משנה בכורות

פרק א

(א) הלוקח עובר חמורו של נכרי. והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי. והמשתתף לו. והמקבל ממנו. והנותן לו בקבלה. פטור מן הבכורה. שנאמר בישראל אבל לא באחרים. כהנים ולוים פטורים מקל וחומר. אם פטרו של ישראל במדבר. דין הוא שיפטרו של עצמן:

(ב) פרה שילדה כמין חמור. וחמור שילדה כמין סוס. פטור מן הבכורה. שנאמר פטר חמור פטר חמור שני פעמים עד שיהא היולד חמור. והנולד חמור. ומה הם באכילה. בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה מותר באכילה. וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה אסור באכילה. שהיוצא מהטמא טמא. והיוצא מן הטהור טהור. דג טמא שבלע דג טהור. מותר באכילה. וטהור שבלע דג טמא אסור באכילה. לפי שאינו גדוליו:

(ג) חמור שלא ביכרה וילדה שני זכרים. נותן טלה אחד לכהן. זכר ונקבה. מפריש טלה אחד לעצמו. שתי חמורים שלא ביכרו. וילדו שני זכרים. נותן שני טליים לכהן. זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה. נותן טלה אחד לכהן. שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות. אין כאן לכהן כלום:

(ד) אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים נותן טלה אחד לכהן. זכר ונקבה. מפריש טלה אחד לעצמו. שנאמר (שמות לד, כ) ופטר חמור תפדה בשה. מן הכבשים ומן העזים. זכר ונקבה. גדול וקטן. תמים ובעל מום. ופודה בו פעמים הרבה. נכנס לדיר להתעשר. ואם מת נהנים בו:

(ה) אין פודים. לא בעגל. ולא בחיה. ולא בשחוטה ולא בטריפה. ולא בכלאים. ולא בכוי. רבי אלעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה. ואסר בכוי מפני שהוא ספק. נתנו לכהן. אין הכהן רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו:

(ו) המפריש פדיון פטר חמור ומת. רבי אליעזר אומר חייבין באחריותו. כחמש סלעים של בן. וחכמים אומרים אין חייבין באחריותו. כפדיון מעשר שני. העיד רבי יהושע ורבי צדוק. על פדיון פטר חמור שמת שאין כאן לכהן כלום. מת פטר חמור. רבי אליעזר אומר יקבר ומותר בהנאתו של טלה. וחכמים אומרים אינו צריך להקבר והטלה לכהן:

(ז) לא רצה לפדותו. עורפו בקופיץ מאחריו וקוברו. מצות פדיה קודמת למצות עריפה. שנאמר (שמות יג, יג) ואם לא תפדה וערפתו. מצות יעידה קודמת למצות פדיה שנאמר (שמות כא, ח) אשר לא יעדה והפדה. מצות יבום קודמת למצות חליצה. בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה. ועכשיו שאין מתכונים לשם מצוה. אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום. מצות גאולה באדון. הוא קודם לכל אדם שנאמר (ויקרא כז, כז) ואם לא יגאל ונמכר בערכך:

פרק ב

(א) הלוקח עובר פרתו של נכרי והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי. המשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה. פטור מן הבכורה. שנאמר (במדבר ג, יג) בישראל. אבל לא באחרים. כהנים ולוים חייבים. לא נפטרו מבכור בהמה טהורה. ולא נפטרו אלא מפדיון הבן. ומפטר חמור: