כלי יקר על שמות

פרק א

פסוק א

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה. הוֹסִיף וָי״ו בְּמִלַּת ״וְאֵלֶּה״, גַּם אָמַר מִתְּחִלָּה ״הַבָּאִים״ לְשׁוֹן הֹוֶה, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ״ לְשׁוֹן עָבָר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה (בראשית נ כו) ״וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם״, וְאַחֲרֵי מוֹת יוֹסֵף לֹא הָיוּ פְּנֵי הַמִּצְרִים עִם יִשְׂרָאֵל כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, וְהָיוּ מַרְגִּישִׁים אָז הַבִּיאָה לְמִצְרַיִם כְּאִלּוּ בָּאוּ בַּפַּעַם הַהוּא לְמִצְרַיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְאֵלֶּה״ מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, שֶׁמִּצַּד מִיתַת יוֹסֵף דּוֹמֶה כְּאִלּוּ עַכְשָׁיו הֵמָּה בָּאִים. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹסֵף מֵת, הִנֵּה יַעֲקֹב לֹא מֵת, לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֵת יַעֲקֹב״, שֶׁהָיוּ עֲדַיִן עִם יַעֲקֹב וּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב עָמַד לָהֶם, וּזְכוּת מָה שֶׁהָיוּ גְּדוּרִים מֵעֲרָיוֹת וְלֹא רָצוּ לִשָּׂא מִן הַמִּצְרִיּוֹת שְׁטוּפֵי זִמָּה, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים כֻּלָּם קֹדֶם בּוֹאָם לְמִצְרַיִם, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ״.

וְהַמְפָרְשִׁים אָמְרוּ (רבינו בחיי א) ״אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ״, אִישׁ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אִישׁ מִלְחָמָה״ (שמות טו), וּבֵיתוֹ – וּבֵית דִּינוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יג כא) ״וַה׳ הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם״, הוּא וּבֵית דִּינוֹ (זהר דף מו). וּמַה עִנְיַן בֵּית דִּינוֹ לְכָאן? וְנִרְאֶה שֶׁבָּא לְהַבְטִיחָם שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהֶם ״וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי״ (בראשית טו יד). עַל כֵּן בָּאוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ עִמָּהֶם לְהַבְטִיחָם כִּי ה׳ נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְהוֹדִיעַ חִבָּתָן שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַכּוֹכָבִים כוּ׳. יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי הַכּוֹכָב אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה בַּיּוֹם, מִכָּל מָקוֹם הוּא בְּנִמְצָא גַּם בַּיּוֹם, כָּךְ הַצַּדִּיק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנִּמְשַׁל לַיּוֹם, יֵשׁ לוֹ מְצִיאוּת וְאֵינוֹ נִרְאֶה וְאֵינוֹ אָבֵד כִּי אִם לְדוֹרוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֵפֶךְ, כִּי הַכּוֹכָב אֵינוֹ נִרְאֶה כִּי אִם בַּלַּיְלָה, כָּךְ אוֹר הַצַּדִּיק זוֹרֵחַ אַחַר הֶעֱרֵב שִׁמְשׁוֹ, כִּדְאִיתָא (קהלת יב, ב) ״עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ״ וְגוֹ׳. וְלִי נִרְאֶה, לְפִי שֶׁכָּל עִקַּר שֵׁם טוֹב שֶׁל אָדָם אֵינוֹ נִכָּר כִּי אִם אַחַר מוֹתוֹ, כִּי בְּחַיָּיו אֵין הַדָּבָר יָדוּעַ אִם יִשָּׁאֵר בְּצִדְקָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ד, ב) ״וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים״, כִּי בְּחַיָּיו אֵין מָקוֹם לְסִפּוּר שִׁבְחוֹ, כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יִשָּׁאֵר בְּצִדְקָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁבָּא לְהוֹדִיעַ צִדְקָתוֹ שֶׁעָמַד בְּצִדְקָתוֹ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, כִּי סוֹף כָּל דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, עַל כֵּן סִפֵּר שִׁבְחוֹ אַחַר ״וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם״ (בראשית נ, כו). וּבָזֶה נִמְשְׁלוּ לַכּוֹכָבִים הַנִּרְאִים אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה, כָּךְ אַחַר הֶעֱרֵב שִׁמְשׁוֹ שֶׁל אָדָם נִרְאֶה צִדְקָתוֹ אִם נִשְׁאַר בּוֹ עַד סוֹפוֹ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דניאל יב, ג) ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד״, כִּי הַמַּצְדִּיק רַבִּים אֵין חֵטְא בָּא לְיָדוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הוּא בְּגֵהִנֹּם וְתַלְמִידוֹ בְּגַן עֵדֶן (יומא פז.), וּבוֹ מִלְּתָא דִּפְסִיקָא שֶׁאוֹרוֹ מַזְהִיר כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד אַף אַחֲרֵי מוֹתוֹ. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַצְדִּיק רַבִּים, אֵינוֹ מִלְּתָא דִּפְסִיקָא שֶׁיִּשָּׁאֵר בְּצִדְקוֹ לְעוֹלָם.

וּמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין שמות רבה א, ג) שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַכּוֹכָבִים שֶׁמַּכְנִיסָן וּמוֹצִיאָן בְּמִסְפָּר, יֵשׁ קְצָת רֶמֶז לָזֶה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״הַבָּאִים״ לְשׁוֹן הֹוֶה, וּכְתִיב ״אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ״ לְשֶׁעָבַר, לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר בִּשְׁנֵי בִּיאוֹת: אַחַת בְּבוֹאָם לְמִצְרַיִם ״אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ״ כְּבָר בָּאוּ, אוֹתָה בִּיאָה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה אֵת יַעֲקֹב, גַּם כָּל אִישׁ בָּא עִם בֵּיתוֹ אִשְׁתּוֹ. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁרָצָה לְדַבֵּר מִמִּיתָתָם, כִּי זֶה נִקְרָא גַּם כֵּן בִּיאָה וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ עַכְשָׁיו בָּאוּ, מֵאַחַר שֶׁמֵּתוּ שָׁם וַיִּשָּׁאֲרוּ שָׁמָּה, וְזוֹ בִּיאָה שְׁנִיָּה בַּהֹוֶה. אֲבָל לֹא עִם יַעֲקֹב, כִּי הֵמָּה מֵתוּ וְיַעֲקֹב לֹא מֵת. גַּם בִּיאָה זוֹ אֵינָהּ ״אִישׁ וּבֵיתוֹ״ יַחַד, כִּי אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו אֵינָן מְלַוִּין אוֹתוֹ כִּי אִם עַד הַקֶּבֶר, כִּדְאִיתָא בְּמָשָׁל בְּפִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר (פרק לד). עַל כֵּן אֵינָהּ ״אִישׁ וּבֵיתוֹ״. וּמִזֶּה רְאָיָה שֶׁמְּדַבֵּר בִּכְנִיסָה וִיצִיאָה, כִּי שְׁנֵיהֶם נִקְרְאוּ בִּיאָה.

וְעִנְיַן הַמִּסְפָּר הוּא, לְהוֹדִיעַ מַעֲלָתָן, כִּי כָל דָּבָר חָשׁוּב יֵשׁ לוֹ מִסְפָּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ יִתְבָּרַךְ פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא (שמות ל:יב), וְעַל מַעֲלַת הַצַּדִּיק שֶׁמֵּת כְּתִיב (תהלים נו:ט) ״נֹדִי סָפַרְתָּ אָתָּה, שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ, הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ״, וּפָסוּק זֶה דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קה:) עַל הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר. וּמִכָּל מָקוֹם, מַה שֶּׁאָמַר ״הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ״ צָרִיךְ בֵּאוּר. וְנִרְאֶה שֶׁרָצָה לְהָבִיא מוֹפֵת עַל מַעֲלַת הַצַּדִּיק שֶׁמֵּת, שֶׁאֵינוֹ דָּבָר אָבֵד וְיֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁוּת, וְאָמַר: הֲלֹא הֵמָּה בְּסִפְרָתֶךָ, כִּי אַתָּה מַכְנִיסָן בְּמִסְפָּר, עַל כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּסְפֹּר גַּם נְדִידוֹתַי וְתָשִׂים דִּמְעָתִי בְּנֹאדְךָ לְמִשְׁמֶרֶת.

פסוק ב

רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן וְגוֹ׳. פֵּרֵט כָּאן שְׁמוֹתָם, עַל דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשׁ (ויקרא רבה לב, ה) בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם: בִּזְכוּת שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְאֶת לְשׁוֹנָם, וְשֶׁהָיוּ גְּדוּרִין מֵעֲרָיוֹת, וְלֹא הָיוּ בָהֶם דֵּלָטוֹרִין כוּ׳. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשָׁה זוֹ, שֶׁכָּל שְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים נִקְרְאוּ עַל שֵׁם הַגְּאֻלָּה: רְאוּבֵן — ״רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי״ (שמות ג, ז). שִׁמְעוֹן — עַל שֵׁם ״וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם״ (שמות ב, כד), וְכֵן כֻּלָּם. וּלְפִי זֶה, אִם הָיוּ מְשַׁנִּים אֶת שְׁמָם, לֹא הָיָה לָהֶם רֹשֶׁם עַל הַגְּאֻלָּה וְלֹא הָיוּ רְאוּיִין לְהִגָּאֵל, אַחַר שֶׁהֶחֱלִיפוּ אֶת שְׁמוֹתָם הַמּוֹרִים עַל הַגְּאֻלָּה וְקוֹרָא לָהֶם שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר אֵין בּוֹ הוֹרָאָה עַל הַגְּאֻלָּה. אוֹ הָיָה לָהֶם שִׁנּוּי הַשֵּׁם סִבָּה לְהִתְיָאֵשׁ מִן הַגְּאֻלָּה, וְלֹא הָיוּ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי ה׳ עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה.

וּכְמוֹ כֵן אִלּוּ הָיוּ מְשַׁנִּים אֶת לְשׁוֹנָם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ מְשַׁנִּים אֶת שְׁמָם, מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיָה שְׁמָם מוֹרֶה עַל הַגְּאֻלָּה, כִּי דַּוְקָא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ מוֹרֶה ״רְאוּבֵן״ עַל שֵׁם ״רָאֹה רָאִיתִי עֳנִי עַמִּי״ (שמות ג, ז), וְ״שִׁמְעוֹן״ עַל שֵׁם ״וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים״ (שמות ב, כד), אֲבָל בְּלָשׁוֹן אַחֵר אֵין שֵׁם ״רְאוּבֵן״ מוֹרֶה עַל ״רָאֹה רָאִיתִי״, וְכֵן כֻּלָּם. וּבִזְכוּת שֶׁהָיוּ גְּדוּרִין מֵעֲרָיוֹת, עַל כֵּן לֹא הָיוּ רְאוּיִין לִהְיוֹת בֵּין הַמִּצְרִים שְׁטוּפֵי זִמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל כג, כ) ״וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם״. וּלְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם לָשׁוֹן הָרָע וְהָיָה פָּקוּד אֶצְלָם ״וְשָׁאֲלוּ אִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ״ (שמות ג, כב), עַל כֵּן נִגְאֲלוּ, כִּי אִלּוּ לֹא הָיָה הַדָּבָר פָּקוּד, לֹא הָיוּ מַשְׁאִילִים לָהֶם כְּלוּם, וְאָז לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְגָאֳלָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ זָקֵן – ״וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם״ (בראשית טו, יג) קִיֵּם בָּהֶם, ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל״ (בראשית טו, יד) לֹא קִיֵּם בָּהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁמֵּת יוֹסֵף וְהָיָה הַשִּׁעְבּוּד קָרוֹב לָבֹא, מִכָּל מָקוֹם רֹשֶׁם הַגְּאֻלָּה נִשְׁאַר קַיָּם, כִּי אֵלּוּ שְׁמוֹתָם עִמָּהֶם בָּאוּ לְשֶׁעָבַר, וְעִמָּהֶם הֵמָּה הַבָּאִים גַּם עַכְשָׁיו, כִּי לֹא נִשְׁתַּנּוּ שְׁמוֹתָם. וְזֶה רְאָיָה שֶׁגַּם לְשׁוֹנָם לֹא שִׁנּוּ, דְּאִם לָא כֵן אֵין נַפְקוּתָא בְּמַה שֶּׁלֹּא שִׁנּוּ שְׁמוֹתָם.