משנה ידים

פרק א

(א) מי רביעית נותנין לידים לאחד. אף לשנים. מחצית לוג. לשלשה. או לארבעה. מלוג לחמשה. ולעשרה. ולמאה. רבי יוסי אומר ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית. מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים:

(ב) בכל הכלים נותנין לידים. אפילו בכלי גללים. בכלי אבנים. בכלי אדמה. אין נותנין לידים. לא בדפנות הכלים. ולא בשולי המחץ. ולא במגופת החבית. ולא יתן לחבירו בחפניו. מפני שאין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת ואין נותנים לידים אלא בכלי. ואין מצילין בצמיד פתיל אלא כלים. שאין מצילין מיד כלי חרש אלא כלים:

(ג) המים שנפסלו משתית הבהמה. בכלים פסולים. ובקרקעות כשרים. נפל לתוכן דיו. קומוס. וקנקנתום. ונשתנו מראיהן. פסולין. עשה בהם מלאכה. או ששרה בהן פתו. פסולין. שמעון התימני אומר אפילו נתכוין לשרות בזה. ונפל לשני. כשרים:

(ד) הדיח בהם את הכלים. או שמיחה בהם את המדות. פסולים. הדיח בהם כלים מודחים. או חדשים. כשרים. ר' יוסי פוסל בחדשים:

(ה) המים שהנחתום מטביל בהם את הגלוסקין פסולים. וכשהוא מדיח את ידיו בהן. כשרים. הכל כשרים ליתן לידים. אפילו חרש שוטה וקטן. מניח חבית בין ברכיו ונוטל. מטה חבית על צדה ונוטל. והקוף נוטל לידים. ר' יוסי פוסל בשני אלו:

פרק ב

(א) נטל לידו אחת משטיפה אחת. ידו טהורה. לשני ידיו. משטיפה אחת. ר' מאיר מטמא עד שיטול מרביעית. נפל ככר של תרומה טהור. רבי יוסי מטמא:

(ב) נטל את הראשונים למקום אחד. ואת השניים למקום אחר. ונפל ככר של תרומה על הראשונים טמא. ועל השניים טהור. נטל את הראשונים ואת השניים למקום אחד ונפל ככר של תרומה טמא. נטל את הראשונים ונמצא על ידיו קיסם. או צרור. ידיו טמאות. שאין המים האחרונים מטהרים אלא המים שעל גבי היד. ר' שמעון בן גמליאל אומר כל שהוא מבריית המים טהור:

(ג) הידים מיטמאות. ומיטהרות. עד הפרק. כיצד נטל את הראשונים עד הפרק. ואת השניים חוץ לפרק. וחזרו ליד. טהורה. נטל את הראשונים ואת השניים. חוץ לפרק. וחזרו ליד. טמאה. נטל את הראשונים לידו אחת. ונמלך. ונטל את השניים לשתי ידיו. טמאות. נטל את הראשונים לשתי ידיו ונמלך ונטל את השניים לידו אחת. ידו טהורה. נטל לידו אחת. ושפשפה בחברתה. טמאה. בראשו או בכותל טהורה. נוטלין ארבעה וחמשה. זה בצד זה. או זה על גבי זה. ובלבד שירפו. שיבואו בהם המים: