משנה קידושין

פרק א

(א) האשה נקנית בשלש דרכים. וקונה את עצמה בשתי דרכים. נקנית בכסף. בשטר. ובביאה. בכסף. בית שמאי אומרים בדינר. ובשוה דינר. ובית הלל אומרים. בפרוטה. ובשוה פרוטה. וכמה היא פרוטה. אחד משמנה באיסר האיטלקי. וקונה את עצמה בגט. ובמיתת הבעל. היבמה נקנית בביאה. וקונה את עצמה בחליצה. ובמיתת היבם:

(ב) עבד עברי נקנה בכסף. ובשטר. וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף. יתירה עליו אמה העבריה שקונה את עצמה בסימנין. הנרצע נקנה ברציעה. וקונה את עצמו ביובל. ובמיתת האדון:

(ג) עבד כנעני נקנה בכסף. ובשטר. ובחזקה. וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים. ובשטר על ידי עצמו. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בכסף על ידי עצמו. ובשטר על ידי אחרים. ובלבד שיהא הכסף משל אחרים:

(ד) בהמה גסה נקנית במסירה. והדקה בהגבהה. דברי ר' מאיר ור' אליעזר. וחכמים אומרים. בהמה דקה נקנית במשיכה.

(ה) נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף. ובשטר. ובחזקה. ושאין להם אחריות. אין נקנין אלא במשיכה. נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות. בכסף. ובשטר. ובחזקה. וזוקקין נכסים שאין להם אחריות. את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן:

(ו) כל הנעשה דמים באחר. כיון שזכה זה. נתחייב זה בחליפיו. כיצד. החליף שור בפרה. או חמור בשור. כיון שזכה זה. נתחייב זה בחליפיו. רשות הגבוה בכסף. ורשות ההדיוט בחזקה. אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט:

(ז) כל מצות הבן על האב. אנשים חייבין. ונשים פטורות. וכל מצות האב על הבן. אחד אנשים ואחד נשים חייבין. וכל מצות עשה שהזמן גרמה אנשים חייבין ונשים פטורות. וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה. אחד אנשים ואחד נשים חייבין. וכל מצות לא תעשה. בין שהזמן גרמה. בין שלא הזמן גרמה. אחד אנשים ואחד נשים חייבין. חוץ מבל תשחית. ובל תקיף. ובל תטמא למתים:

(ח) הסמיכות. והתנופות. וההגשות. והקמיצות. וההקטרות. והמליקות. וההזאות. והקבלות. נוהגין באנשים. ולא בנשים. חוץ ממנחת סוטה ונזירה. שהן מניפות:

(ט) כל מצוה שהיא תלויה בארץ. אינה נוהגת אלא בארץ. ושאינה תלויה בארץ. נוהגת בין בארץ. בין בחוצה לארץ. חוץ מן הערלה וכלאים. רבי אליעזר אומר. אף מן החדש: