משנה מועד קטן

פרק א

(א) משקין בית השלחין. במועד. ובשביעית בין ממעיין שיצא בתחלה בין ממעיין שלא יצא בתחלה. אבל אין משקין. לא ממי הגשמים. ולא ממי הקילון. ואין עושין עוגיות לגפנים:

(ב) רבי אלעזר בן עזריה אומר. אין עושין את האמה בתחלה במועד. ובשביעית. וחכמים אומרים עושין את האמה בתחלה בשביעית. ומתקנין את המקולקלות במועד. ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן. ומתקנין את הדרכים. ואת הרחובות. ואת מקוות המים. ועושין כל צורכי הרבים. ומציינין את הקברות ויוצאין אף על הכלאים:

(ג) רבי אליעזר בן יעקב אומר מושכים את המים מאילן לאילן. ובלבד שלא ישקה את כל השדה. זרעים שלא שתו לפני המועד. לא ישקם במועד. וחכמים מתירין בזה ובזה:

(ד) צדין את האישות. ואת העכברים. משדה האילן. ומשדה הלבן שלא כדרכו במועד. ובשביעית. וחכמים אומרים משדה האילן כדרכו. ומשדה הלבן שלא כדרכו. ומקרין את הפירצה במועד ובשביעית בונה כדרכו:

(ה) רבי מאיר אומר רואין את הנגעים בתחלה. להקל אבל לא להחמיר וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר. ועוד אמר רבי מאיר מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו. רבי יוסי אומר אבל הוא לו. לא יעורר אדם על מתו. ולא יספידנו. קודם לרגל שלשים יום:

(ו) אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכים את הכוכין במועד ועושין נברכת במועד. וארון עם המת בחצר. רבי יהודה אוסר. אלא אם כן יש עמו נסרים:

(ז) אין נושאין נשים במועד לא בתולות. ולא אלמנות. ולא מיבמין. מפני ששמחה היא לו. אבל מחזיר הוא את גרושתו. ועושה אשה תכשיטיה במועד. ר' יהודה אומר לא תסוד מפני שניוול הוא לה:

(ח) ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב ומסרגין את המטות. רבי יוסי אומר אף ממתחין:

(ט) מעמידין תנור וכירים ורחים במועד. רבי יהודה אומר אין מכבשין את הרחים בתחלה: