ברטנורא על משנה מדות

פרק א

משנה א

בשלשה מקומות הכהנים שומרים. לא מפני פחד לסטים וגנבים, אלא שכבוד וגדולה הוא לבית שלא יהא בלא שומרים, ושמירה זו מצותה כל הלילה. והני שלשה מקומות שהכהנים שומרים, כנגד מה שכתוב בתורה (במדבר ג׳:ל״ח) והחונים לפני המשכן קדמה וגו׳ שומרים משמרת למשמרת, רמז לשלשה משמרות בשלשה מקומות. וכשם שבמשכן היו אהרן ושני בניו שומרים בשלשה מקומות, אף בבית עולמים כן:

בית אבטינס ובית הניצוץ. שתי עליות היו בנויות בצד שערי העזרה. ובית המוקד לא היתה עליה אלא כיפה, ארקוול״ט בלע״ז, עשויה בארץ, כך מפורש בריש מסכת תמיד:

והלוים בעשרים ואחד מקום. שבכ״ד מקומות היו צריכים לשמור המקדש. כדכתיב בדברי הימים [א כ״ו], למזרח הלוים ששה, לצפונה ליום ארבעה, לנגבה ליום ארבעה, ולאסופים שנים שנים, לפרבר למערב ארבעה למסלה, שנים לפרבר, הרי כאן כ״ד משמרות, שלשה מהן היו לכהנים כדאמרן ברישא, ועשרים ואחד ללוים. ואע״ג דקרא לא אמר אלא לוים, כהנים נמי קרויין לוים, דכתיב (יחזקאל מ״ד:ט״ו) והכהנים הלוים בני צדוק:

חמשה. שומרים, על חמשה שערי הר הבית:

וארבעה. שומרים אחרים על ארבע פנותיו:

מתוכו. מבפנים לחומת הר הבית:

על חמשה שערי עזרה. האי תנא סבר חמשה שערים בלבד היו לעזרה. ואפילו לדברי האומר לקמן שבעה שערים היו, מודה שלא היה משמר אלא על חמשה:

על ארבע פנותיה מבחוץ. לפי שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ולא היה אפשר לשומר לשמור בעמידה כל הלילה, לפיכך היו השומרים בפנות העזרה וכן השומרים בשערי העזרה שומרים מבחוץ כדי שיהיו מותרין בישיבה, ואסמכוה אקרא, דכתיב שנים לפרבר, כלפי בר, כלומר חוץ לחומת העזרה: