משנה פסחים

פרק א

(א) אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר. כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה ולמה אמרו שתי שורות במרתף. מקום שמכניסין בו חמץ. בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף. ובית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות:

(ב) אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית. וממקום למקום. דאם כן מחצר לחצר. ומעיר לעיר אין לדבר סוף:

(ג) רבי יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר. ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור. וחכמים אומרים לא בדק אור ארבעה עשר. יבדוק בארבעה עשר. לא בדק בארבעה עשר. יבדוק בתוך המועד. לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד ומה שמשייר יניחנו בצינעא. כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו:

(ד) רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש. ורבי יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחלת שש:

(ה) ועוד אמר רבי יהודה שתי חלות של תודה פסולות ומונחות על גג האיצטבא. כל זמן שמונחות כל העם אוכלים. ניטלה אחת תולין. לא אוכלין. ולא שורפין. ניטלו שתיהן. התחילו כל העם שורפין. ר' גמליאל אומר חולין נאכלים כל ארבע. ותרומה כל חמש. ושורפין כתחילת שש:

(ו) רבי חנינא סגן הכהנים אומר. מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה. עם הבשר שנטמא באב הטומאה. אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו. הוסיף ר' עקיבא ואמר מימיהם של כהנים. לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום. בנר שנטמא בטמא מת. אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו:

(ז) אמר ר' מאיר מדבריהם למדנו. ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח. אמר לו רבי יוסי אינה היא המדה. ומודים רבי אליעזר ורבי יהושע ששורפין זו לעצמה. וזו לעצמה. על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה. שר' אליעזר אומר תשרף זו לעצמה. וזו לעצמה. ורבי יהושע אומר שתיהן כאחת:

פרק ב

(א) כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות. ומוכרו לנכרי ומותר בהנאתו. עבר זמנו. אסור בהנאתו. ולא יסיק בו תנור וכירים. רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה. וחכמים אומרים אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים: