רות רבה (לרנר)

א

א

[א] ויהי בימי שפוט השופטים (רות א: א). ר' יוחנן פתח (ואמר): שמעה עמי ואדברה [ישראל ואעידה בך, אלקים אלקיך אנכי] (תהלים נ: ז). א"ר יוחנן, אין מעידין אלא בשומע. ר' יודן בר' סימון אמר, לשעבר היו קרויין (כ"ש) ישראל כשאר כל האומות, סבתא (ולענ"א) ורעמא וסבתכא (דהי"א א: ט ועי' בר' י: ז), מכאן ואילך אין נקראין אלא עמי, שמעה עמי ואדברה. מאין זכיתם שתקראו עמי? מואדברה, ממה שדברתם לפני בסיני ואמרתם, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד: ז).

א"ר יוחנן, שמעה עמי - לשעבר, ואדברה - לעתיד לבא. שמעה עמי - בעולם הזה, ואדברה - בעולם הבא, כדי שיהא [לי] פתחון פה לפני שרי אומות העולם. שרי אומות העולם עתידים לקטרג לפני ולומר, רבון העולמים, אלו עובדין ע"ז, ואלו עובדין ע"ז, אלו גילו עריות, ואלו גילו עריות, אלו שפכו דמים, ואלו שפכו דמים. אלו יורדין לגיהנם, ואלו [אין] יורדין לגיהנם? אותה שעה סנגורן של ישראל משתתק. הדא היא ובעת ההיא יעמוד מיכאל (דניאל יב: א). וכי יש ישיבה למעלה? הא א"ר חנינא [בר אנדריי משום ר' שמואל בר' סיטר] אין ישיבה למעלה דכת' קרבת על חד מן קאמיא (דניאל ז: טז), הדין דאתא קאמיא. קיימיא, דכת' שרפים עומדים ממעל לו (ישעיה ו: ב), וכת' וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו (מ"א כב: יט). ואתה אומר יעמד? מהו יעמד? משתתק. כמה דאת אמר, והוחלתי כי לא ידברו, עמדו ולא ענו עוד (איוב לב: טז). אמר לו הקב"ה, נשתתקת ואין אתה מלמד סניגוריא על בני, חייך שאני מדבר בצדקה ומושיע את בני. באי זו צדקה? [ר' פנחס, ואמרי לה ר' אלעזר] ור' יוחנן. [חד] אמר בצדקה שעשיתם את עולמי על שקבלתם את תורתי, שאלו לא קבלתם את תורתי הייתי מחזיר את העולם לתהו ובהו. דא"ר הונא בשם ר' אחא נמוגים ארץ וכל יושביה (תהלים עה: ד) כבר היה העולם מתמוגג והולך אלולי שעמדו ישר' לפני הר סיני [ואמרו, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד: ז)]. ומי ביסם את העולם? אנכי תכנתי עמודיה סלה (תהלים שם), בזכות אנכי תכנתי עמודיה סלה. וחד אמר, בצדקה שעשיתם עם עצמיכם על שקבלתם את תורתי, שאלולא כן הייתי מכלה אתכם מן העולם.

אלקים אלקיך אנכי ר' יוחנן [וריש לקיש חד] אמר דיינך אנא, פטרונך [אנא]. וחד אמ' אע"ג דאנא פטרונך, מה פטרונא מהני בדינא. תאני ר' שמעון בן יאחי, אלקים אנכי לכל באי עולם, ולא ייחדתי שמי אלא על עמי ישראל. אין אני נקרא אלוה כל האומות אלא אלקי ישראל, אלקים אלקיך אנכי. ר' יודן פתר קרייא במשה. אמר הב"ה למשה, אע"פ שקראתי אותך אלקים - ראה נתתיך אלקים לפרעה (שמות ז: א) אלקיך אנכי - אני על גבך. ר' אבא בר יודן פתר קרייה בישר'. אע"פ שקראתי אתכם אלקים שנא' אני אמרתי אלקים אתם (תהלים פב: י), אלקיך אנכי - דעו שאנכי על גביכם. רבנן פתרי קרייה בדיינין, אע"פ שקראתי אתכם אלקים - אלקים לא תקלל (שמות כב: כז), [אלקיך אנכי] - דעו שאני על גביכם. וחוזר ואומר לישראל, אני חלקתי כבוד לדיינין וקראתי אותם אלקים, והן מבזי' אותם. אוי לדור ששפטו את שופטיהם, ויהי בימי שפוט השופטים.

ב

[ב] עצלה תפיל תרדמה [ונפש רמיה תרעב] (משלי יט: טו) על ידי שנתעצלו ישראל לעשות גמול חסד ליהושע [בקש הקב"ה להרעיש את כל העולם כלו] הדא היא ויקברו אותו בגבול נחלתו מצפון להר געש (יהושע כד: ל; שופטים ב: ט) [ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי] חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו [הר] געש. ומהו הר געש? לפי שנתגעשו ישראל מעשות גמילות חסד ליהושע. באותה שעה נתחלקה ארץ ישראל והיה חלוקה חביבה עליהם יותר מדאי. והיו ישראל עסוקין במלאכתן, זה עוסק בשדהו, וזה עוסק בכרמו, וזה עוסק בזתיו, וזה עוסק בפוצמו. לפי' (ונפש רמיה תרעב) נתגעשו מלעשות גמילות חסד ליהושע, ובקש הב"ה להרעיש את כל העולם כלו על יושביו כמד"א ותתגעש ותרעש הארץ (תהלים יח: ח; ש"ב כב: ח). ונפש רמיה תרעב - על שהיו מרמין להקב"ה, מהם עובדין ע"ז ומהם עובדין להב"ה, לכן ריעבן הב"ה מרוח הקדש, דכתי' ודבר ה' היה יקר בימים ההם (ש"א ג: א).

ד"א: עצלה תפיל תרדמה (משלי שם) על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי אליהו, תפיל תרדמה - רבת' הנבואה כמד"א נפל שעריהון דפוריא. א"ר סימון כאיניש דאמ' לחבריה, הא סקא והא סילעא והא סאתא קום אכול. רבתא, ואת אמר תפיל? (דא"ר) [א"ר] דרוסה [א"ר ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק] ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו. ר' יעקב [בר' אידין] אמ' [בשם ר' יוחנן] מאה ועשרים רבוא. א"ר יוחנן, מגרת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות היו, ואין לך עיירות מקוללות מהן מבית אל ויריחו. יריחו על שאררה יהושע. בית אל על שהיו עגלים של ירבעם עומדי' שם, וכתי' ויצא בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע (מ"ב ב: ג) [וכת' ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע (שם שם: ה)]. נביאים - אין נביאים פחות משנים. ומפני מה לא נתפרסמה נבואתם? שלא היה בה צורך לדורות. אמור מעתה, כל נבואה שלא היה צורך לדורות, לא נתפרסמה. אבל לעתיד לבא הקב"ה בא ומביאן עמו ותתפרס' נבואתם, הדא היא דכתי' ובא ה' אלקי וכל קדושיו עמך (זכריה יד: ה). ונפש רמיה תרעב - על ידי שהיו מרמין להב"ה, מהם עובדי' לע"ז ומהם עובדים להב"ה. הוא שאליהו אומר להם, עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים (מ"א יח: כא) תרעב - הרעיבן הב"ה בימי אליהו שנא', חי יי אשר עמדתי לפניו (שם יז: א).

ד"א: עצלה תפיל תרדמה - על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי שופטיהן, תפיל תרדמה. ונפש רמיה תרעב על ידי שהיו מרמין להב"ה, מהם עובדין ע"ז ומהם עובדין להב"ה; [תרעב] הרעיבן הב"ה בריעבון בימי שופטיהן. ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב.

ג