משנה כלאים

פרק א

(א) החטים והזונין אינן כלאים זה בזה. השעורים ושבולת שועל. הכוסמין והשיפון. הפול והספיר. הפורקדן והטופח. ופול הלבן והשעועים. אינם כלאים זה בזה:

(ב) הקשות והמלפפון. אינם כלאים זה בזה. רבי יהודה אומר כלאים. חזרת וחזרת גלים. עולשין ועולשי שדה. כרישים וכרישי שדה. כוסבר וכוסבר שדה. חרדל וחרדל מצרי. ודלעת המצרי והרמוצה. ופול מצרי. והחרוב אינם כלאים זה בזה:

(ג) הלפת והנפוץ. והכרוב התרו בתור. התרדים והלעונים. אינם כלאים זה בזה. הוסיף ר' עקיבא. השום והשומנית. הבצל והבצלצול. והתורמוס והפלסלוס. אינן כלאים זה בזה:

(ד) ובאילן האגסים והקרסתומלין. והפרישים והעוזרדים. אינם כלאים זה בזה. התפוח והחזרד. הפרסקים והשקדין. והשיזפין והרימין. אף על פי שדומין זה לזה. כלאים זה בזה:

(ה) הצנון והנפוץ. החרדל והלפסן. ודלעת יונית עם המצרית והרמוצה. אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה:

(ו) הזאב והכלב. כלב הכופרי והשועל. העזים והצבאים. היעלים והרחלים. הסוס והפרד. הפרד והחמור. החמור והערוד. אע"פ שדומין זה לזה. כלאים זה בזה:

(ז) אין מביאין אילן באילן. ירק בירק. ולא אילן בירק. ולא ירק באילן. ר' יהודה מתיר ירק באילן:

(ח) אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה. אין מרכיבין פיגם על גבי קדה לבנה. מפני שהוא ירק באילן. אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב שיהא מקירו. אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח שתהא זורקת מימיה לתוכו מפני שהוא אילן בירק. אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית שתהא משמרתו. מפני שהוא ירק בירק:

(ט) הטומן לפת וצנונות תחת הגפן. אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש. לא משום כלאים. ולא משום שביעית. ולא משום מעשרות. וניטלים בשבת. הזורע חטה ושעורה כאחת. הרי זה כלאים. רבי יהודה אומר אינו כלאים. עד שיהו שני חטים ושעורה. או חטה ושתי שעורים. או חטה ושעורה וכוסמת: