תולדות יעקב יוסף

שער

זה ספר

תולדות אדם הגדול בענקים לגרגרותיו שפתי כהן ישמרו דעת ומפיהו יבקשו תורה ותולדותיהן של צדיקים מע"ט תולדה במקום אב מלאכה מלאכת מלאכתו שבתורה. אך דהואי במשכן דאיקרי מקדש משם יצאה אורה. בעבודה שבפנים הכתוב מדבר מקום כניסת הכהן הגדול אשר יצק ולמד בבית מדרשו של שם משמן טוב בישיבת חכמים ישרים לשמחה וצדיקים לאורה. זקן זה שקנה חכמה לא מש מתוך אהלו מימים ימימה חדודו קודם ללבונו בהלכה ברורה. וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת תעלומות חכמה נעלמה מעין כל חי ומעוף השמים נסתרה. הלכה לא תיפוק מכלל קבלה אלו ואלו דברי אלקים חיים יחדיו יהיו תמים על ראשו נזר ועטרה תורתו אומנתו אמונת אומן שעשועים יום יום חוסן ישיעת חכמת ודעת נוטה ודעת תורה. יראת ד' היא אוצרו מבית גנזי המלך אוצר של יראת שמים ויירא ויאמר מה נורא. בא לו לקרן מזרחית האיר פני המזרח עד שבחברון מחברות הקדוש חיבור לטהרה. ויוסף דעת ידיעת בית רב מובהק חסידא ופרישא עמוד עולם בוצינא דנהורא. איש אלקים קדוש ישראל בוצינא קדישא אשר פני תבל מחכמתו האירה. כבוד שם תפארתו מוהר"ר ישראל בעש"ט זכרונו לברכה בצרור החיים נפשו צרורה אשר העמיד תלמידים הרבה מגדולי ישראל יאותו לאורו לברך על הנר אל מול פני המנורה. רבים וכן שלמים התאבקו בעפר רגליו לשתות בצמא דבריו והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני מפי הגבורה. והשותה מים לצמאי אמר שהכל נהי' בדברו כפטיש יפוצץ סלע כל דבור מתחלק לכל אדם לפי שיעורא ואין לעמוד על סוף דעתי בתורתו של ר' מאיר כתנות אור באלף בינה מודע נבינה תקרא וישראל אהב את יוסף ונתן מהודו עליו תרומתו תרומה לכהן ביתר שאת ורבו יתירא.

הקדמה

גימ"ל למ"ד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך כי יי' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני

ידע האדם וישכיל היצור נוצר כי גוף האדם איננו האדם רק לבוש האדם נוצר ברמ"ח איברים ושס"ה גידים והש"י נפח בו נפש חיה כלולה מרמ"ח איברים ושס"ה גידים רוחנים ויתלבשו תוך רמ"ח איברים של הגוף ואז פועלים איברי הנפש פעולתן ע"י הכלים שהם איברי הגוף ומזון האיברים הרוחנים הוא ע"י קיום התורה הכלולה מתרי"ג מצות כדמיון תרי"ג אברי הגוף וכל אבר מרמ"ח אברים ניזון מן מצוה פרטיות מתיחסת לאותו אבר וכאשר מוכח מש"ס דמכות אשר נבאר אח"ז וכ"כ הרב אלהי מהרח"ו בספרו שער הקדוש' ח"א פ"א וז"ל וכל אבר וכו' וכאש' יחסר לאדם קיום איזה מצוה גם האבר הפרטי המתיחס לאותו מצוה יחסר ממנו מזונו הנמשך לו משם הוי"ה כמ"ש ואתה מחיה את כולם כי בשם הוי"ה תלוין כל המצות כמו שאמרו חז"ל יה' עם שמי שס"ה וה' עם זכרי רמ"ח וכו' לכן צריך האדם לחפש בכל כוחו לקיים כל תרי"ג מצות וכאשר יקיים איזה מצות עשה יכוין להסיר מהאבר הפרטי של נפשו המתיחסת אל המצוה ההוא זוהמת הקליפה ההיא ואז תחיל עליו אבר המצוה הקדושה ההיא אחר הסתלקת הזוהמא וכן במניעת העבירה יכוין שעי"כ יסולק הזוהמא אשר בגיד הפרטי של הנפש המתיחסת לאותו עבירה ואז יוכל להמשיך שפע הרוחני הנמשך דרך הצינור הרוחני ועי"כ נעשית נפשו כסא ומרכב' אל קדושתו ית' וז"ס האבו' הן הן המרכב' עכ"ל ודפח"ח ודע והבין דבריו הקדושים שהוא כלל גדול לכל התורה והעבודה להגיע למדריגת ואתם הדביקים ביי' וגו' ולמצות עשה ובו תדבק וגו'.

ובזה נ"ל לבאר ש"ס דברכות פ"ט אמר רב יהודא אמר רב ד' צריכין להודות ואלו הן יורדי הים והולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורי' ויצא יורדי הים שנאמר ויקם ויעמד רוח סערה וגו' יחוגו וינועו כשכור וגו' ויצעקו אל ה' וגו' יודו לה' חסדו וגו' הולכי מדברות שנאמר תעו במדבר וגו' חולה ונתרפא שנ' אוילים מדרך פשעם וגו' כל אוכל תתעב נפש' וגו' ומי שהיה חבוש שנ' יושבי חושך וצלמות וגו' כי המרו אמרי אל וגו' ויצעקו וגו' יודו ליי' חסדו וגו'. והספיקות רבו א' למה פרט דווקא ד' הלא יש הרבה מיני נסים שעל כולם חייב להודות כמבואר בריש פירקין ב' הקשה מהרש"א דפתח אשר גאלם מיד צר וחשיב מדבר ים וחולה שאינו מיד צר ג' דבפסוק נזכר ים אחרון והש"ס זכרו ראשון. ד' דקי"ל הים גבוה מיבשה ואיך אמר יורדי הים וכן הקשה האלשיך. ושאר הספיק'

ונראה לתרץ דנודע כי נפש האדם חוצבה מן ד' יסודות רוחני' שמהם נוצרו כל העליוני' והם ד' אותיות שם הוי"ה אשר בזה נאמר מד' רוחות באי הרוח וכו' וכן גוף האדם נוצר מן ד' יסודות תחתוני' הכלולים מטוב ורע מצד חטא אדה"ר כמ"ש בשער הקדושה פ"א יעו"ש והד' יסודות הם אש רוח מים עפר וכל מדות הטובות והרעות מושרשים בד' יסודו' הגוף וכמ"ש הרב הנ"ל בס' הנ"ל שער ב' וז"ל ולכן כל מדות רעות נחלקות אל ד' מינין וזה פרטן יסוד האש ממנו נמשך הגאוה להיות היסוד הזה גבוה וקל מכולן ובכללה הכעס ובקשת השררה להשתרר ולהתגאות על הבריות והשנאה לזולתו יסוד הרוח ממנו נמשך הדבור הנק' שיחה בטילה ובכללה חונף ושקרים ול"הר ולגלות שבחיו לבריות יסוד המים ממנו תאות התענוגי' כי המים מצמיחים כל מיני תענוג ובכללה החמדה והקנאה יסוד העפר ממנו מדת העצבו' בכל פרטיו ובכללה העצלות בקיום התורה והמצות מפני עצבונו על השגת קניני העה"ז וכו' וכ"ז מצד היצה"ר חלק הרע שבד' יסודות הנ"ל וחלק הטוב הוא היפוכן אחד ענוה הוא התרחק מכל מיני כעס וגאוה ב' השתיקה כאלם לא יפתח פיו זולת דבר הכרחי או בתורה ומצות ג' המואס בתענוגי העה"ז זולת הכרחי לקיום הגוף ד' השמחה בעבוד' קונו כמ"ש שש אנכי על אמרתיך כמוצ' שלל רב ושמח בחלקו וכ"ז מצד חלק הטוב שבד' יסודות הנ"ל עכ"ל העולה מזה כי כל עוד טומאתו בו במדות רעות הנ"ל טורח גדול לקיים התורה והמצות כ"א שלא לש"ש וכאשר יתגבר על יצרו וילחם בו ויסור מעליו מדות הרעות ויקיים התורה והמצות יקרא צדיק גמור וכמ"ש הרב הנ"ל יעו"ש וזה יהי' כוונת רב במ"ש ד' צריכין להודות אשר גאלם מיד צר ר"ל שיצא מצד הרע שבד' יסודות הגוף חלק הצר ויצה"ר ונכנס בחל' הטוב שבד' יסודות הנ"ל ואלו הן יורדי הים וכו' והוא מלשון וירד מים ועד ים לשון גאוה ושררה הנמשך מן יסוד האש וז"ש יורדי הים וגו' ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו יעלו שמים להתגאות ירדו תהומות וגו' עיין מה שכתבתי בהפטורת ראה עני' סוערה לא נחמה יבואר שם כל המשך פסוקים אלו יעו"ש עד ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם ר"ל שהוציאו מן הצר ממדות הרע חלק היצה"ר ונכנס בחלק הטוב מדת ענוה היפך הגאוה וז"ש יקם סערה לדממה ויחשו גליהם וגו' וזהו נגד יסוד האש שמצדו הגאוה חלק הרע והפוכו ענוה חלק הטוב דיסוד זה ונגד יסוד הרוח שממנו הדיבור אמר רב מיד אח"ז והולכי מדברו' ור"ל ע"ד שכתוב בזוהר אבינו מת במדבר בדיבור יעו"ש ויש לפרש שם ג"כ שנכנס בחלק הרע של הקליפות דיסוד ההוא הנקרא מת שנסתלק הקדושה מצד הדיבור הרע וכ"כ בזוהר בראשית דף י' מי זאת עולה מן המדבר מן המד"בר היא עולה כמ"ש ומדברך נאוה וכו' יעו"ש ויש לפרש שהוא הפוכו הנ"ל שהיא עולה מן המדבר מן הדיבור שבחלק הרע והקליפות והוא ע"י מ"י שהוא תשובה זא"ת עולה מן המדבר מן הרע אל היפוכו חלק הטוב שהוא השתיקה כי אם בתורה ומצות וזהו מדברך נאוה באמת וא"ש. וז"ש הולכי מדברות שנאמר תעו במדבר בישימון דרך דלכאור' הוא כפל ועוד בישימון אין בו דרך כלל ואיך אמר בישימון דרך וגם בסיפא ק' דאמר וידריכם בדרך ישרה דה"לל בקיצור וידריכם ללכת אל עיר מושב ולדברינו א"ש כי לשון הרע נק' דרך כמ"ש וידריכו לשון קשתם וז"ש תעו במדבר שהוא חלק הרע מיסוד הרוח מצד הדיבור של לה"ר ושקר וכיוצא בו וז"ש תעו במדבר בישימון דר"ך ר"ל שידריכו קשת לשונם רמי' וז"ש רעבי' גם צמאי' וגו' ע"ד מה שאחז"ל קאים טרין כל יומא ולא לעי ובתורה לעי וכו' והנה כל עוד שמרבים בדברי' בטלים ולה"ר ולשון שקר עוד הם רעבים וצמאים לדבר יותר ולא לעי עד כי גם נפש"ם בהם תתעטף כמ"ש רש"י פרשת ויצא ובהעטיף הצאן לא ישים כלומר מתעטפים בעורן וצמרן ואינם מתאוות להתייחם ע"י הזכרים וכו' דה"נ כ"כ הורגלו בדברי' בטלים ולה"ר ורמי' עד כי גם נפשם שדרכם לבחור ברוחני ומואס בתאות הגופנית שזה חומר וזה צורה מ"מ ההרגל נעשה טבע גם לנפש' בהם תתעטף ומתאוה לזה כמו הגופני' שעשו מצורה חומר ויצעקו אל ה' בצר להם וידריכם בדרך ישרה ר"ל שהוציאם מחלק הרע שביסוד הרוח שהוא הדיבור והכניסם בחלק הטוב שהוא ההיפך לבחור בשתיקה כי אם בתורה ומצות וזה שאמר וידריכם בדרך ישרה ר"ל שיהיה דריכת לשונם רק בתורה הנק' דרך והוא ישרה חלק הטוב שביסוד הרוח ונגד יסוד המים אמ' ומי שהיה חולה ונתרפא הוא מה שאמר קהלת ויש רעה חולה ראיתי עושר שמור לבעליו לרעתו וגו' והנה פסוק זה אין לו שחר כלל ונ"ל דיבואר בפסוק שאחריו יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם איש אשר יתן לו האלהי' עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהי' לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא והוא מצינו שנתחבטו בקו' זו נביאי' ראשונים כמ"ש מרע"ה הודיעני את דרכיך מ"מ צדיק ורע לו רשע וטוב לו כמבואר בש"ס דברכות וכן תמה הנביא אך משפטי' אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד וגו' והנה מכח זה נתעו מדרך הישרה וכמ"ש על מה ניאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרוש וכו' ורע תדרוש רשעו בל תמצא ופי' רש"י רשעי ישראל כשרואין הרשעים מצליחין לבם נושאם להרשיע אבל משתשבור זרוע רשעים אם באת לדרוש רשעם של רשעי ישראל לא תמצאנו ע"כ וז"ש קהלת ג"כ יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם כי נתרבה רעה זו על הצדיקים הנק' בתואר אדם והוא כי איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים. ר"ל כי גם מצד מדת הדין הנק' אלהים זכה לעושר ונכסים כי בדין הוא שיטול שכרו והטעם כי ידוע כי גדול נסיון העושר יותר מנסיון עוני וכמ"ש שלמה מטעם זה ריש ועושר אל תתן לי וכו' ואפ"ה זה שהשפיע לו עושר וכבוד ומ"מ איננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ר"ל שמניח ועוזב תענוגי הגוף והחומר רק בוחר ומתאוה בתענוגי נפשו שלא יחסר לנפשו מכל אשר יתאוה. ואחר כל זה לא ישליטנו אלהים לאכול ממנו ר"ל אפילו כדי אכיל' לא נשא' בידו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע. ר"ל זה גורם אשר הבל יבהלו בני אדם וירשיעו וחולי רע הוא שאין לו רפואה בסתירת שאלה זו וכנז"ל וז"ש פסוק הנ"ל יש רעה חולה ר"ל שמצד הרעה באה החולי והוא כי ראיתי עושר שמור לבעליו לרעתו ר"ל עבור רעתו שמור לו עשרו שלא נאבד ממנו משא"כ באלו הכשרים שנאבד עשרם ומכח זה נמשך רעה חולי לרשעי ישראל להרשיע וכמ"ש דוד המלך ע"ה ורע תדרוש וגו' הנ"ל איברא דרפואת חולי זה בעת אשר נתמלא סאתם של הרשעים וכמ"ש וכל קרני רשעים אגדע אז תרוממנה קרנות צדי' וכמ"ש שבע יפול צדיק וקם ורשעי' יכשלו ברעה וגו' כי פתאום יבוא אידם עיין משלי ס' כ"ד מזה אז סתירת השאלה מבוא. וז"ש ומי שהיה חולה ונתרפא כנגד יסוד המים שהוא הנמשך אחר תענוגי גופו ולא נשמתו ורעה זו נמשך מצד החולי אשר דרך רשעי' צלחה ושלו כל בוגדי בגד וכנ"ז. וקאמר מנ"ל שנאמר אוילים מדרך פשעם וגו' ור"ל כי אוילם ושטות' להרשיע נמשך מדרך פשעם של הפושעים שמצליחים וכמ"ש עושר שמור לבעליו בשביל רעתו ולכך גם המה בחרו בדרכיהם בתענוגי הגוף אבל תענוגי נפשם קאמר כל אוכל תתעב נפ"שם דייקא ויגיעו עד שערי מות שהוא הקליפו' ויזעקו אל יי' בצר להם ישלח דב"רו וירפאם כי נודע דיבור הוא קשות מדת פורעניות וכמ"ש דבר אדוני הארץ אתנו קשות וכו' וה"נ כך כשהש"י יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אז ישל' דברו להעניש הרשעי' ואז וירפא' לאינך וכמ"ש ורע תדרוש רשעו בל תמצא. וז"ש וימלט משחיתותם מלירד לבאר שחת שחזרו מרשעם וכאמור וז"ש כאן בזה משא"כ בשאר ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה כי באבוד רשעים רנה וא' ויזבחו זבחי תודה כי אז יש זמן התעוררת תשובה משא"כ קודם לזה ושל כך אמר לשון זבח תודה ע"ד שכתוב זבח לאלהים תודה שפי' רש"י שם התוודה על מעשיך ושוב אלי זהו זבח שאני חפץ וכן א' זובח תודה יכבדנני ר"ל המביא לי זבח של תשובה והודאה על עונותיו הוא יכבדנני וכו' ומכאן נלמד לכולם מ"ש רב ד' צריכים להודות ר"ל לשוב ולהתודות והודאה על עונותיו שיבחין כי רוע מדותיו שהם ד' בכלל הוא מצד היצה"ר שמתפשט הנגע ממנו בכל התרי"ג אבריו ועצה היעוצה להתודות ולשוב שידע האדם כי מצד עונותיו נמשך היצה"ר ברוע מדותיו ומאמין אשר לו ית' היכולת לשנות טבע המדות להוציאו מחלק הרע שבכל ד' יסודותיו אל חלק הטוב ויתפלל אליו וז"ס זובח תודה יכבד"נני כי מורה אשר לו יאתה הכבוד והיכולת לשנות גם הטבע והמדות לכך אראנו בישע אלהים ר"ל כי אלהים גי' הטבע כי אראנו ישועה לשנות הטבע הנקרא אלהים והוא מצד מדריגות האמנה בו יתברך כמו שכתוב ויאמן ביי' וכן ויאמינו ביי' שהוא התכלית השלימות וכאשר נבאר עוד. ואחר זה אמ' נגד יסוד העפ' א' ומי שהי' חבוש בבי' האסורין ויצא מנ"ל דכתיב יושבי חשך וצלמות וגו' כי המרו אמרי אל וגו' ויכנע בעמל לבם וגו' ויצעקו אל ה' ויוציאם מחשך וצלמות יודו לה' חסדו כי חלק הרע שביסוד העפר הוא העצבות והעצלות בקיום התורה והמצות וכ"נל מצד הקליפו' שפחה בישא אבל הקדושה הוא השמחה והחדוה וכאשר גברו עונות האדם אזי הנשמה הקדושה בבית האסורין של השפחה ביש' ואין תקנה כי אם ע"י תשובה וכמ"ש בתיקוני' על פסוק לאמר לאסורי' צאו ולאשר בחשך הגלו יעו"ש ויפן כה וכה וירא כי אין איש מאן דאיתער בתיובתא לתברא בית אסורין דילה וז"ש אין חבוש מתיר עצמו מבית אסורין וכו'. וז"ש ומי שהיה חבוש בביתו האסורין ויצא מנ"ל שנאמר יושבי חשך וצלמות ר"ל כי זה העצל בתורה ובמצות הם בבית האסורין של היצה"ר ונק' יושבי חושך וצלמות וגו' ויכנע בעמל לבם כי משכן הנפש שהוא בלב ועתה הוא נכנע ומשועבד אל הע"מל שהם הקליפות לב"ם חלק הקדושה ויצעקו אל ה' ועל כי תחלה המ"רו אמ"רי אל ר"ל שהחליפו מתוק למר ועתה יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק יודו לה' חסדו שנכנסו לחלק הטוב שביסוד העפר ושאר המשך הפסוקי' יובן מעצמו ושפיר השמענו רב כי ד' אלו שהם בטבע רוע המידות והיה מקום לומר דלא מהני בזה שינוי הטבע והמדה ובא רב להודיענו דמהני וצריכים להודות והיינו הודאה על עונותיו ואז יתקנו גם היסודות החומרי והגשמי שנעשו מחומר צורה שהוא שורש הכל. שהוסר הקליפה ושורה ד' אותיות הוי"ה וד' יסודות הגשמים ג"כ כמו ברוחני וז"ס המרכבה ועל כיוצא בזה אמרו חכמינו ז"ל במתק לשונם מבטלין ת"ת להוצאת המת להוציא הקליפה הנק' מת ולהכנס' כלה להשרו' השכינה ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו ששורש כולם ד' אותיות הוי"ה כי י"ה עם שמי שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח מ"ע וכאשר נבאר זה המאמר עוד וק"ל וא"כ אתי שפיר דרב סידר לפי סדר היסודות אש ורוח מים ועפר ארמ"ע כדי להשמיענו זה שינוי סדר הפסוק להודיעינו שורש הכל ודי בזה. ועוד לאלו ד' מילין רמז נסתר בצחות לשון הש"ס במ"ש ד' צריכין להודות יורדי הים וכו' והוא מ"ש בכתבי האר"י זלה"ה בתקוני העונות בתיקון הגאוה שיתענה נ"ה יום נגד אותיות הים מן אלהי' וכו' יעו"ש וז"ס כי בעון הגאוה הנמשך מיסוד האש שהיה בו גסות רוח להשתרר כמו לשון וירד מים ועד ים ופגם באותיות הי"ם מאלהים ועכשיו כשרוצה לשוב בתשובהישפיל א"ע וירד להעלות הנצוצין שהורידם אל הקליפה וז"ש יורדי הים ר"ל שיורד להעלות. אותיות הי"ם והבן ואח"ז אמ' הולכי מדברות שהוא תיקון פגם הדיבו' נגד יסו' הרוח והוא דשם בכתבי הנ"ל כת מספרי לה"ר פוגמין בז"א אות ו' שבשם הנ"ק לשון וכו' יעו"ש והנה. במקום אחר כתב תיקון למוציא דיבה שפגם באות א"י דאדני גי' דב"ה ויכוון ש"ק שהל"ן גי' לשון וגי' שכינה וכו' משמע שהפגם הוא בשכינה אות ה' מהשם נ"ל דשניהם בקנה א' עולין דכת' בס' הבהיר זכור לזכר ושמור לנוקבא וכתב האר"י זלה"ה כי רמ"ח מ"ע הוא מצד ז"א ושס"ה ל"ת הוא מנוקבא יעו"ש והנה הפוגם בברית הלשון או בברית המעור פוגם בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידין דכ' בזהר פ' נח והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך מחניך דא שייפי גופא ולא יראה בך ערות דבר דגעלי ומסאבי גרמיהון במלה דפומא וכו' ר"ל כי ע"י שלא שמר ברית הלשון נטמא ברית המעור הגורם טומאה לכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו וכמ"ש אל תתן את פיך לחטיא את בש"רך [וכ"כ במ"ד קהלת ה' אל תתן את פיך לחטיא את בשרך אחד מאיבריך אל תתן להחטיא כל איבריך וכו' יעו"ש] וכמ"ש בר"ח פ' י"א יעו"ש וז"ש כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך והוא יחוד קב"ה ושכינתי' הוי"ה אלהי' השורה ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו כנ"ל וזה כוונת הפסוק תעו במדבר בישימון דרך וגו' דלכאור' הוא כפל כנ' ולדברינו א"ש כי אלו שתעו במדבר דהיינו בדיבור ויספרו לה"ר ומוציא דבה פוגמים בכל רמ"ח איבריו גי' במדבר שהם מצד הק"בה גי' אברהם זכר וגם פוגם בשס"ה גידו שמור שהוא מצד שס"ה ל"ת שבשכינה הנק' ב"ן וזהו אותיות ב"ישימו"ן ר"ת וס"ת ב"ן ואותיות שבאמצע גי' שס"ה וז"ש דר"ך ב"פ הוי"ה אלהי' כנגד יחוד קבה"ו והבן ואח"ז א' מי שהיה חולה ונתרפא נגד יסוד המים המגדל צמחים שהוא מזון לכל נברא ומי שאין בו מדת הסתפקת כשיחסור לו מזונו להתענג בו יגרם קנאה ושנאה לזולתו וכיוצא בו והוא חולי רע ורפואתו כאשר נבאר. והוא דכתבתי בביאור פסוק וילכו ג' ימים במדבר ולא מצאו מים וגו' עד ויורהו יי' עץ וגו' ואמרו בש"ס דב"ק פ"ז דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה וכו' וכתבתי שם כי מה שהיו מחוסרי מזון אשר הוא יכונה בשם מים הוא לסיבת עזיבת עסק התורה שנקרא ג"כ מים כמ"ש כל צמא לכו למים והוא כי יש ב' מדריג' א' ע"פ הטבע ב' למעל' מהטבע והנה ע"פ הטבע לא היה ראוי למים במדבר ארץ ציה כ"א למעלה מהטבע כמ"ש המוציא לך מים מצור החלמיש והיינו כשישראל ג"כ במדה זו שלמעלה מהטבע והיא שעוסקים בתורה שהיא למעלה מן הטבע וכמ"ש האלשיך על פסוק כי בי ירבו ימיך וראי' מאביי ורבא דאתי מדבית עלי וע"י שעסקו בתורה וכו' ולכך כשלא עסקו בתורה לכך לא הי' להם מי' וא"ש וז"ש כל אוכל תתעב נפשם ע"ד לכו לחמו בלחמי ולפי שתעב אכל נפשו לכך גם אכל גופו נמנע ממנו והנה התורה נ"ק דברו כמ"ש דבר צוה לאלף דור והנה זה שהיה חולה מצד חסרון פרנסתו ומזונו מצד יסוד המים ונתרפא ע"י עסקו בתור' וז"ש ישלח דב"רו וירפאם והטעם מבואר כאמור. ובדרך פנימי כי מבואר בכתבי' כי סבת חולה נמשך מחמת העדר וחסרון שער החמישים שהוא יסוד אבא לכן חולה גי' מ"ט וע"י ביקור נמשך ש' נ' וחזר דפ"ק לאיתנו יעו"ש ונודע כי התורה הוא וסוד אבא ושפיר אמרו בש"ס מי שהי' חולה ונתרפא הוא ע"י כי ישלח דבר"ו וירפא"ם והב"ן. ובזה א"צ לפי' הנ"ל חולה ונתרפא ע"פ מה שאמר רעה חולה וכו' כי יתפרש שפיר כאמור. ובזה נ"ל לבאר המשך פסוקים בפ' לך לך ויוצא אותו החוצה וגו' עד במה אדע וגו' ויבואר בסוף. ואח"ז אמר מי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא נגד יסוד העפר הגורם עצבות ועצלו' הנמשך מזוהמת הס"ם כמ"ש בעצבון תאכלנה והוא מחמת חסרון קיום מ"ע חיות האבר הפרטי ומכ"ש אם ח"ו עשה איזה עביר' באבר פרטי שנסתל' חיות האבר ומת האבר ההוא כי שורה בו הטומאה והעצלות והנשמה הקדושה בבית האסורים של היצה"ר כי תיבת האסורי"ם גי' שכ"ב בסוד ותשכב מרגלותיו כנודע וכשחוזר בתשובה היפך העצלות הוא השמחה שהוא מקום להשרות בו הקדושה ואז נק' חי' בסוד ובניהו בן איש חי' וגו' ולולי דמסתפינ' הייתי אומר מלבד הטעם הידוע שנק' יסוד חי' כמ"ש בכתבים. נ"ל ג"כ לומר דכ' בזוהר ויקרא אלהי' לאור יום וכו' וז"ל במוסף בי' רזא דנקודה עלאה ורזא דעמודא דאמצעיתא בגין כך איתוסף בי' תרין אתוון י"ו וז"ש ויקרא וכו' [ובזה תבין פי' הש"ס במסכת שבת וביצה ו"י אבדה נפש] יעו"ש ובהצטרף ב' אותיות ו"י עם שכ"ב נעש' וישכב עמה בלילה ההוא שנעשה יחוד קב"ה שמעלה מדריגות התחתונים ששכב ארצה להעלותן השמימה וז"ס סולם מוצב ארצ' וכו' וז"ש בש"ס מי שהי' חבוש בבי"א וי"צא ר"ל כי סוד בית האסורי' גי' שכ"ב שהשכינ' בסוד ותשכב מרגלותיו ואחר שחזר בתשובה נעשה חי' ע"י שניתוסף בו ב' אותיות י"ו ועם ב' אותיות עצמן גי' חי' וע"י ב' אותיות ו"י נעשה יחוד קב"הו גי' צ"א ונעשה תיבת ויצא וז"ש בש"ס שהי' בבית האסורין ויצא והב"ן ומרומז בפסוק יושבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל וגו' יוציאם מחושך וצלמות וגו'. דנודע דשורש כל הדינין הם ש"ך ופ"ר אשר משם יניקת ס"ם ולילית כמ"ש בתיקו' נוצר חסד לאלפים יעו"ש וז"ש יושבי חו"שך וצלמות ר"ל מצד ש"ך דיני'. אסיר"י גי' פ"ר וגו' ויצעקו אל יי' וגו' יוציאם מחושך וצלמות וגו' דכ' בל"ת נח הוא יסוד אבא המתלבש ביסוד ז"א ומשקה גן עליון וגן תחתון וז"ס מעיין גנים יעו"ש וזהו סוד י"ו כי יסוד אבא י' ויסוד ז"א וי"ו (ואפשר שזהו סוד ויקרא) וז"ש יוציא' ר"ל ע"י יסוד ז"א בו אות י"ו נעשה יחוד זו"נ גי' צ"א וגם יחוד או"א הוי"ה אהי' י"ם שהם או"א ואז יוציאם מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק. והשי"ת יכפר. עוד יש לפרש מי שהיה בבית האסורים ויצא בסוד ששת ימי החול ושבת ויבואר ג"כ מה שאמר ישלח דברו וירפאם והוא דכתב בזוהר בראשית דף ל"ב וז"ל וההוא דיבור איקרי שבת ובגין דשבת איקרי דיבור לכך דיבור דחול אסור בשבת וכו' יעו"ש ונודע כי בימי הגלות הוי כל ששת ימי החול שליטת הקליפות בסוד והוא אסור בזיקים ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורי' משא"כ בשבת דהוי יום מנוחה שביתת הקליפות ע"י וקראת לשבת ענ"ג עד"ן נה"ר ג"ן כי מעיין גנים וכו' וכנ"ל והוא סוד וינפש עיין בזוהר וז"ש כי נגד יסוד העפר הרומז כי שחה לעפר נפשי"נו בשית יומי החול שהוא בבית אסורים דדיו לעבד וכו' ויצא דהיינו בשבת ע"י שהוא מנוחה שנעשה יחוד הוי"ה אדני' גי' צ"א עי' אותיות ו"י שבצדיק יסוד עליון הנ"ק מעיין גנים וכו' וזה שאמר ויצ"א והבן ובשבת נעשה מן הע"פר סוד לוו עלי ואני פו"רע הנז' בשבת שהוא חיבור ויחוד ודי בזה ומובן ג"כ מי שהיה חולה ונתרפא מה שאמר ישלח דברו וירפאם נגד יסוד המים בעל התענוגים שזכרתי לעיל וזה לא נאות לימי החול שליטת הקליפו' משא"כ שבת נק' ענ"ג רשאי לרפאות חולי הגוף וז"ש ישלח דברו שנק' שבת וירפאם ק"ל העולה מזה כי ד' יסודות שבאדם רמוזין נגד שם הוי"ה כאמור וגם רמ"ח איברים ושס"ה גידיו הגשמים והרוחני' הרמוזין ג"כ בשם הוי"ה כמ"ש י"ה עם שמי שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח ובזה תבין כל המזמור יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר כי כל זמן שהד' יסודות שלו ביד צר אינו שורה בו שם הוי"ה וגם כל אבר אשר בו מום מחמת איזה עון או מניעת מ"ע שור' בו קליפה ואין שורה בו אותו מצוה מרמ"ח מ"ע על אבר מרמ"ח איבריו להשפיע בו חיות הקדושה מן ד' אותיות הוי"ה שהוא המחיה הכל בסוד ואתה מחיה את כולם ואחר שעשה תשובה והוסיר הקליפה אז שורה בו שם הוי"ה וז"ש יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר כי מצד ד' אותית הוי"ה נמשך הגאולה מיד צר כנ"ל וז"ש מארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים וגו'. כי ד' אותיות הוי"ה שבאדם הוא ברזא דרתיכא עלאה דכלילא באותיות הוי' בד' סטרא עלמא מזרח מערב צפון וים וכמ"ש בזוהר בראשית ד' י"ט וז"ל שמהן אילין ברזא דרתיכא וכו' יעו"ש ונק' האל הגדול הגבור והנורא וכו' וז"ש במ"דבר נגד לשון ו' מהשם נורא. וכנ"ל יושבי חושך וגו' נגד הגבור ה' מהשם חולה ונתרפא ישלח דברו וירפאם נגד יסוד המים י' מהשם נק' הגדול חסד ע"ב שבחסד יורדי הים נגד א"ל כי אל בצירוף יורדי הי"ם נעשה צירוף שם אלהי' נגד יסוד האש ה' ראשונה וא"ש. וזה שסיים ג"כ מי חכם וישמר אלה כי נודע מ"ש בתיקוני' חו"ב נק' ים ובצירוף אלה נעשה שם אלהי' בסוד מ"י ברא אלה הנז' בזוהר בראשית והבן ולכך מי חכם ס"ת מ"י ור"ת חכם בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה וכו' עוד י"ל דמצאתי וראיתי בהג"ה דר"ע בפסוק ויתבוננו חסדי ה' כל איבריו ע"כ והוא תמוה ונ"ל דיש להבין למה מצות ל"ת יכונה בשם שמור ונ"ל כי באמת רמ"ח מ"ע הוא קומה שלימה ולא ניתן שס"ה ל"ת רק לשמירה שלא יפרוץ הקליפה גדר הקדושה דוק ותשכח בתיקוני' ובכתבי' בסוד חילוק' דרבנן יעו"ש. וכן כתבתי במ"ש בתיקוני' ואביו שמר את הדבר וכו' ור"ל כי שס"ה ל"ת הוא מצד שם י"ד כנ"ל ועי"ז הוא שומר את הדבר ובזה יובן מ"י חכ"ם וישמר אלה ר"ל מצד או"א הנקראים מי חכם כנודע אז יוכל לשמור את אלה שהיא השכינה עם שס"ה ל"ת הנק' שמור שהם מצד או"א כנודע ואז ויתבוננו חסדי ה' ר"ל כי הרמ"ח מ"ע שהם מצד החסד כל איבריו שהם רמ"ח יהא מדור וכסא לשם הוי"ה הנק' מצוה בכל אבר מצוה הראוי ושייך לאבר ההוא להשפיע בו חיות הקדושה מן המצוה ההוא לאבר פרטי ההוא אחר ששמר מלעבור על ל"ת וק"ל

ואחר הצעה הנ"ל כי תרי"ג מצות נאצלו מן שם המיוחד ד' אותיות יהו"ה כמ"ש י"ה עם שמי שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח וכו' וכמו שהוא ית' נצחי היה הוה ויהי' כך שמו ית' כי הוא ושמו אחד וגם תרי"ג מצות שנאצלו מן שמו המיוחד נצחים וקיימים לעולם ומעתה יש לתמוה אהא דאמרינן בש"ס דנדה דף ס"א ת"ר בגד שאבד בו כלאי' לא למכור אותו לנכרי וכו' אבל עושה ממנו תכריכין למת א"ר יוסף זאת אומרת מצות בטילות לעתיד. וכ' התוספת תימא אמאי לא קאמר רב יוסף מילתיה אמתניתין דכלאים דתנן בהדיא תכריכין למת אין בו משום כלאים וי"ל דמהך לא משמ' וכו' אבל הכא קתני לכתחל' עושין גם שיעמוד לעתיד בלבושיו שנקבר בהם ש"מ דמצות בטילות לעתיד ע"כ הרי מפורש בש"ס דמצות בטילות לעתיד והוא תמוה ונ"ל לפרש כוונת הש"ס בדרך זה דאותיות מצוה הוא אותיות יהוה רק ב' אותיות ראשונות הוא בהעלם ע"י חילוף א"ת ב"ש והוי י"ה מ"צ והטעם נ"ל מלבד הטעם המבואר בכתבי האר"י ז"ל וכאשר נזכיר מזה בפני' נראה מלשון הפסוק זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור ודרשו חז"ל שמי עם י"ה שס"ה וכו' הרי דקאי שמי על ב' אותיות ראשונות מהשם וכן כתב האר"י זלה"ה על פסוק כי בי"ה יי' צור עולמים כי י"ה הוא נשמה לשם הוי' וכו' וא"כ יש להעלימו כמ"ש זה שמי לעלם משא"כ זכרי ו"ה יש להזכירו מפורש לכך בתיבת מצוה ב' ראשונות בהעלם ונ"ל דלכך יש בעשיות המצות נגלה ונסתר כמו שכתבתי במצות שופר על פסוק כי חק לישראל הוא משפט לאלדי יעקב כי משפט הוא טעם נמוסי ונגלה גם להמוני עם אשר בשם יעקב מכונה משא"כ חק שהוא סודי הנסתר של המצוה הוא לישראל בסוד ישראל עלה במחשבה וכו' יעו"ש וכן בכל מצות עשה ול"ת וזה נ"ל ויהיו שניהם ערומים וגו' משא"כ אחר חטא וילבישום. והנה אם לא חטא אדה"ר הי' מקיים מ"ע ול"ת בג"ע והיינו מ"ש לעבדה ולשמרה והיינו ע"פ רוחני' משא"כ אחר החטא אז נתגשם ואנו מקיימין המצות בגשמיות במעשה וברוחניו' ע"פ המחשבה שהוא הנסתר והוא מרומז באותיות מצוה כי ב' אותיות ראשונות הוא בהעלם נגד הנסתר וב' אותיות אחרונות נגלות נגד הנגלה שהיא מעשה המצוה בגשמיות כמו עור תפילין וצמר לציצית וכיוצא בזה משא"כ לעתיד ולא יכנף עוד מוריך דאשתללו מלבושים ולא יהי' מתלבש בהעלם ויהי' נקרא שם הוי"ה מפורש ככתיבתו ולכך גם המצות יהי' ברוחניות כמו אדה"ר בג"ע קודם חטאו ואז לא יתלבשו ב' אותיות ראשונות בלבוש מ"צ רק יהי' שם הוי"ה מפורש ולזה כיון הש"ס במה שאמר כי המצות בטלות לעתיד שלא יהי' בתואר מצות בהעלם רק בגילוי כל ד' אותיות הוי"ה ומטעם כי לא יהיו המצות בלבוש הגשמי רק ברוחני ולכך בגד שאבד בו כלאים עושין ממנו תכריכין למת וכו' שלא יהי' אז המצות בתואר לבוש ובגד שיהי' שייך בו כלאים רק ברוחניו' ולכך מצות בטלות לעתיד אבל רוחני' תרי"ג המצות הם נצחי' וקיימים נצח ועד ודי בזה וא"ש. העולה מזה שאין הפסק זמן לשום מצוה מתרי"ג מצות אפי' לעתיד רק שיהי' ברוחני ועתה בעה"ז בגשמי במעשה וברוחני ע"פ הכוונה להבאים בסוד יי'. ולפ"ז יגדל התימה שמצינו כמה מצות שאינן נוהגין רק בזמן שב"ה וגו' וקש' מאחר שהמצות הם מעצמותו ית' איך יתבטלו באין מקדש הא כביכול הקב"ה הוא מצוי תמיד מצד מציאותו בעבר והוה ועתיד וגם המצות צריכין שיהי' כך שנאצלו ממנו כנז'. ועוד קשה לפי מ"ש הראב"ד בספר יצירה בסוד עולם שנה נפש כי האדם נק' עולם קטן וכמו שיש קומה שלימה ברמ"ח איברים ושס"ה גידים בכללות פרצוף העולם כך יש בשנה וכן בנפש האדם שייכים כל רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו וכן מפורש בש"ס דמכות אשר נבאר בפנים. ומעתה לפ"ז תיקשי הרי מצינו כמה מצות שיש בכהנים מה שאינו בישראל ויש כמה מצות השייכי' למלך ואינו בהדיוט וכיוצא בענין זה וא"כ איך יכול כל איש פרטי לקיים כל רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שהם תרי"ג נגד רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו ולא נעלם ממני דברי חז"ל כי ע"י אחדותן של ישראל מה שמקיים א' שייך עבור חבירו וכו' יעו"ש ועוד קשה לי שיש מ"ע בתורה ובו תדבקון וגם מ"ע ואהבת את ה' אלדיך וכתב המפרש להרמב"ם בפ"ב מה' יסודי התורה וז"ל ולאו נתנו כל המצות אלא כדי שיגיע בהם לזה המדרגה דכתיב ובחרת בחיים למען תחי' לאהבה את ה' עכ"ל הרי כי תכלית כל תרי"ג מצות כדי שנוכל לדבק בו ית' ולאהבה אותו וכ"כ מפורש בזוהר כי תרי"ג מצות נקראו תרי"ג עיטין וכו' כי הם עצות איך לידבק בו י"ת ולכאורה הוא תמוה איך מרומז דביקו' בו י"ת ע"י מצות גרושין כמ"ש וכתב לה ספר כריתות ומ"ע של עבד עברי ומ"ע הענק תעניק וכיוצא בזה בדבר דוק ותשכח הרבה. ומכח הערות והספיקו' הנ"ל מלאני לבי לבאר בעז"ה תרי"ג מצות הנ"ל איך שהם בכל עת וזמן והם בכל אדם ואיך יש בו מקום לדבק בו י"ת בכל מצוה מתרי"ג מצו' והש"י יעזור לנו ויגמור בעדינו לטובה ויוריני נפלאות מתורתו ונזכה לדבק בו וצדיק באמונתו יחיה. וכ"כ בזוהר בראשית דף ל"ט ע"ב עלמא עלאה בסתימ' תתאה באתגלייא למיהוי תדיר עובדא דקב"ה סתים וגליא ורזא דשמא קדישא הכי הוא סתים וגליא וכו' יעו"ש הרי מפורש כי שם הוי' הוא סתים ר"ל ב' אותיות ראשונ' וגליא ב' אותיות אחרונות וז"ס וה"נגלות לנו וגו' ולכך תדיר כל עובדא דקב"ה סתים וגליא והיינו כל מצוה יש בה סתים מצד מ"צ מן מצוה וגליא מצד ו"ה דמצוה והבן ובזה נ"ל לבאר משנה בש"ס דקדושין פ"א כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה וכו'. והספיקו' רבו בזה לפורשן. ונראה אחר שתדע כלל הכל כי צורך קיום המצות והתורה והתפלה של בני אדם הוא כמו שנברא האדם בחומר וצורה מן ד' יסודות שהם ב' הפכי' והי' הכוונה העליונה כדי שיעשה אדם מן חומר צורה ונעשה אחדות אחד כך הי' צורך כל מצות. אפי' הגשמיות כגון טלית ותפילין וסוכה ולולב כדי לעשותו מחומר גשמי צורה רוחני' והוא כי בשעת השבירה של כלים דשבעה מלכי' שמתו בארץ אדום נפלו ונעשו מהם בחי' הקליפות וצריכין שיתוקנו ויתבררו ויתלבנו כל הקדושה שבהם וישארו סיגים למטה שהם הקליפות וכו' ואפי' כל עניני עה"ז הגשמי והחומרי כגון הצומח וכו' וכל הנבראים כולם הם מברורי המלכים שמתו ונברר ע"י התפלה והמצות של בני אדם וכו' וכמ"ש ב"פ ע"ח בכוונת אכילה ובכוונה התפלה בדף י"ב יעו"ש ולכך ב' אותיות ראשונו' של תיבת מצוה הוא בלבוש שנתחלף שם י"ה בעבור שהכל נתלבש בלבוש החומרי כדי לבררן ולעשות מחומר צורה אחדות א' וכזה יכוין בעשותו מצוה מגשמי לעלות הנצוצי קדושה שיש בצמר הטלית ויעשה רוחני וכן בעור של תפילין ובבית שלומד בו יכוין להעלות חומר ד' יסודו' וכ' ובזה נאמר בכל דרכיך דעה"ו והבן ובזה יובן כל העושה מצוה אחת ר"ל שיש בו ד' אותיות ב' ראשונ' בלבוש וב' אחרונו' נגלות גשמי כביכול. והכוונה לעשות מגשמי רוחני ונעשה אחת אז מטיבין לו וכ' וגם נודע מ"ש ביה"כ אחת ואחת ודי בזה עוד יש לפרש ויבואר ג"כ ג' לשונות מטיבין מאריכין ונוחל הארץ וכ' והוא שכבר הקדמנו כי גוף האדם אינו נקרא רק בשר אדם והנשמה שבתוכו היא האדם וכ' כך כל המצות אפי' מצות התלויין בדבור כמו מצות תפלה ומצות עסק התורה וברכת הנהנין הנה האותיות הם רק כלי ולבוש וצריך להמשיך בתוכו של האותיות בעת שמדבר בהם רוחניות הספירו' עם אור א"ס המחי' אותן ובו כח המחבר יחד האותיות כגון ברוך שיש בו שמות הו"י ע"ב ק"ל גי' ברוך הנה אותיות ברוך הוא הכלי ושמות גי' ק"ל הוא רוחניות הספירו' ובו אור א"ס המחי' אותו שיהי' ברוך לשון ברכה וכיוצא בזה. ובפרט בברכה צריך לכוין כך וכמ"ש בסידור שלי בפתיחה כשאומר לשם יחוד קבה"ו וכ' איך יכוין יעו"ש וכן מצאתי בתיקוני של זוהר חדש בסופו וז"ל וירא אליו ה' וגו' ועילת כל העילות וכ' ולית שם וחיבר אתוון דשם הו"י בר מיני' וכ' איהו אחד דמחבר שנים וכ' יעו"ש שהאריך שם הרי אפי' אותיות צריך כח המחבר ומכ"ש במצות התלוין במעשה שהוא הכלי והלבוש וצריך לקדשו ע"ד הנ"ל להמשיך בו רוחני הספירות ואור א"ס המחי' ונרא' כי רומזין באותיות מצוה כי ה' היא הכלי והלבוש ו' הוא רוחני'. הספי' מ"צ הוא אור א"ס הנשמה המחיי' אותה דלכך הוא בחילוף מ"צ וכנ"ל. ואז ע"י רוחניו' הספי' ואור א"ס נעשה אחת משא"כ בלא"ה כמבואר. וז"ש התנא במשנה כל העושה מצו"ה אח"ת ר"ל שעושה ד' אותיות מצוה שיהי' אח"ת והיינו ע"י המשכת רוחני' הספי' ואור א"ס בתוכו שאז נעשה אחת לכך משם יושפע לו ג"כ שפע חיות הרוחני וז"ש מטיבין נגד אור א"ס ומאריכין נגד רוחני' הספי' ונוחל הארץ היא לבוש הכלי שיומשך בו אורות הנ"ל והבן. אח"ז מצאתי בחסד לאברהם נהר מ"ג וז"ל תכנית עיקר הכוונה כי צריך להמשיך הרוחניות ממדריגות עליונות אל האותיות שהו' מזכיר כדי שיוכלו האותיות לעלות עד המדריגה עליונ' לעשות שאלתו וכ' יעו"ש שהאריך והנאני כי הוא צורך גבוהו. ושמור כלל זה עם כלל הנ"ל שהוא שורש הכל בכל דרכיך דע"הו. עוד יש לפרש דבר נאות כי לפי מה שקבלתי עיקר הכל הוא שמדבק את עצמו אל המצוה בעשותה והיינו שיראה שלא יהיה נפרד ומובדל מן עולמות אשר שם שורש המצוה ויקשר מחשבתו שם אז באתערותא דלתתא איתער לעילא ונעשה שם יחוד ע"י המצוה שעושה כאן משא"כ כשמכוין המצוה למעלה ואינו מקשר א"ע שמה הוי כמו קיצוץ ופירוד בנטיע' ח"ו ודע והבן והזהר בזה וז"ש כל העושה מצזה אח"ת וכ' ודי בזה. וכן בתורה ותפלה יזהר בזה. עוד יש לפרש לפי מה שכ' בזוהר פ' ואתחנן בר"מ דף רס"ג שצריך האדם בק"ש לייחד כל רמ"ח איבריו כדי שיתייחדו למעלה וכ' והענין כי אמרנו שם הוי' כולל רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וכנ"ז ואותיות מצוה הוא עצמו שם הוי' רק ב' אותיות ראשוני' בחילוף. וז"ש כל העושה מצוה אחת שכל תרי"ג מצות הרמוזין בשם הוי' שהוא אותיות מצו' עושה אחת שמחבר כולן במצוה אחת שעושה בזרזות כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו ואז נתייחדו למעלה ג"כ שנעשה הכל אחת ואז באמת מטיבין וכ' וזהו פתח פתוח לכמה קושי' אשר נזכיר בסמוך ובזה יבואר הכל וזה החלי בעזרת ה' צורי וגואלי.

עוד יש לפרש בהקדים ש"ס ע"ז וגם בפ"ט דשבת א"ר חזקי' מ"ד ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה כדריש לקיש דאר"ל מ"ד ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי ה"א יתירה מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית וא' להם אם ישראל מקבלין תורתי מוטב וכו'. והקשו התו' תימא לר' יוסי דס"ל בז' ניתנה תורה מאי יום הששי וי"ל וכ' וכבר העיד מוהרשא' כי שנויי דחיקא נינהו יעו"ש ונראה לתרץ ק' התס' עם שאר הספיקו שבש"ס. דיש מצוה בשבת זכור את יום השבת לקדשו והוא בדברות ראשונים ובדברות אחרוני' נאמר שמור את יום השבת לקדשו ואמרו חז"ל שמור וזכור בדיבור א' נאמרו וכו' והקשה האלגזי בספרו שמע שלמה למה אמרו שמור וזכור בדיבור א' נאמרו הא כל עשרת הדיברות בדיבור א' נאמרו כדאי' במכילתא וידבר אלדי' את כל הדברים האלה מלמד שכולם בדיבור נאמרו וכ' ועוד הקשה מש"ס דמכות א"ר שמלאי אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו וכ' משמע דתו לא והכא במכילתא קאמר דכל י' דברות נאמרו מפי הגבורה ורצה לתרץ דחזר ופירש רק ב' דיברות אלו אנכי ולא יהי' לך וכ' אפס דהקשה לפ"ז מש"א חז"ל שמור וזכור בדיבור א' נאמרו אימת קאי אי בפעם א' כל י' דיברו' נאמרו בפעם א' בדיבור אחד ואי כשפירש הא אמרת דלא פירש רק אנכי ולא יהי' לך וכו' יעו"ש דכת' בעצמו שהוא דחוק.