משנה נדרים

פרק א

(א) כל כנויי נדרים. כנדרים. וחרמים. כחרמים. ושבועות. כשבועות. ונזירות. כנזירות. האומר לחבירו. מודרני ממך. מופרשני ממך. מרוחקני ממך. שאיני אוכל לך. שאיני טועם לך. אסור. מנודה אני לך. רבי עקיבא. היה חוכך בזה. להחמיר. כנדרי רשעים. נדר בנזיר. ובקרבן ובשבועה. כנדרי כשרים לא אמר כלום. כנדבותם. נדר בנזיר ובקרבן.

(ב) האומר לחבירו. קונם. קונח. קונס. הרי אלו כנויין לקרבן. חרק. חרך. חרף. הרי אלו כנויין לחרם. נזיק נזיח פזיח הרי אלו כנויין לנזירות. שבותה. שקוקה. נדר במותא. הרי אלו כנויין לשבועה:

(ג) האומר לא חולין לא אוכל לך לא כשר ולא דכי. טהור וטמא. נותר. ופגול. אסור. כאימרא. כדירין. כעצים. כאישים. כמזבח. כהיכל. כירושלם. נדר באחד מכל משמשי המזבח. אף על פי שלא הזכיר קרבן. הרי זה נדר בקרבן. רבי יהודה אומר האומר ירושלם לא אמר כלום:

(ד) האומר קרבן. עולה. מנחה. חטאת. תודה שלמים. שאיני אוכל לך אסור. רבי יהודה מתיר. הקרבן. כקרבן. קרבן. שאוכל לך. אסור. לקרבן לא אוכל לך. רבי מאיר אוסר. האומר לחבירו. קונם פי המדבר עמך. ידי עושה עמך. רגלי מהלכת עמך. אסור:

פרק ב

(א) ואלו מותרין. חולין שאוכל לך. כבשר חזיר. כעבודה זרה. כעורות לבובין. כנבלות. כטריפות. כשקצים. כרמשים. כחלת אהרן וכתרומתו. מותר. האומר לאשתו הרי את עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר. שלא יקל ראשו לכך. קונם שאיני ישן. שאיני מדבר. שאיני מהלך. האומר לאשתו קונם שאיני משמשך. הרי זה בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן. שאיני מדבר. שאיני מהלך אסור:

(ב) קרבן לא אוכל לך. קרבן שאוכל לך. לא קרבן לא אוכל לך. מותר. שבועה לא אוכל לך. שבועה שאוכל לך. לא שבועה לא אוכל לך. אסור. זה חומר בשבועות מבנדרים. וחומר בנדרים מבשבועות. כיצד. אמר קונם סוכה שאני עושה. לולב שאני נוטל. תפילין שאני מניח. בנדרים אסור. בשבועות מותר. שאין נשבעין לעבור על המצות:

(ג) יש נדר בתוך נדר. ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל. הריני נזיר אם אוכל. ואכל. חייב על כל אחת ואחת. שבועה שלא אוכל. שבועה שלא אוכל. ואכל. אינו חייב אלא אחת:

(ד) סתם נדרים להחמיר. ופירושם להקל. כיצד. אמר הרי עלי כבשר מליח. כיין נסך. אם של שמים נדר. אסור. אם של עבודה זרה נדר מותר. ואם סתם אסור. הרי עלי כחרם. אם כחרם של שמים אסור. ואם כחרם של כהנים מותר. ואם סתם. אסור. הרי עלי כמעשר. אם כמעשר בהמה נדר אסור. ואם של גורן מותר. ואם סתם אסור. הרי עלי כתרומה. אם כתרומת הלשכה נדר אסור. ואם של גורן מותר. ואם סתם אסור. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה בגליל מותרת. שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה. סתם חרמים ביהודה מותרין. ובגליל אסורין. שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים: