משנה ערלה

פרק א

(א) הנוטע לסייג. ולקורות פטור מן הערלה ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל. והחיצון לסייג. הפנימי חייב. והחיצון פטור:

(ב) עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור. נטעו אף על פי שלא כבשו חייב. הנוטע לרבים חייב. ר' יהודה פוטר. הנוטע ברשות הרבים. והעובד כוכבים שנטע. והגזלן שנטע. והנוטע בספינה. והעולה מאליו. חייב בערלה:

(ג) אילן שנעקר והסלע עמו. שטפו נהר והסלע עמו. אם יכול לחיות פטור. ואם לאו חייב. נעקר הסלע מצדו. או שזעזעתו המחרישה. או שזעזעו ועשאו כעפר. אם יכול לחיות פטור. ואם לאו חייב:

(ד) אילן שנעקר ונשתייר בו שורש פטור. וכמה יהא השורש. רבן גמליאל אומר משם רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מיתון:

(ה) אילן שנעקר ובו בריכה. והוא חיה ממנה. חזרה הזקינה להיות כבריכה. הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה. מונה משעה שנפסקה. סיפוק הגפנים וסיפוק על גבי סיפוק. אף על פי שהבריכן בארץ מותר. רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה מותר. ומקום שכחה רע אסור. וכן בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות. אם הוסיף במאתים אסור:

(ו) נטיעה של ערלה. ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות. הרי זה לא ילקוט. ואם לקט יעלה באחד ומאתים. ובלבד שלא יתכוין ללקוט. רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו באחד ומאתים:

(ז) העלים והלולבים. ומי גפנים. וסמדר. מותרים בערלה. וברבעי. ובנזיר. ואסורים באשרה. רבי יוסי אומר הסמדר אסור. מפני שהוא פרי. רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה אסור. אמר ר' יהושע שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלים. בשרף העיקרים מותר. בשרף הפגים אסור. מפני שהם פרי:

(ח) ענקוקלות. והחרצנים. והזגים. והתמד שלהם. קליפי רמון. והנץ שלו. קליפי אגוזים. והגרעינים. אסורים בערלה. ובאשרה. ובנזיר. ומותרין ברבעי. והנובלות כלם אסורות:

(ט) רבי יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה. ואין נוטעין אגוז של ערלה. מפני שהוא פרי. ואין מרכיבין בכפניות של ערלה: