משנה מנחות

פרק א

(א) כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות. אלא שלא עלו לבעלים משום חובה. חוץ ממנחת חוטא. ומנחת קנאות. מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן נתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן או לשמן ושלא לשמן. או שלא לשמן ולשמן. פסולות. כיצד לשמן ושלא לשמן. לשם מנחת חוטא ולשם מנחת נדבה. או שלא לשמן ולשמן. לשם מנחת נדבה. ולשם מנחת חוטא:

(ב) אחת מנחת חוטא ואחת כל המנחות שקמצן זר. אונן. טבול יום. מחוסר בגדים. מחוסר כפורים. שלא רחוץ ידים ורגלים. ערל. טמא. יושב. עומד על גבי כלים. על גבי בהמה. על גבי רגלי חברו. פסל. קמץ בשמאל. פסל. בן בתירא אומר יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין. קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסל. מפני שאמרו הקומץ היתר והחסר פסל. איזה הוא היתר שקמצו מבורץ. וחסר שקמצו בראשי אצבעותיו. כיצד הוא עושה. פושט את אצבעותיו על פס ידו:

(ג) ריבה שמנה וחסר שמנה חסר לבונתה. פסולה. הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ או כזית משיריה בחוץ. להקטיר קומצה בחוץ או כזית מקומצה בחוץ. או להקטיר לבונתה בחוץ. פסול ואין בו כרת. לאכול שיריה למחר. או כזית משיריה למחר. להקטיר קומצה למחר. או כזית מקומצה למחר. או להקטיר לבונתה למחר. פגול וחייבין עליו כרת. זה הכלל כל הקומץ והנותן בכלי והמהלך. והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר. חוץ למקומו פסול ואין בו כרת. חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. ובלבד שיקרב המתיר כמצותו. כיצד קרב המתיר כמצותו. קמץ בשתיקה. ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו. או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר בשתיקה. או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו זה הוא שקרב המתיר כמצותו:

(ד) כיצד לא קרב המתיר כמצותו. קמץ חוץ למקומו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו. או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו. או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו. מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן. ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנן. או שקמץ חוץ לזמנן. ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן. או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו. לאכול כזית בחוץ וכזית למחר כזית למחר וכזית בחוץ. כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר. כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ פסול ואין בו כרת. אמר רבי יהודה זה הכלל. אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום. פגול. וחייבים עליו כרת. ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן פסול ואין בו כרת. וחכמים אומרים זה וזה פסול. ואין בו כרת. לאכול כחצי זית. ולהקטיר כחצי זית. כשר. שאין אכילה והקטרה מצטרפין:

פרק ב

(א) הקומץ את המנחה לאכול שיריה או להקטיר קומצה למחר מודה רבי יוסי בזה שהוא פגול וחייבין עליו כרת. להקטיר לבונתה למחר. רבי יוסי אומר פסול. ואין בו כרת. וחכמים אומרים פגול. וחייבין עליו כרת. אמרו לו מה שנה זו מן הזבח. אמר להם שהזבח דמו ובשרו ואמוריו אחד. ולבונה אינה מן המנחה:

(ב) שחט שני כבשים. לאכול אחת מן החלות למחר. הקטיר שני בזיכין. לאכול אחד מן הסדרים למחר. רבי יוסי אומר אותה החלה. ואותו הסדר שחישב עליו. פגול וחייבין עליו כרת. והשני פסול ואין בו כרת. וחכמים אומרים זה וזה פגול וחייבין עליו כרת. נטמאת אחת מן החלות. או אחד מן הסדרים. רבי יהודה אומר שניהם יצאו לבית השריפה. שאין קרבן צבור חלוק. וחכמים אומרים הטמא בטומאתו. והטהור יאכל:

(ג) התודה מפגלת את הלחם. והלחם אינו מפגל את התודה. כיצד השוחט את התודה. לאכול ממנה למחר. היא והלחם מפוגלין. לאכול מן הלחם למחר. הלחם מפוגל. והתודה אינה מפוגלת. הכבשים מפגלין את הלחם והלחם אינו מפגל את הכבשים. כיצד. השוחט את הכבשים. לאכול מהן למחר. הם והלחם מפוגלין. לאכול מן הלחם למחר. הלחם מפוגל. והכבשים אינן מפוגלין:

(ד) הזבח מפגל את הנסכין משקדשו בכלי. דברי רבי מאיר. והנסכין אינן מפגלין את הזבח. כיצד השוחט את הזבח לאכול ממנו למחר. הוא ונסכיו מפוגלין. להקריב מן הנסכין למחר. הנסכין מפוגלין. והזבח אינו מפוגל: