משנה יומא

פרק א

(א) שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול. מביתו ללשכת פלהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו. שמא תמות אשתו. שנאמר (ויקרא טז, ו) וכפר בעדו ובעד ביתו. ביתו זו אשתו. אמרו לו אם כן אין לדבר סוף:

(ב) כל שבעת הימים הוא זורק את הדם. ומקטיר את הקטורת. ומטיב את הנרות ומקריב את הראש ואת הרגל. ושאר כל הימים אם רצה להקריב מקריב. שכהן גדול מקריב חלק בראש. ונוטל חלק בראש:

(ג) מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו בסדר היום. ואומרים לו אישי כהן גדול. קרא אתה בפיך שמא שכחת. או שמא לא למדת. ערב יום כפורים שחרית מעמידין אותו בשער מזרח. ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים. כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה:

(ד) כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה. ערב יום הכפורים עם חשיכה לא היו מניחים אותו לאכול הרבה. מפני שהמאכל מביא את השינה:

(ה) מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה. והעלוהו לעליית בית אבטינס. והשביעוהו ונפטרו והלכו להם. ואמרו לו אישי כהן גדול. אנו שלוחי בית דין. ואתה שלוחנו ושליח בית דין משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה. שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך. הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין:

(ו) אם היה חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו. ואם רגיל לקרות קורא. ואם לאו קורין לפניו. ובמה קורין לפניו. באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אומר. פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל:

(ז) בקש להתנמנם. פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה. ואומרים לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה. ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה:

(ח) בכל יום תורמין את המזבח. בקריאת הגבר. או סמוך לו. בין לפניו. בין לאחריו. ביום הכפורים מחצות. וברגלים. מאשמורה הראשונה. ולא היתה קריאת הגבר מגעת. עד שהיתה עזרה מלאה מישראל:

פרק ב