שמות רבה

פרק א

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו - הדא הוא דכתיב (משלי יג, כד): חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר. בנוהג שבעולם, אדם שאומר לו חברו: פלוני הכה לבנך, יורד עמו עד לחייו. ומה תלמוד לומר: חושך שבטו שונא בנו?! ללמדך, שכל המונע בנו מן המרדות, סוף בא לתרבות רעה ושונאהו. שכן מצינו בישמעאל, שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רדהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו, והוציאו מביתו ריקם. מה עשה ישמעאל כשהיה בן חמש עשרה שנה? התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה מאחרים, מיד (בראשית כא, ט): ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק וגו', ואין מצחק אלא עבודת כוכבים, כמה דאת אמר (שמות לב, ו): ויקומו לצחק, מיד (בראשית שם, י): ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה, שמא ילמד בני אורחותיו, מיד (שם שם, יא): וירע הדבר מאד בעיני אברהם וגו', על שיצא לתרבות רעה. (שם שם, יב): ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך וגו', מכאן אתה למד, שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות, מיד, (שם שם, יד): וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים, ללמדך, שהיה שונא לישמעאל על שיצא לתרבות רעה, ושלחו הוא ואמו הגר ריקם, וטרדו מביתו על כך. וכי תעלה על דעתך, שאברהם שכתוב בו (שם יג, ב): ואברהם כבד מאד במקנה וגו', היה משלח אשתו ובנו מביתו ריקם, בלא כסות ובלא מחיה?! אלא ללמדך, כיון שיצא לתרבות רעה, לא נפנה עליו. מה היה סופו? כשגרשו ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות, שנאמר (שם טז, יב): והוא יהיה פרא אדם. כיוצא בו (שם כה, כח): ויאהב יצחק את עשו, לפיכך יצא לתרבות רעה, על אשר לא רדהו, כמו ששנינו: חמש עברות עבר עשו הרשע באותו היום: בא על נערה המאורסה והרג את הנפש וכפר בתחית המתים וכפר בעיקר וביזה את הבכורה ועוד, שתאב מיתת אביו, וביקש להרוג את אחיו, שנאמר (שם כז, מא): יקרבו ימי אבל אבי וגו', וגרם ליעקב לברוח מאבותיו, והלך אף הוא אצל ישמעאל, ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על נשיו, שנאמר (שם כח, ט): וילך עשו אל ישמעאל. כיוצא בו דוד, שלא יסר לאבשלום בנו ולא רדהו, יצא לתרבות רעה ובקש להרוג את אביו, ושכב עם פילגשיו, וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, ונפלו מישראל כמה אלפים וכמה רבבות, וגרם לו דברים קשים הרבה, שאין להם סוף, דכתיב (תהלים ג, א): מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, מה כתיב אחריו (שם שם, ב): ה' מה רבו צרי וגו', וקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם, ממלחמת גוג ומגוג, דאילו במלחמת גוג ומגוג, כתיב (שם ב, א): למה רגשו גוים ולהלן כתיב: ה' מה רבו צרי. וכיוצא בו עשה דוד באדוניה, שלא רדהו ביסורין, ולא גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב (מ"א א, ו): ולא עצבו אביו מימיו. (שם שם, שם): ואותו ילדה אחרי אבשלום. והלוא אבשלום בן מעכה ואדוניהו בן חגית מהו ואותו ילדה אחרי אבשלום?! אלא, מתוך שיצא לתרבות רעה ולא רדהו אביו, וכתיב באדוניהו: ולא עצבו אביו מימיו, אף הוא יצא לתרבות רעה, לפיכך כתיב: ואותו ילדה אחרי אבשלום. (משלי יג, כד): ואוהבו שחרו מוסר, זה הקדוש ברוך הוא, על שאהב את ישראל, דכתיב (מלאכי א, ב): אהבתי אתכם אמר ה', שהוא מרבה אותן ביסורין. אתה מוצא שלוש מתנות טובות, נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולם לא נתנם להם, אלא על ידי יסורין: התורה וארץ ישראל וחיי העולם הבא התורה, דכתיב (תהלים צד, יב): אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל, דכתיב (דברים ח, ה): וידעת עם לבבך וגו'. מה כתיב אחריו? (שם שם, ז): כי ה' אלהיך מביאך וגו'. העולם הבא, דכתיב (משלי ו, כג): כי נר מצוה ותורה אור וגו'. וכל המיסר את בנו, מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו, שנאמר (שם כט, יז): יסר בנך וינחך וגו', ואומר (שם יט, יח): יסר בנך, כי יש תקוה ומוסיף עליו אהבה, שנאמר: ואוהבו שחרו מוסר, לפי ששחרו מוסר, לכך אוהבו. אתה מוצא, שאברהם יסר את יצחק בנו, ולמדו תורה, והדריכו בדרכיו, דכתיב באברהם (בראשית כו, ה): עקב אשר שמע אברהם בקולי, וכתיב (שם כה, ט): ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ללמדך, שהיה דומה לאביו בכל דבר: בנוי, בחכמה, בעושר, ובמעשים טובים. תדע לך, שבן שלושים ושבע שנה היה כשעקדו אביו, וכתיב (שם כד, א): ואברהם זקן בא בימים, ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע, לפיכך (שם כה, ה): ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק הוי, ואוהבו שחרו מוסר. כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב, שלמדו יצחק תורה, ויסרו בבית תלמודו, שנאמר (שם שם, כז): ויעקב איש תם וגו'. ולמד מה שלמדו אביו, ואחר כך פרש מאביו, ונטמן בבית עבר ללמוד תורה, לפיכך זכה לברכה וירש את הארץ, שנאמר (שם לז, א): וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. ואף יעקב אבינו יסר את בניו ורדה אותם ולמדם דרכיו, שלא היה בהם פסולת, שכן כתיב: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו', השוון כולם ליעקב, שכולם צדיקים כיוצא בו היו, הוי, ואוהבו שחרו מוסר:

דבר אחר: ואלה שמות אמר רבי אבהו: כל מקום שאמר: אלה - פסל את הראשונים. ואלה - מוסיף שבח על הראשונים. (בראשית ב, ד): אלה תולדות השמים והארץ, פסל לתהו ובוהו. ואלה שמות, הוסיף שבח על שבעים נפש שנאמרו למעלה, שכולם היו צדיקים:

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו איש וביתו באו - שקולים הם ישראל כצבא השמים, נאמר כאן שמות, ונאמר בכוכבים שמות שנאמר (תהלים קמז, ד): מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא, אף הקדוש ברוך הוא, כשירדו ישראל למצרים מנה מספרם כמה היו, ולפי שהם משולים לכוכבים, קרא שמות לכולם, הדא הוא דכתיב: ואלה שמות בני ישראל וגו':

הבאים מצרימה - וכי היום באים, והלוא ימים רבים היו להם שבאו למצרים, אלא כל זמן שיוסף היה קים, לא היה להם משוי של מצריים, מת יוסף, נתנו עליהם משוי. לפיכך כתיב: הבאים, כאילו אותו יום נכנסו למצרים. את יעקב, כל אלה מכוחו של יעקב, שסגל מצוות ומעשים טובים, וזכה להעמיד שנים עשר שבטים איש וביתו באו:

ואלה שמות בני ישראל, על שם גאולת ישראל נזכרו כאן. ראובן, שנאמר (שמות ג, ז): ראה ראיתי את עני עמי. שמעון, על שם (שם ב, כד): וישמע אלהים את נאקתם. לוי, על שם שנתחבר הקדוש ברוך הוא לצרתם (שם ג, ב) מתוך הסנה, לקים מה שנאמר (תהלים צא, טו): עמו אנכי בצרה. יהודה, על שם שהודו להקדוש ברוך הוא. יששכר, שנתם להם הקדוש ברוך הוא שכר שעבודם, ביזת מצרים וביזת הים, לקים מה שנאמר (בראשית טו, יד): ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. זבולון, על שם שהשכין הקדוש ברוך הוא שכינתו בקרבם, שנאמר (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואין זבולון אלא בית המקדש, שנאמר (מ"א ח, יג): בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים. ובנימין, על שם (שמות טו, ו): ימינך ה' נאדרי בכח. דן, על שם (בראשית טו, יד): וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. נפתלי, על שם תורה ומצוות, שנתן להם הקדוש ברוך הוא, שכתוב בהם (תהלים יט, יא): ומתוקים מדבש ונופת צופים. גד, על שם המן שהאכילם הקדוש ברוך הוא, שהוא (שמות טז, לא): כזרע גד. אשר, על שם שהיו מאשרין אותן כל שומעי גאולתן וגדולתן, דכתיב (מלאכי ג, יב): ואשרו אתכם כל הגוים, כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות. יוסף, על שם שעתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף ולגאול את ישראל ממלכות הרשעה, כשם שגאל אותם ממצרים, דכתיב (ישעיה יא, יא-טז): והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו וגו', וכל הענין:

הדא הוא שאמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: למה אין שמותם של שבטים שוים בכל מקום? אלא [פעמים] שזה מקדים לזה, וזה מקדים לזה, שלא יאמרו בני גבירות תחילה, ובני השפחות אחרונה, ללמדך שלא היו גדולים אלו מאלו. דבר אחר: למה הקדים אלו לאלו? לפי שהם תקרת העולם, זה שמתקן תקרה כראוי, נותן עוביה של תקרה זו, בצד ראשה של אחרת, שאינה שוה לפיכך מקדים אלו לאלו. ומנין שהם תקרתו של עולם? שכן ישעיה הנביא אומר (ישעיה מח, יב): שמע אלי יעקב וישראל מקוראי:

ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב וגו', עם יוסף, שהיה במצרים היו שבעים. דבר אחר: ויוסף היה במצרים, אף על פי שזכה יוסף למלכות, לא נתגאה על אחיו וכל בית אביו, כשם שהיה קטן בעיניו מתחילה, שהיה עבד במצרים, כך היה קטן בעיניו אחר שהיה מלך:

וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ללמדך שכל זמן שהיה אחד מהם קים, מאותן שירדו למצרים, לא שעבדו המצרים בישראל. ובני ישראל פרו וישרצו, אף על פי שמת יוסף ואחיו, אלהיהם לא מת, אלא ובני ישראל פרו וישרצו. דבר אחר: כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד, שנאמר: ובני ישראל פרו וישרצו וגו'. ויש אומרים: שנים עשרה דכתיב: פרו שנים וישרצו שנים וירבו שנים ויעצמו שנים במאוד מאוד שנים ותמלא הארץ אותם שנים הרי שנים עשר ויעצמו יש אומרים: ששה בכרס אחד. ואל תתמה, שהרי עקרב שהיא מן השרצים, יולדת שבעים. רבי נתן אומר: ותמלא הארץ אותם, כחושים של קנים. ויקם מלך חדש, כיון שראו המצרים כך, חדשו גזרות עליהם. הדא הוא דכתיב: ויקם מלך חדש. רב ושמואל: חד אמר: חדש ממש. וחד אמר: שנתחדשו גזרותיו, שחדש גזרות ופורעניות עליהם. טעמא דמאן דאמר חדש ממש, דכתיב: חדש. טעמא דמאן דאמר שחדש גזרותיו, דלא כתיב: וימת, וימלוך, אשר לא ידע את יוסף. על דעתה דמאן דאמר חדש, ניחא. ועל דעתה דמאן דאמר שחדש גזרותיו, מאי דרש בה? דהוי דמי כמאן דלא ידע לה ליוסף כלל. רבנן אמרי: למה קראו מלך חדש, והלוא פרעה עצמו היה? אלא, שאמרו המצריים לפרעה: בוא ונזדוג לאומה זו. אמר להם: שוטים אתם! עד עכשיו משלהם אנו אוכלים, והיאך נזדוג להם?! אלולי יוסף לא היינו חיים. כיון שלא שמע להם, הורידוהו מכסאו שלושה חדשים, עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים הריני עמכם, והשיבו אותו, לפיכך כתיב: ויקם מלך חדש. רבנן פתחין פתחא להאי קרא, (הושע ה, ז): בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חודש את חלקיהם. ללמדך, כשמת יוסף הפרו ברית מילה. אמרו: נהיה כמצרים, מכאן אתה למד, שמשה מלן ביציאתן ממצרים, וכיון שעשו כן, הפך הקדוש ברוך הוא האהבה שהיו המצריים אוהבין אותן לשנאה, שנאמר (תהלים קה, כה): הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו, לקים מה שנאמר (הושע ה, ז): עתה יאכלם חדש את חלקיהם. מלך חדש, שעמד וחדש עליהם גזרותיו. אשר לא ידע את יוסף, וכי לא היה מכיר את יוסף?! אמר רבי אבין: משל לאחד שרגם אוהבו של המלך. אמר המלך: התיזו את ראשו, כי למחר יעשה בי כך, לכך כתב עליו המקרא, כלומר, היום - אשר לא ידע את יוסף, למחר - הוא עתיד לומר (שמות ה, ב): לא ידעתי את ה':

ויאמר אל עמו - הוא התחיל בעצה תחילה, לכך לקה תחילה. הוא התחיל בעצה תחילה, דכתיב: ויאמר אל עמו. והוא לקה תחילה, דכתיב (שמות ז, כט): ובך ובעמך ובכל עבדיך. הבה נתחכמה לו, להם לא נאמר, אלא לו. אמר רבי חמא בר רבי חנינא, אמר: בואו ונתחכמו לאלהיהם של אלו. נדונם בחרב, כבר כתיב (ישעיה סו, טז): ובחרבו את כל בשר. לא נדון אותם אלא במים, שכך נשבע הקדוש ברוך הוא, שאין מביא מבול לעולם, שנאמר (שם נד, ט): אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ. והם אינם יודעים שעל כל העולם כולו אינו מביא, אבל על אומה אחת מביא. ועליהם אינו מביא, אבל הם באים ונופלים לתוכן, שנאמר (תהלים סג, יא): יגירוהו על ידי חרב מנת שועלים יהיו, (שמות יח, יא): כי בדבר אשר זדו וגו', בקדירה שבשלו בה נתבשלו. אמר רבי חיא אמר רבי סימון: שלושה היו באותה עצה, בלעם ואיוב ויתרו בלעם, שיעץ, נהרג. איוב, ששתק, נדון ביסורין. יתרו, שברח, זכו בניו וישבו בלשכת הגזית, דכתיב (דה"א ב, נה): ומשפחות סופרים יושבי יעבץ, תרעתים שמעתים שוכתים, המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב, וכתיב (שופטים א, טז): ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה. ועלה מן הארץ, ועלינו לא נאמר, אלא ועלה. אמר רבי אבא בר כהנא: כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. דבר אחר: ועלה מן הארץ, כל זמן שישראל בירידה התחתונה, הם עולים. ראה מה כתיב: ועלה מן הארץ. אמר דוד (תהלים מד, כו): כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו. אותה שעה (שם שם, כז): קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך: