משנה זבחים

פרק א

(א) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים. אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. חוץ מן הפסח. ומן החטאת. הפסח בזמנו. והחטאת בכל זמן. רבי אליעזר אומר אף האשם. הפסח בזמנו. והחטאת והאשם בכל זמן. אמר רבי אליעזר. החטאת בא על חטא. והאשם בא על חטא. מה חטאת פסולה שלא לשמה. אף האשם פסול שלא לשמו:

(ב) יוסי בן חוני אומר הנשחטים לשם פסח ולשם חטאת. פסולים. שמעון אחי עזריה אומר שחטן לשם גבוה מהם כשרין. לשם נמוך מהם פסולין. כיצד. קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים. פסולין. קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים. כשרין. הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים. כשרין. ושלמים ששחטן לשם בכור לשם מעשר. פסולין:

(ג) הפסח ששחטו בשחרית בארבעה עשר שלא לשמו. רבי יהושע מכשיר כאילו נשחט בשלשה עשר. בן בתירא פוסל כאילו נשחט בין הערבים. אמר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו רבי אלעזר בן עזריה בישיבה. שכל הזבחים הנאכלים שנזבחו שלא לשמן כשרים. אלא שלא עלו לבעלים משום חובה. חוץ מן הפסח ומן החטאת. ולא הוסיף בן עזאי. אלא העולה. ולא הודו לו חכמים:

(ד) הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן. קבל והלך וזרק שלא לשמן. או לשמן ושלא לשמן. או שלא לשמן ולשמן. פסולים. כיצד לשמן ושלא לשמן. לשם פסח ולשם שלמים. שלא לשמן ולשמן. לשם שלמים ולשם הפסח. שהזבח נפסל בארבעה דברים. בשחיטה. ובקבול. ובהלוך. ובזריקה. רבי שמעון מכשיר בהלוך. שהיה ר' שמעון אומר אי אפשר שלא בשחיטה. ושלא בקבלה. ושלא בזריקה. אבל אפשר שלא בהלוך. שוחט בצד המזבח וזורק. רבי אליעזר אומר. המהלך במקום שהוא צריך להלך. המחשבה פוסלת. ובמקום שאין צריך להלך אין המחשבה פוסלת:

פרק ב

(א) כל הזבחים שקבל דמן. זר. אונן. טבול יום. מחוסר בגדים מחוסר כפורים. שלא רחץ ידים ורגלים. ערל. טמא. יושב. עומד על גבי כלים. על גבי בהמה. על גבי רגלי חבירו. פסל. קבל בשמאל פסל. רבי שמעון מכשיר. נשפך על הרצפה ואספו. פסול. נתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד. נתן את הנתנין למטן. למעלן. ואת הנתנין למעלן. למטן. את הנתנים בפנים בחוץ. ואת הנתנין בחוץ בפנים. פסול. ואין בו כרת:

(ב) השוחט את הזבח לזרוק דמו בחוץ. או מקצת דמו בחוץ. להקטיר את אמוריו בחוץ. או מקצת אמוריו בחוץ. לאכול בשרו בחוץ. או כזית מבשרו בחוץ. או לאכול כזית מעור האליה בחוץ. פסול. ואין בו כרת. לזרוק דמו למחר. או מקצת דמו למחר. להקטיר אמוריו למחר או מקצת אמוריו למחר. לאכול בשרו למחר. או כזית מבשרו למחר. או כזית מעור האליה למחר. פגול וחייבין עליו כרת:

(ג) זה הכלל כל השוחט והמקבל והמהלך והזורק לאכול דבר שדרכו לאכול. להקטיר דבר שדרכו להקטיר. חוץ למקומו. פסול ואין בו כרת. חוץ לזמנו. פגול וחייבין עליו כרת. ובלבד שיקרב המתיר כמצותו:

(ד) כיצד קרב המתיר כמצותו. שחט בשתיקה קבל והלך וזרק חוץ לזמנו. או ששחט חוץ לזמנו. קבל והלך וזרק בשתיקה. או ששחט קבל והלך וזרק חוץ לזמנו. זה הוא שקרב המתיר כמצותו. כיצד לא קרב המתיר כמצותו. שחט חוץ למקומו. קבל והלך וזרק חוץ לזמנו. או ששחט חוץ לזמנו קבל והלך וזרק חוץ למקומו. או ששחט קבל והלך וזרק חוץ למקומו. הפסח והחטאת. ששחטן שלא לשמן קבל והלך וזרק חוץ לזמנו. או ששחט חוץ לזמנו. קבל והלך וזרק שלא לשמן. או ששחט קבל והלך וזרק שלא לשמן. זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו: