משנה מעשר שני

פרק א

(א) מעשר שני אין מוכרין אותו. ואין ממשכנין אותו. ואין מחליפין אותו. ולא שוקלין כנגדו. ולא יאמר אדם לחברו בירושלם הילך יין ותן לי שמן. וכן שאר כל הפירות. אבל נותנין זה לזה מתנת חנם:

(ב) מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי. ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו האשה. הבכור מוכרין אותו תמים חי. ובעל מום חי ושחוט. ומקדשין בו האשה. אין מחללין מעשר שני על אסימון. ולא על המטבע שאינו יוצא. ולא על המעות שאינן ברשותו:

(ג) הלוקח בהמה לזבחי שלמים. או חיה לבשר תאוה. יצא העור לחולין. אף על פי שהעור מרובה על הבשר. כדי יין סתומות. מקום שדרכן למכור סתומות. יצא קנקן לחולין. האגוזים והשקדים. יצאו קלפיהם לחולין. התמד עד שלא החמיץ אינו נלקח בכסף מעשר. ומשהחמיץ נלקח בכסף מעשר:

(ד) הלוקח חיה לזבחי שלמים בהמה לבשר תאוה. לא יצא העור לחולין. כדי יין פתוחות. או סתומות. מקום שדרכן לימכר פתוחות. לא יצא קנקן לחולין. סלי זיתים. וסלי ענבים עם הכלי. לא יצאו דמי הכלי לחולין:

(ה) הלוקח מים ומלח. ופירות המחוברים לקרקע. או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלם. לא קנה מעשר. הלוקח פירות שוגג. יחזרו דמים למקומן. מזיד יעלו ויאכלו במקום. ואם אין מקדש ירקבו:

(ו) הלוקח בהמה שוגג יחזרו דמיה למקומן. מזיד תעלה ותאכל במקום. ואם אין מקדש תקבר על ידי עורה:

(ז) אין לוקחין עבדים. ושפחות. וקרקעות. ובהמה טמאה. מדמי מעשר שני. ואם לקח יאכל כנגדן. אין מביאין קיני זבים. וקיני זבות. וקיני יולדות. חטאות ואשמות. מדמי מעשר שני. ואם הביא יאכל כנגדם. זה הכלל כל שהוא חוץ לאכילה ולשתיה ולסיכה מדמי מעשר שני יאכל כנגדו:

פרק ב

(א) מעשר שני ניתן לאכילה ולשתיה לסיכה. לאכול דבר שדרכו לאכול. לסוך דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחומץ. אבל סך הוא את השמן. אין מפטמין שמן של מעשר שני ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם. אבל מפטם הוא את היין. נפל לתוכו דבש ותבלין והשביחו. השבח לפי חשבון. דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שני והשביחו. השבח לפי חשבון. עיסה של מעשר שני שאפאה והשביח השבח לשני. זה הכלל כל ששבחו נכר השבח לפי החשבון. וכל שאין שבחו נכר השבח לשני: