תלמוד ירושלמי מכות

פרק א

הלכה א

משנה: כֵּיצַד הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין מְעִידִים אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה אֵין אוֹמְרִין יֵיעָשֶׂה זֶה בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה תַחְתָּיו אֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים. מְעִידִים אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָיב גָּלוּת. אֵין אוֹמְרִים יִגְלֶה זֶה תַחְתָּיו אֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים. מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁגֵּירַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלֹא נָתַן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ וַהֲלֹא בֵּין הַיּוֹם וּבֵין לְמָחָר סוֹפוֹ לִיתֶּן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ. אֶלָּא אוֹמְדִים כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן בִּכְתוּבָּתָהּ שֶׁל זֹו שֶׁאִם נִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה וְאִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה בַעְלָהּ.

הלכה: כֵּיצַד הָעֵדִים נַעֲשִׂין זוֹמְמִין כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. הַכֹּל הָיָה בִכְלָל לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. יָצָא וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. אֶת שֶׁאַתְּ יָכוֹל לְקַיֵים בּוֹ וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם וגו׳ אַתְּ מְקַיֵים בּוֹ (לֹא תַעֲנֶה) [וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת]. וְאֶת שֶׁאֵין אַתְּ יָכוֹל לְקַיֵים בּוֹ וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו (אֵין) אַתְּ מְקַיֵים בּוֹ לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ. דָּבָר אַחֵר. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ. לֹא לְזַרְעוֹ.

רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ. שְׁנֵי דְבָרִים מְסוּרִין לְבֵית דִּין אַתְּ תּוֹפֵשׂ אֶחָד מֵהֶן. יָצָא דָבָר שֶׁהוּא מָסוּר לַשָּׁמַיִם.

כָּתוּב וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו. אֵין לִי אֶלָּא זֶרַע שֶׁהוּא מִתְחַלֵּל. הִיא עַצְמָהּ מְנַיִין. וְדִין הוּא. מָה אִם הַזֶּרַע שֶׁלֹּא עָבַר עֲבֵירָה הֲרֵי הוּא מִתְחַלֵּל. הִיא שֶׁעָבְרָה עֲבֵירָה אֵינוֹ דִין שֶׁתִּתְחַלֵּל. הוּא עַצְמוֹ יוֹכִיחַ. שֶׁעָבַר עֲבֵירָה וְאֵינוֹ מִתְחַלֵּל. לֹא. אִם אָמַרְתָּה בְאִישׁ שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּל בְּכָל מָקוֹם תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁהִיא מִתְחַלֶּלֶת בְּכָל מָקוֹם. הוֹאִיל וְהִיא מִתְחַלֶּלֶת בְּכָל מָקוֹם דִּין הוּא שֶׁתִּתְחַלֵּל. וְאִם נַפְשָׁךְ לוֹמַר. לֹא יָחוֹל וְלֹא יְחַלֵּל. אַף מִי שֶׁהָיָה כָשֵׁר וְנִתְחַלֵּל.

בַּר פְּדָיָיה אָמַר. הַמְחַלֵּל לֹא נִתְחַלֵּל הֵיאַךְ זֶה מִתְחַלֵּל.

עֵדִים שֶׁנִּזְדַּמְּמוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שֶׁקֶר שֶׁקֶר. עֵדִים שֶׁנִּזְדַּמְּמוּ וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּקְּרוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שֶׁקֶר שֶׁקֶר. רִבִּי לָעְזָר אָמַר. רָשָׁע רָשָׁע. נֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּיָיבֵי מִיתוֹת וְנֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּיָיבֵי מַכּוֹת. מַה רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּיָיבֵי מִיתוֹת אֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה. אַף רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּיָיבֵי מַכּוֹת אֵין מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת.

בַּר פְּדָיָיה אָמַר. הוּא יָנוּס לֹא זוּמְמָיו.

וְאֵין מְשַׁלְּמִין כָּל הַכְּתוּבָּה אֲבָל מְשַׁלְּמִין הֵן טוֹבַת הֲנָיָית כְּתוּבָּה. כֵּיצַד. אוֹמְרִים כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן בִּכְתוּבָּתָהּ שֶׁלָּזוֹ שֶׁמָּא תָמוּת בְּחַיֵּי בַעֲלָהּ וְיִירָשֶׁנָּה בַעֲלָה אוֹ שֶׁמָּא יָמוּת בַּעֲלָהּ בְּחַיֶיהָ וְיִרַשׁ הֲלָה אֶת כְּתוּבָּתָהּ. לְפִיכָך הוּא מְשַׁלֵּם.