משנה עבודה זרה

פרק א

(א) לפני אידיהן של עכומ"ז שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן. להשאילן. ולשאול מהן. להלוותן. וללוות מהן. לפורען. ולפרוע מהן. רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר לו. אמרו לו אף על פי שמיצר הוא עכשיו. שמח הוא לאחר זמן:

(ב) רבי ישמעאל אומר שלשה ימים לפניהם ושלשה ימים לאחריהם אסור. וחכמים אומרים לפני אידיהן אסור. לאחר אידיהן מותר:

(ג) ואלו אידיהן של עכו"ם. קלנדא. וסטרנורא. וקרטסים. ויום גנוסיא של מלכים. ויום הלידה. ויום המיתה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כל מיתה שיש בה שרפה. יש בה עבודה זרה. ושאין בה שרפה. אין בה עבודה זרה. יום תגלחת זקנו ובלוריתו יום שעלה בו מן הים. ויום שיצא בו מבית האסורים. ועכו"ם שעשה משתה לבנו. אינו אסור אלא אותו היום. ואותו האיש בלבד:

(ד) עיר שיש בה עבודה זרה חוצה לה מותר. היה חוצה לה עבודה זרה. תוכה מותר. מהו לילך לשם. בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום. אסור. ואם היה יכול להלך בה למקום אחר מותר. עיר שיש בה עבודה זרה. והיו בה חנויות מעוטרות. ושאינן מעוטרות. זה היה מעשה בבית שאן. ואמרו חכמים המעוטרות. אסורות, ושאינן מעוטרות מותרות:

(ה) אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים. אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרותיהן ולבונה ותרנגול הלבן. רבי יהודה אומר מותר למכור לו לבן בין התרנגולין. ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו לו לפי שאין מקריבין חסר לעבודה זרה. ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור. רבי מאיר אומר אף דקל טב וחצב. ונקליבם. אסור למכור לעכו"ם:

(ו) מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעכו"ם מוכרין. מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין. ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה. עגלים וסייחים שלמים ושבורין. רבי יהודה מתיר בשבורה. ובן בתירה מתיר בסוס:

(ז) אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים. אין בונין עמהם בסילקי. גרדום. ואצטדיא ובימה. אבל בונים עמהם בימוסיאות. ובית מרחצאות. הגיעו לכיפה. שמעמידין בה עבודה זרה אסור לבנות.

(ח) ואין עושים תכשיטין לעבודה זרה. קוטלאות. ונזמים. וטבעות. רבי אליעזר אומר. בשכר מותר. אין מוכרין להם במחובר לקרקע. אבל מוכר הוא משיקצץ. רבי יהודה אומר מוכר הוא לו על מנת לקוץ. אין משכירין להם בתים בארץ ישראל. ואין צריך לומר שדות. ובסוריא משכירין להם בתים אבל לא שדות. ובחוץ לארץ מוכרין להם בתים ומשכירין שדות. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים אבל לא שדות. ובסוריא מוכרין בתים. ומשכירין שדות. ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו:

(ט) אף במקום שאמרו להשכיר. לא לבית דירה אמרו. מפני שהוא מכניס לתוכו עבודה זרה שנאמר (דברים ז, כו) לא תביא תועבה אל ביתך. ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ. מפני שהוא נקרא על שמו: