׳) מַאֲמַר הַחֲסִידִים (חובת הלבבות, שער הפרישות – שער ט) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַפָּרוּשׁ צַהֲלָתוֹ בְּפָנָיו וְדַאֲגָתוֹ בְּלִבּוֹ. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל, כְּנֶגֶד צַהֲלָתוֹ בְּפָנָיו אָמַר בֵּין פָּארָן לְשׁוֹן פְּאֵר, הֵפֶךְ עִצָּבוֹן שֶׁהוּא פָּנִים רָעוֹת, וּכְנֶגֶד עִצְּבוֹן הַלֵּב אָמַר וּבֵין תֹּפֶל שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִבּוֹ עָרֵב עָלָיו וְיִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ מִפַּחַד שֶׁמָּא עָבַר אֶת פִּי ה׳ בְּלֹא יְדִיעָה בִּגְדוֹלוֹת אוֹ בִּקְטַנּוֹת, אוֹ שֶׁמָּא מִעֵט בָּעֲבוֹדָה מִמַּה שֶׁצָּרִיךְ עֲשׂוֹת.

ז׳) שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב טָהוֹר וְנָקִי, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְפַּלֵּל דָּוִד (תהלים נא:יב) ״לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי״ וְגוֹ׳, וְיַרְחִיק מִמֶּנּוּ שִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת וְהַקִּנְאָה וְתַחֲרוּת וְהַמַּשְׂטֵמָה, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ וְלָבָן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב טָהוֹר שֶׁיִּתְיַחֵס לְטַהֲרָה כִּנּוּי זֶה שֶׁל לָבָן.

ח׳) תַּלְמוּד תּוֹרָה בִּקְבִיעוּת כְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, דִּכְתִיב (בראשית כה:כז) ״יוֹשֵׁב אֹהָלִים״, לֹא לִלְמוֹד עֲרַאי, וְהוּא אָמְרוֹ וַחֲצֵרוֹת – הֵם חַצְרוֹת ה׳ שֶׁהֵם בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת.

ט׳) שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהוּט אַחַר דְּבָרִים הַנִּדְמִים לֶאֱהוֹב הוֹן עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכָּל הַהוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲוַת לִבּוֹ בָּטֵל הוּא מֵעֲבוֹדַת ה׳, וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהִסְתַּפֵּק בַּהֶכְרֵחִי, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ וְדִי זָהָב שֶׁיֹּאמַר לַזָּהָב דַּי. אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּל מַה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִהְיֶה בְּעֵינָיו דָּבָר מַסְפִּיק כְּאִלּוּ יֵשׁ לוֹ כָּל זָהָב, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (אבות ד:א) אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וּבָזֶה יִטֶּה לְבָבוֹ לָעֲבוֹדָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא עֲבוֹדַת ה׳ אֱלֹהִים חַיִּים:

פסוק ח

רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וְגוֹ׳. אָמְרוֹ בִּתְחִלָּה רְאֵה לְשׁוֹן יָחִיד וְגָמַר אוֹמֶר לְשׁוֹן רַבִּים, לְפִי שֶׁבְּגֶדֶר הָרְאִיָּה שָׁוִים הֵם כְּאִישׁ אֶחָד וְאֵין הַהִשְׁתַּנּוּת בֵּינֵיהֶם, אֲבָל בְּעֵרֶךְ מַה שֶׁהֵם אֵין גֶּדֶר כֻּלָּם שָׁוֶה, לָזֶה אָמַר ״לִפְנֵיכֶם״, וּכְמוֹ כֵן כָּל מַה שֶׁאָמַר בַּפָּסוּק אַחֲרֵי כֵן בִּלְשׁוֹן רַבִּים ״בֹּאוּ וּרְשׁוּ״ וְגוֹ׳ אֵינוֹ בְּגֶדֶר הַהִשְׁתַּוּוּת כְּאֶחָד.

בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לִכְפּוֹל זִכְרוֹן הָאָרֶץ וְלֹא אָמַר אוֹתָהּ וּמוּבָן שֶׁחוֹזֵר אֶל הָאָרֶץ שֶׁהִזְכִּיר בְּסָמוּךְ, לְפִי שֶׁאֶרֶץ שֶׁהִזְכִּיר בְּסָמוּךְ שֶׁרָאוּ שֶׁנָּתַן ה׳ הִיא אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁנָּתַן לִבְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, לָזֶה כְּשֶׁאָמַר ״בֹּאוּ וּרְשׁוּ״ הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר מַה שֶׁיִּרְשׁוּ וְאָמַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָטְלוּ בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֹא הָיְתָה בִּכְלַל הַשְּׁבוּעָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת (במדבר לב:ז) וְהוֹכַחְנוּ מִסִּפְרֵי.

פסוק ט

לֵאמֹר לֹא אוּכַל וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לֹא שֶׁאָמַר לָהֶם הַדְּבָרִים כִּכְתָבָן ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי״ וְגוֹ׳, אֶלָּא מַאֲמָר הַמּוּבָן מִמֶּנּוּ שֶׁכַּוָּנָתוֹ לוֹמַר ״לֹא אוּכַל״.

פסוק י

ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ׳. קָשֶׁה, הֲרֵי לֹא מָצִינוּ שֶׁנִּתְרַבּוּ מִמַּה שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם רִבּוּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֶכֵּר, כַּמּוּבָן מִמִּסְפַּר שֵׁנִי שֶׁל שָׁנָה הַשֵּׁנִית, שֶׁעַל אוֹתוֹ זְמַן הוּא אוֹמֵר שֶׁאָמַר לָהֶם ״בָּעֵת הַהִיא״ וְגוֹ׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הִרְבָּה אֶתְכֶם״ – הִגְדִּיל אֶתְכֶם עַל דַּיָּנֵיכֶם וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן עוֹד עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר (חֵלֶק ג׳ רי״א:) שֶׁעַל יְדֵי הַזְכָּרַת רִבּוּי טוֹבָה יַפְעִיל הַשְׁלָטַת כֹּחַ בַּמַּשְׂטִין לְהָרַע, וְאָמַר (שָׁם רי״ב.) שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּיר שֵׁם עֶלְיוֹן עָלָיו אֵין כֹּחַ בְּכֹחוֹת הָרַע לִשְׁלֹט בּוֹ, וּלְפִי שֶׁאָמַר מֹשֶׁה ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי״ וְגוֹ׳ הֲרֵי הוּא מַפְלִיג בְּרִבּוּיִים וְיֵשׁ בָּזֶה חֲשָׁשׁ הָאָמוּר. לָזֶה הִזְכִּיר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם וְאָמַר ה׳ וְגוֹ׳ הִרְבָּה אֶתְכֶם שֶׁבָּזֶה אֵין מָקוֹם לַמֵּרֵעַ כָּאָמוּר שָׁם, וּלְפִי זֶה תִּתְפָּרֵשׁ תֵּבַת ״הִרְבָּה״ כִּפְשָׁטָהּ.

וְהִנְּכֶם הַיּוֹם. דִּקְדֵּק לוֹמַר הַיּוֹם, לְהָעִיר כִּי הַמַּאֲמָר נֶחְלָק לִשְׁנֵי זְמַנִּים: אֶחָד הוּא בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית כְּשֶׁאָמַר לָהֶם ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי״, וְעַל אוֹתוֹ זְמַן הוּא אוֹמֵר ״הִרְבָּה אֶתְכֶם״, וְהַשֵּׁנִי הוּא בַּזְּמַן שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, כְּמוֹ שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר ״וְהִנְּכֶם הַיּוֹם״ וְגוֹ׳.

וּפֵרוּשׁ אָמְרוֹ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, נִתְכַּוֵּן עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין כו.) אֵין מִנְיָן לָרְשָׁעִים, שֶׁהֲגַם שֶׁיִּהְיֶה מִסְפָּרָם רַב אֵין רִבּוּיָם רִבּוּי. הָא לָמַדְתָּ שֶׁמִּנְיַן הַצַּדִּיקִים יִתְיַחֵס אֵלָיו הָרִבּוּי הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ מוּעָטִים בְּמִסְפָּר, וְהוּא מַה שֶּׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר וְהִנְּכֶם וְגוֹ׳ כְּכוֹכְבֵי, פֵּרוּשׁ, שֶׁאַחַר שֶׁהִרְבָּה אֶתְכֶם עוֹד לָכֶם שֶׁהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, וְדָבָר זֶה הוּא גַּם כֵּן גֶּדֶר הָרִבּוּי שֶׁבִּהְיוֹתָם כְּכוֹכָבִים יִמָּנוּ לְרִבּוּי עָצוּם.

פסוק יא

ה׳ אֱלֹהֵי וְגוֹ׳ כָּכֶם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ צַדִּיקִים כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים, וּכְנֶגֶד הָרִבּוּי אָמַר וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וְגוֹ׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ספרי): זוֹ מִשֶּׁלִּי וְכוּ׳, וְכַוָּנַת הַמַּאֲמָר כֻּלּוֹ הוּא לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם גַּם כְּשֶׁהִזְכִּיר שִׁבְחָם בְּמִדָּה טוֹבָה הֱיוֹתָם צַדִּיקִים הַדּוֹמִים לַכּוֹכָבִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּמַאֲמַר ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם״, שֶׁהִזְכִּיר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם כְּשֶׁהִזְכִּיר רִבּוּיָם.

פסוק יב

אֵיכָה אֶשָּׂא וְגוֹ׳. הִיא גְּזֵרַת מַאֲמַר ״לֹא אוּכַל״, אֶלָּא שֶׁהִפְסִיק בָּעִנְיָן לְהָרִים מִכְשׁוֹל הַנִּמְשָׁךְ מִדִּבּוּר ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי״ וְגוֹ׳ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, וְחָזַר לְהַשְׁלִים הַדִּבּוּר שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר וְאָמַר ״אֵיכָה אֶשָּׂא״ וְגוֹ׳ ״הָבוּ לָכֶם״ וְגוֹ׳.

פסוק יג

הָבוּ לָכֶם וְגוֹ׳. אָמַר לָכֶם לְהַקְדִּים טַעַם מַאֲמַר ״לְשִׁבְטֵיכֶם״, כִּי זֶה מֵהַנָּאוֹת לָכֶם כְּשֶׁיִּהְיֶה כָּל שֵׁבֶט שׁוֹפְטָיו מִמֶּנּוּ. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס בְּפָסוּק ״יִפְקֹד ה׳ אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת אִישׁ עַל הָעֵדָה״ וְגוֹ׳ (במדבר כז:טז), וְשָׁם תַּשְׂכִּיל אוֹפֶן הַנָּאוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה, וְהוּא אָמְרוֹ ״לָכֶם״.

וַאֲשִׂימֵם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם ״הָבוּ לָכֶם״ שֶׁאַתֶּם הֵם הַבּוֹחֲרִים אוֹתָם, לֹא יִהְיֶה תַּחַת מַאֲמַרְכֶם וְרִשְׁיוֹנְכֶם, אֲנִי אָשִׂים אוֹתָם לְרָאשִׁים עֲלֵיכֶם לִרְדּוֹתְכֶם בְּמַקֵּל וּבִרְצוּעָה.

פסוק יד

וַתַּעֲנוּ אֹתִי וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ספרי) שֶׁאָמַר לָהֶם: ״הָיָה לָכֶם לוֹמַר רַבֵּינוּ מִמִּי נָאֶה לִלְמֹד וְכוּ׳ מִמְּךָ שֶׁנִּצְטַעַרְתָּ עָלֶיהָ וְכוּ׳ אֶלָּא שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ״ וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם. וְאֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב לְשֶׁבַח, שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִצְטַעֲרוּ עַל הַדָּבָר אֲבָל לַהֲנָאַת מֹשֶׁה מָחֲלוּ עַל עַצְמָם, וְהוּא אָמְרוֹ טוֹב הַדָּבָר לְהָקֵל מֵעַל רַבֵּינוּ הֲגַם שֶׁהוּא קָשֶׁה אֶצְלֵנוּ לַעֲשׂוֹתוֹ לִלְמֹד מִפִּי תַּלְמִידְךָ, וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ דְּבָרִים קָשִׁים אֶצְלֵנוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם. וַהֲגַם שֶׁהַמַּאֲמָר בָּא בִּכְלַל הַתּוֹכָחוֹת, אוּלַי שֶׁהִקְפִּיד גַּם עַל זֶה.

וְאֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי מֹשֶׁה נִתְחַכֵּם לְדַבֵּר דְּבָרִים הַנִּשְׁמָע מֵהֶם שְׁתֵּי דְּרָכִים: אַחַת לִגְנַאי כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי, וְאַחַת לְשֶׁבַח כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. וְטַעְמוֹ כִּי בְּיִשְׂרָאֵל הָיוּ שְׁנֵי סוּגִים: אֶחָד כַּת הַצַּדֶּקֶת וְאֶחָד כַּת הַקַּנְטְרָנִית, וְכָל אֶחָד מֵהֶם יוֹדֵעַ עַצְמוֹ. וּכְשֶׁאָמַר הַדְּבָרִים כָּל אֶחָד יָבִין אֶת אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ: כַּת הַצַּדֶּקֶת דְּבָרָיו לָהֶם כְּדַרְכֵּנוּ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי כִּי יוֹדְעִים בְּעַצְמָן מַה הָיְתָה כַּוָּנָתָם, וְכַת הַקַּנְטְרָנִית יַכְאִיבוּ אוֹתָם הַדְּבָרִים כְּפִי מַה שֶׁעָנוּ וְיָבִינוּ כְּפֵרוּשׁ סִפְרֵי.

פסוק טז

בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. אָמְרוֹ לֵאמֹר, כְּבָר כָּתַבְתִּי בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת כָּל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר הַדְּבָרִים עַצְמָן כְּצוּרָתָן יֹאמַר ״לֵאמֹר״. כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ לֹא שֶׁצִּוָּה אוֹתָם בָּעֵת הַהִיא בְּלָשׁוֹן זֶה עַצְמוֹ, אֶלָּא מְכֻוָּן הַצִּוּוּי הָיָה לֵאמֹר לָהֶם ״שָׁמֹעַ״ וְגוֹ׳.

וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן גַּם כֵּן לִרְמוֹז מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסַנְהֶדְרִין (ירושלמי סנהדרין ג:ח:ז) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: רַב הוּנָא כַּד הֲוָה חֲזֵי זְכוּ לְבַר נָשׁ וְלָא הֲוָה יָדַע לֵיהּ, הֲוָה פָּתַח לֵיהּ מִשּׁוּם ״פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם״ (משלי לא:ט) עַד כָּאן. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּתֵיבַת לֵאמֹר, כִּי עָלָיו לֵאמֹר לְבַל תִּהְיֶה הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְיִשְׁפּוֹט צֶדֶק.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין ז:) וּפָסְקוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק כ״א מֵהִלְכוֹת סַנְהֶדְרִין, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: צָרִיךְ הַדַּיָּן לִשְׁמוֹעַ הַטְּעָנוֹת מִבַּעֲלֵי דִּינִין וְלִשְׁנוֹת טַעֲנוֹתֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ג:כג) ״וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אוֹמֶרֶת״ וְגוֹ׳. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר לֵאמֹר שָׁמֹעַ, פֵּרוּשׁ שֶׁצָּרִיךְ הַשּׁוֹפֵט לוֹמַר בְּפִיו מַה שֶׁשָּׁמַע מִבַּעֲלֵי דִּינִים.

שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וְגוֹ׳. קָשֶׁה מַה צָרִיךְ לְצַוּוֹת לָזֶה, אִם לֹא יִשְׁמְעוּ עַל מַה יָדוּנוּ? עוֹד לָמָּה אָמַר בְּדֶרֶךְ זֶה וְלֹא אָמַר ״שִׁמְעוּ״? אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁיִּהְיוּ מַתְמִידִין לִשְׁמֹעַ וְלֹא יָקוּצוּ, וְדָבָר זֶה יִתְחַלֵּק לִשְׁנֵי דְּבָרִים: אֶחָד הוּא מִבַּעֲלֵי דִּינִים עַצְמָן, שֶׁאִם יֹאמְרוּ ״עוֹד יֵשׁ לָנוּ לִטְעוֹן, עוֹד יֵשׁ לָנוּ לְהוֹכִיחַ״ – לֹא יָקוּצוּ מִדִּבְרֵיהֶם, וּמַה גַּם כְּשֶׁיַּרְבּוּ לְהָבִיא רְאָיוֹת אַחַר רְאָיוֹת וְלֹא הוֹעִילוּ, לֹא יֹאמַר הַדַּיָּן ״שׁוּב אֵין רְאָיָה וְאֵין טַעֲנָה״, אֶלָּא שָׁמוֹעַ בִּתְמִידוּת. וְהַשֵּׁנִי שֶׁאִם הִטְרִיחוּ עֲלֵיהֶם בַּעֲלֵי דִּינִין, לֹא יֹאמְרוּ ״הַרְבֵּה טוֹרַח טָרַחְנוּ הַיּוֹם וְאֵין לִשְׁמוֹעַ עוֹד טוֹעֵן וְנִטְעָן עַד אַחַר זְמַן״, אֶלָּא שָׁמוֹעַ בְּאֵין הֶפְסֵק, וְכָאן נִצְטַוּוּ עַל דִּקְדּוּק עִנּוּי הַדִּין.

עוֹד יִרְצֶה לְהַזְהִירָם לְהִתְחַכֵּם מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בֵּין הַטּוֹעֲנִים לְהַכִּיר אֲמִתּוּת הָעִנְיָן, וַהֲגַם שֶׁעַל פִּי הַטְּעָנוֹת יִזְכֶּה הַזַּכַּאי וְיִתְחַיֵּב הַחַיָּב, אִם נִכָּרִים מִתּוֹךְ סֵדֶר דִּבְרֵיהֶם וּמֵעֲקִימַת שִׂפְתֵיהֶם הֵפֶךְ מַה שֶׁנִּתְחַיֵּב הַדִּין – אֵין לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת. וְהוּא אָמְרוֹ שָׁמֹעַ לְשׁוֹן הַשְׂכָּלָה, בֵּין אֲחֵיכֶם פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁיַּעַבְרוּ בֵּינֵיהֶם מֵהַדְּבָרִים וּמֵהַהִתְוַכְּחוּת, וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק פֵּרוּשׁ, כְּפִי מַה שֶׁיִּתְבָּרֵר לָכֶם שֶׁהוּא צֶדֶק, הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה הֵפֶךְ מִשְׁפָּט הַסִּדּוּר, שֶׁהַמִּשְׁפָּט לֹא בָּא אֶלָּא לְדַיָּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בֵּרוּר לַדָּבָר – אֵין לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת.

עוֹד נִתְכַּוֵּן עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת מִשְׁנָה בְּסוֹף פֶּרֶק א׳ (מכות ו:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי מְתוּרְגְּמָן וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וְלֹא מֵהַמְּתוּרְגְּמָן:

עוֹד יִרְצֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַשּׁוֹפֵט מַצְהִיל פָּנָיו וְנוֹשֵׂא עֵינָיו בְּאֶחָד מֵהֶם וּמַשְׁפִּיל עֵינָיו מֵאֶחָד מֵהֶם, אֶלָּא שֶׁתִּהְיֶה דֶּרֶךְ הַשְּׁמִיעָה שָׁוָה בֵּינֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ שָׁמֹעַ פֵּרוּשׁ דֶּרֶךְ הַשְּׁמִיעָה תִּהְיֶה בֵּין אֲחֵיכֶם, אִם אַתָּה תִּשָּׂא עֵינֶיךָ – תִּשָּׂא לִשְׁנֵיהֶם, וְאִם תַּשְׁפִּיל – תַּשְׁפִּיל לִשְׁנֵיהֶם. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁיְּצַו ה׳ שֶׁלֹּא יִשָּׂא עֵינָיו כָּל עִקָּר בָּהֶם, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּטְעֶה אֶחָד מֵהֶם בְּמִין הָרְאִיָּה שֶׁהוּא עַיִן יָפָה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וְיִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו. וְשָׁמַעְתִּי מִפִּי חָכָם גָּדוֹל חָסִיד וְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל, חָבִיב עָלַי כְּרוּחִי, ה״ה הָרַב רַבִּי מֹשֶׁה בִּירְדוּגוֹ זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהָיָה מְדַקְדֵּק בִּשְׁעַת הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו לְמַטָּה וְלֹא הָיָה נוֹשֵׂא עֵינָיו כָּל עִקָּר, וְשֶׁהָיָה מַרְגִּישׁ שֶׁאִם הָיָה נוֹשֵׂא עֵינָיו לְצַד הַהֶכְרֵחַ בְּאֵיזֶה אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין הָיָה מִתְבַּלְבֵּל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ אֶלָּא הַשְּׁמִיעָה וְהַדְּבָרִים בָּאִים מֵהַטּוֹעֲנִים לִפְנֵיהֶם בְּאֵין הִשְׁתַּנּוּת לְאֶחָד מֵהֶם, וּבָזֶה ״וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק״.

בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לְהַזְהִיר עַל שְׁלֹשָׁה דִּינִים הַסּוֹבְבוֹת מִשְׁפַּט צֶדֶק. הָאֶחָד עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק כ״ב מֵהִלְכוֹת סַנְהֶדְרִין וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: שֶׁלֹּא תֹּאמַר אִישׁ פְּלוֹנִי וְכוּ׳ שֶׁמָּא יַהֲרֹג אֶת בְּנִי וְכוּ׳, עַד כָּאן. כְּנֶגֶד זֶה אָמַר בֵּין אִישׁ, וּכְדֶרֶךְ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ו.) בְּפָסוּק ״לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ״. כְּשֶׁבָּאִים שְׁנֵי אַחִים לְמִשְׁפָּט תָּבֹא סְבָרַת הַדַּיָּן לוֹמַר אֵין לְדַקְדֵּק בְּמִשְׁפָּט זֶה כִּי אֲנָשִׁים אַחִים הֵם, לָזֶה אָמַר וּבֵין אָחִיו.

גַּם נִתְכַּוֵּן לְמַה שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק שְׁבוּעַת הָעֵדוּת (שבועות לא.) וּפְסָקוֹ רַמְבַּ״ם פֶּרֶק כ״א מֵהִלְכוֹת סַנְהֶדְרִין ב׳: בַּעֲלֵי דִּינִין שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם מְלֻבָּשׁ בְּגָדִים וְכוּ׳, אוֹמֵר לַמְּכֻבָּד ״אוֹ הַלְבִּישֵׁהוּ כְּמוֹתְךָ עַד שֶׁתָּדוּן עִמּוֹ אוֹ לְבוֹשׁ כְּמוֹתוֹ״ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ וּבֵין אָחִיו – שֶׁיִּהְיוּ אַחִים בְּהַדְרָגָה אַחַת, שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא יֵצֵא מִשְׁפַּט צֶדֶק, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם רַמְבַּ״ם בִּתְחִלַּת הַפֶּרֶק.

ג׳ עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק שְׁבוּעַת הָעֵדוּת (שבועות ל.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: תָּנוּ רַבָּנָן, ״בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ״ (ויקרא יט:טו) – שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד יוֹשֵׁב וְאֶחָד עוֹמֵד וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ וּבֵין גֵּרוֹ, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה מִתְגּוֹרֵר כְּמוֹתוֹ, אוֹ שְׁנֵיהֶם בִּישִׁיבָה אוֹ שְׁנֵיהֶם בַּעֲמִידָה, שֶׁזּוּלַת זֶה אֵין כָּאן מִשְׁפַּט צֶדֶק.

פסוק כג

וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר. פֵּרוּשׁ, לְפִי טַעַם שֶׁאֲמַרְתֶּם ״וְיַחְפְּרוּ לָנוּ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני שלח) שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁיִּשְׁלְחוּ הַמְרַגְּלִים לִרְאוֹת הַחֲפִירוֹת שֶׁטּוֹמְנִים הַכְּנַעֲנִים מָמוֹנָם בָּהֶם. וְאָמְרוֹ בְּעֵינַי, פֵּרוּשׁ אֲנִי שֶׁעֵינֵי בָּשָׂר לִי, אֲבָל בְּעֵינֵי בּוֹחֵן לְבָבוֹת – לֹא. וְעַיֵּין מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ (במדבר יג:ב).

פסוק כד

וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ וְגוֹ׳. אָמְרוֹ וַיִּפְנוּ, פֵּרוּשׁ, שֶׁפָּנוּ מִדֶּרֶךְ שֶׁהָיוּ בָּהּ, כִּי קוֹדֶם שֶׁהִתְחִיל הַשְּׁלִיחוּת הָיוּ צַדִּיקִים כְּאָמְרוֹ ״כֻּלָּם אֲנָשִׁים״, וּמֵעֵת שֶׁהִתְחִילוּ לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּת זֶה הִרְשִׁיעוּ וּפָנוּ מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל. וְעַיֵּין מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ״ (במדבר יג:כו).

וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ. פֵּרוּשׁ, לֹא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה ״וְיַחְפְּרוּ לָנוּ״, אֶלָּא רִגְּלוּ אוֹתָהּ לָדַעַת מַה הִיא וּמַה אֲנָשֶׁיהָ, וְלֹא בִּקְשׁוּ לָדַעַת חֲפִירוֹת הַמַּטְמוֹנִיּוֹת.

פסוק כה

וַיִּקְחוּ בְיָדָם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת: א׳, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר וַיִּקְחוּ בְיָדָם, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״וַיּוֹרִידוּ אֵלֵינוּ מִפְּרִי הָאָרֶץ״. ב׳, לָמָּה אָמַר וַיָּשִׁיבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״וַיָּשִׁיבוּ אֹתָנוּ טוֹבָה״.

אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא, לְפִי שֶׁהָיוּ בַּמְּרַגְּלִים שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת: אַחַת רָעָה, הִיא תְּשׁוּבַת עֲשָׂרָה מְרַגְּלִים, וְאַחַת טוֹבָה, הִיא תְּשׁוּבַת יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. וּבִדְבָרָיו כָּאן אָמַר שְׁתֵּי הַתְּשׁוּבוֹת. כְּנֶגֶד מַה שֶׁהֵשִׁיבוּ עֲשָׂרָה הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים לְרָעָה אָמַר וַיִּקְחוּ וְגוֹ׳ וַיָּשִׁיבוּ אֹתָנוּ דָבָר, פֵּרוּשׁ, לֹא רָצָה מֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם לַחְזֹר הַדְּבָרִים הָרָעִים שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר הַדִּין עַל שֶׁכְּבָר מֵתוּ, וְאָמַר הָעִנְיָן סְתָם שֶׁהֵשִׁיבוּ דָבָר. וּלְהָעִירְךָ שֶׁעַל עֲשָׂרָה מְרַגְּלִים הוּא אוֹמֵר, אָמַר וַיִּקְחוּ בְיָדָם, פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לד.) שְׁמוֹנָה מְרַגְּלִים נָטְלוּ אֶשְׁכּוֹל, אֶחָד נָטַל תְּאֵנָה, וְאֶחָד נָטַל רִמּוֹן, אֲבָל יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָטְלוּ כְּלוּם כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק בְּמַאֲמַר וַיִּקְחוּ בְיָדָם לוֹמַר שֶׁהֵם הָעֲשָׂרָה שֶׁלָּקְחוּ בְּיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ, וַיָּשִׁיבוּ אֹתָנוּ דָבָר מַה שֶׁהֵשִׁיבוּ. גַּם אֶפְשָׁר לָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה ״דָּבָר״ מִ״דָּבָר״ הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת שְׁלַח דִּכְתִיב (במדבר יג:כו) ״וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר״. וַהֲגַם שֶׁאֵין אָדָם דָּן גְּזֵרָה שָׁוָה אֶלָּא אִם כֵּן קִבְּלָהּ מֵרַבּוֹ, בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה לְגַלּוֹת פְּשָׁטֵי הַכְּתוּבִים הוֹדִיעוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיְּכוֹלִין לְגַלּוֹת בִּגְזֵרָה שָׁוָה כָּזוֹ, וְזֶה פָּשׁוּט לַהוֹלְכִים בְּאוֹר הַחַיִּים. וּכְנֶגֶד יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב אָמַר ״וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ״. וּכְפִי זֶה יֵשׁ טַעַם נָכוֹן לְכֶפֶל וַיָּשִׁיבוּ וְגוֹ׳ וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ׳. גַּם נִתְיַשֵּׁב דִּבְרֵי מֹשֶׁה שֶׁאָמַר דְּבָרָיו סְתוּמִים ״וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ״ שֶׁמַּשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים יַגִּיד עַל כֻּלָּן, וְלִדְבָרֵינוּ הֲרֵי חִלֵּק דִּבְרֵי הַמְּרַגְּלִים לִשְׁנַיִם, רָעִים וְטוֹבִים.

פסוק כו

וְלֹא אֲבִיתֶם וְגוֹ׳. וַהֲגַם שֶׁעֲשָׂרָה אָמְרוּ עֵדוּת כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ ״אַחֵינוּ הֵמַסּוּ״ וְגוֹ׳, כְּבָר אָמַר לָהֶם ה׳ שֶׁאֵין הוֹרָשַׁת הָעִיר מִצַּד גְּבוּרַת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּמַתָּנָה מֵה׳, כְּמוֹ שֶׁדִּיַּקְנוּ בְּפָרָשַׁת שְׁלַח (במדבר י״ג:ב׳) מִמַּאֲמַר ״אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן״ כִּי הוּא יוֹרִישׁ מִפְּנֵיהֶם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר גַּם כֵּן בְּסָמוּךְ ״ה׳ וְגוֹ׳ הוּא יִלָּחֵם לָכֶם״, וְאֵין בְּמַאֲמָר זֶה סְתִירָה לְהַכְחִישׁ הַפְלָאַת תּוֹקֶף הָעִיר וַאֲנָשֶׁיהָ שֶׁאָמְרוּ הַמְּרַגְּלִים, וּבָזֶה לֹא קָשָׁה קֻשְׁיַת רַמְבַּ״ן.

פסוק לב

וּבַדָּבָר הַזֶּה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ ״וּבַדָּבָר הַזֶּה״. וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ עַל הַבְטָחַת בִּיאַת הָאָרֶץ הוּא מְדַבֵּר, וְאֵין נִרְאֶה כֵּן אֶלָּא כִּפְשַׁט הַכָּתוּב שֶׁעַל נִסֵּי מִדְבָּר הוּא אֲשֶׁר נְשָׂאָם ה׳ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ, שֶׁגַּם בַּדָּבָר הַזֶּה אֵינָם מַאֲמִינִים. וְזֶה לְךָ הָאוֹת, אָמְרוֹ (שמות יז:ז) ״הֲיֵשׁ ה׳ בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן״, וְכַמָּשָׁל שֶׁהֵבִיא בַּזֹּהַר (שמות רבה כו) עַל אָב שֶׁנָּשָׂא בְּנוֹ עַל כְּתֵפוֹ, פָּגְעוּ בְּאָדָם אֶחָד וְהָיָה הַבֵּן שׁוֹאֲלוֹ עַל אָבִיו וְכוּ׳, כְּמוֹ כֵן יִשְׂרָאֵל עַם ה׳ בָּרוּךְ הוּא. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר וּבַדָּבָר הַזֶּה וְגוֹ׳ אֵינְכֶם מַאֲמִינִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם שֶׁהוּא הַנּוֹשֵׂא אֶתְכֶם וְגוֹ׳, וְאוֹמֵר הַהֹלֵךְ וְגוֹ׳ מוֹסִיף לְהַפְלִיא פְּרָטֵי הַדְּבָרִים שֶׁבָּהֶם יִתְחַיְּבוּ לְהַכִּיר וּלְהַאֲמִין בַּה׳.

פסוק לו

הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״יִרְאֶנָּה״ כֵּיוָן שֶׁמַּבְטִיחַ לְתִתָּהּ לוֹ, בִּכְלַל מָאתַיִם מָנֶה. וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן ה׳ לוֹמַר שֶׁשְּׁתֵּי זְכֻיּוֹת הָיוּ בְּיַד כָּלֵב בְּעִנְיָן זֶה וּבִשְׁבִילָם זָכָה לִשְׁנֵי דְּבָרִים: א׳ – שֶׁפִּנָּה עַצְמוֹ מֵעֲצַת הַמְּרַגְּלִים וְלֹא אָמַר רַע, ב׳ – שֶׁאַדְרַבָּה הָיָה סוֹתֵר דִּבְרֵי הַמְּרַגְּלִים לְמַלֹּאת אַחֲרֵי ה׳, דִּכְתִיב (במדבר יג:ל) ״וַיַּהַס כָּלֵב״ וְגוֹ׳. וְיִעֵד לוֹ ה׳ שְׁנֵי דְּבָרִים טוֹבִים: כְּנֶגֶד מַה שֶׁפִּנָּה עַצְמוֹ מֵעֲצַת הַמְּרַגְּלִים עָלָה בְּיָדוֹ זְכוּת שֶׁלֹּא יָמוּת בִּגְזֵרָתָם, וְהוּא מַה שֶׁסָּמַךְ לוֹמַר בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה, פֵּרוּשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁפִּנָּה עַצְמוֹ מֵעֲצַת הַמְּרַגְּלִים יָצָא מִכְּלַל גְּזֵרַת ״אִם יִרְאֶה אִישׁ וְגוֹ׳ וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ״ (במדבר יד:כג). וּכְנֶגֶד שֶׁמִּלֵּא אַחֲרֵי ה׳ נָתַן לוֹ אֶת הָאָרֶץ, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ וְגוֹ׳ יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה׳״.

פסוק לז

גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה׳ בִּגְלַלְכֶם וְגוֹ׳. קָשֶׁה, וַהֲלֹא לֹא מָצִינוּ שֶׁהִתְאַנַּף ה׳ עַל מֹשֶׁה בַּעֲוֹן הַמְּרַגְּלִים. וְרַמְבַּ״ן פֵּרֵשׁ וְאָמַר: וְעוֹד הוֹסַפְתֶּם לְהָרַע פַּעַם אַחֶרֶת עַד שֶׁגְּרַמְתֶּם לְהִתְאַנֵּף בִּי, עַד כָּאן, וְאֵין דְּבָרָיו נִרְאִים, כִּי רוֹאַנִי שֶׁעֲדַיִן הוּא מְדַבֵּר בְּעִנְיַן הַמְּרַגְּלִים, שֶׁכֵּן אָמַר הַכָּתוּב אַחַר זֶה ״וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם״ וְגוֹ׳ עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה, וְהוּא מְדַבֵּר בְּעִנְיַן הַמְּרַגְּלִים, וְלָמָּה הִפְסִיק בְּתוֹךְ הָעִנְיָן בְּשֶׁלֹּא כָּעִנְיָן? וּמַה שֶׁהֵלִיץ הָרַב שֶׁרָצָה לְהַזְכִּיר יַחַד הַנִּמְנָעִים מֵעֲבוֹר הָאָרֶץ שֶׁהֵם הָיוּ גְּרָמָא לָזֶה, לֹא יָדַעְתִּי מַה הֲנָאָה יֵשׁ בָּזֶה.

וְהַנָּכוֹן הוּא עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית כט.) שֶׁאָמְרוּ בְּפָסוּק (במדבר יד:א) ״וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה״ וְגוֹ׳, קָבְעוּ בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת כִּי לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיְתָה שֶׁבּוֹ נֶחְרַב הַבַּיִת, וְאָמְרוּ עוֹד (סוטה ט.) שֶׁאִם הָיָה נִכְנָס מֹשֶׁה לָאָרֶץ וְהָיָה בּוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא הָיָה הַבַּיִת נֶחְרָב שֶׁאֵין אֻמָּה וְלָשׁוֹן נוֹגַעַת בּוֹ, וְאָמְרוּ עוֹד (מדרש תהלים עט) בְּפָסוּק ״מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם״ וְגוֹ׳ וְזֶה לְשׁוֹנָם: קִינָה מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא עַל שֶׁהִשְׁלִיךְ חֲמָתוֹ עַל עֵצִים וַאֲבָנִים. מֵעַתָּה אִם הָיָה נִכְנָס מֹשֶׁה לָאָרֶץ וְהָיָה בּוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְהַשְׁלִיךְ חֲמָתוֹ עָלָיו לֹא אֶפְשָׁר כַּנִּזְכָּר, וְיִחַר אַף ה׳ בְּשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל וְיִהְיֶה כִּלְיוֹנָם בִּמְקוֹם חֻרְבַּן הַבַּיִת. לָזֶה גָּזַר ה׳ בִּגְזֵרַת הַמְּרַגְּלִים גַּם עַל מֹשֶׁה שֶׁיָּמוּת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא אָמְרוֹ ״גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה׳ בִּגְלַלְכֶם״, פֵּרוּשׁ בְּגִלְגּוּל דְּבָרִים שֶׁלָּכֶם, כִּי אִם לֹא הָיָה עֲוֹן הַמְּרַגְּלִים וְהָיוּ נִכְנָסִים אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה נִכְנָס מֹשֶׁה עִמָּהֶם, וַהֲגַם שֶׁיִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין מֵחוּשׁ כִּי לֹא נִתְגַּבֵּר בְּחִינַת הָרַע וְהָיוּ עוֹמְדִים בְּצִדְקָם בָּאָרֶץ, אֶלָּא מֵאֶמְצָעוּת עֲוֹן מְרַגְּלִים גָּבְרָה יַד רִשְׁעָה וְיָדַע ה׳ כִּי לֹא יַעַמְדוּ בְּצֶדֶק, וְצֵא וּלְמַד מִשִּׁירַת הַאֲזִינוּ.

וְאִם תֹּאמַר, וַהֲלֹא רוֹאַנִי שֶׁמִּיתַת מֹשֶׁה הָיְתָה עַל מֵי מְרִיבָה (במדבר כ:יג). כְּבָר כָּתַבְתִּי שָׁם שֶׁאִם מֹשֶׁה הָיָה מְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, הָיוּ יִשְׂרָאֵל חוֹזְרִים לְטַהֲרָתָם שֶׁהָיוּ בּוֹ קֹדֶם חֵטְא הַמְּרַגְּלִים בְּאֶמְצָעוּת קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל, וְהָיָה ה׳ מַתִּיר שְׁבוּעַת מֹשֶׁה, וְהָיָה נִכְנָס לָאָרֶץ וּבוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ עוֹלָמִים.

פסוק מג

וַתַּמְרוּ וְגוֹ׳ וַתָּזִידוּ. פֵּרוּשׁ: הִמְרוּ פִּי ה׳ שֶׁאָמַר לָהֶם שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת, וְעוֹד שֶׁהָיָה עִנְיָן שֶׁתַּחְשְׁשׁוּ בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא לְהַמְרוֹת, כִּי הוּא הַגָּשַׁתְכֶם לִפְנֵי אוֹיְבֵיכֶם, וְזֶה יַגִּיד זְדוֹן לְבַבְכֶם, וְהוּא אָמְרוֹ וַתָּזִידוּ וְגוֹ׳. עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא עָשׂוּ הָעֲלִיָּה לָהָר לְעוֹצֶם הַהַבְטָחָה בַּה׳ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם תִּקּוּן לְמִיעוּט הַבְטָחָה וֶאֱמוּנָה שֶׁהָיָה לָהֶם בַּה׳ עַד שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל חָס וְשָׁלוֹם לְהַצִּילָם וּלְהוֹרִישׁ הָעַמִּים, אֶלָּא בְּזָדוֹן עֲשִׂיתֶם הַדָּבָר בְּלֹא מַרְדּוּת וְהַכְנָעָה וּבַקָּשַׁת תִּקּוּן לִפְנֵי ה׳, לָזֶה ״וַיֵּצֵא הָאֱמוֹרִי״ וְגוֹ׳.

פסוק מה

וַתָּשׁוּבוּ וַתִּבְכּוּ וְגוֹ׳ וְלֹא שָׁמַע ה׳ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת הַכָּתוּב, אִם הַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁשָּׁבוּ מֵהַמִּלְחָמָה וַיִּבְכּוּ עַל מַה שֶׁהִכּוּ מֵהֶם הָאֱמוֹרִיִּים, אֵין יָדוּעַ מְכֻוָּן הַסִּפּוּר בָּזֶה. גַּם אָמְרוֹ וְלֹא שָׁמַע וְגוֹ׳ וְלֹא הֶאֱזִין וְגוֹ׳ אִם הַבְּכִי הָיָה עַל צָרָה שֶׁעָבְרָה עֲלֵיהֶם, מַה מָקוֹם לְמַאֲמָר זֶה. אָכֵן נִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁאַחַר שֶׁהִכּוּם הָאֱמוֹרִיִּים נִכְנְעוּ לִפְנֵי ה׳ וְשָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה גַּם בִּבְכִי עַל עָוֹן כְּמִשְׁפַּט הַשָּׁבִים, וְאַף עַל פִּי כֵן גָּדְלָה צַחֲנָתָם שֶׁלֹּא שָׁמַע ה׳ תְּשׁוּבָתָם וְלֹא הֶאֱזִין לִבְכִיָּתָם.

פרק ב

פסוק ה

״לֹא אֶתֵּן וְגוֹ׳ מִדְרַךְ כַּף״ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אֵין אֲנִי נוֹתֵן לְךָ לַעֲבֹר בְּאַרְצָם כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְכוּפָם עָלָיו, אֲבָל אִם בְּנֵי עֵשָׂו יִתְרַצּוּ לְהַנִּיחָם לַעֲבֹר בְּאַרְצָם אֵין ה׳ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם הַדָּבָר, וְלָזֶה שָׁלְחוּ מַלְאָכִים בְּדִבְרֵי אַחְוָה וְרִצּוּי אִם יִרְצוּ לָתֵת לָהֶם מִדְרַךְ כַּף רַגְלֵיהֶם לַעֲבֹר בְּאַרְצָם.

פסוק ח

וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהִזְכִּירָם בְּאַחְוָה, לוֹמַר שֶׁקִּיְּמוּ מַאֲמַר ה׳ שֶׁצִּוָּה אוֹתָם לְבַל יִתְגָּרוּ בָּם וְנָסְעוּ מֵהֶם בְּאַחְוָה. עוֹד קְרָאָם אַחֵינוּ לְפִי שֶׁנָּהֲגוּ עִם יִשְׂרָאֵל בְּאַחְוָה שֶׁמָּכְרוּ לָהֶם לֶחֶם וּמַיִם וּמָזוֹן, דִּכְתִיב (דברים ב:כט) ״כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו״ וְגוֹ׳:

פסוק יא

רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן מוֹדִיעֵנוּ הַכָּתוּב שֶׁהָרְפָאִים יֵחָשְׁבוּ וְגוֹ׳. וְנִרְאֶה כִּי לְפִי שֶׁבָּעַמִּים אֲשֶׁר אָמַר ה׳ לְאַבְרָהָם לָתֵת לָנוּ (בראשית טו:יח) הִזְכִּיר הָרְפָאִים שֶׁהוּא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי עָר שֶׁנָּתַן יְרֻשָּׁה לִבְנֵי לוֹט הִיא הָרְפָאִים אֲשֶׁר אָמַר ה׳ לְאַבְרָהָם, וְהוּא אָמְרוֹ הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ וְגוֹ׳, וּפֵרוּשׁ ״לְפָנִים״ הוּא קֹדֶם שֶׁכָּרַת ה׳ בְּרִית עִם אַבְרָהָם, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁתַּעֲמֹד לִזְכוּתֵנוּ.

פסוק טו

וְגַם יַד ה׳ וְגוֹ׳ לְהֻמָּם. פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד הַמִּיתָה עַצְמָהּ עוֹד לָהֶם שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם נַחַת רוּחַ בַּמִּדְבָּר, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יט,כא) שֶׁהָיוּ הוֹמִים אסטורדידו״ס בל״ס, וְהָיוּ הוֹמִים וְהוֹלְכִים בְּתַחֲלוּאִים עַד שֶׁתַּמּוּ. וְאָמְרוֹ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה, פֵּרוּשׁ שֶׁהִפְלִיא ה׳ בֵּין אוֹתָם שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרָה עֲלֵיהֶם וּבֵין שְׁאָר הַמַּחֲנֶה, שֶׁאוֹתָם שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה הָיוּ הוֹמִים וּמִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים אֲשֶׁר לֹא כֵן שְׁאָר הַמַּחֲנֶה שֶׁהָיוּ בְּתוֹכָם:

פסוק כ

אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אֲבָל לֹא זוֹ הִיא שֶׁנָּתַתִּי לְאַבְרָהָם. וְאֵין אֲנִי רוֹאֶה הֶכְרֵחַ לִדְבָרָיו, כִּי הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁאָמַר ה׳ שֶׁאֵין רְפָאִים אֵלּוּ בַּכְּלָל? וְעוֹד, כֵּיוָן שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ ה׳ לְאַבְרָהָם מִין רְפָאִים אֶלָּא סְתָם – כָּל רְפָאִים בְּמַשְׁמָע. וְרָאִיתִי שֶׁתָּלָה זַיְנֵיהּ בְּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים״ (דברים ג:יג), מֵאָמְרוֹ ״הַהוּא״ הֵעִירָנוּ שֶׁאַחֶרֶת, הֲגַם שֶׁנִּקְרֵאת רְפָאִים, אֵינָהּ כְּפִי הָאֱמֶת רְפָאִים. וְכֵן גִּלָּה דַּעְתּוֹ בְּסוֹף פֶּרֶק אֵלּוּ טְרֵפוֹת (חולין ס.), וְאֵין הֶכְרֵחַ לָזֶה. וְתֵבַת ״הַהוּא״ מִי יֹאמַר שֶׁבָּא לִשְׁלֹל רְפָאִים אֲחֵרִים? דִּלְמָא בָּא לִשְׁלֹל חֶבֶל אַרְגֹּב אַחֵר שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא אֶרֶץ רְפָאִים כִּי אִם הַהוּא. וְכֵן הַדַּעַת נוֹטָה כְּשֶׁנֹּאמַר שֶׁתֵּבַת ״הַהוּא״ לְדִיּוּק בָּאָה, אַחַר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב עַל אֶרֶץ עַמּוֹן וּמוֹאָב שֶׁרְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ וַה׳ נָתַן לְאַבְרָהָם הָרְפָאִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל. וְעוֹד, תֵּבַת ״הַהוּא יִקָּרֵא״ לֹא מִעֲטָה אֶלָּא הַקְּרִיאָה, שֶׁאֵינָהּ נִקְרֵאת כֵּן הַיּוֹם ״אֶרֶץ רְפָאִים״ אֶלָּא אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג וְלֹא אֶרֶץ עַמּוֹן וּמוֹאָב. גַּם שֶׁתֵּחָשֵׁב אֶרֶץ זוֹ מֵעָרֵי הָרְפָאִים שֶׁאָמַר ה׳ לְאַבְרָהָם, לֹא הָיְתָה נִקְרֵאת בְּאוֹתוֹ זְמַן אֶרֶץ רְפָאִים, לְפִי שֶׁנְּתָנָהּ ה׳ לִבְנֵי לוֹט מִטַּעַם גִּלְגּוּל דְּבָרִים שֶׁל אַבְרָהָם כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם (רש״י פסוק ה), וּמִשֶּׁל אַבְרָהָם נָתְנוּ לְלוֹט.

וּכְפִי זֶה יְדֻיַּק עַל נָכוֹן לָמָּה בְּאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג אָמַר ״יִקָּרֵא״ וּבְאֶרֶץ בְּנֵי לוֹט אָמַר תֵּחָשֵׁב, כִּי אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג עוֹד שְׁמָהּ עָלֶיהָ לְפִי שֶׁהָיָה עוֹג בָּהּ, אֲבָל אֶרֶץ בְּנֵי לוֹט אֵינָהּ נִקְרֵאת אֶרֶץ רְפָאִים הֲגַם שֶׁהִיא נֶחְשֶׁבֶת אֶרֶץ רְפָאִים וּבִכְלַל רְפָאִים שֶׁאָמַר ה׳ לְאַבְרָהָם הִיא נִכְלֶלֶת. וְהָעִקָּר שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב בָּזֶה הוּא שֶׁכָּל שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב שֶׁתִּקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים הִיא בִּכְלַל מַתְּנַת אַבְרָהָם, וּלְפִי דִּבְרֵי בָּרַיְתָא שֶׁל סִפְרֵי (חלק ב רצ״ט) שֶׁהֵבֵאתִי בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת שֶׁאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג אֵינָהּ בִּכְלַל הָאָרֶץ שֶׁכָּרַת ה׳ עִם אַבְרָהָם, יְדֻיַּק מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים״ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הַהוּא יִקָּרֵא וְלֹא יֵחָשֵׁב, פֵּרוּשׁ, שֶׁהָעוֹלָם קוֹרְאִים אוֹתוֹ אֶרֶץ רְפָאִים אֲבָל כְּפִי הָאֱמֶת אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת רְפָאִים בִּשְׁבִיל שֶׁמַּה שֶׁקּוֹרִין אוֹתָהּ בְּנֵי אָדָם אֶרֶץ רְפָאִים לֹא תִכָּנֵס בִּכְלַל הָרְפָאִים שֶׁנָּתַן ה׳. וְעַיֵּן בְּסָמוּךְ (דברים ג:יג) מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים״ וְשָׁם פֵּרַשְׁתִּי בְּאֹפֶן אַחֵר.

פסוק ל

וְלֹא אָבָה וְגוֹ׳. אָמַר לְשׁוֹן אָבָה שֶׁמּוֹרֶה מֵאוּן בְּלֹא טַעַם, לוֹמַר הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מֵחוּשׁ לְיִרְאַת הַעֲבָרַת יִשְׂרָאֵל בְּעִירוֹ וְסָמוּךְ בָּטוּחַ הָיָה לִבּוֹ שֶׁאֵין כֹּחַ בְּיִשְׂרָאֵל לְהָרַע לוֹ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא אָבָה, וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״כִּי הִקְשָׁה ה׳״ וְגוֹ׳:

פסוק לא

רְאֵה הַחִלֹּתִי וְגוֹ׳. אָמַר הַחִלֹּתִי לְשׁוֹן עָבָר, חוֹזֵר אֶל מַאֲמַר ״הִקְשָׁה ה׳ אֶת רוּחוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְּיָדֶךָ״, וּמַאֲמַר הַחִלֹּתִי חוֹזֵר לַנְּתִינָה לֹא לְמַאֲמַר ״לְפָנֶיךָ״, וּמֹשֶׁה הֵבִין שֶׁחוֹזֵר לְכָל הָאָמוּר, וְלָזֶה הִתְחַנֵּן לַה׳ בְּחָשְׁבוֹ שֶׁהֻתַּר הַנֶּדֶר, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי ריש פרשת ואתחנן).

פרק ג

פסוק ג

וַיִּתֵּן ה׳. אָמַר בְּיָדֵנוּ, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק הָרוֹאֶה (ברכות נד:) דְּעָקַר טוּרָא בַּר תְּלָתָא פַּרְסֵי וְאַיְיתֵי עַל רֵישֵׁיהּ וְכוּ׳, מֹשֶׁה כַּמָּה הֲוָה וְכוּ׳, שַׁוַּור וּמַחְיֵיהּ בְּקַרְסוּלֵיהּ וְקַטְלֵיהּ, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּתֵּן ה׳ פֵּרוּשׁ, עַל יְדֵי תְּקִיעַת הָהָר בְּצַוָּארוֹ. וְאוֹמֵר בְּיָדֵנוּ, שֶׁהֲרָגוֹ בְּיָדוֹ מַמָּשׁ, וְאָמַר לְשׁוֹן רַבִּים כְּמוֹ (בראשית א:כו) ״נַעֲשֶׂה אָדָם״, גַּם יַד מֹשֶׁה יַד כָּל יִשְׂרָאֵל תֵּחָשֵׁב.

פסוק יג

הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים. פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה כִּי הַכַּוָּנָה הִיא תִּקָּרֵא וְלֹא תֵּחָשֵׁב כְּפִי הָאֱמֶת, שֶׁאִם אֵינְךָ אוֹמֵר כֵּן וְהִיא בִּכְלַל הָרְפָאִים מַה שֶׁנָּתַן ה׳ לְיִשְׂרָאֵל, תִּקְשֶׁה בָּרַיְתָא דְּסִפְרֵי שֶׁאָמְרוּ ״אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ״ פְּרָט לְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁנָּטַלְתָּ מֵעַצְמְךָ, עַד כָּאן, וַהֲלֹא בִּכְלַל מַה שֶׁנָּתַן ה׳ הִיא. וּמַה גַּם לְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ בְּרַבּוֹת (בראשית רבה מ״ד) שֶׁהָרְפָאִים זֶה חִוִּי, וּמָצִינוּ שֶׁמְּנָאוֹ הַכָּתוּב בִּכְלַל הַשִּׁבְעָה שֶׁנָּתַן לָהֶם בַּעֲלוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, דִּכְתִיב: ״וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְגוֹ׳ וְהַחִוִּי״ וְגוֹ׳ (שמות ג:יז), אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֵין אֶרֶץ עוֹג נֶחְשֶׁבֶת רְפָאִים אֶלָּא שֶׁנְּטָלוּהָ מֵעַצְמָן.

וְאִם תֹּאמַר, וַהֲלֹא מָצִינוּ שֶׁהָאֱמוֹרִי גַּם כֵּן נִזְכָּר בְּשִׁבְעָה עֲמָמִין אֲשֶׁר אָמַר ה׳ שֶׁיִּתֵּן לָהֶם בַּעֲלוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְהוּא סִיחוֹן דִּכְתִיב (במדבר כא:כא) ״מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי״, וּכְתִיב (במדבר כא:כה) ״וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵי הָאֱמֹרִי״, וְחָזְרָה קֻשְׁיָתֵנוּ לְדִבְרֵי סִפְרֵי. זוֹ אֵינוֹ קֻשְׁיָא, כִּי עָרֵי הָאֱמוֹרִי הָאֲמוּרִים בְּסִיחוֹן אֵינָם מַה שֶׁנָּתַן ה׳ לְאַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה הַכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ שָׁם (במדבר כא:כו) ״כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחוֹן״ וְגוֹ׳ ״וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁאֶרֶץ סִיחוֹן מוֹאָבִית הִיא, אֶלָּא שֶׁזָּכָה בָּהּ סִיחוֹן וְנִקְרֵאת אֱמוֹרִי בִּשְׁבִיל סִיחוֹן שֶׁהָיָה מֶלֶךְ עַל הָאֱמוֹרִי, וּלְעוֹלָם לֹא בָּאָה בִּכְלַל מַתְּנַת שִׁבְעָה אֻמּוֹת שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם.

עוֹד נִרְאֶה כִּי לְעוֹלָם כָּל אֲשֶׁר בְּשֵׁם רְפָאִים יְכֻנֶּה נִכְלָל בְּמַאֲמַר ה׳ לְאַבְרָהָם ״וְאֶת הָרְפָאִים״ (בראשית טו:כ), וְאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג בִּכְלָל אֲשֶׁר נָתַן ה׳ הִיא, שֶׁהֲרֵי קְרָאָהּ הַכָּתוּב אֶרֶץ הָאֱמוֹרִי, וְאֶרֶץ עוֹג גַּם כֵּן הֲרֵי קְרָאָהּ רְפָאִים שֶׁהֵם הַחִוִּי. וּפֵרוּשׁ בָּרַיְתָא שֶׁל סִפְרֵי שֶׁאָמַר פְּרָט לְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן (דברים ז:יג) הוּא עַל יְשִׁיבַת הָאָרֶץ, כִּי הֲגַם שֶׁנָּתַן ה׳ שִׁבְעָה עֲמָמִין לְאַבְרָהָם, לֹא כָּל הָאֲרָצוֹת שָׁווֹת בְּעִנְיָן זֶה שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לָדוּר בָּהֶם. וְיִהְיֶה זֶה כְּעִנְיַן קְדֻשַּׁת הָאָרֶץ עַצְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ עֶשֶׂר הַדְרָגוֹת קְדֻשָּׁה בָּאָרֶץ עַצְמָהּ בִּמְקוֹמוֹתֶיהָ (כלים א:ו), וְתִהְיֶה אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג פְּחוּתָה לְמַטָּה. וַהֲגַם שֶׁנָּתַן ה׳ אוֹתָהּ לְאַבְרָהָם, תִּהְיֶה לְשָׁלָל עִמָּהּ, וְגוּף הָאָרֶץ תִּהְיֶה כִּשְׁאָר הַשָּׁלָל אוֹ לְשַׁמָּה, אֲבָל לֹא לְדִירָה.

וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי ״לָתֶת לָנוּ״ – פְּרָט לְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. שָׁם דִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר ״בָּאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לָתֶת לָנוּ״ (דברים ו:כג), פֵּרוּשׁ, הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ שֶׁיִּתֵּן לָנוּ לְדִירָתֵנוּ, לְמַעֵט שְׁאָר אֲרָצוֹת שֶׁהֲגַם שֶׁנְּתָנָם לָנוּ לֹא נָתַן הָאָרֶץ לְדִירָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִקְדֻשָּׁה. וְתִמְצָא שֶׁנָּתַן גַּם כֵּן עַמּוֹן וּמוֹאָב וֶאֱדוֹם שֶׁהֵם הַקֵּינִי וְהַקְּנִזִּי וְהַקַּדְמוֹנִי, וּכְתִיב (ירמיה מט:יז) ״וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה״, וּכְמוֹ כֵן הָיְתָה רְאוּיָה לִהְיוֹת אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג. אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא מַה שֶׁנִּשְׁבַּע ה׳ לָתֵת לְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכּוֹן שָׁם. וּשְׁמוֹר לְךָ כְּלָל זֶה גַּם כֵּן שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא נָתַן ה׳ הָאָרֶץ לָדוּר בָּהּ, וְגַם שֶׁלֹּא נָתַן עִמָּהּ לְאַבְרָהָם וּכְבָשׁוּהָ רוֹב יִשְׂרָאֵל – יֵשׁ לִנְהוֹג בָּהּ דִּין קְדֻשָּׁה בִּשְׁבִיל שֶׁנִּכְבְּשָׁה לִפְנֵי ה׳.

פסוק כא

וְאֶת יְהוֹשֻׁעַ צִוֵּיתִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, צִוִּיתִי לְבַל יִירָא מֵהָעַמִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ (דברים ג:כב) ״לֹא תִּירָאוּם״, וְאֵינוֹ חוֹזֵר עַל מַאֲמַר ״עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת״ כִּי בָּזֶה לֹא יֻצְדַּק לְשׁוֹן צִוּוּי.

וְטַעַם שֶׁלֹּא סָמַךְ מַאֲמָר זֶה לְמַאֲמַר נְפִילַת סִיחוֹן וְעוֹג, וּכְתָבוֹ אַחַר הַנְחָלַת אַרְצָם לִבְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וּתְנָאֵיהֶם, לְפִי שֶׁמֵּאֶמְצָעוּת תְּנַאי זֶה שֶׁהִתְנָה מֹשֶׁה עִם בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן יִוָּלֵד הַמֵּחוּשׁ מִמַּה שֶׁמְּבַקֵּשׁ עֵזֶר בַּגִּבּוֹרִים וַה׳ הוּא הַלּוֹחֵם, מַה צוֹרֶךְ בַּחֲלוּצֵי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן. אֲשֶׁר עַל כֵּן סָמַךְ מַאֲמַר וְאֶת יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ׳ לְמַאֲמַר חֲלוּצַת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, לוֹמַר שֶׁלֹּא תַּחְשׁוֹב שֶׁצָּרִיךְ גְּבוּרַת חוֹגְרִים וְתָבֹא בְּלִבְּךָ יִרְאָה, כִּי אֵינְכֶם צְרִיכִין לַמִּלְחָמָה, וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר כִּי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם. דִּקְדֵּק לוֹמַר הוּא לְמַעֵט מֵחוּשׁ הַנִּשְׁמָע מִמִּצְוַת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן ״חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ״. וְטַעַם שֶׁהוּצְרַךְ לַחֲלוּצַת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן פֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת, וְעַיֵּן בַּסָּמוּךְ בְּפָסוּק ״אֵת כָּל״.

בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. טַעַם אָמְרוֹ בָּעֵת הַהִיא, פֵּרוּשׁ בְּעֵת שֶׁרָאָה הַתְּנַאי שֶׁהִתְנֵיתִי עִם בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן יֵעוֹר הַמֵּחוּשׁ עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם לָזֶה. וְאָמְרוֹ לֵאמֹר, אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ בָּעֵת הַהִיא לָשׁוֹן זֶה עַצְמוֹ לָזֶה אָמַר ״לֵאמֹר״, פֵּרוּשׁ, מְכֻוָּן הַמַּאֲמָר הוּא זֶה. עוֹד יִרְצֶה שֶׁצִּוָּהוּ לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁיִּכָּנְסוּ לְמִלְחֶמֶת שִׁבְעָה עֲמָמִין לְהָסִיר מוֹרֶךְ מִלִּבָּם.

אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְגוֹ׳ כֵּן יַעֲשֶׂה וְגוֹ׳. בְּמַאֲמָר זֶה כָּלַל טַעַם מִצְוָתוֹ לִבְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לַעֲבוֹר עִם יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן, כִּי כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה ה׳ לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי כֵּן יַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּמְלָכוֹת וְגוֹ׳, וּכְשֵׁם שֶׁמַּעֲשֵׂה שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי הָיוּ יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר, כְּמוֹ כֵן בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יִהְיוּ כֻּלָּם נִקְבָּצִים חֲלוּצִים לִפְנֵי ה׳. וּלְטַעַם זֶה הוּא שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה שֶׁיַּעַבְרוּ בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן חֲלוּצִים לְמִלְחֶמֶת מִצְוָה, אֲבָל לְעוֹלָם ה׳ הוּא הַנִּלְחָם וְלֹא הַחֲלוּצִים. וּמֵעַתָּה לֹא הָיָה יָכוֹל מֹשֶׁה לוֹמַר לִיהוֹשֻׁעַ ״עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת״ וְגוֹ׳ אֶלָּא אַחַר שֶׁהִתְנָה עִם בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לַעֲבוֹר חֲלוּצִים, אֲבָל זוּלַת זֶה אֵין רְאָיָה מִמַּה שֶׁרָאָה, שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה זְכוּת שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים לִזְכוּת תִּשְׁעָה וּמֶחְצָה, וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (במדבר לב:ו) ״וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה״ שֶׁאָמַר לִבְנֵי גָד וּרְאוּבֵן.

פסוק כב

לֹא תִּירָאוּם. הֲגַם שֶׁמְּדַבֵּר לִיהוֹשֻׁעַ, אָמַר לְשׁוֹן רַבִּים לִכְלוֹל גַּם כָּל יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֲפִלּוּ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יָרֵא מֵהֶם, כִּי ה׳ נִלְחָם לָהֶם. וּלְמַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי ״לֵאמֹר״ לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר לָשׁוֹן שֶׁיְּדַבֵּר בּוֹ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּבְטְחוּ בֵּאלֹהִים חַיִּים.

חסלת פרשת דברים

פסוק כג

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה׳ בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ בָּעֵת הַהִוא. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ספרי דברים כו) כְּשֶׁרָאָה שֶׁנָּפַל סִיחוֹן וְעוֹג לְפָנָיו וְכוּ׳, לְדִבְרֵיהֶם חוֹזֵר לְמַה שֶׁלְּפָנָיו שֶׁהִיא מִלְחֶמֶת סִיחוֹן וְעוֹג, וּלְפִי זֶה טַעַם הַמַּאֲמָר לוֹמַר שֶׁזּוּלַת מַה שֶׁהָיָה בָּעֵת הַהִיא לֹא הָיִיתִי מִתְפַּלֵּל כִּי הַגְּזֵרָה כְּבָר נִגְזְרָה.

וְנִרְאֶה לוֹמַר בְּהָעִיר עוֹד אָמְרוֹ לֵאמֹר, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (ספרי) שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לַה׳ הֲשִׁיבֵנִי עַל דְּבָרַי אִם אֲנִי נִכְנָס לָאָרֶץ, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ. אָכֵן פֵּרוּשׁ אָמְרוֹ ״בָּעֵת הַהִיא״ הוּא זְמַן שֶׁנִּשְׁבַּע ה׳ עַל דּוֹר הַמִּדְבָּר שֶׁלֹּא יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ שֶׁאָמַר בְּפָרָשָׁה שֶׁלְּמַעְלָה, וּכְלָלוֹ לְמֹשֶׁה בִּכְלַל שְׁבוּעַת הַגְּזֵרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים א:לז) ״גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה׳ בִּגְלַלְכֶם״. בָּעֵת הַהִיא הִתְחַנֵּן לַה׳ לְבַטֵּל גְּזֵרָתוֹ וּלְהַתִּיר הַשְּׁבוּעָה, כָּרָמוּז בְּמַאֲמַר ״אַתָּה הַחִלּוֹתָ״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְשׁוֹן הַתָּרַת שְׁבוּעָה, כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסָמוּךְ. וְטַעַם הַמַּאֲמָר הוּא לְהוֹדִיעָם לְבַל יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל אֶלָּא עַל עַצְמוֹ לְבַטֵּל גְּזֵרָתוֹ וְלֹא חָשׁ לְדוֹרוֹ וְהֶעֱלִים עַיִן מִמֶּנּוּ וְתַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא. לָזֶה אָמַר בָּעֵת הַהִיא פֵּרוּשׁ, קוֹדֶם שֶׁנִּתְקַיְּמָה הַגְּזֵרָה הִתְחַנֵּן לַה׳.

וַהֲגַם שֶׁבִּתְחִלָּתוֹ לֹא מָצִינוּ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶלָּא עַל עַצְמוֹ וְלֹא עַמּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה בְּחָכְמָה שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ לְהַתִּיר שְׁבוּעָה שֶׁעָלָיו, וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר לְפָנָיו לְבַטֵּל גַּם עַל יִשְׂרָאֵל, וְיִהְיֶה הַדָּבָר קַל לְהַשִּׂיג מִדִּין נֶדֶר שֶׁהוּתַּר מִקְצָתוֹ הוּתַּר כֻּלּוֹ (נדרים סו.). וְהוּא אָמְרוֹ לֵאמֹר פֵּרוּשׁ, אֵין תַּכְלִית הַדָּבָר בַּדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים אֶלָּא לֵאמֹר עוֹד דְּבָרִים אֲחֵרִים. וְזֶה עָשָׂה בְּחָכְמָה, כִּי יוֹתֵר יִהְיֶה נָקֵל לְהִתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ עַל עַצְמוֹ לְהַתִּיר שְׁבוּעַת הַגְּזֵרָה שֶׁעָלָיו, לֶהֱיוֹתוֹ נָקִי וְצַדִּיק, מֵהַתִּיר שְׁבוּעַת גְּזֵרַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בַּעֲלֵי הֶעָוֹן, וְכָל דִּבְרֵי מֹשֶׁה יַגִּידוּ צִדְקַת ה׳ עָשָׂה.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לְדַיֵּק אַרְבָּעָה תְּנָאִים הַצְּרִיכִין לְקַבָּלַת תְּפִלָּה: אֶחָד, שֶׁיִּתְפַּלֵּל כְּעָנִי הַדּוֹפֵק עַל הַפֶּתַח, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (משלי יח:כג) ״תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ״. ב׳, שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמְּקוֹר הָרַחֲמִים. ג׳, זְמַן הַתְּפִלָּה, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים סט:יד) ״וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳ עֵת רָצוֹן״. ד׳, שֶׁתִּהְיֶה תְּפִלָּתוֹ מְפֹרֶשֶׁת וְלֹא תִהְיֶה סוֹבֶלֶת פֵּרוּשׁ בִּלְתִּי הָגוּן, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (אסתר רבה פ״ז:כד) בְּהַהוּא גּוֹי וְיִשְׂרָאֵל וְכוּ׳, וְיָלְדָה בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל גּוֹי וְאָנַס יִשְׂרָאֵל לְהַרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן מֹשֶׁה בְּמַאֲמָרוֹ כָּאן: וָאֶתְחַנַּן – לְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, זֶה כְּנֶגֶד תְּנַאי רִאשׁוֹן. אֶל ה׳ – שֶׁבִּקֵּשׁ מִמְּקוֹר הָרַחֲמִים, זֶה כְּנֶגֶד תְּנַאי שֵׁנִי. בָּעֵת הַהִיא – פֵּרוּשׁ בָּעֵת הַיְּדוּעָה לְקַבָּלַת תְּפִלָּה שֶׁהִיא עֵת רָצוֹן, כִּי מִי יוֹדֵעַ עֵת הָרָצוֹן כְּמֹשֶׁה. וְאֶפְשָׁר שֶׁזֶּה הָיָה בְּעֵת אֲשֶׁר אָמַר לוֹ ה׳ ״הָחֵל רָשׁ״ אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, וְזֶה מְכֻוָּן לְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ לְאַחַר שֶׁכָּבַשׁ אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג וְכוּ׳, זֶה כְּנֶגֶד תְּנַאי שְׁלִישִׁי. לֵאמֹר – פֵּרוּשׁ, פֵּרֵשׁ אֲמָרָיו כַּמִּצְטָרֵךְ שֶׁלֹּא יִסְבְּלוּ דְּבָרָיו דָּבָר בִּלְתִּי הָגוּן, זֶה כְּנֶגֶד תְּנַאי רְבִיעִי. וּלְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ ״בָּעֵת הַהִיא״ כְּשֶׁרָאָה מִלְחֶמֶת סִיחוֹן וְעוֹג, טַעַם אָמְרוֹ לֵאמֹר נִמְשֶׁכֶת עִם ״אַתָּה הַחִלּוֹתָ״. וּכְבָר כָּתַבְתִּי בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר הַדִּבּוּר בִּלְשׁוֹן עַצְמוֹ שֶׁאֲמָרוֹ אֶלָּא כּוֹלֵל הַמְּכֻוָּן בְּלָשׁוֹן אַחֵר, הוּא אוֹמֵר ״לֵאמֹר״ – פֵּרוּשׁ, כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר הִיא זֹאת. כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ אָמַר ״לֵאמֹר״ לְהָעִירְךָ עַל זֶה. וְיֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (ילקוט שמעוני יט) ״בָּעֵת הַהִיא״ כְּשֶׁאָמַר לוֹ (במדבר כ:יב) ״לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל״ וְגוֹ׳, וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ (מדרש רבה) כְּשֶׁאָמַר לוֹ (במדבר כז:יח) ״קַח אֶת יְהוֹשֻׁעַ״ וְגוֹ׳. וְאֶפְשָׁר שֶׁבְּכָל הָעִתִּים הִתְפַּלֵּל וְעַל כָּל עֵת מֵהֶם הוּא אוֹמֵר ״בָּעֵת הַהִיא״, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים.

פסוק כד

אֲדֹנָי אֱלֹהִים. אָמְרוֹ אֲדֹנָי, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמַר עֵלִי (שמואל א ג:יח) ״אֲדֹנָי הוּא הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה״, פֵּרוּשׁ, שֶׁהֶפְסֵד הָעֶבֶד וְהַצְלָחָתוֹ הִיא נוֹגַעַת לַאֲדוֹנוֹ, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן – הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה וַדַּאי. וְהוּא אָמְרוֹ ״אֲדֹנָי״, פֵּרוּשׁ, הַצְלָחָתִי וְטוֹבָתִי לְךָ הוּא.

וְאָמְרוֹ הוי״ה בְּנִקּוּד אֱלֹהִים, רַשִׁ״י זַ״ל פֵּרֵשׁ וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״אֲדֹנָי אֱלֹהִים״ – רַחוּם בַּדִּין, עַד כָּאן. וְרָאִיתִי לָרַמְבַּ״ן שֶׁכָּתַב עַל דְּבָרָיו וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְלֹא הִשְׁגִּיחַ הָרַב כִּי הַשֵּׁם הָרִאשׁוֹן כָּתוּב בְּאָלֶ״ף דָּלֶ״ת וְהַשֵּׁנִי כָּתוּב בְּיוֹ״ד הֵ״א וְכוּ׳, עַד כָּאן. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן רַשִׁ״י עַל שֵׁם אַדְנוּת אֶלָּא עַל שֵׁם הֲוָיָה, שֶׁהוּא כָּתוּב הוי״ה וְנָקוּד בְּנִקּוּד אֱלֹהִים, וְכָךְ הֵם דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (ספרי), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הוי״ה רַחֲמִים, אֱלֹהִים דִּין, עַד כָּאן. פֵּרוּשׁ, הַכְּתִיבָה שֶׁהִיא הוי״ה – רַחֲמִים, הַקְּרִיאָה שֶׁהִיא אֱלֹהִים – דִּין, וּבָזֶה אֵין כָּאן הַשָּׂגָה.

וְטַעַם שֶׁאָמַר שֵׁם זֶה שֶׁבּוֹ רַחֲמִים וְדִין, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּאָמְרוֹ ״לֵאמֹר״ שֶׁנִּתְכַּוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ לוֹמַר גַּם עַל יִשְׂרָאֵל, לָזֶה אָמַר דִּין וְרַחֲמִים. דִּין – לְמַה שֶׁנּוֹגֵעַ אֶל בִּטּוּל גְּזֵרַת מֹשֶׁה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא): מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבִּקֵּשׁ לִשָּׂא אִשָּׁה, שָׁלַח שְׁלוּחִין לִרְאוֹתָהּ, הָלְכוּ וְכוּ׳, בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ ״אֵין כְּעוּרָה מִמֶּנָּה״. שָׁמַע הַשּׁוֹשְׁבִין, אָמַר לוֹ: ״מָרִי, אֵין נָאָה מִמֶּנָּה בָּעוֹלָם״. בָּא לִשָּׂא אוֹתָהּ, אָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה לִשְׁלוּחֵי הַמֶּלֶךְ: ״נִשְׁבָּע אֲנִי שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נִכְנָס כֵּיוָן שֶׁבִּזִּיתֶם אוֹתָהּ״. בָּא שׁוֹשְׁבִין לִכָּנֵס, אָמַר לוֹ: ״אַף אַתָּה לֹא תִכָּנֵס״. אָמַר לוֹ הַשּׁוֹשְׁבִין: ״אֲנִי לֹא רְאִיתִיהָ, וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַרְתִּי לַמֶּלֶךְ אֵין נָאָה הֵימֶנָּה״ וְכוּ׳. כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה׳ וְכוּ׳, עַד כָּאן. הֲרֵי כִּי בְּטַעֲנָה חֲזָקָה בָּא לוֹמַר שֶׁשּׁוּרַת הַדִּין נוֹתֶנֶת כִּי עָלֹה יַעֲלֶה אֶל הָאָרֶץ, וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּזִכְרוֹן שֵׁם אֱלֹהִים. וְרָמַז בִּכְתִיבָה שֵׁם הָרַחֲמִים לְמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְבִטּוּל הַגְּזֵרָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּתֵבַת ״לֵאמֹר״, וְנִתְחַכֵּם לְהַזְכִּיר שֵׁם הַדִּין לְפִי שֶׁבַּנִּגְלֶה לֹא הִתְפַּלֵּל אֶלָּא עַל עַצְמוֹ, וְרָמַז שֵׁם הָרַחֲמִים בַּנִּסְתָּר לְפִי שֶׁתְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל הָיְתָה בַּנִּסְתָּר אֶצְלוֹ בְּכֹחַ אַחַר שֶׁיִּהְיֶה נַעֲנֶה בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ.

עוֹד אֶפְשָׁר, כִּי לְצַד שֶׁבָּא בְּטַעֲנָה לִזְכּוֹת כְּפִי הַדִּין, הֻכְרַח לְשַׁתֵּף מִדַּת הָרַחֲמִים, כִּי מִי זֶה יִצְטַדֵּק לִפְנֵי מֶלֶךְ עוֹלָם בְּטוֹעֵן וְנִטְעָן, וּכְתִיב (תהלים קמג:ב) ״כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָּל חָי״, לָזֶה מִתֵּק הַדִּין בְּמִדַּת הָרַחֲמִים.

אַתָּה הַחִלּוֹתָ וְגוֹ׳. תֵּיבַת ״הַחִלּוֹתָ״ פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי בִּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים: לְשׁוֹן הַתְחָלָה, וּלְשׁוֹן תְּפִלָּה עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (מלאכי א:ט) ״חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל״, וּלְשׁוֹן הַתָּרָה. וְזֶה לְשׁוֹן סִפְרֵי: ״אַתָּה הַחִלּוֹתָ״ – אַתָּה הִתַּרְתָּ נִדְרִי בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי (שמות ג:י) ״הוֹצֵא אֶת עַמִּי״ וְגוֹ׳, וְאָמַרְתִּי לְךָ כְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי לְיִתְרוֹ וְגוֹ׳. דָּבָר אַחֵר – אַתָּה פָּתַחְתָּ לִי פֶּתַח לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁאָמַרְתָּ לִי ״הֶרֶף מִמֶּנִּי״ וְגוֹמֵר, וְכִי תָפוּס הָיִיתִי בְּךָ וְכוּ׳. וּכְפִי זֶה מְפָרֵשׁ ״הַחִלּוֹתָ״ לְשׁוֹן תְּפִלָּה. דָּבָר אַחֵר – הִתְחַלְתָּ פֶּתַח בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְנַחֲלוֹת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, עַד כָּאן. קָשֶׁה, בִּשְׁלָמָא טַעֲנַת ״הִתְחַלְתָּ״ וְגַם טַעֲנַת ״אַתָּה פָּתַחְתָּ לִי לְהִתְפַּלֵּל״ הֵם דִּבְרֵי טַעַם לַתְּפִלָּה, אֲבָל טַעֲנַת פֶּתַח הַהַתָּרָה מַה רְאָיָה מֵבִיא מִמַּה שֶׁהִתִּיר לוֹ שְׁבוּעָתוֹ לְיִתְרוֹ? שַׁאנֵי שְׁבוּעַת יִתְרוֹ שֶׁהָיָה לָהּ פֶּתַח וְיֶשְׁנָהּ בְּהַתָּרָה, וְהַפֶּתַח הוּא שֶׁבָּא אֵלָיו דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּתוֹ, וְאֵין לְךָ פֶּתַח גָּדוֹל מִזֶּה. מַה שֶׁאֵין כֵּן שְׁבוּעָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין צוֹדֵק בָּהּ פֶּתַח, שֶׁכָּל הַפְּתָחִים גָּלוּי וְצָפוּי לְפָנָיו וְהוּא מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית.

וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב רַמְבָּ״ם בְּפֶרֶק ו׳ מֵהִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מִי שֶׁנִּשְׁבַּע וְלֹא נִחָם וּבָא לְקַיֵּם שְׁבוּעָתוֹ, אִם רָאוּ בֵּית דִּין שֶׁהֶתֵּר שְׁבוּעָה זוֹ מִקִּיּוּם מִצְוָה אוֹ שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְכוּ׳, בֵּית דִּין נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים עִמּוֹ עַד שֶׁיִּתְנַחֵם וְכוּ׳ וּמַתִּירִים לוֹ, עַד כָּאן. וּמַשְׁמַע שֶׁהֲגַם שֶׁאֵין פֶּתַח זוֹ אֶצְלוֹ פֶּתַח, אַף עַל פִּי כֵן מִתְחַכְּמִין עָלָיו לְהִתְחָרֵט. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן מֹשֶׁה בְּטַעֲנָתוֹ לִפְנֵי ה׳: אַתָּה הַחִלּוֹתָ, שֶׁהוּא הִתִּיר לוֹ שְׁבוּעָתוֹ כְּשֶׁנִּשְׁבַּע לְיִתְרוֹ, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה חָפֵץ לְהַתִּיר. וְהָרְאָיָה – שֶׁשִּׁבְעַת יָמִים ה׳ אָמַר לוֹ (שמות ג:י) ״לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה״, וְהוּא לֹא הָיָה רוֹצֶה מֵאֵיזֶה טַעַם שֶׁיִּהְיֶה, וְנָשָׂא וְנָתַן ה׳ עִמּוֹ עַד שֶׁנִּתְרַצָּה לִדְבַר מִצְוָה וְהָלַךְ וְהִתִּיר נִדְרוֹ. וּכְמוֹ כֵן יַתִּיר ה׳ שְׁבוּעַת גְּזֵרַת מֹשֶׁה, וַהֲגַם שֶׁאֵין כָּאן פֶּתַח, יֵשׁ כָּאן דְּבַר מִצְוָה לְהַרְאוֹתוֹ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, כְּאָמְרוֹ ״אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה״ וְגוֹ׳.

וְאִם תֹּאמַר: מַה דִּמְיוֹן דִּין שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם לִשְׁאֵלַת מֹשֶׁה, כִּי דִּין רַמְבַּ״ם הַמַּתִּיר הוּא הַמְּקַיֵּם הַמִּצְוָה וְלָזֶה מַתִּירִין לוֹ, אֲבָל מַה שֶׁלְּפָנֵינוּ ה׳ נִשְׁבַּע וּבְהַתָּרָתוֹ מֹשֶׁה הוּא שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוַת הֲלִיכַת הָאָרֶץ. לָזֶה דִּקְדֵּק מֹשֶׁה בִּדְבָרָיו וְאָמַר אֶת עַבְדְּךָ, וְיָדוּעַ כִּי מַה שֶׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ.

פסוק כה

אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ נָא, גַּם לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר וְאֶרְאֶה וְגוֹ׳, הֲלֹא כְּשֶׁיַּעֲבֹר הָעִנְיָן מֵעַצְמוֹ מוּבָן שֶׁיִּרְאֶה וְכוּ׳. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה עַל הַדְּבָרִים הַמּוֹנְעִים בִּיאָתוֹ לָאָרֶץ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהֵם שְׁנַיִם, א׳ לְפִי שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ לִמְלוֹךְ (תנחומא) וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּה אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא, ב׳ שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לַחֲטֹא וְיִצְטָרֵךְ לְהַשְׁלִיךְ חֲמָתוֹ עֲלֵיהֶם, וְחָשַׁב ה׳ לְמַשְׁכֵּן בִּשְׁבִילָם הַבַּיִת הַמְּקֻדָּשׁ כָּרָמוּז בְּתֵבַת ״מִשְׁכָּן מִשְׁכַּן״ כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה פנ״א), וּבָזֶה יֵשׁ תִּקְוָה וְתַכְלִית טוֹב לְיִשְׂרָאֵל, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש תהלים עט:א) בְּפָסוּק ״מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם״ וְגוֹ׳, מִזְמוֹר – קִינָה מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא שֶׁהִשְׁלִיךְ חֲמָתוֹ עַל עֵצִים וַאֲבָנִים וְלֹא הִשְׁלִיכָהּ עַל יִשְׂרָאֵל וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְאִם הָיָה מֹשֶׁה בּוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ט.) שֶׁלֹּא הָיְתָה אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, וְזֶה יְסוֹבֵב לִשְׁפּוֹךְ חֲמָתוֹ עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹתָם, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת דְּבָרִים בְּפָסוּק (דברים א:לז) ״גַּם בִּי הִתְאַנַּף״.

לָזֶה נִתְכַּוֵּן מֹשֶׁה בִּדְבָרָיו לְהַשִּׂיג עַל שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ, כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת שֶׁאֵינָהּ נוֹגַעַת וְכוּ׳ אָמַר אֶעְבְּרָה נָּא פֵּרוּשׁ, אֶעְבְּרָה כְּדֶרֶךְ הָעוֹבְרִים שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ שְׂרָרָה וְכָבוֹד, וּכְנֶגֶד מֵחוּשׁ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְפִדְיוֹן נַפְשָׁם, אָמַר וְאֶרְאֶה, פֵּרוּשׁ, לֹא לִבְנוֹת אֶלָּא לִרְאוֹת לְבַד, וּבָזֶה הוּסְרוּ שְׁנֵי הַמֵּחוּשִׁים. וְדִקְדֵּק לוֹמַר תֵּיבַת נָּא פֵּרוּשׁ הֵן עַתָּה יַעֲבֹר מִמַּלְכוּתוֹ כְּדֵי לְהַשִּׂיג תִּקְוָה זוֹ.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לְבַקֵּשׁ שֶׁיְּמַהֵר לַעֲבוֹר כָּל עוֹד שֶׁיֵּשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁעֲדַיִן לֹא כָּלוּ לוֹ יָמָיו. וּלְמַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפֵרוּשׁ ״בָּעֵת הַהִיא״ שֶׁנִּתְכַּוֵּן אֶל זְמַן הַגְּזֵרָה שֶׁל הַמְּרַגְּלִים, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁמְּמַהֵר לַעֲבוֹר בִּזְמַן זֶה שֶׁעֲדַיִן יָמָיו רַבִּים, וּמִתּוֹךְ הַדְּבָרִים תַּשְׂכִּיל שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְבַטֵּל גְּזֵרַת יִשְׂרָאֵל, כִּי גְּזֵרָתָם הָיְתָה שֶׁיָּמוּתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא יָמוּתוּ מִיתַת כָּרֵת עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם בְּנֵי שִׁשִּׁים שָׁנָה, וְאִם יִכָּנֵס מֹשֶׁה אָז הַדָּבָר מוּבָן מֵעַצְמוֹ שֶׁיִּכָּנְסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא גָּזַר ה׳ עֲלֵיהֶם שֶׁיָּמוּתוּ מִיתַת כָּרֵת:

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יט,יג) כִּי הַגּוֹאֵל הַמְּקֻוֶּה לָעָם הַמְּקַוִּים הוּא מֹשֶׁה עַצְמוֹ, וּבְסֵפֶר הַזֹּהַר (חלק ב׳ ק״כ) גַּם כֵּן רְמָזוּהָ בַּפָּסוּק ״מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה״ (קהלת א:ט), וְהֵן הַנָּבִיא מֹשֶׁה יָדַע הַדְּבָרִים כִּי גָּלָה ה׳ סוֹדוֹ אֶל עַבְדּוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ שֶׁיָּבֹא זְמַן אַחֵר שֶׁיַּעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ וְגוֹמֵר, לָזֶה דִּקְדֵּק בִּתְפִלָּתוֹ כִּי מַה שֶׁשּׁוֹאֵל הוּא שֶׁיַּעֲבֹר עַתָּה, וְהוּא אָמְרוֹ אֶעְבְּרָה נָּא בַּזְּמַן הַזֶּה.

עוֹד נִרְאֶה לְפָרֵשׁ אָמְרוֹ אֶעְבְּרָה נָּא, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהָשִׁיב גַּם עַל טַעַם הַבָּא בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה) לָמָּה מֹשֶׁה מֵת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁהוּא מִשּׁוּם מֵתֵי מִדְבָּר לַהֲבִיאָם לָעוֹלָם הַבָּא, מָשָׁל וְכוּ׳ יְעֻיַּן שָׁם דְּבָרָיו, לָזֶה אָמַר אֶעְבְּרָה פֵּרוּשׁ דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה, לֹא לְהִשְׁתַּקֵּעַ רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיֹּאמַר לוֹ ה׳ קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת, יָבֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יֹאמַר ה׳ אֵלָיו:

עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּלָשׁוֹן אֶעְבְּרָה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קיא.) כָּל הַהוֹלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. לָזֶה אָמַר לוֹ אֶעְבְּרָה נָּא, פֵּרוּשׁ, עַתָּה בַּחַיִּים לְתוֹעֶלֶת נַפְשִׁי לַתַּעֲנוּג הַמְּקֻוֶּה שֶׁהוּא עוֹלָם הַבָּא.

אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. הֻצְרַךְ לוֹמַר כָּךְ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אֶרֶץ טוֹבָה שֶׁהִיא אֶרֶץ הָעֶלְיוֹנָה, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קטז:ט) ״אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה׳ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים״, וְהֻצְרַךְ לְפָרֵט הָהָר הַטּוֹב וְהַלְּבָנוֹן, לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (סוטה יד.) שֶׁכַּוָּנַת מֹשֶׁה הָיָה לְקַיֵּם מִצְווֹת הַנּוֹהֲגוֹת בָּאָרֶץ, לָזֶה פֵּרֵט כָּל הַמְּקוֹמוֹת, לוֹמַר שֶׁחָפֵץ הוּא לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת.

עוֹד נִתְחַכֵּם מֹשֶׁה לוֹמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, לְבַל יִהְיֶה מָקוֹם לַה׳ לוֹמַר שֶׁיִּרְאֶה מִשָּׁם אֶת הָאָרֶץ וְלֹא יִצְטָרֵךְ לַעֲבוֹר, לָזֶה פֵּרַט אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁאֵין מְצִיאוּת לִרְאוֹת כָּל זֶה מֵרָחוֹק אִם לֹא יַעֲבוֹר:

פסוק כו

וַיִּתְעַבֵּר ה׳ וְגוֹ׳ וְלֹא שָׁמַע וְגוֹ׳. כָּפַל לוֹמַר ״וַיִּתְעַבֵּר״ וְ״לֹא שָׁמַע״, גַּם הִפְסִיק בְּתֵיבַת לְמַעַנְכֶם בֵּין מַאֲמַר ״וַיִּתְעַבֵּר״ לְמַאֲמַר ״וְלֹא שָׁמַע״, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיִּתְעַבֵּר ה׳ בִּי וְלֹא שָׁמַע אֵלַי לְמַעַנְכֶם״. גַּם אָמַר תֵּיבַת לְמַעַנְכֶם אַחַר שֶׁכְּבָר אָמַר לְמַעְלָה (דברים א:לז) גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה׳ בִּגְלַלְכֶם. יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּמַה שֶׁאָמַר ״בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר״, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהִתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ וְגַם עַל יִשְׂרָאֵל. לָזֶה כְּנֶגֶד מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל אָמַר וַיִּתְעַבֵּר ה׳ בִּי לְמַעַנְכֶם, פֵּרוּשׁ לְמַעַן מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לָכֶם, וּכְנֶגֶד מַה שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ אָמַר וְלֹא שָׁמַע אֵלַי, פֵּרוּשׁ לְמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לִי. וּבָזֶה לֹא אָמַר לְשׁוֹן עֶבְרָה כִּי שְׁאֵלַת מֹשֶׁה עַל עַצְמוֹ הִיא שְׁאֵלַת חָכָם בְּטַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן יִשְׂרָאֵל שֶׁהִקְצִיפוּ אֶת ה׳ וְנִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, לָזֶה אָמַר ״וַיִּתְעַבֵּר״.

אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַיִּתְעַבֵּר ה׳ בִּי לָמוּת חוּץ לָאָרֶץ לְמַעַנְכֶם, מִטַּעַם הַיָּדוּעַ, כְּדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ עִמּוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר וַיִּתְעַבֵּר לְשׁוֹן עֶבְרָה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (צפניה א:טו) ״יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא״ שֶׁהוּא יוֹם הַמִּיתָה. וְאָמְרוֹ וְלֹא שָׁמַע אֵלָי שֶׁלֹּא רָצָה ה׳ שֶׁיִּכָּנֵס לָאָרֶץ כָּל עִקָּר, אֲפִלּוּ בִּתְנַאי שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנָּה אַחַר כָּךְ וְיִקָּבֵר בַּמָּקוֹם הַהוּא שֶׁבּוֹ נִקְבַּר עִם מֵתֵי מִדְבָּר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה בְּמַאֲמַר ״אֶעְבְּרָה נָא״.

וַיֹּאמֶר וְגוֹ׳ רַב לָךְ וְגוֹ׳ אַל תּוֹסֶף. כָּפַל לוֹמַר ״רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף״, בָּא לְהָשִׁיב לִשְׁנֵי דְּבָרִים הַבָּאִים בִּתְפִלַּת מֹשֶׁה: כְּנֶגֶד מַה שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ אָמַר לוֹ רַב לָךְ, רָמַז לוֹ בְּתֵבַת ״רַב״ כִּי כְּלוּם טַעַם תְּפִלַּת מֹשֶׁה לַעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ הוּא כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, לָזֶה הֱשִׁיבוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָזֶה, כִּי יֵשׁ לוֹ רַב טוּב אֲשֶׁר יִתֵּן לוֹ ה׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״רַב לָךְ״ וְאֵינְךָ צָרִיךְ לְשׁוּם תּוֹסֶפֶת זְכוּת; וּכְנֶגֶד מַה שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל יִשְׂרָאֵל הִשְׁתִּיקוֹ בִּגְעָרָה וְאָמַר לוֹ ״אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר״ וְגוֹ׳:

אוֹ נִתְכַּוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי כָל זְכוּת שֶׁתַּגִּיעַ לְבָאֵי הָאָרֶץ מִן הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ יֵשׁ לְךָ חֵלֶק בְּכֻלָּן, וּמַה זֶּה הוּא הַחֵלֶק? שֶׁאַתָּה הוּא הַמְּצַוֶּה אוֹתָם לַעֲשׂוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ רַב לָךְ, פֵּרוּשׁ הָרַבָּנוּת שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְוָה לְךָ הִיא, וְאִם כֵּן יֵשׁ לְךָ חֵלֶק עִם כָּל אֶחָד בְּכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ שָׁם, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר בַּדָּבָר הַזֶּה.

עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר רַב לָךְ לְהָשִׁיב עַל טַעֲנַת ״אֶעְבְּרָה נָּא״ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שֶׁרָצָה לוֹמַר שֶׁיַּעֲבִירֵהוּ מֵהַמַּלְכוּת מִשּׁוּם מַלְכוּת יְהוֹשֻׁעַ, לָזֶה אָמַר רַב לָךְ פֵּרוּשׁ, הַגְּדֻלָּה וְהָרַבָּנוּת הִיא מְיוֹעֶדֶת וּמְיֻחֶדֶת לְךָ כָּל זְמַן שֶׁאַתָּה בְּנִמְצָא, וְלֹא אֶפְשָׁר לָתֵת הַגְּדֻלָּה לְתַלְמִידְךָ בְּחַיִּים חַיּוּתְךָ, וּמֵעַתָּה אֵין תִּקּוּן לְטַעַם ״אֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ״ וְכוּ׳ (ברכות מח:), וּלְדֶרֶךְ זֶה הַמַּאֲמָר ״אַל תּוֹסֶף״ צָרִיךְ לְעַצְמוֹ וְאֵינוֹ מְיֻתָּר.

עוֹד נִרְאֶה לְפָרֵשׁ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״רַב לָךְ״ לְגוּפָא, וְאָמְרוֹ אַל תּוֹסֶף נִמְשָׁךְ עִם מַה שֶׁלְּאַחֲרָיו שֶׁהוּא מַאֲמַר ״עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ ״עֲלֵה רֹאשׁ״ וְגוֹ׳ שֶׁנִּתְקַבְּלָה חֲצִי תְּפִלָּתוֹ שֶׁאָמַר ״וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה״, חָשׁ ה׳ שֶׁיֹּאמַר מֹשֶׁה אוֹסִיף לִשְׁפּוֹךְ שִׂיחִי, וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי ה׳ שָׁמַע קוֹלִי בְּשִׂיחִי, לָזֶה אָמַר לוֹ ״אַל תּוֹסֶף״ וְגוֹ׳ בַּדָּבָר הַזֶּה פֵּרוּשׁ בְּדָבָר זֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר כִּי לֹא תַעֲבֹר פֵּרוּשׁ, דָּבָר זֶה מֻחְלָט הוּא.

פסוק כז

וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ. הֻצְרַךְ לוֹמַר תֵּיבַת בְעֵינֶיךָ, וּמַה גַּם אַחַר שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ שָׂא עֵינֶיךָ, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ כִּי מַה שֶׁשָּׁאַל לִרְאוֹת עַל יְדֵי הֲלִיכָתוֹ לָאָרֶץ כְּאָמְרוֹ אֶעְבְּרָה וְאֶרְאֶה, יַעֲשֶׂה לוֹ ה׳ נֵס וְיִרְאֶה בְּאֶמְצָעוּת עֵינָיו לְבַד בְּלֹא הֲלִיכָה כָּל מַה שֶׁשָּׁאַל לִרְאוֹת אַחַר שֶׁיַּעֲבֹר, וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵין עֵין הַזּוּלַת תּוּכַל לִרְאוֹת, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק בְּמַאֲמַר עֵינֶיךָ בְּכִנּוּי.

עוֹד יִרְצֶה, לְפִי שֶׁיִּמָּצְאוּ חָכְמוֹת שֶׁיַּקְרִיבוּ הָרָחוֹק עַל יְדֵי דָּבָר אֶמְצָעִי שֶׁמְּשִׂימִין אוֹתוֹ בֵּין עֵינֵיהֶם לְמוּל מְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים וִיקָרְבֵם וְיִרְאֵם כְּאִלּוּ הֵם לְפָנָיו, וְלִשְׁלֹל דָּבָר זֶה אָמַר ה׳ אֵלָיו ״וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ״ מַמָּשׁ, פֵּרוּשׁ בְּלֹא אֶמְצָעוּת דָּבָר אַחֵר.

פסוק כח

וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הִיא מִצְוָה זוֹ, וּבְסִפְרֵי אָמְרוּ (פנחס קל״ו) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: צִוָּהוּ עַל הַגִּבְעוֹנִים, דָּבָר אַחֵר צִוָּהוּ עַל הַמְּרִיבוֹת וְכוּ׳ עַד כָּאן. וְאֵין זֶה מְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב, זוּלַת אִם נֹאמַר שֶׁהֵם דִּבְרֵי קַבָּלָה. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר בִּפְשַׁט הַכָּתוּב עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ אֵין צַו אֶלָּא מַלְכוּת, דִּכְתִיב (שמואל א יג:יד) ״וַיְצַוֵּהוּ ה׳ לְנָגִיד״ וְגוֹ׳, וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת (שמות ו:יג) ״וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳. כְּמוֹ כֵן בָּא מַאֲמַר ה׳ כָּאן לְמֹשֶׁה שֶׁבְּחַיָּיו יִמְלֹךְ יְהוֹשֻׁעַ עַל יִשְׂרָאֵל וִיחַזְּקֵהוּ בְּמַלְכוּתוֹ לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.

פסוק כט

וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת הַכָּתוּב מַה בָּא לְהוֹדִיעַ בְּמַאֲמָר זֶה, וּמַה קֶשֶׁר יֵשׁ לוֹ לֹא עִם מַה שֶׁלְּפָנָיו וְלֹא עִם מַה שֶׁלְּאַחֲרָיו. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי יִשְּׁבוּ הַכָּתוּב וֶהֱבִיאוֹ רַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּלְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא נִתְיַשֵּׁב כַּוָּנַת אָמְרוֹ וַנֵּשֶׁב כֵּיוָן שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא לְהוֹדִיעַ מַעֲשֵׂה פְּעוֹר, גַּם מַאֲמַר מוּל בֵּית פְּעוֹר אֵין לָהּ מַשְׁמָעוּת אִם לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַזְכִּיר עֲבוֹדַת פְּעוֹר, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַתִּצָּמֶד לְבַעַל פְּעוֹר״ (במדבר כה:ג).

וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא גְּמַר עִנְיָן שֶׁהִתְחִיל בּוֹ בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה ״וָאֶתְחַנַּן אֶל ה׳״ וְגוֹמֵר, וְגָמַר אוֹמֶר שֶׁלֹּא הוֹעִיל בִּתְפִלָּתוֹ לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וְנֵשֶׁב בַּגָּיְא, אֵין יְשִׁיבָה אֶלָּא עַכָּבָה עַד עוֹלָם. וְאָמְרוֹ בַּגָּיְא לְפִי שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת דִּכְתִיב (במדבר יג:יז) ״עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב״. וְאָמְרוֹ בֵּית פְּעוֹר רָמַז אֶחָד מִטַּעֲמֵי קְבוּרָתוֹ שָׁם (פרקי דרבי אליעזר פרק מו) כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מוּל עֲוֹן פְּעוֹר לְבַל יָרִים רֹאשׁ לְקַטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל:

פרק ד

פסוק א

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן כְּנֶגֶד שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁאֵרְעוּ לוֹ: אֶחָד בְּעִנְיַן הַכָּאַת הַסֶּלַע שֶׁה׳ אָמַר לוֹ לְדַבֵּר וְהוּא הִכָּה, וְחָשַׁב לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל. ב׳ בְּעִנְיַן זִמְרִי שֶׁשָּׁגַג וְלֹא נִתְאַמֵּץ לַעֲשׂוֹת דִּין קַנָּאִים פּוֹגְעִים, וְלֹא זָכַר בְּקִדּוּשׁ הַשֵּׁם שֶׁהִזְמִין ה׳ לְפָנָיו לְתַקֵּן מַעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר לֹא קִדֵּשׁ הַשֵּׁם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ הַדְּבָרִים בִּמְקוֹמָן, וַהֲגַם שֶׁדָּן לְפָנָיו פִּנְחָס, הֱשִׁיבוֹ (סנהדרין פב.) קַרְיָנָא דְּאִגַּרְתָּא לֶהֱוֵי פַּרְוַנְקָא, וְזָכָה פִּנְחָס בַּדָּבָר וְנָטַל בְּרִית הַשָּׁלוֹם שֶׁהָיָה מוּכָן לְמֹשֶׁה.

וְאֶפְשָׁר כִּי טַעְמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הוּא לְפִי שֶׁרָפוּ יָדָיו מֵחִזּוּק יָדַיִם שֶׁעָשָׂה בָּרִאשׁוֹנָה, וְאוּלַי שֶׁחָשׁ כִּי לֹא אָמַר ה׳ ״קַנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ״ אֶלָּא אִם רָאָהוּ, אֲבָל לְבַקֵּשׁ אֲחֵרִים לִפְגֹּעַ בּוֹ – לֹא, וְנִשְׁמַר וְיָשַׁב וְלֹא עָשָׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה בַּסֶּלַע שֶׁנִּזְדָּרֵז לְהַכּוֹת וְיָצְתָה לוֹ תַּקָּלָה, וְאַחַר הָאֱמֶת שָׁגַג בָּזֶה. וְלָזֶה בָּא לְהַזְהִירָם לָעָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עִם שְׁנֵי הַדְּבָרִים שֶׁבָּהֶם שָׁגַג וְנִמְנַע מֵעֲלוֹת אֶל הַר ה׳ צְבָאוֹת עִיר עָז לָנוּ וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל וְגוֹ׳, וְאָמַר לָהֶם וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים שֶׁהֵם הַמִּצְווֹת שֶׁהֵם חֻקִּים, וְזֶה דִּמְיוֹן מַעֲשֵׂה הַסֶּלַע שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ דַּבֵּר לַסֶּלַע שֶׁבּוֹ נִכְוָה, וְדָבָר זֶה יִתְיַחֵס אֵלָיו חֻקָּה. וְאָמְרוֹ וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים כְּנֶגֶד הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁהֶעֱרִיךְ ה׳ בְּתוֹרָתוֹ שֶׁהֵם דִּמְיוֹן מִשְׁפַּט בּוֹעֵל אֲרַמִּית שֶׁקַּנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ שֶׁשָּׁגַג בּוֹ מֹשֶׁה, וּמֵאֶמְצָעוּת שְׁנֵיהֶם נִגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה כַּנִּזְכָּר.

וְגָמַר אוֹמֶר לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ, וְלֹא יִקְרֶה לָכֶם כַּאֲשֶׁר קָרָה לִי שֶׁאֵינֶנִּי עוֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן. וְגָמַר אוֹמֶר לֹא תוֹסִיפוּ לְהַזְהִירָם שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לָהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵרַע לוֹ, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בַּבָּרַיְתָא (תורת כהנים ריש פרשת אחרי מות) הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹשְׁלוֹ לְרוֹפֵא שֶׁנִּכְנַס אֵצֶל חוֹלֶה וְכוּ׳, וְאֶחָד אָמַר לוֹ אַל תֹּאכַל צוֹנֵן וְאַל תִּשְׁכַּב וְכוּ׳ שֶׁלֹּא תָּמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּת פְּלוֹנִי, זֶה זֵרְזוֹ יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן, עַד כָּאן. כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ נִתְכַּוֵּן מֹשֶׁה לְזָרֵז שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לָהֶם כְּמוֹ שֶׁאֵרַע לוֹ עַל מַה שֶׁהוֹסִיף לְהַכּוֹת הַסֶּלַע. וְאָמַר לֹא תוֹסִיפוּ, פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם ״שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְגוֹ׳ לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם״ – תְּנַאי הוּא הַדָּבָר שֶׁלֹּא תוֹסִיפוּ וְגוֹ׳, שֶׁאִם יוֹסִיפוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה הוּא בְּמַעֲשֵׂה הַסֶּלַע – לֹא יָבוֹאוּ וְגוֹ׳ כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה בִּשְׁבִיל זֶה.

וְאָמְרוֹ וְלֹא תִגְרְעוּ וְגוֹ׳ לִשְׁמֹר, פֵּרוּשׁ, בְּבֹא לְיָדָם דְּבַר מִשְׁפָּט שֶׁזָּכַר בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו ״וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים״, לֹא יִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה הוּא בְּעִנְיַן זִמְרִי, שֶׁנִּשְׁמַר מִלְּבַקֵּשׁ לִפְגֹּעַ בּוֹ וְגָרַע הַמִּשְׁפָּט, וְהוּא אָמְרוֹ וְלֹא תִגְרְעוּ, הֲגַם שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנַתְכֶם לִשְׁמֹר, פֵּרוּשׁ, שֶׁהַגֵּרָעוֹן יִהְיֶה בּוֹ צַד הַשְּׁמִירָה לְהִשָּׁמֵר לְבַל יַהֲרֹג בּוֹעֵל הָאֲרַמִּית.

פסוק ג

עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת וְגוֹ׳ אַחֲרֵי בַעַל וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אַתֶּם רְאִיתֶם הַחוּמְרָא שֶׁבַּעֲבוֹדָה זָרָה יָתֵר עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתָם שֶׁלֹּא עֲבָדוּהָ אֶלָּא שֶׁחָשְׁבוּ בְּלִבָּם וְהָלְכוּ אַחֲרָיו לְעָבְדוֹ, הֲגַם שֶׁלֹּא עֲבָדוּהוּ עֲדַיִן – הִשְׁמִידָם ה׳, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (קידושין לט:, יחזקאל יד:ה) ״לְמַעַן תְּפֹשׂ יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳:

פסוק ד

וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר וְאַתֶּם בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו כְּמוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, וְלֹא יִדְמוּ הַנִּדְבָּקִים בַּה׳ לַהוֹלְכִים אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר. עוֹד אָמְרוֹ הַדְּבֵקִים בְּה״א הַיְדִיעָה, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁקָּדַם זִכְרוֹן דְּבֵקוּת זֶה שֶׁיֻּצְדַּק לוֹמַר עָלָיו הַדְּבֵקִים.

וְאוּלַי שֶׁיִּתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין קח.) בְּפָסוּק ״וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳״ (בראשית ו:ח) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְנֹחַ״ אֲפִלּוּ נֹחַ שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר מֵהֶם לֹא הָיָה כְּדַאי, אֶלָּא שֶׁמָּצָא חֵן, עַד כָּאן. כְּמוֹ כֵן נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר וְאַתֶּם, פֵּרוּשׁ, וְגַם אַתֶּם הֱיִיתֶם רְאוּיִים לְהַשְׁמִיד, אֶלָּא לְצַד הֱיוֹתְכֶם דְּבוּקִים, פֵּרוּשׁ, נִתְקָרַבְתֶּם בִּתְשׁוּבָה וְנִדְבַּקְתֶּם בַּה׳, בָּזֶה אַתֶּם חַיִּים.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר כֻּלְּכֶם לְהָעִיר שֶׁלֹּא עַל חֵלֶק מֵהֶם הוּא אוֹמֵר אֶלָּא עַל כֻּלָּם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס בְּמַעֲשֵׂה פְּעוֹר (במדבר כה:יא) ״וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁעוֹמְדִים הָיוּ לְהִשָּׁמֵד כֻּלָּם. וַהֲגַם שֶׁפִּינְחָס הוּא שֶׁמָּנַע מֵהֶם הַכִּלָּיוֹן, עִם כָּל זֶה מֻכְרָח שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה אַחַר כָּךְ, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה מוֹעִיל פִּינְחָס אֶלָּא לְכַפֵּר לְמַה שֶׁכְּבָר עָשׂוּהוּ וְלֹא לְמַה שֶׁעָתִיד.

עוֹד יִרְצֶה בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּאָמְרוֹ ״אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל״ וְגוֹ׳, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר הֲגַם שֶׁלֹּא עָבַד אֶלָּא חָשַׁב בְּדַעְתּוֹ לַעֲבוֹד, נִתְכַּוֵּן בְּוָא״ו שֶׁל וְאַתֶּם לוֹמַר תּוֹסֶפֶת בַּדִּמְיוֹן הָרִאשׁוֹן, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָנַשׁ ה׳ עַל הַמַּחְשָׁבָה בְּמַה שֶׁלְּפָנָיו הֲגַם שֶׁלֹּא עָשׂוּ מַעֲשֶׂה, כְּמוֹ כֵן גַּם כֵּן אַתֶּם בְּעִנְיַן דְּבֵקוּתְכֶם בַּה׳ הַמַּחְשָׁבָה בָּזֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין מ.): מַחְשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, מַחְשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה זוּלַת בַּעֲבוֹדָה זָרָה.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז.) בְּפָסוּק (שמות לג:טז) ״וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ״, שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מֵהַשֵּׁם שֶׁלֹּא יַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל אוּמּוֹת הָעוֹלָם, וּפֵרַשְׁנוּהוּ שָׁם שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא אֲפִלּוּ יַכְשִׁירוּ מַעֲשֵׂיהֶם. וְהוּא שֶׁאָמַר כָּאן ״אַתֶּם״, פֵּרוּשׁ, אַתֶּם הֵם הַדְּבֵקִים בַּה׳ וְלֹא עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁאִם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת יִרְצוּ לְהִדָּבֵק בַּה׳ לֹא יִזְכּוּ לָזֶה. וּלְדֶרֶךְ זֶה מַאֲמַר ״הַדְּבֵקִים״ הוּא גְּזֵרַת הַדִּבּוּר גַּם כֵּן לְמַאֲמַר ״אַתֶּם״.

הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם. יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב רַמְבָּ״ם בְּפֶרֶק ו׳ מֵהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְשִׁבְעָה שֵׁמוֹת הֵם: הֲוָיָ״ה וְכוּ׳, כָּל הַמּוֹחֵק אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת מִשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת אֵלּוּ לוֹקֶה. כָּל הַנִּטְפָּל לַה׳ מִלְּפָנָיו מֻתָּר לְמָחְקוֹ וְכוּ׳, מִלְּאַחֲרָיו כְּגוֹן ך׳ שֶׁל אֱלֹהֶיךָ, כֶ״ם שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם אֵינָם נִמְחָקִים, וַהֲרֵי הֵם כִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם שֶׁהַשֵּׁם מְקַדְּשָׁם, עַד כָּאן. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר לָהֶם בְּמַאֲמַר הַדְּבֵקִים בַּה׳, פֵּרוּשׁ, וּלְפִי שֶׁשֵּׁם זֶה הַמְּיֻחָד שֵׁם הֲוָיָ״ה אֵין אוֹת נִדְבֶּקֶת וְנִסְמֶכֶת לוֹ מִלְּאַחֲרָיו אֶלָּא מִלְּפָנָיו, כְּגוֹן לַה׳, בַּה׳, כַּה׳, וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ אֵין בָּהֶם קְדֻשָּׁה וּמֻתָּר לְמָחְקָם, וְאִם כֵּן תִּהְיֶה דְּבֵקוּת יִשְׂרָאֵל בַּה׳ בְּדֶרֶךְ זֶה שֶׁאֵין הַשֵּׁם מְקַדְּשָׁם, לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר אֱלֹהֵיכֶם, פֵּרוּשׁ, דְּבֵקוּת זֶה שֶׁאַתֶּם דְּבֵקִים בַּה׳ אֵינָהּ כִּדְבֵקוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁמִּלְּפָנָיו, אֶלָּא כָּאוֹתִיּוֹת שֶׁמִּלְּאַחֲרָיו, שֶׁהֵם כֶ״ם שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם, שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים כִּשְׁאָר הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַשֵּׁם.

גַּם רָמַז בְּתֵיבַת בַּה׳ יִעוּד נָעִים, וְהוּא שֵׁם זֶה אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ מִלְּאַחֲרָיו. הָא לָמַדְתָּ שֶׁדְּבֵקוּת יִשְׂרָאֵל הוּא בַּשֵּׁמוֹת עַצְמָם, מִתְאַחֲדִים אוֹר נַפְשָׁם בְּאוֹר שֵׁם הַנִּכְבָּד. וּכְדֵי שֶׁלֹּא תָבִין שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא כָּאוֹתִיּוֹת הַנִּטְפָּלִים מִלְּפָנָיו וְאֵין בָּהֶם קְדֻשָּׁה, גָּמַר אוֹמֶר אֱלֹהֵיכֶם. אֱמוֹר מֵעַתָּה כִּי כַּוָּנַת אָמְרוֹ בַּה׳ הִיא בְּיִחוּד הָאוֹתִיּוֹת, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים לב:ט) ״כִּי חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ״, הֲרֵי כִּי חֵלֶק אֶחָד הֵם יִשְׂרָאֵל מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ הוּא, וּבָזֶה תַּצְדִּיק פֵּרוּשֵׁנוּ זֶה. וְאוּלַי כִּי יְדַבֵּר הַכָּתוּב כְּנֶגֶד שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת שֶׁיֶּשְׁנָם בְּיִשְׂרָאֵל זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, וְהָבֵן:

עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״ג רלח.) כִּי הָעוֹשֶׂה מִצְוָה שׁוֹרֶה שֵׁם הֲוָיָ״ה עַל הָאֵבָר שֶׁבּוֹ עוֹשֶׂה הַמִּצְוָה, וְאָמְרוּ כִּי מִצְווֹת עֲשֵׂה הֵם רְמוּזִים בְּשֵׁם הֲוָיָ״ה וּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה רְמוּזִים בְּשֵׁם אֱלֹהִים, וְהוּא אָמְרוֹ כָּאן וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ, שֵׁם הֲוָיָ״ה וֶאֱלֹהִים, כְּאָמְרוֹ ״בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם״.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: כְּשֶׁאַתֶּם דְּבֵקִים בַּה׳, פֵּרוּשׁ שֶׁלִּבְּכֶם חָפֵץ בּוֹ וּבְמִצְווֹתָיו, בָּזֶה הוּא נִקְרָא אֱלֹהֵיכֶם בְּיִחוּד, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני סוף פרשת נח) בְּפָסוּק ״יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל״ (תהלים כב:ד), שֶׁלֹּא נִתְרַצָּה ה׳ בְּכָל מַהֲלַל צְבָא הַשָּׁמַיִם עַד שֶׁאָמְרוּ בִּתְהִלּוֹתָיו ״בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי לֹא בָּחַר שֶׁתִּתְיַחֵד אֱלֹהוּתוֹ אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל, וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאֵין מִתְבָּרֵךְ וְלֹא מִתְהַלֵּל בֵּאלֹהֵי שָׁמַיִם וְלֹא בֵּאלֹהֵי הָאָרֶץ וְלֹא בֵּאלֹהֵי מַלְאָכִים אֶלָּא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. נִמְשֶׁכֶת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, נִמְשֶׁכֶת לְמַעְלָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים, כִּי ה׳ נִקְרָא (דברים ה:כג) אֱלֹהִים חַיִּים, וְנִמְשֶׁכֶת לְמַטָּה גַּם כֵּן: חַיִּים כֻּלְּכֶם, וְהַכַּוָּנָה בְּשִׁעוּר הַדִּבּוּר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ לְהָעִיר שֶׁהַחַיִּים נִמְשָׁכִים לָהֶם מִמְּקוֹר הַחַיִּים, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא יִקָּרֵא חַיִּים הֲגַם שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ וְיֹאכַל וְכוּ׳, שֶׁהָרְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים (ברכות יח:) לְצַד שֶׁמְּקוֹרָם מְקוֹר הַמִּיתָה. וְזֶה הוּא הַחִדּוּשׁ שֶׁמְּחַדֵּשׁ לָהֶם מֹשֶׁה בְּמַאֲמָר זֶה, שֶׁמּוֹדִיעָם שֶׁהֵם חַיִּים מִמְּקוֹר הַחַיִּים:

וְשִׁעוּר כַּוָּנַת דִּבְרֵי מֹשֶׁה הוּא בִּשְׁתֵּי דְּרָכִים: א׳ הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ – מִצַּד שֶׁאַתֶּם דְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים אַתֶּם, חַיִּים כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסָמוּךְ. ב׳ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ – טַעַם שֶׁזְּכִיתֶם לְהִדָּבֵק בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם לְפִי שֶׁאַתֶּם חַיִּים, פֵּרוּשׁ צַדִּיקִים, שֶׁנִּשְׁמַרְתֶּם מִמַּטְעַמֵּי הָרֶשַׁע שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמָּוֶת, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, וְלִשְׁנֵיהֶם נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב.

וְאָמְרוֹ כֻּלְּכֶם – נִתְכַּוֵּן לַכְּלָלוּת הַפְּרָטִי וּכְלָלוּת הַכְּלָלִי עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: כְּלָלוּת הַפְּרָטִי – שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם הָיָה כֻּלּוֹ חַי בְּלֹא אֵבֶר גָּרוּעַ, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ בְּחוּלִּין (זבחים קטז.) בְּפָסוּק ״מִכָּל הַחַי״ – הָבֵא בְּהֵמָה שֶׁחַיִּים רָאשֵׁי אֵבָרֶיהָ וְאֵין בָּהּ מוּם. כְּמוֹ כֵן מַה שֶׁלְּפָנֵינוּ הָיוּ כֻּלָּם תְּמִימִים בְּלֹא מוּם, וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא) שֶׁכָּל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי לֹא הָיוּ בָּהֶם סוּמִין, דִּכְתִיב ״וְכָל הָעָם רוֹאִים״ וְגוֹ׳ וְלֹא וְכוּ׳, עַד כָּאן. הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶם מוּמִין וְעָמְדוּ בְּחֶזְקָתָם. וְנִתְכַּוֵּן בֵּין עַל מוּמֵי הַגּוּף בֵּין עַל מוּמֵי הַנֶּפֶשׁ. וּכְבָר הֲעִירוֹתִי שֶׁמּוּם שֶׁבַּגּוּף יַגִּיד עַל פְּגַם הַנֶּפֶשׁ, כִּי אֵין מוּם שֶׁאֵין דִּמְיוֹנוֹ בַּנֶּפֶשׁ, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן פְּסָלוֹ ה׳ לְבַעַל מוּם מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. וְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר (חלק ג ד.). כְּלָלוּת הַכְּלָלִי – שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם אֶחָד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן שֶׁלֹּא יִקָּרֵא חַי, אֶלָּא כֻּלָּם צַדִּיקִים. וְאָמְרוֹ הַיּוֹם – לֹא הֶחְלִיט מַאֲמַר הֱיוֹתָם חַיִּים כֻּלָּם אֶלָּא הַיּוֹם, כִּי מִי יֹאמַר אֲשֶׁר יִהְיֶה לְמָחָר מִצַּד מַעֲשֵׂיהֶם, שֶׁאָדָם בְּחִירִי הוּא וְאֵין אֱמוּנָה בּוֹ עַד יוֹם לֶכְתּוֹ לְאֶרֶץ הַחַיִּים.

פסוק י

וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי וְגוֹ׳ לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קמו.) יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי פָּסְקָה זוֹהֲמָתָן, וּפֵרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ שֶׁפְּסִיקַת זוֹהֲמָתָן הָיְתָה מֵאֶמְצָעוּת גְּבוּרוֹת דִּבְרֵי אֱלֹהִים עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתָם, וְזֶהוּ הֲסָרַת זוֹהֲמָה מֵהֶם, וְהוּא מַאֲמַר וְאַשְׁמִיעֵם אֶת דְּבָרָי פֵּרוּשׁ, עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבָּאוּ בִּגְבוּרוֹת, דִּכְתִיב (שמות כ:א) ״וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים״. וְטַעַם שֶׁעָשִׂיתִי זֶה לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים בְּאֶמְצָעוּת הֶפְסֵק זוֹהֲמָתָן מֵהֶם, שֶׁהוּא הַמּוֹנֵעַ אֶת הָאָדָם מִלִּירֹא אֶת ה׳. וְזֶה סִבָּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא מָרוּ אֶת כְּבוֹדָם וְסָבְלוּ כַּמָּה צָרוֹת יָמִים רַבִּים אֵין מִסְפָּר וְעַל מִשְׁמֶרֶת יִרְאַת ה׳ עוֹמְדִים, כִּי פָּסְקָה זוֹהֲמָתָן, וְטֶבַע נַפְשָׁם לְיִרְאָה אֶת ה׳, כִּי כָל שֶׁאֵין זוֹהֲמָא מַבְדֶּלֶת בֵּינוֹ לְבֵין ה׳, מִטִּבְעוֹ לִירֹא ה׳ הַנִּכְבָּד בָּרוּךְ הוּא.

פסוק יב

קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים. אָמְרוֹ קוֹל דְּבָרִים, יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שיר השירים רבה א:ב) שֶׁאָמְרוּ שֶׁכָּל דִּבּוּר שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִפִּי ה׳ הָיָה נוֹצָר מִמֶּנּוּ מַלְאָךְ, וְהָיָה עוֹמֵד עַל הָאָדָם וְאוֹמֵר לוֹ: ״אַתָּה מְקַבְּלֵנִי״ וְכוּ׳, וְהָיָה מְחַבְּקוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וּכְפִי זֶה יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל נָכוֹן קוֹל דְּבָרִים, פֵּרוּשׁ, הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר ה׳ שֶׁהָיוּ נִבְרָאִים מֵהֶם מַלְאָכִים, קוֹל אוֹתָם מַלְאָכִים שֶׁנִּקְרָאִים דְּבָרִים אַתֶּם שׁוֹמְעִים. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל מִפִּי הַגְּבוּרָה אֶלָּא ״אָנֹכִי״ וְגוֹ׳ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ וְגוֹ׳, אֲבָל הַשְּׁמוֹנֶה דִּבְּרוֹת, הֲגַם שֶׁיָּצְאוּ כְּאֶחָד יַחַד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, לֹא יָכְלוּ לִסְבֹּל לִשְׁמֹעַ אֶלָּא שְׁתַּיִם, וְהַשְּׁמוֹנֶה עָמְדוּ הַמַּלְאָכִים שֶׁנֶּחְצְבוּ מִקּוֹלוֹ יִתְבָּרַךְ בָּהֶם עַד שֶׁחָזְרָה נִשְׁמָתָם, וְחָזְרוּ וְשָׁמְעוּם מִפִּי הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם הַדְּבָרִים עַצְמָן, וְהָיְתָה כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁהוּא מַלְאָךְ וּמַלְאָךְ עוֹמֵד עַל הָאָדָם וְאוֹמֵר לוֹ: ״אַתָּה מְקַבְּלֵנִי״ וְכוּ׳.

וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים וְגוֹ׳. קָשֶׁה אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר עַל הַתְּמוּנָה זוּלָתִי קוֹל שֶׁהִיא הַשְּׁמִיעָה. וּלְפִי מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה שֶׁהַמַּלְאָךְ שֶׁהוּא הַדִּבּוּר עַצְמוֹ הָיָה מְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל רוֹאִים אוֹתוֹ, וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא שמות כ:טו) בְּפָסוּק ״וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״, וּמֵעַתָּה חָשׁ מֹשֶׁה שֶׁיַּחְשְׁבוּ חָס וְשָׁלוֹם כִּי זֶה הוּא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵיהֶם, לָזֶה אָמַר וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל פֵּרוּשׁ, לְבַד הַקּוֹל הוּא שֶׁהֱיִיתֶם רוֹאִים תְּמוּנָתוֹ שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמָּכֶם וְאוֹמֵר ״אַתָּה מְקַבְּלֵנִי״ וְכוּ׳:

פסוק כא

וַה׳ הִתְאַנַּף וְגוֹ׳ לְבִלְתִּי וְגוֹ׳ וּלְבִלְתִּי וְגוֹ׳. חָזַר לוֹמַר עוֹד מַאֲמָר זֶה, וְלֹא הִסְפִּיק מַה שֶׁאָמַר בְּפָרָשַׁת דְּבָרִים דִּכְתִיב (דברים א:לז) ״גַּם בִּי הִתְאַנַּף״ וְגוֹ׳, גַּם כָּפַל לוֹמַר לְבִלְתִּי שְׁתֵּי פְּעָמִים, לוֹמַר גְּזֵרָה אַחֶרֶת שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו מִלְּבַד שֶׁיָּמוּת בַּמִּדְבָּר, עוֹד גָּזַר עָלָיו שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עַצְמוֹתָיו לְהִקָּבֵר בָּאָרֶץ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה הוּא לְעַצְמוֹת יוֹסֵף וּכְדֶרֶךְ שֶׁעָשׂוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִשְׁאָר הַשְּׁבָטִים (ירושלמי סוטה א:י), וְהוּא אָמְרוֹ לְבִלְתִּי עָבְרִי פֵּרוּשׁ בַּחַיִּים, וּלְבִלְתִּי בֹא פֵּרוּשׁ לְאַחַר מִיתָה ״אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה״, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר עוֹד בְּסָמוּךְ אָנֹכִי מֵת וְגוֹ׳ אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן פֵּרוּשׁ בֵּין קֹדֶם מִיתָה בֵּין לְאַחַר מִיתָה. וְגָמַר אוֹמֶר כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עֹבְרִים וְלֹא לְאַחַר מִיתָה לְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ בַּחַיִּים, וְהוּא אָמְרוֹ וִירִשְׁתֶּם וְגוֹ׳, וְדִבֵּר בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ.

וְאָמְרוֹ עַל דִּבְרֵיכֶם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה ב׳), מָשָׁל לְמִי שֶׁנֶּאֶבְדוּ לוֹ מָעוֹת וּפִזֵּר בֵּינֵיהֶם דִּינַר זָהָב וְכוּ׳, כְּמוֹ כֵן עֵת שֶׁיַּעֲמֹד מֹשֶׁה יַעַמְדוּ עִמּוֹ כָּל דּוֹר הַמִּדְבָּר, הוּא הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, הוּא יוֹצִיאֵם מֵהַמִּדְבָּר וִיבִיאָם לָעוֹלָם הַבָּא לֶעָתִיד לָבֹא עִם הַצַּדִּיקִים, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ ״עַל דִּבְרֵיכֶם״, שֶׁזּוּלַת טַעַם סִבָּתָם לַהֲבִיאָם לָעוֹלָם הַבָּא לֹא הָיָה נִשְׁבָּע לְבַל יִכָּנְסוּ עַצְמוֹתָיו שֶׁל מֹשֶׁה לָאָרֶץ הַטּוֹבָה.

פסוק כט

וּבִקַּשְׁתֶּם וְגוֹ׳ בְּכָל לְבָבְךָ וְגוֹ׳ בַּצַּר לְךָ וְגוֹ׳. שְׁנֵי כְּתוּבִים הַבָּאִים אֵלּוּ צְרִיכִין בֵּאוּר. דַּע כִּי יֵשׁ שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת תְּשׁוּבָה: יֵשׁ תְּשׁוּבָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים מֵעַצְמָן שֶׁיַּכִּירוּ חִיּוּבָם עִם הַבּוֹרֵא וְיָכוֹפוּ יִצְרָם, וְיֵשׁ תְּשׁוּבָה שֶׁעוֹשִׂים עַל יְדֵי יִסּוּרִין אֲשֶׁר יֵצַר לָהֶם הָאוֹיֵב וְיִצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב. וּכְנֶגֶד שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת דִּבֵּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד הָעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה הֲגַם שֶׁלֹּא שָׁמַע קוֹל נוֹגֵשׂ אָמַר וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ, שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ הַלְּבָבוֹת לְחִבַּת אֱלֹהֵיהֶם, וּמָצָאתָ. וַהֲגַם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ עֲבֵירוֹת חֲמוּרוֹת כְּאָמוּר בְּסָמוּךְ ״וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים״ וְגוֹ׳, אַף עַל פִּי כֵן פְּטוּרִים אַתֶּם מֵהַיִּסּוּרִין וְדַי לָכֶם הַתְּשׁוּבָה. וְהַטַּעַם – כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ, שֶׁתְּשׁוּבָה כָּזוֹ הִיא תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ.

וּכְנֶגֶד תְּשׁוּבָה הַבָּאָה מִצַּד הַיִּסּוּרִין אָמַר בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ וְגוֹ׳ וְשַׁבְתָּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, מֵחֲמַת הַיִּסּוּרִין אֲשֶׁר יָצֵר לְךָ אוֹיְבֶךָ. וְכָאן לֹא הִזְכִּיר ״בְּכָל לְבָבְךָ״ וְגוֹ׳, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִין הוּא שָׁב. וּמַה שֶׁחָסֵר לַשָּׁבִים מֵחֲמַת יִסּוּרִין בִּבְחִינַת הַדְרָגַת הַתְּשׁוּבָה, מַשְׁלִימִין אוֹתוֹ בִּבְחִינַת הַיִּסּוּרִין עַצְמָן שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם, כִּי הַיִּסּוּרִין מְמָרְקִין הָעֲוֹנוֹת וּמְטַהֲרִין אֶת הַנֶּפֶשׁ. וּמַה שֶׁחָסֵר לַכַּת הָרִאשׁוֹנָה מִצַּד שֶׁלֹּא עָבְרוּ עֲלֵיהֶם יִסּוּרִין, מַשְׁלִימִין אוֹתוֹ בִּבְחִינַת מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה. וּכְפִי זֶה מַאֲמַר ״בַּצַּר לְךָ״ נִמְשָׁךְ עִם מַה שֶׁלְּפָנָיו, וְזֶה שִׁעוּרוֹ: וּבִקַּשְׁתֶּם וְגוֹמֵר וּמָצָאתָ, וְהַטַּעַם כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ וְגוֹ׳, אוֹ בַּצַּר לְךָ וְגוֹ׳ וְשַׁבְתָּ הֲגַם שֶׁלֹּא תִהְיֶה בְּכָל לְבָבְךָ וְגוֹ׳. וְנָתַן הַכָּתוּב טַעַם לְקַבָּלַת ה׳ תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְבַדָּהּ בְּלֹא יִסּוּרִין, אוֹ תְּשׁוּבָה שֶׁאֵינָהּ שְׁלֵמָה עַל יְדֵי יִסּוּרִין, ״כִּי אֵל רַחוּם ה׳ אֱלֹהֶיךָ״.

עוֹד יִתְבָּאֲרוּ הַכְּתוּבִים עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם – פֵּרוּשׁ, וּכְשֶׁתִּהְיוּ בֵּין הָאֻמּוֹת שָׁם תְּבַקְשׁוּהוּ וְתִתְפַּלְּלוּ אֵלָיו לַדְּבָרִים הַצְּרִיכִים לָכֶם לְחַיּוֹתְכֶם, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּבַקָּשַׁת הַגְּאֻלָּה. וּמָצָאתָ – שֶׁיִּמָּצֵא לָכֶם, שֶׁאִם לֹא כֵן יֹאבְדוּ בַּר מִנַּן. וְאָמַר לְשׁוֹן יָחִיד לוֹמַר שֶׁלֹּא לְכֻלָּם יִמָּצֵא כְּשֶׁיִּקְרָאוּהוּ בְּאֶרֶץ הָעַמִּים אֶלָּא לִיחִידֵי סְגֻלָּה, וְהַטַּעַם כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ וְגוֹ׳ – פֵּרוּשׁ, צָרִיךְ מְבַקֵּשׁ ה׳ הִתְעַצְּמוּת גָּדוֹל, וְאוּלַי יַשִּׂיגוּ הַבַּקָּשָׁה בְּסֵדֶר זֶה יְחִידֵי עָם.

וְאָמְרוֹ בַּצַּר לְךָ – כָּתוּב זֶה מְדַבֵּר בְּהַבְטָחַת הַגְּאֻלָּה, כִּי בַּצַּר לְעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא זְמַן הַגָּלוּת, עוֹד לוֹ שֶׁיִּמְצָאוּהוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָאֲמוּרִים בְּסָמוּךְ, שֶׁהֵם הַשְׁמָדָה מִן הָאֲדָמָה וַהֲפָצָה בֵּין הָאֻמּוֹת וְהַמְעָטָה שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ מְתֵי מִסְפָּר, זֶה יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְהֵם חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם כָּל הַצָּרוֹת בִּתְמִידוּת בִּזְמַנִּים אֲרֻכִּים אֶלָּא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וּמַבְטִיחָם שֶׁיְּעוֹרֵר ה׳ לְבָבָם אָז לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְהוּא אָמְרוֹ וְשַׁבְתָּ עַד ה׳, וְנָתַן טַעַם לְהַבְטָחָה זוֹ ״כִּי אֵל רַחוּם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ״ וְגוֹ׳ וִיחַזֵּק לִבְּךָ לָשׁוּב וְגוֹ׳.

וְאוּלַי שֶׁזּוֹ הִיא טַעֲנַת מִיכָאֵל לִפְנֵי ה׳ שֶׁהֵבִיא בְּזֹהַר חָדָשׁ (דף ל׳), שֶׁהֲרֵי בָּאוּ אַחֲרִית הַיָּמִים וּמָצְאוּ אוֹתָם כָּל הַדְּבָרִים, וְלָמָּה לֹא יְעוֹרֵר ה׳ לִבָּם לָשׁוּב, וּפֵרַשְׁתִּי הַמַּאֲמָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעֵינֵינוּ לַה׳ צוֹפִיּוֹת לִפְתֹּחַ אוֹצַר רוּחַ טַהֲרָה לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת וּלְהַטּוֹת לְבָבוֹת עַם ה׳ לְהַכִּיר נְעִימוּת עֲרֵבוּת יְדִידוּתוֹ:

פסוק לו

מִן הַשָּׁמַיִם וְגוֹ׳. כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ בְּפָסוּק ״וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים״ (שמות כ:א) וַהֲעִירוֹתִי עָלָיו לְמַעְלָה בְּפָסוּק (דברים ד:יב) ״וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים״ וְגוֹ׳ יִתְיַשֵּׁב עַל נָכוֹן, כִּי עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בָּאוּ לָהֶם בִּשְׁתֵּי הַדְרָגוֹת עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: שְׁתֵּי דִּבְּרוֹת שֶׁהֵם ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים לְיִשְׂרָאֵל מֵה׳ לָהֶם בְּכֹחַ הַדְּבָרִים וּבְתִגְבָּרְתָּם, וּכְנֶגְדָּם אָמַר מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קוֹלוֹ, וְהַטַּעַם לְיַסְּרֶךָּ פֵּרוּשׁ, לְמָרֵק זוֹהֲמָתְךָ, זֶה הָיָה סִבָּה לְהַעֲבָרַת מֵהֶם כָּל זוֹהֲמָא כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים, וּשְׁמֹנֶה דִּבְּרוֹת תַּשְׁלוּם הָעֲשָׂרָה שָׁמְעוּ אוֹתָם מֵהַדְּבָרִים עַצְמָן שֶׁיָּצְאוּ מֵהָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא, וּכְנֶגְדָּם אָמַר וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הוּא רְאִיַּת הַקּוֹלוֹת שֶׁהֵם לַהֲבוֹת אֵשׁ שֶׁנֶּחְצְבוּ בִּדְבַר ה׳, וְרָאוּ אוֹתָם יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב (שמות כ:טו) ״וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (דברים ד:יב) ״וּתְמוּנָה״ וְגוֹ׳.

וְאָמְרוֹ וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, לִדְבָרֵינוּ יָבֹא עַל נָכוֹן, כִּי הַשְּׁמֹנֶה דִּבְּרוֹת שָׁמְעוּ אוֹתָם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הָאֲמוּרָה, שֶׁהוּא מַלְאָךְ אֵשׁ לוֹהֵט, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (דברים ד:יב) ״וּתְמוּנָה״.

פסוק לט

וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם. צָרִיךְ לָדַעַת מַה יְדִיעַת יוֹם מִיָּמִים, מַה יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהֶעָרוֹת הַצְּרִיכִין לְהַכְנִיעַ הַיֵּצֶר הַשּׁוֹכֵן בְּלֵב הָאָדָם.

א׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ה.): אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה וְכוּ׳, וְאִם לָאו יִזְכּוֹר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, וּבָזֶה יִהְיֶה נִכְנָע לְבָבוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ וְיָדַעְתָּ – יִתֵּן בְּדַעְתּוֹ הַיּוֹם הַיָּדוּעַ שֶׁהוּא יוֹם הַמִּיתָה, וּבָזֶה וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ – לַהֲשִׁיבוֹ אֶל דֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר. וְדִקְדֵּק לוֹמַר לְבָבֶךָ לְשׁוֹן רַבִּים, לִרְמוֹז לִשְׁנֵי יְצָרִים – יֵצֶר הַטּוֹב וְיֵצֶר הָרָע:

ב׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם ז״ל (סוכה נב.) שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא יָבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַשָּׂטָן וְשׁוֹחֲטוֹ לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, וְצִוָּה מֹשֶׁה שֶׁיִּתֵּן הָאָדָם בִּידִיעָתוֹ הַיּוֹם הַהוּא הַגָּדוֹל שֶׁבּוֹ יִשְׁלֹף ה׳ חַרְבּוֹ וְיִשְׁחַט ס״מ הָרָשָׁע, וּבָזֶה יָשִׁיב אֶל לְבָבוֹ לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר כִּי יִכָּנַע הַשָּׂטָן לְפָנָיו.

ג׳) עוֹד יִרְצֶה שֶׁיִּזְכֹּר לוֹ הַיּוֹם הַגָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין, מַה יַעֲשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל וְכִי יִפְקֹד מַה יְשִׁיבֶנּוּ, וְכַמָּה תִּגְדַּל חֶרְפָּתוֹ לִפְנֵי קָהָל וְעֵדָה עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וּבָזֶה ״וַהֲשֵׁבֹתָ״ וְגוֹ׳.

ד׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא פד.) לָמָּה הַחַמָּה בַּבֹּקֶר פָּנֶיהָ אֲדֻמִּים וְכוּ׳, לְפִי שֶׁעוֹבֶרֶת עַל פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ וְיָדַעְתָּ תֵּן לִבְּךָ לָדַעַת מַעֲשֵׂה הַיּוֹם וְתִרְאֶה הַכָּרָה בַּשֶּׁמֶשׁ כִּי יֵשׁ דִּין לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ, וּבָזֶה תָּשִׁיב אֶל לְבָבֶךָ וְגוֹ׳:

ה׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם אַנְשֵׁי אֱמֶת שׁוֹנִים בְּש״ע, כִּי בְּחִינַת הַקְּדוּשָּׁה תִּקָּרֵא יוֹם, וּבְחִינַת הַזָּרוּת תִּקָּרֵא לַיְלָה, וְעַל יְדֵי מַעֲשֵׂה אָדָם יִכָּחֵד מִבְּחִינַת יוֹם וְיִהְיֶה חֶלְקוֹ בְּמִדַּת לַיְלָה, וְלָזֶה הִתְפַּלֵּל דָּוִד וְאָמַר ״מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת״ (תהלים צא:ה), וְהוּא אָמְרוֹ וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, פֵּרוּשׁ, הִשְׁתַּדֵּל לָדַעַת מִדָּה זוֹ שֶׁנִּקְרֵאת הַיּוֹם, וּבָזֶה אַתָּה מֵעַצְמְךָ תַּטֶּה לְבָבְךָ לְדֶרֶךְ הַנָּכוֹן.

ו׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר (ח״ג קעח.) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מַאן אִנּוּן מָארֵי חוּשְׁבָּנָא? אִנּוּן דִּבְכָל לֵילְיָא עָבְדִין חוּשְׁבָּנָא בְּנַפְשַׁיְיהוּ בְּמָה דְּעָבְדִין בְּהַהוּא יוֹמָא וּמְתַקְּנִין אָרְחַיְיהוּ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהִנֵּה אִם הָאָדָם עוֹשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, יַרְגִּישׁ בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים וְיָשׁוּב עַל הַשְּׁגָגוֹת וְיִתְוַדֶּה עַל הֶעָבָר, וְזוּלַת זֶה, לְצַד מִעוּט הַרְגָּשָׁתוֹ בָּהֶם יַתְמִיד עֲשׂוֹת כָּהֶם וּגְדוֹלִים מֵהֶם, וְגַם כִּי יָשׁוּב לֹא יִזְכּוֹר אֶת אֲשֶׁר עֲבָרוּהוּ לְהִתְוַדּוֹת עֲלֵיהֶם. וְלָזֶה צִוָּה מֹשֶׁה בְּמַאֲמַר וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, פֵּרוּשׁ שֶׁבְּכָל יוֹם יֵדַע מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם, וְהוּא דֶּרֶךְ מָארֵי דְּחוּשְׁבָּנָא, וּבָזֶה וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ שֶׁלֹּא יַתְמִיד בָּהֶם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְהָרַע.

ז׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר (זוהר ח״א רלג:) כִּי יוֹם שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, מַשְׁבִּיעָהּ ה׳ עַל הַתּוֹרָה וּמַתְרֶה בָּהּ בְּעוֹנְשִׁין מְרֻבִּין וּבְיִעוּדִים מְרֻבִּים אִם תֵּיטִיב, וְעַיֵּן בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר. וּכְנֶגֶד יוֹם זֶה אָמַר וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, פֵּרוּשׁ, הַיּוֹם שֶׁנָּסַע, שֶׁיִּזְכּוֹר יוֹם נְסִיעַת נַפְשׁוֹ מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן בְּכַמָּה הַתְרָאוֹת, וְזֶה יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְכוּ׳:

ח׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם ז״ל (חגיגה יב.) כִּי עוֹלָם הַזֶּה יִקָּרֵא לַיְלָה וְעוֹלָם הָעֶלְיוֹן יִקָּרֵא יוֹם, וְהִנֵּה לְצַד שֶׁיִּרְאֶה הָאָדָם דְּבָרִים מְנֻגָּדִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ לְאֵין חֵקֶר, יַטֵּהוּ לְבָבוֹ מִבְּחוֹר בַּטּוֹב הַנִּצְחִי, וְיַרְאֵהוּ הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁמַּסְרִיחִין וּמַרְוִיחִין, וְיֹאמַר אֵלָיו הֲלֹא תִּרְאֶה כִּי טוֹב הוּא. לָזֶה אָמַר וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם שֶׁהוּא עוֹלָם הַמִּתְיַחֵס אֵלָיו יוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ תְּשׁוּבָה נִצַּחַת כִּי ה׳ בּוֹחֵר הַקִּיּוּם לִידִידָיו וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו וְכוּ׳.

ט׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פח.) בְּפָסוּק (בראשית א:לא) ״וַיְהִי עֶרֶב וְגוֹ׳ יוֹם הַשִּׁשִּׁי״, שֶׁהִתְנָה הַשֵּׁם עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית עַל יוֹם מַתַּן תּוֹרָה וְכוּ׳, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, פֵּרוּשׁ הַיּוֹם הַנִּכְבָּד שֶׁנִּגְלָה עַל הַר סִינַי מַה נּוֹרָא מַעֲשָׂיו וְשֶׁעָלָיו בָּא הַתְּנַאי עִם הָעוֹלָם, וּבָזֶה תָּשִׁיב לְבָבְךָ לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה. וּלְדֶרֶךְ זֶה אָמְרוֹ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים נִמְשָׁךְ עִם מַה שֶׁלְּמַעְלָה ״וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ״, שֶׁעַל יְדֵי הַיּוֹם הַהוּא הוּכַּר לְכָל הָעוֹלָם כִּי אֵין אֱלֹהִים זוּלָתוֹ בַּשָּׁמַיִם וְגוֹ׳ וְעַל הָאָרֶץ, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא פרשת אנכי ה׳) בְּפָסוּק (ישעיהו מח:טז) ״לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי״.

י׳) יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה כה,יב) שָׁקוּל שַׁבָּת כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְהִנֵּה לְפִי שֶׁיָּבֹא הַיֵּצֶר וְיֹאמַר לָאָדָם: ״מַה כֹּחֲךָ כִּי תְיַחֵל לְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שֶׁהִיא שְׁלֵמוּת הָאָדָם?״ וּמַה גַּם אָדָם שֶׁעֲבָרוּהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, יַרְחִיקֵהוּ הַיֵּצֶר: ״מַה תּוּכַל לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר פָּעֲלוּ יָדֶיךָ מֵהָרָעוֹת?״ לָזֶה אָמַר מֹשֶׁה וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם – אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״הַיּוֹם״ שֶׁהוּא הַשַּׁבָּת, דִּכְתִיב (שמות טז,כה): ״כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם״, תֵּן דַּעְתְּךָ עָלָיו וּבוֹ תָּשִׁיב אֶל לְבָבֶךָ כִּי הוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, וְזֶה יוֹעִיל לִסְתֹּר שְׁתֵּי טְעָנוֹת: בֵּין לְתַקֵּן מַה שֶׁעֲבָרוּהוּ מֵהַמְּרָדִים בֵּין לְהַשְׁלָמַת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁעַל יְדֵי שְׁמִירָתוֹ הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ קִיֵּם תַּרְיַ״ג מִצְווֹת.

פסוק מ

נוֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁאָמַר לָהֶם ״לְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה״, חָשׁ מֹשֶׁה שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הוּא שֶׁה׳ מַאֲרִיךְ יְמֵיהֶם עַל הָאֲדָמָה, וּמִמּוֹצָא דָּבָר אַתָּה לָמֵד שֶׁהִגְבִּיל ה׳ יְמֵי נְתִינַת הָאָרֶץ כְּדֶרֶךְ שֶׁהִגְבִּיל חַיֵּי הָאָדָם, דִּכְתִיב (איוב י״ד:ה׳) ״אִם חֲרוּצִים יָמָיו״, וְהִבְטִיחָם לְהַאֲרִיךְ יְמֵיהֶם כְּשֶׁיֵּלְכוּ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר. לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר וּבֵאֵר אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים, פֵּרוּשׁ כִּי מַתְּנַת ה׳ הִיא לְעוֹלְמֵי עַד, לֹא לִזְמַן מוּגְבָּל. וּמֵעַתָּה אָמְרוֹ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים, פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בָהּ בְּקַצְרוּת שָׁנִים, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים י״א:כ״א) ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם״ וְגוֹ׳. וְאָמְרוֹ כָּל הַיָּמִים הִיא הַעֲמָדַת הָאָרֶץ בְּיַד יִשְׂרָאֵל.

פסוק מו

אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וְגוֹ׳ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם. קָשֶׁה, וַהֲלֹא בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים הִכָּה מֹשֶׁה אֶרֶץ סִיחוֹן? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי מֵעֵת יְצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם הָיָה מוּכָן לִפְנֵיהֶם לְהַכּוֹתוֹ, שֶׁאִם לֹא הָיָה מַעֲשֵׂה הַמְּרַגְּלִים הָיוּ מַכִּים אוֹתוֹ בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם:

עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי מֵעֵת שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָיו מֵהֶם, וְהָיָה מֻכֶּה וְעוֹמֵד, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פ) שֶׁמָּסֹרֶת בְּיָדָם וְכוּ׳, וְלָזֶה סָמַךְ מַאֲמַר בְּצֵאתָם לְמַאֲמַר הַהַכָּאָה, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ״ לְהָעִירְךָ כִּדְבָרֵינוּ.

פרק ה

פסוק א

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה. אוּלַי לְפִי שֶׁיָּרְשׁוּ כָּל הָאֲרָצוֹת הָהֵם, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִים בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת הָהֵם, לָזֶה הֻצְרַךְ לִקְרוֹת לְכֻלָּן. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁעַד עַתָּה הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאֲנָשִׁים, וּכְשֶׁרָצָה לוֹמַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת קָרָא גַּם לַנָּשִׁים וְהַטַּף כְּמַעֲמַד הַר סִינַי, כְּאָמְרוֹ ״כָּל יִשְׂרָאֵל״.

פסוק ב

ה׳ אֱלֹהֵינוּ כָּרַת וְגוֹ׳. הִנֵּה לֹא בֵּאֵר מֹשֶׁה מַה בְּרִית הוּא זֶה, אִם בְּרִית שֶׁכָּרְתוּ יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם תּוֹרַת ה׳ דִּכְתִיב (שמות כד:ח) ״הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה׳ עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים״, אוֹ בְּרִית שֶׁכָּרַת ה׳ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַחֲלִיפֵם בְּאוּמָּה אַחֶרֶת דִּכְתִיב (שמות לד:י) ״הִנֵּה אָנֹכִי כּוֹרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ״ וְגוֹ׳, וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּרַת לָהֶם בְּרִית עַל זֹאת שֶׁלֹּא תִשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל הָאוּמּוֹת. וְהַדַּעַת מַכְרַעַת שֶׁעַל בְּרִית זֶה הוּא אוֹמֵר, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ ה׳ אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ, פֵּרוּשׁ, עַל שֶׁיִּהְיֶה אֱלֹהֵינוּ, וְלֹא לְזוּלָתֵנוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית, וְעָלָיו חוֹזֵר מַאֲמַר ״הַבְּרִית הַזֹּאת״ שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ. וּכְפִי זֶה כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר לְשֶׁבַח יִשְׂרָאֵל הַמּוּשָּׂג מֵה׳ לָהֶם, וְעַיֵּן בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה.

פסוק ג

לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת וְגוֹ׳. רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ בִּלְבַד, וְקָשֶׁה אִם לָזֶה נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, שֶׁכְּבָר אָמַר ״כָּרַת עִמָּנוּ״. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״ה׳ אֱלֹהֵינוּ״ וְגוֹ׳ שֶׁחוֹזֵר לַבְּרִית שֶׁלֹּא יַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל הָאֻמּוֹת (שמות לד:י) יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ כָּרַת הַבְּרִית כָּל עִקָּר, שֶׁלֹּא מָצִינוּ שֶׁנִּשְׁבַּע לְהָאָבוֹת שֶׁלֹּא יַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל אֻמָּה אַחֶרֶת. וּכְפִי זֶה לֹא הִסְפִּיק בְּמַאֲמַר ״כָּרַת עִמָּנוּ״ שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפָּרֵשׁ גַּם עִמָּהֶם וְאֵינוֹ לִשְׁלֹל הָאָבוֹת, לָזֶה חָזַר לוֹמַר ״לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ״, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים שֶׁלֹּא הֻבְטְחוּ בָּהֶם הָאָבוֹת.

כֻּלָּנוּ חַיִּים. קָשֶׁה, וַהֲלֹא כָּל אוֹתָן שֶׁכָּרַת ה׳ עִמָּהֶם הַבְּרִית אֵינָם חַיִּים, שֶׁמֵּתוּ בַּמִּדְבָּר? גַּם לֹא כָּל אוֹתָם שֶׁעִמָּהֶם הָיָה מְדַבֵּר הָיוּ אָז, שֶׁהֲרֵי נוֹלְדוּ כַּמָּה וְכַמָּה בְּל״ח שָׁנָה שֶׁנִּתְעַכְּבוּ בַמִּדְבָּר. וְיֵשׁ לְיַשֵּׁב שֶׁאָמַר עַל הַחֵלֶק, אֶלָּא שֶׁהַדָּבָר דָּחוּק. עוֹד, מַה בָּא לְלַמְּדֵנוּ בְּתֵיבַת כֻּלָּנוּ חַיִּים? אֵין בָּהּ חִדּוּשׁ.

וְאוּלַי יֵשׁ לוֹמַר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁכֻּלָּם נִשְׁאֲרוּ חַיִּים, הֲגַם שֶׁדִּבֶּר ה׳ עִמָּהֶם פָּנִים בְּפָנִים וְגוֹ׳ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וְלֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם, וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ לְבַסּוֹף ״מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמוֹנוּ וַיֶּחִי״, וּכְפִי זֶה מַאֲמַר ״כֻּלָּנוּ חַיִּים״ נִמְשָׁךְ עִם מַה שֶׁלְּאַחֲרָיו וְלֹא עִם מַה שֶׁלְּפָנָיו.

פסוק ה

אָנֹכִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, חֵלֶק דִּבֵּר ה׳ עִמָּכֶם פָּנִים בְּפָנִים, וְחֵלֶק שֶׁהוּא לְבַד מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת דִּבַּרְתִּי אֲנִי בִּשְׁלִיחוּת, וְטַעַם שֶׁלֹּא דִּבֵּר ה׳ עִמָּכֶם הַכֹּל פָּנִים בְּפָנִים ״כִּי יְרֵאתֶם״ וְגוֹ׳:

וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר. פֵּרוּשׁ, וְאָסַר לָכֶם ה׳ עֲלוֹת בָּהָר בִּשְׁבִיל לֵאמֹר ״אָנֹכִי ה׳״ וְגוֹ׳:

פסוק יב

שָׁמוֹר אֶת יוֹם וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ראש השנה כז.) זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ. וּלְדִבְרֵיהֶם אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי אָמְרוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ לַהֲעִירָם עַל שָׁמוֹר שֶׁנִּצְטַוּוּ גַּם עָלֶיהָ מִפִּי ה׳ יוֹם הַמַּעֲמָד. וְהַכַּוָּנָה בְּשָׁמוֹר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא פסוק זכור) לִשְׁמֹר מִלְּאַחֲרָיו. וְיֵשׁ לָדַעַת לָמָּה לֹא נֶאֶמְרָה שָׁם שָׁמוֹר עִם זָכוֹר, וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַפְרִידָם לְבַל יַחְשְׁבוּ שֶׁמַּאֲמַר שָׁמוֹר הוּא עַל זְמַן שֶׁבָּא עָלָיו מַאֲמַר זָכוֹר שֶׁהוּא מִלְּפָנָיו עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁיִּזְכּוֹר לִשְׁמֹר הַשַּׁבָּת, וּבְמַה שֶׁהִפְרִידָם הֵעִיר שֶׁהֵם שְׁתֵּי מִצְווֹת, אַחַת בַּהַכְנָסָה וְאַחַת בַּיְּצִיאָה, וְאוּלַי כִּי לְעוֹלָם לֹא אָמַר ה׳ אֶלָּא זָכוֹר אֶלָּא שֶׁאַחַת נִשְׁמַעַת מֵחֲבֶרְתָּהּ לִמְבִינֵי דַעַת, וּכְשֶׁאָמַר ה׳ זָכוֹר נִתְכַּוֵּן שֶׁיִּזְכּוֹר בִּנְתִינַת דַּעַת עָלָיו לְבַל יִהְיֶה לוֹ שִׁגָּיוֹן בּוֹ, וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה לָמֵד שֶׁגַּם עַל לְאַחֲרָיו הוּא מִצְוָה, וְהוּא מַה שֶׁפֵּרֵשׁ מֹשֶׁה בְּמַה שֶׁאָמַר שָׁמוֹר, שֶׁגַּם הִיא נִכְלֶלֶת בְּזָכוֹר, וְזֶה כָּתַבְתִּי בְּדֶרֶךְ אֶפְשָׁר.

פסוק טו

וְזָכַרְתָּ וְגוֹ׳. הֵם דִּבְרֵי מֹשֶׁה, וְהַכַּוָּנָה כִּי יוֹם הַשַּׁבָּת יֵשׁ בּוֹ גַּם כֵּן הֶעָרָה לָאָדָם לִזְכּוֹר יְצִיאַת מִצְרַיִם, כְּשֶׁהוּא שׁוֹבֵת בְּלֹא שִׁעְבּוּד יַרְגִּישׁ כִּי ה׳ הוּא הַמֵּנִיחַ לְעַמּוֹ מִכָּל צָרֵיהֶם וְיִתֵּן לִבּוֹ לְקַבֵּל גְּזֵרוֹת הַמּוֹצִיא מֵעַבְדוּת. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (פסחים קיז:) מִכָּאן שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם יְצִיאַת מִצְרַיִם:

וְאִם תֹּאמַר לָמָּה הִשְׁמִיט טַעַם הַשַּׁבָּת שֶׁאָמַר ה׳ בְּדִבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁהוּא ״כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים״ וְגוֹ׳? טַעַם זֶה הוּא טַעַם הַמִּצְוָה מֵעִיקָרָא, לֹא טַעַם הַחִיּוּב, וּמֹשֶׁה אָמַר טַעַם חִיּוּב אֱמוּנַת טַעַם הַמִּצְוָה, עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּכְתַבְנוּהוּ בְּמָקוֹם אַחֵר כִּי יְצִיאַת מִצְרַיִם גִּלְּתָה אֱמוּנַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם (שמות רבה י״ב), וְהוּא מַה שֶׁרָשַׁם בְּאָמְרוֹ וְזָכַרְתָּ וְגוֹ׳ וַיּוֹצִיאֲךָ וְגוֹ׳ בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וְשָׁם רָאִיתָ כִּי הוּא אֲדוֹן הַכֹּל, וּבָזֶה יִתְאַמֵּת לְךָ טַעַם הָאָמוּר בְּדִבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת ״כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים״ וְגוֹ׳.

פסוק יט

אֶת הַדְּבָרִים וְגוֹ׳. וְלֹא אָמַר ״כָּל״, כִּי יֵשׁ מֵהַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים שֶׁלֹּא דִּבְּרָם ה׳, כְּגוֹן מַאֲמַר ״כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ״, גַּם מַאֲמַר ״וְזָכַרְתָּ״:

פסוק כד

וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ. אָמְרוֹ וְשָׁמַעְנוּ, לְפִי שֶׁהֵם אָמְרוּ לְמֹשֶׁה לְהָשִׁיב לַה׳ עַל מַאֲמַר ״בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ״ (שמות יט:ט) שֶׁרְצוֹנָם לִשְׁמֹעַ מִפִּי ה׳ וְלֹא מִפִּי תַּלְמִיד, לָזֶה עַתָּה חָזְרוּ וְאָמְרוּ סְתִירָה לְדִבְרֵיהֶם הָרִאשׁוֹנִים ״וְשָׁמַעְנוּ״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוֹ וְעָשִׂינוּ, קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים לַעֲשׂוֹת כָּל דְּבָרָיו כְּאִלּוּ שָׁמְעוּ מִפִּי הַשְּׁכִינָה.

פסוק כה

הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. פֵּרוּשׁ, שֶׁקִּבְּלוּ עַל עַצְמָם לַעֲשׂוֹת דִּבְרֵי הַנָּבִיא וּלְהַצְדִּיקוֹ, וְעַל זֶה גָּמַר אוֹמֶר ״מִי יִתֵּן וְהָיָה״ וְגוֹ׳. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה ה.) שֶׁשָּׁגַג מֹשֶׁה שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ ״תֵּן אַתָּה״, שֶׁאִלּוּ הָיָה אוֹמֵר כֵּן לֹא הָיוּ מְהַרְהֲרִין אַחַר מֹשֶׁה, לֹא בְּשִׁלּוּחַ מְרַגְּלִים וְלֹא בְּמַחְלוֹקֶת קֹרַח.

פסוק כו

לְיִרְאָה אוֹתִי וְלִשְׁמֹר וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁלֹּא סָמַךְ לִכְלֹל הַשְּׁמִירָה בִּכְלַל מַאֲמַר לְיִרְאָה, אוּלַי כִּי לְפִי שֶׁמִּצַּד הַיִּרְאָה יָצָא פְּרָט אֶחָד רַע, שֶׁזֶּה הָיָה סִבָּה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל כְּשֶׁרָאוּ כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה נָפַל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, כֵּיוָן שֶׁאֵין מֹשֶׁה שֶׁיִּהְיֶה שָׁלִיחַ לְדַבֵּר עִמָּהֶם, יָשׁוּב ה׳ לְדַבֵּר עִמָּהֶם כְּבָרִאשׁוֹנָה. לָזֶה מִהֲרוּ לַעֲשׂוֹת הָעֵגֶל לְחָשְׁבָם שֶׁיִּהְיֶה לְאֶמְצָעִי וִידַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת דִּבְרֵי ה׳. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, כי תשא) שֶׁהָעֵגֶל הָיָה מְדַבֵּר מַמָּשׁ וְטָעוּ בּוֹ לְאֶמְצָעִי. לָזֶה דִּקְדֵּק ה׳ בְּמַאֲמָרוֹ וְאָמַר לְיִרְאָה אוֹתִי וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתַי, שֶׁתִּהְיֶה הַיִּרְאָה לָהֶם גַּם כֵּן לִשְׁמֹר וְלֹא יִשְׁגּוּ בָּהֶם מִצַּד הַיָּרֵא ה׳.

לְמַעַן יִיטַב וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כִּי אָמְרוֹ ״מִי יִתֵּן״ וְגוֹ׳ לֹא לְצַד הַמּוֹעִיל לְאָמְרוֹ, אֶלָּא לְאַהֲבַת הַטּוֹב לְהַנֶּאֱמָר עָלָיו.

פסוק כח

וְאַתָּה פֹּה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁלֹּא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל פִּקּוּדֵי ה׳ עַד עַתָּה, לָזֶה ה׳ גָּמַר בַּעֲדָם וּקְבָעוֹ לְשָׁלִיחַ וְאָמַר לוֹ ״וְאַתָּה פֹּה״ וְגוֹ׳, וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְגוֹ׳. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁבְּהַגִּיעַ הַמִּצְוָה מֵה׳ לְמֹשֶׁה כְּאִלּוּ נִתְקַבְּלָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאוּהוּ שָׁלִיחַ, וּכְדִין שְׁלִיחַ הָאִשָּׁה לְקַבֵּל קִדּוּשֶׁיהָ שֶׁכֵּיוָן שֶׁקִּבְּלָם הַשָּׁלִיחַ כְּאִלּוּ בָּאוּ לְיַד הָאִשָּׁה כִּי יָדוֹ כְּיָדָהּ, כְּמוֹ כֵן כְּשֶׁיְּקַבֵּל מֹשֶׁה הַמִּצְוָה כְּאִלּוּ קִבְּלוּהָ יִשְׂרָאֵל. וְהוּא אָמְרוֹ וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ, וּבְהַגִּיעַ הַדָּבָר אֵלֶיךָ אַתָּה תּוֹדִיעַ לָהֶם וְעָשׂוּ אוֹתָהּ, וְהוּא אָמְרוֹ ״תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ״.

פסוק ל

בְּכָל הַדֶּרֶךְ וְגוֹ׳ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ ״תִּחְיוּן״ – אֲרִיכוּת יָמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָמְרוֹ וְטוֹב לָכֶם – טוֹבַת עוֹלָם הַבָּא, וְאָמְרוֹ וְהַאֲרַכְתֶּם וְגוֹ׳ – שֶׁלֹּא יִגְלוּ יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאָרֶץ לְעוֹלָם.

וְלִסְבָרַת רַבִּי יַעֲקֹב (קידושין לט:) שֶׁאָמַר שְׂכַר מִצְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה לֵיכָּא, נִרְאֶה שֶׁיּוֹדֶה ר׳ יַעֲקֹב בְּמִי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר וְשָׁמַר כָּל הַתּוֹרָה שֶׁיִּזְכֶּה גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא אָמַר ר׳ יַעֲקֹב אֶלָּא בְּאָדָם שֶׁרוּבּוֹ זְכֻיּוֹת. וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמְרוּ שָׁם בְּקִדּוּשִׁין כְּשֶׁהִקְשָׁה מֵאוֹתָהּ בָּרַיְתָא שֶׁאָמְרָה כָּל מִי שֶׁרוּבּוֹ זְכֻיּוֹת מְרִיעִין לוֹ וְכוּ׳ וְהֶעֱמִיד בַּשַּׁ״ס כְּרַבִּי יַעֲקֹב.

וּמִמֶּנָּה יֵשׁ לָנוּ לָדוּן מִמַּה שֶׁאָמַר כָּל מִי שֶׁרֻבּוֹ זְכֻיּוֹת, הָא לָמַדְתָּ דַּוְקָא מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עֲבֵרוֹת אֶלָּא שֶׁרַבּוּ זְכֻיּוֹתָיו הוּא שֶׁאוֹמֵר עָלָיו מְרִיעִין לוֹ וְכוּ׳, אֲבָל מִי שֶׁכֻּלּוֹ זְכֻיּוֹת יוֹדֶה כִּי יֵיטִיב לוֹ ה׳ גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְהוּא מַה שֶׁאוֹמֵר בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה וְגוֹ׳, דִּקְדֵּק לוֹמַר בְּכָל לְהָעִיר שֶׁמְּדַבֵּר בְּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר הַכֹּל, וּלְאִישׁ כָּזֶה יֶשְׁנוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא כְּאָמְרוֹ ״לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב״ וְגוֹ׳, גַּם יֶשְׁנוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהוּא אָמְרוֹ וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן, וְלֹא אָמַר ״וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים״ סְתָם שֶׁנְּפָרֵשׁ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרוֹךְ.

פרק ו

פסוק ד

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ וְגוֹ׳. טַעַם כֶּפֶל ה׳ שְׁתֵּי פְּעָמִים וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״ה׳ אֱלֹהֵינוּ אֶחָד״, נִתְכַּוֵּן לִשְׁתֵּי הַדְרָגוֹת שֶׁיֵּשׁ לַה׳, הָאַחַת שֶׁהוּא אֱלֹהֵינוּ, וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁהוּא אֶחָד. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי אָנוּ מְקַבְּלִין אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ לְמַה שֶּׁמִּמֶּנּוּ, הֲגַם שֶׁאִלּוּ הָיָה בַּמְּצִיאוּת שֶׁהָיוּ אֱלֹהוֹת הַרְבֵּה אֵין אָנוּ בּוֹחֲרִים אֶלָּא בְּשֵׁם זֶה הוי״ה הוּא אֱלֹהֵינוּ, וּבָזֶה נִכְלָל כַּמָּה פְּרָטִים: א׳ אַהֲבַת הַטּוֹב, אַהֲבַת הַמּוֹעִיל, אַהֲבַת הֶעָרֵב. וְעוֹד לוֹ שֶׁהוּא אֶחָד וְאֵין זוּלָתוֹ אֱלוֹהַּ בָּעוֹלָם, וְטַעַם זֶה גַּם כֵּן יַסְפִּיק לְהִתְחַיֵּב לְהִשְׁתַּעְבֵּד לוֹ וּלְמִצְווֹתָיו, הֲגַם שֶׁהָיָה בַּמְּצִיאוּת שֶׁלֹּא הָיוּ הַטְּעָמִים שֶׁמִּצִּדָּם בְּחַרְנוּהוּ לֶאֱלוֹהַּ.

נִמְצֵינוּ אוֹמְרִים שֶׁבְּאֶחָד מִשְּׁנֵי הַטְּעָמִים יַסְפִּיק לְהִשְׁתַּעְבֵּד לְמַאֲמָרָיו וּלְמִצְווֹתָיו, אֲשֶׁר עַל כֵּן אָמַר ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד בִּשְׁתֵּי חֲלוּקּוֹת שֶׁכָּל אֶחָד כְּדַאי לְעַצְמוֹ. וְאִם הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב ״ה׳ אֱלֹהֵינוּ אֶחָד״ הָיָה בְּנִשְׁמָע כִּי מַה שֶׁהֵם מְקַבְּלִין אֱלֹהוּתוֹ עֲלֵיהֶם הוּא לֶהֱיוֹתוֹ אֶחָד וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, יִתְחַיֵּב הָעֶבֶד לַעֲבֹד אֶת רַבּוֹ וְאֵין מָנוֹס מִמֶּנּוּ לִרְצוֹנוֹ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ, וְלֹא כֵן אָנוּ עִם אֱלֹהֵינוּ, שֶׁאָנוּ חֲפֵצִים בֶּאֱלֹהוּתוֹ אַהֲבַת הַטּוֹב בְּמַה שֶׁהוּא טוֹב נוֹסָף עַל הֱיוֹתוֹ אֶחָד וּמְיֻחָד:

פסוק ה

וְאָהַבְתָּ. אָמַר בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לוֹמַר מִלְּבַד מִצְוַת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם הִיא מִצְוַת אַהֲבַת ה׳. עוֹד יִרְצֶה לְהָעִיר לְהַקּוֹדֵם לָאַהֲבָה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״ג נו.) אֵין אָדָם מַשִּׂיג גֶּדֶר הָאַהֲבָה עַד שֶׁתַּקְדִּים בּוֹ הַיִּרְאָה, וְהוּא אָמְרוֹ וְאָהַבְתָּ מִלְּבַד גֶּדֶר הַיִּרְאָה. וְאָמְרוֹ אֶת ה׳ פֵּרוּשׁ עַל יְדֵי הָאַהֲבָה אָדָם מִתְדַּבֵּק בַּה׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֶת ה׳״.

עוֹד יִרְצֶה שֶׁעַל יְדֵי אַהֲבַת ה׳ יַשִּׂיג מַדְרֵגָה זוֹ שֶׁיִּהְיֶה ה׳ מְיַחֵד שְׁמוֹ עָלָיו בְּיִחוּד, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית כח:יג) ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק״, וּפֵרוּשׁ שֶׁכָּל אֶחָד רָאוּי בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁיִּתְיַחֵד שֵׁם אֱלֹהוּתוֹ עָלָיו. וְתִמְצָא שֶׁאַבְרָהָם בֵּאֵר בּוֹ הַכָּתוּב שֶׁהָיָה אָהוּב, דִּכְתִיב (ישעיה מא:ח) ״זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי״, וּכְמוֹ כֵן רָמַז הַכָּתוּב כָּאן שֶׁכָּל שֶׁאָהוּב ה׳ יִקָּרֵא ה׳ אֱלֹהָיו בְּיִחוּד, וְתֵיבַת ה׳ נִמְשֶׁכֶת לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ.

עוֹד יִרְצֶה לְעוֹרֵר לֵב אִישׁ יִשְׂרָאֵל לְאַהֲבַת ה׳ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני סוף פרשת נח) בְּפָסוּק ״יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל״ (תהלים כב:ד), שֶׁלֹּא בָּחַר ה׳ מִכָּל הַתְּהִלּוֹת זוּלַת כְּשֶׁהִלְּלוּהוּ וְאָמְרוּ לְפָנָיו ״בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״, אָז יָשַׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּת עוֹלָם. וְהוּא אָמְרוֹ וְאָהַבְתָּ אֶת ה׳ לְטַעַם זֶה שֶׁלֹּא בָּחַר לִהְיוֹת אֶלָּא אֱלֹהֶיךָ. וּבְהָעִיר הָאָדָם לִבּוֹ לִפְרָטִים כָּאֵלּוּ תִּתְנַתֵּק נַפְשׁוֹ וְתִתַּר מִמְּקוֹמָהּ בְּהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא וְרָם בְּאַהֲבַת הַנֶּאֱהָב יִתְעַלֶּה רוּם תִּפְאֶרֶת כְּבוֹדוֹ.

עוֹד אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְעוֹרֵר לֵב הָאָדָם בִּשְׁלֹשָׁה מִינֵי אַהֲבָה שֶׁיֶּשְׁנָם בְּהַכָּרָה לַנִּבְרָאִים, וְהֵם: אַהֲבַת הַטּוֹב, אַהֲבַת הֶעָרֵב, אַהֲבַת הַמּוֹעִיל. לָזֶה בָּא דְּבַר ה׳ לִשְׁלָשְׁתָּם, וְאָהַבְתָּ אֶת ה׳ – בְּשֵׁם זֶה הֵעִיר הַלֵּב לִבְחִינַת אַהֲבַת הַטּוֹב בְּמַה שֶׁהוּא טוֹב הָרָמוּז בַּשֵּׁם, כְּאָמְרוֹ (תהלים קמה:ט) ״טוֹב ה׳ לַכֹּל״, גַּם בְּחֵשֶׁק הֶעָרֵב בְּסוֹד (תהלים לד:ט) ״טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה׳״, כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר יוֹכִיחַ שֵׁם זֶה לְמוּלָהּ אֵין עֲרֵבוּת בְּכָל הַנִּבְרָאִים שֶׁיִּכָּנֵס אֵלָיו בְּעֵרֶךְ הַנִּשְׁתָּוו, וְזֶה לְךָ הָאוֹת אָמְרוֹ (שיר השירים ה:ו) ״נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ״. גַּם תַּשְׂכִּיל בְּפָסוּק (במדבר לג:ב), ״עַל פִּי ה׳״, כִּי תִּתְנַתֵּק הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף וְלֹא תַרְגִּישׁ בַּפְּרֵדָה לְהַפְלָגַת הֶרְגֵּשׁ הֶעָרֵב מֵהַטּוֹב. הֲרֵי שָׁמַעְנוּ אַהֲבַת הַטּוֹב וְאַהֲבַת הֶעָרֵב מִתֵּבַת ה׳. וְאַהֲבַת הַמּוֹעִיל רְמָזָהּ בְּאָמְרוֹ ״אֱלֹהֶיךָ״, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים כב:ד) ״יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת״ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסָמוּךְ, וּבָזֶה נִכְלָל גַּם כֵּן אַהֲבַת הַמּוֹעִיל כִּי בָזֶה הִרְוַחְנוּ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, כְּמַאֲמַר שְׁלֹמֹה (קהלת יב:יג) ״כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא לִצְוָת לָזֶה (שבת ל:).

בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ספרי) בָּזֶה מַה שֶׁאָמְרוּ, יְעֻיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם. וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן ה׳ בְּמַאֲמָר זֶה לְהָסִיר טִינָא מִלֵּב אוֹהֲבָיו, וְהוּא שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מועד קטן כח.) בְּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי לָאו בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִלְּתָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא, עַד כָּאן. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ הֵם כְּלָלוּת חֵשֶׁק הָאָדָם וְחֶפְצוֹ בָּעוֹלָם: הַחַיִּים, וְהַבָּנִים, וְהַמְּזוֹנוֹת, וְהֶחָסֵר אֶחָד מֵהֵנָּה בַּר מִנַּן יִקָּרֵא מֵת. וּשְׁלָשְׁתָּם אֵינָם תְּלוּיִים לְהַשִּׂיגָם בְּאֶמְצָעוּת עֲבוֹדַת ה׳ וְאַהֲבָתוֹ, וְזֶה יְסוֹבֵב הַהַרְחָקָה מֵאוֹהֲבֵי ה׳. וּמַה גַּם בְּהִתְקַבֵּץ לְהָאוֹהֵב שְׁנַיִם מֵהֶם – חֹסֶר הַבָּנִים וְהָעֹנִי, יִתְחַמֵּץ לְבָבוֹ בְּקִרְבּוֹ, וַהֲגַם שֶׁיִּתְחַזֵּק עִם לְבָבוֹ, לְבָבוֹ לֹא יִשְׁמַע לוֹ כִּי הַמּוּרְגָּשׁ אֵלָיו יַרְחִיקֶנּוּ מִשְּׁמוֹעַ לֶאֱהֹב.

לָזֶה בָּא דְּבַר ה׳ וְצִוָּה לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁיַּעֲרִיךְ אַהֲבַת ה׳ בְּלִבּוֹ בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הֲגַם שֶׁיִּטְּלֵם מִמֶּנּוּ. כְּנֶגֶד הַבָּנִים אָמַר בְּכָל לְבָבְךָ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית כב:ב) ״אֶת בִּנְךָ וְגוֹ׳ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ״ וְגוֹמֵר, וְהָאַהֲבָה כָּזוֹ הִיא אַהֲבָה הַמְּמַלֵּאת לֵב אָדָם וְחֶשְׁקוֹ. וּכְנֶגֶד חַיֵּי אָמַר וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּכְנֶגֶד מְזוֹנֵי אָמַר וּבְכָל מְאֹדֶךָ, שֶׁיַּעֲרִיךְ בְּדַעְתּוֹ שְׁלָשְׁתָּם יַחַד בַּה׳, כִּי הוּא טוֹב לְיִשְׂרָאֵל מֵעֲשָׂרָה בָּנִים, וְשֻׁלְחָן גָּבוֹהַּ עֶלְיוֹן הוּא מְאֹד, כְּמַאֲמַר הַתַּנָּא (אבות ו:ה) שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם, וְהַחַיִּים מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים, וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹת הַצַּדִּיק יִקָּרֵא חַי, כְּאָמְרוֹ (שמואל ב כג:כ) ״וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי״, הֲרֵי שֶׁאֲפִלּוּ אַחַר מִיתָה יִקָּרֵא חַי (ברכות יח.).

אוֹ יֹאמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי בָּא הַכָּתוּב לְשַׁעֵר שִׁעוּר הָאַהֲבָה שֶׁמְּחֻיָּב כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לֶאֱהֹב הַבּוֹרֵא, וְאָמַר שֶׁהוּא בְּשִׁעוּר הַהֶרְגֵּשׁ אֲשֶׁר יָבֹא בְּלֵב הָאָדָם בְּעֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים כְּאֶחָד, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר אָדָם שֶׁהָיָה חֲשׂוּךְ בָּנִים וְעָנִי וְנָטָה לָמוּת, וּבָא נָבִיא בִּדְבַר ה׳ וּבִשְּׂרוֹ כִּי יָקוּם מֵחָלְיוֹ, גַּם אָמַר אֵלָיו הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הָרָה וְיוֹלֶדֶת בֵּן, וְכִי רֶוַח גָּדוֹל נִזְדַּמֵּן לוֹ לְהַעֲשִׁיר בָּהֶם. אָדָם כָּזֶה מַה מְאֹד יַפְלִיא אַהֲבַת הָאָדוֹן בְּאֵין שִׁעוּר, וְתִהְיֶה הָאַהֲבָה מֻרְגֶּשֶׁת בְּלִבּוֹ בְּחֵשֶׁק מֻפְלָא עַל אֲשֶׁר הֵטִיב עִמּוֹ כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת. כְּמוֹ כֵן יְצַו ה׳ עַל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל עֲשׂוֹת בְּאַהֲבָתוֹ תָּמִיד, וְהוּא אָמְרוֹ וְאָהַבְתָּ אֶת ה׳ וְגוֹ׳ בְּכָל לְבָבְךָ, פֵּרוּשׁ כְּאִלּוּ נָתַן לְךָ כָּל מַחְסוֹרְךָ בְּכָל לְבָבְךָ שֶׁהֵם הַבָּנִים, וְדִקְדֵּק לוֹמַר בְּכָל לְהָעִיר דִּמְיוֹן הַמָּשָׁל שֶׁהוּא חָסֵר מֵהַבָּנִים וַיִּתְּנֵם ה׳ לוֹ, וּכְמוֹ כֵן וּבְכָל נַפְשְׁךָ שֶׁנָּתַן לְךָ נַפְשְׁךָ אַחַר הַגִּיעֲךָ לְשַׁעֲרֵי מָוֶת, וּבְכָל מְאֹדֶךָ כְּאִלּוּ נָתַן לְךָ כָּל מָמוֹנְךָ שֶׁאַתָּה חָפֵץ, וְאָמַר ״כָּל״ לְהָעִיר דִּמְיוֹן הַמָּשָׁל.

וְהִנֵּה הַמַּשְׂכִּיל בְּעִנְיַן חֵשֶׁק ה׳, כָּל זֶה דָּבָר קַל הוּא בְּעֵרֶךְ מַה שֶׁהַנֶּפֶשׁ חוֹשֶׁקֶת בַּבּוֹרֵא. וְהִמְשַׁלְתִּי דָּבָר זֶה לְאָדָם גָּדוֹל וּמֻפְלָא בִּנְכָסִים שֶׁרָצָה לָלֶכֶת לְמָקוֹם רָחוֹק לְצַד סַכָּנַת מָקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ, וְאָסַף כָּל נְכָסָיו בִּקְנִיַּת מַרְגָּלִית גְּדוֹלָה בְּאֶלֶף אַלְפֵי דִּינָרֵי זָהָב, וְשָׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו לְעִיר רְחוֹקָה אֲשֶׁר שָׁם נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בְּמָמוֹנוֹ וְהוֹנוֹ. וְקוֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ לָעִיר אֲשֶׁר פָּנָה בְּדַעְתּוֹ לָלֶכֶת שָׁמָּה, כָּלְתָה צֵידָתוֹ וְאֵין דִּינָר בְּכִיסוֹ, וְהָיָה מִסְתַּפֵּק בְּדַלּוּת וּבְעֹנִי גָּדוֹל וְשִׁפְלוּת רַב כִּי אָפֵס כָּסֶף. וְהִנֵּה זֶה הָאִישׁ, הֲגַם שֶׁהוּא מִתְהַלֵּךְ בְּדוֹחַק וְצַעַר, עִם כָּל זֶה לִבּוֹ שָׂמֵחַ וְכִלְיוֹתָיו עַלִּיזִים כִּי רַב אוֹנוֹ וְהוֹנוֹ, וְיָצָא מִמָּקוֹם הַמִּסְתַּכֵּן וּבֹא יָבֹא בְרִנָּה נוֹשֵׂא הָאֶבֶן גְּדוֹלָה יִקְרַת הָעֵרֶךְ. כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה, אָדָם שֶׁזָּכָה בִּדְבֵקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְאַהֲבָתוֹ וּבוֹ קִבֵּץ כָּל מָמוֹנוֹ וְהוֹנוֹ, וַיִּבֶז בְּעֵינָיו קְנוֹת דָּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה לְצַד סַכָּנַת הַמָּקוֹם, נוֹסָף עַל מִעוּט שָׁוְיוֹ, וְלָקַח לוֹ ה׳ לֵאלֹהִים – אֵין לְךָ קְנִיָּה בָּעוֹלָם כְּקִנְיָן זֶה, לְמַעְלָה מֵהָאֶבֶן יְקָרָה שֶׁבַּמָּשָׁל, כִּי מִי יִדְמֶה לוֹ וּמִי יִשְׁוֶה לוֹ. וְאָדָם כָּזֶה, לוּ יִהְיֶה שֶׁיִּהְיֶה דָּחוּק וּמִצְטַעֵר בְּיָמִים מוּעָטִים אֵלֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה׳ אוֹר עוֹלָם וְיִשְׂמַח לִבּוֹ וְיָגֵל כְּבוֹדוֹ. וּבְהַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ שֶׁהוּא עוֹלָם הַקַּיָּם וְהַבָּטוּחַ, הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ. וּמֵעַתָּה חִבַּת הַקֹּדֶשׁ הוּא הַיּוֹצֵר וּדְבֵקוּתוֹ בּוֹ, הֲלֹא הוּא בָּנָיו וְחַיָּיו וּמָמוֹנוֹ וּבְיֶתֶר שְׂאֵת.

פסוק ו

וְהָיוּ הַדְּבָרִים וְגוֹ׳. לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳״, יִרְצֶה לוֹמַר כִּי יָשִׂים הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים רְטִיָּה עַל לִבּוֹ בִּרְאוֹת אַחַת מִשְּׁלֹשָׁה אֵלֶּה (מועד קטן כח.): כִּי יִרְאֶה חֶסְרוֹן הַלֶּחֶם לְאִישׁ צַדִּיק, אוֹ חֶסְרוֹן הַחַיִּים, אוֹ חֶסְרוֹן הַבָּנִים, יֵדַע כִּי אֵין הַדָּבָר לְצַד חֶסְרוֹן הַהֶשֵּׂג מַה שֶׁהִשִּׂיג זוּלָתוֹ, אֶלָּא שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ חֲשׁוּבִים כְּאַיִן נֶגְדּוֹ.

עוֹד יִרְצֶה לְלַמֵּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְקַבְּלוּ הַדְּבָרִים אֶצְלָם לֶאֱהֹב ה׳, כִּי הָאַהֲבָה אֵינָהּ מַעֲשֶׂה שֶׁיַּכְרִיחַ הָאָדָם רְצוֹנוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא הוּא דָּבָר שֶׁתָּלוּי בַּלֵּב, וְכָל שֶׁהַלֵּב לֹא יַרְגִּישׁ דָּבָר שֶׁיִּפְעַל בּוֹ הַחֵשֶׁק אֵינוֹ אוֹהֵב, הֲגַם שֶׁיַּכְרִיחֶנּוּ בְּכָל מִין הֶכְרֵחַ. לָזֶה בָּאָה הָעֵצָה מֵאֵל יוֹעֵץ וְאָמַר וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳ עַל לְבָבֶךָ, פֵּרוּשׁ כְּשֶׁיַּתְמִיד שִׂימַת הַדְּבָרִים עַל לִבּוֹ יִוָּלֵד בְּלִבּוֹ חֵשֶׁק תַּאֲוָה הָרוּחָנִית וְיָרוּץ לִבּוֹ לְאַהֲבַת ה׳ בְּכָל אֲשֶׁר צִוָּהוּ. וְדָבָר זֶה אֲנַחְנוּ יַתְמֵי דְּיַתְמֵי אָנוּ מַרְגִּישִׁים כִּי רַבָּה תַּאֲוָה בְּלִבֵּנוּ וְחֵשֶׁק אֱלֹהֵי עוֹלָם יוֹתֵר מִכָּל הוֹן עוֹלָם וּכְבוֹד מַלְכוּת, וְכָל עָרֵב נִרְגָּשׁ לִנְמִבְזָה וְנָמֵס בְּעֵרֶךְ חֵלֶק הַמּוּעָט הַמּוּשָּׂג מֵהֶרְגֵּשׁ הֲוָיַת הַדְּבָרִים עַל לִבֵּנוּ, אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ. וּכְבָר הֲעִירוֹתִי בִּדְבָרִים אֵלּוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.

עוֹד נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לִשְׁלֹשָׁה הַדְרָגוֹת שֶׁהֵם כּוֹלֵל גִּדְרֵי הָאַהֲבָה: הָאֶחָד כְּנֶגֶד הַהֶרְגֵּשׁ הוּא חֶמְדַּת הַלֵּב, וְאֶחָד כְּנֶגֶד הַצּוֹרֶךְ שֶׁהוּא מָזוֹן הַמְּחַיֶּה אֶת הָאָדָם, וְאֶחָד בְּגֶדֶר הַשִּׁעוּר עַד כַּמָּה צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת הָאַהֲבָה. כְּנֶגֶד גֶּדֶר הַהֶרְגֵּשׁ אָמַר בְּכָל לְבָבְךָ, הִנֵּה הֲגַם שֶׁיִּתְאַוֶּה הָאָדָם לֶאֱכוֹל אוֹ לְהוֹן לֹא יִהְיֶה כָּל כָּךְ עֹצֶם הָעֲרֵבוּת, הֲגַם שֶׁהַנֶּפֶשׁ חֲפֵצָה לֶאֱכוֹל יָכוֹל אָדָם לִמְשׁוֹל בְּרוּחוֹ לִמְנוֹעַ עַצְמוֹ מֵהַדָּבָר בְּנָקֵל, מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁנִּכְנָס בְּלִבּוֹ חֶמְדַּת הַלֵּב וְיִתְאַוֶּה לְאִשָּׁה יָפָה, וּמַה גַּם כִּי יִתְרַבֶּה חֶשְׁקָהּ בִּלְבָבוֹ יַפְעִיל בּוֹ הַהֶרְגֵּשׁ עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִמְשׁוֹל בְּרוּחוֹ לְהַטּוֹת לִבּוֹ וְיָכוֹף אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ עֲשׂוֹת. צֵא וּלְמַד כַּמָּה נִתְעַצֵּם יוֹסֵף הַצַּדִּיק לָכוֹף חֶמְדַּת הַלֵּב בְּמַעֲשֵׂה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר וּשְׂכָרוֹ יַגִּיד לוֹ.

וּכְנֶגֶד גָּדֵר זֶה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהַכְנִיס אַהֲבַת ה׳ בִּלְבָבוֹ, וְיַלְהִיבֶנּוּ בְּאַהֲבָתוֹ עַד גָּדֵר שֶׁיַּשִּׂיג הֶרְגֵּשׁ בְּלִבּוֹ כְּכָל שִׁעוּר שֶׁיָּכוֹל הַלֵּב לְהַרְגִּישׁ בּוֹ. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר בְּכָל, לְפִי שֶׁהַלֵּב יַחְמֹד בְּכָל אִשָּׁה, וּבְיוֹתֵר בְּנָאָה, וּבְיוֹתֵר בִּכְלִילַת יֹפִי, וּבְיוֹתֵר בְּמִי שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה. וְחִיֵּב הַכָּתוּב שֶׁתִּהְיֶה הַרְגָּשַׁת הַלֵּב בְּאַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ בַּגָּדֵר הַגָּדוֹל שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ. וְדָבָר זֶה הוּא דָּבָר שֶׁהַטּוֹעֲמוֹ יֵדַע מַהוּתוֹ וְעָרְבָה לוֹ טְעִימָתוֹ אֵין שִׁעוּר לָהּ. וּלְפִי שֶׁגָּדֵר זֶה מְצִיאוּתוֹ הוּא עַל יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת, כְּדֶרֶךְ אָמְרָם (במדבר רבה י:ב) עַיִן רוֹאָה וְלֵב חוֹמֵד, אֲבָל זוּלַת זֶה לֹא יִתְעוֹרֵר הַלֵּב מֵעַצְמוֹ לַחְמֹד, לָזֶה הֵעִיר ה׳ בְּמַאֲמָר שֵׁנִי בְּגָדֵר הַצּוֹרֶךְ וְאָמַר וּבְכָל נַפְשְׁךָ, שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁהַנֶּפֶשׁ צְרִיכָה לָהֶם כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכַדּוֹמֶה שֶׁהָאָדָם מִתְעוֹרֵר מֵעַצְמוֹ לָהֶם בְּלֹא אֶמְצָעוּת דָּבָר. כְּמוֹ כֵן תִּהְיֶה אַהֲבַת ה׳, וְהוּא אָמְרוֹ בְּכָל נַפְשְׁךָ שֶׁמִּטִּבְעוֹ תִּהְיֶה אַהֲבַת ה׳ כְּמַאֲכָל וּמַשְׁקֶה. וְהִנֵּה שְׁנֵי הַדְּרָגוֹת אֵלּוּ יֶשְׁנָם בְּגָדֵר הַמִּצְטַעֵר וְהַמִּתְגַּדֵּר, שֶׁהַמַּאֲכָל אַחֲרֵי אָכְלוֹ וְאַחֲרֵי שָׁתוֹ יֶחְדַּל מִמֶּנּוּ הַחֵפֶץ בּוֹ, וּכְמוֹ כֵן תַּאֲוַת לִבּוֹ אַחַר גְּמַר מַעֲשֵׂה דֶּרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה (משלי ל:יט) יִשְׁתַּנֶּה הַדָּבָר אֶצְלוֹ עַד אַחַר זְמַן. לָזֶה בָּא דְּבַר ה׳ בְּהַדְרָגָה שְׁלִישִׁית בְּגָדֵר הַשִּׁעוּר וְאָמַר וּבְכָל מְאֹדֶךָ, פֵּרוּשׁ, בְּכָל מָמוֹן שֶׁאַתָּה חָפֵץ בּוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁהַמָּמוֹן אָמַר הַכָּתוּב (קהלת ה:ט) ״אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף״, כִּי כְּשֶׁאָדָם מַגִּיעַ לִקְנוֹת קִנְיָן עָצוּם אָז יִתְעַצֵּם חֶפְצוֹ לַחְפֹּץ בְּהוֹנֵי הוֹנוֹת וְהוֹלֶכֶת תַּאֲוָתוֹ וּגְדֵלָה. וּכְמוֹ כֵן יְצַו ה׳ בְּאַהֲבָתוֹ שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּעֵר וְתֻגְבַּל וּכְשֶׁיַּגִּיעַ גָּדֵר אֶחָד תִּגְדַּל בּוֹ הָאַהֲבָה לְגָדֵר עֶלְיוֹן מִזֶּה. וּלְדֶרֶךְ זֶה שִׁעוּר אָמְרוֹ מְאֹדֶךָ לֹא מַה שֶׁקָּנָה אֶלָּא שֶׁחָפֵץ לִקְנוֹת. וּבָזֶה יִתְיַשֵּׁב גַּם כֵּן מַה שֶׁהָיָה קָשֶׁה בּוֹ אִם אַתָּה אוֹמֵר מַה שֶׁקָּנִיתָ אִם כֵּן אֵין מִצְוָה זוֹ שָׁוָה בַּכֹּל, שֶׁהֲרֵי אָדָם עָנִי אֵינוֹ בֶּן מִצְוָה זוֹ, גַּם בְּאַנְשֵׁי מָמוֹן לֹא תִּהְיֶה לָהֶם הַמִּצְוָה בְּהַשְׁוָאָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּמִצְוַת לְבָבְךָ וְנַפְשְׁךָ שֶׁהַכֹּל שָׁוִים בּוֹ, וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ יָבֹא עַל נָכוֹן.

פסוק כה

וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת הַכַּוָּנָה בְּמַאֲמַר צְדָקָה, וְרַמְבַּ״ן פֵּרֵשׁ שֶׁחוֹזֵר אֶל שְׂכַר הַמִּצְווֹת, כִּי יִהְיֶה בְּתוֹרַת צְדָקָה מֵה׳, כִּי עֲבָדִים אֲנַחְנוּ וְחַיָּבִים לַעֲבוֹד וְאֵין לָנוּ דִּין שָׂכָר, עַד כָּאן, וְאֵין הַכָּתוּב מְיֻשָּׁב עַל נָכוֹן לִדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ לִפְנֵי ה׳ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ וְגוֹ׳.

אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא לְפִי שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת בַּעֲבוֹדַת ה׳, א׳ הִיא עֲבוֹדָה מִיִּרְאָה, וְזֶה הִיא חִיּוּב עַל כָּל הַנִּבְרָאִים שֶׁכָּל עֶבֶד יָרֵא מֵרַבּוֹ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (מלאכי א:ו) ״אִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי״, וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב (דברים י:יב) ״מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה״. ב׳ הִיא עֲבוֹדָה מֵאַהֲבָה, וְהִיא מִצְוָה רַבָּה וַעֲצוּמָה, אֲבָל אֵין חִיּוּבָהּ לְצַד הֱיוֹת הָאָדָם עֶבֶד שֶׁיִּהְיֶה אוֹהֵב, דַּי שֶׁלֹּא יִשְׂנָא וְיַעֲבֹד הַצָּרִיךְ, וְזֶה הוּא דָּבָר שֶׁחַיָּב הָעֶבֶד לְרַבּוֹ, וּכְנֶגְדּוֹ רַבּוֹ חַיָּב לְזוּנוֹ וּלְפַרְנְסוֹ כְּיַד רַבּוֹ, כְּנֶגֶד חִיּוּב הַמּוּטָּל לְצַד הֱיוֹתוֹ עֶבֶד אָמַר הַכָּתוּב שֶׁקּוֹדֵם לָזֶה וַיְצַוֵּנוּ ה׳ לְיִרְאָה אֶת ה׳, וְגָמַר אוֹמֶר לְטוֹב לָנוּ וְגוֹ׳ לְחַיּוֹתֵנוּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ מִצְוַת ה׳ בָּאָה בְּחִיּוּב לְיִרְאָה כְּמִשְׁפַּט עֶבֶד לְמַלְכּוֹ, וְגַם עַל ה׳ לְהֵטִיב כְּיַד הַמֶּלֶךְ לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה לְחַיּוֹתֵנוּ כִּי חַיָּב הָאָדוֹן בְּפַרְנָסַת עַבְדּוֹ.

וְאָמְרוֹ כְּהַיּוֹם הַזֶּה – פֵּרוּשׁ, כְּסֵדֶר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא זָן וּמְפַרְנֵס, מוֹרִיד הַמָּן וְגוֹ׳, וּמְכַסֶּה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה ז) שֶׁהָיְתָה כְּסוּתָם גְּדֵלָה עִמָּהֶם כְּחוֹמֶט וְהָעֲנָנִים מְגַהֲצִים הַבְּגָדִים. וּכְנֶגֶד עֲבוֹדָה מֵאַהֲבָה אָמַר זֶה, אֵינוֹ בְּחִיּוּב הָעֶבֶד אֶלָּא בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר וְגוֹ׳ לִפְנֵי ה׳. רָשַׁם בָּזֶה תַּכְלִית הָאַהֲבָה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חובות הלבבות שער אהבת ה׳ פ״א) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הָאַהֲבָה הִיא כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ וּנְטוֹתָהּ אֶל הַבּוֹרֵא, וְזוֹ הִיא דְּבֵקוּת הַנֶּפֶשׁ לִפְנֵי אוֹר הַנֶּעֱרָב הוּא ה׳ אֱלֹהֵינוּ.

וְאָמְרוֹ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ, פֵּרוּשׁ, לֹא לְצַד שׁוּם פְּנִיָּה, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מִצְוַת ה׳, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים מ:ט) ״לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי״, שֶׁזֶּה הוּא עֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּאַהֲבָה שְׁלֵמָה. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת בְּפָסוּק (ויקרא יח:ב) ״כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם״ וְגוֹ׳, וְדָבָר זֶה בּוֹ יִצְטַדֵּק אָדָם וִיקַו לְשָׂכָר גַּם כְּפִי הַדִּין. וַהֲגַם שֶׁכְּפִי הָאֱמֶת עָלֵינוּ לְשַׁלֵּם שָׂכָר לֵאלֹהֵינוּ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהִטְעִימָנוּ עֲרֵבוּת נְעִימוּת מְתִיקוּת אַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ, מְתוּקִים וַעֲרֵבִים לְאֵין תַּכְלִית, אֶלָּא שֶׁיִּטּוֹל אָדָם שָׂכָר עַל הִתְעַצְּמוּתוֹ עַד שֶׁהִשִּׂיג טַעַם בַּחַיִּים.

עוֹד רָמַז הַכָּתוּב רֶמֶז נֶעְלָם, שֶׁבְּאֶמְצָעוּת שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת תִּהְיֶה לָנוּ חֶלְקֵנוּ שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ הַנִּקְרֵאת צְדָקָה (תיקוני זוהר תכ״א), וְהָבֵן:

פרק ז

פסוק ז

כִּי אַתֶּם הַמְעַט. לֹא הִסְפִּיק מַאֲמַר ״לֹא מֵרֻבְּכֶם״, שֶׁאָז יֶשְׁנוֹ בְּנִשְׁמָע שֶׁאֵינָם מְרֻבִּים אֶלָּא שָׁוִים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אַתֶּם הַמְעַט״.

פסוק ט

וּלְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סוטה לא.) שֶׁלְּעוֹשִׂים מִיִּרְאָה לְאֶלֶף דּוֹר, וּלְעוֹשִׂים מֵאַהֲבָה אֲלָפִים, כְּאָמְרוֹ (שמות כ:ו) ״וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי״ וְגוֹ׳. וְנִרְאֶה כִּי לֹא כֶּפֶל לְבַד יַגִּיד אֲלָפִים, כִּי בְּוַדַּאי שֶׁעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה אֵין קֵץ לִשְׂכַר מַעֲשָׂיו, וְלַאֲלָפִים הָאָמוּר בְּאוֹהֲבָיו לְשׁוֹן רַבִּים יָכוֹלְנוּ לוֹמַר עַד מֵאָה אֶלֶף. וְטַעַם שֶׁאָמַר סְתָם, כִּי אֵין שִׁעוּר שָׁוֶה לָאַהֲבָה, וְיֵשׁ בֵּין אוֹהֵב לְאוֹהֵב כִּפְלֵי כִּפְלַיִם, אֶלָּא קָטָן שֶׁבָּאוֹהֲבִים כִּפְלַיִם כְּגָדוֹל שֶׁבַּיְּרֵאִים.

פסוק י

וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו וְגוֹ׳. קָשֶׁה לָמָּה אָמַר שׂוֹנְאָיו לְשׁוֹן רַבִּים וְגָמַר אֹמֶר פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לְשׁוֹן יָחִיד? וְאוּלַי כִּי טַעַם אָמְרוֹ לְשׁוֹן רַבִּים כִּי לֹא יְשַׁלֵּם לָרָשָׁע אֶל פָּנָיו אֶלָּא כְּשֶׁיִּרְאֶה כִּי לֹא הוּא בִּלְבַד שׂוֹנֵא אֶלָּא גַּם הַבָּאִים מִמֶּנּוּ כַּיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁבָּזֶה אֵין לוֹ תִּקְוָה, וְהוּא אָמְרוֹ וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו לְשׁוֹן רַבִּים. אֲבָל אִם לֹא יִהְיֶה שׂוֹנֵא אֶלָּא הוּא, וְזַרְעוֹ הַבָּא מִמֶּנּוּ לֹא יִהְיֶה שׂוֹנֵא, בְּרָא מְזַכֶּה אַבָּא וְלֹא יְשַׁלֵּם לוֹ לְהַאֲבִידוֹ.

וְגָמַר אוֹמֶר בִּלְשׁוֹן יָחִיד, כִּי בְּיָחִיד מְדַבֵּר הַכָּתוּב, אֶלָּא שֶׁהֶעִירְךָ בַּדָּבָר הָאָמוּר בְּמַה שֶׁאָמַר שׂוֹנְאָיו לְשׁוֹן רַבִּים, וְחָזַר לוֹמַר לֹא יְאַחֵר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: וְאִם אֵין הָרָשָׁע בָּא בְּרַבִּים אֶלָּא הוּא לְבַד שׂוֹנֵא וְלֹא הַבָּאִים אַחֲרָיו, יִתְחַכֵּם ה׳ עִמּוֹ בְּאֹפֶן אַחֵר וְלֹא יְאַחֵר לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה לְשַׁלֵּם לוֹ עָנְשׁוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְשִׁיעַ עוֹד וְתֹאבַד תִּקְוָתוֹ, אֶלָּא יְמַהֵר לְשַׁלֵּם לוֹ מִיתָה שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ אוֹ יִסּוּרִין כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תִּקְוָה שֶׁיִּזְכֶּה בְּאֶמְצָעוּת בְּנוֹ.

וְאָמְרוֹ אֶל פָּנָיו – עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי עבודה זרה ג:א:ה) שֶׁהַצַּדִּיקִים מַטְעִימָם ה׳ סָמוּךְ לְמִיתָתָם מֵעֵין עוֹלָמָם, וְנַפְשָׁם שְׂבֵעָה וִישֵׁנִים מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְהָרְשָׁעִים מַרְאֶה לָהֶם הָרָעָה הַמְזוּמֶּנֶת לָהֶם קוֹדֶם צֵאתָם מֵהָעוֹלָם (אסתר רבה פרשת ותמאן המלכה ושתי), וְהוּא אָמְרוֹ לֹא יְאַחֵר לְשׂוֹנְאוֹ אֶל פָּנָיו – פֵּרוּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה קוֹדֶם שֶׁיִּטָּמְנוּ פָּנָיו בֶּעָפָר יַרְאֵהוּ תַּשְׁלוּמָיו וְלֹא יְאַחֵר עַד בּוֹאוֹ שָׁמָּה.

חסלת פרשת ואתחנן

פסוק יב

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ וְהָיָה מַה יִהְיֶה, אִם הַשְּׁמִירָה שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּסָמוּךְ, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן וְשָׁמַר, וּמַה צֹרֶךְ בְּתֵיבַת וְהָיָה? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ עֵקֶב וְלֹא אָמַר אִם תִּשְׁמְעוּן כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (ויקרא כו:ג) ״אִם בְּחֻקֹּתַי״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (תנחומא) אִם מִצְווֹת שֶׁהָאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו תִּשְׁמְעוּן, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ.

וְיִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה מב,ג) אֵין וְהָיָה אֶלָּא שִׂמְחָה. וְהִנֵּה אֲדוֹן הַנְּבִיאִים בָּא בְּנוֹעַם דְּבָרָיו לְהָעִיר בְּמוּסָר נָעִים כִּי אֵין לָאָדָם לִשְׂמוֹחַ אֶלָּא כְּשֶׁיִּשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת, אָז יִשְׂמַח לִבּוֹ וְיָגֵל כְּבוֹדוֹ, אֲבָל כָּל עוֹד שֶׁיָּחוּשׁ שֶׁחָסֵר אַחַת מִכָּל מִצְווֹת ה׳, בֵּין מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה בֵּין מִצְווֹת עֲשֵׂה, עָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ב׳) ״וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה״. וְהוּא אָמְרוֹ וְהָיָה – שִׂמְחָה תִּהְיֶה לְךָ עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, פֵּרוּשׁ עֵקֶב הוּא סוֹף וְתַכְלִית, כְּדֶרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּלָשׁוֹן זֶה בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה (סוטה מט:) בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא וְכוּ׳, כִּי בִּגְמַר זְמַן בִּיאָתוֹ יִקָּרֵא עִקְּבוֹת. כְּמוֹ כֵן אָמַר עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֶת הַמִּשְׁפָּטִים וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אָז הוּא זְמַן הַשִּׂמְחָה, וְכָל שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לָזֶה אֵין לוֹ מָקוֹם לִשְׂמוֹחַ, וּכְמַאֲמַר חֲסִידֵי יִשְׂרָאֵל (חובות הלבבות שער הפרישות פרק ד׳) שֶׁהַפָּרוּשׁ אֶבְלוֹ בְּלִבּוֹ וְצַהֲלָתוֹ בְּפָנָיו, כִּי אֵין נָכוֹן לִשְׂמוֹחַ מִי שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲמוֹד בְּבוּשָׁה וּכְלִמָּה לִפְנֵי מֶלֶךְ הַגָּדוֹל, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִי שֶׁמְּחֻיָּב רֹאשׁוֹ לַמֶּלֶךְ. וּכְפִי זֶה שִׁעוּר עֵקֶב הוּא סוֹף שְׁמִיעַת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁאֵין שִׂמְחָה לָאִישׁ אֶלָּא בְּסוֹף הַשְּׁמִיעָה, וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא גָּמַר אָדָם עֲבוֹדָתוֹ לֹא יַאֲמִין בְּצִדְקוֹת מַעֲשָׂיו, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (איוב טו,טו) ״הֵן בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין״:

עוֹד נִתְכַּוֵּן שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּלְמוֹד הַתּוֹרָה בְּשִׂמְחָה וְלֹא בְּעִצָּבוֹן, כִּי דִּבְרֵי תוֹרָה אֲסוּרִין לְאָבֵל (יורה דעה סימן שפד).

עוֹד רָמַז עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים יט:ט) ״פִּקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב״, וְהוּא אָמְרוֹ וְהָיָה – הַשִּׂמְחָה תִּהְיֶה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, וּפֵרוּשׁ עֵקֶב – שְׂכַר עֵסֶק הַתּוֹרָה תְּשַׂמְּחֵהוּ, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז הַתַּנָּא בְּאָמְרוֹ (אבות ד:ב) מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וְכוּ׳ שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה, שֶׁהִיא הַשִּׂמְחָה.

עוֹד רָמַז לְמַה שֶׁאָמְרוּ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (זהר ח״ג רי״ג) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: דְּלֵית חֶדְוָותָא קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא, וְהוּא אָמְרוֹ וְהָיָה סְתָם – שִׂמְחָה כְּלָלִית לְמַלֵּא עוֹלָם, וּכְשֶׁהוּא שָׂמֵחַ כָּל הָעוֹלָם בְּשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן ״עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן״ וְגוֹ׳. וְרָמַז בְּתֵבַת עֵקֶב מִדַּת הַתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם הוֹלֵךְ עָקֵב לְצַד גֻּדָּל בַּעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, וְאָז יַשְׂכִּיל לִשְׁמֹעַ בַּלִּמּוּדִים. וְהוּא אָמְרוֹ תִּשְׁמְעוּן, גַּם בְּכִנּוּי לַנִּשְׁמָעִים, לוֹמַר שֶׁבְּאֶמְצָעוּת שֶׁאָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ כַּעֲקֵבִים יִתְגַּלּוּ לוֹ וְיָבִין סִתְרֵי תּוֹרָה.

וְאֶפְשָׁר שֶׁרָמַז בְּאוֹת הַנּוּ״ן שֶׁיַּשִּׂיג וְיָבִין חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה, וּלְדֶרֶךְ זֶה גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא תִּשְׁמְעוּן שֶׁאִם יַשִּׂיג מַדְרֵגַת הָעֲנָוָה יַשִּׂיג לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה. וְאָמְרוֹ וּשְׁמַרְתֶּם וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ, שֶׁעַל יְדֵי הַשְׂכָּלָה בַּתּוֹרָה יַשִּׂיג לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, שֶׁהַתּוֹרָה מַגְּנָא וּמַצְּלָא מִן הַחֵטְא שֶׁהִיא הַשְּׁמִירָה, גַּם מְבִיאָה לִידֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת שֶׁהוּא הַמַּעֲשֶׂה.

וְשָׁמַר וְגוֹ׳. אָמְרוֹ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, וּלְפִי מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב הוּא גְּזֵרַת הַדִּבּוּר וְהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״יִשְׁמֹר ה׳״ וְגוֹ׳, וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה לְאֶחָד מֵהַדְּרָכִים שֶׁהַגְּזֵרָה הִיא ״עֵקֶב״, וּלְאֶחָד מֵהַדְּרָכִים הַגְּזֵרָה הִיא ״תִּשְׁמְעוּן״ יָבוֹא עַל נָכוֹן אָמְרוֹ וְשָׁמַר בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו.

לְךָ אֶת הַבְּרִית וְגוֹ׳. קָשֶׁה, שֶׁמִּדְּבָרָיו כָּאן מַשְׁמַע שֶׁאַחַר שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיִשְׁמְרוּ וְיַעֲשׂוּ כָּל הַמִּשְׁפָּטִים, בָּזֶה יִזְכּוּ לִשְׁמֹר לָהֶם הַבְטָחָתוֹ. וּמִמַּה שֶׁאָמַר בְּפָרָשָׁה זוֹ עַצְמָהּ (דברים ט:ה) ״לֹא בְצִדְקָתְךָ וְגוֹ׳ כִּי בְּרִשְׁעַת וְגוֹ׳ וּלְמַעַן הָקִים״ וְגוֹ׳ – זֶה יַגִּיד שֶׁהֲגַם שֶׁאֵין לָהֶם צְדָקָה, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיְּקַיֵּם ה׳ אֶת הַשְּׁבוּעָה. וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי לֹא בְּצִדְקָתוֹ בָּא וְיָרַשׁ מַה שֶׁיָּרַשׁ. וְאוּלַי כִּי כְּנִיסָתָם לָאָרֶץ הָיְתָה בִּשְׁבִיל שְׁבוּעַת הָאָבוֹת, וּתְנַאי הוּא הַדָּבָר – אִם יִשְׁמְרוּ וְיַעֲשׂוּ, יִשְׁמֹר ה׳ הַמַּתָּנָה לְעוֹלָם וָעֶד, וְהוּא אָמְרוֹ כָּאן וְשָׁמַר ה׳, וְאִם לֹא יִשְׁמְרוּ, תִּהְיֶה קִיּוּם הַשְּׁבוּעָה בַּזְּמַן הַמּוּעָט שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ וִישַׁלְּחֵם לְנַפְשָׁם.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁהַבְטָחַת אַבְרָהָם מָצִינוּ שֶׁאָמַר לוֹ שְׁנֵי הַבְטָחוֹת: א׳ לְהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם וִיבִיאָם אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן, דִּכְתִיב (בראשית טו:יד) ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה״, ב׳ לָתֵת לוֹ מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת וְעֶשֶׂר אֻמּוֹת. וְהֵן עַתָּה, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיוּ צַדִּיקִים כַּמִּצְטָרֵךְ, כְּאָמְרוֹ ״לֹא בְצִדְקָתְךָ״ וְגוֹ׳, אַף עַל פִּי כֵן קִיֵּם ה׳ לִבְנֵיהֶם הַבְטָחָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם וֶהֱבִיאָם אֶל הָאָרֶץ וְהִנְחִילָם שִׁעוּר הַמַּסְפִּיק. וַהֲלֹא תִמְצָא שֶׁאֲפִלּוּ שִׁעוּר הַצָּרִיךְ לָהֶם לֹא נָחֲלוּ, שֶׁהֲרֵי בְּנֵי יוֹסֵף עוֹמְדִים וְצוֹוְחִים שֶׁלֹּא הִסְפִּיקָם נַחֲלָתָם (יהושע יז:יד), הֲרֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעָה לְיָדָם הַבְטָחַת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת וְעֶשֶׂר אֻמּוֹת. לָזֶה אָמַר מֹשֶׁה וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן וְגוֹ׳ וְשָׁמַר ה׳ וְגוֹ׳ אֶת הַבְּרִית וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ לָתֵת מִנְּהַר מִצְרַיִם וְעֶשֶׂר אֻמּוֹת בִּשְׁלֵמוּת.

אוֹ אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי עַל שֶׁבַע אֻמּוֹת אוֹמֵר אֶת הַבְּרִית, וְעַל תַּשְׁלוּם הָעֲשָׂרָה הוּא אוֹמֵר וְאֶת הַחֶסֶד, כִּי מַתְּנַת הַשָּׁלֹשׁ הוּא חֶסֶד מֻפְלָא שֶׁהֵם מִלְּבַד אֶרֶץ כְּנַעַן. וְהַמַּשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִרְאֶה כִּי הֵם כְּלָלוּת רוֹב הָעוֹלָם, כִּי אֱדוֹם עַמּוֹן וּמוֹאָב הֵם פִּנָּה גְּדוֹלָה, וּמַה גַּם לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא י.) שֶׁאָמְרוּ עֲתִידָה מַלְכוּת אֱדוֹם שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל הָעוֹלָם. מֵעַתָּה יֵשׁ בְּמַתָּנָה זוֹ כָּל הָעוֹלָם בִּכְלָל וְחֶסֶד מֻפְלָג יִקָּרֵא, וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר ״וְאֶת הַחֶסֶד״. וְתֵדַע שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל לַהַבְטָחָה הַנִּזְכֶּרֶת, וְאוֹתָהּ אָנוּ מְבַקְשִׁים וּמְצַפִּים לְהַנְחִיל עֶלְיוֹן לָנוּ גּוֹיִם רַבִּים.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן וְגוֹ׳, לֹא תִצְטָרְכוּ לִזְכּוֹת בְּטוּב ה׳ וּבְחַסְדּוֹ מִצַּד שְׁבוּעַת הָאָבוֹת, אֶלָּא תִזְכּוּ מִצַּד עַצְמְכֶם לִשְׁמֹר ה׳ לָכֶם הַבְּרִית וְגוֹ׳ שֶׁנִּשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵיכֶם, כִּי אֵינוֹ דוֹמֶה הַבָּא לִזְכּוֹת בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ כְּמוֹ לִזְכּוֹת בִּשְׁבִיל אֲבוֹתָיו. וְהוּא שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר לְךָ אֶת הַבְּרִית וְלֹא אָמַר ״וְשָׁמַר לְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ וְגוֹ׳, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַסְמִיךְ תֵּיבַת ״לְךָ״ עִם תֵּיבַת ״הַבְּרִית״ לְהָעִירְךָ לִדְבָרֵינוּ. וּלְדֶרֶךְ זֶה אָמְרוֹ וְשָׁמַר, פֵּרוּשׁ, שֶׁכָּל הַבְטָחוֹת ה׳, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּרִיתוֹ, הֵם בְּטוּחִים וּשְׁמוּרִים לְעוֹלָם וָעֶד. וּדְבָרִים אֵלּוּ כֵּנִים הֵם, שֶׁהֲלֹא אַבְרָהָם זָכָה לְכָל הַכָּבוֹד לְצַד מַעֲשָׂיו, וְאִם יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְרוּ תּוֹרַת ה׳ לָמָּה יִגָּרְעוּ לָבֹא בְּכֹחַ זְכוּת אָבוֹת? וְאַדְרַבָּה, שֶׁלָּהֶם גָּדוֹל מִשֶּׁל אֲבוֹתֵיהֶם, כִּי הֵם עָמְדוּ עַל הַר סִינַי, וְגַם הֱיוֹתָם מְצֻוִּים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאָבוֹת שֶׁלֹּא נִתְּנָה לָהֶם הַתּוֹרָה. וּמֵעַתָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַבָּנִים כְּשֶׁיֵּטִיבוּ מַעֲשֵׂיהֶם מִכֹּחַ הָאָבוֹת.

פסוק יד

בָּרוּךְ תִּהְיֶה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא תִהְיֶה אוּמָּה גְּדוֹלָה מֵהֶם. אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ בָּרוּךְ תִּהְיֶה וְגוֹ׳, וּמַה הִיא הַבְּרָכָה? שֶׁלֹּא יִהְיֶה וְגוֹ׳. וְאָמְרוֹ ״בְּךָ״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יִמָּצֵא אָדָם עָקָר מֵעַצְמוֹ, וּכְנֶגֶד עֲקָרוּת הַבָּא עַל יְדֵי חוֹלִי אָמַר וְהֵסִיר ה׳ מִמְּךָ כָּל חוֹלִי הַסּוֹבֵב, וּבָזֶה תִּהְיֶה נִכֶּרֶת הַבְּרָכָה שֶׁל ״לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר״ כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל אָדָם שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וְהֵסִיר וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות ל.) הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִצִּנִּים וּפַחִים וְכוּ׳, לָזֶה אָמַר ״וְהֵסִיר״, פֵּרוּשׁ, לֶהֱיוֹת שֶׁאֵינָם בְּיָדוֹ וּבָאִים עַל הָאָדָם, מַבְטִיחַ שֶׁיְּסִירֵם אַחַר שֶׁכְּבָר בָּאוּ. וּכְנֶגֶד חוֹלָאִים הַבָּאִים בִּשְׁלִיחוּת אָמַר לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וְלָזֶה לֹא הִסְפִּיק בְּמַאֲמַר ״וְהֵסִיר״ וְהֻצְרַךְ לִכְפּוֹל וְלוֹמַר ״לֹא יְשִׂימָם״, וְלֹא סָמַךְ עַל מַה שֶׁקָּדַם לוֹמַר ״וְהֵסִיר״.

עוֹד בָּא לְהָעִיר בְּהַכָּרַת חֶסֶד אֵל כִּי הוּא הַמֵּסִיר חֹלִי מִיִּשְׂרָאֵל, לְבַל יֹאמְרוּ כִּי הַדָּבָר בָּא כְּפִי הַטֶּבַע, יֵשׁ עִתִּים וּזְמַנִּים שֶׁאֵין חוֹלָאִים בָּעוֹלָם. לָזֶה אָמַר וְכָל מַדְוֵי וְגוֹ׳ לֹא יְשִׂימָם בְּךָ וּנְתָנָם בְּכָל וְגוֹ׳, וּבָזֶה תַּשְׂכִּיל כִּי הַדָּבָר בָּא בְּהַשְׁגָּחָה מֵה׳ וְיֻכַּר הַנֵּס.

עוֹד יִרְצֶה, שֶׁהֲגַם שֶׁיָּשִׂים ה׳ הַמַּדְוֶה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם – לֹא יִהְיֶה הַחוֹלִי נִדְבָּק מֵהֶם אֲלֵיהֶם, הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה חוֹלִי הַנִּדְבָּק כְּחוֹלִי רָאתָן (עבודה זרה יג.), יַפְלִיא ה׳ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים.

פסוק טז

וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים. זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה, וְגָמַר אוֹמֶר אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם תִּתְעַצְּלוּ אַתֶּם מוֹאֲסִים בְּמַתְּנַת אֱלֹהִים.

וְאָמְרוֹ לֹא תָחוֹס עֵינְךָ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי יב:י) וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי, פֵּרוּשׁ, אֵין זוֹ מִמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת אֶלָּא מִדָּה רָעָה, וְלָזֶה מַזְהִיר נֶגְדִּיּוּת מִדָּה טוֹבָה כִּי בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ אֵינָהּ אֶלָּא רָעָה. וְאוּלַי שֶׁהֻצְרַךְ לְהַזְהִיר ״לֹא תָחוֹס״, לְפִי שֶׁבֵּרַךְ ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבָנִים, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לו:) שֶׁבַּעַל בָּנִים יִתְרַבּוּ רַחֲמָיו, וְהָרְאָיָה שֶׁאֵין מְמַנִּים בְּסַנְהֶדְרִין אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים. לָזֶה בָּא מַאֲמַר ה׳ לְנֶגְדִּיּוּת הַטֶּבַע שֶׁיִּוָּלֵד בָּהֶם מִכֹּחַ בִּרְכַּת הַבָּנִים.

וְגָמַר אוֹמֶר וְלֹא תַעֲבֹד וְגוֹ׳, לְהָעִירְךָ שֶׁרַחְמָנוּת בְּדָבָר זֶה תּוֹלִיד מֵחוּשׁ עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ, פֵּרוּשׁ הָעָם, שֶׁכְּשֶׁאַתָּה חָס עָלָיו אַתָּה מִתְאַכְזֵר עַל עַצְמְךָ. אוֹ פֵּרוּשׁוֹ הוּא חוֹזֵר עַל הָרַחְמָנוּת אֲשֶׁר צִוָּה עָלָיו לְבַל יָחוּס.

פסוק כד

וְנָתַן מַלְכֵיהֶם בְּיָדֶךָ. פֵּרוּשׁ בַּחַיִּים חַיּוּתָם, כְּאָמְרוֹ (יהושע י:כג) ״וַיּוֹצִיאוּ אֵלָיו אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֶל יְהוֹשֻׁעַ״.

פרק ח

פסוק א

כָּל הַמִּצְוָה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה מִצְוָה הִיא זֹאת, וְעוֹד הֲלֹא כְּבָר אָמַר ״עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם״, וּמַה מָקוֹם לַחְזֹר לוֹמַר ״כָּל הַמִּצְוָה״? אָכֵן הֵן הָאִישׁ מֹשֶׁה הִשְׂכִּיל בְּלִבְבוֹת בְּנֵי אָדָם כִּי רוּחַ אֶחָד יַתְעֵם כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל, וְהוּא סֻלָּם לְהַמְעִיט בַּעֲבוֹדַת ה׳ וְלָצֵאת מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים, וְהוּא כִּי בַּעֲשׂוֹת הָאָדָם מִמִּצְווֹת ה׳ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ מֵאֲשֶׁר תָּבֹאנָה, וּמַה גַּם אִם יַחֲזִיקוּ בְּאַחַת מִכָּל מִצְווֹת ה׳ בִּתְמִידוּת וּבִזְרִיזוּת, יִוָּלֵד בָּהֶם הוֹלָדָה רָעָה לְהִתְעַצֵּל בִּשְׁאָר הַמִּצְווֹת הַבָּאִים לְיָדָם, וּמַה גַּם אִם יִהְיוּ בְּיָדָם כַּמָּה וְכַמָּה מֵהַמִּצְווֹת שֶׁתִּמָּלֵא נַפְשָׁם בִּקְצָת מֵהַמִּצְווֹת. וּמַה מְאֹד פָּשָׂה נֶגַע זֶה, וּבִפְרָט בְּלֵב הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה׳ לְהַבְזוֹת הַמִּצְווֹת הַקַּלּוֹת בִּרְאוֹתָם שֶׁהֵם לוֹמְדֵי תּוֹרָה וּמְקַיְּמִים רֹב הַמִּצְווֹת וְכוּ׳, וְזֶה הוּא הַסּוֹבֵב יִסּוּרֵי הָאֲנָשִׁים וְיִמְעַט כְּבוֹדָם וְיִרְבֶּה יְגוֹנוֹתָם וְיִשְׁפַּל אָדָם וְיִשַּׁח אִישׁ. וַאֲשֶׁר לָזֶה בָּא נְבִיא ה׳ בְּתוֹכְחוֹתָיו וְאָמַר כָּל הַמִּצְוָה, יִחֵס לִכְלָלוּת הַתּוֹרָה לְמִצְוָה אַחַת וְצִוָּה עַל כֻּלָּהּ לְבַל יִטְעֶה בַּשִּׁגָּיוֹן הַנִּזְכָּר.

וְנָתַן טַעַם שֶׁאֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה, וְאָמַר לְמַעַן תִּחְיוּן וּבָאתֶם וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר תִּחְיוּן עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״א קע:) כִּי בָּאָדָם יֵשׁ רמ״ח אֵבָרִים וְשס״ה גִּידִים, וּכְנֶגְדָּם בָּא דְּבַר ה׳ לִשְׁמֹר שס״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה וְרמ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה. וְהִנֵּה יְשַׁעֵר אָדָם בְּבֹא עַל אֵבֶר אוֹ גִּיד אֶחָד אֵיזֶה מֵחוּשׁ אוֹ מַכְאוֹב, וְיִצְעַק לִבּוֹ בְּאוֹי וַאֲבוֹי מִמַּכְאוֹבוֹ. הַאִם יְקַבֵּל מַעֲנֶה לְצַעֲקוֹ בֶּאֱמוֹר לוֹ: ״הֲלֹא לְךָ רמ״ח אֵבָרִים וּמֵהֶם רמ״ז שְׁלֵמִים, וְאִם חֵלֶק מֵרמ״ח יֶחֱלֶה אֵין רָאוּי לִקְבּוֹל עַל זֶה״? וְזֶה דִּמְיוֹן שְׁמִירַת הַמִּצְוֹת שֶׁהֵם מְיֻחָדִים כְּנֶגֶד הָאֵבָרִים וְהַגִּידִים, וּכְשֶׁאָדָם עוֹבֵר וּמְבַטֵּל אַחַת מֵהֵנָּה יַפְעִיל הַכְּאֵב בְּשֶׁכְּנֶגְדּוֹ בָּאֵבָרִים וּבַגִּידִים. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין תְּשׁוּבַת בְּרִיאוּת רמ״ז מוֹעֶלֶת לְהַעֲבִיר הֶרְגֵּשׁ כְּאֵב הָאֵבֶר תַּשְׁלוּם רמ״ח, כְּמוֹ כֵן לֹא יַשְׁלִימוּ רמ״ז מִצְוֹת עֲשֵׂה לְחֶסְרוֹן הָאֶחָד תַּשְׁלוּם רמ״ח. וּכְמוֹ כֵן לֹא יַשְׁלִים שְׁמִירַת שס״ד מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה לְבִטּוּל אֶחָד תַּשְׁלוּם שס״ה. וְהוּא מַאֲמַר כָּל הַמִּצְוָה, פֵּרוּשׁ בִּכְלָלוֹתֶיהָ שֶׁלֹּא יֶחְסַר כָּל שֶׁבְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת, תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת, פֵּרוּשׁ, בֵּין מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה בֵּין מִצְוֹת עֲשֵׂה. וְהַטַּעַם לְמַעַן תִּחְיוּן, זֶה תָּלוּי בָּזֶה, וּכְשֶׁאַתָּה מְחַסֵּר אַחַת מִכָּל הַמִּצְוֹת אַתָּה מְחַסֵּר כְּנֶגְדּוֹ חַיּוּת אֵבֶר אֶחָד.

וְאִם תֹּאמַר יִשְׁתַּנֶּה הַמָּשָׁל לַנִּמְשָׁל, שֶׁהַמָּשָׁל שֶׁהוּא הֶרְגֵּשׁ אֵבֶר אֶחָד לְפִי שֶׁהוּא מַכְאִיב לְכָל אַחְדוּת הַגּוּף, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַמִּצְווֹת, לָזֶה בָּא מַאֲמַר הַנָּבִיא בְּלָשׁוֹן זֶה כָּל הַמִּצְוָה, פֵּרוּשׁ שֶׁגַּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה לְאַחַת יֵחָשְׁבוּ, הֲגַם שֶׁרַבִּים בְּמִנְיָן, יְסוֹד אֶחָד וּבִנְיָן אֶחָד לָהֶם, וּמֵעַתָּה הֵם שָׁוִים מַמָּשׁ לַדִּמְיוֹן הָרָמוּז.

וְאָמְרוֹ וּרְבִיתֶם, פֵּרוּשׁ שֶׁבְּאֶמְצָעוּת זֶה לֹא יִהְיֶה לָהֶם מוֹנֵעַ מֵהַטּוֹבוֹת וְיִחְיוּ וְיִרְבּוּ.

וְאָמְרוֹ וּבָאתֶם, כָּאן הֱעִירָם הֶעָרָה גְּדוֹלָה, כִּי מִי לָנוּ גָּדוֹל בְּמִצְווֹת וּבַעֲבוֹדַת ה׳ כְּמֹשֶׁה נֶאֱמַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְצֵא וּלְמַד שֶׁבְּאַחַת עָלְתָה לוֹ בִּיאַת הָאָרֶץ וְנִמְנַע מִבֹּא שָׁמָּה אֲפִלּוּ אַחַר מִיתָה. וְזֶה לְךָ הָאוֹת שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, וְחוּץ מִדַּרְכֵּנוּ נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה מָתַי תָּבֹא לְיָדוֹ הַמִּצְוָה לַעֲשׂוֹתָהּ.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (מועד קטן כח.) בְּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי לָאו בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִלְּתָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא, עַד כָּאן. וּבָא מַאֲמַר מֹשֶׁה כָּאן לָהֶם בִּדְבַר חִדּוּשׁ, שֶׁאִם יִשְׂרָאֵל יִתְעַצְּמוּ לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת בִּכְלָלוּת יֻבְטְחוּ מִשְּׁלָשְׁתָּם יַחַד, וְהוּא אָמְרוֹ כָּל הַמִּצְוָה וְגוֹ׳, לְמַעַן תִּחְיוּן הֲרֵי חַיִּים, וּרְבִיתֶם הֲרֵי בָּנִים, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם וְגוֹ׳ הֲרֵי מְזוֹנֵי אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב וְגוֹ׳. וּמֵעַתָּה כָּל הַמִּתְעַצֵּם בִּשְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מֻבְטָח בִּבְנֵי וּבְחַיֵּי וּמְזוֹנֵי, וְזֶה לְךָ הָאוֹת: אַבְרָהָם שֶׁהַמַּזָּל הָיָה מַגִּיד עָלָיו שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ בָּנִים, וּלְצַד שֶׁהִתְעַצֵּם בִּשְׁלֵמוּת בַּעֲבוֹדַת ה׳, נִשְׁתַּנָּה הַמַּזָּל וְהָיוּ לוֹ בָּנִים.

פסוק ג

וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה קִשְׁרָן שֶׁל דְּבָרִים שֶׁל וַיְעַנְּךָ וְגוֹ׳ עִם וַיַּאֲכִילְךָ וְגוֹ׳, וּלְפִי מַשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים גְּנַאי הַמָּן יַגִּיד שֶׁאֲכִילַת הַמָּן הָיְתָה לְצַד הָרְעָבוֹן, וְזֶה אֵינוֹ, שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהַתּוֹרָה הִרְבְּתָה בְּשִׁבְחֵי הַמָּן, כָּאָמוּר (במדבר יא:ז) ״וְהַמָּן״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי שם) שֶׁכָּל הַכָּתוּב בְּשִׁבְחוֹ מְדַבֵּר. גַּם הוּא מְזוֹן הַמַּלְאָכִים (יומא עה:), כְּאָמְרוֹ ״לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ״. וְנִרְאֶה שֶׁגַּם כָּאן שֶׁבַח הַמָּן יַגִּיד, כִּי הַמַּאֲכָלִים יֶשְׁנָם בִּשְׁנֵי סוּגִים, יֵשׁ מַאֲכָל שֶׁשָּׁוֶה לַכֹּל, בֵּין בָּרִיא בֵּין חוֹלֶה, לְצַד הֱיוֹתוֹ נָקִי מֵהָעִפּוּשׁ וְכֻלּוֹ נִבְלָע בָּאֵבָרִים וְקַל לְהִתְעַכֵּל וּמַבְרִיא הָאָדָם, וְיֵשׁ מַאֲכָל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֶלָּא לְבָרִיא אֲבָל לְחוֹלֶה יַזִּיקֶנּוּ וִיאַבְּדֶנּוּ. לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב בְּעִנְיַן הַמָּן וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ וַיְעַנְּךָ עִנּוּי הַדֶּרֶךְ, וַיַּרְעִבֶךָ עִנּוּי חֶסְרוֹן הַמָּזוֹן, וְהִנֵּה יָדוּעַ הוּא שֶׁהַמִּתְעַנֶּה בַּדֶּרֶךְ יֵאָפְסוּ כֹּחוֹתָיו כֹּחַ הַמְּבַשֵּׁל וְכֹחַ הָעִכּוּל וּכְשֶׁאָדָם אוֹכֵל מַאֲכָל קָשֶׁה קְצָת לְהִתְעַכֵּל יַזִּיקֶנּוּ עַד מְאֹד, גַּם כְּשֶׁיִּרְעַב הָאָדָם וְיֹאכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה יְבִיאֶנּוּ לִידֵי חֹלִי, וְעֵינֵינוּ רוֹאוֹת כִּי יוֹם שֶׁמִּתְעַנֶּה הָאָדָם לְעֵת הָאֹכֶל לֹא יוּכַל אֱכֹל כְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ, וְאָמַר וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן הֲרֵי שֶׁבַח הַמַּאֲכָל שֶׁהוּא דָּבָר הָרָאוּי אֲפִלּוּ לַמְּעֻנֶּה וְלָרָעֵב מִלְּבַד טַעַם הַנִּרְגָּשׁ שֶׁהָיָה כְּצַפִּיחִית בִּדְבָשׁ.

פסוק ה

וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ וְגוֹ׳. כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא שֶׁיְּשַׁעֵר הָאָדָם עִם לִבּוֹ שֶׁאֵין טֶבַע אָדָם לְהוֹכִיחַ וּלְיַסֵּר אֶלָּא לִבְנוֹ, כִּי עָלָיו יַקְפִּיד בִּרְאוֹתוֹ עֲשׂוֹת רַע, מַה שֶׁאֵין כֵּן יַרְגִּישׁ לִבּוֹ בִּרְאוֹת בֶּן חֲבֵרוֹ עֲשׂוֹת רֶשַׁע. וְזֶה מִטֶּבַע הַמֻּטְבָּע בֶּאֱנוֹשׁ לְהַרְגִּישׁ עַל בְּנוֹ בַּעֲשׂוֹתוֹ דָּבָר אֲשֶׁר לֹא יֵעָשֶׂה וִיקַלְּלֶנּוּ וְיַכֶּנּוּ, מַה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵן לְמִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו. כְּמוֹ כֵן ה׳ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ, פֵּרוּשׁ שֶׁהֲגַם שֶׁהָאֻמּוֹת עוֹשִׂים רֶשַׁע וְתוֹעֵבוֹת לֹא יַקְפִּיד עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁמַּקְפִּיד עָלֶיךָ, לִהְיוֹתוֹ אֱלֹהֶיךָ שֶׁנִּתְיַחֵד שֵׁם אֱלֹהוּתוֹ עָלֶיךָ, וְלָזֶה מְיַסְּרֶךָ עַל כָּל דָּבָר אֲשֶׁר לֹא טוֹב עֲשׂוֹת.

פסוק ט

אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנוּת וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֲגַם שֶׁהֵם עֲשִׁירִים מִתְנַהֲגִים כְּמִנְהַג עֲנִיִּים לִשְׁתֵּי סִבּוֹת: א׳, שֶׁחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִתְמוֹטֵט וְיַעֲנִי, לָכֵן מְצַמְצֵם לְבַל יוֹצִיא הוֹצָאוֹת מְרֻבּוֹת. ב׳, שֶׁלֹּא יַשְׂבִּיעַ עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה שֶׁהוּא עָשִׁיר. לָזֶה אָמַר אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנוּת וְגוֹ׳, שֶׁאֵין מָקוֹם בָּהּ לִשְׁנֵי הַמֵּחוּשִׁים הַנִּזְכָּר, כִּי שְׁנֵי הַמֵּחוּשִׁים יִהְיוּ מֵאֶמְצָעוּת זֶה עָשִׁיר וְזֶה עָנִי וּמֵאֶמְצָעוּת הַהִתְמוֹטְטוּת, וּשְׁנֵיהֶם אֵינָם בָּעִיר הַלָּזוֹ. וְנָתַן טַעַם לָזֶה בְּאָמְרוֹ לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, פֵּרוּשׁ, בִּשְׁלָמָא אִם הָעֹשֶׁר בָּא מִזּוּלַת הָאָרֶץ, זֶה מִשְׁתַּדֵּל וּמַעֲשִׁיר וְזֶה אֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל וּמַעֲנִי, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהָעֹשֶׁר בָּאָרֶץ הִיא תָּלוּי וְהַמַּעֲשִׁיר מֵהָאָרֶץ מַעֲשִׁיר וְנִתְחַלְּקָה לְכֻלָּם בְּשָׁוֶה, אִם כֵּן כֻּלָּם עֲשִׁירִים. גַּם אֵין לָחוּשׁ לְהִתְמוֹטְטוּת כָּל עֵת הֱיוֹתָם בָּאָרֶץ, כִּי מִמֶּנָּה עֹשֶׁר וּנְכָסִים, וְהוּא אָמְרוֹ כֹּל בָּהּ:

וְהִזְכִּיר שְׁנֵי פְּרָטִים שֶׁהֵם בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת, שֶׁהֵם שְׁנֵי דְּבָרִים הַצְּרִיכִים עִקָּרִים לְתַשְׁמִישֵׁי אָדָם. וְהִזְכִּיר אַחַר זֶה וְאָכַלְתָּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת לָאָרֶץ בִּהְיוֹתָהּ מְשֻׁבַּחַת בְּפֵרוֹת אִם הִיא חַסְרַת דְּבָרִים הַצְּרִיכִין לְיִשּׁוּב הָעִיר וְתַשְׁמִישֵׁי בְּנֵי אָדָם, כִּי יֵצֵא הַשֶּׁבַח לְהַשְׁלִים הֶחָסֵר. וַהֲלֹא תִּמְצָא כַּמָּה עוֹבְדֵי אֲדָמָה גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כַּמָּה וְכַמָּה, וּמִשְׁתַּכְּרִין הַרְבֵּה בְּמַה שֶׁנּוֹתֶנֶת הָאֲדָמָה כֹּחָהּ בְּפֵרוֹת הָאָרֶץ וּבְפֵרוֹת הָאִילָן, וְאַף עַל פִּי כֵן עוֹמְדִים בְּחוֹסֶר כִּי יוֹצִיאוּ הַכֹּל בְּצָרְכֵי תַשְׁמִישֵׁיהֶם וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם. לָזֶה אַחַר שֶׁאָמַר אֶרֶץ חִטָּה וְגוֹ׳, גָּמַר אוֹמֶר לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, וְאֵין אַתֶּם צְרִיכִין לְהוֹצִיא מִשֶּׁבַח פֵּרוֹת הָאָרֶץ לְמָקוֹם אַחֵר לְהָבִיא בִּמְקוֹמוֹ דְּבָרִים הַצְּרִיכִים לְתַשְׁמִישׁ אָדָם וְתַשְׁמִישׁ תַּשְׁמִישָׁיו, וּבָזֶה יֶשְׁנָם בְּגֶדֶר ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ״.

פסוק יח

וְזָכַרְתָּ אֶת ה׳ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁצָּרִיךְ לָתֵת לִבּוֹ עַל טוֹבָתוֹ כִּי מֵה׳ הָיְתָה לוֹ, וְדָבָר זֶה יְעִירֵהוּ תָּמִיד לְהַכִּיר בּוֹרְאוֹ וְהַשְׁגָּחָתוֹ עָלָיו, וּתְחִלַּת תַּחְבּוּלוֹת יֵצֶר הָאָדָם הִיא לְהַשְׁכִּיחוֹ דָּבָר זֶה וְדֶרֶךְ זֶה יִכָּנֵס לְאַבְּדוֹ. וְאוּלַי כִּי לָזֶה סָמַךְ מַאֲמָר שֶׁאַחֲרֵי זֶה וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח, פֵּרוּשׁ, אִם שָׁכוֹחַ דָּבָר זֶה שֶׁה׳ הוּא הַמֵּטִיב לְךָ וְגוֹ׳ סוֹפְךָ שֶׁתִּשְׁכַּח אֶת ה׳, וְסוֹפְךָ לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְלֹא בְּמַחְשָׁבָה לְבַד אֶלָּא בְּמַעֲשֶׂה, כְּאָמְרוֹ ״וַעֲבַדְתָּם״, וְלֹא עֲבוֹדָה שֶׁאֵינָהּ מְסֻיֶּמֶת בְּאִסּוּר אֶלָּא ״וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם״, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה מְסֻיֶּמֶת בְּאִסּוּר לְכָל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ס.): הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְמַרְקוּלִיס חַיָּב הֲגַם שֶׁאֵין עֲבוֹדָתוֹ בְּכָךְ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַזְּכִירָה זוֹ גָּדֵר גָּדוֹל לַעֲבוֹדַת ה׳, וּמֵחֶסְרוֹנָהּ יַדִּיחֶנּוּ הַשָּׂטָן מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה לְמַטָּה מִמֶּנָּה.

פסוק יט

(יט-כ) אָבֹד תֹּאבֵדוּן וְגוֹ׳ כַּגּוֹיִם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר ״אָבֹד תֹּאבֵדוּן״, עוֹד לָמָּה הֻצְרַךְ לְדַמּוֹת וְלוֹמַר כַּגּוֹיִם וְגוֹ׳, עוֹד לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר לְבַסּוֹף פַּעַם שְׁנִיָּה כֵּן תֹּאבֵדוּן וְלֹא סָמַךְ לְמַה שֶׁאָמַר בִּתְחִלָּה ״אָבֹד תֹּאבֵדוּן״ שֶׁעָלָיו חוֹזֵר מַאֲמַר ״כַּגּוֹיִם״ וְגוֹ׳.

אָכֵן יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי חגיגה א,ז) שֶׁלֹּא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא עַל שֶׁבִּטְּלוּ בָּהּ דִּבְרֵי תוֹרָה, וַהֲגַם שֶׁהָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אִם הָיוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה לֹא הָיְתָה נֶחְרֶבֶת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וּמֵעַתָּה יֵשׁ מָקוֹם לְהַרְשִׁיעַ וְלַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה וּלְהַעֲרִים לִלְמֹד תּוֹרָה כְּדֵי שֶׁתָּגֵן עֲלֵיהֶם לְבַל יֹאבְדוּ. לָזֶה בָּא הַמַּאֲמָר כָּאן כְּשֶׁבָּא לְהַתְרוֹת עַל עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁתְּסוֹבֵב שֶׁיֹּאבְדוּ מִן הָאָרֶץ, אָמַר הַעִדֹתִי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הֲרֵינִי מַתְרֶה בָּכֶם ״כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן״, וּפֵרוּשׁ בַּתְּחִלָּה אֲבֵדָה אַחַת תֹּאבֵדוּן, וְהוּא שֶׁתִּהְיוּ כַּגּוֹיִם חֲסֵרֵי הַתּוֹרָה שֶׁיִּשְׁכָּחֵם ה׳ מֵהֶם וְיִהְיוּ כַּגּוֹיִם, וְאָז ״כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה׳ מַאֲבִיד וְגוֹ׳ כֵּן תֹּאבֵדוּן״ זוֹ אֲבֵדַת עַצְמָם. וּכְפִי זֶה תֵּבַת כַּגּוֹיִם נִמְשֶׁכֶת לְמַעְלָה, לוֹמַר דִּמְיוֹן הָאֲבֵדָה שֶׁיִּהְיוּ כַּגּוֹיִם, וְנִמְשֶׁכֶת לְמַטָּה, לְדִמְיוֹן אֲבֵדַת הַגּוֹיִם עַצְמָן מִן הָאָרֶץ. וְאָמְרוֹ עֵקֶב וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ כֵּיוָן שֶׁאֵין תּוֹרָה, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם יֵשׁ לָהֶם תּוֹרָה הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה תּוֹרָה תַּעֲמֹד לָהֶם. וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר בְּקוֹל ה׳, וּכְבָר הֲעִירוֹתִיךָ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁיַּזְכִּיר ״קוֹל״ יְדַבֵּר עַל הַתּוֹרָה.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ כַּגּוֹיִם וְגוֹ׳, כֵּן תֹּאבֵדוּן, כִּי מִלְּבַד אֲבֵדָתָם שֶׁאָמַר לְמַעְלָה בְּמַאֲמַר ״אָבֹד תֹּאבֵדוּן״, עוֹד צָרָה אַחֶרֶת לָהֶם, אַחַר שֶׁיֹּאבְדוּ הַנִּשְׁאָרִים בָּהֶם יִהְיוּ כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר וְגוֹ׳ כֵּן יֹאבֵדוּן, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּכָּרֵת מֵהֶם נְבוּאָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁיֹּאבְדוּ, וְעַל זֹאת יֶחֱרַד לֵב עַם ה׳ שֶׁאֵין קְלָלָה בָּעוֹלָם כָּזוֹ. אוֹי לַדּוֹרוֹת שֶׁטָּעֲמוּ כּוֹס הַמַּר הַזֶּה מַר מִמָּוֶת, וְהוּא רַחוּם יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ כִּי יִתֵּן אֶת רוּחוֹ בָּנוּ כִּימֵי קֶדֶם.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי שְׁלֹשָׁה מִינֵי פֻּרְעָנוּת רָמַז לָהֶם כָּאן. הָאֶחָד – דִּמְיוֹן שֶׁאֵרַע לָהֶם בְּחֻרְבַּן הַבַּיִת, שֶׁהָרַג מֵהֶם מַה שֶׁהָרַג נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע וְהִגְלָה הַנִּשְׁאָרִים, וְהוּא מַאֲמַר אָבֹד תֹּאבֵדוּן. ב׳ – דִּמְיוֹן מַה שֶׁאֵרַע לָהֶם בִּימֵי מָרְדְּכַי שֶׁבִּקֵּשׁ הָמָן הָרָשָׁע לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, וְהוּא מַאֲמַר כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה׳ מַאֲבִיד, פֵּרוּשׁ, שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם (דברים כ:טז) ״לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה״, כְּמוֹ כֵן יִהְיֶה עָנְשָׁם, וּכְמוֹ כֵן הָיְתָה גְּזֵרַת הָמָן עַל יִשְׂרָאֵל לוּלֵי זְכוּת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר שֶׁעָמְדוּ וּבִטְּלוּ הַגְּזֵרָה. וְלָזֶה כָּפַל לוֹמַר כֵּן תֹּאבֵדוּן, לוֹמַר שֶׁהוּא דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. ג׳ – גְּזֵרוֹת הֶעְדֵּר הַנְּבוּאָה מִיִּשְׂרָאֵל, וְהוּא מַאֲמַר עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל ה׳. הַכַּוָּנָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״עֵקֶב״ – פֵּרוּשׁ, בְּסוֹף הַמּוּסָרִים וְהַתּוֹכָחוֹת יִהְיֶה לָכֶם זֹאת שֶׁלֹּא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל ה׳, וּכְבָר כָּתַבְתִּי שֶׁאֵין יִסּוּרִים מָרִים מִמְּרִירוּת הַמָּוֶת כְּדָבָר זֶה.

פרק ט

פסוק א

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר וְגוֹ׳. אָמְרוֹ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל פֵּרוּשׁ, תְּנוּ דַּעְתְּכֶם לְמַאֲמָר זֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם ״אַתָּה עוֹבֵר״, מָה רְצוֹנִי לוֹמַר לָכֶם בָּזֶה ״אַתָּה עוֹבֵר״, וְהַשְׂכִּילוּ כַּוָּנָתִי בְּמַאֲמָר זֶה מַה הוּא. וְהוּא עָלָיו הַשָּׁלוֹם נִתְכַּוֵּן לְהָעִירָם עַל מַה שֶׁאֵרַע אֵלָיו שֶׁהוּא אֵינוֹ עוֹבֵר, וְלָזֶה אָמַר אַתָּה לוֹמַר וְלֹא אֲנִי, וְהַטַּעַם כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה ג,יא) וְזֶה לְשׁוֹנָם: לִפְתֹּחַ לָהֶם פֶּתַח שֶׁיְּבַקְשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים, עַד כָּאן. וְחָשׁ שֶׁמָּא לֹא יָבִינוּ אֶת דְּבָרָיו וְהִקְדִּים לוֹמַר ״שְׁמַע״, פֵּרוּשׁ, הָבֵן. וְאָמְרוֹ הַיּוֹם נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהַהֶפְרֵשׁ שֶׁיֵּשׁ בֵּינָם לְבֵינוֹ שֶׁהֵם עוֹבְרִים וְהוּא אֵינוֹ עוֹבֵר הוּא דַּוְקָא הַיּוֹם, אֲבָל בִּזְמַן אַחֵר יַעֲבֹר גַּם הוּא, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״ב קכ.) בְּפָסוּק ״כִּימֵי צֵאתְךָ״ וְגוֹ׳ כִּי לֶעָתִיד מֹשֶׁה יַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

פסוק ב

עַם גָּדוֹל וְגוֹ׳ אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ. קָשֶׁה, אִם יָדַע – מַה חֲשִׁיבוּת לְזִכְרוֹן הַשְּׁמִיעָה אַחַר שֶׁיָּדַע? עוֹד, לָמָּה אָמַר שְׁתֵּי פְּעָמִים אַתָּה וְאַתָּה וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״אַתָּה יָדַעְתָּ וְשָׁמַעְתָּ״? אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁמְּדַבֵּר עִם שְׁתֵּי כִּתּוֹת: כַּת גְּדוֹלָה בְּכַמּוּת הֵם עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכַת גְּדוֹלָה בְּאֵיכוּת הֵם יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט יְהוֹשֻׁעַ שֶׁמּוּכָן לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִם הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵם יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב וְאָמַר אַתָּה יָדַעְתָּ, שֶׁהֵם יָדְעוּ יְדִיעָה בְּרוּרָה בְּרַגְּלָם אֶת הָאָרֶץ, וּכְנֶגֶד הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אָמַר וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַמַּגִּידִים, וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ הַדִּקְדּוּקִים.

פסוק ג

וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם. הֻצְרַךְ לוֹמַר הַיּוֹם, לְהָעִירָם שֶׁלֹּא עַד אַחַר בּוֹאָם אֶל הָאָרֶץ וְיִרְשׁוּ עַם גָּדוֹל וְגוֹ׳, אָז יַצְדִּיקוּ זֶה, אֶלָּא מֵהַיּוֹם יָדְעוּ וְיַצְדִּיקוּ דָּבָר זֶה שֶׁהוּא הָעוֹבֵר וְגוֹ׳.

פסוק ד

אַל תֹּאמַר וְגוֹ׳. קָשֶׁה, בִּשְׁלָמָא מַה שֶׁצִּוָּה בְּבַל יֹאמְרוּ בְּצִדְקָתָם מָצִינוּ שֶׁסְּתָרוֹ בִּדְבָרָיו, אֶלָּא מַאֲמַר ״וּבְרִשְׁעַת״ הֲרֵי גַּם הוּא מַסְכִּים וְהוֹלֵךְ כְּאָמְרוֹ בְּסָמוּךְ ״כִּי בְּרִשְׁעַת״ וְגוֹ׳, וְאִם כֵּן לָמָּה יְצַוֶּה לָהֶם בְּבַל תֹּאמַר. וְאוּלַי שֶׁחָשׁ שֶׁיַּחְשְׁבוּ שֶׁלֹּא אָסַר לָהֶם מַאֲמַר ״בְּצִדְקָתִי״ אֶלָּא כְּשֶׁלֹּא יִגְמְרוּ אוֹמֶר ״וּבְרִשְׁעַת״, אֲבָל כְּשֶׁיֹּאמְרוּ גַּם כֵּן ״וּבְרִשְׁעַת״ וְגוֹ׳ אֵין אִסּוּר הֲגַם שֶׁיֹּאמְרוּ ״בְּצִדְקָתִי״, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אַל תֹּאמַר בְּצִדְקָתִי״ הֲגַם שֶׁתִּגְמְרוּ אוֹמֶר ״וּבְרִשְׁעַת״ וְגוֹ׳.

פסוק ה

לֹא בְצִדְקָתְךָ. פֵּרוּשׁ, לֹא בְצִדְקָתְךָ אַתָּה רָאוּי לָרֶשֶׁת הָאָרֶץ, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים דּוֹר כָּשֵׁר הָיוּ בָּאֵי הָאָרֶץ, וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמַר לָהֶם ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ וְגוֹ׳ (דברים ד:ד), אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ שְׁלֵמִים לָתֵת לָהֶם הָאָרֶץ לִזְכוּתָם אִם לֹא הָיְתָה בְּרִית אָבוֹת. וַהֲגַם שֶׁבְּרִית אָבוֹת לֹא הָיְתָה מוֹעֶלֶת לָרֶשֶׁת הָאָרֶץ אִם הָיוּ רְשָׁעִים, וְדוֹר הַמִּדְבָּר יוֹכִיחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַאֲבַ״ד בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה בְּפֶרֶק ב׳ דְּעֵדֻיּוֹת שֶׁשָּׁנִינוּ: הָאָב זוֹכֶה לַבֵּן וְכוּ׳ וּבְמִסְפַּר הַדּוֹרוֹת לְפָנָיו, וְהוּא הַקֵּץ, שֶׁנֶּאֱמַר ״קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ״ (ישעיהו מא:ד), עַד כָּאן. וְכָתַב הָרַאֲבַ״ד וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַדּוֹר שֶׁהוּא זַכַּאי וּמִתְגַּלְגֵּל עִמָּהֶם עַד אוֹתוֹ דּוֹר וְכוּ׳ כְּדוֹרוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ׳, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁצָּרִיךְ גַּם כֵּן דּוֹר זַכַּאי. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה בִּזְכוּתָם שִׁעוּר אֲשֶׁר יִזְכּוּ בִּשְׁבִילוֹ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אִם לֹא הָיְתָה בְּרִית אָבוֹת. וּכְפִי זֶה אָמְרוֹ לֹא בְצִדְקָתְךָ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁאַתֶּם עֵדָה שְׁלֵמָה אֵין כֹּחַ בִּזְכוּתְכֶם לְהַשִּׂיג דָּבָר זֶה. וְהֶחְלִיט לוֹמַר ״לֹא בְצִדְקָתְךָ״ לְהָעִיר שֶׁלֹּא הוֹעִילָה צִדְקוּתָם אֲפִלּוּ לְסַיֵּעַ כִּי בְּרִית אָבוֹת מַסְפֶּקֶת, אֶלָּא הוֹעִיל כִּשְׁרוֹן מַעֲשֵׂיהֶם לְבַל יִמָּנַע הַטּוֹב מֵהֶם.

כִּי בְּרִשְׁעַת וְגוֹ׳ וּלְמַעַן וְגוֹ׳ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע וְגוֹ׳. וְלֹא הִסְפִּיק בְּאַחַת מֵהֵנָּה, כִּי בְּלֹא רִשְׁעַת הַגּוֹיִם לֹא הָיָה ה׳ מוֹרִישָׁם שֶׁלֹּא עַל פִּי הַמִּשְׁפָּט, וּבְרִשְׁעַת לְבַד אֵין רְאוּיִים יִשְׂרָאֵל לִטּוֹל אַרְצָם. אוֹ אֶפְשָׁר כִּי פֵּרוּשׁ ״מוֹרִישָׁם״ הוּא מְאַבְּדָם, וְלָזֶה צָרִיךְ רֶשַׁע שֶׁזּוּלַת הָרֶשַׁע לֹא הָיָה ה׳ גּוֹזֵר עֲלֵיהֶם (דברים כ:טז) ״לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה״.

פסוק ו

וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא וְגוֹ׳ זְכוֹר אַל תִּשְׁכַּח וְגוֹ׳. קָשֶׁה, מַה מוֹכִיחַ מִמַּה שֶׁעָבַר בַּזְּמַנִּים שֶׁהָיוּ בָּהֶם רְשָׁעִים לִזְמַן זֶה, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁצִּדְקָתָם שֶׁהֵם עוֹמְדִים בָּהּ הַיּוֹם תַּסְפִּיק לָהֶם לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, וִיכוֹלִין לוֹמַר ״בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה׳״? אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא, כִּי מִמַּה שֶׁהָיוּ רוֹאִים בַּזְּמַן שֶׁהָיוּ מַמְרִים אֶת ה׳ בְּדֶרֶךְ בִּיאָתָם לָאָרֶץ, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ נוֹסְעִים וּבָאִים לְרִשְׁתָּהּ, מֵעַתָּה בִּיאָתָם הִיא לְצַד בְּרִית אָבוֹת, וְאֵין רְאָיָה מִמַּה שֶׁהֵם בָּאִים לָאָרֶץ שֶׁבִּזְכוּתָם הֵם בָּאִים.

פסוק י

כְּתוּבִים וְגוֹ׳ וַעֲלֵיהֶם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ וַעֲלֵיהֶם. הִנֵּה בְּפָרָשַׁת תִּשָּׂא (שמות לא:יח) פֵּרַשְׁתִּי מַאֲמַר ״כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים״ שֶׁהָיָה ה׳ מְכַוֵּן אֶצְבַּע אֱלֹהִים כְּנֶגֶד הַלּוּחַ בְּצוּרַת הָאוֹת, וּבָזֶה הָיָה אֶת שֶׁכְּנֶגְדּוֹ נִסְמָךְ לַצְּדָדִין וְנִשְׁאַר מָקוֹם חָקוּק, וּכְאָמְרוֹ ״חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת״. בָּא הַכָּתוּב כָּאן וְהוֹדִיעַ שֶׁמְּקוֹם הַחֲקָק נֶחְקַק מְקוֹם הַלּוּחַ, אֲבָל גָּבַהּ אוֹרוֹ אֲשֶׁר נוֹצֵץ מֵאוֹר אֶצְבַּע אֱלֹהִים הָיָה אוֹתִיּוֹת נִרְאוֹת עֶלְיוֹנוֹת, הֲגַם שֶׁהָיוּ חֲקוּקוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כְּדִמְיוֹן שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר נוֹצַר מִמֶּנָּה בְּרִיָּה קְדוֹשָׁה, כְּמוֹ כֵן נֶחְצַב בִּנְגִיעַת אֱלֹהִים בַּלּוּחַ אוֹר וְעָלָה עַל הַלּוּחוֹת, וְהָבֵן:

פסוק יז

וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לְתָפְשָׂם, וַהֲלֹא בְּיָדוֹ הָיוּ? וְאוּלַי כְּשֶׁלֹּא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל הָיוּ הַלּוּחוֹת גְּבוֹהוֹת עַל יַד מֹשֶׁה וְלֹא הָיְתָה יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לָקַחַת אוֹתָם, וּכְמוֹ שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר בְּפָסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה ״וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת עַל שְׁתֵּי יָדָי״ וְלֹא אָמַר ״בִּשְׁתֵּי יָדַי״ אוֹ ״בְּיָדַי״, אֶלָּא נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיוּ בְּיָדָיו מַמָּשׁ אֶלָּא גְּבוֹהוֹת לְמַעְלָה מִיָּדָיו וְהָיוּ נוֹשְׂאוֹת עַצְמָן, וְאַחַר שֶׁרָאָה הָעֵגֶל הוּסַר כֹּחַ קְדֻשָּׁתָם וְהֻצְרַךְ לְתָפְשָׂם בְּיָדוֹ.

פסוק כא

וְאֶת חַטַּאתְכֶם וְגוֹ׳ לָקַחְתִּי וְגוֹ׳. רָמַז שֶׁבְּמַעֲשֵׂהוּ בָּעֵגֶל פָּעַל גַּם כֵּן בִּבְחִינַת הַחֵטְא וְשָׂרַף כֹּחַ הָרַע שֶׁנַּעֲשָׂה מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא בְּפָסוּק (שמות לב:כ) ״וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ״.

פסוק כג

וּבִשְׁלֹחַ ה׳ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לִיהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לְרַגֵּל הָאָרֶץ הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לֵאמֹר ״עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן״ וְגוֹ׳, וּכְאָמְרוֹ בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ (במדבר יג:ב) ״אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן״, וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שָׁם. וְהִפְסִיק בְּעִנְיַן הַמְּרַגְּלִים וּבְעִנְיַן תַּבְעֵרָה וּמַסָּה וְכוּ׳ בְּאֶמְצַע מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, נִתְכַּוֵּן לְהַסְמִיךְ כָּל הַהַקְצָפוֹת, וְאִם הָיָה נִגְמָר סֵדֶר כָּל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל הָיָה מַפְלִיג בֵּין הַקְצָפָה לְהַקְצָפָה, וְהַהַפְלָגָה בָּזֶה תּוֹלִיד הֶעְדֵּר הַהֶרְגֵּשׁ שֶׁאֵלָיו יְכַוֵּן.

פרק י

פסוק א

בָּעֵת הַהִיא וְגוֹ׳ פְּסָל לְךָ. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְלֹא מַעֲשֵׂה יְדֵי מֹשֶׁה, וְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה הָעֵגֶל לֹא הָיוּ רְאוּיִים לְלוּחוֹת כָּזֶה, וְאָמַר ה׳ לְמֹשֶׁה שֶׁיִּפְסוֹל אוֹתָם מִדְּבָרִים שֶׁהֵם מִתְיַחֲסִים אֵלָיו, לִשְׁלוֹל הַמִּתְיַחֲסִים לְאֵל עֶלְיוֹן שֶׁהֵם הָרִאשׁוֹנִים.

וְגָמַר אוֹמֶר וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ, פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁהֵם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם צְרִיכִין מָקוֹם מוּכָן לְהִנָּתֵן בּוֹ, מַה שֶׁלֹּא צִוָּה ה׳ כֵּן לַעֲשׂוֹת אָרוֹן לַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים. וְהַטַּעַם, כִּי הֵם עוֹמְדִין בְּעַצְמָן וְלֹא הָיוּ צְרִיכִין אָרוֹן לְבַד מֵאָרוֹן שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל (שמות כה:י), וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״וָאֶתְפֹּשׂ״ (דברים ט:יז). וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְעָשִׂיתָ לְּךָ לְהָעִיר לְדַרְכֵּנוּ כִּי לְצַד שֶׁהֵם מַמָּשׁ שֶׁלְּךָ הוּא שֶׁאָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אָרוֹן.

פסוק ה

כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה׳. פֵּרוּשׁ, כָּל הֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן אֲשֶׁר צִוַּנִי, וְהַכַּוָּנָה הוּא לוֹמַר עַד כִּי יָבֹא זְמַן שֶׁהוֹצִיאָם מֵאוֹתוֹ אָרוֹן וּנְתָנָם בָּאָרוֹן שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל.

פסוק יב

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה וְגוֹ׳ כִּי אִם לְיִרְאָה וְגוֹ׳. כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת שֶׁחָפֵץ ה׳ מִיִּשְׂרָאֵל עֲשׂוֹת, וְהֵם זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ: אַחַת הִיא הַיִּרְאָה, לְמַעְלָה מִמֶּנָּה הָאַהֲבָה. וְאָמַר לָהֶם שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ מֵהֶם כִּי אִם הַיִּרְאָה, וְטַעַם הַדָּבָר הִיא לְפִי שֶׁהַיִּרְאָה תְּסוֹבֵב אֶתְכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו, כִּי הַיָּרֵא לֹא יֶחְדַּל מִיִּרְאָתוֹ אֲפִלּוּ בְּאַחַת מֵאֶלֶף שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד מַגִּיעָתוֹ אֶלָּא עוֹד לוֹ ״וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ״, הֲרֵי שֶׁהַיִּרְאָה הִיא פֶּתַח לִכָּנֵס לְשַׁעַר הָאַהֲבָה. וְלָזֶה כְּשֶׁאָמַר הַכָּתוּב מָה ה׳ שׁוֹאֵל כִּי אִם לְיִרְאָה, דִּקְדֵּק לוֹמַר וְעַתָּה, פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁהוּא שׁוֹאֵל לְיִרְאָה הוּא עַתָּה בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאַתָּה בָּא לִשָּׂא עֹל הָאֱלֹהוּת, אֲבָל אֵין זֶה תַּכְלִית מַה שֶׁחָפֵץ מִמֶּנּוּ עֲשׂוֹת, אֶלָּא שֶׁזֶּה יַעֲמִידֶנּוּ בְּגֶדֶר הָאַהֲבָה. וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְיַשֵּׁב מַאֲמַר מָה וְגוֹ׳ כִּי אִם וְגוֹ׳, שֶׁבְּעֵרֶךְ הָאַהֲבָה שֶׁהִיא דָּבָר הַמְּקֻוֶּה תִּהְיֶה הַיִּרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתִּי. וּבַגְּמָרָא שֶׁאָמְרוּ (מגילה כה.) אָטוּ יִרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתִּי וְכוּ׳, הַכַּוָּנָה הִיא כֵּיוָן שֶׁבְּעֵרֶךְ מַשִּׂיגֶיהָ גְּדוֹלָה הִיא לֹא תִּקָּרֵא קְטַנָּה, הֲגַם שֶׁבְּעֵרֶךְ הָאַהֲבָה הִיא לְמַטָּה מִמֶּנָּה, וְתֵרֵץ לְגַבֵּי מֹשֶׁה וְכוּ׳ שֶׁגַּם בְּעֵרֶךְ הַמַּשִּׂיגִים יֶשְׁנָהּ בְּגֶדֶר קָטָן.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁיַּעֲלֶה עַל דַּעַת אֱנוֹשׁ שֶׁהָעוֹבֵר פִּי ה׳ נִפְלֵאת הִיא מִמֶּנּוּ הַשָּׂגַת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, לָזֶה אָמַר אֵלָיו וְעַתָּה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ ״וְעַתָּה״ הוּא תְּשׁוּבָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כא,ו) אֵין ״וְעַתָּה״ אֶלָּא תְּשׁוּבָה, ״מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ״ לְתַקֵּן מְשׁוּבָתְךָ כִּי אִם לְיִרְאָה לְבַד, בָּזֶה יִתְרַצֶּה ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְךָ.

וְאָמְרוֹ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה כא,ה): אִם עָשִׂיתָ חֲבִלּוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת, עֲשֵׂה כְּנֶגְדָּן חֲבִלּוֹת שֶׁל מִצְווֹת. וְכָתַב רַמְבַּ״ם בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת (סוף מסכת מכות): שֶׁאִם אָדָם לֹא יַכְעִיס בּוֹרְאוֹ בַּעֲבֵרוֹת, הֲגַם שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֶלָּא מִצְוָה אַחַת, יֵשׁ כֹּחַ בְּאוֹתָהּ מִצְוָה לְזַכּוֹתוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, עַד כָּאן. וְהִמְשַׁלְתִּי דָּבָר זֶה לִשְׁנֵי עַבְדֵי מֶלֶךְ: אֶחָד מִיָּמָיו לֹא הִכְעִיס הַמֶּלֶךְ וּבָא לִרְאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּבֶן יוֹנָה לְמִנְחָה, וְאֶחָד הִכְעִיס הַמֶּלֶךְ וּבָא לִרְאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּשׁוֹר אֶחָד. יֵשׁ מָקוֹם שֶׁיִּשְׂמַח הַמֶּלֶךְ לִקְרַאת מִנְחַת הָעוֹף וְיִכְעוֹס לִקְרַאת מִנְחַת הַשּׁוֹר, לְצַד הַהַכְעָסוֹת שֶׁקָּדְמוּ מִמֶּנּוּ. וְהוּא אָמְרוֹ כָּאן לְבַעַל הַתְּשׁוּבָה לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְגוֹ׳, לַעֲשׂוֹת חֲבִלּוֹת חֲבִלּוֹת שֶׁל מִצְווֹת.

עוֹד יְכַוֵּן הַכָּתוּב לְנִסְתָּרוֹת ה׳ עַל פִּי דִּבְרֵי אֱמֶת, כִּי בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשֵׂה הַתַּחְתּוֹנִים יִתְיַחֲדוּ עַנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְכֵן לְהֵפֶךְ בְּסוֹד (משלי טז:כח) ״וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף״ – אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּבָא לְהָעִיר כָּאן עַל הַדָּבָר הַבָּא מִמַּעֲשֵׂה אָדָם, וְהוּא אָמְרוֹ מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ בְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה הַנִּקְרֵאת ״מָה״ שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, כְּאָמְרָם בַּגְּמָרָא (סוטה יא.) בְּפָסוּק ״וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ״ וְגוֹ׳ שֶׁכָּל הַכָּתוּב מְדַבֵּר בַּשְּׁכִינָה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״מַה״ דִּכְתִיב ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁמִּזֶּה עַצְמוֹ מוֹכִיחִים כִּי ״מָה״ הִיא הַשְּׁכִינָה.

וְזֶה מַסְכִּים וְהוֹלֵךְ גַּם כֵּן לְמַה שֶׁהֵעִירוּ אוֹתָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּדִבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ (תנחומא קרח יב) אַל תִּקְרֵי ״מָה״ אֶלָּא ״מֵאָה״, שֶׁהֵם מֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁהִיא סוֹד כְּלָלוּת הָעֲשִׂירִיּוֹת, וְהִסְמִיךְ לְזִכְרוֹנָם שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֵׁם הֲוָיָ״ה הוּא יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, זוֹ הִיא שְׁאֵלַת אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְעַתָּה לְהָעִיר שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיג עֲשׂוֹת זֶה אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל אַחַר מוֹתוֹ הֲגַם שֶׁיַּפְלִיא עֲשׂוֹת לֹא יַעֲשֶׂה פְּעֻלָּה וְהָיָה כְּאֶחָד מֵהַמַּלְאָכִים. וּמָצִינוּ שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יִחֲסוּ עוֹלָם הַזֶּה לְשָׁעָה, כְּאָמְרוֹ (שבת לג:) מַנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה. וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְיַשֵּׁב אָמְרוֹ כִּי אִם לְיִרְאָה כְּמִין חֹמֶר, כִּי בְּעֵרֶךְ הַמּוּשָּׂג בַּמּוּשְׂכָּל כִּי רַב הוּא יִקְטַן הַמִּפְעָל, הֲגַם שֶׁצָּרִיךְ הִתְעַצְּמוּת לְהַשִּׂיגוֹ, עִם כָּל זֶה מֻפְלָא הוּא הַנִּסְבָּב מֵהַטּוֹרַח.

פסוק טו

כַּיּוֹם הַזֶּה. פֵּרוּשׁ, כְּסֵדֶר שֶׁאַתֶּם בְּיוֹם זֶה שֶׁהָיְתָה הָעֵדָה שְׁלֵמָה בְּכוֹשֶׁר, וּכְמוֹ שֶׁהֵעִיד הוּא עֲלֵיהֶם שֶׁכּוּלָּם הָיוּ דְבוּקִים בַּה׳ וְגוֹ׳ חַיִּים (דברים ד:ד), וְהַכַּוָּנָה בַּמַּאֲמָר שֶׁזּוּלַת סֵדֶר זֶה אֵין בְּחִירָה בָּהֶם, הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ זַרְעָם שֶׁל הַחֲשׁוּקִים, אִם יַרְשִׁיעוּ לֹא יֵחָשְׁבוּ זַרְעָם. וְהָיוּ לְךָ יִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו לְאוֹת, שֶׁעֵינֵינוּ רוֹאוֹת הֱיוֹתָם בְּנֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַר הַכָּתוּב ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״ (בראשית כא:יב, נדרים לא.):

פסוק יז

אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים. פֵּרוּשׁ, אֱלֹהֵי הַמַּלְאָכִים הַנִּקְרָאִים אֱלֹהִים, דִּכְתִיב (איוב א,ו) ״וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים״. וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הֵם שַׁלִּיטֵי עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית מב:ל) ״דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ״. וְהֻצְרַךְ לוֹמַר גַּם פְּרָט אַדְנוּת הַתַּחְתּוֹנִים, לְהוֹדִיעַ כִּי אֲדוֹנִים שֶׁל מַטָּה אֵין בְּיָדָם הַבְּחִירָה לַעֲשׂוֹת כְּחֶפְצָם וּרְצוֹנָם, אֶלָּא הוּא אָדוֹן עֲלֵיהֶם לְהַטּוֹתָם לַאֲשֶׁר יַחְפּוֹץ, וְהוּא מַאֲמַר שְׁלֹמֹה (משלי כא:א) ״לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה׳״.

פרק יא

פסוק ב

וִידַעְתֶּם הַיּוֹם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, מִבְחַן הַיְּדִיעָה הַצְּרִיכָה חָלָה עֲלֵיכֶם הַיּוֹם, פֵּרוּשׁ, אַחַר שֶׁעָבְרוּ כָּל הָאוֹתוֹת וְכוּ׳ שֶׁהִזְכִּיר בְּסָמוּךְ שֶׁמֵּהֶם יַצְדִּיקוּ הַיְּדִיעָה בְּרוּרָה. וְאָמְרוֹ כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, טַעַם שֶׁאֲנִי אוֹמֵר ״וִידַעְתֶּם״ לָכֶם בְּכִנּוּי, הוּא לוֹמַר וְלֹא אֶת בְּנֵיכֶם שֶׁהֵם אֵין לָהֶם יְדִיעָה בְּמִבְחָן זֶה כְּמוֹתְכֶם. וְלֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר הַיְּדִיעָה מַה הִיא, כִּי כְּשֶׁמַּשִּׂיג הָאָדָם דֵּעָה בְּמִבְחָן צוֹדֵק יִרְאֶה בְּעֵינָיו הָאֱמֶת מֵעַצְמוֹ כִּי ה׳ אֱלֹהֵינוּ הוּא אֶחָד שֶׁבָּרָא הַכֹּל וְשַׁלִּיט בַּכֹּל וּמוֹאֵס בְּעוֹבְרֵי תוֹרָה וּבוֹחֵר בְּבוֹחֲרֶיהָ.

פסוק ו

כָּל הַיְקוּם וְגוֹ׳ בְּקֶרֶב וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, גַּם הַיְקוּם שֶׁלֹּא הָיָה עוֹמֵד עִמָּם בַּמָּקוֹם שֶׁפָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, אֶלָּא בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה נִשְׁמָט וְנִבְלָע בְּפִי הָאָרֶץ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יח,יג) אֲפִילוּ מַחַט וְכוּ׳:

פסוק ח

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר וְגוֹ׳ לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ. הַכַּוָּנָה בָּזֶה לִשְׁלוֹל דַּעַת אוֹמְרִים לַחְדּוֹל מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה מִשּׁוּם מִלְחֶמֶת הָאָרֶץ שֶׁצָּרִיךְ חוֹזֶק, וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת תּוּשִׁיָּה (סנהדרין כו:), לָזֶה אָמַר ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה״, וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה שֶׁמַּאֲמַר ״כָּל הַמִּצְוָה״ יִרְצֶה אֶל עֵסֶק הַתּוֹרָה, וְיִחֵד לָהּ שְׁמִירָה לִתֵּן לָאו עַל בִּטּוּלָהּ, וְגָמַר אוֹמֶר לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ פֵּרוּשׁ, שֶׁאַדְרַבָּה נוֹתֶנֶת לוֹ כֹּחַ וּגְבוּרָה לְהִתְחַזֵּק בְּמִלְחֶמֶת ה׳, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ח:יד) ״אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה״.

פסוק יא

וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם וְגוֹ׳. קָשֶׁה, אַחַר שֶׁאָמַר בְּפָסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה ״כִּי הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, מַה מָקוֹם לַחְזוֹר לוֹמַר ״וְהָאָרֶץ״, כֵּיוָן שֶׁמַּאֲמָר זֶה הוּא גָּמְרָן שֶׁל דְּבָרִים שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם? וְנִרְאֶה כִּי שִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: כִּי מִתְּחִלָּה הִזְכִּיר שֶׁבַח הָאָרֶץ בְּאָמְרוֹ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְגָמַר אוֹמֶר כִּי הָאָרֶץ וְגוֹ׳ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁאֶרֶץ מִצְרַיִם מְשֻׁבַּחַת בְּפֵרוֹת, שֶׁכֵּן כְּתִיב ״כְּגַן ה׳ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״ (בראשית יג:י), לֹא כְּשִׁעוּר זֶה לְבַד הִיא הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה׳ נוֹתֵן. וְעוֹד יֵשׁ גְּרִיעוּת בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר תִּזְרַע וְגוֹ׳ וְהִשְׁקִיתָ וְגוֹ׳, וְגָמַר אוֹמֶר וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם וְגוֹ׳ לִמְטַר הַשָּׁמַיִם וְגוֹ׳.

פסוק יב

אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ. דִּקְדֵּק לוֹמַר תֵּיבַת אֱלֹהֶיךָ לְהָעִיר כִּי שֶׁבַח הָאָרֶץ הִיא כְּשֶׁה׳ מְיַחֵד אֱלֹקוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל גּוֹלִים וְאֵין הַשְּׁכִינָה בְּתוֹכָם אֵין שֶׁבַח כָּל כָּךְ לָאָרֶץ.

פסוק יג

וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ וְהָיָה לְשׁוֹן שִׂמְחָה וּתְנַאי הוּא הַדָּבָר אִם תִּהְיֶה שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְהוּא אָמְרוֹ אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ וְגוֹ׳ כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת ל:) שֶׁלֹּא שִׁבַּח שְׁלֹמֹה אֶלָּא שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, אֲבָל שְׁאָר שְׂמָחוֹת עֲלֵיהֶם אָמַר (קהלת ב:ב) ״וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה״, וְכָפַל לוֹמַר שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נה.) בְּפָסוּק (דניאל ב:כא) ״יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין״ שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן חָכְמָה אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה, וְהוּא אָמְרוֹ ״אִם שָׁמוֹעַ״ פֵּרוּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם לֵב שׁוֹמֵעַ, ״תִּשְׁמְעוּ״.

לְאַהֲבָה וְגוֹ׳ וּלְעָבְדוֹ וְגוֹ׳ וְנָתַתִּי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ כִּי שְׂכַר מִצְווֹת אֵינוֹ מִשְׁתַּלֵּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁאִם כִּי שְׂכַר מִצְווֹת אֵינוֹ מִשְׁתַּלֵּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁאִם יֹאהֲבוּ ה׳ וְגוֹ׳ בְּכָל לְבָבָם וְגוֹ׳ יִזְכּוּ גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר ״וְנָתַתִּי״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְהָעִירְךָ שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא תּוֹסֶפֶת עַל הָעִקָּר שֶׁהוּא שְׂכַר עוֹלָם הַנִּצְחִי וְהַקַּיָּם. גַּם רָמַז שֶׁהֲגַם שֶׁהַמְּזוֹנוֹת הוּא בִּכְלַל הַדְּבָרִים שֶׁאֵינָם תְּלוּיִים בִּזְכוּת (מועד קטן כח:), אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁיַּעַבְדוּ ה׳ כַּמִּצְטָרֵךְ אֵין הַמַּזָּל שׁוֹלֵט בָּהֶם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׂבְּעוּ גַּם מִטּוּב הַגַּשְׁמִי.

בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְלֹא אָמַר ״בְּכָל מְאֹדְכֶם״ כְּסֵדֶר שֶׁאָמַר בְּפָרָשַׁת שְׁמַע (דברים ו:ה), לְפִי שֶׁפָּרָשַׁת שְׁמַע נֶאֶמְרָה בְּלָשׁוֹן יָחִיד וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּמָּצֵא יָחִיד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִנַּפְשׁוֹ, אֲבָל כְּלָלוּת הַצִּבּוּר שֶׁעִמָּהֶם מְדַבֵּר מִן הַנִּמְנָע שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם מָמוֹנָם חָבִיב מִנַּפְשָׁם, כִּי כָל אֲשֶׁר לְאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ, וְלָזֶה כְּשֶׁאָמַר ״בְּכָל נַפְשְׁכֶם״ מִכָּל שֶׁכֵּן בְּכָל מְאֹדָם.

פסוק יז

לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ. הֲגַם שֶׁאָמַר ״וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם״, חָזַר לוֹמַר לֹא תִתֵּן וְגוֹ׳, לוֹמַר אֲפִלּוּ תִּזְרְעוּ הָאֲדָמָה בְּהַמְשָׁכַת נְהָרוֹת וּמַעְיָנוֹת, לֹא תּוֹצִיא מַה שֶׁאַתֶּם מוֹבִילִים לָהּ.

וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה. פֵּרוּשׁ, אֲפִילוּ יִמָּצֵא לָכֶם תְּבוּאָה מִשָּׁנִים קְדוּמוֹת, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין נו.) אָמְרוּ עָלָיו עַל בֶּן כַּלְבָּא וְגוֹ׳.

פסוק כא

לְמַעַן יִרְבּוּ. קָשֶׁה לָמָּה לֹא הִקְדִּים מַאֲמָר זֶה קוֹדֶם מַאֲמַר ״וּכְתַבְתָּם״, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מַאֲמַר ״וּכְתַבְתָּם״ חוֹזֵר גַּם עַל פָּסוּק ״לְמַעַן יִרְבּוּ״? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַסְמִיךְ מַאֲמַר ״לְמַעַן יִרְבּוּ״ לְמַאֲמָר ״וּכְתַבְתָּם״, לוֹמַר שֶׁבִּשְׂכַר ״וּכְתַבְתָּם״ יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לב:) כָּל הַזָּהִיר בְּמִצְוַת מְזוּזָה מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו.

פסוק כב

כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן, עוֹד מַה שְׁמִירָה הִיא זֹאת? וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לְהַזְהִיר עַל שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת שֶׁצִּוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתּוֹ, וְכָאן צִוָּה לְיִשְׂרָאֵל עַל אוֹתָהּ שְׁמִירָה שֶׁיִּשְׁמְרוּ אוֹתָהּ, וְהוּא אָמְרוֹ שָׁמֹר שֶׁהִיא הַשְּׁמִירָה שֶׁיַּעֲשׂוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, תִּשְׁמְרוּן פֵּרוּשׁ תִּשְׁמְרוּן אוֹתָהּ.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״אִם שָׁמֹר״ – פֵּרוּשׁ, אִם תַּעֲשׂוּ שְׁמִירָה לַמִּצְווֹת, בָּזֶה תִּהְיוּ בְּטוּחִים שֶׁ״תִּשְׁמְרוּן״ אֶת כָּל הַמִּצְוֹת, אֲבָל בְּלֹא מִשְׁמֶרֶת תִּהְיוּ נִכְשָׁלִים בְּחֵלֶק מֵהַמִּצְוֹת. כְּגוֹן מִצְוַת שַׁבָּת, אִם לֹא יוֹסִיפוּ מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּהְיוּ נִכְשָׁלִים בְּגוּפוֹ שֶׁל שַׁבָּת.

עוֹד יִרְצֶה לְצַוּוֹת עַל הַמִּצְווֹת שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁמָרִים בֵּין מִמֶּנּוּ בֵּין מֵהַזּוּלַת, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם דַּי לִי אִם אֶשְׁמֹר אֶת עַצְמִי לְבַל עֲבוֹר עַל אַחַת מֵהַמִּצְווֹת וְאֵין עָלַי לְהָצֵר עַל בִּטּוּל הַמִּצְווֹת מֵהַזּוּלַת, לָזֶה בָּא מַאֲמַר ה׳ שָׁמוֹר אַתֶּם תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְווֹת פֵּרוּשׁ לְבַל יִתְבַּטְּלוּ מֵהַזּוּלַת, וּבְנֹעַם דְּבָרִים אֵלּוּ נָתַן טַעַם שֶׁחִיֵּב ה׳ לְיִשְׂרָאֵל בְּעַרְבוּת, כִּי כְּלָלוּת הַחִיּוּב הִיא עַל הַמִּצְווֹת שֶׁלֹּא תִּתְבַּטֵּל בָּעוֹלָם מֵאִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְלָזֶה כָּל שֶׁמִּתְבַּטֶּלֶת הֲרֵי נַעֲשָׂה פְּשִׁיעָה בִּנְוַת בָּתֵּינוּ, כִּי הַתּוֹרָה לָנוּ נִתְּנָה מוֹרָשָׁה, אַל תִּקְרֵי מוֹרָשָׁה אֶלָּא מְאוֹרָשָׁה (פסחים מט:) וְעַל הָאָדָם חִיּוּב שְׁמִירַת אֲרוּסָתוֹ לְבַל תִּהְיֶה נֶעֱלֶבֶת מֵהַזּוּלַת, כְּמוֹ כֵן הַדָּבָר הַזֶּה אִשָּׁה יִרְאַת ה׳ הִקְנוּ לָנוּ מִן הַשָּׁמַיִם עָלֵינוּ חִיּוּב שְׁמִירָתָהּ לְבַל יִשְׁלְחוּ יָדָם בְּמַה שֶׁאֵין הַתּוֹרָה חֲפֵצָה, וְזֶה יִהְיֶה עַל יְדֵי הַכֹּחַ אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּיַד הַמְּצֻוִּים לִרְדּוֹת בְּמַקֵּל וְלִמְנוֹעַ עוֹשֶׁק וָרֶשַׁע, גַּם לְהוֹכִיחַ בְּנֹעַם דִּבְרֵי אַהֲבָה וְחִבָּה לְהַטּוֹת לֵב בְּנֵי אָדָם לְיַשֵּׁר עַקְמוּמִיּוּת הַלֵּב, וְהוּא אָמְרוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ לְאַהֲבָה וְגוֹ׳ לָלֶכֶת בְּכָל וְגוֹ׳ וּלְדָבְקָה בוֹ, פֵּרוּשׁ מַאֲמַר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (יבמות סג:) נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם, גַּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו:) כָּל אִישׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, שֶׁהַבָּא לְהַזְהִיר בְּנֵי אָדָם וּלְהַטּוֹתָם אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הוּא קוֹדֵם לָכֵן עוֹשֶׂה אֶת כָּל הַמִּצְווֹת, וְהוּא אָמְרוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ, וְאָז יַכְנִיס אַהֲבַת ה׳ בְּלֵב שׁוֹמֵעַ, וְהוּא אָמְרוֹ לְאַהֲבָה פֵּרוּשׁ, פּוֹעַל יוֹצֵא לַשֵּׁנִי שֶׁיַּפְעִיל פְּעֻלַּת אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּלְבָבוֹת בְּנֵי אָדָם לְבַל יִשְׁלְחוּ יָד בְּתוֹרַת ה׳. וְאָמְרוֹ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו כָּלַל בְּמַאֲמַר כָּל דְּרָכָיו לוֹמַר אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵינָם בַּמֻּשָּׂג בַּנִּבְרָאִים, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פה.) ״אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִּהְיֶה״, וְאָמְרוּ עוֹד זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין יט:) כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ, וּכְפִי זֶה מַה ה׳ בּוֹרֵא וְיוֹצֵר כְּמוֹ כֵן הַמַּכְנִיס אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלֵב עַם ה׳.

וְאָמְרוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ. כְּבָר הִקְדַּמְנוּ הַקְדָּמוֹת יְקָרוֹת שֶׁכָּל נִשְׁמוֹת עַם יִשְׂרָאֵל הֵם מִמַּחְצַב עֶלְיוֹן חֵלֶק ה׳, כִּי כֻלָּם דְּבֵקִים בַּה׳, דִּכְתִיב (דברים ד:ד) ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳״, וּבְאֶמְצָעוּת הָעֲבֵרוֹת תִּתְרַחֵק הַנֶּפֶשׁ מִדְּבֵקוּתָהּ, וּכְשֶׁיָּשׁוּב הָאָדָם לִפְנֵי ה׳ יַחְזֹר לְהִדָּבֵק בּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ, פֵּרוּשׁ, לְדַבֵּק בּוֹ עַנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁצְּרִיכִין לְהִדָּבֵק בּוֹ.

חסלת פרשת עקב

פסוק כו

רְאֵה אָנֹכִי נוֹתֵן וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר לְשׁוֹן רְאִיָּה עַל הַדְּבָרִים. עוֹד אָמְרוֹ אָנֹכִי. עוֹד לָמָּה אָמַר לְשׁוֹן יָחִיד כֵּיוָן שֶׁכָּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ בִּלְשׁוֹן רַבִּים נֶאֶמְרָה.

וְנִרְאֶה שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא, כִּי לְפִי שֶׁבָּא לְהַבְחִירָם בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וּלְהַמְעִיט כָּל טוֹבוֹת עוֹלָם הַזֶּה, וּכְדֵי שֶׁיִּתְאַמְּתוּ אֶצְלָם הַדְּבָרִים צָרִיךְ שֶׁהַמּוֹכִיחַ יִהְיֶה בּוֹ שְׁנֵי עִנְיָנִים: אֶחָד שֶׁיַּכִּיר הַכָּרָה חוּשִׁית בַּטּוֹב הָעֶלְיוֹן, וְהַשֵּׁנִי שֶׁהִשִּׂיג הַשָּׂגַת טוּב עוֹלָם הַזֶּה וְקִנְיָנָיו. כִּי אִם הַמּוֹכִיחַ יִהְיֶה מְשֻׁלָּל מִקִּנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה, לֹא יֵאָמְנוּ דְּבָרָיו לְמַשִּׂיגֵי טוֹבַת עוֹלָם הַזֶּה, כִּי יֹאמְרוּ: אֵין אוֹמְרִים לְמִי שֶׁלֹּא רָאָה יָבֹא וְיַגִּיד, שֶׁאִם הָיָה טוֹעֵם טַעֲמֵי הֲנָאוֹת גְּדֻלַּת הָעוֹלָם הַזֶּה וְקִנְיָנָיו וְתַעֲנוּגָיו, לֹא הָיָה מְמָאֲסוֹ וּבוֹחֵר בְּזוּלָתוֹ, וּבָזֶה לֹא יַטּוּ אָזְנָם לְקַבֵּל דְּבָרָיו. גַּם הַבָּא לְהַפְלִיג בְּטוּב עוֹלָם הַבָּא, לֹא יֻצְדְּקוּ וְלֹא יֵאָמְנוּ דְּבָרָיו לַשֵּׂכֶל הַטִּבְעִי כָּל שֶׁהוּא עַצְמוֹ אֵין דְּבָרָיו אֶלָּא מִפִּי הָאֱמוּנָה וְהוּא לֹא רָאָה וְלֹא יָדַע. וְלָזֶה אָמַר מוֹשִׁיעַ וָרָב הָאִישׁ מֹשֶׁה רְאֵה אָנֹכִי, פֵּרוּשׁ, אֵלַי תִּרְאוּ וְתַצְדִּיקוּ וְתַשְׂכִּילוּ לְהַצְדִּיק הַדְּבָרִים, כִּי הוּא הִשִּׂיג לְהַכִּיר טוּב עוֹלָם הַזֶּה, כִּי הָיָה גָּדוֹל מְאֹד וְגִבּוֹר וּמֶלֶךְ וְעָשִׁיר גָּדוֹל כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת צב.), וְיָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים, גַּם בַּטּוֹב הָעֶלְיוֹן הִכִּיר כִּי עָלָה שָׁמַיִם וְטָעַם טַעַם עֶלְיוֹן. וְאַחַר שֶׁהִשִּׂיג הַכָּרָה חוּשִׁיִּית הַכָּרַת שְׁנֵי דְּבָרִים וְהַשָּׂגָתָם, אָמַר לָהֶם הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר. וְאָמְרוֹ ״רְאֵה״ לְשׁוֹן יָחִיד, כִּי רְאִיָּה זוֹ כֻּלָּן שָׁוִים בְּהַכָּרָתָהּ כְּאִישׁ אֶחָד, שֶׁגָּלוּי לַכֹּל הַשָּׂגַת מֹשֶׁה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

עוֹד יִרְצֶה בְּמַאֲמַר רְאֵה אָנֹכִי עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב״ם הלכות תשובה פ״ה) יָכוֹל אָדָם לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְהוּא מַה שֶׁהֶעִירָם כִּי אֵלָיו יִרְאוּ לְהִדָּמוֹת אֵלָיו כָּל הַבָּא לִקְרַב לַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲבוֹדַת ה׳, וְלֹא יַעֲרִיכוּ עַצְמָן עִם מַה שֶׁלְמַטָּה מֵהֶם וְיִהְיוּ בְּעֵינֵי עַצְמָן כִּי כַבִּיר מָצְאָה יָדָם, וְאָמַר לְשׁוֹן יָחִיד אוּלַי שֶׁלֹּא אָמַר רֶמֶז זֶה אֶלָּא לִיחִידֵי עָם אֲשֶׁר יָכִינוּ עַצְמָן לְהַשָּׂגָה עֶלְיוֹנָה, כִּי מִי וָמִי הָרָאוּי לְהַשִּׂיג הַשָּׂגָה זוֹ לִהְיוֹת כְּמֹשֶׁה, וּכְנֶגֶד שְׁאָר כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל אָמַר ״נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם״.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִרְמֹז עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (זוהר ח״ג רעג.) שֶׁכָּל בְּנֵי תּוֹרָה יֵשׁ לָהֶם נִיצוֹץ מִמֹּשֶׁה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַדּוֹר הַהוּא שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו שֶׁהֵם חֵלֶק מִמֶּנּוּ, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּמַאֲמָר זֶה רְאֵה אָנֹכִי, פֵּרוּשׁ כְּאִלּוּ מְדַבֵּר עִם עַצְמוֹ וְאוֹמֵר לוֹ אָנֹכִי, כִּי כָל יִשְׂרָאֵל יִתְיַחֲסוּ אֵלָיו, וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר עִמָּם כְּאִלּוּ מְדַבֵּר עִם עַצְמוֹ, וְלָזֶה גַּם כֵּן אָמַר ״רְאֵה״ לְשׁוֹן יָחִיד כְּשִׁעוּר ״אָנֹכִי״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן יָחִיד יֵאָמֵר עָלָיו ״רְאֵה״.

עוֹד יִרְמֹז עַל ה׳ שֶׁקָּרָא וְאָמַר ״אָנֹכִי״, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב: ״רְאֵה״ כִּי אוֹתוֹ שֶׁקָּרָא וְאָמַר לָכֶם ״אָנֹכִי״ הוּא ״נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוֹ רְאֵה לְשׁוֹן יָחִיד, כִּי בְּעֵרֶךְ דָּבָר זֶה כֻּלָּן יִהְיוּ שָׁוִים כְּאֶחָד לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הַנּוֹתֵן לִפְנֵיהֶם בְּרָכָה וְגוֹ׳:

נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁהַיּוֹם עָמְדוּ עַל דַּעְתָּם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה ה:) אֵין אָדָם עוֹמֵד עַל דַּעַת רַבּוֹ עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה:

עוֹד יִתְבָּאֵר בְּהָעִיר עוֹד אָמְרוֹ בְּרָכָה וּקְלָלָה, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״אֶת הַבְּרָכָה וְגוֹ׳ וְהַקְּלָלָה״ וְגוֹ׳ כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַחַר כֵּן. אָכֵן יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי), אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: אַתֶּם רוֹאִים הָרְשָׁעִים מַצְלִיחִים שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה יָמִים וְסוֹפָם לִדָּחוֹת, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה, פֵּרוּשׁ בְּרָכָה שֶׁהִיא גַּם כֵּן קְלָלָה, וְהוּא שַׁלְוַת הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בִּזְמַן מוּעָט, שֶׁעוֹלָם הַזֶּה יִקָּרֵא יוֹם אֶחָד עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים ז:יא) ״הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם״ (עירובין כב.). וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר ״הַיּוֹם״ סָמוּךְ לְזִכְרוֹן בְּרָכָה, לוֹמַר שֶׁאֵינָהּ בְּרָכָה אֶלָּא הַיּוֹם וְלֹא לְמָחָר, וְאַדְרַבָּה קְלָלָה הִיא. נִמְצֵאת טוֹבַת עוֹלָם הַזֶּה מוּעֶטֶת וְגוֹרֶרֶת קְלָלָה.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) שֶׁאָמְרוּ: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים, וְהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי שְׁבִילִין: אֶחָד תְּחִלָּתוֹ מִישׁוֹר וְסוֹפוֹ קוֹצִים, וְאֶחָד תְּחִלָּתוֹ קוֹצִים וְסוֹפוֹ מִישׁוֹר, וְהָיָה מוֹדִיעַ לָעוֹבְרִים וְשָׁבִים וְאָמַר לָהֶם: ״אַתֶּם רוֹאִים שְׁבִיל זֶה שֶׁתְּחִלָּתוֹ מִישׁוֹר בִּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת וְכוּ׳ וְסוֹפוֹ״ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שְׁנֵי מִינֵי טוֹבוֹת וּבְכָל אַחַת יֵשׁ בְּרָכָה וּקְלָלָה, כִּי דֶּרֶךְ הָרְשָׁעִים יֵשׁ בּוֹ מִישׁוֹר בַּתְּחִלָּה וְקוֹצִים בְּסוֹפוֹ – הֲרֵי בְּרָכָה וּקְלָלָה, וְדֶרֶךְ הַחַיִּים גַּם כֵּן תְּחִלָּתוֹ קוֹצִים וְסוֹפוֹ מִישׁוֹר – הֲרֵי בְּרָכָה וּקְלָלָה גַּם כֵּן. וְחָזַר וּפֵרֵשׁ אֶת הַבְּרָכָה, פֵּרוּשׁ, לָזֶה יִקָּרֵא בְּרָכָה שֶׁאֵין רָאוּי לָחוּשׁ לֶעָנָף הַקְּלָלָה שֶׁבָּהּ אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ וְגוֹ׳, הֲגַם שֶׁיֵּשׁ בְּאֶמְצָעוּת זֶה צַעַר כִּי הַצַּדִּיקִים מִצְטַעֲרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּהִשְׁתַּדְּלוּת הַמֻּשְׂכָּל וְעוֹלָמָם קָשֶׁה עֲלֵיהֶם לְמַה שֶׁצְּרִיכִין בּוֹ, וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּן, הֲגַם שֶׁאַתֶּם מִתְעַדְּנִים בָּעוֹלָם בְּכָל אַוַּת נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית וְיֶעֱרַב לָכֶם, מִישׁוֹר זֶה לִקְלָלָה יֵחָשֵׁב.

עוֹד יִתְבָּאֵר כָּל הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לְפִי שֶׁאָמַר לָהֶם בְּסָמוּךְ (דברים יא:כד) נַחֲלַת הָאָרֶץ ״כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה״, לָזֶה אָמַר לָהֶם רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, נְתִינָה זוֹ שֶׁה׳ נוֹתֵן לָכֶם הַיּוֹם. דִּקְדֵּק לוֹמַר הַיּוֹם כִּי בְּרָכָה זוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם ״כָּל מָקוֹם״ וְגוֹ׳ לֹא נֶאֶמְרָה לָהֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְאָמְרוֹ בְּרָכָה וּקְלָלָה פֵּרוּשׁ יֵשׁ בִּנְתִינָה זוֹ בְּרָכָה וְיֵשׁ בָּהּ קְלָלָה, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ פֵּרוּשׁ, אִם תִּשְׁמְעוּ תִּהְיֶה נְתִינָה זוֹ לָכֶם לִבְרָכָה, וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּן אֵין זוֹ לָכֶם כִּי אִם קְלָלָה, שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ יִתְקַנְּאוּ בָכֶם הָאֻמּוֹת וִיאַבְּדוּ אֶתְכֶם מִמֶּנָּה בִּנְקָמָה גְּדוֹלָה. גַּם תִּהְיֶה לָהֶם הַהֲנָאָה מִמֶּנָּה לְרָעָה לָהֶם לָעוֹלָם הַנִּצְחִי, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (דברים ז:י) ״וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ״, וְעַיֵּן בְּסָמוּךְ:

פסוק כז

אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר וְגוֹ׳. אָמְרוֹ אֶת, לְהָעִיר כִּי מִלְּבַד הַבְּרָכָה הַמּוּשֶּׂגֶת מִדֶּרֶךְ ה׳, עוֹד לוֹ עִמָּהּ יִעוּד הַטּוֹב, וְהוּא אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, כִּי הַשְּׁמִיעָה בַּתּוֹרָה הוּא תַּעֲנוּג מֻפְלָא וּמְחַיֶּה הַנֶּפֶשׁ, כְּאָמְרוֹ (ישעיה נה:ג) ״שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם״, וְהַמַּרְגִּישׁ בְּטַעַם הַתּוֹרָה תְּשִׂיחֶנּוּ נַפְשׁוֹ כִּי עָלָיו לְשַׁלֵּם גְּמוּל טוֹב לְמַתַּן מַתָּנָה טוֹבָה מֻפְלֵאת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין לִתְבּוֹעַ שָׂכָר עָלֶיהָ.

עוֹד יִרְצֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ זְכוּת יֵשׁ לָהּ קֶרֶן וְיֵשׁ לָהּ פֵּרוֹת (קידושין מ.), וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ אֶת הַבְּרָכָה, כִּי תֵּבַת הַבְּרָכָה מְצַיֶּנֶת עוֹלָם שֶׁהוּא מְקוֹר הַבְּרָכָה וְכֻלּוֹ בָּרוּךְ, וְרִבּוּי ״אֶת״ לְפֵרוֹת הַזְּכוּת שֶׁאוֹכֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר אֲשֶׁר, גִּלָּה הַכָּתוּב שֶׁלֹּא רָצָה הַנָּבִיא לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר בְּגֶדֶר הַסָּפֵק לוֹמַר ״אִם״, וְאָמַר ״אֲשֶׁר״ שֶׁהוּא דָּבָר מֻחְלָט כַּאֲשֶׁר קִוְּתָה לָהֶם נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק. וְתָלָה הַכָּתוּב הַבְּרָכָה בַּשְּׁמִיעָה וְלֹא הִזְכִּיר לֹא מַעֲשֶׂה וְלֹא שְׁמִירָה, לְפִי שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים הַתּוֹרָה מְטִיבָה נַפְשׁוֹ וּמְיַשַּׁרְתּוֹ כִּי יֵשׁ בָּהּ סַם חַיִּים, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (איכה רבה, פתיחתא) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחְזִירוֹ לְמוּטָב״, לָזֶה תָּלָה הַכֹּל בַּשְּׁמִיעָה.

פסוק כח

וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ. פֵּרוּשׁ, הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִשְּׁמִיעַת הַתּוֹרָה הֲרֵי הוּא מְקֻלָּל מֵעַצְמוֹ, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב ״וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ״ – זוֹ הִיא הַקְּלָלָה, וְעוֹד לוֹ שֶׁיְּסוֹבְבֶנּוּ לָסוּר מִכְּלָלוּת דֶּרֶךְ הַחַיִּים כְּמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ וְגוֹ׳, וְלֹא זוֹ אֶלָּא יַחְצֹב לוֹ בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים כְּאָמְרוֹ לָלֶכֶת אַחֲרֵי וְגוֹ׳:

פסוק לב

וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁהַמִּצְווֹת שֶׁבָּא לְצַוּוֹת עֲלֵיהֶם הֵם תְּלוּיִים בָּאָרֶץ, לָזֶה אָמַר לָהֶם שֶׁיִּשְׁמְרוּ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית לז:יא) ״וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר״, וְהַכַּוָּנָה שֶׁיִּהְיוּ מְחַכִּים לַעֲשׂוֹתָם. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁהֲגַם שֶׁבִּזְמַן שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם אֵינָם בְּיָדָם לַעֲשׂוֹתָם, יִהְיוּ מְשַׁמְּרִים הַדְּבָרִים לַעֲשׂוֹת אוֹתָם כְּשֶׁיַּגִּיעַ הָעֵת. וְגָמַר אוֹמֶר אֵלֶּה הַחֻקִּים וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ אֵלֶּה הֵם שֶׁאֲנִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם שֶׁתִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ, פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁהֵם תְּלוּיִם בְּבִיאַת הָאָרֶץ כִּי שָׁם צִוָּה ה׳ לְאַבֵּד כָּל הַמְּקוֹמוֹת, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא בָּאוּ שָׁמָּה אֵינָם בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת.

פרק יב

פסוק א

לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁאִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת הָאָמוּר, תִּהְיֶה הַיְּרֻשָּׁה שֶׁנָּתַן ה׳ לָהֶם נִמְשֶׁכֶת כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר וְגוֹ׳:

פסוק ב

אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת וְגוֹ׳. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה דַּף מ״ז, וְזֶה לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה: שְׁלֹשָׁה בָּתִּים הֵם, בַּיִת שֶׁבָּנוּי מִתְּחִלָּה לַעֲבוֹדָה זָרָה הֲרֵי זֶה אָסוּר, סִיְּדוֹ וְכִיְּרוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְחִדֵּשׁ נוֹטֵל מַה שֶׁחִדֵּשׁ וְכוּ׳, וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַב הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְבַיִת אֲסָרוֹ, אַלְמָא קָסָבַר תָּלוּשׁ וּלְבַסּוֹף חִבְּרוֹ אָסוּר, וְהָאַנַּן בְּנָאוֹ תְּנַן, בְּנָאוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִשְׁתַּחֲוָה לוֹ, עַד כָּאן. וְכֵן פָּסַק רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ח׳ מֵהִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה (הלכה ה׳), וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב כָּאן אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם, פֵּרוּשׁ, כָּל שֶׁהָיוּ לָהֶם שָׁם עֲבוֹדָה, בֵּין שֶׁבָּנוּהוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין שֶׁהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וְהוּא בָּנוּי, הֲגַם שֶׁהוּא מְחֻבָּר אָסוּר וְצָרִיךְ לְאַבְּדוֹ.

וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹרְשִׁים אוֹתָם, יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב רַמְבָּ״ם בְּפֶרֶק ז׳ מֵהִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה (הלכה א׳) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִצְוָה לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁנְּאַבֵּד אוֹתָהּ, אֲבָל בְּחוּץ לָאָרֶץ וְכוּ׳ כָּל מָקוֹם שֶׁנִּכְבּוֹשׁ אוֹתוֹ נְאַבֵּד כָּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבּוֹ, עַד כָּאן. הֲרֵי כִּי גֶדֶר חִיּוּב אִבּוּד עֲבוֹדָה זָרָה הוּא כָּל שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִיא שָׁמָּה, וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹרְשִׁים כִּי בְּגֶדֶר זֶה שָׁוִים כָּל הָאָרֶץ.

וְטַעַם כֶּפֶל ״אַבֵּד תְּאַבְּדוּן״, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (ע״ז מג:) שֶׁבִּטּוּל עֲבוֹדָה זָרָה צָרִיךְ שְׁנֵי דְּבָרִים: שׁוֹחֵק, וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מֵטִיל לַיָּם, וּבְאֶחָד מֵהֵנָּה אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְלָזֶה כָּפַל לוֹמַר שְׁנֵי אִבּוּדִים.

וְאָמְרוֹ אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים, לְפִי שֶׁאָסַר כָּל הַמְּקוֹמוֹת, וּפֵרַשְׁנוּ אֲפִלּוּ בַּיִת בָּנוּי שֶׁהוּא מְחֻבָּר אָסוּר, וּבָא לוֹמַר כִּי יֵשׁ מְחֻבָּר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסָר הֲגַם שֶׁיַּעַבְדוּהוּ, וּמַה הוּא – הֶהָרִים, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה (עבודה זרה מה.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים וְלֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם, וּבְפֶרֶק רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (עבודה זרה נא:) דָּרְשׁוּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת בְּאִם אֵינוֹ עִנְיָן לַעֲבוֹדָה זָרָה תְּנֵהוּ עִנְיָן לְכֵלִים, עַד כָּאן, הֵם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סוֹבְרִים שֶׁתָּלוּשׁ וּלְבַסּוֹף חִבְּרוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ קְרָא, וְשִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה.

עוֹד יִתְבָּאֵר אָמְרוֹ אֶת אֱלֹהֵיהֶם, בְּהָעִיר לָמָּה הִפְסִיק בְּמַאֲמַר ״אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹרְשִׁים אוֹתָם״ בֵּין זִכְרוֹן הָעוֹבְדִים וְהַנֶּעֱבָדִים, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְגוֹ׳ אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹרְשִׁים אוֹתָם״. אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה דַּף מ״ד וְזֶה לְשׁוֹנָם: רַב הוּנָא רָמֵי, כְּתִיב (דברי הימים א יד:יב) ״וַיִּשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ״ וּכְתִיב (שמואל ב ה:כא) ״וַיִּשָּׂאֵם״, לֹא קַשְׁיָא – כָּאן קוֹדֶם שֶׁבָּא אִתַּי הַגִּתִּי, כָּאן אַחַר שֶׁבָּא אִתַּי הַגִּתִּי, דִּכְתִיב ״וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ״. וּמִי שָׁרֵי? אָמַר רַב נַחְמָן: אֲתָא אִתַּי וּבִטְּלָהּ, עַד כָּאן. הֲרֵי כִּי יֵשׁ מְצִיאוּת לִירַשׁ גַּם אֱלֹהֵיהֶם עַצְמָן, וְהוּא כְּשֶׁהָיוּ עִמָּהֶם עוֹבְדֶיהָ שֶׁבִּטְּלוּם הֵם וְיֵהָנוּ מֵהֶם יִשְׂרָאֵל. וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹרְשִׁים אוֹתָם, וְלֹא אוֹתָם לְבַד אֶלָּא גַּם אֱלֹהֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ אֶת אֱלֹהֵיהֶם. וּתְנַאי הַמִּשְׁפָּט רָמַז הַכָּתוּב בְּמַה שֶׁהִקְדִּים מַאֲמַר ״אוֹתָם״ וְאַחַר כָּךְ ״אֶת אֱלֹהֵיהֶם״, כְּדִבְרֵי הַשַּׁ״ס שֶׁאָמַר אַחַר שֶׁבָּא אִתַּי נֶהֱנָה דָּוִד בַּעֲטֶרֶת מַלְכָּם.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יְכַוֵּן הַכָּתוּב לִרְמֹז אִבּוּד לַכֹּחַ הַנֶּעְלָם גַּם כֵּן בְּכֹחַ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכַּאֲשֶׁר יִתְעַצְּמוּ בְּתַעֲצוּמוֹת הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב יְאַבְּדוּ נִגְלֶה וְנִסְתָּר מֵהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ כָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם, פֵּרוּשׁ, אֲשֶׁר מַגַּעַת שָׁם עֲבוֹדָתָם, שֶׁהוּא כִּסֵּא ס״מ הָרָשָׁע לְעָקְרוֹ, כִּי בִּנְפִילַת כֹּחַ זֶה יִתְעַצֵּם כֹּחַ הָעֶלְיוֹן וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ.

פסוק ג

וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (עבודה זרה מה:): ״מַה בָּא לְלַמְּדֵנוּ? הֲרֵי כְּבָר אָמַר ׳אַבֵּד תְּאַבְּדוּן׳״? וְאָמְרוּ שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ לְשָׁרֵשׁ אַחַר שָׁרְשֵׁי הָאֲשֵׁרָה, וְרַבִּי עֲקִיבָא אָמַר שֶׁבָּא לוֹמַר לְשַׁנּוֹת שְׁמָהּ לְבִזָּיוֹן, עַד כָּאן. וְאוּלַי שֶׁבָּא הַכָּתוּב לִתֵּן אַזְהָרָה עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִכָּל הָאֲרָצוֹת, כְּדֶרֶךְ שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם שֶׁשְּׁאָר אֲרָצוֹת, הֲגַם שֶׁאָנוּ חַיָּבִין לְאַבֵּד עֲבוֹדָה זָרָה, אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחֲרֶיהָ לְאַבְּדָהּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּרִיךְ לְחַפֵּשׂ אַחֲרֶיהָ לְאַבְּדָהּ מִכָּל אַרְצֵנוּ, עַד כָּאן. וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁהִיא אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה.

פסוק ד

לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מִנַּיִן לַמּוֹחֵק אוֹת מִן הַשֵּׁם שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה? דִּכְתִיב ״וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן״, עַד כָּאן. וְאוּלַי כִּי נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לִרְמֹז שְׁנֵי פְּרָטֵי דִּינִים שֶׁיֶּשְׁנָם בְּדִין הַמּוֹחֵק שֵׁם מִשְּׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ: אֶחָד הַשֵּׁם עַצְמוֹ, וְאֶחָד הַנִּטְפָּל לַה׳ מִלְּאַחֲרָיו. בְּאָמְרוֹ ״לַה׳״ הֲרֵי אַזְהָרָה עַל הַשֵּׁם, וְלֹא הֲוָיָ״ה לְבַד אֶלָּא שֶׁכָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ מִשְּׁמוֹתָיו, וְזֶה בִּנְיַן אָב לָהֶם. וְאָמְרוֹ אֱלֹהֵיכֶם רָמַז לְכֶ״ם שֶׁנִּטְפְּלוּ לֵאלֹהִים. וּמַה שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ו׳ מֵהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה שֶׁאֵין לוֹקֶה אֶלָּא עַל אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַדָּבָר מְפֹרָשׁ בְּפֵרוּשׁ בַּכָּתוּב אֵינוֹ לוֹקֶה עָלָיו. וְשָׁם בְּסִפְרֵי אָמְרוּ עוֹד וְזֶה לְשׁוֹנָם: מִנַּיִן לְנוֹתֵץ אֶבֶן אַחַת מִן הָעֲזָרָה שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה? דִּכְתִיב ״לֹא תַעֲשׂוּן״ וְגוֹ׳. נִרְאֶה שֶׁלֹּא אָמַר בְּדִיּוּק אֶבֶן אַחַת אֶלָּא שֶׁעוֹשֶׂה בִּנְתִיצָתוֹ רֹשֶׁם בַּבִּנְיָן.

פסוק יד

אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא תְּלַגְלֵג לוֹמַר לָמָּה יִהְיֶה מְקוֹמוֹ קָבוּעַ אֵצֶל שֵׁבֶט אֶחָד מִשְּׁבָטֶיךָ, וְתַחְשׁוֹב לִקְבֹּעַ מָקוֹם זוּלָתוֹ, אֶלָּא אֵין לְךָ אֶלָּא הַמָּקוֹם הַהוּא.

פסוק כ

כִּי יַרְחִיב וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁהִקְפִּיד ה׳ עַל הַמִּתְאַוִּים תַּאֲוָה לֶאֱכֹל בָּשָׂר בַּמִּדְבָּר (במדבר יא), וְקָבְרוּ הַמִּתְאַוִּים, מֵעַתָּה עוֹמֵד תַּאֲוַת הַבָּשָׂר בְּאִסּוּר. לָזֶה אָמַר כִּי יַרְחִיב וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁתֹּאמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לֶאֱכֹל בָּשָׂר, וְזֶה דִּמְיוֹן מַאֲמַר הַמִּתְאַוִּים שֶׁאָמְרוּ ״מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר״, גַּם אָמַר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ דִּמְיוֹן הָאָמוּר בַּמִּתְאַוִּים שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה״, אַף עַל פִּי כֵן מַתִּיר הַכָּתוּב לָהֶם וְאָמַר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר.

פסוק כא

כִּי יִרְחַק וְגוֹ׳. בָּא לְהַתִּיר מַה שֶׁנֶּאֱסַר בַּמִּדְבָּר לֶאֱכוֹל זוּלַת זִבְחֵי שְׁלָמִים, וְהִטְעִים טַעַם הַהֶתֵּר בְּנוֹעַם דְּבָרָיו וְאָמַר ״כִּי יִרְחַק״, לָזֶה אָמַר וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ וְאֵין צוֹרֶךְ לַהֲבִיאוֹ לַמִּקְדָּשׁ. וּפֵרוּשׁ ״יִרְחַק״ כָּל שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּמָקוֹם רָחוֹק, וּמָצִינוּ שֶׁנֶּחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים צג:) בְּפָסוּק ״וּבְדֶרֶךְ רְחוֹקָה״, יֵשׁ אוֹמְרִים מִן הַמּוֹדִיעִים וְלַחוּץ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִן פֶּתַח יְרוּשָׁלַיִם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִן פֶּתַח הָעֲזָרָה. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁכָּל אָדָם שֶׁשּׁוֹחֵט בְּפֶתַח הָעֲזָרָה בְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַה׳, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִזְבּוֹחַ אֶלָּא שְׁלָמִים לַה׳, מָתַי יָבוֹא לְיָדִי מִקְרָא זֶה וַאֲקַיְּמֶנּוּ.

פסוק כח

שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ. קָשֶׁה, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״שְׁמַע וְשָׁמַרְתָּ״, וְלָמָּה הִקְדִּים שְׁמִירָה לִשְׁמִיעָה? עוֹד, מַה רִבָּה בְּתֵיבַת אֵת וּבְתֵיבַת כָּל? עוֹד, לָמָּה לֹא אָמַר הֲטָבַת הַבָּנִים אֶלָּא בְּפָסוּק זֶה? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁנִּרְאֶה שֶׁבָּא לָתֵת טַעַם לְמַאֲמַר ״לְמַעַן יִיטַב״, וַהֲלֹא כְּבָר קָדַם וְאָמַר שְׁמֹר וְגוֹ׳ וְגָמַר אוֹמֶר לְמַעַן וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁהַטּוֹבָה הָאֲמוּרָה הִיא שָׂכָר בְּעַד הַשְּׁמִירָה וְהַשְּׁמִיעָה שֶׁקָּדַם לוֹמַר הַכָּתוּב.

אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁמְּצַוֶּה עַל שְׁנֵי דְּבָרִים: א׳ תּוֹרָה וּמִצְווֹת ה׳ אֲשֶׁר כְּבָר נוֹדְעוּ לְיִשְׂרָאֵל מִפִּי מֹשֶׁה, וב׳ אֲשֶׁר יִגְזְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַגְּדָרִים וְהַסְּיָגִים אֲשֶׁר יְחַדְּשׁוּ. לָזֶה כְּנֶגֶד תּוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁהֵם יְדוּעִים כְּבָר בַּתּוֹרָה אָמַר שְׁמֹר, וּכְנֶגֶד דְּבָרִים הַמִּתְחַדְּשִׁים מֵרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמַר וְשָׁמַעְתָּ שֶׁצָּרִיךְ לְקַבֵּל כָּל גְּזֵרַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּסְיָגֵיהֶם, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּמַאֲמַר אֵת כָּל פֵּרוּשׁ ׳אֵת׳ לְרַבּוֹת כָּל גְּזֵרוֹת וּשְׁמִירוֹת וּגְדָרִים שֶׁיְּחַדְּשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְאָמְרוֹ כָּל פֵּרוּשׁ, שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הַגְּדָרִים יִהְיוּ הַדְּבָרִים נִשְׁמָרִים בִּשְׁלֵמוּת, וְהוּא אָמְרוֹ כָּל הַדְּבָרִים כִּי זוּלַת זֶה אֵין הַמִּצְוָה נַעֲשֵׂית כֻּלָּהּ בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הַגָּדֵר אֵין נִגְרָע מִמֶּנָּה דָּבָר. וְגָמַר אוֹמֶר לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ כִּי גְּדָרִים וּסְיָגִים שֶׁעָשׂוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוּא דָּבָר הַמַּעֲמִיד דּוֹרוֹת עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לְהַבְדִּילָם מִכָּל כִּעוּר וְהַדּוֹמֶה לוֹ.

וְאָמְרוֹ כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, כִּי דְּבָרִים שֶׁגּוֹזְרִים חֲכָמִים אֵינָם כִּי אִם לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה׳, שֶׁכָּל דִּבְרֵיהֶם רְבִיד הַזָּהָב. וּכְפִי זֶה מַאֲמַר כִּי תַעֲשֶׂה וְגוֹ׳ הוּא גַּם כֵּן טַעַם הַצִּוּוּי וְשָׁמַעְתָּ, כִּי בָּזֶה תַּעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר שֶׁצִּוָּה ה׳ בְּאֶמְצָעוּת הַגְּדָרִים וְהַסְּיָגִים, וְזֶה מִלְּבַד הַטּוֹב הַמֻּשָּׂג לַדּוֹרוֹת מֵאֶמְצָעוּת דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וּלְדֶרֶךְ זֶה אָמְרוֹ כִּי תַעֲשֶׂה הוּא טַעַם נוֹסָף לְמַאֲמַר ״וְשָׁמַעְתָּ״.

עוֹד יִרְמֹז הַכָּתוּב בְּמַאֲמַר שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם: ״לָמָּה לִי לִלְמֹד שְׁמוּעָה זוֹ אַחַר שֶׁעָמַדְתִּי עָלֶיהָ וְיָדַעְתִּי מַה שֶׁיֵּשׁ עָלַי לִשְׁמֹר בְּמִצְוָה זוֹ?״ תַּלְמוּד לוֹמַר ״שְׁמֹר״, פֵּרוּשׁ – וַהֲגַם אַחַר שֶׁשָּׁמַרְתָּ, וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁקָּדַם וְעָמַד עַל הַדְּבָרִים לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר יִשְׁמֹר, וְאַף עַל פִּי כֵן וְשָׁמַעְתָּ, פֵּרוּשׁ – אֵינְךָ פָּטוּר מֵהַגָּעַת בִּשְׁמוּעָתָהּ שֶׁל מִצְוָה.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (הושע יד:ג) ״וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ״, וְהִנֵּה לְפִי שֶׁאָמַר ״שְׁמֹר וְגוֹ׳ אֵת כָּל הַדְּבָרִים״, וְדָבָר זֶה הוּא מִן גֶּדֶר הַנִּמְנָע שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לְקַיֵּם כָּל הַדְּבָרִים, לָזֶה אָמַר שְׁמֹר – פֵּרוּשׁ, כְּנֶגֶד מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהֵם בְּיַד הָאָדָם לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מִכָּל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וּכְנֶגֶד מִצְווֹת עֲשֵׂה אָמַר וְשָׁמַעְתָּ – פֵּרוּשׁ, יְקַיֵּם הַמִּצְווֹת בְּלִמּוּד שְׁמִיעָתָהּ בַּפֶּה, וּבָזֶה נֶחְשָׁב עָלֶיךָ כְּאִלּוּ בָּאָה לְיָדְךָ וְקִיַּמְתָּ אוֹתָהּ, וּמֵעַתָּה יָכוֹל לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַדְּבָרִים.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה יט.), שֶׁאָמְרוּ: לִגְרַס אִינִישׁ וַהֲדַר לִסְבַּר, וְהוּא אָמְרוֹ שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ, פֵּרוּשׁ, שְׁמֹר – שֶׁיִּשְׁמֹר יְדִיעַת הַהֲלָכָה וְהִיא הַגִּירְסָא, וְשָׁמַעְתָּ – הִיא הַסְּבָרָא לְכַוֵּן שְׁמוּעוֹתָיו בְּשִׂכְלוֹ.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר ח״ג קצג.) כִּי מִי שֶׁהוּא בַּעַל עֲבֵרוֹת שַׁעֲרֵי דַּעַת הַתּוֹרָה נִנְעָלִים בְּפָנָיו, וְתִמְצָא (שלחן ערוך האר״י ז״ל הלכות תלמוד תורה) כִּי שַׁעֲרֵי פִּתְחֵי הַהֲבָנָה בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה הֵם הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁיַּעַמְדוּ בִּפְנֵי הָאָדָם, וְהֵם סוֹד הַקְּלִפּוֹת הַמִּתְהַוִּים מֵעֲבֵרוֹת הָאָדָם, וְזֶה שֶׁהֵעִיר הַכָּתוּב בְּמַאֲמָר זֶה שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ, פֵּרוּשׁ, אִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁתַּעֲמֹד עַל אֲמִתַּת הַתּוֹרָה לְהָבִין אֲמָרֶיהָ, שְׁמֹר הַמִּצְווֹת לְבַל תַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם, וּבָזֶה ״וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל״ וְגוֹ׳.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה טו:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת תּוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ וְגוֹ׳, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ שְׁמֹר, פֵּרוּשׁ, אִם הוּא בִּשְׁמִירָה שֶׁשּׁוֹמֵר הַתּוֹרָה, אָז ״וְשָׁמַעְתָּ״ תּוֹרָה מִפִּיהוּ. וְאָמְרוֹ אֵת כָּל הַדְּבָרִים, לְדֶרֶךְ זֶה יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בַּחֲגִיגָה (שם) וְזֶה לְשׁוֹנָם: וְרַבִּי מֵאִיר הֵיכִי גָּמַר תּוֹרָה מִפּוּמֵיהּ דְּאַחֵר? וְהָאָמַר וְכוּ׳ ״כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן״ וְגוֹ׳, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: רַבִּי מֵאִיר קְרָא אַשְׁכַּח וְדָרַשׁ ״הַט אָזְנְךָ וְגוֹ׳, וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי״ – לְדַעְתָּם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לְדַעְתִּי וְכוּ׳. קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּגָדוֹל הָא בְּקָטָן. וְאָמְרוּ עוֹד שָׁם וְזֶה לְשׁוֹנָם: דָּרַשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב ״אֶל גִּנַּת אֱגוֹז״ וְגוֹ׳, אַשְׁכְּחֵיהּ רַבָּה בַּר שִׁילָא לְאֵלִיָּהוּ, אָמַר לֵיהּ: מַאי קָא עָבִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? אָמַר לֵיהּ: קָאָמַר שְׁמַעְתָּא מִפּוּמַיְיהוּ דְּכוּלְּהוּ רַבָּנָן וּמִפּוּמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר לָא קָאָמַר, מִשּׁוּם דְּגָמַר שְׁמַעְתָּא מִפּוּמֵיהּ דְּאַחֵר. אָמַר לֵיהּ: רַבִּי מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא וְכוּ׳, אָמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא קָאָמַר ״מֵאִיר בְּנִי אוֹמֵר״ וְכוּ׳, עַד כָּאן. הִנֵּה לְפִי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַגָּדוֹל יָכוֹל לִלְמֹד מֵהָרַב הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה הָרַב רָשָׁע, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַקָּטָן. וְרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מָצִינוּ שֶׁכָּתַב (הלכות תלמוד תורה ד) שֶׁאֵין לִלְמֹד מֵהָרַב אֶלָּא אִם הוּא כְּמַלְאַךְ ה׳, וְלֹא חִלֵּק בֵּין גָּדוֹל לְקָטָן כְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא.

וְרָאִיתִי לַבַּ״ח (ש״ך יורה דעה סימן רמ״ו) שֶׁכָּתַב שֶׁלֹּא חִלֵּק בַּגְּמָרָא אֶלָּא לְדַעַת רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל הַשַּׁ״ס אֵינוֹ סוֹבֵר כֵּן, וְדִיֵּק לְשׁוֹן הַשַּׁ״ס שֶׁאָמַר רַבִּי מֵאִיר קְרָא אַשְׁכַּח וְדָרַשׁ, מַשְׁמַע דַּוְקָא רַבִּי מֵאִיר הוּא שֶׁסּוֹבֵר כֵּן, עַד כָּאן.

וְאֵין דְּבָרָיו נְכוֹנִים. אֶחָד, מִנַּיִן לוֹ לַתַּלְמוּד לוֹמַר שֶׁמַּעֲשֵׂה רַבִּי מֵאִיר בְּמַחְלֹקֶת עוֹמֵד כָּל שֶׁאָנוּ יְכוֹלִין לְהַשְׁווֹת בַּדָּבָר סְבָרָא. וְעוֹד, מִמַּה שֶׁמַּקְשֶׁה לְרַבִּי מֵאִיר מִדְּרָשַׁת ״כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן״ מוּכָח שֶׁחָפֵץ לְהַשְׁווֹתָם, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאַחַר הָאֱמֶת שֶׁרַבִּי מֵאִיר לְחַלֵּק אָתָא מֵהַדְּרָשָׁה שֶׁהוּא לִמּוּד הַגָּדוֹל, אִם כֵּן מַה מַקְשֶׁה הַתַּלְמוּד מִדְּרָשַׁת ״כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן״ וְגוֹ׳, אִם לֹא שֶׁתֹּאמַר שֶׁסּוֹבֵר שֶׁדְּרָשָׁה זוֹ מֻסְכֶּמֶת, שֶׁאִם לֹא כֵן הָיָה יָכוֹל לוֹמַר רַבִּי מֵאִיר אֵינוֹ דּוֹרֵשׁ כֵּן. וְאִם תֹּאמַר שֶׁזּוֹ הִיא כַּוָּנַת הַמְתָרֵץ שֶׁאָמַר ״רַבִּי מֵאִיר קְרָא אַשְׁכַּח״ וְכוּ׳, וּפֵרוּשׁ וְאֵינוֹ מוֹדֶה בִּדְרָשַׁת ״שִׂפְתֵי״ וְכוּ׳, אִם כֵּן מַאי חוֹזֵר לוֹמַר ״קָשׁוּ קְרָאֵי״ וְכוּ׳ אִם הַדּוֹרֵשׁ זֶה אֵינוֹ דּוֹרֵשׁ זֶה. וְעוֹד, הֲרֵי רָבָא שֶׁהוּא אָמוֹרָא אַחֲרוֹן דָּרַשׁ ״אֶל גִּנַּת אֱגוֹז״, מָה הָאֱגוֹז הַזֶּה הֲגַם שֶׁהוּא מְלֻכְלָךְ בְּטִיט וְכוּ׳ אֵין אֹכֶל שֶׁבְּתוֹכוֹ נִמְאָס וְכוּ׳ עַד כָּאן, וּדְבָרִים אֵלּוּ הֵם כִּסְבָרַת רַבִּי מֵאִיר, וְיָדוּעַ דְּהֲלָכָה כְּרָבָא הֲגַם שֶׁנֹּאמַר שֶׁמַּעֲשֵׂה רַבִּי מֵאִיר בְּמַחְלֹקֶת שָׁנוּי. וְעוֹד, אִם דְּרָשַׁת ״כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן״ הִיא בֵּין לְגָדוֹל בֵּין לְקָטָן וְרַבִּי מֵאִיר לְבַד הוּא שֶׁסּוֹבֵר לְחַלֵּק, מַה מֵשִׁיב רַבָּה בַּר שֵׁילָה לְאֵלִיָּהוּ ״רַבִּי מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא״ וְכוּ׳, הֲלֹא אֵינוֹ סוֹבֵר אֶלָּא רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל הַשַּׁ״ס סְבִירָא לֵיהּ שֶׁאֵין הֶתֵּר לִלְמֹד אֶלָּא מִכְּמַלְאָךְ בֵּין יִהְיֶה גָּדוֹל בֵּין יִהְיֶה קָטָן. וְעוֹד, מַה רְאָיָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁהִסְכִּים ה׳ עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַבִּי מֵאִיר שֶׁחָזַר וְאָמַר שְׁמַעְתָּא מִפִּיו. וְאִם תֹּאמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְּחִלָּה מַה סָבַר וּלְבַסּוֹף מַה סָבַר, שֶׁאֵין לוֹמַר שֶׁנֶּעְלַם מֵעֵינֵי ה׳ חָס וְשָׁלוֹם הַטַּעַם שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָה ״רַבִּי מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא״ וְכוּ׳. דַּע כִּי יַקְפִּיד ה׳ עַל הָאָדָם בַּעֲשׂוֹתוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ נָקִי אֶלָּא מֵה׳ וְלֹא מֵאָדָם, וְיֵחָשֵׁב לוֹ לְחֵטְא עַד שֶׁיִּהְיֶה נָקִי מֵה׳ וְאָדָם. וְלָזֶה כְּשֶׁעָשָׂה רַבִּי מֵאִיר מַעֲשֶׂה זֶה שֶׁהָיָה לָמֵד מֵאָדָם שֶׁאֵינוֹ כְּמַלְאָךְ, הָיָה רַבִּי מֵאִיר נָקִי מֵה׳ אֲבָל לֹא מֵאָדָם, כָּל עוֹד שֶׁלֹּא נוֹדַע טַעְמוֹ אִם זַךְ וְיָשָׁר פָּעֳלוֹ. וְזֶה סִבֵּב שֶׁלֹּא הָיָה ה׳ אוֹמֵר שְׁמוּעָה מִפִּיו לִהְיוֹתוֹ חֲסַר הַשְּׁלֵמוּת. וְאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר בִּישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה טַעַם לִשְׁבָח בְּמַעֲשָׂיו, נִכְנַס בְּגֶדֶר ״וִהְיִיתֶם נְקִיִּים גַּם מִיִּשְׂרָאֵל״, וְלָזֶה תֵּכֶף וּמִיָּד חָזַר וְאָמַר שְׁמַעְתָּא מִשְּׁמוֹ. וּלְעוֹלָם הָאֱמֶת כְּדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וְהַנָּכוֹן לָתֵת טַעַם לָרַמְבַּ״ם הוּא, שֶׁסּוֹבֵר שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה אֵין דַּעַת שְׁלֵמָה שֶׁתִּקָּרֵא גָּדוֹל לְהַתִּיר לוֹ לִלְמֹד מֵחָכָם רָשָׁע, שֶׁדַּוְקָא רַבִּי מֵאִיר שֶׁהָיָה שָׁלֵם בְּדַעַת וּבִידִיעָה הוּא שֶׁהֻתַּר לוֹ הַדָּבָר, שֶׁאֵין לָחוּשׁ וַדַּאי שֶׁיִּלְמֹד מִמֶּנּוּ רִשְׁעוֹ. וְאוּלַי כִּי לָזֶה דִּיֵּק הַתַּלְמוּד וְאָמַר: רַבִּי מֵאִיר קְרָא אַשְׁכַּח וְדָרַשׁ וְכוּ׳ רַבִּי מֵאִיר רִמּוֹן וְכוּ׳, פֵּרוּשׁ דַּוְקָא גֶּדֶר זֶה שֶׁל רַבִּי מֵאִיר הוּא שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּהֶתֵּר זֶה, לְפִי שֶׁהוּא וַדַּאי יִזְרֹק הַקְּלִפָּה וְלֹא יֹאכַל אֶלָּא הָאֹכֶל. וּסְבָרָא זוֹ נְכוֹנָה וּסְמוּכָה מֵעַצְמָהּ הִיא, לָזֶה סָתַם רַמְבַּ״ם לֶאֱסֹר לִלְמֹד מֵהָרַב שֶׁאֵינוֹ כְּמַלְאָךְ בֵּין לְגָדוֹל בֵּין לְקָטָן, כִּי הַדּוֹרוֹת נִתְמַעֲטוּ וְאֵין לָנוּ הֶתֵּר זֶה אֶלָּא בְּרַבִּי מֵאִיר וְכַיּוֹצֵא. וְצֵא וּלְמַד מִדִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קיב:) שֶׁאָמְרוּ: אִם הָרִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים וְכוּ׳.

וְעַל פִּי זֶה יִתְבָּאֵר עַל נָכוֹן אָמְרוֹ שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, אֵימָתַי אֲנִי מַתְנֶה עָלֶיךָ שֶׁאֵין לְךָ לְהָבִין שְׁמוּעָה אֶלָּא מֵאָדָם שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת? אֶלָּא דַּוְקָא לְמִי שֶׁהוּא קָטָן וְחָסֵר לִשְׁמוֹעַ כָּל הַדְּבָרִים אוֹ רוּבָּם שֶׁהָרוֹב כַּכֹּל, אֲבָל הַגָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁמוֹעַ אֶלָּא חֵלֶק קָטָן יָכוֹל הוּא לִשְׁמוֹעַ אֲפִלּוּ מֵאָדָם שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וּכְרַבִּי מֵאִיר שֶׁהָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה מֵאַחֵר, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה מְשַׁמֵּר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁהָיָה זוֹרֵק קְלִפָּתוֹ וְאוֹכֵל תּוֹכוֹ.

פסוק כט

כִּי יַכְרִית וְגוֹ׳ אֶת הַגּוֹיִם וְגוֹ׳ הִשָּׁמֶר לְךָ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת: א׳, לָמָּה תָּלָה אַזְהָרַת שְׁמִירַת עֲבוֹדָה זָרָה בְּ״כִּי יַכְרִית״ שֶׁיֵּרָאֶה שֶׁזּוּלַת זֶה אֵינוֹ בָּאַזְהָרָה כְּשֶׁיִּרְאֶה אֶת הַגּוֹיִם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה שְׁלֵוִים וּבְטוּחִים שָׁנִים רַבּוֹת, וְזֶה אֵינוֹ, שֶׁאַזְהָרַת עֲבוֹדָה זָרָה אֵינָהּ מִשְׁתַּנֵּית מֵהַמִּבְחָן בְּמַה שֶׁיֶּאֱרַע לְהָאֻמּוֹת. ב׳, אָמְרוֹ פֶּן תִּנָּקֵשׁ וְגוֹ׳ אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם – הֲלֹא אַדְרַבָּא אַחַר שֶׁיִּרְאֶה שֶׁנִּשְׁמְדוּ לְפָנָיו לֹא יִנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם, וְדִבְרֵי הַמָּאוֹר רַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לֹא הִסְפִּיקוּ בּוֹ יִשּׁוּב הַכָּתוּב עַל נָכוֹן. ג׳, אָמְרוֹ פֶּן תִּנָּקֵשׁ וּפֶן תִּדְרֹשׁ – כֵּיוָן שֶׁהַנְּקִישָׁה הִיא דְּרִישַׁת עֲבוֹדָתָם הָיָה לוֹ לוֹמַר ״פֶּן תִּנָּקֵשׁ וְגוֹ׳ לִדְרֹשׁ אַחֲרֵי״ וְגוֹ׳. ד׳, אָמְרוֹ לֵאמֹר – לְמִי יֹאמְרוּ. ה׳, אָמְרוֹ אֵיכָה – אֵין יָדוּעַ כַּוָּנַת מַאֲמָר זֶה אִם שׁוֹאֵל, אוֹ מַתְמִיהַּ, אוֹ מְדַמֶּה, וּלְכָל הַפֵּרוּשִׁים אֵין יָדוּעַ הַמְּכֻוָּן. ו׳, אָמְרוֹ לֹא תוֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע – קָשֶׁה, בִּשְׁלָמָא ״לֹא תִגְרַע״ יְצַו ה׳ לְבַל יִגְרַע מִכָּל הָאַזְהָרוֹת שֶׁצִּוָּה עַל עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל ״לֹא תוֹסֵף״ מַה בָּא לְלַמֵּד? אִם לְבַל יוֹסִיף סְיָגִים, זֶה אֵינוֹ, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב (ויקרא יח:ל) ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי״, וּמָצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהֶחְמִירוּ לִגְדֹּר כָּל דְּדָמֵי לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם לְבַל יֶאֱסֹר מִינֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַכָּתוּב, הֲרֵי מָצִינוּ שֶׁאָסַר הַכָּתוּב כָּל מִין עֲבוֹדָה זָרָה.

אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁבָּא לְהַזְהִיר עַל הַטָּעֻיּוֹת אֲשֶׁר יִטְעֶה אָדָם מִמַּחֲזֶה אֲשֶׁר עֵינָיו תֶּחֱזֶינָה רְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ, וְיֹאמַר מִמָּה נַפְשָׁךְ לֹא יִמָּנַע מִלּוֹמַר אַחַת מִשְׁתַּיִם: אוֹ תֹּאמַר שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ שֶׁעוֹבְדִים הַנִּכְרָתִים הִיא חֲשׁוּבָה עֲבוֹדָה, וְלָזֶה הִקְפִּיד ה׳ עַל עֲשׂוֹתָם לְזוּלָתוֹ וְלֹא לוֹ וַיִּסָּחֵם מֵאֶרֶץ הַחַיִּים, אוֹ תֹּאמַר שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ שֶׁעוֹבְדִים הַגּוֹיִם אֵינָהּ חֲשׁוּבָה עֲבוֹדָה לְהִתְקַנְאוֹת עָלֶיהָ אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר הַזּוֹרֵק לְמַרְקוּלִיס הַפּוֹעֵר לִפְעוֹר אוֹ הַמַּעֲבִיר לַמּוֹלֶךְ וְכַדּוֹמֶה לָזֶה, וְהָרְאָיָה שֶׁאֵין עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זוֹ לַה׳ אֱלֹהִים, וְטַעַם שֶׁהִקְפִּיד ה׳ לְהַכְרִית הַגּוֹיִם לֹא עַל שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה כָּזוֹ אֶלָּא עַל שֶׁלֹּא עֲבָדוּהוּ לַה׳ בַּעֲבוֹדָה הָרְאוּיָה וְעָזְבוּ שְׁאָר מִצְווֹת.

וְכָל אַחַת מִשְּׁתֵּי חֲלוּקוֹת אֵלּוּ שֶׁיַּכְרִיעַ הַמַּכְרִיעַ בְּדַעְתּוֹ הֲרֵי זֶה בִּטּוּל תּוֹרָה. אִם יַכְרִיעַ לוֹמַר שֶׁהָעֲבוֹדָה הִיא עֲבוֹדָה רְאוּיָה, תָּבֹא לוֹ הַסְּבָרָא לַעֲבֹד לַה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּמִינֵי הָעֲבוֹדוֹת עַצְמָן שֶׁבָּהֶם קִנֵּא כְּשֶׁנַּעֲשׂוּ לְזוּלַת. וְאִם יַכְרִיעַ לוֹמַר שֶׁאֵינָהּ עֲבוֹדָה, תָּבֹא לוֹ הַסְּבָרָא לַעֲשׂוֹת גַּם הוּא כֵּן כֵּיוָן שֶׁאֵין זֶה מַעֲשֵׂה עֲבוֹדָה זָרָה. לָזֶה בָּא מַאֲמַר ה׳ וְאָמַר כִּי יַכְרִית וְגוֹ׳ הִשָּׁמֶר לְךָ מִלִּטְעוֹת בְּאֶחָד מִשְּׁתֵּי חֲלוּקוֹת הָרְשׁוּמוֹת. כְּנֶגֶד טָעוּת הַבָּא מֵהַשְׁמָדָתָם שֶׁעֲבוֹדָתָם עֲבוֹדָה, אָמַר ״הִשָּׁמֶר לְךָ״ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם, פֵּרוּשׁ ״תִּנָּקֵשׁ״ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י תִּטָּרֵף אַחֲרֵיהֶם לִהְיוֹת כָּרוּךְ לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂיהֶם לֵאלֹהַי שֶׁאֲנִי עוֹבְדוֹ, אַחַר שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁהִקְפִּיד ה׳ עַל שֶׁעוֹבְדִים בָּזֶה לְזוּלָתוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ. וּכְנֶגֶד טָעוּת הַבָּא מֵהַבְחָנַת הָעֲבוֹדָה הֱיוֹתָהּ בְּזוּיָה וְאֵין עֲבוֹדָה זוֹ נִקְרֵאת עֲבוֹדָה וְלֹא יַקְפִּיד ה׳ עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹתָהּ לִפְעוֹר לְבַזּוֹתוֹ וְכַדּוֹמֶה, אָמַר וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ תִּדְרֹשׁ בְּמַעֲשֵׂה הָעֲבוֹדָה וּמֵאֶמְצָעוּת הַשְׂכָּלָתְךָ בָּהּ תֹּאמַר, וְהוּא אָמְרוֹ לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם, פֵּרוּשׁ, דָּבָר תָּמוּהַּ הוּא כִּי אֵיךְ יַעַבְדוּ עֲבוֹדָה בְּזוּיָה כָּזוֹ, אֵין זוֹ חֲשׁוּבָה עֲבוֹדָה וְיָכוֹל אֲנִי לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי אֵין בָּזֶה לֹא כָּבוֹד וְלֹא חִבָּה לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא אָמְרוֹ וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי לִפְעוֹר וְלִזְרוֹק אֶבֶן בְּרִגְמַת מַרְקוּלִיס, הִשָּׁמֶר פֶּן תֹּאמַר כֵּן.

וְגָמַר אוֹמֶר לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַה׳, זֶה כְּנֶגֶד טָעוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיַּחְשֹׁב לַעֲשׂוֹת לַה׳ מִין עֲבוֹדָה שֶׁעוֹבְדִים הַגּוֹיִם, וְשָׁלַל עִקַּר הַסְּבָרָא שֶׁמִּמֶּנָּה בָּא הַטָּעוּת וְאָמַר כִּי אֶת כָּל תּוֹעֲבַת ה׳ אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ וְגוֹ׳, לֹא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁה׳ מִתְקַנֵּא שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשֶׂה מְשֻׁבָּח זֶה לְזוּלָתוֹ, לֹא כֵן הוּא, אֵינוֹ אֶלָּא דָּבָר הַשָּׂנאוּי בְּעֵינֵי ה׳, וְסָמַךְ גַּם כֵּן לוֹמַר דָּבָר זָר גַּם בְּעֵינֵי אָדָם, כְּאָמְרוֹ גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְגוֹ׳ יִשְׂרְפוּ, וּמֵעַתָּה גַּם טָעוּת שְׁנִיָּה שֶׁאֵין עֲבוֹדָה זוֹ עֲבוֹדָה וְאֵין ה׳ מַקְפִּיד עַל הַמַּעֲשִׂים, סָתַר בָּזֶה בְּנֹעַם דְּבָרָיו, כִּי הַמַּעֲשֶׂה מִצַּד עַצְמוֹ שׂוֹנֵא אוֹתוֹ ה׳, הֲגַם שֶׁאֵינָהּ מַעֲלָה וְכָבוֹד, וְהוּא אָמְרוֹ תּוֹעֲבַת ה׳ אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם, פֵּרוּשׁ הַמַּעֲשֶׂה מִצַּד עַצְמוֹ הוּא מְתֹעָב בְּעֵינֵי ה׳, כְּדֶרֶךְ שֶׁתִּעֵב הַרְבֵּה דְּבָרִים בְּלֹא טַעַם מֻשָּׂג לְכָל מַשְׂכִּיל, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר אִסּוּר שְׁתֵּי אֲחָיוֹת הֲגַם שֶׁיַּחְפְּצוּ שְׁנֵיהֶם בַּדָּבָר וְכַדּוֹמֶה לָזֶה, כְּמוֹ כֵן אָסַר מַעֲשֶׂה זֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה הֲגַם שֶׁאֵין חֵפֶץ שֶׁיַּעֲשׂוּהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה.

וְגָמַר אָמְרוֹ אֶת כָּל הַדָּבָר וְגוֹ׳ לֹא תֹסֵף וְגוֹ׳ וְלֹא תִגְרַע לְפִי דְּבָרֵינוּ יָבֹא עַל נָכוֹן, פֵּרוּשׁ לֹא תֹסֵף – כְּנֶגֶד עֲבוֹדַת הַגּוֹיִם לֵאלֹהֵיהֶן שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מֵהֶם לַעֲבוֹדַת ה׳, וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ – פֵּרוּשׁ לְהַתִּיר עֲבוֹדוֹת הַבְּזוּיוֹת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה כַּנִּזְכָּר אֶלָּא הַכֹּל בִּכְלַל הָאִסּוּר, וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַדִּקְדּוּקִים.

פרק יג

פסוק ב

כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא. אָמְרוֹ נָבִיא, פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ הוּא מֻחְזָק לְנָבִיא, הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה נֶאֱמָן אֶצְלְךָ אִם אָמַר לְךָ לַעֲבֹר עַל אֵיזוֹ מִצְוָה לְפִי שָׁעָה כְּאֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל (מלכים א יח), וְכוּ׳, אַף עַל פִּי כֵן אִם יֹאמַר לְךָ שֶׁתַּעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה חַיָּב מִיתָה.

וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא הִזְכִּיר בִּתְחִלָּה מַאֲמַר הַנָּבִיא דָּבָר שֶׁעָלָיו נָתַן הָאוֹת וְגוֹ׳. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ וּבָא הָאוֹת וְגוֹ׳ לֵאמֹר וְגוֹ׳, וְכִי הָאוֹת הוּא הָאוֹמֵר? הֲלֹא הַנָּבִיא הוּא הָאוֹמֵר לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעַל זֶה הוּא שֶׁמִּתְחַיֵּב מִיתָה?

וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לְדַבֵּר כְּנֶגֶד נָבִיא שֶׁבָּא וְדִבֵּר בְּסֵדֶר זֶה: ה׳ אָמַר אֵלָיו שֶׁאִם יִתֵּן מוֹפֵת זֶה אוֹ אוֹת זֶה, כַּוָּנַת הָאוֹת הוּא לוֹמַר שֶׁנַּעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם יִהְיֶה הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת בְּסֵדֶר זֶה אֵין הַכַּוָּנָה כֵּן אֶלָּא אַדְרַבָּא לְתַעֲבָהּ וּלְשָׂרְפָהּ כְּמִשְׁפָּטָהּ הָרִאשׁוֹן. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת – פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהוּא לֹא אָמַר אֶלָּא אוֹ זֶה אוֹ זֶה, וּבָאוּ שְׁנֵיהֶם הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת, וְהָיוּ בְּסֵדֶר אֲשֶׁר אָמַר שֶׁיַּגִּידוּ עַל כַּוָּנַת ה׳ שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיַּעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, לֹא תִשְׁמַע וְגוֹ׳, וְחַיָּב מִיתָה הַנָּבִיא וְגוֹ׳, הֲגַם שֶׁלֹּא הֶחְלִיט בִּדְבָרָיו שֶׁיַּעַבְדוּ עַד בֹּא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת וְהֵם הָאוֹמְרִים לַעֲבֹד, וְעוֹד שֶׁהוּא לֹא אָמַר אֶלָּא אוֹ אוֹת אוֹ מוֹפֵת וְהָיוּ שְׁנֵיהֶם, אַף עַל פִּי כֵן לֹא תִשְׁמַע וְגוֹ׳.

פסוק ד

כִּי מְנַסֶּה וְגוֹ׳. וְאִם תֹּאמַר מֵעַתָּה כִּי לְנַסּוֹתֵינוּ בָּא ה׳ נָבִיא זֶה, לָמָּה יוּמַת אִם דְּבַר ה׳ בְּפִיהוּ לְנַסּוֹת? וְנִרְאֶה כִּי מַאֲמַר כִּי מְנַסֶּה לֹא בָּא לוֹמַר כִּי ה׳ אָמַר לַנָּבִיא לוֹמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶלָּא בָּא לָתֵת טַעַם לַמּוֹפְתִים שֶׁנָּתַן ה׳, וְאָמַר כִּי מְנַסֶּה וְגוֹ׳, וּכְפִי זֶה ה׳ נָתַן מוֹפֵת זֶה לְנַסּוֹת.

אוֹ אֶפְשָׁר כִּי לְעוֹלָם מוֹפֵת וְאוֹת זֶה לֹא עֲשָׂאוֹ ה׳ לְנַסּוֹת, אֶלָּא לַאֲשֶׁר יַגִּידוּ אוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְלָאִים מַעֲשֵׂה ה׳, וְנָתַן טַעַם ״כִּי מְנַסֶּה״ תְּשׁוּבָה לְמַה שֶׁיֹּאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: לָמָּה ה׳ לֹא הֵסִיר הַמּוֹפֵת וְהָאוֹת לְבַל יִטְעוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי ה׳? לָזֶה אָמַר כִּי מְנַסֶּה וְגוֹ׳, לָזֶה הִנִּיחַ הָעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ, אֲבָל זוּלַת טַעַם זֶה ה׳ יַעֲשֶׂה לְבַל תֶּחֱזַקְנָה יְדֵי רְשָׁעִים וְלֹא יִהְיֶה לֹא אוֹת וְלֹא מוֹפֵת.

פסוק ה

אַחֲרֵי ה׳ וְגוֹ׳. קָשֶׁה לָמָּה הִפְסִיק בְּפָסוּק זֶה בְּאֶמְצַע מִשְׁפַּט נְבִיא שֶׁקֶר, שֶׁהֲרֵי אַחֲרָיו הוּא אוֹמֵר ״וְהַנָּבִיא הַהוּא וְגוֹ׳ יוּמָת״, שֶׁהָיָה לוֹ לְאָמְרוֹ אַחַר פָּסוּק ״וְהַנָּבִיא״ וְגוֹ׳. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֶאֱרִיךְ כָּל אֵלֶּה הַדְּבָרִים תֵּלֵכוּ, תִּירָאוּ, תִּשְׁמֹרוּ, תִּשְׁמָעוּ, תַּעֲבֹדוּ, תִדְבָּקוּן?

וְנִרְאֶה שֶׁבָּא לְהָעִיר הַדְּבָרִים הַכְּלָלִים שֶׁיֶּשְׁנָם בַּעֲבוֹדַת ה׳, כְּדֵי שֶׁתֵּדַע מֵהֶם לְחַיֵּב הַנָּבִיא וְהַחוֹלֵם כְּשֶׁיֹּאמַר לַעֲשׂוֹת אַחַת מֵהֵנָּה לַעֲבוֹדָה זָרָה. וְהִתְחִיל לוֹמַר ״אַחֲרֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ״ – זוֹ מִצְוַת קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, לָלֶכֶת אַחֲרֵי ה׳ וְלֹא אַחֲרֵי זוּלָתוֹ. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם אָמַר הַנָּבִיא לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם עֲבוֹדָה זָרָה לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ – חַיָּב. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״תֵּלֵכוּ״ לְשׁוֹן עָתִיד, לְהָעִירְךָ בְּשִׁעוּר חִיּוּב הַנָּבִיא שֶׁמִּתְחַיֵּב עָלָיו, שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא אָמַר ״קוּם עֲבוֹד״ עַתָּה, אֶלָּא תְּקַבְּלוּ עֲבוֹדָה זָרָה עֲלֵיכֶם לֶאֱלוֹהַּ לְמָחָר – יִתְחַיֵּב מִיתָה מֵעֵת שֶׁאָמַר לָהֶם הַדְּבָרִים, הֲגַם שֶׁדְּבָרָיו לֶעָתִיד.

וְאָמְרוֹ וְאֹתוֹ תִירָאוּ – פֵּרוּשׁ, דַּוְקָא אוֹתוֹ תִּירָאוּ וְלֹא לַעֲבוֹדָה זָרָה. הַכַּוָּנָה, שֶׁאִם בָּא לוֹמַר יְראוּ מֵעֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית, הֲגַם שֶׁלֹּא אָמַר לַעֲשׂוֹת לָהּ דָּבָר וְלֹא לְעָבְדָהּ אֶלָּא לְיִרְאָהּ שֶׁמָּא תָּרֵעַ לוֹ, וְאֵין זֶה מְמַעֵט יִרְאָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי כֵן חַיָּב מִיתָה, כִּי אוֹתוֹ לְבַד יִרְאוּ.

וְאָמְרוֹ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ מִצְוֹתָיו וְלֹא מִצְוֹת עֲבוֹדָה זָרָה, הַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁאִם תְּצַוֶּה עֲבוֹדָה זָרָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֲנָאָה, כְּגוֹן שֶׁתֹּאמַר עֲבוֹדָה זָרָה: ״מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהַרְוִיחַ יַעֲשֶׂה דָּבָר זֶה וְיַרְוִיחַ״ וְכַדּוֹמֶה לָזֶה, וְאֵין בְּמַעֲשֶׂה זֶה דָּבָר שֶׁנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְיֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר כֵּיוָן שֶׁאֵין בְּדָבָר זֶה מִין עֲבוֹדָה אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, תַּלְמוּד לוֹמַר מִצְוֹתָיו יִתְבָּרַךְ תִּשְׁמֹרוּ, וְאִם בָּא הַנָּבִיא לוֹמַר שֶׁה׳ צִוָּה לוֹ שֶׁיַּעֲשׂוּ דִּבְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה בָּזֶה וְיַצְלִיחוּ – יוּמָת.

וְאָמְרוֹ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, פֵּרוּשׁ, דַּוְקָא בְּקוֹלוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לִשְׁמֹעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד אִמְרוֹתָיו הַטְּהוֹרוֹת, וְלֹא בְּקוֹלָהּ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאִם עֲבוֹדָה זָרָה אָמְרָה אֵיזוֹ אֲמָרִים אָסוּר לְשָׁמְעָם. וְאִם בָּא הַנָּבִיא וְאָמַר שֶׁצִּוָּה ה׳ לֵילֵךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה לִשְׁמֹעַ דְּבָרֶיהָ, הֲגַם שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא מַעֲשֶׂה וְלֹא לְיִרְאָה מִמֶּנָּה, אַף עַל פִּי כֵן יוּמַת.

וְאָמְרוֹ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ, פֵּרוּשׁ, לַה׳ וְלֹא לְזוּלָתוֹ, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין נז.) שֶׁאָמַר קֵיסָר לְבֵן קָטָן שֶׁל חַנָּה שֶׁיַּעֲרִים לְהַשְׁלִיךְ טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְיֵלֵךְ וִיבִיאֶנָּה וְיֵרָאֶה לָרוֹאִים שֶׁעָבַד, הֲגַם שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ לְעָבְדָהּ וְלֹא רָצָה וְכוּ׳, עַל כֵּן בָּא הַכָּתוּב כָּאן לוֹמַר שֶׁאִם בָּא נָבִיא לוֹמַר עַל פִּי ה׳ כִּי ה׳ מַרְשֵׁהוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן יוּמַת הַנָּבִיא:

וְאָמְרוֹ וּבוֹ תִדְבָּקוּן יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קיא:) וְכִי אֶפְשָׁר לִידָּבֵק בַּשְּׁכִינָה? אֶלָּא שֶׁיִּדְבַּק בְּלוֹמְדֵי תּוֹרָה שֶׁהֵם מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה וּכְאִלּוּ נִדְבַּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכָאן צִוָּה ה׳ שֶׁלֹּא יִדְבַּק אֶלָּא בִּקְרוֹבֵי ה׳ וּקְדוֹשָׁיו, וְלִשְׁלֹל בָּא שֶׁלֹּא יִדְבַּק בִּקְרוֹבֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם בָּא נָבִיא וְאָמַר בְּמַאֲמַר ה׳ לַעֲשׂוֹת כֵּן – יוּמַת הַנָּבִיא הַהוּא. וְאוּלַי כִּי לָזֶה נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא אָמַר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים, לוֹמַר שֶׁחַיָּבִין גַּם אִם לֹא יֹאמְרוּ לַעֲבֹד, וַהֲגַם שֶׁגָּמַר אוֹמֶר וְנָעָבְדֵם, הַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁסּוֹפוֹ לוֹמַר וְנָעָבְדֵם, וּלְעוֹלָם שֶׁיִּתְחַיֵּב עַל כָּל פְּרָטִים שֶׁרָשַׁם ה׳ בַּפָּסוּק ״אַחֲרֵי ה׳״ וְגוֹ׳, וְלָזֶה גָּמַר אוֹמֶר וְהַנָּבִיא הַהוּא וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ שֶׁרָצָה לְנַגֵּד הָאָמוּר יוּמָת. וְטַעַם הַמִּיתָה אָמַר הַכָּתוּב כִּי דִבֶּר סָרָה עַל ה׳, וַהֲגַם שֶׁלֹּא הֵסִית בְּפֵרוּשׁ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה אַף עַל פִּי כֵן מְחַיְּבוֹ הַכָּתוּב עַל שֶׁשִּׁקֵּר עַל ה׳ שֶׁנִּבָּא דְּבָרִים רָעִים כָּאֵלֶּה, וּמוֹדִיעַ ה׳ שֶׁנְּבוּאָה כָּזוֹ לֹא יְנַבֵּא נְבִיאוֹ, וַהֲגַם שֶׁיְּנַבְּאוֹ לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל לְבַטֵּל אֵיזוֹ מִצְוָה הוֹרָאַת שָׁעָה, דַּוְקָא בִּשְׁאָר מִצְווֹת, אֲבָל בַּעֲבוֹדָה זָרָה כָּל שֶׁהוּא בְּאִסּוּר, בֵּין דָּבָר שֶׁחַיָּב עָלָיו מִיתָה וּבֵין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עָלָיו מִיתָה לֹא יַסְכִּים ה׳ עָלָיו לַעֲשׂוֹתוֹ אֲפִלּוּ לְפִי שָׁעָה. וְאִם אָמַר כֵּן נָבִיא שֶׁקֶר עָנָה בַּה׳, וְכֵן אָמְרוּ בְּסִפְרֵי וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״כִּי דִבֶּר סָרָה״ – שֶׁבָּא לְזַיֵּף דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד כָּאן, וְעַל זִיּוּפוֹ הוּא מֵת.

וְחוּץ מִדַּרְכֵּנוּ יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב שֶׁבָּא לְהַזְהִיר עַל כְּלָלוּת הַתּוֹרָה שֶׁכָּלַל בְּשִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, אַחֲרֵי ה׳ וְגוֹ׳ תֵּלֵכוּ זֶה סֵדֶר זְרָעִים, וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דִּין לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים וְכֻלָּן מִמִּדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, גַּם לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹלִיכוֹ לַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳, גַּם בְּעִנְיַן מַעֲשֵׂר לֵוִי, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה לא) מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה נוֹתֵן מַעַשְׂרוֹתָיו וְהָיְתָה לוֹ שָׂדֵהוּ מוֹצִיאָה לוֹ אֶלֶף וְכוּ׳, לְאַחַר זְמַן מֵת הָאִישׁ הַהוּא וְעָמַד בְּנוֹ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה רָעָה עֵינוֹ בְּמַעַשְׂרוֹ וּפִיחֵת מִשִּׁיעוּר הַצָּרִיךְ, לְשָׁנָה הַבָּאָה הוֹצִיאָה לוֹ הַשָּׂדֶה כְּשִׁיעוּר מַה שֶׁפָּרַע עָלָיו אֶשְׁתָּקַד, לְשָׁנָה אַחֶרֶת פִּחֵת עוֹד, הוֹצִיאָה לוֹ שָׂדֵהוּ כְּשִׁיעוּר מַה שֶׁפָּרַע שָׁנָה שֶׁעָבְרָה, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, עַד כָּאן, הַדְּבָרִים מוֹכִיחִים כִּי לְשִׁיעוּר מַה שֶׁהָיָה נוֹתֵן הָיְתָה שָׂדֵהוּ מוֹצִיאָה לוֹ. לָזֶה בָּא מַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ כָּאן וְצִוָּה עָלָיו שֶׁיֵּלֵךְ הוּא אַחַר מַעֲשָׂיו יִתְבָּרַךְ לָתֵת כְּפִי מַה שֶׁיִּתֵּן לוֹ, וְלֹא יְסוֹבֵב שֶׁה׳ יֵלֵךְ אַחֲרָיו כְּפִי מַה שֶׁיִּתֵּן הוּא מַעַשְׂרוֹתָיו עַל אוֹפֶן שֶׁכָּתַבְנוּ.

עוֹד נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לוֹמַר לָשׁוֹן זֶה כְּנֶגֶד סֵדֶר זְרָעִים, לְפִי שֶׁבּוֹ מִחְיַת הָאָדָם וּמְזוֹנוֹתָיו, וְכָתַב רַמְבַּ״ם בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת (פ״ג ה״ב) שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם בְּמַאֲכָלוֹ וּבְמִשְׁתֵּהוּ לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ לַעֲבוֹדַת ה׳ וְכוּ׳, דִּכְתִיב (משלי ג:ו) ״בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ״ וְגוֹ׳, וְהוּא מַאֲמַר אַחֲרֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ בְּדַרְכֵיכֶם.

וְאֹתוֹ תִירָאוּ – זֶה סֵדֶר מוֹעֵד, וּרְמָזָם בְּתֵיבַת אוֹתוֹ, כִּי שַׁבָּת נִקְרָא אוֹת, דִּכְתִיב (שמות לא:יז) ״אוֹת הִיא״, גַּם יָמִים טוֹבִים נִקְרָאִים אוֹתוֹת, וְיִחֵס לָהֶם הַמּוֹרָא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסֵפֶר תִּקּוּנֵי הַזֹּהַר (תיקון ט) יְרֵא שַׁבָּת, שֶׁצָּרִיךְ לִירֹא מֵעָנְשָׁם.

וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ – זֶה סֵדֶר נָשִׁים, שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר הַרְבֵּה מִצְוֹת שֶׁבְּהִלְכוֹת נָשִׁים וְאִסּוּרֵי בִּיאָה וְזִיקוֹת.

וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ – זֶה סֵדֶר נְזִיקִין, וְרָמַז בְּמַאֲמַר וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַטּוֹת אֹזֶן לַאֲשֶׁר יִשְׁפְּטוּ הַשּׁוֹפְטִים לְחַיֵּב הַחַיָּב וּלְזַכּוֹת הַזַּכַּאי, וְלֹא יָסוּר מִכָּל אֲשֶׁר יוֹרוּהוּ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים יז:יב) ״וְהָאִישׁ וְגוֹ׳ לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן וְגוֹ׳ אוֹ אֶל הַשּׁוֹפֵט״ וְגוֹ׳.

וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ – זֶה סֵדֶר קָדָשִׁים, שֶׁכֻּלּוֹ מִשְׁפְּטֵי עֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ.

וּבוֹ תִדְבָּקוּן – זֶה סֵדֶר טְהָרוֹת שֶׁכֻּלּוֹ מִשְׁפְּטֵי הַטְּהָרוֹת, וּרְמָזוֹ בְּמַאֲמַר וּבוֹ תִדְבָּקוּן כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַטַּהֲרָה יִהְיוּ רְאוּיִים לִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה.

פסוק ו

וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חוֹלֵם וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר נָבִיא וְחוֹלֵם, שֶׁאִם לֹא הָיָה אוֹמֵר אֶלָּא נָבִיא הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא חִיֵּב הַכָּתוּב מִיתָה אֶלָּא לָזֶה שֶׁאָמַר שֶׁדִּבֵּר ה׳ אֵלָיו בִּנְבוּאָה, שֶׁמְּצֻוִּים יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹעַ לְנָבִיא, דִּכְתִיב (דברים יח:טו) ״אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן״, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַבָּא בְּדִבְרֵי חֲלוֹמוֹת, שֶׁאֵין חִיּוּב עַל יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת וְיֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר עֲלֵיהֶם ״חֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבֵּרוּ״ – אֵינוֹ חַיָּב, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אוֹ חוֹלֵם״. וְאִם הָיָה אוֹמֵר ״חוֹלֵם״ וְגוֹ׳ וְלֹא נָבִיא, הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁאֵין חַיָּב מִיתָה אֶלָּא הַחוֹלֵם, אֲבָל הַנָּבִיא, וּמַה גַּם נָבִיא שֶׁהוּא מֻחְזָק לִנְבִיא אֱמֶת כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה, יֵאָמְנוּ דְּבָרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁיֵּאָמְנוּ דְּבָרָיו, כְּשֶׁיֹּאמַר לַעֲבֹר עַל שְׁאָר מִצְווֹת לְפִי שָׁעָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהַנָּבִיא״ וְגוֹ׳:

הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר וְגוֹ׳. כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא לְפִי שֶׁיֹּאמַר הָאוֹמֵר: בִּשְׁלָמָא הַנָּבִיא בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא תָּבֹא הַנְּבוּאָה כְּדֶרֶךְ זֶה אֶלָּא אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַחוֹלֵם, לֶהֱיוֹת שֶׁבַּחֲלוֹם יָבוֹאוּ לְהָאָדָם דְּבָרִים מֻפְלָאִים וְכוֹזְבִים, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה הָאִישׁ חֲלוֹם הַזֶּה חָלַם וְלֹא שִׁקֵּר. וְהֵן אֱמֶת אִם הָיָה חִיּוּב מִיתָה עַל אֲשֶׁר יֹאמַר לָהֶם עִבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, זֶה יִתְחַיֵּב מִדִּין מֵסִית, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהוּא מֵת עַל סִפּוּר הַחֲלוֹם לְבַד, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁאֲפִלּוּ הֶחְלֵט הַדְּבָרִים אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא שֶׁהַמּוֹפֵת הוּא הָאוֹמֵר לַעֲבֹד, אִם כֵּן לָמָּה יָמוּת הַחוֹלֵם עַל חֲלוֹמוֹ? לָזֶה אָמַר כִּי דִבֶּר סָרָה, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁנַּצְדִּיק לוֹמַר כִּי בָּא הַחֲלוֹם כִּדְבָרָיו, וְהוּא מַה שֶׁהֵעִיר בְּתֵבַת ״הַחֲלוֹם״, פֵּרוּשׁ, לוּ יְהִי שֶׁהָאֱמֶת הֱיוֹתוֹ חֲלוֹם כִּדְבָרָיו, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה לוֹ לְהַחְשִׁיבוֹ וּלְסַפְּרוֹ לְעַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁהוּא דִּבֶּר סָרָה עַל ה׳, וְעַל זֶה לְבַד יוּמָת.

וְגָמַר אוֹמֶר הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם – בָּא הַכָּתוּב לִשְׁפּוֹט בְּצֶדֶק חִיּוּב מִיתַת הַחוֹלֵם בְּמַאֲמָר זֶה, עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: כֵּיוָן שֶׁה׳ אֱלֹהֵיכֶם הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, הֲרֵי הֶרְאָה ה׳ בְּעַיִן פְּתוּחָה בְּהָקִיץ אֱמוּנַת ה׳ וְהַכְחָשַׁת זוּלָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ בְּפָסוּק ״אָנֹכִי ה׳ וְגוֹ׳ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״ (שמות כ:ב), וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הַחוֹלֵם הַזֶּה הָיָה לוֹ לְבַטֵּל אֶת אֲשֶׁר יַגִּיד לוֹ בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת בַּדִּמְיוֹנוֹת הַכּוֹזְבוֹת מִפְּנֵי מַה שֶׁרָאָה בְּהָקִיץ וְלֹא בַּחֲלוֹם, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא עָשָׂה כֵן וּבָא לְסַפְּרוֹ – זֶה יַגִּיד שֶׁצָּדְקוּ הַדְּבָרִים אֶצְלוֹ וְחָפֵץ שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בֵּית יִשְׂרָאֵל, לָזֶה יוּמַת עַל חֲלוֹמוֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו.

מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳. בָּא לוֹמַר כִּי טַעַם חִיּוּב מִיתָה לְנָבִיא וְחוֹלֵם הוּא לְפִי שֶׁבָּאוּ דִּבְרֵיהֶם עַל דָּבָר שֶׁהוּא עוֹקֵר כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם בָּא עַל אַחַת מִכָּל מִצְווֹת ה׳, בֵּין חוֹלֵם בֵּין נָבִיא, לֹא יוּמְתוּ, וְדִין הַקַּבָּלָה מֵהֶם – בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת נֹאמַר אֵלָיו שָׁוְא יְדַבֵּר, וְהַנָּבִיא אִם הוּא יָדוּעַ לִנְבִיא אֱמֶת נְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כְּאֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל:

וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. אוּלַי שֶׁיִּרְמוֹז לְאוֹתוֹ שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשֵׁם זֶה, דִּכְתִיב (בראשית ח:כא) ״יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע״, וְלָזֶה אָמַר הָרָע הַיָּדוּעַ. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי כְּשֶׁיַּעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִתְבַּעֵר הָרָע וְנִתָּשׁ כֹּחוֹ וְלֹא יִתְעַצֵּם בְּלִבּוֹת בְּנֵי אָדָם, כְּאָמְרוֹ ״מִקִּרְבֶּךָ״.

פסוק ז

כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ וְגוֹ׳. בְּפָרָשָׁה זוֹ רָמַז ה׳ הֶעָרָה גְּדוֹלָה בְּאוֹפְנֵי הַהֲסָתָה הַבָּאָה לָאָדָם מֵעַצְמוֹ לְהַטּוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר. דַּע כִּי יֵשׁ מֵסִית שֶׁבָּא עִם הָאָדָם מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ בָּעוֹלָם, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צא:) בַּפָּסוּק (בראשית ד:ז) ״לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ״ וְהוּא מֵסִית לְהָאָדָם לְהָרַע.

עוֹד יִוָּלֵד בָּאָדָם כֹּחַ מֵסִית שֵׁנִי, בְּאֶמְצָעוּת הָעֲבֵרָה. אִם עָבַר עַל מִצְוָה אַחַת, תִּוָּלֵד בּוֹ כֹּחַ הֶחָפֵץ רֶשַׁע, סוֹד מַאֲמַר (אבות פ״ד מ״ב) עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, וְהֶאֱרִיכוּ בָּזֶה אַנְשֵׁי אֱמֶת לוֹמַר כִּי עַל יְדֵי עֲבֵרָה אַחַת קוֹנֶה קָטֵיגוֹר אֶחָד וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל כֹּחַ הָרַע הָרִאשׁוֹן לְהַחְטִיאוֹ, וְכֵן שְׁנַיִם וְכֵן שְׁלֹשָׁה כִּי יַרְבֶּה לַחְטֹא יִגְדַּל בּוֹ הַהֲסָתָה. וּלְטַעַם זֶה אָמְרוּ (ברכות לד:): מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִין לַעֲמוֹד.

עוֹד בְּאֶמְצָעוּת נְטוֹת הָאָדָם לְדֶרֶךְ לֹא טוֹב, יְסוֹבְבֶנּוּ קְנוֹת כֹּחַ שְׁלִישִׁי, שֶׁהוּא נֶפֶשׁ רָעָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם בְּתוֹסֶפֶת נְשָׁמָה יְתֵרָה בְּהִתְעַצְּמוּתוֹ בְּדַרְכֵי ה׳, כְּמוֹ כֵן בְּאֶמְצָעוּת דְּרָכִים הָרָעִים יִקְנֶה תּוֹסֶפֶת נֶפֶשׁ רָעָה לְהַחְטִיאוֹ.

עוֹד יוֹסִיף מִזֶּה גָּדֵר רְבִיעִי, וְהוּא לְהִכָּנֵס נַפְשׁוֹ בְּגָדֵר אַחֶרֶת שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה, וְהִיא שֶׁנַּפְשׁוֹ תִּתְחַבֵּר וְתִשְׁתַּתֵּף עִם חֵלֶק הָרַע וְתִשְׁוֶה לוֹ בְּטִבְעָהּ, וְזֶה הוּא גְּמַר הֶחְלֵט נֶפֶשׁ אָדָם לִכְפּוֹר בָּעִקָּר וְלַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה.

וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ ״כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ״, הוּא חֵלֶק הָרַע שֶׁהוּא מִתְאַחֶה עִם הָאָדָם מִתְּחִלָּתוֹ קוֹדֶם בּוֹאוֹ בָּעוֹלָם. וְאָמְרוֹ בֶּן אִמֶּךָ נִתְכַּוֵּן לְהוֹדִיעַ מִנַּיִן בָּא אָח לְצָרָה, וְאָמַר בֶּן אִמֶּךָ שֶׁהִיא אֵם כָּל חַי, שֶׁהִיא חַוָּה שֶׁגָּרְמָה תַּעֲרוֹבֶת הָרַע בִּמְקוֹר הַקְּדֻשָּׁה בַּחֵטְא הָרִאשׁוֹן. וּכְנֶגֶד גָּדֵר שֵׁנִי שֶׁהוּא מֵסִית הַנּוֹלָד מֵחֵטְא הָאָדָם כַּנִּזְכָּר אָמַר אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ, הֵם תּוֹלְדוֹת מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁגַּם הֵם נִקְרָאִים בָּנִים זָרִים. וְאָמַר אוֹ בִתְּךָ כִּי יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁיּוֹלִידוּ קָטֵיגוֹר בְּמַדְרֵגַת זָכָר וְיֵשׁ בְּמַדְרֵגַת נְקֵבָה, כְּפִי כֹּחַ הַחֵטְא, כְּשֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל יוֹלִיד כֹּחַ הַזָּכָר וּלְפִי חֲלִישׁוּתוֹ יִתְיַחֵס אֵלָיו כִּנּוּי הַבַּת.

וּכְנֶגֶד גָּדֵר שְׁלִישִׁי שֶׁהוּא קִנְיַן נֶפֶשׁ רָעָה שֶׁתִּתְלַוֶּה עִם הַחוֹטֵא, אָמַר אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ, שֶׁשּׁוֹכֶנֶת בְּתוֹכוֹ נֶפֶשׁ רָעָה וְתַגְבִּיר בּוֹ הַהֲסָתָה לְהַפְעִיל הָרַע.

וּכְנֶגֶד גָּדֵר רְבִִיעִי שֶׁהוּא נְטוֹת הַנֶּפֶשׁ וּכְלוֹתָהּ לַחֵלֶק הָרַע שֶׁיִּהְיֶה בְּנַפְשׁוֹ, אָמַר רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ, שֶׁאֵין גָּדֵר בֵּין שְׁנֵיהֶם אֶלָּא חֵלֶק הָרַע וְנַפְשׁוֹ בְּחִינָה אַחַת. וְאַחַר הַדְרָגוֹת אֵלּוּ יִהְיֶה כֹּחַ בַּמֵּסִית לְדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה ״נֵלְכָה וְנַעַבְדָה״ וְגוֹ׳.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר בַּסֵּתֶר, לְהָעִיר כִּי הַמֵּסִית הוּא מַסְתִּיר עַצְמוֹ כִּי הוּא הַמֵּסִית, וּמְדַבֵּר כִּמְדַבֵּר דִּבְרֵי אַהֲבָה וְרֵעוּת, וּמַרְאֶה טְלָפַיִם כִּי לֹא לְהָרַע הוּא מִתְכַּוֵּן.

וְאָמְרוֹ לֵאמֹר נֵלְכָה, פֵּרוּשׁ לֹא שֶׁאוֹמֵר בְּפֵרוּשׁ ״נֵלְכָה נַעַבְדָה״, אֶלָּא אוֹמֵר דְּבָרִים מְסֻתָּרִים, וְתַכְלִית דְּבָרָיו הוּא לוֹמַר נֵלְכָה נַעַבְדָה וְגוֹ׳. גַּם יַעֲרִים בְּמַאֲמָרוֹ לוֹמַר ״נֵלְכָה נַעַבְדָה״ שֶׁכּוֹלֵל עַצְמוֹ עִמּוֹ, וּמִתְחַכֵּם בָּזֶה לוֹמַר שֶׁגַּם הוּא עַד עַתָּה לֹא הָיָה מַסְכִּים לַעֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא מִכָּאן וּלְהַבָּא הוּא רוֹצֶה לַעֲבֹד, וּבָזֶה יַחְשֹׁב הָאָדָם כִּי נַפְשׁוֹ הִיא הַמְּדַבֶּרֶת וְלֹא זוּלָתָהּ שֶׁהוּא יֵצֶר הָרַע.

וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ. פֵּרוּשׁ, בָּא בְּטַעֲנָה נֶגֶד מַה שֶׁנִּתְחַיֵּב הָאָדָם בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְאוֹמֵר לוֹ כִּי אֵין עָלָיו הַחִיּוּב אֶלָּא דַּוְקָא בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁיָּדַע וְקִבֵּל שֶׁלֹּא לְעָבְדָהּ, אֲבָל עֲבוֹדָה זָרָה אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם בָּעוֹלָם אֵין עָלָיו טַעֲנַת מַה שֶׁקִּבֵּל שֶׁלֹּא לַעֲבֹד, כִּי לֹא עָלָה זֶה עַל דַּעַת אָז כְּשֶׁקִּבֵּל, וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה, וְלֹא אַתָּה לְבַד אֶלָּא וַאֲבוֹתֶיךָ גַּם הֵם כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה לֹא יָדְעוּ זוֹ.

פסוק ח

מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים, פֵּרוּשׁ, כִּי יָבֹא בְּטַעֲנָה לְהוֹכִיחַ מִמַּה שֶׁלְּפָנָיו מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם, כִּי יִרְאוּ הָעַמִּים שֶׁסְּבִיב יִשְׂרָאֵל יַחֲנוּ בְּשַׁלְוָה וּבְהַצְלָחָה מְרֻבָּה וְיֹאמְרוּ אֵלָיו לְהִדָּמוֹת לְמַה שֶׁלְּפָנָיו, אוֹ יָבֹא בְּטַעֲנָה לְהוֹכִיחַ הוֹכָחָה גְּדוֹלָה וְהוּא כְּשֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּתְפַּשְּׁטָה בָּעוֹלָם שֶׁכָּל הָעוֹלָם אוֹ רֻבּוֹ עוֹבְדִים אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁאֵרַע בַּזְּמַנִּים אֵלּוּ, שֶׁמַּלְכוּת אֱדוֹם כֻּלָּם עוֹבְדִים וְכוּ׳, וְהִיא פִּנָּה גְּדוֹלָה, וּלְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא י.) שֶׁאָמְרוּ עֲתִידָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל הָעוֹלָם, הִנֵּה עֲבוֹדָה זָרָה אַחַת בְּכָל הָעוֹלָם מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ, וַהֲסָתָה זוֹ עִמָּהּ טַעֲנָה לְהוֹכִיחַ כִּי יֵשׁ בָּהּ מַמָּשׁ חָס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן אָמַר ״לֹא תֹאבֶה לוֹ״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, נוֹתֶנֶת הַתּוֹרָה עֵצָה לָאָדָם שֶׁיִּמָּלֵט בָּהּ מִמֶּנּוּ, אֶחָד ״לֹא תֹאבֶה לוֹ״, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי א:י) ״בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל תֹּבֵא״, פֵּרוּשׁ, לֹא תִּכָּנֵס עִמּוֹ בְּטַעֲנוֹת אֶלָּא שְׁלִילַת הָרָצוֹן בְּלֹא טַעֲנָה. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וְלֹא אָבָה״ (דברים ב:ל), וְיִשְׁלֹל שְׁמוֹעַ דְּבָרָיו עוֹד בָּזֶה, וְהַטַּעַם שֶׁאִם יִכָּנֵס עִמּוֹ בְּטַעֲנוֹת, הַתְמָדַת הַחוֹשֵׁב תּוֹלִיד תְּכוּנַת הָרַע בָּאָדָם.

פסוק ט

וְאָמְרוֹ לֹא תָחוֹס וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ כָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם אִסּוּר, כְּדֵי לְעַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ, וְלֹא יָחוּס וְלֹא יַחְמֹל עָלָיו לוֹמַר לָמָּה יְעַנֶּה נַפְשׁוֹ לְלֹא דָבָר וַה׳ הִרְשָׁהוּ לְתֵאָבוֹן זֶה. וְהִנֵּה הֲגַם שֶׁעִנּוּי זֶה הוּא לַנֶּפֶשׁ, עִקָּרוֹ הִיא לְאוֹתוֹ הַמִּתְלַוֶּה לָהּ שֶׁהֵם כֹּחוֹת הַמְּסִיתִים שֶׁזָּכַרְנוּ, וְהוּא סוֹד הַתַּעֲנִית שֶׁיִּתְעַנֶּה הָאָדָם לְאַבֵּד כֹּחַ הָרַע הַדָּבוּק בּוֹ שֶׁהוּא כֹּחַ הַמֵּסִית הָאָמוּר.

וְאָמְרוֹ וְלֹא תְכַסֶּה, פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ מַעֲשֶׂה שֶׁל רַב עַמְרָם חֲסִידָא (קידושין פא.) שֶׁצָּעַק ״נוּרָא בֵּי עַמְרָם!״, וְאֻסְּפוּ יַחַד גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ, וּבָזֶה גֵּרֵשׁ מִמֶּנּוּ מֵסִית. וְהוּא אָמְרוֹ לֹא תְכַסֶּה עָלָיו – הַכְרֵז עָלָיו וְגַלֵּהוּ לְעֵינֵי הַכֹּל, וּבָזֶה תִּהְיֶה נִמְלָט מִמֶּנּוּ, כִּי בָזֶה אַתָּה הוֹרְגוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ.

וְאָמְרוֹ יָדְךָ תִהְיֶה בוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא הִרְשָׁה אוֹתְךָ הַכָּתוּב לְגַלּוֹת מַעֲשָׂיו וְלִקְרֹא כְּהֶחָסִיד ״נוּרָא בֵּי עַמְרָם״ (קידושין פא.) אֶלָּא כְּשֶׁלֹּא תַּשִּׂיג יָדְךָ, אֲבָל כְּשֶׁתַּשִּׂיג לְהִתְעַצֵּם כְּנֶגְדּוֹ וְלִדְחוֹתוֹ אֵין לְךָ לְהִכָּלֵם בְּדֶרֶךְ זֶה, אֶלָּא יָדְךָ תִהְיֶה בוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קט:כב) ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״, וְאִם לֹא תַּשִּׂיג יָדְךָ – יַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרוֹנָה, לִקְרֹא ״נוּרָא בֵּי עַמְרָם״ לָבֹא אֵלָיו הָעָם לְהָרְגוֹ בְּכֹחָם, שֶׁאִבּוּד תַּאֲוָתוֹ הִיא הֲרִיגָתוֹ.

פסוק יא

וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת. עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּזּוֹהַר (חלק ג רעב.) בְּסוֹד ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָמֵשׁ אֲבָנִים שֶׁבּוֹ סוֹקְלִין ס״מ בְּקִירְטָא וָמֵת.

וְאָמְרוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן, כִּי כְּשֶׁיִּרְאוּ יִשְׂרָאֵל קְרִיאָתָם וְטַעַם קְרִיאָתָם, יִשְׁמְעוּ וְיוֹסִיפוּ לְיִרְאָה אֶת ה׳, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁם בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁל הֶחָסִיד (קידושין פא.).

פסוק יג

לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר. אָמְרוֹ לֵאמֹר, נִתְכַּוֵּן לְמַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קי.) שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה לָשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהוּא אָמְרוֹ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר כְּאִלּוּ אָמַר לֵאמֹר לָשֶׁבֶת שָׁם.

עוֹד יִתְבָּאֵר בְּדִקְדּוּק אָמְרוֹ יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל, לָמָּה אָמַר ״אֲנָשִׁים״ שֶׁהָיָה מַסְפִּיק לוֹמַר ״בְּנֵי בְלִיַּעַל״ וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵם אֲנָשִׁים, וְאִם לוֹמַר אֲנָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים – זֶה אֵינוֹ צָרִיךְ קְרָא לְמַעֲטָם שֶׁכָּל שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִכְלַל עֳנָשִׁין אֵין צָרִיךְ לְמַעֲטוֹ. אָכֵן נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁאָמְרוּ ״יָצְאוּ אֲנָשִׁים״, פֵּרוּשׁ שֶׁהֵם צַדִּיקִים, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה טז) ״אֲנָשִׁים״ שֶׁבַּמִּקְרָא צַדִּיקִים, וְהוּא אָמְרוֹ לֵאמֹר יָצְאוּ אֲנָשִׁים, מוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁתַּחְזִיק אוֹתָם בִּבְנֵי בְלִיַּעַל וְתָסִיר מֵהֶם חֶזְקַת כַּשְׁרוּת.

עוֹד יִרְצֶה, שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא שָׁמַעְתָּ הַדְּבָרִים בְּרוּרִים שֶׁיָּצְאוּ הַמַּדִּיחִים, אֶלָּא אֲמִירָה שֶׁנִּשְׁמַע מִמֶּנָּה דָּבָר זֶה שֶׁיָּצְאוּ וְגוֹ׳, וְדָרַשְׁתָּ וְגוֹ׳ – פֵּרוּשׁ יַעֲשֶׂה דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה לָדַעַת אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בַּקּוֹל הַנִּשְׁמָע, וְהוּא אָמְרוֹ וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ, וּמִן הָרָאוּי הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים ״וְשָׁאַלְתָּ״ שֶׁהִיא הַשְּׁאֵלָה וְאַחַר כָּךְ הַדְּרִישָׁה וְהַחֲקִירָה, אֶלָּא נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁיִּדְרֹשׁ בַּשְּׁמִיעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁשָּׁמַע אִם יֵשׁ עֵדִים בַּדָּבָר וְאַחַר כָּךְ יִשְׁאַל פִּי הָעֵדִים לָדוּן עַל פִּי עֵדוּתָם.

פסוק יח

וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ. כַּוָּנַת מַאֲמָר זֶה כָּאן, לְפִי שֶׁצִּוָּה עַל עִיר הַנִּדַּחַת שֶׁיַּהַרְגוּ כָּל הָעִיר לְפִי חֶרֶב וַאֲפִלּוּ בְּהֶמְתָּם, מַעֲשֶׂה הַזֶּה יוֹלִיד טֶבַע הָאַכְזָרִיּוּת בְּלֵב הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁסִּפְּרוּ לָנוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים כַּת הָרוֹצְחִים בְּמַאֲמַר הַמֶּלֶךְ כִּי יֵשׁ לָהֶם חֵשֶׁק גָּדוֹל בְּשָׁעָה שֶׁהוֹרְגִים אָדָם, וְנִכְרְתָה מֵהֶם שֹׁרֶשׁ הָרַחֲמִים וְהָיוּ לְאַכְזָר, וְהַבְּחִינָה עַצְמָהּ תִּהְיֶה נִשְׁרֶשֶׁת בְּרוֹצְחֵי עִיר הַנִּדַּחַת. לָזֶה אָמַר לָהֶם הַבְטָחָה שֶׁיִּתֵּן לָהֶם ה׳ רַחֲמִים, הֲגַם שֶׁהַטֶּבַע יוֹלִיד בָּהֶם הָאַכְזָרִיּוּת, מְקוֹר הָרַחֲמִים יַשְׁפִּיעַ בָּהֶם כֹּחַ הָרַחֲמִים מֵחָדָשׁ לְבַטֵּל כֹּחַ הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁנּוֹלַד בָּהֶם מִכֹּחַ הַמַּעֲשֶׂה.

וְאָמְרוֹ וְרִחַמְךָ, הֵעִיר בָּזֶה שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם הוּא בְּגֶדֶר טֶבַע אַכְזָרִי, כְּמוֹ כֵן יִתְנַהֵג ה׳ עִמּוֹ, שֶׁאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם אֶלָּא לְרַחְמָן.

וְאָמְרוֹ וְהִרְבֶּךָ נִתְכַּוֵּן לְנַחֵם הָעָם בִּרְאוֹתָם כִּי נִפְרְצוּ פֶּרֶץ בְּאָבְדָן אַנְשֵׁי עִיר אַחַת יַחַד, לָזֶה הִבְטִיחָם כִּי לֹא יֵרַע לְבָבָם כִּי הוּא יַרְבֶּה וִימַלֵּא הַחֶסְרוֹן בְּתוֹסֶפֶת מְרֻבָּה. וְאָמְרוֹ כִּי תִשְׁמַע נָתַן טַעַם לְהַבְטָחָתוֹ כִּי בִּשְׁלָמָא אִם הָיְתָה הָרְצִיחָה שֶׁל אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת לִנְקָמָה אֱנוֹשִׁית יֵשׁ מָקוֹם לְהַנִּמְשָׁךְ מֵהַדָּבָר, מַה שֶׁאֵין כֵּן עַתָּה שֶׁאֵין הַמַּעֲשֶׂה אֶלָּא מִטַּעַם קַבָּלַת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה׳ לִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתָיו, כִּי כְּשֶׁעוֹשִׂים מִשְׁפָּט בְּעִיר הַנִּדַּחַת כְּאִלּוּ קִיְּמוּ כָּל מִצְוֹת ה׳ כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קיא:).

פרק יד

פסוק א

בָּנִים אַתֶּם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה טַעַם סָמַךְ מַאֲמַר בָּנִים אַתֶּם לְמַאֲמַר ״תִּתְגּוֹדְדוּ״? נִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁבְּמִיתַת אִישׁ אֵין אֲבֵדָה לַמֵּת, אֶלָּא הֲרֵי הוּא דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁשָּׁלַח בְּנוֹ לִסְחוֹרָה לְעִיר אַחֶרֶת, וּלְיָמִים שָׁלַח הָאָב אַחַר בְּנוֹ, וְאֵין הֶעְדֵּר הַבֵּן אֶלָּא מִן הַמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ מִשָּׁם, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים יֶשְׁנוֹ, וְאַדְרַבָּה בַּטּוֹב לוֹ, שֶׁחָזַר הַבֵּן אֵצֶל אָבִיו שֶׁהוּא מְקוֹר הַחַיִּים. וְעַל זֶה אֵין לָנוּ לְהִתְגּוֹדֵד וְלָשִׂים קָרְחָה. מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאֻמּוֹת שֶׁלֹּא נִקְרְאוּ בָּנִים לַה׳, וְהוּא אָמְרוֹ אַתֶּם לִשְׁלוֹל שְׁאָר הָאֻמּוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם יִדְווּ הַדֹּוִים בְּיוֹם מִיתָתָם, שֶׁהֵם מֵתִים מִיתָה שֶׁאֵינָם עוֹד בַּנִּמְצָא בֵּין הַחַיִּים.

פסוק יג

וְהָרָאָה וְגוֹ׳ לְמִינָהּ. נִרְאֶה שֶׁכָּל מִין מֵהַעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה (חולין סג.) שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִינִים הַרְבֵּה וּמְשֻׁנִּים, אָמַר בָּהֶם הַכָּתוּב ״לְמִינֵהוּ״ ״לְמִינֵיהֶם״, וְכָל שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא מִינִים מוּעָטִים וְדוֹמִים קְצָת אֵינוֹ אוֹמֵר ״לְמִינוֹ״. וְהָרְאָיָה כִּי נֶשֶׁר לֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״לְמִינוֹ״, וְאוֹמֵר בַּגְּמָרָא (חולין סא.) עַל עוֹף אֶחָד שֶׁאֵינוֹ נִכָּר שֶׁהוּא נֶשֶׁר שֶׁחוֹשְׁשִׁין שֶׁהוּא מִין נֶשֶׁר, הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לַנֶּשֶׁר מִינִים וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא אָמַר הַכָּתוּב ״לְמִינוֹ״.

פסוק כא

לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה וְגוֹ׳. אָמְרוֹ כָל, לְמַאן דְּאָמַר אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר (חולין קיג:) יִרְצֶה לְרַבּוֹת כָּל הַמִּתְנַבֵּל בֵּין טְהוֹרִים בֵּין הַטְּמֵאִים בָּאָה עֲלֵיהֶם אַזְהָרַת ״לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה״, וּלְמַאן דְּאָמַר אֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר אָמְרוֹ כָל מְרַבֶּה כָּל מִין טָהוֹר בֵּין בְּהֵמָה בֵּין חַיָּה בֵּין עוֹף, אֲבָל טְמֵאָה לֹא.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ כָל עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה (מעילה ד,ג) וּפְסָקוֹ רַמְבַּ״ם פֶּרֶק ד׳ מֵהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כָּל הַנְּבֵלוֹת מִצְטָרְפִים זֶה עִם זֶה וְכוּ׳, כֵּיצַד? הַלּוֹקֵחַ מִנִּבְלַת הַשּׁוֹר וְנִבְלַת הַצְּבִי וְנִבְלַת הַתַּרְנְגוֹל וְקִבֵּץ מִן הַכֹּל כַּזַּיִת בָּשָׂר וַאֲכָלוֹ – לוֹקֶה, עַד כָּאן. וְהוּא מַאֲמַר לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, פֵּרוּשׁ שֶׁמַּזְהִיר עַל שִׁעוּר אֲכִילָה שֶׁהוּא כַּזַּיִת הַבָּאָה מִכָּל דָּבָר הַמִּתְנַבֵּל, הֲגַם שֶׁאֵין הַזַּיִת בָּא אֶלָּא מִשְּׁלָשְׁתָּם יַחַד.

לַגֵּר אֲשֶׁר וְגוֹ׳. הִקְדִּים זִכְרוֹן הַגֵּר לְזִכְרוֹן הַנְּתִינָה, וּבְנָכְרִי הִקְדִּים זִכְרוֹן הַמְּכִירָה לְזִכְרוֹן הַנָּכְרִי. בְּמַסֶּכֶת חוּלִּין (חולין קיד:) הֵבִיאוּ בְּמַחְלֹקֶת רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר סוֹבֵר שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְדַבֵּר בְּסֵדֶר זֶה לְהַתִּיר נְתִינָה לְגוֹי וּמְכִירָה לְגֵר, וְלָזֶה סָמַךְ נְתִינָה וּמְכִירָה יַחַד. וְרַבִּי יְהוּדָה סוֹבֵר הַדְּבָרִים כִּכְתָבָן מִטַּעַם שֶׁאָמַר קְרָא ״אוֹ מָכֹר״ וְלֹא אָמַר ״וּמָכֹר״. וְרַבִּי מֵאִיר מְיַשֵּׁב תֵּבַת ״אוֹ״ לְהַקְדִּים נְתִינָה דְּגֵר לִמְכִירָה דְּגוֹי. וְצָרִיךְ לָדַעַת לִסְבָרַת רַבִּי יְהוּדָה לָמָּה דִּבֵּר הַכָּתוּב בְּסֵדֶר זֶה. וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי מַחְלֹקֶת אַחֶרֶת שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (ע״ז סז:) רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּדִין אִסּוּר פָּגוּם, רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, דְּתַנְיָא: ״לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳ – כָּל הָרְאוּיָה לְגֵר קְרוּיָה נְבֵלָה, שֶׁאֵין רְאוּיָה לְגֵר אֵינָהּ קְרוּיָה נְבֵלָה, עַד כָּאן. מַשְׁמַע שֶׁדְּרָשַׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא מִמַּה שֶׁבָּא הַכָּתוּב לוֹמַר לְתִתָּהּ לְגֵר, וְאִם אֵינָהּ רְאוּיָה אֵין אָדָם נוֹתֵן וּמוֹכֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁבִּרְאוּיָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְלָזֶה דּוֹרֵשׁ שֶׁאֵין קְרוּיָה נְבֵלָה אֶלָּא וְכוּ׳. וְאֵין דְּבָרִים אֵלּוּ נִרְאִים, כִּי לְעוֹלָם כְּשֶׁאָסַר הַכָּתוּב הַנְּבֵלָה – כָּל נְבֵלָה בְּמַשְׁמַע, וּמַאֲמַר הַנְּתִינָה וְהַמְּכִירָה בָּא כְּשֶׁהֵם רְאוּיִים, וּמִי תָלָה זֶה בָּזֶה?

עַל כֵּן נִרְאֶה שֶׁדְּרָשַׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא מִמַּה שֶׁשִּׁנָּה הַכָּתוּב בְּשִׁעוּר הַדִּבּוּר, וְכָתַב תֵּבַת ״לַגֵּר״ סָמוּךְ לְתֵבַת ״נְבֵלָה״, וְלֹא אָמַר כְּסֵדֶר שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ ״מָכֹר לְנָכְרִי״, וְהוּא גַּם כֵּן שִׁעוּר דִּבּוּר הָרָאוּי לְהַקְדִּים הַמַּעֲשֶׂה וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר לְמִי. לָזֶה דָּרַשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְהָעִירְךָ בְּמִשְׁפָּט זֶה, לוֹמַר שֶׁאֵינָהּ נְבֵלָה אֶלָּא אִם הוּא רָאוּי לַגֵּר, אֲבָל אִם הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב ״תִּתְּנֶנָּה לַגֵּר״ אֵין מָקוֹם לִדְרָשָׁתוֹ.

וּלְדֶרֶךְ זֶה הִרְוַחְנוּ טַעַם שִׁנּוּי הַסֵּדֶר אַלִּבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, כִּי סוֹבֵר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאֵין אִסּוּר פָּגוּם, וּלְטַעַם זֶה שִׁנָּה הַכָּתוּב לְדַבֵּר בְּסֵדֶר זֶה לְהַסְמִיךְ מַאֲמַר תֵּבַת ״נְבֵלָה״ לְתֵבַת ״הַגֵּר״, וְשִׁנָּה מִסֵּדֶר הַסָּמוּךְ לוֹ לְהָעִירְךָ עַל דְּרָשָׁה זוֹ. וְלָזֶה לְרַבִּי מֵאִיר שֶׁדּוֹרֵשׁ שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְהַתִּיר נְתִינָה לְגוֹי וּמְכִירָה לְגֵר, אֵין לוֹ מָקוֹם לִדְרוֹשׁ ״נְבֵלָה הָרְאוּיָה לְגֵר״ וְכוּ׳, וְאָסַר אֲפִלּוּ אֵינָהּ רְאוּיָה לְגֵר, וְנִתְיַשְּׁבוּ עַל בּוּרְיָן.

אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי שָׁם בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (סח.) שֶׁהִקְשָׁה הַשַּׁ״ס כְּשֶׁאָמַר נְבֵלָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַגֵּר אֵינָהּ נְבֵלָה, הִקְשָׁה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְרַבִּי מֵאִיר, הַהוּא לְמַעוּטֵי סְרוּחָה מֵעִיקָרָא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, סְרוּחָה מֵעִיקָרָא לֹא אִיצְטְרִיךְ קְרָא״, עַד כָּאן. וּלְפִי דְּבָרֵינוּ מַה מַקְשֶׁה הַשַּׁ״ס לְרַבִּי מֵאִיר, וַהֲלֹא לִסְבָרַת רַבִּי מֵאִיר אֵין מָקוֹם לִדְרוֹשׁ דְּרָשַׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ? וְאוּלַי כִּי לְרַוְחָא דְּמִלְּתָא אָמַר כֵּן בַּגְּמָרָא, אֲפִלּוּ אִם תִּמְצָא לוֹמַר שֶׁיִּסְבּוֹר דְּרָשַׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן יָכוֹל לְהַעְמִידָהּ בִּסְרוּחָה מֵעִיקָרָא, אֲבָל אַחַר הָאֱמֶת אֵין קֻשְׁיָא לְרַבִּי מֵאִיר וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. וּלְפִי זֶה אַחַר הָאֱמֶת גַּם רַבִּי מֵאִיר יִסְבּוֹר (כרבי שמעון) בִּסְרוּחָה מֵעִיקָרָא דְּעַפְרָא בְּעָלְמָא כִּסְבָרַת רַשְׁבִּ״י וְאֵינוֹ צָרִיךְ קְרָא.

פרק טו

פסוק ה

רַק אִם שָׁמוֹעַ וְגוֹ׳. אָמַר מַאֲמָר זֶה סָמוּךְ לְמַאֲמַר ״לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן״, לְפִי שֶׁהָעוֹשֶׁר וְהָעוֹנִי לְפִי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מועד קטן כח.) אֵינָם תְּלוּיִים בִּזְכוּת, לָזֶה אָמַר סָמוּךְ לְהַבְטָחַת מְנִיעַת הָאֶבְיוֹן רַק אִם שָׁמוֹעַ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ אִם יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְרוּ כָּל הָאָמוּר בַּפָּסוּק, שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע זֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר זֶה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְלַעֲשׂוֹת זֶה מִצְווֹת עֲשֵׂה, וְגָמַר אוֹמֶר אֶת כָּל וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּיָדוֹ בִּטּוּל שׁוּם מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וְלֹא מְנִיעָה מִשּׁוּם מִצְוַת עֲשֵׂה, אָז הוּא שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּהַבְטָחָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ אֶבְיוֹן, כִּי מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ תָּלוּי בִּזְכוּת הוּא הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ זְכֻיּוֹתָיו מְרֻבִּים, כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲפִלּוּ חֵטְא אֶחָד לֹא יִשְׁלוֹט עַל הַמַּזָּל הַמַּרְאֶה עָלָיו עוֹנִי, אֲבָל כְּשֶׁיַּגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת יִשְׁלוֹט גַּם עַל הַמַּזָּל וְיַשִּׂיג עוֹשֶׁר וּבָנִים וְחַיִּים.

פסוק ז

כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן וְגוֹ׳. אָמְרוֹ בְךָ, אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִרְמֹז מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא י.) שֶׁאָמְרוּ כִּי טַעַם שֶׁבּוֹחֵר ה׳ לְיַסֵּר לָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּיִסּוּרֵי הָעֹנִי הוּא כְּדֵי שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ יִזְכֶּה חֲבֵרוֹ הַמְּפַרְנְסוֹ, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּמַאֲמַר בְּךָ אֶבְיוֹן פֵּרוּשׁ בְּסִבָּתְךָ בָּא לוֹ הָעֹנִי הַגָּדוֹל. וְאָמְרוֹ מֵאַחַד אַחֶיךָ, פֵּרוּשׁ לֹא תַחְשֹׁב בִּרְאוֹתוֹ אֶבְיוֹן שֶׁהוּא פָּחוּת, דַּע שֶׁהוּא מֵהַמְּיֻחָדִים שֶׁבְּאַחֶיךָ וְאֵין הוֹכָחָה מֵהָעֹנִי הֱיוֹתוֹ שְׁפַל אַחִים. וְטַעַם שֶׁסִּדֵּר הַדְרָגוֹת אֵלּוּ מֵאַחַד אַחֶיךָ מֵאַרְצְךָ, הֲגַם שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בבא מציעא עא.) שֶׁבָּא לוֹמַר עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירְךָ וְגוֹ׳,

עוֹד אֶפְשָׁר לוֹמַר גַּם כֵּן הַדְרָגוֹת הַגְּזֵרוֹת אֲשֶׁר יִגְזֹר ה׳ בָּאֶבְיוֹנִים, הִנֵּה כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (שמות כב:כד) ״אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה״ וְגוֹ׳ שֶׁחֵלֶק הֶעָנִי מַפְקִידוֹ ה׳ בְּיַד הֶעָשִׁיר, וְזֶה הוּא עָשְׁרוֹ שֶׁמֻּפְקָדִים בְּיָדוֹ מְעוֹת הָעֲנִיִּים. וְהִנֵּה לִפְעָמִים יַפְקִיד ה׳ מְנַת עָנִי זֶה לְאָדָם קָרוֹב לָאִישׁ וְלֹא יִצְטַעֵר בִּלְקִיחַת פַּרְנָסָתוֹ מִמֶּנּוּ לֶהֱיוֹתוֹ קְרוֹבוֹ, גַּם לֹא יִצְטָרֵךְ לְסוֹבֵב נְתִיבוֹת. וּכְשֶׁיִּשְׁפֹּט ה׳ בְּצֶדֶק לְצַעֵר הֶעָנִי, יַרְחִיק לוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּאִישׁ זָר גַּם בְּרִחוּק מָקוֹם, וְיִצְטַעֵר הָאֶבְיוֹן לְסוֹבֵב מֵעִיר לְעִיר לִמְצֹא מָקוֹם אֲשֶׁר הֵכִין ה׳ לוֹ שָׁם טֶרֶף נַפְשׁוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ מֵאַחַד אַחֶיךָ, אוֹ הֲגַם שֶׁאֵינוֹ אָחִיךָ אֶלָּא הוּא בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אוֹ הֲגַם שֶׁאֵינוֹ מֵעִירְךָ בְּאַרְצְךָ.

אוֹ יִרְצֶה אָמְרוֹ בְּאַרְצְךָ, פֵּרוּשׁ אֲפִלּוּ בְּאַרְצְךָ שֶׁהוּא מְקוֹם הָעֹשֶׁר לְכָל יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי כֵן יִמָּצֵא בָּהּ אֶבְיוֹן.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִרְמֹז לְהָעִיר הֶעָרָה גְּדוֹלָה עַל אֶחָד הַמְּיֻחָד שֶׁבָּאוּמָּה, שֶׁאֵלָיו אָנוּ מְקַוִּים וּמְצַפִּים מָתַי יָבֹא, וְהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מְשִׁיחֵנוּ אֲשֶׁר הוּא אֶבְיוֹן, וּכְבָר נִמְשַׁל לְעָנִי כְּאָמְרוֹ (זכריה ט:ט) ״עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר״, וְרָמַז הַדָּבָר אֲשֶׁר יְסוֹבְבֶנּוּ לִהְיוֹת אֶבְיוֹן וְאָמַר בְּךָ, פֵּרוּשׁ בְּסִבָּתְךָ, כִּי עֲוֹנוֹתֵינוּ הֶאֱרִיכוּ קִצֵּנוּ. גַּם רָמַז בְּתֵבַת בְּךָ כִּי הוּא אֶבְיוֹן בָּנוּ שֶׁמִּתְאַוֶּה מָתַי יָבֹא לְגָאֳלֵנוּ, וְצֵא וּלְמַד מִמַּה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַעֲשֵׂה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שֶׁכְּשֶׁרָאָהוּ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שְׁאָלוֹ עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעוֹלָם, וְאָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כִּי הֵם יוֹשְׁבִים וּמְצַפִּים בִּיאָתוֹ, וּכְשֶׁשָּׁמַע כֵּן גָּעָה הֶחָסִיד בִּבְכִיָּה רַבָּה מִתְּשׁוּקָתוֹ לָבֹא לְגָאֳלָם. וְלָזֶה רָמַז בְּאָמְרוֹ מֵאַחַד אַחֶיךָ שֶׁהוּא הַמְּיֻחָד שֶׁבְּאַחֶיךָ, עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תרגום יונתן על בראשית כו:י) בְּאָמְרוֹ ״כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם״ שֶׁרְצוֹנוֹ לוֹמַר אֶחָד הַמְּיֻחָד שֶׁהוּא מֶלֶךְ הָעָם. וְאָמְרוֹ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ לְהָעִיר אֵלָיו שֶׁהוּא מְיֻחָד שֶׁבְּסַנְהֶדְרִין שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ מוֹרֶה, כְּאָמְרוֹ (ישעיה יא:ג-ד) ״וְשָׁפַט בְּצֶדֶק וְגוֹ׳ וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט״ וְגוֹ׳ אֶלָּא ״וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה׳״. וּפֵרוּשׁ שְׁעָרֶיךָ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים כה:ז) ״וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה״. וְאָמְרוֹ בְּאַרְצְךָ לְהָעִיר כִּי הוֹרָתוֹ וְלֵדָתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה.

אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אֶבְיוֹן בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר (זוהר חדש פרשת נח) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אִי חֲדָא קְהִילָא אוֹ חֲדָא כְּנִישְׁתָּא יִתְּעָרוּן בִּתְיוּבְתָּא מִיָּד אָתֵי בֶּן דָּוִד, עַד כָּאן, וּמֵעַתָּה אֶבְיוֹן הוּא תָּאֵב בְּדָבָר זֶה שֶׁהוּא אַחַד שְׁעָרֶיךָ שֶׁזֶּה יַסְפִּיק לְמַלְּאוֹת תַּאֲוָתוֹ לָבֹא בְּרִנָּה. וְאָמְרוֹ בְּאַרְצְךָ, הֵעִיר מְקוֹם תַּאֲוָתוֹ הִיא אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ, שֶׁהוּא תָּאֵב מָתַי תִּפָּקֵד הָעִיר הַיּוֹנָה (צפניה ג:א) חֶמְדַּת הַלְּבָבוֹת. וִיצַו ה׳ לְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יְאַמֵּץ אֶת לְבָבוֹ וְגוֹ׳, אֶלָּא יִתְחַזֵּק בְּכָל עֹז וְתַעֲצוּמוֹת לְמַלְּאוֹת חֵשֶׁק הָאֶחָד הַמְּיֻחָד, כִּי בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם וּבִפְרָט בְּמִצְוַת הַצְּדָקָה דִּכְתִיב (ישעיה נד:יד) ״בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי״. וְגָמַר אוֹמֶר מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, פֵּרוּשׁ מִסִּבַּת אָחִיךָ הָאֶבְיוֹן הַיָּדוּעַ, שֶׁיַּעֲרִיךְ אָדָם בְּדַעְתּוֹ שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הוּא לְתַכְלִית דָּבָר זֶה שֶׁל מְשִׁיחַ ה׳ שְׁמוֹ חַיִּים.

פסוק ח

כִּי פָתוֹחַ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה נְתִינַת טַעַם הוּא זֶה לְלֵב אָטוּם. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי יא:כד) ״יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד״, כִּי עַל יְדֵי שֶׁפּוֹתֵחַ הוּא יָדוֹ פּוֹתְחִים לוֹ שַׁעֲרֵי שֶׁפַע, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי פֵּרוּשׁ, טַעַם שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁלֹּא תְאַמֵּץ וְגוֹ׳ – כִּי פָתוֹחַ, פֵּרוּשׁ, אוֹצָר הַנֶּעְלָם אִם אַתָּה תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ. וְגָמַר אוֹמֶר וְהַעֲבֵט וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ כְּשֶׁאַתָּה פּוֹתֵחַ אֶת יָדְךָ לוֹ אֵינְךָ עוֹשֶׂה אֶלָּא הַלְוָאָה דַּוְקָא, וְתֵכֶף ה׳ יְשַׁלֵּם לְךָ בְּתוֹסֶפֶת מְרֻבָּה, וּבָזֶה יֵשׁ טַעַם נָכוֹן לְלִבּוֹ שֶׁלֹּא יִתְאַמֵּץ וְכוּ׳:

פסוק יב

וַעֲבָדְךָ וְגוֹ׳. אָמְרוֹ וַעֲבָדְךָ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְהָעִירְךָ שֶׁקָּדְמָה מִצְוָה לְפָנֶיהָ, וְהוּא מַה שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּתֵיבַת ״לְךָ״ שֶׁאֵין רְשׁוּת לְבֵית דִּין לִמְכּוֹר עֶבֶד יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב כִּי יִמָּכֵר פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ לִמָּכֵר לְךָ לְבַד הוּא שֶׁיִּמָּכֵר, וּמוֹסִיף מִשְׁפָּט שֵׁנִי ״וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים״,

וְאָמְרוֹ וּבַשְּׁבִיעִית וְגוֹ׳, וְלֹא אָמַר ״וְיֵצֵא לַחוּץ בַּשְּׁבִיעִית״, אֶלָּא שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי לִפְעָמִים יַעֲבֹד גַּם בַּשְּׁבִיעִית, וּכְגוֹן אִם בָּרַח הָעֶבֶד, הֲגַם שֶׁשָּׁלְמוּ שֵׁשׁ שָׁנִים לַעֲבוֹדָתוֹ צָרִיךְ לְהַשְׁלִים הָעַבְדוּת שֵׁשׁ שָׁנִים. וְכֵן פָּסַק רַמְבַּ״ם פֶּרֶק ב׳ מֵהִלְכוֹת עֲבָדִים, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דְּרָשׁוּהָ (קידושין טז:) מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּמִשְׁפָּטִים ״שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד״. וְאוּלַי דְּדָרְשִׁינַן מִ״שֵּׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד״ שֶׁבָּא לְלַמֵּד שֶׁאִם חָלָה אַרְבַּע שָׁנִים שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁלִים (קידושין יז.) וְלַעֲבֹד שֵׁשׁ, וּמִדִּקְדּוּק ״וּבַשְּׁבִיעִית״ נִלְמֹד אִם בָּרַח שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁלִים אֲפִלּוּ בְּרִיחַת שָׁנָה אַחַת.

פסוק יז

לְךָ עֶבֶד עוֹלָם. לְפִי שֶׁבְּשֵׁשׁ שָׁנִים אִם יָמוּת הָרַב יַשְׁלִים לִפְנֵי בְּנוֹ, בַּעֲבוֹדָה זוֹ שֶׁל רְצִיעָה לְךָ הוּא שֶׁיִּהְיֶה עֶבֶד עוֹלָם וְלֹא לְבִנְךָ.

פסוק יח

כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר. וּלְפִי זֶה הַדִּין יִתֵּן שֶׁאִם חָלָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַשְׁלִים, כִּי יֵשׁ בָּזֶה תַּשְׁלוּם מָמוֹן שֶׁנָּתַן בּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (קידושין טו.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: מִכָּאן אָמְרוּ שָׂכִיר עוֹבֵד בַּיּוֹם, עֶבֶד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, עַד כָּאן, וְזוֹ הֲלָכָה וּרְמוּזָה בַּמִּקְרָא.

פרק טז

פסוק ז

וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ. אָמַר לְשׁוֹן בִּשּׁוּל, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה בְּמִצְוַת הַפֶּסַח (שמות יב:ט) ״אַל תֹּאכְלוּ וְגוֹ׳ וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל״. אוּלַי שֶׁחוֹזֵר לִזְבִיחַת הַבָּקָר לִשְׁלָמִים שֶׁאָמַר הַכָּתוּב לְמַעְלָה ״וְזָבַחְתָּ פֶּסַח צֹאן וּבָקָר״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים ע:) צֹאן לְפֶסַח וּבָקָר לִשְׁלָמִים. וּבְחִבּוּרִי פְּרִי תֹּאַר עַל יוֹרֶה דֵעָה הֶאֱרַכְתִּי בְּדָבָר זֶה בִּתְחִלַּת סִימָן פ״ז.

פסוק ט

תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר ״תִּסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת״? וְאוּלַי כִּי בָּא לוֹמַר לָהֶם: אִם לֹא הָיָה קָמָה לְהָחֵל בָּהּ חֶרְמֵשׁ וּבָא מִן הָעֲלִיָּה (מנחות פג:), אַף עַל פִּי כֵן תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְזֶה לְמַאן דְּאָמַר (רוב פוסקים) סְפִירַת הָעוֹמֶר בַּזְּמַן הַזֶּה מִדְּרַבָּנָן. אֲבָל לְמַאן דְּאָמַר (רמב״ם) דְּאוֹרַיְתָא, כָּפַל הַכָּתוּב לַזְּמַן הַזֶּה.

חסלת פרשת ראה

פסוק יח

שׁוֹפְטִים וְגוֹ׳. סָמַךְ מִצְוָה זוֹ לְמִצְוַת ״שָׁלֹשׁ פְּעָמִים״ וְגוֹ׳ שֶׁלְּפָנֶיהָ, לְהָעִיר שֶׁהֲגַם שֶׁמְּצַוְּךָ לַעֲלוֹת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה׳ וְשָׁם הִיא עוֹמֶדֶת סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה קְבוּעָה, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְמַנּוֹת שׁוֹפְטִים וְכוּ׳, וְלֹא יִסְמְכוּ עַל בֵּית דִּין שֶׁלִּפְנֵי ה׳ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית לְבַד. וְהַטַּעַם כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּעַנֶּה הַדִּין עַד עֲלוֹת אֶל הַמָּקוֹם.

וְטַעַם הַשּׁוֹטְרִים, אָמְרוּ בַּפְּסִיקְתָּא: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר, אִם יֵשׁ שׁוֹטְרִים – יֵשׁ שׁוֹפְטִים, אִם אֵין שׁוֹטְרִים – אֵין שׁוֹפְטִים, עַד כָּאן. הַדְּבָרִים מוֹכִיחִים שֶׁאִם אֵין שׁוֹטְרִים אֵין חִיּוּב מִצְוַת שׁוֹפְטִים, וּמֵעַתָּה כָּל שֶׁיּוֹדְעִים יִשְׂרָאֵל שֶׁהָעָם אֵינָם נִשְׁמָעִים לַשּׁוֹפְטִים וְהַשּׁוֹפְטִים אֵינָם יְכוֹלִים לְכוּפָם – אֵין חִיּוּב בְּמִנּוּי הַשּׁוֹפְטִים, וְכָל שֶׁהָעָם נִשְׁמָעִים לְדַיָּנֵיהֶם בְּלֹא שׁוֹטְרִים חַיָּבִין לְמַנּוֹת שׁוֹפְטִים, וְקוֹרְאִים אָנוּ בְּשׁוֹפֵט זֶה שׁוֹפֵט וְשׁוֹטֵר.

תִּתֶּן לְךָ. פֵּרוּשׁ, שֶׁהַמְּמַנִּים עַצְמָן לֹא יֹאמְרוּ בְּדַעְתָּן שֶׁלֹּא תִּשְׁלוֹט עֲלֵיהֶם מַקֵּל מַרְדּוּתוֹ שֶׁל שׁוֹפֵט וְשׁוֹטֵר כֵּיוָן שֶׁהֵם הַמְּמַנִּים אוֹתוֹ, אֶלָּא שֶׁיְּמַנּוּם לִשְׁפּוֹט וְלִרְדּוֹת אוֹתָם, וְהוּא אָמְרוֹ תִּתֶּן לְךָ פֵּרוּשׁ עָלֶיךָ.

בְּכָל שְׁעָרֶיךָ. טַעַם אָמְרוֹ בְּכָל, שֶׁצָּרִיךְ לְמַנּוֹת בְּכָל עִיר וָעִיר וּבְכָל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבַבָּרַיְתָא (ילקוט שמעוני) אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״בְּכָל שְׁעָרֶיךָ״ – בָּא הַכָּתוּב לְהַקִּישׁ סַנְהֶדְרֵי קְטַנָּה לְסַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה, מַה גְּדוֹלָה דָּנָה וְהוֹרֶגֶת אַף קְטַנָּה דָּנָה וְהוֹרֶגֶת, עַד כָּאן. וְנִרְאֶה שֶׁדְּרָשָׁתָם הִיא מִתֵּבַת ״בְּכָל״, שֶׁכָּלַל הַכָּתוּב כָּל הַסַּנְהֶדְרִין יַחַד לוֹמַר שֶׁשָּׁוִים בְּכֹחַ אֶחָד.

וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ, אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות ז.) שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁאֵין חִיּוּב הָאָמוּר בָּעִנְיָן אֶלָּא בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ וְלֹא בְּחוּץ לָאָרֶץ:

וְאָמְרוֹ לִשְׁבָטֶיךָ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) פֵּרְשׁוּהוּ שֶׁמּוּסָב לְמַעְלָה, וְקָשֶׁה לָמָּה לֹא כְּתָבוֹ בִּמְקוֹמוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״תִּתֶּן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַסְמִיכָהּ לְמַאֲמַר ״וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק״ לְהָעִיר כִּי הוּא זֶה טַעַם שֶׁמְּצַוֶּה לָתֵת שׁוֹפְטִים בְּכָל עִיר, וּבְעִיר שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי שְׁבָטִים שְׁנֵי שׁוֹפְטִים כְּדֵי שֶׁיִּשְׁפְּטוּ מִשְׁפַּט צֶדֶק. וְדִקְדֵּק לוֹמַר אֶת הָעָם, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם וְיִהְיוּ נִדּוֹנִים זֶה אֶת זֶה בְּהַשְׁוָאָה, כֵּיוָן שֶׁכָּל שֵׁבֶט נִדּוֹן לִפְנֵי בֵּית דִּינוֹ. וּבָזֶה אָנוּ מַרְוִיחִים יִשּׁוּב מַאֲמַר וְשָׁפְטוּ, שֶׁאִם בָּא לְהַזְהִיר לַדַּיָּנִים הָיָה לוֹ לְדַבֵּר נוֹכֵחַ כַּסֵּדֶר שֶׁדִּבֵּר בְּסָמוּךְ ״לֹא תַטֶּה לֹא תַכִּיר״ וְגוֹ׳. וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ שֶׁהוּא אַזְהָרָה לַמְּמַנִּים לְמַנּוֹת צַדִּיקִים, וְלִדְבָרָיו הָיָה לוֹ לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״שׁוֹפְטִים שֶׁשּׁוֹפְטִים בְּצֶדֶק וְגוֹ׳ תִּתֶּן לְךָ״ וְגוֹ׳, וּלְדַרְכֵּנוּ יָבֹא עַל נָכוֹן.

וְרָאִיתִי לָרַמְבַּ״ם זַ״ל (הלכות סנהדרין פרק א) שֶׁהִשְׁמִיט דִּין זֶה שֶׁצָּרִיךְ לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, וְלֹא כָּתַב אֶלָּא שֶׁלְּכָל עִיר וָעִיר. וְאוּלַי שֶׁסּוֹבֵר הָרַמְבַּ״ם שֶׁכַּוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל שֶׁדָּרְשׁוּ ״לִשְׁבָטֶיךָ״ שֶׁצָּרִיךְ בֵּית דִּין לְכָל שֵׁבֶט, הוּא קוֹדֶם שֶׁדָּרְשׁוּ שֶׁצָּרִיךְ בְּכָל עִיר, אֲבָל אַחַר שֶׁצָּרִיךְ לְכָל עִיר אֵין עוֹד צֹרֶךְ לִמְנוֹת לְכָל שֵׁבֶט. וְזֶה לְשׁוֹן הַבָּרַיְתָא בְּסַנְהֶדְרִין (דף טז ע״ב): תָּנוּ רַבָּנָן, מִנַּיִן שֶׁמַּעֲמִידִין שׁוֹפְטִים לְיִשְׂרָאֵל? תַּלְמוּד לוֹמַר ״שֹׁפְטִים תִּתֶּן״ וְגוֹ׳, לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״שֹׁפְטִים לִשְׁבָטֶיךָ״, לְכָל עִיר וָעִיר מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״שֹׁפְטִים לִשְׁעָרֶיךָ״ עַד כָּאן. וְקָשֶׁה לָמָּה דָּרַשׁ הַתַּנָּא תֵּבַת ״לִשְׁבָטֶיךָ״ שֶׁהוּא בְּסוֹף פָּסוּק קוֹדֶם תֵּבַת ״בְּכָל שְׁעָרֶיךָ״ שֶׁקְּדוּמָה לָהּ, שֶׁמִּן הָרָאוּי הָיָה לַתַּנָּא לְהַקְדִּים דְּרָשַׁת ״בְּכָל שְׁעָרֶיךָ״? אֶלָּא הֲרֵי זֶה מַגִּיד שֶׁלֹּא בָּא חִיּוּב ״לִשְׁבָטֶיךָ״ אֶלָּא קוֹדֶם חִיּוּב כָּל שְׁעָרֶיךָ, אֲבָל אַחַר שֶׁצִּוָּה ״בְּכָל שְׁעָרֶיךָ״ אֵין מָקוֹם לְהַצְרִיךְ לַשְּׁבָטִים. וְלָזֶה הָרַמְבַּ״ם שֶׁכָּתַב חִיּוּב בְּכָל עִיר אֵין מָקוֹם לוֹמַר בְּכָל שֵׁבֶט. וּלְדֶרֶךְ זֶה דְּרָשַׁת הַתַּנָּא הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, שֶׁמְּחַיֶּבְךָ הַכָּתוּב לָתֵת שׁוֹפְטִים לְכָל שֵׁבֶט בֵּין יִהְיֶה בַּעֲשָׂרָה עֲיָרוֹת בֵּין יִהְיֶה בְּעִיר אַחַת, וְחָזַר וְאָמַר שֶׁאִם יִהְיֶה בְּהַרְבֵּה עֲיָרוֹת יִתֵּן לְכָל עִיר וָעִיר.

וְאִם תֹּאמַר: אִם יִתֵּן בְּכָל עִיר, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״לִשְׁבָטֶיךָ״? מִשּׁוּם שֶׁזּוּלַת ״לִשְׁבָטֶיךָ״ לֹא הָיִיתִי מְפָרֵשׁ ״בְּכָל שְׁעָרֶיךָ״ בְּכָל עִיר וָעִיר, שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שְׁעָרֶיךָ שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, בֵּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֵּין שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לֹא שֶׁל כָּל עִיר וָעִיר שֶׁבָּאָרֶץ. וְאַחַר אָמְרוֹ ״לִשְׁבָטֶיךָ״ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הוּא לְכָל שֵׁבֶט, נִתְחַיַּבְנוּ לוֹמַר ״בְּכָל שְׁעָרֶיךָ״ בְּכָל עִיר. וְלָזֶה כְּשֶׁפָּסַק הָרַמְבַּ״ם בְּכָל עִיר, אֵין מָקוֹם לוֹמַר ״לִשְׁבָטֶיךָ״, שֶׁאָז תְּפָרֵשׁ בִּדְבָרָיו כְּדִבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת (סנהדרין נו.) שֶׁאִם יֵשׁ בָּעִיר שְׁנֵי שְׁבָטִים צָרִיךְ שְׁנֵי בָּתֵּי דִינִים.

מִשְׁפַּט צֶדֶק. וְלֹא אָמַר בְּצֶדֶק כְּאָמְרוֹ (ויקרא יט:טו) ״בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ״, כָּאן הֵעִיר הֶעָרָה גְּדוֹלָה לֶחָפֵץ לִשְׁפּוֹט בְּצֶדֶק, וְהוּא כִּי כְּשֶׁיִּרְצֶה לַעֲמוֹד הַדַּיָּן עַל מִשְׁפַּט הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב יִהְיֶה בְּסֵדֶר זֶה, שֶׁיַּעֲבִיר מִבֵּין עֵינָיו שְׁנֵי הַנּוֹשְׂאִים וְלֹא יַלְבִּישׁ מַשָּׂא וּמַתָּן הַהֲלָכוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב, לוֹמַר כְּפִי זֶה יִתְחַיֵּב פְּלוֹנִי וּכְפִי זֶה יִהְיֶה לְהֵפֶךְ, אֶלָּא יַעֲשֶׂה עִיּוּנוֹ וְצִדְדֵי הַהֲלָכָה כְּאִלּוּ אֵין אָדָם שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹרָאָה זוֹ עַתָּה, אֶלָּא לַעֲמוֹד עַל הַדִּין לָדַעַת הִלְכוֹת הַתּוֹרָה. וְאַחַר שֶׁיַּעֲמוֹד עָלָיו בְּדֶרֶךְ זֶה מַה שֶׁיַּעֲלֶה בִּמְצוּדָתוֹ יָדִין בּוֹ לְבַעֲלֵי דִּינִים, יְזַכֶּה הַזַּכַּאי וִיחַיֵּב הַחַיָּב. וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט, פֵּרוּשׁ כְּבָר הוּא מִשְׁפָּט בִּפְנֵי עַצְמוֹ, זֶה יִהְיֶה צֶדֶק. אֲבָל זוּלַת זֶה, כְּשֶׁיַּעֲרִיךְ בְּדַעְתּוֹ בְּעֵת שֶׁמְּזַקֵּק וּמְצָרֵף הַדִּין לְבַעֲלֵי דִינִים, עַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה אֶחָד יוֹתֵר מִתְקָרֶבֶת דַּעְתּוֹ אֵלָיו וְלֹא יֵצֵא הַמִּשְׁפָּט צֶדֶק, וּבִפְרָט בְּמִשְׁפָּטִים שֶׁתְּלוּיִים בְּשִׁקּוּל הַדַּעַת וּבְהַטָּיָה מוּעֶטֶת בְּנָקֵל יַטֶּה דַּעְתּוֹ.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִרְמֹז עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים צו:יג) ״יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק״, וְאָמְרוּ אַנְשֵׁי אֱמֶת (זוהר ח״ג קצח.) כִּי בֵּית דִּין עֶלְיוֹן יִקָּרֵא צֶדֶק, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ביצה טז.) כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְבוּעִים וְכוּ׳, וְהִנֵּה כְּשֶׁיִּפּוֹל הַהֶפְרֵשׁ עַל הַמָּמוֹן בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְעָמְדוּ לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט, אִם יִשְׁפֹּט עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ כְּשֶׁיְּזַכּוּ הָרָאוּי לְזַכּוֹת וְגוֹ׳, הִנֵּה הֵם שׁוֹפְטִים הַמִּשְׁפָּט עַצְמוֹ שֶׁשָּׁפַט בֵּית דִּין עֶלְיוֹן הַנִּקְרָא צֶדֶק, וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, פֵּרוּשׁ שֶׁשָּׁפַט בֵּית דִּין הָעֶלְיוֹן שֶׁנִּקְרָא צֶדֶק:

פסוק יט

לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט וְגוֹ׳. לֹא יִחֵד הָאַזְהָרָה לַשּׁוֹפְטִים וְצִוָּה לְנוֹכֵחַ, לְהָעִיר כִּי כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל יֶשְׁנָם גַּם כֵּן בְּאֵלּוּ אַזְהָרוֹת – אִם לֹא יְמַנּוּ הַשּׁוֹפְטִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּצְטַוּוּ, הֵם הַמַּטִּים מִשְׁפָּט, הֵם הָעוֹבְרִים עַל כָּל הָאָמוּר.

פסוק כ

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף וְגוֹ׳. בָּא לְהַזְהִיר כְּשֶׁיֵּשׁ בָּעִיר שְׁנֵי אֲנָשִׁים מֻפְלָגִים בְּחָכְמָה וּשְׁנַיִם אֲחֵרִים גַּם כֵּן חֲכָמִים אֶלָּא שֶׁאֵינָם בְּסוּג הָרִאשׁוֹן, אַל יֹאמַר אָדָם: כֵּיוָן שֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים יְכוֹלִין לְהוֹרוֹת וְלִשְׁפּוֹט בְּצֶדֶק לֹא אַטְרִיחַ אֶת הַמֻּפְלָגִים לִשָּׂא בְּעֹל מִנּוּי הַדַּיָּנוּת, אוֹ לְצַד שֶׁצָּרִיךְ לָהֶם טֹרַח בְּמִנּוּיָם יִמָּנַע וְיִסְתַּפֵּק בַּקְּטַנִּים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״צֶדֶק צֶדֶק״, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהִשַּׂגְתָּ לְדַיָּנִים שֶׁהֵם רְאוּיִים, עָלֶיךָ לַחְזֹר אַחַר הַיּוֹתֵר רְאוּיִים מֵהֶם.

פסוק כא

לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סנהדרין ז:): כָּל הַמַּעֲמִיד דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּאִלּוּ נוֹטֵעַ אֲשֵׁרָה, עַד כָּאן. וּלְדִבְרֵיהֶם אָמַר תֵּיבַת ״לְךָ״, לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה עָלָיו כְּאִלּוּ וְכוּ׳ אֶלָּא אִם כְּשֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ תִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְאֵיזוֹ סִבָּה שֶׁנּוֹגַעַת מִמֶּנָּה, אֲבָל זוּלַת זֶה אִם טָעָה בְּדַיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְחָשַׁב שֶׁהוּא הָגוּן וְהֶעֱמִידוֹ, אֵינוֹ נֶחְשָׁב עָלָיו כְּהַעֲמָדַת אֲשֵׁרָה.

פרק יז

פסוק א

לֹא תִזְבַּח וְגוֹ׳ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם. וְלֹא אָמַר אֲשֶׁר בּוֹ מוּם, כְּפִי מַה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) שֶׁבָּא הַכָּתוּב לֶאֱסוֹר מוּם עוֹבֵר, רָמְזוּ בְּתֵיבַת יִהְיֶה לוֹמַר כָּל הֲוָיַת מוּם בֵּין קָבוּעַ בֵּין עוֹבֵר. וְאֶפְשָׁר עוֹד לוֹמַר שֶׁאִם הֻחְלַט בָּהּ אֵבָר שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ בַּעֲלַת מוּם וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים שֶׁעַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לְחָתְכוֹ, הֲגַם שֶׁעֲדַיִן לֹא חֲתָכוֹ הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, וְהוּא אָמְרוֹ לֹא תִזְבַּח וְגוֹ׳ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁעַתָּה אֵינוֹ מוּם כֵּיוָן שֶׁעוֹמֵד לִהְיוֹת מוּם לֹא תִזְבָּחֶנּוּ.

פסוק ב

כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ. אָמְרוֹ בְּקִרְבְּךָ, לְחַיֵּב עַל הַדָּבָר לִבְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם יִמָּצֵא הָאִישׁ עוֹשֶׂה הָרַע, וְאַחֲרֵיהֶם יִתְחַיְּבוּ כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות מה:) דָּרְשׁוּ ״שְׁעָרֶיךָ״ לִגְזֵרָה שָׁוָה, שַׁעַר שֶׁנִּמְצְאוּ בוֹ וְלֹא שַׁעַר שֶׁנִּדּוֹנוּ בוֹ. וְאָמְרוּ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁעַל מְנָת כֵּן ה׳ נְתָנָהּ לָךְ.

לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ. פֵּרוּשׁ, צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּרִית ה׳, וְלָזֶה צָרִיךְ שֶׁיַּתְרוּ בּוֹ וְיוֹדִיעוּהוּ מַה גָּדְלוּ מַעֲשָׂיו הָרָעִים. גַּם רָמַז שֶׁאִם אָמַר לַמַּתְרִים שֶׁהוּא נִשְׁבַּע לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁיּוֹדִיעוּהוּ שֶׁקָּדְמָה לוֹ בְּרִית עַל זֶה וְאֵין שְׁבוּעָתוֹ חָלָה לְבַטֵּל הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי הוּא עוֹבֵר בְּרִית ה׳ וְיֵהָרֵג.

פסוק ו

יוּמַת הַמֵּת. כָּפַל לוֹמַר הַמֵּת, לְהָעִיר כִּי אִם לֹא נִמְצְאוּ לוֹ עֵדִים וְהַתְרָאָה – בֶּן מָוֶת הוּא לַשָּׁמַיִם, אֶלָּא שֶׁבְּעֵדִים וְהַתְרָאָה יוּמַת בִּידֵי אָדָם הַמֵּת שֶׁהָיָה עוֹמֵד לְמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.

פסוק ח

כִּי יִפָּלֵא וְגוֹ׳ לַמִּשְׁפָּט. הֻצְרַךְ לוֹמַר ״לַמִּשְׁפָּט״, לְהָעִיר שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ דִּינִים אֵלּוּ אֶלָּא בְּמוֹרֶה שֶׁהוּא רָאוּי לְהוֹרוֹת מִשְׁפָּט, וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה (סנהדרין פו.) תַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹרָאָה פָּטוּר. אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי בַּבְּרַיְתָא (סנהדרין פז.) שֶׁדָּרְשׁוּ פִּטּוּר תַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹרָאָה מֵאָמְרוֹ ״כִּי יִפָּלֵא״ – בְּמֻפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין, וְכָתְבוּ רַשִׁ״י וְתוֹסָפוֹת בְּהַנֶּחְנָקִין שֶׁפֵּרְשׁוּ מֻפְלָא – מֻמְחֶה וּלְמַעוּטֵי תַּלְמִיד, וְהָרַמְבַּ״ם פֵּרֵשׁ (הלכות ממרים פ״ג ה״ה) שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא מִי שֶׁלֹּא יִפָּלֵא מִמֶּנּוּ אֶלָּא דָּבָר מֻפְלָא. וּמֵעַתָּה לְפִי זֶה אָמְרוֹ לַמִּשְׁפָּט לוֹמַר שֶׁאֵין הַדִּין הָאָמוּר בְּזָקֵן זֶה אֶלָּא בְּהוֹרָאָה לְמַעֲשֶׂה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה שָׁם וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן״, עַד כָּאן. וְהִנֵּה מִפָּסוּק זֶה אֵין הוֹכָחָה אֶלָּא עַל מַעֲשֵׂהוּ עַל פִּי הוֹרָאָתוֹ, וְלֹא אִם הוֹרָה לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת, וּלְמֵדִין לָהּ מֵאָמְרוֹ ״לַמִּשְׁפָּט״ שֶׁאִם הוֹרָה לַאֲחֵרִים חַיָּב.

אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: כִּי יִפָּלֵא וְגוֹ׳ לַמִּשְׁפָּט, הֲגַם שֶׁהָיָה הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה וְהוֹרָה לַעֲשׂוֹת הֵפֶךְ כַּוָּנַת הַחוֹלְקִים, וְנִמְצָא הַדִּין לֹא כֵן הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרָה בְּדָבָר שֶׁחַיָּב עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְכוּ׳, לֹא יוּמַת. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת הֵפֶךְ הָרַבִּים הַחוֹלְקִים עָלָיו, לֹא יוּמַת עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת הֵפֶךְ אֲשֶׁר יַגִּידוּ עָלָיו בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, וְכֵן מוֹכִיחִים הַדְּבָרִים בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין פח:).

פסוק ט

וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ. פֵּרוּשׁ, עָלֶיךָ אַתָּה לִדְרוֹשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ טַעַם הַדִּין, וְהֵם גַּם כֵּן חַיָּבִים לְהַגִּיד לְךָ טַעַם דִּבְרֵיהֶם, אֲבָל אִם לֹא דָּרַשׁ אֵין חִיּוּב עֲלֵיהֶם לְהַגִּיד לוֹ.

פסוק י

וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר. פֵּרוּשׁ, לֹא מִבָּעְיָא הַמִּשְׁפָּט עַצְמוֹ שֶׁהִגִּידוּ לְךָ, אֶלָּא אֲפִילוּ מִשְׁפָּטִים אֲחֵרִים הַנִּבְנִים עַל פִּי שְׁמוּעָה זוֹ, כִּי כַּמָּה מִשְׁפָּטִים יִסְתַּעֲפוּ מִפְּרָט מִשְׁפָּט אֶחָד.

פסוק יד

כִּי תָבֹא וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ וְגוֹ׳ שׂוֹם תָּשִׂים וְגוֹ׳. מֵאָמְרוֹ כִּי תָבֹא וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ, מַשְׁמַע כִּי לֹא מִצְוַת ה׳ עֲלֵיהֶם לִמְלוֹךְ מֶלֶךְ, אֶלָּא אִם יֹאמְרוּ הָרְשׁוּת בְּיָדָם, וּמִמַּה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר שׂוֹם תָּשִׂים, שִׁעוּר הַלָּשׁוֹן מוֹכִיחַ שֶׁמִּצְוַת ה׳ הִיא לְהַמְלִיךְ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.

וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכְּתוּבִים הִיא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּמִנּוּי הַמֶּלֶךְ שְׁנֵי גְּדָרִים: אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה הַמִּבְטָח בּוֹ לְהַנְהִיג הַמִּלְחָמוֹת בְּעֹצֶם חָכְמָתוֹ וְלָצֵאת כְּגִבּוֹר בְּיוֹם קְרָב כְּסֵדֶר מַלְכֵי הָאֻמּוֹת, וְזֶה הוּא דָּבָר שָׂנאוּי בְּעֵינֵי ה׳, כִּי סֵדֶר מַלְכֵי הָאֻמּוֹת לֹא יֵלְכוּ בָּהֶם אַחֲרֵי כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה אֶלָּא אַחֲרֵי תּוֹעֲלִיּוֹת הַחוּשִׁיּוֹת, הֲגַם שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בּוֹ דָּבָר טוֹב מֵהַמֻּשְׂכָּל, גַּם יָשִׂימוּ בּוֹ כִּסְלָם וְתִקְוָתָם וּמִן ה׳ יָסוּר לְבָבָם. וְגָדֵר שֵׁנִי הוּא לִכְבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וּכְדֵי שֶׁה׳ יַעֲשֶׂה בִּזְכוּתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה ה׳ מוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַשּׁוֹפְטִים וּבְיַד מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, וְצֵא וּלְמַד מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ וְכוּ׳, וְדָבָר זֶה הוּא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.

וְלָזֶה בָּא דְּבָרוֹ הַטּוֹב כָּאן וְאָמַר כִּי תָבֹא וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם וְגוֹ׳, וְזֶה גָּדֵר הָרִאשׁוֹן שֶׁזָּכַרְנוּ, וְגָמַר אוֹמֵר שׂוֹם תָּשִׂים וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לֹא יָקוּם הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה, אֶלָּא הַמְּשִׂימוֹת שֶׁתָּשִׂים הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תוספתא סנהדרין פ״ג) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ בַּתְּחִלָּה אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים זְקֵנִים וְעַל פִּי נָבִיא וְכוּ׳, עַד כָּאן. וּמֶלֶךְ הַמִּתְמַנֶּה בְּסֵדֶר זֶה אֵינוֹ כְּסֵדֶר מֶלֶךְ הַמִּתְמַנֶּה עַל הַגּוֹיִם כְּמוֹ שֶׁבָּא בְּדִבְרֵיהֶם ״כְּכָל הַגּוֹיִם״. וּכְפִי זֶה מַאֲמַר שׂוֹם תָּשִׂים הִיא מִצְוָה וּשְׁלִילַת גָּדֵר שֶׁכְּנֶגֶד תְּנָאֶיהָ. וְלָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ לְהַקְדִּים מַאֲמַר וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה וְגוֹ׳ לְהָעִירְךָ אֶת אֲשֶׁר יְכַוֵּן אֵלָיו, לִשְׁלֹל אוֹתוֹ בְּמַאֲמַר ״שׂוֹם תָּשִׂים״ וְגוֹ׳, שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא הָיִיתִי מֵבִין שֶׁאוֹסֵר לָשׂוּם מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם, וַהֲגַם שֶׁיֹּאמַר ״אֲשֶׁר יִבְחַר״, אֵין מוּבָן שֶׁבָּא לֶאֱסֹר כְּכָל הַגּוֹיִם וְיִהְיֶה זֶה וָזֶה, וְלֹא חָשׁ לְהָבִין בְּמַאֲמַר ״שׂוֹם תָּשִׂים״ שֶׁהוּא רְשׁוּת מִכֶּפֶל ״שׂוֹם תָּשִׂים״.

וְתִמְצָא שֶׁה׳ הִקְפִּיד עַל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ בִּימֵי שְׁמוּאֵל לָתֵת לָהֶם מֶלֶךְ (שמואל א ח:ה), וְהָעִנְיָן קָשֶׁה, לָמָּה יַקְפִּיד ה׳ עֲלֵיהֶם, וַהֲלֹא לוּ יִהְיֶה שֶׁכַּוָּנַת ה׳ בְּפָסוּק זֶה לִרְשׁוּת וְלֹא לְמִצְוָה, סוֹף סוֹף הָרְשׁוּת נְתוּנָה. וּכְפִי מַה שֶׁכָּתַבְנוּ יֵשׁ מָקוֹם לַה׳ לְהַקְפִּיד עַל הַדָּבָר, כֵּיוָן שֶׁצִּוָּה ה׳ עֲלֵיהֶם לְבַל יֹאמְרוּ לָשׂוּם מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, וְשָׁאֲלוּ הַמֶּלֶךְ וְאָמְרוּ (שמואל א ח:ה) ״לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם״, לָזֶה הִקְפִּיד ה׳. אֲבָל אִם הָיוּ שׁוֹאֲלִים לָהֶם מֶלֶךְ כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, לֹא לְכֹחַ וְלִגְבוּרָה כְּדֶרֶךְ הַגּוֹיִם, הָיוּ מְקַיְּמִין מִצְוַת עֲשֵׂה.

וְרָאִיתִי בְּסַנְהֶדְרִין פֶּרֶק כֹּהֵן גָּדוֹל (סנהדרין כ.) שֶׁנֶּחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ מִצְווֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ – לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ, וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְלִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: לֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד תַּרְעוֹמְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ״ וְגוֹ׳, עַד כָּאן. וּדְבָרֵינוּ עוֹלִין לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְלֹא לְדִבְרֵי רַבִּי נְהוֹרַאי, וַהֲגַם שֶׁהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה וְכֵן פָּסַק רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק א׳ מֵהִלְכוֹת מְלָכִים, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְיַשֵּׁב הַכָּתוּב לִסְבָרַת רַבִּי נְהוֹרַאי שֶׁפְּשַׁט אָמְרוֹ ״שׂוֹם תָּשִׂים״ יַגִּיד שֶׁמִּצְוַת ה׳ לָשׂוּם מֶלֶךְ.

וְאֶפְשָׁר לוֹמַר, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ כְּשֵׁרִים וְלֹא יִשְׁאֲלוּ מֶלֶךְ, וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (שמואל א יב,יג) ״וַה׳ אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם״, גַּם ה׳ יַחְפּוֹץ לִהְיוֹת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא לְבַדּוֹ. אֲבָל אִם יִשְׂרָאֵל יִכָּנְסוּ בְּגֶדֶר שְׁאֵלָה שֶׁחֲפֵצִים בְּמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, אָז מִצְוַת הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹתוֹ, כְּאָמְרוֹ ״שׂוֹם תָּשִׂים״. וְלָזֶה לֹא אָמַר הַכָּתוּב שׂוֹם תָּשִׂים אֶלָּא אַחַר מַאֲמַר וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה וְגוֹ׳, וּכְפִי זֶה אֲפִלּוּ אַלִבָּא דְּרַבִּי נְהוֹרַאי יְפָרֵשׁ שׂוֹם תָּשִׂים מִצְוָה אַחַר שֶׁיֹּאמְרוּ ״אָשִׂימָה״ וְגוֹ׳:

פסוק כ

לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ. פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ו:א) ״וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה״, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי בְּאֶמְצָעוּת קְרִיאַת הַתּוֹרָה לֹא יָרוּם לְבָבוֹ וְגוֹ׳, וּכְנֶגֶד הַיִּרְאָה אָמַר לִפְנֵי זֶה ״לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה״.

פרק יח

פסוק א

לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים וְגוֹ׳ וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה וְגוֹ׳. כָּפַל הַכָּתוּב הָעִנְיָן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁעָבְרוּ וְנָתְנוּ לָהֶם נַחֲלָה, אוֹתָהּ נַחֲלָה לֹא תָּקוּם לִזְכוּתָם, וְהוּא אָמְרוֹ וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה וְגוֹ׳. וְטַעַם סְמִיכוּת מִצְוָה זוֹ לְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ, לוֹמַר שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁוֶה לָעָם בַּמִּצְווֹת הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן לָתֵת לָהֶם מַתְּנוֹתֵיהֶם, וְלֹא יָרוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו לְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה שֶׁמְּצַוֶּה ה׳ לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל.

פסוק יג

תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁצִּוָּה עָלָיו בְּסָמוּךְ לְבַל יְעוֹנֵן וִיכַשֵּׁף וּלְבַל יִשְׁאַל בָּאוֹב וְגוֹ׳, אָמַר תָּמִים וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כְּלוֹמַר טַעַם כָּל הַדְּבָרִים הוּא לָדַעַת הָעֲתִידוֹת וּלְהִתְנַהֵג עַל אֲשֶׁר יוֹרוּ וּלְתַקֵּן הַחִסָּרוֹן כַּאֲשֶׁר יוּכַל עֲשׂוֹת. אִם תִּהְיֶה עִם ה׳ תָּמִים תִּהְיֶה, לֹא יֶחְסַר לְךָ דָּבָר וְאֵין מַה שֶׁיַּגִּיד הַמַּזָּל עָלֶיךָ תִּתְקַיֵּים לְרָעָה. וְזֶה לְךָ הָאוֹת – אַבְרָהָם שֶׁהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה׳, הֲגַם שֶׁהֶרְאָה הַמַּזָּל עָלָיו שֶׁלֹּא יוֹלִיד, נִתְהַפֵּךְ וְיָלַד (שבת קנו:). וּכְפִי זֶה תֵּיבַת תִּהְיֶה נִמְשֶׁכֶת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: תָּמִים תִּהְיֶה אִם תִּהְיֶה עִם ה׳, אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: תָּמִים תִּהְיֶה כְּשֶׁאַתָּה עִם אֱלֹהֶיךָ.

פסוק יד

כִּי הַגּוֹיִם וְגוֹ׳ יִשְׁמָעוּ. פֵּרוּשׁ, יֵשׁ לָהֶם לִשְׁמֹעַ וּלְקַבֵּל אֶת אֲשֶׁר יַגִּידוּ לָהֶם הַמְּעוֹנְנִים, כִּי יוֹדִיעוּם הַמְּעוֹנְנִים מַה שֶׁרָשׁוּם בַּמַּזָּל, וְאַתָּה לֹא כֵן פֵּרוּשׁ, לֹא תְּהֵא הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת לְךָ כֵּן, אֶלָּא ״נָבִיא אָקִים״ וְגוֹ׳:

אוֹ יִרְמֹז עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״לֹא כֵן״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ אֵינְךָ בְּמַצָּב זֶה כְּמוֹתָם, אֶלָּא נְתָנָם לְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ תַּחַת מֶמְשַׁלְתְּךָ כָּל הַמַּזָּלוֹת וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם, כְּאָמְרוֹ (תהלים ח:ז) ״כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו״, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנו:) בְּפָסוּק ״צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ״ (ישעיהו מא:ב).

וְאָמְרוֹ נָבִיא אָקִים וְגוֹ׳, בָּא לְהָשִׁיב: סוֹף כָּל סוֹף כְּפִי זֶה יִהְיוּ הַגּוֹיִם בְּהַדְרָגָה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּדְעוּ הָעֲתִידוֹת, מַה שֶׁאֵין כֵּן יִשְׂרָאֵל. לָזֶה אָמַר ״נָבִיא אָקִים״ וְגוֹ׳. וְאוּלַי שֶׁכֵּן הֵבִין שָׁאוּל כְּשֶׁשָּׁאַל בְּבַעֲלַת אוֹב (שמואל א כח:ח), כִּי לֹא אָסַר ה׳ לִשְׁאוֹל אוֹב אוֹ יִדְּעוֹנִי אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁיָּקִים נָבִיא, אֲבָל זוּלַת זֶה אִם יִצְטָרְכוּ לָדַעַת שָׁאוֹל יִשְׁאֲלוּ בָּהֶם.

פסוק טז

כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁהֵם גָּרְמוּ לְעַצְמָם שֶׁאֵין כֻּלָּם נְבִיאִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּיוֹם הַקָּהָל ״קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע״, וּפָחֲדוּ מִצַּעַר הַנִּסְבָּב מֵהַנְּבוּאָה. לָזֶה גַּם ה׳ יִתֵּן לָהֶם נָבִיא, וְהַצָּרִיךְ לְדַבֵּר אֵלָיו יָבֹא וְיַגִּידֶנּוּ, וּלְטַעַם זֶה אָמַר הַכָּתוּב כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיָן.

פסוק כ

אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת: א׳ אָמְרוֹ אַךְ, גַּם אָמְרוֹ אֲשֶׁר יָזִיד וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״אֲשֶׁר יְדַבֵּר״ וְגוֹ׳, ב׳ אָמְרוֹ וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ וְגוֹ׳ אֲשֶׁר יְדַבֵּר וְגוֹ׳ וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְגוֹ׳, פְּשִׁיטָא שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה מַה שֶׁצִּוָּה שֶׁלֹּא דִּבֵּר ה׳ הַדָּבָר הַהוּא, ג׳ אָמְרוֹ אֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם ה׳ לָמָּה בַּפָּסוּק שֶׁלְּפָנָיו אָמַר ״בִּשְׁמִי״ וּבְפָסוּק זֶה אָמַר ״בְּשֵׁם ה׳״, ד׳ אָמְרוֹ הוּא הַדָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״לֹא דִבְּרוֹ ה׳״ וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁחוֹזֵר לַדָּבָר הַהוּא.

אָכֵן יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל פִּי מַה שֶׁאָמַר הַנָּבִיא בְּמַעֲשֵׂה יְהוֹשָׁפָט וְאַחְאָב בְּמִלְחֶמֶת רָמוֹת גִּלְעָד (מלכים א כב), שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים פֶּה אֶחָד דִּבְּרוּ לְאַחְאָב ״עֲלֵה וְהַצְלַח״, וּמִדִּבְרֵי מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה נִתְגַּלָּה הַדְּבָרִים שֶׁרוּחַ יָצָא מִלִּפְנֵי ה׳ לְפַתּוֹת אַחְאָב לַעֲלוֹת וְלִפּוֹל בַּמִּלְחָמָה. וּבְחִדּוּשַׁי עַל דִּבְרֵי נְבִיאִים דִּקְדַּקְתִּי לָמָּה בַּתְּחִלָּה עָבַר עַל מִיכָיְהוּ רוּחַ נָבוֹת וְנִתְנַבֵּא כַּנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים וְאָמַר ״עֲלֵה וְהַצְלַח״, וְאַחַר כָּךְ בִּנְבוּאָה אַחֲרוֹנָה דִּבֵּר נְבוּאַת ה׳ וְלֹא הוֹעִיל לְפָנָיו רוּחַ נָבוֹת. וְעַל הָרוּחַ גַּם כֵּן תָּמֵהַּ אֲנִי, אֵיךְ לֹא קִיֵּם שְׁלִיחוּתוֹ אֲשֶׁר יָצָא לַעֲשׂוֹת. עוֹד קָשֶׁה לְמִיכָיְהוּ לָמָּה בִּטֵּל עֲצַת ה׳ חָס וְשָׁלוֹם וּמַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁחָשַׁב לְהַפִּיל אַחְאָב בְּמִלְחֶמֶת רָמוֹת גִּלְעָד, וְהוּא בָּא וְגִלָּה סוֹדוֹ לְאַחְאָב עַצְמוֹ.

אָכֵן הֵן הֵנָּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵעִיר ה׳ בְּנוֹעַם דְּבָרָיו, לְפִי שֶׁהַכֹּל גָּלוּי וְצָפוּי לִפְנֵי הַבּוֹרֵא כִּי יָבֹא זְמַן שֶׁתֵּצֵא רוּחַ מִלְּפָנָיו וְתַטְעֶה הַנְּבִיאִים, וַהֲגַם שֶׁשֶּׁקֶר דִּבְּרוּ, עִם כָּל זֶה אֲנוּסִים הֵם. לָזֶה כְּשֶׁבָּא לְצַוּוֹת עֹנֶשׁ הַנָּבִיא הִקְדִּים וְאָמַר אַךְ הַנָּבִיא, ״אַךְ״ מִעֵט נָבִיא כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁיְּדַבֵּר דָּבָר וְלֹא יָקוּם וְלֹא יָמוּת. וְדִקְדֵּק לוֹמַר אֲשֶׁר יָזִיד לַהֲעִירְךָ שֶׁלֹּא יָמוּת אֶלָּא נָבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר וְגוֹ׳, לוֹמַר אֲבָל נָבִיא שֶׁדִּבֵּר שֶׁקֶר וְלֹא הֵזִיד, וּכְגוֹן שֶׁהִטְעָהוּ רוּחַ נָבוֹת, שֶׁזֶּה אֵין עָלָיו אַשְׁמַת דָּבָר כִּי הָרוּחַ בְּהַסְכָּמַת ה׳ יָצָא וְהַמִּתְנַבְּאִים מִצִּדּוֹ נְקִיִּים הֵם מֵהֶעָוֹן. וַהֲגַם שֶׁבְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין פט.) אָמְרוּ שֶׁצִּדְקִיָּהוּ בֶּן כְּנַעֲנָה חַיָּב הֲגַם שֶׁרוּחַ נָבוֹת הִטְעָהוּ, הוּא מִטַּעַם שֶׁאָמְרוּ שָׁם דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵידַן אֵין שְׁנֵי נְבִיאִים מִתְנַבְּאִים בְּסִגְנוֹן אֶחָד, אֲבָל זוּלַת זֶה פָּטוּר הָיָה. וַהֲגַם שֶׁאַרְבַּע מֵאוֹת נְבִיאִים אָמְרוּ כֵן וְגַם מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה גַּם כֵּן אָמַר ״עֲלֵה וְהַצְלַח״ וְגוֹמֵר, עִם כָּל זֶה כֻּלָּם פָּתְחוּ פִיהֶם לְהִתְנַבְּאוֹת וְהָרוּחַ דִּבְּרָה בְּפִיהֶם, וּכְשֶׁהִרְגִּישׁוּ שֶׁנִּבְּאוּ בְּסִגְנוֹן אֶחָד לֹא הוֹסִיפוּ לְדַבֵּר עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה, מַה שֶׁאֵין כֵּן צִדְקִיָּהוּ. וְעַל זֶה יֹאמַר ״אֲשֶׁר יָזִיד וְגוֹ׳ וּמֵת״ וְגוֹ׳:

וּמֵעַתָּה כָּאן הַבֵּן שׁוֹאֵל בַּמֶּה נֵדַע הַדָּבָר וְגוֹ׳, וְאִם מִמַּה שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַדָּבָר חַיְשִׁינָן לְרוּחַ נָבוֹת הַמַּטְעָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, וְלָמָּה יוּמַת הָאִישׁ הַנָּבִיא כֵּיוָן שֶׁהָרוּחַ שֶׁיָּצָא בִּדְבַר ה׳ הִטְעַתּוּ? וְכַיּוֹצֵא בַּדָּבָר אִם בְּמַעֲשֵׂה רָמוֹת לֹא הָיָה בָּא מִיכָיְהוּ וְגִלָּה הַסּוֹד, הָיוּ מִתְחַיְּבִים מִיתָה כָּל אַרְבַּע מֵאוֹת נְבִיאִים עַל לֹא חָמָס עָשׂוּ, וַה׳ אוֹהֵב מִשְׁפָּט. וְהוּא אָמְרוֹ וְכִי תֹאמַר וְגוֹ׳ אֵיכָה נֵדַע הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה׳, כָּאן כָּלַל דְּבַר ה׳ לְנָבִיא וְכָלַל גַּם כֵּן דְּבַר ה׳ לָרוּחַ ״צֵא וַעֲשֵׂה כֵן״.

וְאָמַר אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, אִם הַנָּבִיא יֹאמַר נְבוּאָתוֹ בְּשֵׁם ה׳ – וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר בְּשֵׁם ה׳ וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְגוֹ׳, אָז תֵּדַע כִּי בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, פֵּרוּשׁ, וְלֹא בָּא דְבָרוֹ מִצַּד רוּחַ שֶׁהִטְעַתּוּ. וְהַטַּעַם כִּי לֹא יָנוּחַ רוּחַ שֶׁקֶר בְּשֵׁם ה׳ הַנִּכְבָּד כִּי ה׳ אֱלֹהִים אֱמֶת. וְהוּא אָמְרוֹ הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה׳, פֵּרוּשׁ, הוּא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ עָלָיו שֶׁלֹּא דִּבְּרוֹ ה׳, וְגַם לֹא בָּא בְּרוּחַ אֶלָּא בְּזָדוֹן, וְהוּא אָמְרוֹ בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא. אֲבָל יֵשׁ דָּבָר אַחֵר שֶׁהֲגַם שֶׁהוּא שֶׁקֶר וְאֵין הַתּוֹרָה יְכוֹלָה לוֹמַר לְךָ ״לֹא דִבְּרוֹ ה׳ בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא״, וְהוּא כְּשֶׁלֹּא יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה׳, שֶׁהֲגַם שֶׁיִּהְיֶה שֶׁקֶר יֵשׁ לָחוּשׁ לְרוּחַ כְּרוּחַ נָבוֹת.

וּבָזֶה יֶעֱרַב לְנֶפֶשׁ אָדָם עִנְיַן מִיכָיְהוּ, כִּי בַּתְּחִלָּה לֹא הִזְכִּיר שֵׁם ה׳, וְלָזֶה לֹא הָיָה אוֹמֵר אֶלָּא דִּבְרֵי הָרוּחַ, עַד שֶׁנִּתְחַכֵּם יְהוֹשָׁפָט וְאָמַר אֵלָיו (דברי הימים ב יח:טו) ״אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק אֱמֶת בְּשֵׁם ה׳״, פֵּרוּשׁ, נִתְחַכֵּם לוֹמַר לוֹ הַתְּנַאי שֶׁהִתְנָה ה׳ כָּאן וְאָמַר אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה׳, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שֶׁיְּדַבֵּר בְּשֵׁם ה׳, וּבָזֶה אִם יֵשׁ רוּחַ מַטְעָה תְּפַנֶּה מָקוֹם. וְכֵן הָיָה כְּשֶׁהִזְכִּיר אֵלָיו שֵׁם ה׳, וְאָמַר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה׳, בָּרַח לוֹ נָבוֹת וְאָמַר הַנָּבִיא הָאֱמֶת בְּמַה שֶׁהוּא. וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַדִּקְדּוּקִים שֶׁדִּקְדַּקְנוּ בְּעִנְיַן נְבוּאַת רָמוֹת גִּלְעָד, וַהֲגַם שֶׁלֹּא מָצִינוּ שֶׁהִזְכִּיר מִיכָיְהוּ שֵׁם ה׳, הִזְכִּירוֹ וּמִקְרָא קָצָר הוּא, כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּירוֹ יְהוֹשָׁפָט וְכִוֵּן מִיכָיְהוּ לַשֵּׁם שֶׁהִזְכִּיר יְהוֹשָׁפָט הוֹעִיל. וְלֹא תִקְשֶׁה מֵאָמְרוֹ שָׁם כַּמָּה פְּעָמִים ״אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ וְגוֹ׳ בְּשֵׁם ה׳״ שֶׁיֵרָאֶה שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ כַּמָּה פְּעָמִים לְדַבֵּר בְּשֵׁם ה׳, כִּי אוּלַי שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ מִיכָיְהוּ בְּדִקְדּוּק זֶה שֶׁל יְהוֹשָׁפָט אֶלָּא בְּפַעַם אַחֲרוֹנָה:

אוֹ אֶפְשָׁר כִּי מַאֲמַר ״בְּשֵׁם ה׳״ אֵינוֹ נִסְמָךְ לְמַאֲמַר ״אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ״, אֶלָּא מַאֲמָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁחִדֵּשׁ בָּאַחֲרוֹנָה. וּלְפִי זֶה לֹא קָשֶׁה לָמָּה גִּלָּה מִיכָיְהוּ סוֹד ה׳, כִּי יֵחָרֵב הָעוֹלָם וְלֹא יִשְׁתַּנֶּה מְקוֹר הָאֱמֶת לְיַחֵד שְׁמוֹ עַל דְּבַר שֶׁקֶר חָס וְשָׁלוֹם, וּמַה גַּם כִּי עַל כָּל פָּנִים עָשָׂה הָרוּחַ פְּעֻלָּתוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין אֵלָיו אַחְאָב וְעָלָה וְנָפַל, וְנִמְצֵאת מַחְשֶׁבֶת ה׳ קַיֶּמֶת וְלֹא מִתְיַחֵס הַשֶּׁקֶר לְשֵׁם ה׳ אֱלֹהִים אֱמֶת.

פרק יט

פסוק ח

וְאִם יַרְחִיב וְגוֹ׳ לַאֲבֹתֶיךָ. פֵּרוּשׁ עַצְמָן, כִּי הֵם יִנְחֲלוּ הָאָרֶץ לֶעָתִיד לָבֹא, וְאָמַר זֶה יוּשַּׂג לָהֶם אִם יִשְׁמְרוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְיַעֲשׂוּהָ, וְתִהְיֶה הַשְּׁמִירָה וְהָעֲשִׂיָּה מֵאַהֲבַת ה׳ וְלֹא מִיִּרְאָה. הַדּוֹר הַהוּא אֲשֶׁר יַעֲמֹד בָּזֶה, בְּיָמָיו יָקִים ה׳ דְּבָרוֹ הַטּוֹב לָתֵת כָּל הָעֲשָׂרָה עֲמָמִין וְיַעֲמִיד בְּיַד יִשְׂרָאֵל כָּל הַטּוֹב שֶׁהִבְטִיחַ לַעֲשׂוֹת לָאָבוֹת בְּיוֹם עָמְדָם בַּתְּחִיָּה. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צט:) הֵעִירוּ שֶׁגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה תְּלוּיָה בַּעֲבוֹדַת ה׳ מֵאַהֲבָה דַּוְקָא.

פסוק יא

וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שׂוֹנֵא וְגוֹ׳. פָּרָשָׁה זוֹ רוֹמֶזֶת מַה שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא מַכּוֹת דַּף י״ב: שָׁלֹשׁ טָעֻיּוֹת עָתִיד שָׂרוֹ שֶׁל אֱדוֹם לִטְעוֹת לֶעָתִיד לָבֹא, וְאֶחָד מֵהֶם הוּא שֶׁעָרֵי מִקְלָט קוֹלְטוֹת הַהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג וְהוּא מֵזִיד. וְיָדוּעַ כִּי שָׂרוֹ שֶׁל אֱדוֹם הוּא ס״מ הוּא שָׂטָן (בבא בתרא טז.) הוּא יֵצֶר הָרָע, וְעָלָיו הֵעִיד הַכָּתוּב כָּאן. וְאָמַר כִּי יִהְיֶה אִישׁ שׂוֹנֵא כִּי אֵין שׂוֹנֵא לָאָדָם כְּיִצְרוֹ הָרָע וְהוּא מְקוֹר הַשִּׂנְאָה. לְרֵעֵהוּ כִּי הוּא מַרְאֶה רֵעוּת לַכֹּל כִּי לְטוֹבָתָם מְיַעֲצָם, וְהוּא שׂוֹנֵא לוֹ וּמְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ בְּדֶרֶךְ אַהֲבָה וְרֵעוּת. וְאָרַב שֶׁאוֹרֵב לוֹ לְהַחְטִיאוֹ, כִּי יֵשׁ לְךָ לָדַעַת שֶׁעֲבֵרָה רִאשׁוֹנָה שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא כִּשְׁגָגָה, וּבָזֶה מוֹצֵא שַׁעַר הַצַּר לִכָּנֵס לַנֶּפֶשׁ, גַּם מַקְדִּים לְהָאָדָם, כְּאָמְרוֹ (בראשית ד:ז) ״לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ״ קוֹדֶם בֹּא הַמְּנַגְּדוֹ בָּאָדָם, גַּם מַסְבִּיר לוֹ פָּנִים עַל מַעֲשֵׂה הָרַע וְיֹאמַר לָרַע טוֹב, וְאֵין לְךָ אוֹרֵב גָּדוֹל מִזֶּה, וּבָזֶה מִתְגַּבֵּר עָלָיו, וְהוּא אָמְרוֹ וְקָם עָלָיו, מַה שֶׁאֵין כֵּן קוֹדֶם לָכֵן שֶׁהָיָה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה הֵלֶךְ בְּתוֹךְ הָאָדָם (סוכה נב:) וְעַל יְדֵי הַחֵטְא יִתְגַּבֵּר וְיָקוּם עָלָיו.

וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ. כָּאן הֵעִיר שֶׁהוּא מְדַבֵּר עַל ס״מ, וְלָזֶה אָמַר ״וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ״, פֵּרוּשׁ שֶׁחוֹבֵל בְּנַפְשׁוֹ, כִּי עַל יְדֵי הַחֵטְא תָּמוּת הַנֶּפֶשׁ. וְנָס אֶל אַחַת – פֵּרוּשׁ אִם יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל לְבַצֵּר עַצְמָהּ שֶׁהִיא מֵעָרֵי הַמִּקְלָט – וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ – הֵם בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה שֶׁהִיא עִיר שֶׁל הַשַּׂר שֶׁל אֱדוֹם, וְלָקְחוּ אוֹתוֹ – וְעַל פִּי הַמִּשְׁפָּט יִתְּנוּהוּ בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, הוּא אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

וְאָמְרוֹ וָמֵת – כָּאן רָמַז סוֹד אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לח:) מוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בָּהֶם וּשְׂרָפָם, וְהוּא אָמְרוֹ בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם וָמֵת – פֵּרוּשׁ בִּנְגִיעַת יַד ה׳ בּוֹ בָּזֶה הוּא מֵת מֵעַצְמוֹ. וּלְפִי שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הֲרִיגַת ס״מ תִּהְיֶה גַּם כֵּן עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיָּדָם תִּהְיֶה בּוֹ לַהֲמִיתוֹ עִם ה׳ בָּרוּךְ הוּא, לָזֶה אָמַר לֹא תָחוֹס עָלָיו, וַהֲגַם שֶׁהַצַּדִּיקִים הִרְוִיחוּ בְּאֶמְצָעוּתוֹ, יֵשׁ לָהֶם לְהַבִּיט אֶל דָּם נָקִי כַּמָּה דָּמִים רַבִּים שֶׁשָּׁפַךְ בְּאָרְבוֹ, וְאָז וְטוֹב לָךְ תִּהְיֶה נֶחְלֶטֶת בְּחִינַת הַטּוֹב לָךְ, כִּי בְּהִבָּטֵל רוּחַ הַטֻּמְאָה תִּהְיֶה נִשְׁלֶמֶת בְּחִינַת הַטּוֹב בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁהֵם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

פסוק יט

וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (מכות ה.) מִכָּאן: הָרְגוּ אֵין נֶהֱרָגִים, ״כַּאֲשֶׁר זָמַם״ וְלֹא כַּאֲשֶׁר עָשָׂה. וְקָשֶׁה, דִּלְמָא אָמַר הַכָּתוּב ״כַּאֲשֶׁר זָמַם״ לְהִתְחַיֵּב אֲפִלּוּ לֹא עָשָׂה, אֶלָּא מֵעֵת אֲשֶׁר עָנָה סָרָה וְזָמַם לַעֲשׂוֹת רָעָה לְאָחִיו נִתְחַיֵּב, וּכְשֶׁנַּעֲשָׂה מַעֲשֶׂה עַל יָדוֹ וְנֶהֱרַג יֵשׁ כָּאן זָמַם וְעָשָׂה, וְקוֹרֵא אֲנִי בּוֹ גַּם כֵּן זָמַם וְנוֹסַף שֶׁעָשָׂה, וְאֵין כָּאן טַעֲנַת אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין?

אָכֵן עִקַּר הַדְּרָשָׁה הִיא מִמַּה שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״כַּאֲשֶׁר עָנָה עַל אָחִיו״, וְחוֹזֵר לְמַה שֶׁאָמַר ״שֶׁקֶר עָנָה בְּאָחִיו״ – יַעֲשׂוּ לוֹ כַּאֲשֶׁר עָנָה. וּבְמַאֲמָר זֶה יֶשְׁנוֹ לְחִיּוּב בֵּין נֶהֱרַג בֵּין לֹא נֶהֱרַג, שְׁנֵיהֶם נִכְלָלִים בְּמַשְׁמָעוּת אֲשֶׁר עָנָה. וּמַה שֶׁלֹּא אָמַר לָשׁוֹן הַכּוֹלֵל וְהָלַךְ לְבַקֵּשׁ לָשׁוֹן זֶה ״אֲשֶׁר זָמַם״ – לְדִיּוּק בָּא, לוֹמַר דַּוְקָא זָמַם וְלֹא עָשָׂה כְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְזֶה לְשׁוֹנָם בַּבָּרַיְתָא (מכות ה:): אָמַר לוֹ אָבִיו, ״לָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא?״ אָמַר לוֹ, ״לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין״ וְכוּ׳. אֵין לְהַקְשׁוֹת מִזֶּה לְדִבְרֵיהֶם, כִּי בְּלֹא טַעַם ״אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין״ הָיָה הַקַּל וָחוֹמֶר מַכְרִיחַ לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב לְפָטְרָן אִם הָרְגוּ, שֶׁהֲרֵי קַל וָחוֹמֶר הַדְּבָרִים וְאֵין כֹּחַ בַּדִּיּוּק לִדְחוֹת הַקַּל וָחוֹמֶר, וּלְאוֹקְמֵי קְרָא שֶׁלֹּא בְּדִיּוּק, אִם לֹא מִטַּעַם שֶׁדָּחָה רַבִּי ״אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין״.

פרק כ

פסוק א

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁרָמַז הַכָּתוּב מִלְחֶמֶת הָאָדָם עִם יִצְרוֹ, וּבָא לְהָסִיר מִלְּבָבוֹ מֹרֶךְ, וְאָמַר כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה הַיְּדוּעָה שֶׁאֵין גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה, וְהִנֵּה בְּמִלְחָמָה זוֹ יֵשׁ שְׁנֵי דְּבָרִים קָשִׁים לָאָדָם שֶׁמַּתִּישִׁים כּוֹחוֹ, א׳ הוּא שֶׁאֵינוֹ מְלֻמָּד בַּמִּלְחָמָה כְּמוֹ שֶׁהוּא מְלֻמָּד וְרָגִיל בְּמִין מִלְחָמָה זוֹ יִצְרוֹ הָרַע, ב׳ שֶׁהַרְכָּבַת הָאָדָם דִּבְרֵי הַיֵּצֶר בְּכָל אֲשֶׁר יֹאמַר אֵלָיו בְּעִנְיְנֵי הָאִסּוּר לִגְנֹב וְלִגְזֹל וְלִגְאוֹת וְלֶאֱכֹל כָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ, וְזֶה יִמְנָעֵהוּ מִלִּשְׁמֹעַ אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, וּמָה גַּם אַחַר שֶׁנִּכְשַׁל בַּעֲבֵרוֹת רַבּוֹת שֶׁיִּתּוֹסְפוּ כּוֹחוֹת הָרַע שֶׁנּוֹלְדוּ מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים וַהֲרֵי הוּא בֵּינֵיהֶם כַּחֲרָרָה שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין:

לָזֶה בָּא דְּבַר ה׳ כָּאן וְאָמַר: כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה וְרָאִיתָ בְּעֵינֵי שִׂכְלְךָ סוּס וָרֶכֶב, ״סוּס״ כְּנֶגֶד מַה שֶׁהוּא הַיֵּצֶר סוּס מוּכָן לַמִּלְחָמָה מַה שֶׁאֵינוֹ כֵן הָאָדָם, ״רֶכֶב״ כְּנֶגֶד הַרְכָּבַת הָאָדָם שֶׁנּוֹטָה וְחוֹשֶׁקֶת לִדְבָרִים. וְאָמְרוֹ עַם רַב מִמְּךָ כְּנֶגֶד כֹּחוֹת הָרַע שֶׁנִּתּוֹסְפוּ מִמֶּנּוּ מִצַּד מַעֲשָׂיו הָרָעִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. אַף עַל פִּי כֵן בָּא דְּבָרוֹ הַטּוֹב וְאָמַר: לֹא תִירָא מֵהֶם, וְהַטַּעַם הוּא כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, פֵּרוּשׁ, הֵן אֱמֶת אִם הָיִיתָ בָּא לַמִּלְחָמָה בְּכֹחֲךָ אֵין בְּךָ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּמִלְחָמָה זוֹ, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁה׳ אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כֹּחוֹ גָּדוֹל לְהַצִּילְךָ, כִּי כְּשֶׁבָּא אָדָם לִטַּהֵר יְמִינוֹ יִתְבָּרַךְ מְקַבַּלְתּוֹ וְנִדְבָּק לַה׳ וְהוּא יַכְנִיעַ מְצֵרָיו.

וְגָמַר אוֹמֶר הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי זֶה מוֹפֵת חוֹתֵךְ כִּי ה׳ מְפָרֵק הַקְּלִפָּה מִן הַקְּדֻשָּׁה וּמְבָרְרָהּ, וְהוּא סוֹד הַעֲלָאַת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן, וְזֶה לְךָ הָאוֹת כְּדֵי שֶׁתִּתְחַזֵּק בַּמִּלְחָמָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים לז:לב) ״צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וְגוֹ׳ ה׳ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין ל:) שֶׁהַכָּתוּב מְדַבֵּר עַל יֵצֶר הָרַע שֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם וְה׳ עוֹזְרוֹ וּמַצִּילוֹ מִיָּדוֹ:

פסוק ד

לְהִלָּחֵם וְגוֹ׳ לְהוֹשִׁיעַ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ לְהִלָּחֵם וְגוֹ׳ – לְאַבֵּד אוֹיְבֵיכֶם, וְאָמְרוֹ לְהוֹשִׁיעַ וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יָמוּת מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶחָד בַּמִּלְחָמָה, וְזֶה הוּא עִיקַר הַנֵּס שֶׁתִּהְיֶה הַמִּלְחָמָה כְּבֵדָה בְּאוֹיְבֵיהֶם וְלֹא יִפָּקֵד אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאוּלַי כִּי לָזֶה נִתְכַּוֵּן בְּמַה שֶׁאָמַר בִּתְחִלַּת הַכָּתוּב ה׳ אֱלֹהֵיכֶם, הִזְכִּיר הָרַחֲמִים וְהַדִּין: רַחֲמִים לְהוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל, דִּין לְאַבֵּד אוֹיְבֵיהֶם. וְזוּלַת זֶה הָיָה דַּי בְּאָמְרוֹ ״כִּי אֱלֹהֵיכֶם הוֹלֵךְ״.

פסוק ח

מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סוטה מד.) זֶה הַיָּרֵא מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיה לג:יד) ״פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים״, שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עֲבֵרוֹת לִבּוֹ יָרֵא וְחָרֵד מֵעַצְמוֹ, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עֲבֵרוֹת הַפַּחַד הַנִּכְנָס בִּלְבָבוֹ בַּמִּלְחָמָה תּוֹדִיעֵהוּ כִּי יֵשׁ בְּיָדוֹ עֲבֵרוֹת. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אורח חיים סימן נד בשם הירושלמי) שִׁעֲרוּ הֶעָוֹן שֶׁיִּכָּנֵס בְּלִבּוֹ הַפַּחַד מִיּוֹצְרוֹ שֶׁאֲפִלּוּ אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר בֵּין יִשְׁתַּבַּח לְיוֹצֵר, וְהַטַּעַם כִּי הַנִּכְנָס לַמִּלְחָמָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ נֵס לְהִנָּצֵל מֵחֶרֶב אוֹיֵב, וְכָל שֶׁבְּיָדוֹ מִבְּחִינַת הָרַע אֵינוֹ רָאוּי לְנֵס וּמַזָּלוֹ יַפְחִידוֹ.

פסוק י

כִּי תִקְרַב וְגוֹ׳. אוּלַי פָּרָשָׁה זוֹ תִּרְמֹז עַל פִּי מַה שֶׁאָמַר הָרַשְׁבִּ״י בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (ח״ב סב.) כִּי הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ נְשָׁמָה יְתֵרָה לְהָאָדָם מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, וּבְאֶמְצָעוּתָהּ יִמָּלֵט הָאָדָם מֵהַמַּחְטִיאוֹ, וְצִוָּה ה׳ לַנְּשָׁמָה וְאָמַר כִּי תִקְרַב אֶל עִיר – זֶה הוּא גּוּף הָאָדָם שֶׁנִּקְרָא עִיר, כְּאָמְרָם בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (זהר חדש רות צז.) בְּפָסוּק ״עִיר קְטַנָּה״ (קהלת ט:יד) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״עִיר קְטַנָּה״ – דָּא גּוּפָא דְּבַר נָשׁ, עַד כָּאן, לְמִלְחָמָה – כִּי צָרִיךְ כֹּחַ לְהַצִּיל הָאָדָם מִיַּד מַרְשִׁיעוֹ.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״עָלֶיהָ״, פֵּרוּשׁ, בִּשְׁבִיל הָעִיר לְמַלְּטָהּ מִיֵּצֶר הָרַע, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (קהלת ט:יד) ״וּבָא אֵלֶיהָ״ וְגוֹ׳ וּמִלַּט הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ (נדרים לב:).

וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא תָּבֹא אֵלֶיהָ בִּפְסִיעוֹתֶיךָ לְהַטּוֹתוֹ לְדֶרֶךְ הַטּוֹב מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, אֶלָּא בִּתְחִלָּה בְּקָרְבְךָ תִּקְרָא אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם, שֶׁעָשֹׂה יַעֲשֶׂה גַּם לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְיֵהָנֶה בָּזֶה וּבַבָּא, וְיִתֵּן חֵלֶק לַגּוּפָנִיּוּת וְחֵלֶק לָרוּחָנִיּוּת, כִּי גַּם לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן צָרִיךְ הָאָדָם לִמְזוֹנוֹת, וְאִם לֹא יַטְרִיחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּעַד עוֹלָם הַבָּא גַּם כֵּן, נִמְצָא שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ וְיֹאבַד לְעוֹלָם וָעֶד, וְדֶרֶךְ זֶה יִקָּרֵא דִּבְרֵי שָׁלוֹם, שֶׁהוּא הַבִּצּוּעַ.

וְאָמְרוֹ וְהָיָה אִם שָׁלוֹם. פֵּרוּשׁ ״וְהָיָה״ לְשׁוֹן שִׂמְחָה הִיא אִם שָׁלוֹם תַּעֲנְךָ. וְאָמַר וּפָתְחָה פֵּרוּשׁ, אֵין צוֹרֶךְ אֶלָּא פְּתִיחָה לְבַד, וְאִם יִפְתַּח כְּפִתְחוֹ שֶׁל מַחַט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפְתַּח לוֹ כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם. וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ רַמַ״ח אֵיבָרִים וּשְׁסָ״ה גִּידִים הַכֹּל יִשְׁתַּעְבֵּד לַנְּשָׁמָה, בֵּין בִּבְחִינַת מִצְווֹת עֲשֵׂה יִהְיוּ לָמַס לַעֲשׂוֹת בְּגוּפָם וּבְמָמוֹנָם וְכוּ׳, בֵּין בִּבְחִינַת מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲבָדוּךָ פֵּרוּשׁ, כְּעֶבֶד הַיָּרֵא מֵרַבּוֹ לְבַל נְטוֹת מִדְּבָרָיו יָמִין וּשְׂמֹאל.

וְאָמְרוֹ וְאִם לֹא תַשְׁלִים וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אִם לֹא הִשְׁלִימָה הָעִיר וְנָטְתָה אֲשׁוּרֶיהָ מִנִּי דֶרֶךְ, וְלִפְעָמִים יִקֶר מִקְרֶה שֶׁאַחַר שֶׁהִתְחִיל הָאָדָם לְהֵיטִיב מַעֲשָׂיו יָשׁוּב אֲחוֹרַנִּית, וּכְשֶׁאֵרַע זֶה לְהָאָדָם יַגְדִּיל רֶשַׁע וְיִתְחַזֵּק יִצְרוֹ עָלָיו יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה לְהִלָּחֵם עִם הַנְּשָׁמָה, וְהוּא אָמְרוֹ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה. יְצַו ה׳ לָצוּר עַל הָעִיר בְּסִגּוּפִים, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ה.): לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרַע, וְהַרְגָּזָתוֹ הוּא לְסַגֵּף עַצְמוֹ בִּדְבָרִים הַמֻּתָּרִים לוֹ, גַּם בְּתַעֲנִיּוֹת וּמַלְקִיּוֹת וּבְכִי לְהַתִּישׁ כֹּחַ הָרַע שֶׁבָּעִיר, וּמַבְטִיחוֹ ה׳ לִתְּנָהּ בְּיָדוֹ, כְּאָמְרוֹ ״וּנְתָנָהּ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ״. וְהִכִּיתָ כָל זְכוּרָהּ הוּא כֹּחַ ס״מ וְחֵילוֹתָיו.

וְאָמְרוֹ לְפִי חָרֶב – עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קמט:ו) ״רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם״.

וְאָמְרוֹ רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף – פֵּרוּשׁ, ״נָשִׁים״ הֵם נֶפֶשׁ וְרוּחַ, וְנִקְרְאוּ נָשִׁים בְּעֵרֶךְ הַנְּשָׁמָה כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן, ״וְהַטַּף״ הֵם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה אָדָם קוֹדֶם שֶׁהָיָה מְתוֹעָב בְּעֵינֵי ה׳, בְּסוֹד (תהלים נ,טז) ״וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי״, וּכְשֶׁאָדָם חוֹזֵר בּוֹ יֵחָשְׁבוּ לִזְכוּת. גַּם עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (יומא פו:) שְׁגָגוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּזְכֻיּוֹת, וְלָהֶם יִקָּרֵא טַף.

וְאָמְרוֹ וְהַבְּהֵמָה הוּא תַּאֲוַת הַחֹמֶר שֶׁיִּקָּרֵא בְּהֵמָה, וְכָל אֲשֶׁר בָּעִיר תָּבֹז לָךְ שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה לְתוֹעֶלֶת הַנְּשָׁמָה לְתַקֵּן הַצָּרִיךְ לְתַקֵּן לְהַשָּׂגַת הַמֻּשְׂכָּלוֹת, כִּי גַּם תַּאֲוַת הַבְּהֵמִי תְּסַגֵּל סֶגֶל הַטּוֹב בְּמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לָהּ.

וְאָמְרוֹ כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ כָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּעִנְיָן אֵינָם אֶלָּא שֶׁהֵם הַגּוּפוֹת שֶׁנִּתְרַחֲקוּ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעי׳ נ״ז) ״לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב״, שֶׁבַּעַל עֲבֵרוֹת יִקָּרֵא רָחוֹק מֵהַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא מְקוֹר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁמִּמֶּנָּה הִיא מַחְצַב הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה, אֲבָל עִיר שֶׁהִיא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם, פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵין לָהּ קֶשֶׁר עִם הַקְּדֻשָּׁה וְיָצְאתָה מִמְּקוֹרָהּ בְּרוֹב פְּשָׁעֶיהָ כְּכָל הַגּוֹיִם, אֵין לַנְּשָׁמָה חֵלֶק עִמָּהּ וְלֹא תִּקְוָה בָּהּ לַהֲשִׁיבָהּ, וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר לֹא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם וְגוֹ׳, כִּי בְּחִינוֹת הָהֵם אֵין לָהֶם אֶלָּא לְהַחֲרִימָם. וְזוֹ הָיְתָה שִׁגְגַת מֹשֶׁה בְּקַבָּלַת עֵרֶב רַב (שמו״ר פמ״ב), וַה׳ אָמַר אֵלָיו שֶׁשָּׁרְשָׁם רַע וְאֵינָם עוֹמְדִים בְּגֶדֶר הַקְּדֻשָּׁה וּמֻבְדָּלִים לְחֵלֶק רַע, וּכְשֶׁהָיָה מְחַיֶּה אוֹתָם, פֵּרוּשׁ, לְקָרְבָם לַקֹּדֶשׁ, אֵינוֹ מְחַיֶּה בָּם כָּל נְשָׁמָה, דִּקְדֵּק לוֹמַר ״כָּל״ הִיא הָרוּחַ שֶׁזּוֹכָה רִאשׁוֹנָה עִם הַנְּשָׁמָה:

חסלת פרשת שופטים

פרק כא

פסוק י

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶיךָ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר כָּל זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״כִּי תִרְאֶה בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת״ וְגוֹ׳? עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַר ״כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה״ לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״עַל אוֹיְבֶיךָ״. וְאוּלַי כִּי לְפִי שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְהַתִּיר יְפַת תֹּאַר שֶׁאֲסוּרָה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, גַּם לְהַתִּיר קַדְלֵי דַּחֲזִירֵי (חולין יז.) וּשְׁאָר אִסּוּרִין, חָשׁ הַכָּתוּב שֶׁבִּיצִיאַת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ מִדְּבַר אִסּוּר. לָזֶה בָּא הַכָּתוּב וְהִתְנָה וְאָמַר כִּי תֵצֵא – תִּהְיֶה יְצִיאָתְךָ לַמִּלְחָמָה לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבֶיךָ שֶׁהֵם אוֹיְבֵי ה׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהילים קלט:כא) ״הֲלֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה׳ אֶשְׂנָא וְגוֹ׳ לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי״. לְטַעַם זֶה תִּהְיֶה יְצִיאָתְךָ, וְאִם תַּעֲשֶׂה כֵן – ״וּנְתָנוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ״. וּמִזֶּה אַתָּה לָמֵד שֶׁזּוּלַת כֵּן, אִם תִּהְיֶה יְצִיאָתְךָ לְטַעַם אַחֵר וְהַטַּעַם מוּבָן מִמַּה שֶׁאָמַר בָּעִנְיָן, אֵינוֹ מֻבְטָח שֶׁיִּתְּנֵהוּ ה׳ בְּיָדוֹ.

וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. מִצְוָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כִּמְזַלְזֵל בְּמַתְּנַת מֶלֶךְ, אוֹ נִתְכַּוֵּן לֶאֱסוֹר יְפַת תּוֹאַר כָּל עוֹד שֶׁלֹּא שָׁבוּ שִׁבְיוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם כֵּיוָן שֶׁהוּתְּרָה לִי אֶחְטְפֶנָּה וְאוֹלִיכֶנָּה וְאֶבְעָלֶנָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה פֵּרוּשׁ כְּשֶׁתִּשְׁבֶּה אוֹתָהּ וְתִהְיֶה שֶׁלְּךָ אִם רָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה וְגוֹ׳. וְטַעַם אָמְרוֹ שִׁבְיוֹ וְלֹא אָמַר אוֹתוֹ, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ספרי) שֶׁהַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּמִלְחֶמֶת רְשׁוּת, וְדִקְדֵּק לוֹמַר שִׁבְיוֹ אֲפִלּוּ הוּא מֵהַכְּנַעֲנִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים כ:טז) ״לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה״:

עוֹד יִרְצֶה, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וּנְתָנוֹ ה׳ וְגוֹ׳ בְּיָדֶךָ״, לָזֶה כְּשֶׁאָמַר וְשָׁבִיתָ גָּמַר אוֹמֶר שִׁבְיוֹ, פֵּרוּשׁ מַה שֶּׁשָּׁבוּי וְעוֹמֵד לְפָנֶיךָ. עוֹד רָמַז שֶׁהֲגַם שֶׁתִּהְיֶה אַתָּה בְּגֶדֶר שִׁבְיוֹ לְפִי עֵרֶךְ הַמִּשְׁתַּעֵר לַלּוֹחֵם וְנִלְחָם, אַף עַל פִּי כֵן ״וְשָׁבִיתָ״. וּמִזֶּה עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה כִּי ה׳ הוּא הַנּוֹתְנוֹ לְפָנֶיךָ, וְלֹא כֹּחֲךָ וְעֹצֶם יָדְךָ עוֹשֶׂה חָיִל.

פסוק יא

וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר. הִנֵּה מֵאָמְרוֹ יְפַת תֹּאַר מַשְׁמַע דַּוְקָא יְפַת תֹּאַר, וּמֵאָמְרוֹ וְחָשַׁקְתָּ בָהּ דָּרְשׁוּ בְּסִפְרֵי אֲפִלּוּ כְּעוּרָה, וְזֶה מִן הַתֵּמַהּ לָמָּה יֹאמַר יְפַת תֹּאַר וְיִצְטָרֵךְ לְרַבּוֹת כְּעוּרָה? הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְרָאִיתָ אֵשֶׁת״ וְלֹא יִכְתֹּב לֹא ״יְפַת תֹּאַר״ וְלֹא ״וְחָשַׁקְתָּ״.

וּלְיַשֵּׁב הַכָּתוּב צָרִיךְ לְהָעִיר בָּעִנְיָן, לָמָּה יְצַו ה׳ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְטַמֵּא אָדָם עַצְמוֹ בְּבַת אֵל נֵכָר, וּבִפְרָט בְּעֵת מַעֲשֵׂה הַנֵּס בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף טַהֲרָה וּדְבֵקוּת בַּה׳, יַתִּיר לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה כִּעוּר הַשָּׂנאוּי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶה יַפְעִיל הַרְחָקַת דְּבֵקוּתֵנוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ. בִּשְׁלָמָא הֶתֵּר אֲכִילַת אִסּוּר מָצִינוּ לָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (הלכות מלכים פרק ח) שֶׁנָּתַן טַעַם אִם יִרְעַב, וְהוּא טַעַם נָכוֹן, אֲבָל מַעֲשֶׂה זֶה יְתַעֲבֶנּוּ עוֹשֵׂנוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (קדושין כא:) לֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע, וּמִן הָרָאוּי הוּא לְהַכְנִיעוֹ וּלְאַבְּדוֹ מִלֵּב עַם קָדוֹשׁ בַּזְּמַן הַהוּא אֲשֶׁר מַלְכָּם בְּרֹאשָׁם לְהִלָּחֵם לָהֶם.

אָכֵן יְסוֹד הַדָּבָר וְסוֹדוֹ הוּא עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר חדש בלק נ״ג) שֶׁאָמְרוּ שֶׁבְּחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִשְׁבּוּ כַּמָּה נְשָׁמוֹת יְקָרוֹת בְּיַד סִטְרָא אָחֳרָא, וְהֵם נִשְׁמוֹת הַגֵּרִים, וְצֵא וּלְמַד כַּמָּה וְכַמָּה גְּדוֹלֵי עוֹלָם בָּאִים מֵהָאֻמּוֹת, וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה תּוֹכִיחַ, וְכַמָּה גְּדוֹלֵי עוֹלָם שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן וְאוּנְקְלוֹס הַגֵּר וְכָאֵלֶּה רַבּוֹת:

עוֹד אֲגַלֶּה לְךָ סוֹד אֶחָד: תִּמְצָא נְשָׁמָה טְהוֹרָה דְּבוּקָה בִּנְשָׁמָה טְמֵאָה, וְאֵין כֹּחַ בַּטְּהוֹרָה לְהַטּוֹת הַטְּמֵאָה לְהֵיטִיב, וְהִיא מֻנַּחַת שָׁם עַד עֵת דְּרוֹר. וְצֵא וּלְמַד כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִנִּשְׁמַת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן שֶׁהָיְתָה דְּבוּקָה בִּשְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, כָּרָמוּז בְּתֵיבַת ״רַחֲבַת יָדַיִם״ (בראשית לד,כא) כָּאָמוּר בְּדִבְרֵי הַמְּקֻבָּלִים (ליקוטי תורה וישלח). וּמָצִינוּ שֶׁהַנֶּפֶשׁ הַלָּזוֹ לֹא עָשְׂתָה מִפְעָל טוֹב בִּשְׁכֶם, וְיָצְתָה כְּשֶׁדָּבַק בְּדִינָה, מָצְאָה הַנֶּפֶשׁ מִינָהּ וְנִדְבְּקָה בּוֹ, כְּאָמְרוֹ (בראשית לד,ג) ״וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה״. וּשְׁמֹר לְךָ כְּלָל זֶה. וְיֵשׁ נֶפֶשׁ קְדוֹשָׁה בֵּין הַקְּלִפָּה שֶׁבִּמְקוֹם שְׁכוּנָתָהּ תַּטֶּה לֵב הַשּׁוֹכֶנֶת בְּתוֹכוֹ לְהֵיטִיב, וִיגָרְשׁוּ חֵלֶק הָרַע אוֹ יְמַתְּקוּהוּ. וְהֵם הַגֵּרִים הַמִּתְגַּיְּרִים מִן הָאֻמּוֹת מֵעַצְמָן כְּרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וּכְנַעֲמָה, וּכְמוֹ שֶׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ גֵּרִים שֶׁמֵּעַצְמָם בָּאִים וּמִתְגַּיְּרִים.

וְהִנֵּה כְּבָר כָּתַבְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים כִּי בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה יִתְלַבֵּשׁ בָּאָדָם אוֹר הַשְּׁכִינָה וִיגָרֵשׁ מִמֶּנּוּ חֵלֶק הָרַע, כְּאָמְרוֹ (קהלת ח:ה) ״שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע״, וּבִפְרָט שְׁלוּחֵי מִצְוָה. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ שֶׁשְּׁלוּחֵי מִצְוָה בִּשְׁעַת שְׁלִיחוּתָם אֲפִלּוּ מִיֵּצֶר הָרַע מִצְוָתָם מַצִּילָתָם, וּכְמוֹ כֵן הָעוֹסֵק בַּעֲבֵרָה מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ רוּחַ הַטֻּמְאָה וּמְעַוֶּתֶת דַּרְכּוֹ.

וְאַחֲרֵי הוֹדִיעַ ה׳ אוֹתָנוּ אֶת כָּל זֹאת, יָאִירוּ מַאַמְרֵי אֵל עֶלְיוֹן כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם בְּמִצְוָה זוֹ, וְהוּא לְפִי שֶׁהִקְדִּים כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה וְגוֹ׳, שֶׁיְּצִיאָתוֹ הִיא לִדְבַר מִצְוָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה. אָמַר עוֹד, אִם רָאָה בַּשִּׁבְיָה, פֵּרוּשׁ בִּשְׁעַת שִׁבְיָה, וּכְמוֹ שֶׁכֵּן דִּקְדֵּק רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ח׳ מֵהִלְכוֹת מְלָכִים כִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עוֹדֶנּוּ עוֹסֵק בַּמִּצְוָה. אִם יִרְאֶה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, פֵּרוּשׁ אֵשֶׁת סָמוּךְ, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (קידושין כא:) אֵשֶׁת אִישׁ, וְדִבְרֵיהֶם אֱמֶת, אֶלָּא שֶׁאִם לְדִבְרֵיהֶם לְבַד יְכַוֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר אֵשֶׁת אִישׁ לֹא אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר. אֶלָּא בָּאָה לְהָעִיר שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הֱיוֹתוֹ עוֹסֵק בַּמִּצְוָה יְגַלֶּה ה׳ אֶת עֵינָיו לְהַכִּיר בַּגּוֹיָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְפַת תֹּאַר שֶׁהִיא נְשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה הַנִּקְרֵאת יְפַת תֹּאַר, כִּי זֹהַר נְשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת מֻפְלָא וְעָצוּם הוּא, וְזֹאת הָאִשָּׁה קָנְתָה בָּהּ חֵלֶק זֶה הַטּוֹב, וְלָזֶה קְרָאָהּ הַכָּתוּב ״אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר״. וְהַכָּרָתָהּ הוּא עַל יְדֵי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁק בָּהּ בִּזְמַן שֶׁאַתָּה דָּבוּק בַּשְּׁכִינָה בְּאֶמְצָעוּת הֱיוֹתְךָ עָסוּק בִּשְׁלִיחוּת מִצְוָה כָּאָמוּר, זֶה יְעִירְךָ שֶׁלְּדָבָר טוֹב חָשַׁקְתָּ.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר בָהּ וְלֹא אָמַר אוֹתָהּ, לְהָעִיר כִּי לֹא לָאִשָּׁה אַתָּה חוֹשֵׁק אֶלָּא לְמַה שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא יְפַת תֹּאַר, שֶׁהוּא חֵלֶק הַטּוֹב הַדּוֹמֶה לַנֶּפֶשׁ הַטְּהוֹרָה. וּכְפִי זֶה, הֲגַם שֶׁכְּעוּרָה הָאִשָּׁה בִּכְלַל הַהֶתֵּר, כִּי אֵינוֹ חוֹזֵר יְפַת תֹּאַר לַגּוֹלֶם הַנִּגְלֶה, כִּי אֵלָיו לֹא יִמָּשֵׁךְ תַּאֲוַת יִשְׂרָאֵל בְּמַצָּב זֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

וְאָמַר וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה, הִנֵּה בְּכָל מַאֲמָר הַמִּתְכַּנֶּה לָהּ אָמַר הַכָּתוּב בִּלְשׁוֹן כִּנּוּי ״וַהֲבֵאתָהּ״ וְגוֹ׳, ״וּבְעַלְתָּהּ״ וְגוֹ׳, ״וְשִׁלַּחְתָּהּ״, וְכָאן אָמַר וְלָקַחְתָּ, שִׁנָּה הַכָּתוּב לַהֲעִירְךָ שֶׁהַלְּקִיחָה הִיא בַּנֶּעְלָם שֶׁהִיא נֶפֶשׁ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הָעִנְיָן יִהְיֶה לוֹ בָּהּ לְקִיחָה אַחֶרֶת שֶׁיִּזְכֶּה בִּיפַת תֹּאַר, כִּי כְּשֶׁיִּדְבַּק אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה שֶׁבָּהּ חֵלֶק מֵהַטּוֹב, תֵּכֶף יִקְנֶה מְקוֹמוֹ חֵלֶק הַטּוֹב בְּיִשְׂרָאֵל וְיִזְכֶּה בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁזָּכְתָה דִּינָה בַּת יַעֲקֹב בְּנֶפֶשׁ קְדוֹשָׁה בִּפְגֹעַ בָּהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר.

וְהִנֵּה לְפִי שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת בִּדְבֵקוּת הַקְּדֻשָּׁה בַּקְּלִפָּה כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ לְמַעְלָה, וְזֹאת הָאִשָּׁה אֵין יָדוּעַ אִם חֵלֶק הַדָּבוּק בָּהּ הוּא דָּבָר הַיּוֹצֵא בִּדְבִיקָה רִאשׁוֹנָה כַּנִּזְכָּר וְנִשְׁאֲרָה הָאִשָּׁה חֲלוּטָה בְּחֵלֶק הָרַע וְנִתְרוֹקְנָה מֵחֵלֶק הַטּוֹב, אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁכֻּלָּהּ נֶחְלֶטֶת בְּחֵלֶק הַטּוֹב כְּרוּת וּכְנַעֲמָה. לָזֶה יְצַו ה׳ וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגוֹ׳ וְיַרְחִיק מִמֶּנּוּ חֵלֶק דְּבֵקוּת בְּחִינַת הָרַע, וְאָז תִּבָּדֵק הָאִשָּׁה אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם נִתְגַּיְּרָה אִשְׁתּוֹ זוֹ וַהֲרֵי הִיא כְּרוּת וּכְנַעֲמָה, וְהוּא אָמְרוֹ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה אִם יַחְפֹּץ, וְאִם לֹא יַחְפֹּץ וְגוֹ׳ זֶה לְךָ הָאוֹת כִּי חֵלֶק הַטּוֹב שֶׁהָיָה בָּהּ יָצָא עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן וְנֶחְלַק הָרַע.

וּלְצַד שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם שֶׁיִּתְאַוֶּה הָאָדָם לְאִשָּׁה נָכְרִיָּה בְּדֶרֶךְ זְנוּת, כִּי לֹא אָמַרְנוּ שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה לְנָכְרִית אֶלָּא אִם יֵשׁ בָּהּ נֶפֶשׁ קְדוֹשָׁה דַּוְקָא בִּזְמַן שֶׁהוּא בִּדְבַר מִצְוָה כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן אַחֲרֵי כֵן, לָזֶה צִוָּה ה׳ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ וְגוֹ׳ וְכָל הַדְּבָרִים הַמְנַוְּלִים אֶת הָאִשָּׁה לְהָסִיר תַּאֲוָה הַטִּבְעִית, וְאִם נִתְגַּיְּרָה וְחָפֵץ בָּהּ זֶה לְךָ הָאוֹת כִּי נִתְמַתְּקָה וְנֶחְלַט מִמֶּנָּה חֵלֶק הָרַע וְלָזֶה וְהָיְתָה לוֹ לְאִשָּׁה, וְאִם לֹא יַחְפֹּץ בָּהּ, דִּקְדֵּק לוֹמַר בָּהּ לְהָעִיר כִּי הַחֵפֶץ הוּא בְּמַה שֶׁבָּהּ שֶׁהוּא חֵלֶק הַטּוֹב.

וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר. דִּקְדֵּק לוֹמַר לְנַפְשָׁהּ, לָתֵת טַעַם לָמָּה יְשַׁלְּחֶנָּה וְלֹא יִמְכְּרֶנָּה וְיֵהָנֶה מִדָּמֶיהָ, כֵּיוָן שֶׁהִיא מִכְּלַל הַשִּׁבְיָה שֶׁנָּתַן לוֹ ה׳. וְאָמַר הַטַּעַם הוּא ״לְנַפְשָׁהּ״, פֵּרוּשׁ בִּשְׁבִיל נַפְשָׁהּ שֶׁהִיא יְפַת תֹּאַר שֶׁרָמַז בַּתְּחִלָּה אַחַר שֶׁנֶּהֱנָה מִמֶּנָּה. אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ לְנַפְשָׁהּ, פֵּרוּשׁ הַטְּמֵאָה שֶׁל הַגּוֹיָה, לִשְׁלֹל כִּי נֶפֶשׁ יְפַת תֹּאַר הַטְּהוֹרָה כְּבָר זָכִיתָ בָּהּ וְלֹא נִשְׁאַר בָּהּ אֶלָּא נֶפֶשׁ הַגּוֹיָה.

וְאָמְרוֹ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה, כִּי ה׳ חָפֵץ שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ יִשְׂרָאֵל עִם בְּחִינַת הָרַע בְּדֶרֶךְ זֶה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים סט:כז) ״אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ״, שֶׁרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִתְרַעֶמֶת עַל הָאֻמּוֹת שֶׁאַחַר שֶׁרוֹאִים יִשְׂרָאֵל מֻכִּים רוֹדְפִים אוֹתָם, וְזוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁאַחַר שֶׁהוֹצִיא בָּלְעָהּ מִפִּיהָ לֹא יֵהָנֶה עוֹד מִכַּסְפָּהּ.

וְגָמַר אוֹמֶר תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ, פֵּרוּשׁ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמֶּנָּה עָשְׁרָהּ וְטוּבָהּ שֶׁהִיא יְפַת תֹּאַר, וְעָשִׂיתָ אוֹתָהּ עֲנִיָּה, עָשִׂיתָ אוֹתָהּ מְעֻנָּה, עָשִׂיתָ אוֹתָהּ עֲכוּרָה. וְזֶה יָעִיד עוֹד עַל דְּבָרֵינוּ, כִּי הֲיִתָּכֵן בָּעוֹלָם שֶׁיִּשְׂרָאֵל הַבָּא עַל אִשָּׁה הַגּוֹיָה הוּא מְעַנֶּה אוֹתָהּ, וַהֲלֹא אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה כב:) חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם בְּהֶמְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִנְּשׁוֹתֵיהֶן וּנְשׁוֹתֵיהֶן יוֹתֵר מֵהֶם, וּמַה עִנּוּי הוּא זֶה לַגּוֹיָה? אֶלָּא הַכַּוָּנָה הוּא עִנּוּי הַנֶּעְלָם שֶׁהוּא שָׁלַל קֹדֶשׁ מִמֶּנָּה.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז תִּתְבָּאֵר הַפָּרָשָׁה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הִנֵּה כָּל בִּנְיַן הָעוֹלָם וְקִיּוּמוֹ תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִם יֵיטִיבוּ דַּרְכֵיהֶם – הָעוֹלָם קַיָּם וְיִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, גַּם ה׳ אֱלֹהֵינוּ יִשְׂמַח וְיָגֵל בָּנוּ. וְיוֹשֶׁר דַּרְכָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תָּלוּי בְּנִצְחוֹן יֵצֶר הָרַע. וּבָא הַכָּתוּב לְהָעִיר הָאָדָם כִּי בִּיצִיאָתוֹ מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לָבֹא לָעוֹלָם הַזֶּה יִהְיֶה מוּכָן לַמִּלְחָמָה, כִּי לֹא יַחְשׁוֹב שֶׁאֵין צָרִיךְ תִּגְבּוֹרֶת לְנִצָּחוֹן זֶה, אֶלָּא אַדְרַבָּה לָזוֹ יִקָּרֵא מִלְחָמָה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (אבות ד:א) אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁאֵין גְּבוּרָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. וְלָזֶה אָמַר לַמִּלְחָמָה בְּפַתָּ״ח תַּחַת הַלָּמֶ״ד.

וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, בָּא לְהָעִיר כִּי לֹא מִלְחָמָה זוֹ כְּגִבּוֹר הַלּוֹחֵם לִלְכֹּד עִיר, וּכְשֶׁיָּקוּץ בַּמִּלְחָמָה יִפְנֶה וְיֵלֵךְ לְעַצְמוֹ, אֶלָּא כְּאָדָם הַלּוֹחֵם עִם אוֹיְבוֹ שֶׁאִם יִתְרַשֵּׁל יָקוּם עָלָיו וְהִכָּהוּ. כְּמוֹ כֵן אִם יִתְרַשֵּׁל הָאָדָם מִלִּלְחֹם אֶת הָאוֹיֵב יָקוּם עָלָיו וִיאַבְּדֵהוּ מִן הָעוֹלָם, וּמַבְטִיחוֹ הַכָּתוּב שֶׁהֲגַם שֶׁתַּקִּיף הוּא הַיֵּצֶר מִכֹּחַ הָאֱנוֹשִׁי, אַף עַל פִּי כֵן יִתְּנֵהוּ ה׳ בְּיָדוֹ. וְאוֹמֵר וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, דִּקְדֵּק לוֹמַר ״שִׁבְיוֹ״ וְלֹא ״אוֹתוֹ״, שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ בְּעַצְמוֹ וְהֶעְדֵּרוֹ הוּא הַמְּקֻוֶּה, אֶלָּא ״שִׁבְיוֹ״ – פֵּרוּשׁ מַה שֶׁשָּׁבָה הוּא מִבְּחִינַת הַטּוֹב מִמְּךָ וּמִכַּיּוֹצֵא בְּךָ בְּפִתּוּיוֹ וּבְנִצְחוֹנוֹ, שֶׁכַּמָּה נְשָׁמוֹת מֵעַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁבוּיוֹת בְּיָדוֹ.

וְאָמְרוֹ וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, אָמַר ״אֵשֶׁת״ סָמוּךְ, פֵּרוּשׁ נִשְׁמַת אָדָם, כִּי אֵין הַס״מ שׁוֹלֵט בַּנֶּפֶשׁ עַד שֶׁתֵּרֵד מַטָּה וְתִכָּנֵס בָּאָדָם מִמֶּנּוּ הוּא לוֹקְחָהּ בַּשְּׁבִי, וְהַנֶּפֶשׁ תִּקָּרֵא אִשָּׁה, וְקָרָא לָזוֹ יְפַת תֹּאַר כִּי הַנֶּפֶשׁ יָפָה עַד מְאֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְנַוֶּלֶת בְּמַעֲשֶׂיהָ הָרָעִים, וּכְשֶׁיְּנֻצַּח הַיֵּצֶר אָז יַשְׂכִּיל הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ מַה יָפָה וּמַה נְעִימָה הִיא.

וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ – פֵּרוּשׁ, אָז הַחֵשֶׁק שֶׁהָיָה לוֹ בְּדִבְרֵי הַיֵּצֶר וּבְפִתּוּיוֹ, יַלְבִּישֵׁם בָּהּ לְתַקֵּן לָהּ הַמֻּשְׂכָּלוֹת וְעוֹלָם הַקַּיָּם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.

וְאָמְרוֹ וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי פִּתּוּי הָרַע מִתְרַחֶקֶת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף וְשׁוֹכֵן חֵלֶק רַע בִּמְקוֹמָהּ, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (איוב יח:ד) ״טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ״, וְהַגּוּף יִקָּרֵא בַּיִת עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (תענית יא.) מִי מֵעִיד בָּאָדָם – קוֹרוֹת בֵּיתוֹ, שֶׁהוּא הַגּוּף. וּכְשֶׁנּוֹצֵחַ יִצְרוֹ יָבִיא נַפְשׁוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְיִקָּרֵא בַּעַל נֶפֶשׁ. וְלֶהֱיוֹת שֶׁהַנֶּפֶשׁ שֶׁקָּנָה מִמָּקוֹם טָמֵא צָרִיךְ לְנַקּוֹתָהּ מִתַּחֲלוּאֵי הָרַע הַנִּדְבָּק בָּהּ שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׂעַר הָרֹאשׁ, וְהוּא אָמְרוֹ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ, גַּם בְּחִינַת הַקְּלִפָּה הָרְמוּזָה בַּצִּפָּרְנַיִם אָמַר כְּנֶגְדָּהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ לְשׁוֹן תִּקּוּן, וְתָסִיר מַסְוֶה הַטֻּמְאָה הַמִּתְכַּסָּה בָּהּ הַנֶּפֶשׁ מֵרוּחַ הַטֻּמְאָה, וְהוּא אָמְרוֹ וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, פֵּרוּשׁ שֶׁקָּנְתָה מִשְּׁבִיתָה בְּמָקוֹם טָמֵא, וְזֶה יִהְיֶה עַל יְדֵי מֵרוּק הַחֲטָאִים וְדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וַהֲכָנַת הַדַּעַת מוּל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּרוּךְ הוּא, וְיִבְחַר מְקוֹם מוֹשָׁב לָהּ בַּיִת מְיֻחָד לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְהוּא אָמְרוֹ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וְתִתְוַדֶּה בִּבְכִי עַל אֲשֶׁר מָעֲלָה בְּאָבִיהָ וְאִמָּהּ וְעַל פְּרֵדָתָהּ מֵהֶם, אָבִיהָ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִמָּהּ הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל (ברכות לה.), יֶרַח יָמִים זֶה שִׁעוּר הַמַּסְפִּיק לְשָׁב, אוֹ יִרְמֹז לְחֹדֶשׁ הַמְּיֻחָד לִתְשׁוּבָה שֶׁהוּא חֹדֶשׁ אֱלוּל.

וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ. פֵּרוּשׁ, אַתָּה תִּכָּנֵס לֵיהָנוֹת מֵאוֹרָהּ בְּסוֹד אָמְרוֹ ״נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לוֹ״ (משלי טז:כו), וּתְסַיְּעֵהוּ לַעֲמֹד בְּדֶרֶךְ הַנָּאוֹת, וְתִקָּרֵא אַתָּה בְּעָלֶיהָ שֶׁקָּנִיתָ אוֹתָהּ בְּכֹחַ מַעֲשֶׂיךָ, וְהוּא אָמְרוֹ וּבְעַלְתָּהּ. גַּם לְיוֹם הַתְּחִיָּה תִּהְיֶה מְיֻחֶדֶת לְךָ לַחֲזֹר לְגוּפְךָ וְתַעֲמֹד בָּהּ, וְהוּא אָמְרוֹ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה.

וְחָזַר הַכָּתוּב לְצַוּוֹת עַל הַנֶּפֶשׁ, שֶׁאִם הָאִישׁ לֹא נָטָה לִבּוֹ לְקַוּוֹת לְהֵיטִיב לְנַפְשׁוֹ וּלְהִתְעַצֵּם לְהָאִיר לָהּ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, עַל כָּל פָּנִים יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָרֵעַ לָהּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת יב:ז) ״וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ״, וְדָרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (קנב:) תְּנָהּ לוֹ כְּמוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לְךָ, וְהוּא אָמְרוֹ אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא תִמְסְרֶנָּה בְּיַד שַׁבַּאי אֶלָּא בַּת חוֹרִין וְאֵין עָלֶיהָ יַד מוֹשֵׁל.

אוֹ יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר (ח״ג סז.) בְּפָסוּק ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה״ (ישעיהו כו:ט) שֶׁעַל הַשְּׁכִינָה הוּא אוֹמֵר ״נַפְשִׁי״, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ שֶׁהוּא הַשְּׁכִינָה שֶׁתַּחְזֹר לְמָקוֹם שֶׁיָּצְתָה מִמֶּנּוּ. וְאָמְרוֹ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה וְגוֹ׳ עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (ח״ב צז.) בְּפָסוּק ״לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ״ (שמות כא:ח). וְאָמְרוֹ בַּכָּסֶף לְפִי שֶׁיֹּאמַר אָדָם אֵיךְ יִמְשֹׁל אָדָם בְּנַפְשׁוֹ לְמָכְרָהּ, לָזֶה אָמַר ״בַּכָּסֶף״, לְשׁוֹן כּוֹסֶף, כִּי בְּאֶמְצָעוּת תַּאֲוַת וְכוֹסֶף לִבְבוֹת בְּנֵי אָדָם יִמְכְּרוּ אֶת נַפְשָׁם בְּיַד אוֹיֵב. וְרָמַזְנוּ מִזֶּה בְּפָסוּק ״אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ״ וְגוֹ׳ (ויקרא כה:לז). וְאָמְרוֹ לֹא תִתְעַמֵּר כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוּס ״לָא תִתַּגַר״, פֵּרוּשׁ לֹא תְּגָרֶה בָּהּ מְחַבְּלִים הַמִּתְגָּרִים בַּנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ כִּי הַחֵטְא יִקָּרֵא בְּעֵרֶךְ הַנֶּפֶשׁ עִנּוּי.

פסוק טו

וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר וְגוֹ׳. אָמַר הַכָּתוּב בְּדֶרֶךְ וַדָּאִית, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית כ״ט:ל״א) ״וַיַּרְא ה׳ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה״, כִּי ה׳ יִרְאֶה בְּנִשְׁבְּרֵי לֵב לְסָמְכָם.

פסוק טז

הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר וְגוֹ׳. וְלֹא אָמַר ״בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ אֶת בָּנָיו״, לְהַסְמִיךְ תֵּיבַת הַנְחִילוֹ לְמַאֲמַר אֶת בָּנָיו, לִרְמֹז סְבָרַת חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ (בבא בתרא קל.) שֶׁיָּכוֹל הָאָב לְהַנְחִיל לְבֵן אֶחָד מִבָּנָיו יוֹתֵר מִמַּה שֶׁנּוֹגֵעַ לוֹ כְּפִי הַחֲלֻקָּה.

לֹא יוּכַל לְבַכֵּר וְגוֹ׳. וְאִם בִּכֵּר עוֹבֵר בְּלָאו, וּבָזֶה יִתְיַשֵּׁב מַה שֶׁהִקְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת (בבא בתרא קל.) שָׁם בְּדִבּוּר הַמַּתְחִיל תַּלְמוּד לוֹמַר לִסְבָרַת רַבָּנָן.

פסוק יח

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ וְגוֹ׳ אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ אֵינֶנּוּ שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ״, וְאוּלַי שֶׁבָּא לְהָעִיר כִּי כְּשֶׁאָדָם מַמְלִיךְ בְּתוֹכוֹ יֵצֶר הָרַע נִשְׁלֶלֶת מִמֶּנּוּ הַיְּדִיעָה וְהַשְּׁמִיעָה מֵהַנֶּאֱמַר אֵלָיו, כִּי הַיֵּצֶר עוֹמֵד עַל מִפְתַּח הַלֵּב וּמוֹנֵעַ הַדְּבָרִים מֵהַגִּיעַ אֶל הַנֶּפֶשׁ כִּי הֵם יְחַיְּבוּהוּ לָצֵאת מִשָּׁם. וְהִמְשַׁלְתִּי הַדָּבָר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ שׁוֹעֲרָיו גַּנָּבִים וְלִסְטִים, וְהַבָּאִים לִקְבּוֹל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מֵהֶם הֲיִתָּכֵן שֶׁהַשּׁוֹעֲרִים הָהֵם יוֹצִיאוּ לָהֶם רְשׁוּת לִכָּנֵס לְחַיְּבָם לַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ כֵן הַדָּבָר הַזֶּה. וְהוּא אָמְרוֹ כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ וְגוֹ׳ אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, מוּשְׁלָל הוּא בְּעֵרֶךְ הַשְּׁמִיעָה, כִּי לֹא יַגִּיעוּהוּ הַדְּבָרִים מִצַּד הַמּוֹנֵעַ הַיּוֹשֵׁב עַל מִפְתְּחֵי הַלֵּב כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סא.).

בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר אָבִיו וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר בְּקוֹלוֹ וְחוֹזֵר לְאָבִיו שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ, הֵעִיר הַכָּתוּב כִּי בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לְיוֹלְדָיו יְסוֹבְבֵהוּ כֵּן הֱיוֹתוֹ מוֹרֵד בְּאָבִיו וְאִמּוֹ, שֶׁהֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל (זוהר ח״ב פה.), עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי א:ח) ״שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ״, כִּי לְפִי שֶׁיּוֹלְדָיו חוֹשְׂכִים שִׁבְטָם מִבְּנֵיהֶם וּמַנִּיחִים אוֹתָם לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵיהֶם, זֶה יְסוֹבֵב שֶׁגַּם בָּהֶם יִמְרֹד. וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ וְגוֹ׳, דַּע שֶׁאֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְלָזֶה הֲגַם שֶׁיִּסְּרוּהוּ לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם, פֵּרוּשׁ מִלְּבַד שֶׁלֹּא יְקַבֵּל לַחְזֹר מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַמָּקוֹם עוֹד לוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם.

פסוק כב

וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא וְגוֹ׳. סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְשֶׁלְּפָנֶיהָ, לְפִי שֶׁהָיָה מְסַלְסֵל סֵדֶר תִּקּוּן הָאָדָם. בַּתְּחִלָּה הֱעִירוֹ עַל עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּרֶמֶז פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא, אַחַר כָּךְ הֵעִיר הָאָב עַל הַבֵּן כְּמוֹ שֶׁרָמַזְנוּ בְּפָסוּק ״כִּי יִהְיֶה בֵּן סוֹרֵר״ וְגוֹ׳, וְכָאן הֵעִיר עַל חַכְמֵי הַדּוֹר לִפְקֹחַ עַיִן עַל עוֹשֵׂי עָוֶל, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְנִשְׁאַר עוֹמֵד בְּמִרְדּוֹ וְלֹא חָזַר בִּתְשׁוּבָה עַד שֶׁמֵּת בְּחֶטְאוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וְהוּמָת, וְתָלָה ה׳ חֶסְרוֹנוֹ עַל הֶחָכָם כְּאָמְרוֹ וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ זֶה הֶחָכָם עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי שֶׁהוּא יִטּוֹל עָנְשׁוֹ, כִּי ה׳ צִוָּהוּ לְהוֹכִיחַ וְלַחְזוֹר וּלְהוֹכִיחַ עַד הַכָּאָה (ערכין טז:), וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפָרָשַׁת קְדוֹשִׁים, וּכְשֶׁהוּא הֶעְלִים עֵינוֹ מֵאִישׁ זֶה עַד שֶׁמֵּת מִתְחַיֵּב בּוֹ:

וְאָמְרוֹ לֹא תָלִין וְגוֹ׳. בָּא לְצַוּוֹת לֶהָמוֹן עַם שֶׁלֹּא יְהַרְהֲרוּ אַחַר הֶחָכָם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (תנא דבי אליהו פרק ג) אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁעָבַר עֲבֵרָה בַּיּוֹם אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּלַּיְלָה שֶׁמָּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְהֶעֱמִידוּהָ בְּוַדַּאי עָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְהוּא אָמְרוֹ לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ כִּי הַחֵטְא יִקָּרֵא גַּם כֵּן נְבֵלָה, לֹא תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּלַּיְלָה שֶׁהוּא זְמַן לִינָה אַחַת עַל הָעֵץ שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ לְאוֹתוֹ חֵטְא מֵעַל הָעֵץ בַּיּוֹם הַהוּא עַצְמוֹ, וְהַטַּעַם כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים, שֶׁאִם אֵינְךָ עוֹשֶׂה כֵן אַתָּה מְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם וּכְאִלּוּ אַתָּה נוֹגֵעַ בִּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ:

וְגָמַר אוֹמֶר וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קיט:) לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא עַל שֶׁהָיוּ מְבַזִּים בָּהּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לו:טז) ״וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים״ וְגוֹ׳, וְלָזֶה צִוָּה ה׳ שֶׁלֹּא יְסוֹבְבוּ בְּבִזּוּי תַּלְמִיד חָכָם טֻמְאַת הָאָרֶץ בְּבִיאַת גּוֹיִם בְּנַחֲלַת ה׳ וִיטַמְּאוּהָ.

פרק כב

פסוק א

לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר וְגוֹ׳. פָּרָשָׁה זוֹ בָּאָה לִרְמֹז בִּפְרָטוּת חִיּוּב הַתּוֹכָחוֹת שֶׁצְּרִיכִין בְּנֵי אֵל חַי צַדִּיקֵי עוֹלָם לַעֲשׂוֹת לְעַם ה׳, וְהֵן אֵלֶּה צַדִּיקִים יִקָּרְאוּ לְצַד מַעֲלָתָם אַחִים, כְּמוֹ שֶׁהֶעִירוֹתִיךָ שֶׁכִּנּוּי זֶה הוּא מַדְרֵגָה הַיּוֹתֵר מְעֻלָּה שֶׁבְּכָל כִּנּוּיִים אֲשֶׁר יִתָּכְנוּ בָּהֶם יְחִידֵי עַם (שמות רבה נב,ה), וְאוֹתָם צִוָּה ה׳ כִּי תִרְאֶה אֶת שׁוֹר, אֵלֶּה הֵם בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּמְשְׁלוּ כַּבְּהֵמוֹת וְהֵם צֹאן קָדָשִׁים, וְלָזֶה קְרָאָם שׁוֹר וָשֶׂה, אָחִיךָ שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיִחֵס לוֹ שֵׁם זֶה לְהָעִיר אֶל מִי מִקְּדוֹשָׁיו הוּא מְצַוֶּה, שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.

וְאָמְרוֹ נִדָּחִים – עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים ד:יט) ״וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם״ וְגוֹ׳, שֶׁהָעוֹבֵר פִּי ה׳ יִקָּרֵא נִדָּח, וִיצַו ה׳ לְבַל יִתְעַלֵּם אֶלָּא יְשִׁיבֵם לְאָחִיו, הוּא אֱלֹהֵי עוֹלָם. וְכָפַל לוֹמַר ״הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם״, נִתְכַּוֵּן כִּי מִתְּחִלָּה יְשִׁיבֵם לְדֶרֶךְ הַטּוֹב וּבָזֶה יִתְקָרְבוּ אֶל אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְהוּא אָמְרוֹ ״תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ״.

וְאָמְרוֹ וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ וְגוֹ׳. בָּזֶה הֵעִיר כִּי הוּא מְדַבֵּר עַל זְמַן גָּלוּת הָאַחֲרוֹן, כִּי לֹא קָרוֹב, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (במדבר כד:יז) ״אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב״, עוֹד לוֹ ״וְלֹא יְדַעְתּוֹ״, שֶׁנִּסְתַּם הַקֵּץ וְאֵין יוֹדֵעַ מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת, וְזֶה יְסוֹבֵב הַרְחָקַת הַלְּבָבוֹת מֵהָאֱמוּנָה וּנְטוּיֵי רֶגֶל כַּאֲשֶׁר עֵינֵינוּ רוֹאוֹת בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ. עִם כָּל זֶה יְצַו ה׳ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ – זֶה בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וִילַמְּדֵהוּ אָרְחוֹת חַיִּים וְדֶרֶךְ יִשְׁכּוֹן אוֹר, לְבַל יִטֶּה מִנִּי אֹרַח וְלֹא יִמְצָאֵהוּ אוֹיְבוֹ בְּמַחְשָׁבוֹת וְטַעֲנוֹת כּוֹזְבוֹת, כִּי אוֹר תּוֹרָה תַּצִּילֵהוּ. וְזֶה יִהְיֶה עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה ה׳ וְיִדְרְשֵׁהוּ, וְהוּא אָמְרוֹ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ. וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ – פֵּרוּשׁ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הוּא מְשִׁיבוֹ מִנִּי אוֹבֵד.

אוֹ יִרְצֶה, שֶׁצָּרִיךְ הֶחָכָם לְהִשְׁתַּדֵּל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹחַ הַתּוֹרָה וְהַמּוּסָר עַד יוֹם פְּקֻדָּה שֶׁיִּדְרֹשׁ ה׳ נִשְׁמָתוֹ, וְאָז הָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים, וְדִקְדֵּק לוֹמַר וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ, שֶׁאִם יִמְעֲדוּ קַרְסוּלָּיו לֹא תָשׁוּב הַנֶּפֶשׁ אֶל הָאֱלֹהִים וְתֵלֵךְ לַחֲרָפוֹת.

וְאָמְרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה. לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּאֶמְצָעוּת הָאָדָם שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: הָא׳ הַרְכָּבַת הַגּוּף, ב׳ חֵלֶק הָרוּחָנִי שֶׁבָּאָדָם, ג׳ חֵלֶק הַתּוֹרָה הַמְאוֹרֶסֶת לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. כְּנֶגֶד הַרְכָּבַת הַגּוּף אָמַר כֵּן תַּעֲשֶׂה לַחֲמוֹרוֹ, כְּנֶגֶד חֵלֶק הָרוּחָנִי אָמַר כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ, כִּי בְּחִינָה זוֹ תִּקָּרֵא שִׂמְלָה, כְּאָמְרָם בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (קנב:) מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁחִלֵּק בִּגְדֵי מַלְכוּת, וּכְנֶגֶד חֵלֶק הַתּוֹרָה אָמַר וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ, וּקְרָאָהּ הַכָּתוּב אֲבֵדָה כְּמוֹ שֶׁרָמַז רַשְׁבִּ״י (קידושין ב:) מָשָׁל לְמִי שֶׁנֶּאֶבְדָה לוֹ אֲבֵדָה מִי מְחַזֵּר עַל מִי וְכוּ׳, כִּי חֵלֶק הָעוֹלֶה לְאִישׁ זֶה הִנֵּה הוּא אָבוּד מֵהָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁאֵין זוּלָתוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיגוֹ כָּאָמוּר בְּדִבְרֵי הַמְּקֻבָּלִים, וּבְאֶמְצָעוּת הֲשָׁבָתוֹ בִּתְשׁוּבָה הִנֵּה הוּא מוֹצֵא אוֹתָהּ.

וְאָמַר עוֹד לֹא תִרְאֶה חֲמוֹר אָחִיךָ וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן בָּזֶה שֶׁלֹּא יֹאמַר הַצַּדִּיק שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה אֶלָּא עַל אִישׁ שֶׁנִּדַּח בַּעֲבֵירוֹת אֲבָל יֶשְׁנוֹ בְּהָשֵׁב, אֲבָל אִם נָפַל וְהִרְבָּה לְהַרְשִׁיעַ – הֲלַנּוֹפְלִים תְּקוּמָה וְאָבְדָה תִּקְוָה מִמֶּנּוּ, לֹא כֵן הוּא, אֶלָּא לֹא תִרְאֵהוּ וְתִתְעַלֵּם וְצָרִיךְ לְהָקִים עִמּוֹ. דִּקְדֵּק לוֹמַר עִמּוֹ דַּוְקָא אִם הוּא מְסַיֵּעַ בַּדָּבָר שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב, אֲבָל אִם הוּא נוֹפֵל וְאֵינוֹ חָפֵץ בַּהֲקָמָתְךָ פָּטוּר אַתָּה, שֶׁזֶּה נִכְנָס בְּגֶדֶר לֵץ, וּכְתִיב (משלי ט:ח) ״אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ״.

פסוק יג

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וְגוֹ׳. דִּבְּרָה תּוֹרָה כְּנֶגֶד בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ אֲשֶׁר חוֹזְרִים פְּנֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה, כְּאָמְרָם כִּי הַיּוֹם קָצָר לְמַה שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל עַל הַמִּחְיָה. וַעֲלֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה – זֹאת הַתּוֹרָה הַמְּאוֹרָסָה, וּבָא אֵלֶיהָ – שֶׁכְּבָר זָרְחָה עֲלֵיהֶם אוֹרָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּהַר סִינַי וְקִבְּלוּ הַלּוּחוֹת, וּשְׂנֵאָהּ – פֵּרוּשׁ שֶׁאֵין לִבָּם חָפֵץ לָתֵת לָהּ עוֹנָתָהּ בַּמִּשְׁפָּט. וּכְשֶׁבָּא מוֹכִיחַ לְדַבֵּר אֵלָיו לָמָּה תִמְאַס אֵשֶׁת נְעוּרִים, מֵשִׁיב כִּי אֵין הַתּוֹרָה זָנָה וּמְפַרְנֶסֶת וְהוּא צָרִיךְ לְמִחְיָה, גַּם אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה מֵאֶמְצָעוּת לִמּוּדָהּ, הֲגַם כִּי יַעֲסֹק בָּהּ אֵין נִפְתָּחִין לוֹ שַׁעֲרֵי פַּרְנָסָה טוֹבָה. וְאַדְרַבָּא, רוֹאֶה כִּי כָל הָאֲנָשִׁים שֶׁרִחֲקוּהָ וְאֵינָם חוֹשְׁבִים בָּהּ כָּל עִקָּר – בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים כָּל טוּב. וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׂם לָהּ עֲלִילוֹת דְּבָרִים וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע בְּאָמְרוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי – פֵּרוּשׁ שֶׁאֵינוֹ כּוֹפֵר בְּלִקּוּחֶיהָ, אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר ״וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים״ – פֵּרוּשׁ לְשׁוֹן חֹזֶק, כִּי עוֹסְקֶיהָ סָבִיב יַחֲנוּ לִדְפֹּק עַל דַּלְתֵי אֲחֵרִים לִמְצֹא טֶרֶף.

מוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא הַנִּקְרָא אֲבִי הַנַּעֲרָה, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל יִתְבְּעוּ עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה לִפְנֵי בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, וְהוּא אָמְרוֹ וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה רֶמֶז חוֹזֶק וַעֲלִיָּה וְהַשָּׂגוֹת רָמוֹת יוּשְּׂגוּ בְּאֶמְצָעוּתָהּ וְיִתְבְּעוּ עֶלְבּוֹנָהּ בְּבֵית דִּין, כְּאָמְרוֹ הַשָּׁעְרָה, וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר (חלק ג פ) כִּי עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וּכְאָמְרָם בַּמִּשְׁנָה (אבות ו:ב) אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה:

וְהִנֵּה טַעֲנַת הָעוֹמֵד לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹנָהּ כְּתוּבָה לְפָנֵינוּ, כְּאָמְרוֹ וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה, פֵּרוּשׁ, לֹא נְתַתִּיהָ לְעַגְּנָהּ בְּקֶרֶן זָוִיּוֹת אֶלָּא לְהִתְנַהֵג עִמָּהּ בְּמִנְהַג אִשָּׁה, לְבַל יִגְרַע שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעוֹנָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשִׁים שְׁלֹשֶׁת הַדְּבָרִים בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (תיקונים ו׳) שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין לַתּוֹרָה. וַיִּשְׂנָאֶהָ – כָּאן רָמַז סִבַּת הַהַרְחָקָה מִמֶּנָּה שֶׁבָּאָה מֵאוֹתָהּ בְּחִינָה הַנִּקְרֵאת שִׂנְאָה, וְנוֹתֵן טַעַם הַהַרְחָקָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָצָא בָּהּ תֹּקֶף וְחוֹזֶק. וְהוּא אָמְרוֹ וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילוֹת וְגוֹ׳, דִּקְדֵּק לוֹמַר ״וְהִנֵּה הוּא״ לְהָעִיר כִּי אֵין זֶה אֱמֶת, שֶׁלֹּא גָּרַם לוֹ אֶלָּא הַשּׂוֹנֵא הַשּׁוֹכֵן בְּקִרְבּוֹ. וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וְגוֹ׳, וְהָיוּ הַדְּבָרִים בְּרוּרִים כַּשִּׂמְלָה כַּמָּה מַעֲלוֹת וְחוֹזֶק הַתּוֹרָה, שֶׁתְּחִלַּת כָּל דָּבָר כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בָּהּ נִבְרָא, בִּשְׁבִילָהּ נִבְרָא, וּבָהּ מִתְקַיֵּם, וְכָל טוֹבָה הַצְּפוּנָה לָעוֹלָם הַבָּא וְאוֹצְרוֹת הַחַיִּים וְהַטּוֹב נִקְנֵית בָּהּ.

וְאָמַר הַכָּתוּב כִּי זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ הַהוּא עַל פִּי בֵּית דִּין, רִאשׁוֹנָה ״וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ״, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ה.): אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּסּוּרִין בָּאִים עָלָיו וְכוּ׳ יִתְלֶה בְּבִטּוּל תּוֹרָה, פֵּרוּשׁ עַל מַה שֶׁבִּטֵּל הַתּוֹרָה. וְנִדְחֲקוּ הָאַחֲרוֹנִים בְּפֵרוּשׁ דָּבָר זֶה בְּטַעֲנַת הֲלֹא בִּטּוּל עָוֹן גָּדוֹל הוּא, וְלָמָּה לֹא תָּלָה בּוֹ עַד שֶׁלֹּא מָצָא, וְיִשּׁוּב הַדָּבָר הוּא לְפִי שֶׁאֵין שִׁעוּר לְמַה שֶׁצָּרִיךְ בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, כְּאָמְרָם (אבות ב,טז): וְאֵין אַתָּה בֶן חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה, וַהֲגַם שֶׁיֵּרָאֶה בְּעֵינֵי אָדָם שֶׁעָסַק, כְּשֶׁיִּרְאֶה יִסּוּרִין בָּאִים עָלָיו בְּאֵין עָוֹן יֵדַע כִּי כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לוֹ לַעֲשׂוֹת לֹא עָשָׂה וְעַל זֶה עֲנָשׁוּהוּ.

וְאָמְרוֹ וְעָנְשׁוּ אוֹתוֹ מֵאָה כֶּסֶף, רֶמֶז לְמֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁחַיָּב לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ (מנחות מג:) מֵאָמְרוֹ ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל״ – אַל תִּקְרֵי ״מָה״ אֶלָּא ״מֵאָה״, וּפָסוּק זֶה בְּבַעַל תְּשׁוּבָה נֶאֱמַר, כְּאָמְרָם בַּגְּמָרָא (בראשית רבה כא) ״וְעַתָּה״ – אֵין ״וְעַתָּה״ אֶלָּא תְּשׁוּבָה, דִּכְתִיב ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל״ וְגוֹ׳, עַד כָּאן, שֶׁחַיָּב לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׁלִימָם.

וְאָמְרוֹ וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה, שֶׁכֻּלָּן הֵם בְּרָכוֹת לַה׳ שֶׁהוּא אֲבִי הַנַּעֲרָה. וְאָמְרוֹ כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל וְהִיא מִדָּה הָעֲשִׂירִית שֶׁכּוֹלֶלֶת מֵאָה, וְהִיא נִקְרֵאת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן.

וְאָמְרוֹ וְלוֹ תִהְיֶה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁאֵין חִיּוּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אֶלָּא קְבִיעוּת עִתִּים, אָדָם כָּזֶה שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עָלֶיהָ צָרִיךְ לִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתֶיהָ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, ״לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו״. וְכָזֶה מָצִינוּ לָהֶם לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה כה:א) שֶׁאָמְרוּ שֶׁבַּעַל תְּשׁוּבָה אִם הָיָה רָגִיל לִלְמֹד דַּף אֶחָד יִלְמֹד שְׁנַיִם, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ. וְזֶה בַּעַל תְּשׁוּבָה מִשְּׁאָר הָעֲבֵרוֹת, אֲבָל מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַתּוֹרָה – מִשְׁפָּטוֹ כָּל יָמָיו עִמָּהּ יֵשֵׁב, תּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ.

וְאָמְרוֹ ״וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: אִם אֵרַע כִּי תּוֹרָה שֶׁלָּמַד זֶה הָאִישׁ וּבָחַן בָּהּ שֶׁאֵין לָהּ בְּתוּלִים, שֶׁהָיְתָה תּוֹרַת מִינוּת שֶׁלִּמְּדוּ צָדוֹק וּבַיְתוֹס, וְתוֹרָה כָּזוֹ אֵין בָּהּ חוֹזֶק וְהִיא חֵלֶק רַע, לְתוֹרָה כָּזוֹ יְצַו ה׳ לִרְמוֹת בָּהּ אֶבֶן לְסָקְלָהּ וּלְאַבְּדָהּ, כְּאָמְרוֹ ״וָמֵתָה״. הֲגַם כִּי הֵן הֵנָּה הַדְּבָרִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל פִּי כֵן הַכַּוָּנָה לֹא כָּךְ הִיא. וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין מה:) עַל סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכְּתָבוֹ מִין יִשָּׂרֵף. ״כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה לִזְנוֹת״ וְגוֹ׳ ״וּבִעַרְתָּ הָרָע״, כִּי זוֹ תִּקָּרֵא חֵלֶק רַע וְצָרִיךְ בִּעוּר.

פסוק כב

וְאָמְרוֹ עוֹד כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב וְגוֹ׳, יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין נט.) שֶׁאָמְרוּ: גּוֹי הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה חַיָּב מִיתָה, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה שֶׁהִיא מְאוֹרֶסֶת לְבַעְלָהּ, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה כַּלַּת יִשְׂרָאֵל, וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם פֵּרוּשׁ: הַגּוֹי הָעוֹסֵק וְגַם הַתּוֹרָה הַהִיא לֹא יִהְיֶה לָהּ עֲלִיָּה אֶלָּא תִּדְעַךְ נֵרָהּ וְאֵין לָהּ חַיּוּת כְּדֶרֶךְ אִמְרֵי תוֹרָה דִּכְתִיב (משלי ד:כב) ״כִּי חַיִּים הֵם״.

פרק כג

פסוק ד

לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וְגוֹ׳ עַל דְּבַר וְגוֹ׳. קָשֶׁה אָמְרוֹ אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ, וַהֲלֹא מָצִינוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים ב:כט) ״כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו וְגוֹ׳ וְהַמּוֹאָבִים״, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש״י שם) שֶׁחוֹזֵר לְמַאֲמַר ״אֹכֶל בַּכֶּסֶף״. ב׳, אַחַר שֶׁהֵם שָׂכְרוּ עֲלֵיהֶם בִּלְעָם לְקַלְּלָם, מַה מָקוֹם לָחוּשׁ עַל שֶׁלֹּא קִדְּמוּ בַּלֶּחֶם. וְאוּלַי שֶׁאָמַר עַל דְּבַר וְגוֹ׳ לְהָעִיר שֶׁעַל סִבָּה זוֹ בִּלְבַד יִתְחַיֵּב הַדִּין לְהַרְחִיקָם שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ בַּקָּהָל. וּפֵרוּשׁ ״קִדְּמוּ״ הִיא לְהוֹצִיא דּוֹרוֹן לְסַעֵד לִבָּם בַּלֶּחֶם וְכוּ׳, שֶׁהֵם חַיָּבִים לַעֲשׂוֹת כֵּן מִכָּל הָאֻמּוֹת, כְּעַל כָּל הַגְּמוּלוֹת אֲשֶׁר גְּמָלָם אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כִּי מַה שֶׁמָּכְרוּ לָהֶם לֶחֶם וּמַיִם הָיָה לַהֲנָאָתָם שֶׁל מוֹאָב, גַּם לְפַתּוֹתָם לְהַפִּילָם בַּעֲרָיוֹת, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם פֵּרוּשׁ, לַהֲנָאַתְכֶם.

עוֹד יִתְבָּאֲרוּ הַכְּתוּבִים עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּיבָמוֹת דַּף ע״ו, שֶׁאָמְרוּ: מְנָא הָנֵי מִילֵי שֶׁמּוֹאָבִית מֻתֶּרֶת? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכוּ׳, דְּקָאָמַר קְרָא וְגוֹ׳. אָמַר לֵיהּ אַבְנֵר: תָּנִינָא ״מוֹאָבִי״ וְלֹא מוֹאָבִית. אָמַר לוֹ דּוֹאֵג: אֶלָּא מֵעַתָּה ״מַמְזֵר״ וְכוּ׳ ״מִצְרִי״ וְלֹא מִצְרִית? שַׁאנֵי הָכָא דִּמְפָרֵשׁ טַעְמָא ״עַל דְּבַר״ וְגוֹ׳, דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ וְכוּ׳ וְאֵין דַּרְכָּהּ וְכוּ׳, הָיָה לָהֶם לְקַדֵּם וְכוּ׳ וְנָשִׁים לִקְרַאת נָשִׁים. בָּעוּ לְאַכְרוּזֵי עָלֵיהּ, מִיָּד, ״וַעֲמָשָׂא״ וְגוֹ׳, מְלַמֵּד שֶׁחָגַר חַרְבּוֹ וְכוּ׳, וְאָמַר: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הֲלָכָה זוֹ יִדָּקֵר בַּחֶרֶב, מְקֻבְּלַנִי מִפִּי בֵּית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל – ״מוֹאָבִי״ וְלֹא מוֹאָבִית. מִכָּל מָקוֹם קַשְׁיָא, תִּרְגְּמַהּ ״כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה״. כְּתַנָּאֵי: ״עַמּוֹנִי״ וְלֹא עַמּוֹנִית, ״מוֹאָבִי״ וְלֹא מוֹאָבִית – דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא״ וְגוֹ׳, דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לְקַדֵּם וְכוּ׳, עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּדִבּוּר הַמַּתְחִיל ״כְּתַנָּאֵי״ וְזֶה לְשׁוֹנָם: וְאִם תֹּאמַר, לְרַבִּי יְהוּדָה תִּקְשֵׁי לֵיהּ מִצְרִי, וְאוֹמֵר רַבֵּנוּ יִצְחָק דְּגַבֵּי עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי הָיָה לוֹ לְקַצֵּר וְלִכְתֹּב עַמּוֹן וּמוֹאָב, הִלְכָּךְ אִית לָן לְמִדְרַשׁ דִּלְמַעֵט עַמּוֹנִית וּמוֹאָבִית, אֲבָל מִצְרִי אִם הָיָה כּוֹתֵב מִצְרַיִם הָיָה מַאֲרִיךְ, וְהַאי דְּכָתַב אֲדוֹמִי וְלֹא כָתַב אֱדוֹם, אַגַּב מִצְרִי כָּתַב אֲדוֹמִי, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וְאֵין דִּבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת נִרְאִים, כִּי לֹא מָצִינוּ שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב לָשׁוֹן בַּתְּחִלָּה אַגַּב מַה שֶׁעָתִיד לוֹמַר אַחֲרָיו, וּמַה גַּם בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לִטְעוֹת בַּהֲלָכוֹת. וְעוֹד, בִּשְׁלָמָא אִם חֲלוּקַת מִצְרִי עַצְמָהּ הָיָה צָרִיךְ הַכָּתוּב לִכְתֹּב ״מִצְרִי״, יֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁשִּׁנָּה הַכָּתוּב בְּשֶׁלְּפָנֶיהָ לְדַבֵּר כַּיּוֹצֵא בָּהּ, וְאִם מִצְרִי עַצְמָהּ לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב כַּהוֹגֶן, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב ״מִצְרִים״ לִכְלוֹל מִצְרִית, אֶלָּא שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא רָצָה לְהַאֲרִיךְ, אֵיךְ נֹאמַר שֶׁאָמַר ״אֲדוֹמִי״ אַגַּב ״מִצְרִי״ שֶׁמִּצְרִי גּוּפָהּ עָלֶיהָ אֲנִי דָּן?

וְלָבֹא לְעֹמֶק הַדָּבָר יֵשׁ לְהָעִיר בְּדִבְרֵי אַבְנֵר, לָמָּה אָחַז הַחֶבֶל בִּשְׁנֵי רָאשִׁין? מִתְּחִלָּה אָמַר דִּיּוּק ״מוֹאָבִי״ כִּסְבָרַת רַבִּי יְהוּדָה, וְחָזַר לָתֵת טַעַם ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ״ וְגוֹ׳ כִּסְבָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן, כִּי מִמַּשְׁמָעוּת הַלָּשׁוֹן מוּכָח שֶׁכְּשֶׁאָמַר טַעַם שֵׁנִי לֹא חָזַר בּוֹ מִטַּעַם הָרִאשׁוֹן. וְהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת כֵּן, שֶׁאִם לֹא כֵן לָמָּה אָמַר אַבְנֵר טַעַם שֶׁסְּתִירָתוֹ בְּצִדּוֹ? בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה לְדִבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת, הֲגַם שֶׁהִקְשֵׁינוּ עֲלֵיהֶם, לִסְבָרָתָם מִיהָא אָמַר דְּבָרָיו מִטַּעַם שֶׁאָמְרוּ, אֶלָּא אַבְנֵר הֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ בְּמַה שֶׁחָזַר מִקּוּשְׁיַת ״מִצְרִי״ שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵר לְחַלֵּק כְּמוֹ שֶׁחִלְּקוּ הַתּוֹסָפוֹת.

אָכֵן נִרְאֶה כִּי כַּוָּנַת אַבְנֵר לִסְבָרַת רַבִּי יוֹחָנָן הִיא, שֶׁדּוֹרֵשׁ מֵאָמְרוֹ ״מוֹאָבִי״ וּמֵאָמְרוֹ ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳, שֶׁזּוּלַת ״עַל דְּבַר״ יֵשׁ לִסְתּוֹר הַדְּרָשָׁה מִ״מִּצְרִי״. וְטַעַם ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳ לְבַד, אִם הָיָה אוֹמֵר ״מוֹאָב וְעַמּוֹן״, הֲגַם שֶׁאוֹמֵר ״עַל דְּבַר״ וְגוֹ׳ הָיִינוּ אוֹמְרִים, הֲגַם שֶׁהַטַּעַם אֵינוֹ צוֹדֵק אֶלָּא בָּאֲנָשִׁים, בָּאָה הַגְּזֵרָה עַל כֻּלּוֹ כְּאַחַת. וְעוֹד, שֶׁהַנָּשִׁים בָּאִים גַּם כֵּן מִזֶּרַע פָּסוּל, שֶׁהֵם הַזְּכָרִים שֶׁאֲסוּרִין, וּבְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אֵין אָנוּ הוֹלְכִים אֶלָּא אַחַר הָאָב, דִּכְתִיב (במדבר א:ב) ״לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם״. וְאִם אָמַר ״עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי״ וְלֹא הָיָה לָנוּ טַעַם ״עַל דְּבַר״, הָיִינוּ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר ״מוֹאָבִי״ כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״מִצְרִי״ וַ״אֲדוֹמִי״, וּמִשְּׁנֵיהֶם דּוֹרֵשׁ וְלֹא עַמּוֹנִית וְלֹא מוֹאָבִית.

וְלָזֶה אָמַר אַבְנֵר שְׁנֵי טְעָמִים הַנִּזְכָּרִים, וּמַחְלֹקֶת רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי רַבִּי יְהוּדָה סוֹבֵר דְּטַעַם ״מוֹאָבִי״ לְבַד יִתְחַיֵּב לוֹמַר וְלֹא מוֹאָבִית, וּמַאֲמַר ״עַל דְּבַר״ אֵינוֹ מְחַיְּבֵנִי לֹא לְרַבּוֹת וְלֹא לְמַעֵט כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר הַטַּעַם, וְטַעַם ״מִצְרִי״ וְ״אֲדוֹמִי״ מִשּׁוּם שֶׁהַטַּעַם שֶׁנָּתַן הַכָּתוּב מְחַיְּבֵנִי לִכְלֹל גַּם מִצְרִית וַאֲדוֹמִית שֶׁכָּל כָּךְ הֵם אַחִים הָאֲנָשִׁים כַּנָּשִׁים, גַּם גֵּרוּת הָאָרֶץ שֶׁהָיִינוּ בָהּ שָׁוִים בָּהּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְלֹא חָשׁ הַכָּתוּב לוֹמַר מִצְרִי וַאֲדוֹמִי כֵּיוָן שֶׁאֵין מָקוֹם לִטְעוֹת כַּנִּזְכָּר, וְלֹא סָבַר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לְהוֹכִיחַ מֵאָמְרוֹ ״עַל דְּבַר״, אוֹ מִטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפֵרוּשׁ דִּבְרֵי אַבְנֵר אוֹ מִטַּעַם שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לִדְחִיָּתוֹ שֶׁל דּוֹאֵג.

וּמַה שֶׁתִּרְגְּמַהּ בַּגְּמָרָא ״כָּל כְּבוּדָּה״ (תהלים מה:יד), יֵשׁ לְצַדֵּד וְלוֹמַר אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא אָמַר ״כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה״ אֶלָּא דַּוְקָא בִּכְבוּדָּה, לֹא בְּזוֹנָה, אַחַר שֶׁאָנוּ רוֹאִין מַעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה חֲצוּפוֹת, גָּלָה כָּבוֹד מֵהֶם וְחָזַר הַדִּין לוֹמַר הָיָה לָהֶם לְקַדֵּם וְכוּ׳ וְנָשִׁים לְנָשִׁים. וְיֵשׁ פָּנִים לוֹמַר שֶׁאֵין לְהָבִיא רְאָיָה מֵהַפְקָרָתָם לִזְנוּת מִשְּׁנֵי טְעָמִים: א׳ אֲנוּסִים הָיוּ מִצַּד שֶׁהִפְקִירוּם הָאֲנָשִׁים, ב׳ הַתּוֹרָה לֹא תַּקְפִּיד עֲלֵיהֶם לָמָּה לֹא עָשׂוּ דָּבָר שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְנָשִׁים לַעֲשׂוֹתוֹ מִשּׁוּם ״כָּל כְּבוּדָּה״, הֲגַם שֶׁהֵם זִלְזְלוּ בְּעַצְמָן בְּדָבָר אַחֵר. וּמֵעַתָּה הַדְּבָרִים שְׁקוּלִים וְאֵין הוֹכָחָה מֵעַל דָּבָר, וְהוֹכִיחַ מִדִּקְדּוּק עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סוֹבֵר בְּהַכְרָעָה כִּי לְעוֹלָם יֶשְׁנָם בְּטַעֲנַת ״כָּל כְּבוּדָּה״ (תהלים מה:יד) וּפְטוּרִים מֵהַקְדָּמַת הַלֶּחֶם, וְדָרְשִׁינַן טַעַם הַכָּתוּב. וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְבָּאֵר אָמְרָם בַּגְּמָרָא ״כְּתַנָּאֵי״ שֶׁחוֹזֵר עַל מַאֲמַר ״כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה״ וְלָזֶה סְמָכָהּ לָהּ, כִּי לְפִי פֵּרוּשֵׁנוּ כָּל עִקַּר מַחְלֹקְתָם שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֵינָהּ אֶלָּא אִם יֵאָמֵר עֲלֵיהֶם טַעֲנַת ״כָּל כְּבוּדָּה״ אוֹ לֹא.

נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שָׁלֹשׁ סְבָרוֹת בְּאַגָּדָה זוֹ: לְפִי שְׁמוּעַת רַבִּי יוֹחָנָן דּוֹרֵשׁ מֵאָמְרוֹ ״מוֹאָבִי״ וּמֵאָמְרוֹ ״עַל דְּבַר״, וְלִסְבָרַת רַבִּי יְהוּדָה מֵאָמְרוֹ ״עַמּוֹנִי״ לְבַד, וְלִסְבָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן עִקַּר הַדְּרָשָׁה הוּא מֵאָמְרוֹ ״עַל דְּבַר״.

וּמֵעַתָּה בִּשְׁלָמָא לְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, גַּם לִשְׁמוּעָתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן יֵשׁ טַעַם נָכוֹן לְמַאֲמַר עַל דְּבַר, אֶלָּא לִסְבָרַת רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵשׁ אֶלָּא מִתֵּיבַת עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, קוּשְׁיָתֵנוּ בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר הַכָּתוּב עַל דְּבַר. וְיִתְיַשֵּׁב כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן.

שׁוּב עָמַדְתִּי אֶל תּוֹכֶן עִנְיָן זֶה וְרָאִיתִי שֶׁאֵין טַעֲנָה עַל הַנְּקֵבוֹת לְקַדֵּם לְנָשִׁים, כִּי הַגַּע עַצְמְךָ שֶׁיִּרְצוּ בְּלִבָּם לְקַדֵּם, הֲיָכוֹל יוּכְלוּ עֲשׂוֹת בְּלֹא רְשׁוּת בַּעֲלֵיהֶן? וּמַה גַּם בִּרְאוֹת בַּעֲלֵיהֶן אוֹיְבִים לָהֶם, אֲנוּסִים הֵם הֲגַם שֶׁלֹּא יְקַדְּמוּ אוֹתָם. וּמֵעַתָּה אֵין טַעֲנַת ״אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ״ אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְעָמַד הַדִּין ״עַמּוֹנִי״ וְלֹא עַמּוֹנִית, ״מוֹאָבִי״ וְלֹא מוֹאָבִית. וְטַעֲנַת דּוֹאֵג טַעֲנַת מִין, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי כְּשֶׁאָמְרוּ לְפָנָיו קוּשְׁיָא זוֹ, הֱפִירָהּ וְאָמַר ״מִינָאָה״, כָּאָמוּר בַּמִּדְרָשׁ (מדרש שמואל כב).

פסוק ו

וְלֹא אָבָה וְגוֹ׳. אָמְרוֹ וְלֹא אָבָה פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהָיָה מָקוֹם לִשְׁמֹעַ מִצַּד עַנְפֵי הַחֵטְא שֶׁהָיָה בִּלְעָם נֶאֱחָז בָּהֶם, אַף עַל פִּי כֵן נִתְרַצָּה ה׳ בְּלֹא טַעַם וְלֹא שָׁמַע וְגוֹ׳, וְנָתַן הַטַּעַם ״כִּי אֲהֵבְךָ ה׳״, פֵּרוּשׁ, לֹא לְצַד שֶׁהָיִיתָ רָאוּי לְדָבָר זֶה. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וְלֹא אָבָה סִיחוֹן״ (דברים ב:ל).

פסוק י

כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁיֵּשׁ דִּקְדּוּקֵי עֲבֵרוֹת שֶׁה׳ לֹא יַעֲנִישׁ עֲלֵיהֶם, וְאִם יַעֲנִישׁ יִהְיֶה עֹנֶשׁ קַל, מוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁבִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה, שֶׁהוּא בִּזְמַן שֶׁיּוֹצְאִים עַל אוֹיְבֵיהֶם, צְרִיכִין שְׁמִירָה מִכָּל דִּקְדּוּקֵי עֲבֵרוֹת, כְּאָמְרוֹ מִכֹּל דָּבָר רָע וְגוֹ׳. וְכָלַל בְּתֵבַת דָּבָר גַּם סִבּוֹת שֶׁמִּמֶּנּוּ יְסֻבַּב הָרָע. וְהֵעִיר בְּמַה שֶׁצִוָּה סָמוּךְ לָזֶה ״כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות מו.) שֶׁהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה בַּיּוֹם מְבִיאִין לִידֵי קֶרִי בַּלַּיְלָה, וְנִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בִּסְמִיכוּת זֶה לוֹמַר שֶׁעַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה יְצַו בְּמַאֲמַר ״וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל״ וְגוֹ׳.

פסוק כא

לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ. קָשֶׁה לָמָּה כָּפַל לוֹמַר וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ אַחַר שֶׁצִּוָּה בְּסָמוּךְ ״לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ״ וְגוֹ׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בבא מציעא עה:) לַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁהַנְּשִׁיכָה הִיא לְגוֹי, אִם הַדָּבָר עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל אָסוּר, כָּל עוֹד שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ מַכִּיר הַגּוֹי בְּעַד הַלְוָאָתוֹ אוֹ אִם אֵין בְּיָדוֹ מַשְׁכּוֹן הַגּוֹי, וְכָךְ הוּא הַדִּין.

עוֹד יִרְמֹז לְמַה שֶׁחִלְּקוּ הָאַחְרוֹנִים (יורה דעה סימן קנ״ט), שֶׁאֲפִלּוּ לְגוֹי אָסוּר לְהַתְמִיד בָּזֶה מִשּׁוּם שֶׁמָּא יָבֹא לִתְּנוֹ גַּם לְיִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ, וּתְנַאי הוּא הַדָּבָר שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה בְּאֹפֶן שֶׁיֵּצֵא מִזֶּה קִלְקוּל שֶׁתַּשִּׁיךְ לְאָחִיךָ.

פסוק כב

וְהָיָה בְךָ חֵטְא וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לב:) בַּעֲוֹן נְדָרִים מֵתִים אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שֶׁל אָדָם, עַד כָּאן, וְהוּא אָמְרוֹ וְהָיָה בְךָ חֵטְא לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, שֶׁעַל יְדֵי אִחוּר הַנֶּדֶר יֶחְסַר מִמֶּנּוּ אִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא כְּגוּפוֹ אוֹ זַרְעוֹ שֶׁהוּא גַּם כֵּן חֵלֶק מִמֶּנּוּ.

פסוק כג

וְאָמְרוֹ וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא, יִתְבָּאֵר גַּם כֵּן עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין ז.) אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁנְּכָסָיו מְצֻמְצָמִים יַעֲשֶׂה מֵהֶם צְדָקָה. וְעוֹד אָמְרוּ (כתובות סו:) מְלַח מָמוֹן חֲסַר. וְהִנֵּה לְפִי שֶׁחָבִיב עַל הָאָדָם מָמוֹנוֹ אֵין נוֹחַ לְהוֹצִיאוֹ, וְלָזֶה תָּבֹא הַסְּבָרָא לָאָדָם לְהִתְחַכֵּם לִנְדֹּר נֶדֶר לַה׳ שֶׁבָּזֶה יִהְיֶה לוֹ נוֹחַ הָרָצוֹן לָתֵת מִנְּכָסָיו, לָזֶה בָּא דְּבַר מֶלֶךְ וְהוֹדִיעוֹ הַיּוֹצֵא מֵחֲשַׁשׁ בִּטּוּל הַנֶּדֶר, וְהַיּוֹצֵא מֵחֲשַׁשׁ מְנִיעַת נְתִינַת צְדָקָה כְּפִי הַמִּתְחַיֵּב.

וְאָמַר כְּנֶגֶד אִחוּר הַנֶּדֶר שֶׁזֶּה יְסוֹבֵב שֶׁיִּהְיֶה הַחֶסְרוֹן בּוֹ, וּכְנֶגֶד מְנִיעַת נְתִינַת צְדָקָה אָמַר ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר״, הֲגַם שֶׁאַתָּה בָּא לִידֵי מְנִיעַת נְתִינַת הַצְּדָקָה זֶה יְסוֹבֵב חֶסְרוֹן בַּמָּמוֹן, אֲבָל בְּךָ בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה חֵטְא, וְהוּא אָמְרוֹ ״לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״:

פסוק כד

מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, תַּמְתִּין מִלְּהוֹצִיא הַנֶּדֶר מִפִּיךָ עַד שֶׁתּוּכַל לַעֲשׂוֹת, פֵּרוּשׁ לְקַיֵּם הַנֶּדֶר, אָז תִּדּוֹר וּתְקַיֵּם הַנֶּדֶר סָמוּךְ לְנִדְרְךָ, וְהוּא אָמְרוֹ וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ, וְכֵן הָיָה הִלֵּל עוֹשֶׂה שֶׁהָיָה מֵבִיא קָרְבָּנוֹ לָעֲזָרָה וְאָמַר (פסחים סו:) וְכוּ׳.

אוֹ שִׁיעוּר הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר מִלְּדַבֵּר, וְתַעֲשֶׂה כְּאִלּוּ נָדַרְתָּ לַה׳ אֱלֹהֶיךָ הֲגַם שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא נְדָבָה, וְהוּא אָמְרוֹ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ נְדָבָה אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחֲךָ, כִּי מַשְׁמָעוּת נְדָבָה הִיא בַּלֵּב, כְּאָמְרוֹ (שמות כה:ב) ״אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ״, ״נָדְבָה רוּחוֹ״ (שמות לה:כא).

וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בַּזּוֹהַר (ח״ג רצד.) בְּפָסוּק (קהלת י:כ) ״כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל״, כִּי כְּשֶׁאָדָם חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ מַחְשָׁבָה, שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת מֵעַצְמָן בְּלֹא יְדִיעָתוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ, כִּי הֲגַם שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶלָּא מַחְשָׁבָה, פִּיךָ דִּבֵּר מַה שֶׁחָשַׁב. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר בְּפִיךָ, שֶׁאִם לֹא כֵן לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״בְּפִיךָ״, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כִּי הַדִּבּוּר הוּא בַּפֶּה? וְלִדְבָרֵנוּ יָבֹא עַל נָכוֹן. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה ו.) דָּרְשׁוּ הַכָּתוּב בְּאֹפֶן אַחֵר, וְשִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה.

פסוק כה

וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן. אָמְרוֹ וְאֶל כֶּלְיְךָ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְהָעִיר, שֶׁקָּדְמָה מִצְוָה אַחֶרֶת וְהוּא שֶׁלֹּא יֹאכַל אֲכִילָה גַּסָּה, וְהוּא מַה שֶׁדִּיֵּק בְּאָמְרוֹ שָׂבְעֶךָ וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פז:) לֹא אֲכִילָה גַּסָּה, וְהוֹסִיף עוֹד לוֹמַר ״וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן״.

פרק כד

פסוק ח

הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע וְגוֹ׳ זָכוֹר וְגוֹ׳. לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קלב:) שֶׁאָמְרוּ שֶׁבָּא לְהַזְהִיר לְבַל יָקוֹץ בַּהַרְתּוֹ, נִתְכַּוֵּן בְּהַסְמָכַת זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ לְמִרְיָם לְהוֹדִיעַ שֹׁרֶשׁ שֶׁמִּמֶּנּוּ יִהְיֶה הַנֶּגַע וְאוֹתוֹ יְצַו ה׳ לָקֹץ וְרָפָא.

פסוק טו

וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא וְגוֹ׳ וְהָיָה בְךָ חֵטְא. הַכַּוָּנָה שֶׁהֲגַם שֶׁעוֹשֵׁק שְׂכַר שָׂכִיר אֵינוֹ אֶלָּא גּוֹזֵל מָמוֹן, אַף עַל פִּי כֵן אֵין עָנְשׁוֹ מָמוֹן אֶלָּא נְפָשׁוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ ״יִהְיֶה בְךָ״, פֵּרוּשׁ ״בְּךָ״ בְּנַפְשְׁךָ, ״חֵטְא״, עַל דֶּרֶךְ (מלכים א א:כא) ״וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים״. וְהִקְדִּים טַעַם הָעֹנֶשׁ בְּאָמְרוֹ ״וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ״, וּמֵעַתָּה יִהְיֶה הַמִּשְׁפָּט נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ.

פסוק יז

לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁמָּא תֹּאמַר כֵּיוָן שֶׁצִּוַּנִי ה׳ עַל הַגֵּר אַטֶּה דִּינוֹ לִזְכוּתוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֹא תַטֶּה״ וְגוֹ׳. וְגָמַר אוֹמֶר וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה, פֵּרוּשׁ, רַק בַּדָּבָר הַזֶּה אֲנִי מְצַוְּךָ לְהַטּוֹת לִזְכוּת, שֶׁלֹּא תַחֲבֹל בֶּגֶד שֶׁל אַלְמָנָה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָה, הֲגַם שֶׁכָּל חוּץ מִמֶּנָּה יַחֲבֹל בִּגְדֵיהֶם.

פרק כה

פסוק ב

אִם בִּן הַכּוֹת וְגוֹ׳. אָמַר בִּן בְּחִירִיק, רֶמֶז שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ לָדַעַת אִם יָכוֹל לִסְבּוֹל הָאַרְבָּעִים, אֲבָל אִם אֲמָדוּהוּ לְפָחוֹת מִכֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא לְפִי מַה שֶׁאֲמָדוּהוּ (מכות כב:).

פסוק ה

לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת וְגוֹ׳. אַזְהָרָה לָהּ וּלְבָאֶיהָ, וְחַיֶּבֶת מַלְקוּת הִיא וְהַבָּא עָלֶיהָ, וְאָמְרוֹ יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ רָמַז שֶׁאֵין חִיּוּב עַל הַיָּבָם אֶלָּא בִּיאָה אַחַת, וּכְמַאֲמַר רַבִּי יוֹסֵי (שבת קיח:) חָמֵשׁ בְּעִילוֹת בָּעַלְתִּי וְחָמֵשׁ נְטִיעוֹת נָטַעְתִּי, וְאָמְרוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי (יבמות פ״א ה״א) שֶׁנָּפְלוּ לוֹ חָמֵשׁ יְבָמוֹת מֵחֲמִשָּׁה אַחִים וְנִזְקַק פַּעַם אַחַת לְכָל אַחַת. וְאָמְרוֹ וּלְקָחָהּ שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁאוֹסְרָהּ עָלָיו מִכָּאן וְאֵילָךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה״, שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדוֹ אִם יִרְצֶה לְקַיְּמָהּ עוֹלָמִית. וְאָמְרוֹ וְיִבְּמָהּ שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים אֶלָּא רְשׁוּת, לְפִי שֶׁאֲסָרָהּ הַכָּתוּב לָעוֹלָם הִתִּירָה לַיָּבָם, אֲבָל הַתּוֹרָה לֹא חִיַּבְתּוֹ בַּדָּבָר, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְיִבְּמָהּ״.

פסוק ט

וְעָנְתָה וְגוֹ׳. אָמַר לְשׁוֹן עֲנִיָּה, פֵּרוּשׁ, תְּשׁוּבָה לְדִבְרֵי הַיָּבָם שֶׁאָמַר ״לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ״, תַּעֲנֶה הִיא וְתֹאמַר ״כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ״ וְגוֹ׳:

פסוק יא

לְהַצִּיל וְגוֹ׳ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְגוֹ׳. וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב ״וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְגוֹ׳ לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ״, הֵעִיר בָּזֶה שֶׁאִם לֹא הָיָה לָהּ מְצִיאוּת לְהַצִּיל בַּעְלָהּ מִיַּד מַכֵּהוּ אֶלָּא עַל יְדֵי זֶה, לְפִי שֶׁאֵין כֹּחַ בָּהּ לְהַצִּיל אֶלָּא בְּדֶרֶךְ זֶה – פְּטוּרָה. וְדַוְקָא שֶׁהָיָה חֲבֵרוֹ מַכֵּהוּ מַכַּת נֶפֶשׁ, לָזֶה הִקְדִּים מַאֲמַר ״לְהַצִּיל״ קוֹדֶם מַאֲמַר ״וְשָׁלְחָה״, לוֹמַר שֶׁאִם יָדַעְנוּ שֶׁלֹּא שָׁלְחָה אֶלָּא לְהַצִּיל – פְּטוּרָה.

פסוק טז

כָּל עוֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עוֹשֵׂה עָוֶל. פֵּרוּשׁ ״כָּל עוֹשֵׂה אֵלֶּה״ – אֶבֶן וָאֶבֶן, אֵיפָה וְאֵיפָה, ״כֹּל עוֹשֵׂה עָוֶל״ הַדּוֹמֶה לְאֵלֶּה, שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁגְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא עַל שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ וְלֹא עַל דּוֹמֵיהֶם, תַּלְמוּד לוֹמַר ״כֹּל״ וְגוֹ׳:

פסוק יז

זָכוֹר וְגוֹ׳. שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁיָּצָא עַל יִשְׂרָאֵל בְּלֹא קְדִימוּת יְדִיעָתָם מִמֶּנּוּ, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר, וְהוּא קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ.

פסוק יח

אֲשֶׁר קָרְךָ. יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה ג.) שֶׁאָמְרוּ שֶׁהֶעָנָן הָיָה מְכַסֶּה עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיָה מְקוֹמָם יָדוּעַ לָעוֹלָם, אֶלָּא כְּשֶׁמֵּת אַהֲרֹן נִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד וּבָא הַכְּנַעֲנִי וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל. וְאִם כֵּן תִּקְשֶׁה מִנַּיִן יָדַע עֲמָלֵק מְקוֹם חֲנִיַּת יִשְׂרָאֵל לָבֹא אֶצְלָם לְהִלָּחֵם עִמָּם? לָזֶה אָמַר אֲשֶׁר קָרְךָ, פֵּרוּשׁ יִקֶר מִקְרֵהוּ וְיָדַע מַחֲנֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ. וְאָמְרוֹ וַיְזַנֵּב בְּךָ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ לֹא שֶׁהֶעָנָן הִנִּיחוֹ לִכָּנֵס לִפְנִים לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא בְּאוֹתָן שֶׁהָיָה הֶעָנָן פּוֹלְטָן, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיְזַנֵּב בְּךָ״ אוֹתָם הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ.

וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְגוֹ׳. עָיֵף עֲדַיִן מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם, וְיָגֵעַ מִטּוֹרַח הַדֶּרֶךְ.

וְאָמְרוֹ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים, פֵּרוּשׁ, וּבָזֶה בָּא הַמּוֹרֶךְ בִּלְבָבְךָ יוֹתֵר מִמִּפְעַל עֲיֵפוּת וִיגִיעוּת, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיה לג,יד) ״פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים״, אֲבָל אִם הָיוּ צַדִּיקִים לֹא יִפְחֲדוּ וְלֹא יִירְאוּ בְּמִלְחַמְתּוֹ. וְהֵעִיר הַכָּתוּב בַּטְּעָמִים שֶׁמַּשְׂנִיאִים אוֹתוֹ בְּלִבֵּנוּ, כִּי הֵצַר לְיִשְׂרָאֵל צָרָה גְּדוֹלָה, שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר בְּלֹא יְדִיעָה, כְּמוֹ שֶׁרָמַז גַּם כֵּן בְּמַאֲמַר ״קָרְךָ״, וְהֵם יְגֵעִים וַעֲיֵפִים, וְדָבָר הַמַּעֲמִיד הַכֹּחַ בַּיְּכֹלֶת הַנֶּעְלָם אֵין עִמָּם, מַה שֶׁלֹּא הָיָה כֵּן בִּשְׁאָר כָּל הַמִּלְחָמוֹת, שֶׁמִּלְּבַד שֶׁלֹּא יִיעָפוּ וְלֹא יִיגָעוּ בַּמִּלְחָמוֹת, עוֹד לָהֶם כֻּלָּם צַדִּיקִים יִרְאֵי אֱלֹהִים נְמוּכֵי לֵב.

חסלת פרשת כי תצא

פרק כו

פסוק א

וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ. אָמַר וְהָיָה לְשׁוֹן שִׂמְחָה, לְהָעִיר שֶׁאֵין לִשְׂמוֹחַ אֶלָּא בִּישִׁיבַת הָאָרֶץ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קכו:ב) ״אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ״ וְגוֹ׳.

אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הִיא גְּזֵרַת הַכָּתוּב, אִם ״וְלָקַחְתָּ״ וְגוֹ׳ הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״תִּקַּח מֵרֵאשִׁית״ כֵּיוָן שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַצִּוּוּי. וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁיְּצַו ה׳ אַרְבַּע מִצְווֹת: אֶחָד – שֶׁיֵּדַע בְּלִבּוֹ כִּי לֹא בְּכֹחוֹ וְלֹא בְּעֹצֶם גְּבוּרָתוֹ בָּא לָרֶשֶׁת הָאָרֶץ אֶלָּא מַתַּת ה׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ״. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְהָעִיר שֶׁעַל מְנָת שֶׁיְּקַבֵּל אֱלֹהוּתוֹ עָלָיו הוּא נוֹתֵן. ב׳ – לְהוֹרִישׁ הָאָרֶץ מִיּוֹשְׁבֶיהָ, הֲגַם שֶׁיֵּשׁ לוֹ דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ בָּאָרֶץ, אַף עַל פִּי כֵן יְגָרֵשׁ אוֹיְבֵי ה׳ מֵאַרְצוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וִירִשְׁתָּהּ. שְׁלִישִׁית – יְשִׁיבַת הָאָרֶץ שֶׁהִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה הִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קיא.) בְּמִצְוַת יְשִׁיבַת הָאָרֶץ. רְבִיעִית – הֲבָאַת הַבִּכּוּרִים, כְּאָמְרוֹ וְלָקַחְתָּ וְגוֹמֵר.

פסוק ב

מֵרֵאשִׁית. פֵּרוּשׁ, שֶׁאִם בִּכְּרוּ הַרְבֵּה כְּאַחַת אֵינוֹ חַיָּב לְהָבִיא כָּל רֵאשִׁית אֶלָּא אֲשֶׁר יַחְפֹּץ מֵהֶם. וּמַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ביכורים א,ג) שֶׁאֵין לְהָבִיא אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים, נִלְמַד הַדָּבָר בִּגְזֵרָה שָׁוָה, נֶאֱמַר כָּאן ״אֶרֶץ״ וְגוֹ׳ (מנחות פד:). וְאָמְרוֹ כָּל פְּרִי, פֵּרוּשׁ כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁשִּׁבַּחְתִּי לְךָ בָּהֶם הָאָרֶץ.

אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁשִּׁיֵּר ה׳ לוֹ חֵלֶק בָּאָרֶץ וְהוּא שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה (ויקרא כה:ד), דִּכְתִיב ״וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וְגוֹ׳ שַׁבָּת לַה׳״, לָזֶה בָּא דְּבָרוֹ הַטּוֹב שֶׁאֵינוֹ מְצַוֶּה אֶלָּא עַל זְמַן הַנְּתִינָה לְךָ שֶׁהֵם שֵׁשׁ שָׁנִים, אֲבָל שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה אֵין בָּהּ הֲבָאַת בִּכּוּרִים לְפִי שֶׁאֵינָם שֶׁלּוֹ אֶלָּא מֻפְקֶרֶת לַכֹּל.

פסוק ג

נִשְׁבַּע וְגוֹ׳ לָתֶת לָנוּ. לְמַעֵט הַגֵּר שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא (בכורים א,ד), וְלֹא מִעֲטוֹ אֶלָּא בִּקְרִיאָה וְלֹא בַּהֲבָאָה.

פסוק ה

(א-יא) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ. אָמַר וְעָנִיתָ, יֵשׁ מְפָרְשִׁים לְשׁוֹן הַתְחָלָה, וּכְמוֹ (איוב ג:ב) ״וַיַּעַן אִיּוֹב״, וְאֶפְשָׁר שֶׁהוּא עֹנִי, כְּאָדָם פָּחוּת שֶׁקִּבֵּל טוֹבָה גְּדוֹלָה מִמֶּלֶךְ שֶׁמַּעֲנִי עַצְמוֹ לְפָנָיו בְּלֵב נִשְׁבָּר, כְּמוֹ כֵן הוּא יַכְנִיעַ עַצְמוֹ לִפְנֵי ה׳, וְיֹאמַר ״אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי״, כִּי אָבִינוּ הָיָה אוֹבֵד וְתוֹעֶה וְגוֹלֶה בְּמִצְרַיִם בִּמְתֵי מְעָט וְגוֹ׳, וַיּוֹצִיאֵנוּ ה׳ מִמִּצְרַיִם וַיְבִיאֵנוּ וְגוֹ׳. וּכְנֶגֶד מַאֲמָר זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עִלּוּי וַחֲשִׁיבוּת אָמַר וְאָמַרְתָּ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קטז:) בְּעִנְיַן הַגָּדַת פֶּסַח מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בִּשְׁבָח.

וְהִצַּצְתִּי בְּפָרָשָׁה זוֹ שֶׁרוֹמֶזֶת גַּם כֵּן בִּיאַת אֶרֶץ הָעֶלְיוֹנָה, וְאָמַר וְהָיָה כִּי תָבֹא שֶׁאֵין רָאוּי לָאָדָם לִשְׂמֹחַ אֶלָּא כְּשֶׁיָּבֹא לָאָרֶץ הָעֶלְיוֹנָה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי לא:כה) ״וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן״, כִּי שִׂמְחַת עוֹלָם הַזֶּה אֵינָהּ אֶלָּא הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. וְחָזַר וּפֵרֵשׁ עַל אֵיזֶה אֶרֶץ מְדַבֵּר, וְאָמַר אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ נַחֲלָה כִּי לָזוֹ יִקָּרֵא נַחֲלַת עוֹלָם, וְדִקְדֵּק לוֹמַר נוֹתֵן לְךָ, כִּי בְּעֵרֶךְ מַה שֶׁשָּׁוֶה עוֹלָם הָעֶלְיוֹן כָּל מַה שֶׁיְּסַגֵּל אָדָם בַּעֲדוֹ לֹא יַגִּיעַ לְחֵלֶק מֵאֶלֶף אֲלָפִים מִשָּׁוְיוֹ. וְלָזֶה אָמַר ״נוֹתֵן לְךָ״ בְּתוֹרַת מַתָּנָה. וּלְצַד שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִטְרֹחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה לְקַיֵּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת לְזֹאת אָמַר ״וִירִשְׁתָּהּ״.

וְאָמַר ״וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ״ – עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (ברכות לה:) צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם.

וְאָמְרוֹ וְלָקַחְתָּ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (חלק ב נט.) כִּי כָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם מֵהַמִּצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בְּעוֹדוֹ חַי מִתְקַבֵּץ עַל יָד עַל יָד עַד יוֹם נְסִיעָתוֹ, וּבָהֶם מְקַבֵּל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיהו נח,ח) ״וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ״, וְהוּא אָמְרוֹ וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לֹא יִקַּח בְּיָדוֹ לְהַקְבִּיל פְּנֵי ה׳ אֶלָּא מִדְּבָרִים הַמֻּבְחָרִים שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה. עוֹד רָמַז אֶל הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת רֵאשִׁית (בראשית רבה א:א).

וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לה.): כְּתִיב ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״ (תהלים כד:א) וּכְתִיב ״וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם״ (תהלים קטו:טז), לֹא קַשְׁיָא, כָּאן קוֹדֶם בְּרָכָה כָּאן לְאַחַר בְּרָכָה, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁאַחַר שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם מַה שֶׁצִּוָּהוּ ה׳, נֶחְשָׁב הַדָּבָר שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ עָשָׂה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהוּא נָתוּן לוֹ בְּמַתָּנָה, שֶׁזּוּלַת זֶה כָּל מַעֲשֵׂה הָאָדָם אֵין לָנוּ בּוֹ יִתְרוֹן כִּי לְפִי שֶׁמִּפְעָלוֹ כֻּלּוֹ הוּא בְּאֶמְצָעוּת עוֹלָם שֶׁהוּא בּוֹ וְלַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, לָזֶה אָמַר ״אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ״.

וְאָמְרוֹ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא. יִרְמֹז שֶׁצָּרִיךְ כָּל מִפְעָלוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה יִהְיוּ עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם, כְּאָמְרוֹ (דברים יז:יא) ״עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט״ וְגוֹ׳, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּשְׁפָּטִים בֵּאֲרוּ אוֹתָם חֲכָמִים בְּשִׁשִּׁים מַסֶּכְתוֹת כְּמִנְיַן טֶנֶא, שֶׁזּוּלַת זֶה הֲגַם שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל מִצְווֹת שֶׁבָּעוֹלָם יִשָּׂרֵף הוּא וְהֵם.

וְאָמְרוֹ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁבַּעֲלִיַּת הַנֶּפֶשׁ לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לֹא תֵּלֵךְ תֵּכֶף וּמִיָּד לְהַקְבִּיל פְּנֵי ה׳, עַד שֶׁיָּכִין עַצְמוֹ בַּפְּרוֹזְדוֹר, וְיֵשׁ שֶׁמִּתְעַכְּבִים עַד שִׁבְעָה יָמִים, אוֹ חֹדֶשׁ, אוֹ יָמִים, כָּאָמוּר בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (חלק א פא.), וְאַחַר כָּךְ עוֹלֶה לְגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן הַנִּקְרָא צְרוֹר הַחַיִּים, וְהוּא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.

וְאָמְרוֹ וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן. עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יב:) כִּי מִיכָאֵל עוֹמֵד לְכַהֵן לִפְנֵי ה׳ לְהַקְרִיב הַנְּפָשׁוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֵי עוֹלָם, וְאֵלָיו יֹאמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה ״הִגַּדְתִּי הַיּוֹם״ וְגוֹ׳.

וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה הַכֹּהֵן הָעוֹמֵד שָׁם. צֵא וּלְמַד מַה שֶׁאָמְרוּ בְּזוֹהַר חָדָשׁ (פרשת לך לך דף לד) בְּעִנְיַן מִיכָאֵל, אֵימָתַי זָכָה לִהְיוֹת בְּמַצָּב זֶה, שֶׁהוּא מֵעֵת שֶׁהֶעֱלָה נַפְשׁוֹ שֶׁל דָּוִד לְגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן אַחַר שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְכוּ׳. הֲרֵי שֶׁלִּפְעָמִים יִשְׁתַּנֶּה הַכֹּהֵן, לָזֶה אָמַר ״אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם״. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה׳ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ הִיא אֶרֶץ שֶׁמִּמֶּנָּה בָּא, וְאָמַר נִשְׁבַּע ה׳ לָתֵת לָנוּ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ יַשִּׂיגוּ קִיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

וְאָמְרוּ וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ, פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא יְקַבֵּל שַׂר עֶלְיוֹן אֶלָּא הַבָּא בְּיָדוֹ מְיֻסָּד עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הָרָמוּז בְּתֵבַת טֶנֶא כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, ״וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי״ וְגוֹ׳.

וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁכָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם מֵהַטּוֹבוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין דַּי לְרַצּוֹת מֶלֶךְ עֶלְיוֹן. צֵא וּלְמַד מִמַּה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערובין יז.) אִם יָבֹא בְּמִשְׁפָּט עִם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֵינָן יְכוֹלִין לַעֲמֹד לְפָנָיו, כִּי מַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ. וּכְתִיב (איוב ד:יז) ״אִם מֵעוֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר״, לָזֶה אָמְרָה תּוֹרָה שֶׁיִּתֵּן תְּשׁוּבָה לַה׳ וְהִתְנַצְּלוּת עַל אֲשֶׁר לֹא עָשָׂה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ כַּמִּצְטָרֵךְ, וְהוּא אָמְרוֹ וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. אֲרַמִּי זֶה יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא רַמַּאי גָּדוֹל, כְּאָמְרוֹ (בראשית ג:א) ״וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם״, שֶׁמְּרַמֶּה הַבְּרִיּוֹת לְאַבְּדָם. וְהוּא אָמְרוֹ אֹבֵד אָבִי, פֵּרוּשׁ אָדָם הָרִאשׁוֹן, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיהו מג:כז) ״אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא״, וְאִבְּדוֹ וְגָרַם מִיתָה לוֹ וְלַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרָיו, וְהִשְׁרִישׁ בְּכָל הַנְּפָשׁוֹת חֵלֶק הָרַע, וְהוּא סוֹד עָרְלָה הַדְּבוּקָה בָּאָדָם מִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן. עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ אֹבֵד אָבִי עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים יד:א) ״אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים״.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ אָבִי, שֶׁהִיא הַנְּשָׁמָה, שֶׁכָּל מוֹעֲצוֹתָיו שֶׁל הַשָּׂטָן לְאַבֵּד הַנְּשָׁמָה. וְהַנְּשָׁמָה נִקְרֵאת אָב, כְּאָמְרָם בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ (עו.), וְהוּא הוּא הַמּוֹנֵעַ הָאָדָם מֵעֲשׂוֹת חִיּוּבוֹ בַּעֲבוֹדַת ה׳. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא ״וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה״ – פֵּרוּשׁ הַמָּקוֹם שֶׁבָּא בּוֹ הַיֵּצֶר, שֶׁהוּא גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, הוּא מְצֵרָיו שֶׁל הַיֵּצֶר הַקְּרוֹבִים אֵלָיו, בְּסוֹד (ישעיהו סה,כה) ״וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ״, וַחֲפֵצִים בַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ מִדִּבְרֵי עוֹלָם הַזֶּה וּמַטְעַמָּיו אֲשֶׁר הִתְעִיב ה׳, כִּי אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁבּוֹ הֵן הַיּוֹם אַחַר חֵטְא הָאָדָם נִגְשְׁמוּ וְנִטְמְאוּ, שֶׁלְּסִבָּה זוֹ גָּזַר ה׳ מִיתָה לְהָאָדָם. וּבָזֶה נִשְׁמָעִים דְּבָרָיו וּפִתּוּיָיו לִיסוֹדֵי הָאָדָם. גַּם יִקָּרֵא הַגּוּף מִצְרַיִם לְפִי שֶׁמֵּצֵר לַנֶּפֶשׁ בְּתַאֲווֹתָיו.

וְאָמְרוֹ וַיָּגָר שָׁם, כִּי בַּתְּחִלָּה נִכְנָס כְּגֵר, כְּאָמְרוֹ (שמואל ב יב:ד) ״וַיָּבֹא הֵלֶךְ״ וְגוֹ׳ (סוכה נב:).

בִּמְתֵי מְעָט פֵּרוּשׁ בְּכֹחוֹת מוּעָטִים, וְאַחַר כָּךְ מִתְרַבִּים כֹּחוֹתָיו עַל יְדֵי הָאָדָם עַצְמוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם, וָרָב בְּסוֹד (תהלים כה:יא) ״וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא״, וּפֵרֵשׁ הָרַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁחוֹזֵר אֶל הַמְּפַתֶּה כִּי רַב הוּא, וְהָרְאָיָה שֶׁצִּוָּה ה׳ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים גּוֹרָל אֶחָד לַה׳ וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל (ויקרא טז:ח).

וְאָמְרוֹ ״וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים״ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁבְּאֶמְצָעוּת יְסוֹדוֹת הָאָדָם גָּרְמוּ גַּם לַנֶּפֶשׁ לְהַרְשִׁיעַ כְּמוֹתָם, וְהוּא אָמְרוֹ וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ – פֵּרוּשׁ, עָשׂוּ אוֹתָנוּ רָעִים כְּמוֹתָם, כִּי הַמֶּזֶג כְּשֶׁיַּסְרִיחַ יִמְשֹׁךְ אֵלָיו רְצוֹן הַנֶּפֶשׁ.

וְאָמְרוֹ וַיְעַנּוּנוּ – זֶה אֲפִיסַת כֹּחַ הַלּוֹחֵם כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע. צֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה רַב עַמְרָם חֲסִידָא (קידושין פא.) שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְהִתְעַצֵּם כְּנֶגֶד הַמַּחֲטִיא עַד שֶׁקָּרָא ״נוּרָא בֵּי עַמְרָם״ וְכוּ׳.

וְאָמְרוֹ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבוֹדָה קָשָׁה, פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא נָהַג הַיֵּצֶר בְּדֶרֶךְ זֶה בְּעִתִּים מְרֻחָקִים, אֶלָּא תָּמִיד בְּכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם, וְלָזוֹ יִקָּרֵא עֲבוֹדָה קָשָׁה. עוֹד נִתְכַּוֵּן עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין ל:) שֶׁאָמְרוּ בְּכָל יוֹם מִתְחַדֵּשׁ הַיֵּצֶר עַל הָאָדָם בְּתִגְבֹּרֶת חָדָשׁ, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר עֲבוֹדָה קָשָׁה. כָּל אֵלֶּה הַדְּבָרִים יֹאמַר עֶבֶד יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַבּוֹרֵא לְהִתְנַצֵּל עַל מִנְחָה קְטַנָּה.

וְאָמְרוֹ ״וַנִּצְעַק אֶל ה׳״ – כָּאן רָמַז שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל לַה׳ בְּכָל יוֹם שֶׁיַּצִּילֵהוּ מִיֵּצֶר הָרָע, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַנִּצְעַק אֶל ה׳״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוֹ ״וַיִּשְׁמַע ה׳ אֶת קוֹלֵנוּ״ וְגוֹ׳ – פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁה׳ הוּא שֶׁבָּרָא יֵצֶר הָרָע לִבְחֹן הָאָדָם בַּעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁצּוֹעֲקִים אֵלָיו שׁוֹמֵעַ קוֹלָם, מִטַּעַם שֶׁרָאָה אֶת הָרָשׁוּם שֶׁהוּא עָנְיֵנוּ וַעֲמָלֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ. הָעֹנִי הוּא אֲפִיסַת כֹּחַ הַלּוֹחֵם, שֶׁאֵין כֹּחַ בָּנוּ הַמַּסְפִּיק לְהִלָּחֵם בּוֹ לְגָרְשׁוֹ מִמֶּנּוּ; הֶעָמָל הוּא שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לַעֲמֹל בְּמִלְחַמְתּוֹ; הַלַּחַץ הוּא הַדֹּחַק שֶׁדּוֹחֵק הַיֵּצֶר אֶת הָאָדָם לַחֲטֹא בְּעַל כָּרְחוֹ, וּלְשָׁלֹשׁ סִבּוֹת שָׁמַע ה׳ אֶת קוֹלֵנוּ. עוֹד יִרְצֶה ״עָנְיֵנוּ״ – זֶה הָעֲנִיּוּת הַנִּסְבָּךְ עִם לוֹמְדֵי תּוֹרָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש תהלים ה) שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה מִפְּנֵי מָה בָּנַי עֲנִיִּים, וַהֲגַם שֶׁיִּמָּצֵא בֶּן תּוֹרָה שֶׁאֵין שֵׁבֶט עֹנִי עָלָיו, אַף עַל פִּי כֵן יִתְנַהֵג בְּמִדַּת עֹנִי, כְּאָמְרָם (אבות פ״ו) כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה וְגוֹ׳. ״וְאֶת עֲמָלֵנוּ״ – עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (ברכות יז.) אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה וְגוֹ׳, וּמַה גַּם בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁרַב עֲמָלָהּ לְהוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּט אֶחָד וַהֲלָכָה אַחַת. ״וְאֶת לַחֲצֵנוּ״ – כִּי כָל הַנִּסְמָךְ לַתּוֹרָה רַבּוּ לוֹחֲצָיו וְעֵינֵי כֹל אֵלָיו יְשַׂבֵּרוּ.

וְאָמְרוֹ וַיּוֹצִיאֵנוּ ה׳ מִמִּצְרַיִם. זוֹ הַצָּלַת יֵצֶר הָרָע וְכֹחוֹתָיו הַמְּצֵרִים אוֹתָנוּ, כִּי הוּא הַמַּצִּיל מִיֵּצֶר הָרָע, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין ל:) שֶׁלּוּלֵי שֶׁה׳ עוֹזֵר לָאָדָם כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרָע אֵין אָדָם שַׁלִּיט לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, דִּכְתִיב ״צוֹפֶה רָשָׁע״ – זֶה יֵצֶר הָרָע – ״לַצַּדִּיק לַהֲמִיתוֹ, ה׳ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ״ (תהלים לז:לב).

וְאָמְרוֹ בְּיָד חֲזָקָה וְגוֹ׳, רָמַז לַדְּבָרִים שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָם יַצִּילֵהוּ ה׳ וְכוּ׳, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין ל:) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָאתִי לָכֶם יֵצֶר הָרַע בָּרָאתִי לוֹ תַּבְלִין שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, וְהוּא אָמְרוֹ וַיּוֹצִיאֵנוּ ה׳ וְגוֹ׳, בְּיָד חֲזָקָה זוֹ תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּכְתִיב (דברים לג:ב) ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, גַּם נִתְּנָה בִּגְבוּרוֹת מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.

וְאָמְרוֹ וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וְגוֹ׳, רָמַז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָם נִצּוֹל אָדָם מִיֵּצֶר הָרַע, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות מג:) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא. כְּנֶגֶד תְּפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ אָמַר וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה שֶׁמִּצְוַת תְּפִלִּין בַּזְּרוֹעַ, וְאָמַר וּבְמוֹרָא גָּדוֹל כְּנֶגֶד תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וּכְנֶגֶד צִיצִית אָמַר וּבְאוֹתוֹת כִּי מִצְוַת צִיצִית הוּא סִימָן לָנוּ שֶׁאָנוּ עַבְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָרָשַׁת צִיצִית (במדבר טו:לז), גַּם תִּקָּרֵא כֵן בְּרֶמֶז הַתְּכֵלֶת, שֶׁבּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ן (במדבר טו:לח) שֶׁרוֹמֵז אֶל מִדָּה הַכּוֹלֶלֶת שֶׁנִּקְרָא אוֹתוֹת. וּכְנֶגֶד הַמְּזוּזָה אָמַר וּבְמוֹפְתִים כְּמַשְׁמָעָהּ, גַּם תִּקָּרֵא הַמְּזוּזָה מוֹפֵת לִהְיוֹתָהּ מוֹפֵת לָזוּז מָוֶת מִיִּשְׂרָאֵל, כְּאָמְרָם בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר (זוהר ח״ג רסה.) שֶׁכַּמָּה כִּתּוֹת הַקְּלִפּוֹת נִרְתָּעִים בִּרְאוֹתָם שֵׁם שַׁדַּ״י עַל פֶּתַח בֵּית יִשְׂרָאֵל.

עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁכָּל הַכָּתוּב יִרְמֹז אֶל הַתּוֹרָה שֶׁבָּהּ יִנָּצֵל אָדָם מִיֵּצֶר הָרַע וּמִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה, וְאָמַר חֲמִשָּׁה עִנְיָנִים כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תּוֹרָה: בְּיָד חֲזָקָה כְּנֶגֶד סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, כִּי שָׁם נֶאֱמַר מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר אֲשֶׁר כּוֹנְנוּ יָדָיו עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ; וְאָמַר וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה כְּנֶגֶד סֵפֶר שְׁמוֹת, כִּי בוֹ חָשַׂף אֶת זְרוֹעוֹ וְהֶרְאָה גְּבוּרוֹתָיו בְּמַעֲשֵׂה מִצְרַיִם וּבַיָּם וּבִנְתִינַת הַתּוֹרָה; וְאָמַר וּבְמוֹרָא גָּדוֹל כְּנֶגֶד וַיִּקְרָא, כִּי שָׁם צִוָּה מַעֲשֵׂה [עֲבוֹדַת] הַמִּשְׁכָּן וּשְׁכוּנַת שְׁכִינָתוֹ וְצִוָּה עַל מוֹרָא הַמָּקוֹם וְקִדֵּשׁ הַבַּיִת בִּשְׁנֵי גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וְלָזֶה יִחֵס לְסֵפֶר זֶה מוֹרָא גָּדוֹל; וְאָמַר וּבְאוֹתוֹת כְּנֶגֶד סֵפֶר חוּמַשׁ הַפְּקוּדִים עַל שֵׁם (במדבר ב:ב) ״אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת״; וְאָמַר וּבְמוֹפְתִים כְּנֶגֶד סֵפֶר דְּבָרִים, כִּי בוֹ דִּבֵּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וְהוֹכִיחַ בְּמוֹפְתִים עַל פַּחֲזוּתָם וְעַל טוּב ה׳ וְחַסְדּוֹ עִמָּהֶם, וְהוֹכִיחַ כִּי לֹא שִׁלֵּם ה׳ לָהֶם כְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים וְגָבַר עֲלֵיהֶם חַסְדּוֹ, גַּם בּוֹ נֶאֱמַר מוֹפְתֵי הַנְּבִיאִים שֶׁבָּהֶם יַצְדִּיקוּ הַנָּבִיא.

וְאָמְרוֹ וַיְבִיאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה מְדַבֵּר עַל עוֹלָם הָעֶלְיוֹן שֶׁהַנְּשָׁמָה בּוֹ, וְהִנֵּה אֵין הַנְּשָׁמָה מַגַּעַת לְדַבֵּר כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶלָּא אַחַר עֲלִיָּתָהּ לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן שֶׁנִּקְרָא גַּן עֵדֶן שֶׁל מַעְלָה, אַחַר שֶׁכְּבָר שָׂבְעָה יָמִים בְּגַן עֵדֶן שֶׁלְּמַטָּה, וְלָזֶה כְּנֶגֶד עֲמִידָתָהּ לִפְנֵי ה׳ לְדַבֵּר הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אוֹמֵר וַיְבִיאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי עֲמִידַת הַנֶּפֶשׁ שָׁם לְבַד יֵשׁ לָהּ בּוֹ שַׁעֲשׁוּעַ גָּדוֹל, וּכְנֶגֶד גַּן עֵדֶן שֶׁלְּמַטָּה שֶׁכְּבָר זָכָה בּוֹ אָמַר וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שיר השירים ד:יא) ״דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ״.

וְאָמְרוֹ וְעַתָּה הִנֵּה. פֵּרוּשׁ אָמְרוֹ ״וְעַתָּה״ לְשׁוֹן תְּשׁוּבָה, שֶׁשָּׁב לִפְנֵי ה׳ עַל פְּרָטֵי דִּקְדּוּקֵי הַמִּצְווֹת, וַהֲגַם שֶׁהַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁכְּבָר זָכָה בְּגַן עֵדֶן שֶׁלְּמַטָּה, אַף עַל פִּי כֵן כְּדֵי לִזְכּוֹת לְגָדֵר עֶלְיוֹן יְדַקְדְּקוּ עָלָיו בְּיוֹתֵר. וְהוּא סוֹד הַמִּשְׁפָּט שֶׁיִּשְׁפֹּט ה׳ לֶעָתִיד לָבֹא בְּעֵמֶק יְהוֹשָׁפָט (מדרש תהלים ח), שֶׁמִּמֶּנּוּ פָּחַד וְרָהַב שְׁמוּאֵל כְּשֶׁהֶעֱלַתּוּ בַּעֲלַת אוֹב (חגיגה ד:).

וְאָמְרוֹ הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית וְגוֹ׳ אֲשֶׁר נָתַתָּ לִּי. כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה בְּמַאֲמַר ״אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ״.

וְאָמְרוֹ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה׳. בָּזֶה הֵעִיר רוּחַ חַיִּים בַּטּוֹבָה הַמֻּפְלָאָה בָּעֵדוּת הַמֻּפְלָג אֲשֶׁר יִזְכּוּ אֵלָיו הַצַּדִּיקִים, וְהוּא שֶׁתִּתְקָרֵב נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק לִפְנֵי אוֹר הַנֶּעֱרָב וְתִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנָיו בְּאֵין מָסָךְ מַבְדִּיל, אַשְׁרֵי נֶפֶשׁ אָדָם שֶׁתַּגִּיעַ לְגָדֵר מֻפְלָג כָּזֶה, וְהוּא אָמְרוֹ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ שָׁם תַּכִּיר הַנֶּפֶשׁ אֱלֹהֶיהָ.

וְאָמַר סָמוּךְ לָזֶה וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קמה,ט) ״טוֹב ה׳״, וּלְהָעִירְךָ עַל זֶה אָמַר ״בְּכָל הַטּוֹב״, פֵּרוּשׁ דָּבָר הַכּוֹלֵל כָּל הַטּוֹב, וְאֵין זֶה אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מְקוֹר הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן לְךָ פֵּרוּשׁ כִּי דָּבָר זֶה אֵין עֵרֶךְ אֵלָיו אֶלָּא מַתְּנַת חִנָּם.

וְאָמַר לְךָ, לִשְׁלוֹל זוּלָתוֹ, לֹא מַלְאָךְ וְלֹא שָׂרָף יִזְכֶּה לָזֶה. גַּם יִרְמוֹז בְּמַאֲמַר בְּכָל הַטּוֹב אֶל הַתּוֹרָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ה.): וְאֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁאִם הָיוּ בְּנֵי אָדָם מַרְגִּישִׁין בִּמְתִיקוּת וַעֲרֵבוּת טוּב הַתּוֹרָה הָיוּ מִשְׁתַּגְּעִים וּמִתְלַהֲטִים אַחֲרֶיהָ, וְלֹא יֵחָשֵׁב בְּעֵינֵיהֶם מְלֹא עוֹלָם כֶּסֶף וְזָהָב לִמְאוּמָה כִּי הַתּוֹרָה כּוֹלֶלֶת כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם:

וְאָמְרוֹ וּלְבֵיתֶךָ. כִּי לֹא לַנְּשָׁמָה לְבַד יַגִּיעַ הַטּוֹב, אֶלָּא גַּם לְבֵית הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא רוּחַ וְנֶפֶשׁ שֶׁהֵם מִשְׁכַּן הַנְּשָׁמָה, כָּל אֶחָד יִתְעַדֵּן כְּפִי יְכָלְתּוֹ.

וְאָמְרוֹ וְהַלֵּוִי. יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר (חלק ב צד.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: זָכָה יַתִּיר יָהֲבִין לֵיהּ נִשְׁמְתָא וְכוּ׳, זָכָה יַתִּיר יָהֲבִין לֵיהּ נִשְׁמְתָא מֵאוֹר אֲצִילוּת״ וְכוּ׳ עַד כָּאן. וְלִבְחִינָה זוֹ יִקְרָא הַכָּתוּב לֵוִי, לְפִי שֶׁמִּתְלַוָּה עִם הָאָדָם מֵחָדָשׁ.

וְאָמְרוֹ וְהַגֵּר. יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר חלק ג רי״ז.) שֶׁאָמְרוּ כִּי כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְיַד אָדָם מִצְוָה מֵאוֹתָם מִצְווֹת שֶׁאֵינָם נוֹהֲגוֹת תָּמִיד, אוֹתָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁכְּבָר נִסְתַּלְּקוּ מֵהָעוֹלָם וְהֵם חֲסֵרֵי מִצְוָה זוֹ, בָּאִים וְגָרִים עִם הָעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, קְרוֹבִים לַשָּׂכָר וּרְחוֹקִים מִן הַהֶפְסֵד, כָּאָמוּר בְּאֹרֶךְ בְּדִבְרֵי הַמְּקֻבָּלִים, וּכְנֶגֶד בְּחִינָה זוֹ אָמַר וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.

פסוק טו

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר מִמְּעוֹן וְגוֹ׳ מִן הַשָּׁמַיִם, וְאִם לְכַנּוֹת שֵׁם מְקוֹמוֹ יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹן קְדֻשָּׁה הָיָה לוֹ לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן וְגוֹ׳ הַשָּׁמַיִם״.

וְנִרְאֶה שֶׁהַכָּתוּב יָעִיר סוֹד אֶחָד, וְהוּא כִּי הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא הֵכִין שְׁתֵּי הַשְׁפָּעוֹת לְמַעְלָה: א׳ הַשְׁפָּעַת הָרוּחָנִיּוּת שֶׁהֵם הַנְּפָשׁוֹת הַטְּהוֹרוֹת, וְאֶחָד הַשְׁפָּעַת הַטּוֹב לְחַיּוֹת הַנִּבְרָאִים שֶׁהוּא מָזוֹן לַכֹּל. וּשְׁנַיִם אֵלּוּ יִקְרְאוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר הקדוש) זִוּוּג, שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ בִּבְחִינַת מַשְׁפִּיעַ וּבְחִינַת נִשְׁפָּע יִתָּכְנוּ בְּשֵׁם זִוּוּג. וְאָמְרוּ הַמְּקֻבָּלִים שֶׁמִּיּוֹם שֶׁנֶּחֱרַב הַבַּיִת נִפְסַק הַשְׁפָּעַת הַנְּשָׁמוֹת וְלֹא נִשְׁאַר אֶלָּא הַשְׁפָּעַת חַיּוּת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁהוּא מֻכְרָח לְקִיּוּם הָעוֹלָמוֹת. וְהוּא אָמְרוֹ הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ כְּנֶגֶד הַשְׁפָּעַת הַנְּשָׁמוֹת, וְהַשְׁקָפָה זוֹ הִיא עֶלְיוֹנָה בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ הַנִּקְרָא קֹדֶשׁ. וּכְבָר גִּלּוּ הַמְּקֻבָּלִים (זוהר חלק ב׳ קכ״א.) מַה בֵּין הַדְרָגַת קֹדֶשׁ לְהַדְרָגַת קָדוֹשׁ כִּי קָדוֹשׁ לְמַעְלָה, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וּכְנֶגֶד הַשְׁפָּעַת חַיּוּת הָעוֹלָמוֹת אָמַר ״מִן הַשָּׁמַיִם״, זֶה זִוּוּג לְמַטָּה מֵהָרִאשׁוֹן. וְאָמַר כְּנֶגֶד מַאֲמַר ״הַשְׁקִיפָה״ – ״וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ״, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מעשר שני פרק ה׳ משנה י״ג) בְּבָנִים וּבָנוֹת. וְזֶה יַצְדִּיק פֵּרוּשֵׁנוּ שֶׁעַל זִוּוּג הַנְּשָׁמוֹת הוּא אוֹמֵר. וּכְנֶגֶד מַאֲמַר ״מִן הַשָּׁמַיִם״ אָמַר ״וְאֵת הָאֲדָמָה״ שֶׁהִיא בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְנָכוֹן.

פסוק טז

הַיּוֹם הַזֶּה וְגוֹ׳. וְכִי הַיּוֹם הוּא מְצַוֶּה, וַהֲלֹא כְּבָר צִוָּה בְּהַר סִינַי? וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ: בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ חֲדָשִׁים. וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁכָּל הַתּוֹרָה צִוָּה אוֹתָהּ ה׳ בְּהַר סִינַי, בֵּין דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קוּם עֲשֵׂה בְּאוֹתוֹ זְמַן בֵּין דְּבָרִים שֶׁאֵינָם בְּקוּם עֲשֵׂה אֶלָּא לְאַחַר זְמַן, כְּאוֹתָם הָאֲמוּרִים בְּפָרָשָׁה זֹאת – בִּכּוּרִים וּמַעַשְׂרוֹת שֶׁאֵינָם נוֹהֲגִים אֶלָּא בָּאָרֶץ, וְצִוָּה ה׳ אוֹתָם הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה זְמַנָּם, מִטַּעַם כְּדֵי לִלְמֹד אוֹתָם וּלְקַבֵּל שָׂכָר עַל קַבָּלָתָם. וְאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה כִּי הֵן הַיּוֹם מְצַוֶּה אוֹתָם לַעֲשׂוֹת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה שֶׁהֵם בִּכּוּרִים וּמַעַשְׂרוֹת, שֶׁעַד הַיּוֹם נִצְטַוּוּ לִלְמֹד דִּינֵיהֶם לְבַד, וְהַיּוֹם הַזֶּה מְצַוֶּה אוֹתָם לַעֲשׂוֹת כִּי הִגִּיעוּ לָאָרֶץ. וְתֵבַת ״הַיּוֹם״ לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא זָכַר זְמַן הַמּוּכָן בְּשֵׁם ״הַיּוֹם הַזֶּה״.

פסוק יז

אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת וְגוֹ׳. אָמְרוֹ הַיּוֹם יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קי:) כָּל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ, עַד כָּאן, וְהוּא אָמְרוֹ אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם דַּוְקָא, פֵּרוּשׁ כֵּיוָן שֶׁהָיוּ בָּאָרֶץ הַמְּקֻדֶּשֶׁת, וַהֲגַם שֶׁעֲדַיִן הָיוּ בְּאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, עִם כָּל זֶה כְּבָר כָּתַבְנוּ שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת כֵּיוָן שֶׁנִּכְבְּשָׁה כִּבּוּשׁ רַבִּים עַל פִּי נָבִיא, וּכְמוֹ שֶׁהוֹכַחְנוּ בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת (במדבר לב:ג), וּמֵעַתָּה אֵין מְקוֹמָהּ נֶחְשָׁב חוּצָה לָאָרֶץ. וְלָזֶה הֶאֱמִירוּ ה׳ לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהוּא אָמְרוֹ ״לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים״.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר חלק א׳ ק״ח:) שֶׁשְּׁאָר הָאֲרָצוֹת נִמְסְרוּ בְּיַד שָׂרֵי מַעְלָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין עָלֶיהָ שׁוֹפֵט מִבַּלְעֲדֵי ה׳, וְהוּא אָמְרוֹ אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם בִּכְנִיסָתְךָ לָאָרֶץ לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים י״ז:ב) ״מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא״, וְלֹא יָבֹא מִשְׁפָּטֵינוּ לִפְנֵי שַׂר וְשׁוֹפֵט.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי יַאֲמִירוּ ה׳, הֲגַם כִּי יְבִיאֵם בַּמִּשְׁפָּט לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וּכְמַעֲשָׂיו הָרָעִים, וְהוּא אָמְרוֹ אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ וְגוֹ׳ לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וְיָדוּעַ כִּי אֱלֹהִים הוּא מִדַּת הַדִּין, אַף עַל פִּי כֵן יַאֲמִיר ה׳ וִיבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין הַטּוֹבָה.

וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁלֹּא צִוָּה ה׳ לָלֶכֶת בָּהֶם, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁיַּכִּירוּ בָּהֶם שֶׁהֵם דַּרְכֵי ה׳, כָּל אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה יַעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן בִּקּוּר חוֹלִים, קְבוּרַת מֵתִים וְכַדּוֹמֶה, שֶׁמָּצִינוּ לַה׳ עוֹשֶׂה אוֹתָם – יֵלְכוּ גַּם הֵם בִּדְרָכָיו. חֻקָּיו הֵם מִצְווֹת שֶׁאֵין בָּהֶם טַעַם, מִצְוֹתָיו הֵם מִצְווֹת שֶׁהַשֵּׂכֶל גַּם כֵּן מַסְכִּים עֲלֵיהֶם, מִשְׁפָּטָיו הֵם דִּינִים שֶׁמָּסַר לִשְׁפּוֹט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ, וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ זֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״בְּקוֹלוֹ״ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה פרק י״ד) וְזֶה לְשׁוֹנָם: מִנַּיִן לַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי קָטָן וְכוּ׳ כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי הַגְּבוּרָה, דִּכְתִיב (דברים ט״ו, ה׳) ״אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. וְטַעַם שֶׁצִּוָּה עַל עֵסֶק הַתּוֹרָה בָּאַחֲרוֹנָה, לְהָעִיר שֶׁהֲגַם שֶׁהִשִּׂיג אָדָם לָדַעַת כָּל הָאָמוּר וְקִיְּמוֹ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יֹאמַר: ״מַה לִּי לִלְמֹד תּוֹרָה? אִם לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל – הִנֵּה יָדַעְתִּי וְקִיַּמְתִּי כָּל דִּבְרֵי ה׳!״, אֶלָּא אַף עַל פִּי כֵן חִיֵּב הַכָּתוּב תַּלְמוּד תּוֹרָה. וְהוּא אָמְרוֹ אַחַר כָּל מַה שֶׁחִיֵּב לַעֲשׂוֹת ״וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ״, כִּי מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה הִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁאֵין זְמַן לִפָּטֵר מִמֶּנָּה עַד יוֹם מוֹתוֹ, דִּכְתִיב (במדבר י״ט, י״ד) ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״.

פסוק יח

וַה׳ הֶאֱמִירְךָ וְגוֹ׳. אָמְרוֹ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, שֶׁהֲגַם שֶׁתָּבֹא אֻמָּה אַחֶרֶת וְתֵיטִיב מַעֲשֶׂיהָ וְתִשְׁתַּדֵּל לְהִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה – לֹא יַשִּׂיגוּ מַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל, וּבְחִינָה זוֹ תִּקָּרֵא סְגֻלָּה וְזוֹ הִיא גְּדֻלָּתָם. וְאָמְרוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, בְּמַעֲשֵׂה הַר סִינַי דִּכְתִיב (שמות יט:ה) ״וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים״:

אוֹ יִרְצֶה שֶׁהֲגַם שֶׁיִּהְיֶה זְמַן שֶׁיַּכְעִיסוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַבּוֹרֵא, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יָמִיר אוֹתָם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת. וְאָמְרוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז.) בְּפָסוּק (שמות לג:טז) ״וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ״, שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מֵה׳ שֶׁלֹּא יַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל הָאֻמּוֹת, וּפֵרַשְׁנוּהוּ בִּמְקוֹמוֹ (חפץ ה׳) שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא הֲגַם שֶׁתַּכְשִׁיר מַעֲשֶׂיהָ אֻמָּה מֵאֻמּוֹת וְיִשְׂרָאֵל עוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ, וְהִסְכִּים ה׳ וְדִבֵּר לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי מֹשֶׁה.

וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו. יֵשׁ לְהָעִיר בַּדָּבָר, הֲלֹא דָּבָר זֶה הוּא מִתְּנָאֵי הַכָּבוֹד שֶׁרָשַׁם בְּמַעֲשֵׂה יִשְׂרָאֵל לַה׳ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפָּסוּק ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ״, וּמַה מָקוֹם לְהַזְכִּירוֹ בַּדְּבָרִים שֶׁמֵּה׳ לְיִשְׂרָאֵל?

וְאוּלַי כִּי תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל הִיא מַה שֶׁהֶעֱלָה וְרוֹמֵם אוֹתָם בְּתֵת לָהֶם כָּל הַמִּצְווֹת, מַה שֶׁלֹּא עָשָׂה כֵן לָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהֲגַם שֶׁנָּתַן מִצְוֹתָיו יִתְבָּרַךְ לְאָדָם וּלְנֹחַ וּלְהָאָבוֹת, לֹא נָתַן אֶלָּא שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים, אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל נָתַן שְׁמִירַת כָּל מִצְוֹתָיו יִתְבָּרַךְ. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי כָל הַמִּצְווֹת אֵינָם אֶלָּא שְׁמִירָה מֵהַתֵּעוּב וּמִלִּכְלוּךְ הַנֶּפֶשׁ, וּבְהַשְׁלָמַת שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת יִהְיֶה הָאָדָם שָׁלֵם מִכָּל מוּם וּמִכָּל לִכְלוּךְ.

ב׳) יִרְצֶה כִּי ה׳ יְחַזֵּק זְרוֹעוֹת לִשְׁמֹר כָּל הַמִּצְווֹת, כִּי לֹא הַכֹּל זוֹכִים לְדָבָר זֶה, הֲגַם שֶׁיַּחְפְּצוּ לִשְׁמֹר לֹא יִזְדַּמֵּן לְיָדָם, וְאִם יִזְדַּמֵּן לֹא תַּשִּׂיג יָדָם, וְאִם תַּשִּׂיג לְחֵלֶק מֵהַמִּצְווֹת לֹא תַּשִּׂיג לְכָל הַמִּצְווֹת, וְאָמַר כָּאן כִּי ה׳ הֶאֱמִירָם לִשְׁמֹר כָּל מִצְווֹתָיו.

ג׳) יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (קהלת ח:ה) ״שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים ח:) שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזּוֹקִין, וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב כָּאן וְלִשְׁמֹר, פֵּרוּשׁ, ה׳ יִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו לְבַל יֵצֵא מֵהֶם דְּבַר תַּקָּלָה.

ד׳( יִרְצֶה לְהָעִירָם בְּדָבָר שֶׁלֹּא הִשִּׂיגוֹ מֹשֶׁה עַצְמוֹ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הֲגַם הֱיוֹתוֹ בִּכְלַל עַם סְגֻלָּה, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יד.) בְּעִנְיַן תְּפִלַּת מֹשֶׁה לִכָּנֵס לָאָרֶץ: וְכִי לֶאֱכוֹל מִפֵּירוֹתֶיהָ וְגוֹ׳? אֶלָּא אָמַר מֹשֶׁה: יֵשׁ הַרְבֵּה מִצְווֹת שֶׁתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר לָהֶם: רְאוּ מַעֲלַתְכֶם שֶׁה׳ הֶאֱמִיר אֶתְכֶם וְגוֹ׳ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְווֹתָיו, וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, פֵּרוּשׁ, בִּזְמַן זֶה שֶׁאַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ וְשָׁם תִּשְׁמְרוּ כָּל הַמִּצְווֹת, וְזוֹ מַעֲלָה שֶׁלֹּא הִשִּׂיגָהּ אֲפִילוּ מֹשֶׁה.

וְהִנֵּה תִּמְצָא שֵׁשׁ מַעֲלוֹת בַּפָּסוּק אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ: א׳ – לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, ב׳ – לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, ג׳ – לִשְׁמֹר חֻקָּיו, ד׳ – וּמִצְווֹתָיו, ה׳ – וּמִשְׁפָּטָיו, ו׳ – וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ. כְּנֶגְדָּם אָמַר ה׳ שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: א׳ – לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, זֶה כְּנֶגֶד לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, ב׳ – וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְווֹתָיו, זֶה כְּנֶגֶד לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, ג׳, ד׳ וְה׳ – וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן וְגוֹ׳ לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת, הֵם כְּנֶגֶד שְׁמִירַת חֻקָּיו וּמִצְווֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו, ו׳ – וְלִהְיוֹתְךָ עַם קָדוֹשׁ לַה׳, זֶה כְּנֶגֶד וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ, כִּי עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה יִתְיַחֵס לָהֶם שֵׁם זֶה שֶׁל קָדוֹשׁ. וְאָמְרוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, דִּכְתִיב (שמות יט:ו): ״וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי וְגוֹ׳ וְגוֹי קָדוֹשׁ, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.

פרק כז

פסוק א

וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. טַעַם זִכְרוֹן זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּאן, נִתְכַּוֵּן מֹשֶׁה בָּזֶה מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יט:) שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב, דִּכְתִיב (משלי כא:ל) ״אֵין חָכְמָה וְגוֹ׳ לְנֶגֶד ה׳״, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיְצַו מֹשֶׁה״ וּלְפָנָיו שֶׁהוּא רַבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עָשָׂה שֶׁגַּם הַזְּקֵנִים יְצַוּוּ וְיַזְהִירוּ עַל הַדָּבָר לֵאמֹר ״שָׁמוֹר״ וְגוֹ׳. דִּקְדֵּק לוֹמַר שָׁמוֹר לְהָעִיר כִּי בְּדָבָר זֶה שֶׁהוּא מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה (מכות יג:) הוּא שֶׁאָמְרוּ אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב כַּיָּדוּעַ.

פסוק ג

לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא. רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא פֵּרֵשׁ: אִם הַחִלּוֹתָ לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, וְזוֹ מִצְוָה רִאשׁוֹנָה וְכוּ׳, וְרַמְבַּ״ן פֵּרֵשׁ לִרְמֹז אֶל הַתּוֹרָה וְכוּ׳, וְאֵין הַכָּתוּב מִתְיַשֵּׁב לִשְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים. וְיֵשׁ לְהָעִיר עוֹד אָמְרוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֶיךָ לָךְ, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר תֵּבַת ״לָךְ״ אַחַר שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר״ וְגוֹמֵר, הַדָּבָר מוּבָן שֶׁאֲלֵיהֶם הוּא הַדָּבָר.

אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב, לְפִי שֶׁקָּדַם מַאֲמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כִּי בִּיאַת הָאָרֶץ לֹא בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרוֹ (דברים ט:ה) ״לֹא בְצִדְקָתְךָ״ וְגוֹ׳, אֶלָּא ״בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִים וְגוֹ׳ וּלְמַעַן הָקִים״ וְגוֹמֵר. לָזֶה בָּא דְּבָרוֹ כָּאן, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַמַּעֲשֶׂה הָאָמוּר בָּעִנְיָן תִּהְיֶה בִּיאָתָם לָאָרֶץ בִּזְכוּת עַצְמָם, וּגְזֵרַת הַכָּתוּב הִיא תֵּבַת ״לָךְ״ הָאָמוּר לְבַסּוֹף. וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב ״לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא״, פֵּרוּשׁ תִּהְיֶה בִּיאָתְךָ לָאָרֶץ ״אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ כַּאֲשֶׁר וְגוֹ׳ לָךְ״, פֵּרוּשׁ, לְמַעַן שֶׁאַתָּה רָאוּי וְלֹא תִצְטָרֵךְ לִזְכוּת בְּרִית אָבוֹת, וְהָבֵן:

פסוק יד

וְעָנוּ הַלְוִיִּם. פֵּרוּשׁ – וְהִתְחִילוּ, שֶׁהֵם יַתְחִילוּ לְדַבֵּר וְהָעָם יַעֲנוּ אַחֲרֵיהֶם אָמֵן. וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם ״וְיָתִיבוּן״, וְלִדְבָרָיו ״וְעָנוּ הַלְוִיִּם״ תְּשׁוּבָה לְהַעֲמָדַת יִשְׂרָאֵל בְּסֵדֶר זֶה עַל הֶהָרִים, שֶׁהוּא לְהַשְׁמִיעָם אֲמָרוֹת הָאֲמוּרוֹת מִפִּיהֶם ״בָּרוּךְ אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳ וְ״אָרוּר אֲשֶׁר״. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״וְיַכְרְזוּן לֵוָאֵי״, וְקָשֶׁה לִי הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״קוֹל רָם״, וְאוּלַי כִּי הַהַכְרָזָה תִּהְיֶה בְּקוֹל, לְבַד הֲרָמַת קוֹל בַּמַּאֲמָר עַצְמוֹ.

פסוק טו

וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ. וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״וְאָמַר כָּל הָעָם״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר בְּכָל הָאֲרוּרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן, הֵעִיר ה׳ בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יָשִׁיבוּ זֶה, לֹא שֶׁהַלְוִיִּם יִצְטָרְכוּ לוֹמַר ״וְאָמַר כָּל הָעָם״, אֶלָּא דִּבְרֵי הַכָּתוּב הוּא שֶׁמְּצַוֶּה שֶׁיַּעֲנוּ הָעָם וְיֹאמְרוּ אָמֵן, וְאֵין עַל הַלְוִיִּם לוֹמַר ״וְאָמַר כָּל הָעָם״ וְגוֹ׳:

פסוק טז

אָרוּר מַקְלֶה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא בָּחַר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת לוֹמַר עֲלֵיהֶם הָאֲרוּרִים אֶלָּא אֵלּוּ. גַּם בַּעֲרָיוֹת לָמָּה לֹא יִחֵד הָאֲרוּרִים אֶלָּא לְאֵלּוּ, וַהֲלֹא יֵשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרִים כְּאֵלּוּ וְהֵם הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ.

וְאוּלַי כִּי לֹא אָמַר כָּאן אֶלָּא הָעֲבֵרוֹת הַטְּמוּנִים וְהַנִּסְתָּרִים, וְלָזֶה רָשַׁם בָּרִאשׁוֹנָה וְאָמַר וְשָׂם בַּסָּתֶר כִּי הָעוֹשֶׂה בְּדֶרֶךְ שֶׁיִּהְיֶה מִתְגַּלֶּה הִנֵּה נִתְחַיְּבוּ יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבוּת זֶה עַל זֶה. וְכֵן מַה שֶׁאָמַר אָרוּר מַקְלֶה פֵּרוּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ קָלוֹן בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינוֹ נִתְפָּס עָלָיו בְּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה. וְכֵן הַשָּׂגַת גְּבוּל הוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִכָּר. וְכֵן מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדֶּרֶךְ אֵין רוֹאֶה. וְכֵן הַטָּיַת מִשְׁפַּט הַשְּׁפָלִים. וְכֵן הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָבִיו וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל אֲחוֹתוֹ וְחוֹתַנְתּוֹ, כֻּלָּם אֵין הֶרְגֵּשׁ לְזוּלַת הִמָּצְאוֹ עִמָּהֶם לַחְקֹר בּוֹ. וְכֵן מַכֶּה רֵעֵהוּ דִּקְדֵּק לוֹמַר בַּסָּתֶר. וְכֵן לוֹקֵחַ שֹׁחַד וְגוֹ׳, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ בֵּית דִּין שָׁקוּל וּבָא אֶחָד וְהִכְרִיעַ בִּסְבָרָתוֹ בִּשְׁבִיל שׁוֹחַד, גַּם זֶה הוּא מִדְּבָרִים הַמְּסוּרִים לַלֵּב וְאֵין הֶרְגֵּשׁ לַזּוּלַת.

וְטַעַם שֶׁכָּתַב אָרוּר שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה בֵּין אֵשֶׁת אָבִיו לַאֲחוֹתוֹ, לוֹמַר כִּי כָּל כָּךְ מְרֻחָק הַדָּבָר שֶׁל אֵשֶׁת אָב וְאָחוֹת כְּשׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה שֶׁהוּא דָּבָר זָר וּמְתֹעָב לְטֶבַע אֱנוֹשִׁי:

פסוק כו

אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים וְגוֹ׳ לַעֲשׂוֹת וְגוֹ׳. יֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב שֶׁכַּוָּנָתוֹ לוֹמַר עַל דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן, וְיֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁעַל כָּל הַתּוֹרָה הוּא מְדַבֵּר, וְכֵן פֵּרְשׁוּהוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לז.). לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה טַעַם אָמְרוֹ ״יָקִים לַעֲשׂוֹת״, שֶׁאִם הָיָה אוֹמֵר ״אֲשֶׁר לֹא יָקִים״ לְבַד אוֹ ״אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה״ לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי מִי הוּא זֶה שֶׁיּוּכַל לְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וּמַה גַּם מִי שֶׁאֵין סִפּוּק בְּיָדוֹ לְקַיֵּם, כְּגוֹן אֵין לוֹ שָׂדֶה לְקַיֵּם מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ אוֹ אֵין לוֹ עֶבֶד לְקַיֵּם מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ. לָזֶה אָמַר לַעֲשׂוֹת, פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל אָרוּר אֶלָּא מִי שֶׁלֹּא יָקִים עָלָיו לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁתַּשִּׂיג יָדוֹ עֲשׂוֹת. וְלָזֶה לֹא אָמַר ״אֲשֶׁר לֹא יָקִים״ אוֹ ״אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה״ אֶלָּא ״אֲשֶׁר לֹא יָקִים לַעֲשׂוֹת״, פֵּרוּשׁ, יָקִים בְּלִבּוֹ הַדְּבָרִים לַעֲשׂוֹתָם כְּשֶׁתַּשִּׂיג יָדוֹ.

פרק כח

פסוק א

וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מְקוֹם גְּזֵרַת הַכָּתוּב, אִם הוּא מַאֲמַר ״וּנְתָנְךָ״ וְגוֹ׳ הָיָה לוֹ לוֹמַר ״יִתֶּנְךָ ה׳״, כִּי מֵאָמְרוֹ ״וּנְתָנְךָ״ מַשְׁמַע שֶׁמּוֹסִיף עַל הַקּוֹדֵם. וְאוּלַי שֶׁגְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא ״תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה׳״, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה יַעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת לִזְכּוֹת שֶׁה׳ יְדַבֵּר בּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה׳ אֱלֹהֶיךָ. עוֹד יִמָּשֵׁךְ לְךָ מֵהַשְּׁמִיעָה לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, שֶׁהַתּוֹרָה מַצֶּלֶת מִן הַחֵטְא הָרָמוּז בַּשְּׁמִירָה, גַּם תַּלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, וְהוּא אָמְרוֹ וְלַעֲשׂוֹת, וְעוֹד לְךָ ״וּנְתָנְךָ ה׳ עֶלְיוֹן״ וְגוֹ׳.

וְחוּץ מִדַּרְכֵּנוּ יְכַוֵּן הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּעֲסוֹק בַּתּוֹרָה בְּגֶדֶר מַעֲלָתָם עַל הַדְּבָרִים שֶׁמִּמָּקוֹם קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן בָּאוּ, וְהוּא אָמְרוֹ תִּשְׁמַע פֵּרוּשׁ, תִּהְיֶה שְׁמִיעָתְךָ אוֹתָם כְּפִי עֵרֶךְ הַמְּדַבֵּר אוֹתָם שֶׁהוּא ה׳ אֱלֹהֶיךָ, וְעוֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד,ה) הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת וְכוּ׳ עַד כָּאן, הֲרֵי שֶׁמּוּבְחָר הַלִּמּוּד הוּא לְקַיֵּם, וְהוּא אָמְרוֹ אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ, שֶׁתִּשְׁמַע לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת.

וּנְתָנְךָ ה׳ עֶלְיוֹן וְגוֹ׳. הִנֵּה הָאָדוֹן חִלֵּק יִעוּדֵי הַטּוֹבָה כְּנֶגֶד קִיּוּם הַמִּצְווֹת, כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶׁרָאוּי לוֹ. כְּלָלוּת הַמִּצְווֹת הֵם שְׁלֹשָׁה הָרְשׁוּמִים בְּפָסוּק ״אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע״, וְהֵם: תַּלְמוּד תּוֹרָה, וּשְׁמִירַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְקִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה. כְּנֶגֶד תַּלְמוּד תּוֹרָה יִעֵד בְּרָכָה ״וּנְתָנְךָ ה׳ עֶלְיוֹן וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ״, וּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב שֶׁזֶּה יִהְיֶה כְּנֶגֶד שְׂכַר ״אִם שָׁמוֹעַ״ וְגוֹ׳ בְּמַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, הֲרֵי שֶׁיִּעוּד זֶה הוּא כְּנֶגֶד שְׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְהוּא גַּם כֵּן מְכֻוָּן אֵלָיו כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַתּוֹרָה יִשְׁתַּנּוּ לְמַעְלָה מִכָּל הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָם בְּנֵי תּוֹרָה.

וְאָמַר עוֹד וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, נוֹסָף עַל יִעוּד ״וּנְתָנְךָ ה׳ עֶלְיוֹן״ עוֹד לוֹ בְּרָכוֹת אֵלּוּ בִּשְׂכַר תּוֹרָה. וְאָמְרוֹ וְהִשִּׂיגוּךָ יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט ראובני פרשת ויקרא) כִּי הָאָדוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִדּוֹתָיו רַחֲמִים, עַל הַדּוֹפֵק עַל רַחֲמָיו יְמַלֵּא ה׳ מִשְׁאֲלוֹתָיו לְהָרִיק עָלָיו טוֹבָה כַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ, אֶלָּא שֶׁבְּהַגָּעַת הַטּוֹב הַהוּא לְמַטָּה יִשְׁפְּטוּ סַנְהֶדְרֵי מַעְלָה אִם רָאוּי, אִם אֵינוֹ רָאוּי לֹא יַגִּיעוֹ. לָזֶה אָמַר ״וְהִשִּׂיגוּךָ״ הַבְּרָכוֹת, שֶׁזֶּה הוּא עִקַּר הַהַבְטָחָה שֶׁלֹּא יִתְעַכְּבוּ בְּבָתֵּי דִּינִים שֶׁלְּמַטָּה.

וְהִנֵּה תִּמְצָא שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּעִנְיָן הֵם מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד שְׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, אָמְרוֹ בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וְגוֹ׳ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה יט:) דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים וּמְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים כָּל הָעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה נְכָסָיו מֻצְלָחִים.

וְאָמְרוֹ בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ, צֵא וּלְמַד מֵעוֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי אֲשֶׁר נִכְנַס אֶצְלוֹ אֲרוֹן הַתּוֹרָה, מַה עָצְמוּ פְּרִי בִטְנוֹ בִּזְמַן מוּעָט, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סג:) שֶׁאִשְׁתּוֹ וּשְׁמֹנֶה כַּלּוֹתָיו יָלְדוּ כְּאֶחָד שִׁשָּׁה בְּכָרֵס אֶחָד:

וְאָמְרוֹ בָּרוּךְ אַתָּה בְּבוֹאֶךָ וְגוֹ׳, שֶׁתִּהְיֶה יְצִיאָתוֹ מִן הָעוֹלָם בְּלֹא חֵטְא וְכוּ׳, (בבא מציעא קז.), וְזֶה יִהְיֶה בְּאֶמְצָעוּת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁתָּגֵן עָלָיו מֵהַחֵטְא:

וְאָמְרוֹ יִתֵּן ה׳ אֶת אוֹיְבֶיךָ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברי הימים ב כ:כב) ״וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה נָתַן ה׳ מְאָרְבִים עַל בְּנֵי עַמּוֹן וְהַר שֵׂעִיר וְגוֹ׳ וַיִּנָּגֵפוּ״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה פמ״ז) אֵין רִנָּה אֶלָּא תּוֹרָה.

וְאָמְרוֹ יְצַו ה׳ אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה וְגוֹ׳, גַּם לֹא סִדֵּר בְּרָכָה זוֹ לְמַעְלָה עִם הַצְלָחוֹת קִנְיְנֵי הַטּוֹבוֹת כִּי שָׁם מְקוֹמָהּ וְלֹא אַחַר מַפֶּלֶת אוֹיֵב, בָּא לְהַבְטִיחַ שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לוֹ אֲשֶׁר יֶאֱרַע לְבַעַל הַנֵּס אֲשֶׁר יִתְקַנְּאוּ בּוֹ הַמְּקַטְרְגִים עַל שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ דָּבָר חָדָשׁ וְשִׁמְּשׁוּהוּ עֶלְיוֹנִים וְזֶה הֵפֶךְ הַטֶּבַע, וְצֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה רָבָא (תענית כד:) שֶׁהוֹרִיד גְּשָׁמִים שֶׁלֹּא בְּעִתָּם וְכַדּוֹמֶה לָזֶה. אֲשֶׁר עַל כֵּן אָמַר סָמוּךְ לְמַאֲמַר יִתֵּן ה׳ אֶת אוֹיְבֶיךָ וְגוֹ׳ שֶׁזֶּה הוּא נֵס – יְצַו ה׳ אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה, שֶׁלֹּא יִשְׁלוֹט עַיִן הָרַע בָּהּ. גַּם אָמַר וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יֵאָסְפוּ הָאֻמּוֹת עֲלֵיכֶם לִנְקוֹם נִקְמַת הַנִּגָּפִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר יַעֲקֹב לְבָנָיו בְּמַעֲשֵׂה שְׁכֶם (בראשית לד:ל).

פסוק ט

(ט-יא) יְקִימְךָ ה׳ וְגוֹ׳. מִכָּאן עַד ״יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב״ הוּא יִעוּד הַטּוֹב שֶׁכְּנֶגֶד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁרָשַׁם בְּתֵיבַת ״לִשְׁמוֹר״, וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה׳. וְאָמְרוֹ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו לוֹמַר שֶׁלֹּא צִוָּה ה׳ אֶלָּא עַל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא מְרַחֲקָם. וְיִעוּד זֶה מְכֻוָּן הוּא כְּנֶגֶד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, כִּי בְּאֶמְצָעוּת שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִשְׁמָר מֵהָעֲבֵרוֹת יִקָּרֵא קָדוֹשׁ, דִּכְתִיב ״קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ״, וּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב הַדְּבָרִים שֶׁבָּהֶם יִהְיוּ קְדוֹשִׁים: ״אִישׁ אִמּוֹ וְגוֹ׳ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי וְגוֹ׳ אַל תִּפְנוּ אֶל״ וְגוֹ׳ וּשְׁאָר אַזְהָרוֹת הָאֲמוּרִים. וְגַם לְדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה כד,ו) שֶׁעַל אַזְהָרַת הָעֲרָיוֹת נֶאֱמַר ״קְדוֹשִׁים״, הִנֵּה הִיא בִּכְלַל לִשְׁמוֹר. וְלָזֶה אָמַר כְּנֶגֶד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה ״יְקִימְךָ ה׳ לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ״. וְדִקְדֵּק לוֹמַר תֵּיבַת לוֹ לְהָעִיר שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל בִּמְקוֹם הַמַּלְאָכִים שֶׁבֵּרַר ה׳ לוֹ לַעֲמוֹד לְפָנָיו, שֶׁנִּקְרָאִים קְדוֹשִׁים, דִּכְתִיב (דניאל ח:יג) ״וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ״. יָקִים ה׳ אוֹתָנוּ בִּמְקוֹמָם לְעַם קָדוֹשׁ וְיִהְיוּ הַמַּלְאָכִים שִׁירַיִים לָהֶם, וְכֵן אָמַר (במדבר כג:כג) ״כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב״ וְגוֹ׳ (במדבר רבה כ,כ).

וְאָמְרוֹ ״וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, גַּם זֶה הוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם שׁוֹמֵר עַצְמוֹ מֵהָעֲבֵרוֹת אֵין צֶלֶם אֱלֹהִים עוֹבֵר מֵעַל פָּנָיו, וְכָל הַנִּבְרָאִים אָדָם וּבְהֵמָה מִזְדַּעְזְעִים מִמֶּנּוּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַמְּתָעֵב מַעֲשָׂיו מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ הַצֶּלֶם, וּכְמַאֲמַר קַיִן (בראשית ד:יד) ״וְהָיָה כָל מוֹצְאִי״ וְגוֹ׳:

וְהוֹתִירְךָ ה׳ לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ. הֲגַם שֶׁכְּבָר אָמַר לְמַעְלָה ״בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ״, לְפִי שֶׁיִּעוּד הָרִאשׁוֹן הוּא כְּנֶגֶד תַּלְמוּד תּוֹרָה וְיִעוּד זֶה הוּא כְּנֶגֶד שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת, לָזֶה הֻצְרַךְ לְפָרֵט שְׂכַר כָּל אֶחָד, שֶׁאֵין אֶחָד נִלְמָד מֵחֲבֵרוֹ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְהוֹתִירְךָ ה׳ לְטוֹבָה וְלֹא אָמַר ״בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ״, לְפִי שֶׁיִּעוּד זֶה הוּא מִדָּה טוֹבָה שֶׁמְּכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, וְהַכַּוָּנָה הִיא כִּי לְפִי שֶׁבְּאֶמְצָעוּת שְׁמִירַת הָאָדָם עַצְמוֹ מֵהָעֲבֵרוֹת לֹא יִדְבְּקוּ בּוֹ כּוֹחֵי הָרַע, שֶׁמִּזֶּה יְסֻבַּב שֶׁהַבָּנִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ יִהְיוּ מִבְּחִינַת הָרַע, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּאֹרֶךְ בְּפָרָשַׁת וַיְחִי בְּפָסוּק ״רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה״ (בראשית מט:ג) וְיֶעֶרְבוּ לְךָ הַדְּבָרִים. לָזֶה אָמַר בְּיִעוּד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה וְהוֹתִירְךָ ה׳ לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ שֶׁיִּהְיוּ הַבָּנִים הַנּוֹתָרִים אַחֲרֶיךָ לְמִדָּה טוֹבָה וְלֹא לְמִדָּה רָעָה.

וְאָמְרוֹ בִּפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ, לוֹמַר שֶׁמִּצַּד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה יִתְקַיְּמוּ בְּיָדוֹ שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁיְּעָדָם לִשְׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה כַּכָּתוּב לְמַעְלָה.

פסוק יב

יִפְתַּח ה׳ וְגוֹ׳. מִכָּאן מַתְחִיל יִעוּד הַטּוֹב שֶׁכְּנֶגֶד מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת עַד לְבַסּוֹף, וְלָזֶה גָּמַר אוֹמֶר כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְווֹת ה׳ אֱלֹהֶיךָ – אֵלּוּ מִצְווֹת עֲשֵׂה. וְהִנֵּה יִעוּדִים אֵלּוּ הֵם מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד קִיּוּם הַמִּצְווֹת, כִּי עַל יְדֵי הַמִּצְווֹת מִתְפַּתְּחִים צִנּוֹרֵי הַשֶּׁפַע וּמִתְיַחֲדִים הַמִּדּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת.

וְאָמַר יִפְתַּח ה׳ לְךָ בְּכִנּוּי, שֶׁמַּבְטִיחוֹ ה׳ שֶׁיִּפְתַּח לוֹ, פֵּרוּשׁ בִּשְׁבִילוֹ לְבַד. הַכַּוָּנָה, הֲגַם שֶׁיְּסוֹבְבוּ אֲחֵרִים לִסְתֹּם, בְּאֶמְצָעוּת הַצַּדִּיק יִפָּתַח אוֹצַר הַטּוֹב, וְשֵׁם הַטּוֹב הוּא סוֹד הַנָּהָר, וְהוּא סוֹד (משלי י,כה) ״צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם״. וְאָמְרוֹ אֶת הַשָּׁמַיִם הוּא סוֹד הַשְׁפָּעָה עֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן.

וְאָמְרוֹ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה, הִנֵּה יָדוּעַ שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, הַשֶּׁפַע שֶׁל כָּל הָעוֹלָם בָּא עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹן מִתַּמְצִית עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּלְהֵיפֶךְ נִזּוֹנִין יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת יְדֵי הָאֻמּוֹת. לָזֶה אָמַר ״וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה״ מִמֶּנּוּ. הֻצְרַךְ לוֹמַר ״וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה״, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵין הֶכֵּר לַבְּרָכָה, כִּי דֶּרֶךְ הָעוֹלָם הוּא שֶׁהַגְּדוֹלִים וְהָעֲשִׁירִים לוֹוִים זֶה מִזֶּה, וּלְאַחַר מִכֵּן חוֹזֵר גַּם כֵּן הַמַּלְוֶה וְלוֹוֶה מִמֶּנּוּ. לָזֶה אָמַר וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה, וּבָזֶה יִהְיֶה הֶכֵּר לְמַאֲמַר ״וְהִלְוִיתָ״.

וְאָמְרוֹ וּנְתָנְךָ ה׳ לְרֹאשׁ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת רֹאשׁ הָעוֹלָם שֶׁהוּא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא לְזָנָב שֶׁהֵם שָׂרֵי מַעְלָה, וּבָזֶה תָּמִיד יִהְיוּ בְּמַדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, כְּאָמְרוֹ וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, ויצא) בְּפָסוּק (ירמיה ל:י) ״וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב״ שֶׁרָאָה יַעֲקֹב בַּסֻּלָּם עוֹלִים וְאַחַר כָּךְ יוֹרְדִים, חָשַׁב שֶׁגַּם הוּא כֵן אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה יֵרֵד, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אַל תִּירָא״ וְגוֹ׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה״. הַטַּעַם כִּי תִשְׁמַע וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כְּנֶגֶד מִצְווֹת עֲשֵׂה כְּמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר וְלַעֲשׂוֹת. וְטַעַם שֶׁלֹּא אָמַר בְּפֵרוּשׁ ״כִּי תַעֲשֶׂה מִצְווֹת״, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מִצְווֹת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵינָם בְּיַד הָאָדָם לַעֲשׂוֹתָם, לָזֶה אָמַר כִּי תִשְׁמַע וְגוֹ׳ וְלַעֲשׂוֹת, פֵּרוּשׁ, תְּקַבֵּל עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת. וְטַעַם אָמְרוֹ לִשְׁמֹר בְּיִעוּד זֶה, בָּא הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ כִּי אֵין יִעוּד לְמִצְווֹת עֲשֵׂה אֶלָּא אַחַר שֶׁהִקְדִּים לָהֶם שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁאִם לֹא כֵן זִבְחֵי רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה, וְכָל מִצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה בַּעַל עֲבֵרוֹת שׁוֹרָה עָלֶיהָ סִטְרָא אָחֳרָא וְאֵינָהּ עוֹשָׂה פְּרִי, לָזֶה הִקְדִּים לוֹמַר ״לִשְׁמֹר״ וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְלַעֲשׂוֹת״ שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת שֶׁעָלָיו בָּאוּ הַיִּעוּדִים הַטּוֹבִים הָאֲמוּרִים מִ״וְהוֹתִירְךָ״ עַד סוֹף.

פסוק טו

וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע וְגוֹ׳. הִתְנָה הַכָּתוּב עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: תַּלְמוּד תּוֹרָה, וּשְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, וְקִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּם יַחַד. הַכַּוָּנָה שֶׁהֲגַם שֶׁלָּמַד תּוֹרָה אִם לֹא יִשְׁמֹר, אוֹ אִם יִשְׁמֹר וְלֹא יַעֲשֶׂה, אוֹ אִם יַעֲשֶׂה שְׁנֵיהֶם וְיִבָּטֵל מִתַּלְמוּד תּוֹרָה, יָבוֹאוּ עָלָיו הַקְּלָלוֹת רַחֲמָנָא לִיצְלַן כַּאֲשֶׁר יְבָאֵר מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְכָל אַחַת מֵהֵנָּה עֹנֶשׁ כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהִתְחִיל בְּעֹנֶשׁ בִּטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה וְאָמַר אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְגוֹ׳ עַד מַאֲמַר ״וְעַד אֲבָדְךָ מַהֵר״, וְגָמַר אוֹמֶר מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי. הֲרֵי שֶׁהַקְּלָלוֹת הַחֲמוּרוֹת עַד עַתָּה הֵם כְּנֶגֶד עֲזִיבַת הַתּוֹרָה כִּי הָעוֹזֵב תּוֹרָה כְּעוֹזֵב ה׳, וְכֵן תִּמְצָא שֶׁהִקְפִּיד ה׳ כָּל כָּךְ עַל עֲזִיבַת הַתּוֹרָה וְאָמַר (ירמיה ט:יא) ״עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר ה׳ עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי״, וְהוּא אָמְרוֹ כָּאן וְעַד אֲבָדְךָ מַהֵר מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי.

פסוק כא

יַדְבֵּק ה׳ וְגוֹ׳. עֹנֶשׁ זֶה וּקְלָלוֹת הָאֲמוּרוֹת עַד ״וְאַתָּה תִהְיֶה לְזָנָב״, הֵם כְּנֶגֶד בִּטּוּל מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, וְלָזֶה גָּמַר אוֹמֶר וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת וְגוֹ׳ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה׳ לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, הֲרֵי שֶׁקְּלָלוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּעִנְיָן הֵם עַל בִּטּוּל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין בְּכָל הַקְּלָלוֹת שֶׁהֵם רָעוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת מֵהָעֲבֵרוֹת. וְאָמְרוֹ יַדְבֵּק ה׳ בְּךָ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁהָעוֹבֵר אֲפִלּוּ עֲבֵרָה אַחַת קוֹנֶה לוֹ חֵלֶק רַע שֶׁיִּהְיֶה נִדְבָּק בְּנַפְשׁוֹ לְטַמְּאָהּ, וְהוּא סוֹד תַּחֲלוּאֵי הַנֶּפֶשׁ כַּיָּדוּעַ, וְחֵלֶק הָרַע נִקְרָא דֶּבֶר עַל דֶּרֶךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תוספות שבת פט. ד״ה תורה) בְּפָסוּק (חבקוק ג:ה) ״לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר״, שֶׁיְּדַבֵּר עַל ס״מ הָרָשָׁע שֶׁנִּקְרָא דֶּבֶר. וְיָדוּעַ שֶׁכָּל כֹּחוֹת הָרַע הֵם עֲנָפָיו שֶׁל ס״מ וְיִקָּרְאוּ עַל שְׁמוֹ. גַּם קִלְלַת שַׁחֶפֶת וְקַדַּחַת וְכוּ׳ הֵם דְּבָרִים הַמְסוּבָּבִים מֵהָעֲבֵרוֹת, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בַּגְּמָרָא (שבת נה.) אָמַר רַבִּי אָמֵי אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא וְאֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָווֹן, כִּי הֶעָווֹן יוֹלִיד תַּחֲלוּאִים בַּגּוּף כְּאָמְרוֹ (ירמיה ב:יט) ״תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ״ וְגוֹ׳.

וְכֵן אָמְרוֹ וְהָיוּ שָׁמֶיךָ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״א ו:) שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הָעֲבֵרוֹת יִסְתַּתְּמוּ פִּתְחֵי הַהַשְׁפָּעוֹת, בְּסוֹד (איוב יד:יא) ״וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ״.

וְכֵן אָמְרוֹ יִתֶּנְךָ ה׳ נִגָּף וְגוֹ׳, גַּם זֶה יְסוֹבְבוּ הָעֲבֵרוֹת, כָּרָמוּז בְּפָסוּק (קהלת ח,ט) ״אֲשֶׁר יִשְׁלֹט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ״, פֵּרוּשׁ, לְסִבַּת הָרַע אֲשֶׁר לוֹ דְּבוּקָה בּוֹ, כָּרָמוּז בְּמַאֲמַר ״יַדְבֵּק ה׳ בְּךָ אֶת הַדָּבֶר״, וְכֵן כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן יְסֻבְּבוּ מִמַּעֲשֵׂה הָרָעָה.

וְאָמְרוֹ ״וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת״ (דברים כח:מו), כִּי הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת נִרְשֶׁמֶת עַל מִצְחוֹ.

וְאָמְרוֹ וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. כִּי נֶפֶשׁ אָדָם רַע עַל יְדֵי שֶׁדְּבוּקִים בָּהּ חֶלְקֵי הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר יוֹלִידוּ כְּמוֹהֶם יִהְיוּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּאֵר הֵיטֵב דָּבָר זֶה בְּפָרָשַׁת וַיְחִי בְּפָסוּק ״רְאוּבֵן בְּכוֹרִי אַתָּה״ (בראשית מט:ג). גַּם זֶה הוּא סוֹד מִיתָה שֶׁנִּגְזְרָה עַל אָדָם וְעַל כָּל דּוֹרוֹת הַבָּאִים מִמֶּנּוּ מִטַּעַם שֶׁכָּל הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ טָעֲמוּ מָוֶת בְּחֶטְאוֹ, וְהוּא סוֹד עָרְלַת אָדָם. לָזֶה אָמַר וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם, כִּי כְּשֶׁיִּדְבַּק חֵלֶק הָרַע עִם הָאָדָם יִשְׁתַּלְשֵׁל מִזֶּה לָזֶה עַד עוֹלָם, וְצָרִיךְ עֹצֶם רַב לְנַקּוֹתוֹ מִנַּפְשׁוֹ.

פסוק מז

תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ וְגוֹ׳. עֹנֶשׁ זֶה וְהַבָּא אַחֲרָיו עַד אָמְרוֹ ״אִם לֹא תִשְׁמֹר״ הוּא כְּנֶגֶד בִּטּוּל מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁרָשַׁם בְּפָסוּק (דברים כח:נח) ״אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת״ וְגוֹ׳; וְאָמַר תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳, פֵּרוּשׁ, לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת אֲשֶׁר צִוְּךָ לַעֲשׂוֹת בְּשִׂמְחָה, לָזֶה ״וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶיךָ בְּרָעָב וּבְצָמָא״ וְגוֹ׳, אַתָּה פָּרַקְתָּ עֹל הַמִּצְוָה מֵעָלֶיךָ – יִתֵּן אוֹיְבֶיךָ עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ. וָעֳנָשִׁים אֵלּוּ הֵם מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד פְּרִיקַת עֹל מִצְווֹת עֲשֵׂה. אַתָּה שֶׁלֹּא רָצִיתָ לִטְרֹחַ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל סֵדֶר מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת, יִשָּׂא ה׳ עָלֶיךָ גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשׁוֹנוֹ וְגוֹ׳, וְכֵן כֻּלָּן.

וְגָמַר אוֹמֶר אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, לְהוֹדִיעַ כִּי עַל קִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה הוּא מַעֲנִישׁ, וְכָלַל כָּל מִצְווֹת עֲשֵׂה בְּמִצְוַת הַיִּרְאָה, כִּי הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם בִּתְחִלַּת סֵפֶר הַמַּדָּע (הלכות יסודי התורה פרק ב), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְכוּ׳ מִצְוָה לְיִרְאָה וְכוּ׳. וְטַעַם שֶׁלֹּא אָמַר ״אִם לֹא תַעֲשׂוּ״, כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה (דברים כז:כו) טַעַם שֶׁלֹּא יְחַיֵּב לַעֲשׂוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֶלָּא לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁיָּבֹא לְיָדוֹ וּכְשֶׁיַּשִּׂיג לַעֲשׂוֹת.

אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁפָּסוּק זֶה בָּא לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ויקרא כו:כג) ״וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי״, פֵּרוּשׁ, שֶׁאִם אַחַר כָּל הָאָמוּר לֹא יִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וְגוֹ׳ לְיִרְאָה ה׳ הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא, שֶׁאַחַר שֶׁהֵבִיא עָלָיו כָּל הַקְּלָלוֹת יִהְיֶה בְּעֵינָיו נוֹרָא מְאֹד כִּי רָאָה אֲשֶׁר יִסְּרוֹ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּנֶגֶד מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה וּמִצְווֹת עֲשֵׂה, וְהוֹדִיעַ שֶׁיַּפְלִיא ה׳ עוֹד בּוֹ מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת וְכָל הָאָמוּר בָּעִנְיָן.

וְגָמַר אוֹמֶר וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט וְגוֹ׳ תַּחַת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה׳ אֱלֹהֶיךָ – זֶה כְּנֶגֶד מַה שֶׁלֹּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה עַל בִּטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ וְגוֹ׳ – לְבַל יֹאמַר אָדָם אַחַר שֶׁיָּדַעְנוּ כִּי ה׳ אֱלֹהֵינוּ מִדּוֹתָיו כֻּלָּן מִדּוֹת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, מִדּוֹתָיו יִמְנָעוּהוּ מֵהַאֲרִיךְ עוֹד בַּצָּרוֹת וְיִרֶף יָדוֹ. לָזֶה הוֹדִיעַ כִּי שִׂמְחָה הִיא לוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ וְגוֹ׳, וּכְפִי זֶה אֵין הַטֶּבַע קָץ מֵהַשְּׂמָחוֹת. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָמַר הַכָּתוּב (משלי יא:י) ״בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה״. וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לט:) בְּפָסוּק (מלכים א כב:לו) ״וַתַּעֲבֹר הָרִנָּה״, שֶׁהָיָה בַּאֲבֹד אַחְאָב בֶּן עָמְרִי רִנָּה לִפְנֵי ה׳. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״יָשִׂישׂ ה׳״ – יֶחְדֵּי מֵימְרָא דַה׳ עֲלֵיכוֹן עַמְמִין נוּכְרָאִין וְכוּ׳, וְדִקְדֵּק ״יָשִׂישׂ״ פּוֹעַל יוֹצֵא לַאֲחֵרִים. אַף עַל פִּי כֵן פְּשַׁט הַכָּתוּב אֵינָהּ נֶעֱקֶרֶת מִמְּקוֹמָהּ וּכְמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס, אֶלָּא שֶׁיּוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל דָּרַשׁ הַכָּתוּב.

וְרָאִיתִי לְהָעִיר, לָמָּה לֹא נֶאֶמְרוּ נֶחָמוֹת בַּקְּלָלוֹת הָאֵלּוּ כַּסֵּדֶר הָאָמוּר בַּקְּלָלוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת בְּחֻקּוֹתַי (ויקרא כו:מב-מד). גַּם יֵשׁ לְהָעִיר לָמָּה כָּפַל הַקְּלָלוֹת וְלֹא הִסְפִּיק קְלָלוֹת שֶׁאָמַר בְּפָרָשַׁת בְּחֻקּוֹתַי?

וְנִרְאֶה כִּי הֻצְרַךְ לִכְפּוֹל הַקְּלָלוֹת, לְפִי שֶׁקְּלָלוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי נֶאֶמְרוּ לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן נֶאֶמְרוּ כֻּלָּם בִּלְשׁוֹן רַבִּים מִתְּחִלָּתָם וְעַד סוֹפָם, וְיֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁאִם חֵלֶק מִיִּשְׂרָאֵל יֵיטִיבוּ מַעֲשֵׂיהֶם אֵין ה׳ מַקְפִּיד עַל חֵלֶק הַמַּרְשִׁיעַ. לָזֶה בָּאוּ קְלָלוֹת הָאֲמוּרִים בְּפָרָשָׁה זוֹ וְנֶאֶמְרוּ כֻּלָּן בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וְנִתְכַּוֵּן לְדַבֵּר בֵּין בְּעֵרֶךְ יָחִיד מַמָּשׁ בֵּין בְּעֵרֶךְ חֵלֶק מִיִּשְׂרָאֵל, הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ רַבִּים בְּעֵרֶךְ כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל יִתְיַחֵס לָהֶם יָחִיד. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמַר וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ וְגוֹ׳, יִשָּׂא ה׳ עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק, זֶה כְּנֶגֶד חֵלֶק מִיִּשְׂרָאֵל, הֲגַם שֶׁהֵם רַבִּים יֹאמַר לָהֶם לְשׁוֹן יָחִיד מִטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ. וְאָמַר גַּם כֵּן ״אִשָּׁה תְאָרֵשׂ״ וְגוֹ׳, ״בַּיִת תִּבְנֶה״ וְגוֹ׳, סְתָמוֹ בְּיָחִיד מַמָּשׁ.

וּמֵעַתָּה הִרְוַחְנוּ לָמָּה לֹא נֶאֶמְרָה נֶחָמָה בָּהֶם, כִּי לֹא נֶאֶמְרָה נֶחָמָה אֶלָּא בַּקְּלָלָה שֶׁהֵם לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא יַעַזְבֵם לְכַלּוֹתָם וְשֶׁיִּזְכּוֹר לָהֶם בְּרִית אֲבוֹתָם גַּם יִזְכּוֹר הָאָרֶץ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַיְּחִידִים מֵהֶם כִּי יַרְשִׁיעוּ – אֵשׁ תֹּאכְלֵם עַד עוֹלָם. וַהֲלֹא תִּמְצָא שֶׁצִּוָּה ה׳ לְאַבֵּד עִיר מִיִּשְׂרָאֵל וּלְשׂוּמָהּ תֵּל עוֹלָם וְהִיא עִיר הַנִּדַּחַת (דברים יג:יד-יט), וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אָדָם כִּי יַרְשִׁיעַ לַהֲמִיתוֹ בְּבֵית דִּין, וּמַה נֶחָמָה יֵשׁ לָזֶה אַחַר אָבְדוֹ. וְכֵן תִּמְצָא בְּפָרָשַׁת נִצָּבִים כְּשֶׁהִזְכִּיר ה׳ רִשְׁעַת מִשְׁפָּחָה אַחַת וְשֵׁבֶט אָמַר (דברים כט:יט) ״וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ״ וְגוֹ׳ וְלֹא הִזְכִּיר נֶחָמָתוֹ, וּכְמוֹ כֵן בַּקְּלָלוֹת הָאֲמוּרִים בְּפָרָשָׁה זוֹ לֶהֱיוֹתָם לִיחִידִים מִיִּשְׂרָאֵל.

וְאַל יִקְשֶׁה בְּעֵינֶיךָ מַה שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ תֵּיבוֹת בְּפָרָשָׁה זוֹ בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כְּאָמְרוֹ וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר, לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם, וְהִתְמַכַּרְתֶּם, כִּי אַחַר שֶׁקָּדַם לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן יָחִיד לֹא הִקְפִּיד לִגְמֹר אוֹמֶר בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כִּי הַדְּבָרִים מוּבָנִים שֶׁעַל רַבִּים שֶׁבַּיְּחִידִים הוּא אוֹמֵר, וְהָעֵד ״לְאֹיְבֶיךָ״ לְשׁוֹן יָחִיד.

וְאִם תֹּאמַר: הָיָה לוֹ לוֹמַר קְלָלוֹת שֶׁבִּבְחֻקּוֹתַי בִּלְשׁוֹן יָחִיד וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְפּוֹל קְלָלוֹת אֵלּוּ, שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא יַעֲנִישׁ הַכָּתוּב כָּל הָעוֹנֶשׁ הֶחָמוּר אֶלָּא לִיחִידִים אֲבָל לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל לֹא, אוֹ הֲגַם שֶׁנֹּאמַר שֶׁחֶטְאָם גָּדוֹל וְנִלְמַד מֵעוֹנֶשׁ הַיְּחִידִים אֵין לָנוּ הַבְטָחַת הַנֶּחָמָה שֶׁיִּזְכּוֹר ה׳ אֶת בְּרִית הָאָבוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר קְלָלוֹת שֶׁבִּבְחֻקּוֹתַי לוֹמַר שֶׁגַּם הַכְּלָלוּת יֵעָנְשׁוּ כָּזֶה, וְכִי יֵשׁ לָהֶם נֶחָמָה לְבַל יָפֵר ה׳ בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ וְשָׁב אֶת שְׁבוּתֵנוּ.

נִמְצֵינוּ אוֹמְרִים שֶׁיַּעֲנִישׁ ה׳ עַל בִּטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְעַל הָעוֹבֵר עַל מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה וְעַל הַמְּבַטֵּל מִצְווֹת עֲשֵׂה. וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (מנחות מא.) שֶׁאֵין מַעֲנִישִׁים עַל עֲשֵׂה אֶלָּא בְּעִדָּן רִיתְחָא, יֵשׁ מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן מִילָה וּפֶסַח. גַּם הַמַּסְכִּים בְּדַעְתּוֹ לִכְפּוֹר בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה לְבַל עֲשׂוֹת אוֹתָם – אֶת זֶה יְקַלֵּל ה׳ וִיכִינֵהוּ לְפֻרְעָנוּת כְּכָל הַכָּתוּב.

פסוק נט

מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים. אָמְרוֹ נֶאֱמָנִים נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁיַּעֲשׂוּ לָהֶם רְפוּאָה טִבְעִית שֶׁיּוּסְרוּ בָּהּ, אַף עַל פִּי כֵן נֶאֱמָנִים בִּשְׁלִיחוּתָם, מֵהֶם לֹא יָזוּעוּ, עַד בֹּא דְּבַר ה׳ לָסוּר מִמֶּנּוּ.

פרק כט

פסוק א

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. הֲגַם שֶׁעַד עַתָּה הָיָה מְדַבֵּר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, הוֹסִיף לְקַבֵּץ הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּרִים, כָּאָמוּר בְּסָמוּךְ ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם וְגוֹ׳ טַפְּכֶם״ וְגוֹ׳ (דברים כט:ט).

חסלת פרשת תבא

פסוק ט

אַתֶּם נִצָּבִים. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת מַאֲמָר זֶה. עוֹד לָמָּה הֻצְרַךְ לְפָרֵט רָאשֵׁיכֶם וְגוֹ׳ טַפְּכֶם וְגוֹ׳ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר בְּדֶרֶךְ כְּלָל ״כֻּלְּכֶם״. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת טַעַם הַבְּרִית הַזֶּה, הֲלֹא בְּסָמוּךְ אָמַר ״אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית״ (דברים כח:סט), וְאִם רָצָה לִכְלֹל גַּם הָאָמוּר בְּפָרָשָׁה זוֹ בִּכְלַל הַבְּרִית, הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים הַדְּבָרִים וְיֹאמַר עַל הַכֹּל ״אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית״.

וְנִרְאֶה כִּי כַּוָּנַת מֹשֶׁה בִּבְרִית זֶה הוּא לְהַכְנִיסָם בְּעַרְבוּת זֶה עַל זֶה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל כָּל אֶחָד בְּעַד חֲבֵרוֹ לְבַל יַעֲבֹר פִּי ה׳, וְיִהְיוּ נִתְפָּסִים זֶה בְּעַד זֶה. וְהָעֵד הַנֶּאֱמָן מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״הַנִּסְתָּרֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ״ וְגוֹ׳ (דברים כט:כח), הֲרֵי שֶׁעַל הָעַרְבוּת מְדַבֵּר הַכָּתוּב. וְאֵין זֶה הַבְּרִית שֶׁאָמַר בְּסוֹף פָּרָשַׁת תָּבֹא, כִּי אוֹתוֹ בְּרִית הוּא עַל עַצְמָן, וְזֶה שֶׁיִּתְחַיֵּב כָּל אֶחָד עַל אָחִיהוּ הָעִבְרִי כְּפִי הַיְּכֹלֶת שֶׁבְּיַד כָּל אֶחָד.

וּמֵעַתָּה בָּאנוּ לְהָבִין מַאֲמַר אַתֶּם נִצָּבִים, שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (רות ב:ה) ״הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים״ – לְשׁוֹן מִנּוּי. וְאָמְרוֹ כֻּלְּכֶם פֵּרוּשׁ, כֻּלָּם יֵשׁ עֲלֵיהֶם עֹל זֶה, כָּל אֶחָד לְפִי מַה שֶׁהוּא, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת נד:): כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּכָל הָעוֹלָם נִתְפָּס עַל כָּל וְכוּ׳, וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ, וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בִּבְנֵי בֵיתוֹ נִתְפָּס עַל וְכוּ׳. וְהוּא מַה שֶׁפֵּרַט הַכָּתוּב כָּאן וְאָמַר רָאשֵׁיכֶם וְגוֹ׳, שֶׁכָּל אֶחָד יִתְחַיֵּב כְּפִי מַה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ. רָאשֵׁיכֶם – הֵם הַגְּדוֹלִים שֶׁבְּכֻלָּן שֶׁיְּכוֹלִין לִמְחוֹת בְּכָל יִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ יִתְחַיְּבוּ עַל הַכֹּל. שִׁבְטֵיכֶם – כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט יִתְחַיֵּב עַל שִׁבְטוֹ. זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם – כָּל זָקֵן יִתְחַיֵּב עַל מִשְׁפַּחְתּוֹ. כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל – הֵם הֶהָמוֹן, כָּל אֶחָד יִתְחַיֵּב עַל בְּנֵי בֵיתוֹ. לָזֶה הִפְסִיק הַכָּתוּב כָּאן וְסִדֵּר טַפְּכֶם וְגוֹ׳ בִּפְנֵי עַצְמָם, כִּי אֵלּוּ אֲחֵרִים נִתְפָּסִים עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם הָרְשׁוּמִים בַּפָּסוּק שֶׁלְּפָנָיו, כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶׁהוּא, וְאֵין הֵם נִתְפָּסִים עַל אֲחֵרִים, שֶׁהַטַּף אֵינָם בְּנֵי דַעַת, וְהַנָּשִׁים כְּמוֹ כֵן, הַגֵּרִים גַּם כֵּן אֵין לָהֶם לְהִשְׂתָּרֵר עַל יִשְׂרָאֵל, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות מה:) בַּפָּסוּק (דברים יז:טו) ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ״ וְגוֹ׳, כָּל מְשִׂימוֹת שֶׁאַתָּה שָׂם עָלֶיךָ לֹא יִהְיֶה אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ וְלֹא גֵרִים, אֲבָל יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין עֲלֵיהֶם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה יג:): קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כַּסַּפַּחַת, וּפֵרְשׁוּהוּ לְפִי שֶׁאֵינָם מְלַמְּדִים אוֹתָם כְּכָל הַצּוֹרֶךְ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁנִּתְפָּסִים עֲלֵיהֶם.

עוֹד רָמַז בְּאָמְרוֹ אַתֶּם נִצָּבִים וְגוֹ׳ לִפְנֵי ה׳, לְפִי שֶׁכָּל שֶׁהוּא מְרֻחָק מֵהַקְּדֻשָּׁה קוֹמָתוֹ נְמוּכָה וְרֹאשׁוֹ שְׁפָלָה (בראשית רבה יב,ו), לָזֶה אָמַר כִּי לִהְיוֹת לִפְנֵי ה׳ נִצְּבוּ וְנָשְׂאוּ רֹאשָׁם.

פסוק יא

לְעָבְרְךָ בִּבְרִית וְגוֹ׳ וּבְאָלָתוֹ. טַעַם אָמְרוֹ וּבְאָלָתוֹ וְלֹא הִסְפִּיק ״בִּבְרִית״, יִתְבָּאֵר בְּהָעִיר עוֹד לָמָּה מֵעִיקָרָא הֻצְרַךְ לִבְרִית וְלֹא הִסְפִּיק גְּזֵרַת מֶלֶךְ בְּמוֹרָא הָעֳנָשִׁים הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה. אָכֵן טַעַם הַדָּבָר הוּא לְפִי שֶׁתָּבֹא הַסְּבָרָא לָאָדָם לוֹמַר שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה אַחַת וְהוּא שֶׁיִּמְרֹד בָּעִקָּר וְיֵעָנֵשׁ עֹנֶשׁ אֶחָד עַל עֲבֵרָה אַחַת, וְיוֹתֵר נָכוֹן הוּא לוֹ מֵהֱיוֹת מוֹדֶה בַּה׳ וּבְתוֹרָתוֹ וְיִתְחַיֵּב עַל ל״ו כְּרֵתוֹת וְכַמָּה מִיתוֹת וְעוֹנָשִׁים, אֲשֶׁר עַל כֵּן נִתְחַכֵּם ה׳ וְהֶעֱבִירָם בִּבְרִית לְחַיְּבָם עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט, וּבֵאֵר הַשְּׁבוּעָה שֶׁהוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּשְׁבָּעִין לְקַיֵּם כָּל דָּבָר, וְאִם יַעַבְרוּ וִיבַטְּלוּ אֶחָד מֵהֶם תָּבֹא עָלָיו הָאָלָה הַכְּתוּבָה, וְהוּא אָמְרוֹ בִּבְרִית וְגוֹ׳ וּבְאָלָתוֹ, וּמֵעַתָּה הֲגַם שֶׁיַּחְשְׁבוּ לִכְפֹּר בָּעִקָּר לֹא יַסְפִּיק לָהֶם עֹנֶשׁ אֶחָד עַל עָוֹן זֶה וְיִתְחַיְּבוּ עַל כָּל עָוֹן וְעָוֹן כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית.

פסוק יב

לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, טַעַם שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהַרְבּוֹת בָּעֳנָשִׁים וּבָאָלוֹת הוּא לְמַעַן הָקִים אוֹתְךָ לוֹ לְעָם, וְלֹא תִּכְפְּרוּ בּוֹ כִּי תִּפְחֲדוּ מֵעֹצֶם הָאָלוֹת אֲשֶׁר תִּתְחַיְּבוּ שֶׁתִּכְפְּרוּ בֶּאֱלֹהוּתוֹ, וּבָזֶה תִּתְקַיְּמוּ לְעַם ה׳.

עוֹד יִרְצֶה לָתֵת טַעַם לִבְרִית הָעַרְבוּת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם: ״לָמָּה יַעֲשֶׂה ה׳ כֹּה לַעֲבָדָיו לְהַכְבִּיד עֻלָּם לְחַיְּבָם בְּמַעֲשֵׂה הַזּוּלַת?״ לָזֶה אָמַר כִּי אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה, לְמַעַן הָקִים אוֹתְךָ לוֹ לְעָם, פֵּרוּשׁ, שֶׁזּוּלַת זֶה יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חוֹזְרִים לַאֲחוֹרֵיהֶם, הַיּוֹם יִפְשַׁע אֶחָד בְּקַלָּה וּלְמָחָר בַּחֲמוּרָה, וְהָיוּ נִשְׁמָטִים מֵעֲדַת הַקְּדֻשָּׁה מְעַט מְעַט עַד שֶׁיִּפְשַׁע יִשְׂרָאֵל מִהְיוֹת עַם ה׳, וּבְמַה שֶׁעֲשָׂאָם עֲרֵבִים יִתְּנוּ לֵב לְעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה וְיִתְקַיְּמוּ לְעַם סְגֻלָּה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה ה׳ אֵינוֹ אֶלָּא לְטוֹבָתֵנוּ לַהֲקִימֵנוּ.

פסוק יג

וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם וְגוֹ׳ כִּי אֶת אֲשֶׁר וְגוֹ׳. קָשֶׁה לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״וְלֹא אִתְּכֶם״ וְגוֹ׳ וְלֹא הִסְפִּיק בְּאָמְרוֹ ״אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ״ וְגוֹ׳ שֶׁהֵם אוֹתָם שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהֶם ״וְאֵת אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳, וּמוּבָן הַדָּבָר שֶׁלֹּא אִתָּם לְבַדָּם הוּא כּוֹרֵת וְגוֹ׳. אָכֵן כַּוָּנַת הַכְּתוּבִים הוּא שֶׁבָּא לְחַיְּבָם לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם הַבְּרִית וְהָאָלָה וְעַל זַרְעָם הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם עַד עוֹלָם, וְהוּא אָמְרוֹ וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם פֵּרוּשׁ לְחַיֵּב אֶתְכֶם לְבַד אֲנִי כּוֹרֵת אֶלָּא בֵּין אוֹתָם שֶׁהֵם עִמָּנוּ בֵּין אוֹתָם וְגוֹ׳, וּמֵעַתָּה אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר אֶלָּא ״אֶת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ וְאֶת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ אָנֹכִי כּוֹרֵת״ לֹא הָיָה נִשְׁמָע אֶלָּא שֶׁה׳ מְחַיֵּב גַּם הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם אֲבָל אֵינוֹ מְחַיֵּב אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ עוֹמֵד שָׁם עַל זַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, וּמֵאָמְרוֹ ״לֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם״ גִּלָּה כַּוָּנָתוֹ שֶׁבָּאָלָה עַצְמָהּ שֶׁכּוֹרֵת עִם הָעוֹמְדִים שָׁם מוֹסִיף לְחַיְּבָם עַל הַדּוֹרוֹת. וְשִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא לֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אֲנִי מְחַיֵּב עַל הָאָמוּר אֶלָּא אַף עַל דּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם, וְזֶה לֹא הָיָה נִשְׁמָע אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר אֶלָּא ״אֶת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ וְאֵת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ אָנֹכִי כּוֹרֵת בְּרִית״, שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁהֵם דִּבְרֵי ה׳ עַל הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם לֹא שֶׁיִּתְחַיְּבוּ הָעוֹמְדִים שָׁם לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם בְּעַד הַבָּנִים.

פסוק טו

כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה דָּבָר נוֹתֵן הַכָּתוּב טַעַם ״כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם״, וְרַמְבַּ״ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ שֶׁהוּא טַעַם לְהָאָמוּר אַחֲרָיו בְּסָמוּךְ ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם״ וְגוֹ׳, וְהוּא קְצָת דֹּחַק לְהַקְדִּים טַעַם לְמַה שֶׁעָתִיד לוֹמַר אַחֲרֵי כֵן. וְאוּלַי שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בְּסֵדֶר זֶה לְהָעִיר דָּבָר אֶחָד, וְהוּא כִּי לְפִי שֶׁהִצְרִיכָם הַכָּתוּב לְהִכָּנֵס לְחַיֵּב עִמָּהֶם גַּם הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, יֹאמַר הָאוֹמֵר שֶׁשּׁוּרַת הַדִּין מְנַגֶּדֶת הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי אֵין חָבִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו (כתובות יא.), וְלֹא תוֹעִיל קַבָּלָה זוֹ שֶׁיְּקַבְּלוּ הָאָבוֹת עַל הַבָּנִים. לָזֶה אָמַר כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם וְגוֹמֵר וַתִּרְאוּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ רְאִיתֶם שֶׁאֵינָם אֶלָּא שֶׁקֶץ וְתוֹעֵבָה, וּמֵעַתָּה אֵינְכֶם אֶלָּא זוֹכִים לָהֶם לְרַחֲקָם מִתּוֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם וְלִבְחֹר בֵּאלֹהִים חַיִּים, וִיכוֹלִין אַתֶּם לְחַיְּבָם כְּמוֹתְכֶם. וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לִקְרוֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם וְגִלּוּלֵיהֶם, לוֹמַר שֶׁיָּדְעוּ וְהִשְׂכִּילוּ הַשְׁפָּלָתָם וּמְאִיסוּתָם.

פסוק יז

פֶּן יֵשׁ בָּכֶם וְגוֹ׳ לָלֶכֶת לַעֲבוֹד וְגוֹ׳. כָּאן הִזְהִיר הַכָּתוּב עַל מַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁמַּזְהִיר כְּאָמְרוֹ ״פֶּן״ עַל אֲשֶׁר לְבָבוֹ פוֹנֶה לָלֶכֶת לַעֲבוֹד וְגוֹ׳:

פֶּן יֵשׁ בָּכֶם וְגוֹ׳ שֹׁרֶשׁ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הוּא הַשֹּׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְגוֹ׳, אִם חוֹזֵר לַאֲשֶׁר לְבָבוֹ פוֹנֶה וְגוֹ׳ הָאָמוּר בְּסָמוּךְ לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם״ פַּעַם שְׁנִיָּה, אֶלָּא הָיָה לוֹ לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ וְגוֹ׳ שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה אֲשֶׁר לְבָבוֹ״ וְגוֹ׳. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת הַדְּבָרִים עַצְמָן שֶׁל שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה וְגוֹ׳, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁאֵינוֹ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, אֶלָּא שֹׁרֶשׁ. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת בְּרָכָה זוֹ שֶׁמִּתְבָּרֵךְ זֶה הַשֹּׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ בִּלְבָבוֹ בַּמֶּה מִתְבָּרֵךְ. עוֹד אָמְרוֹ ״לֵאמֹר״. עוֹד נְתִינַת טַעַם זֶה שֶׁאוֹמֵר ״כִּי בִּשְׁרִירוּת״ וְגוֹמֵר, וּמַה הוּא אָמְרוֹ ״לְמַעַן״ וְגוֹמֵר?

אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא לְבַל יַחְשֹׁב אָדָם בְּדַעְתּוֹ לְהָקֵל מֵעָלָיו עֹל הָעֹנֶשׁ, וְיִסְבּוֹר בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עָוֶל בָּזֶה, אֶלָּא מִשְׁתַּדֵּל בְּשִׂכְלוֹ לְבַל יִתְחַיֵּב בְּכָל הַקְּלָלוֹת, וּלְעוֹלָם אֵינוֹ חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ לַעֲבֹר פִּי ה׳ גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר הַכָּתוּב פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, פֵּרוּשׁ שֶׁעַתָּה אֵינוֹ אֶלָּא שֹׁרֶשׁ, וּמוֹדִיעַ שֶׁמִּמֶּנּוּ יִפְרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר.

וּפֵרַשׁ הַכָּתוּב מַה הוּא הַשֹּׁרֶשׁ וְאָמַר ״וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה״, אָמַר וְהָיָה לְשׁוֹן שִׂמְחָה כִּי יִשְׂמַח בְּשָׁמְעוֹ שֶׁהַדָּבָר חִיּוּבוֹ הוּא מִצַּד הָאָלָה שֶׁזֶּה יַגִּיד שֶׁזּוּלַת הָאָלָה לֹא יִתְחַיֵּב, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ יִבְטַח שֶׁלֹּא תָבֹא עָלָיו הַקְּלָלָה בְּסִבַּת לְבָבוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לֵאמֹר פֵּרוּשׁ יֹאמַר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי כִּי בִּשְׁרִירוּת וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁיַּשְׁבִּיעֵם מֹשֶׁה וְיַעֲנֶה אָמֵן הוּא יְבַטְּלֶנּוּ בְּלִבּוֹ, וְהָעִקָּר בִּשְׁבוּעָה הוּא הַלֵּב, וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁאָמַר (שבועות כו.) ״הָאָדָם בִּשְׁבוּעָה״ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ וּפִיו שָׁוִים, וְכָל שֶׁמְּבַטֵּל בְּלִבּוֹ הֲגַם שֶׁמּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו אֵין אָנוּ הוֹלְכִים אֶלָּא אַחַר מַחְשֶׁבֶת הַלֵּב, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי בִּשְׁרִירוּת לִבִּי אֵלֵךְ כִּי הָעִקָּר שֶׁתָּלוּי בּוֹ עִנְיַן הַשְּׁבוּעָה הוּא הַלֵּב וְלָזֶה כִּנָּה לוֹ הַשְּׁרִירָה, וּבְמַה שֶׁלֹּא יְקַבֵּל הַשְּׁבוּעָה בְּלִבּוֹ לֹא יִתְחַיֵּב כָּל הָעֹנֶשׁ הָאָמוּר בֵּין עַל עַצְמוֹ לֹא יִתְחַיֵּב אֶלָּא עֹנֶשׁ עֲבֵרָה אַחַת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, בֵּין הַבָּנִים בָּנָיו לֹא יְחַיְּבֵם בְּכֹחַ שְׁבוּעָתוֹ, בֵּין בְּעִנְיַן הָעַרְבוּת עַל הַזּוּלַת, וְהוּא אָמְרוֹ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה פֵּרוּשׁ ״סְפוֹת״ לְשׁוֹן כְּרִיתָה, וּפֵרוּשׁ ״רָוָה״ הוּא כִּנּוּי לְרִבּוּי, וּ״צְמֵאָה״ הוּא כִּנּוּי לְמוּעָט, וְהַכַּוָּנָה שֶׁמִּתְחַכֵּם לִכְרוֹת רִבּוּי הָעֹנֶשׁ לַעֲשׂוֹתוֹ מוּעָט בְּמַה שֶׁמְּבַטֵּל בְּלִבּוֹ הַשְּׁבוּעָה.

וְדָבָר זֶה קְרָאוֹ מֹשֶׁה ״שֹׁרֶשׁ״, שֶׁמִּמֶּנּוּ יִפְרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה. הַטַּעַם כִּי כְּלוּם עִקַּר טַעַם הַשְּׁבוּעָה הוּא, כְּדֵי שֶׁבָּזֶה יִתְחַזֵּק נֶגֶד הַמַּחְטִיא, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קיט:קו) ״נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה״, וּכְמַעֲשֵׂה בֹּעַז שֶׁנִּשְׁבַּע לְיִצְרוֹ (במדבר רבה טו:טז). וְלָזֶה אָדָם שֶׁחוֹשֵׁב מַחְשָׁבָה זוֹ הוּא פִּתּוּי בְּחִינַת הָרַע, שֶׁמַּשְׁרִישׁ בּוֹ שֹׁרֶשׁ רַע, כְּדֵי שֶׁאַחַר כֵּן יִהְיֶה נָקֵל לְהַשְׁרִישׁ בְּמֵעָיו שֹׁרֶשׁ רֶשַׁע לְהַתְעִיב מַעֲשָׂיו, וְיֹאמַר אֵלָיו: כְּלוּם הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה, אַתָּה לֹא נִשְׁבַּעְתָּ, קוּם עֲשֵׂה לְךָ אֱלֹהִים וַעֲשֵׂה אֲשֶׁר תִּתְאַוֶּה עֲשׂוֹת.

וְקָרָא לַמַּעֲשֶׂה הָרָע ״רֹאשׁ וְלַעֲנָה״, לְצַד שֶׁהָעֲבֵירוֹת טַעְמָם רֹאשׁ וְלַעֲנָה, וְהוּא סוֹד טִפָּה מָרָה שֶׁבְּחֶרֶב מַלְאַךְ הַמָּוֶת (עבודה זרה כ:), שֶׁתִּתְהַוֶּה מֵעֲבֵרוֹת הָאָדָם, בְּסוֹד ״תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ״ (ירמיה ב:יט), וּלְהֵיפֶךְ בְּמַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּסוֹד ״טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה׳״ (תהלים לד:ט).

וְיִיחֵד הַכָּתוּב עוֹנֶשׁ לָזֶה יָתֵר עַל הַמְּקַבְּלִים הַבְּרִית, וְאָמַר ״לֹא יֹאבֶה״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁה׳ מִדָּתוֹ הִיא לִמְחוֹל וְלִסְלוֹחַ לַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁמְחַלִּין פָּנָיו כַּיָּדוּעַ, זֶה הָאִישׁ ״לֹא יֹאבֶה ה׳״‎. אָמַר לָשׁוֹן זֶה ״לֹא יֹאבֶה״, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁה׳ יַהֲפוֹךְ בּוֹ רְצוֹנוֹ שֶׁסּוֹלֵחַ וְלֹא יֹאבֶה לִסְלוֹחַ. וְהַיּוֹצֵא מִדָּבָר זֶה כְּשֶׁלֹּא יֹאבֶה ה׳ סְלוֹחַ לוֹ, הוּא ״כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה׳״. אָמְרוֹ ״אָז״, פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁיֶּחֱטָא אַחַר כָּךְ שֶׁפָּרָה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, אָז בִּמְקוֹם שֶׁחָשַׁב לְהָקֵל עָנְשׁוֹ, וְנַהֲפוֹךְ הוּא שֶׁיֶּעְשַׁן אַף ה׳ וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה.

וְנִמְצָא כִּי מִלְּבַד שֶׁלֹּא הִרְוִיחַ כְּלוּם בְּמַחְשַׁבְתּוֹ הָרָעָה, שֶׁהֲרֵי כָּל הָרָעָה תְּבוֹאֶנּוּ, עוֹד לוֹ שֶׁתִּרְבֹּץ בּוֹ כָּל הָאָלָה, מַה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ כֵן אִם יְקַבֵּל הַשְּׁבוּעָה עַתָּה, שֶׁהֲגַם שֶׁיִּתְחַיֵּב בָּהּ בְּבוֹא עָלָיו הָרַע וְיִקְרָא אֶל ה׳ יִסְלַח לוֹ, וְלֹא תִרְבֹּץ בּוֹ כָּל הָאָלָה, כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה מַה שֶׁעָלָיו וְקִבֵּל הָאָלָה עַתָּה, אֶלָּא שֶׁהִתְנַצַּח מִיִּצְרוֹ יְרַחֲמֵהוּ עוֹשֵׂהוּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן אָדָם הַבְּלִיַּעַל שֶׁיְּבַטֵּל הַשְּׁבוּעָה עַתָּה בְּלִבּוֹ שֶׁהוּא מַקְשֶׁה עַצְמוֹ לָדַעַת וְגוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ.

וְהִנֵּה הֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בָּאִישׁ הַהוּא, הוּא הַדִּין מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט, וּכְמוֹ שֶׁגִּלָּה הַכָּתוּב לְבַסּוֹף כְּאָמְרוֹ (דברים כט:כא) ״וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן וְגוֹ׳ וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִיא״ וְגוֹ׳, הֲרֵי כִּי לֹא לְאִישׁ אֶחָד יִחֵד עֹנֶשׁ הָאָמוּר, אֶלָּא גַּם לְרַבִּים אֲשֶׁר יָזְמוּ כָּכָה.

פסוק כ

וְאָמְרוֹ וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. דַּע כִּי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְסוּדָתָם בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ תַּחַת הַשָּׁמַיִם, בְּסוֹד ״הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי״ (ישעיה סו:א), וְהַנְּשָׁמוֹת הֵם חֲצוּבוֹת מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהָבֵן:

וּכְבָר יָדַעְתָּ סוֹד הַשֵּׁם כִּי הוּא הַנְּשָׁמָה, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, וְאָמַר הַכָּתוּב עַל הַמִּשְׁתָּרֵר בִּלְבָבוֹ ״וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ״, שֶׁהִיא נִשְׁמָתוֹ, מִשָּׁרְשָׁהּ, שֶׁהוּא תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וְזוֹ הִיא כְּרִיתוּת הַנֶּפֶשׁ מִשָּׁרְשָׁהּ.

וְאָמְרוֹ וְהִבְדִּילוֹ ה׳ לְרָעָה. קָשֶׁה, אַחַר שֶׁמָּחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ מַה מָקוֹם לְהַבְדָּלָה? אָכֵן לְפִי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ כִּי כָל נִשְׁמוֹת עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֹׁרֶשׁ אֶחָד לָהֶם, כְּאָמְרוֹ (ישעיה ס:כב) ״נֵצֶר מַטָּעַי״, וּכְמוֹ שֶׁרָמְזוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה ד:ו) בְּפָסוּק ״וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ״ (שמות א:ה), שֶׁהֲגַם שֶׁהֵם שִׁבְעִים קְרָאָם נֶפֶשׁ, לְצַד בְּחִינַת הַשֹּׁרֶשׁ. לָזֶה כְּשֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ״, בֵּאֵר הַכָּתוּב שֶׁלֹּא יִשְׁלוֹט עָלָיו חֵלֶק הָרַע לְאַבְּדוֹ לָאִישׁ הַמִּשְׁתָּרֵר בְּלִבּוֹ עַד שֶׁיַּבְדִּילוֹ ה׳, וְיַגְבִּיל הַחֵלֶק שֶׁיִּשְׁלוֹט בּוֹ הָרְצוּעָה רָעָה, כִּי הַקְּלִפָּה הַשּׁוֹלֶטֶת תִּקָּרֵא רָעָה. וְכֵן הִיא מִדַּת ה׳ כְּשֶׁנָּתַן רְשׁוּת לַמְחַבֵּל מַגְבִּיל לוֹ מָקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁלוֹט בּוֹ. וְצֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה רָבָא (תענית כד:) כְּשֶׁהִטְרִיחַ לַה׳ כִּבְיָכוֹל לַעֲשׂוֹת נֵס שֶׁצִּוָּה עָלָיו אָבִיו לְבַל יִישַׁן בִּמְקוֹמוֹ וְשָׁלְטוּ הַמְּחַבְּלִים בְּמִטָּתוֹ וְלֹא חוּץ מִמֶּנָּה, וְהוּא מִטַּעַם זֶה עַצְמוֹ.

וְאָמְרוֹ ״מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״. לְפִי שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִסְתַּבֶּכֶת עִם כָּל הַשְּׁבָטִים, לָזֶה יַבְדִּילֵהוּ מִכֻּלָּם לְבַל תַּגִּיעַ רָעָתוֹ לְזוּלָתוֹ.

אוֹ יֹאמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״וְהִבְדִּילוֹ״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, שֶׁאַחַר שֶׁיִּמְחֶה ה׳ אֶת שְׁמוֹ שֶׁהִיא נִשְׁמָתוֹ, יַבְדִּילוֹ לָרְצוּעָה הָרָעָה, לְהֻמּוֹ וּלְאַבְּדוֹ בְּכוֹסוֹת הַמָּרִים אֲשֶׁר מוּכָנִים לוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ ״כְּכֹל אָלוֹת״ וְגוֹ׳, לוֹמַר שֶׁהָרָעָה שֶׁיִּשְׁלֹט ה׳ עָלָיו, הִיא רָעָה שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הָאָלוֹת אֲשֶׁר נִתְחַכֵּם הוּא לְהִמָּלֵט מִמֶּנָּה.

פסוק כא

וְאָמַר הַדּוֹר וְגוֹ׳ וְרָאוּ וְגוֹ׳. קָשֶׁה לָמָּה הִקְדִּים הָאֲמִירָה לָרְאִיָּה, שֶׁעָלֶיהָ הֵם אוֹמְרִים, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְרָאוּ הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן וְגוֹ׳ וְהַנָּכְרִי וְגוֹ׳ וְאָמְרוּ״ וְגוֹ׳, וּמַה גַּם שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״וְאָמַר״ וְגוֹ׳ שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר אַחַר כָּךְ ״וְאָמְרוּ״ וְגוֹ׳. עוֹד לָמָּה הִתְחִיל לְדַבֵּר לְשׁוֹן יָחִיד וְגָמַר אוֹמֶר ״וְאָמְרוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, ״וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם״?

וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, ״וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן״ שֶׁהֵם בְּנֵיכֶם, וְהֻצְרַךְ לְפָרֵט לְפִי שֶׁיֵּשׁ דּוֹרוֹת מֵהָאֻמּוֹת, וְלֹא הוּא בִּלְבַד אָמַר אֶלָּא גַּם ״הַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ נָכְרִי הַסָּמוּךְ וְגַם הַבָּא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, וּכְאִלּוּ אָמַר ״וַאֲשֶׁר יָבֹא״ וְגוֹ׳ ״וְרָאוּ״ פֵּרוּשׁ הַנָּכְרִים הָהֵם קָרוֹב וְרָחוֹק ״אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳. ״וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם״, גַּם הֵם נוֹסָף עַל מַאֲמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן ״בְּנֵיכֶם״ וְגוֹ׳ ״עַל מֶה עָשָׂה״ וְגוֹ׳. וְהִזְכִּיר ״וְרָאוּ״ בַּנָּכְרִים וְלֹא בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיהֶם, לְפִי שֶׁאֵלּוּ מְצוּיִים הֵם בִּמְחוֹז יִשְׂרָאֵל וְרוֹאִים הַנַּעֲשֶׂה, וְלֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר בּוֹ ״וְרָאוּ״. וְאָמְרוֹ ״כָּל הַגּוֹיִם״, יוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי הָרוֹאִים יַגִּידוּ לַכֹּל אֶת אֲשֶׁר הִפְלִיא ה׳ עֲשׂוֹת בָּעִיר הַהִיא:

וְכָל מַאֲמָר זֶה הוּא כְּנֶגֶד חֲלוּקָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ וְגוֹ׳ אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט וְגוֹ׳ לָלֶכֶת לַעֲבֹד״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁהַקְּלָלוֹת שֶׁיִּחֵד עַד עַתָּה הָיוּ כְּנֶגֶד חֲלוּקָּה שְׁנִיָּה ״בַּעַל שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה״ וּכְבָר מָחָה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּמִכָּאן הוּא מַתְחִיל עֹנֶשׁ הָרִאשׁוֹן ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת״ וְגוֹ׳.

וְאָמְרוֹ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ וְגוֹ׳, וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ וְגוֹ׳. כָּרָשׁוּם בִּתְחִלַּת הַמַּאֲמָר ״לָלֶכֶת לַעֲבֹד״, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמָם״, אֶלָּא שִׁמְמוֹן אַרְצָם וּלְהַגְלוֹתָם מֵעַל אַדְמָתָם וְיַשְׁלִיכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת וְגוֹ׳:

פסוק כח

הַנִּסְתָּרֹת וְגוֹ׳ וְהַנִּגְלֹת. פֵּרוּשׁ, הִיא תְּשׁוּבַת יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה, שֶׁהַנִּסְתָּרוֹת לֹא יִתְחַיְּבוּ בָּהֶם, אֲבָל הַנִּגְלוֹת קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם הָעַרְבוּת. וְאָמְרוֹ ״וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם״, כָּאן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם אַחֲרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁהִתְנָה מֹשֶׁה בַּפָּסוּק (דברים כט:יג) ״וְלֹא אִתְּכֶם״ וְגוֹ׳ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ.

פרק ל

פסוק א

וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״, וְלֹא הִסְפִּיק בְּאָמְרוֹ ״כִּי יָבוֹאוּ עָלֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ״?

וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (ברכות נד.) חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, וְהֶעֱמִידוּהוּ בַּגְּמָרָא (ברכות ס.) לְקַבֵּל הָרָעָה בְּשִׂמְחָה כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׂמֵחַ עַל הַטּוֹבָה.

וְהוּא אָמְרוֹ ״וְהָיָה״, שֶׁהוּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה (בראשית רבה מב,ג), ״כִי יָבוֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים״ – תְּקַבְּלֵם בְּשִׂמְחָה, בְּהַשְׁוָאָה יַחַד הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה. וְאִם הָיָה אוֹמֵר ״כִי יָבוֹאוּ עָלֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ״, הָיָה נִשְׁמָע הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וְהָיָה״ שֶׁהוּא הַשִּׂמְחָה ״כִי יָבוֹאוּ עָלֶיךָ הַבְּרָכָה״, וְתֵיבַת ״וְהַקְּלָלָה״ נִמְשֶׁכֶת עִם מַאֲמַר ״אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ״ שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ, וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁחוֹזֵר מַאֲמַר ״וְהָיָה״ גַּם עַל הַקְּלָלָה.

עוֹד הִצַּצְתִּי וָאֶרְאֶה מַה נָעֲמָה חִבַּת הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר חִבֵּב אֱלֹהֵינוּ אוֹתָנוּ, הֲלֹא תִרְאֶה כִּי בְּזִכְרוֹן הַבְּרָכָה הִגִּיעַ אוֹתָהּ עָלֵינוּ, וְאָמַר ״כִּי יָבוֹאוּ עָלֶיךָ הַבְּרָכָה״, וּבְזִכְרוֹן הַקְּלָלָה אָמַר ״וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ״ וְלֹא ״עָלֶיךָ״, וּלְטַעַם זֶה אָמַר ״אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ״, וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַאֲמַר ״כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״.

גַּם אִם הָיָה אוֹמֵר ״כִּי יָבֹאוּ עָלֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ״, הָיִיתִי מְפָרֵשׁ מַאֲמַר ״אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ״ עַל שְׁנֵיהֶם, אֲבָל מֵאָמְרוֹ ״כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״ גִּלָּה בָּזֶה יִתּוּר ״אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ״, שֶׁבָּא לְהַבְדִּיל בֵּין הַבְּרָכָה לַקְּלָלָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. וּלְדֶרֶךְ זֶה אָמְרוֹ ״כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״ חוֹזֵר אֶל הַבְּרָכָה הָאֲמוּרָה בְּסָמוּךְ לָהּ. וְאַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אָמְרוֹ ״הַדְּבָרִים״ לְשׁוֹן רַבִּים, וְהַבְּרָכָה לְשׁוֹן יָחִיד, כִּי הַרְבֵּה דְּבָרִים טוֹבִים נִכְלְלוּ בַּבְּרָכָה.

הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה. פֵּרוּשׁ, לֹא מִבָּעְיָא בְּעוֹד הַטּוֹבָה עֲלֵיהֶם, אִם הִרְשִׁיעוּ וְחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה שֶׁיִּהְיוּ מְרוּצִּים אֶל ה׳, אֶלָּא אֲפִילוּ אַחַר שֶׁנִּמְאֲסוּ בְּעֵינֵי ה׳ וְשָׁלַח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ וְהִדִּיחָם מֵעַל פָּנָיו, וּלְצַד הַצָּרָה אֲשֶׁר תְּסוֹבְבֵם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, כְּאָמְרוֹ ״וַהֲשֵׁבֹתָ וְגוֹ׳ בְּכָל הַגּוֹיִם״, אַף עַל פִּי כֵן יָשִׁיב ה׳ שְׁבוּתָם.

וְיֵשׁ לְהָעִיר לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר הַבְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁדָּבָר הַסּוֹבֵב הַתְּשׁוּבָה הוּא מוֹרָא הַקְּלָלָה, לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״כִּי יָבֹא עָלֶיךָ הַקְּלָלָה״. וְנִרְאֶה כִּי בָא לְהָעִיר דָּבָר שֶׁבּוֹ יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְהוּא כִּי יַשְׂכִּיל בְּהֵטִיבוֹ מַעֲשָׂיו לִפְנֵי ה׳ בָּרוּךְ הוּא הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תְּסוֹבְבֶנּוּ, וְעֵת אֲשֶׁר יָסוּר מִנִּי אֹרַח הַחַיִּים הַקְּלָלָה אֲשֶׁר תְּבוֹאֵהוּ, וּמִזֶּה יַשְׂכִּיל לְהָשִׁיב אֶל לִבּוֹ, כִּי זוּלַת מִבְחַן הַבְּרָכָה שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ בַּעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, לֹא יַצְדִּיק סִבַּת הַקְּלָלָה שֶׁהִיא לְצַד עָזְבוֹ אֶת ה׳.

וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁהָרְשָׁעִים לְבָבָם טוֹעֶה, לָזֶה אָמַר ״וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ״ שְׁנֵיהֶם הַטּוֹעִים בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב. וְאָמְרוֹ ״בְּכָל הַגּוֹיִם״ וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ, בְּכֹחַ טַעֲנַת הֱיוֹתוֹ גּוֹלֶה וְנִדָּח בְּכָל הַגּוֹיִם, וְיֹאמַר לְלִבּוֹ: ״רְאֵה מַה גָּרְמוּ מַעֲשַׂי הָרָעִים״, וְיֵדַע כִּי רַע וָמַר עָזְבוֹ אֶת ה׳. וְהוּא אָמְרוֹ ״וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ״ בְּטַעֲנַת ״כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה׳ שָׁמָּה״, וּכְאִלּוּ אָמַר כַּאֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה׳ בְּכָל הַגּוֹיִם.

וְטַעַם שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בְּדֶרֶךְ זֶה, לֶהֱיוֹת שֶׁיִּמְצָא הַמֵּסִית טַעֲנָה לִסְתּוֹר הוֹכָחַת הַגָּלֻיּוֹת, בְּאָמְרוֹ כִּי הֲלֹא כַּמָּה וְכַמָּה מֵהָאֻמּוֹת שֶׁיִּקְרֶה לָהֶם כָּזֶה שֶׁיִּגְלוּ מֵעַל אַדְמָתָם, לָזֶה אָמַר ״בְּכָל הַגּוֹיִם״, כִּי אֵין גָּלוּת כְּגָלוּת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִתְפַּזְּרוּ בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, וְהוּא אָמְרוֹ ״בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה׳ שָׁמָּה״.

פסוק ב

וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ. אָמְרוֹ ״וְשַׁבְתָּ״, וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁאָמַר ״וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ״, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי כִּי ״וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ״ וְגוֹ׳ הוּא טַעֲנַת הַנִּצָּחוֹן לְלִבּוֹ הַטּוֹעֶה, וְזֶה לְעִנְיַן לְהַכִּיר כִּי לֹא טוֹב עָשָׂה, וְהַתְּשׁוּבָה לִפְנֵי ה׳ לְהֵיטִיב דְּרָכָיו הוּא מַאֲמַר ״וְשַׁבְתָּ עַד״.

פסוק ג

וְשָׁב ה׳ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, חֶלְקֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּשְׁבּוּ מִצַּד מַעֲשֶׂיךָ הָרָעִים שֶׁקָּדְמוּ, יְשִׁיבֵם ה׳ מֵהַשַּׁבַּאי, זֶה כְּנֶגֶד גְּאֻלַּת שִׁבְיַת הַנֶּעְלָם, וּכְנֶגֶד שִׁבְיַת הַנִּגְלֶה אָמַר ״וְשָׁב״ וְגוֹ׳:

פסוק ו

וּמָל ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ׳. יֵשׁ לְהָעִיר, אַחַר שֶׁאָמַר לְמַעְלָה ״וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹלוֹ״, מַה מָקוֹם לוֹמַר עוֹד ״וּמָל ה׳״? עוֹד רוֹאַנִי שֶׁאוֹמֵר עוֹד אַחַר כָּךְ ״וְאַתָּה תָשׁוּב״ וְגוֹ׳, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁמַּה שֶׁקָּדַם עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לִתְשׁוּבָה, וְזֶה אֵינוֹ, כִּי אַחַר שֶׁמָּל לִבּוֹ לְאַהֲבָה אֶת ה׳ בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ, אֵין לְךָ תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ.

אָכֵן לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא (דברים כח:טו) בֵּין בְּעִנְיַן הַבְּרָכוֹת בֵּין בְּעִנְיַן הַקְּלָלוֹת, שֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים כְּלָלִיּוֹת בְּמִצְווֹת ה׳: אַחַת הִיא עֵסֶק הַתּוֹרָה, שֵׁנִית שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, שְׁלִישִׁית קִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה:

לָזֶה כְּשֶׁבָּא לוֹמַר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה סִדֵּר שְׁלָשְׁתָּם, כְּנֶגֶד תְּשׁוּבַת תַּלְמוּד תּוֹרָה, אָמַר תְּשׁוּבָה רִאשׁוֹנָה ״וְשַׁבְתָּ עַד ה׳״, וְגָמַר אוֹמֶר ״וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ״ שֶׁהוּא תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְלֹא הִזְכִּיר עִמּוֹ דָּבָר אַחֵר, וְזוֹ הִיא הַתְחָלַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁצָּרִיךְ הַשָּׁב עֲשׂוֹת, וְאָמַר כְּנֶגְדָּהּ ״וְשָׁב ה׳ אֶת שְׁבוּתְךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ״ וְגוֹ׳, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר חלק ג עב.) שֶׁבִּזְכוּת עֵסֶק הַתּוֹרָה יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין. גַּם אָמַר ״עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, ״וַיֹּאמֶר ה׳ עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי״ (ירמיה ט:יא-יב), לָזֶה כְּשֶׁיָּשׁוּבוּ לְתַלְמוּד תּוֹרָה יְקַבְּצֵם ה׳ וִיבִיאֵם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ וְגוֹ׳:

וּכְנֶגֶד שְׁמִירַת מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה אָמַר ״וּמָל ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ״ וְגוֹ׳, וְיָדוּעַ כִּי עָרְלַת הַלֵּב הוּא עֲשׂוֹת רֶשַׁע וְאַהֲבַת הָרֶשַׁע, שֶׁלִּבּוֹ שֶׁל אָדָם מְחַמַּדְתּוֹ, וּכְנֶגְדּוֹ אָמַר ״וּמָל״ וְגוֹ׳ ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳״, פֵּרוּשׁ, שֶׁתַּלְבִּישׁ הָאַהֲבָה אֲשֶׁר תִּכֵּן בְּךָ הַתּוֹכֵן בְּרִיאָתְךָ בִּנְעִימוּת יְדִידוּת חִבַּת אֱלֹהֶיךָ, וְיִחֵד שָׂכָר לָזֶה שֶׁיַּהֲפֹךְ ה׳ כָּל הַצָּרוֹת מֵעָלֵינוּ עַל שׂוֹנְאֵינוּ, כְּאָמְרוֹ ״וְנָתַן״ וְגוֹ׳ ״עַל אוֹיְבֶיךָ״ וְגוֹ׳:

וּכְנֶגֶד קִיּוּם מִצְוֹת עֲשֵׂה, אָמַר ״וְאַתָּה תָשׁוּב וְגוֹ׳ וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו״, הֲרֵי זֶה מִצְוֹת עֲשֵׂה, וְיִחֵד לָהֶם שְׂכַר הַקְרָבַת הַתּוֹעֶלֶת כְּאָמְרוֹ ״וְהוֹתִירְךָ״ וְגוֹ׳ וְיָשׁוּב לָשׂוּשׂ וְגוֹ׳:

פסוק יא

כִּי הַמִּצְוָה וְגוֹ׳ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ ״הַיּוֹם״. עוֹד אָמְרוֹ ״לֹא נִפְלֵאת וְגוֹ׳ וְלֹא רְחוֹקָה״, הֲלֹא בִּכְלַל הַהַפְלָאָה הִיא הַהַרְחָקָה. עוֹד אָמְרוֹ ״וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם״ וְגוֹ׳, בִּשְׁלָמָא אָמְרוֹ ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא״ דָּבָר נִמְנָע מֵהַשָּׂגָה, כִּי מִי יַעֲלֶה הַשָּׁמַיְמָה, אֲבָל מֵעֵבֶר לַיָּם הֲלֹא אֳנִיּוֹת יַעַבְרוּ וְיִקָּחוּהָ, הֲגַם שֶׁתִּהְיֶה בְּאִיֵּי הַיָּם הָרְחוֹקִים מְאֹד.

וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן הַכָּתוּב לִשְׁנֵי פְּרָטֵי הַמְּנִיעָה: אֶחָד מִצַּד הַשָּׂגַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה עַצְמָהּ, וּשְׁנִיָּה מִצַּד קִיּוּם מִצְוֹתֶיהָ. כְּנֶגֶד מְנִיעַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה אָמַר ״לֹא נִפְלֵאת הִיא״ וְגוֹ׳, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ מַה הִיא הַהַפְלָאָה וְאָמַר ״לֹא בַשָּׁמַיִם״ וְגוֹ׳, כְּנֶגֶד הֶעְדֵּר הַשָּׂגָתָהּ אָמַר ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא״ וְגוֹ׳ כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בַּתְּחִלָּה, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה עָלָה בַשָּׁמַיִם וּלְקָחָהּ לָנוּ, וְהִנֵּה הִיא לְפָנֵינוּ.

וּכְנֶגֶד מְנִיעַת הַשָּׂגַת קִיּוּם מִצְוֹתֶיהָ אָמַר ״וְלֹא רְחֹקָה״, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ מַה הוּא הָרִחוּק, וְאָמַר ״וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא לֵאמֹר״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאֵרַע לְמֹשֶׁה שֶׁהֲגַם שֶׁעָלָה שָׁמַיִם וְהוֹרִיד הַתּוֹרָה, נִמְנְעוּ מִמֶּנּוּ הַשָּׂגַת קִיּוּם מִצְוֹתֶיהָ הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, שֶׁהֵם כַּמָּה וְכַמָּה כִּמְעַט רוּבֵּי תּוֹרָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן הֵם שֶׁהִשִּׂיגוּ לַעֲבֹר הַיָּם לָבֹא אֶל הָאָרֶץ לְקַיֵּם מִצְוֹתֶיהָ.

וַהֲגַם שֶׁאָמַר ״מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ״, כָּלַל יַחַד מְנִיעַת הַשָּׂגָתָהּ עִם מְנִיעַת קִיּוּם מִצְוֹתֶיהָ, וּלְעוֹלָם עִקַּר הַדָּבָר שֶׁנִּתְכַּוֵּן אֵלָיו בְּ״מֵעֵבֶר לַיָּם״ הוּא עַל מְנִיעַת קִיּוּם מִצְוֹתֶיהָ.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״הַיּוֹם״, פֵּרוּשׁ, בִּזְמַן שֶׁהָיוּ סְמוּכִים לִכָּנֵס בָּאָרֶץ שֶׁאָז הָיָה קָרוֹב אֲלֵיהֶם הַדָּבָר לַעֲשׂוֹת, וְקָרָא לַיַּרְדֵּן יָם לְפִי שֶׁנִּשְׁפָּךְ לְתוֹךְ יָם הַמֶּלַח, כָּאָמוּר בִּיהוֹשֻׁעַ (יהושע ג:טז): ״וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ״.

פסוק יט

הַעִדֹתִי בָכֶם וְגוֹ׳. פָּסוּק זֶה מְיֻתָּר, שֶׁהֲרֵי אָמַר בְּסָמוּךְ ״רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב״ וְגוֹ׳ (דברים ל:טו). עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה שִׁנָּה מִסֵּדֶר שֶׁאָמַר לְמַעְלָה, שֶׁעוֹשֶׂה חֲלֻקַּת הַטּוֹב בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּאָמְרוֹ (דברים ל:טו) ״אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, אֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע״, וְכָאן אָמַר ״הַחַיִּים וְהַמָּוֶת וְגוֹ׳ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה״. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא אָמַר אֶלָּא ״וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים״, וְלֹא אָמַר ״וְאֶת הַטּוֹב״.

וְנִרְאֶה בְּהָעִיר, לָמָּה הִפְסִיק בְּמַאֲמַר ״נָתַתִּי לְפָנֶיךָ״ בֵּין מַאֲמַר ״הַחַיִּים וְהַמָּוֶת״ לְמַאֲמַר ״הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה״, שֶׁהָיָה לוֹ לְהַקְדִּים וְלוֹמַר ״נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַחַיִּים״ וְגוֹ׳, אוֹ אַחַר שֶׁיֹּאמַר ״וְהַקְּלָלָה״ יֹאמַר ״נָתַתִּי לְפָנֶיךָ״?

אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא לְהָעִיר, כִּי שְׁנֵי יִעוּדִים – אֶחָד טוֹב וְאֶחָד רַע – הֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלָזֶה אָמַר בְּפָסוּק זֶה ״הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ״, פֵּרוּשׁ, שָׂכָר וְעֹנֶשׁ הַנְּתוּנִים לְפָנֶיךָ, פֵּרוּשׁ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֵם הַחַיִּים וְהַמָּוֶת. אִם יֵיטִיבוּ – יִחְיוּ, וְאִם יַרְשִׁיעוּ – יָמוּתוּ. אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם הֵם לְפָנֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וְיֵשׁ שְׁנַיִם אֲחֵרִים, וְהֵם הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, הֵם יִעוּדִים לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵינָם לְפָנָיו אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים כח:ו) ״בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ״, וּלְהֵיפֶךְ אָרוּר הוּא וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא קז.) שֶׁמְּדַבֵּר עַל יְצִיאָתוֹ מִן הָעוֹלָם, וְלָזֶה הִפְסִיק בְּמַאֲמַר ״נָתַתִּי לְפָנֶיךָ״ בֵּין שְׁנֵי יִעוּדִים הָרִאשׁוֹנִים לַשְּׁנַיִם הָאַחֲרוֹנִים.

וְלָזֶה גָּמַר אוֹמֶר ״וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים״, שֶׁהוּא יִעוּד עוֹלָם הַזֶּה, כִּי יִתְקָרֵב לֵב הָאָדָם בְּיוֹתֵר לְמַה שֶׁלְּפָנָיו, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (דברים יא:יג) ״וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ וְגוֹ׳ וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם״, הֲרֵי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר לְהַטּוֹת לְבַב אֱנוֹשׁ אֶלָּא בַּדְּבָרִים הַנִּגְלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה:

כְּמוֹ כֵן אָמַר כָּאן ״וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים״, פֵּרוּשׁ, יִתְחַיֵּב הַדָּבָר אֲפִלּוּ כְּפִי טֶבַע הַגַּשְׁמִי לִבְחֹר בַּחַיִּים. וַהֲגַם שֶׁבְּפָסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה (דברים ל:טו) אָמַר ״רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַחַיִּים וְהַטּוֹב״ יַחַד, שָׁם נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר ״לְפָנֶיךָ״ לִבְחֹר בָּהֶם, וְכָאן נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר ״לְפָנֶיךָ״ לוֹמַר מַה שֶׁלְּפָנֶיךָ, וְהֵעִיר עַל זֹאת הַכַּוָּנָה בְּמַה שֶׁסִּדְּרָהּ בְּאֶמְצַע הַיִּעוּדִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, גַּם בְּמַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים״ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי.

פסוק כ

לְאַהֲבָה אֶת ה׳ וְגוֹ׳. מַאֲמָר זֶה סָמוּךְ עִם מַה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, שֶׁאָמַר ״לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ״, וְגָמַר אוֹמֶר ״לְאַהֲבָה״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, שֶׁטַּעַם חֵפֶץ בַּחַיִּים הוּא לְאַהֲבָה אֶת ה׳ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ וְגוֹ׳, וְנָתַן טַעַם ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ״, כִּי מַה לָאָדָם חַיִּים אִם לֹא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעֲשִׂיַּת רְצוֹנוֹ הִיא תְּסוֹבֵב שֶׁיִּדְבַּק הָאָדָם בְּקוֹנוֹ, כְּאָמְרוֹ ״וּלְדָבְקָה בוֹ״, וְזֶה הוּא עַצְמוֹ הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֹרֶךְ יָמִים לָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ״.

וְאָמְרוֹ לָשֶׁבֶת עַל וְגוֹ׳. כְּאִלּוּ אָמַר וְלָשֶׁבֶת וְגוֹ׳, וְדָבָר זֶה גַּם כֵּן הוּא מֵהַשָּׂגַת הַשְּׁלֵמוּת, כִּי יְשִׁיבַת הָאָרֶץ הִיא מִצְוָה כּוֹלֶלֶת כָּל הַתּוֹרָה. צֵא וּלְמַד מִמַּאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קיא.) שֶׁכָּל הַהוֹלֵךְ בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ חַיִּים.

חסלת פרשת נצבים

פרק לא

פסוק א

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה. צָרִיךְ לָדַעַת לְהֵיכָן הָלַךְ, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם שֶׁהָלַךְ לְמִשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא, וְהַמְּפָרְשִׁים אָמְרוּ (עיין רמב״ן ורבינו בחיי) שֶׁהָלַךְ מִמַּחֲנֵה לְוִיָּה לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כְּאָדָם הַנִּפְטָר מֵחֲבֵירוֹ, וְהַכָּתוּב סָתוּם הוּא, וְאֵין מִמֶּנּוּ הֶכֵּר לְאֶחָד מֵהַדְּרָכִים. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת מִי הֵעִיר אֶת רוּחַ מֹשֶׁה לָדַעַת שֶׁמָּלְאוּ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, וַהֲלֹא אָמְרוּ בַּגְּמָרָא (שבת ל.) שֶׁאֵין מוֹדִיעִין לָאָדָם יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, וּמִי הוֹדִיעוֹ לְמֹשֶׁה?

וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר הקדוש חלק א׳ רי״ח.) שֶׁאָמְרוּ כִּי אַרְבָּעִים יוֹם קוֹדֶם הַפְּטִירָה נִשְׁמַת הָאָדָם הוֹלֶכֶת מִמֶּנּוּ, כְּאָמְרוֹ (שיר השירים ד:ו) ״וְנָסוּ הַצְּלָלִים״, וּמְבַקֶּרֶת מְקוֹם חֲנָיָּתָהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, וְהַצַּדִּיקִים יַכִּירוּ בַּדָּבָר, וְצֵא וּלְמַד מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהִכִּיר בְּרַבִּי יִצְחָק כָּאָמוּר בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר (שם).

וְאָמְרוּ עוֹד כִּי הַשֵּׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל הֵם שְׁמוֹת הַנְּשָׁמוֹת. וּכְבָר הַעִירוֹתִי בָּזֶה בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״ (משלי י:ז), וּכְמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (זוהר חדש רות פד,ג) שֶׁאֵין הָרְשָׁעִים זוֹכְרִים אֶת שְׁמָם. וְהַטַּעַם הוּא כִּי הָרָשָׁע אֵין לוֹ נֶפֶשׁ, וּכְמוֹ שֶׁרָמוּז בַּפָּסוּק ״וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה״ (משלי כג:ב), הָא לָמַדְתָּ שֶׁהָרָשָׁע אֵינוֹ בַּעַל נֶפֶשׁ, כִּי נִשְׁבֵּית הִיא מִמֶּנּוּ, וְלָזֶה אֵין הָרְשָׁעִים מַכִּירִים אֶת שְׁמָם, כִּי אֵינָם בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ בַּעֲלַת הַשֵּׁם.

וְכָאן אָמַר ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה״, פֵּרוּשׁ רוּחַ הַחַיִּים שֶׁבּוֹ שֶׁתִּקָּרֵא מֹשֶׁה, הָלְכָה כַּסֵּדֶר הָרָגִיל לְמִי שֶׁמַּגִּיעַ קִצּוֹ. וְכִנָּה לְנַפְשׁוֹ לְשׁוֹן זָכָר, כִּי הוּא סִימָן לְגוֹדֶל הַנֶּפֶשׁ כְּשֶׁתִּהְיֶה בְּמַדְרֵגַת זָכָר. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב בְּמַה שֶׁאָמַר ״וַיְדַבֵּר אֶת״ וְגוֹ׳, שֶׁהִרְגִּישׁ בַּהֲלִיכָתָהּ וְהִכִּיר שֶׁהִגִּיעַ קִצּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא, כְּאָמְרוֹ ״בֶּן מֵאָה וְגוֹ׳ אָנֹכִי הַיּוֹם״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יג:) הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי.

וְאִם תֹּאמַר: מִנַּיִן יָדַע מֹשֶׁה בְּדִיּוּק יוֹם הַמִּיתָה? הֲלֹא אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי מִיּוֹם שֶׁיָּנוּסוּ הַצְּלָלִים עַד יוֹם הַמִּיתָה הֵם אַרְבָּעִים יוֹם, וּמִי יוֹדֵעַ הַדְּבָרִים יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה, וְהִשְׂכִּיל וְיָדַע יוֹם קִצּוֹ, וְהַכָּרָה כָּזוֹ מֻשֶּׂגֶת הִיא לִגְדוֹלֵי עוֹלָם, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל״ (בראשית מז:כט):

וַיְדַבֵּר אֶת (כָּל) הַדְּבָרִים וְגוֹ׳. אָמְרוֹ ״אֶת (כָּל) הַדְּבָרִים״, לְהָעִיר שֶׁהֲגַם שֶׁהִגִּיעַ יוֹם פְּטִירָתוֹ, כְּאָמְרוֹ ״אָנֹכִי הַיּוֹם״, פֵּרוּשׁ הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וְגוֹ׳, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה בּוֹ כֹּחַ הַיָּכוֹל דַּבֵּר כָּל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים מִכָּאן וְעַד סוֹף הַסֵּפֶר, מַה שֶׁאֵין כֹּחַ בְּזוּלָתוֹ עֲשׂוֹת כֵּן, בֵּין בַּכֹּחַ הַגּוּפִיִּי בֵּין בְּכֹחַ הַשֵּׂכֶל.

פסוק ב

לֹא אוּכַל עוֹד וְגוֹ׳. לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁהִכִּיר בְּסִלּוּק הַנְּשָׁמָה הַנִּקְרֵאת מֹשֶׁה, אָמַר ״לֹא אוּכַל״ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (זוהר ח״א ריז:) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כַּד נָפְקַת נִשְׁמָתָא מִבַּר נָשׁ בְּאִינוּן (אַרְבְּעִין) [תְּלָתִין] יוֹמִין לֵית בַּר נָשׁ שַׁלִּיט בְּנִשְׁמָתֵיהּ.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר לָהֶם טַעַם שֶׁהִכִּיר שֶׁהַיּוֹם מָלְאוּ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, וַהֲגַם שֶׁאָמַרְנוּ הַטַּעַם מִדֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לְהַעֲלִים הַשָּׂגָתָם אֲשֶׁר יַשִּׂיגוּ יוֹתֵר עַל בְּנֵי דּוֹרָם, וְלָזֶה אָמַר לָהֶם טַעַם הַכָּרָתוֹ בַּדָּבָר מִשְּׁנֵי טְעָמִים: אֶחָד, ״לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא״ שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנִּי הָרְשׁוּת וְנִתְּנָה לִיהוֹשֻׁעַ. שֵׁנִית, שֶׁה׳ אָמַר אֵלָיו ״לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה״, מִזֶּה הִכִּיר כִּי קָרְבוּ יְמֵי הַפְּקִידָה:

וּלְדֶרֶךְ זֶה, ״וַה׳״ נָתַן טַעַם לָהֶם לְכִוּוּן ״הַיּוֹם״, וְיָבִינוּ בָהּ עַל הַזְּמַן הַמִּזְדַּמֵּן לְפָנָיו, שֶׁיִּתְיַחֵס אֵלָיו זִכְרוֹן שֶׁל ״הַיּוֹם״, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר.

עוֹד נִתְכַּוֵּן בִּסְמִיכוּת ״וַה׳ אָמַר אֵלַי״ לְמַאֲמַר ״לֹא אוּכַל״ וְגוֹ׳, לְהוֹדִיעַ נֶאֱמָנוּת עַבְדוּתוֹ לַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא יוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא, אִם יֹאמַר אֵלָיו ה׳ עֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן יִהְיֶה מִתְאַזֵּר וְעוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ, וְלֹא הָיָה נִמְנָע מִצַּד שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לָצֵאת וְלָבוֹא, אֶלָּא שֶׁה׳ אָמַר אֵלָיו ״לֹא תַעֲבֹר״ וְגוֹ׳:

פסוק ג

ה׳ אֱלֹהֶיךָ הוּא וְגוֹ׳ הוּא יַשְׁמִיד וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר שְׁנֵי פְּעָמִים ״הוּא״ וְלֹא הִסְפִּיק בְּאַחַת. נִתְכַּוֵּן לְנַחֲמָם עַל פְּטִירָתוֹ, וַאֲשֶׁר יֶחְסְרוּ שְׁנֵי דְּבָרִים גְּדוֹלִים וְטוֹבִים: הָאַחַת, כִּי הָיָה לָהֶם לְמָגֵן לִפְנֵי ה׳ לְבִלְתִּי כַּלּוֹתָם כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בָּעֵגֶל וּבַמְּרַגְּלִים, לוּלֵי מֹשֶׁה בְּחִירוֹ. שֵׁנִית, כִּי הוּא אִבֵּד וְשִׁבֵּר שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי סִיחוֹן וְעוֹג, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹמוֹ לִלְחֹם הַמִּלְחָמוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר הֵם מְעוּתָּדִים לִפְנֵיהֶם?

לָזֶה אָמַר, כְּנֶגֶד מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לַה׳ אָמַר ״ה׳ אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ״, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות יז:ה) ״עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם״, פֵּרוּשׁ, כִּי הוּא הָעוֹבֵר עַל פִּשְׁעֲכֶם וְאֵלָיו תַּחֲזִיקוּ הַטּוֹב וְלֹא לִי, כְּמוֹ שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁהוּא הֵעִיר אֶת רוּחַ מֹשֶׁה לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, דִּכְתִיב (שמות לב:י) ״הַנִּיחָה לִּי״ וְגוֹ׳, וְאֵין בְּהֶעְדֵּר מֹשֶׁה הֶעְדֵּר הַעֲבָרַת עַל פֶּשַׁע כִּי הוּא יַעֲבוֹר לְפָנֶיךָ.

וּכְנֶגֶד גְּבוּרַת הַמִּלְחָמָה אָמַר, כִּי לֹא כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הוּא הָעוֹשֶׂה חַיִל, אֶלָּא ה׳ הוּא הַלּוֹחֵם, וְהוּא אָמְרוֹ ״הוּא יַשְׁמִיד״ וְגוֹ׳, וּלְצַד הָאֶמְצָעִיּוּת אָמַר ״יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ״:

וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״הוּא״, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמַר הַנָּבִיא בְּמִלְחֶמֶת הָעַי, כְּשֶׁנָּפַל מִיִּשְׂרָאֵל כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ וְנָפַל יְהוֹשֻׁעַ עַל פָּנָיו, אָמַר אֵלָיו ה׳ ״קוּם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נוֹפֵל עַל פָּנֶיךָ״ (יהושע ז:י), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מד.) שֶׁאָמַר ה׳ אֵלָיו: ״אַתָּה גָּרַמְתָּ, שֶׁלֹּא יָצָאתָ עִמָּהֶם״, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה ״הוּא עֹבֵר״, פֵּרוּשׁ, הַדָּבָר תָּלוּי שֶׁיַּעֲבֹר הוּא בְּעַצְמוֹ לְפָנֶיךָ וְלֹא שְׁלוּחוֹ.

פסוק ז

כִּי אַתָּה תָבוֹא. וְלֹא אָמַר תָּבִיא, כִּי ה׳ הַמֵּבִיא אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה ״ה׳ אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעוֹבֵר וְגוֹ׳ הוּא יַשְׁמִיד״, אֶלָּא שֶׁהוּא יָבוֹא בְּרֹאשָׁם. וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ח.) בַּפָּסוּק שֶׁאָמַר בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה (דברים לא:כג) ״כִּי אַתָּה תָּבִיא״, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר, לְפִי שֶׁמַּשְׁמָעוּת תָּבוֹא סוֹבֶלֶת גַּם כֵּן אֲחֵרִים עִמּוֹ, לָזֶה רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּפָרֵשׁ דְּבָרָיו, וּלְעוֹלָם כַּוָּנַת מֹשֶׁה הָיְתָה לְהָעִיר כִּי ה׳ הוּא הַמֵּבִיא, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר אָמַר ״תָּבוֹא״ לִקְבֹּעַ הַמַּעֲשֶׂה בַּה׳ כִּי הוּא הַמֵּבִיא, וְאָמַר ״תָּבִיא״ לִשְׁלֹל זוּלָתוֹ מִמִּין הָאֱנוֹשִׁי.

פסוק ח

וַה׳ הוּא הַהוֹלֵךְ לְפָנֶיךָ וְגוֹ׳. וְלֹא אָמַר אֱלֹהֶיךָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר לְיִשְׂרָאֵל (דברים לא:ג), לְפִי שֶׁאֵין מְיַחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הַצַּדִּיק בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ (תנחומא תולדות ז), אֲבָל לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל יִתְיַחֵד שְׁמוֹ, כְּאָמְרוֹ (שמות כ:ב) ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״.

וְאָמְרוֹ הוּא הַהוֹלֵךְ. וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר וַה׳ הוֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, לְהָעִיר שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב בַּיְּכֹלֶת הַמָּצוּי בְּיִשְׂרָאֵל (לִשְׁמֹר) [לִשְׁמֹד] כִּי יָכוֹל יוּכַל לְכָל הַמִּלְחָמוֹת הַמְּזֻמָּנוֹת לְפָנָיו, כִּי לֹא בִּיכָלְתָּם תָּלוּי הַדָּבָר, אֶלָּא בַּה׳ לְבַד הוּא תָּלוּי, וְהוּא אָמְרוֹ ״הוּא הַהוֹלֵךְ״, וְלֹא בְּשִׁתּוּף כֹּחַ אַחֵר.

הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ. אָמְרוֹ ״הוּא״, לְהוֹדִיעַ כִּי מַדְרֵגָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא כְּלָלוּת הַשְּׁכִינָה הַהוֹלֶכֶת לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, הַדְרָגָה זוֹ תִּהְיֶה עִמּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ ״הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ״, פֵּרוּשׁ בְּחִינָה הַמֻּזְכֶּרֶת בְּסָמוּךְ.

פסוק יב

הַקְהֵל אֶת הָעָם וְגוֹ׳ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל שְׁנֵי פְּעָמִים תֵּיבַת לְמַעַן, וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וְיִלְמְדוּ״, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בַּפָּסוּק שֶׁאַחֲרֵי זֶה שֶׁאָמַר ״יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ״?

וְנִרְאֶה כִּי לְפִי שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף״ לִקְרוֹת סֵפֶר תּוֹרָה בְּאָזְנֵיהֶם, וּכְבָר קָדַם לָנוּ כִּי הַנָּשִׁים אֵינָם בְּנֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה, דִּכְתִיב (דברים יא:יט) ״וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם״, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין כט:) וְלֹא בְּנוֹתֵיכֶם:

לָזֶה חִלֵּק הַכָּתוּב שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת בְּמִצְוָה זוֹ, וְאָמַר בִּתְחִלָּה חֲלוּקָּה שֶׁהִיא שָׁוָה בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים, וְהוּא ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ״, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁחַיָּבִין הֵם לַעֲשׂוֹת, וְדָבָר זֶה שָׁוִים הֵם בּוֹ, שֶׁגַּם הַנָּשִׁים חַיָּבִין בְּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה וּבְמִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁאֵין הַזְּמַן גְּרָמָא.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר חֲלוּקָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הָאֲנָשִׁים לְבַד, וְהוּא ״וּלְמַעַן יִלְמְדוּ״ שֶׁהוּא תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וְיִלְמְדוּ״, שֶׁאָז הָיָה נִשְׁמָע שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּעֹנֶשׁ אֶחָד.

שׁוּב רָאִיתִי מַאֲמַר חֲזַ״ל (חגיגה ג.) שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הַנָּשִׁים לִשְׁמוֹעַ וְהָאֲנָשִׁים לִלְמוֹד״, עַד כָּאן. וְהֵם דְּבָרֵינוּ עַצְמָם, וְנִתְחַכְּמוּ לְהַקְדִּים הַנָּשִׁים לָאֲנָשִׁים כְּסֵדֶר שֶׁהִקְדִּים הַכָּתוּב, ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ״, וְאַחַר כָּךְ ״וּלְמַעַן יִלְמְדוּ״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.

פסוק יג

וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר וְגוֹ׳. חֲלוּקָּה זוֹ כְּנֶגֶד הַטַּף שֶׁהִזְכִּיר בְּפָסוּק ״הַקְהֵל״, אָמַר הַטַּעַם הֲגַם שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ עֲדַיִן לִלְמֹד, אַף עַל פִּי כֵן יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם, פֵּרוּשׁ לְחַנְּכָם לְיִרְאָה אֶת ה׳:

וְלָזֶה לֹא אָמַר כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר בְּפָסוּק הַקְהֵל ״יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ״, שֶׁהֵם שְׁנֵי דְּבָרִים, אֶלָּא ״וְלָמְדוּ לְיִרְאָה״, פֵּרוּשׁ שֶׁבָּזֶה יִלְמְדוּ יִרְאַת שָׁמַיִם. וְאָמְרוֹ ״כָּל הַיָּמִים״, כִּי כְּשֶׁהַקְּטַנִּים מִתְחַנְּכִים מִתְּחִלָּתָם לְיִרְאָה יִתְיַסֵּד בָּהֶם יִרְאַת ה׳ כָּל יְמֵיהֶם:

וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (חגיגה ג.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: וְהַטַּף לָמָּה? לִתֵּן שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם, עַד כָּאן. וְאוּלַי שֶׁנּוֹתְנִים טַעַם לִקְטַנֵּי קְטַנִּים שֶׁאֵינָם מְבִינִים דָּבָר, שֶׁגַּם הֵם נִכְלָלִים בִּכְלַל הַטַּף שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, וּמַה שֶׁנָּתַן הַכָּתוּב טַעַם ״יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ״, הוּא לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יַתְחִילוּ הָבֵן.

פסוק יד

הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ ״הֵן״, לְהַצְדִּיק מַאֲמַר מֹשֶׁה שֶׁאָמַר ״בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יג:) ״הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי״ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וּבָא דְבַר ה׳ אֵלָיו, וְאָמַר ״הֵן״ כִּדְבָרֶיךָ קָרְבוּ יָמֶיךָ. וְאָמְרוֹ ״קָרְבוּ יָמֶיךָ״ וְלֹא אָמַר ״קָרַב יוֹמְךָ״, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית מז:כט) ״וַיִּקְרְבוּ יְמֵי״ וְגוֹ׳ וּפֵרַשְׁנוּהוּ שָׁם:

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ ״הֵן קָרְבוּ״ וְגוֹ׳ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, הִנֵּה הַיָּמִים שֶׁלְּךָ קָרְבוּ אֶצְלְךָ, וְהַיָּמִים הֵם חֶלְקֵי הַנְּשָׁמָה הַמִּתְקָרְבִים בְּסוֹד ״תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן״ (תהלים קד,כט), וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שָׁם בְּפָרָשַׁת וַיְחִי, וְהוֹדִיעוֹ כִּי טַעַם קִרְבַת חֶלְקֵי הַנְּשָׁמָה הַנִּקְרָאִים יָמִים הוּא לָמוּת.

וְהִתְיַצְּבוּ וְגוֹ׳. כָּאן צִוָּה שֶׁיִּתְנַהֵג יְהוֹשֻׁעַ בִּשְׂרָרָה לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְהִתְיַצְּבוּ״ לְשׁוֹן מִנּוּי וּשְׂרָרָה שְׁנֵיהֶם בְּהַשְׁוָאָה, עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָרָשַׁת אַתֶּם נִצָּבִים (דברים כט:ט). וְאָמְרוֹ ״וַאֲצַוֶּנּוּ״, לְשׁוֹן מַלְכוּת, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמואל א יג:יד) ״וַיְצַוֵּהוּ ה׳ לְנָגִיד״, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״כִּי אַתָּה תָּבִיא״ (דברים לא:כג), וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ח.) טוֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקֳדָם.

פסוק טז

וְקָם הָעָם הַזֶּה וְגוֹ׳. קָשֶׁה, וְכִי קִימָה הִיא לוֹ, וַהֲלֹא יְרִידָה וְהַשְׁפָּלָה הִיא לוֹ הַזּוֹנֶה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכָר? וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים לב:טו) ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְקָם הָעָם״, פֵּרוּשׁ, הָיְתָה לוֹ קִימָה בָּעוֹלָם בִּירֻשַּׁת הָאָרֶץ, וְעֹשֶׁר וְכָבוֹד, וַיִּשְׁמַן, וּמִזֶּה יָצָא לוֹ שֶׁיִּבְעַט וְזָנָה אַחֲרֵי וְגוֹ׳. וְכֵן אָמַר בְּסָמוּךְ (דברים לא:יט) ״כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְגוֹ׳ כִּי אֲבִיאֶנּוּ וְגוֹ׳ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁהִקְדִּים שָׂבַע וְדָשֵׁן לְ״וּפָנָה״, כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ הִקְדִּים לוֹמַר ״וְקָם״ וְאַחַר כָּךְ ״וְזָנָה״.

עוֹד יִרְצֶה, כִּי לֹא הַדּוֹר הַהוּא עַצְמוֹ יִזְנֶה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר, אֶלָּא הַדּוֹר שֶׁיָּקוּם מִמֶּנּוּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים (ב:ח-יב): ״וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ׳, וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר וְגוֹ׳ וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה׳ וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְגוֹ׳ מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם״, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְקָם וְגוֹ׳ וְזָנָה וְגוֹ׳ אֲשֶׁר הוּא בָּא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ״.

פסוק יז

וַעֲזַבְתִּים וְגוֹ׳ וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי וְגוֹ׳. הַכַּוָּנָה כִּי אִם יִתֵּן ה׳ דַּעְתּוֹ לָדַעַת הַצָּרוֹת אֲשֶׁר יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם, יֶהֱמוּ רַחֲמָיו וִיסַלֵּק חֲרוֹן אַפּוֹ, לָזֶה הוּא מוֹדִיעַ כִּי יַסְתִּיר פָּנָיו, וּבָזֶה יִמְצָאוּהוּ צָרוֹת רַבּוֹת.

וְאָמַר בַּיּוֹם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁיְּשַׁעֲרוּ בְּדַעְתָּם לְרוֹב הַצָּרָה שֶׁרוֹאִין שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא לְצַד הַסְתָּרַת פָּנַי מֵהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ ״הֲלֹא״, פֵּרוּשׁ וַדַּאי שֶׁעַל שֶׁאֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי וְגוֹ׳, שֶׁאִם הָיָה בְּקִרְבִּי לֹא הָיוּ כָּל כָּךְ צָרוֹת בָּאִין עָלֵינוּ, וְצֵא וּלְמַד שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (שופטים י,טז) ״וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל״, כִּבְיָכוֹל.

פסוק יח

וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר. קָשֶׁה לָמָּה יַסְתִּיר פָּנָיו אַחֲרֵי שֶׁהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְאָמְרוּ ״הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי״, וְאִם נוֹתֵן הַכָּתוּב טַעַם לְמַה שֶׁעָבַר עַד עַתָּה שֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶם, זֶה אֵינוֹ צָרִיךְ לְאָמְרוֹ, כִּי רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַטַּעַם שֶׁהִסְתִּיר הוּא לְפִי שֶׁזָּנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכָר כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה. עוֹד יֵשׁ לְהָעִיר בַּפָּסוּק לָמָּה כָּפַל ״הַסְתֵּר אַסְתִּיר״. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֶאֱרִיךְ לָשׁוֹן לוֹמַר ״עַל כָּל הָרָעָה״ וְחָזַר לְפָרֵשׁ ״כִּי פָנָה״.

אָכֵן הַכָּתוּב בָּא לָתֵת טַעַם לְהַסְתָּרַת פָּנִים, כִּי יֹאמַר הָאוֹמֵר חָס וְשָׁלוֹם שֶׁה׳ לֹא שָׁפַט בְּצֶדֶק חָס וְשָׁלוֹם מִשְׁפָּט זֶה, כִּי אָמַר הַנָּבִיא (ישעיה כז,ח) ״בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְחָהּ״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ח:) בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ, וְהוּא יִשְׁפּוֹט בְּצֶדֶק אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל.

וְהִנֵּה בְּהַסְתָּרַת פְּנֵי ה׳ מֵהֶם, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיוּ נִפְרָעִים עַל חַטָּאתָם יוֹתֵר מִשִּׁעוּר הָרָאוּי לָהֶם לְפִי עָנְשָׁם, כִּי אֵין הַשּׁוֹפֵט חָפֵץ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר יָבֹא עֲלֵיהֶם מֵהַצָּרוֹת וְהָרָעוֹת, וְאֵין זֶה מִשְׁפַּט צֶדֶק חָס וְשָׁלוֹם, וְאוּלַי כִּי זֶה כָּלוּל בְּמַאֲמַר שֶׁאוֹמְרִים ״הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי״ וְגוֹ׳:

וּבָא הַכָּתוּב לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה, וְאָמַר ״וְאָנֹכִי הַסְתֵּר״, פֵּרוּשׁ, הַסְתָּרָה זוֹ יֵשׁ לִי בַּדִּין שֶׁאַסְתִּיר פָּנַי מֵהֶם, וְלָזֶה כָּפַל ״הַסְתֵּר אַסְתִּיר בַּיּוֹם הַהוּא״, פֵּרוּשׁ, בַּיּוֹם שֶׁזָּנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכָר. וְאָמַר הַטַּעַם ״עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי ראה יא,כה; חולין ה.) כָּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְהוּא אָמְרוֹ שֶׁטַּעַם הַהַסְתָּרָה הוּא ״עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה״, וּמַה הוּא – ״כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים״. וּמֵעַתָּה הֲגַם שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו כָּל הַצָּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם מֵחֲמַת הַסְתָּרַת פָּנִים, רָאוּי הוּא לָזֶה כְּשֵׁם שֶׁהוּא עָשָׂה כָּל הָרָעָה, יָבוֹאוּ עָלָיו כָּל הַצָּרוֹת, וְכָךְ שׁוּרַת הַדִּין נוֹתֶנֶת.

וְדַע כִּי אֵין צָרָה וְאֵין רָעָה בָּעוֹלָם שֶׁאֵינָהּ כְּנֶגֶד עֲבֵרָה אַחַת, כִּי ה׳ יָסַד יִסּוּרִין כְּנֶגֶד כָּל הַחֲטָאִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁקָּבַע שָׂכָר כְּנֶגֶד כָּל מַעֲשֶׂה הַטּוֹב, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן אָדָם שֶׁעָבַר עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אוֹ עַל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁשְּׁקוּלָה כְּכָל הַתּוֹרָה, עֹנֶשׁ הוּא לָבֹא עָלָיו כָּל עָנֳשִׁין שֶׁבָּעוֹלָם, וְלָזֶה הִסְתִּיר ה׳ פָּנָיו מֵהֶם:

פסוק יט

וְעַתָּה כִּתְבוּ וְגוֹ׳. אָמְרוֹ ״וְעַתָּה״, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה מִתְעַכֵּב לַעֲשׂוֹת מַאֲמַר ה׳ תֵּכֶף וּמִיָּד, נִתְכַּוֵּן לְזָרְזוֹ לִכְתֹּב תֵּכֶף וּמִיָּד קֹדֶם צַוּוֹתוֹ אֶת יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָמוּר בְּסָמוּךְ דִּכְתִיב (דברים לא:יד) ״קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ״, שֶׁהֲגַם שֶׁהַוַּעַד הָיָה לְצַוּוֹת יְהוֹשֻׁעַ דִּכְתִיב ״קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ׳ וַאֲצַוֶּנּוּ״, אַף עַל פִּי כֵן חָפֵץ ה׳ לְהַקְדִּים הַכְּתִיבָה שֶׁל הַשִּׁירָה וְלִמּוּדָהּ.

וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים לא:כב) ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה וְגוֹ׳ וַיְלַמְּדָהּ״ וְגוֹ׳, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ״ וְגוֹ׳, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחִזְּקוֹ לְהָבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, וּמִן הָרָאוּי הָיָה לוֹ לִגְמֹר כָּל מַאֲמַר יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר יְצַוֶּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַיְּמוּ מִצְווֹתָיו לִכְתֹּב הַשִּׁירָה וּלְלַמְּדָהּ, אֶלָּא הַטַּעַם הוּא לְפִי שֶׁה׳ צִוָּה לִכְתֹּב וּלְלַמֵּד תֵּכֶף, וּזְרִיזוּת זוֹ לֹא בָּא אֶלָּא שֶׁלֹּא לְעַכֵּב עַד שֶׁיְּצַוֶּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ.

וְלַמְּדָהּ וְגוֹ׳ שִׂימָהּ בְּפִיהֶם וְגוֹ׳. שָׁלֹשׁ מִצְווֹת צִוָּה ה׳: אַחַת, לִכְתֹּב. שְׁנִיָּה, לְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּדְעוּ כַּוָּנַת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה. שְׁלִישִׁית, לְשִׂימָהּ בְּפִיהֶם לֵידַע קְרִיאָתָהּ.

וּשְׁלָשְׁתָּן עָשָׂה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה״ (דברים לא:כב). ב׳, ״וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. ג׳, ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת״ (דברים לא:ל), פֵּרוּשׁ, קָרָא אוֹתָהּ בְּגִירְסָא לָהֶם בְּדֶרֶךְ שֶׁיֵּדְעוּ לְאָמְרָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲמָרָהּ לָהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ ״שִׂימָהּ בְּפִיהֶם״.

פסוק כז

הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יח.) צַדִּיקִים בְּמִיתָתָם קְרוּיִים חַיִּים, וְהוּא אָמְרוֹ ״בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם״, פֵּרוּשׁ בְּעוֹד שֶׁהַחַיִּים שֶׁלִּי עִמָּכֶם, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאַחֲרֵי כֵּן הוּא חַי גַּם כֵּן אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עִמָּהֶם.

וְאָמְרוֹ הַיּוֹם – רָמַז שֶׁאֵין לוֹ עוֹד עִמָּהֶם אֶלָּא יוֹם זֶה, וּפְשַׁט הַכָּתוּב הוּא ״עַד הַיּוֹם״.

וְאָמְרוֹ הֱיִיתֶם – לְשׁוֹן עָבָר, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁהִרְהֲרוּ תְּשׁוּבָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וּכְדִין הַמְּקַדֵּשׁ אִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא שֶׁהָיָה רָשָׁע גָּמוּר אָנוּ אוֹמְרִים שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁמָּא הִרְהֵר תְּשׁוּבָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (קידושין מט:).

פרק לב

פסוק א

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וְגוֹ׳. יֵשׁ לְהָעִיר רִאשׁוֹנָה לָמָּה אָמַר ״וַאֲדַבֵּרָה״, וְלֹא אָמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם דְּבָרַי״. ב׳ לָמָּה לֹא כָּלַל אוֹתָם יַחַד וְיֹאמַר ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ״, אוֹ ״שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ״: ג׳ לָמָּה לַשָּׁמַיִם אָמַר לְשׁוֹן הַאֲזָנָה וְלָאָרֶץ אָמַר לְשׁוֹן שְׁמִיעָה: ד׳ לָמָּה לַשָּׁמַיִם אָמַר לְשׁוֹן צִוּוּי ״הַאֲזִינוּ״ לְנוֹכֵחַ, וְלָאָרֶץ אָמַר ״וְתִשְׁמַע״ שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְשִׁמְעִי הָאָרֶץ״: ה׳ לָמָּה לַשָּׁמַיִם אָמַר ״וַאֲדַבֵּרָה״ דִּבּוּר קָשֶׁה וְלָאָרֶץ אָמַר ״אִמְרֵי פִי״ אֲמִירָה רַכָּה: ו׳ לָמָּה דִּקְדֵּק לוֹמַר ״אִמְרֵי פִי״ וְלֹא אָמַר ״אֲמָרַי״:

וְרָאִיתִי לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בספרי) שֶׁאָמְרוּ: מֹשֶׁה שֶׁהָיָה קָרוֹב לַשָּׁמַיִם אָמַר ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם״ וְגוֹ׳, יְשַׁעְיָה שֶׁהָיָה רָחוֹק מִן הַשָּׁמַיִם אָמַר ״שִׁמְעוּ שָׁמַיִם״ (ישעיה א:ב), עַד כָּאן. וְלִדְבְרֵיהֶם נִתְיַשְּׁבוּ קְצָת מֵהַדִּקְדּוּקִים, לֹא כֻּלָּם.

וְחוּץ מִדַּרְכָּם נִרְאֶה לוֹמַר, וְקוֹדֶם נַשְׂכִּיל עַל דְּבַר מַשְׁמָעוּת תֵּיבַת ״הַאֲזִינוּ״, וְהִנֵּה הִיא סוֹבֶלֶת שְׁנֵי דְּרָכִים: אֶחָד, הַטֵּה אֹזֶן, וְהַשֵּׁנִי, תַּאֲזִין אָזְנְךָ. לַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן יַגִּיד שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ רָחוֹק וְצָרִיךְ לְהַטּוֹת אָזְנוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִשְׁמוֹעַ, שֶׁבְּלֹא הַטָּיַת אָזְנוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמוֹעַ. וְלַדֶּרֶךְ הַשֵּׁנִי יַגִּיד שֶׁכָּל כָּךְ אֹזֶן הַשּׁוֹמֵעַ קְרוֹבָה לַמַּשְׁמִיעַ שֶׁלָּזֶה אָמַר הַאֲזֵן. וְדֶרֶךְ זֶה בּוֹ בָּחֲרוּ חֲזַ״ל. וְכֵיוָן שֶׁהַמִּלָּה סוֹבֶלֶת גַּם כֵּן דֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן, וְאֵין הֶכְרֵעַ, אָנוּ נֵלֵךְ בּוֹ, וּבָזֶה יִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַדִּקְדּוּקִים עַל נָכוֹן.

וַהֲגַם שֶׁקַּדְמוֹנֵינוּ בָּחֲרוּ דֶּרֶךְ אַחֵר, כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה (במדבר רבה יג,טז), וּבְעִנְיַן הָאַגָּדָה יְכוֹלִים לְפָרֵשׁ הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה הַפֵּרוּשׁ מְנַגֵּד לְדִבְרֵיהֶם כָּל שֶׁאֵין הַנִּגּוּד בִּדְבַר הֲלָכָה, וּמַה גַּם שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לְהַסְבִּיל שְׁנֵי הַדְּרָכִים בַּפָּסוּק כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסָמוּךְ:

הִנֵּה הַדֶּרֶךְ שֶׁאָנוּ מְיַשְּׁבִים בּוֹ כָּל הַדִּקְדּוּקִים הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁהַשָּׁמַיִם הֵם עֶלְיוֹנִים כִּפְשַׁט הָעִנְיָן, לָזֶה קָרָא לָהֶם מֹשֶׁה שֶׁיַּטּוּ אָזְנָם, וְאָמַר לָהֶם ״הַאֲזִינוּ״, פֵּרוּשׁ הַטּוּ אָזְנְכֶם לִשְׁמֹעַ דְּבָרַי, וְלָאָרֶץ אָמַר ״וְתִשְׁמַע״, פֵּרוּשׁ מֵעַצְמָהּ בְּלֹא הַטָּיַת אֹזֶן, כִּי לְפָנָיו הִיא עוֹמֶדֶת, וִיכוֹלָה לִשְׁמֹעַ חִתּוּךְ הַמַּאֲמָר הַיּוֹצֵא מִפִּיו, וְהוּא אָמְרוֹ ״אִמְרֵי פִי״, לִהְיוֹתָהּ כָּל כָּךְ קְרוֹבָה אֶצְלוֹ.

וּלְדֶרֶךְ זֶה הִרְוַחְנוּ יִשּׁוּב כָּל הַדִּקְדּוּקִים, כִּי לְפִי שֶׁאֶחָד רָחוֹק וְאֶחָד קָרוֹב, לָזֶה חִלֵּק הַהֶעָרָה לְכָל אֶחָד כְּפִי הָרָאוּי לוֹ. לָרָחוֹק קָרָא שֶׁיַּטֶּה אָזְנוֹ, וְהִתְנָה עַל עַצְמוֹ לִקְרֹא בְּקוֹל גָּדוֹל, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַאֲדַבֵּרָה״, וְלַקָּרוֹב כְּפִי הָרָאוּי לוֹ הֱעִירוֹ שֶׁגַּם אֵלָיו יְדַבֵּר, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרִיאָה, כִּי מֵעַצְמוֹ יִשְׁמַע הֲגַם שֶׁלֹּא יִקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל, אֶלָּא בְּחִתּוּךְ אוֹתִיּוֹת מִפִּיו תִּשְׁמַע בּוֹ.

וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְיַשְּׁבוּ דִּבְרֵי יְשַׁעְיָה שֶׁאָמַר (ישעיה א:ב) ״שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אָרֶץ״, שֶׁנָּתַן שְׁמִיעָה לַשָּׁמַיִם הֲגַם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, וְהַאֲזָנָה לָאָרֶץ הֲגַם שֶׁהִיא קְרוֹבָה. הַטַּעַם הוּא, כְּמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר יְשַׁעְיָה עַצְמוֹ וְאָמַר ״כִּי ה׳ דִּבֵּר״, פֵּרוּשׁ טַעַם שֶׁאָמַר בְּסֵדֶר זֶה לָהֶם כִּי ה׳ דִּבֵּר, וּבְעֵרֶךְ הַמְדַבֵּר שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר הֵם קְרוֹבִים הַשָּׁמַיִם, דִּכְתִיב (תהלים קטו:טז) ״הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה׳״, וּכְתִיב (ישעיה סו:א) ״הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלִי״, וְלָזֶה אָמַר ״שִׁמְעוּ שָׁמַיִם״ מַה שֶׁדִּבֵּר ה׳, כִּי אֵינָם צְרִיכִים הַטָּיַת אֹזֶן, וְ״הַאֲזִינִי אָרֶץ״ לִהְיוֹתָהּ רְחוֹקָה, צְרִיכָה לְהַטָּיַת אָזְנָהּ לִשְׁמוֹעַ.

וְאוּלַי שֶׁתֵּיבַת ״הַאֲזִינוּ״ יֻצְדְּקוּ בָּהּ שְׁנֵי הַדְּרָכִים, עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: בְּעֵרֶךְ בְּחִינַת פֶּה מֹשֶׁה הַמְּחַתֵּךְ הָאוֹתִיּוֹת תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה כִּדְבָרֵינוּ, וּבְעֵרֶךְ נִשְׁמָתוֹ שֶׁהִיא הָרוּחָנִיּוּת תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְהַדְּבָרִים מוֹכִיחִים כֵּן, שֶׁעַל נִשְׁמָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הוּא שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי האזינו א) לְפִי שֶׁהָיָה קָרוֹב לַשָּׁמַיִם, כִּי עַצְמוּתוֹ בָּאָרֶץ יְדַבֵּר, וְאֵין לְהַכְחִישׁ הַמּוּחָשׁ.

עוֹד נִתְכַּוֵּן שֶׁדִּבֵּר עִם שְׁנֵי הַרְכָּבוֹת שֶׁמֵּהֶם בָּנוּי הָאָדָם, אֶחָד חֵלֶק הָרוּחָנִי שֶׁיִּתְיַחֵס בְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם, וְאֶחָד חֵלֶק הַגּוּפָנִי שֶׁיִּתְיַחֵס בְּשֵׁם הָאָרֶץ, וּכְדֶרֶךְ שֶׁרָמְזוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צא:) בַּפָּסוּק ״יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל״ וְגוֹ׳ (תהלים נ:ד).

וּכְשֶׁדִּבֵּר לָרוּחָנִיּוּת שֶׁבָּאָדָם קָרָא אֵלָיו וְאָמַר ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם״, פֵּרוּשׁ, חֶלְקֵי הַשָּׁמַיִם שֶׁלֶּהֱיוֹתָם טְמוּנִים בַּנִּסְתָּר, לָזֶה קְרָאָם לְהַאֲזִין, וְאָמַר כְּנֶגְדּוֹ דִּבּוּר קָשֶׁה, כִּי הַנֶּפֶשׁ תִּסְבּוֹל מָרוּת בְּעִנְיְנֵי הַבּוֹרֵא, כִּי תַּכִּיר חִיּוּבָהּ.

וּכְנֶגֶד הַגּוּף שֶׁהוּא בְּנִגְלֶה, אָמַר ״וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ״, פֵּרוּשׁ, חֶלְקֵי הָאָרֶץ, ״אִמְרֵי פִי״, כִּי הַגּוּף לֶהֱיוֹת טִבְעוֹ רָחוֹק מֵהַמֻּשְׂכָּלוֹת צָרִיךְ אֲמִירָה רַכָּה לִשְׁמֹעַ.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לְדַבֵּר עִם הַדְרָגוֹת הַנִּמְצָאִים בְּיִשְׂרָאֵל: אֶחָד הֵם גְּדוֹלֵיהֶם וְרָאשֵׁיהֶם, ב׳ הֵמָּה הֲמוֹן הָעָם שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם בָּעָם. וְכִנָּה לַגְּדוֹלִים בְּשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁהֵם בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה, וְהִקְדִּימָם וְדִבֵּר לָהֶם בְּצִוּוּי ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ״, פֵּרוּשׁ מֵעַצְמָם יִשְׁמְעוּ הֶהָמוֹן הַנִּמְשָׁלִים לָאָרֶץ, כְּשֶׁיִּרְאוּ גְּדוֹלֵיהֶם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ נָכוֹן, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר חלק ב לו.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אִי רֵישָׁא דְּעַמָּא אִתְתַּקַּן כּוֹלָּא אִתְתַּקַּן.

עוֹד יִרְמֹז: אִם יַאֲזִינוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה אָז יִהְיוּ נִקְרָאִים שָׁמַיִם, וְהוּא אָמְרוֹ ״הַאֲזִינוּ״ – בָּזֶה אַתֶּם נֶחְשָׁבִים שָׁמַיִם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים פב:ו) ״אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם״, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית, שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים גַּם הַחֹמֶר מְהַפְּכִים אוֹתוֹ וְעוֹשִׂים אוֹתוֹ צוּרָה, וְעַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים מְהַפְּכִים הַצּוּרָה לְחֹמֶר.

וּכְבָר אָמַרְנוּ כִּי הַצּוּרָה תִּתְיַחֵס בְּשֵׁם שָׁמַיִם, וְהַחוֹמֶר יִתְיַחֵס בְּשֵׁם אֶרֶץ. וְאָמְרוֹ ״וַאֲדַבֵּרָה״, פֵּרוּשׁ, לֹא בִּשְׁעַת הַטּוֹבָה לְבַד תַּאֲזִינוּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁיְּדַבֵּר קָשׁוֹת בְּתוֹכָחוֹת עַל עָוֹן צְרִיכִין לְהַאֲזִין.

וְאָמְרוֹ וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ אַחַר פְּרֵדַת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף וְתִשָּׁאֵר בְּחִינַת הָאָרֶץ לְבַדָּהּ, אַף עַל פִּי כֵן תִּשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (זהר חדש בראשית בפסוק ״ויאמר אלהים יהי מארת״) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״צְאֶינָה וּרְאֶינָה״ וְגוֹ׳, עֲתִידָה בַּת קוֹל לְאִתְּעָרָא בְּכָל צִיּוּנָא וְצִיּוּנָא בְּבָתֵּי קִבְרֵי וְאוֹמֶרֶת ״צְאֶינָה וּרְאֶינָה״, פּוּקוּ מִתְּחוֹת בְּלֵיאוּתָא דְּעַפְרָא וְאִתְּעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן בְּנוֹת צִיּוֹן, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ״מָה הַצִּיּוּן הַלָּז״ (מלכים ב כג:יז), עַד כָּאן. הוּא הַמַּאֲמָר שֶׁמַּבְטִיחַ ה׳ לַצַּדִּיקִים שֶׁיִּשְׁמַע גּוּפָם אַחַר שֶׁיִּהְיֶה בָּאָרֶץ, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי״. וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה לָמֵד שֶׁמִּי שֶׁלֹּא יַאֲזִין דְּבַר ה׳ לֹא יִשְׁמַע גּוּפוֹ הַשּׁוֹכֵן בָּאָרֶץ אֶת קוֹל הַכָּרוֹז הַהוּא וְלֹא יִהְיֶה עֲפָרוֹ נִנְעָר.

פסוק ב

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי. פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ג,יז) ״אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה״ וְכוּ׳, יְכַוֵּן הַכָּתוּב בְּמַאֲמָר זֶה כִּי כְּמוֹ שֶׁה׳ נוֹתֵן מָטָר לָזוּן וּלְפַרְנֵס, כְּמוֹ כֵן צְרִיכִין הֵם לִלְמוֹד תּוֹרָה, וְזֶה שִׁיעוּר הַכָּתוּב: יַטִּיף כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מַטִּיף הַמָּטָר לִקְחִי, וּכְאִלּוּ אָמַר ״יַעֲרֹף לִקְחִי כַּמָּטָר״, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹאֵל מֵהָאָדָם לִלְמוֹד תּוֹרָה עַד שֶׁמֵּכִין לוֹ כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ, וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה לָמֵד שֶׁאִם לֹא יַטִּיפוּ מִפִּיהֶם טִיפֵּי תוֹרָה אֵין חֵפֶץ ה׳ לָתֵת מָטָר. וְהוּא מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּמַאֲמַר הַתַּנָּא (אבות ג,יז) ״אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה״ פֵּרוּשׁ, אִם רָאִיתָ שֶׁאֵין קֶמַח דַּע שֶׁאֵין תּוֹרָה. וְטַעַם שֶׁכִּנָּה לְלִמּוּד תּוֹרָה לָשׁוֹן זֶה ״יַעֲרֹף״, לְדַמּוֹת לְמַעֲשֵׂה הַמָּטָר שֶׁהוּא מַטִּיף.

עוֹד יִרְמֹז כִּי כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמָּטָר מְנִיעָתוֹ תְּסוֹבֵב מִיתָה לְהָאָדָם, כְּמוֹ כֵן מְנִיעַת הַתּוֹרָה תַּעַרְפֶנּוּ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיה א:יט-כ) ״אִם תֹּאבוּ וְגוֹ׳ וְאִם תְּמָאֲנוּ וְגוֹ׳ חֶרֶב״ וְגוֹ׳. וְכָפַל לוֹמַר בְּמִלּוֹת שׁוֹנוֹת ״לִקְחִי אִמְרָתִי״, כְּנֶגֶד שְׁנֵי תּוֹרוֹת – תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. כְּנֶגֶד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב אָמַר ״לִקְחִי״ שֶׁה׳ נְתָנָהּ מִיָּדוֹ לְיַד מֹשֶׁה כְּתוּבָה בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים, וַהֲגַם שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, בָּהֶם כְּלוּלִים כָּל מַה שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר חלק ב צג:). וּכְנֶגֶד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אָמַר ״אִמְרָתִי״ שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁנִּמְסְרוּ בְּמַאֲמַר פֶּה אֶל פֶּה. וְכִנָּה לְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מָטָר וּלְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה טַל, לְפִי שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הִיא הָעִקָּר וִיסוֹד כָּל דָּבָר, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֵם תִּקּוּנִים וְדִקְדּוּקִים שֶׁאֵינָם מְפֹרָשִׁים בָּהּ אֶלָּא נִרְמָזִים, וְהוּא עִנְיָן שֶׁלָּקַח הַכָּתוּב בְּדִמְיוֹנָהּ שֶׁדִּמָּה תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לְמָטָר שֶׁהוּא יְסוֹד וְעִקַּר הַכֹּל, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לְטַל שֶׁהוּא תִּקּוּן וְהַעֲמָדָה מַה שֶׁעָשָׂה הַמָּטָר כְּמוֹ שֶׁהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם אַנְשֵׁי אֱמֶת (באר היטב או״ח סי׳ רל״ח בשם האריז״ל) כִּי מִצְוַת עֵסֶק תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב אֵינָהּ אֶלָּא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה, וְכֵן אָמְרוּ בַּבָּרַיְתָא (מדרש שוחר טוב יט, ז) שֶׁמֹּשֶׁה בְּאוֹתָן אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁהָיָה אֵצֶל ה׳ הָיָה מַכִּיר בֵּין הַיּוֹם לַלַּיְלָה מֵהַלִּמּוּד שֶׁהָיָה ה׳ מְלַמְּדוֹ, כְּשֶׁהָיָה מְלַמְּדוֹ מִשְׁנָה הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לַיְלָה, וְיֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר שֶׁאֵין לִמּוּד מִקְרָא בַּלַּיְלָה.

וְלָזֶה כִּנָּה תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לְמָטָר, שֶׁאֵינוֹ תָּמִיד אֶלָּא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה, וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁאֵרַע לְרָבָא (תענית כד:) עַל שֶׁהִטְרִיחַ לְהוֹרִיד גְּשָׁמִים שֶׁלֹּא בְּעִתָּם, כְּמוֹ כֵן הַמִּקְרָא הוּא דַּוְקָא בִּזְמַנּוֹ הַמֻּגְבָּל לוֹ יוֹם וְלֹא לַיְלָה. וְדִמָּה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לְטַל, כְּמוֹ שֶׁהַטַּל לֹא מַפְסִיק קַיִץ וְחֹרֶף יוֹמָם וְלַיְלָה, כְּמוֹ כֵן תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אֵין לְךָ זְמַן שֶׁאֵינוֹ זְמַנָּהּ, וְאַל תַּקְשֶׁה שֶׁהַטַּל יַפְרִיחֶנּוּ הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אֵין הַמְּנִיעָה מִצַּד הַטַּל:

כִּשְׂעִירִם וְגוֹ׳. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בַּבָּרַיְתָא (מדרש משלי י׳): אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כְּשֶׁמַּעֲמִידִין אֶת הָאָדָם בְּדִין, אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ מִקְרָא שׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ לָמָּה לֹא שָׁנָה, וְאִם יֵשׁ בְּיָדוֹ מִשְׁנָה שׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ תַּלְמוּד, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ. הִנֵּה מֵעוֹמֶק דִּבְרֵי הַבָּרַיְתָא מוֹכִיחִים הַדְּבָרִים שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מִקְרָא אֵין שׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, אֶלָּא מַדְרֵגָה אַחַת כְּפִי יְכָלְתּוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁטָּרַח, שֶׁעָלָיו הָיָה לִטְרוֹחַ גָּדֵר לְמַעְלָה מִזּוֹ. וְהוּא אוֹמֵר ״כִּשְׂעִירִם וְגוֹ׳ וְכִרְבִיבִים״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, כְּשִׁעוּר שֶׁיַּמְטִיר ה׳ טִפִּין קְטַנִּים עַל הַדֶּשֶׁא שֶׁהוּא קָטָן, וְכִרְבִיבִים שֶׁהֵם טִפִּין גְּדוֹלִים וְעָבִים עֲלֵי עֵשֶׂב שֶׁהוּא גָּדוֹל שֶׁיָּכוֹל לִסְבּוֹל, כְּדִמְיוֹן זֶה מִצְווֹת הַתּוֹרָה כָּל אֶחָד כְּפִי כֹּחַ שֶׁיָּכוֹל לְהַשִּׂיג. וְיֵשׁ בָּזֶה לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר: לְהָקֵל עַל מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיג יוֹתֵר, וּלְהַחְמִיר עַל מִי שֶׁיָּכוֹל הַרְבֵּה, שֶׁשּׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ הַכֹּל וַאֲפִלּוּ מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה.

פסוק ג

כִּי שֵׁם ה׳ אֶקְרָא. הַכַּוָּנָה כִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר אֵלָיו יְכַוֵּן בְּמַאֲמָרָיו הוּא שֵׁם ה׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״ג צח:) כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעָלֶיהָ הוּא אוֹמֵר ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי״ שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וּפֵרוּשׁ ״אֶקְרָא״ מִלְּשׁוֹן יְקָר.

עוֹד רָמַז, שֶׁהֲגַם שֶׁתָּלָה לָהֶם עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּטַל וּמָטָר, לֹא תִהְיֶה הַכַּוָּנָה בַּלִּמּוּד עַל זֶה, אֶלָּא לִקְרוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״כִּי״, פֵּרוּשׁ, יִהְיֶה טַעַם ״שֵׁם ה׳ אֶקְרָא״ פֵּרוּשׁ, לִקְרוֹת בְּתוֹרָתוֹ שֶׁהִיא שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן גּוֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ, וְזוֹ תִּקָּרֵא תּוֹרָה לִשְׁמָהּ לְגַדֵּל וּלְפָאֵר שֵׁם כְּבוֹדוֹ. וְאָמְרוֹ ״אֶקְרָא״ הוּא מַה שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל אֶחָד מֵהֶם, אוֹ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תיקוני זוהר תיקון סט דף קיב.) שֶׁנַּפְשׁוֹת כָּל עוֹסְקֵי תוֹרָה הֵם נִיצוֹצֵי מֹשֶׁה, וְלֹא דּוֹר הַמִּדְבָּר לְבַד אֶלָּא עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּרוּךְ הוּא בְּמֹשֶׁה, וְלָזֶה כִּנָּה עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵלָיו וְאָמַר ״אֶקְרָא״, וְהָבֵן:

עוֹד יִרְצֶה אָמְרוֹ ״כִּי שֵׁם ה׳״ וְגוֹ׳ נְתִינַת טַעַם לְהַנֶּאֱמַר אַחַר כָּךְ שֶׁהוּא ״הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ״, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שוחר טוב כט, יב) בְּפָסוּק (תהלים כב, ד) ״יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל״ שֶׁלֹּא יָשַׁב ה׳ עַל כִּסֵּא הַתְּהִלּוֹת עַד שֶׁאָמְרוּ צְבָא הַשָּׁמַיִם ״בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״, וְלֹא הָיָה לוֹ נַחַת רוּחַ כְּשֶׁאָמְרוּ לוֹ אֱלֹהֵי שָׁמַיִם וָאָרֶץ וֵאלֹהֵי הַמַּלְאָכִים. וְלָזֶה בָּא דְּבָרוֹ הַטּוֹב כָּאן וְאָמַר הָבוּ גֹדֶל וּמַעֲלָה לְדָבָר זֶה שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לִקָּרֵא אֶלָּא אֱלֹהֵינוּ, וְהוּא אָמְרוֹ ״לֵאלֹהֵינוּ״, כִּי בְּאֶמְצָעוּת שֶׁקּוֹרְאִים בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא שֵׁם ה׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״כִּי שֵׁם ה׳ אֶקְרָא״, בָּזֶה כְּשֶׁמְּשַׁבְּחִין הָעֶלְיוֹנִים וְאוֹמְרִים ״בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״ שֶׁבַח זֶה יֵשׁ בּוֹ גְּדֻלָּה וְשֶׁבַח, מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְאוֹמְרִים הַמַּלְאָכִים ״בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״ שֶׁבַח זֶה גָּרוּעַ מְאֹד מַטָּה מַטָּה וְיִשְׁתַּקַּע הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי הֵם מַכְחִישִׁים חָס וְשָׁלוֹם כְּשֶׁאֵין עוֹסְקִין בְּתוֹרָתוֹ שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ יִחֵס אֱלֹהוּתוֹ עָלֵינוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ הַרְבֵּה דְּרָשׁוֹת (ספרי) וּכְפַטִּישׁ וְגוֹ׳.

פסוק ד

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁקָּדַם וְאָמַר שֶׁעֵסֶק הַתּוֹרָה יְסוֹבֵב טַל וּמָטָר, לָזֶה הֵעִיר שֶׁאִם הָאָדָם עָסַק בַּתּוֹרָה וּמְזוֹנוֹתָיו קָשִׁים וְלֶחֶם אַיִן, אוֹ שֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁאֵין עָלָיו עֹל תּוֹרָה וּמוֹאֵס בְּלוֹמְדֶיהָ וּמוֹדְדִין לוֹ בְּמִדָּה גַסָּה אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר כַּיִּעוּדִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְלוֹמְדֵי תוֹרָה וְנַהֲפוֹךְ הוּא, לֹא מִפְּנֵי זֶה יִבְעַט וְתִוָּלֵד בּוֹ חָס וְשָׁלוֹם מִינוּת, אֶלָּא יַצְדִּיק הַדִּין עָלָיו וְיֹאמַר ה׳ אֱמֶת וְדִינוֹ דִּין אֱמֶת. וְהוּא אָמְרוֹ ״הַצּוּר״ – פֵּרוּשׁ לְשׁוֹן תּוֹקֶף וְחוֹזֶק, וְזֶה יַגִּיד אֶל יַד ה׳ הָרוֹדָה בָּאָדָם. אַף עַל פִּי כֵן תַּצְדִּיק וְתֹאמַר ״תָּמִים פָּעֳלוֹ״, זֶה כְּנֶגֶד מַה שֶׁרוֹאֶה אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמְדֹּד בְּגַסָּה שֶׁל טוֹבָה וּמָדְדוּ בְּדַקָּה. וְגָמַר אוֹמֶר ״כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט״ – כָּלַל בָּזֶה גַּם אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמְדֹּד טוֹבָה בְּדַקָּה וּמָדְדוּ לוֹ בְּגַסָּה, ״כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט״, כִּי לֹא הֵבִיא יִסּוּרִין עַל הַצַּדִּיק עַד שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהֶם, וְלֹא הֵבִיא טוֹבָה עַל הָרְשָׁעִים אֶלָּא אִם זָכוּ לָהּ כְּפִי מַעֲשֵׂיהֶם.

וְגָמַר אוֹמֶר אֵל אֱמוּנָה וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) ״אֵל אֱמוּנָה״ – לְשַׁלֵּם לַצַּדִּיקִים צִדְקָתָם לָעוֹלָם הַבָּא, ״וְאֵין עָוֶל״ – לְשַׁלֵּם לָרְשָׁעִים צִדְקָתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְהַכַּוָּנָה בְּמַאֲמָר זֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ (שוחר טוב ד) בְּפָסוּק ״נָתַתָּ שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ״ (תהלים ד:ח), שֶׁאָמַר דָּוִד כִּי מֵעֵת שֶׁרָאָה שַׁלְוַת הָרְשָׁעִים נָשָׂא קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמוֹ: וּמָה לְאֵלּוּ שֶׁהֵם עוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ וְכוּ׳. וְהוּא אָמְרוֹ ״אֵל אֱמוּנָה״, פֵּרוּשׁ, יַצְדִּיק הַצַּדִּיק אֱמוּנַת שְׂכָרוֹ בַּה׳ כְּשֶׁיִּרְאֶה מִדַּת ״וְאֵין עָוֶל״, שֶׁהוּא שְׂכַר הָרְשָׁעִים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה עַל מִעוּט זְכוּתָם.

צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. פֵּרוּשׁ, כִּי הָאָדוֹן ה׳ צְבָאוֹת בָּרָא הָעוֹלָם בְּמִשְׁפָּט, דִּכְתִיב (משלי כט:ד) ״בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא שופטים) שֶׁנִּשְׁבַּע ה׳ שֶׁיַּעֲמוֹד הָעוֹלָם עַל הַמִּשְׁפָּט, אֲבָל מָצִינוּ לוֹ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁכּוּלָּם רַחֲמִים, וְאִם נִשְׁבַּע עַל הַמִּשְׁפָּט מַה מָקוֹם לָרַחֲמִים?

אָכֵן הַסֵּדֶר הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט הוּא מַעֲמִיד הַמִּשְׁפָּט עַל תִּלּוֹ, וּכְשֶׁבָּא לְהִשְׁתַּלֵּם מִתְרַצֶּה בְּרַחֲמִים וּמִתְפַּיֵּס בְּתַחֲנוּנִים. וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קמה:יז) ״צַדִּיק ה׳ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו״, פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁהוּא בָּא לְהַדְרִיךְ דָּבָר הוּא מַדְרִיכוֹ עַל קַו הַדִּין, אֲבָל בְּמַעֲשָׂיו, פֵּרוּשׁ, בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כְּשֶׁבָּא אָדָם וּמִתְחַנֵּן – אֵל רַחוּם וְחַנּוּן יְרַחֲמֵהוּ. וְהוּא אָמְרוֹ צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא, פֵּרוּשׁ צַדִּיק עַל קַו הַדִּין, וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י בְּמַה שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (עבודה זרה ו.) ״וְדִילְמָא נֹחַ טְרֵפָה הֲוָה״, וּמְתָרֵץ ״תָּמִים כְּתִיב בֵּיהּ״, וּמַקְשׁוּ ״וְדִלְמָא צַדִּיק בִּדְרָכָיו תָּמִים בְּמַעֲשָׂיו״, וּפֵרֵשׁ (רַשִׁ״י) ״צַדִּיק בִּדְרָכָיו עַל פִּי הַדִּין״ וְכוּ׳, וְזֶה בִּתְחִלָּה, אֲבָל אַחַר כָּךְ ״וְיָשָׁר״, פֵּרוּשׁ יָשָׁר לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא קח:) בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק ״וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב״ (דברים ו:יח וברש״י שם).

פסוק ה

שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו. פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁמַּשְׁחִיתִים דַּרְכָּם גּוֹרְמִים רָעָה לְעַצְמָם, וּמַה רָעָה גּוֹרְמִים – לֹא בָּנָיו, פֵּרוּשׁ שֶׁאֵינָם נִקְרָאִים בְּנֵי אֵל חַי, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא י.) כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל הוֹלְכִים בְּדַרְכּוֹ שֶׁל מָקוֹם נִקְרָאִים בָּנִים וּכְשֶׁאֵין הוֹלְכִים וְכוּ׳ נִקְרָאִים עֲבָדִים, וְהוּא אָמְרוֹ ״שִׁחֵת לוֹ״ שֶׁלֹּא יִקָּרְאוּ בָּנָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאָמְרוֹ ״מוּמָם״, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לוֹמַר סוֹף סוֹף יַגִּיעַ הַדָּבָר לָאָב מוּם הַבָּנִים חָס וְשָׁלוֹם, לָזֶה אָמַר ״מוּמָם״, פֵּרוּשׁ הַמּוּם מֵהֶם בָּא לֹא מֵאָבִינוּ, כִּי הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וּכְמַאֲמַר הַנָּבִיא (ישעיהו ה:א-ב) ״כֶּרֶם הָיָה וְגוֹ׳ וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שׂוֹרֵק וְגוֹ׳ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים״ וְגוֹ׳. וְהוּא אָמְרוֹ ״מוּמָם״, פֵּרוּשׁ הַמּוּם מֵהֶם בָּא. וּפֵרוּשׁ מוּם עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ג.) אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, שֶׁהוּא רוּחַ רָעָה וְהִיא תִּקָּרֵא מוּם, בְּסוֹד אָמְרוֹ (דברים טו:כא) ״מוּם רָע״, וְהַמְשָׁכַת חֵלֶק זֶה הָרַע אֵינוֹ אֶלָּא מִצַּד מַעֲשֵׂה הָאָדָם.

דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל וְגוֹ׳. שֶׁאִם יִהְיֶה עִקֵּשׁ לְבַד, דִּבְרֵי הַתּוֹרָה תָּשִׂים הַמַּעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר, וּמִי גָּרַם לָזֶה שֶׁנִּשְׁחַת – הֱיוֹתוֹ עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל, פֵּרוּשׁ מִתְחַזֵּק בְּעִקְּשׁוּתוֹ, כַּאֲשֶׁר עֵינֵינוּ רוֹאוֹת בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ מִינֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת דֶּרֶךְ עִקֵּשׁ, וּכְשֶׁאָדָם מְיַשֵּׁר עִקְּשׁוּתֵיהֶם הֵם מִתְחַזְּקִים בְּאָרְחוֹת עִקְּשִׁים קָשִׁים, וְזֶה אָבְדַן מוֹלֶדֶת בַּיִת.

פסוק ו

הַלְה׳ תִּגְמְלוּ זֹאת. אָמַר לְשׁוֹן גְּמוּל לְהָעִיר שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁיִּגְמְלוּהוּ טוֹבוֹת כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר גְּמָלָם, הִנֵּה הֵם מְשַׁלְּמִים רָעָה תַּחַת טוֹבָה.

עַם נָבָל וְלֹא חָכָם. וְאֵין חָכָם הַפְכִּיּוּת הַנָּבָל, לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁיִּהְיוּ עַם נָבָל מִטִּבְעָם, אִם הָיוּ חֲכָמִים לֹא הָיוּ נְבָלִים עִם ה׳, כִּי הַנָּבָל יַכִּיר שֶׁחוֹשֵׂךְ מִיּוֹשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר וְלֹא יִהְיֶה נָבָל.

וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ״ וְגוֹ׳, סִדֵּר אַרְבַּע חֲלוּקּוֹת: א׳ שֶׁהוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר ״הוּא אָבִיךָ״. שֵׁנִית, שֶׁקָּנָה אוֹתָנוּ לַעֲבָדִים בְּמַה שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִיַּד פַּרְעֹה וְהֶחֱיָה אוֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר וְהֵבִיא אוֹתָנוּ לְאֶרֶץ מְלֵאָה כָּל טוּב, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר ״קָּנֶךָ״. ג׳ שֶׁתִּקֵּן אוֹתָנוּ תִּקּוּן מְעֻלֶּה וְרָם בְּתֵת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵנוּ וְנִבָּא אוֹתָנוּ, וְזֶה תִּקּוּן גָּדוֹל שֶׁעָשָׂה אוֹתָנוּ כְּלִי רָאוּי לְקַבֵּל הַנְּבוּאָה, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר ״עָשְׂךָ״, פֵּרוּשׁ מַעֲשֶׂה חָדָשׁ מִלְּבַד הַבְּרִיאָה הָרְמוּזָה בְּמַאֲמַר ״אָבִיךָ״. ד׳ שֶׁתִּכֵּן אוֹתָנוּ הִתְכּוֹנְנוּת הַנִּצְחִי לִזְכּוֹת בּוֹ חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא הָעִקָּר. וְהַכַּוָּנָה בְּכָל זֶה הוּא שֶׁאֵין הַנָּבָל עוֹשֶׂה נְבָלָה עִם גֶּדֶר זֶה אִם לֹא לְצַד הֱיוֹתוֹ סָכָל, וְהוּא אָמְרוֹ ״נָבָל וְלֹא חָכָם״.

פסוק ז

זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם. אָמַר אַרְבַּע חֲלוּקּוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁאָמַר בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה. כְּנֶגֶד אָמְרוֹ ״הֲלֹא הוּא אָבִיךָ״ שֶׁרָמַז בּוֹ שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא, אָמַר ״זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם״ שֶׁהֵם שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שָׁם יִמְצָא כִּי הוּא הַיּוֹצֵר הוּא הַבּוֹרֵא. וּכְנֶגֶד אָמְרוֹ ״קָּנֶךָ״ שֶׁרָמַז לִיצִיאַת מִצְרַיִם וּשְׁאָר הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּהֶם קָנָה אוֹתָנוּ, אָמַר ״בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר״ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶׁפָּעַל ה׳ בַּשָּׁנִים שֶׁל שְׁנֵי דּוֹרוֹת, שֶׁהֵם דּוֹר הַיּוֹצֵא מִמִּצְרַיִם וְדוֹר רְבִיעִי הַנִּכְנָס לָאָרֶץ, וּבָהֶם יַכִּיר מַעֲשָׂיו יִתְבָּרַךְ לְעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּהֶם קָנֶךָ. וּכְנֶגֶד אָמְרוֹ ״עָשְׂךָ״ שֶׁהוּא תִּקּוּן עֶלְיוֹן שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בּוֹ שֶׁנָּתַן שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵנוּ וְנִבָּא אוֹתָנוּ, אָמַר ״שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ״ – אָבִיךָ הֵם הַנְּבִיאִים, וְכֵן פֵּרְשׁוּהָ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי). וּכְנֶגֶד ״וַיְכֹנְנֶךָ״ שֶׁפֵּרַשְׁנוּהָ עַל הֲכָנוֹת עוֹלָם הַבָּא, אָמַר ״זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ״ – פֵּרוּשׁ הֵם חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הַמַּכִּירִים בַּהֲכָנַת הַדָּבָר וְהַמּוּשָּׂג לָעוֹלָם הַבָּא, הֵם יֹאמְרוּ לָךְ.

פסוק ח

בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם. פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁהִנְחִיל ה׳ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַגּוֹיִם לְשָׂרֵי מַעְלָה, זֶה יַגִּיד אֲשֶׁר הֵם פְּחוּתִים אֶצְלוֹ, אֲשֶׁר לֹא רָצָה שֶׁיִּתְכַּנּוּ לִשְׁמוֹ, וּנְתָנָם לְשָׂרֵי מַעְלָה:

בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא מָסַר ה׳ כָּל הָאוּמּוֹת בְּיַד שַׂר אֶחָד, אֶלָּא הִפְרִידָם וְנָתַן חֵלֶק לְכָל שַׂר וְשַׂר. וְאוֹפֶן הַחֲלוּקָּה שֶׁעָשָׂה בָּהֶם כְּשֶׁיִּצֵּב גְּבוּלָם הָיְתָה לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פֵּרוּשׁ, יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי כָל מַעֲשֵׂה ה׳ עָשָׂה זֶה לְעוּמַּת זֶה וְטוֹב וָרַע, וְכָל נְפָשׁוֹת שֶׁבַּנִּבְרָאִים נְטָעָם ה׳ מִשְּׁנֵי אִילָנוֹת: אִילָן אֶחָד טוֹב וְאֶחָד רַע. אִילָן הַטּוֹב הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אִילָן הָרַע הוּא ס״מ אָדָם בְּלִיַּעַל. וּכְשֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְנִתְעָרֵב רַע בְּטוֹב, חָזְרוּ לִהְיוֹת יוֹצְאִים מֵהוֹלָדַת אָדָם הָרִאשׁוֹן גַּם נְפָשׁוֹת רָעוֹת, עַד שֶׁיָּצְאָה נֶפֶשׁ אַחַת טְהוֹרָה שֶׁבָּהּ כְּלוּלוֹת כָּל הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וְנִתְבָּרֵר הָאִילָן הַטּוֹב מֵחָדָשׁ, וְזֶה הוּא יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וְלָזֶה אָמְרוּ (בבא מציעא פד.; זוהר חלק ג רמד.) שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם קַדְמָאָה, וְהָבֵן הַדְּבָרִים. וְאִילָן זֶה יֵשׁ בּוֹ שִׁבְעִים עֲנָפִים, וְהֵם שִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם. וַאֲשֶׁר עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר הִפְרִיד ה׳ הָאוּמּוֹת, הִצִּיב גְּבוּלָם לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עָשָׂה מֵהֶם שִׁבְעִים כְּנֶגֶד שִׁבְעִים עַנְפֵי הַקְּדוּשָּׁה.

וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה כָּל בְּחִינָה וּבְחִינָה שֶׁל כָּל עָנָף מֵעַנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה מוֹשֶׁלֶת עַל שֶׁכְּנֶגְדָּהּ בְּחֵלֶק הָרַע, וְזֶה סוֹד (משלי ה:ה) ״רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת״, שֶׁרַגְלַיִם שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה דּוֹרְכִים עַל רָאשֵׁי הַקְּלִפָּה, וְנִמְצָאִים עַנְפֵי יַעֲקֹב שׁוֹלְטִים וּמוֹלְכִים עַל הָאֻמּוֹת. וְאָמַר ״כִּי חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ״ פֵּרוּשׁ טַעַם לָזֶה, לֶהֱיוֹת שֶׁהָאֻמָּה אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ ה׳ שֶׁיִּהְיֶה הוּא הַמּוֹשֵׁל עָלֶיהָ הֵם יִשְׂרָאֵל, לָזֶה נִתְכַּוֵּן ה׳ וְהִמְלִיךְ וְנִשֵּׂא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הָאֻמּוֹת, וּבָזֶה כַּאֲשֶׁר הוּא מוֹלֵךְ עַל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה הוּא מוֹלֵךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְאָמְרוֹ ״חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ״ יְכַוֵּן אֶל יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁקִּבְּלוּ הַתּוֹרָה שֶׁאָז יִקָּרְאוּ בְּשֵׁם עַם ה׳. וְאָמְרוֹ ״יַעֲקֹב חֶבֶל״ פֵּרוּשׁ הַחֶבֶל שֶׁהוּא רֹאשׁ הַנַּחֲלָה, וְהוּא מַה שֶׁהֲעִירוֹתִיךָ אֵלָיו בְּרֶמֶז אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פד.) שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב וְכוּ׳:

עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר, לֶהֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת בַּנְּשָׁמוֹת: יֵשׁ שֶׁבָּאָה מֵעוֹלָם עֶלְיוֹן, וְלָזֶה יֹאמַר ״חֵלֶק ה׳״ – פֵּרוּשׁ חֵלֶק מֵה׳ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל, וְיֵשׁ נְפָשׁוֹת שֶׁבָּאוֹת מִמָּקוֹם הַנִּקְרָא נַחֲלַת שַׁדַּי, וְלָזֶה יִקָּרֵא יַעֲקֹב ״חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״חֶבֶל״ לִרְמֹז עִנְיָן גָּדוֹל אֲשֶׁר גִּלּוּ יוֹדְעֵי חֵן, כִּי כָל נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִי שֶׁבָּאָדָם יֵשׁ לָהּ חוּט אֶחָד דָּבוּק עִם שָׁרְשָׁהּ, וְהוּא יוֹצֵא מֵהַנְּחִירַיִם וְדָבוּק בְּשָׁרְשׁוֹ לְמַעְלָה, וּמִשָּׁם יוֹנֶקֶת הַנֶּפֶשׁ לִחְיוֹת. וְעַל נֶפֶשׁ הָרָשָׁע אָמַר הַכָּתוּב (במדבר טו:לא): ״הִכָּרֵת תִּכָּרֵת״ וְגוֹ׳ – פֵּרוּשׁ שֶׁאוֹתוֹ הַשֹּׁרֶשׁ הַדָּבוּק מֵהַנֶּפֶשׁ לַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ חוּצְּבָה יַכְרִיתֶנּוּ ה׳, וְשׁוּב אֵין לָהּ יְנִיקָה, וְזוֹ הִיא מִיתָה רַחֲמָנָא לִיצְלַן. וּבַצַּדִּיקִים נֶאֱמַר (דברים ד:ד): ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים״ וְגוֹ׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״, וְהָבֵן:

פסוק י

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ וְגוֹ׳. נִרְאֶה כִּי יְכַוֵּן הַכָּתוּב עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ט:) לֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁעֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים וְכוּ׳, וְאָמְרוּ עוֹד (ליקוטי תורה וירא) שֶׁאִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַכְּבִין בְּמִצְרַיִם הָיוּ נִטְמָעִים שָׁם לָעַד לְעוֹלָם כִּי הָיוּ נִכְנָסִים בַּחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, לָזֶה אָמַר יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ שֶׁהִיא מִדְבָּר, פֵּרוּשׁ חֲרֵבָה וְאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְלָזֶה לֹא אָמַר יִמְצָאֵהוּ בַּמִּדְבָּר אֶלָּא בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, וְהָבֵן:

וְאָמַר עוֹד, שֶׁמִּלְּבַד שֶׁהָאֶרֶץ מִדְבָּר מִבְּלִי נִיצוֹץ קְדֻשָּׁה, אֶלָּא שֶׁהוּא תֹּהוּ יְלֵל יְשִׁימוֹן, פֵּרוּשׁ מְלֵאָה טִנּוּפֶת וְטֻמְאָה. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר (חלק א טז.) כִּי תֹּהוּ הוּא בְּחִינַת קְלִפָּה אַחַת, וּכְמוֹ כֵן יְלֵל יְשִׁימוֹן שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרַע, שֶׁהַמָּקוֹם מְשֻׁלָּל מֵהַטּוֹב וּמֻכְלָל מֵהָרַע. וְלָזֶה ה׳ סִבְּבוֹ, פֵּרוּשׁ, לְשׁוֹן שְׁמִירָה, וְאָמַר לְשׁוֹן עָתִיד לוֹמַר שֶׁאוֹתָהּ שְׁמִירָה שֶׁעָשָׂה לוֹ לֹא נֶעְדְרָה וְעוֹדֶנָּה תִּהְיֶה תָּמִיד. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁהוֹצִיאָם מִמְּקוֹם הָרַע הַהוּא שֶׁלֹּא נִטְמְעוּ שָׁם, עוֹד שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם עַצְמוֹ כְּשֶׁהָיָה מֵבִיא ה׳ הַמַּכּוֹת עַל מִצְרַיִם הָיָה שׁוֹמֵר אוֹתָם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות ט:ו) ״וּמִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, ״בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן״ וְגוֹ׳ (שמות ט:כו), ״וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר״ וְגוֹ׳ (שמות י:כג), ״וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית״ וְגוֹ׳ (שמות יב:כג), וְהוּא אָמְרוֹ ״יְסוֹבְבֶנְהוּ״.

וְאָמְרוֹ יְבוֹנְנֵהוּ – פֵּרוּשׁ, עַל יְדֵי שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָה שֶׁהִיא מְקוֹר הַבִּינָה, שֶׁבָּזֶה ״יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ״, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי ב:יא) ״תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה״. וְאָמְרוֹ ״כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ״ – כְּמַאֲמַר הַנָּבִיא (זכריה ב:יב) ״כִּי הַנּוֹגֵעַ בָּכֶם כְּנוֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ״. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין הָעַיִן סוֹבֶלֶת נְגִיעַת אֶצְבַּע הָאָדָם בָּהּ, וְהַטַּעַם לְצַד כִּי גּוּף הָאֶצְבַּע עָכוּר וְהָעַיִן זַכָּה, וְאֵין הָרוּחָנִי סוֹבֵל הַגַּשְׁמִי. וְהוּא סוֹד מַאֲמַר הָרַשְׁבִּ״י (זוהר ח״ב ריא:) שֶׁאָמַר: וַי לָהּ לְנִשְׁמְתָא דְּסָבְלָא אֶשָּׁא נוּכְרָאָה, פֵּרוּשׁ, הָאֵשׁ שֶׁבּוֹ נִכְנֶסֶת לְהַעֲנִישָׁהּ הִיא אֵשׁ נָכְרִיָּה בְּעֵרֶךְ אֵשׁ הַנְּשָׁמָה, וְלָזֶה תִּמְצָא שָׁם שֶׁנֶּפֶשׁ הַצַּדִּיק תִּטְבּוֹל בָּאֵשׁ הַנִּקְרָא נְהַר דִּינוּר, פֵּרוּשׁ, בְּעוֹד שֶׁלֹּא נִתְרַחֵק הָאֵשׁ וְלֹא נִגְשַׁם, שֶׁבָּזֶה לֹא יִצְטַעֲרוּ. וְהָבֵן סוֹדָן שֶׁל דְּבָרִים:

וְהוּא אָמְרוֹ כָּאן ״כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ״, כִּי הֵם רוּחָנִיִּים וְכָל חוּץ מֵהֶם גַּשְׁמִי, וְלָזֶה יָרֵעוּ וְיַשְׁחִיתוּ בָּהֶם אֲפִלּוּ נְגִיעַת הֶעָכוּר, כְּמוֹ שֶׁיָּרֵעַ נְגִיעַת יָד בְּאִישׁוֹן עַיִן. וְזֶה הָיָה אַחַר שֶׁהִנְחִילָם הַתּוֹרָה, וְלָזֶה קָדַם לוֹמַר ״יְבוֹנְנֵהוּ״ וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ״, וְהוּא טַעַם מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְהָבֵן:

עוֹד יִרְצֶה אָמְרוֹ ״יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ״ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת נד:, שְׁלֹשָׁה צְרִיכִין שְׁמִירָה, וְאֶחָד מֵהֶם הוּא תַּלְמִיד חָכָם, וְהַטַּעַם לְפִי שֶׁהַמַּזִּיקִין מִתְקַנְּאִים מִמַּעֲלַת בֶּן תּוֹרָה וּמִתְגָּרִים בּוֹ. לָזֶה אָמַר ״יְבוֹנְנֵהוּ״, פֵּרוּשׁ יִתֵּן לוֹ הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת תְּבוּנָה (משלי ב:יא), לָזֶה חָל עָלָיו לְשָׁמְרוֹ כְּאָמְרוֹ ״יִצְּרֶנְהוּ״ וְגוֹ׳:

פסוק יא

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ. רַזַ״ל (ספרי) דָּרְשׁוּ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ בּוֹ, (עיין רש״י ז״ל) וְחוּץ מִדִּבְרֵיהֶם יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זַ״ל (ויקרא רבה יז:ד) כִּי כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹבְרִים רְצוֹנוֹ אֵין בַּעַל הַדִּין נוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה אֶלָּא מַתְחִיל לְהָעִירוֹ בְּנִגְעֵי בָּתִּים אַחַר כָּךְ בְּנִגְעֵי בְּגָדִים וְכוּ׳, וְהוּא מַאֲמַר ״כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ״ כְּמוֹ כֵן ה׳ מְעוֹרֵר בָּנָיו, גַּם מְעוֹרְרָם כְּפִי הַיְּכֹלֶת שֶׁיּוּכְלוּ עֲמוֹד בּוֹ, כְּאָמְרָם זַ״ל (בראשית רבה נה:ב) שֶׁאֵין ה׳ מְנַסֶּה הָאָדָם אֶלָּא בְּשִׁעוּר שֶׁיּוּכַל לִסְבּוֹל.

וְאָמְרוֹ ״יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו״ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (ספרי דברים ג,כט) יְמִינוֹ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, שֶׁאִם עַל יְדֵי הֶעָרָה שֶׁיָּעִיר ה׳ לְיִשְׂרָאֵל יִתְעוֹרְרוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, תֵּכֶף יְמִינוֹ פְּשׁוּטָה. וְאָמַר ״יִפְרֹשׂ״ לְעָתִיד, זֶה שִׁיעוּרָהּ, טַעַם שֶׁיִּפְרֹשׂ כְּנָפָיו מֵעִיקָרָא הוּא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּקָּחֵהוּ לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הַחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא הָיָה פּוֹרֵשׂ כְּנָפָיו.

יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ – וְאָמְרוֹ ״יִשָּׂאֵהוּ״ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תיקוני זוהר תיקון ע קלא.) בְּפָסוּק (קהלת י:כ) ״וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר״, כִּי יֵשׁ כַּת אַחַת שֶׁל מַלְאָכִים שֶׁנִּקְרָאִים בַּעֲלֵי כְּנָפַיִם, וְשֵׁרוּתָם הִיא שֶׁכָּל דִּבּוּר טוֹב וּבִרְכַּת ה׳ הַיּוֹצֵאת מִפִּי אִישׁ יְהוּדִי יִשָּׂאוּהָ כַּנְפֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ ״יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ״, פֵּרוּשׁ יִשָּׂא הַבָּא מִמֶּנּוּ מֵהַטּוֹב.

פסוק יב

ה׳ בָּדָד יַנְחֶנּוּ. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, צו ז) בַּפָּסוּק (הושע ד:יז) ״חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרַיִם הַנַּח לוֹ״, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ בֵּינֵיהֶם אַחְדוּת אֲפִלּוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הַנַּח לוֹ, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ (אסתר ב:יא) ״וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה״, וְהוּא אָמְרוֹ ״ה׳ בָּדָד״ פֵּרוּשׁ כְּשֶׁהָעָם בָּדָד לְשׁוֹן בַּד – ה׳ יַנְחֶנּוּ.

וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר – פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אֵין ה׳ מַחְשִׁיב לוֹ עָוֹן זֶה. וּמַאֲמַר ״אֵין עִמּוֹ״ תִּתְפָּרֵשׁ עַל דֶּרֶךְ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה מא.) בְּפָסוּק (ירמיה ל:יז) ״דּוֹרֵשׁ אֵין לָהּ״, מִכְּלָל שֶׁיֵּשׁ לָהּ, כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ אָמַר ״אֵין עִמּוֹ״ מִכְּלָל שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ, אֶלָּא שֶׁאֵין ה׳ מְיַסְּרוֹ עַל זֶה.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אֵימָתַי ״ה׳ בָּדָד יַנְחֶנּוּ״? כְּשֶׁנִּגְמַר חֵלֶק הָרַע מִיִּשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר״, שֶׁהוּא חֵלֶק הָרַע הַדָּבוּק בָּאָדָם מֵחֵטְא הָאָדָם, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:

פסוק יג

יַרְכִּיבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי וְגוֹ׳. אֵין זֶה נִמְשָׁךְ עִם הָאָמוּר לְמַעְלָה, אֶלָּא הַתְחָלַת עִנְיָן וְנִמְשָׁךְ לְמַטָּה, וּגְזֵרַת הַדְּבָרִים הוּא ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן״ וְגוֹ׳.

פסוק יז

לֹא אֱלֹהַ. פֵּרוּשׁ, גַּם הֵם אֵינָם זוֹבְחִים לָהֶם לְצַד הֱיוֹתָם אֱלוֹהַּ, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת לָהֶם צָרְכֵיהֶם וּמְבֻקָּשָׁם. וּכְנֶגֶד מַה שֶׁעוֹשִׂים לַעֲבוֹדַת אֱלִילִים אָמַר ״אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם״, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אוֹתָם מַה טִיבָם שֶׁל הָאֱלִילִים הֵם עוֹבְדִים אוֹתָם. וְאָמְרוֹ ״חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ״ וְגוֹ׳, עַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (דברים יג:ז) ״כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ״ וְגוֹ׳:

פסוק יח

צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר חלק ג רז:) בְּשָׁעָה שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא אֶת הָאָדָם, נִמְלַךְ בַּמַּלְאָכִים וְאָמְרוּ לְפָנָיו ״מָה אֱנוֹשׁ״ וְגוֹ׳ (תהלים ח:ה), וְנִתְעַצֵּם ה׳ נֶגֶד דִּבְרֵי הַמַּלְאָכִים וּבְרָאוֹ וְהֶעֱנִישׁ הַמְּנַגְּדִים, עַד כָּאן, וְלָזֶה כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹבְרִים רְצוֹנוֹ מַחְלִישִׁים טַעַם לֵידָתוֹ שֶׁל אָדָם, וְהוּא אָמְרוֹ ״יְלָדְךָ תֶּשִׁי״.

וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ. תִּתְפָּרֵשׁ לְשׁוֹן עֲדִי, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (הושע ב:טו) ״וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ״, וְהַכַּוָּנָה שֶׁעֲשָׂאֲךָ מָחוֹל, עֲדִי עַל כָּל הַנִּבְרָאִים, אֲפִלּוּ עַל הַמַּלְאָכִים, כְּאָמְרוֹ (תהלים סו:יב) ״הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ״, אוֹ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיה מט:ג) ״יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר״, שֶׁעֲשָׂאֲךָ עֲדִי לוֹ יִתְבָּרַךְ. וְרַזַ״ל אָמְרוּ (ספרי) דְּרָשׁוֹת וּכְפַטִּישׁ וְגוֹ׳.

פסוק כ

כִּי דוֹר תַּהְפֻּכוֹת וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּסָמוּךְ ״אַסְתִּירָה פָנַי״ וְגוֹ׳, וּבָזֶה לֹא יַשְׁקִיף וְיִרְאֶה הֲגַם שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וִיחַנְּנוּ קוֹלָם, וְאֵין זֶה מִן הַנָּכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר הַטַּעַם ״כִּי דוֹר תַּהְפֻּכוֹת״, פֵּרוּשׁ מִתְהַפְּכִים מִטּוֹבָה לְרָעָה. וְאָמְרוֹ ״בָּנִים״, פֵּרוּשׁ אֲפִלּוּ יַחְשְׁבוּ לְהֵיטִיב לָבֹא אֶל גֶּדֶר שֶׁיִּהְיוּ נֶחְשָׁבִים בָּנִים, ״לֹא אֵמֻן בָּם״ כִּי יָשׁוּבוּ לְהַרְשִׁיעַ וְאֵין חֲזָרָתָם שְׁלֵמָה, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן רָאוּי הוּא לְהַסְתִּיר וְגוֹ׳:

פסוק כו

אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם. פֵּרוּשׁ ״אַפְאֵיהֶם״ – אַסְמִיךְ אַפִּי עִמָּהֶם עַד שֶׁיּוּשְׁבְּתוּ מֵאֱנוֹשׁ.

פסוק כז

לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה הַכְעָסוֹת הִכְעִיסוּנִי אוֹיְבֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ ״אָגוּר״ מִלְּשׁוֹן (משלי ו:ח) ״אָגְרָה בַקָּצִיר״, שֶׁאָגוּר הוּא כַּעֲסוֹ שֶׁל אוֹיֵב וְעוֹמְדִים הֵם לְכִלָּיוֹן, וּכְשֶׁיִּרְאוּ שֶׁהִשְׁבַּתִּי שֵׁם יִשְׂרָאֵל חָס וְשָׁלוֹם ״יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ״, פֵּרוּשׁ, יַחְשְׁבוּ כִּי יִשְׂרָאֵל אֱמוּנָתָם נָכְרִיָּה וְלֹא צַדִּיק, וְיִתְחַזֵּק דְּבַר אֱמֶת לְשֶׁקֶר חָס וְשָׁלוֹם. וְעוֹד חוֹשֵׁשׁ ״פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה״, פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד שֶׁיַּכְחִישׁוּ אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל וְדָתָם, יוֹסִיפוּ לַחֲטֹא לוֹמַר שֶׁאֱמוּנָתָם אֱמוּנָה רְאוּיָה, וְהוּא אָמְרוֹ ״פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה״, וְטוֹבָתָם וְשַׁלְוָתָם לֹא מֵה׳ הִיא אֶלָּא מֵעֲבוֹדָה זָרָה אֲשֶׁר הֵם עוֹבְדִים.

וְהוּא אָמְרוֹ וְלֹא ה׳ פָּעַל כָּל זֹאת, פֵּרוּשׁ, כָּל טוֹבָתָם וְהַצְלָחָתָם. וְהָרְאָיָה שֶׁלֹּא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל דָּבָר רַע מַה שֶׁהֵם אֵינָם עוֹשִׂים, וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה, וְהֵם מָשְׁלוּ בָּהֶם וַיְאַבְּדוּם.

אוֹ יִרְצֶה, שֶׁכָּל הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת שֶׁעָשׂוּ הַשְׁחָתָה גְּדוֹלָה בְּיִשְׂרָאֵל וְהִשְׁבִּיתוּ מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם, יֹאמְרוּ שֶׁלֹּא עָשָׂה כָּל זֶה ה׳ אֶלָּא בְּצֵרוּף כֹּחַ וְרָצוֹן עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא הִשְׁלִיטָתָם עֲלֵיהֶם:

פסוק כח

כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת. פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵין חֲשָׁשׁ שֶׁהַגּוֹי יִרְאֶה וְיִקַּח מוּסָר וְיֹאמַר: וּמָה אֵלּוּ עַל שֶׁהִכְעִיסוּ מְעַט רָאָה מַה עָלְתָה בְּיָדָם וְכוּ׳ וְיֵיטִיב מַעֲשָׂיו, וְהוּא אָמְרוֹ ״כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת״, פֵּרוּשׁ אֵין בְּטִבְעוֹ דָּבָר זֶה וְאָבוּד הוּא מֵעֵצוֹת כָּאֵלּוּ, ״וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה״ לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ ״לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת״, פֵּרוּשׁ חֳרִי הָאַף הַבָּא עַל יִשְׂרָאֵל, וּמִזֶּה יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם מַה תִּהְיֶה עַל מַעֲלָם.

פסוק ל

אֵיכָה יִרְדֹּף. יֵשׁ לְפָרְשׁוֹ הֶעָרָה לַגּוֹי שֶׁאֵינוֹ מִתְעוֹרֵר בְּהֶעָרָה נִרְגֶּשֶׁת שֶׁהִיא ״אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, אֶחָד מֵהָאֻמּוֹת אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ כִּי בְּכָל מִלְחָמוֹת הָרְגִילִים בֵּין הָאֻמּוֹת לֹא יִמָּצֵא דָּבָר כָּזֶה, שֶׁאֵין שׂוֹנֵא מַשִּׂיג כֹּחַ וּגְבוּרָה כָּזוֹ בֵּין הָעַמִּים.

אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף. פֵּרוּשׁ, אֶחָד הַמְּיֻחָד מֵהָאֻמּוֹת אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל וְכוּ׳. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי בְּפָסוּק (ויקרא כו:ח) ״וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה״ וְגוֹ׳:

אִם לֹא כִּי צוּרָם. פֵּרוּשׁ מִדַּת הַדִּין, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (דברים לב:ד) ״הַצּוּר תָּמִים״ וְגוֹ׳. וְאָמְרוֹ ״וַה׳ הִסְגִּירָם״ פֵּרוּשׁ מִדַּת רַחֲמִים עִם מִדַּת הַדִּין, שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא הָיָה כָּל כָּךְ יְרִידָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּפְּלוּ אֶלֶף לִפְנֵי אֶחָד.

פסוק לא

כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הַטַּעַם שֶׁיִּתְלוּ טַעַם אֶחָד אֶלֶף כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה׳ הִסְגִּירָם, וְלֹא יִתְלוּ לוֹמַר מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה׳ וְגוֹ׳ חָס וְשָׁלוֹם, וּכְמַאֲמַר מֹשֶׁה לַה׳ בְּמַעֲשֵׂה הַמְּרַגְּלִים, כִּי הַתּוֹקֶף שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ כְּתָקְפָּם שֶׁל הָאוּמּוֹת, שֶׁאֵין לְךָ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָמְדָה יָמִים רַבִּים, בְּסוֹד (משלי יב:יט) ״וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר״, וְצֵא וּלְמַד מֵעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל כְּמוֹשׁ אֲשֶׁר תָּעוּ אַחֲרֶיהָ רוֹב הָאוּמּוֹת וְכַמָּה הִפְלִיאָה עֲשׂוֹת כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ סְעַדְיָה גָּאוֹן, וְאַף עַל פִּי כֵן וְהָיָה כְּלֹא הָיָה, וְרַבּוֹת כָּאֵלֶּה. אֲבָל צוּרֵנוּ שַׂגִּיא כֹחַ מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וַאֲפִלּוּ הַגּוֹיִם יַסְכִּימוּ עַל זֶה, כָּאָמוּר בְּדִבְרֵי הַנָּבִיא (מלאכי א:יא) ״כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם״, וּכְשֶׁיִּרְאוּ מַפֶּלֶת יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ זֶה גַּם הֵם יִשְׁפְּטוּ כֵן, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים״ לְשׁוֹן דַּיָּנִים, כְּאָמְרוֹ (שמות כא:כב) ״וְנָתַן בִּפְלִילִים״, פֵּרוּשׁ יִשְׁפְּטוּ גַּם הֵם שֶׁלֹּא כְצוּרֵנוּ צוּרָם, אֶלָּא כְּשֶׁרוֹאִים הַשְׁחָתַת יִשְׂרָאֵל יְנַכְּרוּ אֶת הָאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״פֶּן יְנַכְּרוּ וְגוֹ׳ פֶּן יֹאמְרוּ״ וְגוֹ׳.

פסוק לב

כִּי מִגֶּפֶן וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, נוֹתֵן טַעַם לִמְכִירָתָם וּלְהַקּוֹדֵם לָהּ ״אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם״. וְאָמְרוֹ ״מִגֶּפֶן״ – כְּבָר הוֹדַעְתִּי כִּי דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה יֵשׁ כְּנֶגְדּוֹ בַּסִּטְרָא אָחֳרָא, כְּאָמְרוֹ (קהלת ז:יד) ״גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה״ וְגוֹ׳, וְיִשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לְגֶפֶן (בראשית רבה צט,ח) דִּכְתִיב (תהלים פ:ט) ״גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ״, וּכְנֶגְדָּם כְּשֶׁהִרְשִׁיעוּ אָמַר ״מִגֶּפֶן סְדֹם״, וְגֶפֶן הִיא אִילָן הָרַע שֶׁל אֲחִיזַת הָרְשָׁעִים, כְּמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ״ וְגוֹ׳, וּלְפִי שֶׁאֵינָם אֶלָּא אוֹחֲזִים בָּהּ וְאֵין כָּל עַנְפָּם מִמֶּנָּה, לָזֶה אָמַר ״מִגֶּפֶן״ וְלֹא אָמַר ״כִּי גֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם״, וּבָחַר מִכָּל דּוֹמֶה הָרַע סְדֹם, לְפִי שֶׁנִּתְמַלְּאָה סְאָתָם כִּסְדֹם.

וְאָמְרוֹ ״וּמִשַּׁדְמוֹת עֲמוֹרָה״, כִּי כְּמוֹ שֶׁבְּעַנְפֵי אִילָן הַקָּדוֹשׁ יֵשׁ גָּדֵר לְמַעְלָה מִגָּדֵר, וְהָעֶלְיוֹן יִתְיַחֵס אֵלָיו שֵׁם זָכָר לִהְיוֹתוֹ מַשְׁפִּיעַ, וְהַתַּחְתּוֹן יִתְיַחֵס אֵלָיו שֵׁם נְקֵבָה לִהְיוֹתוֹ נִשְׁפָּע, כְּמוֹ כֵן הִמְשִׁיל אֲחִיזוֹת בְּשָׁרְשׁוֹ הָרַע לִשְׁנֵי גְּדָרִים: גָּדֵר הָרִאשׁוֹן יִקָּרֵא גֶּפֶן, וְגָדֵר שֵׁנִי נִקְרָא שָׂדֶה, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין בְּדוּגְמָתָם בַּקְּדוּשָּׁה וְיֵאוֹרוּ עֵינָיו:

פסוק לד

הֲלֹא הוּא כָּמוּס עִמָּדִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁבִּשְׁבִיל כַּעַס אוֹיֵב נִמְנַעְתִּי מֵעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט הַמִּתְחַיֵּב לָהֶם עַל מַעֲשֵׂיהֶם, לֹא מִפְּנֵי זֶה יִפָּטְרוּ מֵעֹנֶשׁ הַמַּגִּיעַ לָהֶם, הֲלֹא הוּא כָּמוּס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרוֹתַי לְיוֹם הַדִּין. וְעַל זֶה אָמַר הַנָּבִיא (ישעיהו י:ג) ״וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה״, וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁחָרַד שְׁמוּאֵל מִפַּחַד יוֹם הַדִּין, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ד:) בְּמַעֲשֵׂה בַּעֲלַת אוֹב. וְכָפַל לוֹמַר ״כָּמוּס עִמָּדִי חָתוּם״ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות לד:ז) ״נוֹשֵׂא עָוֹן״, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְגָדֵר שֶׁיֹּאמַר ״נִלְאֵיתִי נְשׂוֹא״ (ישעיהו א:יד) יַחְתְּמֵהוּ בָּאוֹצָרוֹת וְיִנְקֹם הוּא מֵעוֹשֵׂי רִשְׁעָה בְּהוֹצָאַת שֶׁמֶשׁ מִנַּרְתִּיקָהּ (נדרים ח:) וְלִהַט אוֹתָם יוֹם ה׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״לִי נָקָם״ פֵּרוּשׁ שֶׁיִּנְקֹם הוּא בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל:

פסוק לה

לִי נָקָם וְשִׁלֵּם. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה ג:) שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא יוֹצִיא הַשֵּׁם חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, הָרְשָׁעִים נִדּוֹנִים בָּהּ וְלִהֲטָה אוֹתָם, וְהַצַּדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ. וְהוּא אָמְרוֹ ״לִי נָקָם וְשִׁלֵּם״, פֵּרוּשׁ, נָקָם לָרְשָׁעִים, וְשִׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים.

לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם. הוּא סוֹד מַאֲמַר (סוטה מט.) ״עִקְּבוֹת מְשִׁיחָא״, וְהוּא בֵּרוּרֵי נִיצוֹצֵי רַגְלֵי ס״מ כְּשֶׁתָּמוּט רַגְלָם שֶׁל עוֹשֵׂי רִשְׁעָה, וְתִגָּמֵר מִמַּה שֶׁנָּגַע בָּהּ מִדָּבָר הַמַּעֲמִיד, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן.

כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם, וְגוֹ׳. הוּא מַאֲמַר הַנָּבִיא (צפניה א:ז) ״כִּי קָרוֹב יוֹם ה׳״ וְגוֹ׳.

וְחָשׁ עֲתִידוֹת לָמוֹ. הֵם הַנֶּחָמוֹת הָעֲתִידוֹת, כְּשֶׁיִּשְׁתַּלְּמוּ עוֹשֵׂי רִשְׁעָה תֵּכֶף יְמַהֵר לְקַיֵּם הַבְטָחוֹת הָעֲתִידוֹת לַצַּדִּיקִים.

פסוק לו

כִּי יָדִין ה׳ עַמּוֹ וְגוֹ׳. אַחַר שֶׁגָּמַר עִנְיַן מַכְעִיסֵי אֵל עַד סוֹפָם, חָזַר לְהַבְטִיחַ לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לְעוֹלָם יָרִיב אִתָּם. ״כִּי יָדִין ה׳ עַמּוֹ״ – פֵּרוּשׁ, יַעֲמִיד בְּמִשְׁפָּט כּוֹסוֹת הַתַּרְעֵלָה אֲשֶׁר עֲבָרוּם, וְיִרְאֶה צָרוֹת שֶׁעָבְרוּ עַל הַצַּדִּיקִים, מֵהֶם הָרְגוּ, מֵהֶם שָׂרְפוּ, מֵהֶם הִפְשִׁיטוּם, וּבִשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר נִצְטַעֲרוּ יִתְנֶחָם. וְהוּא אָמְרוֹ ״וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם״ – פֵּרוּשׁ, בִּשְׁבִילָם יִתְנֶחָם לוֹמַר דַּי צָרוֹת הַגָּלוּת. וְעוֹד, כְּשֶׁיִּרְאֶה ה׳ שֶׁאֵין כֹּחַ בְּיִשְׂרָאֵל לְהַצִּיל עַצְמָן מֵהַגָּלוּת, וְכֹחַ אֵין בַּצַּדִּיקִים לְיַסֵּר בְּשֵׁבֶט מוּסָר לְמַרְגִּיזֵי אֵל, גַּם לֹא יִשָּׁאֲרוּ בְּיִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וּנְבִיאִים חוֹזִים בַּעֲלֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְ״אֵין אֶשְׁכּוֹל״ וְגוֹ׳ (מיכה ז:א), וְהוּא אָמְרוֹ ״כִּי אָזְלַת יָד״, וּבָזֶה ״אֶפֶס עָצוּר״ – פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ (שמואל א׳ ט:יז) ״יַעְצֹר בְּעַמִּי״ – פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵין כֹּחַ לַמַּדְרִיכִים בְּדַרְכֵי ה׳ לְהַדְרִיכָם, ״וְעָזוּב״ – פֵּרוּשׁ, וּמִצַּד זֶה נִשְׁאָר הָעָם עָזוּב.

פסוק לז

אֵי אֱלֹהֵימוֹ. יִשְׂרָאֵל יֹאמַר: ״אֵי אֱלֹהֵימוֹ?״ הֲגַם שֶׁאֵין מַעֲשֵׂיהֶם מְהֻגָּנִים, אַף עַל פִּי כֵן יָבֹא בְּטַעֲנָה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים הָרָמוּז בְּתֵיבַת צוּר, וְהוּא חָסָיוּ בוֹ. כִּי יִשְׂרָאֵל, הֲגַם שֶׁיַּרְשִׁיעוּ וְיַעַבְרוּ עַל חֵלֶק מִמִּצְווֹת ה׳, אַף עַל פִּי כֵן כָּל מַחְסֵיהֶם בַּה׳, וְעָלָיו סוֹבְלִים דַּלּוּת וְשִׁפְלוּת, וְנֶהֱרָגִים עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ, וְעוֹמְדִים וּמְצַפִּים לְצוּר גּוֹאֲלָם, וְהוּא אָמְרוֹ ״חָסָיוּ בוֹ״.

פסוק לח

וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ וְגוֹ׳ – הוּא מַאֲמַר ה׳ נֶגֶד דִּבְרֵיהֶם, וְהַרְדָּפַת הַדְּבָרִים הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״כִּי יָדִין״ וְגוֹ׳ וְיִתְנַחֵם עַל מַה שֶׁסָּבְלוּ עֲבָדָיו, וְעוֹד כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְגוֹ׳ וְאָמַר וְגוֹ׳, וְהֵשִׁיב ה׳ ״אֲשֶׁר חֵלֶב וְגוֹ׳ יָקוּמוּ״, וּמוּבָן הַדָּבָר מֵעַצְמוֹ הַכָּרָתָם שֶׁל אוֹכְלֵי זְבָחֵימוֹ כִּי לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ, וְיַכִּירוּ כִּי ה׳ הוּא לְבַדּוֹ מוֹשִׁיעַ, וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי״ וְגוֹ׳.

יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה: יֵשׁ שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה לֶאֱלוֹהַּ גָּמוּר, וְיֵשׁ שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה לְאֶמְצָעִי, וְעַל שְׁנֵיהֶם צִוָּה ה׳ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּהוּ בִּמְקוֹמוֹ (שמות כ:ד). לָזֶה אָמַר כְּנֶגֶד הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה לְאֶמְצָעִי אָמַר ״יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם״ – עֵזֶר בְּעָלְמָא, כִּי לְסִבָּה זוֹ עֲשָׂאוּהָ לַעֲזוֹר לְהוֹעִיל בֵּינֵיהֶם וּבֵין אֱלֹהֵי עוֹלָם, וּכְנֶגֶד הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה לֶאֱלוֹהַּ גָּמוּר אוֹמֵר ״יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה״.

פסוק לט

רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְגוֹ׳. כָּפַל לוֹמַר שְׁתֵּי פְּעָמִים ״אֲנִי אֲנִי״ כְּנֶגֶד שְׁתֵּי טָעֻיּוֹת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁרָמַזְנוּ בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה, לָזֶה אָמַר ״אֲנִי״ – פֵּרוּשׁ וְלֹא אַחֵר שֶׁאַתֶּם חוֹשְׁבִים בּוֹ לֶאֱלוֹהַּ גָּמוּר, וּכְנֶגֶד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעוֹשִׂים לְאֶמְצָעִי אָמַר ״אֲנִי הוּא״ – פֵּרוּשׁ לְבַדִּי, וְגָמַר אוֹמֶר ״וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי״ – אֶמְצָעִי בֵּינִי לְבֵין הַנִּבְרָאִים.

אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה. זֶה כְּנֶגֶד כַּת הָאוֹמְרִים שֶׁפּוֹעֵל הָרַע אֵינוֹ פּוֹעֵל הַטּוֹב וּשְׁתֵּי יְכוֹלוֹת יֵשׁ, לָזֶה אָמַר ״אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה״, וְלֹא בִּפְרָט זֶה בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּפְרָטֵי פָּעֳלֵי הָרַע ״אֲנִי מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (פסחים סח.) יְעֻיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם.

וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל. פֵּרוּשׁ, שֶׁכָּל הַנִּבְרָאִים יָמוּתוּ, וְלָזֶה דִּיֵּיק לוֹמַר ״וְאֵין מִיָּדִי״ וְלֹא אָמַר ״וְאֵין מַצִּיל מִיָּדִי״.

פסוק מ

כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, שֶׁנִּשְׁבַּע בִּנְשִׂיאוּת יָדָיו לְשַׁנֵּן חַרְבּוֹ לִנְקֹם מִצָּרָיו, וְהוּא אָמְרוֹ ״אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוֹ ״וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט״ פֵּרוּשׁ יִתְקֹף בְּמִדַּת הַדִּין.

אוֹ יִרְצֶה, שֶׁתַּסְכִּים גַּם מִדַּת הָרַחֲמִים וְתִתְחַזֵּק בַּמִּשְׁפָּט לְהָשִׁיב נָקָם לְצָרֵי ה׳ שֶׁהֵם אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵינָם שׂוֹנְאִים אוֹתָנוּ אֶלָּא עַל דְּבֵקוּתֵנוּ בַּה׳, וְאוֹמֵר ״וְלִמְשַׂנְאַי״ – הֵם כַּת הַמַּעֲבֶרֶת יִשְׂרָאֵל עַל דָּת.

פסוק מג

הַרְנִינוּ גוֹיִם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כִּי בַּעֲשׂוֹת ה׳ נְקָמָה בְּאוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל וִירוֹמֵם מַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל, יְרַנְּנוּ הַגּוֹיִם עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשַׁבְּחָם וּלְרוֹמְמָם, כְּאָמְרוֹ (תהלים קמד:טו) ״אַשְׁרֵי הָעָם״ וְגוֹ׳.

כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם. וְאָמְרוֹ ״כִּי דַם וְגוֹ׳ וְנָקָם״ וְגוֹ׳ – פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא דָּם לְבַד, אֶלָּא גַּם צָרָיו אֲשֶׁר חָרְשׁוּ אָוֶן לוֹ יָשִׁיב ה׳ לָהֶם נָקָם שֶׁחָשְׁבוּ לַעֲשׂוֹת, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים ז:יז) ״יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ״.

וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. וְאָמְרוֹ ״וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ״ הוּא גְּמַר הַדְּבָרִים שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר ״כִּי יָדִין ה׳ עַמּוֹ״ וְגוֹ׳, וְגָמַר אוֹמֶר כִּי הַנִּמְצָא עֲדַיִן מֵהַחֲטָאִים עַל יִשְׂרָאֵל תְּכַפֵּר עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר הָיְתָה לְשַׁמָּה וּלְחֶרְפָּה שָׁנִים רַבּוֹת, זֶה יִהְיֶה לְכַפָּרַת עֲוֹן עַם ה׳.

פסוק מד

הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן. פֵּרוּשׁ, הָיָה עוֹמֵד עִמּוֹ, אֲבָל הַדִּבּוּר לֹא דִּבֵּר אֶלָּא מֹשֶׁה כְּאָמְרוֹ ״וַיְדַבֵּר״, וְכֵן אָמַר ה׳ ״וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם״ לְשׁוֹן יָחִיד אֶל מֹשֶׁה. וְאָמְרוֹ ״וְהוֹשֵׁעַ״ וְלֹא אָמַר ״וִיהוֹשֻׁעַ״ כְּמוֹ שֶׁקָּרָא לוֹ מֹשֶׁה, לְפִי שֶׁתּוֹסֶפֶת הַיּוֹ״ד הִיא לִיקָר וּגְדוּלָּה כָּרָמוּז בְּמַאֲמַר (במדבר יג:טז) ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ״ וְגוֹ׳, וּכְשֶׁהִשְׁוָם הַכָּתוּב וְאָמַר ״הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן״ הֵסִיר הַיּוֹ״ד, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיהו י:טו) ״הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן״ וְגוֹ׳:

פסוק מח

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר. אָמְרוֹ ״לֵאמֹר״, שֶׁיֹּאמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא עוֹלֶה לָמוּת, וְזֶה מְכֻוָּן לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁדָּרְשׁוּ (ספרי) בְּאָמְרוֹ ״בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה״ לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים וְכוּ׳ יְעֻיַּן שָׁם דְּבָרָיו:

פסוק נ

וּמֻת בָּהָר. פֵּרוּשׁ, הִתְרַצֵּה לָמוּת, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹקֵחַ נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו אֶלָּא לִרְצוֹנָם. וְאָמְרוֹ ״וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ״ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (כתובות קד.) שֶׁיּוֹצְאִים הַצַּדִּיקִים לְהַקְבִּיל פְּנֵי צַדִּיק, וְלָזֶה אָמַר ה׳ אֵלָיו שֶׁיֵּאָסֵף אֶל עַמָּיו הַבָּאִים לִקְרָאתוֹ.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי בָא לָתֵת שְׁלֹשָׁה טְעָמִים לְמִיתַת אִישׁ הָאֱלֹהִים. וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב ״וּמֻת״, וְהַטַּעַם ״בָּהָר״ – פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יד.) לָמָּה נִקְבַּר מֹשֶׁה בְּהַר נְבוֹ, בִּשְׁבִיל עֲוֹן פְּעוֹר, כִּי בְּכָל זְמַן שֶׁיִּזְקֹף רֹאשׁוֹ פְּעוֹר יִמְצָא כְּנֶגְדּוֹ מֹשֶׁה וְנִכְנָע, וּכְאָמְרוֹ (דברים לד,ו) ״וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר״. טַעַם שֵׁנִי – ״אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה״, פֵּרוּשׁ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַשִּׂיג הָאֹשֶׁר שֶׁהִשִּׂיג בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשִׂים טוֹבִים הַנּוֹרָאִים, מַה שֶׁאֵין יָכוֹל לְהַשִּׂיג בְּעוֹדוֹ מְשֻׁתָּף עִם הַגּוּף שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיג הַמַּעֲלָה הַהִיא, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה״ – פֵּרוּשׁ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. שְׁלִישִׁי – ״וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ״ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יט), בַּפָּסוּק (דברים לג,כא) ״וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם״ וְגוֹ׳, שֶׁבְּאֶמְצָעוּת מֹשֶׁה יִזְכּוּ דּוֹר הַמִּדְבָּר, וְהֵם מִתְיַחֲסִים אֵלָיו כְּאָמְרוֹ (שמות לב,ז) ״רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ״, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְהֵאָסֵף אֶל״ – פֵּרוּשׁ לְסִבַּת עַמֶּיךָ לַהֲבִיאָם לָעוֹלָם הַבָּא. וַהֲגַם שֶׁבְּאַהֲרֹן מָצִינוּ שֶׁאָמַר כֵּן גַּם כֵּן (דברים לה,כט) ״וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו״, בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לִדְרֹשׁ דּוֹרְשִׁין.

פסוק נא

עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם וְגוֹ׳ עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם וְגוֹ׳. עַיֵּין מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת חֻקַּת (במדבר כ:יב) בְּעִנְיָן זֶה בְּאוֹרֶךְ.

פסוק נב

כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים ל״ד:א) ״וַיַּרְאֵהוּ ה׳ אֶת כָּל הָאָרֶץ״, וְעַיֵּין מַה שֶּׁפֵּירַשְׁתִּי שָׁם.

וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ וְגוֹ׳. קָשֶׁה, אַחַר שֶׁאָמַר ״וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא״, מַה מָקוֹם לַחְזוֹר וְלוֹמַר ״אֶל הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳? וְיִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה ב,ט) שֶׁעָתִיד מֹשֶׁה לִכָּנֵס לָאָרֶץ עִם הָאָבוֹת לֶעָתִיד לָבֹא, וְאָמְרוּ בַּזֹּהַר (חלק ב קכ.) כִּי הוּא יָבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ בְּבֹא גְּאֻלָּתָם. וְלָזֶה כְּשֶׁאָמַר ה׳ ״וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא״ חָשׁ שֶׁיִּהְיוּ הַדְּבָרִים נִשְׁמָעִים שֶׁמַּחְלִיט לוֹ בִּיאַת הָאָרֶץ לְעוֹלָם וָעֶד, לָזֶה אָמַר ״אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן״ וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ, עַתָּה, וְלֹא אֶל אֲשֶׁר יִתֵּן לֶעָתִיד. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (דברים ג,כה) ״אֶעְבְּרָה נָּא״.

חסלת פרשת האזינו

פרק לג

פסוק א

וְזֹאת הַבְּרָכָה. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ ״וְזֹאת״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו בִּתְחִלַּת עִנְיָן. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן נֶאֱמַר כָּל הַכָּתוּב, אִם לְהוֹדִיעַ הַמְּבָרֵךְ וְהַמִּתְבָּרֵךְ הֲלֹא נִכָּרִים הֵם הַדְּבָרִים בְּלֹא פָּסוּק זֶה אִם הָיָה מַתְחִיל מִפָּסוּק ״וַיֹּאמֶר״ וְגוֹ׳, וְאִם לְהוֹדִיעַ כִּי זֶה הָיָה לִפְנֵי מוֹתוֹ סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ, מוּבָנִים הֵם הַדְּבָרִים מִמַּה שֶׁלְּפָנָיו וּלְאַחֲרָיו שֶׁסָּמוּךְ לְמִיתָתוֹ הָיוּ הַדְּבָרִים. וּמַה גַּם כִּי מַה צֹרֶךְ יֵשׁ בְּהוֹדָעַת הַזְּמַן?

וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לְשַׁבֵּחַ אִישׁ הָאֱלֹהִים מַה גָּדְלוּ מַעֲשָׂיו. הִנֵּה בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת לָזֶה סָמוּךְ לְמַאֲמַר ״וְזֹאת הַבְּרָכָה״ מִלְּפָנֶיהָ, אָמַר הַכָּתוּב הֶחְלֵט הַגְּזֵרָה עַל מֹשֶׁה לָמוּת בְּאָמְרוֹ (דברים לב:מט) ״עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים וְגוֹ׳ וּמֻת וְגוֹ׳ עַל אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳, וְאִם כֵּן יֹאמַר הָאוֹמֵר כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ טִינָא הָיָה בְּלִבּוֹ עַל מִיתָתוֹ אֲשֶׁר הָיָה לָהּ סִבָּה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אַחַר שֶׁרָץ אַחֲרֵיהֶם כְּסוּס (מדרש תנחומא) גָּרְמוּ לוֹ מִיתָה בְּחוּץ לָאָרֶץ וּמְנָעוּהוּ מֵעֲבוֹר לָאָרֶץ אֲשֶׁר נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשׁוֹ לָהּ. וְטֶבַע אֱנוֹשׁ יַרְחִיק הַסּוֹבֵב רַע, וַהֲגַם שֶׁיָּדוּעַ הוּא הַצַּדִּיק לְסַבְלָן אַחַר הַיְּכֹלֶת, זֶה יוֹעִיל שֶׁלֹּא לִשְׂנֹא אוֹתָם, אֲבָל קֻרְבַת הַלֵּב הִיא נִמְנַעַת עַל כָּל פָּנִים. לָזֶה בָּא דְּבַר ה׳ בְּתוֹרָתוֹ וְהֵעִיד עַל הַצַּדִּיק וְאָמַר כִּי מִלְּבַד שֶׁלֹּא שָׂנֵא אוֹתָם וְלֹא הִרְחִיקָם מִלִּבּוֹ, עוֹד לוֹ ״זֹאת הַבְּרָכָה״ וְגוֹ׳. וְלָזֶה אָמַר ״וְזֹאת״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְהָעִיר גֶּדֶר הַקּוֹדֵם שֶׁיִּסְתּוֹבֵב מֵהַמַּאֲמָר הַסָּמוּךְ, וְהָבֵן.

וְגָמַר אוֹמֶר ״לִפְנֵי מוֹתוֹ״, פֵּרוּשׁ סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ, לְהָעִיד עוֹד עַל הַפְלָגַת צִדְקוּתוֹ, דַּהֲגַם דִּזְמַן הַהֶרְגֵּשׁ שֶׁהוּא פֶּרֶק הַנְּסִיעָה שֶׁהַדָּבָר יְחַיֵּב לִשְׂנֹא, אַף עַל פִּי כֵן בֵּרַךְ אוֹתָם, וְהֵעִיד הַכָּתוּב עַל הַבְּרָכָה הֱיוֹתָהּ מְעֻלָּה וּשְׁלֵמָה בְּכָל לִבּוֹ בְּמַה שֶׁכָּתַב וָא״ו בִּתְחִלַּת תֵּבָה לְהָעִיר עַל מַה רַב גָּדְלָהּ.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ ״וְזֹאת״ וְגוֹ׳, לֶהֱיוֹת שֶׁקָּדְמוּ בְּרָכוֹת אֲחֵרִים – אַבְרָהָם בֵּרַךְ אֶת יִצְחָק, וְיִצְחָק לְיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב לְבָנָיו, וְכֻלָּן נִתְקַבְּצוּ לְרֹאשׁ יִשְׂרָאֵל. לָזֶה כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה לְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל דִּקְדֵּק בִּדְבָרָיו כִּי בִּרְכָתוֹ הִיא תּוֹסֶפֶת עַל הָרִאשׁוֹנִים, עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) בְּפָסוּק (דברים א:יא) ״ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יֹסֵף וְגוֹ׳ וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם״ וְגוֹ׳, שֶׁהַכַּוָּנָה זוֹ הִיא מִשֶּׁלִּי וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁמַּקְפִּיד לְדַקְדֵּק אֲשֶׁר הוּא מוֹסִיף לְבָרֵךְ, וּכְמוֹ כֵן הֵעִיד כָּאן כִּי בִּרְכָתוֹ הִיא תּוֹסֶפֶת עַל בִּרְכוֹת הָרִאשׁוֹנִים, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּמַאֲמַר ״וְזֹאת״.

וְאָמְרוֹ ״הַבְּרָכָה״ בְּה״א, מְעִידָה הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַמְּעֻלָּה וְהַמְּשֻׁבַּחַת יוֹתֵר מִכֻּלָּן, וְגָמַר הַכָּתוּב לוֹמַר הַדְּבָרִים שֶׁבָּהֶם תִּתְעַלֶּה עַל כָּל בְּרָכָה.

הָא׳) ״אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה״, וְיָדוּעַ הוּא מַעֲלָתוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אֱלֹהֵי עוֹלָם בְּהוֹכִיחוֹ אַהֲרֹן וּמִרְיָם (במדבר יב:ז), וְשָׁם פֵּרַשְׁתִּי.

ב׳) ״אִישׁ הָאֱלֹהִים״ – צֵא וּלְמַד מֶה עָצְמוּ רַזַ״ל (מדרש תנחומא ב) לִדְרֹשׁ בְּתֵבָה זוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לוֹמַר שֶׁהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (רות א:ג) ״אִישׁ נָעֳמִי״, וְהַכַּוָּנָה שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה גּוֹזֵר וְה׳ מְקַיֵּם, וְהָבֵן. וְעַיֵּן מַה שֶׁנְּפָרֵשׁ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא בְּסָמוּךְ:

ג׳) ״אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהֵם כְּלִי מוּכָן לְקַבֵּל הַבְּרָכוֹת מַה שֶׁלֹּא הָיָה עַד עַתָּה, וְצֵא וּלְמַד שֶׁלֹּא שָׁרְתָה שְׁכִינָה בִּכְלָלוּתָם אֶלָּא עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִתְקַבְּצוּ כֹּחוֹת הַקְּדוּשָּׁה שֶׁהֵם בְּמִסְפַּר שִׁשִּׁים רִבּוֹא. וְאָמְרוֹ ״אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״בְּנֵי״, אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְצָרֵף עִמָּהֶם הַנֶּעֱלָמָה מֵעֵינֵי כָּל חַי שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא עִם יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בְּצָרָה, דִּכְתִיב (תהלים צא:טו) ״עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה״. וִידִיעַת הַהֲפָכִים שָׁוָה, שֶׁנִּתְכַּוֵּן מֹשֶׁה שֶׁהוּא הַשּׁוֹשְׁבִין לְבָרְכָהּ עִמָּהֶם.

ד׳) ״לִפְנֵי מוֹתוֹ״, כִּי הֲגַם שֶׁגָּדוֹל עֵרֶךְ מֹשֶׁה, תּוֹסֵף רוּחוֹ וְכֹחוֹ בְּעֵת אֲשֶׁר יַגִּיעַ הָעֵת אֲשֶׁר יֵאָסֵף אֶל עַמָּיו, וּלְצַד הָאַרְבָּעָה טְעָמִים הִגְדִּילָהּ ה׳ וְיִחֲדָהּ לְמַעְלָה מִכּוּלָּם בְּאָמְרוֹ ״וְזֹאת הַבְּרָכָה״.

עוֹד יִרְמֹז בְּאָמְרוֹ ״וְזֹאת״ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני, ספרי כאן) שֶׁלֹּא זָכָה מֹשֶׁה שֶׁיִּקָּרֵא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד שֶׁבֵּרַךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהוּא מַה שֶׁהֵעִיר בְּאָמְרוֹ ״וְזֹאת״, פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד כָּל אֲשֶׁר פָּעַל וְעָשָׂה מֵהַיּוֹשֶׁר, כְּשֶׁהוֹסִיף זֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּזֶה נִקְרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים.

אִישׁ הָאֱלֹהִים. יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין יז.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אִם יָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵישֵׁב בְּדִין עִם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּפָנָיו, עַד כָּאן. הָא לָמַדְתָּ כִּי מַה שֶׁמּוֹעִילִים הַצַּדִּיקִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְהִתְעַצְּמוּתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא לִזְכּוֹת מִכֹּחַ הָרַחֲמִים אֲבָל בְּדִין לֹא, וּכְמַאֲמַר דָּוִד (תהלים קמג:ב): ״וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָּל חָי״, פֵּרוּשׁ כָּל צַדִּיק שֶׁיִּקָּרֵא חַי. וְכָאן הוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי צַדִּיק זֶה נִתְעַצֵּם וּפָעַל הַטּוֹב אֲפִלּוּ בְּעֵרֶךְ בְּחִינַת הַדִּין הָרָמוּז בֶּ״אֱלֹהִים״, וְהוּא אָמְרוֹ ״אִישׁ הָאֱלֹהִים״, וְאִם יָבוֹא ה׳ לַעֲמֹד עִמּוֹ בְּדִין – יוּכַל, כִּי הִפְלִיא לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר.

עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמָר זֶה לְהָעִיד עָלָיו כִּי כָּל הִתְעַצְּמוֹ בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת הַיְּדוּעוֹת לוֹ לֹא הָיוּ אֶלָּא לְצַד יִרְאָתוֹ מֵאֱלֹהָיו, לֹא שֶׁהָיָה טִבְעוֹ מְסַיְּעוֹ אֶל הַדָּבָר, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא כב:) שָׁאוּל בְּאַחַת וְלֹא עָלְתָה לוֹ וְדָוִד וְכוּ׳, כִּי שָׁאוּל הָיָה מִטִּבְעוֹ מָזוּג וְלֹא הָיָה חַם וּמָהִיר לִטְעוֹת, וְלָזֶה בְּאַחַת שֶׁשָּׁגַג יָצְתָה מִמֶּנּוּ הַמְּלוּכָה לְפִי טִבְעוֹ. מְשַׁעֲרִים בְּנֵי עֶלְיוֹן שֶׁאִם הָיָה כְּטִבְעוֹ שֶׁל דָּוִד אַדְמוֹנִי הָיָה עוֹשֶׂה כְּדָוִד עֶשֶׂר יָדוֹת. וְהֵן הָאִישׁ מֹשֶׁה יֵשׁ מָקוֹם לַחְשֹׁב שֶׁהָיָה עָנָיו מִטִּבְעוֹ וְהָיָה בְּכֻלָּן [סַבְלָן] מִטִּבְעוֹ, לָזֶה הֵעִידָה הַתּוֹרָה עָלָיו שֶׁכָּל הִתְעַצְּמוּתוֹ וְתִגְבָּרְתּוֹ הָרָמוּז בְּתֵבַת ״אִישׁ״ הָיָה לְצַד הָאֱלֹהִים הָיָה יָרֵא, וְהוּא אָמְרוֹ ״אִישׁ הָאֱלֹהִים״.

עוֹד יִרְמֹז עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״אִישׁ הָאֱלֹהִים״ – שֶׁלֹּא קָם וְלֹא יָקוּם כְּמוֹתוֹ. וְנִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בִּסְמִיכוּת ״אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ לְמַאֲמַר ״אִישׁ הָאֱלֹהִים״ לְהַגִּיד שֶׁמַּדְרֵגָה זוֹ הִשִּׂיגָהּ עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, בְּאֶמְצָעוּת מַה שֶׁטָּרַח בָּהֶם וּמַה שֶׁסָּבַל מֵהֶם וְהַמִּסְתַּעֵף מֵאֶמְצָעוּת הַנְהָגָתוֹ הַטּוֹבָה עִמָּהֶם הִשִּׂיג מַדְרֵגָה זוֹ לִקָּרֵא אִישׁ הָאֱלֹהִים.

פסוק ב

וַיֹּאמַר ה׳ מִסִּינַי בָּא וְגוֹ׳. רַזַ״ל אָמְרוּ (ספרי): יָצָא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל מִסִּינַי, וְזָרַח מִשֵּׂעִיר – שֶׁפָּתַח לִבְנֵי עֵשָׂו לִתֵּן לָהֶם הַתּוֹרָה, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן – שֶׁהָלַךְ גַּם כֵּן לְיִשְׁמָעֵאל. וְקָשֶׁה לָמָּה הִתְחִיל בַּמְּאוּחָר שֶׁהוּא ״מִסִּינַי בָּא״ שֶׁזֶּה הָיָה אַחַר שֶׁפָּתַח לְשֵׂעִיר וּלְפָארָן וְלֹא קִבְּלוּ, וְיָצָא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁרָצָה לִתְּנָהּ לָהֶם. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה שִׁנָּה לְדַבֵּר בִּשְׁלֹשָׁה לְשׁוֹנוֹת: ״בָּא״, ״זָרַח״, ״הוֹפִיעַ״, וְהָיָה לוֹ לְכָלְלָם יַחַד עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״מִסִּינַי בָּא וּמִשֵּׂעִיר וּמִפָּארָן״. עוֹד לָמָּה בְּסִינַי הִקְדִּים זִכְרוֹן הַמָּקוֹם וְאַחַר כָּךְ מַה שֶׁהָיָה מִמֶּנּוּ, וּבְפָארָן וְשֵׂעִיר הִקְדִּים הַבָּא וְאַחַר כָּךְ הַמָּקוֹם?

אָכֵן יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן בְּהָעִיר אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָמָּה לֹא זָכוּ הָאָבוֹת, וּבִפְרָט יַעֲקֹב שֶׁהָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, לָתֵת לָהֶם ה׳ תּוֹרָתוֹ, וְאָמְרוּ (בראשית רבה ע,ט-יד) שֶׁהַטַּעַם הוּא לְפִי שֶׁאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה עַל פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וּנְתִינַת הַתּוֹרָה צְרִיכָה הָיְתָה הַשְׁרָאַת שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכֵּן מָצִינוּ (שמות יט:כ) ״וַיֵּרֶד ה׳ עַל הַר סִינַי״.

וְהִנֵּה יֹאמַר הָאוֹמֵר: הֲלֹא מָצִינוּ שֶׁאֲפִלּוּ שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, אָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה (אבות ג:ב) שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם. לָזֶה אָמְרוּ קַדְמוֹנֵינוּ יוֹדְעֵי דַעַת כִּי מַה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שִׁשִּׁים רִבּוֹא הוּא עַל הַשְׁרָאַת כְּלָלוּת הַשְּׁכִינָה, וּמַה שֶׁזּוֹכִים עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה אוֹ שְׁנַיִם הוּא עַל אוֹת אַחַת שֶׁמֵּאִיר מִמֶּנָּה הַמּוֹפִיעַ בְּמִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לְהִדָּבֵק בַּקְּדֻשָּׁה, כָּל אֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ, וְאֵין דּוֹמֶה הֶאָרַת שְׁנַיִם לִשְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשָׁה לְאַרְבָּעָה, אֲבָל כְּלָלוּת הַשְּׁכִינָה אֵינָהּ שׁוֹרָה אֶלָּא עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא מִיִּשְׂרָאֵל.

וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב ״ה׳״ – פֵּרוּשׁ, כְּלָלוּת הַשְּׁכִינָה, ״מִסִּינַי בָּא״ לְהַקְבִּיל יִשְׂרָאֵל, וּבְצֵאת הַשְּׁכִינָה לְהַקְבִּיל עַם נִבְחָר, עִם יְצִיאָתָהּ יָצְאוּ שְׁנֵי אוֹרוֹת וּבָאוּ, אֶחָד דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר וְאֶחָד דֶּרֶךְ הַר פָּארָן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְרוּ דֶּרֶךְ שָׁם לְסִבָּה יְדוּעָה. וְלָזֶה הִקְדִּים ״מִסִּינַי בָּא״ שֶׁהִיא בִּיאַת כְּלָלוּת הַשְּׁכִינָה, וְאַחַר כָּךְ הוֹדִיעַ חֶלְקֵי אוֹרָהּ שֶׁבָּאוּ דֶּרֶךְ מְקוֹמוֹת הַלָּז. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״זָרַח״ וְ״הוֹפִיעַ״ לְהָעִיר שֶׁלֹּא הָלַךְ דֶּרֶךְ שָׁם אֶלָּא זְרִיחָה אַחַת וְהוֹפָעָה אַחַת מִמֶּנּוּ. וּלְשׁוֹן הוֹפָעָה יֵאָמֵר עַל חֵלֶק מוּעָט מֵהַקְּדֻשָּׁה, כְּדֶרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות כג:) ״הוֹפִיעָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּמִדְרָשֵׁנוּ״, שֶׁהוּא גֶּדֶר קָטָן שֶׁבִּבְחִינַת הַשְׁרָאַת אוֹר הַשְּׁכִינָה. וְיִחֵס לִבְנֵי שֵׂעִיר גֶּדֶר גָּדוֹל מִגֶּדֶר שֶׁל יִשְׁמָעֵאל כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, כִּי הוּא לְמַעְלָה מִיִּשְׁמָעֵאל.

וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַדִּקְדּוּקִים. גַּם מַה שֶׁהִקְדִּים זִכְרוֹן סִינַי לַבִּיאָה וּבְשֵׂעִיר וּבְפָארָן הִקְדִּים לִזְרִיחָה וְהוֹפָעָה, כִּי בִּמְקוֹם זִכְרוֹן ה׳ הוּא מַאֲמַר הוֹפִיעַ וְזָרַח, וְהָבֵן. וְהַכַּוָּנָה בְּכָל הַמַּאֲמָר לְהָעִיר מַעֲלָתָם לְהַרְבּוֹת בְּבִרְכָתָם כִּי רְאוּיִים הֵם לִבְרָכָה, וְזֶה מִדֶּרֶךְ הָרוֹצֶה לְבָרֵךְ בְּכָל לִבּוֹ לְעוֹרֵר הַדְּבָרִים לְהַלְהִיב הַלֵּב לְבָרֵךְ בְּכָל לִבּוֹ. וְכֵן תִּמְצָא שֶׁעָשָׂה יִצְחָק כְּשֶׁרָצָה לְבָרֵךְ יַעֲקֹב, הָיָה מְקָרְבוֹ אֵלָיו וְאָמַר לוֹ (בראשית כז:כו) ״גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי״, וְזֶה מִדְּבָרִים הַמְּעוֹרְרִים.

וְעַיֵּין מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת וַיְחִי בְּפָסוּק (בראשית מח:ח) ״מִי אֵלֶּה״ בְּאֶחָד מִן הַדְּרָכִים, וּכְמוֹ כֵן הָאָדוֹן מֹשֶׁה בָּחַר לוֹ לְעוֹרֵר אַהֲבַת לִבּוֹ אֲלֵיהֶם מִמַּה שֶׁה׳ אֲהָבָם וְהֶעֱלָה אוֹתָם, וְנַפְשׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה תִּתְלַהֵב לֶאֱהוֹב אֲהוּבֵי עֶלְיוֹן, וְזֶה אֶחָד מִשְּׁלֵמוּת אַהֲבָתוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וְאָתָה מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ. הָרִאשׁוֹנִים (רש״י בשם ספרי) אָמְרוּ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ חֵלֶק מֵרִבְבוֹת וְלֹא כָּל וְלֹא רוֹב, לְהוֹדִיעַ עַנְוָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּלְדִבְרֵיהֶם יְפָרְשׁוּ תֵּבַת ״וְאָתָה״ בִּמְקוֹם ״וְהֵבִיא״, וְאֵין זֶה פְּשַׁט הַתֵּבָה. וְאִם יְפָרְשׁוּ ״וְאָתָה״ הוּא וּבָא, אֵין מְפֹרָשׁ אִם הֵבִיא אֲפִלּוּ קְצָתָם. וְאוּלַי שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁהֲבָאַת הַמִּקְצָת אֵין הַכָּתוּב צָרִיךְ לְאָמְרוֹ, וּמַה שֶׁלָּמַדְנוּ מִן הַכָּתוּב הוּא שֶׁלֹּא הֵבִיא עִמּוֹ הָרִבְבוֹת קֹדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם.

וְחוּץ מִדַּרְכָּם נִרְאֶה שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא לְהָעִיר מַעֲלָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי הִנִּיחַ ה׳ צְבָא מַעְלָה רִבְבוֹת קֹדֶשׁ וּבָא אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, וּפֵרוּשׁ ״וְאָתָה״ בָּא בְּהֶחְלֵט מֵהֶם וְעָשָׂה בִּמְקוֹמָם עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ, וְכֵן הָיָה שֶׁשָּׁם בְּסִינַי צִוָּה לְיִשְׂרָאֵל (שמות כה:ח) ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״ וְעָזַב עֶלְיוֹנִים, וְתִמְצָא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (תרומה קמ:) כַּמָּה נִצְטַעֲרוּ צְבָא הַשָּׁמַיִם כְּשֶׁקָּבַע ה׳ דִּירַת שְׁכִינָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ:

מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. פֵּרוּשׁ, טַעַם שֶׁבָּחַר ה׳ לִשְׁכּוֹן שָׁמָּה בַּתַּחְתּוֹנִים ״וְאָתָה מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ״, לְפִי שֶׁ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה לג.) בְּפָסוּק ״וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה״ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִשִּׂיא בִּתּוֹ וְכוּ׳, אָמַר הַמֶּלֶךְ קְחִי גַּם אוֹתִי עִמָּהּ, וְהוּא הַטַּעַם שֶׁנָּתַן כָּאן לִ״וְאָתָה מֵרִבְבוֹת״ מִטַּעַם ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, פֵּרוּשׁ לְיִשְׂרָאֵל.

וְאָמְרוֹ ״אֵשׁ דָּת״ וְלֹא אָמַר ״דָּת אֵשׁ״, לְהַסְמִיךְ תֵּיבַת ״אֵשׁ״ לְתֵיבַת ״מִימִינוֹ״ לְהָעִיר שֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל (ספרי כאן), וְהוּא אָמְרוֹ ״מִימִינוֹ״ – זֶה יָמִין, ״אֵשׁ״ – זֶה שְׂמֹאל שֶׁהוּא גְּבוּרָה הָרְמוּזָה בִּבְחִינַת הָאֵשׁ, מִשְּׁנֵיהֶם ״דָּת לָמוֹ״. וְהוּא סוֹד (דברים רבה ג,יב, תנחומא יתרו טז) אֵשׁ לְבָנָה עַל גַּבֵּי שְׁחוֹרָה, וְהוּא סוֹד קְרִיאַת הַתּוֹרָה תּוּשִׁיָּה (יבמות סב., ילקוט שמעוני רמז כג) מִצַּד הַגְּבוּרָה וְנוֹתֶנֶת עֹז וּמֶמְשָׁלָה מִצַּד הַחֶסֶד.

פסוק ג

אַף חוֹבֵב עַמִּים וְגוֹ׳ רַזַ״ל אָמְרוּ (בבא בתרא ח.) אַף שֶׁחִבֵּב ה׳ הָעַמִּים וְהִגְלָה יִשְׂרָאֵל בֵּינֵיהֶם, אַף עַל פִּי כֵן ״כָּל קְדוֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם״ וְגוֹ׳ שֶׁאֵין עַל לוֹמְדֵי תּוֹרָה מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ. וְנִרְאֶה שֶׁיְּכַוֵּן הַכָּתוּב לָתֵת טַעַם לַהֲלִיכָתוֹ לְשֵׂעִיר וּלְפָארָן, שֶׁהוּא לַחֲרוֹת בָּהֶם אַף ה׳ בְּיוֹם הַדִּין כְּשֶׁיֹּאמְרוּ ״לֹא הוֹדַעְתָּנוּ אוֹתָהּ״, לָזֶה קָדַם לָהֶם הַסִּבָּה וְאָמַר לָהֶם ״אַתֶּם רוֹצִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה?״. וְשִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אַף הוּא מַה שֶׁחוֹבֵב עַמִּים שֶׁהָלַךְ לְהַזְמִינָם לַתּוֹרָה.

וְאָמְרוֹ ״כָּל קְדֹשָׁיו״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני סוף פרשת קדושים) בְּפָסוּק ״וָאַבְדִּיל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים״ (ויקרא כ:כו), אִלּוּ אָמַר ״וָאַבְדִּיל אֶת הָעַמִּים מִכֶּם״ לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לָאוּמּוֹת, וּמֵאָמְרוֹ ״וָאַבְדִּיל אֶתְכֶם״ וְגוֹ׳, מִכָּאן שֶׁאִם יָבוֹאוּ מֵהָעַמִּים לְהִתְגַּיֵּר הִנֵּה הֵם מְקֻבָּלִים כְּאֶחָד יִשְׂרְאֵלִי, וְהוּא אָמְרוֹ ״כָּל קְדֹשָׁיו״ פֵּרוּשׁ מַעֲלָה זוֹ עוֹדֶנָּה לָהֶם, פֵּרוּשׁ, לְהִתְגַּיֵּר, שֶׁהַבָּא לְהִתְקַדֵּשׁ מֵהֶם ״בְּיָדֶךָ״, פֵּרוּשׁ, הוּא נִכְנָס וּמְקֻבָּל תַּחַת כְּנָפֶיךָ (יבמות מז.).

אוֹ תִּהְיֶה כַּוָּנַת הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״אַף חֹבֵב״ – פֵּרוּשׁ חִבָּה אַחַת נִשְׁאֲרָה לָעַמִּים, וְהוּא שֶׁכָּל קְדוֹשָׁיו בְּיָדֶךָ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. וְאָמְרוֹ ״וְהֵם״ – פֵּרוּשׁ עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּהֶם הוּא כָּל עִקַּר הַמַּאֲמָר, יֵשׁ לָהֶם הֶפְרֵשׁ לְהִתְגַּדֵּר עַל קְדוֹשָׁיו שֶׁל הַבָּאִים מִן שְׁאָר הַגּוֹיִם, שֶׁיִּשְׂרָאֵל ״תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ״, פֵּרוּשׁ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות קג:) יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי פָּסְקָה זוֹהֲמָתָם, וְזֶה הָיָה מִצַּד מַה שֶׁתֻּכּוּ – פֵּרוּשׁ נִתְמָרְקוּ עַל יְדֵי כֹּחַ הַדִּבּוּר הַמֻּפְלָא שֶׁשָּׁמְעוּ דִּבְרֵי הָאֱלֹהִים, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פח:) שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָם כָּרָמוּז בַּפָּסוּק (שיר השירים ה:ו) ״נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ״, וּבָזֶה פָּסְקָה זוֹהֲמָתָם, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַגֵּרִים שֶׁהֲגַם שֶׁיִּתְקַבְּלוּ כְּאֶחָד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֹא פָּסְקָה זוֹהֲמָא מֵהֶם כַּיָּדוּעַ מִדִּבְרֵיהֶם (זוהר ח״ג יד:).

וְגָמַר אוֹמֶר ״יִשָּׂא מִדַּבְּרוֹתֶיךָ״, פֵּרוּשׁ לְשׁוֹן מֶמְשָׁלָה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים מז:ד) ״יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ״, הַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁאֵין נוֹתְנִים שׁוּם מֶמְשָׁלָה עַל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וְלֹא מִמִּשְׁפַּחַת הַגֵּרִים, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות מה:) מִפָּסוּק (דברים יז:טו) ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ״ – כָּל מְשִׂימוֹת שֶׁתָּשִׂים עָלֶיךָ לֹא יִהְיוּ אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, וְצֵא וּלְמַד מִבָּרַיְתָא (סוטה מא.) שֶׁל אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁקָּרָא בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת וְכָל הָעִנְיָן, וְהוּא אָמְרוֹ ״יִשָּׂא מִדַּבְּרוֹתֶיךָ״ פֵּרוּשׁ כָּל שֶׁהוּא מִזֶּרַע עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא יָכוֹל לְהִתְרוֹמֵם בִּגְדוּלּוֹת שֶׁיֶּשְׁנָם עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְאָמְרוֹ ״יִשָּׂא״ לְשׁוֹן יָחִיד כְּאָמְרָם (סנהדרין ח.) דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר וְלֹא שְׁנֵי דַּבָּרִים.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ ״יִשָּׂא מִדַּבְּרוֹתֶיךָ״ שֶׁהוּא טַעַם ״תֻּכּוּ״, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פח.) שֶׁכָּפָה הַשֵּׁם עֲלֵיהֶם הָהָר כְּגִיגִית לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, וּבִימֵי הָמָן בִּטְּלוּ טַעֲנַת מוֹדָעָא רַבָּא וְקִיְּמוּ מֵרְצוֹנָם מַה שֶׁקִּבְּלוּ בְּאוֹנֶס, וּפֵרַשְׁתִּי הַדָּבָר בִּמְקוֹמוֹ (שמות יט:ה), כִּי מַה שֶׁמֵּאֲנוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה עַד שֶׁהֻצְרַךְ לַהֲפוֹךְ עֲלֵיהֶם הָהָר הָיָה עַל גְּזֵרַת חֲכָמִים וְדִבְרֵיהֶם וְתַקָּנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר רָבוּ שֶׁעָשׂוּ לְהַזְהִיר יִשְׂרָאֵל וּלְהַעֲמִידָם בְּמָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר מִלַּעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי הַשֵּׁם, וְהוּא אָמְרוֹ ״תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ״ כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂא מִדַּבְּרוֹתֶיךָ חֵלֶק מֵהַדִּבְּרוֹת שֶׁלֹּא רָצוּ לְקַבֵּל, כִּי עַל כְּלָלוּת הַתּוֹרָה כָּתוּב יוֹשֶׁר (שמות כד:ז) ״כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר הַשֵּׁם נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״, אֶלָּא עַל חֵלֶק מֵהַדִּבְּרוֹת שֶׁצִּוָּה עֲלֵיהֶם לְקַבֵּל תּוֹרַת חָכָם עַל זֶה ״תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ״ שֶׁהוּא הַר סִינַי שֶׁעָמַד הַשֵּׁם עָלָיו וְאוֹתוֹ כָּפָה הַשֵּׁם עֲלֵיהֶם כְּגִיגִית.

אוֹ תִּתְפָּרֵשׁ ״מִדַּבְּרוֹתֶיךָ״ לְשׁוֹן הַנְהָגָה, פֵּרוּשׁ תּוֹרוֹת הַמַּנְהִיגִים אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם הֵם הַמְּחַדְּשִׁים תַּקָּנוֹת וּגְזֵרוֹת וּגְדָרִים וּסְיָגִים, וּבִימֵי מָרְדְּכַי כְּשֶׁרָאוּ אֲשֶׁר יַפְלִיא צַדִּיק עֲשׂוֹת קִבְּלוּ תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים.

עוֹד יִרְצֶה אָמְרוֹ ״יִשָּׂא מִדַּבְּרוֹתֶיךָ״ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שיר השירים רבה א:ב) שֶׁכָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְדַבֵּר עִם כָּל אִישׁ וָאִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ: ״אַתָּה מְקַבְּלֵנִי עָלֶיךָ?״ וְהוּא אָמַר לוֹ: ״הֵן״. הָיָה נוֹשְׁקוֹ וְכוּ׳ וְעוֹלֶה וּמִתְעַטֵּר לְרֹאשׁוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְהֵם תֻּכּוּ וְגוֹ׳ יִשָּׂא״ – כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם מִדַּבְּרוֹתֶיךָ עַל רֹאשׁוֹ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״מִדַּבְּרוֹתֶיךָ״ וְלֹא אָמַר ״דִּבְּרוֹתֶיךָ״, לְפִי שֶׁהַדְּבָרִים עַצְמָם הָיוּ מְדַבְּרִים לָהֶם וְאוֹמֵר לְכָל אֶחָד: אַתָּה מְקַבְּלֵנִי וְכוּ׳ כָּאָמוּר.

וְאָמְרוֹ יִשָּׂא – לֶעָתִיד, לְפִי שֶׁאַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל נִקְלְפוּ מֵהֶם הָעֲטָרוֹת הָהֵם שֶׁנָּשְׂאוּ עַל רֹאשָׁם, שֶׁהֵם הַמְדַבְּרִים אוֹתָם, וְהוֹרִידוּ עֶדְיָם בְּהַר חוֹרֵב (שמות לג:ה), וְזָכָה בָּהֶם מֹשֶׁה (שבת פח.), כְּאָמְרָם (חגיגה טו.) זָכָה נוֹטֵל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּגַן עֵדֶן, וְהוּא סוֹד אָמְרוֹ (שמות לג:ח) ״וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה״ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קי.) שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, פֵּרוּשׁ – הִיא הַתּוֹרָה הַמְאוֹרָסָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּטַל מֹשֶׁה כָּל חֶלְקָם. לָזֶה אָמַר ״יִשָּׂא״ שֶׁעֲתִידִים לַחְזוֹר לָהֶם לֶעָתִיד לָבֹא, וְאָמְרוּ עוֹד רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סידור ר׳ אשר בשם האר״י ז״ל) שֶׁבְּיוֹם שַׁבָּת חוֹזְרִים הָעֲטָרוֹת לְרֹאשׁ יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִשְׁאָר לְמֹשֶׁה אֶלָּא חֶלְקוֹ הַמַּגִּיעַ לוֹ, וְלָזֶה הוּא שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּיוֹם שַׁבָּת ״יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ״, פֵּרוּשׁ – יִשְׂמַח הֲגַם שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מַתְּנַת חֶלְקוֹ שֶׁכְּבָר הֶחְזִיר לְיִשְׂרָאֵל חֶלְקָם בַּחַיִּים.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (הוריות ח:) ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעְנוּם, וְיִשַּׁבְנוּ מַאֲמָר זֶה עִם מַאֲמָר (מכילתא יתרו) שֶׁכָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת נֶאֶמְרוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, כִּי ה׳ אָמַר כֻּלָּם בְּדִבּוּר אֶחָד, אֲבָל בְּעֵרֶךְ הַשּׁוֹמְעִים לֹא יָכְלוּ לְקַבֵּל מֵהֶם אֶלָּא ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ שָׁמְעוּ אוֹתָם בִּגְבוּרוֹת בְּדִבּוּר אֶחָד וְיָצְתָה נִשְׁמָתָם בְּאֶמְצָעוּתָם, וְהוּא אָמְרוֹ ״תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ״ וְאָפַס כֹּחַ עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתָם, הַטַּעַם ״לִשָּׂא מִדַּבְּרוֹתֶיךָ״ פֵּרוּשׁ חֵלֶק מֵהַדִּבְּרוֹת הַמֻּפְלָאִים שֶׁהֵם ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, אֲבָל הַשְּׁאָר מֹשֶׁה צִוָּה אוֹתָם כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם), וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה״ וְגוֹ׳, וְתִמְצָא שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁצִּוָּה ה׳ בֵּין מִצְווֹת עֲשֵׂה בֵּין מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה הֵם בִּפְרָטוּת תַּרְיַ״ג מִצְווֹת, וְהַמַּשְׂכִּיל לְתֵיבַת ״תּוֹרָה״ יִמְצָא בָּהּ מִנְיַן תַּרְיָ״א (מכות כג:) עִם שְׁנַיִם הָרְמוּזִים בַּמַּאֲמָר הַסָּמוּךְ ״יִשָּׂא מִדַּבְּרוֹתֶיךָ״ הֲרֵי הֵם תַּרְיַ״ג וְנָכוֹן.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה (מגילה כט.) בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁרָצוּ הַמַּלְאָכִים לִדְחוֹתוֹ לְרַב שֵׁשֶׁת מִכְּנִישְׁתָּא מִפְּנֵי הַשְּׁכִינָה, עַד שֶׁטָּעַן וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָלוּב וְשֶׁאֵינוֹ עָלוּב מִי נִדְחֶה מִפְּנֵי מִי? וְאָמַר לָהֶם הַשֵּׁם שִׁבְקוּהוּ. וְהוּא אָמְרוֹ ״וְהֵם תֻּכּוּ״, פֵּרוּשׁ וּכְשֶׁהֵם בִּירִידָה עֲלוּבִים וּמְעֻנִּים וּבָאִים בְּטַעֲנָה זוֹ, יִשָּׂא מֵעָלָיו מִדַּבְּרוֹתֶיךָ שֶׁהֵם מַלְאָכִים הָעוֹמְדִים לְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי הַשֵּׁם, שֶׁהֵם הַמְּמֻנִּים עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמוֹ, וְלֹא יִדָּחוּ מִפְּנֵיהֶם:

עוֹד יִרְמֹז עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ה.) שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם לֹא נְתָנָם אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין, שֶׁהֵם תּוֹרָה וְכוּ׳, וְאָמְרוּ עוֹד (ברכות סג.) בְּפָסוּק (משלי ל:לב) ״אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא״ שֶׁכָּל הַמְּנַבֵּל עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה סוֹפוֹ לִהְיוֹת מִתְעַלֶּה, וְהוּא אָמְרוֹ ״תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ״ וְצִעֲרוּ עַצְמָם בָּזֶה, ״יִשָּׂא״ – פֵּרוּשׁ יִתְעַלֶּה מִצַּד דִּבְּרוֹתֶיךָ, שֶׁהַתּוֹרָה הִיא הַמְּרוֹמֶמֶת וּמְנַשֵּׂאת, כְּאָמְרוֹ (משלי ח:טו) ״בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ״ וְגוֹ׳:

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ ״תֻּכּוּ וְגוֹ׳ יִשָּׂא״ וְגוֹ׳, עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים לח.) שֶׁאָמְרוּ בְּפָסוּק ״וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים״ (תהלים ח:ו), שֶׁמ״ט שַׁעֲרֵי בִּינָה נִמְסְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, וְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים הֲלֹא הוּא כָּמוּס אֶת ה׳. וְהוּא מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה׳״ (ישעיה יא:ט), פֵּרוּשׁ הַדֵּעָה שֶׁעֲדַיִן הִיא אֶת ה׳, וְלֹא מְסָרָהּ לְמֹשֶׁה, וּבְהִגָּלוֹת מְשִׁיחֵנוּ יִתֵּן ה׳ הַטּוֹב הַהוּא. וְהוּא אָמְרוֹ ״תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ״, בַּחֵלֶק שֶׁכְּבָר קִבְּלוּ, וְעוֹד לֶעָתִיד ״יִשָּׂא מִדַּבְּרוֹתֶיךָ״, וְיִחֵס אֵלָיו לְשׁוֹן נְשִׂיאוּת וּמַעֲלָה שֶׁחֵלֶק הַהוּא עֶלְיוֹן מְאֹד, וּכְבָר כָּתַבְנוּ מִזֶּה בְּאֹרֶךְ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים:

פסוק ד

תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה וְגוֹ׳. יֵשׁ לְהָעִיר, כֵּיוָן שֶׁהוּא הַמְדַבֵּר, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״תּוֹרָה צִוִּיתִי לָכֶם״ וְגוֹ׳. וְאוּלַי כִּי פָּסוּק זֶה נִסְמָךְ לְמַה שֶׁלְּפָנָיו, עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: יִשָּׂא עַם יִשְׂרָאֵל מִדַּבְּרוֹתֶיךָ בְּקוֹל אֶחָד כֻּלָּם ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה״ וְגוֹ׳, וְכֵן הֵם הַדְּבָרִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יַחְדָּיו יִשְׂאוּ קוֹלָם בִּפְתִיחַת הַתּוֹרָה.

וְאָמְרוֹ ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ״ וְגוֹ׳, אָנוּ מְקַבְּלִים אוֹתָהּ מוֹרָשָׁה קְהִלַּת וְגוֹ׳. וּפֵרוּשׁ ״צִוָּה לָנוּ״ אֶפְשָׁר לְפָרְשָׁהּ לְעוֹז מַלְכוּת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין צַו אֶלָּא מַלְכוּת, שֶׁהִמְלִיכָהּ עָלֵינוּ שֶׁעַל פִּיהָ יָקוּם דָּבָר, וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם יִהְיֶה עַל פִּי הַתּוֹרָה, וְאוֹתָהּ יִכְתֹּב וְיָשִׂים לְפָנָיו כְּאָמְרוֹ (דברים יז:יח) ״וְכָתַב לוֹ״ וְגוֹ׳, וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב (משלי ח:טו) ״בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ״. וּלְמַעְלָה בְּפָסוּק ״אַף חֹבֵב״ פֵּרַשְׁנוּ הַכָּתוּב בְּאֹפֶן אַחֵר עַל נָכוֹן.

פסוק ה

וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁהֲוָיַית הַמֶּלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תוספתא סנהדרין פ״ג) אֵין מְמַנִּין מֶלֶךְ אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וְהוּא שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר ״רָאשֵׁי עָם״, וּבְאָמְרוֹ ״יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ צִבּוּר מְרוּצִּים מִמֶּנּוּ.

עוֹד יִתְבָּאֵר לְפִי שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ כִּי הַתּוֹרָה הִיא הַמּוֹלֶכֶת עָלֵינוּ, כְּאָמְרוֹ (משלי ח:ו) ״נְגִידִים אֲדַבֵּר״, לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר ״וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ״, פֵּרוּשׁ וַהֲוָיַת מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל זֶה יִהְיֶה אִם יִתְקַבְּצוּ רָאשֵׁי עָם וְיִשְׁאֲלוּ מֶלֶךְ, אָז הוּא שֶׁיִּהְיֶה מֶלֶךְ, וְהוּא אָמְרוֹ ״בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם״ וְגוֹ׳, אָז הוּא שֶׁיִּהְיֶה מֶלֶךְ בִּישֻׁרוּן מִלְּבַד הַתּוֹרָה. וּכְמוֹ כֵן מָצִינוּ שֶׁהָיָה מִנּוּי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּסֵדֶר זֶה, דִּכְתִיב בִּשְׁמוּאֵל (שמואל א ח:ד) ״וַיִּתְקַבְּצוּ כָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבוֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל וְגוֹ׳ שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ״, וְהוּא עַצְמוֹ מַאֲמַר ״בְּהִתְאַסֵּף״ וְגוֹ׳, אֲבָל זוּלַת זֶה תִּהְיֶה זֹאת הַתּוֹרָה לְבַד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא מַאֲמַר הַנָּבִיא לָהֶם (שמואל א יב:יב) ״וַה׳ אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם״, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, שֶׁכֻּלָּהּ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וְאוּלַי כִּי לָזֶה רָמַז בְּתֵיבַת ״וַיְהִי״ שֶׁיּוֹרֶה עַל הַצַּעַר (מגילה י.), דִּכְתִיב שָׁם (שמואל א ח,ו) ״וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ״, וּכְתִיב (שם שם ז) ״וַיֹּאמֶר ה׳ וְגוֹ׳ כִּי אוֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלוֹךְ עֲלֵיהֶם״, וְעַל זֶה נִתְנַבֵּא מֹשֶׁה וְאָמַר ״וַיְהִי״ וְגוֹ׳.

עוֹד רָמַז, כִּי מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה מִתְקַיֶּמֶת כְּשֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְאַסְּפִים רָאשֵׁיהֶם יַחַד, וְלֹא יִהְיוּ בַּד בְּבַד, שֶׁבָּזֶה יִהְיֶה סִבָּה שֶׁיִּתְיַחֲדוּ יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּגֶדֶר זֶה הִנֵּה הִנָּם בְּרוּם גֶּדֶר הַהַצְלָחוֹת, וּמַלְכוּתָם תִּהְיֶה בָּהּ הֲוָיָה שֶׁל קִיּוּם, וְצֵא וּלְמַד כִּי מִיּוֹם שֶׁנֶּחְלְקוּ הַלְּבָבוֹת וְנֶחְלְקוּ הַמַּלְכֻיּוֹת מַה עָלְתָה בְּיָדָם, וְזֹאת סִבַּת עֶגְלֵי יָרָבְעָם וְהַבָּאִים אַחֲרָיו, כִּי רֹאשׁ הָאָבְדָן הוּא הַפֵּרוּד, וּכְלִי הַמַּחְזִיק הַבְּרָכָה הוּא הַשָּׁלוֹם (עוקצין ג:יב) וְיִחוּד הַלְּבָבוֹת.

פסוק ו

יְחִי רְאוּבֵן וְגוֹ׳ וִיהִי מְתָיו וְגוֹ׳. אָמְרוֹ ״יְחִי רְאוּבֵן״, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ספרי דברים שמז) שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל רְאוּבֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְאוּלַי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁנִּתְכַּוֵּן עַל גְּדוֹלֵי הַשֵּׁבֶט שֶׁמֵּתוּ בַּעֲדַת קֹרַח, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יח:ג) כִּי מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ כֻּלָּן הָיוּ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת וְרוּבָּן מִשֵּׁבֶט רְאוּבֵן כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש״י במדבר טז:א). וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁעֲדַת קֹרַח אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא (סנהדרין קט:), לָזֶה הִתְפַּלֵּל ״יְחִי רְאוּבֵן״ פֵּרוּשׁ שִׁבְטוֹ, וַהֲגַם שֶׁלֹּא הָיוּ אֶלָּא מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, לֶהֱיוֹתָם גְּדוֹלֵיהֶם יִתְכַּנֶּה הַשֵּׁבֶט כֻּלּוֹ עֲלֵיהֶם.

אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁעַל רְאוּבֵן עַצְמוֹ הוּא אוֹמֵר, אֶלָּא שֶׁהוּא מֵהַטַּעַם עַצְמוֹ, כִּי כְּשֶׁיִּתְקַצְּצוּ עֲנָפִים שֶׁל גְּדוֹל הַשֵּׁבֶט יִגָּרַע מִצַּדִּיק שֶׁהוּא רְאוּבֵן עֵינוֹ, לָזֶה הִתְפַּלֵּל שֶׁיִּחְיֶה לָעוֹלָם הַבָּא, וְזֶה מַסְכִּים כִּסְבָרַת הָאוֹמֵר (סנהדרין קח.) עֲדַת קֹרַח יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר. הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים, לְפִי שֶׁנָּמַקּוּ הַשָּׁרָשִׁים בִּמְאוֹרַע גְּדוֹלֵיהֶם בְּמַעֲשֵׂה קֹרַח כָּאָמוּר בְּסָמוּךְ, לָזֶה הִתְפַּלֵּל ״וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כו.) שֶׁאָמַר חִזְקִיָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״רַבִּים אֲשֶׁר אֶת שֶׁבְנָא״ וְגוֹ׳, וְהֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין מִנְיָן לָרְשָׁעִים, לָזֶה אָמַר מֹשֶׁה בְּמֶתֶק לְשׁוֹנוֹ ״מְתָיו מִסְפָּר״, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְשָׁעִים, שֶׁאָז אֵין מִנְיָן לָהֶם, וְתוֹעִיל תְּפִלַּת צַדִּיק עַל הַדָּבָר בְּסוֹד ״צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלֹהִים״ (שמואל ב כג:ג, עיין שבת סג.):

פסוק ז

שְׁמַע ה׳ קוֹל יְהוּדָה. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁיְּהוּדָה חָטָא בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר וְהִתְוַדָּה עַל חֶטְאוֹ בְּאָמְרוֹ (בראשית לח:כו) ״צָדְקָה מִמֶּנִּי״, בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה שֶׁיְּקַבֵּל ה׳ קוֹלוֹ בְּהוֹדָאָתוֹ. וְאָמַר עִנְיָן זֶה לוֹמַר אַחֲרָיו ״וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ״, פֵּרוּשׁ לְפִי מַה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפָסוּק ״מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ״ (בראשית מט:ט), כִּי בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשֵׂה תָּמָר הוֹצִיא טֶרֶף אָדָם שֶׁאָכַל הַבְּלִיַּעַל, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ ״יָדָיו״, פֵּרוּשׁ כֹּחַ מַעֲשָׂיו רָב לוֹ, הִגְדִּיל וְקָנָה רַבָּנוּת בְּתוֹסֶפֶת גָּדֵר עֶלְיוֹן כְּמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ שָׁם:

וְאָמְרוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה. פֵּרוּשׁ, שֶׁהֲגַם שֶׁהִרְוִיחַ פֶּרֶץ וְזֶרַח בְּכֹחַ מַעֲשֵׂה תָּמָר, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן לֹא הֵאִירָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, כִּי צְרִיכָה לְנִיצוֹץ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁעֲדַיִן בֵּין הָאֻמּוֹת וְהִיא רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה. לָזֶה אָמַר ״וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה״ לְשׁוֹן נְקֵבָה, גַּם ״עֵזֶר״ יוֹרֶה אֶל הַנְּקֵבָה, כְּאָמְרוֹ (בראשית ב:יח) ״אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר״ וְגוֹ׳. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״וְחָטָאתִי לְאָבִי״ וְגוֹ׳ (בראשית מג:ט).

פסוק ח

וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, יִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ דָּבָר זֶה וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו כְּהוּנַּת עוֹלָם.

אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר עַל לֵוִי בְּשִׁתּוּף עִם שִׁמְעוֹן ״כְּלֵי חָמָס וְגוֹ׳ אָרוּר אַפָּם כִּי עָז״ וְגוֹ׳ (בראשית מט:ה,ז), לָזֶה אָמַר כִּי לֵוִי נִתְנַסָּה שֶׁאֵינוֹ בַּעַל אַף וְעֶבְרָה שֶׁנִּתְנַסָּה בְּמַסָּה, פֵּרוּשׁ לֹא שֶׁנִּסָּהוּ ה׳, אֶלָּא שֶׁרָאָה בּוֹ נִסָּיוֹן, שֶׁכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל נִסּוּ ה׳ דִּכְתִיב (שמות יז:ז) ״וְעַל נַסּוֹתָם אֶת ה׳״, וְלֹא כֵן לֵוִי, הָא לָמַדְתָּ שֶׁשָּׁכַךְ רוּגְזָם.

פסוק ט

(ט~י) הָאֹמֵר וְגוֹ׳ יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ וְגוֹ׳. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא ס.) בְּמַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ לָדוּן עַל אִילָן שֶׁהָיָה מַזִּיק לְדֶרֶךְ הָרַבִּים וְכוּ׳, וְאָמַר לָהֶם עַד לְמָחָר וְכוּ׳, וְשָׁלַח וְקָץ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ ״הָאוֹמֵר״ וְגוֹ׳, אָדָם כָּזֶה רָאוּי לְהוֹרוֹת מִשְׁפָּט וְכוּ׳, כִּי אֵין מָקוֹם לוֹמַר לוֹ ״טוֹל קוֹרָה״ וְכוּ׳ (בבא בתרא טו:), וְזֶה לְךָ הָאוֹת ״הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ״.

עוֹד יִרְצֶה, לְפִי שֶׁצִּוָּה ״שׁוֹפְטִים וְגוֹ׳ לִשְׁבָטֶיךָ״ (דברים טז:יח), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיְּמַנֶּה דַיָּנִים לְכָל שֵׁבֶט, לָזֶה אָמַר כִּי שֵׁבֶט לֵוִי לְצַד מַה שֶׁהוֹכַחְנוּ שֶׁלֹּא נָשְׂאוּ פָנִים לְאָב וּלְאָח וּלְבֵן רְאוּיִים הֵם לְהִתְמַנּוֹת עַל כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ ״יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב״ בְּדֶרֶךְ כְּלָל, כִּי אֵין לָחוּשׁ שֶׁיִּשְׂאוּ פָנִים לְשִׁבְטָם יוֹתֵר מִשֵּׁבֶט זוּלָתָם.

פסוק יא

וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן. אָמְרוֹ ״מִן יְקוּמוּן״, לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה צט:ב) שֶׁנִּתְנַבֵּא עַל מַלְכוּת יָוָן שֶׁעֲתִידָה לִפּוֹל בְּיַד בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי. לָזֶה אָמַר ״וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן״, פֵּרוּשׁ אֲפִלּוּ מִן הַזְּמַן עַצְמוֹ שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם לַשּׂוֹנְאִים קִימָה, וְיִשְׂרָאֵל שְׁפָלִים, בַּזְּמַן עַצְמוֹ ״מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו״ וְגוֹ׳, וְכֵן הָיָה, וְדָבָר זֶה הִיא הַצְלָחָה בְּנֵס וָפֶלֶא.

פסוק יב

לְבִנְיָמִן אָמַר. פֵּרוּשׁ תֵּבַת ״לְבִנְיָמִן״ הוּא דִּבְרֵי מֹשֶׁה, וְתֵבַת ״אָמַר״ הוּא דִּבְרֵי הַכָּתוּב, שֶׁאִם לֹא כֵן בַּמֶּה יוּבַן הַדָּבָר שֶׁעַל בִּנְיָמִין הוּא אוֹמֵר, וְכֵן ״לְיוֹסֵף״ וְ״לִזְבוּלֻן״ וְגוֹ׳.

וְאָמְרוֹ ״יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו״. פֵּרוּשׁ, מַה טַעַם יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח? ״עָלָיו״, פֵּרוּשׁ עַל הֱיוֹתוֹ שְׁכֵנוֹ שֶׁל שׁוֹכֵן הַבִּירָה, כִּי מִי יָבֹא אַחַר הַמֶּלֶךְ:

פסוק יג

מְבֹרֶכֶת ה׳ אַרְצוֹ. אוּלַי לְפִי שֶׁעֲתִידִין לוֹמַר בְּנֵי יוֹסֵף לִיהוֹשֻׁעַ שֶׁצַּר לָהֶם הַמָּקוֹם לִהְיוֹתָם עַם רָב (יהושע יז:יד), לָזֶה בֵּרַךְ אַרְצָם לְהִתְרַחֵב. עוֹד לְפִי שֶׁיּוֹסֵף זָן וּפִרְנֵס כָּל יִשְׂרָאֵל, וּמָצִינוּ שֶׁהֶעֱלָה ה׳ עָלָיו בִּשְׁבִיל זֶה כְּאִלּוּ יְלָדָם, דִּכְתִיב (תהלים עז:טז) ״בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין יט:) לְפִי שֶׁפִּרְנְסָם נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, לָזֶה בֵּרְכוֹ בְּרוֹב טוֹבַת הָאָרֶץ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

פסוק טז

וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ שֶׁיִּתְרַצֶּה בּוֹ ה׳ לְהֵטִיבוֹ גַּם בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּצַעַר, וְהוּא סִימַן שְׁכִינַת סְנֶה.

וְאָמְרוֹ תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, טַעַם הָאָמוּר הוּא כְּנֶגֶד שְׁנֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בּוֹ: אֶחָד, שֶׁהֲגַם שֶׁגָּלָה וְיָרַד לְמִצְרַיִם, וְכַמָּה סִבּוֹת הָרֶשַׁע הִקִּיפוּהוּ, עָמַד בְּצִדְקָתוֹ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש״י על שמות א:ה) בְּפָסוּק ״וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם״ הוּא יוֹסֵף וְגוֹ׳, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ ״לְרֹאשׁ יוֹסֵף״. וּכְנֶגֶד מַה שֶׁשִׁלֵּם לְאֶחָיו טוֹבָה תַּחַת רָעָה, אָמַר ״נְזִיר אֶחָיו״, שֶׁהִזִּירוּהוּ אֶחָיו מִן אַחְוָתָם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש״י על בראשית לז:יז) בְּפָסוּק ״נָסְעוּ מִזֶּה״, וְאַף עַל פִּי כֵן ״וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף״ וְגוֹ׳:

פסוק יז

בְּכוֹר שׁוֹרוֹ וְגוֹ׳. כָּאן בֵּרֵךְ שְׁנֵי גְּדוֹלִים הַיּוֹצְאִים מִיּוֹסֵף, וְאָמַר כְּנֶגֶד מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ״, רֶמֶז לְגִדְעוֹן, וְכִנָּה לוֹ אֶת הַשּׁוֹר, רֶמֶז לְמַה שֶׁאָמַר מַלְאַךְ ה׳ לְגִדְעוֹן (שופטים ו:כה) ״קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וְגוֹ׳ וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה״ וְגוֹ׳:

וְאָמְרוֹ הָדָר לוֹ, כְּאָמְרוֹ שָׁם (שופטים ז:ב) ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל גִּדְעוֹן רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ מִתִּתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדָם פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי״. וְהוּא הַפְּאֵר הוּא הֶהָדָר הָאָמוּר כָּאן, שֶׁלֹּא עָלוּ מִיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲנָשִׁים מוּעָטִים, וּבָזֶה תִּהְיֶה הַתְּשׁוּעָה הָדָר לַמּוֹשִׁיעַ, וְהוּא אָמְרוֹ הָדָר לוֹ.

וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. הוּא כְּנֶגֶד יְהוֹשֻׁעַ הַבָּא מֵאֶפְרַיִם, שֶׁהָיָה שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ ה׳ וְהֵרִים מַעֲלָתוֹ כְּקַרְנֵי רְאֵם, ״בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח״ וְגוֹ׳, כִּי כִשְׁמוֹעַ מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אֵת אֲשֶׁר הָיָה ה׳ עִמּוֹ לֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בָּהֶם מִפָּנָיו.

וְחָזַר וּפֵרַשׁ מֹשֶׁה דְּבָרָיו, כִּי שְׁנֵי הַבְּרָכוֹת שֶׁאָמַר הֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה״, וַהֲגַם שֶׁבַּבְּרָכָה הִקְדִּים לוֹמַר ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ״ שֶׁהוּא כְּנֶגֶד מְנַשֶּׁה, לְפִי שֶׁבִּרְכָתוֹ קְטַנָּה מִבִּרְכַּת אֶפְרַיִם, הִתְחִיל בַּמּוּעָט לְהוֹסִיף וְלַעֲלוֹת בַּבְּרָכָה, וּכְשֶׁהִזְכִּירָם הִקְדִּים בִּרְכַּת אֶפְרַיִם כְּפִי גְּדֻלָּתָן, שֶׁגְּדֻלַּת יְהוֹשֻׁעַ גְּדוֹלָה מִגְּדֻלַּת גִּדְעוֹן:

פסוק יח

שְׂמַח זְבוּלֻן וְגוֹ׳. הֲגַם שֶׁבְּעִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה בִּכְלָלוּת אֵין לִשְׂמוֹחַ בָּהֶם, דִּכְתִיב (קהלת ב:ב) ״וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה״, אָמַר הַנָּבִיא שֶׁזְּבוּלוּן יֶשְׁנוֹ בְּשִׂמְחָה, הֲגַם בִּיצִיאָתוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ לִסְחוֹרָה, וְהַטַּעַם כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם יִשָּׂשכָר בְּאָהֳלוֹ כְּאָמְרוֹ ״וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ״.

עוֹד יִרְצֶה, לְפִי שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ בִּיצִיאָתוֹ לִסְחוֹרָה אִם יַצְלִיחַ אִם לֹא עַד שֶׁיַּחְזוֹר מֻצְלָח, לָזֶה אָמַר לִזְבוּלוּן ״שְׂמַח״ מֵעֵת יְצִיאָתְךָ, כִּי בְּוַדַּאי שֶׁתַּצְלִיחַ, וְהַטַּעַם כֵּיוָן שֶׁיִּשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ שְׁלִיחַ מִצְוָה אַתָּה לָזוּן לוֹמְדֵי תּוֹרָה, וְכִנָּה אֹהֶל יִשָּׂשכָר לִזְבוּלוּן, כִּי הוּא הַבּוֹנֶה אָהֳלוֹ.

אוֹ יִרְצֶה ״בְּאֹהָלֶיךָ״, כִּנּוּי לְיִשָּׂשכָר, וְאָמַר לְשׁוֹן אֹהֶל לִשְׁתֵּי סִבּוֹת: אֶחָד, שֶׁאֵין עוֹשִׂין עִקָּר בָּעוֹלָם אֶלָּא יְשִׁיבַת עֲרַאי, וְעִקָּר דִּירָתָם הוּא בֵּית עוֹלָמִים. ב׳, כִּנּוּי לַמַּאֲהִיל עֲלֵיהֶם, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה שֶׁנִּקְרֵאת אֹהֶל, הֲגַם שֶׁעוֹסְקִים בִּסְחוֹרָה, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים פה:יד) ״צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ״ וְגוֹ׳:

פסוק כ

מַרְחִיב גָּד. פֵּרוּשׁ, הִרְחִיב ה׳ לוֹ בִּנְכָסִים רַבִּים, דִּכְתִיב (במדבר לב:א) ״וּמִקְנֶה רַב הָיָה [לִבְנֵי רְאוּבֵן] וְלִבְנֵי גָד״ וְגוֹ׳, וְהַטַּעַם כְּמוֹ שֶׁאָמַר שָׁם הַכָּתוּב (במדבר לא:נג) ״אַנְשֵׁי הַצָּבָא בָּזְזוּ אִישׁ לוֹ״, וְלֶהֱיוֹת בְּנֵי גָד גִּבּוֹרֵי כֹחַ בָּזְזוּ יוֹתֵר מִכּוּלָּם, וְהוּא מַה שֶׁסָּמַךְ לְמַאֲמַר ״מַרְחִיב וְגוֹ׳ כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף״ וְגוֹ׳:

פסוק כא

וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. פֵּרוּשׁ, הָיָה רָאוּי רֵאשִׁית שֶׁהִיא הַתּוֹרָה לוֹ, וְטַעַם לַדָּבָר – ״כִּי שָׁם חֶלְקַת״, פֵּרוּשׁ חֶלְקוֹ שֶׁל מְחוֹקֵק שֶׁהוּא מֹשֶׁה ״סָפוּן״, אוֹ חֵלֶק מִמְּחוֹקֵק, כִּי חֵלֶק הַגָּדוֹל עָלָה לְמַעְלָה, וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם אֶלָּא גּוּפוֹ הַקָּדוֹשׁ הַחַי סָפוּן. וְטַעַם הַדָּבָר לְהָבִיא רָאשֵׁי עָם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי כאן) לְהָבִיא דּוֹר הַמִּדְבָּר לָעוֹלָם הַבָּא. וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיֵּתֵא״ וְגוֹ׳, וּקְרָאָם רָאשֵׁי עָם לְפִי שֶׁהֵם תְּחִלַּת קְנִיַּת יִשְׂרָאֵל לַה׳ לְעַם סְגֻלָּה.

עוֹד יִרְצֶה, ״וַיַּרְא רֵאשִׁית״ – הַנַּחֲלָה שֶׁנָּחֲלוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג ״לוֹ״, פֵּרוּשׁ לִטְּלָהּ לְחֶלְקוֹ. וְלַחֲשַׁשׁ סְגֻלַּת הָאָרֶץ שֶׁכָּל הַדָּר בָּהּ אוֹ כָּל הַקָּבוּר בָּהּ יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא (כתובות קי:), אָמַר טַעַם שֶׁלֹּא חָשׁ לְדָבָר זֶה ״כִּי שָׁם״, פֵּרוּשׁ בַּמָּקוֹם הַהוּא שֶׁלָּקַח לְנַחֲלָתוֹ, שָׁם ״חֶלְקַת מְחֹקֵק״, שֶׁהוּא מֹשֶׁה, ״סָפוּן״, ״וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם״, וּמֵעַתָּה גַּם הוּא יָבֹא עִם רָאשֵׁי עָם לָעוֹלָם הַבָּא.

צִדְקַת ה׳ עָשָׂה. פֵּרוּשׁ חוֹזֵר אֶל מֹשֶׁה, שֶׁנּוֹתֵן טַעַם לָמָּה זָכָה לְכָל הַמַּעֲלָה שֶׁיָּבִיא אֲחֵרִים עִמּוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְאָמַר ״צִדְקַת ה׳״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁעָשָׂה הַצֶּדֶק בְּדָבָר הַנּוֹגֵעַ לַה׳.

אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁעָשָׂה יוֹתֵר מֵחִיּוּבוֹ עִם ה׳, וּכְמוֹ שֶׁרָמַזְנוּ בַּפָּסוּק ״וּצְדָקָה תִהְיֶה לָּנוּ״ וְגוֹ׳ (דברים ו:כה), גַּם מִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל עָשָׂה, פֵּרוּשׁ שֶׁהָיָה מִתְדַּיֵּן תָּמִיד עִם ה׳ עַל יִשְׂרָאֵל וְהָיָה מַכְרִיעַ הַדִּין לְכַף זְכוּת, כָּאָמוּר בְּעִנְיַן הָעֵגֶל וּמְרַגְּלִים וַעֲדַת קֹרַח, וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בָּהֶם. וּכְפִי זֶה שִׁעוּר אָמְרוֹ ״וּמִשְׁפָּטָיו״, פֵּרוּשׁ מִשְׁפָּטִים שֶׁל ה׳ עִם יִשְׂרָאֵל, עָשָׂה אוֹתָם, פֵּרוּשׁ עָשָׂה תִּקֵּן.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, ״צִדְקַת ה׳ עָשָׂה״ בְּמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְעַצְמוֹ, וּמַה שֶׁנִּשְׁפָּט הוּא בְּמִשְׁפָּטִים אֵלּוּ לָמוּת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְסָתַם תְּפִלָּתוֹ הוּא ״עִם יִשְׂרָאֵל״, פֵּרוּשׁ הוּא בַּדְּבָרִים שֶׁהֵם עִם יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן מֵי מְרִיבָה, וּשְׁאָר הַסִּבּוֹת שֶׁמֵּהֶם.

אוֹ יִתְפָּרֵשׁ אָמְרוֹ ״צִדְקַת ה׳״ וְגוֹ׳, עַל גָּד שֶׁעָשָׂה עִם ה׳ דָּבָר שֶׁיֵּחָשֵׁב לוֹ לִצְדָקָה, וְהוּא שֶׁעָבַר הַיַּרְדֵּן לְהִלָּחֵם מִלְחֶמֶת מִצְוָה עִם יִשְׂרָאֵל. וְדָבָר זֶה כְּפִי הַדִּין בֵּינוֹ לְבֵין ה׳ אֵינוֹ חַיָּב בּוֹ, כִּי בָאָה נַחֲלָתָם בַּמָּקוֹם שֶׁבָּחֲרוּ, וְאֵין לָהֶם חִיּוּב לַעֲבֹר לְהִלָּחֵם עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וּכְמוֹ שֶׁטָּעֲנוּ בְּטַעֲנוֹתֵיהֶם בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת (במדבר לב:ה), וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּם שָׁם, וּכְמוֹ שֶׁהוֹכִיחַ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהִסְכִּים ה׳ עַל נַחֲלָתָם כִּי בָאָה שָׁמָּה. וּמַה שֶׁעָבְרוּ הַיַּרְדֵּן לָהֶם תֵּחָשֵׁב לִצְדָקָה, וְזֶה לְמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְמַה שֶׁבֵּינָם לְבֵין ה׳, אֲבָל לְמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְבֵינָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל כָּךְ שׁוּרַת הַדִּין נוֹתֶנֶת.

וְהוּא אָמְרוֹ ״וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל״, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שָׁם בִּתְשׁוּבַת מֹשֶׁה עַל טַעֲנוֹתֵיהֶם, שֶׁכֻּלָּם הֵם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים מֵה׳ וּמִיִּשְׂרָאֵל, כִּי אֵין צֹרֶךְ לַה׳ לְעֶזְרַת גְּבוּרָתָם, וְיוֹדֵעַ הָיָה ה׳ שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתָם בִּשְׁאֵלַת הָאָרֶץ לְשׁוּם מֵחוּשׁ רַע, וְכָל הַטְּעָנוֹת שֶׁטָּעַן לָהֶם מֹשֶׁה לֹא הָיוּ אֶלָּא בְּעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶם.

פסוק כב

גּוּר אַרְיֵה. אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן אֶל שִׁמְשׁוֹן שֶׁשִּׁסַּע הָאַרְיֵה כְּשַׁסַּע הַגְּדִי (שופטים יד,ו). וְאָמְרוֹ ״יְזַנֵּק״, רֶמֶז לִצְלִיחַת עָלָיו רוּחַ ה׳ וְדִלֵּג לְשַׁסְּעוֹ כִּמְדַלֵּג מֵהַר בָּשָׁן:

פסוק כד

בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר וְגוֹ׳. פֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת נָשֹׂא בְּפָסוּק ״נָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר״ וְגוֹ׳ (במדבר ז:עב).

פסוק כו

אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן. פֵּרוּשׁ, אֵין כָּאֵל שֶׁל יְשֻׁרוּן שֶׁעוֹשֶׂה דָּבָר זֶה לָהֶם, וְהוּא שֶׁרוֹכֵב שָׁמַיִם, פֵּרוּשׁ רוֹכֵב עַל הַשָּׁמַיִם בִּשְׁבִיל עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ ״בְּעֶזְרֶךָ״, לְהִלָּחֵם בִּשְׁבִילְךָ, כְּאָמְרוֹ (שמות יד:יד) ״ה׳ יִלָּחֵם לָכֶם״, וּכְשֶׁהוּא בָּא וְנִלְחָם לָהֶם כָּל הַשָּׁמַיִם הֵם מֶרְכַּבְתּוֹ, וּמֵעַתָּה כָּל כֹּחוֹת הַשָּׁמַיִם וּמַעֲרַכְתָּם בָּאִים לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַסּוּס טָפֵל לָרוֹכֵב.

פסוק כח

וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח. אֵימָתַי? כְּשֶׁיִּהְיֶה בָּדָד, וּמַאֲמַר ״וַיִּשְׁכֹּן״ נִמְשָׁךְ עִם מַאֲמַר שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא ״וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד״, שֶׁצִּוָּה ה׳ לְיִשְׂרָאֵל לְהַשְׁמִיד כָּל נְשָׁמָה מִיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וּבָזֶה ״וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד״.

וְאָמְרוֹ עֵין יַעֲקֹב, לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁתִּהְיֶה עֵינָם אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, פֵּרוּשׁ לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יִבְעֲטוּ כְּשֶׁלֹּא יִהְיוּ יוֹשְׁבִים מֵהָעַמִּים עִמָּהֶם בָּאָרֶץ.

פסוק כט

אַשְׁרֶיךָ וְגוֹ׳ נוֹשַׁע בַּה׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁכָּל הָאֻמּוֹת שָׂרֵיהֶם נִלְחָמִים לָהֶם כַּיָּדוּעַ, וּבָזֶה יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּגְבַּהּ עָלָיו שַׂר שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, אוֹ ה׳ יִגְּפֶנּוּ, כְּאָמְרוֹ (שמות יד:ל) ״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה כא:ה) שֶׁהֶרְאָם ה׳ שָׂרוֹ שֶׁל מִצְרַיִם מֵת לִפְנֵיהֶם, מַה שֶׁאֵין כֵּן יִשְׂרָאֵל אַשְׁרֵיהֶם שֶׁתְּשׁוּעָתָם הִיא בַּה׳, שֶׁהוּא בִּכְבוֹדוֹ נִלְחָם לָהֶם, וּבָזֶה חַרְבָּם גְּבוֹהָה וְעוֹמֶדֶת בְּלֹא מֵחוּשׁ.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ ״נוֹשַׁע בַּה׳״, פֵּרוּשׁ שֶׁהַמֶּלֶךְ נוֹשַׁע בִּתְשׁוּעָתוֹ, כְּאָמְרוֹ (דברים ל:ג) ״וְשָׁב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה כט.) ״וְהֵשִׁיב״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״וְשָׁב״, אַשְׁרָיו וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״אַשְׁרֶיךָ מִי כָמוֹךָ״ שֶׁאַתָּה עַם נוֹשַׁע עִם ה׳ שֶׁהוּא מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר הוּא חֶרֶב גַּבְהוּתֶךָ, שֶׁאֵין חֶרֶב גְּדוֹלָה כְּחֶרֶב לַה׳ בְּשָׁלְפוֹ אוֹתָהּ מִתַּעְרָהּ.

פרק לד

פסוק א

וַיַּרְאֵהוּ ה׳ אֶת כָּל וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ הִפְעִיל ה׳ בּוֹ רְאוּת, מַה שֶׁאֵין גְּבוּל בָּעַיִן לִרְאוֹת בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי דְרָכִים: אוֹ יָאִיר עֵינָיו מֵאוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק שֶׁהוּא אוֹר שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית גָּנוּז לַצַּדִּיקִים, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יב.) שֶׁבּוֹ יַבִּיט הָאָדָם מִסּוֹף הָעוֹלָם; אוֹ הִקְרִיב הָאָרֶץ לְמוּל עֵינָיו וְהֶרְאָה אוֹתָהּ לוֹ לְפָנָיו:

פסוק ד

לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה. אָמְרוֹ ״לֵאמֹר״, לְפִי שֶׁלֹּא אָמַר נֹסַח זֶה שֶׁל ״לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה״ לִשְׁלָשְׁתָּם, לָזֶה אָמַר ״לֵאמֹר״, פֵּרוּשׁ שֶׁמְּכֻוָּן הַמַּאֲמָר הוּא זֶה ״לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יח:) דָּרְשׁוּ שֶׁצִּוָּהוּ שֶׁיֵּלֵךְ וְיֹאמַר לָהֶם לָאָבוֹת וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְאוּלַי כִּי רָצָה ה׳ שֶׁיֹּאמַר לָהֶם מֹשֶׁה הַדְּבָרִים לְהַחְזִיק לוֹ הָאָבוֹת טוֹבַת חֵן וָחֶסֶד עַל אֲשֶׁר טָרַח וְיָגַע הוּא בַּעֲדָם עַד הֲבִיאָם אֶל הַמָּקוֹם.

וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲבוֹר שָׁמָּה לַעֲלוֹת דֶּרֶךְ שָׁם מִשַּׁעַר הַשָּׁמַיִם שֶׁהוּא שָׁמָּה, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״א פא.) שֶׁאֵין הַנְּפָשׁוֹת עוֹלוֹת אֶלָּא דֶּרֶךְ שָׁם. וּמֹשֶׁה לְפִי שֶׁנֶּאֱסַף אֶל הַשְּׁכִינָה הִנֵּה מְקוֹמוֹ בַּקֹּדֶשׁ בְּמָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם. וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב: וְשָׁמָּה לֹא תִצְטָרֵךְ לַעֲבוֹר אֶל מְקוֹמְךָ, וְסָמַךְ אוֹמֶר ״וַיָּמָת שָׁם וְגוֹ׳ עַל פִּי ה׳״, וְהָבֵן:

פסוק ה

וַיָּמָת שָׁם. פֵּרוּשׁ, שָׁם לְבַד הוּא שֶׁמֵּת, אֲבָל הוּא חַי בְּמָקוֹם אַחֵר קָדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן עַל פִּי ה׳.

פסוק ו

עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הֵם דִּבְרֵי ה׳, שֶׁהָיָה אוֹמֵר וּמֹשֶׁה כּוֹתֵב, וּכְמוֹ כֵן מַאֲמָרִים הַקּוֹדְמִים לָזֶה, ״וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה״, ״וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ״.

וְרָאִיתִי לְהָרַב רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא שֶׁכָּתַב שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ כָּתַב כֵּן. וְאֵין רָאוּי לִכְתֹּב כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּפְשָׁטֵי הַכְּתוּבִים, שֶׁמֹּשֶׁה לֹא הִשְׁלִים הַסֵּפֶר תּוֹרָה שֶׁמָּסַר לַלְוִיִּם, שֶׁבְּאָזְנַי שָׁמַעְתִּי מִבְּנֵי עַמֵּנוּ מִסְתַּבְּכִים בְּדָבָר זֶה וּמְסַעֲפִים מִזֶּה כְּפִירָה בַּתּוֹרָה, וְזוֹ הִיא טַעֲנַת הַגּוֹיִם, שֶׁמִּבְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקְּנוּ הַמִּכְתָּב וְנִמְצָא בָּהּ מַה שֶׁלֹּא הָיָה וְלֹא הָיָה מַה שֶׁהָיָה. וְיִשְׁתַּקַּע הַדְּבָרִים וְדוֹמֵיהֶם, הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדָּם. וְהָעִקָּר שֶׁכָּל הַסֵּפֶר תּוֹרָה כְּתָבוֹ מֹשֶׁה, וּכְאָמְרָם (בבא בתרא טו.) הִשְׁלִימוֹ בְּדֶמַע.

פסוק ז

בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ. פֵּרוּשׁ, עִם יְצִיאַת נַפְשׁוֹ נִגְמְרוּ הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. עוֹד נִתְכַּוֵּן לְהַסְמִיךְ ״בְּמֹתוֹ״ לְמַאֲמַר ״לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ״, לְהָעִיר שֶׁאַחַר מִיתָה הוּא אוֹמֵר ״לֹא כָהֲתָה״ וְגוֹ׳.

פסוק ח

וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל. וּבְאַהֲרֹן אָמַר (במדבר כ:כט) ״כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל״, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות דרבי נתן פרק יב) נָתְנוּ טַעַם לְפִי שֶׁהָיָה אוֹהֵב שָׁלוֹם וְכוּ׳.

וְרַבִּי אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא כָּתַב שֶׁבָּכוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לִכְבוֹד מֹשֶׁה שֶׁהָיָה חַי, וְאֵין לְהַאֲמִין לְפֵרוּשׁוֹ, שֶׁאֵין לְהַטִּיל מוּם בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲשָׂאוּהוּ בִּשְׁבִיל מֹשֶׁה שֶׁהָיָה חַי, וּלְמֹשֶׁה עַצְמוֹ כְּשֶׁמֵּת הֶעֱלִימוּ מֵהַחֵם בְּהֶסְפֵּדוֹ.

וְאוּלַי יֵשׁ לָתֵת טַעַם, כִּי אַהֲרֹן לֹא יָדְעוּ בְּמִיתָתוֹ קֹדֶם שֶׁמֵּת, וְרָאוּ פִּתְאוֹם שֶׁמֵּת, וְדָבָר כָּזֶה יְעוֹרֵר כָּל לֵב לִפְתֹּחַ מְקוֹר דִּמְעַת עֵינוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן מֹשֶׁה שֶׁכְּבָר יָדְעוּ מִיתָתוֹ, וּבְכָל דְּבָרָיו וְתוֹכְחוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה הָיָה אוֹמֵר לָהֶם (דברים ד:כב) ״כִּי אָנֹכִי מֵת וְגוֹ׳ אֵינֶנִּי עֹבֵר״ וְגוֹ׳, וְלָזֶה לֹא הוּחַם הֶסְפֵּדוֹ כְּאַהֲרֹן.

עוֹד אֶפְשָׁר כִּי מִיתַת אַהֲרֹן הִרְגִּישָׁתָם בְּיוֹתֵר, לְפִי שֶׁתֵּכֶף נִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד וְהוּסַר מְסוּכָּתָם, וְזֶה סִבֵּב בִּיאַת הַכְּנַעֲנִי וְגוֹ׳ (במדבר כא:א), לָזֶה נִתְעוֹרְרוּ יַחַד כָּל יִשְׂרָאֵל לִבְכּוֹת, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּמִיתַת מֹשֶׁה, הֲגַם שֶׁנִּטְּלוּ עֲנָנִים וְכוּ׳, לֹא הֵעִירוּ עַל זֶה, גַּם נִטְרְדוּ בְּשִׂמְחַת בִּיאַת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה.

עוֹד אֶפְשָׁר, שֶׁבְּמִיתַת מֹשֶׁה תֵּכֶף רָאוּ דָּבָר חָדָשׁ, שֶׁשָּׁרְתָה שְׁכִינָה עַל יְהוֹשֻׁעַ וְלָקְחוּ נֶחָמָה. מָשָׁל לְמִי שֶׁנֶּאֶבְדָה לוֹ מַרְגָּלִית וּמָצָא אַחֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ, לוּ יְהִי שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה אַף עַל פִּי כֵן יִתְנַחֵם בָּהּ, וְלָזֶה לֹא בָּכוּ כֻּלָּן, וְהוּא מַה שֶׁסָּמַךְ לְמַאֲמַר ״וַיִּבְכּוּ״ ״וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן״ וְגוֹ׳. מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּמִיתַת אַהֲרֹן אִבְּדוּ מַרְגָּלִית וְלֹא מָצְאוּ בְּמַה יִתְנַחֲמוּ, וַהֲגַם שֶׁנִּתְמַנָּה אֶלְעָזָר תַּחְתָּיו לְכֹהֵן גָּדוֹל, אַף עַל פִּי כֵן לֹא בּוֹכִים עַל חֶסְרוֹן כְּהוּנָה גְּדוֹלָה, אֶלָּא עַל חֶסְרוֹן תּוֹעֲלִיּוֹת שֶׁמֵּעַצְמוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם תְּמוּרָתוֹ.

פסוק י

וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד. פֵּרוּשׁ – וְלֹא קָם עַד עַתָּה. וְאָמְרוֹ ״עוֹד״, פֵּרוּשׁ – וְלֹא יָקוּם עוֹד כָּמוֹהוּ.

וְאָמְרוֹ בְּיִשְׂרָאֵל – רָמַז שֶׁכָּל הַשָּׂגַת נְבוּאָתוֹ הָיְתָה בְּאֶמְצָעוּת יִשְׂרָאֵל, וְצֵא וּלְמַד מֵהַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְזוּפִים לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ ה׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (ספרי דברים לד:י) אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם וְכוּ׳:

פסוק יא

וְאָמְרוֹ לְכָל הָאֹתוֹת וְגוֹ׳ – נִמְשָׁךְ עִם מַה שֶׁלְּמַעְלָה ״יְדָעוֹ ה׳ פָּנִים אֶל פָּנִים״ לְכָל הָאוֹתוֹת, פֵּרוּשׁ לְצוֹרֶךְ הָאוֹתוֹת וְגוֹ׳, וְהַכַּוָּנָה שֶׁעַל כָּל אוֹת וּמוֹפֵת שֶׁשְּׁלָחוֹ ה׳ לַעֲשׂוֹת, הָיָה יוֹדְעוֹ פָּנִים בְּפָנִים.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב הָרַמְבָּ״ם בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת שֶׁהַנָּבִיא שֶׁיָּקוּם בְּיִשְׂרָאֵל אֵין צָרִיךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה מוֹפְתִים גְּדוֹלִים כְּאוֹתָם שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה, אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא מֵהַמּוֹפְתִים שֶׁיַּעֲשֶׂה וְכוּ׳. וְתִמְצָא שֶׁבִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת אָמְרָה הַתּוֹרָה חוֹזֶק הָאֱמוּנָה בְּמֹשֶׁה: א׳, עַל הַיָּם דִּכְתִיב (שמות יד:לא) ״וַיַּאֲמִינוּ בַּה׳ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ״. ב׳, בְּמַתַּן תּוֹרָה דִּכְתִיב (שמות יט:ט) ״וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם״.

וְעַיֵּין מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה״ (שמות כ:טז), שֶׁפֵּרַשְׁתִּי וּנְקַבְּלָה, שֶׁכְּבָר הִצְדִּיקוּ נְבוּאָתוֹ בְּהַצְדָּקָה מוּרְגֶּשֶׁת וּגְלוּיָה לָהֶם, וְלָזֶה בָּא דְּבַר ה׳ וְאָמַר ״וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳:

הַטַּעַם כִּי מֹשֶׁה נָתַן כָּל הָאוֹתוֹת, מַה שֶׁאֵין נָבִיא אַחֵר עוֹשֶׂה כָּזֶה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר כֻּלָּן. וְעוֹד ״לְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה״ שֶׁהוּא קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁבּוֹ הֶאֱמִינוּ, ״וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל״ שֶׁהוּא בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, שֶׁבּוֹ גָּמְרוּ לְהַאֲמִין לֹא יָקוּם עוֹד נָבִיא שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּזֶה:

וְגָמַר אוֹמֶר ״לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל״, פֵּרוּשׁ שֶׁהֵם בְּעַצְמָן רָאוּ הַדְּבָרִים, וְלֹא לְצַד הָאֱמוּנָה כְּסֵדֶר שֶׁעוֹשִׂים בִּשְׁאָר הַנְּבִיאִים הַבָּאִים אַחֲרָיו, אֶלָּא בְּעֵינֵיהֶם רָאוּ כִּי מֹשֶׁה נְבִיא ה׳ אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ תּוֹרַת אֱלֹהִים חַיִּים אֱמֶת.

חסלת פרשת וזאת הברכה