נפש החיים

הקדמת בן המחבר

מלפנים זאת. שכל מחבר חבור. מקדים הקדמה בראש ספרו. מהם נהגו להודיע מה ראו על ככה לבוא במגילת ספר. מהם מודיעים תכלית כוונת תועלת החבור. מהם עקבותיהם עקב ענוה ויראת ה' הקודמת לחכמתם. להשפיל עצמו על ד"א לבל יתרברב במחברתו. ואם לבנו ייעדנה לקבעו בדפוס. הנה בן יכבד אב למלל גבורת אביו המחבר. ולהשמיע תהלת החבור. איש איש, לפי מהללו:

ואנכי במה אקדם. נער אנכי לא ידעתי דבר שיוחקו מלי בספר. ואף כי לא בי הוא לכוין לב במה אחל. אם כה אומר להשמיע תהלות דברים שנאמרו ביראת ה' לחיים. ותכליתם. הלא דבר שפתים אך למחסור* בדבר אשר עין בעין יראו. ויהיו נדברים בין יראי ה' אשר קרבת אלהים יחפצון. וכל קוראי ספרו אשר יקראוהו באמת. לעומתו יאמרו ברוך שחלק מחכמתו ליראיו:

הגהה: ואולי יתכן פי' הכתוב ודבר שפתים אך למחסור (משלי י״ד:כ״ג) שלדבר שנראה בהשקפה שיש בו איזה חסרון. נצרך דבר שפתים להמתיק, אבל באין מחסור. למה זה רוב דברים:

ואם אתן אומר בשבח הראוי לכבוד מר אבא הגאון צדיק המפורסם נ"ע. עירום אנכי מלהבין בין להעריך דרכי תורתו וצדקתו. ולא עמדי הוא להכיר ולהכירנו לאחרים. זקני ת"ח וגאוני גדולי רבני מדינתינו נ"י. שלהם נודע כח מעשיו בנגלה ובנסתר. להם נאה לספר שמו וזכרו. כי רב הוא. ועל ספרו כלם יכתבו. והאומנם צדק דרכיו ארץ מלאה. ומעשיו הכריזוהו:

ומי כל בשר אשר לא שמע קל משרוקיתא. שבחא דעבד בארעא. וחסנא ותוקפא איתיהיבת ליה באורייתא קשוט ועובדין טבון וקשוט דעבד. התקנת ברבו יתירא להחויא כמצביי' בחילא דאלהא דשמיא:

הוא הגבר שהקים עולה של תורה בזמנו במדינתא בתורת חסד. ופיהו פתח בחכמה למאות תלמידים. וזכה להגדיל תורה. לאגמורי. ולמסבר. אזן וחקר ותקן. ובנה לו בית תלמוד גדול עומד על שלשה עמודים. תורה ועבודה וגמילות חסדים:

ולא נפלאת היא שזכה וזכה את הרבים. כי מנעוריו נשא עולה של תורה בשקידה נפלאה. ובהיותו למעלה מבר ארביסר. קבע למודו עם אחיו הגדול הגאון מהו' שמחה ז"ל. והוו גרסי יממא ולילי. וזקנינו ספרו לנו. שכאשר לא הוה להון אור הנר מצוי. אור הלבנה הוה יפה להון לגירסא דלילא. וקבלו אז דרכה של תורה מרב רבנן גאון הגאונים ארי' דבי עלאה רבא אריה ליב נ"ע. בעל שאגת אריה*:

הגהה: והגאון בעל ש"א ז"ל, היה כמה שנים אב"ד פה ק"ק, והיה מודע למשפחת אבא מארי ז"ל, ובהיותו פה חבר חבורו היקר שו"ת ש"א, ובנסעו מפה להדפיסו היה מר אבא נ"ע קטן בשנים, ומדי עברו דרך פה אחרי הדפיס ספרו הנ"ל, נתאכסן בבית א"ז ז"ל כמה שבועות, ויחן את פני העיר וקבע הוראות פה. והיה אז אבא מארי ז"ל כבר חמיסר. ומאהבה שאהבו, ואת אחיו הגדול נ"ע, קבע להם משנתם שתהא סדורה:

וכד היה כבר עשרים וחמש. הוה גמיר בכלא תלמודא. ופוסקים ראשונים ואחרונים. והיה לומד תורה עם אחיו הגאון וצדיק דמי לבר אלהין מוה' שלמר זלמן נ"ע* ומה טוב ונעים היה שבת אחים גם יחד בתורה ועבודה. ושניהם כאחד למדו תורה מהרב הדומה למלאך ה' צבאות עיר וקדיש מן שמיא רבינו הגדול רשכב"ה הגאון מרנא ורבנא אליהו החסיד זצוק"ל מק"ק ווילנא. והוא ז"ל האציל מרוחו עליהם. רוח חכמה וכו'. אשרי עין ראתה כל אלה. הרואים ראו ושמחו. והשומעים למשמע אזן תאבה נפש: