משנה שקלים

פרק א

(א) באחד באדר. משמיעין על השקלים. ועל הכלאים. בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין ומתקנין את הדרכים. ואת הרחובות. ואת מקואות המים. ועושין כל צרכי הרבים. ומציינין את הקברות. ויוצאין אף על הכלאים:

(ב) אמר רבי יהודה. בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהם. משרבו עוברי עברה. היו עוקרין ומשליכין על הדרכים. התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה:

(ג) בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין במדינה. בעשרים וחמשה ישבו במקדש. משישבו במקדש התחילו למשכן. את מי ממשכנין לוים. וישראלים. גרים ועבדים משוחררים. אבל לא נשים. ועבדים וקטנים. כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו. שוב אינו פוסק. ואין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום:

(ד) אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא. אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן. (ויקרא ו, טז) כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו האיך נאכלים:

(ה) אף על פי שאמרו אין ממשכנין נשים. ועבדים. וקטנים. אם שקלו מקבלין מידן. העובד כוכבים והכותי ששקלו אין מקבלין מידן. ואין מקבלין מידן קיני זבין. וקיני זבות. וקיני יולדות. וחטאות ואשמות. אבל נדרים ונדבות מקבלין מידן. זה הכלל כל שנידר ונידב מקבלין מידן. כל שאין נידר ונידב. אין מקבלין מידן. וכן הוא מפורש על ידי עזרא. שנאמר (עזרא ד, ג) לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו:

(ו) ואלו שחייבין בקלבון. לוים וישראלים. וגרים. ועבדים משוחררים אבל לא כהנים ונשים ועבדים וקטנים. השוקל על ידי כהן. על ידי אשה. על ידי עבד. על ידי קטן. פטור. ואם שקל על ידו ועל יד חבירו חייב בקלבון אחד. רבי מאיר אומר שני קלבונות. הנותן סלע ונוטל שקל חייב שני קלבונות:

(ז) השוקל על ידי עני. ועל ידי שכנו. ועל ידי בן עירו פטור. ואם הלוום חייב. האחין והשותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון וכמה הוא קלבון. מעה כסף דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים חצי:

פרק ב

(א) מצרפין שקלים לדרכונות מפני משוי הדרך. כשם שהיו שופרות במקדש. כך היו שופרות במדינה. בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו. או שאבדו. אם נתרמה התרומה נשבעין לגיזברים. ואם לאו נשבעין לבני העיר. ובני העיר שוקלין תחתיהן. נמצאו. או שהחזירום הגנבים. אלו ואלו שקלים. ואין עולין להן לשנה הבאה: