משנה תענית

פרק א

(א) מאימתי מזכירין גבורת גשמים. רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג. רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג. אמר לו רבי יהושע. הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה מזכיר. אמר לו רבי אליעזר. אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. אמר לו. אם כן לעולם יהא מזכיר:

(ב) אין שואלין את הגשמים. אלא סמוך לגשמים רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג. האחרון מזכיר. הראשון אינו מזכיר. ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר. האחרון אינו מזכיר. עד אימתי שואלין את הגשמים רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח. רבי מאיר אומר עד שיצא ניסן. שנאמר (יואל ב, כג) ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון:

(ג) בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת:

(ד) הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים. התחילו היחידים מתענין שלש תעניות. אוכלין ושותין משחשיכה. ומותרין במלאכה. וברחיצה. ובסיכה. ובנעילת הסנדל. ובתשמיש המטה:

(ה) הגיע ראש חדש כסליו. ולא ירדו גשמים. בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור. אוכלין ושותין משחשיכה. ומותרין במלאכה וברחיצה. ובסיכה. ובנעילת הסנדל. ובתשמיש המטה:

(ו) עברו אלו ולא נענו. בית דין גוזרין שלש תעניות אחרות על הצבור. אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה. וברחיצה. ובסיכה. ובנעילת הסנדל. ובתשמיש המטה. ונועלין את המרחצאות. עברו אלו ולא נענו. בית דין גוזרין עליהם עוד שבע. שהן שלש עשרה תעניות על הצבור. הרי אלו יתרות על הראשונות. שבאלו מתריעין. ונועלין את החנויות. בשני מטין עם חשיכה. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת:

(ז) עברו אלו ולא נענו. ממעטין במשא ומתן. בבנין. ובנטיעה. באירוסין ובנשואין. ובשאילות שלום בין אדם לחברו. כבני אדם הנזופין למקום. היחידים חוזרים ומתענים. עד שיצא ניסן. יצא ניסן. ולא ירדו גשמים. סימן קללה שנאמר (שמואל א' יב, יז) הלא קציר חטים היום וגומר:

פרק ב

(א) סדר תעניות כיצד. מוציאין את התיבה לרחובה של עיר. ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה. ובראש הנשיא. ובראש אב בית דין. וכל אחד ואחד נותן בראשו. הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין. אחינו לא נאמר באנשי נינוה. (יונה ג, י) וירא אלהים את שקם ואת תעניתם. אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ובקבלה הוא אומר (יואל ב, יג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם: