משנה חלה

פרק א

(א) חמשה דברים חייבים בחלה. החטים והשעורים. והכוסמין. ושבולת שועל. ושיפון. הרי אלו חייבין בחלה. ומצטרפין זה עם זה. ואסורין בחדש מלפני הפסח. ומלקצור מלפני העומר. ואם השרישו קודם לעומר. העומר מתירן ואם לאו אסורין. עד שיבא העומר הבא:

(ב) האוכל מהם כזית מצה בפסח. יצא ידי חובתו. כזית חמץ חייב בהכרת. נתערב אחד מהם בכל המינים. הרי זה עובר בפסח. הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהם דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים הנודר מן הדגן. אינו אסור אלא מהן. וחייבין בחלה ובמעשרות:

(ג) אלו חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות. הלקט והשכחה והפאה. וההפקר. ומעשר ראשון שנטלה תרומתו. ומעשר שני והקדש שנפדו. ומותר העומר. ותבואה שלא הביאה שליש. ר' אליעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה:

(ד) אלו חייבין במעשרות. ופטורים מן החלה. האורז. והדוחן. והפרגים. והשומשמין. והקטניות. ופחות מחמשת רבעים בתבואה. הסופגנין. והדובשנין. והאסקריטין. וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה:

(ה) עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין. פטורה מן החלה. תחלתה עיסה וסופה סופגנין. תחלתה סופגנין וסופה עיסה. חייבין בחלה. וכן הקנובקאות חייבות:

(ו) המעיסה. בית שמאי פוטרין. ובית הלל מחייבין. החליטה בית שמאי מחייבין. ובית הלל פוטרין. חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו פטור למכור בשוק חייב:

(ז) נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה. נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור. פטורה מן החלה:

(ח) עיסת הכלבים. בזמן שהרועים אוכלין ממנה. חייבת בחלה. ומערבין בה. ומשתתפין בה. ומברכין עליה. ומזמנין עליה. ונעשית ביום טוב. ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח. אם אין הרועים אוכלין ממנה. אינה חייבת בחלה. ואין מערבין בה. ואין משתתפין בה. ואין מברכין עליה. ואין מזמנין עליה. ואינה נעשית ביום טוב. ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. בין כך ובין כך מטמאה טומאת אוכלין:

(ט) החלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש. ואסורים לזרים. והם נכסי כהן. ועולין באחד ומאה. וטעונין רחיצת ידים. והערב שמש. ואין ניטלין מן הטהור על הטמא. אלא מן המוקף. ומן הדבר הגמור. האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום. עד שישייר מקצת: