משנה תמורה

פרק א

(א) הכל ממירים. אחד אנשים ואחד נשים. לא שאדם רשאי להמיר. אלא שאם המיר מומר. וסופג את הארבעים. הכהנים ממירים את שלהם וישראל ממירים את שלהם. אין הכהנים ממירים. לא בחטאת. ולא באשם. ולא בבכור. אמר רבי יוחנן בן נורי. וכי מפני מה אין ממירים בבכור. אמר רבי עקיבא חטאת ואשם מתנה לכהן. והבכור מתנה לכהן. מה חטאת ואשם אין ממירים בו. אף הבכור לא ימירנו בו. אמר לו רבי יוחנן בן נורי. מה לי אינו ממיר בחטאת ובאשם. שאין זכין בהן בחייהם. תאמר בבכור שזכין לו בחייו. אמר לו רבי עקיבא. והלא כבר נאמר (ויקרא כז, י) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש. היכן קדושה חלה עליו. בבית הבעלים. אף תמורה בבית הבעלים:

(ב) ממירין מן הבקר על הצאן ומן הצאן על הבקר. מן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים. מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים מן התמימים על בעלי מומין ומבעלי מומין על התמימים. שנאמר (ויקרא כז, י) לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב. איזהו טוב ברע בעלי מומין שקדם הקדישן את מומם. ממירים אחד בשנים ושנים באחד. אחד במאה. ומאה באחד. רבי שמעון אומר אין ממירים אלא אחד באחד שנאמר (שם) והיה הוא ותמורתו מה הוא מיוחד אף תמורתו מיוחדת:

(ג) אין ממירין אברים בעוברים. ולא עוברים באברים. ולא אברים ועוברים בשלמים. ולא שלמים בהן. רבי יוסי אומר ממירים אברין בשלמים. ולא שלמים באברין. אמר רבי יוסי והלא במוקדשין. האומר רגלה של זו עולה. כולה עולה. אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו. תהא כולה תמורה תחתיה:

(ד) אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. אין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון. אין המים שאובים פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון:

(ה) אין מי חטאת נעשין מי חטאת אלא עם מתן אפר. אין בית הפרס עושה בית הפרס. ולא תרומה אחר תרומה. ולא תמורה עושה תמורה. ולא הולד עושה תמורה רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה. אמרו לו הקדש עושה תמורה. לא הולד ולא תמורה עושין תמורה:

(ו) העופות והמנחות אינן עושין תמורה. שלא נאמר אלא בבהמה. הצבור והשותפים אינן עושים תמורה. שנאמר. (ויקרא כז, י) לא ימיר אותו. יחיד עושה תמורה לא הצבור ולא השותפים עושים תמורה. קרבנות בדק הבית. אינן עושין תמורה. אמר רבי שמעון והלא המעשר בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו. מה מעשר קרבן יחיד. יצאו קרבנות צבור. מה מעשר קרבן מזבח. יצאו קרבנות בדק הבית.

פרק ב

(א) יש בקרבנות היחיד מה שאין בקרבנות הצבור. ויש בקרבנות הצבור. מה שאין בקרבנות היחיד. שקרבנות היחיד עושים תמורה. וקרבנות הצבור אינם עושים תמורה. קרבנות היחיד נוהגין בזכרים ובנקבות. וקרבנות צבור אין נוהגין אלא בזכרים. קרבנות היחיד חייבין באחריותן ובאחריות נסכיהם. וקרבנות הצבור אינן חייבין לא באחריותן ולא באחריות נסכיהן אבל חייבין באחריות נסכיהן משקרב הזבח. יש בקרבנות הצבור מה שאין בקרבנות היחיד. שקרבנות הצבור דוחין את השבת ואת הטומאה. וקרבנות היחיד. אינן דוחים לא את השבת ולא את הטומאה. אמר רבי מאיר והלא חביתי כהן גדול ופר יום הכפורים. קרבן יחיד. ודוחין את השבת ואת הטומאה. אלא שזמנן קבוע:

(ב) חטאת היחיד. שכפרו בעליו מתות. ושל צבור. אינן מתות. רבי יהודה אומר ימותו. אמר רבי שמעון מה מצינו בולד חטאת ובתמורת חטאת ובחטאת שמתו בעליה. ביחיד דברים אמורים. אבל לא בצבור. אף שכפרו הבעלים ושעברה שנתן ביחיד דברים אמורים. אבל לא בצבור.