ברטנורא על משנה תרומות

פרק א

משנה א

חמשה לא יתרומו. מנינא למעוטי הא דא״ר יהודה לקמן קטן שלא הביא שתי שערות תרומתו תרומה קמ״ל דאין תרומתו תרומה:

החרש והשוטה והקטן כו׳ כולהו מחד קרא נפקא לן דכתיב (שמות כ״ה:ב׳) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו. אל בני ישראל פרט לנכרי, מאת כל איש פרט לקטן, אשר ידבנו לבו פרט לחרש ושוטה שאין בהם דעת להיות נודבין. וקטן לא מצי ממעיט מאשר ידבנו לבו, דאיכא קטן שהגיע לעונת נדרים שיש לו דעת להיות נודב. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם פרט לתורם שאינו שלו. ושוטה, המאבד מה שנותנים לו קרוי שוטה:

אפילו ברשות. של ישראל שעשאו ישראל שלוחו לתרום, אין תרומתו תרומה. דכתיב (במדבר י״ח:כ״ח) כן תרימו גם אתם, גם לרבות שלוחכם, מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית:

משנה ב

לא יתרום. לכתחלה דצריך להשמיע לאזנו כשיברך:

חרש שדברו בו חכמים בכל מקום וכו׳ לאו כללא הוא, דבריש חגיגה תני חרש, ומדבר ואינו שומע בכלל, ובפרק מצות חליצה לענין חליצה:

שאינו שומע ואינו מדבר. שנולד חרש ממעי אמו, וכיון שלא שמע מעולם מה שמדברים לו א״א לו שידבר:

משנה ג