תוספות יום טוב על משנה שבועות

פרק א

משנה א

שבועות. הא דלא פתח האי מסכת כל כינויי שבועות כשבועות כדפתח נדרים ונזיר. משום דתנא ממכות קא סליק הוצרך לפתוח בשתים שהן ארבע. והואיל ולא פתח בכינוי תו לא חש לשנות אח"כ. תוס'. ובפרק קמא דנדרים כתבו דלהכי לא תני כינוי משום דלית בהו ידות כמו בנדרים ונזיר. ע"כ. וכתבו עוד וא"ת אמאי לא תנא ידיעות ברישא דהא בקרא כתיב ברישא או נפש אשר תגע וגו' והדר או נפש כי תשבע וגו'. וי"ל דשבועות הוא עיקר המסכתא דבסדר ישועות קאי ואגב שבועות תנא ידיעות משום דגבי הדדי כתיבי [כמ"ש לקמן] אי נמי משום דמילי דשבועות כתיבי בקרא ברישא (ויקרא ה') ונפש כי תחטא וגו' והוא עד דהיינו שבועות העדות והאי דלא פתח בשבועות העדות משום דלית בהו שתים שהן ארבע. ע"כ:

שהן ארבע. פירש הר"ב יש לרבות עוד וכו' כר"ע משנה ה' פ"ג. גמ':

ידיעות הטומאה וכו'. מ"ש הכא דתנא להו לכולהו ומ"ש גבי יציאות השבת [בריש פ"ק דשבת] ומראות נגעים [בריש פ"ק דנגעים] דלא קתני להו לכולהו. אמרי שבועות וידיעות הטומאה דגבי הדדי כתיבין ודמיין אהדדי בקרבן עולה ויורד תני להו גבי הדדי ואיידי דתני תרתי תנא כולהו. גמ'. וכתבו התוס' וא"ת ליתני מראות נגעים קודם יציאות השבת. כיון דאיתא בדלות ודמי טפי לשבועות. וי"ל דהני לכפר והני להכשיר. ע"כ. והשתא תנא שבת ברישא דבלאו הכי קדים בסדר הסדרים. אי נמי דהל' שבת חמירי שיש בה סקילה. אבל מה שהקשו התוס' גבי מראות נגעים. ניתני לכולהו דדמיין אהדדי בקרבן עולה ויורד ותירצו דליתא בדלי דלות. ע"כ. לא הבינותי קושיתם דהא הכא דכתיבין בהדדי אמרי' נמי [צ"ל נמי אמרינן דכתיבין בהדדי]:

הטומאה. פי' הר"ב או נפש וגו' האמור בויקרא אצל טומאת מקדש וקדשיו שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו כדמסיק בגמ' דף ז' דכתיב בפרשה זו או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה והרי בהמה בכלל חיה [שנאמר (ויקרא י״א:ב׳) זאת החיה אשר תאכלו וסמיך ליה כל בהמה] בהמה למה נאמרה. נאמר כאן בהמה טמאה. ונאמר להלן [באוכל קדשים בטומאת הגוף. בצו את אהרן] בהמה טמאה. מה להלן טומאת קדשים. אף כאן טומאת קודש. וכתיב הכא לכל טומאתו וכתיב התם [בטומאת מקדש בפרשת פרה אדומה] עוד טומאתו בו. מה להלן טומאת מקדש. אף כאן טומאת מקדש:

שתים. ל' הר"ב כתיבי בקרא דכתיב ונעלם [ממנו] והוא טמא. משמע שנעלמה ממנו טומאה וכו'. ודקרי להו ידיעות. פי' הר"ב בריש פרק ב':

שהן ארבע. כתב הר"ב יש לרבות עוד וכו' כרבי ישמעאל דסוף פרק ב'. גמ':

יציאות השבת. כתב הר"ב הוצאה וכו' ילפינן מקרא כו' לא תפיקו. וכן פירש"י. הכי דרשינן בריש פרק י"א דשבת דף צ"ו. ובפ"ק דשבת מפרש הר"ב מאל יצא ועמ"ש שם בדבור שתים שהן ארבע:

שהן ארבע. כתב הר"ב יש להוסיף עוד שתים דהכנסה. עמ"ש בריש פרק קמא דשבת והא דהתם תנא שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ד' בחוץ ואילו הכא לא תני אלא שתים שהן ארבע. מתרצים בגמ' התם דעיקר שבת. תנא חיובי ופטורי. הכא חיובי תני. ופטורי לא תני. והא דנקט הר"ב הכא תחלה העומד בפנים. ולעיל נקט תחלה העומד בחוץ. וכן לשון רש"י וכן מצינו במשנה א' ריש פ"ק דשבת. אבל בהפך דמעיקרא תנן בפנים קודם בחוץ והדר פתח לפרושי בחוץ דסיים ביה. ומדליכא קפידא. לא קפיד נמי רש"י וכן הר"ב והתחילו פעם בעומד בחוץ. ופעם בעומד בפנים: