משנה כריתות

פרק א

(א) שלשים ושש כריתות בתורה. הבא על האם. ועל אשת האב. ועל הכלה. הבא על הזכור ועל הבהמה. והאשה המביאה את הבהמה עליה. הבא על אשה ובתה. ועל אשת איש. הבא על אחותו. ועל אחות אביו. ועל אחות אמו. ועל אחות אשתו. ועל אשת אחיו. ועל אשת אחי אביו. ועל הנדה. המגדף. והעובד עבודה זרה והנותן מזרעו למולך. ובעל אוב. המחלל את השבת. וטמא שאכל את הקדש. והבא למקדש טמא. האוכל חלב ודם נותר פגול השוחט והמעלה בחוץ. האוכל חמץ בפסח. והאוכל. והעושה מלאכה ביום הכפורים. המפטם את השמן. והמפטם את הקטורת. והסך בשמן המשחה. הפסח והמילה במצות עשה:

(ב) על אלו חייבים על זדונם כרת. ועל שגגתם חטאת. ועל לא הודע שלהן אשם תלוי. חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו. מפני שהוא בעולה ויורד. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אף המגדף. שנאמר (במדבר טו, כט) תורה אחת יהיה לכם. לעושה בשגגה. יצא מגדף שאינו עושה מעשה:

(ג) יש מביאות קרבן ונאכל. ויש מביאות ואינו נאכל. ויש שאינן מביאות. אלו מביאות קרבן ונאכל. המפלת כמין בהמה חיה ועוף דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת האדם. המפלת סנדל. או שליא. ושפיר מרוקם. והיוצא מחותך. וכן שפחה שהפילה. מביאה קרבן ונאכל:

(ד) אלו מביאות ואינו נאכל. המפלת ואין ידוע מה הפילה וכן שתי נשים שהפילו. אחת ממין פטור. ואחת ממין חובה. אמר רבי יוסי אימתי בזמן שהלכו זו למזרח וזו למערב. אבל אם היו שתיהן עומדות כאחת. מביאות קרבן ונאכל:

(ה) אלו שאינן מביאות. המפלת שפיר מלא מים. מלא דם מלא גנינים. המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים. המפלת יום ארבעים. ויוצא דופן. רבי שמעון מחייב ביוצא דופן.

(ו) המפלת אור לשמנים ואחד. בית שמאי פוטרין מן הקרבן. בית הלל מחייבים. אמרו בית הלל לבית שמאי. מאי שנא אור לשמנים ואחד מיום שמנים ואחד. אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן. אמרו להם בית שמאי לא. אם אמרתם במפלת יום שמנים ואחד. שכן יצאה בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן. תאמרו במפלת אור לשמנים ואחד שלא יצאה בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן. אמרו להן בית הלל. והרי המפלת יום שמנים ואחד שחל להיות בשבת. תוכיח. שלא יצאה בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן. וחייבת בקרבן. אמרו להם בית שמאי. לא. אם אמרתם במפלת יום שמנים ואחד שחל להיות בשבת. שאף על פי שאינו ראוי לקרבן יחיד. ראוי לקרבן צבור. תאמרו במפלת אור לשמנים ואחד. שאין הלילה ראוי. לא לקרבן יחיד. ולא לקרבן צבור. הדמים אינן מוכיחין. שהמפלת בתוך מלאת. דמיה טמאין. ופטורה מן הקרבן:

(ז) האשה שיש עליה ספק חמשה זיבות וספק חמשה לידות. מביאה קרבן אחד. ואוכלת בזבחים. ואין השאר עליה חובה. חמש לידות ודאות. חמש זיבות ודאות. מביאה קרבן אחד. ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה. מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב. אמר רבן שמעון בן גמליאל. המעון הזה. לא אלין הלילה. עד שיהו בדינרין. נכנס לבית דין ולימד האשה שיש עליה. חמש לידות ודאות. חמש זיבות ודאות. מביאה קרבן אחד. ואוכלת בזבחים. ואין השאר עליה חובה. ועמדו קינים בו ביום ברבעתים:

פרק ב

(א) ארבעה מחוסרי כפורים. וארבעה מביאין על הזדון כשגגה. אלו הן מחוסרי כפורים. הזב. והזבה. והיולדת. והמצורע. רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרק עליו הדם. ונזיר ליינו ותגלחתו וטומאתו: