משנה פרה

פרק א

(א) רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה. ופרה בת שתים. וחכמים אומרים עגלה בת שתים. ופרה בת שלש. או בת ארבע. ר' מאיר אומר אף בת חמש. כשרה הזקנה. אלא שאין ממתינין לה. שמא תשחיר שלא תפסל אמר ר' יהושע לא שמעתי אלא שלשית. אמרו לו מה הלשון שלשית. אמר להם. כך שמעתי סתם. אמר בן עזאי אני אפרש. אם אומר אתה שלישית. לאחרות במנין. וכשאתה אומר שלשית בת שלש שנים. כיוצא בו אמרו כרם רבעי. אמרו לו מה הלשון רבעי. אמר להם כך שמעתי סתם. אמר בן עזאי אני אפרש. אם אומר אתה רביעי. לאחרים במנין. וכשאתה אומר רבעי בן ארבע שנים. כיוצא בו אמרו האוכל בבית המנוגע. פרס משלש לקב. אמרו לו אמור משמנה עשרה לסאה. אמר להם כך שמעתי סתם. אמר בן עזאי אני אפרש. אם אומר אתה משלש לקב. אין בו חלה. וכשאתה אומר משמנה עשרה לסאה. מיעטתו חלתו:

(ב) ר' יוסי הגלילי אומר פרים בני שתים. שנאמר (במדבר ח, ח) ופר שני בן בקר תקח לחטאת. וחכמים אומרים אף בני שלש. ר' מאיר אומר. אף בני ארבע ובני חמש כשרים. אלא שאין מביאים זקנים. מפני הכבוד:

(ג) כבשים בני שנה ואילים בני שתים. וכולם מיום ליום בן שלשה עשר חדש. אינו כשר לא לאיל ולא לכבש. ר' טרפון קורהו פלגס. בן עזאי קורהו נוקד. ר' ישמעאל קורהו פרכדיגמא. הקריבו מביא עליו נסכי איל ולא עלה לו מזבחו. בן שלשה עשר חדש ויום אחד. הרי זה איל:

(ד) חטאות הצבור ועולותיהן. חטאת היחיד ואשם נזיר ואשם מצורע כשרין מיום שלשים והלאה. ואף ביום שלשים. ואם הקריבום ביום שמיני כשרים. נדרים ונדבות. הבכור והמעשר והפסח כשרים מיום השמיני והלאה, ואף ביום השמיני:

פרק ב

(א) רבי אליעזר אומר פרת חטאת המעוברת כשרה וחכמים פוסלין. ר' אליעזר אומר אינה נלקחת מן העכו"ם. וחכמים מכשירים. ולא זו בלבד אלא כל קרבנות הצבור והיחיד. באין מהארץ ומחוצה לארץ. מן החדש ומן הישן. חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ:

(ב) פרה שקרניה וטלפיה שחורים. יגוד. גלגל העין והשינים והלשון אינם פוסלים בפרה והננסת כשרה. היתה בה יבלת וחתכה רבי יהודה פוסל. ר' שמעון אומר כל מקום שניטל ולא העלה מקומו שער אדום פסולה:

(ג) יוצא דופן ואתנן ומחיר פסולה. רבי אליעזר מכשיר. שנאמר (דברים כג, יט) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך. ואין זו באה לבית. כל המומים הפוסלים במוקדשים פוסלים בפרה. רכב עליה נשען עליה נתלה בזנבה עבר בה את הנהר קיפל עליה את המוסרה. נתן טליתו עליה פסולה. אבל קשרה במוסרה. עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק. פרס טליתו עליה מפני הזבובים כשרה. זה הכלל כל שהוא לצורכה כשרה. לצורך אחר פסולה:

(ד) שכן עליה עוף כשרה. עלה עליה זכר פסולה. רבי יהודה אומר אם העלהו פסולה. ואם מעצמו כשרה: