ברטנורא על משנה כלאים

פרק א

משנה א

החטין והזונין. קורין לו בערבי זיוא״ן:

אינן כלאים זה בזה. לפי שכשהשחיתו דור המבול את דרכם היתה הארץ גם היא מזנה את פירותיה והיו זורעים חטים ומוציאה זונין, הלכך לא הוי כלאים עם החטים. אבל עם שאר מיני תבואה הוי כלאים, ואף על גב דלא חזי למאכל אדם מכל מקום כיון שמוליכים אותו ממקום למקום למאכל יונים הוו כלאים:

השעורים ושבולת שועל. כל השנוים במשנה זוג זוג אינם כלאים זה בזה, אחד מזוג זה וא׳ מזוג זה הם כלאים זה בזה. והא דאמרינן במנחות [דף ט.] הכוסמין מין חטים ושיפון מין שעורים, הני מילי לענין חלה שמצטרפין זה עם זה לשיעור חלה אבל לענין כלאים הוו כלאים זה בזה:

ושבולת שועל. שעורים מדבריים ובלע״ז אוינ״א:

כוסמין. בל׳ לע״ז אספילט״א:

שיפון. בלע״ז סיגל״א. ומשום דכוסמין ושיפון דמו להדדי אינם כלאים זה בזה:

והספיר. יש אומרים ציצרקל״א בלע״ז. ורמב״ם פי׳ שקורין לו בערבי מא״ש:

הפורקדן. רמב״ם פירש שהוא זרע דק שקורין לו בערבי גילבא״ן: