משנה תורה, הלכות מתנות עניים

פרק א

(א) הַקּוֹצֵר אֶת שָׂדֵהוּ לֹא יִקְצֹר אֶת כָּל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ אֶלָּא יַנִּיחַ מְעַט קָמָה לָעֲנִיִּים בְּסוֹף הַשָּׂדֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג כב) "לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ" אֶחָד הַקּוֹצֵר וְאֶחָד הַתּוֹלֵשׁ. וְזֶה שֶׁמַּנִּיחַ הוּא הַנִּקְרָא פֵּאָה:

(ב) וּכְשֵׁם שֶׁמַּנִּיחַ בַּשָּׂדֶה כָּךְ בָּאִילָנוֹת כְּשֶׁאוֹסֵף אֶת פֵּרוֹתֵיהֶן מַנִּיחַ מְעַט לָעֲנִיִּים. עָבַר וְקָצַר אֶת כָּל הַשָּׂדֶה אוֹ אָסַף כָּל פֵּרוֹת הָאִילָן לוֹקֵחַ מְעַט מִמַּה שֶּׁקָּצַר אוֹ מִמַּה שֶּׁאָסַף וְנוֹתְנוֹ לָעֲנִיִּים שֶׁנְּתִינָתוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג כב) "לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם". וַאֲפִלּוּ טָחַן הַקָּמָה וְלָשׁוֹ וַאֲפָאוֹ פַּת הֲרֵי זֶה נוֹתֵן מִמֶּנּוּ פֵּאָה לָעֲנִיִּים:

(ג) אָבַד כָּל הַקָּצִיר שֶׁקָּצַר אוֹ נִשְׂרַף קֹדֶם שֶׁנָּתַן הַפֵּאָה הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. שֶׁהֲרֵי עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְקַיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ שֶׁנִּתָּק לוֹ:

(ד) וְכֵן בְּלֶקֶט כְּשֶׁקּוֹצֵר וּמְאַלֵּם לֹא יְלַקֵּט הַשִּׁבֳּלִים הַנּוֹפְלוֹת בִּשְׁעַת הַקָּצִיר אֶלָּא יַנִּיחֵם לָעֲנִיִּים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט ט) (ויקרא כג כב) "וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט". עָבַר וּלְקָטָן אֲפִלּוּ טָחַן וְאָפָה נוֹתֵן לָעֲנִיִּים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג כב) "לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם". אָבְדוּ אוֹ נִשְׂרְפוּ אַחַר שֶׁלְּקָטָן קֹדֶם שֶׁנָּתַן לָעֲנִיִּים לוֹקֶה:

(ה) וְכֵן בְּפֶרֶט שֶׁנִּפְרַט מִן הָעֲנָבִים בִּשְׁעַת הַבְּצִירָה וְכֵן בְּעוֹלֵלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט י) "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם". וְכֵן הַמְעַמֵּר וְשָׁכַח אֲלֻמָּה אַחַת בַּשָּׂדֶה הֲרֵי זֶה לֹא יִקָּחֶנָּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד יט) "וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ". עָבַר וּלְקָטוֹ אֲפִלּוּ טְחָנוֹ וַאֲפָאוֹ הֲרֵי זֶה נוֹתְנוֹ לָעֲנִיִּים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד יט) "לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה" זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה הָא לָמַדְתָּ שֶׁכֻּלָּן מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה הֵן וְאִם לֹא קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהֶן לוֹקֶה:

(ו) כְּשֵׁם שֶׁהַשִּׁכְחָה בָּעֳמָרִים כָּךְ הִיא בַּקָּמָה. אִם שָׁכַח מִקְצָת הַקָּמָה וְלֹא קְצָרָהּ הֲרֵי זוֹ לָעֲנִיִּים. וּכְשֵׁם שֶׁהַשִּׁכְחָה בַּתְּבוּאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ כָּךְ יֵשׁ שִׁכְחָה לָאִילָנוֹת כֻּלָּן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד כ) "כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ" וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הָאִילָנוֹת:

(ז) נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁאַרְבַּע מַתָּנוֹת לָעֲנִיִּים בַּכֶּרֶם. הַפֶּרֶט וְהָעוֹלֵלוֹת וְהַפֵּאָה וְהַשִּׁכְחָה. וְשָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת בַּתְּבוּאָה הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה. וּשְׁתַּיִם בָּאִילָנוֹת הַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה:

(ח) כָּל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים אֵלּוּ אֵין בָּהֶן טוֹבַת הֲנָיָה לַבְּעָלִים. אֶלָּא הָעֲנִיִּים בָּאִין וְנוֹטְלִין אוֹתָן עַל כָּרְחָן שֶׁל בְּעָלִים וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדוֹ:

(ט) כָּל גֵּר הָאָמוּר בְּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים אֵינוֹ אֶלָּא גֵּר צֶדֶק. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי (דברים יד כט) "וּבָא הַלֵּוִי וְהַגֵּר" מָה הַלֵּוִי בֶּן בְּרִית אַף הַגֵּר בֶּן בְּרִית. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין מוֹנְעִין עֲנִיֵּי עַכּוּ"ם מִמַּתָּנוֹת אֵלּוּ. אֶלָּא בָּאִין בִּכְלַל עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וְנוֹטְלִין אוֹתָן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם: