ברטנורא על משנה תענית

פרק א

משנה א

מאימתי מזכירין גבורות גשמים. איידי דתנא במסכת ר"ה דסליק מינה ובחג נידונין על המים, תנא הכא מאימתי מזכירין גבורות גשמים. ולפי שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב"ה דכתיב (איוב ה ט-י) עושה גדולות ואין חקר הנותן מטר על פני ארץ, משום הכי קרי להו גבורות גשמים:

מיום טוב אחרון של חג. אבל כל שבעת ימי החג לא, שהגשמים לימי סוכה סימן קללה. משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו, כלומר אי אפשי בשמושך:

אם כן. אתה אומר מזכירין אע״פ שאין שואלין הואיל ומשמע בעונתו, אפילו בקיץ יזכירו, ומה אתה נותן סימן מיו״ט ראשון. והלכה כרבי יהושע:

משנה ב

אין שואלין את הגשמים. היינו אין מזכירין את הגשמים:

אלא סמור לגשמים. דהיינו יום ח׳ של חג, דמן החג ואילך זמן גשמים הוא. וסתמא כרבי יהושע. פירוש אחר רבי אליעזר ורבי יהושע דפליגי לעיל בהזכרת גשמים, מודים הם לענין שאלה דהיינו לומר ותן טל ומטר, שאין שואלין אותן אלא סמוך לגשם, דהיינו בג׳ במרחשון או בז׳ בו. כדמפרשי תנאי לקמן במתניתין:

האחרון. המתפלל תפלת מוסף מזכיר מוריד הגשם:

והראשון. המתפלל תפלת שחרית אינו מזכיר גשם אלא טל. והלכה כרבי יהודה. והא דתנן בסמוך רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח, והכא קאמר רבי יהודה ביו״ט הראשון של פסח האחרון אינו מזכיר, תרי תנאי נינהו ואליבא דר״י: